ברחה כשראיתי אותה בזווית העין, התחמקה כזה

מה זה אומר עלי?

יש אנשים שצריך להתרחק מהם פשוט

לא בטוח שזו הפרעת אישיות, איך הוא מול אחרים? יכול להיות שהאינטרקציה ביניכם גרועה. שמשהו בך גורם לו לפעול ככה ומשהו בו גורם לך להגיב גרוע, הכי טוב זה להתרחק

לגבי החברה, אם זה חד פעמי הייתי מתעלמת, יכול להיות שהיא עברה אירוע קשה ולא היתה מסוגלת לדבר עם אף אחד, עליך זה בטח לא אומר כלום, מקסימום עליה

והאמת שלא ברור לי אם זה את או אתה, אז אכתוב בלשון כללית.

מעבר להצעה להתרחק ממי שמעורר לתגובה חריפה כזו בנפש, עושה רושם שיש פה עניין עמוק ופנימי שכדאי לשקול לפנות לדרך מקצועית לטפל בו, ולא להסתפק רק בהתרחקות.

למה?

כי בין השורות מורגש שהסיטואציה הזו שמתוארת בהתחלה, היא סיטואציית קיצון, אבל מלבדה קיימות עוד סיטואציות שמשפיעות על הנפש.  

מנקודת המבט שאני רואה בה את הדברים, כמעט תמיד הבחירה היא שלנו. הבחירה איך להתנהל, איך לפרש התנהגויות של אחרים, באיזו מידה זה ישפיע עלינו וינהל אותנו, ובאילו מערכות יחסים להיות או לא להיות.

מערכת יחסים בריאה מייצרת תחושה של נחת, הרווחה ושמחה בנפש. אם קיימת תחושה של ניצול, מחנק, הפעלה רגשית חזקה בכיוון שלילי ולא קשוב פנימה, ובמקרי קיצון מתעורר רצון לפגיעה עצמית (בגוף או בנפש) - יש פה איתות חזק שמשהו דורש עבודה רצינית, ולרוב זה לא משהו שאמור להיעשות מחוץ לנו. בעיקר כי אין לנו שליטה על בחירות והתנהלות של אחרים, כי כמה שננסה ''להגדיר'', ולנסות להבין את מניעי הבחירה של האחר, זה לא בהכרח יועיל לנו ברמה המעשית בשטח לדעת איך להתמודד נכון עם המצב הזה ומול מצבים אחרים שנפגוש.

לכן עיקר העבודה המשמעותית היא בפנים בתוכך, בעבודה נכונה עם כוחות הנפש, חיזוק החוסן הפנימי והיציבות הנפשית והרגשית מול כל מה שינסה לערער מבחוץ. עבודה כזו תיתן כלים וניסיון שיאפשרו את ההתנהלות מול כל מצב שיהיה מתוך חיבור לעצמך.

שולחת חיזוקים.

@שוקולד לבןודאי אי אפשר להתנתק כי זה בן, בת משפחה

בכוונה לא מפרטת כדי למנוע זיהוי אם יקראו את זה

והחברה ההיא זה כנראה בכוונה היו עוד פעמיים שראיתי אותה וברחה

אבל פעמים קודמות אולי לא ראתה ואולי היתה עם עוד מישהי והתבישה

הפעם היא עברה באדום בגלל זה והיה שם ילד שהתפלא לאימו

למה היא עוברת באדום

לא רציתי לומר שזה בגללי

ו...אני באתי לחתונה שלה במיוחד בעיר אחרת . ממש מאכזב אותי

אנונימי תודה על החזיוקים אכן אני בתהליך טי0ולי אבל

כמו שאמרתי לשוקולד זה מישהו מהמשפחה

זה באמת הופך ליותר מורכב כשזה המצב.

וזה חשוב כל כך שאת בתהליך שם, כי דווקא שם כשהמפגש הוא בלתי נמנע וקורה מעצם הקירבה, זה משמעותי ללמוד להציב את הגבולות האישיים ואת דרכי הפעולה שיחזקו אותך מול ההתנהלות הזו.

ועדיין עומדת מאחורי המילים שכתבתי, שאי אפשר להשפיע על אחרים והבחירה שלהם, כן אפשר לעבוד עם הכוחות והמשאבים שלנו. והלוואי ויכולתי לתת יותר מרק אמירה כללית כזו.

לגבי החברה, זה באמת כואב ולא מובן הבחירה שלה..

ניסית ליצור קשר איתה מעבר כבדרך אגב, ולנסות לשמוע או להרגיש מה קורה שם ואם באמת יש משהו שיושב עליה ביחס אלייך או שאולי היא עוברת משהו ולא רוצה שמישהו קרוב יחשף אליו?

זה משהו שיהיה נוח ונעים לך לעשות?  

אי אפשר לנטרל רעל לפני שמגיע אלי?

אני לא רוצה לקבל ממנה דחיה והקשר איתה לא חשוב לי כבר בטח בגלל זה

אם הבנתי נכון, את בעצם שואלת אם קיימת אפשרות לשנות את האדם שמפזר או שולח את הרעל?

אני בספק אם זה יעבוד.

נקודת המוצא שלי היא שאין לנו שליטה במה ובמי שמחוץ לבחירה האישית שלנו. כלומר, לנטרל את הרעל, זה לא אומר בהכרח לשנות את האחר. כי אם האדם השני לא פתוח לשמוע ולהבין את המשמעות וההשפעה של דרכי ההתנהלות שלו, זה לא יעזור כמה שננסה להסביר ולבקש שינוי. מה גם, שזה עלול לגרור תגובה חריפה יותר וקיצונית יותר בהתנהלות מולנו.

אם יש לאדם מודעות עצמית והתכוונוות אמיתית לעבודת המידות, אולי אפשר לנסות למצוא דרכים להאיר ולכוון לתשומת לב על ההשלכות והבחירות שפוגעות בך.

אבל, גם לזכור שיש אנשים שרמת המודעות האישית שלהם במקומות הפנימיים האלו לא מאוד מפותחת וגבוהה, ואם הם לא מכירים בכך שדרוש שינוי ורוצים לעשות אותו, שום דבר לא יצליח לשכנע אותם שמשהו בעייתי ודורש טיפול וריפוי.

(בסוגריים אגיד, שזה נהיה מורכב יותר כשיש התמודדות אמיתית עם הפרעה נפשית.. אבל אנחנו לא אמונים על אבחון הפרעות נפשיות, למרות שזה יכול לעזור להבין עם מה מתמודדים ולבחור דרכים נכונות ומתאימות להתמודדות).

לכן,

בעיניי, חלק משמעותי מהיכולת לנטרל את הרעל הוא בעיקר העבודה העצמית הפנימית שלנו.

אם בזה שתודעתית מנטרלים את העוצמה והיכולת שלו להשפיע עלינו.

אם בחיזוק וחידוד ושינון של תפיסות פנימיות מחזקות ותומכות בנו מבפנים בלי תלות במה קורה מחוץ לנו, בין אם לפני המפגש ובין אם אחריו.

אם בלמידה והקשבה איך להחזיק ולשמור על הגבולות שלנו מול אותו אדם ובכלל מול פורצי גבולות. מול אנשים שלא יודעים (וזה לא משנה אם זה מסיבה אישית או בגלל חוויות עבר), להחזיק מערכות יחסים בריאות, רגישות ואכפתיות לסביבה.

אם בחיזוק החוסן הפנימי בכלל ומולם בפרט.

אם במציאת התמיכה המתאימה והגיבוי המחזק בסיטואציות מורכבות מולו.

עיקר העבודה המבריאה והמרפאת נמצאת בתוכנו.

על מה יגיע אלינו, אין לנו תמיד שליטה,

על איך נבחר להתנהל מול זה ואיך לחזק את עצמנו, בוודאי יש.

ולגבי החברה,

מובן לגמרי. אין חובה להיכנס למצב שגורם להרגיש חוסר נעימות. שחררי אותה בטוב. אם תרצי אכוון אותך לתרגיל של הרבנית רחל בזק שהייתי עושה והיה עוזר לשחרר מהלב מה שצריך גם בלי לדבר וליצור קשר.

מתפללת איתך שהלב שלך יתרפא.

האמת שהתבלבלתי מכל האנונימים פה

לא מצליחה להמשיך עם הקו מחשבה שלי.

אשמח אם יפצלו פה את ההמשך.

@משה.  

@פרח אש

@ילדה של אבא

לגרום לבן אדם להרגיש מצוקה כזאת גדולה...

אבל ייתכן גם שסתם התנהגות מניפולטיבית איומה ומזעזעת...

הייתי מתרחקת אם אפשרי

ועל החלק השני, כן לא כולם רגישים ומתחשבים ללמוד להגיב בצורה שמתאימה לך בלי לפגוע מצד אחד ומצד שני להבהיר את המקום שלך... אם כמובן הקשר חשוב לך איתם 

היום הלכתי עם הקו הזה. אחותי הקטנה ממש העליבה אותי

אבל המשכתי עם האמץ שלי 

לצאת מהכלים ואז לשנוא את עצמך

לפני 10 שנים, ברור שכן

ברגע שזה מקשה על התיפקוד אז זה בלם חזק ובעייתי, כמו כל בלם חזק ובעייתי.

בעולם המקצועי שבו אני עובד (ובניהול תורים בכלל) בשביל שמערכת תעבוד תקין צריך שהיא תהיה מסוגלת לעבד בזמן אמת את כל הפניות שהיא מקבלת.

דמיינו פקיד בדואר שמצליח לטפל בכל הלקוחות בקצב שהם נכנסים. ואז כשיש יותר לקוחות מציבים עוד פקיד והכל בסדר.

אם משא הארוע כבד מדי, אי אפשר לעבד אותו בזמן אמת. ובתכל'ס אי אפשר לעבד אותו בכלל. כי לא יעזור (חלקית לפחות) לעבד  ארוע שכבר נגמר.

עזרה לי להבין טוב יותר את עצמי.

את אומרת שלא תרצי לוותר על הרגישות אבל כן תרצי לוותר על תופעת הלוואי שלה-ההצפה הרגשית

הרגישות הזאת נובעת משני דברים עיקריים (לפחות אצלי)

שימת לב לפרטים וניואנסים דקים

אמפתיה ואכפתיות גבוהה

השילוב בין הדברים יכול לגרום להצפה.

כי אני שמה לב להרבה מאד דברים שאנשים אחרים לא שמים לב אליהם וזה משפיע עלי וכשזה יותר מידי זה גם מציף אותי.

הכל נכנס והמערכת לא מצליחה לעבד הכל בצורה נכונה.

אני מעדיף להיות בעל רגישות גבוהה

עם זה, אם יכולתי להפחית את מה שבא בעקבות זה, הייתי שמח.

פחות לתת לזה להשפיע 

כרגע זה יותר עול.

מרגישה שדברים פשוטים שאנשים עושים בשגרה בשבילי הם הר, כל מפגש חברתי, כל הודעה שנכנסת שלא לדבר על הודעה קולית, כל רעש שהוא קצת מוגזם.

יכול להיות שאצליח למנף את הדברים הטובים שיש בזה, כרגע עוד לא שם.

בשנים האחרונות כבר לא.

ועדיין, יש זמנים או מקרים מסויימים, שאני כל כך מוצפת שבא לי שוב להעלים את הרגישות הזאת. ובמקרים האלה אני משתדלת להזכיר לעצמי את כל היתרונות של הרגישות הזאת.

לא נורא.

בכדורים/טיפולים מוזרים וכדו' - ממש לא.

אז בתכלס לא כי אין מטה קסם.

או באופן רעיוני.

בכללי חושבת שזה אישי מאוד ומשתנה מאדם לאדם, אפילו בין אנשים רגישים מאוד. 

מצטערת לשמוע, זה ניסיון וכאב שתמיד שם, גם אם הזמן ממשיך קדימה. וסליחה אם ניסוח השאלה היה אולי קצת חסר רגישות כלפיך.

אני חושבת שמעטים מאוד, אם בכלל קיימים, הדברים שאפשר להשוות בהם בין אדם אחד לשני, ואפילו אצל אותו אדם עצמו בהתמודדויות זהות בתקופות שונות.  התמודדות עם אובדן היא אחד מהדברים שאי אפשר להשוות לכלום.

כל אחד חווה אחרת, מתמודד אחרת, מתנהל אחרת,

לפי הכלים שלו, לפי המקום והשלב לפי כל מיני דברים שקיימים או שלא.

לשאלה שלך, אם היה יותר קשה מאחרים ואם היו יתרונות לרגישות, רק אתה יכול לענות ורק ביחס לעצמך.

אין סקלת קושי אובייקטיבית באמת, כי כל אחד חווה רגשות בעוצמה הפנימית ובמדד האישי שלו.

ויש דברים שבעקבות הרגישות והכלים שמפתחים בדרך, תהיה יכולת עיבוד עמוקה ופנימית יותר, ויש שדווקא הרגישות תוביל להצפות רגשיות וחושיות אינטנסיביות יותר. ויכול להיות שהמנגנון שיעבוד דווקא יחסום גישה לרגש כי ההצפה תהיה מדי קשה לנפש, עד שהאדם יפגוש באדם מתאים שיעזור לו שם, או במרחב תומך שיעזור לפרוק מתח וצער וכאב ויכולים להיות עוד דברים.

מה נחשב לקושי ומה ליתרון?

זה בעיניי המתבונן בעצמו ובנפשו.

יכול להיות גם שמה שאחד יראה כהתמודדות הכי קשה שלו, מישהו רגיש אחר יראה כעוצמה הכי גדולה שלו והמתנה הכי גדולה שקיבל לפגוש את עצמו בעומק הכאב בלי לברוח ולהתכחש. מה שיוצר עומסים שמצטברים שנים ומעכבים תנועת חיים בריאה.

זה בינתיים.

קודם כל

אף אחד לא יודע עם מה את מתמודדת לשפוט אותך יהיה לא בוגר

כלומר, יש גבול דק משהו בין לדאוג לעצמי לבין לברוח מלהתמודד.. ואני ממש בבריחה 🫢

ומה הבעיה לשחרר אבל בצורה חכמה?

לא לדכא את הילדה שבך?

אפשר עם הבעל

בטח אפשר עם הילדים

כמובן שגם חברה טובה יכולה להיות שותפה לרגעים כאלה 

מזינה את החוויה

בוגר/ לא בוגר - למי אכפת?

קודם כל תעשי לך טוב

מעבר לזה כדאי לדעת שהימנעות מגבירה חרדה. וגם אני סבלתי אחרי אירוע טראומתי מחרדה חברתית. לקח לי המון זמן להרגיש בטוחה במרחב הכללי, ואני עדיין לא מאה, אבל אם הייתי ממשיכה להימנע זה בטוח לא היה מקדם אותי

אם את רוצה לנסות להתגבר על זה כדאי לפנות לטיפול. זו לא גזירת גורל.

יש הבדל בין הימנעות מתוך מקום של חרדה לבין מקום של - אני פחות מרגישה שייכת/ יש לי דברים יותר חשובים לעשות/ זה פחות הקאפ אוף טי שלי.

מה מפחיד אותך שם? מה מציף אותך?

זה לא סתם. יש לזה סיבה. וצריך עם לב רך לחפש אותה.

שקוראים לי הרבה במפגשים כאלה

שיחות שלא זורמות

לא מוצאת נושא שיחה

עומדת ולא משתלבת

מרגישה מוזרה

יש לי השבוע כמה אירועים כאלה

ומותשת מלחץ

אני לא מכיר אותך בכלל אבל יש לי כמה רעיונות. הראשון שבהם זה שאת "חייבת להצליח". כלומר אם את עומדת בצד את מרגישה מוזרה ותקועה ו"נכשלת" או משהו דומה לזה. ואז את נלחצת עוד לפני שזה מתחיל.

זה קורה המון.

מפגשים חברתיים הרבה פעמים יוצרים תחושה לא נעימה.

זה להבין שאנשים לא באמת רואים כמוני את כל הניואנסים שאני רואה ומפריעים לי כל כך.

הרגשתי מוזר, או משועממת  או הבחנתי במה שהם מרגישים והייתי בטוחה שכולם רואים את זה.

כשהם למעשה בכלל לא שמו לב.

אנשים רגישים מאד שמים לב להרבה יותר דברים ממה שאנשים אחרים שמים לב אליהם וכשיודעים את זה, זה יותר קל.

(ומעבר לזה, אני עדיין לא מתה על מפגשים)

מהמפגש החברתי, מרגיש ברמה זו או אחרת, אותו דבר. א ת  היא שבוחנת אותם לא הם אותך (ללכת עם הרגשה הזו).

זה משהו ששווה לעבוד עליו.

לחקור מי הולך להיות במפגש, מה מעניין אותו, מה הוא ישמח לספר לך.

לדמיין את עצמך, מה את עושה כשהשיחה נתקעת או כשאת מוצאת את עצמך מחוץ למעגל.

להחליט מראש מה נחשב הצלחה ומה כישלון מבחינתך. תבואי עם ציפיות נמוכות אבל עם דרישה מעצמך.

לבקש מהצ'אט טיפים לשיחות במפגשים כאלה - על מה כדאי להתעניין, איזה דברים כדאי לספר.

וגם... לא להתכונן יותר מדי, כי המטרה היא שתצליחי להשתלב בשיחה בטבעיות ואפילו תגידי משהו שלא התכוונת כל כך. שתרגישי שייכת. הלוואי שנרגיש שייכים... 

לא לאכול כי זה לשנות מצב, ולהשאר רעב עדיף על שינוי ללא-רעב

או לא להיכנס להתקלח (זה יכול לקחת לי גם שעתיים)

כל המשימות שדורשות לשנות משהו

לקום מהספה זה קשוח

לעזוב את הגלילה בטלפון

לקום מהמיטה

אבל לצאת מהעבודה קלל

לחזור לגלול אחרי משימה

אפילו לצאת להליכה קל ופשוט 

טוב, תלוי מה בעבודה.

על מה שקורה המערכת העיכול ותוצאות לוואי.

הפחתת קטניות וירקות מצליבים  ( כמו כרוב) מפחיתה גזים באופן דרמטי.