הלוואי ואתבדה, באמת הלוואי ואתבדה.
ההערכה המפוקחת שלי, אומרת שכל הגורמים במערכת צריכים להבין שהאיש נתניהו ניצח בגדול, אישית. הנצחון הגדול הוא שלו. אפשר לפמפם מכאן עד מחר על מספרי המנדטים של הצה"ד/ש"ס וכד', אבל דווקא זה מחליש אותם. נתניהו הוא ראש הממשלה לארבע שנים, עם יכולת תמרון מאוד גדולה.
עוד כמה ימים ישקע האבק, כל הצדדים יפנימו את תוצאות הבחירות ואז יתחיל לחץ מטורף, פוליטי ותקשורתי, מהארץ וממדינות זרות - להקים ממשלת מרכז. נתניהו בוודאי ירצה בכך, הוא לא באמת רוצה לקדם מדיניות ימנית אקטיבית כמו שסמוטריץ' ובן גביר ידרשו (וכמו שהוא הבטיח...). בשמאל יעשו קולות של התנגדות, אבל כשיפנימו שהפעם זה באמת, לארבע שנים, יתחילו קולות אחרים. הלחץ על חברי יש עתיד/המחנה הממלכתי יהיה כזה גדול, שגם אם לא מפלגה שלמה, יתחילו להשמע בהן קולות אחרים.
הליכוד יתחיל מו"מ עם חברי הגוש, עם החרדים זה יהיה קל, כל הצדדים יודעים בדיוק מה רוצים. את הציונות הדתית נתניהו ינסה לפצל. הוא היה צריך את שלוש המפלגות ביחד, אז הוא איחד אותן, כעת הוא צריך אותן לבד. יציע הצעות של וועדת קישוט (מישהו זוכר את השר לענייני מורשת הרב רפי פרץ?) וכשהם יסרבו, נתחיל לשמוע את הביביסטים מדברים על הדרישות הלא סבירות של סמוטריץ' ובן גביר.
לרגע יהיה נדמה, שאין ברירה והליכוד נשבר ואז, בקול תרועה רמה ובעידוד כל כלי התשקורת (כולל ערוץ 14 וגלי ישראל...) פתאום סיעת המחנה הממלכתי תודיע, שמתוך אחריות לאומית וכדי להציל את מערכת המשפט - היא נכנסת לממשלה.
