בס"ד
המלחמה עם החמאס התנהלה לכל אורכה בשני מישורים: לחימה מזוינת ולחימה פסיכולוגית. את המלחמה המזוינת, החמושה, אין צורך להסביר – טובי חיילינו נלחמו בה, נפצעו ורבים גם נפלו על קידוש השם. גם על הלחימה, או הטרור הפסיכולוגי של חמאס, לא צריך להרחיב יותר מדי – נחשפנו ליכולותיו לאורך כל המלחמה.
אלא שבעוד הלחימה הממשית הסתיימה, מסתבר לנו מאז שבו החטופים החיים שהלחימה הפסיכולוגית של חמאס עדיין רחוקה מלהסתיים. כמו ערב המלחמה, גם הפעם מתברר שהחמאס מכיר אותנו הרבה יותר טוב מאשר אנחנו מכירים את עצמנו.
שתי סערות התפתחו בשלושת השבועות האחרונים מאז שבו כל החטופים החיים: הראשונה היא סביב הסיפור של איתן מור והדברים שנאמרו לו במהלך השבי – שהוא לא נכס, כי אביו לא משתתף בהפגנות. השנייה היא סביב הראיון של בר קופרשטיין, שבו הוא מספר, כפי שסיפר גם אלי שרעבי, ששוביהם תקפו אותם באלימות קשה בעקבות התבטאויות של השר איתמר בן גביר. בכאן 11 פורסם אמש במהדורה כי זאת הייתה הנחייה מהנהגת החמאס - להעניש דווקא על התבטאויות של בן גביר.
כאמור, בחמאס מכירים אותנו יותר טוב מאשר אנחנו מכירים את עצמנו. שורדי השבי כמובן מספרים את האמת – זה באמת מה שנאמר להם. אלא שייתכן וחמאס השתמש בזה בדיוק בשביל הרגע שבו הם יחזרו בחיים לחיק משפחותיהם והדברים האלו יצאו החוצה. כי ברגע שהדברים יצאו החוצה, במקום לשמוח בשובם של החטופים, כל צד התבצר שוב בעמדותיו שבהן החזיק לאורך המלחמה.
צד אחד טוען בתוקף שהדברים של מור הם ההוכחה שההפגנות בקפלן ובכיכר החטופים שירתו את החמאס. הצד השני מאשים את השר שהמדיניות שלו היא זו שסיכנה את חיי החטופים. כמובן שאף אחד לא מתכחש לסבל הנורא שהם עברו, אלא לנסיבות שהסבירו להם את הסיבה לאלימות שספגו.
זאת אומרת שגם כשאין אף חטוף חי בידי החמאס, הוא עדיין מצליח לפלג את עם ישראל. בחמאס מצליחים לקחת את כל מה שפילג אותנו לאורך המלחמה וללבות אותו גם עכשיו בעזרת המסרים שהם העבירו באמצעות החטופים ששבו. לכן צודק השר בן גביר שמדובר בהדהוד תעמולה של חמאס. מצד שני, גם הדהוד הדברים של איתן מור נופל לאותה תעמולה. שניהם דוברי אמת – האמת שחמאס רצה שתצא החוצה.
גם כשכבר אין לו חטופים חיים בידיים, חמאס עדיין מצליח להכתיב את המציאות בישראל. אנחנו, כעם וכמדינה, נופלים בזה פעם אחר פעם.