או שאתה אוהב את תפקיד "מכה רעהו בסתר"?

אולי בעתיד תעשו תמונה עדכני

תמיד איכשהוא הגננות מתעקשות להצטלם בזוגות

ומשום מה נדמה להם שלצלם 2 בנות ביחד זה לא מספיק מגניב ואז את נתקעת עם אלבום מצ'וקמק שחצי ממנו מכיל תמונות שלך עם ההוא מקצה הרחוב

ואם כבר מדברים..אצלי היו רק חברות מהגן כי הבנים תמיד איימו שיגיעו מחר עם אקדח 

אז בחרתי שלא להסתכן

ומצחיק פצצות..במיוחד כששני ילדים ( ואני מדברת על מקום דוס) התנשקו.. זה היה הזוי ברמות!! מאיפה הם למדו את זה?!

אני מצטער בישבילך אבל תאמיני שה' מייעד לך מישהו אחר ואין טעות בחשבון

יש מצב לרמזון לאיך זה נגמר? מה גרם ?..

סליחה אם זה קצת חרוש.. אבל חייבת להקדיש לך באהבה:

אִם תִּפְגֹּשׁ אָדָם שָׁבוּר

שֵׁב אִתּוֹ

עַל סַף הַשֶּׁבֶר הָאָרוּר

אַל תְּנַסֶּה לְתַקֵּן

אַל תִּרְצֶה שׁוּם דָּבָר

בְּיִרְאָה וּבְאַהֲבַת הַזּוּלָת

שֵׁב אִתּוֹ

שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם לְבַד.

(סמדר וינשטוק)

השירשורפלצת שלך נכנס ללב של הרבה אנשים!

חיבוק גדול..

יהיה טוב. בעז"ה בקרוב.

מחזק אותך. לא נעים לסיים קשר ועוד יותר לא נעים כשעושים את זה לך. בטח כאשר מהצד שלך השקעת הרבה ואפילו התלבטת כל כך בנקודה קריטית שכזאת כמו ששיתפת כאן - ראינו כמה הקשר חשוב לך ולכן ברור עוד יותר כמה זה קשה לך שזה נגמר. וזה שזה נגמר "לא נעים" - עוד יותר מוסיף.  

בעזרת ה' תהיי חזקה! להיות שבור בשלב הראשון זה בסדר גמור, ואני ואחרים כאן (בטוח) מחזקים אותך. 

וכמה נכון מה שכתבת, כמה נכון "רבות מחשבות בלב איש..ועצת ה' היא תקום". כמה אנחנו צריכים לעבור ולכאוב ולהישבר עד שאנחנו מבינים את זה, מפנימים את זה ומקבלים את זה.

כל טוב לך, ב"הצלחה בהמשך הדרך!

אחרי תקופה של זוגיות לשמוע את הצפצוף של הוואצאפ בבוקר ולדעת שמישהו קם וחשב עליך, את הגעגוע והציפיה לראות אותה בערב. שאתה תופס את עצמך חולם באמצע היום או מחייך חיוך מטומטם. את השיחה בטלפון באמצע יום עבודה, לדעת שמישהי חושבת עליך ואתה חושב עליה. את הפגישות בניכם, את הבדיחות שלך ואיך היא צוחקת. שאתם נפרדים והיא אומרת לך תתקשר שאתה מגיע הבית אתה בטח עייף, לשמוע אותה לפני שאתה הולך לישון אומרים אחד לשני לילה טוב

ואז נפרדים....

בבוקר אתה קם ויש צפצוף, אתה מסתכל ורואה הודעה "קרקע חקלאית בהרצליה- רק 299 אלף שקל" אתה מרגיש ריק וקם לעבודה רק בשביל הכסף. אין געגוע ואתה רק מקלל את כל העולם, אתה מתנחם בזה שיש לך לימודים ועל זה שאתה מגיע הבית ואוסף את עצמך רק בשביל הציון במבחן הקרוב. ולפני שאתה הולך לישון עוברות לך המחשבות מה לעזאזל לא הלך ושיישרף העולם ואיך אני קם מחדש

זהו...

וואלה צודק אחי..מדוייק

וחוץ מזה החתימה שלך... זהו אז קשר אחד שלא הולך אז מוותרים? מנסים עוד עד שמצליחים...

לפעמים מה שאנחנו חושבים שהכי מתאים לנו אז זה לא מה שבאמת

ששם אמו כמו השם שלך ותחליטו להתחתן, תשני את השם שלך?

אבל זה ממש  לא להלכה.

בענין צוואת ריה"ח.

ואכן, יש המוסיפים שם כאשר השם זהה.

אצל התימנים במקרים מסוימים היו משנים את השם של האישה. היו עושים גימטרייה ואם זה לא מתאים היו משנים, לא זכור לי בדיוק איך

שהקשר יתקדם... (אשאל - לא אם לחתוך/לא לחתוך, אלא איך לסדר את זה..כי זה לא בעיה למצוא פתרון גם למחמירים..בטח אם זאת הזיווג שלך משורש נשמתך)

ברור שהייתי מעדיפה מישהו לא בשם של אבא/אחים שלי

אבל אני יודעת שזה שטויות

שיש בנות/אנשים שיוצרים קשר יחסית קרוב ואז הפחד מהתחייבות מרתיע אותם,

והם עוזבים את הקשר.

לדעתי זה לא חוסר רגישות אלא בעיה שאולי אדם מקצועי יוכל לעזור לה בזה.

אם היו עושים לכם דבר כזה וחבר\ה היו שואלים אתכם אם לצאת עם הבחור\ה בטוח שהייתם מזהירים אותם. אם היה לי חבר שהיה עושה דבר כזה לא הייתי מציע לו אף אחת. לפחות עד שיתאפס על עצמו.

ולענייננו. מה היא אומרת על מי שהיא עושה, את שואלת אותה למה עשית דבר כזה? מה ואיך היא מגיבה?

איך אחרי תקופה ארוכה ולא פעם ולא פעמיים היא פתאום מחליטה לנתק קשר? עזבי הודעה\שיחה, זה לא פתאום הכל מתהפך והקשר לא נראה לה. נראה לך שהיא בכלל לא מעוניינת להתחתן עכשיו? בחורה דתיה, לא חילוניה שיוצאת עם חבר והיא יכולה לצאת שלוש שנים ואז להתחתן, אולי כדאי לבדוק מה שורש הבעיה. לזרוק בהודעה זה אולי התסמין ולא הבעיה.

יש התלבטות, חושבים, מדברים על הפערים ואז נפרדים. זה לא מתהפך ביום אחד.

זה לא רגישות יתר כלפי האחר

זו רגישות יתר כלפי עצמה..

כי אחרת זה לא מסתדר היא לא יכולה לשלוח הודעה, שלדעת הכל מסמלת, אחרי תקופה ארוכה סוג של התחמקות,

ומצד שני להחשב כרגישה כלפי הצד השני..

היא עצמה בעלת רגישות יתר וחוששת מהנושא, ולכן מעדיפה להתחמק בצורת הודעה

לא סותרת שיש פה קושי. או שלא הבנתי את כוונתך...

את יודעת מה היא?

וכן בתור חברה שלה, אם תוכלי לדרבן אותה / אפילו ללמוד איתה ביחד זה יהיה מדהים.. 

אח"כ מתי שתלמד איך להתנהג , פשוט תצא עם בחורים רחוקים ממנה.

כלומר - גרה בצפון , שתצא עם מישו מהמרכז.. (: 

להתחיל מהבעיה ה"פרקטית", בתור דאגה לכך שהיא מקלקלת לעצמה - כך יותר קל להקשיב, כי זו לא ביקורת ישירה.

ואז לנסות לגלגל איתה שיחה ממה זה בא. אולי המסקנה שהיא מידי מרוכזת בעצמה או כד'.

ולנסות, אם כך, לחושב ביחד על פיתרון לשורש הענין. אחרת, אותה התייחסות עלולה בפנים אחרות לעלות גם בנישואין חלילה.

יש כאן בעייתיות במידות. זה חוסר התחשבות וקרירות. מציע שתדברי איתה או עם מישהו קרוב אליה שידבר איתה על הנושא ויבהיר לה מעל לכל ספק את הבעייתיות שבהתנהגות הזו ושהיא חייבת לעבוד על עצמה. לא בשביל להתחתן -בשביל להיות בן אדם. אחרת יהיה לה קצת קשה בחיים וכדאי לעבוד על זה עכשיו ולעשות את החיים קלים יותר. זה יתכן וזה אפשרי, כולנו מלאי חסרונות.

עניין נפשי קל כלשהו

סוג של "דוגרי"ות שהיא לא "פוליטיקלי קורקט"

קצת כבוד הדדי. להסביר מה לא מתאים.

תאר לך אתה יוצא עם בחורה חודשיים-שלוש, נוצר קשר, יש קצת געגוע ופתאום הודעה "מצטערת זה לא ילך" אם חבר היה עושה דבר כזה למישהי הוא היה חוטף ממני סטירה

זה משפט ממש קלישאתי.

מזה הכל בראש. ברור שבראש אז איפה ברגלים?!

כל בנאדם שחווה את מה שאת מתארת יודע שזה בראש. כי בראש יש הכל דמיונות מחשבות, שאיפות,רגשות.

וזה לא נכון שאת צריכה פשוט להתחיל לחשוב אחרת. כחי מין הסתם אם היית יכולה לעשות את זה היית עושה את זה.

יש לך חסימה מסויימת, קושי.

ומה שיכול לעזור לך זה טיפול פסיכולוגי. לדבר להוציא לשחרר.

זה ממש לא הולך להרוס לך את השידוכים. חצי מהמדינה הולכת לפסיכולוג. זה שמישהו הולך לפסיכולוג זה רק מראה שהוא בנאדם בוגר שמטפל בעצמו ובבעיות שלו.

אם תחכי בלי לעשות כלום המצב לא יהיה יותר טוב.

מחזקת אותך על ששיתפת פה. ומזמינה אותך לדבר איתי בפרטי אשמח לעזור לך..

הרבה פעמים זה נעשה יותר ויותר מתוסבך כי לא מכירים בעצם זה שיש בעיה ומדחיקים אותה.

לגבי האמירה ש"הכל בראש"

ברור שזה נכון,

אבל בד"כ כשאומרים את זה מתכונים שהפיתרון הוא פשוט ולא צריך להיכנס לזה בעומק 

- וזה ממש לא נכון.

אנשים שלא חוו דיכאון/ לא אנשי מקצוע מיקצועיים, לרוב לא כ"כ מבינים באמת 'מה הסיפור?'[במיוחד שבמשך הרבה זמן אדם עשה הצגות שהכל טוב], וחושבים שבכמה אמירות פשוטות הכל יגמר.

לשנות דפוסי חשיבה שנגרמו ונגרמים מחוויות רגשות ופרשנות של המציאות [בפרט שזה במשך שנים] - זה לא דבר שפשוט לעשותו בלי הדרכה וייעוץ [ועם יעוץ טוב ונכון ב"ה אנשים יצאו ויוצאים מדכאונות ואפ' יותר מחוזקים].

לגבי השידוכים נשאל שאלה אחרת:

האם בחור ירצה לצאת עם בחורה בדיכאון שלא טיפלה בו?

אני חושב שהתשובה ברורה. וגם אליבא דאמת [גם אם המשודך לא יגלה או שיסכים בכל זאת וכו']

- זאת מציאות שצריך לפתור אותה בשביל לחיות חיים בכלל, וחיי זוגיות בפרט - בבריאות ושמחה.

ובלי להיכנס לעניין הזה ברצינות זה לא יפתר לבד - חשוב מאוד לא לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח!

בעניין הטיפול עצמו -

אני ממש ממליץ לפנות ליועץ שבא בגישה יהודית אמיתית לכל העניין של הנפש [ממליץ בחום מניסיון על בוגרי ביה"ס ליעוץ תורני תורת החיים].

ממש מבהיל לראות את הקילקולים שעומדים ביסודות התפיסות הגויות והחילוניות לכל העניין של הנפש והטיפול בה.

חיזקי ואימצי, בהצלחה רבה!

תודה רבה על כל התגובות!!!

למרות שיש כל כך הרבה אנשים שרוצים לעזור לי עדיין אני מרגישה לבד בכל הסיפור הזה, שכל-כך באלי שיגמר כבר

אני עדיין נרתעת מהרעיון ללכת לפסיכולג (אני מרגישה שהליכה לפסיכולוג זה כמו חותמת על זה שיש לך מחלת נפש- אני יודעתתת שזה לא נכון!!!!!( (אל תאכלי אותי על האמרה הזאת) אבל ככה זה תקוע לי בראש וככה אני מרגישה..).

יש למישהו רעיון לשיטת טיפול אחרת אולי?

ומה זה טיפול בשיטת cbt?

..

כל אדם יכול לסבול לפעמים מתופעות של דיכאון, למשל אחרי אירוע מצער וכדו' כל אדם יכול לסבול לפעמים מכפייתיות(סגרת את הגז?\הדלת?) וכל אדם יכול לסבול לפעמים ממצבי רוח קיצוניים שמתהפכים לו(מאניה דיפרסיה). אדם שמאובחן -זה פשוט קורה אצלו הרבה יותר ובעוצמות חזקות הרבה יותר.

ועוד, האם אדם שח"ו סובל מסכרת לא ילך לטיפול כי זה חותמת על היותו עם סכרת? ומה לגבי סרטן? ומה לגבי סתם מישהו שיצא ממלחמה ועבר שם טראומות(יש לי לפחות חבר אחד כזה שאני יודע עליו מצוק איתן)? מה עם מישהו שסובל מקריזות ועצבני? ומה עם אדם שסתם עייף המון במהלך רוב היום וקשה לו לתפקד? מה יותר טוב ממה? מה נורמלי? כל אחד והתיק שלו. אל תתרגשי מההשפעה החברתית והסטיגמות הקיימות. אני כל הזמן שומע על אנשים שהולכים לאנשי מקצוע בתחומים שונים הקשורים לנפש. בחברה החילונית זה בכלל נפוץ. וכל סטיגמה שהיא לא משנה את המציאות האמיתית והיא שלפעמים פשוט צריך עזרה חיצונית לסדר את המחשבות והנפש או לטפל בהן.

אגב, רק כדי לסבר את האוזן - האם מישהו שהולך להתייעץ עם רב בהמון תחומי חיים זה לא סוג של טיפול ועזרה? ומה לגבי סתם חבר טוב שיודע להקשיב ולייעץ?

השאלה היא לא איזה תיק יש למי - השאלה היא אם למי שתרצי להתחתן איתו יתאים לסחוב איתך ביחד את התיק הזה שיש לך ובעז"ה גם יעלם. ואם לא - אז כנראה הוא פשוט לא מתאים לך ולא בשבילך.

לסיכום דבריי - לפעמים תהליך עצמי הוא קשה. יש אנשים שעוברים אותו לבד ויש אנשים שצריכים עזרה. אני מכיר אנשים מכאן ומכאן. את לא צריכה להתבייש בעצמך - זו את. לכל אחד יש יתרונות וקשיים ובהתאם גם לך. וכמו כל אדם - את סה"כ רוצה לטפל בנקודות שקשה לך בהם - עם אנשים שפשוט מבינים בזה יותר ובעלי נסיון.

מקווה שהצלחתי להועיל.
שיהיה בהצלחה רבה!

קודם כל את מהממת והכל הכל יסתדר לטובה בעזרת השם ממש.

את תראי.

את תהי שמחה ומאושרת ועם חיות אמיתית ותזכי להקים בית כשר ונאמן בישראל עם בחור שיאהב אותך ממש!

דבר שני,

אל תבהלי מהמצב הזה נשמה!

זה לא נעים בכלל ואני מבינה אותך מאוד, אבל אפשר לצאת מהכל.

צריך לפעמים מישהו מדוייק שיכוון,

ויעזור לצאת מהמצב כי "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" ולבד זה יכול להיות אפשרי אבל מאוד קשה.

אין לך מה להתבייש בזה בכלל.

ברגע שתכירי בחור רגיש שיאהב אותך, ותספרי לו שבעקבות זה שלא היית שמחה מספיק הלכת לטיפול מסויים הוא יעריך את זה מאוד. מבטיחה לך.

זו מעלה גדולה בעיני שאדם רוצה לצאת ממצב לא טוב שהוא נמצא בו ויפעל לשם כך.

אז אל תחששי מזה בכלל

ועוד דבר,

אני בטוחה ממש ממש ממש שברגע שתצאי מזה ותעברי עם עצמך תהליך בריא ונכון את גם תכירי אותו בפשטות ושמחה גדולה. עצם המצב הבריא בנפש פותח פתח לשפע בנקודה הזו

ולסיום, וחשוב לי לומר זאת (ונא לא לפתח דיון בנושא, היו כאן די והותר כאלו )

אני לא ממליצה ללכת לפסיכולוג, אלא לסוג אחר של טיפול. שמותאם לנשמה הקדושה שלך.

ואם את עיקשת ללכת דווקא לפסיכולוג

אז חשוב שיהיה יר"ש.

אם את רוצה לברר לגבי זה, מוזמנת בשמחה באישי!

הנפש יקרה היא וצריך לשמרה ולהזהר בה מאוד מאוד (רבי נחמן )

ה' יברך אותך אחות!

דבר ראשון אני רוצה לשלוח לך חיבוק ענק! את מתארת כאן קושי לא פשוט שמלווה אותך כבר 3 (!) שנים..ובעיני זה ממש טוב שפנית והצפת את הקושי- לפעמים זה ממש חלק מהריפוי...(בלי להתיימר להיות איזו פסיכולוגית ) 

אני חושבת שזה מעולה ששיתפת את ההורים ועירבת איש מקצוע. 

לדעתי טיפול פסיכולוגי (במיוחד אם המליצו לך עליו) הוא חשוב מאין כמוהו ועשוי לעזור לך- החשש שלך מפני "פגיעה" בשידוכים מובן אבל אני לא חושבת שמוצדק...הרי אם לא תלכי לטיפול- רוב הסיכויים שהמצב יישאר כמו שהוא ולא יעבור מעצמו (במיוחד אם את מציינת שזה כך כבר 3 שנים ואין סיבה ספציפית לכך) האם את רואה את עצמך מצליחה לצאת למטרת היכרות וחתונה ככה? דווקא ה"דיכאון" הזה עלול להרחיק ממך את הבחור ולא הטיפול בו!

אני מאמינה שטיפול כזה (וכמובן המון תפילות) רק יועיל בעז"ה, כמובן שחשוב להעלות את זה בפגישות (מתי ואיך זאת שאלה מצויינת) אבל כמובן בפרופורציה- במיוחד אם הטיפול ישנה את המצב לגמרי.

ואגב, לא כתבת בת כמה את או מה את עושה בחיים- אבל בכללי תמיד טוב לעסוק במשהו משמעותי שגורם לך הנאה- אל תעצרי את החיים בגלל זה!

שיהיה לך מלא בהצלחה!

אז ככה, קודם כל - תלכי למישהו מקצועי שאת יכולה לסמוך עליו ושיעשה הבחנה. איש מקצוע צריך להיות מעורב בסיפור והוא ידע לומר לך אם את עוברת משהו שמצריך טיפול.

דבר שני, הורים, מטבע היותם הורים - מאוד רוצים לגונן על ילדיהם וגם קצת על עצמם ולכן יהיה להם קשה עם כל דבר משמעותי וקשה שיהיה לילד. בהתאם, אני משער שכל אדם שמספר להורים שלו על קושי בלתי סביר נתקל בתגובה דומה(אני מכיר מקרוב מישהו שנתקל בתגובה ממש זהה) וכאילו חוסר רצון להכיר במציאות. כי הרי כל קושי נפשי נובע ממשהו בשכל - האם עצם הידיעה שהכל נמצא בשכל עוזרת לפתור את עצם הבעיה? לפעמים כן, אבל לא תמיד.

וביחס לחשש משידוכים. יש הבדל מהותי בין אדם שמודע לעצמו ומוכן לטפל לבין אדם שלא מודע לעצמו ולכן לא מוכן לטפל. אם משהו נמצא בטיפול - הרבה יותר קל להתחתן עם מישהי בידיעה שהיא נמצאת בידיים טובות בנושא הזה מאשר בחורה שלא מודעת לעצמה ולא מטופלת. ההכרה בבעיה והרצון לטפל בה היא בהגדרה חצי מהפתרון. ומשום הצורך שאני רואה לדרבן אותך בעניין אהיה יותר חריף, הרי להסתיר דבר כזה מבחור זה לא הגון, ומה את חושבת שיפגע יותר בשידוכים - שבחור ידע שהוא יוצא עם מישהי עם בעיה לא מטופלת בטענה ש"הכל בראש" או שהוא ידע שיש בעיה אבל היא בטיפול ויש תהליך של התקדמות וכדו'?

על כן, אני ממש מציע לך ללכת לאיש מקצוע - פסיכולוג שיעשה הבחנה והוא(!) שיקבע את מצבך והאם הדבר שעליו את מדברת כפי שתציגי לו את זה על כל פרטיו וענייניו(חשוב לא להסתיר מידע - זה לטובתך בסה"כ!) הוא דבר המצריך טיפול ואיזה סוג טיפול מומלץ במצב הזה. כשתבואי עם חוות דעת מקצועית - אני חושב שזה יכול גם להקל על ההורים לקבל את המצב בכל כיוון שלו.

שיהיה בהצלחה רבה!

לא פשוטים בשביל להיות בריאה, מאוזנת ושמחה למענך ולמענו בשביל שיהיה לכם טוב ביחד.
מצבים כמו שלך יכולים להעיד על כך שהחיים שלך כמו שעיצבת אותם עד עכשיו, הם כבר קטנים מדי לנשמתך שגדלה. כמו נחש שגדל ומשיל את עורו שקטן עליו כבר. אני כמובן לא מתיימר לאבחן, אלא רק להגיד שמניסיון יכול להיות שהמצב בו את נמצאת עכשיו הוא סימן למשהו גדול בך שרוצה לפרוץ החוצה להיוולד ולפרוח, וזה מלווה במשבר.
ואני מצטרף לאלה שכתבו להיזהר מאוד מפסיכולוגים לא יראי שמיים. כבודם במקומם מונח, אבל לפעמים ההבנה שלהם את המציאות כל כך פסימית, מקובעת ורדודה, שיש אלטרנטיבות הרבה יותר טובות מהם.
תחשבי איך תסתכלי על עצמך בסיפוק עוד כמה שנים אחרי שתעברי תהליך ריפוי נכון ואמתי שמותאם לך.

את לא בוכה סתם, הדמעות שלך אולי מוסרות לך מסר שיש משהו בתוכך עמוק ומשמעותי שרוצה להתבטא אבל בינתיים לא מצליח להתגבש ולהתממש, ורק את יכולה לגלות מה זה בדיוק.
אל תוותרי לעצמך.
מצפים לך חיים יפים, מלאי גוונים, מורכבים, מרתקים ומאתגרים שלא כולם זוכים להם.
מקנא בך.

בס"ד

גם אני חשבתי פעם ככה על טיפול.

בסופו של דבר הבנתי שקושי נפשי(לדוגמא אצלי זה פחד) על אף כל הצער הגדול שהוא עלול לגרום - גורם (כאשר לא מוותרים להתמודד מולו) להסתכלות עמוקה ואחרת על החיים.

הסבל והצער מחייבים את האדם לעמול והתמודד ואז יוצא שהוא מתקדם במידותיו והשקפותיו ומעשיו. בסופו של דבר הטיפול לא צריך להפחיד.

כמובן אך ורק טיפול שעל פי דרך התורה ולא על פי הפסיכולגיה החילונית.

כלומר על פי פסיכולגיה יהודית. ובנוסף ממליץ לך מטפלת ולא מטפל מטעמי צניעות ברורים.

אני מאוד מאוד ממליץ לך על הספר "בגן האמונה" של הרב שלום ארוש.

בנוסף יש שיעורים שממליץ לראות של ד"ר מיכאל אבולעפיה בערוץ מאיר ודרך אגב זאת דוגמא לטיפול על פי פסיכולגיה יהודית להבדיל מהפסיכולוגיה החילונית:

טיפול ביאוש - משבירה לתיקון - התמודדות עם משבר

לדעתי טיפול נפשי לא אמור בכלל לעניין אותך מה יחשבו עליך וכו'....

את צריכה לעבור דרך של התקרבות לה'. אם למשהו זה יפריע ובגלל זה הוא לא ירצה אותך זאת בעיה שלו - יש הרבה שיסתכלו על זה באור חיובי דווקא ובתור ערך של קושי שהביא לידי ביטוי עבודה עומק וברכה.

ממליץ לך על כל עניין ההתבודדות עם ה'. במקום לבכות סתם ככה בשביל לפרוק אז לדבר עם ה' ממש כמו אבא ואמא ואפילו כדבר שיותר מכך.

בשביל ללמוד את הדרך הזאת את צריכה ללמוד את הספר בגן האמונה.או את הספר בשדי יער.ויותר ממליץ למצב שלך את בגן האמונה. הספרים הם של הרב שלום ארוש.

ממליץ לך 10 דקות כל יום בגן האמונה בלי לוותר גם שנראה שהכל שחור ואין סיכוי.

ושתלמדי עם הזמן את ההתבודדות לא לוותר גם שקשה - כל יום זמן קבוע להתבודד.

ה' איתך ואוהב אותך אל תשכחי את זה. שיהיה לך בהצלחה

מנסיון כמטופלת ומטפלת.

זה מוכר גם כקינסיולוגיה.

הציל אותי מהמון קשיים וב"ה כעת אני מצליחה לסייע לאחרים.

שיטה שרבנים רבים יצאו נגדה. מכילה מאפיינים רבים של עבודה זרה.

אנסה קצת להביא את נקודת המבט שלי.

הגמרא במסכת יומא פו מדברת על בעל תשובה:

תניא(שנינו בבריתא) היה רבי מאיר אומר:"גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם כולו"
שנאמר:"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם אֹהֲבֵם נְדָבָה כִּי שָׁב אַפִּי מִמֶּנּוּ"
מהם לא נאמר, אלא ממנו.  אפילו מהיחיד שעושה תשובה כתוב שהוא אוהב כמו נדבה שהיא טובה יותר מקרבן חובה.

היכי דמי(איך נדמה) בעל תשובה?

אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה(שנכשל בה כבר) פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה. מחוי (מראה) רב יהודה: באותה אשה באותו פרק באותו מקום..

רש"י: שעבר שם העבירה ואותו פרק מתוך שדומה מכל וכל לזמן שנכשל בו כבר יצרו מתגבר עליו ואומר לו ראה פלונית. ואותו מקום ואותו פרק הוא קום עשה מה שעשית כבר.

בעל תשובה, לפי ההבנה הזאת של הגמרא. היא שינוי בלתי הפיך אצל האדם.

כמו במצוות ועבירות

כך גם במידות של האדם.

אדם שעושה עבודה עצמית במידות של עצמו. עבודה קשה, סזיפית, מתישה, אבל שווה כל טיפת זעה, בסוף הופך לאדם אחר אחר לגמרי. בלי שום קשר ל"אדם" שהיה קודם החטא, לאדם שהיה קודם העבודה המידותית.

עבודה עצמית, תהפוך אותך לאדם אחר. 

תהפוך אותך לאדם שונה. 

תהפוך אותך לאדם שלא זוכר איך הוא היה במקום שהוא היה.

לא מפסיקים לחלום. 

את ממש נשמעת כמוני בגיל ההתבגרות..

מצבי רוח נוראיים ובכי.. אני ממש מכירה את זה..

מנסה לחשוב מתי זה עבר- אולי בסביבות גיל 18 אני חושבת? כמובן שהיו תקופות טובות יותר ופחות, אבל אני חושבת שזה דיי מוכר כסימפטום של גיל ההתבגרות.

אני לא אומרת לשלול טיפול, ויכול להיות בדיעבד שללכת לאיש מקצוע היה הדבר הנכון גם בשבילי (לא שיתפתי בזה אף אחד, אשרייך על האומץ!)

רק אומרת שתדעי שאת לא לבד שם. ושזה עבר לי. ומקווה שגם לך יעבור בדיוק באותה צורה.

ב"ה אני מאוד שמחה בחיי.

לפעמים אומרים שכשאין שמחה בלב צריך להתחיל אותה מבחוץ ואז היא נכנסת לפנים. קל להגיד, קשה לעשות, אני יודעת.. אבל תנסי.

בהצלחה אהובה!

לפעמים דכאון נובע מחוסר ברזל/ויטמין B וכל מיני אחרים. 

בטח הD שלך נמוך עד הריצפה, כמו כל עם ישראל. 

צאי לשמש כל יום הליכה חצי שעה הוכח שזה משפיע כמו כדור נוגד דכאון. 

אם את הצלחת להסתיר את הדכדוך שאת שורה בו זה לא דכאון!

בקשר לאוכל אני מכירה את התופעה מעצמי שנה קודמת ירדתי 6 ק"ג ואני רזה גם ככה

פשוט החלטתי לעזור לעצמי. כמה פעמים "פירגנתי" לעצמי ארוחה אמיתית בשרית ממסעדה

התאבון חזר.

לא צריך להיבהל ממה שמרגישים פשוט להגיד: ככה אני מרגיש/ה, מה אפשר לעשות כדי להרגיש טוב יותר. 

 האנטיביוטיקה הכי טובה לחיים: להודות לבורא כל יום, דקה של הודיה לפחות!!

ואין אין אין על השמש!!!!

שלוש שנים סבלתי מדכאון חורף, הייתי יוצאת מהבית בקושי בזריחה וחוזרת בחושך

למדתי:  יציאה יומית לשמש הזורחת וכמה נשימות טובות ועמוקות

עזבי פסיכולוגים, את בן אדם נורמלי והם לא 

אגב, לי עצמי בתור בחורה יחסית מבוגרת לציבור בו אני חיה, קשה מאוד בחתונות

עבורי הן לא מאורע משמח, הן מקור לעורר את כאב הבדידות בו אני חיה

וזה לא אומר שאני בן אדם עצוב, קורה שמרגישים ככה, זה נורמלי. פשוט הפסקתי להשתתף בחתונות. 

יכול מאוד להיות שאת מרגישה חוסר סיפוק במה שאת עושה, מה הנחיתות של מי ירצה להתחתן איתי?

יש לך זיווג שמיועד לך עוד מלפי שנולדת!!!!!!!

בעז"ה בקרוב תבשרי לכולנו שהתארסת! 

לכל אחד יש תקופות כאלו בחיים.

גם לי היו.

הייתי כמעט שבע שנים בשידוכים עד שהתחתנתי. וראיתי את כל החברות, המכרות, הצעירות ממני מתחתנות אחת אחרי השניה. וזה היה קשה מאוד! גם ההתמודדות שלי עם המשפחה היתה לא קלה. אלו במקום להקל עלי רק הכבידו והיקשו.

במסר פרטי אני מוכנה גם לפרט יותר.

ועכשיו לגבייך:

אולי זה פרשנות שלי, אבל נדמה לי שאת קצת מאויישת מהחיים,

או אולי יש כאב שמסתתר עמוק שאת לא רוצה להרגיש אותו מרוב שהוא כואב, אז את מרדימה אותו,

עד כדי כך שאת לא בוכה?

כל זה פרשנת... אולי אני טועה...

אני אגיד לך כמה עצות שלי עזרו:

1. להיות עסוקה בדברים - עבודה, לימודים, שיעורי תורה, בילוי ופנאי, משפחה. תהיי בחברה עם אנשים שנעים לך איתם. וכן במקומות שנעים לך בהם.

2. לדבר עם חברה טובה שתוכל להכיל את מה שאת עוברת. אם לדבר על זה בטיפול עוזר לך, גם טוב. העיקר להוציא החוצה את הרגשות האלו.

3. לכתוב במחברת. לכתוב להשם. תזכרי שיש מישהו שמכיר ויודע את כל נימי נפשך ואוהב אותך יותר משאת אוהבת את עצמך וזה אבא'לה שבשמיים.

4. תפרגני לעצמך דברים שאת אוהבת בלי יסורי מצפון. גלידה, מסעדה טובה, סרט מצחיק.

5. הרבה תפילה ותקוה. המצב שלך היום זה לא יהיה ככה לנצח!!!! תאמיני, תצפי, תתעודדי. אנחנו לא יודעים מתי אבל ודאי שזה יבוא. וכל דבר שקשור ליאוש ולמרה שחורה - זה היצר הרע בכבודו ובעצמו.

אל תתני לו להשתלט עלייך.

בהצלחה מתוקה,

ואם תרצי יותר תפני אלי במסר...

וזה ממש לא אומר שאת "אדם לא רגיל". בדור שלנו חצי מהאנשים צריכים טיפול. לא כי הם חולים או בעייתיים, אלא כי המציאות חולה ובעייתית.

בכל מקרה, ממש לא כדאי לך ללכת לפסיכולוג אלא למטפל תורני, שמטפל על פי התורה של מי שברא את הנפש שלך.

גילוי נאות: אני לומד שם השנה, ואני יכול לומר לך שיש להם המון ניסיון והצלחה, גם בתחומים מאוד קשים ומורכבים.

ראי כאן, בעמוד 8.

ישר כח ששיתפת את הוריך. לענ"ד זה מעיד על אמון גדול וסביר שבריא.
נשמע לי שאולי הגדילה בלחץ נובעת מחשש 'לאכזב' את ההורים או חשש משיפוטיות שלהם. ואולי גם עצם העלאת הדברים בפני אדם אחר נותנת הרגשה שהם יותר מציאותיים. 
אם את בדיכאון או לא - זה מה שמשנה. וזיווג משמים.אני מבין את הפחד, אבל זה לא שמצבך בהקשר הזה שונה אם נעזרת בטיפול או לא. וזה נסיון שלא בטוח שהייתי עומד בו, ולא יודע אם כולם עומדים בו.

חייב לסיים בזה שמגיעה לך הערכה גדולה מאוד על ההתמודדות. 3 שנים זו תקופה לא קצרה בכלל ואם אף אחד לא יודע נשמע שאת מתפקדת כרגיל, וזה לא מובן מאליו. ישר כוחך. הלוואי ויתן ה' הטוב וימלאו כל משאלות ליבך.

אני בטוח שרוגע נפשי יעזור לך הרבה יותר - גם בשידוכים עצמם.

אני אפילו לא בטוח שמצב הרתיעה ממישהי שהיתה אצל פסיכולוג הוא נורא כמו שנדמה לך, בכלל.

אם את מרגישה טבעית, נוח, מקובלת, אהובה - את בכיוון הנכון.

תבדקי עם עצמך האם את מחכה לראות אותו שוב, מה קורה כשהמספר שלו על הצג של הסלולרי.

לאט-לאט את מרגישה שאת יכולה לשתף את השני יותר בחיים שלך.

כמובן, תמיד יש לאן להתקדם ומוצגים כאן כמה נושאים שלא בהכרח באים ביחד.

[דוגמא פשטנית: לפני שנים, שאלתי את זאת שיצאה איתי בזמנו איך עבר עליה היום,

והיא אמרה משהו כמו 'בסדר ב"ה... האמת - היה לי יום מעפן, מותר לי להגיד שהיה מעפן?!'

זאת דוגמא למקרה בו מישהי שלפתע הרגישה בנוח לשתף יותר בחיים שלה.]

אל תוותרי על לקבל את הבחור והוא אותך, כמו שאתם, בלי לשנות.

את כמובן תשתני אחרי החתונה, בע"ה, לפי הצורך והעניין,

אבל אל תבני על זה שגם הוא יעשה זאת.

אל תוותרי על כיוון משותף לחיים.

אם רוצים ללכת יד ביד, ולא לקרוע את הזרועות, זה די נצרך...

ממש רצוי שיהיו תחביבים ועיסוקים משותפים.

לא הכל, אבל שיהיו כמה כאלה.

זה נשמע מטופש, אבל מניסיון - זה די חשוב.

ואידך פירושה הוא - זיל גמור...

בהצלחה!!! בשורות טובות בע"ה!!

מאיפה אנחנו יודעים איך שר אמור להיראות? מהשכל שלנו.

מה אמורים להרגיש? אמורים להרגיש רע מאוד, לוחץ ומפחיד.

מה טוב ומה לא? טוב זה שהוא מרביץ לך בפגישה, טוב זה כשהיא לא נותנת לך בכלל לדבר, מתנשאת עליך ואומרת לך שאתה לא מתקרב לקרסוליים שלה. רע זה כשהיא מציעה לך שתבוא לעיר שלך כי אתה כבר באת כמה פעמים לעיר שלה. רע זה כשאתם ממשיכים מפגש הרבה שעות כי כיף לכם ביחד. רע זה שאתם יודעים לדבר בפתיחות ובכנות על השאיפות והחלומות שלכם. 

על מה אפשר לוותר? על כל מה שאתה לא מוכן לוותר עליו אפשר לוותר. על כל מה שאתה מוכן לוותר, לעומת זאת, אסור לוותר...

עניתי לך מספיק טוב, בציניות משועשעת?

שלום חדשה כאן ואשמח לקבל עזרה - לקראת נישואין וזוגיות

משתלטת כאן על העניינים

חייבים להעמיד אותה במקום.

אל תדאגי. ניתן לך להיכנס. אותה נשאיר בחוץ

ברור שלהיות איש צבא זה משהו מיוחד, 

ולקבל מישהי שרוצה בחיים כאלה זה בפרוש לא מתאים לכל אחת. 

בדרך כלל אישה מטבעה לא רוצה להיות לבד

ביחוד אחרי שנים ארוכות של רווקות

רוצה מישהו שיהיה נוכח בחיים שלה ושיהיה רק שלה ולא איש ציבור כזה.

אתה בעצמך מציין שזה יהיה קשה, אישה מחכה ומתגעגעת לבעלה. 

ככה זה. זה הטבע שלה. בכלל לא כל אישה אמריקאית בעלה נלחם באפגניסטן. 

מישהי שיכולה להתגבר על זה ולהתמסר למשהו אחר. בבקשה. לא כל אחת.

יש ישובים שהם יחסית באמצע הדרך בין ירושלים לת"א

יש מקום ספציפי שהמשפחה שלו גרה שם. 

למרות שהצעתי גם את זה לגבי מגורים באמצע הדרך הוא לא היה מוכן. הוא ממש לא מוכן לוותר לגביי זה. פשוט ההחלטה עוברת אליי ואני מרגישה שלבד אני לא יכולה לקבל החלטה כזו

אותו לא נשמע שתצליחי לשנות, וגם לא את הרצון החזק שלו.

יש לך שתי אפשרויות: א. להתבצר בעמדתך ואז או שהוא יכנע (וכל בעיה שתצוץ את אולי תרגישי אשמה..) או שתפרדו

                                  ב. לוותר לו ולגור במרכז ואז- לא תפרדו.

יש עוד אפשרות- לדבר על זה לא ממקום של "זה מה שהחלטתי" ולריב על זה, אלא לדבר על זה שרוצים החלטה משותפת, ולראות איך מקבלים החלטה כזו. ברור שזה ידרוש ויתור מצד אחד, אבל אפשר למצוא פשרות כמו לגור כמה שנים במרכז ואז לבחון את זה שוב, או להפך.

בזוגיות יש לפעמים מצבים כאלה, וצריך להתמודד איתם. אין מה לעשות.

שבת חורפית נעימה.

נעלי שבת חדשות

מכנסיים חדשים (ות?).

עונג שבת בזרימה של 3 שעות.

שפת אמת אור גדול. ממש אור-יה

ארוחות מרוממות , שירה עד לב השמיים.

תפילות נאות.

ומאכלים ערבים.


אשרינו מה טוב חלקנו.

צמאון אין קץ.

מי ישקנו מים מבור בית לחם?
 

@אור בהירות!

שורה חמישית
עייני שם

חיזוק דברינו משבת(;

בעונג שבת היה כל מיני.

דרשות אסוציטיביות.

ניסונות לברר את רצון ה' מתוך שליחותו של משה.

דוריטוס וצי'פס  שחוסלו ברגע.

ושיר או שניים.

נולדה לי אחיינית,

ויצאנו לטיול מדהים,

וירד גשם והאויר היה כ''כ נקי,

ואנחנו בריאים שלמים ובועטים,

וסבתא שלי עשתה לי שטיפת מוח, (אין כמוה )

והחלטתי החלטה חשובה לחיים, אלוקים יעזרני שאעמוד בה.

שבוע מבורך עם בשורות טובות לכל עמישראל!

לא תמיד רואים את זה אבל תמיד צריך לזכור שהכל לטובתינו...

ודווקא השבוע היה לי משהו אחד מאוד מאוד טוב! תודה!

במיוחד,כשהוא עוזר לי לראות את הטוב גם בתוך הבוץ והשלוליות

נחמד לי בעבודה

שבת חורפית כמו שצריך

היה שבוע מנוצל ויעיל ב"ה

תודה, תודה ,עדן..

מאחלמ בחזרה הכל בכפל כפליים.. 

וראית מזה הפכתי אותך למקובלת, (עייני הייזל..) 

בואי תקבלי כבר כסף בכניסה.

תודה, תודה , אמן .. 

בקרוב אצלך.. 

(: 

היי, ישר כח על הצפת הבעיה, זה כבר חצי מהפיתרון, זה שאזרת אומץ לכתוב את זה כאן זה פשוט מדהים!. בכל מקרה, נראה שיש לך בעיות בחינוך הילדים. את לא לבד, אני מכיר הרבה משפחות שאצלם יש דברים דומים. לא ממש הצלחתי להבין את הבעיה, וגם בטוח שתוכלי בדיבור נורמלי להסביר את המצב במשפחה שלך הרבה יותר בבירור. ברוך השם, יש קו יעוץ חינם להורים של ארגון "לב אבות",029973232. יש שם אנשים חכמים ומבינים במצבים מורכבים כמו שלך וגם הרבה יותר. http://www.levavot.org.il/ זה האתר שלהם. 

ממש בהצלחה! 

ומותר לך להיות קצת יותר רגיש ולהבין שאם תנאי זה, מוזר לטעמך ככל שיהיה, חשוב לה - אזי הוא חשוב לה.

עד שבחורה רוצה קצין, ומן הסתם היא יודעת למה היא נכנסת - אתם מייבשים אותה?!

עלי למוסדותיה, אילת, שבי חברון ואיתמר הם מקומות שיש לך מה לחפש בהם.

בהצלחה רבה ובשורות טובות!!!

ראשית כל תודה רבה על כל ההמלצות. אם יש למישהו מספרים של שדכנים מאותם מוסדות אני אשמח מאוד.

שנית לכל השואלים אני יודעת למה אני נכנסת אל דאגה!!!! אך גם איני רוצה לפתוח כאן בפורום הציבורי את נפשי ולהסביר. וכמו שכאשר בחור מבקש המלצות למקומות עם בחורות שמתאימות לסוג ישיבה ולא שואלים נראה לי ברור שאותו דבר גם כאן. 

בנוסף רק להאיר את עיניכם אכן המציאות של זוג שהבעל בצבא קשה מאוד אך מצד שני ב"ה זכינו שרבים מבני הציונות הדתית מגיעים לשדרות הפיקוד בצבא, אז מה אתם רוצים שיישארו רווקים עד שישתחררו בגיל מבוגר או שלא יהיו דתיים שם כלל בגלל הקושי של זוגיות וצבא? התשובה לכך לדעתי היא שהם יהיו בצבא ויזכו להתחתן עם הנשים שהן הכי הכי. הנשים שמוסרות הרבה מעצמן ומהזוגיות שלהן למען הביטחון וההגנה על ארצנו, תורתנו ועמנו.

אני מעוניינת ומתכוונת מסיבותי שלי להצטרף לחבורה זה, ואת סיבותי כמו שאמרתי קודם לא אפרט כאן.

ושוב פעם תודה רבה על העזרה.    

אבל להתחתן עם בנאדם נחמד וסבבה והכל טוב ויפה בגלל הסיבה הזאת?! את בחורה עצמאית ובוגרת ותעשי מה שנראה לך אבל זה בהחלט מוזר. זה נראה כאליו את מוכנה להתחתן איתו מתוך רחמים

אתה רוצה אותה כמו שהיא אומרת שהיא רוצה אותך?

אז תחכה.

זה עניין לפתור ביניכם.

ושוב, אם אא אז לדעתי תחכה..

לכמה זמן מדובר?

כמה אתה מעוניין בבחורה?

כמה כוחות יש לך לחכות לה?

לדעתי זה עניין פרטי שלך שאתה צריך לעשות חושבים כמה זמן אתה מוכן/ מסוגל לחכות לה-ואח"כ תצטרך לדבר איתה על זה

יש בחיים כל מיני תקופות.

אם יש קשר כלשהוא- אז אפשר לצלוח גם תקופה מבולגנת בתוך הקשר.

לא עושים "פוס" עד שדברים יסתדרו.

אתה לא צריך להיות "על אש קטנה", לא כאן ולא שם עד שהחיים שלה יסתדרו.

לדעתי תמשיך הלאה, ואם יסתדר בעתיד- יסתדר.

אצלי זו מציאות!

התחלתי עבודה חדשה ותובענית במקביל ללימודים שתופסים לי עוד נתח ניכר. האנרגיות כרגע מופנות להשתלבות בעבודה. כדי שבעז"ה אוכל לקבל קביעות ולפרנס את הבית שאקים בכבוד. אז כן יש דבר כזה תקופה מבולגנת/ עמוסה וכרגע הנושא של להתחתן יחכה קצת. לא בגלל שאני לא מעוניינת אלא בגלל שאני מאוד רוצה לעשות זאת במנוחת הפש עם כל החושים ולא להירדם באמצע הדייט.

אם זה רציני- חכה, זה לא תירוץ... ואין לאן לרוץ

אם זאת תקופה עמוסה\מבולגת\ לחוצה אז מפסיקים זמנית, לא יוצאים לדייטים ואח"כ אומרים  זאת תקופה לחוצה..

מסתדרים.

ואם זוג בדיוק החוזה שכירות נגמר והם עוברים דירה+ אישה בהריון חודש תשיעי+ עומס בעבודה++++ מה עושים?

הרבה פעמים בחיים יש תקופות עומס אז עוצרים את החיים?

אם בנאדם אומר אין לי בעיה ולמרות העומס אני יצא לדייטים וה' יעזור- אז סבבה. אבל להגיד יש לי תקופה עמוסה ואם אמצא מישהי אז אעצור ושתחכה לי, זה לא טוב בכלל.

אלא קרה מקרה.. והם כבר בתוך התהליך.. ולפעמים צריך קצת זמן לבד (גם בחיי נישואים, אגב. זה לא אומר שנפרדים או מפסיקים לדבר. אבל זה כן אומר שנותנים את הזמן והמרחב לבן זוג)

בעניי, דווקא בגלל שהתקופה של הדייטים היא תקופה כזאת מכריעה- כדאי לעשות את הדברים בנחת ומתוך רוגע ופניות נפשית.

תתפללי לי על זה.

ומכל הלב, אין כח יותר חזק מכוחה של התפילה.

(:

הייאוש הזה שאת אומרת לעצמך אולי אהיה לבד לנצח זה נורמלי. מותר לך להרגיש ככה וזה הכי נורמלי. זה רגעי משבר ובע"ה את תתגברי על זה.

אם את עושה מה שאת צריכה ויכולה אז תסמכי על ה' שיביא לך אותו בזמן הנכון.

את בסדר גמור והוא נהדר, רק מחכים לתזמון הנכון מכל הבחינות.

תתקמטו בצוותא ולא תלכו לשום איבוד.

חזקי ואמצי.

עלינו מוטל 
"לפול אל זרועותיו המושטות של אב הרחמן"

ולפעול במלוא הכח והכשרון שניתן בנו.

וכל השאר תפילה

תתקדמי ולא תתקמטי.

תכספי ולו תכסיפי.

הוא בדרכו על סוס לבן.

קיים קיים. חי וקייים.

לא צריך להיות מעניינית. וכל אדם שווה ויפה באשר הוא אדם.

שאורה אלוקית זורחת עליו.

ונפש חיה בקרבו, ואור בעיניו. 

וחלום בקרבו, וצחוק מלא פיו.

"לכל אחד יש שביל שמוביל אותו קרוב לשביל וללב".

נסיך כשר והגון במהרה בשמחה בתוף ובמחול ועד אז.

"שומר אמונים".

"אני מחזק חזק בפנים"

"ובטח(י) עליו והוא יעשה"