פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1029)

זה לגיטימי? זה חשוב לכן בקטע של חיזור? כי כשזה קורה לי זה מרגיש מוזר וליהפך זה רק מוריד לי מהבחורה...

בנות אכן רוצות שיחזרו אחריהן ..אבל השיטה היא לא כמו שאתה חושב שהיא ..יש שיטה בדוקה ומנוסה

אם תרצה הצעות תפנה אלי בפרטי ..

(זה גם תלוי אם זה בתוך קשר או מחוץ לקשר ומה הסיטואציה שאתה נמצא בה ומה אתה מנסה להשיג..)

כי הוא רוצה לשמור את הסוד המקצועי לעצמו

השיטה כבר לא תהיה אפקטיבית

כי הרי כל העניין הוא למצוא חן בעיני מישהי שהוא אכן רוצה ולכן זה משקף מאוד את מה שהוא מרגיש

כלפיה , בכל אופן השיטה היא כללית אבל אין ספק שהיא יכולה לעזור אצל כל אחד באופן שונה , יש מי שידע לעשות את זה טוב יותר ויש מי שפחות

זה ממש לא זיוף של הרגשות או חנופה @אהבה בתענוגים , זה לדעת איך להתחבב על הבחורה בצורה מאוד מושכת ..נכון שיש פה איזשהו תרגיל בכדי למשוך יותר ..אבל לא הייתי קורא לזה חנופה

זה היה כבר שלב מתקדם חודש חודש וחצי (לא איזה סתם ניסיון להתחיל) כבר עברנו את שלב ההיכרות והיא ידעה בדיוק מי אני ומה אני רוצה מהקשר הזה ופשוט כל מיני הערות... "אתה לא מתקשר מספיק ולא מתעניין בי" (שהיינו מדברים מלא בהודעות, ואיזה שיחה כמעט כל יום) אומרת לי שהיא מרגישה שאנחנו מתרחקים "מבחינה רגשית" (פה בכלל איבדתי אותה) מנסה לרמוז לי כל מיני דברים שאני כאילו אמור לעשות... ועוד על זה הסגנון (לא רוצה לפרט כדי לא להביך...)

וזה לא קרה לי פעם אחת, לכן (אחרי התגובות פה חח) אני אולי מבין שיש סיכוי שהבעיה בי, 

אבל לא משנה זה מאחורינו ואת המסר כבר קיבלתי, אשתדל להבא לחזר כמו שצריך ;)

בס"ד

1. כל הבנות, זקוקות לתשומת לב (המצב המתמיד של חיזור) הרבה יותר ממך, בתור גבר.

יש בנות שזקוקות (זה באמת צורך, לא פינוק!) ל- over צומי, ולפי הנכתב בהודעתך, כנראה שיש לך עסק עם אחת כזו

2. לפעמים חיזור הוא עניין פחות של כמות ויותר של איכות. כלומר, עדיף שיחה של עשר דקות (עם התראה מראש וכאלה), סתם ככה באמצע  היום, על פני התכתבות של חצי שעה בהודעות.

3. יכול להיות שהיה חסר לה הפן האישי יותר, שלא סתם תדברו על דא ועל הא, אלא התעניינות כנה, מכל הלב, במה שהיה לה היום, איך היא מרגישה וכאלה.

בטוח שאתה מתעניין בה, יכול להיות ההתנהגות שלך לא מביעה את זה מספיק חזק...

ואמא היא כזאת אישה של פעם... אז באמת לא יצא לי להכיר את הייצורים האלה מכוכב נוגה ;)

ולמה הדגשת ככה את הנשואים אם את רווקה???

סה"כ,המטרה היא שהקשר יצליח,אז צריך להיפתח ולשתף וכל מה שצריך - אבל להיות עם רגליים על הקרקע.

ולא להיסחף בהתחלה יותר מידיי,לכולנו זה קרה.(עונה על שאלת הדמיונות).

והנוסחא שלא להתבאס,ובכלל - הנוסחא המנצחת - אמונה בהשם.זה כל מה שאנחנו צריכים.

שהשם יצליח דרכינו !

תהיה אתה ותחפש את זו שמקבלת אותך כמו שאתה ושגם אתה מקבל אותה

ושאתה מרגיש טוב ושלם איתה ובקשר שלכם

היום! הכנה לקראת החג בירושלים! מוזמנים כולכם/ן! - צעירים מעל עשרים

'ברגע שאתה מרשה לעצמך ללכת בדרך לא הגונה וישרה, אתה תעשה זאת שוב בכדי לכסות על החטא הראשון שלך.
לפני שתספיק להבחין בכך, תעמוד אבוד בין אלפי טביעות הנעליים המזוגזגות שלך.
ואפילו תשכח את הכיוון שבתחילה רצית ללכת בו.'

- קים יון אי.

ועל זה אמרו רבותינו ז"ל, לא מערבבים זהב עם חלודה.

שהכוונה היא לא לפחד מפני סמכות, לא משנה כמה גדולה ומפחידה היא, וכמה אחרים רוכשים לה כבוד והוקרה.

זו בעיה גם אצל דתיים. פעם רבי נתן, תלמידו של רבי נחמן מברסלב, תפס את התלמיד שלו, רבי נחמן מטולטשין. הוא אמר לו - 'אתה רוצה להצליח? אף פעם אל תשתמש בענווה שלך כנגד הצדיקים. נגד הצדיקים תשתמש בעזות ובגאות הכי גדולה.'

מדוע? כי הצדיקים מפריעים לך. כמו שאמר פעם אחד 'אם אתה רואה את בודהה בדרך, הרוג אותו'. לא כי הבודהה רע, אלא כי הוא מפריע לך להתקדם ולצמוח. מה יש לאדם חוץ מהבחירה שלו והייחודיות שלו? כלום.

גם הרגל, אכן. מי שרגיל להחניף ולכרוע, סוף דבר הוא נופל בידיהם של אלה שהוא מחניף להם ורוצה להתקלס בכבודם. אל תתנו לפניות זרות והשפעות זרות להכנס, ברגע שהם יכנסו, יהיה לכם קשה להוציא את זה מכם, קשה הסיאוב בתוך האדם.

לגבי זוגיות, הרבה אנשים טועים במקום בו נופלים רוב אלה שמנסים להפיח "רוח אופטימית" בחיי האהבה: במקום שבו צריך להבדיל בין "לשאוף ל" ובין "חובה להגיע ל". ברור שלא לכל סיר יש מכסה, אולם זו אמרה שנועדה לתת עידוד קליל וקליט לאנשים ברגעים לא קלים.  ברור שאין לרובנו את ה"אחד/אחת" - אולם אנו אמורים - בלי היסטריה - לחיות תחת צילה של השאיפה למצוא אותו.

כנ"ל לגבי רוב ה"קלישאות" האחרות - אלו בסך הכל תמציות של שאיפות, או קווים המגדירים את תחומי החיים.

גם לא כל הילדים יהיו "אהובים ומקובלים רק אם יתאזרו בסבלנות". איפשהו לכל הבנים/בנות הלא חביבים, לא חייכנים, לא אטרקטיביים, לא כיפיים יש הורים, ואני מניח שחלק מהורים אלה נותנים לילדים שלהם פידבקים. ומה לעשות? להגיד לילדים שהכל בלוף? שיתחילו מאפס לחפש את ה"דרך הפרטית שלהם"?

בסופו של דבר גם מבוגרים הם ילדים מבחינה זו. צריכים את הקלישאות הכוללניות והחבוטות. אתה אף פעם לא מפסיק להיות ילד ממש... פשוט בשלב מסוים אין לך הורים שיקחו את האשם על השטויות שלך, ולעומת זאת יש לך ילדים שאתה צריך לקחת את האשם על השטויות שלהם.

זוגיות טובה ואמיתית לכל עם ישראל, אמן כן יהי רצון.

עומק המשפט.
 

עולם חסד יבנה .

הנתינה והאחריות

הם שתי מדדים  קריטיים לנישואין.
 

ואם שתיהם יודעים לבשל.

עליהם אמר הכתוב.
 

מה טובו אהליך יעקב.



 

גם מי שהניק שלו הוא 'נפש חיה'

מבין לליבך.

(כמו שכבר היו פה כמה לא מזמן..)

אתם שואלים את זה כאילו זה דבר שהתחדש לכם ..

כלומר באמת לא ידעתם על זה לפני שהתחלתם את הקשר?

תמוהה..

אם זה משהו שמפריע לכם אז לכתחילה לא מתחילים קשר שמשהו מפריע ..

זה לא "הכל" זה משהו בסיסי ,

אם אני מחפש בחורה תורנית שלא בקשר עם בנים בשום צורה שהיא

אני מן הסתם ינסה לקבל שידוך רק מהצעות רלוונטיות

יכול הלהגיד לך על עצמי שלפני החתונה גם הייתי ככה. (לא שיצאתי עם בנים לכל מיני מקומות, אבל הייתי מאוד חופשיה עם בנים שהכרתי.

ואחרי החתונה זה השתנה. (עכשיו אנחנו גרים במקום סופר דוס אז בכלל..)

יכול להיות שהיא תחשוב- "אם הוא כזה סגור/קנאי אין לי מה לחפש איתו", ומנגד אתה תחשוב- "אם היא לא מסוגלת להבין מה זו בלעדיות בקשר כנראה שלא זו בת זוגי". ואז כל אחד ימשיך לדרכו.

מצד שני יתכן שאתה תבין שזה מה שהיא רגילה וטוב לה, ולא מבטא חוסר נאמנות לך או להלכה, ותשלים עם זה שככה היא. או שתגלה שגם בעיניה זה לא אידיאלי ולא כך היא רוצה לראות את עצמה בהמשך, פשוט שזה מה שהיא רגילה. במקרה כזה ייתכן שיחמיא לה שאתה כביכול מקנא לה ורוצה בלעדיות בקשר.

בהצלחה!

מניסיון, אם זה מפריע לך - זה כנראה מהותי וזה לא ירפה ממך (לא משנה כמה תדחיק בעתיד...).

לענ"ד, זה אחד הדברים היותר מהותיים בקשר זוגי: ההבנה וההכרה שאשתי/בעלי הוא/היא האדם היחיד שאני נותן לו את תשומת הלב המירבית (כמובן שאין הכוונה שלא מקדישים זמן למשפחה ולחברים). מהרגע שבוחרים בן זוג אין יותר "להסתחבק" עם בני המין השני. זה נושא כ"כ רגיש ובמיוחד בזמננו שהכל זמין ו"היד קלה על ההדק". 

כל קשר עם בן המין השני עלול (וההסתברות גבוהה ביותר) לפגום בקשר בצורה משמעותית. הוא מוריד את הייחודיות של בת/בן הזוג ומחדיר מחשבות זרות.

אני בטוח שחלק ניכר מהקוראים כאן לא יסכים איתי, אבל זה מה שאני חושב וחוויתי את זה לצערי. 

אני לא כזו,אבל יש לי חברות כאלה שככה התרגלו

יש מקומות שזה ממש נהוג כל הקטע הזה של ידידים השאלה אם יודעים לשים גבול

לא הייתי ממהרת לפסול,זה ממש תלוי חברה

מי שיוכל לעזור- אשמח.

קודם כל לגבייך-

חשוב שתבני את העולם הרוחני והאישי שלך,אם זה הרצאות,אם זה שיעורי תורה באמונה,בזוגיות,זה מה שהכי יעזור לך בהתמודדות בחיים עם הלחץ של לימודים,זוגיות ובכלל,יעדים.

אם תתחזקי באמונה בהשם - את תהיי הרבה יותר רגועה לגבי ההצלחה שלך,ואם תלמדי על זוגיות - הרבה פחות ירגש אותך מה אנשים אומרים,כי מה שחשוב זה שתהיה לך דעת תורה וחשיבה נכונה בדברים האלה - לא תמיד מי שמבוגר מאיתנו בהכרח מבין,וחושב בצורה נכונה על הדברים,ולכן לא צריך להתרגש.

חשוב לזכור שאנחנו משתדלים בחיים,אבל העיקר תלוי בהשם,תתפללי שתצליחי בלימודים ותעשי השתדלות, מעבר לכך את לא צריכה לדאוג כי וודאי שהשתדלת ועשית מה שמוטל עלייך.

לגביי הבחור-

"אמר שלא סתמתי לרגע" אמרת את זה - אמרת הכל,יש כ"כ הרבה חסרונות מאחוריי משפט כזה,אין צורך אפילו לפרטם - פשוט לא שייך.

מאחל לך המון בהצלחה,והאמת - אם תתחברי לתורה,יהיה לך אמונה,ביטחון עצמי,רוגע,והבנה באיך זוגיות צריכה להתנהל כמו גם אדם שאת יוצאת איתו.

כל טוב (:

מסכימה ומוסיפה לדברים שמעליי- חשוב גם ללמוד את ההלכות לפני.. 

ולצערי זה דבר די נפוץ היום. אתה צריך להיות מודע ומוכן לכל המסגרת של חיי הנישואין, כולל הצרות שיבואו, והן תמיד באות.

רבי נתן כותב בליקוטי הלכות שהאישה מקבלת חיות מן הממון שהבעל מרוויח, וזו למעשה הסיבה של הכתובה. למעשה, הלכתית, יש היתר הלכתי שנקרא 'פילגש' ודעת הרמב"ן והיעב"ץ ועד, יש לזה תוקף גם בימינו. התורה מלמדת אותנו לבנות קשר אמיתי פנימי ועמוק, אך הדבר יכול לקרות גם במסגרת 'רגילה'.

העניין של הכתובה הוא חשוב מאד, כי הוא מתייחס למבנה הרגשי של האישה. יש משפט באנגלית שאומר 'romance without finance is a nuisance', תרגום 'רומנטיקה ללא ממון היא מטרד'. ואכן, רק במקרים נדירים ויוצאי דופן נישואין וזוגיות הצליחו במצבים כלכליים קשים. בימי קדם הייתה מחויבות גדולה יותר ולא היה מקובל כל כך להתגרש, היום התופעה רחבה עד יותר, בציבור הדתי וגם בציבור הכללי.

לפני שאדם צועד לנישואין הוא צריך להיות מוכן בגופו, בממונו, ובנפשו. הבעל הוא היחיד שיכול להבין את אשתו, ואם הוא לא יבין אותה ויתמוך בה, הבית הזה יתפרק. 

יש כל מיני 'רבנים' , בעיקר במה שאנשים חושבים שזה 'ברסלב', בלי להזכיר שמות, שמבלבלים לאנשים את המוח ומספרים להם כאילו רבינו לא רוצה אותם רווקים, ואם אתה לא נשוי אתה לא יכול להשיג מדרגות רוחניות, שזה שטויות במיץ עגבניות. ולרוב מדובר בכל מיני אנשים עם עבר לא קל, ומנסים להכניס אותם למסגרת של נישואין, שאם אדם לא מוכן אליה כלכלית ונפשית, היא תהרוס אותו. והיו מקרים כאלה, המזבח בכה, והם ממשיכים בשלהם.

אל תערבו אנשים בזוגיות שלכם, אל תסמכו על ספרי שלום בית, כל התערבות, בין גלויה ובין סמויה, ובין מילולית ובין בעל פה, עושה נזק. זוגיות של בעל ואישה זה קודש קודשים.

שמעונ על הרבה מקרים שיש זוג נשוי והבעל חוזר בתשובה, אשתו ממשיכה לחיות כמו שהיא רגילה, הוא הולך לאיזה רב שמתחיל לזבל לו את השכל על צניעות, הוא מגיע הביתה וזה מראה לו בדעת שלו כאילו אשתו היא איזו מפלצת, אחרי חודש הם ברבנות ברמת גן והבן אדם הפסיד את החיים שלו.

אוי לו למי שמתערב ומערב. לכו למקור, לשורש, לאמת. בדרך כלל זה נכון, אם כי יש גם לא מעט מקרים שבהם לא משנה מה תעשה, זה פשוט לא יעבוד.

משפטים באנגלית לא שייכים אלינו בתור יהודים? מה הפשט במשפט הזה בדיוק?

מאיפה אתה יודע איך מתנהלת זוגיות של אברכים חרדים? (אני ממש לא חושב שהזוגיות שלהם בסדר גמור) לא ברור לך שקשיים כלכליים (בוודאי לאורך זמן) יוצרים בעיות ומעיבים על כל קשר, כמה טוב מעיקרו שלא יהא?

זה לא משנה באיזו שפה המשפט.

מה שמשנה זאת ההסתכלות,אני לא לומד ממשפטים בעלמא באנגלית,זאת לא הדרך,ותהיה בטוח שהרב שלך לא יצטט משפט כזה או אחר ע"מ ללמוד ממנו.

ותתפלא,אני מכיר כמה וכמה אברכים חרדיים,וכן יוצא גם לי גם לדבר איתם,יודע איזה קשיים יש להם,וגם איזו סייעתא דשמיא יש להם.

דבר אחר - לא אמרתי שאדם לא צריך לדאוג לפרנסה שלו,ולא אמרתי שקשיים כלכליים הם דבר פשוט.

אמרתי שוודאי שאדם צריך לחשוב על עניינים כלכליים,אבל לא להפוך את זה לעיקר זה פשוט שזה לא נכון.

אני בטוח שכולם פה מכירים אברכים כאלה ואחרים,והם מסתדרים,וטוב להם.

השאלה היא האם התוכן נכון, המסגרת פחות חשובה. אתה יכול להשתמש בכך שהוא באנגלית לכל היותר כסימן ולא כסיבה. המשפט ההוא היה נכון ולכן זה שהוא באנגלית לא מעלה ולא מוריד (גם אם הוא לא היה נכון זה לא היה מעלה או מוריד).

לגבי האמירה על "הרב שלי", יש לו מעט רבנים שרואים לנכון לצטט גויים חכמים בשפות זרות בכל מיני הקשרים, אני יכול לתת לך דוגמאות, אם תרצה.

אני גם מכיר אברכים חרדים... תהיה בטוח שהם (כמו רוב בני האדם, אבל חרדים אפילו יותר) לא מכבסים את כל הכביסה המלוכלכת בחוץ... החברה החרדית די קורסת כלכלית, אבל זה נושא (או לא, אני בעד לא) לשרשור אחר

ברור שזה לא עיקר, ובכל זאת, זה מאוד מרכזי, גם כהיכי תמצי

אותם אלה שאומרים משפטים כאלה ואחרים,הם גם סוברים "שתסתדר בחיים" לפני שאתה מתחתן.

ולכן אני כ"כ נגד.כי זו הסתכלות שמעידה על כך שאדם איבד את הבסיס בעבודת השם איפשהו שם.

ואני לא נכנס לסטיגמות על החברה החרדית,אין בכך שום ראייה.

אתה שמת לב איך הטיעון שלך עבד עכשיו? אתה לקחת קבוצת אנשים, הצמדת להם פעולה ש"בדרך כלל" (מה? ממתי? למה?) הולכת יחד איתם ומתוך כך גזרתה באופן לא מוכרח תפיסת עולם ומכוח זה אתה בא לתקוף את הטענה הראשונית... לא מוצלח מי יודע מה...

אני לא אתווכח על העניין הזה,כי למעשה אתה צודק שיכול שהדברים נאמרו בצורה מאוזנת.

טענה מעניינת, יש לך מקור לזה?

לגבי בן עזאי, שנאהב את התורה כמוהו (כמה אנשים אתה מכיר שהיו מוותרים לחלוטין בלב שלם על זוגיות בגלל שליבם חושק בתורה?), יהיה מה להשוות. נראה לי "הכל מה'" התכוון לאנשים נורמליים

תניא, רבי אליעזר אומר: כל מי שאין עוסק בפריה ורביה - כאילו שופך דמים...בן עזאי אומר: כאילו שופך דמים וממעט הדמות, שנאמר: ואתם פרו ורבו. אמרו לו לבן עזאי: יש נאה דורש ונאה מקיים, נאה מקיים ואין נאה דורש, ואתה נאה דורש ואין נאה מקיים! אמר להן בן עזאי: ומה אעשה, שנפשי חשקה בתורה, אפשר לעולם שיתקיים על ידי אחרים. (יבמות סג: )

על פניו יש בדברי בן עזאי סתירה עצמית. יש לי כיוון לתירוץ, אבל הוא צריך עוד להבשיל...

זה מעניין, כי באים לקברו כדי להתפלל על זיווג..

ותראה מאיפה נתאזרחה הטעות הזו בלב ההמון...

-אזהרת צניעות: עניינים ותיאורים של מבוגרים-

דניאלו, הכל קשור והכל שייך. אם אין לך את היכולת לחבר את הנקודות ולהבין דבר מתוך דבר, זו בעיה אישית שלך.

דבר שני, משפטים באנגלית ועד איך שייכים אלינו, כפי שהם שייכים אל כל אדם בעולם המודרני. אנגלית טובה מסייעת מאד בקריירה ובתעסוקה, ובודאי שכל אדם הגון שעולה בידו, צריך ללמוד אנגלית כדי שיוכל להתקדם בחיים. וממילא בידיעת השפה בצורה שקרובה לרמת שפת אם יש יתרונות רבים, גם בעניינים של גמילות חסדים ועזרה לזולת, כך שבוודאי זו מצווה גדולה ללמוד אנגלית.

רבני איטליה במאה ה-16 וה-17 למדו מגוון של שפות, וגם למדו ועסקו במדעים כלליים, כמו כימיה ואסטרונומיה. הם כתבו ויצרו באיטלקית, ובדרשות שלהם באופן די קבוע היו באים נוצרים בתפקידים חשובים לשמוע והיה כבוד הדדי גדול. גם במרוקו, הייתה מעיין 'עזרת ישמעאלים'. בגדול, ההיסטוריה מלמדת אותנו שגדולי תורה בדרך כלל הרחיבו את הידיעות שלהם במדעים ובשפות והיו קשרים ביניהם לבין הגויים הנחשבים שם.

עדיף לחכות מעט עם הנישואין ולבנות בסיס כלכלי יציב. זה מקנה שלוות נפש ורווחה שתורמת לזוגיות המון. מעבר לזה, כמו שרבי נתן כותב, האישה מקבלת חיות מן השפע שהבעל מרוויח, בין אם הוא מרוויח שפע גשמי או רוחני. זה עניין קבלי טהור.

המבנה הנפשי הרגשי של האישה שונה בתכלית השינוי מזה של הגבר. זה דבר שצריך להבין ולדעת כאשר ניגשים לזוגיות.

אם נתמקד ביחסי אישות, אישה תמיד מתאהבת ונקשרת במידה מסוימת בגבר שהיא מקיימת איתו זאת מרצון איתו מרצון. בשפת החסידות נקרא לזה 'מותיר חותם ורושם'. לפעמים פחות ולפעמים יותר, אבל תמיד מתאהבת. ההסבר הפשוט הוא ההסבר הפיזי. יש גם הסבר ביולוגי, את שני ההסברים האלה אני אחסוך מפאת טעמי צניעות. בשפת החסידות אומרים שאישה הופכת להיות לכלי ברגע שהיא נבעלת. אולי באופן תת-מודע, מבחינתה, אבל הרגשות שנלווים לתחושת הכיבוש הם רגשות חזקים שלא ניתן בשום אופן להתעלם מהם. יש כאן עובדה ביולוגית ואנרגטית פשוטה מאוד ובלתי ניתנת לשינוי. התכחשות למהות המינית שלנו ייגמר בבעיות הפנימיות שלנו. בעולם החילוני יש נשים שטוענות בפה מלא שהן רוצות בן זוג רק בשביל העניין הידוע.

מי שטוענת כך יש לה קצת בעיות עם עצמה וזה די שקר ומסכה. לחילונים הייתי אומר, נשים לא צריכות להתכחש, וגברים לא צריכים לנצל את חולשתן ולעשות מה שהם עושים בלי לאהוב אותן בחזרה ובלי לקחת אחריות ומחויבות ולהתמסר. זה ימנע את חוסר הנעימות שבידיעה שאשה אחת בוכה ומושפלת נשארה טבועה ברזומה שלו.

נראה כי כבוד ואהדה הן מילות מפתח בין גבר לאישה . אשה לעולם לא תהיה ממורמרת ומושפלת אם יכבדו אותה, יעריכו אותה, יתענגו עליה. עכשיו, איך כל זה קשור? תכף.

ברגע שגבר מותיר רושם וחותם בתוך האישה, היא שלו ברמה מסוימת. הוא חייב להעניק לה ביטחון נפשי וכלכלי, זה העניין של הכתובה. הסיבה שפוחדים להתיר פילגשות זה אך ורק בגלל העניין הזה, כי יש גברים שהם חלאות, ויברחו מהמחויבות שלהם. מבחינת היהדות הקשר חייב להיות קשר אמיתי, עמוק ופנימי, ההתחייבות הכלכלית של הגבר היא בכדי שהקשר לא יהיה קל לפירוק, ומשום שהאישה יונקת את החיות שלה מהשפע שהבעל משפיע לה.

הלאה. רבי נחמן אמר שהנכסים והממון של האדם הם הנפש שלו. ממש כך. זה לא דבר חדש לחלוטין, כבר מתקופת הבעל שם טוב יש עניין שחובה על האדם לעבוד כדי לברר את ניצוצות הנשמה שלו. בחובת ברסלב לדוגמה, האדם חייב לעבוד, זה ציווי מפורש של רבי נחמן. זה עניין גדול ועמוק ופה זה לא המקום להתעמק. הנוסחה היא פשוטה. ממון=נפש. מבינים? לא עניין חדש, חז"ל כבר אמרו שעני חשוב כמת.

לפני שתתחילו לספר לי פה על צדיקים ורבנים שהיו נצרכים לבריות והשפיעו בעולם, אל תטרחו. אלו אנשים יוצאי דופן שאי אפשר להבין את העולם שבו הם חיו. ככלל, זו מצווה גדולה לעבוד ולהרוויח ממון, כדי להשפיע איתו לטובה בעולם הזה, וכדי לכלכל את הבית. לכסף יש עניין גדול וחשוב בעולם, ומטבע הדברים זה נושא די גדול ומורכב בברסלב. הקשר בין ממון לנפש הוא קשר ישיר, ויש קשר ישיר בין רוחניות לממון, אפילו יש רבינו אמר שיש תורות שאפשר להבין אותם רק על ידי עשירות. הכל קשור קשרים, וזה בל ינותק.

בקיצור, צריכים להיות מוכנים נפשית, גופנית, רוחנית, וכלכלית. וכל הדברים האלה משפיעים אחד על השני. אנשים שמלאים בטרדות ובדאגות לגבי הוצאות ולגבי הבית, זה מביא הרבה פעמים לידי תחלואות גופניות. לחץ דם, נדודי שינה, חוסר יישוב הדעת וחוסר רווחה נפשית. תנסה לצמוח רוחנית בלי רווחה נפשית ובלי יישוב הדעת. זה קשה מאד. הכל משפיע על הכל, והכל קשור, לא נחפור יותר מדי, צריך לבוא מוכנים, והמשכיל יבין.

אל תבקרו אישה על האוכל או על האפייה שלה. זה נושא רגיש ששווה ערך במשקלו לעניין המראה שלה. אם אתם הולכים לשם, אתם לוקחים את ציפור נפשה ומועכים אותה ותולשים לה את הכנפיים.

אני לא אומר שאין מצב שלא תאהבו, או שלא ימאס, או שזה פשוט לא יהיה טעים, אבל תשתקו. ממילא היא תבחן את התגובה שלך ותראה אם אתה באמת אוהב את זה, העובדות החיצוניות פחות חשובות. אז גם אם, תשתדלו מאד להראות שאתם אוהבים את זה.

אני אעודד את אשתי לבשל אחרי פן. רק כדי להראות לה שאני מוכן לאכול אפילו את השיערות שלה.

סיפור ששמעתי נראה לי מהרב לסרי אבל לא בטוח-

על בנ"א שכל שבת כשאשתו הגישה לו את הדגים- היה פולט באכזבה- 'אה, זה לא כמו של אמא שלי'. וכך כל שבת במשך שנים...

עד ששבת אחת אשתו הביאה דג מאמא שלו ללא ידיעתו, וציפתה לתגובה...

כשהגישה לו את הדג התגובה הייתה- איך לא- 'אה, זה לא כמו של אמא שלי'

אז חוץ מזה שאכן מזעזע היחס לאישה וכו' כמו במקרה הנ"ל

הנקודה שפלצור העלה אמיתית ויש בזה סוג של השתקפות עצמינו- ברמות שונות כמובן ובסיטואציות ונושאים אחרים.

אני אישית לקחתי זאת לתשומת ליבי, ותודה פלצור על החיזוק!

גיפט קארד זו ממש מתנה מעולה לזוג.

זה "מחייב" לקנות דברים, שבתור זוג צעיר אם היינו מקבלים כסף לא היינו משתמשים בו לזה, ואם היו קונים לנו

אותם, יש סיכוי ממש טוב שהיינו צריכים ללכת להחליף, מה שאומר לעשות את זה בתוך 14 יום מתאריך הקנייה,

ומגביל את היכולת לבחור חנות(בהרבה גיפט קארדים יש כמה חנויות).

נכון שזה לא יכול להיראות כמו משהו שמגיע מתוך- יאללה קחו כסף ותעזבו אותי, אבל זה ממש נפלא, מהצד

המקבל. מלא דברים קטנים ויפים שהיינו מוותרים עליהם אם לא היינו חייבים לבזבז את הכסף הזה, הגיעו ככה.

שלא בטוח שתרשה לעצמה לקנות, כי אחרי החתונה לפעמים חוסכים פתאום.

לדוג': מפה כייפית לשולחן, מצעים (תלוי כמה רוצים להשקיע), סט טיפוח, שעון קיר. 

וכמובן,פתק החלפה..

חוץ מזה כל הרעיונות מקסימים