פורום לקויות למידה (עמוד 35)

ועדיף שאני לא אספר לך מה קרה לנו אצל קלינאית תקשורת...(אחת גרועה לעומת אחרת מעולה שכ"כ אהבנו..)

צריך "לפול" על קלינאית תקשורת טובה.....

 

מה את יכולה לעשות עכשיו?

לנסות להחליף למטפלת אחרת...

או לנסות להתלונן (ו"לעשות" הרבה רעש)

אבל אני לא מבטיחה שהם באמת יעשו משהו בנידון....

 

וד"א לדעתי התרגילים שבבית הם ממש חשובים....

כי כמה שאפשר לעבוד שם זה א יספיק, 9 מפגשים זה לא הרבה,

וההתקדמות תלויה בעיקר בך!

 

בהצלחה!

לאחר 2 מפגשים אצל הקלינאית שהתייחסה לאימי בזלזול

(וכאן אני לא אפרט את "סיבותיה"..)

אימי החליטה שהיא לא תוותר לה,

ושאלה רב אם מותר לה לכתוב מכתב על כך שהיא לא מוכנה לבוא אליה יותר, ועד כמה שהיא היתה גרועה...

(כי זה יכול לפגוע לה בפרנסה, אם תהיינה עוד נשים אמיצות כמוה)

והרב אמר שמותר, משום שהיא פוגעת באנשים!

אימי שלחה מכתב חריף, והקופה אמרה  שהיא מסכימה להחליף לה קלינאית, אך לא יכולה לאשר שוב 9 מפגשים, אלא 7 (ואם היא תצטרך עוד הם יוסיפו לה בכל מקרה)

אימי שלחה את אותו מכתב שוב, וכתבה שהיא שולחת אותו שוב משום שלא אשרו לה 9 מפגשים...

אחרי זמן מה, אשרו לה 15 (!) מפגשים.

 

התהליך לקח זמן רב,

אך אימי אמרה שלומדים מהסיפור שאסור לוותר!

אך גם (ולענ"ד זו סיבה חשובה מאוד) להגן על אנשים שלא יודעים להתלונן!

שקלינאית תקשורת לא תרשה לעצמה לנהוג כפי שהיא רוצה, ולהתייחס לאנשים בזלזול,

רק בגלל שאף אחד לא מעז להתלונן על עבודתה!

ותלונה תגרום לכך שהיא תחשוב פעמיים לפני מה שהיא עושה!

 

בהצלחה!

ואל תוותרי!

 

 

הרבה סבלנות אשמח לתת לך את הפרטים שלה אם תרצי

יש בשכונה ילד מתוק שנולד ללא חיך,אז הוא הלך לקלינאית והנשמה פשוט לימדה אותו מעולה,והיום הוא מדבר יותר טוב ממני!(ואני מדברת טוב.)הוא פשוט חמוד.

 

בס"ד

(אישיתי הייתי אצלה בגלל צרידות ולא דיבור אבל היא מצויינת גם בדיבור/היגוי)

קוראים לה רינת והיא מטפלת ב"פטל" בגבעת ברנר...

אם את לקוחת מכבי זה אפילו לא עולה הרבה (לי עלה 23 למפגש..)...

אם תצטרכי את מספרה תצרי איתי קשר באישי..ואשתדל להשיג את מספרה...

שבוע טוב ובהצלחה

לענ"ד, 1. קושי בשליפה של מילים

2. חוסר בטחון עצמי...

 

תחשבי ממה זה נובע אצלך,

המודעות לבעיה היא חצי מהפיתרון....

 

בהצלחה

בס"ד

 

יש לי ביטחון עצמי ברמות מלחיצות!

 

ו..אוצר מילים-שאנשים נדהמים!-אני כותבת שירים ובעיקרון תמיד מבקשים ממני למסור דברים בפעליות וכו'

 

רק בתיכון זה כך..

 

מול הצוות אני מאבדת את עצמי..ו..נכשלת במבחנים..חברות וכו'-אני מעולה!

 

לא מוזר?

 

זה התחיל לי מאז שנכנסתי לתיכון.

אז אם זאת לא בעיה של בטחון עצמי זהו קושי בשליפת מילים.

(לא קושי באוצר מילים, אלא בשליפתן...)

 

לדעתי-תדברי על הקושי עם המורה

תכתבי את זה למורה על פתק ותשאלי אם היא יכולה לעזור לך.

גם אני שמתי לב שאני מתבטאת הרבה יותר טוב בכיתבה מאשר בבע"פ,

(למרות שגם בכתיבה אני לא כשרון מיוחד..;))

וכל פעם שרציתי לומר משהו ממש חשוב למשהו (מורה, חברה, אפילו אמא..)

פשוט לקחתי דף ועט וכתבתי...

והתוצאות היו מדהימות..

לא רק בגלל שהצלחתי לבטא את עצמי בצורה טובה,

אלא גם בגלל שהמכתב נתן הרגשה יותר נינוחה, ויכלו לענות לי בשיקול דעת...

(מה גם שבדר"כ מכתבים שמשו ל"עת צרה" כשהיו אי הבנות וכ"ו...)

בקיצור, זוהי שיטה מומלצת מקרב לב!

תודה ממש!! בלי כוונה ממש עזרתם לי להבין "בעיה" שיש לי! תודה!

רטלין (למרות שאני נגד זה) או תרופות טיבעיות יכול להיות שזה יעזור לך...

אבל תנסי לקחת רטלין ממשהו ותראי אם זה עוזר לך.

אם את בולעת פעם בכמה זמן זה לא כ"כ מזיק

אז ככה, ניסיתי.

אבל זה עושה לי תופעות לי לוואי איומות במשך שעות לאחר מיכן.

זה לא מתאים לי. ללא ספק, אין לי ADHD וגם לא חושבת שADD.

אני חושבת זה נובע ממשהו אחר.

אבל הם לאו דווקא באמת כאלה.

רק אם מתקימים מספיק תנאים זוהי באמת לקות

זו אגודה ציבורית שעוסקת בקשיי למידה וגם עושה איבחונים לילדים. תשאלי אותם היכן אפשר לעשות איבחון מקובל וזול. הם בוודאי יודעים. אולי עושים בעצמם. בהצלחה רבה.

1. אבדן ריכוז ניתן לעקוף בעזרת קריאה. לי למשל הרבה יותר קל לקרוא מאשר להקשיב, בהקשבה אני מאבד את הריכוז מהר יחסית ובקריאה - אם איבדתי ריכוז לא קרה כלום.

 

2. כוס מים יכולה להועיל להרגעה. אם צריך אפילו בקבוק שלם

 

3. קיימת האופציה של רטלין. אני מאמין שהחומר הזה יכול לעזור, אבל בשום פנים ואופן לא בלי רופא - יש לו השלכות חמורות לעיתים.

 

4. יש חומרים טבעיים שונים שיכולים להועיל גם הם. רק קחי בחשבון שחלקם לא עובדים עלייך באופן ספציפי, אז גם אם נכשלת עם חומר אחד זה לא אומר שכל השיטה גרועה.

 

שיהיה בהצלחה !

 

משה.

אז באמת צריך להגיד לה יפה תודה;)

 

 

 

 

 

 

 

אם יש לך בעיה תפני למשה (admin)

איך לומדים למבחנים???????????????????? אני מקבלת קוצים בשניה שאני חושבת על מבחן וגם אם אני לומדת במבחן אני לחוצה ממש ושוכחת הכל או שלא מרוכזת........ נשמע מוכר??

ואיך לא- התאוריה יושבת לי בוריד שאני יתחיל ואין לי כוח לשבת לזה.......... באסה לא?

בכולופן ב"הצלחה לכולם!!!!!

את לא חייבת להצטרף בגלל שיש לך בעיה...

 

דבר שני, מה עושים?

כתבתי בשרשור הזה תגובה ממש מושקעת...

 

אבל העיקר זה שת-ר-צ-י ללמוד...

ונראה לי שעם התאוריה זה הכי פחות בעיה, את פחות או יותר בוחרת בזה...

ואני ממש ממליצה ללמוד מ"למד"..

זה גם אתר טוב, וגם יותר קל ללמוד שם ולהתרכז מאשר בלמידה מספר,

האמת שאני לא יודעת כ"כ להסביר את זה, אבל לי זה היה יותר קל..

אולי בגלל שזאת דרך פחות פורמאלית?

 

בהצלחה רבה!

או משהו שמעורר בך השראה ורק אז גשי לחומר.
- כשאת מתחילה למדי במקום שלא מאפשר לך הרבה עיסוקים מלבד הלימוד.
- כמו שכבר נאמר - למדי עם חברה.
- קבעי מראש את זמן הלימוד וזמני ההפסקות ואל תחרגי מהם אלא אם את שקועה בלימוד ומגיע זמן ההפסקה (אם זה קורה דחי את ההפסקה למתי שלא יהיה לך כוח.)
- אל תבואי ללימוד רעבה מדי אבל גם לא שבעה מדי.
- תלמדי במקום שעושה לך חשק ולא במקום מלוכלך וכדו'

זהו בינתים. העצות מהספר 'סוד המוח היהודי' - עמיר כץ  מומלץ בחום!

בע"ה

אני כלפעם מנסה ללמוד בדרך אחרת,לדוג'- לכתוב מושגים בהיסטוריה על פתקים, לשחק זיכרון עם מילים באנגלית (-אני מתה על המשחק הזה!! עוד לא התבגרתי...), מקליטה את עצמי חוזרת על הסיכום ואז שומעת, מציירת את החומר בכלמיני סמלים, וכו'...אבל העיקר- לא חוזרת על אותה שיטה בצפיפות הרבה פעמים, כי אז היא כבר לא יעילה...

אם את צריכה עוד רעיונות-תמיד פה...=)

טוב האמת שלא ממש חזרתי, אבל היה לי קורס שחשבתי שאני עומדת "להתפוצץ"...

ואז פשוט הוצאתי ספר מהתיק וקראתי...

(למרות שאני קצת מתביישת לעשות את זה, זה לא כ"כ נעים, אבל אין כ"כ הרבה מה לעשות..)

מיצתערת על המצברוח אבל אני שונאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאת לימודים ועכשיו כעיקרון אני אמורה ללמוד למבחן מחר ולעשות שיעורי בית ומה זה אין לי כח וסבלנות...

חוצמזה שאנחנו לומדים עד 7 בערב 3 פעמים בשבוע (אני בפנימיה) ויש לי עבודה להגיש שאני כבר באיחור איתה...

הרבה אושר, שמחה, נחת.....

 

בס"ד

 

מצאת איפה לכתוב..;)

אני בת 15

אני שמחה שהיא עשתה את זה..

 

הפורום לא חייב לדבר רק על בעיות קשב, אפשר להיות גם קהילה תומכת...

ושוב, זה ממש תלוי בכן...

אני מדברת על אחוזי לימוד התורה שלי ביום(למשל...) יש ימים שאני בכלל לא לומדת לא תורה לא תושבע ,מחשבת, בקיאות, נך וכו'

אם היו עושים בכלל יום הרוב שיעורים שיהיה לי אחרי שאני יצא מהעולם מה לעשות איתם ורק שיעור אחד אנגלית למשל, אז תחשבו כמה מצוות היינו מרוויחים במקום הלימודים האלה שאנחנו משקעים בהם בלי סוף ואחרי שניפטרים (חו"ל....) אין מה לעשות אתם וקשמגיעם לקב"ה אז הוא שואל מה עשתה בחיים אז אתה עונה למדתי אנגלית,מתמטיקה, ספרות וכו'...

אנחנו לא שמים לב אבל כל החיים שלנו הם סתם לחרוש ולילמוד וכמה קיבלתה בבגרות באנגלית וכמה יחידות... אנחנו משקעים במשהו שאמור להיות טפל בעולם הזה במקום להשקיעה בדברים האמיתיים...

אני משתדלת ללמוד כדי להקנות לי הרגלי למידה, שזה חשוב גם לתורה,

כדי לדעת עוד דברים שזה יעזור לי גם כן בחיי היומיומיים (כמו אזרחות, הסטוריה)

כדי לחדד את השכל ללימוד תורה (כמו מ"מ שד"א עוזר בלימוד גמרא)

 

וגם:

כדי בעז"ה לרכוש מקצוע, שאוכל לפרנס לומדי תורה, כדי שיהיה לנו תנאים נוחים כדי לעבוד את ה'...

 

ד.א. בלי ת. בגרות א"א להתקבל להרבה עבודות, אז גם אם לא תלמדי מקצוע...

 

בקיצור, אם תכווני כשאת לומדת לש"ש, כל הלימוד שלך יהיה מצווה...

לא שווה?

 

שנזכה!

ובלימודים תשקיעי בתור "אמצעי".

נגיד, שיעזור לך בפרנסה, ויעזור לך בבניית בית טוב שבו גם לבעל יהיה קצת זמן ללמוד תורה. ואולי יעזור לך במציאת מקצוע מתאים לליבך הטוב, מקצוע שעל ידו תוכלי גם לעזור לאחרים (שזה גם מידות טובות וגם מצוות).

אבל ברור שגם עכשיו - העיקר זה מידות טובות ומצוות.

ומז"ט ליום הולדתך.

אפשר עוד פרטים?

(טלפון, מיקום וכ"ו)

ב. אולי תשאלי ב"מכון הדסה", שעוסקים באיבחוני התאמה למקומות לימודים וכד', האם הם יכולים לעזור לך בזה.  תסבירי להם בטלפון בדיוק מה את רוצה מהם (לא רק תחום כללי שמתאים לך אלא אם הם יודעים גם על מקומות בלי פסיכומטרי וכד'). רק אם תהיי משוכנעת שזה יכול לעזור - תבדקי עלות; ואם מתאים, אפשר לנסות להיעזר.

אבל לא "לרוץ" לפני שבודקים. חבל על הכסף.

אולי תנסי לבדוק בפורום הזה:

דווקא במקצוע כמו אומנות ישנם הרבה תחומים שאפשר ללמוד בתור קורסים בלי פסיכומטרי.

כמה דוגמאות- עיצוב גרפי , צורפות, צילום, עיצוב פנים ועוד.

את צריכה רק לבדוק האם זהו מקום רציני שאת יוצאת עם מספיק כלים לעבודה

ולא לכל החיים.

דרך אגב, יש גם דברים טבעיים , נכון?

יש לך מושג אם גם הם יכולים לעזור?

בכל מקרה מה שתחליטי (בעצם כבר החלטת) שיהיה הרבה בהצלחה ויעיל ועם כמה שפחות השפעות לוואי!

ובהצלחה בלימודים ובשנה החדשה!

וכל הכבוד!

 

וגם אם חזרת לרטלין- את לא חייבת לקחת אותו כל יום....כך שזה לא כ"כ נורא...

ממש בהצלחה

(עקב השעה המאוחרת....)

 

אבל באופן כללי, ברור שאין הכרעה מוחלטת לכאן ולכאן...השאלה מה חשוב לכם יותר...

 

אני מכירה גם משהו שלמד בת"ת למרות שהוא היה ממש מתאים לחנ"מ...

השאלה מה חשוב לך בתור אמא יותר?

הרמה הלימודית? או הרמה התורנית?

 

בעז"ה..מקווה להרחיב פעם אחרת...

נראה לי שזה שהוא שמח ובאוירה טובה חשוב מאד וגם משפיע על המוטיבציה והדימוי העצמי שלו .

אם יש לך אפשרות לתגבר אותו שהוא שם- אולי עדיף.

אני לא מאובחנת אבל לדעתי יש לי ADD ובתור כזאת אני יודעת שלי היה חשוב מאד האוירה והמקום שבו אני לומדת.

אם ישמקום לימודים אחר שיש יותר מענה לקשיים וגם הוא ישמח ללכת אז אולי עדיף.

אולי אפשר לחפש איזה סיפורים על ילדים עם סיפור דומה, לחפש את נקודות הכח שלו ולחפש לו דרכים לפתח אותם,[

אולי גם לכם יעזור לדעת שיש הרבה אנשים עם לקויות שמוצאים דרכים להתמודד, גדלים ומצליחים .

הרבה הצלחה והחלטות טובות!

ושיהיה מטופל בריטלין!! ואז יצליח יותר.. וכל השיקול יהיה שונה..

אינני מכיר (אולי) את הילד ולכן קשה להמליץ חד משמעית.  אך לפי הנתונים, נראה שראוי להשאירו במקום בו הוא נמצא.  כמי שמתעסק עם ת"ת מסוג זה, דומני שהאוירה חשובה מאד. לא בגלל השאלה האם הצד התורני חשוב לכם או הלימודים האחרים.  הדבר הראשון הוא התדמית העצמית, ההרגשה הטובה והביתית. אם במקום שהוא נמצא משבחים אותו, מעודדים כל דבר טוב שבו - זה חשוב ביותר. נכון שבמקומות שיש כחות עזר מתאימים, יכולים לפעמים לעזור באיסטרטגיות למידה וכד'. אך זה לא דברים שפועלים מיד ובינתיים הילד מפסיד ממה שיש לו עכשיו. ולעומת זה, אם יומלץ - ותרצו - לריטלין, הרי שיכול להיות שהבעיות ייפתר מיידית גם במקומו הנוכחי (כמובן, עם מעקב קפדני על ההשפעה של זה מבחינת התנגותו בהפסקות, מצב רוח, וכד').  אך גם אם מדובר בבעיות אחרות, או גם בבעיות אחרות - לפי מה שמובן ממכתבך יש לכם את היכולת לממן עזרה פרטית.  לכן, נראה שזה הפיתרון הנכון ביותר: להשאירו במוסד הנוכחי, לעודד ולשבח - בלי לחץ - כל התקדמות, לקבל תוצאות איבחון ולפעול בהתאם, לתת במקביל שעורי עזר בכמות שהילד ירגיש איתם בנוח ולדאוג שמי שנותן אותם ידע איך ללמד בצורה מתאימה (מורה למתי"א או כד'). אפשר לתאם עם הת"ת, שבזמן לימודי החול המורה הזו תלמד מדי פעם פרטית את הילד, בלי שידע שזה ע"ח ההורים. גם את לימודי הקודש ראוי לתגבר ע"י למידה יחידנית, הכל "בכיף" בעידוד, פרסים ושיטות נכונות ובלי לחץ.  אין ענין לדחות עזרה לימודית לעוד שנים; עדיף מעכשיו במינון נמוך. ןשהמורה תדע, שמוטב תדבר ותשחק איתו חצי שעה ואח"כ גם תלמד מאשר להלחץ. עם הזמן - תגדיל את הכמות.  כמו כן, "התכחשותו" אינה חולשה אלא בריאות טבעית.  אל תנסו להכני לו לראש ש"יש לו בעיה". קודם כל "תנפחו" אותו בכמה הוא טוב (בטוח שהוא כך) ורק אח"כ אפשר להגיד, למשל, "תראה, בגלל שלפעמים קצת קשה לך לשבת הרבה זמן מרוכז, כמו לעוד המון ילדים - יש איזה כדור שיכול קצת לעזור בזה. זה לא בא במקום שאתה תשתדל, אבל יכול לעזור".  ילד רוצה, בצדק, להרגיש שהוא לא "מוגדר" אלא בעל בחירה.  לגבי מבחנים, צריך לדאוג לכך שהמלמד יתן לו מבחנים כאלה, שיצליח בהם - זה לא כ"כ קשה, והצלחה גוררת הצלחה.  גם דפי עבודה: המלמד צריך לומר לו: אני רואה שאתה מאד רוצה להיות בסדר - תמלא רק את שלש השורות הראשונות ואתן לך פרס. זה לבינתיים, אני בטוח שאחרי שתתרגל כבר יהיה לך קל ותוכל למלא יותר בלי שום בעיה.  כך הילד מקבל משימה מתאימה, מצליח ומעודד, ועם זה אינו מרגיש "מוגדר לנצח".  כמובן, כל הנ"ל בלי להכיר אתהילד ולראות תוצאות אינחון, שזה גם כן חשוב.  אם אוכל לעזור לכם עוד, תגידו ואשאיר בעז"ה מס' טלפון.  בהצלחה רבה. 

אולי באמת עדיף לשאול רב...

 

בכ"ז-

אני חושבת שעדיף להשאיר בת"ת...

כי לדעתי לא חשוב רק שהילד יהיה חכם ומשכיל אלא גם תורני, והסביבה מאוד משפיעה בגיל הזה בפרט...

חשוב שהוא יראה שזה כיף ללמוד תורה, שיהיה בסביבה של בנים כמוהו...

(אבל בכ"ז עדיף שנה נסיון בת"ת, ואז לבחון את הדברים שוב)

 

לגבי החומר הלימודי, קודם כל תיידעי כל מורה ומורה שילמד אותו על הלקות, ויחד תנסו לבנות תוכנית שתתאים ליכולות של הילד, לדרישות מכם ממנו במהלך השנה, לצפיות מכם מהמורה, ומהמורה אליכם, כהורים.

חשוב מאוד לא לצפות יותר מידי ולתת לילד להתקדם בקצב שלו.

אם את יכולה לתגבר אותו בבית בנוסף או במקביל לביה"ס, לדעתי זה ממש יהיה טוב...

וכן, פתחי כישורים של ילדך בבית, בנושאים שלא קשורים ללמידה... כמו מוזיקה...ציור, דרמה וכ"ו...

את חייבת ליצור לו חויית הצלחה!

 

פערים- את יכולה להעביר אותו לישיבה לבעלי לקויות למידה ואז יהיה לו יותר קל לעשות בגרות, אבל גם לדאוג לו למורה פרטי זה מספיק (אם את מתעקשת על אוירה של ישיבה מסויימת ולדעתי זה חשוב)

 

וכמו ש....(מס' נ"ק..) אמרה כדאי להשתמש ברטלין!

תנסו ותראו אם זה משפיע עליו טוב...

 

אחרי שנה בת"ת זה הזמן לבחון את פני הדברים שוב, אם הילד ממש מתוסכל שכל הילדים האחרים יודעים ומצליחים יותר ממנו, אולי כדאי בכ"ז להעביר לממ"ד...

 

ממש בהצלחה!

אני יודעת על משהו (כמו שציינתי כבר) שהיה ממש חנ"מ ולמד בכל בת"ת...והוא קיבל שיעורים פרטיים והיה ברמה לא כ"כ טובה, אבל אני חושבת שזה היה שווה את זה... (למרות שבביה"ס לחנ"מ הוא בטוח היה מתקדם יותר)

(ד.א. הוא קיבל שיעורים פרטיים מהמדינה, על חשבון זמן הלימודים- כדאי לך לברר)

 

ממש בהצלחה!

בס"ד

 

תודה רבה לכל העונים

קלעתם לכל הלבטים שלי

 

אלו החלטות נותן לנו הקב"ה לעשות.

 

נראה לי שבסוף אשאל רב וזהו.

 

מחר אשב לשיחת סיכום עם הפסיכולוגית שעשתה לו אבחון דידקטי ומשם נצטרך לקבל החלטות.

 

אם לא היתה ההתלבטות והמחוייבות התורנית שלנו כהורים - היינו מעבירים לממ"ד, זאת העצה הכי הגיונית.

 

אבל.. המקום כ"כ חמים ואוהב ותומך .אני פוחדת שבבי"ס גדול יותר "יאכלו אותו"

והוא לא יעמוד בזה.

 

אני חושבת על עצמי כילדה- למדתי בבי"ס רגיל עם המון שעות חשבון ובכיתה ח' לא ממש ידעתי חשבון, בקושי שרדתי את הבגרות (באותה שנה היא בוטלה)

 

אחר-כך למדתי הוראה עם תואר ראשון .

השאלה היא מה באמת חשוב בחיים.

והיכן אנו משקיעים את המרץ שלנו בחול או בקודש?

 

את הבסיס התורני אם לא יספוג עכשיו אי-אפשר לצפות שיחזור אליו אחרי הבגרויות?

לא?

 

אך באיזה מקום אני חוששת שאני גורמת לו עוול שלא יפסיד משני הכיוונים

כיוון שהוא מתקשה 

 

דוגמא נוספת היא של בחור שלא הצליח ללמוד בתיכון וביסודי בקושי סיים 12 שנות לימוד.

אחרי הצבא החליט שהוא רוצה ללמוד, השלים בגרויות, לקח שיעורים פרטיים ועכשיו הוא משלים לתואר שני

 

מחר התמונה תהיה יותר ברורה

תודה

עזרתם לי מאוד

פחות על הצד הלימודי,

בלימודים שלי (אני סטודנטית) יצא לי לעבור קורס של ביביליותרפיה- תרפיה בספרות.

אם הוא אוהב לכתוב וטוב בזה זה יכול לתת חוויית הצלחה ותוך כדי גם לתת כלים להתמודדות והעצמה.

התרשמתי מאד מהשיטה הזאת גם כמתמקדת בחשיבה חיובית וקשורה מאד לפסיכולוגיה היהודית.

הרבה הצלחה,

זה באמת מיוחד ההשקעה בילדכם,והחשיבה היצירתית על פתרונות.

שתעבירו אותו בגלל הסיבה של ההפרעות קשב וריכוז, זה יפגע בו ויצור אצלו אנטי לכל מה שקשור להפרעה לכל החיים! אם הוא נהנה בתלמוד תורה תשאירו אותו שם רק תנסו לתת לו רטלין או תרופות טיבעיות ולבקש מהמורים שיעזרו לו ויתחשבו בו יותר...וגם לתגבר אותו הרבה מהבית (ואל תגידו לו שיש לו בעיה של קשב וריכוז רק תרמזו על זה ....)

אומרים את זה לילד אבל בצורה מאוד מובנת ומתוכננת..

 

בצורה נחמדה שמסבירה הכל בקלילות,

מראים לו דוגמאות של עוד אנשים שהיה להם ADD אבל הם הסתדרו מאוד יפה בחיים שלהם..ואפילו נהיו מפורסמים!

אפשר גם לתאר מה הולך במוח בצורה סיפורית. (שה"שוטר" של המוח הקדמי נרדם וצריך להעיר  אותו..)

 

יש ספר לילדים שאני ממש ממליצה עליו "הADHD שלי"

הוא מתאר מהי הלקות בעזרת סיפור מאוד חמוד, והוא נותן הסברים על כל הסוגים של הADD (אסטרונאוט, בעל מנוע טורבו....וכ"ו..)

אח"כ יש כעין ראיונות עם ילדים בעלי ADHD והפסיכולוגית שלהם (הם מספרים לה על הבעיות שלהם..והיא מבינה אותם נותנת הם פתרונות..)

בקיצור, הספר ממש נחמד לילגדים בעלי הלקות (ואני חושבת שבגיל מסויים גם לילדים "רגילים" כדאי לתת להם להחשף אליו)

ד.א. הספר הוא מובנה בצורה כזאת שההורה קורא עם הילד, למרות שחלקו מנוקד...

הילד יהיה נוטה לזהות את עצמו עם מה שראה בספר ולנהוג כך. זו בעיה - עוזר בצד אחד, אך מקלקל בחופש הבחירה. איננו יודעים מה מינון הבעיה אצל כל אחד ומה בחירתו וכח רצונו יכולים לעשות.  לא צריך להגיד לו - בוודאי לא בשלב זה כל מיני "הגדרות" ואותיות באנגלית...  אם אכן באמת יש לו בעיה ניכרת בריכוז - אפשר פשוט לומר לו - בלשון של בני אדם - קצת קשה לך להתרכז, יש הרבה אנשים שזה קשה להם ולפעמים עם הזמן זה כבר יותר קל. זה הכל - וזו האמת לגמרי, גם לכל אלו שּפֹה בעלי בעיה זו.  מעבר לזה - ילד יקבל בלי בעיות מה שיאמרו לו שצריך לעשות: קח כדור כי זה יעזור לך להתרכז - יקח (לא לשכוח להוסיף שכמובן אתה גם צריך להשתדל - שלא יחשוב שבחיים מסדרים דברים עם כדורים במקום לבחור), תנהג כך וכך - ינהג.  בקיצור, התיוג גרוע - זה לא רק מסביר לילד מצב אלא גם גורם למצב. בעל כרחו יתחיל להתנהג "כמצופה", אפילו אם בלי זה היה מתאמץ יותר.

בס"ד

 

השבוע שוחחנו עם הפסיכולוגית והיא הסבירה שבאמת רואים את ה-ADD אצל בננו, הדבר מאוד מפריע לו ללמידה ומשפיע על הצלחה בתשובות שלו.

יש לו גם קושי בזיכרון לטווח הקצר.

היה פער גדול בין התשובות שלו הראשוניות -לבין התשובות שניתנו לאחר חזרה נוספת על השאלה הפרטים ותיווך- הסבר, דוגמא .

רמת החרדה גם כן השפיעה מאוד על הקצב שלו, שלא יטעה- הוא כל הזמן נזהר.

 

מבחינה רגשית הוא מאוד מתוסכל והוא חווה חוסר הצלחות הגורמות לו לכעסים .

 

היה לנו מאוד קשה לשמוע- למרות שידענו את הרוב.

 

היא ממליצה על טיפול רגשי?? מישהו עבר פעם??

הוראה מתקנת- אסטרטגיות למידה בחשבון- הבסיס ממש.

ובשיעור בפועל הציעה לתת דפי-עבודה קצרצרים כשבכל פעם ניתן דף אחד וכשהוא מסיים- דף נוסף וכן הלאה.

הוא יקח כדור או תחליף הומאופטי כלשהוא- מישהו יכול להמליץ? הריטלין עושה לו בחילות- הוא לא רוצה.

 

סיכמנו עם הנהלת הת"ת שננסה לראות את ההתקדמות מראש חודש אלול עד הראשון לספטמבר, נזמן שיחה עם הפסיכולוגית והמלמד ונפעל בכיתה עם ההתאמות שהיא ממליצה.

במידה ולא תהיה התקדמות כלשהיא מבחינת התפקוד בשיעור (עד כה לא עשה כלום) נעבור לבי"ס ממ"ד ונקווה לטוב מכל הבחינות.

הוא לא רוצה לעבור- אומר ששם יותר קשה.

 

לגבי האם להגיד לו או לא?

עוד לפני שעשינו את מבחן טובה ואת האבחון הנוכחי, דיברנו מדוע הוא לא מקשיב וכו' והוא ציין את ההפרעות של החברים מסביבו ושהוא ממש מנסה להקשיב ולא מצליח, ואז אמרתי לו שהכדור יכול לעזור לו . דווקא נראה לי שזה הבהיר לו יותר את הדברים ועזר לדבר על משהו שהוא חווה אבל לא מבין .

 

לדעתי הוא די הרים ידיים לגבי הלימודים ובבית אני רואה המון כעסים על כל דבר קטן- הוא כמו סיר לחץ, ובנוסף לכל הוא גם נמוך לגילו-

 

כמה יכול לשאת ילד אחד???

 

א. דר. יואב כמכאג'י מירושלים. טיפול הומיאופתי שיש כאלה שעוזר להם חד משמעית ויש שלא. ראתי אחד כזה ואחד כזה. תוך חודש אפשר לדעת.

ב. לימוד יחידני, פרטני, על חומר שלמד. באמת באופן של תיווך. זה יכול להיות רבע שעה ביום עם מישהו מהורים על חומש שלמד באותו יום. בלי כל תחושת לחץ ומתח של ההורים. ואח"כ להגיד לו: אתה רואה, קצת מסבירים ואתה יודע מצוין.

ג. שהמורה יזכור לשבח אחרי כל דף עבודה קצרצר שמילא.

ד. אם יחווה הצלחה ופידבק  ביחידות קצרות של לימוד, הוא לא ירים ידיים.

ה. להשתדל שיהיו לו חוויות חיוביות בתחומים אחרים שהוא אוהב. משחקים וכד'.

ו. אם משום מה נאלצים להעביר - צריך לדאוג שבאמת לא יהיה יותר קשה. לוודא כמה עזרה פרטנית יקבל שם. האם ילכו לקראתו במטלות באופן שלא יריגש חריג חריף ועם זה לא יחווה כשלונות. ומה המצב החברתי בכיתה, האם לא ילעגו לגבהו.

ז. אני מכיר ילדים שנושאו/נושאים על גבם בדיוק דברים כאלה, ומעבר לזה. הדברים קשורים זה לזה. ואפשר לעזור ובעז"ה בהדרגה להתגבר על הכל.

ח. חום, אהבה, סבלנות, אמון (גם שלכם ביכולתכם..).

 

הדבר הראשון שהוא אמר- "אני רוצה להוריד את הפאות" שלא יצחקו עליי.

 

הוא רוצה לעבור, נצבט לי הלב.

אודה מאד אם תוכלי בעוד כמה חדשים לעדכן מה קורה, כדי שנלמד מזה צדדים של הנושא..

ב"ה

 

אם הבעיה היא הפרעת קשב, לשום בי"ס אין פתרון לזה. הפתרון היחיד: ריטלין, וזה פתרון חלקי.

אם יש בעיה בהתקדמות בלימודים, גם בבי"ס רגיל אין פתרון מושלם, ואולי בעזרת שיעורים פרטיים יתאפשר לו לעמוד בקצב של הת"ת.

בנוסף לרטלין...

 

כמו אסטרטגיות למידה, כמו כיתות יותר קטנות שיתנו יחס אישי לכ"א..

מה שאתם אומרים כאן- מאוד עוזר, כי גם אני תוהה עד כמה יוכלו לעזור לו בכיתה בת 25-30 תלמידים.

בכיתה שלו- 15 תלמידים.

 

החשש הגדול הוא הדרדרות מבחינה דתית וספק לגבי הצלחה בלימודים.

 

בעלי פשוט לא מסוגל לעשות את הצעד הזה, וגם אני.

 

אז... דיברנו עם הרב והשנה יעשה מאמץ רב יותר .

אני ממליצה- תגידו אם נראה לכם שזה יעזור.

 

לצלם לו את הטקסט- המקוצר יותר שיהיה בכתב גדול מהחומש.

לתת דף נוסף ובו כ-5 שאלות בצורות שונות:

מתח קו בין המילה לפירוש.

השלמת קלווז- סגור/פתוח.

סידור רצף האירועים בפרק- עפ"י משפטים שכתובים כבר והוא יצטרך למספר אותם.

מי אמר למי?

דף צביעה בסוף השיעור או בשיעור האחרון

חשבתי אולי על מציאת משפט או פסוק אחד מרכזי מאותו היום ולכתוב אותו על דף לבן ולקשט אותו.

המטרה היא לזמן לו שאלות שיצליח בהן, אפילו אם יהיו קלות מידי.

ולאחר שיתרגל לתפקד יותר בשיעור ולעמוד במשימות אולי ניתן יהיה לעבור לשאלות פתוחות, דרך אגב, הוא מספר וכותב סיפורים בצורה יוצאת מן הכלל.

אולי אפשר יהיה לשלב גם כתיבת חיבור במשימות.

מתוך כל הדפים האלו ינתן לו מבחן בסוף השבוע (בת"ת עושים מבחן בכל יום ראשון לאחר שינון בשבת )

 

לכותב שאמר שהוא עוסק בתחום - ת"ת.

איך מתנהל שיעור אצלכם? האם נתקלת במקרים דומים?

האם ידוע לך על דפי השינון בשבת?

תודה לכולם.

 

 

כל הכבוד על אי המסוגלות להעביר, והאומץ לנסות שוב.

הרעיונות שהעלית יפים.  צריך לא להילחץ, ולסמן לעצמנו קודם כל מה אנחנו רוצים. מסתבר שפה מה שרוצים הוא קודם כל שהילד ידע מה שלמד בלימודי הקודש. ב. שיחווה הצלחות (אולי זה הדבר הראשון). ג. תפקוד סביר בשיעור ורכישת הרגלי למידה בסיסיים.  מדברייך נראה שאין לו בעיה בכתיבה. הבעיה היא, להבנתי, קליטת הנאמר בשעור ארוך, ותשובות מיידיות על שאלות על כך (שזה, מסתבר, בא גם בגלל הלחץ). 

כדאי אולי שאבא ילמד עם הילד כל יום את מה שאמורים ללמוד מחר בת"ת, בקצרה (צריך לסכם עם הילד, בהסכמתו: כל יום נלמד קצת לקראת מחר, ואז יהיה לך קל יותר להבין ולזכור). רצוי - אם אפשר - שהאבא ישלח פתק קצר למלמד במעטפה סגורה ובו 2-3 נקודות עיקריות שלמדו, פשוטות. לילד ייאמר שאבא מדווח למלמד מה למדנו בבית. יוסכם מראש עם המלמד שהוא שואל את הילד על הדברים הללו.  כמובן, ביום קודם האבא ישאל על זה את הילד ויראה שהבין היטב. הכל בנחת, בלי לחץ.  הילד יישאל, בעז"ה ידע ויחווה הצלחות.  אם לא יידע, סימן שלחוץ מדי ולהניח לזה.

לפני ההכנה למחר, להגיד לו, בא נחזור בקיצור על מה שלמדתם היום. האבא יספר בקצרה את מהלך הדברים, בלי לקרוא מהחומש, ואח"כ ישאל שאלות פשוטות, ירמוז אם צריך וישבח.

אפשר להציע לילד (ולמלמד), שבמקום מבחן - אבא יחזור איתו בשבת בע"פ על מהלך חלק הפרשה שלמדו בשבוע (אבא מספר והילד משלים היכן שרוצה), וביום ראשון יכתוב בסיפור, בלשונו, איזה חלק מהפרשה שיבחר. להסביר לו שלרוב הילדים אין כ"כ את היכולת הזו - אבל בהיות שהוא כותב סיפורים יפה, ופחות אוהב לענות על שאלות, זה מועיל לא פחות.

לגבי מה שקורה אצלנו בעז"ה:

א. המלמדים הונחו לסכם כל כמה דק' בע"פ בלשון פשוטה "מה אמרנו עד עכשיו" לטובת הילדים שאולי "אבדו" באמצע הדרך.. יש גם משהו דומה לאלו שצריכים אתגר מיוחד אך זה לא שייך כרגע לענין.

ב. דפי שאלות יומיים הביתה, עם התשובות בצידן, כסדר מה שנלמד בכיתה. ההורים שואלים (בע"פ) ומסמנים אם ידע. אם לא - אומרים את התשובה ושואלים שוב, עד שיידע. העיקר הרי החזרה והידיעה. עם הגיל - מוסיפים קצת שאלות עם מקום לכתיבה, בקצרה, שלא להשניא. ילד שמביא דף עם אישור מקבל מדבקה, כל כמה מדבקות פרס. הרוב עושים בשמחה.

ג. שינון יומי בבית של מה שלמדו (זה חובה, וזה קל ומועיל. אך אין דבר כזה להעניש ילד שלא שינן. אצלנו ילדים לא יגיעו מפחדים לת"ת, ח"ו).

ד. ביום א, לימוד בחברותות של השאלות שניתנו בשבוע לפני כן. אח"כ - כ8 שאלות מתוכן לענות בכתב. כך אין מתח של התכוננות ל"מבחן" ומסבירים לילדים שהכל כדי לחזור. עם זה, השאלות בכתב נותנות תחושה של אחריות ללמידה. מי שידע, כותבים לו "ענית יפה על הכל/הרוב". מי שלא - נותנים צ'אנס נוסף. הוא מקבל רק את אותן 8 שאלות להתכונן שוב, ואחרי יומיים עונה מחדש. בקיצור, דואגים שיעבדו, בשמחה, ועם זה יצאו מצליחים, בצדק.

יש עוד דברים, אך לא כאן המקום.

לגבי מה ששאלת אם נתקלנו בדברים דומים. מצוי בהחלט. עפ"י רוב בכל כיתה לפחות אחד, בד"כ יותר.

דפי שינון ושאלות הוא דבר מצוי בתלמודי תורה. כבר כתבתי שלילד שלא יודע את התשובות עדיף לספר את חלק הפרשה. אפשר, לדוגמה, לספר קצת ומיד לשאול על זה, בהסברת השאלה, את השאלה שמובאת בדף. כמבון לשאול רק קצת מהשאלות. כך גם ירגיש מצליח, עונה על הדף כמו כולם, ובלי עומס יותר מדי. אפשר לומר: סיכמנו עם המלמד שאנחנו חוזרים על התוכן של הפרשה ותמורת זה שואלים רק חלק.

אפשר גם להמליץ למלמד, כנ"ל, שיעשה סיכומי ביניים קצרים בשעור (זה טוב גם לאחרים). לפני כל סיכום ידאג שיהיה בכיתה שקט גמור, ויקרא/יסמן לילד ולעוד כמה (שלא ירגיש חריג): עכשיו נחזור בקיצור מה שאמרנו. אם מישהו הפסיד משהו - יש לו הזדמנות כעת להיות בעניינים.   היתרון מבחינת הילד: שקט (בעיית ריכוז..), מנה קצרה (כנ"ל), חזרה אל השיעור ממנו אולי היה מתייאש. מרגיש בעניינים. וסה"כ - יודע.

אני מקווה שכל הדרישות האלו שלנו לא יכבידו על המלמד יותר מידי והוא יסכים ויוכל לעמוד בהן לאורך זמן.

והעיקר - שבננו יאהב את התורה.

 

יש ספר מאוד יפה שקניתי לו: "הפרשה מספרת לי" - ויקרא. זה ספר גדול עם איורים מרהיבים ומושכים המספר סיפורים לפי הפרשות בחומש ויקרא.

לדוגמא: איש אחד קטף בטעות תפוז בשבת, הוא הצטער והתחרט והיה צריך לקחת כבש לירושלים כדי להקריבו לה', כל הדרך ראו אותו אנשים סוחב כבש וידעו שהוא חטא.

כשהקראתי להם לפני השינה - הוא ידע את הפרטים.

 

אני אכתוב את כל הרעיונות ואשב עם המלמד בע"ה השבוע.

 

שאלה נוספת שאנו קצת מדחיקים:

מה יהיה בסוף כיתה ח'?. מבחינת רמת הלימודים ובכלל- אין להם לימודי חול חוץ מקצת אנגלית,חשבון ושעה עברית- כמובן שבכל יום יש שעה אחת  לימודי חול.

 

והמתקשים-על אחת כמה וכמה

 

ל-ד.

בת"ת אצלכם- הגיעו הילדים כבר לכתה ח'? אם כן לאיזה סוג של מוסדות לימוד עברו?

 

תודה לכולם על הכל

כעת הגיעו לכיתה ו. ת"ת דומה שהייתי שותף בהקמתו, הגיעו לכיתה ח' והילדים התחלקו בין ישיבות קטנות לישיבות תיכוניות, מגוונים שונים. שאיפתכם שבנכם יאהב את התורה אמיתית ונוגעת לעומק הלב. צריך מעליו כל תחושה של לחץ, הכל בשמחה, כולל העמל - שגם ההתרגלות אליו חשובה בהדרגה, ומתוך רצון בכך. באמת לא צריך להלחיץ את המלמד יותר מידי אלא להתייעץ איתו במה הוא יכול לעמוד, וכן איזה מטלות להסיר מהילד (מבחנים וכד') כדי שלא יחווה כשלונות, שאין בהם כל ענין; ובאיזה אופן להסביר זאת לילד כדי שלא ירגיש יותר מידי חריג (עייני בתגובתי הקודמת).

לגבי לימודי החול זו באמת שאלה. ילד שאנו בטוחים מראש שילך לישיבה קטנה - אין בעיה; מקדמים ככל האפשר ואם ירצה פעם - יוכל להשלים.  אך כעת אי אפשר לדעת היכן ימשיך.  הדרך הבטוחה ביותר, לענ"ד, לדבר גם עם המורים המקצועיים שקודם כל ידאגו שאין כשלונות. וינסו להסביר לו פרטנית כשהילדים בכיתה כותבים וכד'.  מעבר לזה, הטוב ביותר הוא שעורים פרטיים בחשבון ועברית, בגישה שמתאימה לו.  אפשר למשל להחליט שפעם בשבוע יש שעור פרטי: קודם מתקדמים בחשבון ובחלק השני של השנה עברית. לילד מסבירים שבגלל שקצת קשה לך להתרכז עם רעש של ילדים מסביב, אנחנו עוזרים בצורה הזאת. זה גם יעזור לך לדעת, וגם יעזור שבגלל שתכיר יותר טוב על מה מדובר - יהיה לך קל יותר לשמוע בכיתה אפילו שיש ילדים.  תבקשו מהת"ת, או מבי"ס אחר, מה שאמורים לדעת באותה שנה עפ"י תכנית הלימודים של מש' החינוך (כשמורידים מזה את ה"נפח" זה באמת לא הרבה..), וכך יהיה לכם בקרה בסוף השנה היכן אתם עומדים בענין זה, ואם יש צורך - עושים השלמה מתוגברת בחופשה של סוף השנה.  עקרונית, אפשר גם בכיתה ז' להשלים בבת אחת מה שהפסיד. כך שאין מה להילחץ שמא אנו "לא בקצב".  צריך לעקוב עד כמה, אחרי כל המאמצים, בעיית הריכוז מפריעה.  כלומר, אתם מידי פעם תשוחחו איתו, בנחת, על דברים שלומדים (שאלות מונחות. לא "מה למדתם", אלא מה עשה אברהם אבינו כשה' אמר לו ללכת לארץ שהוא יראה לו, עם מי הוא הלך. וכו'. דברים שאם הילד קלט משהו בשעור - הוא ידע להביעם). אם רואים שקולט - מה טוב.  אם לא, כדאי, בנוסף למה שכבר נכתב שעוזר לו ללמוד בעצם מעבר לת"ת, לנסות למצוא פיתרון לבעיית הריכוז (כתבתי לעיל שם של מישהו).  העיקר, לא להילחץ מכלום. אלו דברים רגילים. לסכם לעצמכם מה "תכנית העבודה" וללכת עם זה בסבלנות וברגיעה בלי למדוד כל יום.  תקבעו לעצמכם זמן בקרה (נגיד, חנוכה) שתעשו בו הערכה כיצד הדברים עבדו. וצריך לדעת שלכל ילד יש צדדים חזקים פחות וחזקים יותר. יש לו בעיית ריכוז ואתם עושים כמיטב יכולתכם שילמד היטב עם זה, וזהו. עם השנים זה גם יכול להשתפר. העיקר באמת אהבת התורה, השמחה, ההרגשה שאני מתקדם, שאני "שווה", שיש לי חברים (אפשר להזמין הביתה) וכד'.  תצליחו בעז"ה.

זה מה שאנחנו אומרים תמיד.

היום כשלקחתי אותם לת"ת דיבר איתי המלמד ואמר שהוא פשוט צריך יותר הדרכה, שוחחנו על רגל אחת וסיפרתי לו חלק מהרעיונות, הוא התרשם לטובה ואמר שהוא צריך לכתוב את הכל. אך בהחלט כדאי לתכנן ולנסות איזו שיטה תניב תוצאות.

 

היום דיברתי עם בני שבכל יום נקרא את החלק שהוא למד, ונסביר יחד.

הבטחתי שזה יהיה 5 דקות- זה מה שהוא נתן לי..

 

הקב"ה רואה את המאמץ של כולם והכל רק לכבוד התורה, אין מצב שלא תהיה סייעתא דשמייא כאן.

כל-טוב ותודה

נהנתי לקרא את ההשתדלות הרבה שלכם....הלוואי וכ"א היה משקיע הרבה כ"כ!

 

סתם עצה:

כדאי לתת לילד פרסים, זה ידרבן אותו...

בכ"ז תחשבי על כך שהוא יושב הרבה יותר בבית מאשר כל ילד בגילו...

 

אם הוא AD/H/D עדיף לתת לו פרסים קטנים,

 מאשר לצבור "נקודות" לפרס גדול, משום שלAD/H/D קשה להיות מרוכזים במטרה לטווח ארוך.

(אם את מתעקשת על פרס גדגול אפשר להביא לו משהו ביד, כמו מטבעות, כדי שירגיש שהשיג משהו)

 

לגבי סיום כיתה ח'- באמת לא צריך להיות בלחץ..

אם את רואה שהוא ממש מפגר בקצב ביחס לילדי הכיתה כדאי לתת שיעורים פרטיים (שזה יותר מחייב מאשר לשבת רק עם אבאמא..)

ישנן ישיבות תיכוניות במיוחד לילדי חנ"מ...שממן הסתם הם לא ברמה מאוד גבוהה אך מוציאים ילדים עם ת.בגרות..

אפשר גם להשלים ת.בגרות במכון לב, עושים את זה תוך שנה, לבוגרי ישיבות קטנות.

ככה שת צודקת- לא צריך להיות בלחץ!

 

בהצלחה רבה!

מקווה שכולכם תעמדו במשימה הקדושה!

(הילד, הרב, ואתם..)

על ישיבות וכו'. זה הבן הבכור שלנו ואני חוזרת בתשובה כך שאין לי מושג על ישיבות והמסלול הזה.

לוותר על לימודי חול היה בשבילי צעד ענקי ושינוי מהותי בחשיבה. מה חשוב באמת בחיים.

 

אני ובעלי אומרים לעצמנו כשנגיע לבית דין של מעלה - לא ישאלו אותנו: האם הוא עשה בגרות??? כמה יחידות??

 

אני רואה את התוצאות של חינוך בחממה כמו הת"ת. כמובן שגם שם לא מלחיצים ונותנים את הדת באהבהה עצומה.

זה כלל מספר אחד בשבילנו. לכן אנחנו משלמים פי כמה מבי"ס רגיל.

 

לגבי פרסים.

נכון הוא צריך פרסים מידיים. הוא ADD . בלי היפראקטיביות, לכן אף אחד לא היה מאמין שיש לו קשב וריכוז.

 

עד -כה, הוא מגיע הביתה קורא את הכתוב במחברת, מסבירים יחד, משנן מהחומש ואני מסבירה כמה שאפשר עד שנמאס לו. כל פעם אני צריכה להחזיר אותו אליי(בפוקוס) ולהגיד לו- עוד 5 דקות וזהוווווו.

 

אמרתי לו שהוא כ"כ חזק שהוא מתאמץ כך- מדהים.

כל פעם מדהים אותי מחדש לקרא על העיקביות!

השבוע דיברתי עם הרב של הבן השני והחלטתי השנה להיות ממש ממש עם יד על הדופק.

הרב התחיל לדבר איתי על קשב ומוסחות בשינון ושכדאי לעשות אבחון.

אמרתי לו, אנחנו אחרי אבחון מקיף עם הבן הגדול שעלה לי- 2000 ש"ח, קשה לי לעשות שוב אבחון...

אמרתי לו שאני לא פוסלת ריטלין אבל אני רוצה לנסות דרכים אחרות לפני שנעשה אבחון "טובה" הבודק קשב וריכוז.

אז הוא אמר שזה שהם כיתה קטנה זה דווקא טוב לו ושהוא לא ירפה וידאג לו.

ברוך ה' , אני כ"כ שמחה.

צריך המון כוחות נפשיים- נראה לי שבעלי לוקח ללב- הוא אומר שהגדול מזכיר לו את עצמו בתור ילד.

חיזקו ואימצו.

איבחון "טובה" אינו מוחלט.

שהרב "לא ירפה" זה טוב, אך לא במובן שיכביד על הילד. שידאג מדי פעם לעשות סיכומי ביניים בע"פ בשיעור וישים לפני כן לב שהבן בעניינים. כמו כן, שישבחו מדי פעם על ידיעות, התנהגויות וכו'.

קחו בנחת - אלו בעיות מאד מצויות.

נראה ממסירותכם שבעל דווקא יָצָא לגמרי לא רע...

 

מושלם

 

היום הוא הציע לי לתת רכיבה טיפולית על סוסים לשניהם  או שחייה טיפולית.

שכן...

 

סליחה שאני לא מנמקת בדיוק למה

אם אחותי הפדנטית לא היתה איתי בחדר....

או לחלופין את המראה של השולחן שלי בבי"ס ב-10....

לא הייתי ממלעיצה למישי מסודרת לשבת לידי בכיתה, חוצמאם באלה להתעצבן עלי פעמיים ביום...(לפחות..)

בלגניסתית בצורה לא נורמאלית ורציתי לדעת אם אני יכולה להאשים את הלקות שלי בעניין...

כי אחותי כל הזמן מתעצבנת שהדברים שלי מפוזרים בכל רחבי החדר...

וגם בכל רחבי הבית (וזה מעצבן את ההורים...)

אז רציתי לדעת אם יש אשמים לעניין...

שאם אתם מתחילים לסדר משהו אחד, כבר הכל הרבה יותר קל...

 

כל הבעיה של הADD זה להתחיל משהו,

להתחיל לסדר, להתחיל ללמוד, להתחיל לקרא...

 

אבל ברגע שADD הוא נמצא ב"שוונג" כבר הכל יותר קל, ונגרר אחד אחרי השני...

 

אני אישית, ממש קשה לי לסדר, כל הבית +החדר נראה כמו בית הפוך על  גלגלים..

אבל ברגע שאני מתחילה לסדר, ב"ה...בלע"ה

אני לא מאובחנת אבל די סגורה על ADD

אני אמא לשלוש והבית שלי מאד מזכיר את התיאורים הנ"ל וזה מתסכל מאד!

 

התקפה, היא מהזה התעצבנה עלי ועל הבלגן שלי (אחותי היא דוקטור לניקיון-שיגעון) ניסיתי להסביר לה שקשה לי לסדר אבל איזה צעקות היו, והיא החליטה להגיד את זה במיפגש המשפחתי ואני מאוד ניפגעתי כי גם אח שלי הגדול היצתרף למבול התוכחות...

ולי נימאס בכלל מסדר אז סמתי את כל הבגדים והדברים שלי בערמה מאחורי הדלת וני מקווה שעוד שנתיים זה כבר לא יהיה שם...

 

הבעיה שלי שאני מנסה לזכור כשאני מחזיקה משהוא ביד איפה לשים אותו אבח אם מישהו תוקעה לי את החשיבה על החפץ המסוים נישכך ממני מה רציתי לעשות ואני בלי לשם לב מניחה את החפץ איפושהו ואז כועסים עלי....

יש אנשים שלא כ"כ מוכנים לשמוע...

 

בכ"א כדאי לך לנסות...

וכדאי לך לתפוס אותם כשהם נינוחים כמובן..

ותתפלי שהדברים יפלו על אוזנים קשובות..;)

 

ב"הצלחה!

לא יכולה להאשים אותו בחוסר חשק שלי ...

מודעים לעניין ואני מסכימה שזה מאוד מאוד לא נעים!

 

אולי תנסי לדבר עם ההורים ולהראות להם מקורות מוסמכים על הבעיה?

תסברי להם בנחת שאת באמת לא עושה את זה בכוונה, שיסבירו גם לאחותך.

 

וכמובן שעם כל הסבלנות שלהם את צריכה לעבוד על עצמך..אין בררה..

אני ממש ממליצה לך על אימון אישי- קווצינג.

זה מאוד יקל עליך לפי דעתי

 

בהצלחה!

אם את רוצה להגשים מטרה מסויימת בחיים שלך לעבור שינוי....

בעצם את נפגשת עם משהי שעוזרת לך להבין מה את בדיוק רוצה מעצמך ואיך את יכולה לעשות את זה,

היא עושזרת לך לעשות מה שאת רוצה..

(אבל כל התשובות נובעות ממך, היא רק מוציאה אותם ממך בצורה חכמה)

דווקא אצל הבן שלי שהוא מאובחן- הוא מאוד מסודר.

אנחנו כל הזמן צוחקים בנינו (ההורים) על הסדר המופתי שלו, מקפל את הפיג'מה ומניח במקום קבוע. תיק מתוקתק, קלמר, מגירה אישית, מיטה.

עוזר בסידור הבית ויודע לארגן.

הוא מדהים הילד הזה בסידור שלו.

האחים- ההפך הגמור והוא לא מסוגל לחיות עם הבלגן שלהם.

כנראה שזה חשוב לו ויש לו ריכוז יתר כשהוא מסדר..

לא ידעתי שזה אופייני לADD?

נראה לי שזה תורשתי- מאבא שלי..

והפסיכולוגית אומרת שיש לו נטיה לסיים, לרצות, להצליח, לכן הוא עושה הכל מדוייק.

אפילו בכתיבה- הוא מותח קו מתחת למילים, חוזר על אותיות(בהדגשה), שמעתי שזה אומר שחשוב להיות מובן, ברור, חד-משמעי.

אבל מתחילים להיות עצבניים לעשות אותם.

או שאתם חושבים על משהו אחר לעשות תוך כדי?

ברררררררררררררררררררררררררררררר

נשמע שאת קצת מבולבלת ולא מרוכזת...

אבל לא קובעים רק על סמך זה בעית קשב וריכוז....

 

בעיה זאת יכולה לנבוע גם מלחצים נפשים, מלחצים אחרים..

 

נראה לי שאנו נתקע למעלה שרשור עם כל הפרמטרים שמגדירים הפרעת קשב וריכוז.

(שרק אם 7 מתוך 9 מהם מתקיימים אז זו הפרעת קשב)

 

אם את באצת רוצה לדעת אם יש סיכוי שאת עם הפרעת קשב, תבדקי בגנטיקה המשפחתית שלך אם היה משהו כזה,

בדר"כ הלקות היא גנטית.

שמעתי על זה.. אבל אינלי אפשרות לראות בטלוויזיה...

גם אני מתכננת לראות את זה...

 

אם אני אצליח, אני בעז"ה אעלה קישור

 

 

אני חיפשתי את זה...

זה מזה נכון מה שקורה אצלי...

אני רוצצה!!

גם לי בפעם הראשונה זה לא הראה את אחד...

ראיתי חלק, ואז הייתי צכה ללכתתת...

אני יכולה להגיד לך שמות של ספרים:

 

ADD מריטת עצבים (אין לי מושג למה קוראים לו ככה..שם לא קשור..)

לשלוט בADHD

אימון מוחי (ד"ר גימפל)

ויש עוד..

 

את יכולה לנסות לכתוב ADHD בגוגל...

 

אם תרצי עוד תגידי לי...

יש בויקיפדיה ערך על ריטלין, עם קישורים.

ואחרי כל ה"חומרים" - לזכור שבן אדם הוא לא ADHD ולא "אותיות" אחרות, אלא עולם מלא, אישי, סובייקטיבי.  היום לעיתים מרוב "מדענות" (עם הצד החיובי שגם יש בזה, כמובן), שוכחים קצת את זה, ומחנכים, שהיו יכולים בכח אישיותם להוציא לפעל מהילד דברים נפלאים - נתלים באותיות הללו וידיהם רפות ממה שהיו יכולים לעשות. גם יש בכך רמות שונות, וכבר ראינו ילדים שקולטים את כל החומר כשהם מתחת לשולחן... כמובן, יש גם אחרת.

קוראים לו :

"ילד פיצוץ"

לא כל אחד שקצת לא מרוכז סימן שיש לו הפרעת קשב....

צריך כמה "תסמינים" בשביל זה...

 

להרבה אנשים יש הפרעות דומות להפרעת קשב אבל זו עדיין לא הפרעה...

יש תסמינים שיכולים לנבוע מגורמים סביביתיים כמו לחץ נפשי, גרושים של הורים וכ"ו..

 

בקיצור, אל תמהרי להסיק מסקנות

אם זה בחופש למשל...

עם עצמך, ותחשבי מה הכי עוזר לך ללמוד?

 

למשל, לי מאוד עוזר לאכל תוך כדי..(;)) אז תאכלי..תכיני לך דברים מראש שהם בריאים, כמו שקדים צימוקים...

ואם לא בא לך אפשר מסתיק, שוקולד, שלוקים....

 

תעשי גם ספורט לפני שאת לומדת (אל תתעצלי)

 

אם את ADD אני לא ממליצה לך לעשות הרבה הפסקות כשאת לומדת לבחן למשל...

כל הקושי של ADD זה להתחיל לעשות משהו..(להתחיל ללמוד, להתחיל לנקות וכ"ו...)

אז תשמרי את ה"שוונג"

 

יש אנשים שטוב להם ללמוד עם חברים...ואני ממש הרגשתי שזה טוב לי ללמד חברה, כי כשקוראים סתם חומר, הרבה יותר קשה להתרכז, אחרי 2 שורות....כבר נמצאים במקום אחר...אבל אם קוראים עם חברה א"א לחלום יותר מידי...

 

כמו ששאמרתי, תשבי ותחשבי מה עוזר לך ללמוד..את לומדת טוב כשאת מקשיבה למשהו? אז תדאגי לחברה שתלמד אותך, תכנסי לשיעורים....

עוזר לך לכתוב תוך כדי לימוד? לכתוב בטבלאות? (לפזר את הריכוז לכמה מוקדים)...

זאת בעיקר עבודה עצמית של מודעות עצמית והסקת מסקנות.

 

סליחה שאני חוזרת לנושא של רטלין, אבל אם זה עוזר לך לקחת, לדעתי תקחי...את לא חייבת לקחת כל יום, אבל כשאת רוצה ללמוד למבחן או משהו כזה..זה ממש מומלץ...

 

בהצלחה!

 

 

- ללמוד עם עוד מישהי שגם יש לה ADD זה עוזר ממש (אם יש מישהי כזו..)
- אני אישית לקחתי רסקיו כשלא הצלחתי להתרכז.
- לקפוץ לפני שלומדים.
- לכתוב כל דבר שלומדים (אפילו במתמתיקה!) וכמו שהמורה של אחי היה אומר ההפך מלשכוח - לכתוב!
- להציג את החומר הנלמד ע"י תנועות ידים / פנטומימה וכו'.
- לעשות ר"ת וכאלה.
יש עוד וכשיהיה לי כוח אכתוב עוד בע"ה.

תנסי לשבת עם חברה. תלמדו בצורה מענינת: פעם זאת "בוחנת" על מה שלמדתן בחמש דק' שלפני כן, ופעם השניה. אולי לקבוע לעצמכן "פרסים" אחרי כל פרק זמן שלמדתן (זה עובד לפעמים אפילו כשאדם עושה את זה לעצמו לבד). חשוב לעשות "סיכומי ביניים" אחרי כל כמות מסוימת של חומר, זה עוזר, מעודד ונותן הרגשה של יכולת, הצלחה ושליטה בחומר, וגם בשביל בקרת אמת והשלמה כשצריך. תחשבי מה ה"לשם שמיים" בלימודים (ניצול הכשרונות שה' נתן לי לטובה, עזרה בפרנסה בעתיד, האמון העצמי שתורם להרבה מידות טובות ומעשים טובים וכד') - ואז תגידי פרק תהילים מכל הלב ותבקשי מה' שיעזור לך. לפעמים קצת שוקולד עוזר. לפעמים עוזר ללעוס מסטיק (זה לא דבר "קדוש" מצד עצמו, אבל לצורך המטרה...).  בעז"ה תצליחי מאד. תני אמון ביכולתך ובכח רצונך המאד-יפה, בעזרת ה'.

כי לי זה באמת עזר!

לדעת שאני לומדת לש"ש..שהלימוד שלי עצמו, גם אם זה אנגלית הוא מצווה...

שאני לא מבזבזת זמן, שכל מאמץ הוא שווה!

 

ישר כח!

לי גם קשה לשבת הרבה.

אז בגלל זה אם יש לי עבודה/מבחן/עבודות בית/פרויקט שנראה כמו הר אני משתדלת לא לזכור את כל הגודל שלו וקצת לעבוד על עצמי: אני לא צריכה לעשות הכול, רק להתחיל, רק פרק אחד ואז אני יעשה סיבוב בחוץ/אתקשר לחברה/כל דבר אחר שלא קשור להר.

כל פעם קצת ןלנוח.

גם אולי יכול לעזור לכתוב לך כמה משפטים של אימון ואמונה ביכולתך ללמוד ולהצליח ולקרוא אותם לפני השינה וכשאת קמה בבוקר, או סתם כשמשעמם, וגם לדמיין ולראות את עצמך כמו שהיית רוצה: בסוף י"ב , עומדת מחייכת עם התעודת בגרות המהממת.

                                           בהצלחה!

שכשאני יושבת לילמוד אני מתחילה לדמיין לעצמי את המיבחן ומה שהיה אחריו ואז הדימיונות ממשיכים וחסל סדר לימוד לאותו יום, כי אחרי שאני שמה לב לזה שאני חולמת כבר אין לי כוח/חשק/רצון/וכו' לילמוד...

ברגע שמתחיל הקצה הכי קטן של דמיון - לא לתת לו לעלות כשמדובר בזמן שכבר ישבת ללמוד.

כשהם מתחילים כי אתה בתוך זה...

כשצריכים ללמוד לומדים לא חולמים! (למרות שאז הדמיונות הכי פוריים..)

 

תחלימי, זה מאוד רצוי אבל אפשר לעשות את זה באוטובוס...במיטה...וכ"ו..

;)

ואם יש אז חמש דקות...

וגם בלילה אני מדמינת וחולמת בהקיץ כך שאין לי עוד אפשריות חוץ ממתי שאני יושבת ללמוד...