פורום אנשים רגישים מאוד (עמוד 4)

הזמנתי אותו ואענה בעצמי לעצמי 😆

לפני כמה שנים הרבנית עשתה שידור בתשעה באב עם התרגיל הזה, שולחת את התרגיל הכתוב, אם יהיה ביקוש אעשה השתדלות בל''נ לחפש את השידור עצמו.

*תרגיל אהבת חינם-  הרבנית רחל בזק - תשעה באב*💕

1.תבחרי דמות של אדם שאת רוצה לשפר איתו את מערכות היחסים

תזמיני את הנשמה להיות נוכחת- תקראי לה בשמה מספר פעמים

2. תדמייני את אותה דמות...

איך היא נראית רגע לפני שהנשמה יורדת לעולם?

את מלוא האור

את הרצון האלוקי

את הפחד של אותה דמות לרדת לעולם

3. תכתבי 4 תכונות טובות שיש בדמות שאת עושה עליה

4. תכתבי 4 תכונות שקשות לך עם אותה דמות ושאת מלמדת עליה זכות

5.תכתבי 4 דברים שאותה דמות עזרה לך ועוזרת לך

6.תכתבי 4 דברים שאת מאחלת לדמות הזאת בעבורה

7. מה הדבר שאת הכי מאחלת לדמות הזאת?

עצמי עיניים ותראי בדמיונך שמה שאת מאחלת כבר קורה לדמות הזאת

8. תכתבי תפילה קצרה על הזכות להיות בקשר עם הדמות הזאת

9.תקריאי לעצמך את כל מה שכתבת בכל יום

ותבקשי מה' שהדמות מאד תרצה את החיבור אלייך

בהצלחה💖

התרגיל מתחיל מדקה 28

לעצום עיניים לרגע ולהקשיב מה הנשמה הזו אומרת על הקשר שלכם.  

כל דבר שמחבר ומוסיף הקשבה פנימית לעצמנו, במיוחד לנשמה.

התרגיל ששלחתי הוא מה שהרבנית הנחתה לעשות. אם יש מי שיש לו גישה למקום הזה הפנימי ויצירתיות לפתח את התרגיל ולהעמיק אותו, זה מבורך.

ורק רוצה להוסיף על מה שכתבת, שצריך ללכת שם בעדינות ובנקיות גדולה עם ההצעה שנתת. כי לפעמים מתערבבים שם דברים אחרים (תפיסות קודמות, מחשבות, רגשות וכדו'), ועלולים לטעות ולחשוב שזה קול הנשמה.

אז להתפלל על זה שנקשיב באמת ובע"ה נזהה נכון.

אבל האמת שלא אכפת לי אם זה הקול של הנשמה שלו או אחד הקולות הפנימיים שלי שמקבל את "הקול" שלו. זה קול שמנהל את הסיטואציה ואני רוצה להקשיב לו. גם אם הוא לא מדוייק.

זה מה שנכון לך ואשריך שאתה יודע לעשות את העבודה הזו. נשמח גם ללמוד איך מנקים קולות.

כתבתי מנקודת מבט אישית שבה המושג 'קול הנשמה' יכול להיות מאוד משמעותי ומשפיע עבור אנשים מסויימים, ברמה של קבלת החלטות ובחירות על פי הקול הזה.

ובמקום הזה חשוב והכרחי לדעת להפריד בין 'קול פנימי שמקבל מקום' וצריך לתת לו מקום, בין אם הוא מהשכל או מהרגש, ושם באמת לא משנה הדיוק, לבין 'קול הנשמה' שבדר''כ מייצג קול יותר גבוה ועליון. 

קצת בקלות דעת...

זה לא פשוט להגיד הנשמה שלי רצתה כך וכך כי באמת מאוד קשה לנקות ולברור מבין כל הקולות את קול הנשמה.

אבל מסכימה שמה שחשוב זה שזה יהיה קול פנימי וכמה שיותר עמוק זה יהיה מדויק יותר.

וכשמנקים את המידות ומשתדלים לא לדבר שקר ולא להתנהג בשקר זה אחד הדרכים להגיע לדיוק בקול הפנימי...

מזגן, כוס מים קרים עם קרח, לשים את המחשבות על הדף... מוזיקה (עכשיו אפשר)

גם לי נורא קשה השנה

כאילו בפער יותר משנים קודמות

ואני מקווה שיש לך מקום לעבד את התחושות בצורה בריאה

והאמת, שחושבת שלכולם יכולות להיות נקודות רגישות יותר בזמנים מסויימים או במקומות שנוגעים יותר. וזה לא קשור בהכרח להיותנו בהגדרת רגיש מאוד.

אז יש לך מקום פה, גם אם בעינייך זו רגישות יתר לשעתה🤍.

וזו חוויה שבאמת יכולה להשאיר עם רגישות בבטן או בלב. הפער שמתגלה במציאות, ההרגשה של הפספוס, ההרגשה שאולי בגלל חוסר בתקשורת בפרק זמן מסויים, הדיוק במילים שלנו קצת פחות נוכח... ואולי אפילו מרגיש לא שייך... ומה יחשבו? ואולי נפגעו ולא יגידו? וכו'...

תחמלי עלייך. תחבקי אותך.

זה בסדר שבוחרים בתקופה מסויימת במה שנכון, בין אם זה אנחנו שבגללנו הקשר התרחק קצת או אם הצד השני, או אולי שני הצדדים הרגישו צורך כזה.

זה בסדר.

זה בסדר שבחרת להיות באירוע למרות הפער הנוכחי,

וזה בסדר שהמציאות משקפת את המרחק שנפתח שם עם הזמן... זה טבעי וחלק ממציאות החיים של כולנו שחלים שינויים.

אבל היי, הוזמנת! זה סימן שאת עדיין בלב ובמחשבות וזה לא מובן מאליו בכלל. את חשובה, ויש לך מקום ואת מביאה ברכה בנוכחות שלך.

ואולי דווקא הסיטואציה הזו היא פתח לחשב מסלול מחדש ולומר - האירוע הזה שיקף לי מציאות מסויימת, האם זה נעים לי ומה שאני רוצה שיהיה או שהייתי רוצה שיהיה אחרת?

אני יכולה לשנות, תמיד אפשר לבחור מחדש לפי המקום שלי בכאן ועכשיו.

בכאן ועכשיו חשוב לי לחדש את הקשר ולהיות יותר נוכחת? עשי זאת, בחרי צעדים שיקשמו חידוש של הקשר, תבטאי את זה ואת הרצון לשמר משהו ולפתח אותו על אף העבר שהתנהל אחרת.

כשתהיה לך בחירה והחלטה מה את מבקשת באמת ומה ימלא את הלב שלך שמחה ותחושה טובה, אז תוכלי באמת לשחרר ולהיות בנוכחות במה שאת רוצה.

כי אמנם זה לא אישי כדברייך אבל זה בכל זאת נכתב עקב תגובה שלי

קודם כל, התגובה שלי לא מתחמקת. היא נכתבה בצורה הזו מפאת קוצר זמן.

דבר שני, צר לי על התחושות שלך מאוד. אבל יש משו נכון בזה שאנשים לא יודעים להתמודד עם קשיים של אחרים שהם לא התמודדו איתם מעולם או שרחוקות מהם

אני בתור מי שלא חוותה שכול, לא אדע להגיב בצורה מדויקת למי שכן חווה ומטורגר. ולפעמים זה אפילו עדיף שכך כי ייתכן שלו הייתי כותבת תגובה ארוכה יותר לגבי איך שאני רואה את הדברים (אני או כל מגיב אחר, כן..?)  והיה לי זמן עדיין היית רואה את עצמך נפגעת ולא מובנת. כי קודם כל, זו ההסתכלות של המגיב מנקודת מבטו. והיא מן הסתם לא דומה לשלך.

ודבר שני, כאמור, לא חוויתי מה שאת חווה.. (וגם לא פירטת מעבר לזה שקשה לך. קשה להתמודד כמגיבה עם דברים שנכתבים בצורה כזו. לי לפחות)

לגבי עניין ה- תתמודדו. אז האמת שאני לא ככ יודעת איך אפשר להתמודד עם טענה כזו. מה הכוונה בעצם..? .

אני מניחה שדברים כמו להתרחק מחדשות וכו לא מצאו חן בעינייך כי את חווה את זה ממקום אחר ולא מבחוץ, ולהתרחק מזה נראה כאילו משאירים את מי שנפגע מהמצב במעגל ה"מחוברים" ומי שמתרחק מההתמודדות הוא מוציא את עצמו מהכלל כביכול, אבל שוב, מנקודת מבטי כמי שלא חוותה שכול, וכמי שקשה לה להיחשף למחירים - מה ייתן לך אם אתמודד כמוך? שואלת ברצינות

אני חושבת גם, שאם כבר נחשפת, יש באמת תועלת בכתיבה בהקשר של - איך כן נכון להגיב למי שחווה שכול, ולפרט את ההתמודדות כדי שבאמת יותר אנשים יידעו מה אתם חווים וידעו איך להכיל יותר את הכאב, וגם כמובן אם רוצים יותר אמפטיה.

אבל בלי שהיית כותבת את ההקשר אצלך, כמו שראית,לא היינו מנחשים, וכל אחד כותב מנקודת מבטו ומהדרך שבה הוא מצליח להתמודד או רואה את הדברים ולפי זה מגיב לאחרים

זה בכל אופן מה שאני חושבת. ואני שמחה שהחברות שלך מבינות אותך ומהוות לך משענת

ומאוד חשוב לי לומר שזה ממש אבל ממש לא אישי זה פשוט משהו שהציף לי.. משו שהרבה זמן לא חוותי כי יש לי מעטפת שמבינה את מה שאני עוברת.

לגבי עם זה נכון שתדעו להתמודד אז כן. כי כמה שזה עצוב כמות משפחות השכול גדלה וכנראה מתשהו את תכירה משו מהמשפחה הכל כך גדולה ועצובה הזאת

ועם זאת, אם כבר עלה הנושא - אז כן חושבת שאם מצופה להבין את ההתמודדות, אז כן מצופה לפרט מהצד השני. אחרת איך אפשר שנדע? 

 כשקשה לך - אז לפרט מה

את לא חייבת, אבל זה כן עוזר להבין מקרוב

ואם את כותבת שקשה לך - מה את מצפה שנענה?

אני לוקחת בחשבון אגב שמה שאת כותבת זה אינדיבידואלי אלייך ויכול להיות ששייך גם לאחרים ויכול להיות שלא כי משפחת השכול היא לא קולקטיב שחושב ומרגיש באותה צורה. ראיתי כל מיני דרכי התמודדות של אנשים

ב. אני חושבת שיש לי את הזכות לא לענות על הכל

ג. זה היה שיתוף, סתם לומר איך אני מרגישה

מה מצופה שנענה למשל

קחי את השרשור הקודם שכתבת - איזו תגובה הייתה מתאימה לדעתך? 

אמרתי שזה מה שעלה לי.

פשוט את צריכה להבין שאני בשכול כבר שנתיים והרבה זמן כבר לא דיברתי עליו וכשדיברתי זה היה מובן אצל החברות שלי.

פעם ראשונה שדיברתי על זה עם מישהו שהוא לא חברה \משפחה, אז זה מה שעלה לי

את התתמודדות אבל כן לנסות לקחת חלק במשפחה הגדולה והעצובה הזאת.

והתמדדות זה אומר גם לדעת לדבר ולהבין את האחר. זה ללמוד את מה שאני למדתי וחברות שלי למדו כדי לדעת להסתדר אחת עם השניה

אני הבנתי באיזשהו שלב בחיים, שכל בנאדם מגיב לסיטואציות שהן זרות לו ברמה האישית באיזה חוסר הלימה. בצורה לא כ"כ מותאמת.

ולכן אני דיי בוחרת לשתף בדברים מסוימים בחיים שלי רק אנשים שאני יודעת שיש בינינו איזה ממשק משותף בנושאים האלה ויש להם יכולת בסיסית להבין את הדברים בלי שזה יהיה אישיו מטורף. אלא בפשטות.

להגיד שהדרך שלי היא נכונה? כנראה שלא ממש... אבל בהתחשב בזה שככלל אני לא בדיוק מהמשתפים זו בחירה הגיונית עבורי.

אני חושבת שכן חשוב להרבה אנשים כן לשקף ולשתף אנשים גם בדברים שהם לא מכירים מחוויה אישית. במיוחד בנושא השכול שבסוף זה משהו שהרוב לפחות יודעים בדר"כ ואין אפשרות בחירה למי להגיד ולמי לא ושלצערנו בשנתיים האחרונות זה התעצם.

אבל להבין שאנשים לא יודעים איך להגיב על דברים שזרים להם. לפעמים אפשר ללמד. ממש כמו מה שכתבת בהודעה הזאת אז גם להגיד לאנשים סביבך... ולפעמים פשוט לקבל את זה שאנשים לא יודעים להגיב וזה לא מרוע...

גם אנשים מתמודדים עם השכול בצורה שונה וזה יכול לבלבל איך להגיב למי... ולכן עוד יותר חשוב להגיד מה עוזר לך מה מפריע לך איך את רוצה שיתייחסו.

ככה אז מצטערת, רציתי לשתף במשהו שלא חוויתי כבר כמעט שנה וחצי (רק אז למדנו איך להתמודד), ולעלות אותו למודעות של כולנו, כי בדיוק כמו שאני אבדתי גם היא איבדה.

רציתי לעלות שכל אדם צריך ללמוד איך להתמודד עם הדבר הזה כי זה יהיה חלק מהעם שלנו לנצח, ועצוב אבל כנראה גם עוד יגדל.

אני יכולה לשתף בתהליך שאני והחברות עברנו עם זה מה שאתם רוצים וישמח אתכם. באהבה.

שאנשים לא יודעים להגיב טוב גם לשכול אזרחי או לגילוי מחלה במשפחה.

אצלי זה היה מאוד ברור

לי קשה לספר בקרירות.. וזה בהחלט שונה מאדם לאדם

וכולנו בוכים איתך!  וכואבים! והיינו רוצים להתחלק בכאב לחלקיקים, כל אחד קצת, כדי להקל!!

מהממתתתת

ודורש גם שרת כדי להחזיק את המערכת עובדת.

אבל בגדול - השתמשתי ב balisys בשביל להתחבר לווטסאפ, ודחפתי אותו על  docker  יחד עם ivrit.ai. את שניהם ארזתי  כ- docker compose והעלתי על השרת שיש פה בבוידעם.

אני גיליתי בוט של תמלול הקלטות שנקרא אליעזר המתמלל (על שם אליעזר בן יהודה😉), והוא עושה עבודה טובה למדי.

זה למי שמחפש משהו לפשוטי העם...🤭

כלי שמתמלל מעולה ואני משתמש בומ

אבל צריך אקטיבית להעביר את ההקלטה מפה לשם. זה נחסך ממני.

אוטומטית

אחד הדברים הנוחים

"אנשים רגישים מאד" זה רצף מאד רחב, כך שההתייחסות לא יכולה להיות לפי זה אלא לפי מצבים. 

התירו לאדם בדיכאון לשמוע מוזיקה בבין המצרים אם הוא במצב שזה חיוני עבור הבריאות שלו. 

אבל מתעניינת באופן אישי, היום שיש כל כך הרבה תחליפים ווקאלים... אקפלות וזה, זה עדיין בלתי נסבל? 

בסוף יש עניין להרגיש אבלות... 

גם מוסיפה שיש קשיים שונים לאנשים אך בעיקרון התורה מתאימה לרוב האנשים חוץ ממצבי קיצון, והרצוי זה למצוא דרך להתמודד לפני שנשענים על היתרים.

חוצמזה שמוזיקת רגש לפעמים עושה עצוב כשלעצמה ועוד יותר מכניסה לעניין במקום לרומם

כאילו אני לפחות ממעטת בשמיעתה בגלל זה

אבל מניחה שזה אינדיבידואלי

במקרים קשים שומעת מוזיקה ווקאלית (בעלי אומר שמלכתחילה גם זה בעייתי, במיוחד אלה שמשלבות היום כמה קולות).

בכל אופן באמת אפשר לקבל היתר פרטני, כמו בכל דבר שקשה לאדם פרטי...

ואני מאמינה שזה חשוב שכל יהודי ירגיש לפחות 3 שבועות בשנה את צער השכינה...

זה קשה אבל אפשרי

ואני לא חושבת שבתור אדם רגיש מאוד אני חולה או משהו מוגבל יכולת לשמור על ההלכה שצריך היתר מיוחד

צער השכינה מורגש היטב לדעתי בתקופה האחרונה עם כל מה שהמדינה שלנו עוברת

אותי אישית המוזיקה או היעדרה לא מחברת לחורבן הבית

גם לא הצום

אבל זו אני🤷

אני רוצה להגיד לכם שאני מאוד מתפעלת מכם מצד אחד -

חבורה של צעירים עובדי השם רציניים.

מעריכה מאוד! באמת!!

מצד שני:

איך שאני ניסחתי את זה, ציפיתי לתגובות קצת אחרות

לא באמת חשבתי שייכתב כרך נוסף לשולחן ערוך 

וגם לא באמת חשבתי שיימצא כזה פטור

והאמת - אני לא באמת חושבת שצריך להיות פטור (בעיקר לא בתשעת הימים)

אלא מה?

ניסיתי להביע את איך שאני מרגישה עם החוסר הזה, כרגישה מאוד

שירי נשמה, שהם לא שירי שמחה - מתחברים לי למקום הרגיש שלי ופשוט עושים לי טוב בימים שאינם בין המיצרים....

עושים לי טוב.

אחרים סביבי לא מבינים בכלל מה אני מוצאת במוזיקה הזאת..

אבל, לי מרגיש שכרגישה, אלו המיתרים שלי בנפש....

בקיצור - ציפיתי להתייחסות של איך אתם מרגישים עם המחסור של המוזיקה

ולא פסקי הלכה ליטאיים....  (חחח)

דווקא בתור רגישה

אני שונאת מוזיקה

מוזיקה תמיד מתקשרת לי עם אירועים ומחזירה אותי אליהם, ואחרי די הרבה שירים שממש מביאים אותי לדכדוך או גרוע מזה אני כמעט ולא שומעת שירים

וספציפית שירי נשמה גורמים לי לדיכאון רציני ממש ואני לא מסוגלת לשמוע אותם אף פעם

אז המחסור במוזיקה ממש לא קשה לי, כל אדם רגיש מתייחס לדברים בצורה אחרת וזה שקשה לך בלי מוזיקה מרגישה לא אומר שזה קשה לאחרים

בכל אופן לא צריך שום דבר בשביל להרגיש אבלות בתשעת הימים, הכאב והצער והעצב נמצאים באוויר..

עניין אותי מה יחסם של האחרים פה לעניין

היא לא ליזום שיחות טלפון, לפעמים לסנן, ולא תמיד לחזור

וככה יורד החשק של אחרים להתקשר אליי.

וכם כשכן עונים, אפשר לומר - אני לא יודעת לענות לך עכשיו/ אני אחשוב על זה ואחזיר תשובה

אפשר גם לתרץ ולעצור שיחה

זו מיומנות נרכשת לגמרי אם תרצי

איתה ספציפית זה מאתגר, היא יכולה לדבר שעות ואני לא רוצה לפגוע ולחתוך את השיחה.

באמת צריכה ללמוד את זה, השאלה אם אני רוצה כי אני מסתדרת מצוין בלי זה בדרכ

אבל למזלי התברכתי בסביבה שמבינה אותי. הכי קשה לי עם לקוחות שלא מבינים את זה, אבל ב"ה הם לא רבים...

יש סיכוי לומר את זה לחמותך ישירות?

באמת כיף לך. וואו לקוחות שלא מבינים יכול להיות באמת מאתגר מאוד.

ישירות לא, אבל לפעמים כשאנחנו נפגשים היא יכולה להגיד שאני אף פעם לא עונה או משהו כזה ואז אני זורקת לה חצי משפט שאני לא טובה בשיחות או לא אוהבת.

היא באמת לא מתקשרת הרבה ביחס לגיסות אחרות שלי אבל כשהיא כן זה מאוד קשה לי

אני לא מקשיב להקלטות (וזורק אותן לתמלול)

לפעמים זה מכווץ בבטן תגובות של אנשים שמצפים שאענה להם. אבל למדתי שאחרת אני לא מתפקד.

שיחות ארוכות מדי אפשר להפסיק על ידי שיחה ממתינה מטלפון אחר.

נגיד בימים שאני עייפה אין לי כוח להתמודד עם אתגרים ונוטה לוותר לעצמי יותר

זה חשוב. זה חלק מחמלה עצמית וקבלה עצמית.

אי אפשר הכל בכל מצב

אז מה עושים שכבר תקופה אני מרגישה בתקופה מטורללת?

ואז אני מסתכלת אחורה ונזכרת שגם לא מזמן אמרתי שזאת תקופה מטורללת.

ואולי באמת אנחנו בתקופה אחת מטורללת

אבל אני ממש מרגישה שכשיש לי שיגרה ואני הולכת לישון בשעה נורמלית, אני קמה בטוב והכל יותר מאיר פנים.

אפילו העומס מסיבות שנדחסו אחד אחרי השני בגלל המלחמה מתיש אותי ומוציא מהשיגרה וגורם למחסור בשעות שינה (לכל בני הבית אגב)

הנפש שלנו מחפשת יציבות

תנסי ליצור לך שגרה גם בתוך הטרלול, זה ישמור עלייך. גם בשעות שינה. גם לילדים זה טוב. אבל זה מתחיל ממך.

כשילדים מרגישים אצלנו שאנחנו מתערערים, זה מאוד משפיע עליהם.

לגבי העומס - תעדופים. אי אפשר שהכל יהיה הכי חשוב. עדיף לעשות קצת בטוב, מאשר הרבה שלא בטוב. 

התגובה שלך הלכה איתי ואני במחשבות על איך ליישם.

ובכלל תודה על התגובות שלך בפורום הזה, אני לומדת על עצמי המון בזכותך❤️

שמחה שיש תועלת לכתיבה

מקווה שתמצאי את הדרך הנכונה והמתאימה לך

ולכן אם לא מצליחים לישון כי נשאבים למשהו זה אומר שיש עבודה לעשות ולהבין למה.

שלא לקחנו את הכדור

הילדים שלי למדו לתת לי לנוח בצהריים אם לא ישנתי טוב בלילה- ככה אני עם קיבולת גדולה יותר לשטויות שלהם (@משה יבין)

הולך לישון יחסית מוקדם (בדרך כלל, כשיש שכל) כי זה מספיק חשוב לגוף שלי.

צריך לשים לב לזה.

זה עובד ל2 הכיוונים לדעתי

שרגישים מרגישים גם תחושות הצלחה יותר מאחרים. פשוט - כי רגישים יותר מרגישים...

כן, החיישנים שלהם יותר פעילים

קח למשל ליטאי יבש שלא מתרגש ולא חש את הסביבה כמונו - כן, כשהוא יחווה חוויה חיובית, זה פחות אקסטרים.

ולטעמי - זה רווח נקי שלנו. מגיע לנו גם להרוויח מזה לפעמים...

טוב לך? תהנה! לך עם זה....

שנאמר פה בצורה שלילית: "ליטאי".

כמובן, שלפרטים, זה לא תמיד נכון...

אבל יש הרבה בדיחות על זה

כאילו, כן היו תקופות שהיה לי יותר קשה עם המוניות, ויש תקופות שאני מסתדרת איתה פחות או יותר. יותר כשהיא זמן לקצוב מבחירה לרוב

אבל זה לא בגלל שאני מפחדת להיות מזוהה עם העדר. אצלי לפחות

וכשיש ארוע והרבה אנשים אז קורה הרבה. והכל עובר דרך המערכת שלי.

מתסכל מקומם כואב על המשפחות ואין לך מה לעשות עם זה

בשבילי הדרך להתמודד זה לא לחשוב על זה חוץ מבתפילה

אם מדברים על זה יותר מדי ואני מרגישה שזה משפיע עליי אני הולכת משם

וגם יודעת שאני צריכה להתחזק באמונה... בסוף זה לא אף אחד, זה הקב"ה, ומי שמת כנראה שהגיע השעה שלו. מי שאחראי לשפיכת הדם יתן את הדין תהיי בטוחה שהקב"ה רואה הכל. מה שאנחנו יכולים לעשות זה להתחזק ותפילות💜

נורא קשה להכיל. זה באמת הרבה יותר גדול מכל מה שהכרנו

הידיעה על עניין כזה או אחר לא מקדמת אותך. אין לך שליטה על כלום מעצם הידיעה לבד

שולחת חיבוק❤️

סטטוסים, חברות משפחה.

לגבי מה שהרמוניה כתבה שמי שנהרג הגיע שעתו. זה האמת הדבר שהכי כואב לי כי אבא שלי הסביר לי שמה שקורה במלחמות זה שלא אדם ספציפי הגיע הזמן שלו למות אז הוא מת במלחמה  אלא ה' החליט שעכשיו צריך למות כך וכך חיילים לא קשור עם הגיע הזמן שלהם למות (יעני שאם הם לא היו בצבא הם לא היו אמורים למות) אלא כ" קורבנות מלחמה"

מסובך אבל מקווה שהבנתם

אני מכירה את זה בניסוח קצת אחר

השאלה, באמת, אם יש לך אפשרות להסיח דעת

אסקפיזם

לא חייב גם לדבר על הנושאים האלה או לנכוח בשיחות כאלה. מותר גם להוציא את עצמך מהכלל. לדעתי אפילו מומלץ

לא מסוגלת

אם יורשה לי, אני חושבת שיש כאן משהו יותר עמוק ובאלי לשים פה מה שחושבת על זה...

בגלל הניסוח של "לא מסוגלת", זה ממש פוגע בך.. זה מעבר לצער.

וגם אני מתמודדת עם זה אז לא שאני כותבת מהתנשאות על מישהו אחר.

נראה לי שבדור שלנו יש יותר זעזוע מזוועות, יש יותר רגישות במובן של פגיעות.

לא כי אנחנו "מפונקים", אבל כן כי יש לנו את הפריווילגיה להתעסק בדברים שפעם לא התעסקו

פעם עסקו בהישרדות יותר, והיום הרגש במרכז, הרגש תופס את הפריים של החיים שלנו.

מה שפעם ידעו זה שהעולם הזה לא נועד להיות ארץ החלומות... 

ידעו שהעולם הזה פרוזדור, היו פרופורציות.

זה מורכב כי מצד אחד להיחשף לזוועות זה מחספס את הנפש, ומצד שני צריך להיות עם חוסן ויכולת תפקוד בכל מצב,

וההוכחה שלי שכאן הרגישות היא במובן של פגיעות זה שבגמרא עצמה יש סיפורים מזעזעים ואם זה היה לא טוב זה לא היה חלק מהתושב"ע.

אז בעצם כל עוד יש תכלית ותועלת לדברים יש עניין שיהיה חוסן לעסוק בהם. (ק"ו חוסן להלחם... שפעם היו שיטות פחות עדינות מאשר רובים)

היום כל הזמן מדברים על "הכלה" של חולשות, ופחות מדברים על איך לדחוף את האדם קדימה להתעמת מול הקשיים שלו. אבל זה לא בריא בעיניי. 

זהו... מעניין מה את חושבת(:

כן יש בדור שלנו הכלה, אבל גם התמודדות מאוד גדולה, עם לא היינו מתמודדים היינו במקום מאוד אחר כי מתו לנו בשנתיים האחרונות יותר מ2000 אנשים.

מה שהסברת לגבי לא מסוגלת, זה לא שאני לא מסוגלת זה מיאוש ועצב מאוד מאוד גדול 

אנשים מתו על ימין ועל שמאל ממחלות, רעב, סכנות שונות... החיים שלנו היום מאד ברמה גבוהה, לא נעים לומר אבל 2000 בשנתיים זה כלום. יחסית לאז.

👍

זה 2000 ממלחמה, המון אנשים נהרגו לא קשור לזה, פיגועים מחלות...

ועדיין, יש לחוות דברים מבחוץ ויש להכניס אותם אלינו, להישאב אליהם ולתת להם לשבש לנו את החיים

יש עניין גדול לשאת בעול עם חברו, ודאי, אבל אף אחד לא יגיד לך שזה צריך לבוא על חשבוו היכולת הנפשית שלך להכיל

בדיוק דיברתי על זה אתמול עם ההורים שלי. אני למשל לא מסוגלת להכיל את כל הצער הזה, זה לא עושה לי טוב, וזה לא תורם לאף אחד כל הצער הזה שלי כשהוא משתק אותי. אני יכולה לעשות טוב ולהוסיף זכויות לעמ"י ממקום אחר אז מעדיפה להתעסק ב'קטנות שלי' כבריחה ממציאות קשה כדי שאוכל לתרום בתפילה למשל

אני בנוסף משפחת שכול

שולחת חיבוק

מצטרפת ל@המקורית בחיבוק... 

מוגש מאד נוגע.

וזה משהו מאד בסיסי- להיות אנושיים.

אז רק אוסיף שלדעתי דוד בן ארזה, אם לא היה עסוק והיה קצת יותר בינינו היום....

היה המלך של הפורום הזה - אנשים רגישים מאוד!!

הוא מדהים!!!

מעדיפה טקסט כתוב. אבל כן שומעת כשפנויה, עכשיו לא ככ

אז לא בהכרח קשור לאם התחברתי או לא

חלום בקטע של רצון?

אם כן, אז 2 אופציות

או שההסתכלות שלנו מאוד פסימית ואנחנו חושבים מחשבות גם של אנשים אחרים

או שיכול להיות שהרצון הזה כרגע לא שווה את המחיר שהוא יגבה

וגם עם אני יודעת שזה כנראה לא יצליח אני בכל זאת מנסה מקסימום לא יצליח או שאני יעצור באמצע.

העיקר לנסות. 

ולגבי זה שאמרת שזה יגרום לך לעצבנות. אז אומרת על עצמי שאני אוהבת את הדברים האלה כי אז יש לי מצב שאני יכולה לעבוד על עצמי.

ושתדעי שאין משהו יותר מספק מאשר להצליח להתמודד מול הלחצים והרגשות של עצמי והצליח לגבור עליהם.

ממליצה לנסות.

אני יתן דוגמא על עצמי, יש לי חלום לעשות את שביל ישראל אבל יש לי גם חלום להיות רופאה. דיי מסובך למצוא זמן לשתיהם. אבל אני עדיין לא מתייאשת מנסה מאוד למצוא זמן, למרות שאני יודעת שזה בטח יוערר אצלי מלא לחץ, ואין דבר שאני יותר שונאת מאשר לחץ, אבל אני לא יוותר על חלום שלי בגלל משהו שלא נוח לי כי האושר שאני יקבל מזה הרבה יותר גדול

לא מכירה את זה מעצמי

אולי אם תתני דוגמאות, אצליח להבין

מרגיש שאת פשוט מחזיקה את האנרגיה שלהם רגשית בגוף שלך. גם הרבה אחרי שהם הלכו.

בין כך ובין כך התחושה הרעילה נשארת..

 גם אם כביכול סולחת ואם לא סולחת, אז אוכלת את עצמי.

מחר אני אוכל (וארצה) להאריך. זה נושא שלם.

בינתיים אל תאכלי את עצמך, זה לא כשר. לכי לישון והלוואי לילה שקט.

בגדול יש פה כמה דברים.  יש פה אדם חיצוני שמתנהג אלייך בצורה שמפעילה אותך.

כואב לך שזה הורה או אדם קרוב.

אבל הדבר השני זה שיש לך כאב חזק בגוף (בבטן לרוב, לעיתים במרכז החזה באזור התימוס) שיושב אצלך גם כשהוא הולך.

הכאב הזה הוא שלך. וזה כאב של זה שנכשלת בלרצות את מישהו אחר שאולי אין דרך לרצות אותו.

וזה מנגנון שלך. וצריך לעשות איתו עבודה כי הוא מנגנון די הרסני ועם פוטנציאל הרס. אצל כולם אבל נדמה לי שאצל נשים יותר, מה שצף חזק מאוד בשרשור המקביל על הצעות, בקשות והקושי לסרב להן.

אני מכיר אותו מקרוב כי הוא הפעיל אותי הרבה שנים גם בבית וגם בעבודה והבחירות שבחרתי לעשות בעקבותיו היו מאוד רעות. היום הוא נמצא שם אבל אני לא נותן לו להפעיל אותו. אני מכיר אותו ולפעמים פשוט אצא להפסקה כדי להתבונן בו ולחכות שהוא יעלם בטוב.

וגם לא להחליק כאילו לא קרה דבר

אל תרגילי את עצמך לזה

את גרה איתה? 

המצב קצת יותר מורכב..

אני דוסית מאוד, היא לא.

ויש כל מיני עניינים בריאותיים שלה שמוסיפים אתגרים לכל המצב שכבר קיים.

והחבל של כיבוד הורים הוא דק מאוד ואני נסה ללכת עליו, אף על פי שרוב הזמן בא לי לצרוח.

אני מכירה את זה. פחות מעצמי, אבל אמא שלי היתה עושה את זה הרבה לאחותי ומעניין שכשקראתי על זה שסבא שלי מהצד השני היה עושה את זה לאבא שלי - זה גמר אותי! 

לא יכולתי להירגע מהמחשבה של מה עובר על ילד כשעושים לו את זה.

זו התעללות לכל דבר. זה סוג של אלימות! 

ואני לא אומרת את זה כדי להרבות כעס על אמא שלך, אבל כדי שתהיי מודעת למה שאת עוברת.

אם יש לך אפשרות לקחת עזרה של ממש, טיפול - תקחי וכמה שיותר מהר.

תהיי עם זה, תבכי את זה, תשחררי את זה מול ה' יתברך, תני לזה מקום והבנה שזה לא מגיע לך בשום פנים ואופן!

מצד שני - אם זה אפשרי, כמובן שהכי טוב לפתוח על זה דיבור עם אמא שלך, בזמן טוב יותר.

מאוד יכול להיות שזה קשה לך מאוד, עד בלתי אפשרי, בגלל הנתק הרגשי ממנה. ואז באמת חשוב שתמצאי כתובת אחרת לטיפול ותמיכה.

בהצלחה נשמה טובה!!

הורה ששותק מול ילד, סוג ש להחרמה זמנית - זאת חוויה נוראית, פוגענית ומערערת.

זה בעצם מה שקורה?

את לא אמורה לסלוח, זה לא משהו שהתורה מבקשת אותו בסיטואציה כזו.

התגובה הבריאה היא כעס גדול ומוצדק.

השאלה רק האם ואיך לבטא, כי זה מול אמא, אבל ברור שהתחושה הבריאה מול רמיסה - היא כעס. לא דבר אחר.

ושחשוב למצוא דרכים לבטא את הכעס ולפרוק אותו. אולי מולה ואולי לא.

יש מצב שיש דפוסים של נרקיסיזם בקשר ביניכן?

מציעה לך ללמוד על הנושא, ולחשוב האם את בתוך משהו שאת לא לגמרי מודעת אליו.

המודעות היא צעד ראשון וחיוני כדי למצוא את הדרך להספיק את הפגיעות.

הלוואי שתמצאי את הדרך.

מאחלת לך את כל הטוב.

אבל זה כן קורה...

עד עכשיו יושבת עליי עוד התחושה של שבת.

לדבר על זה, פחות רלוונטי אצלנו.

ואולי יש לה דפוס כזה.. יש כל מיני דפוסים..

ואצלי הדפוס הוא בעיקר לרצות שקט, כי כל דבר שהוא קצת לא במקום והאש פה שורפת הכל.

גם מהצד שלי.

פשוט כבר אין לי סבלנות להכיל (לא את מה שהיה בשבת) ובכללי שום דבר בקשר שהוא לא על הצד החיובי שלו.

וגם מאוד מאתגר כל הזמן המשותף יחד בבית.

זה דבר שאת צריכה לעשות איתו עבודה. כלומר - אין לך שליטה על ההתנהגות שלה. אבל כן יש לך שליטה על הבטן שלך אחרי.

והדרך לעזור לעצמנו היא בשימת גבולות לצד השני.

למרבה הצער רלוונטי לפעמים גם כלפי הורים. במצבים שהמצב באמת בעייתי.

אני לא מדברת מנסיון אישי ברוך השם,

אבל כן מהיכרות אישית עם חברה שנפגעה בצורה בלתי הפיכה, בחלקה, מאמא עם הפרעת אישיות

כלומר, לא עכשיו. ברגע זה אני מרגיש מה שאני מרגיש. זה עובדה קיימת.

אבל אפשר לנתק מגע,

ובזמן רגוע אפשר להתחיל לפרק לגורמים את המנגנון. כשאני לבד או עם מישהו שאני סומך עליו שיודע לפרק את המנגנון.

ואז בפעם הבאה הבטן תגיב פחות חזק.  זה עולם שלם שבגדול לפני כן הבטן ניהלה אותי והיום אני מקשיב לה אבל אני לא עבד שלה.

במצב תקין - אני מסכימה איתך.

במצב של התעללות נפשית - בעצם מתרחשת חדירה למרחב הנפשי של האדם.

גם אדם חזק ובריא בנפשו לא יכול להתמודד עם זה, אלא בדרך אחת - של תפיסת מרחק מבעוד מועד.

זו לא אמירה רק שלי, אלא של אנשי מקצוע מהתחום.

ולא שאני אומרת שמה שתואר כאן הוא בדווקא נרקיסיזם, צריך לדעת הרבה יותר בשביל לחוות דעה.

 אבל בוודאי שהסיטואציה קשה מאד, ולהגיד לבן אדם - תשאר בתוך זה ותעבוד על הרגש שלך  - עלול להיות הרסני ממש.

זה מחיר כבד מידי.

אלו הן אנרגיות שליליות שצריך להתרחק מהן

בת כמה את ? שייך לך לעבור דירה?

בית ראשון:                                                                                                        

הלב דומם                                                                                                                   

מרגיש כמו בים סוער                              

הכל חשוך כאילו זה סוף העולם!                 

הלב מלא גלים, את הכל הם מרגישים.                                       

איך מדינה שלמה נפלה על הרגליים?                                         

אח של חבר שלי, אשתו של אחי כולם מתו?!                                 

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                              

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שני:                                     

אמא מילה בשבילך,                     

אוהב אותך יותר ממה שאת יודעת                    

רציתי לומר לך שאת משהו מיוחד לא כל אחד יבין אותי, את נשמה גבוהה                                                    זאת מילה אחרונה לפני שהלב שלי כבר לא יהיה איתך!                     

אמא אהובה שלי

פזמון:                                         

העולם נגמר                                      

כל החברים כבר בקברים                                 

מרגיש בים של בלבולים                          

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                     

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

בית שלישי:                                             

עכשיו אני פה ליד הגופה שלך בשבי החמאס.                                      

הלוואי שלא שחכו אותנו פה.               

ארץ אהובה אל תשכחי את בניך.             

פזמון:                                                         

העולם נגמר                                   

כל החברים כבר בקברים                         

מרגיש בים של בלבולים                             

אני על הברכיים                          

רק מחבלים מסביבי,                      

והסיוטים הם חוזרים                           

כל העולם מסתובב במעגלים אין סופיים, וזה לא נגמר                      

כבר נמאס.                                   

ה' אולי תוציא אותנו כבר?          

הדם שלנו נשפך כמו מים                  

לא חבל על הבנים שלך אבא?

לדעתי יש בו יותר מדיי מילים,ובדרכ בשירים שואפים שיהיה כמה שפחות כדי שיהיה קליט ויתאים לקצב

אבל בסהכ כתיבה יפה מהלב!כל הכבוד