פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1004)

חשוד קצת...

באמת היה מוזר:/

בס"ד

 

ואני חולה כבר שבוע.. והיום בכלל אני על הפנים..!

אז כייף שמשהו מעלה חיוך....

 

תרגישי טוב נסיכה

זה הקבלת פנים שלך לאורחים?

פנק אותו באיזה תפוח.. 

 

(: 

ברוך הבא!

 

מוזמן לספר על עצמך.

בשרשור למעלה. 

 

(: 

שומר נפשו ירחק...

לא חבל שזה גורם לדמיונות של ''אם.. ואם. ?"

יכול להיות שלך ולאשתך, בכלל לא יהיו את הקשיים שיש אצל זוגות אחרים.

לפעמים כשרווקים שקועים בעיקר בחלומות ובדברים הטובים. וזה קצת עוזר להיות מוכנים ולדעת לקראת מה הולכים, ושיש גם קשיים.
ובעיקר- שזוגיות זו עבודה קשה. זה עוזר לחשוב מה אתה היית עושה במקרים כאלו, וגם מה לא לעשות.
בכללי זה גם נכון, גם מהתבוננות בזוגות שאתם מכירים, לא רק פה בנשואים טריים..

ללשמוע ולהיות מודע להרבה בעיות של זוגות אחרים, שיכול להיות שלא תתקל בזה בכלל בחיים האישיים שלך.

אאני משתדלת ללמוד בעיקר מהתגובות שם.

יש שם המון אנשים חכמים ובעלי ניסיון, שבאמת נותנים עצות טובות!!

אבל למה להיכנס מראש לשמוע על בעיות שיש מצב גדול שלא תתקלי בהם?

אני יודעת שאני מקצינה, אבל זה כמו שלא תכנסי לפורום של בני נוער עם בעיות של התמכרות, כדי לראות עצות טובות של אנשים שעונים להם..

לנישואין- בע"ה כן.

ולא הכל שם כ"כ מוקצן ונוראי. הרבה פעמים יש שם קשיים של יומיום, ועצות איך להתמודד איתם.

וזה בדיוק מה שאמרתי - כשנגיע לגשר, נחצה אותו

ברור שלא בהכל נתקל. ובעז"ה מקווה שבכלל לא, אבל זה מכניס קצת לריאליזם.
אני מאמינה שמי שיחשוב כל הדסרים האלו קודם, יגיע הרבה יותר מוכן לעבודה ולזוגיות בכלל.

לא לחיות באשליות, ולהיות מודע לזה שנישואין זה לא רק לבבות פורחים באוויר.
זה משהו אחד. שאני מסכימה איתכן עליו.

'להיכנס' לבעיות של זוגות אחרים בחיי הנישואין שלהן זה משהו אחר.

1. שוב, לא בטוח שבכלל תתקלו בבעיות שנמצאות שם, וסתם חבל לחשוב על זה לפני. לא נראלי יעיל ו/או תורם.

2. אני ספציפית מרגישה חדירה לפרטיות. אני יודעת שהם מודעים לזה שהבעיות מועלות בפורום פתוח וכולם יכולים לראות.. ובכל זאת, בית, משפחה, זוגיות וכל הנלווה לזה. אמור להיות פרטי שלהם. לא מרגיש לי נכון לקרוא שם, במיוחד שאני עדיין לא בעמדה של לעזור ולהבין כי אני לא במקום שלהם.


~ תמיד אפשר להחכים ולמנוע מראש בעיות כשמודעים. השאלה היא מה היחס של היתרונות מול החסרונות.

אני לא אוהבת, ומרגישה שזה לא מתאים.
אתן לא חייבות להסכים איתי..

לא מדובר רק על להיכנס ספציפית לנשואים טריים, אלא בכללי להיות מודע לבעיות.

בד"כ אנחנו פחות מתעסקים בזה, וזה אחלה הזדמנות לשקף לנו את הנקודות האלו. 

 גם רוב האנשים במציאות לא יפתחו את כל הבעיות שלם מולנו, ויש דווקא יתרון ששם הכל הרבה יותר גלוי ופתוח בגלל האפשרות לשמור על פרטיות גם כשהבעיות נחשפות.

זה גם נותן אפשרות לגבש דעה, ולבוא לקראת הבעיות, כשמבינים ממש את הדקויות, כמו גם שיש שם דברים באמת פשוטים ויומיומיים.

 

אבל בשורה התחתונה, נראלי פשוט שכל אחד יקח את הדרך שנראית לו הכי טובה ומתאימה, שתאפשר לו להיוודע לקשיים ולצורך בהכנה ובעבודה לפני שמתחתנים.

זה מכניס לפרופורציות. וזה כמובן אמור לבוא ביחד עם החלומות הוורודים, ולא לפגוע בהם...

לפעמים זה מה? איך הגעתם למצב כזה, אם לא יותר גרוע

 

ואז שמיגים לנישואין חצי מהבעיות לא קיימות.

 

 

במקום לחיות רווקות הוללת לנסות לעבוד להיות רגישים לזולת ולסדר בחיים

שהגעת לתובנות הללו. אני עוד לא
זה דווקא דיי הרתיע אותי מלרצות להתחתן בקרוב

אומנם עולות שם סיטואציות לא קלות, אך זה לא מפחיד אותי.
השירשורים שם בעיקר מחדדים לי שוב ושוב כמה חשוב לפתח מידות טובות.
ענווה, הקשבה, רגישות, עין טובה, אכפתיות...
כמה זה כ"כ קריטי בזוגיות!

אז אני לומדת לפתח את זה בעצמי, בכלל כי זה דרכנו להידמות לבורא, וגם בשביל הבית שאבנה בע"ה.
ולומדת שאלו דברים קריטיים גם בבן הזוג ולכן לשים לב אליהם ולא להתפשר בזה. (אף אחד כמובן לא מושלם, העיקר לראות שיש עבודה עצמית ורצון להשתפרות תמידית)

עוד דבר שאני לומדת מה"פורום אחד מטה" זה החשיבות של התקשורת.
לדברררר !

סה"כ רוב מה שעולה שם קשור לנק' האלה.

וכן, טוב להכניס לפורופורציות את החלום הורוד עם ההבנה שהוא כולל גם הרבה עבודה משותפת.

שנזכה...

כי זה נותן לי פרופורציות, ואני יכולה לבחון את עצמי מה הדעות שלי במקרים מסויימים.

זה מוציא אותי מהאשליה שהכל ורוד (מה שאני יודעת כבר), והתגובות שם ממש נותנות כלים לעבודה...

מה שאתה רואה שם זה מקרים לא רגילים.
סתם יעשה לך רע לקשר את המציאות שמתוארת שם לא פעם למציאות של הבית שלך בעתיד.

לדעתי..

אימצתי!

 

סלח לי שלא המשכתי לקרוא,

הביטוי שפך אותי

מצד אחד, זה טוב שאנשים יבינו שיש פער גדול בין הפנטזיות הרומנטיות שלהם לגבי חיי נישואין וזוגיות לבין המציאות האמיתית. אנשים חושבים שבעל ואישה זה יון ויונה. הפירוש של מה שאמרו חז"ל 'מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות'  מדבר על כך שבזיווגים זה תמיד אחד ההפך מן השני. פירוש שהאישה היא אש, גבורה. והאיש מים, חסד. בדרך כלל זה כך, יש גם ההפך. והגבר צריך למתק אותה ואז הם נכללים ביחד.

 

מצד שני, זה לא באמת הולך לעזור בצורה משמעותית לקרוא מאמרים וספרים ואשכולות אין ספור. כמובן שלשאוב מניסיונם של אנשים חיים שכותבים מתוך מיצוי הנפש והחוויה האישית שלהם זה טוב לאין ערוך. משום שרוב ספרי הזוגיות של מפורסמים למיניהם הם ספרי הבל פופוליסטיים בשביל האספסוף. לא רק שהם לא עוזרים, הם מלאים בשטויות וזה מזיק ומטמטם לקרוא את ההבלים האלה ולעכל את הרעלים שבהם.

 

כל זוגיות היא אינדבידואלית ומיוחדת, וממילא אי אפשר להתכונן לכל המצבים שיכולים לקרות ולהיות בזוגיות ובחיים בכלל. תבלע ותקיא אין ספור מאמרים וספרים, אתה לא תשיג כלום חוץ מבזבוז הזמן והחיים שלך. כדי להגיע להישגים אמיתיים צריך לעבוד קשה. מה לעשות, לבלוע ולהקיא ידע לא מצריך כשרון יוצא דופן או אישיות מיוחדת. אולי תהפוך להיות פרופסור לזוגיות, תקבל שבחים ועטרות על התגובות המלומדות שלך בפורומים, פינת רדיו ברשת ב', אבל בזוגיות ובחיים אתה לא תבין כלום.

 

טעם החיים משתנה מרגע לרגע, ישנם אינספור סיטואציות ומקרים שיכולים להיות, ושום דבר לא מובטח או בטוח. להסתמך על חכמה גדושת מליצות כלפי חוץ ועל דרשות ועל מילים זה כמו להיות סירה מקושטת אך מלאת חורים. אם תעמיס אותה בבני אדם ותשים אותה על הקרקע, היא תעמוד ותראה יפה, תקטוף שבחים. תשים אותה במים והיא תפגוש ברוח ובגלים, והיא תטבע. לכן אמרו בפרקי אבות שכל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו'. ואין שם שום הבדלה בין חכמת התורה לשאר חוכמות, גם אם אתה חכם גדול בתורה אתה עדיין יכול להיות אחד שבלע והקיא גמרות והלכות ופירושים. חכמה זה טוב, אבל בים החכמה אפשר לטבוע, ואפשר לשחות.

 

היה שלב מסוים אצל רבי נחמן מברסלב, שבו הוא התחיל לספר סיפורי מעשיות. המעשיות האלה ממוקמות מעל הספרים, מעל הדרשות, מעבר להסברים ולמילה הכתובה. לא מדובר בסתם סיפורים – המטרה של רבי נחמן בסיפורי המעשיות הייתה להביא את האדם לידי כך שהוא לא יצטרך ספרים או הסברים, שהוא יוכל להבין ולקלוט עקרונות רוחניים, להבין תופעות ואנשים, וכן הלאה, בלי ספרים.

 

כדי להבין את המעשיות, צריך לחיות אותם. אין דרך אחרת, אי אפשר פשוט לקרוא אותם ולחשוב שאתה מבין. המעשיות האלה כוללות בתוכן את כל הפנים של התורה, את כל הפנים של אלוהים כפי שהן יכולות להתגלות על ידי כל אדם ואדם. מה אתה חושב, מי יבין יותר את המעשיות, מי שעבר הרבה צירופים בחיים שלו, ומסעות וחוויות ולמד וראה וצפה, או מי שדילג בין קוגל לבבא מציעא תחת המזגן?

 

 

דווקא אנשים לא מלומדים אלא כאלו אשר חוו על בשרם חוויות שונות ומשונות ויצאו כשידם על העליונה ( או לפחות שרדו ולא יצאו מפרופורציות) יכולים לשפוך אור על מצבם הנפשי של אחרים מזווית "אמיתית" יותר, ולהבין אותם בצורה טובה יותר מאשר כל מיני פרופסורים ויועצים.

 

ישנם אנשים שהייתי הולך להתייעץ איתם לפני שהייתי פונה לכל מיני אנשי מקצוע ויועצי נישואין. ובכלל, אף אחד לא יכול באמת להבין את המצב בין איש לאישה. הקשר בין איש לאישה זה כמו הקשר בינך לבין אלוהים. אף אחד לא יכול להבין, אף אחד לא צריך להתערב. כי זה רק יעשה נזקים.

 

בקיצר, מי שרוצה להגיע מוכן צריך לעבוד קשה ולרכוש כלים נפשיים ורוחניים, וזה דורש מאמצים ועבודה קשה והתמדה. התקן עצמך קודם, קשוט עצמך קודם וכו', ואז תוכל גם להיות עם אחרים בצורה נכונה.

 

יש לי הרגשה שמוצמדת לו מנגינה.

ואם לא, אז הוא חייב אחת כזאת דחוף.

אפשר שאלה?
למה כל השירים שלך באים באשמה *אליה*?
למה תמיד השיר מכיל כאבים? למה תמיד היא אשמה?

יכול להיות שכולם מופנים על מקרים מהעבר, ויכול להיות שלא.
בכל אופן, הייתי שמחה לקרוא שירים גם מפן אחר שלך. שלא רק היא זאת ששברה את ליבך או להיפך..

(סתם אמירה/ הארה כללית. אם זה לא במקום- תמחק).

בהמשך הוא מנסה לדרבן אותה להיפתח אליו, אך לפני כן- האשמה מופנית אליה.

נראה שהוא מתאר אותה כפגועה ומתגוננת משמע מישהו גרם לזה...
ומצד שני, יכול להיות שאת צודקת ואולי מה שיועיל לו זה לנסות לחוות את הדברים מנקודת מבטה ולקחת בחשבון שלא בטוח בכלל שבהכרח קלט אותה ואת תמונת המצב כמו שחושב שקלט...

את חושבת שכל מה שהוא כתב קרה במציאות? אולי. מעניין אם כן.
אני ניתקתי את המציאות. התייחסתי רק לתוכן השירים שכתב.

הוא כתב כמה שירים שמעבירים מסר דומה ,נאז אני מניחה שכן...
בואי באמת נשמע אןתו...

קודם כל, אני חייב לומר שזה נורא מעניין ומעשיר לראות איך אנשים מנתחים משהו שכתבתי מהצד..

דבר שני, זה לא כל השירים... יש שירים אחרים שהעלתי כאן, שדברתי על מקום אחר בנפש. זה תלוי במקום הנפשי שבו אני נמצא ביחס לכתיבה עצמה. יש מצבים שבהם אתה מרגיש שאתה רוצה לצעוק משהו מסויים לעולם - כי חשוב שידעו. יש מצבים שזה בא מתוך חשבון נפש והתבוננות עמוקה פנימה בתוכך. כל דבר כזה - מביא משהו אחר החוצה.

 

לגוף הטקסט, תסתכלו מה שכתבתי בתגובה למטה..

בס"ד

קודם כל אני חושבת שלצאת במצב שהיא עוד שקועה בעבר זה עוול עצום לבחור אבל אני גם לא חושבת שצריך להפנות אליה אצבע מאשימה.
נכון, עדיף מוקדם ממאוחר.
נכון, צריך לשחרר את העבר.
אבל האם אתה יודע כמה זה קשה לפעמים?
האם אתה יודע כמה הזכרונות כואבים?
ואם זאת הייתה אהבה עמוקה ופנימית אז בכלל.
צריך לשחרר, אבל להגיד את זה זה קל.
יודע מה? גם לא תמיד צריך לשחרר.
לפעמים המצב הנפשי שמתאים לי ברגע נתון הוא עדיין לאהוב, עדיין לרצות, עדיין לקוות ועדיין להאמין.
אתה צודק שזה לא צריך להיות ככה כשיוצאים עם מישהו אחר, אבל באופן כללי בחיים זה ככה.
להתנתק מאהבה ומאינטימיות זה לא פשוט, אל תצפה ממנה לעשות את זה כ"כ מהר.
בקשר ללהפוך שוב לפגיעה, לדעת שאולי אעבור את הכאב הנורא הזה שוב, זה לא קל ולא נחמד לאף אחד. אי אפשר לומר למישהי- יאללה, קחי בסבבה, כולה נפרדתם, מה קרה??. לא, זה לא עובד ככה. פגעו בה, מישהו שהיא אהבה פגע בה. אני לא יודעת אם אתה יכול להבין את התחושה כשמישהו פוגע בך. במיוחד שזה מישהו שאת כ"כ אוהבת.
גם כאן אתה צודק. צריך לשחרר, צריך לתת צ'אנס, הרי כולנו בסופו של דבר רוצים להתחתן. אבל צריך גם לתת לנו את הזמן שלנו. אם ייקח לנו שנה או שלוש זה בסדר, זה מותר וזה לגיטימי.
אהבה היא לא דבר פשוט להתגברות.
כנ"ל פגיעה.
אל תציג את זה כאילו זה סבבה ויאללה זורמים.
זה לא.

והיא פגועה ומתקשה לסלוח ולתת צ'אנס נוסף...

מממ..
מעניין מה הסיפור האמיתי שמסתתר ...

כאן אני דווקא חלוק עלייך. 

 

את צודקת לגמרי שזה קשה. ואת צודקת לגמרי שלכאורה האמירה 'יאללה, תתגברי' היא חצופה קצת. אבל - 

 

ככה זה כשעוברים טראומות. צריך להילחם בהן כדי לא לשקוע ברחמים עצמיים וכדי להצליח להשתחרר מהן. אז בהחלט - יאללה, תתגברי. אם את רוצה אותי ('את' ו'אני' הגנריים, אלו שהשיר מתייחס אליהם) - את תיאלצי להילחם. כי לי לא תהיה שום סיבה (או יכולת, למעשה) להילחם את המלחמה הזאת. לא בשבילי - בשבילך, את תיאלצי להתגבר על הטראומה. כי לשבת ולהתבכיין על כך שפעם אחת נפגעת מזה לא יעזור לאף אחד. 

 

ובמקרה אני דווקא מכיר היטב את התחושה של מישהי שאהבת והיא נפרדה ממך אחרי שנחשפת בפניה. סיפרתי על זה כאן כבר כמה פעמים. אבל שבוע לאחר הפרידה כבר התחלתי לשמוע הצעות חדשות, כי ידעתי שאם לא אעשה את זה - אז אשאר פצוע, מוכה וחבול ויהיה לי קשה מאוחר יותר לחזור ל'שוק'. והיום אני ממש שמח על זה. עזר לי להתגבר, וכרגע אני בקשר מצוין (וחברה שלי אומרת שאני האדם הפתוח והמשתף ביותר שהיא מכירה בערך...). גם לי היו חששות שאני אולי עושה עוול לבחורה שאני יוצא איתה, אבל בדיעבד הכל בא על מקומו בשלום, ברוך ה'. 

בס"ד

תודה על התגובה. יעזור לי לחדד את דבריי.

בס"ד

מקסימום אם אראה שהשרשור נעלם עד שנזכרתי אז אשלח בפרטי אם תרצה)

בדיוק עכשיו נמצאת במקום של קשר שנגמר, ואני פגועה מאוד ובאמת לא יודעת איך מהמקום הזה אני אוכל להיפתח שוב למישהו ואני יודעת ומאמינה שזב יקרה בסוף בעז"ה אבל זה ייקח זמן וידרוש כנראה הרבה סבלנות והבנה מהבחור שיהיה בעז"ה..
אז אם היא חשובה לך, תנסה לחכות בסבלות, לעודד אותה ולא להאיץ בה כי זה רק יפגע בקשר שלכם.. (וברור שלחכות בסבלנות בגבול הטעם הטוב..)

בהצלחה!

בס"ד

 

נכון שקשה מאוד, הזיכרונות כואבים ומפחיד לחשוב בכלל על להיפתח למישהו אחר ולהתחיל את כל התהליך מההתחלה.. נכון שקשה מאוד להתנתק מהקשר הקודם- יש יותר מידי זיכרונות, חוויות ורגשות שפשוט מחזירים אותך לזה בכל רגע ורגע..

אך יחד עם זאת, זה לא טוב להישאר בעבר..! צריך להצליח להשתחרר מהטראומות ומהחוויות הכואבות, ולא רק כדי להתחתן אלא בראש ובראשונה בשביל עצמך..! 

בתור אנשים אנחנו תמיד שואפים להיות בתהליך של התקדמות- אם זה לדוגמא כשמישהו עובד בעבודה מסויימת הוא רוצה להתקדם בעבודה ולהגיע לתפקידים יותר בכירים.. בתור אנשים דתיים אנחנו לומדים עוד סוגיות והלכות חדשות, מקבלים על עצמינו להתחזק ולהתקדם בדברים- ככה אני מאמינה שצריך לשאוף קדימה בכל תחומי החיים, וכן גם בקשרים זוגיים...

אני מבינה שיש פגיעה והתחושה קשה, ונכון, לא צריך לבוא באמירה שנאמרת כלאחר יד ולהגיד- "יאללה תתקדמי, תעברי את זה וכו'.." כי זה לא כך!! אני מאמינה (במיוחד אחרי קשר עמוק שנגמר בצורה כואבת) שההתקדמות היא לאט לאט ונעשית בתהליך..!

בתהליך הזה גם מאוד קשה (ולכן מאוד חוששים להיכנס אליו..)- אם את רוצה לצלוח את התהליך את צריכה להתמודד, לעמוד חשופה מול המחסומים בדרך, מול הקשיים ומול פחדים ישנים וחדשים שעולים.. אבל כשאת מצליחה עוד משהו ועוד משהו קטן- את גדלה! את צומחת! לומדת להכיר את עצמך ברוודים חדשים ולסמוך יותר על עצמיך! ובסוף התהליך את זוכה לראות איך הפכת לאדם גדול יותר באישיותך...

אני חושבת שלא סתם הקב"ה שולח להרבה מאיתנו נסיונות כאלו ודווקא בתקופת הדייטים. אני מאמינה שהקב"ה יודע מה התכלית של כל אחד, מי הבעל/ אישה המתאים ביותר לכל אחד, ומהו הבית שכל אחד צריך להקים.

ולכן- הוא מעביר אותנו את הדרך הזאת - אומנם כואבת - אבל מצמיחה ומגדילה באישיות ומקדמת לקראת הבית שנקים בעז"ה.

 

 

*בהערה קטנה- כבר כמה זמן שאני זוכה להודות לקב"ה על קשר שהיה לי שנגמר בצורה מאוד כואבת, אך זכיתי לראות איך דווקא מהקשר הזה הקב"ה כיוון אותי למקום יותר גדול וטוב בעצמי..

 

 

תגובה מחזקת

מה טבען של בנות, איזו תגובה?

אבל - לא אהבתי את ה'אצבע המאשימה'.
כי זה לרוב לא עוזר.
עדיף תמיד לבוא בגישה חיובית - לעודד, לתמוך, לאהוב.
לגרום לה לצאת מזה בצורה טובה. כי יש מישהו טוב יותר בשבילה(:

דווקא ה"אצבע המאשימה" פה מאוד עדינה, יש פה הרבה ניסיון לעידוד, אבל עדיין אי אפשר להתעלם ממה שקרה. ולכן זה מוצג כאן, אבל לא בצורה אגרסיבית..

תודה לכולם על התגובות והניתוחים - זה כיף לקרוא וזה מעשיר ומחכים מאוד!

אשתף אתכם, שכתבתי את הדברים גם על מקרה ספציפי, אבל למען האמת שיש כאן נקודה שאני רואה שחוזרת על עצמה אצלי ואצל חבריי המון פעמים. העניין הוא לא כלפי קשר ספציפי, לא לגבי בחורה שנפגעה ממני אישית. אלא, בחורה טובה ומוצלחת מאוד - איכותית, רק שעד היום לא מצאה קשר שיכול ללכת ולהתקדם. בפעמים הראשונות היא זרמה ונתנה לעצמה להפתח. אבל אחרי שהקשר נכשל הפתיחות הזו הפכה לכוויה. כל כוויה כזו - יוצרת מצב שבו הבחורה בוחנת מלא פעמים את הקשר לפני שהיא מאפשרת לעצמה להיות בו לגמרי. התוצאה הישירה של זה - היא קשרים לא מעטים שהבחורים מרגישים שהבחורה סגורה וקשה להם עם זה. הם נפרדים - והנה לנו כוויה נוספת. זה קורה לא מעט. אפילו הרבה. בחורות שנפגשות לא מעט זמן וחסומות רגשית כי עד היום הם נפתחו לשווא.

מה שאני רוצה לצעוק בשיר הזה - אין ברירה. בסוף חייבים להפתח. יש לזה מחירים רגשיים, אין ספק. אבל אם לא נעשה את זה - זה אולי נראה ונתפס כהגנה על עצמנו, אבל בפועל זה מביא רק לפגיעה גדולה יותר ולהרחקת היעד המבוקש - חתונה.

על זה שבנים לא אוהבים תהליכים??

באותה מידה שיש הרבה בנות חסומות ריגשית, אני נתקלתי בהרבה בנים שלא מוכנים לעבור תהליך, לא אוהבים את זה, חסרי סבלנות, ואם אחרי 5 פגישות אין פתיחות מירבית מצד הבחורה והם לא מרגישים כלום- אז הם מסיימים את הקשר.
רוב הבנים לא אוהבים תהליך.
לא מבינים שבשביל להפתח צריך הדדיות, עזרה של שני הצדדים, ולפעמים גם קצת זמן או חוויות משותפות.
בנות צריכות להרגיש איזשהי תחושת בטיחות בסיסית בקשר, בשביל להפתח בצורה הזו כמו שאתה מדבר עליה.
לפעמים זה קורה מיד, יש חיבור והתאמה והבת רואה עתיד משותף. ולפעמים זה קורה בתהליך משותף...
אתה בעצמך כתבת שקשה לבחורים עם זה שהבחורה סגורה ואז הם חותכים... זה מין מעגל כזה.
אז תודה שהעלת את זה למודעות שלנו, ואני לפחות לקחתי את זה לתשומת ליבי. אבל נראה לי שגם אתם הבנים צריכים להיות מודעים לתהליכים, ולא להפיל את כל ה״עבודה״ על הבנות.

הוצאת לי את המילים מהפה

כשצריך - אומר זאת גם לחבריי. אבל כשאתה כותב שיר אתה לא כותב מאמר לאוניברסיטה עם נימוקים בעד ונגד וגורמים שונים - אתה כותב מה שקשה לך... מסכים שדרושה עבודה של שני הצדדים. באתי לבטא כאן צד מסוים.

יישר כח על הדגשים..

(מודה, לא קראתי את כולן בעיון..)

 

ודווקא אהבתי את השיר. כן, זה קשה להיפתח ולהתגבר על העבר. אבל השיר כתוב בכזאת צורה קלילה וכיפית ש-וואלה. באלי לשחרר את העבר עם הבנאדם שכתב את זה (נשואה, חברים. לא לקפוץ ובעלי קליל וכיפי ). 

זה קשה אבל זה נשמע שהבנאדם רוצה לעזור לשחרר, רוצה להיות שם בשבילה כשהיא תרצה להתגבר. וזה מקסים בעיני.. 

 

הערה שלי הייתה באופן כללי על כל שיריו עד עכשיו.
ותמיד הוא נותן את התחושה הטובה והכיפית הזו. וזה באמת מרגיע. רק העניין, שאם המשורר יגיד לה את זה במילותיו - אני בטוחה שיקרה כפי שהוא רוצה בשיר.

רצית שאגיב?

א. אוקיי, לי אישית זכור שכתבת בעיקר כמו הסיגנון והזווית שכתבת כאן (לא ביקורת חלילה, פשוט עובדה).

ב. בגלל שהזווית ראיה והסגנון חוזרים על עצמם, נשמע או נראה כי (נטו לפי מה שכתבת כאן. אין לי שום דרך אחרת להסיק או לדעת זאת), שנפגעת מהצד השני לא מעט פעמים. ותמיד היא זו לכאורה שאשמה.
- אם זו מישהי אחת שנפגעת ממנה זה משהו אחר.
אך אם זו כל פעם מישהי אחרת, אולי כדאי לשנות הסתכלות. כי זה חוזר על עצמו. אולי כדאי לשתף אותה במחשבותיך ובתהיות ליבך? אולי כדאי לפתוח את הדברים? אולי כדאי לראות את הצד שלך בעניין? כיצד אתה נוהג?
שוב, אלא אם כן זה היה קשר אחד שנגמר והזיכרון צף שוב ושוב.
וגם אם כן, הייתי מציעה שתתקדם הלאה. תפסיק לחשוב עליה. יקדם אותך זה לא.

לא יודעת למה כתבתי את זה.
אולי בגלל שרוב השירים שכתבת כאן זכורים לי באותה נימה ובאותה זוית ראיה, והרגשתי אולי לנכון לפתוח ולהתייחס לדברים.

אולי אני סתם מגזימה ולוקחת את הדברים למקום שונה לגמרי..
בכל אופן, אלו מחשבותיי.
מקווה שלא נכנסתי למקום אישי וכואב. השתדלתי להיות עדינה.

תוכל להתעלם לגמרי מתגובתי, כמובן.
בהצלחה רבה ושילך בקלות.

דבר שני, אני באמת חושב שזה שאלה מעניינת מאיפה מגיעים השירים ומה הם מבטאים... אני כותב על פי רוב כשאני מרגיש משהו עמוק יחסית. השירים שהעלתי כאן מתחלקים לשניים - אחד זה הכמיהה לקשר ולחיבור השני זה הביקורת כלפי הצד השני. ביקורת כלפי עצמי או חבריי בד"כ לא מלווה ברגשות, לכן פחות מעוררת לכתיבה. ביקורת כלפי משהו שמשפיע עליי רגשית מעוררת הרבה רגשות ובאופן טבעי באה לידי ביטוי גם בכתיבה.

דבר נוסף, אין כאן מישהי ספציפית. זה קורה לא מעט, פעמים רבות כלל לא במודע. הבחורה סגורה כי היא סגורה. רק כשמקלפים את הקליפות מגלים שזה שחיקה מקשרים קודמים. או איזה מנגנון הגנה עצמית כתוצאה מפחד להפגע.

שתהיה לך הצלחה גדולה בהמשך ושילך בקלות.

תודה על התשובות.

הבחורה מתוסבכת בעקבות קשר עם מישהו אחר או איתך?

אולי נוצר פער בין איך שהיא חשבה שאתה לבין המציאות, אם במראה או בסגנון-דיבור/אישיות, יכול להיות שמשהו הרתיע אותה או שהיא התאכזבה (אגב כמובן זה מנותק לגמרי מהמקרה הספציפי שלך)
לפעמים קשה לנו גם להסביר לעצמנו
לפעמים מדובר בתת מודע שלא מאפשר לנו ומאותת שמשהו לא טוב
לפעמים באמת קשה להניח את האצבע על משהו מסוים
ולפעמים להתחיל להסביר יכול אולי לפגוע או להעליב

אני מודה שלפי מה שתיארת זה נשמע קצת נחפז להגיד ישר שזה לא זה, ואולי זו מישהי שלא שמעה על ''לפחות שלוש פגישות'' ומחכה לאיזה אורות וברקים על הרגע הראשון שתיפגשו.
באמת נשמע חבל.
אבל יאללה, לפגישה הבאה!
(מופנה גם לההוא שפתח לא מזמן שירשור בסגנון)

בס"ד

 

ובכל זאת אני חושבת שבד"כ האמירה הזו מגיעה בעיקר כשלא רוצים להרחיב מהי סיבת הפרידה או שלא רוצים חלילה להעליב או לפגוע..

אני מרגישה ככה כי אני בחורה אמיתית וכנה. תמיד אמרתי את האמת והסברתי בצורה עדינה מדוע אני רוצה להיפרד או חושבת שזה לא מתאים. (קרה לי גם אחרי פגישה אחת שבאמת ראיתי שזה לא הכיוון ונפרדתי- ואמרתי למה..)

אני חושבת שאדם מסויים הקדיש זמן ואנרגיה ומן הראוי שאהיה כנה איתו במידה והחלטתי שלא..

עד שנתקלתי בקשר שרציתי לחתוך, ובאמת לא ידעתי איך להגיד לו את הסיבה בלי שייעלב...

אז כן, חירטטתי משהו.

כי לא תמיד אפשר להיות כנים עד הסוף.

גם בנים הרבה פעמים עושים את זה 

בס"ד

 

זה בהחלט נותן מושג כלשהו על הטיעון המעורפל הזה. תודה 

זה כמו להשתמש במילים "נראה לי לא מתאים".
לא רצתה לפרט מדוע, ופשוט גמרה את הקשר באמירה כללית.

אם היא באמת התכוונה למילותיה, אז פשוט כמה דברים קטנים יחד שהפריעו לה במקצת גרמו לה להרגיש שהקשר פחות מתאים למרות דברים גדולים הנראים כי הקשר כן.

הזכיר לי מישהי
תכלס זה המשפט האולטימטיבי כשאני לא רוצה לפרט את הסיבה לסיום הקשר. (מרגישה איתו בנח אחרי פגישה-שתיים. אם הקשר יותר רציני ומסתיים מצידי, אני ארחיב יותר..)

שב"ה כבר התחתנה, והיתה מספרת לי כל פעם מחדש ששוב אמרו לה "זה לא זה"... קיצור, זה לא קשור דווקא לנשים.
לי נראה שזה יותר קשור לסיבה שלמישהו לא מתחשק לפרט, או לדברים שמרגישים וא"א להצביע במדוייק...

ואני חושבת, שבאמת ראוי יותר לספק איזו תשובה...

לדעתי האישית?אני חושבת פשוט שהיא לא מרגישה מה שהיא מצפה להרגיש או שלא מסתדר לה..לא מרגישה כימיה..חיבור..זה לא זה פשוט..היא מצפה למשהו אחר.בגלל זה לדעתי צריך לדבר בפתיחות ולתאם ציפיות..מה אני מחפשת..מה אני מצפה מהקשר..ה'זה לא זה' זה מאוד באוויר כביכול..פשוט אין את ההרגשה שזה מתאים..לא הכל חלק מבחינתה כי זה לא מה שהיא ציפתה...מקווה שעזרתי פחות או יותר..

הפגישה הראשונה היא היכרות בסיסית. בד"כ הרגשות עדיין לא עולים, לא כ"כ מהר. עדיין לא הכרת את הבנאדם... וגם- הדיבור על מה אני מחפשת וכל זה לא אמור להיות עם הבחור שאת נפרדת ממנו. כל אחת צריכה לחשוב עם עצמה... יכול להיות שהיא תגיד לו "זה לא מתאים למה שאני מחפשת", אבל לא תתחיל לפרט לו מה היא מחפשת...

בס"ד

 

הפגישה הראשונה היא זו באים לבדוק אם בכלל יש ביננו כימיה...!

אם לא מרגישים כימיה אחרי פגישה ראשונה- לדעתי לא כדאי לחתוך.

כי זה עדיין ההיכרות, ואת רק מתחילה להכיר ת'בנאדם. אולי המילה "כימיה" היא לא נכונה (היא בכלל מזכירה לי את שיעור כימיה בחטיבה ) התכוונתי לרגשות, לתחושה של קשר. 

מישהי אמרה לי משהו, זה לא תמיד עובד בדיוק ככה אבל בערך-

פגישה ראשונה- שלישית: באים להכיר את הבנאדם. כל עוד אין משהו שממש מפריע- לא כדאי לחתוך בד"כ.

מפגישה שלישית והלאה- כבר אמורים להרגיש רגשות, לצפות לפגישות וכו'..

איך כבר בפגישה ראשוה אפשר לבדוק כימיה.?

בס"ד

 

אפשר לבדוק.. ברור שלא תמיד רואים את זה על הפעם הראשונה בברור, ולפעמים אחרי פעם אחת עוד קשה לדייק את התחושה.. וברור שלא חותכים אחרי פעם אחת..! יחד עם זאת, אם לא מרגישים כלום אחרי 3-4 פגישות אז זה כן מדד שזה לא זה...

 

קצת קשה לי להסביר לך לעומק בכתב.. אם את רוצה אז נדבר בשמחה..!

1. מראה 2. רמה דתית 3. אופי 4. אחר ...  

 

והכל במילה אחת (סגנון) לא מתאים

 

הרגשה שזה לא. 

שאני לא רואה קשר.
בכלל, אין קשר בנינו וחבל למרוח

לרוב, המשפחה מכירה הכי טוב, ככה שזה אמור לצאת מוצלח(:

הקשר שהיה מבחינתי הכי משמעותי והכי מותאם למה שרציתי, היה כשאחי שידך לי.
(אני בד''כ לא אוהבת כשעונים לי על השאלה ''למה נראלך שזה מתאים לי?" ב- "זה פשוט את! אני אומר לך.."
אבל כשהוא אמר את זה האמנתי שהוא יודע על מה הוא מדבר. וזה התברר כנכון(: )


ולהיפך, אני מחכה שאחים שלי יואילו בטובם להתחיל לצאת. וברור לי שאשדך להם. (כבר יש לי בראש חברה שמתאימה רק מחכה ל-אוקיי שלו..)

שאני מחפש לאחתי את הטוב ביותר. וכל פסול מוריד לי הצעות..

ואז תציע רק הצעות באמת טובות...

אתה בדיוק כמו אחי!!

בגלל זה עד עכשיו הוא הציע לי הצעה אחת. (שהאמת הוא חפר לי עליה מס' שנים, ומשומה לא יצא לנו להיפגש, עד לא מזמן..)
רק אחרי שהוא הכיר את הבחור טוב ואת המשפחה שלו.

פשוט יוצאים מנק' הנחה, שאין מושלם. ככה שבטוח יהיה חסרונות.
אבל העיקר זה רוב הדברים, מידות טובות, שאיפות דומות, אם מכירים אותו/ה בהתנהלות יומיומית, זה עוד פלוס.

ולא צריך הרבה הצעות. צריך אחת טובה ומדוייקת.

היה פעם אחת שגיסתי שידכה... 

אבל מתישהוא הסגולה תהיה נכונה

זאת לא המטרה של הליווי

עוד לא זכיתי

אם את מרגישה שזה ניצול- אל תעשי את זה.

לי זה נראה דווקא תפקיד מהמם ומרגש....

לפני שנתיים וחצי

אני כבר חשבתי שעם הכלה הקשה הזאת אין מצב שלא יהיה נס וזקנה כמוני בת 18 וחצי תמצא בקרוב את זיווגה(בלחי"ת למות)נפלתי על כלה לחוצה מוות.רק ששמתי לה שירים של חאפלה היא נרגעה.רוב הזמן רציתי לתלות את עצמי..עד שאני והמלווה השניה מצאנו את עצמנו מעצבות לה ולחתן את החדר כאילו מינימום זה הצעת נישואין ודופקות שם צילומים ..

לא חשבתי על זה בכלל..
זה היה בעיקר החוויה העצומה איתה.
יום מיוחד, קדוש, הרגשה ממש מיוחדת ושמחתי להיות חלק מזה פשוט ולשמח אותה.

וכל הסגולות והדברים האלו, תכלס הכל תלוי בקב"ה ולא בשום סגולה כזו או אחרת.
כך שאם הוא החליט שאתחתן בזמן מסויים זה מה שיהיה עם כל הכבוד לכל הסגולות העצומות שקיימות

שירבו שמחות בע"ה!!

האמת שיש לאבא שלי אח מאומץ ואזאת אשתו הכלה.היא ביקשה מבנות דודות שלי שילוו אותה ולא היה להם זמן וכח..כי היא רצתה מינימום להרגיש כמו נסיכה והיה לה בקשות מוזרות לאללה.והתנדבתי להיות איתה.את הקדוש לא משהו הרגשתי ..היא לא דתיה כך שאת הכל הם כבר עברו ביחד..לא שהיה שם איזה הבדל בין לפני החתונה לאחרי.הכל אותו הדבר..היו מותרים לפני ואחרי.הקיצר היא היתה קשה..היה באמת יום מצחיק ושמח ..ועשיתי לה המון צחוקים אבל לא הכל דבש.

לא הבנתי איך את ככה מקטרת על חברה שלך שליווית לחתונה...

עכשיו זה קצת יותר מובן.

ב"ה, זכית בזכות גדולה!!

 

ועם הסגולות האלה- אני לא מאמינה בזה. ה' ייתן מתי שיהיה לי הכי טוב. אני לא אמורה להכתיב לקב"ה כלום. הסולות האלה סתם מכניסות לאשליות.

מסכימה עם כל מילה.
אין ספק שזה לא אותו דבר להיות סתם בחתונה, או להיות בחתונה שליוית!
בעיני זה זכות

עדיין לא התחתנתי...

לכו תדעו אולי פתאום יצוץ משהו..

בת דודה שלי חיפשה דיי הרבה זמן..היא ליוותה היא ועוד כמה.באותה השנה התחתנו כולן

הכל טוב

בע''ה בפעם הבאה

מקסים! ובעז"ה תזכי להראות לו את זה בקרוב ;)

מניח שזה על רקע השרשור הקודם?
אבל אין צורך לענות;)

"כמה טוב שנפגשנו"

בגלל שלושת השבועות לא העליתי

בע״ה יגיע בקרוב ממש!!!

 

 

 

כהרגלך בקודש

או שתציעי לו בעצמך או דרך מישהו שלישי

אהבתי. כתבת יפה...

מסכימה איתך, אנחנו צריכות ללמוד להיות יותר ישירות, עד שתתגעגו לרמזים

סתם שאלה שתמיד מטרידה אותי, "אחותי כלה" ביטוי לאהובה, סבבה והכל, אבל לפעמים זה מרגיש לי גילוי עריות.
כאילו, אם אני אקרא למישהו "אחי" ברגע אחד יהיה לי איזה יחס אחר כלפיו.
זה רק אני?

לגבי הישירות - הייתי אומר שלפעמים אני מעדיף להתבאס ליומיים מאשר להסתפק שבועיים..

דבר שני, "אחות", זה רק בכתיבה... או בצחוק. ברצינות אני לא רואה אותי מכנה מישהי "אחותי"... בכתיבה אני מרגיש ש"אחותי" זה יותר ביטוי חיבה מאשר באמירה..

אני פה הרבה זמן, אבל לרוב רק קורא..

מה שניכם עושים פה?









ד"ש מפתחיה

זה בהחלט מטריד שמישהי קוראת לי 'אחי', אבל לא בקטע צניעותי,

יותר בקטע של, 'הלו, זה ביטוי של בנים, את לא אמורה להשתמש בו!'

שבזוגיות האיש והאישה הם לפעמים כמו זוג, לפעמים כמו אח ואחות, לפעמים כמו אב\אם ובן\בת וכיוצ"ב. ולכן- אחותי כלה... באחים יש רובד מיוחד של קרבה נפשית שבא לידי ביטוי גם בקשר זוגי.

בהשתדלותנו בע"ה (;

וממש מעורר לחשבון נפש... תודה!!

הצלחה רבה.

בס"ד

 

יש לך כישרון כתיבה ממש גדול ב"ה!

גם אותי הדברים האלו עוררו לאיזו שהיא מחשבה ותשומת לב.. תודה!

הוא בן אנוש בדיוק כמוך...
ויש סיכוי לא קטן שבכלל לא תרצי להמשיך איתו אח"כ...

מה?? מה זה היה חחחח וואי הופתעתי

אולי ההנחה* הנחרצת* שלך, או הדרך שבה החלטת להרגיע אותה...

זו הטעות הכי איומה שאפשר לעשות.
אל תגידי את זה לעצמך, ובטח שלא לאחרים.
אם באים בגישה זו, לא פלא כל הרווקות המאוחרת...

הלחץ נובע ממחשבות של האם הוא ירצה אותי וכו...
שתדע שהיא שווה לו , שהיא לא אמורה לנסות למצוא חן בעיניו ולהרשים אותו.
אלא להיות היא וזהו!

ופשוט צריך להכניס לראש שהיא הולכת עכשיו להכיר בן אדם בתור בן אדם, ולא בתור מישהו שעתיד אולי להיות שותף לחיים.
וככה גם יהיה לה מעניין וטבעי ויותר.

אך לבוא בגישה של "רוב הסיכויים שזה לא הוא"? ממש לא מסכימה עם זה. יכול לפגוע בדייטים שיכולים להיות טובים- סתם.

את הענקת לה פרשנות שלך (ואני מבינה שהיא אכן יכולה להתפרש כמו שפירשת אותה..)..
ושוב, אמרתי משפט שנועד לאפס בחורה לחוצה, משפט שמוריד לקרקע מי שמרחף מרוב מתח..והיא אמרה שהיא צריכה עזרה בהרגעה..
אז, נא לא להתייחס כאילו אמרתי משפט הרסני..

יש הבדל בין לבוא לפגישה בידיעה שרוב הסיכויים שהבחור שאני אצא איתו עכשיו הוא לא מתאים לי וכאן זה יגמר.
גישה זו גורמת אוטומטית לפחות רצון בדייט עצמו ופחות רצון להשקיע ושהדייט יצליח.

לעומת, לבוא עם ידיעה כי כרגע אני הולכת לפגוש אדם שיהיה איתו מעניין ונחמד. בלי מחשבות כעת על העתיד ומעבר.
הפגישה הראשונה נועדה לראות שיש כימיה "בגדול", ויש בכלל על מה לדבר ומה רמת האופציה לגבי פגישה שנייה.

אם נבוא אוטומטית עם הגישה הראשונה, כבר לפני שהתחלנו את הפגישה הראשונה, אין רצון לפגישה עצמה כ"כ ובטח שלא לפגישה שנייה. כי אם רוב הסיכויים שהוא לא יהיה בעלי, אז בשביל מה לצאת איתו בכלל?

כל המתח שמרגישים לפני הפגישה מתפוגג בפגישה עצמה ולפעמים יש מי שהמתח מלווה אותו גם במהלכה..
המתח הזה יכול לעיתים לחבל ולהרוס,
עדיף לגשת לפגישה אפילו קצת שאננים , בלי ציפיות מוגזמות ולהיות מי שאנחנו...
המשפט שאמרתי נועד אך ורק כדי חהוריד אוצה לקרקע ולהרגיע מעט את המתח שהיא מרגישה, לא המלצתי לה לאמץ גישה פסימית ושלילית כדרך חיים בכלל ודרך לפגישות בפרט..
את עושה מהצשפט יותר ממה שהוא...
כולה אסטרטגית הרגעה ...

בס"ד

 

טבעי להיחץ לפני.. פשוט תנשמי עמוק, חשוב שתבואי רגועה ותיהי פשוט את...

דייט ראשון זה ממש כייף! בד"כ יש הרבה על מה לדבר וזה ממש זורם..

 

בנוסף עוד דבר שממליצה לך- לא לבוא במחשבה של אולי זה בעלי או לא, ואיך אני אדע... פשוט לבוא במחשבה קלילה של- אני הולכת להעביר ערב בכייף בחברת מישהו, ויהיה כייף..!

בהצלחה!

את בידי הטוב כי לא כלו רחמיו... תעשי מה שאת יכולה, ואת כל השאר תשליכי על ה'.
הוא בן אדם בדיוק כמוך, וברוב המקרים אפילו לחוץ יותר ממך

(ככה זה נשמע בקריאה ראשונה)

אני יכול לומר לך מה עושה לי טוב, ומוריד מאד מהלחץ.
לפני שאת יוצאת לפגישה, קחי כמה דקות לבד בחדר, מול המראה. תחמיאי לעצמך, בקול. על מי שאת, על האופי שלך (אם תכתבי את הדברים לעצמך על דף זה בכלל מעולה), על איך שאת נראית. תחייכי לעצמך.
ותתפללי לה'. לא צריך ללבוש קיטל וללכת לבית כנסת. שימי יד על המזוזה בחדר ותדברי עם ה' 3 דקות במילים שלך. מה שיוצא לך מהלב. אל תתפדחי, רק את והוא שומעים, והוא לא שופט אותך, הוא מבין אותך.
תשירי לך בשקט שיר שמח (ולא עצוב או נוגה. שמח.) שאת אוהבת.
כך אני עושה, זה ממש עוזר לי לצאת בשמחה ובנינוחות.

ושיהיה המון ב"הצלחה ובקלות!

בגדי שבת או יוםיום?,איזה איפור? שער?

 

תבואי במראה היום חולי המיטבי שלך..
(איזה בגדים/איפור/שיער זה כבר משתנה בין אחת לאחת)

בס"ד

 

כתבת מה לעשות בשיער, איפור..- פשוט תיהי את..!

 

תתאפרי כמו שאת רגילה כשיוצאים לאיזה מפגש..

ושיער- מה שאת אוהבת, נוח לך ומסתדר לך- ומאמינה שככה את נראית הכי יפה..!

אם את תרגישי טוב עם עצמך ושאת אוהבת את איך שאת נראית את תשדרי את זה החוצה.. וזה מה שחשוב כי בנים לא רואים את כל הפרטים הקטנים של איך התאפרת ואיזה עגילים שמת.. הם רואים את המכלול של איך את עם עצמך..

 

שיהיה בהצלחה יקירה! תעדכני אם בא לך..=]=]

 

 

ו...אשמח כמובן לשמוע עוד ;)
תבורכו!!!

אז תרגעי ומהר..
תלכי בנחת ובראש טוב!
תעשי משו שיהיה לך כיף (סתם משו נחמד- סרט, התארגנות מפנקת של שעה וחצי, משו טעים שתאכלי לפני..)
תבואי רגועה ואופטימית..תלכי קצת ברגל אם זה מרגיע אותך לחשוב ככה..
תסתכלי על עצמך במראה ותחייכי, הכל מדוייק מלמעלה!!

אל תלחצי משתיקות..זה בסדר גמור לשתוק ולחשוב וגם לשתוק על נושאים אחרים

תאהבי את עצמך כמו שאת!! תהיי את!! אל תחשבי כל הזמן מה הוא חושב/ רוצה להגיד..פשוט תהיי את ותזרמי כמה שאפשר..

תזכרי שבעז"ה הכל מדוייק לך מלמעלה!
תחשבי שאת באה להכיר בנאדם, מישהו!! בשר ודם..
וואי מתרגשת איתך ושתהיה הרבה סיעתא דשמיא!!

וטיפ שלי יעזור להמשיך הלאה להתמקד במה שחשוב...
לא עכשיו להיפתח כאילו אתם מכירים שנים.

אם יש לך אפשרות לתפוס תנומה נחמדה כמה שעות לפני- זה מעולה. לא קצר מדי ולא ארוך מדי כמו שינה בצהרי שבת קיץ שעושה כאב ראש |הסמיילי עם הפטיש|. שעה- שעה וקצת זה מעולה, לפחות אצלי. יעיל לפני כל דייט. עוזר בריכוז, עוזר להקשיב. וסתם כי זה אחלה תירוץ לדביבוני שינה

לי ספציפית תמיד עוזר לומר ''את הטוב תקרב, את הרע תרחק, והטוב בעיניך עשה".(אאל''ט זאת תפילה של הרב מרדכי אליהו. חברה שלי אמרה לי אותה ומאז זה איתי)
ו '' ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך''.

לי זה פשוט נותן תחושה של ביטחון שאני עושה את ההשתדלות שלי הכי טוב שאפשר, וה' איתי עוזר לי ויעשה את הכי טוב בשבילי.

זה ה'כדור' הרגעה שלי
מוזמנת לקחת גם, בצורה כזאת או אחרת(;

ז"א אם הערב נפגשים 1000 זוגות לדייט ראשון מעל 950 יפרדו בסוף הדייט. מה שאומר שיש לך רק מה להרוויח, יש לך 5 אחוז סיכוי להצליח וזה כבר יותר טוב מ-0 אחוז אם לא תצאי לדייט
מקווה שהצלחתי להרגיע

להפך- זה מלחיץ המחשבה שרוב הסיכויים שזה לא יהיה זה..

אני חושבת שהגישה צריכה להיות כמו שכבר אמרו פה- באים להכיר, יהיה נחמד בע"ה, לשאוף שזה יתקדם  לחתונה בע"ה אבל לא בלחץ, לדעת שיש מצב שלא ושיש עוד הרבה צדדים להכיר בבנאדם...

לבוא מראש בגישה שלילית נראה לי לא נכון.

מדייטים. מספיק מרגיע ?;)

הן מכבידות לפעמים מאוד גם אם הם נובעים מלב אוהב ודואג.

שאלת שאלה טובה. הזדמנות גם בשבילי לחשוב באמת למה אני לא אוהבת שהם שותפים.

א. הם ממש מצפים ורוצים שזה יגיע ושזה יצליח.
לא רוצה שיתאכזבו כל פעם כשעוד קשר נגמר.
אומרים שזה טוב לשתף ולא להיות בזה לבד, אבל אכשיהו, דווקא מול הורים שרוצים את זה ממש כמוך, קשה לי שהם מתעצבים כל פעם בגללי.. (שלא כמו מול חברה ש*תשתתף בצערי*, אבל זה לא צערה ממש.)

ב. לא אוהבת שמעורבים איתי בדברים כאלה.
שאני יוצאת לדייט ומקבלת את ה"בהצלחה" עם המבט רב המשמעות
על אותו עיקרון שלא סיפרתי לאף אחד כשעשיתי טסטים. שלא יחשבו עלי בזמן הזה ושלא אצטרך לספק אחרי זה תשובות לאף אחד, איך היה ואם עברתי..

ג. אהבה בטוח יש להם לתת, אך לא בהכרח פתרונות וייעוץ נכון כשצריך.

ד. וכן תמיד יש איזה רצון כזה לבוא פשוט יום אחד "תכירו את ארוסי" בלי כל ההתבחבשויות שלפני כן. לוידעת למה..
(מה שלא באמת יקרה..)

אני חושבת שזה פשוט קשור לנטיה טבעית ונטיה משפחתית. מה ועד כמה משתפים את ההורים במשפחה.

ולמרות כל זה...בסופו של דבר הם כן שותפים, בעיקר ברגעים היותר קשים בתהליך הזה..
ואז אני מבינה שאשכרה יש מישהו בעולם שרוצה בטובתי כמוני (!)
וזה ממחזק מאוד.

אבל יכולהיות שאני חריגה.. (למרות שלא חשבתי)

יש לי הורים חמודים ביותר
אבל חפרנים ומלחיצנים באותה מידה.
וכמובן שהם רוצים בטובתי יותר מכולם, אבל לפעמים זה מעורב בלחצים ופחדים אישיים משלהם (ולא תמיד מציאותיים),

אז ברור שיש להם רצון שיהיה לי טוב, לכן אני עוזרת להם במטרה, ולא משתפת אותם עד שנראה לי לנכון לשתף...

שכל אחד יעשה מה שעושה לו טוב ונעים.
לא לכל ילד מתאים לשתף, ולא מתאים כל הורה מתאים לשתף.
אל תשכחי שמה שמתאים לך, לא בהכרח מתאים לכל אחד, גם אם יש אמת מסויימת בדברייך.

מסכים איתך לגמרי. אני משתף את ההורים בשלב די מוקדם של הקשר.

 

א. חשוב להם לדעת מה קורה איתי, ונראה לי שזה מרגיע אותם (בעיקר את אמא )

 

ב. אין כמו מבט חיצוני של ההורים, גם אם אני לא תמיד אסכים עם מה שהם יגידו לי.

 

ג. ההורים שלי צדיקים, לא "חופרים".

 

ד. כשבונים זוגיות, למשפחה יש חשיבות גדולה. זה נראה לי ממש לא הגיוני שההורים ישמעו על אשתי לעתיד רק בשלב שאנחנו כבר סגורים על זה שאנחנו מתחתנים. כן, אני גם חושב שזה טוב להכיר את המשפחות הרבה לפני שמחליטים להתחתן.

ואחד שמשתף את ההורים שלו בכל צעד בקשר ישתף אותם גם אחרי החתונה אז קחו בחשבון

אבל אני לא אוהב שההורים שלי ממש בתוך החיים שלי, אני אוהב לנהל אותם בעצמי.

אני כן ישתף אותם מידי פעם (לרוב בדיליי מסוים) אבל אם אני ישתף אותם על כל צעד- אני ירגיש כבול.

 

מנסתם יש הבדל בין בנים לבנות, בנות אמורות להיות יותר קשורות בהורים עד החתונה,

(יוצאת מרשות אביה לרשות בעלה) ובנים יש להם יותר עצמאות טבעית.

 

פעם יצאתי עם אחת שאמא שלי הציעה לי, והיא די רצתה להתעדכן כל רגע (מה שחששתי ממנו),

אז אמרתי לה בעדינות שאני מסתדר ואני כבר יעדכן אותה...

אולי זכית והיית יכולה לשתף את ההורים שלך בכל התהליך הזה.

 

אני אוהבת ממש את ההורים שלי, בטוחה שהם אנשים חכמים. אבל אני יודעת

שבנושא הזה פשוט זה לא מוצלח לשתף אותם.

 

א. הדרך שלי שונה משלהם (מבחינתם למד בישיבה (תיכונית), עשה צבא, מקפיד על תפילות. זה מתכון לחתונה)

    קשה להם להבין את המורכבות. ניסיתי להסביר, לשתף. זה פשוט לא הלך.

 

ב. הם לא מכירים את כל הקונספט של ה'דייטים'. אצלם זה הלך בקלות.

 

ג. הם מצפים ממש. עוד בשלב ההצעה, הם יפתחו ציפיות שאני מתחתנת עם הבנאדם.

   מבאס לאכזב אותם כל פעם מחדש.

 

פשוט גילינו ביחד שזה לא טוב. לא להם ולא לי.

והפסקתי לשתף אותם על כל דבר קטן. 

באמת שהייתי רוצה שזה יהיה אחרת, אבל כל אחד עם הניסיון שלו(:

לדעתי.
רק המצפון "שהם גדלו אותי והם צריך לדעת" לא מעבר.
זה לא רק הרצון שלא יחפרו,זה הצורך להיות עצמאי ולהחליט לבד בלי מנגינות רקע שלהם.
במיוחד כשהם לחוצים ורוצים לראות את הילד כבר מסודר ואז לא תמיד השכל ואהבה שלהם עוזרים,הרבה פעמים ההפך..


(ובכל אופןתמיד ,צריך להיות מישהו מבחוץ שאפשר להתיעץ איתו.)

אני מרגישה שההורים שלי רק נלחצים כשאני מספרת להם שאני יוצאת, ישר רוצים לברר אצל כל הרבנים... ולא מתאים לי. לכן אני משתדלת כמה שפחות לשתף אותם. (אבל זה כמעט לא אפשרי... אני כל הזמן בבית...)

וברור שזאת נטו התעניינות והכל אבל זה קצת מקשה שאחרי כל דייט שואלים אותך:''נו מה קורה אתכם''? ''מתי פעם הבאה''?
(ייאמר לזכות שזה רק אחד ההורים...נו,שיהיה)
לי אין את האופציה להסתיר אבל אם הייתה...

מאשר לצאת ולהרגיש מבואסת

לא חסרים גברים גבוהים ובעז"ה המיועד אלייך יגיע

עד כמה הפרש את מוכנה להסכים ?

גבוה ממש, לא משנה כמה

ונמאס לי להסכים להפרש.. (כל עוד הוא לא טובתי)

 
ואם לו זה לא מפריע? וכל השאר מתאים ?

שמח לשמוע שעבדת על עצמך,ברור לי שזה בכלל לא פשוט וכל הכבוד לך על זה.
דעתי היא שיש דברים שעם הזמן מבינים שהם לא כל כך קריטיים כמו שחשבנו במדוייט, ובאמת משלימים איתם במיוחד לאור הדברים החיוביים שקיימים.כמובן שזה נכון עד גבול מסויים.

אם עשית בירור פנימי עם עצמך ובאמת את מרגישה שזה עניין מהותי שמפריע לך,אז לוותר.
בכל זאת כדאי לבחון את ההצעות.
זאת דעתי ואני חושב שהכי טוב לדבר עם רב.

עבר עריכה על ידי ביינישית בתאריך י"ח בתמוז תשע"ו 00:56
מבינה אותך ממש ולא חושבת שזה אפשרי לשנות את ההרגשה הזאת כמה שננסה.. יצאתי עם נמוכים ממני וזה הפריע לי וכן גם דחיתי הצעות בגלל זה.. לדעתי להשלים עם זה

ועדיין זה מפריע- לדעתי אל תצאי לבינתיים עם בחורים כאלו.
ניסית. ראית שזה מפריע לך. אז דיי, לא בכח.
את יודעת מה חשוב לך ומה מציק לך.

גם לי יש דבר שמפריע לי וכמה שאני מנסה לעבוד עליו זה לא עוזר. עדיין אותו עניין מפריע לי, והבנתי שפשוט זה דבר שזה מפריע לי וזה בסדר.
וזו הבחירה שלי כרגע, להישאר עם עניין זה כי זה מה שנכון וטוב עבורי כרגע.

מה שכן, לדעתי עם הזמן ועם חשיפה לדעות שונות, הצד שלך לגבי אותו עניין יכול להשתנות לאט לאט.
היו לי עוד דברים שלא הסכמתי בשום פנים ואופן והיום אני חושבת עליהם אחרת (כן, חלקם גם בזכות הפורום).

אז כרגע את יודעת מה טוב לך ונכון לך והכל בסדר. תלכי לפי זה.
אם בהמשך תראי שהנפש שלך נותנת לזה יותר מקום - תוכלי לנסות לבדוק שוב.

תנסי להגדיל את מאגרי ההצעות שלך. תנסי לפתוח ערוצי היכרות נוספים: שדכנים, חברות, משפחה, שכנים,נאנטרנט- אם את בעניין, וכו..

ושלא יעבדו עלייך..!!
יש כאלה שחושבים שעושים טובה ויודעים יותר ממך מה טוב עבורך..וזה מעצבן!
פגישות מיותרות יותר מזיקות מלא מזיקות לדעתי.

בהצלחה!!!

מאיפה ההצעות שלך בד"כ?

את צריכה לעבוד על שיווק עצמי
באוניברסיטה/חברים/משפחה וכאלה..

יש יותר בחורים גבוהים כך שהסיכויים לטובתך.

באמת לא כזה פשוט,

ובעז"ה כל אחד  מכם ימצא את הראוי/ה לו בעיתו ובזמנו ובקרוב..

הייתי פשוט צריכה אישור לזה שאני נורמלית שאני פוסלת על זה, גם בלי שיש לי אלטרנטיבה..

סתם לחסוך עגמת נפש לי ולצד השני, למרות שזה יפה מצידו שהוא מוכן..

בקשר לשווק את עצמי- קשה לי עם זה בטירוף, זה פשוט עושה לי רע ההרגשה הזאת, למרות שאין לי הצעות כ"כ.. 

ההצעות שהיו עד עד עכשיו (לא כזה הרבה) היו מחברות.. למרות שהתעליתי על עצמי ופניתי לשדכן והוא לא ממש הציע לי.. וגם הייתי ביום שידוכים ויצאתי משם עם בחילה ובלי הצעה אחת לרפואה.

אבל בסופו של דבר-- גם אם אין הרבה בנים גבוהים, אני לא צריכה הרבה, אלא אחד...

 

 

רק נק' קטנה להוסיף..

יכול להיות שכרגע, זה מה שהחלטת וטוב לך. להיות שלם עם מה שאתה עושה ומרגיש, זה דבר שהוא נכון תמיד ובפרט בשלב הזה..

אבל, לזכור שזה גם יכול להשתנות, והכי חשוב לא להישאר מקובעים, לעשות תמיד 'חישוב מסלול מחדש'. כי גם אם כרגע 'אין מצב' לצאת עם מישהו נמוך, זה יכול להשתנות בעתיד..
מנסיון, (ולא על גובה.. אני נמוכה ממש(; ) אבל גם משהו חיצוני.

בכולופן, שלא תצטרכי. בע''ה בקלות ובמהירות!!

1. להאמין שיש את הבחור ההוא שאת מחפשת ושיהיה נכון לך ושאת תמצאי אותו, ולא משנה מה מצב הצעות.

2. ״להכנס לפרופורציות״ ולצאת עם נמוכים ממך.



אני אישית בחרתי באופציה 1 וב״ה הפגיש בינינו.

את לא רוצה לצאת (הגיוני...) עם נמוכים ממך? לא נכריח אותך

את רוצה לצאת (הגיוני...) גם בחור פחות או יותר בגובה שלך? בכיף

אז כמות ההצעות נמוכה מאוד אין מה לעשות. לכל אחד יש את הניסיונות והקשיים שלו בחיים, זה שלך. אם את במקום יותר שלם עם עצמך אז עוד יותר טוב.

הרבה הצלחה

בס"ד

 

 

שתדעי שלכל אחד יש את הקשיים וכל אחד צריך להתמודד - לגבייך זה נראה שאת עובדת על עצמך אז כל הכבוד.

 

ברשותך אני אנסה לייעץ משהו, אם זה טוב ומתאים ועזר אז מצויין אבל אם את מרגישה שזה פחות שייך אלייך אז זה בסדר שלא תקבלי את הדברים.

 

קודם אני חושב שכדאי שתנסי להבין עם עצמך מאיפה נובע הרצון הזה לצאת רק עם בנים גבוהים כמוך או יותר ממך.

 

אולי את מחפש משהו גבוהה כמוך בגלל שהדבר הזה גורם לך לתחושת בטחון...

 

(יצא לי פעם לקרוא סיפור שבו אחת מהדמויות היא בחורה דתיה שמאוד יפה וגם לא פחות מכך עם מידות מאוד מאוד טובות שלא נופלות באיכותן מיופיה החיצוני. תמיד הייתה לה את התמודדות/צער בכך שאנשים תופסים אותה לכאורה דווקא לפי יופיה החיצוני ואילו מידותיה הכ"כ טובות נסתרות מעיניהם ולא נראות כתוצאה מיופיה החיצוני)

אולי זה שאת גבוהה ויפה גורם לכך להרגשה כזאת שאת חייבת משהו גבוה ויפה כמוך כי רק ככה הוא ישים לך אל מידותיך ולא יסתכל על החיצוניות...

 

אחרי שמצאת את הסיבה(או הסיבות) אני חושב שכדאי שתחשבי עליהן בנחת ולעומק.

לדוגמא: אם את מחפשת משהו שיסתכל על הפנימיות שלך - אז ממש לא חייב שהוא יהיה בגובה שלך בשביל שזה יקרה. פשוט את צריכה למצוא אחד כזה שמראש גם אם משהי מאוד יפה הוא יודע לראות את הפנימיות וזה העיקר עבורו. יש הרבה בנים כאלה.

 

אם הסיבה היא תחושת בטחון - כמו שאין זה נכון למדוד בת רק לפי החיצוניות כך אין זה נכון למדוד בן לפי הגובה.

בפגישות הראשונות זה קצת יפריע אבל עם הזמן שתגלי את הבטחון הנפשי שהוא נותן לך אז תביני ותרגישי שזה לא קריטי הגובה,וגם לאט לאט זה פחות יפריע לך.

 

וכו'... לחשוב למה לא נכון להתייחס לסיבות...

 

וכמובן צריך הרבה מאוד תפילה שה' יעזור לך ויתן לך את העצה הנכונה.

בהצלחה

 

 

דיי מזדהה עם מה שכתבת כאן..

 מעניין שאף פעם לא הצלחתי להגדיר את זה לעצמי ככה..

אני באמת חושבת שאחת הסיבות היא שאני מחפשת ביטחון

וליד גבר נמוך קשה לי להרגיש את התחושה הזאת..

אולי בגלל שאני גבוהה או גם בגלל האופי, הרבה חברות מרגישות לידי תחושת ביטחון, וחסרה לי התחושה הזאת שלי להיות קצת תלויה במישהו אחר, את הביטחון, ההגנה הזאת שהוא יתן לי, כאילו מין לחסות בצילו כזה שמתחבר לי מייד עם משהו פיזי..

 

מזדהה לגמרי עם התחושה הזאת שפשוט שופטים אותי רק לפי המראה החיצוני, ישר שמים לב אליי, בכל מצב.

למרות שאני גם ממש מיוחדת מבפנים.

בקיצור, תודה! הארת לי הרבה נקודות למחשבה ושיח עם ריבוש"ע

תודה לכולכם!

מבינה אותך מאוד. גם אני מהגבוהות... ולאורך כל הדייטים הרגשתי את ההרגשה הזו.. רק רוצה לומר, מנסיון. שלא בהכרח שליד על בחור שנמוך ממך תרגשישי חסרת בטחון. ההרגשה הזאת נובעת מהאידיאלים ההוליוודים שלצערי. אנחנו חיים על פיהם. שגבר חייב להיות גבוהה מהמהאישה ולהיפך..
מה שניחם אותי הייתה הידיעה שבעלי יבחר בי ממקום פנימי, עמוק ושלם ולא על פי ראיה חיצונית סתמית. המון בהצלחה!

כי אם זה ככ מפריע לך...יש גם גברים גבוהים.כן כן..הבנתי שיש אפילו קבוצה של גבוהים גבוהות אבל אני דייי בספק אם יש שם דתיים כי זה גם טייפ של אנשים מי שבקבוצה שם.בכל אופן בעיני אנשים מהצד זה מוזר בתחילה הראשונה ואז זה פשוט נעלם בעיניהם..ולמה אני אומרת "בעיני אנשים?כי כולנו מייחסים לזה חשיבות.וברגע שתפסיקי לתת חשיבות למה אנשים אומרים,את תראי שזה לא מפריע לך ..כי אנחנו חרדים בעיקר ממהאנשים חושבים בעיקר ומה האידיאל או אפילו "הנורמאלי" .תחשבי על עולם ללא ביקורת ונורמות חברתיות.כולם היו מה שהם.לאידיאל היופי המוכר לא היה מקום בעולם.ואני בטוחה שגם להרבה מעשים שלנו ודברים שאנחנו עושים לא היה מקום בעולם-כי לא חשוב מה כולם עושים או מה כולם אומרים.זה נהיה חסר ערך.'אני לא מרגישה את החשיבות של זה מבפנים'.ואילו אידיאל היופי בעינינו יתפוס מקום ויקבל חשיבות אמיתית..ורק דברים שבאים מבפנים באמת ולא ע"פ נורמות ואמונות -יתקבלו מתוך הנפש פנימה.

מכאן,שאם תנסי לנתק את עצמך רגע מהאידיאל -את תראי שפתאום אם תריצי בראש תמונה 'לך עם גבר שנמוך ממך -לא תרגישי ככ מודאגת.תרגישי קצת.כי אנחנו עדיין בעולם כזה שהחברה ודעותה תופסות המון מקום .אצלינו.בראש.וזאת הבעיה.אבל היא גם פלוס-כי גם לחברה יש דעות אמיתיות ושכל ישר הרבה פעמים.בכל אופן מאחלת לך המון בהצלחה .ובמידה ויציעו לך את ה"גבר המושלם" שהוא נמוך -יש לך או אפשרות להתפשר או אפשרות לעשות "סוויץ" בראש.אבל שתדעי שלמשיכה יש מקום גדול לדעתי.השאלה עד כמה זה באמת מבפנים ולא ממחשבות החברה ..מאחלת לך שתמצאי את הגבוה המושלם שלך-כי אז יהיה לך הרבה יותר קל כבר ..חסכת עבודה פנימיל קטנה.שבת שלום

שזה מגניב שהבת יותר גבוהה מהבן.

זה מיוחד.. רגיל זה משעמם לדעתי.

אני יכול להסביר את הפסיכולוגיה של זה אבל לא נראה לי שזה יעניין

סתם, לא באמת... (כלומר, לא באמת תדברי איתי.כן באמת הוא 2 מטר).

אם מפריע לך הפרש הגובה בצורה רצינית אזתעשי חושבים מאיזה גובה זה לא יפריע - האם 2-3 סנטימטר פחות ממך יפריע לך? חייב להיות מינימום באותו גובה שלך/יותר?ואז תתחילי לצאת כשזה הסינון הראשון. אם לאורך תקופהתראי שזה ממעט לך ממש ממש ממש בהצעות, תעשי חושבים עם עצמך שוב...

חברה שלי גבוהה- מטר 80 ובה"ה התחתנה לא מזמן. לקח לה טיפה יותר זמן כי באמת היא רצתה לצאת רק עם כאלה בגובה שלה אבל היא התחתנה בגיל נורמלי ויש שיגידו אפילו מוקדם יחסית. בעלה גבוה יותר ממנה ומתאים לה. היא מאושרת שלא התפשרה ומצאה את בעלה שמתאים לה מאוד וגם בגובה שרצתה. ומה יהיה על הילדים שלה שיצאו טווילים זה פחות חשוב כרגע
אם זה חשוב לך אל תתיאשי! תפני לגורמים שיכולים להציע ותפעלי כדי שיהיו לך יותר הצעות.
בהצלחה!

אבל הבעיה בזה היא, שאנחנו רוצים להקים בניין עדי עד שמושתת על ערכים שאנחנו מאמינים בהם, עקרונות משותפים, שאיפות משותפות... ואם ישר באים לפגישה בלי לברר דברים מהותיים לפי זה, יכול להיווצר מצב שבו הכל טוב ונעים, ובאמת נחמד לנו ביחד, אבל מבחינה עקרונית יש הרבה דברים שמפריעים. ואז, אחרי שנקשרים רגשית, הרבה הרבה יותר קשה להיפרד.

העניין כאן הוא לא רק שיהיה קשר טוב ונעים, ונאהב אחד את השני. הקמת בית ממש לא מושתתת רק על זה. הקמת בית כוללת בתוכה חינוך ילדים ועבודה זוגית עם מטרות משותפות, וכשאין לך מטרות ושאיפות משותפות הכל הופך להיות הרבה יותר מורכב.

 

 

ואגב, החתימה שלך קרעה אותי 

ואותם קריטריונים מצומצמים הוא לא מוותר עליהם, וכל שאר הדברים- צריך לדעת לקחת הכל בפרופורציות,

לדעת לתת לכל פגם את המקום הנכון לו.

אם לא ננהג ככה-אז נצטרך לצאת עם פי חמש אנשים שסתם לא מתאימים, לכן הסינון הקצת קפדני הוא כן חשוב.

בדגש על ההתחלה.
חשוב לדעת 5 דברים הכרחיים שמחפשים ומה הקווים האדומים.
כל השאר - ניתן לשקול ולהיות גמישים יותר.

מה גם שאם לא התחלת לצאת, את רוב הפסילות והתהיות של האנשים אתה שומע ורואה מכאן - אז תדע שכאן זה לא מעיד על בדר"כ.

איך ידעו מה נמצא הטווח הזה אם לא ישאלו ויבררו?
ככל הידוע לי הבירורים בציבור הדת"ל הם לא מאוד מעמיקים כמו נאמר החרדים..
יש אנשים שמתמודדים עם קשיים רגשיים רצינים כתוצאה ממפגשים מיותרים, למרות הבירורים..אז להוריד גם את הסינון הבסיסי ביותר?
( סביר שלא הבנתי את כוונתך)

אתה תבין יותר על מה שוללים פה, ולמה זה כ"כ קריטי. במבט תאורטי אתה צודק אך במעשיות זה כל כך מעבר...

בס"ד

@אביאל00 - כל הצעה שנראית בגדול מתאימה, בלי להיכנס לפרטים. אבל הבנתי עכשיו שזה פחות ריאלי ממה שחשבתי.

ולכולם - תודה רבה, החכמתם אותי מאוד! הרבה חומר למחשבה.

ואם למישהו יש איזו מישהי כללית ובלי פרטים בשבילי, אני אשמח

אבל גם אם לא, זה יבנה לך את הדברים שאתה באמת מחפש.

 

דוגמא ממני - אני יצאתי המון. בהתחלה לא ידעתי בדיוק מה אני מחפש וכמה מכל דבר חשוב לי.

 

היום אני יודע מה הדברים שאני לא יכול בשום פנים להתפשר עליהם.

אהבתי את החתימה).

*"אם זה נראה בגדול מתאים" - לפי מה קובעים אם זה נראה בגדול מתאים או לא? צריך מינימום של מידע כדי להחליט אם זה בכלל רלוונטי. וכל פרט מידע עלול להרתיע מישהו או לקרב מישהו.

*לעניות דעתי אין חוק לגבי מה מהווה סיבה מוצדקת לפסילת שידוך ומה לא. כל אדם קובע/ת לעצמו/ה איך לסנן מי מתאים לו/ה. איך אפשר לבוא למישהו ולדרוש ממנו לצאת עם מישהי קרחת אם הוא רוצה מתולתלת? הוא זה שבסוף צריך לקבל את ההחלטה עם מי להתחתן ולחיות לשארית חייו. אז באיזו זכות נגדיר לאחרים עם מי לחיות???

*אם לא נפסול בכלל, נצא עם המוווווון אנשים ולא יהיה לדבר סוף. לי בהתחלה לא היו ממש דרישות ולא סיננתי, אבל עם כל קשר למדתי להגדיר יותר טוב מה אני מחפשת וככה צימצמתי את טווח המדוייטים שלי לבחורים באמת רלוונטים במקום לצאת סתם רק כדי לא לצאת "בררנית" (למה אנחנו כל כך מפחדים מהמילה הזאת..?)

*זכור לי לרעה מקרה בו פנה אליי בחור כאן מהערוץ וביקש לצאת איתי. שאלתי אותו מה בי גרם לו לחשוב שאנחנו מתאימים, אילו תכונות הוא זיהה אצלי שיצרו אצלו התעניינות? ומה הייתה תשובתו?
"את בת, אני בן. מה צריך יותר מזה?"
בחיים לא הרגשתי פחות רצויה מאותו רגע. מילא אם היה מעוניין בי בגלל דעות שהבעתי, סגנון הכתיבה שלי, או אפילו סתם כי ציינתי שאני תימניה! אבל לרצות להשתדך איתי רק כי יש לי רחם????
מבין? יש עניין ביצירת רצון להיפגש ולצאת. ואם על הדרך מפסידים כמה אופציות, זה כנראה אופציות שגם ככה היינו צריכים להפסיד.

בסופו של דבר צריך לצאת רק עם אדם אחד. עם האדם שאיתו נתחתן. כל אדם שלא סביר שיהיה האחד שנקים איתו בית הוא בזבוז זמן בלתי נמנע, אבל לא אידיאלי מלכתחילה.