כבר פרסמתי לכמה אנשים אם מזהים אותי אשמח להודעה בפרטי
בהכתרה שהיתה כשהייתי באולפנה היה קטע בהצגה עם מישהי (מחופשת לבן שמן ממש) שלועסת פוקפורן ממש בקול ויש שיח מצחיק על הסיטואציה. ואז אומרים לה "אולי תלעס יותר בשקט?" ועדיין לועשת בקול ויש שיח שנגמר ב "אולי תלעס בלב ?"("אבל אין שיניים בלב", "אז אולי תלך ?", אבל אין שיניים בלך")
מרגיש לי שככה אנשי אומרים או רוצים לומר יותר מדי פעמים
"אולי תרגישי יותר בשקט" "אולי תרגישי בלב" "אולי תשתגעי, בשקט, בלב " (ואם לא אז לכי אין לך מה לחפש עם אנשים ''נורמליים'')
הם לא יודעים שמה שאני מתאפקת מה שאני אוכלת בפנים הוא גדול ממה שהם רואים הרבה פעמים מה שאני מרגישה בפנים יכול להיות ככ יותר חזק.
הם לא יודעים שאם אני בשקט שאם אני לא בחוץ וכן לפעמים קצת לוחצת להם עם הרגש או לפעמים גם איזה צורך בסוף אני חולה הגוף שלי לא יכול להכיל את הכל כלוא בפנים.
הם לא שמים בכלל אם אני כן מתאפקת זה לא דבר שהם רואים.
יש היום תרבות להראות רק מה שטוב מה שיפה ולא חסרים אנשים שחולים בגלל כל מה שנשאר להם בבטן , חלק גדול מהם הם אותם האנשים שדיברתי עליהם מקודם.
ואני רוצה לומר להם אבל קודם לי "זה שאני מביעה רגש או מצליחה לבקש, זה טוב" (כן גם לא לא בדיוק נח לכם) "זה לא קל להביע רגש וגם לא קל לי לבקש, תעריכו את זה ולמענכם תנסו גם"
קצת מרגישה שאני עושה לי את זה לאחרונה ככ מפחדת להעיק שמדחיקה ולא טוב בכלל
ותודה למי שקרא
