פורום אקטואליה וחדשות (עמוד 4)

כל אחד יגיד דעתו.

אני קודם כל מוחה על שימוש בהגדרת בוגד למישהו כזה.

משתמשים מהר מידי להדביק לאנשים תו בוגד על כל פעולה שלא מסכימים איתה. בוגד זה מוסר מידע לאיראנים תמורת בצע כסף, זה מוסר מידע צבאי לאתר אימורים בשביל כסף (אם זה אכן נעשה בצורה שמסכנת את ביטחון המדינה) ואפשר עוד דוג'. אבל לא כל פעולה לא נכונה זה ישר בוגד..

לעניין פה- אני חושב שלא נכון לפנות לטראמפ לסנקציות על שופטים,  יועמשית וכו' זה פוגע בריבונות שלנו ולא משנה מי התחיל.

הארכתי בזה לא מזמן איפשהו פה עיי"ש..

אבל מתלבט אולי דווקא יש מקום לפנות לטראמפ שיטיל סנקציות על הנשיא הרצוג. לא צו מעצר אבל כן הכרזה כאורח לא רצוי וכד' ודיבורים כאלה ואחרים עליו.

כי אם היה לו אומץ אז וודאי היה חונן את נתניהו. אבל בגלל שהוא נתון ללחץ אין סופי של השמאל לא לחון אז יש מקום ללחץ מהצד השני לאזן (לא יקרא, הלחץ בשמאל חזק פי כמה..)

אם כי טראמפ לא שואל אותנו בכלל הוא עושה מה בראש שלו...

אך עתה חושבני שפעולות אותם גורמים אינן פחות מסכנת נפשות (לצורך העניין, ההתערבות של היועמ"שית בחוק גזר דין מוות למחבלים) לכן אני חושב שצריך לעשות את מה שאחר־כך לא נתחרט עליו.

ברגע שזה יעשה - כבר לא יהיה צורך בסנקציות...

למי שלא הבין את דברי טראמפ אתמול, זו היתה הצגה מוחלטת. אין דבר כזה שתקפנו בלי תיאום כשאנחנו והם תוקפים במקביל. כדי להגן על הגז של המדינות שמארחות את צבא ארה"ב, טראמפ הבהיר מן השפה ולחות שזה "לא היה בידיעתו" ובאותה נשימה איים שאם ימשיכו הוא יסיים את העבודה שהתחלנו. איום כזה לא משמיע מישהו לא מרוצה.

חוץ משני המשפטים הראשונים שבהם פתחת.

נתניהו מצוין ואקטיבי ויעיל ויוזם לטובת העמדות של המחנה שלו - אך ורק כשיש עליו אקדח על הרקה.

כששקט, הוא ישן ולא מחליט. זו הסיבה גם שהנשיא והשופטים ויור לשכת עוהד ויור ההסתדרות וכולם, נבחרים בקלות ע"י הזבל של השמאל (אחרי השרט "הרצוג", אדם כמו בוז'י לא היה מעז לצאת מהבית... אבל כשהימין ישן ופסיבי נכנסים גדולי המוומטמים למקומות הכי טובים).

רק כשנתניהו מבין שהשטח בוער הוא עובד יותר טוב מכולם. וכן, עכשיו שהשבכ והצבא הוכיחו מה הם שווים, המדינאים מקבלים את ההחלטות (כמו דאמור להיות במצב נורמלי...) והכל נהיה טוב יותר

צריך סבלנות ואורך רוח, זו מלחמת חיינו. אנחנו מנצחים בכל פרמטר ובעז"ה יוצאים את התנאים לקריסת משטר הרשע והחלפתו במשטר פרסי ידידותי.

בשום שלב בתהליך הגאולה אסור לעמוד עם סטופר.

אני לא יודע אם זה עניין של שעות, ימים או חודשים. אני לא בטוח אם הסבב הזה יספיק להוציא את העם שם להחליף את השלטון.  יתכן שהשותפים, שלא ראינו כמותם מקום המדינה - נתניהו וטראמפ, יחליטו שצריך הפוגה להתארגנות, אימון והתחמשות לפני הסבב הבא, כמו בסיום 'עם כלביא', שהיום אנחנו יודעים שההפסקה היתה להתארגנות טובה להמשך.

חזק מאוד אצל השיעים. כלומר, כשאין להם כח, הם מקבלים פטור זמני מהג'האד, עד שיתחזקו.

בכלל, בעוד אצל הסונים כל התקיה/תהדיה/הודנא וכד', זה זמני ממש, כשבנתיים מתאמצים לצבור כח לג'יהאד הבא -

אצל חלק גדול מהשיעים התפיסה של ההמתנה היא ממש פסיבית, לא מוטל עליהם ג'היאד, עד התגלותו המחודשת של 'המהאדי'= האימם הנעלם. (דומה לתפיסת 'שלושת השבועות' בחלקים מהיהדות).

בגלל זה המהך של חומייני היה שנוי במחלוקת, בין חכמי השיעה עצמם. בגלל זה אז'רביזיין הסמוכה, שגם היא עם אוכלוסיה שיעית בעיקרה, ביחסית טובים איתנו.

אבל יתכן שיהיה גרוע מהפגר המחוסל חמינאי.

בינתיים אני לא רואה את ההמונים יוצאים שוב לרחובות ועושים "מכה בפטיש"...

אני גם לא רואה, לצערי, את יורש העצר האירני חוזר להנהיג את המדינה המפורקת.

יש מצב שהרס תשתיות שיטתי יגרום לכאוס פנים מדינתי נוסח עירק שאחרי סדאם חוסין. 

ככל שתמשך המלחמה נראה אולי יציאות לרחוב של אירופאים, פאציפסטים אמריקאים, וקפלניסטים כמובן. אירנים שורדי טבח ינואר- לא נראה (סיכויים נמוכים מאוד).

תכל'ס, אני לא באופוריה, ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמיים.

ככל שהמערכה מולם תימשך סביר שהכמויות ירדו. אבל צריך אורך רוח...

ויגמר סופית בהסכם שלום או בהחלפת ממשל.

אף אחד לא יודע להבטיח חילופי שלטון אבל עושים הרבה כדי להכין את הקרקע.

להזכירכם אצלנו אומרים 'שיש עוד הפתעות'.

וטראמפ הצהיר מתישהו 'שהעם באיראן אולי מדוכא אבל לא טיפש, וכשהצהירו שם שירו במפגינים כמו באויב, הם לא יצאו בלי הכנה ובידים חשופות בשביל למות בלי תועלת' אז יתכן שמחכים עוד שהקרקע תהיה מוכנה. סבלנות...

אבל אפילו אם לא יפול המשטר אפשר לשיר את שיר הפסח-

אילו הרס את אתרי הגרעין ומדעניהם ולא פגע בתוכנית הטילים הבליסטיים דיינו, אילו... ולא הרג את חמינאי וכל בכירי המשטר דיינו אילו... (ולא נפל משטר הרשע דיינו להוסיף בעתיד בעז"ה..). על אחת כמה וכמה עלינו להודות וכו'...

יונתן בן שאול זה אנשים ישרים בשמאל. למשל שמקבלים את רצון העם.

אחיטופל זה אהרון ברק...

למה כהני נוב זה החרדים?

אני מאד מחזיק ממיכל, כשאני קורא שם או שומע את השיר של ביני "מיכל בת שאול" אני מרגיש הזדהות עמוקה עם דבריה... לדעתי זה ממלכתי קיצוני. אולי הרב טאו.. אולי הרב יעקב לבנון...

אשכנזי שאינו מסורתי. מייצג את  הציונות הישנה. ובכל זאת אוהב את המסורת ואת הלאומיות ואת הצינות הדתית. לכן הוא כמו יונתן בן שאול. רק בזכות יונתן דוד שרד. כי יונתן משנה למלך אביו והודיע לדוד מתי שאול רודף אותו. התכנון היה שיונתן יהיה משנה לדוד. אך נהרג בגלל חטא שאול שדרש באוב. אך חזל אומרים שמפיבשת בנו היה רבו של דוד ויועצו הקרוב.

גם רק בזכות ביבי שהוא מהציונות הישנה, המסורת מצליחה לעלות על בימת הפוליטיקה. (ואני כלל לא ביביסט).

כנל יריב לוין, יינון מגל, אברי גלעד. הם אינם דתיים ולא מסורתיים במקור. 

ב. אנשים ישרים בשמאל זה כמו אבנר שחצי תמך בדוד חצי התנגד לו. כמו אייזנקוט וגנץ.

ג. אחיתופל הוא לא בנדודי דוד אלא במרד אבשלום. בא נאמר שאחיתופל זה פרופסורים מסוימים בציונות הדתית, שהיו נחשבים כחכמים ויודעי תורה, "ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי. והדבר אשר דיבר אחיתופל כאשר ידרוש איש באלוקים, גם לדוד גם לאבשלום". אבל בסוף התברר שכל תורתם מן השפה ולחוץ ופרצו פרצות בעריות בישראל (נגיד פרופסור צבי זוהר ועוד שלא אזכיר את שמם, הם לא ידועים אך מעצבים את המדינה לרעה הרבה יותר ממה שהציבור חושב). והם הכי רשעים כמו דואג (הפרוגרס).

ד. החרדים מתעסקים בפולחן של המשכן ולא מבינים מי נגד מי. כשהשמאל יאשים אותם שהם עזרו לציונות הדתית. הם יאמרו בשיא התמימות "חשבנו שהשמאל והציונות הדתית חברים! הרי הרב קוק תמך בציונות החילונית". הפרוגרס (דואג) במובן מסוים הכי מתנגד להם כי הוא רואה בהם את מייצג היהדות הישנה והבסיס לכל דבר. אבל זה נכון שכהני נוב זה לא אחד לאחד, כי לא היו חרדים אנטי ציונים בימי שאול. לא היה מושג כזה. אבל שמאלנים ליברלים כמו אחאב היו.

ה. מיכל אוהבת את דוד אך נרתעת מגינוניו. הוא יותר מדי חוצפן וארצישראלי לעומת שאול אביה. מפזז ומכרכר בכל עוז לפני ה'. לכן זה הכי הזכיר לי רבנים ליברלים שלא אוהבים את החספוס של נערי הגבעות אבל בסוף כן אוהבים אותם (נגיד הרה"ג משה ליכטנשטיין שליט"א שנרתע קצת מכל העיסוק במלחמה יותר מדי , והוא עדין נפש). מיכל כלל לא ממלכתית, היא גורמת לדוד לברוח משאול אביה ושאול שואל אותה "למה רימית אותי ביתי"?

כולל גם השנים שלפני ממשלת בנט לפיד) ולא משנה מה יגידו מר ליברמן וחבריו.

הוא מחבב את היהדות, מכבד, מקיים חלק מהמצוות.

ואם בצד הפרטי זה עוד לא משהו, ברמה הלאומי והאמונית הוא בריבוע מסורתי- שם שמים שגור על פיו *באמת*,מחובר לתנך ולשורשיו וקשור מאד לנצח ישראל. זה מסורתי. לא קניידלך ורעשנים.

והוא מי שהחליף את הציונות הישנה לזו עכשיו אז הוא דוד..

והיו עם דוד 'אנשים ריקים' שזה יכול מאד להתאים לשאר החברה שהזכרת- ציונות, התלהבות, וגם חסרונות כאלה ואחרים...

גנץ ואייזנקוט הם לא הישרים, לא.. יותר נראה לי מה שכתבתי אבל יש עוד מקום לדייק אז עוד נראה..

כנ"ל על שאר האותיות

ה- דווקא בגלל שהיא מעריכה את דוד ומצילה אותו היא הכי ממלכתית. ומה שמבקרת זה מתאים לרב טאו וזה לא מוריד מההערכה ומהאהבה מאומה.

נפש ינותן דבקה בנפש דוד.

גנץ לעיתים מסכים ללכת עם הימין. כמו אבנר שבסוף יתפקח ויראה שאיש בשת הוא אדם ריק (אך לא רע, אלא איש טוב סך הכל). גם בסוף גנץ יבין שללפיד אין מה להציע מלבד סיסמאות נבובות, אבל הוא לא אדם רע לפיד. לאט לאט המרכז מבין שהקפלניסטים הזויים וחלק מהמרכז מבינים שהצינות הדתית היא היחידה שיכולה להוביל את המדינה. גם לאבנר זה לקח זמן. לפני תמיכתו בדוד הוא הרג 300 איש מיהודה במלחמה מיותרת.

ה. היא לא ממלכתית כלפי שאול אביה.  בעוד שהר המור לא יסרבו פקודה לעולם ולא ישלחו ידם במשיח ה'(כלומר מערכות המדינה), גם אם הוא רודף אותם אישית (אבל על הפרוגרס הם יצאו כמו שדוד יוצא נגד דואג בתהילים).   לדעתי הר המור ומרכז זה חלקים בדוד עצמו. החלק התיאורטי והמעשי.

ה- והיה ארון י-הוה בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני י-הוה ותבז לו בלבה.

אולי זה החטא שלה.

ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים.

כל כך נכון! טענה כל כך חזקה!

ויאמר דוד אל מיכל לפני י-הוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם י-הוה על ישראל ושחקתי לפני י-הוה...

למה מציין שבחר בו מאביה ומכל ביתו?

ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה.

זה גם עונש לדוד..

והשיר של ביני כ"כ יפה פה שזה מדהים...

ודאי זו טענה חזקה. זה מייצג את יוסף ובנימין.

אבל למלכות, ה' לא בחר בבני רחל, אלא בבני לאה.

ביהודה שחטא אבל נפל וקם וחזר בתשובה ויודע לקדש גם את הנפילות והצדדים הגסים של החיים.  מלך אמור להחיל את האתוס הקדוש האלאומי במסגרת פוליטית הכי חומרית שיש

זה קצת תפיסת גלות לחשוב שנכון לוותר על החיצוניות ואין לזה גם יכולת המשכיות בלי זה ולכן נענש כך. נ"ל..

ודווקא זה שהוא שפל בעיניו, זה כבודו, כי מלכות דוד לית לה מגרמא כלום. ודווקא בגלל זה היא היחידה שיושבת על כסא ה למלך.

"ונקלותי עוד מזאת והייתי שפל בעיני, ועם האמהות עמם אכבדה".

דווקא בגלל שמלך בית דוד הוא כולו כלי ריק לקבלת מלכות שמים, אז כבוד מלכותו היא להיות עניו לחלוטין

רק חולק נקודתית האם למרות כל ענוותו והתבטלותו כלפי ד' היה צריך לשמור על גינוני מלכות שהם חיצוניים לכא' אבל הם מוכרחים בשביל לתקן העולם.

רק כך נזכה 'ואמרו רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה'

ושתהיה 'ממלכת'- ממלכה שלימה חומרית ועוצמתית- ועם זה- 'כהנים וגוי קדוש'.

ולכן נראלי שניהם טעו פה. מיכל על שבזה לדוד והראתה שהיא לא מבינה מספיק את הבחינה של דוד. ודוד שהענווה הייתה יותר מידי שזה גם המעלה של דוד אבל פה נראלי במידה לא נכונה.

נראלי..

לא היה ילד?

שלאחר מותה היה. זה נכון?

אבל בכל מקרה נראלי לומר שבגלל החטא הזה שלה היא לא זכתה לזה.

-כי רק חיצוניות בלי היכולת להתבטל לא יכול להיות לזה המשכיות. כי זה לא יחזיק בגולה ובקשיי החיים. ומיכל, במה שבזה לדוד, הראתה שהיא לא מבינה מספיק את בחינת דוד ולא יכל לבוא ממנה ההמשכיות של מלכות דוד.

מוסיף- אבל עדיין גם אם לא יצא ממנה המשך המלכות היא היתה חשובה מצד עצמה שהשלימה את דוד כאשתו שמזרע שאול

אילו מיכל לא היה0תה מזלזלת אז בנה היה מלך

זיווג ראשון.

כמו רחל ליעקב.

אבל המשיח בא מלאה שהיא זיווג שני.

וכן מתמר שהיא זיווג שני ליהודה.

ורות שהיא זיווג שני לבועז.

וכן מבת שבע שהיא זיווג שני.

וכן מנעמה העמונית שהיא זיווג שני לשלמה (כי משמע שבת פרעה היתה האהובה זיווג ראשון).

כי מלכות בית דוד מגמתה לעומת יוסף זה התפשטות הקדושה מעם ישראל על האומות. ובזיווג שני מוכח שהאהבה מתפשטת מעבר לזיווג הראשון הייחודי הבשערט, לעבר כל בני האדם

גם את הרשימה של זיווג שני וגם את עניינו

חזל אומרים שמיכל היתה אשתו העיקרית והאהובה ביותר על דוד.

שנאמר "יתרעם לעגלה אשתו" ורק על עגלה נאמר אשתו. כמו "בני רחל אשת יעקב". שרק על רחל זה נאמר אשת יעקב.

וחזל אומרים שעגלה זו מיכל ונקראה עגלה שהיתה חביבה על דוד כמו עגלה.

וגם בפשט מיכל היא אשתו הראשונה של דוד ואשת נעוריו. וגם כתוב עליה שאהבה את דוד (ובתנך רק על עוד שניים נאמר שאהבו מישהו אהבת אמת אצל אשת נעוריהם הראשונה או היחידה, יצחק את רבקה ויעקב את רחל. (ובנוסף רק אצל רחבעם ואחשוורוש ושלמה נאמר שאהבו אשה שנשואה להם).

ב. באופן כללי יש דפוס של פיצול מאז חטא האדם הראשון של 2 נשים לאיש, אחת אהובה עם פחות ילדים ואחת שנואה עם יותר ילדים "לא יוכל לבכר את בן האהובה".

חזל מסבירים שזה התחיל בדור המבטל אצל למך שעדה היא השנואה המולידה ילדים, וצילה האהובה עם פחות ילדים. כלומר החטא גרם לפיצול האהבה הרומנטית ורצון הבאת הילדים (פיצול שמודגש אצל החילונים היום).

כנל רחל לאה, חנה פנינה, מיכל בת שבע, בת פרעה ונעמה העמונית. (וגם רות לא היתה אשת נעוריו של בועז כי היה זקן ואלמן, וגם תמר לא היתה אשת נעוריו של יהודה. ואולי גם המדרש שנצבת התעברה מישי עם דוד כשישי חשב שזו אשתו השניה).

גם כנראה בפועל אדם שאשת נעוריו היתה עקרה היה נושא אשה שניה פחות אהובה וילדה לו ילדים. ואז זה גרם הורמנלית לעקרה לילד ילד אחד, ואז רוב הבנים היו מבני השנואה ומיעוט מבני האהובה.

ג. זיווג ראשון הוא הבשערט של האדם, והוא החצי השני היחיד שלו. זה מבטא אהבה טוטלית אבל כל אהבה בין איש לאשה היא מצומצמת כי האדם אוהב רק אדם נוסף וזה פוסל את שאר העולם "הרי את אסורה על כל העולם כהקדש".

זיווג שני שבא בדיעבד בגלל חטא האדם הראשון גורם לאדם בדיעבד ליצור קשר עם עוד בני זוג (זה יכול להיות פעם אשה שניה, או היום אצל אלמנים שמתחתנים בגיל מאוחר) וזה מראה על כך שאהבה יכולה לפרוץ את החוג המצומצם ולהתפשט על כל העולם.

יש פסקה של הרב קוק בה הוא מדבר על נשמות גדולות שאהבתם התפשטה על מעל פני החוג המצומצם , בדיעבד , כמו שלמה שאהבתו התפשטה על אלף נשים.

וגם בשיר השירים אהבת ה את האומות משולה לאהבת מלך את עוד נשותיו חוץ מאשתו העיקרית "70 המה מלכות ו80 פילגשים , אחת היא יונתי תמתי".

לכן המשיח בדיעבד בא מהאשה הפחות אהובה, הזיווג שני. כי עניין מלכות בית דוד לעומת יוסף, זה שהקדושה בישראל מוקרנת על העולם כולו, לעומת יוסף שקשןר לקדושה הלאומית בישראל , כמו שאומר הרב קוק סאורות על חילוק בין משיח בן יוסף לבן דוד. (ודווקא שמואל שבא מהאשה האהובה עניינו יותר למשוח את שאול מאשר את דוד).

כנראה שבפשט עגלה זו לא מיכל אבל אחרי שמיכל מתה היא ייצגה את מהותה, אולי היתה אשה משבט בנימין או יוסף.

כי לדוד יש 7 נשים שיולדות 7 בכורים לאמם לפי הרשימה בכתוב, ועגלה היא שישית (ומיכל לא נזכרת כי לא ילדה לדוד). כנגד יוסף ובנימין.

גם עגלה זה כמו יוסף שנמשל לשור. וירא את העגלות שעסק עם יעקב בהלכות עגלה ערופה.

אילו לא היה חטא האדם הראשון. רחל היתה יולדת ליעקב את 12 השבטים ויעקב היה נושא רק אשה אחת.

ופרץ וזרח היו נולדים מבת שוע, ועובד מאשת נעוריו של בועז, ושלמה ממיכל.

דוד הוא אדמוני עם יפה עיניים. שופך דם מטעם הסנהדרין. יש בו חוצפה של משיח ועוצמו תחיים שקיבל מהחוצפה דקדושא של רות וממואב.

רק הוא מסוגל ללכלך את הידיים כדי לטהר את כנס"י לבעלה, בלי ליפול. הוא היחיד שיכול לקדש את כל המציאות כולל הנפילות וגם לחזור בתשובה.

בעיני בית שאול (חוץ מיונתן) זה לא עדין מספיק. שאול ומיכל (וגם שמעי בן גרא) הם הקודש שקצת מתעלה מעל המציאות, היסוד, לא המלכות שמתפלשת בקדושה בתוך המציאות כמו דוד. לכן  הם אוהבים מאוד את דוד אבל יש להם גם רתיעה מסוימת ממנו.

איך הרב שרקי אמר "מיכל ראתה את דוד מכרכר ומפזז, ושאלה - "מי זה המזרוחניק הזה?"   "

מיכל אמרה לפי חזל  שמקובלנה מבית אבא שאפילו אצבע של אדם לא מגלים מתחת לבגדים -עדינות טוטלית שלא יכולה להזדהות עם חוצפא דקדושא של המשיח

זה נושא יקר לי...

ה- והיה ארון י-הוה בא עיר דוד ומיכל בת שאול נשקפה בעד החלון ותרא את המלך דוד מפזז ומכרכר לפני י-הוה ותבז לו בלבה.

אולי זה החטא שלה. למה לבוז..

ותצא מיכל בת שאול לקראת דוד ותאמר מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחד הרקים.

כל כך נכון! טענה כל כך חזקה!

ויאמר דוד אל מיכל לפני י-הוה אשר בחר בי מאביך ומכל ביתו לצות אתי נגיד על עם י-הוה על ישראל ושחקתי לפני י-הוה...

למה מציין שבחר בו מאביה ומכל ביתו?

אולי כי זה מהלך הפוך. זרע בנימין שמרחל שזה המהלך הגלוי אז שאול יפה תואר וגבה קומה אבל זה לא יכול להחזיק ודווקא דוד שמיהודה שמלאה שמוכן להשפיל לפעמים את החיצוניות יכול להחזיק כל השנים.

ולמיכל בת שאול לא היה לה ילד עד יום מותה.

זה צער גם לדוד כמובן.. אולי כי שניהם צדקו בשניהם לא דייקו מספיק מעשיהם..

והשיר של ביני כ"כ יפה פה שזה מדהים...

א- בכללי נראלי שרה"מ נתניהו הוא בונה את המדרגה הבסיסית שעליה תקום הקומה הבאה. קצת בחינת משיח בן יוסף.

אז למי זה יהיה דומה? שאול- התנגד לדוד.

ויהונתן- אמנם תמך מהצד איפה שיכל אבל בסוף הוא היה נסיך תחת אביו ומוגבל בפעולתו (אני זוכר מה שכתבת על תמיכתו ובכ"ז..) ולכן אמרתי שהוא הישרים שבדור שרואים את האמת. אבל קשה לי להקביל אותו לרה"מ שממש מוביל את המהלך.

אז אולי [-נתניהו] הוא בחינת דוד והאנשים הרקים שהיו איתו ומשפחתו ושבטו בזמן שמלך עליהם בחברון.

ב- באמת נראה מתאים אבנר- לגנץ ואייזנקוט (הכל להבדיל ברור שהוא איש מעלה יותר מהם..)

אבל לא הייתי מגדיר ישרים, יותר בקטע של לזרום לאן שהרוח נושבת בקיבעון כזה *כמעט* בלי לחשב מסלול מחדש בצורה עצמאית משום סיבה שתהיה.

ה- מיכל- תומכת בדוד, נשואה לו- מה שייתן לדוד צדדים ששייכים לשאול וישלימו אותו עוד בנוסף על מה שהוא מזרע יהודה ורות-, וגם מבקרת אותו איפה שצריך.

כל זה דווקא מתוך ההבנה שדוד הוא המלכות העיקרית. לכן מאד מזכיר לי את הרב טאו שמבקר ומתריע מתוך רצון לתקן.

הוא גם יכול להיות ביקורתי בצורה מאד חריפה כמו הרצי"ה בכל מיני מקרים אבל זה תמיד מתוך שייכות ושותפות.

ומה שהיא מורדת בשאול זה לא [נקרא] להיות לא ממלכתי. [כי זה עוד לא המלכות האמיתית]. זה כמו להתריע שהציונות, כמות שהיא, לא יכולה להביא את הגאולה אלא צריך להוסיף את קומת הקודש שזה דוד במשל

כן נראלי ....

שנופלים בפח של השיח הזה.

שמעתי בשם הרב שמואל אליהו שנכון בהחלט להכליל את צבא ארהב והעומד בראשם בתפילות שלנו להצלחה ולניצחון.

את ישראל ואת עוזריהם מהעמים מצליחים" אבל להתפלל בשלום מלכות גויית זה רק חידוש של ירמיהו מגלות החרש והמסגר "וישלח ירמיהו לאנשי הגולה לאמר התפללו לשלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום", עצם זה שירמיהו היה צריך לחדש זאת סימן שזה לא היה לפני, גם כשצבא מצרים עזר ליהודה. כשם שתפילה מתפללים "רופא חולי עמו ישראל" ובמילא זה כולל את כל החולים בעולם, למעט רשעים שמותם עדיף לעולם.

בארץ ישראל במדינה, לא מתפללים תפילה לשלום המלכות הגויית.

וצריך לזכור שעדיין ארהב מייצגת את מלכות רומי הרשעה שהגלתנו לבין האומות, ושרפה את היכלינו. ואת הפרוגרס. נכון שחצי ממנה טוב וטראמפ ידיד ישראל ונגד הפרוגרס, ולא במקרה ה' השתמש בו כשליח להגן על ישראל דווקא חצי שנה אחרי שחוקק חוק שיש רק 2 מגדרים, בעוד הפרוגרסיבים בארהב בעד איראן כמו קאמלה האריס. אבל "חסד לאומים חטאת" וכל מה שעושים הקולקטיבים הגויים, אינם עושים אלא לטובת עצמם, בסוף יש לארהבה אינטרס להשמדת איראן לא פחות מאיתנו, והיא עושה זאת במחיר מזערי כאשר אנחנו סופגים את רוב ההרס. ואל תבטחו בנדיבים. והנביאים מוכיחים אותנו על בטחוננו במצרים ויחזקאל רואה בזה ממש ניאוף ובגידה בה' לסמוך על האומות שיצילו את ישראל.

להיעזר ריאלית כן, לסמוך בקטע הנפשי, לא.

על לקרוא לדברי קעלע....... להג! אני על כל פנים מאוד אוהבת ומתעניינת

בתגובות שלו; ברור שכולם פה צדיקים ויראי שמים, אבל אצל קעלע......הוא מיוחד.

וגם ענוו! באמת!

אם על תגובות שלי היו אומרים "להג" - הייתי נעלבת או כועסת או משהו.

(למרות שאין לי ספק שלפעמים חושבים כאן כך ושותקים מתוך נימוס....)

ישר כוח!

(יש רק בעיה אחת: השם ....מילא. לא הכל מושלם).

הוא לא מוכרח להגיב על דברים שלי בשיחות שאינן איתו בכלל. הוא יודע את זה, וגם ביקשתי ממנו כמה פעמים - והוא אפילו פנה אלי על זה בפרטי.

אם עוזרים לנו ונלחמים לצדנו אז בוודאי תודה רבה וגם ברוכים יהיו.

מינימום הכרת הטוב כבר נהרגו ונפצעו להם לא מעט.

אכן נראה לי שאפשר לדייק את התפילה לא להצלחת מלכות הגויים כשלעצמה אלא להצלחת מי שעוזר לנו גם אם בסוף זה אינטרס אמריקאי.

ירמיהו שנאמרו רק בעקבות התחלת הגלות "והתפללו בשלום העיר אשר הגלתי אתכם שמה כי בשלומה יהיה לכם שלום" היו תקפים.
 

כיום יש לנו מדינה.

אם זה ברור מאליו לנסח תפילה לשלום המלכות של ארהב כשאנו בארץ, למה ירמיהו היה צריך לחדש זאת בגלות? הרי ברור שבשלום בבל יהיה שלום לגולים זה פשיטא.

ב. ברור שצריך הכרת תודה. לכן להזכיר "את מדינת ישראל וכל עוזריה מבין העמים".

או בתפילה פרטית להזכיר את ארהב.

אך לא בתפילה ציבורית.

כשם שאין מי שברך לכבאי ישראל, אך בכל זאת זה לא נחשב כפיות טובה

שיש 3 סוגים של סיבות דיונים

=> אי־הסכמה מהותית על נקודה מסוימת (אין מה לעשות)

=> פערי ידע (לומדים אחד מהשני)

=> מסכימים במהות מתווכחים על ניסוח

בנדון דידן לא נראה לי שיש מי שאומר "מי שברך אבותינו הוא יברך את אמריקה ואת טראמפ ואת הכוחות המזויינים של ארה"ב"

אבל כן יש מקום לומר "מי שברך אבותינו הוא יברך את צבא ההגנה לישראל אנשי כוחות הביטחון ועוזריהם מצבא ארה"ב" או משהו בסגנון

כבאות והצלה נכללים בכוחות הביטחון AFAIK

בכל־מקרה לעניות דעתי זאת מידה טובה להזכירם כדי להראות שגם אם לאו דווקא נשענים עליהם כן יש הכרת הטוב

וכך גם נהגתי למעשה.

אין לדבר סוף.

בסוף הברכה היא על המדינה כי היא קדושה. ועל צהל כי הוא קדוש. לא על כל גורם חיובי אחר.

רק בגלות מתפללים מפורשות בציבור לשלום המלכות. מתוך הבנה שבגלות יש מצב מהותי שונה, עיין בפסקה האחרונה של אורות ארץ ישראל

למרות שאנו מתפללים לרפואת חולי כל העולם.

עובדה שירמיהו היה צריך לחדש זאת

מישהו סיפר פעם על תחזית לבצורת בשנה הבאה, והנוכחים זלזלו, ואז הוא תיקן את עצמו לבצורת בשנה הבאה- בארצות הברית, וכולם נכנסו ללחץ.

ככה זה כשאנחנו תלויים בארצות הברית...

גם נגד גרמניה הנאצית ומדינות הציר התאספו בעלות הברית לשתף פעולה ולהכריע.

החברים שלנו באו לעזור לנו, בוודאי שארצה בהצלחתם ואתפלל עליהם. מה גם שהם כיום מדינה של צדק ומוסר תחת טראמפ; כמדינה.

ובאמת, אני לא מצליח להבין את מי שמסרבים לראות ברית בקשר הנוכחי בין ישראל לארהב. אם זה לא ברית, מה כן יהיה ברית? 

מה ההבדל בין תפילת יחיד לציבור? אין איזה עניין מיוחד בנוסח המי שברך הספציפי זה פשוט נוסח יפה שהתחבר והתקבל אפשר לבצע שינויים קלים לפי העניין

מה גם הם חלק ממדינת היהודים.

בארץ ישראל לא שייך להתפלל ציבורית על מלכות העמים. אלא אם כן טראמפ מגיע לכנסת ומתפללים חד פעמי לשלומו. כשם ששלמה ברך את חירם בשם ה' אישית

מבחינתי, המי שברך האלה + תפילה לשלום המדינה אינם שונים במהותם ממי שברך לקהל ולכל מי שעוסקים בצרכי ציבור באמונה.

איני אמרם מצד "קדושת המדינה" או "קדושת הצבא" אלא מצד זה שאלה עניינים חשובים שראוי ויפה להתפלל עליהם ולהזכירם בציבור במיוחד היות והם צרכי הציבור והכלל.

גם איני חושב שהם תפילה "פורמלית" שחייבת בנוסח קבוע שאינו סובל שינויים.

איני רואה איזה עניין מיוחד שדווקא אם יש לגוף שייכות מלחמת מצווה אז שייך לכלול אותו ואם לא אז לא. זה לא באמת משנה. כאילו, זה שזה חלק מלחמת מצווה, זה נימוק חשוב לכלול את זה מצד זה שזה חשוב, אבל לאו דווקא מצד שזה שזה שייך למלחמת מצווה ספציפית. אפשר גם לומר "יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל אנשי כוחות הביטחון וההצלה" (ושמעתי שאומרים כך) עכשיו כוחות ההצלה לאו דווקא משתתפים בלחימה ואין שום מניעה לומר את זה ככה.

אתה צודק שאין צורך כרוכלא ליזיל וליחשיב, זה מוריד מהיופי של הנוסח. את אותם גופים שהזכרת אני כולל בעוסקים בצרכי ציבור באמונה (וגם ברור שאין איזה עניין מיוחד מצד צחות תפילה או "העניין לציבור" לכוללם באופן ספציפי).

אני חושב שיש הבדל משמעותי בין תפילה לשלום המלכות כפי שמובאת למטה

לבין "יברך את חיילי צבא ההגנה לישראל ועוזריהם מצבא ארה"ב"

לא אכפת לי מה יעלה בגורל ארה"ב כמדינה או כאומה אבל אני רוצה שטייסי ה־B2 יצליחו ושתהיה להם טיסה נעימה ובטוחה

ואני גם רואה עניין להזכיר את זה בציבור כי א' זה צורך שעה (=> מזאת הסיבה, ברור שאין להוסיף תוספת קבע כזאת) ב' צורך ציבור (כאילו, בתפילה פרטית כן אפשר להתפלל שהקב"ה יעזור גם לחיילים האמריקאים העוזרים לנו, אבל בתפילה ציבורית לא? הרי כל הנושא זה נושא ציבורי ולא פרטי) ג' הכרת הטוב ראוי לפרסמה

ברור שעשה את הדבר הנכון מבחינת השכל הישר, אבל כבוגר וקסנר נקודת המוצא שלו היתה לחסן את מיארה מפני דרישה למתן עדות בפני בית משפט, לבקשת הלוחמים.

את המשקולת הכבדה הזו הוא הסיר מעל צוארה.

איפה החלפתי טיעון?

הוא עשה את הדבר הנכון, כמו שבעוד אין ספור צמתים, כמו שהעידו כל אלו שעבדו איתו, עשה את הדבר הנכון. אפשר להיות פחות אובססיביים.

עורכי הדין של החשודים היו מזמינים את מיארה למסור עדות, והיא הרי עושה הכל כדי להתרחק מהתיק הזה, שלדעת היועצת המשפטית של משרד המשפטים, ולפי החלטת בג"ץ עצמו היא מעורבת ונמצאת בניגוד עניינים.

הפצ"ר הציל את מיארה כפי שהיא רצתה שיהיה

מיארה לעומת זאת, מוכיחה פעם אחר פעם שאינה יודעת לרדת מעצים עליהם טיפסה, אפילו כשבג"ץ בעצמו זורק אותה בבושת פנים.

ביטול כתב האישום גובר על המוטיבציה להביך אותה, ולחשוף את ניגודי העניינים שלה. עם זאת יתכן שהמילואימניקים יתבעו את המדינה, או אז תבחן מחדש שאלת הזמנתה להעיד.

בג"ץ אכן זרק אותה כמה פעמים, ועדיין הוא שומר עליה מפני פיטוריה המתבקשים. 

וזה שירת את החשודים

עכשו הבנת את זה?

שבת שלום

אבל אם כדבריך המצב אבסורדי, כמו בסיפור על 'למה יש/אין לך כובע'.

אם הוא היה מסרב לבקשת הנאשמים ומשאיר את כתב האישום ההזוי - היית תוקף אותו שבגלל שהוא... הוא ממשיך,

עכשיו כשהוא נענע לבקשתם, אתה מסביר מתחת לאדמה, למה זה שהוא נענע לבקשתם זה בעצם נגדם.

דחילאק, אי אפשר לקבל את זה שהוא, כמו שהעידה עליו אורית סטרוק, פשוט ענייני?!

נמתין עד שיוגש כתב אישום נגד הפצרית לשעבר, אם יוגש.

איך שלא יהיה יש פה סיפור מסריח 

המשטר באירן על סף קריסה. להמשיך לפתח את הגרעין כבר לא בראש שלו.

הרבה פחות מהעוטף אבל לגמרי חטף. חשבנו פעם שטילים על תל אביב (או ראשון, זכור לי מצוק איתן) יעזרו לטפל בבעיה והסתבר שגם זה לא נכון.

אבל ההתנתקות לא הגיעה מחלל ריק, זה הגיעה בעקבות הסכמי אוסלו שהפכו את עזה לגיהינום. 

העוטף חטף המון, החיים היו כמו מצב חירום נצחי. קשה להבין איך המדינה ככה הפקירה אותם ואיך כולם חיו עם זה בשלום (לא מעניין אותי מי היה הרמטכל או ראהמ בכל רגע. להיפך, כשבנט/לפיד נכנסו לתמונה הייתי בטוח שכשמאל-מרכז וככאלה שחייבים להוכיח את עצמם, הם יעשו מה שביבי לא עדה כל השנים. עובדתית, קיבלנו בדיוק את אותה גברת בשינוי אדרת...).

זה אכן מזעזע, ומי שמכיר את תושבי האזור שם יודע כמה זה היה מפחיד והזוי...

שתמשיך לשתוק.

כי סייג לחכמה שתיקה.

היא הופכת עמדה, וטוענת שכוחות מיוחדים נשלחו ללבנון לשם מטרה מיותרת.

אוי הפוזיציה.

להביא חלל לקבר ישראל, זו מצווה גדולה מאוד, אבל לא מצדיקה סיכון חיים.

עדיין היא היתה מהצעקניות היותר בולטות של קפלן.

לו בשל כך בלבד, מול כל עמדה שלה תהיה אשר תהיה, אני אציג עמדה הפוכה.

יש לי תמיהות גם לגבי התנהלותה בחייה הפרטיים, אבל זה לא שייך לכאן.

אז אתה מודה בפה מלא שאינך ענייני.

תודה.

אשתמש בזה בהמשך, כשמול כל מיני אחרים שאינך מחבב, תציג עמדה הפוכה על כל הדברים הטובים שהם עושים...

זה מה שכתבתי, ובמטותא, אל תעשה מניפולציה על דברי.

זה לא יפה.

ולגופן של עניין, ידעו טייסי חיל האויר שמרחיקים טוס עד 2000 ק"מ מהבית, שצה"ל יעשה הכל, ה-כל, כדי להשיב הביתה אותם או את גופותיהם.

כלפי הדעות של תמי ארד  הודת שאינך עניני, זה נכון באותה מידה כלפי רבים וטובים אחרים, שאתה אובססיבי לגביהם.

לגופו של עניין, כשאתה אומר "צה"ל יעשה הכל, הכ-ל", מה זה כולל?

אם בשביל להשיב את גופותיהם יהיה צריך להפציץ את תל אביב על יושביה, או לשחרר את יחיא סינואר הבא, אתה גם בעד?!

מחילה, אתה מדבר כל היום על 'קפלניסטים' ומגדיר כל מי שבפרומיל לא מוצא חן בעינך כ'קפלניסט', אבל אתה נופל באותו מקום בדיוק. בדיוק השיח של "לעשות הכל כדי להחזיר אותם" - הוא השיח שגרם שלמרות הישגים מדהימים שלנו במלחמה, החמאס עדיין קיים ושולט בחלק מהרצועה.

אם אומה חפצת חיים אנחנו, חייבים לחזור לתודעה שבה הכלל קודם לפרט. כמובן, איננו רוסים ששולחים אלפים כבשר תותחים. כמובן נעשה מאמצים רבים שחיילנו יחזרו ממשימותיהם בשלום ונעשה *מאמצים רבים*, שמי שמסר נפשו - יושב לקבר ישראל. אבל ממש לא *הכל*.

הדעה שלה לגבי החזרת נעדרים היא פוליטית נטו, וכשגילתה הזדמנות לנגח את הממשלה היא קפצה כמוצאת שלל רב.

כשהיו חטופים ונעדרים בעזה היא נבחה בקפלן: את כולם ע-כ-שו... וכשחיילים נפלו במהלך פעילות מבצעית להשבתם, זה לא הזיז לה.

מעבר לכך, זמן קצר ביותר לאחר שנשבה בעלה היא היתה בזוגיות חדשה... שיהיה לה לבריאות.

בניגוד למשפחות נעדרי קרב סולטן יעקב שלא מוותרים על יקיריהם, רון מעניין אותה רק לשם עשיית הון פוליטי.

לכן, כל מה שאצלה שחור, אצלי הוא לבן, וכן להיפך.

לגבי איתור נעדרים, מדיניות משרד הבטחון לא השתנתה כהוא זה מאז מלחמת השחרור וטוב שכך, וגם עכשו אין לשנות.

והדעה שהיא הביעה השבוע נכונה, בלי שום קשר לשום דבר אחר. לא טענתי שבגלל שהיא אומרת זה נכון (וממילא ממש לא חושב שכלל מה שאתה חושב עליה רלוונטי).

אמרתי שהדברים שהיא אמרה אתמול נכונים, לא בגללה, אלא כי אני משתדל להיות ענייני.

לגבי מה שכתבת ספציפצת , לא יודע אם היא אמרה "את כולם עכשיו" (חיפשתי בגוגל, לא מצאתי), אבל כן ראיתי אותך, כאן, בהודעה הזאת:

*מול כל עמדה שלה* - אקטואליה וחדשות

טוען שצריך לעשות *הכל* כדי להביא גופות לקבר ישראל. כולנו מסכימים שצריך לעשות מאמצים מרובים, אבל בשום אופן לא *הכל*. כשאתה אומר *הכל* אתה לחלוטין מאבד את השיקולים הכלליים לטובת השיקול הפרטי.

לגבי פדיון שבויים, ההלכה היהודית ברורה לגמרי.

וכאן זה סיפור אחר.

פדיון שבויים וכל מה שנאמר עליו בפוסקים, עוסק ביהודים שנשבו וגויים מחזיקים בהם על מנת להשיג כסף תמורתם או למכור אותם לעבדים וכד'. כאן יש הלכות שדורשות הכרעה בכל מציאות ספציפית, שמצד אחד זו מצווה גדולה, הקודמת לכל הצדקות ומותר למכור בשבילה ספר תורה וכד'.

מאידך יש הגבלה ברורה ש"אין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם", בדיוק בשביל לא להפוך את העניין לכדאי לגויים - כלומר גם במצב של גלות, הכלל קודם לפרט.

בימינו גם שבויים חיים, אינם בגדרי 'פדיון שבויים' המדובר. השבויים הם חלק מהמלחמה של האוייב בנו. השיקולים לפעמים דומים ולכן לפעמים אפשר בזהירות לדמות מלתא למלתא, מהלכות שנאמרו לגבי פדיון שבויים, אבל פשוט שאין זהות. השיקול הכללי - מצד אחד לא לתת לאוייב להשפיל אותנו במציאות של שבויים ומצד שני לא להפוך את השבי לנשק קטלני, היחיד שמדינת ישראל מתקפלת בפניו - גובר על שלל השיקולים הפרטיים והפרצופים של פלוני ואלמוני שדחפו לנו בכל פינה.

כשמדובר על גופה, זה בכלל לא הסיפור. אין כאן שבוי שנמצא בסכנה. כמובן, הבאתו לקבר ישראל היא מצווה גדולה של גמילות חסד עם המתים ועם החיים - אבל אינה מצדירה כלל סיכון חיים נוספים.

שים לב לצילום מסך שהעלתי בתגובתי הקודמת.

מתקשה להאמין שאינך מכיר את זה.

מבין שבשביל להתנגד לתמי ארד, אתה מוכן לזרוק את השכל הישר. רחמנות עליך.

מאז מלחמת השחרור.

לא כולל לתלות את כל הג'ינג'ים... אם זה יהיה המחיר שידרשו מאיתנו לשלם.

בשביל חטופים חיים, מדינת ישראל עשתה הסטוריה, בשורה של מבצעים הירואיים שאומרים שאכן הפרטים מוכנים לסכן את עצמם בשביל טובת הכלל, אכן חלק מטובת הכלל - שלא יהיו קלפי מיקוח בידי האוייב.

רק בארבעים השנה האחרונות, במסגרת רוחות השלום והעייפות ממלחמות, מדינת ישראל איבדה את הראש בנושא.

הדיון פה הוא על השבת גופות נעדרים, ולא על עסקאות שערורייתיות.

בענייננו, משרד הבטחון וצה"ל מעולם לא ויתרו על נעדר כלשהו. החריג הוא נעדרי הצוללת דקר שירדו למצולות.

הרבנות הצבאית מציינת מידי שנה את ז' באדר כיום זכרון לחיילי צהל שמקום קבורתם לא נודע.

ופתאום קמה בבוקר אשה שנויה במחלוקת פוליטית, ודורשת הלכה למעשה לנטוש את החיפושים אחר מי שהיה פעם, בעבר הרחוק, בעלה או בן זוגה.

היא אמרה דבר שהוא כל כך פשוט והגיוני וגם נכון הלכתית, שאיני מבין איך הפוזיציה כל כך מעוותת את דעתך, שאתה מלביש תילי תילים של עניינים לא קשורים כדי להתנגח.

כל מה שהיא אמרה, זה שלא *לסכן חיים* בשביל הבאת חלל לקבורה. ככל הידוע לי, האזכרה של הרבנות הצבאית, לא כוללת סיכון חיים...

ואין לנו קצה חוט אמין באשר לגורלו, משכך מרוכזים המאמצים בתחום המודיעיני, וכשמגיע מידע ולו קלוש, יוצאים למבצעים גדולים או קטנים במדינת אויב, שמטבע הדברים כרוכים בסיכון חיי אדם.

אשר לתמי ארד, אם נחושה שלא לסכן חיי אדם, משתמע שהשבת רון נמצא אצלה במקום לא גבוה, ולא יכול להיות אחרת.

אלא שלאור התנהגותה הקפלניסטית בסוגיית הגופות בעזה, אנן סהדן שבבחירה בין השבתו, מה שיביא אולי עוד חצי מנדט לנתניהו, ובין השארתו לנצח בידי האוייב- האפשרות השניה מועדפת עליה.

דחילאק, קצת יושרה. בשרשור הזה אתה משמיע בדיוק את המסרים ששנתיים פימפמו בקפלן.

קפלניסטים לא יכולים להטריד את טלי גוטליב ואחר כך ליילל שמרדכי דוד מטריד אותם.

ומרגע שהקפלניסטית תמי ארד פערה את פיה, היא תבחן לגופו של אדם ולא לגופו של עניין.

וכאן גופו של עניין וגופו של אדם כרוכים וקשורים זה בזה.

סיימתי

צילמתי לך מסך

והאמת, לא ראיתי עד עכשיו וזה גם לא משנה במיוחד. כפי שציינתי, לא הבאתי את זה כי "אם תמי ארד אומרת - זה נכון", ממש לא. הבאתי את זה כי הפעם היא אמרה דבר נכון.

תודה רבה על כל תפעול הפורומים והאתר.

תמי ארד באמת דיברה בכיכר החטופים וכו' וגרמה אז נזק עצום. אני לא ממעריציו של @איתן גיל  אבל חייב להודות שבמקרה הזה לטענה הזו יש מקום. נורא קל להשתמש בדבר הנכון הזה נגד הממשלה ולדבר הפוך לפני שנתיים במקדש של דת החטופים.

חשובה מאוד מאוד, אך לא מצדיקה סיכון חיים.

לגבי האירוע הספציפי - איני יודע יותר מידי. יש הרבה רחשים שלמרות הכרזת רוה"מ, היו לו עוד מטרות מה שמשנה את התמונה.

מלבד זאת, לפי מה שטוענים ברוטר ובכל מיני וואצפים, מעז יצא מתוק. כחות של חיזבאלה שבאו משני כיוונים וחשבו לסגור על כוחותינו, תקפו אחד את השני והרגו לעצמם עשרות רבות.

יש מקומות על הגבול שבלתי אפשרי לחיות שם כרגע

הצורך כבר קיים

ולא מפנים אותם

במלחמת השחרור, בגוש עציון ועוד פינו את האמהות והילדים. כל הגברים נשארו ככח מגן לישוב. כך היה צריך לעשות גם בגבול הצפון ובישובח העוטף.

היום כשמטולה ומרגליות הן מטווח ברווזים של רקטות וRPG (או שהיום RPG כבר אין?) - אין סיבה שכל הגברים ישארו. (בטח לא ילדים וזקנים)

מה שצריך זה פשיטה ללבנון

ובשטחי היישוב צריך כח לוחם ממוקד ומקצועי. אם את מתכוונת להעדיף את תושבי המקום ככוח הגנתי במרחב- זה הגיוני.

כיתות כוננות

ונראה לי גם עובדים חיוניים 

איראן הייתה יציבה ועוצמתית, נסראללה היה חי, רדואן לא ספגו שום פגיעה, כל מאגרי הטילים היו שלמים וממתינים לפקודה.
 

זה לא שום בושה לפנות יישובים בסכנת השמדה. זה אחריות וזה גאווה לקבל החלטה נכונה. לא רצינו 7.10 לאורך הגבול הארוך והמסובך יותר של לבנון.

השאלה היא גם של קונספציה. במצב מלחמה, כל הגברים הלא חולים הם חלק מהצבא, ממילא תושב מטולה/שלומי/מעלות שמסוגל להחזיק נשק - אם אין לו תפקיד במקום אחר, תפקידו יהיה בישוב שלו.

ונראה לי שאתה לא קולט מה זה רדואן, איזו מומחיות יש להם, וכמה אנשים הם כוללים.

אם היתה החלטה של מדינת ישראל, שלא מוכנים לשאת את החרפה שערי קדשינו שממה למעלה משנה - היו פועלים אחרת.

אבל המציאות השתנתה. הטכנולוגיה השתנתה. שטח הקרב השתנה. הטופוגרפיה השתנתה. וגם המוכנות הישראלית הייתה פחותה מזו של מגיני רמת רחל.

החלטות בטחוניות מתקבלות ,אני מקווה, בצורה יותר מושכלת מאשר "שלילת השוואה" על בסיס היכרות עם סיפור הסטורי פופלרי. 

טענתי פשוטה, גם החלטה צבאית, אינה מתמטיקה טהורה. כנראה שאם כולנו נעזוב את הארץ, הסיכוי שלנו למות בפיגוע יקטן מאוד, עדיין איננו עושים זאת. מאחורי כל החלטה צבאית, עומד סדר עדיפויות ערכי מסויים, שממנו נובעות שלל שאלות של חלוקת משאבים ותשומת לב.

דוגמא פשוטה: בתחילת שנת תשס"א (מלחמת אוסלו/האינטיפדה השניה) הצבא דרש מתושבי אחד הישובים ליסוע רק דרך אחד משני הכבישים המובילים לישוב ורק בשיירות מתואמות. רב הישוב התייעץ עם חבר מנצרים שאמר לו בשום פנים ואופן לא להסכים לזה. בנצרים הסכימו והפכו מנצרים (ע"ש נצר של עץ) לנצורים - כל נסיעה דרשה פתיחת ציר, אין שום גמישות ובאירוע חירום הישוב סגור ומסוגר. באותו ישוב לא הסכימו, דאגו שאחד יסע מכאן והשני משם - הישוב נשאר פתוח וקיים עד היום. לשיטתך 'הצבא יודע ואין לך רשות להרהר אחריו'.

גם כאן - יש קודם כל שאלה ערכית. בדיוק כמו שלא מפנים את תל אביב, לא אמורים לפנות את מטולה. מזה צריך לגזור מצבת כחות וסדרי עדיפויות.

המרחק בין לפנות הצפון בגלל רדואן לבין "אז כולנו נצטרך לרדת מהטרץ" הוא מרחק מלאכותי שיצרת כדי לפטור את עצמך.

אותו דבר עשית עם 'הצבא יודע ואין לך רשות להרהר אחריו'. הצבא אכן יודע, וגם לך כן יש רשות להרהר מה שתרצה - אבל ההחלטה של צהל כעת לעומת ההחלטה ב7.10 מראה שיש כאן שום שכל. שכל שאתה מרדד בתגובות שלך כדי להעצים ערך מסוים.

אז היה הגיוני שכל גבר שיודע להשתמש בנשק ישמש ככוח מגן בישוב, גם כשזה כרוך בסיכון גדול.

כשהלחימה היא הרבה יותר מאורגנת [משני הצדדים] אין הצדקה שתושב הישוב יכניס את עצמו לסיכון גדול, כשתרומתו ללחימה מזערית, וחיילים שמגיעים במסגרת של יחידה צבאית מאורגנת עושים את העבודה הרבה יותר טוב ובפחות סיכון.