למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
אז.
אבל אכן החה צריך השבת להוסיף מי שברך לאמריקאים, בגלל הנעדרים שם
העברת "חוק עונש מוות למחבלים" בקריאה שלישית היא רגע שבו המדינה מחשבת מסלול מחדש, אך בעוד חגיגות הניצחון נשמעות מצד אחד, זעקות האזהרה מצדו השני של המתרס חריפות מתמיד. בלב הסערה ניצב השר איתמר בן גביר, שהוביל את החוק כדגל מרכזי, בטענה נחרצת שרק יד ברזל וגרדום ישיבו את ההרתעה שאבדה ויעשו צדק עם המשפחות השכולות. עבור בן גביר ותומכיו, זוהי הדרך היחידה להבהיר לאויב שכללי המשחק השתנו וכי דם יהודי אינו הפקר. אלא שמול הגישה הזו מתייצבת חזית רחבה של מתנגדים, ובראשם דמויות ביטחוניות ופוליטיות כמו בני גנץ ויאיר לפיד, המזהירים כי מדובר ב"הימור מסוכן על חיי אדם". טענת הנגד המרכזית, שמהדהדת גם במסדרונות השב"כ, היא שעונש המוות אינו מרתיע את מי שיוצא למשימת התאבדות ממילא, אלא להפך – הוא מעניק למחבל את הפרס הגבוה ביותר מבחינתו: מות קדושים ("שהאדה"). המתנגדים טוענים בנחרצות כי המהלך הזה רק יתדלק גלי טרור אכזריים של נקמה, יגביר את המוטיבציה לחטיפת חיילים ואזרחים כקלפי מיקוח נגד ההוצאות להורג, ויבודד את ישראל מוסרית ודיפלומטית בעולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחר להעניק את קולו ותמיכתו המכרעת לחוק, מצא את עצמו בלב הדילמה בין הצורך המבצעי-ביטחוני לבין הדרישה הציבורית והפוליטית לצדק גלוי ומרתיע. כעת, כשהחוק כבר כאן, השאלות הופכות למטלטלות יותר: האם תמיכת נתניהו ובן גביר תתברר כנקודת מפנה חיובית, או שמא צדקו גנץ ולפיד באזהרתם שהחוק הזה הוא רק דלק למדורת המזרח התיכון? האם אנחנו באמת בטוחים יותר היום, או שמא פתחנו תיבת פנדורה של אלימות שאין לה סוף? ומה יקרה ביום שבו פסק הדין הראשון יצא אל הפועל – האם נרגיש שנעשה צדק, או שנבין שהמחיר הביטחוני כבד מנשוא? אלו השאלות שנותרו פתוחות לשיפוטכם, והן דורשות מאיתנו להחליט: היכן עובר הגבול בין נקמה מוצדקת לביטחון לאומי?
ממליץ על המאמר ב"זה מעניין" שדן לעומק בטיעונים האלו ובכלל ברעיון של עונש מוות למחבלים.
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
בן גביר הוציא תגובה שכתב לו סטודנט שנה א' בתקשורת, במקום להזכיר להן שהוצאות להורג הן עניין שבשגרה בכל אחת מהן.
תגובתיו ליריבים פוליטיים מקומיים הן תמיד מוצלחות יותר- עשרות מונים.
אנחנו נמצאים בזמנים היסטוריים ביותר.
כי כעת מרוצצים את ראש הנחש – שזה איראן.
במלחמת ששת הימים המפוארת, ראש הנחש היה ברית המועצות. זו הייתה מדינה איומה ונוראית, ובכל זאת – פחות נחשית מאיראן של היום. למרות ניצחוננו המוחץ, ברית המועצות נשארה במלוא עוצמתה. זו בדיוק הסיבה שהמלחמה לא נגמרה שם: באה מלחמת ההתשה, אחריה מלחמת יום כיפור, ואחר כך גל הטרור של אש"ף.
הפעם המצב שונה בתכלית.
ראש הנחש הוא איראן – מדינה עם שטח עצום, שפיתחה נשק מתקדם שסיפקה גם לרוסיה, ועמדה ממש על סף פצצה גרעינית. ועכשיו מרוצצים את כל זה.
לכן חייבים לתת גיבוי מלא, איתן ובלתי מסויג לראש הממשלה בנימין נתניהו ולנשיא דונלד טראמפ – בדיוק כפי שמנחם בגין נתן גיבוי מוחלט ללוי אשכול במלחמת ששת הימים.
זה ממש בנפשנו.
בברכח חג הפסח כשר ושמח.
וראו כל עמי הארץ כי שם ה נקרא עליך ויראו ממך.
טומאת נידה זה מי שמזדעזע מהרס אנדרטה של רוצח תינוקות כמו עראפאת
ובהכנסת ארס של מוסר נוצרי לתוך הבית מדרש.
הלוחם שהודח על מצבת עראפת הודח בצדק כי היה עליו לבוא עם פטיש אמיתי ולא עם פטיש גומי. לא ככה מבערים את הרוע המונצח באבן.
אתה שלוש פעמים ביום מבקש מהקב"ה שיביא אותך לארץ. הוא הביא, אתה בעטת במתנה שלו!
אין יותר תפילה מהשפה ולחוץ מהתפילה שלך. בכוזרי כתב זאת גם על מי שנולד בחו"ל ולא עולה לארץ:
מאמר שני
כג - אָמַר הַכּוּזָרִי: אִם כֵּן אַתָּה מְקַצֵּר בְּחוֹבַת תּוֹרָתְךָ, שֶׁאֵין אַתָּה מֵשִׂים מְגַמָּתְךָ הַמָּקוֹם הַזֶּה וּתְשִׂימֶנּוּ בֵּית חַיֶּיךָ וּמוֹתֶךָ, וְאַתָּה אוֹמֵר: "רַחֵם עַל צִיּוֹן כִּי הִיא בֵית חַיֵּינוּ", וְתַאֲמִין כִּי הַשְּׁכִינָה שָׁבָה אֵלָיו, וְאִלּוּ לֹא הָיָה לָהּ מַעֲלָה אֶלָּא הַתְמָדַת הַשְּׁכִינָה בָהּ בְּאֹרֶךְ תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה הָיָה מִן הַדִּין שֶׁתִּכָּסַפְנָה הַנְּפָשׁוֹת הַיְקָרוֹת לָהּ וְתִזַּכְנָה בָהּ, כַּאֲשֶׁר יִקְרֶה אוֹתָנוּ בִמְקוֹמוֹת הַנְּבִיאִים וְהַחֲסִידִים, כָּל שֶׁכֵּן הִיא שֶׁהִיא שַׁעַר הַשָּׁמַיִם. וּכְבָר הִסְכִּימוּ כָל הָאֻמּוֹת עַל זֶה. הַנּוֹצְרִים אוֹמְרִים, שֶׁהַנְּפָשׁוֹת נִקְבָּצוֹת אֵלֶיהָ וּמִמֶּנָּה מַעֲלִין אוֹתָן אֶל הַשָּׁמַיִם, וְהַיִּשְׁמְעֵאלִים אוֹמְרִים, כִּי הִיא מְקוֹם עֲלִיַּת הַנְּבִיאִים אֶל הַשָּׁמַיִם, וְשֶׁהִיא מְקוֹם מַעֲמַד יוֹם הַדִּין, וְהוּא לַכֹּל מְקוֹם כַּוָּנָה וָחָג. אֲנִי רוֹאֶה, שֶׁהִשְׁתַּחֲוָיָתְךָ וּכְרִיָעְתָך נֶגְדָּה חֹנֶף,אוֹ מִנְהָג מִבִּלְתִּי כַוָּנָה, וּכְבָר הָיוּ אֲבוֹתֵיכֶם הָרִאשׁוֹנִים בּוֹחֲרִים לָדוּר בָּהּ יוֹתֵר מִכָּל מְקוֹמוֹת מוֹלַדְתָּם, וּבוֹחֲרִים הַגֵּרוּת בָּהּ יוֹתֵר מִשֶּׁיִּהְיוּ אֶזְרָחִים בִּמְקוֹמוֹתָם. כָּל זֶה עִם שֶׁלֹּא הָיְתָה בָעֵת הַהִיא נִרְאֵית הַשְּׁכִינָה בָהּ, אֲבָל הָיְתָה מְלֵאָה זִמָּה וַעֲבוֹדַת אֱלִילִים, וְעִם כָּל זֶה לֹא הָיְתָה לָהֶם תַּאֲוָה אֶלָּא לַעֲמֹד בָּהּ, וְשֶׁלֹּא לָצֵאת מִמֶּנָּה ְּבִעּתֹות הָרָעָב אֶלָּא בְמִצְוַת הָאֱלֹהִים, וְהָיוּ מְבַקְשִׁים לִנְשֹׂא עַצְמוֹתָם אֵלֶיהָ.
כד - אָמַר הֶחָבֵר: הוֹבַשְׁתַּנִי מֶלֶךְ כּוּזָר, וְהֶעָוֹן הַזֶּה הוּא אֲשֶׁר מְנָעָנוּ מֵהַשְׁלָמַת מַה שֶּׁיְּעָדָנוּ בוֹ הָאֱלֹהִים בְּבַיִת שֵׁנִי, כְּמָה שֶׁאָמַר: "רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת-צִיּוֹן", כִּי כְבָר הָיָה הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי מְזֻמָּן לָחוּל כַּאֲשֶׁר בַּתְּחִלָּה אִלּוּ הָיוּ מַסְכִּימִים כֻּלָּם לָשׁוּב בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, אֲבָל שָׁבוּ מִקְצָתָם וְנִשְׁאֲרוּ רֻבָּם וּגְדוֹלֵיהֶם בְּבָבֶל, רוֹצִים בַּגָּלוּת וּבָעֲבוֹדָה- שֶׁלֹּא יִפָּרְדוּ מִמִּשְׁכְּנוֹתֵיהֶם וְעִנְיָנֵיהֶם. וְשֶׁמָּא עַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: "אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר", כִּנָּה הַגָּלוּת בְּשֵׁנָה וְהַלֵּב הָעֵר הַתְמָדַת הַנְּבוּאָה בֵינֵיהֶם. "קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק", קְרִיאַת הָאֱלֹהִים לָשׁוּב. " שֶׁרֹאשִׁי נִמְלָא-טָל" עַל הַשְּׁכִינָה שֶׁיָּצְאָה מִצִּלְלֵי הַמִּקְדָּשׁ, וּמַה שֶּׁאָמַר: "פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי", עַל עַצְלוּתָם לָשׁוּב. "דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן-הַחוֹר", עַל עֶזְרָא שֶׁהָיָה פוֹצֵר בָּהֶם וּנְחֶמְיָה וְהַנְּבִיאִים, עַד שֶׁהוֹדוּ קְצָתָם לָשׁוּב הוֹדָאָה בִלְתִּי גְמוּרָה,וְנָתַן לָהֶם כְּמַצְפּוּן לִבָּם, וּבָאוּ הָעִנְיָנִים מְקֻצָּרִים מִפְּנֵי קִצּוּרָם, כִּי הָעִנְיָן הָאֱלֹהִי אֵינֶנּוּ חָל עַל הָאִישׁ אֶלָּא כְּפִי הִזְדַּמְּנוּתוֹ לוֹ, אִם מְעַט – מְעָט וְאִם הַרְבֵּה – הַרְבֵּה. וְאִלּוּ הָיִינוּ מִזְדַּמְּנִים לִקְרַאת אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ בְּלֵבָב שָׁלֵם וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה, הָיִינוּ פוֹגְעִים מִמֶּנּוּ מַה שֶּׁפָּגְעוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרָיִם.
וְאֵין דִּבּוּרֵנוּ: "הִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ",וְ"הִשְׁתַּחֲווּ לְהֲדוֹם רַגְלָיו", וְ " הַמַּחֲזִיר שְׁכִינָתוֹ לְצִיּוֹן", וְזוּלַת זֶה, אֶלָּא כְצִפְצוּף הַזַּרְזִיר, שֶׁאֵין אֲנַחְנוּ חוֹשְׁבִים עַל מַה שֶּׁנֹאמַר בָּזֶה וְזוּלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ מֶלֶךְ כּוּזָר.
רבינו יהודה הלוי, נאה דרש ונאה קיים ויצא ועזב כל טוב בארץ ספרד ושם פעמיו בדרכים מסוכנות, מלאות שודדים, ספינות טובעות ומסעי צלב, לארץ ישראל.
אתה בתקופת שפע כזאת, נטשת את ארץ ישראל.
"גדול כבודינו בגוים"
... אני שואל:
מה אתה חושב כשאתה עומד לפני הקדוש ברוך הוא ואומר:
"דל כבודנו בגויים ושקצונו כטומאת הנדה"
אם לא תענה אבין שגם אתה מאלה שמתפללים מהפה לחוץ.
"דל כבודינו בגוים" זה שמצוקמקים כמו חות'ים מעיזים לירות עלינו, ושאנו עוד נאלצים לקבל טילים מארגון מצוקמק כמו חזבאללה ולא לכבוש את כל לבנון. ושאנו נאלצים שבעיר העתיקה תהיה מלאה בצלבים ועבודת אלילים. שאנו מכילים את זה שהגויים לא מכירים בירושלים כבירת ישראל ובעיר העתיקה כנשלטת על ידינו. שהערבים עושים כבשלהם בהר הבית ומשחקים בו כדורגל. שהגויים לא מכירים בלב המולדת שלנו יהודה ושומרון כחלק מהמדינה ושיהודי לא יכול לסוע בצורה בטוחה בלב המולדת שלו ביהודה ושומרון. שהגוים מצטטים את עיתון הארץ ואת אולמרט ואורמים "אפילו ישראלים טוענים שמדינת ישראל פושעת מלחמה".
"ושקיצונו כטומאת הנידה" - השפעת הפרוגרס על התרבות במדינה, חדירת המוסר הנוצרי לחלקים מהבית מדרש, והעובדה שחצי מיהודי ארצות הברית הם רפורמים אוטו אנטישמים שונאי עמם והסירו המתפילה את הבקשה לחזור לארץ
... את הדבר הנכון. אין ספקות ואין חרטות. וידוי מושלם.
.... מעשה תועבה.
ותצביע למפלגת נעם
.... במילים "מה זה קשור" בורח מהמציאות.
אתה יודע טוב מאוד שזה רע בעיני השם.
נעם
בארץ ישראל
בדיוק הפקרת שדות גז בצפון הארץ בנחלת שבט אשר. הפקרה שפינקה את איראן דרך חיזבאללה בלבנון.
בדיוק הסכמי אוסלו שהקריבו אלפי חיים על מזבח השקר השמאלני של רבין ופרס.
האירוניה מתה... כמו כל משפט של האיש הזה...
אם נקפוץ לעולם אחר זה נראה מקרה קלאסי של קונפונדוס או אימפריו...
סתם.. זה פשוט ממש מגוחך. איך מישהו כ"כ מתוך הליכוד אומר דברים שהם נגד כל הד.נ.א הליכודניקי של ימינו? ונגד נתניהו עצמו? ואתה הדובר, כאילו מה הסיפור?!
גם ממש סותר את איך שהציג עצמו במעריב אז בכלל מוזר הכר את המועמד: זיו אגמון מסתער על הליכוד כתושב הגליל והעמקים
לדעתי זה קשור לאנשים שהוא מקיף סביבו לאחרונה.
ולא מדבר על קטאר-גייט- שזה פייק פרשה. ולא על ההדלפה בבילד- שזה פייק נוסף ברמה יותר הזויה.
אלא לאופי שלהם- צעירים, עצמאיים, עם ראש גדול כזה ובלי כישרון יוצא דופן שיתאים לתפקיד. כאילו נראה שאין סינון מוקפד ותנאי קבלה נוקשים...
וזה אולי לקח מהתיקים שתפרו לו.
הוא ראה איך חוקרים את כל המעגל הקרוב לו, וגם הבין שלא כדאי לשתף יותר מדי מעבר לאנשי סודו המובהקים, אם בכלל. ולכן לוקח כל מיני צעירים כאלה לא מוכרים במיוחד והם אנשי לשכה טכניים בעיקר. והפעם זה יצא אדם לא מתאים בכלל..
זה גם הרושם שקיבלתי מכמה מקרים והתבטאויות בהקשר
אז הנה קצת שכל ישר (נחשו באיזה ערוץ...)
הצביעות של השמאל: פתאום "הדם המרוקאי" מרתיח אתכם? - ערוץ 14 | C14
כל מי שמדבר נגדו הוא עם אינטרס
אני לא מכיר את זיו אגמון
אבל יש כזה סגנון שמדברים על עדות.
אולי זה לא הכי יפה.
אבל אני בטוח שאם היינו מאזינים לכל ההקלטות
של כל אלה שהביעו דעה ושאת נפש
גם היינו מוצאים דיבור על האשכנזים
מה אנשי שס נראה לכם לא אמרו מילה בגנות
האשכנזים בחדרי חדרים, בינם לבין עצמם
חצי בצחוק אולי.
אתם יודעים בכתב זה תמיד נראה יותר חמור.
אני לא מזדעזע סורי
שאני לא משתתף בקרנבל האינטרסים
אדם פרטי אגב- אבל אדם ציבורי צריך לדעת להזהר בלשונו.
וגם אם אנשי שמאל פחות יחפשו בנרות, אם כי בד"כ דברים בולטים גם בהם זה יתפוס כותרות- וישקע בלא כלום הרבה פעמים, ובשתיקת כבשים רועמת! של כל הצפצפנים למינהם שנהנו לחבוט בליכוד!
אבל סוף דבר, גם אם ברור שאינטרסים שונים סייעו לפוצץ את הפרשה, עדיין נכון שאדם כזה יפרוש. זו לא התנהגות הולמת לאיש ציבור בסופו של יום..
נ"ב- ידע כל נבחר ציבור בימין שהוא על הכוונת ויזהר שבעתיים... אמנם אם הם רוצים הם יתפרו אותך גם על כלום- עדיין ערך רה"מ נתניהו- אבל חבל לעשות להם חיים קלים מידי...
בדיוק אתמול הוא העלה קטע, שבו בתגובה לטענה של בן כספית על העברת חוקים באמצע מלחמה, הוא מסכים בתנאי שגם בג"ץ לא יפסוק פסיקות שנויות במחלוקת באמצע מלחמה.
הוא באמת חושב שבאמצע מלחמה, כשראש הממשלה וכל המערכת הבכירה צריכים להיות ב300% קשב לאירן, לבנון, עזה ושאר החזיתות וגם להחזיק מדינה מתפקדת, הדבר הכי דחוף הוא לבחוש באמירות לא יפות של מישהו?!
(ועוד לעשות לזה פרומו של כמה שעות?!)
וגם אנחנו המצאנו את הקוסקוס.
לעומת זאת, אדם שבשיח אישי עם חבר (או לפחות חשב שהוא 'חבר'...) מתבטא לא יפה על ציבורים שלמים, זה לא יפה ולא ראוי, אבל זה לא באמת פוגע באף אחד.
בניגוד למלחמת ההתשה הראשונה, שהחלה מיד אחרי מלחמת ששת הימים והייתה קשה פי כמה, כאן האופוזיציה מתנהגת בצורה שונה לגמרי. אז, האופוזיציה הייתה אחראית בהרבה: היא לא קיטרה, לא דרשה להפסיק את הלחימה ולא ניסתה למוטט את המאמץ. מי שעצר את מלחמת ההתשה ההיא הייתה דווקא הממשלה עצמה, כשהסכימה להפסקת אש. בהמשך התברר שזו הייתה טעות אסטרטגית נוראית – כי בדיוק בגללה, שלוש שנים אחר כך, פרצה מלחמת יום כיפור. היה עדיף להמשיך עוד עשר שנים במלחמת התשה מאשר להגיע למלחמה ההיא.
מצד שני, יש כאן עכשיו נקודת אור משמעותית: המלחמה נכנסה עכשיו לשלב שבו היא פוגעת בראש הנחש עצמו. אחרי שראש הנחש ימוגר – לא יישאר נחש.
בניגוד למלחמת ששת הימים ולמלחמת ההתשה, שבהן ראש הנחש היה ברית המועצות. גם אז ניצחנו את כל צבאות ערב, אבל ברית המועצות נשארה על כנה, ללא פגע. הפעם – זה שונה לגמרי.
*היום זה אירן (ויתכן שבמידת מה עומדות מאחוריה רוסיה וסין),
*מחר אולי תהיה תורכיה של ארדואן וגם כל מיני גורמים ממפרקי הזהויות במערב.
*עד לפני שלושים שנה זו היתה בריה"מ,
*במלחמת השחרור זו היתה בריטניה הגדולה שהלגיון הירדני ובמידה רבה גם מצרים היו תחת חסותה,
*לפני כן המופתי קיבל חסות מהיטלר.
אבל לפני ואחרי הכל, האויב העיקרי והמהותי זה הערבים בארץ ובסביבתה.
אם 'ראש הנחש' מתחלף, אבל הניבים העיקריים, נשארים אותם ניבים במשך מאתיים שנה - כנראה שהם הראש האמיתי שרק מוצאים כל פעם נותן חסות חדש...
??
האם באמת אילולי הג'ובים נציגי הציבור היו בוחרים ברב דת"ל לראשות העיר?
ומה באמת הנקודה? שהוא שירת בצה"ל בפועל, או שהוא מאמין שיש ערך בגיוס לצה"ל ומכבד את החיילים? כי יש כאלה וכאלה בשני המגזרים
ומעדיף את הרבנים החרדייים, גם בהתעלם מהסחר מכר ושמור לי ואשמור לך, סביב הג'ובים.
היתה על כך כתבה מצויינת במקור ראשון בשבת האחרונה.
מאת הרב דוד סתיו.
גם בערוץ 7 כך נבחרים רבנים חרדים גם בערים חילוניות
השאלה היא למה בכלל יש ערך שהרב יהיה דוקא דת"ל?
או שזה רק עניין של חשבון נפש?
הקונפליקט שבינם לבין הציבור הדת"לי מחייב אבחון קליני רחב.
תבין...
הרב סתיו צודק וטועה.
הוא צודק באבחנה שהחילוני האדוק, מסוגם של חולדאי או לפיד, ממש לא מעדיף רב סא"ל בצה"ל על פני רב שלא שירת בצה"ל.
הוא טועה בגדול, כשהוא מדמיין שהבעיה היא חוסר אמפתיה, או חוסר השתתפות בפולחן החטופים והכנעתינו במלחמה.
האמת היא שבניגוד לדמיונות של כל מיני שבות רענן ומתן כהנא - אין 'ברית משרתים' ומעולם לא היתה. אנחנו טובים בשביל יאיר לפיד למות במלחמה ולנגח את החרדים, אבל ברגע האמת - הוא מעדיף רב שיקים מוסדות ולא רב שרוצה להשפיע על דמותה של המדינה.
זכור מאמרו של אלוף בן בהארץ, נגד הרב סתיו, תחת הכותרת: 'אין רבנים מתונים'.
כי הוא עונה על הסטיגמה ומאפשר הפרדה ברורה בין הנעלים החילונים לבין החרדי הפרמיטיבי. "תן לחרדי את ליטרת הזהב" שלו, וקבל חיים שבהם אתה יכול לדפוק אותו, לבזות אותו, לנדות אותו, וגם לחיות את מלוא תאוותיך המערביות.
כמובן כל זמן שלחרדי אין שום כוח אמיתי. במקרה של כוח, כן יהיה חשש אמיתי מהפיכה לתאוקרטיה.
לעומת זאת, רב ציוני דתי הוא מחוץ לטטיגמה, כי הוא תורם לצבא, ועובד לא רק בתור גננת, ונותן למדע את המקום שלו, ומלא רגשות אהבה לעם ולארץ, ושאר מעלות טובות. ולכן זה מטשטש לחילוני הרדיקלי את ההבחנות שהוא מנסה לעשות.
חוזר בתשובה (או שמא זו הייתה אישה) אמר פעם שאין להם בעיה להסתובב בכל מקדש של כל דת שהיא אבל לעולם לא לבקר בכותל או בבית כנסת בדיוק בגלל זה. לילד החילוני ברור שהמסגד לא קשור אליו וממילא גם לא האיסלאם, וברור לו שמקדש השינטו לא קשור אליו ולכן גם לא עבודת האלילים, אבל היהדות היא בהחלט קרובה אליו ויכולה להיות מובנת ולכן הריחוק והתיעוב והסלידה. ממש הקלירל הקטן של אלתרמן.
"אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם, וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם" (תהלים יח, לח).
ובפסוק הסמוך נאמר:
"יְשַׁוְּעוּ וְאֵין מוֹשִׁיעַ, עַל ה' וְלֹא עָנָם" (תהלים יח, מב).
כאן מתעוררת תמיהה גדולה:
הרי הם זועקים אל ה'! יש בהם, לכאורה, ניצוץ של הכרה והכנעה. איפה אפוא הרחמים האלוקיים? מדוע ה' אינו עונה להם?
והתשובה חדה וברורה:
כי בשעה זו, לאויבים יש תפקיד אחד ויחיד:
**להניח את הנשק ולהיכנע – באופן מוחלט ומיידי.**
לא להתפלל.
לא להתבכיין.
לא לזעוק.
לא לבקש רחמים.
רק להיכנע.
רק להרים ידיים.
רק להפסיק את המרד של משמרות המהפכה.
ברגע זה אין להם זכות אפילו על תפילה.
תפקידם היחיד הוא הכניעה המלאה, בלי שום תוספת, בלי שום דיבור, בלי שום ניסיון להרוויח עוד רגע.
ובכדי שהאויב יבין זאת – אומרים לו שזעקתו לא תיענה.
גם אם למחנה רל"ב אין אפילו מועמד אחד ראוי שיוכל לעשות עבודה טובה יותר, הם נשארים נגדו בכל מחיר. בהתחלה הם טענו שזה בגלל המשפט, אבל כשמוכיחים להם שנתניהו זכאי יותר מכל פוליטיקאי אחר בישראל – זה לא משנה להם. וכשנתניהו מוביל את המדינה להישגים אסטרטגיים דרמטיים, כמו בהגנה עליה במלחמה הנוכחית – גם אז הם מתעקשים להישאר נגדו, בשנאה תהומית שאין לה שום הסבר רציונלי.
אותו דפוס בדיוק, רק פי אלף יותר חזק, אנחנו רואים אצל שונאי ישראל בעולם כולו. פעם הם האשימו את היהודים בזה שהם "לא נלחמו מספיק" במלחמת העולם הראשונה, והיום הם מאשימים אותם בדיוק בהפך – שהם "נלחמים יותר מדי". השנאה כל כך עמוקה, עד שהם מסוגלים להמשיך בה גם כשהם יודעים בוודאות שהיא תוביל בסופו של דבר להשמדתם שלהם – רק כי הם לא מסוגלים להתאפק מלנסות להשמיד את המדינה היהודית.
תמיד תהיתי לעצמי מה הסיבה של המטורללים האלה לשנוא כל כך את נתניהו?
בגלל שנאת הציבור הימני?
בגלל שנאה אישית נגדו?
מישהו חקר את זה?
לטענתו הבסיס הוא הכאב שלהם על הניצחון ב96, כשהם עשו הכל ובצורה המלוכלכת ביותר מתוך תקווה שהלוזר סופסוף ינצח, וביבי הצעיר והטרי עקף אותו מימין.
כמובן שבמקום נורמלי, במקום לפתח שנאה ליריב, עושים חשבון נפש פנימי. אולי התיוג והשנאה וה"כולה שלי" שמלווה אותם בכל צעד, הוא שגורם להפסד הנצחי?! אבל מגלומנים לא נוהגים לעשות חשבון נפש. הבעיות הן תמיד אצל ה"אחרים"...
מזכיר את "תורה-מן" של יוסי שחר נגד חפי החפיפניק מגבעת שמואל
יותר מפחיד להישאר שמאלני דווקא אם אתה **בטוח** שלא הייתה בגידה ב-7 באוקטובר – אלא רק חולשה מבנית, בלבול ו-10 שעות (או יותר) של התארגנות בעורף.
איך אפשר להמשיך להתעלם מהסכנה הקיומית בנסיגה מיהודה ושומרון?
גבול עזה: 50–60 ק"מ.
קו התפר ביו"ש: יותר מ-700 ק"מ (פי 12).
בתקיפה משולבת (חמאס + חיזבאללה + כוחות מיו"ש) – גוש דן, השרון וירושלים הופכים לחזית מיידית.
**לא יהיו 10–12 שעות להתארגנות בעורף**, כי פשוט לא יישאר עורף.
הקורבנות עלולים להיות פי עשרות רבות יותר.
איך יכול להיות שמי שמשוכנע כי 7.10 קרה רק בגלל חולשות מבצעיות – לא רואה בנסיגה מיו"ש סיכון קיומי בסדר גודל אסטרונומי?
צ
הדיון הזה, בעיקר השורה האחרונה בכתבה:
הפסקת הלמידה מרחוק והעברת הלימודים לקיץ
מחזיר אותנו בפעם המי-יודע-כמה, לסיבה המהותית בגללה אי אפשר לתקן/לשנות/לשפר שום דבר במערכת החינוך. המורים האמתיים, אלו שבאמת מתאמצים לחנך וללמד, אלו שיושבים שעות להכין שיעורים, לשוחח עם הורים ותלמידים, לבדוק מבחנים - בכלל לא מיוצגים.
יש שני ארגונים ארכאיים, שפועלים כאגודות עות'מניות בלי שום פיקוח נורמלי ובעיקר - שמי שעומד בראשם, שולט גם במנגנוני הבחירה, כך שהסיכוי להחליף אותו/אותה, שווה לסיכוי שאזרחי צפון קוראה יוכלו להחליף את הנשיא...
ממילא, אין שום סיכוי שהנציגות הרשמית של המורים, תכנס בכלל לדיון על איך נרתמים למאמץ הלאומי ומה יהיו המשמעויות החינוכיות, הציבוריות והכלכליות של זה.
