פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1093)

[וכל מאמץ - מצמיח כחות חדשים באדם. "אין מעמידים אדם בנסיון אא"כ יכול לעמוד בו" - ולגדול מתוכו.  הצלחה רבה.]

שם הפורום הוא "זוגיות"

וחלק מזוגיות זה גם הריון.

יש עוד פורומים בערוץ:
/Forum/Forum.aspx/f58
/Forum/Forum.aspx/f76
/Forum/Forum.aspx/f20

לא סתם הפרידו ביניהם

שייכת רק למילה "נישואין"

תהי בטוחה שהקב"ה דואג לך והוא יביא לך את מה שאת רוצה בזמן המתאים.

ואני אומרת את זה גם לעצמי ...

 

 

 

(סוף סוף יש פה שאלות מעניינות)

תראי איפה את ואיפה אנחנו....
תשמחי!
חלילה אני לא שוללת את לגיטימיות נקושי.רוב שמחות!

לנו!ושום דבר לא ברור מאליו, כלום!
טבע האדם לשאוף לעוד ועוד. כמה קל לשכוח את כל הטוב שישנו בדרך להשיג את המטרה הבאה.. הרווחנו מהטעות שלך ...
התודה מושכת ישועות..

נראה לי שציפית לתגובות מעט שונות..

יצא לי לאחרונה לגלות שהפלות, לצערי, הן תופעה נפוצה משחשבתי :'

אני חושבת שזה בטח ממש קשה גם לבד, לחוות את הכאב הזה.

בטח כשיש סביבה שהרבה כבר 'עוקפים' אותי ומצליחים היכן שאני לא.

אני חושבת, שאנשים לא קנאים מטבעם.

הם פשוט כואבים. וכשהם רואים את חוסר ההצלחה שלהם - אז זה נדלק.

 

אחת הדרכים שלי להתמודד עם חוסר הצלחה בתחום מסוים: היא לפתוח תחומי עניין נוספים.

"מהבוקר הייתי שקועה ב- א"ב. עכשיו יש לי זמן למשהו אחר. תמיד רציתי פ' וחשבתי שלא אגיע לזה. אז עכשיו פ'!"

או למשל "אחרי מפגש חברות בגינה, אני מרשה לעצמי..."

 

עוד עצה שעוזרת: להתנדב.

היכן אני יכולה לעזור. גם לחברים סביבי. לפעמים הם צריכים ממני את הדברים שבדיוק אני האדם לתת להם.

כמובן, דברים שאני שמחה לעשות.

 

שבת שלום ומבורכת!

נכון, יותר קל להגיד מאשר לעשות (לא סתם ההגדרה היא "קושי") אני לא חושב שיש לך במה לקנות במישהי אחרת גם לך יש הרבה דברים טובים. אי אפשר אף פעם לדעת מה ולמה דבר כזה קורה לי עכשיו, בפרספקטיבה של זמן את יכולה לראות שדווקא מתוך כל הקושי שלך צמחת לא מהדברים שבאו לך בקלות.

זה לא אומר שזאת המטרה בחתונה. 

יש הרבה מטרות בחתונה

וכל אחד והמטרה שקרובה לליבו

ודאי אדם מקים חורבה מחורבות ירושלים, ביוצרו חיים חדשים.

אבל דוגרי - אדם שמח כי לא טוב היותו לבדו, וטוב להיות יחד.

חורבות ירושלים הנבנות הן תוצאה, ופחות מניע אצל רוב העולם.

אבל אולי זאת רק העין הרעה שלי, שקלטתי חוסר כנות..

הוא מתחתן בשבילו אבל רוצה גם לכוון על עם ישראל
למה צביעות? להיפך, הוא יודע כמה זה יקר ואפילו שהוא בעיקר מרגיש שהחתונה היא בשבילו הוא מחליט בצורה שכלית לכוון גם כלפי שמיא

אני אוהב את הבחור (שבינתיים אברך חשוב +, ב"ה...), ומאוד מעריך אותו.

 

לי זה צרם, אולי כי אני לא אוהב שמחצינים דברים כאלה...

לטעמי, שאיפות ורגשי הקודש של האדם צריכים להישאר בינו לבין קונו,

כשאשתו כגופו ודאי שותפה ומעורבת בהם. אבל זהו.

 

אם הם ממלאים את הדברים של האדם כשהוא מעביר שיעור וכו' זה סיפור אחר,

אבל לא לחלל אותם ולומר אותם במפורש, זה פוגע באינטימיות והכנות שלהם.

 

קשה לי עם הניסוח 'בואו להשתתף בשמחתנו בבניין אחת מחורבות ירושלים'.

תכוון על זה, תחשוב על זה, אל תחצין את זה.

אשרי מי שכוונתו לשמיים גם כשזה יוצא, וכיודעו ומכירו ייתכן שזה המצב.

לי זה צרם. זה היה נשמע לי איבוד של טבעיות בריאה.

זהו.

 

ולגבי כוונות:

יש כוונה שכלית, ויש כוונה מעומק הלב.

אדם יכול לכוון בשכל 'קבל והבן, עם ישראל / יעקב / הקב"ה, אדון הכל היה הוה ויהיה, תקיף ובעל היכולת וכו'...'

השאלה היא האם הוא קיבל עול מלכות שמיים או רק חשב לעצמו מחשבות נכונות...

אז בשבילך כל הבעה של רצון לבניית המקדש או רצון להשתייך לעם ישראל(זה סוג של הבעת שייכות
וההזמנה אומרת שבעצם זה לא רק שמחה פרטית שלנו וזה לא רק בנייה פרטית שלנו זה חלק קטן ממשהו הרבה יותר גדול, חלק מבנייה ושמחה של העם כולו)
אבל אם זה מה שאתה חושב אז בכיף
ומה שכתבת בסוף מעצבן אותי, כי אתה לא יכול לדעת מה עבר לו בראש או בלב או אם אלוקים צריך לקבל את זה או לא או אם זה ראוי להתקבל אצל הקב"ה
אנחנו רואים לעיניים וה' רואה ללב
זאת דוגמה קלאסית של 'אל תדון את חברך'

כשאני אומר תיקון חצות [שזה אבל על המקדש] - אף אחד לא רואה את זה,

ואם מישהו נמצא בחדר - אני יושב על המיטה [ולא על הרצפה] ויעני קורא קר"ש על המיטה.

יש רגשות שהם אינטימיים, וגם אם הם אמיתיים - לא שייך להוציא אותם החוצה

 

לא באתי לדון האם אדם צבוע או לא.

סתם הפריע לי ששינו מנוסח מקובל באופן שמחצין כוונה פנימית.

 

הגמ' שם אגב מדברת על המשמח חתן וכלה ולא על הזוג עצמו...

והיא אגב אומרת 'כאילו הקריב תודה' ו'זוכה לתורה שניתנה בחמישה קולות'.

משום מה את זה אף אחד לא חושב לכתוב בהזמנה...

 

ובסיפא לגבי קריאת שמע, התכונתי להוסיף שלרוב יש פער בין השכל לבין הלב.

נכון שבחתונה אפשר ללמוד הרבה קודם, ולכוון בשכל על חורבות ירושלים וכו'.

אני גם מאמין גדול שזה מה שקורה בבניין בית בישראל, וזה חיבור לנצח, וייחוד קוב"ה ושכינתיה, כפשוטו, ממש.

אבל אני לא יודע מה אני באמת ארגיש כשבע"ה יזכנו הקב"ה לרגע הנכסף הזה,

שהוא כ"כ גדול ולא ברור איך מסרו אותו לילדים כ"כ קטנים (הרב'ה מקוצק)

מה שכן, הרגשות שלי יישארו ביני לבין אשתי שתחי', ולא יוחצנו...

 

ועוד נקודה:

זה תלוי חברה.

יש חילוק בין דברים שחורגים מהנורמה לבין דברים שנורמליים בחברה.

הרצון שלא יהיו הרוגים בפיגועים הוא כלל ישראלי, אבל מאוד נורמלי.

לכן לטעמי אין בעיה בהחצנתו [ואין לי כרגע את ההגדרות המדוייקות למה].

בגדול, זה טבעי, פשוט, נורמלי, ולא בעל גוון חריג וייחודי.

 

בלי שום קשר, יש לי הרבה עבודה על העין הטובה...

או קראון הייטס...

אין מה להתבייש, את צריכה להתחתן

יש לך הסבר מוצדק לסיבה שבגללה סרבת מקודם, אז אין לך ממה להתבייש.

לפנות יפה, אולי אפילו במסרון לא מעיק שאומר-התבגרתי, והגעתי לגיל שאפשר להתחיל.

ולזכור את מה שרבינו הקדוש, רבי נחמן אומר שאין יאוש בעולם כלל!!!

מגלגלים זכות ע"י זכאי..
בהצלחה!

תמיד המציעים מגיבים בהבנה ושמחים לעזור. הם מציעים לך כדי לעזור לך. בהצלחה!

ולפעול לטובת העניין, תודה לכל המגיבים! עזרתם!

תמיד יש צד ג לפדיחות וכ'ו. אבל אני במקומך הייתי מחכה עד סיום הפסיכו.. ;)

היא השפילה מבט מהחוקר אל כוס המים שעמדה על השולחן. היא נשמה עמוק ואז התחילה.
"הכל התחיל כשגלשתי בפורומים של ערוץ 7 ונתקלתי בהצעה מעניינת..."

לגברים בכלל יש פחד ממחויבות לנשים יש פחדים מג'וקים ולכל אחד יש את הפחדים שלו. את יכולה להירגע- זה נורמלי לחלוטין, אל תפחדי- תחפשי בחור טוב, תמצאי ותעשי צעד-צעד. החתונה היא סה"כ ערב אחד וחבל בשביל ערב אחד להרוס חיים שלמים וטובים

תעשי סיבוב בריקוד עם מישהי ואז תקחי אותה לברכה ארוכה-ארוכה עד שמישהי אחרת תתפוס את מקומה

 

ולגבי מי שיבוא לרקוד- 

יש פה בפורום הרבה שישמחו לבוא לשמח!

אבל אפחד בארץ לא מעסיק כאלה, כי יש מתנדבים בד"כ.

אפשר הרחבה ל'חברות כמעט ואין לי'?

סתם 

 

אני פשוט לא סוג של בן אדם שיודע ליצור קשרים עם אנשים.

אז אין הרבה לי חברות, לצערי הרב 

ב"ה נשואה באושר 9 שנים....
אני ביישנית ולא אוהבת שכולם סביבי אז ביקשתי מאחיות שלי וחברה טובה שישימו לב שאין ריקודים שאני באמצע וכולם סביבי. ממש פחדתי מזה.

בסוף נהנתי ממש ודיסק אפשר לראות שכן היו כמה פעמים שהייתי באמצע אבל כנראה שעם כל השמחה לא הרגשתי בזה.


שיהיה במזל טוב(:

או רק חופה נחמדה בבית כנסת..


האמת יותר נחמד מחתונות מפוצצות עם ריקודים....

חתונה שיש בה יותר דיבורים ופחות ריקודים, חתונה שיש בה כמה נאומים משמעותיים, חתונה שיש בה... 

משו שיהיה בתבנית שישמח אותך ויתאים לאופי שלך ויעשה לך טוב

 

 

רק לא חתונה עם קומזיץ ופייקה

זה יהיה קשה מידי לדודים והסבים... 

החתונה היא בשבילך !!! קודם כל !! ובן זוגך גם כמובן

אחכ ההורים והמשפחה, שגם שמחים בשבילך. וכמובן שהאורחים והמשתתפים שם בשבילך.

את ממש לא צריכה לעשות 'כמו כולם'

את צריכה לעשות מה שטוב ומתאים לך

זו כנראה הנקודה המרכזית שאת צריכה לעבוד עליה בחתונה הזו- לא לעשות בשביל אחרים ובשביל להראות כמו אחרים , אלא להתחשב ברצונות ובצרכים וברגשות שלך !

את צריכה קודם כל לדדבר על זה עם הסובבים אותך, ולהוציא החוצה בדיבור את המחשבות האלה.

התחלה יפה מאוד שהעלית את זה פה בפורום, ההמשך- בפני אנשים. לדבר לדבר ולעסוק בזה

כל הזמן לבחון איך את עם הרגשות (לפעמים אחרי שמוציאים בדיבור מרגישים פתאום שזה דוקא לא כל כך כמו שהרגשנו לפני שהוצאנו ולפעמים להיפך- ההרגשה רק מתחזקת)

נקודה נוספת- אצל סתיים הרבה פעמים פחות מקודל להיות שונה ולהתנהג לפי מה מתאים לי אלא שומרים על הסטנדרט הסביבתי.. זה כמובן בא על חשבון האנשים ששונים מהכלל בדבר הספציפי הזה וכך הם נפגעים . זו טעות חמורה לדעתי..

 

בהצלחה רבה,

ותזכרי תמיד שאין שום בעיה ברגשות שלך ! את ככה וכך ה' ברא ורצה אותך ..

 

תבדקי עם החברות, בנחת, מי באה..

 

אם את רואה שזה יוצא מעט מידי - תגידי בשקט למישהי מכאן.. הרי את "ניק פעיל", אז מן הסתם כולן ממש תשמחנה לשמח אותך, זה לא סתם "לצאת ידי חובה"..  והן תבואנה רק לריקודים, אולי ישתו משהו - כך שלא מעמיס על ההוצאות...

 

[ותיצרי בשקט קשר עם מישהי מהן, תגידי לה שאת לא אוהבת לרקוד, ואם היא יכולה לארגן ריקודים כאלה שלא ממש יסחבו אותך.. שירקדו סביבך. ואם תיסחפי מהשמחה להצטרף - הרי אף פעם לא היית בחתונה של  עצמך - אז מעולה]

 

העיקר, לא לפחד כלל.... ממש יופי שאת מתחתנת. זה לתמיד..

 

[כעת - מקריאה שניה, לא הייתי בטוח אם זו שאלה מעשית, או רק "תיאורטית", כשתתחתני..  אז אם מעשית - יופי. אם לא - אז כשיגיע תוכלי לנהוג כך. אלא אם כן עד אז תגלי שבעצם יש לך לא מעט שבאות ואפשר לפתור את זה איתן..]

 

גם אני שונאת לרקוד, ובחתונות ובאירועים אף פעם לא רוקדת - או רק קצת, כדי לצאת ידי חובה.

ובחתונה שלי - כאילו ריחפתי מעצמי. אמנם רקדתי פחות מכלות אחרות, אבל עדיין הצלחתי להיות במרכז (פחד נוסף שהיה לי), ולרקוד.

מקווה שעזרתי.

בשורות טובות!

מישהי לימדה אותי שחתן וכלה הם צינור לתפילות בין עמ"י לקב"ה, ושהנושא הוא בכלל לא החתן והכלה אלא בשיתוף שלהם את הציבור בכוונה לשם שמיים (ושכל אחד ימצא את הלשם שמיים שלו..).

בקיצור- כשעמדתי בחופה התרכזתי בזה שלא כולם נושאים אלי עיניים אלא לקב"ה.. זה עזר לעניין הביישנות והמבוכה..

ולגבי הריקודים- ממש לא חייבים. אפשר מוסיקת רקע ותכנית אמנותית אחרת..

בס"ד

 

לגבי הפחד שלא יהיה מי שירקוד:

יש את צוות משמחים של ההנהגה הצעירה. אני יכול להגיד לך מ"בפנים"  שאת יכולה לבקש משמחים וגם משמחות מהארגון ולבקש שהמשמחים והמשמחות ישמרו על דיסקרטיות/יגידו שהם חברים של החתן והכלה.....

מדובר בבנים ובנות מהציבור הדתי לאומי שירקדו וישמחו מכל הלב וכולם יחשבו שהם חברות שלך וחברים של החתן והחתונה שלך תהיה שמחה ברמות על!. היו כבר הרבה חתונות שביקשו משמחים/ומשמחות וביקשו לשמור על הדבר בסוד.

את יכולה לבקש כמה משמחות ומשמחים שבא לך- ב"ה הצוות מונה מאות בנים ובנות.

 

ולגבי הפחד לרקוד:

גם אני עד גיל מאוחר לא רקדתי בהרבה חתונות בחיים שלי.אני ביישן מטיבעי. מה יחשבו עלי? ומה יחשבו עלי אם אני ארקוד באופן מפדח/אעשה תנועות מצחיקות? איזה תנועות לעשות בכלל? איך בכלל רוקדים? מה יחשבו עלי- אצא מטומטם לגמרי........................................................

אז זהו שזה היה בעיקר עד לא מזמן - לפני שהצטרפתי לצוות המשמחים.

אז החששות/הביישנות לא נעלמו לגמרי אבל אני במצב אחר לגמרי!

חתונה ראשונה הלכתי עם משהו שהוא כמו אח בשבילי(ככה הרבה פחות התביישתי) וביחד שימחנו בשמחה וחדווה רבים!

בסוף החתונה (סמוך ל7 ברכות שעשו שוב בסוף החתונה אחרי הריקודים והאוכל) הלכנו הביתה מאושרים ונהננו מאוד.

ביציאה מהאולם מיהרו לבוא אלינו 2 אנשים (אח ואחות החתן/הכלה נראה לי או בעלי קשר אחר אליהם) והודו לנו מעומק הלב(גם שנפרדנו מהחתן לפני כן הוא הודה לנו בעיניים דומעות לפי מה שזכור לי).

סיבה אחת מן הסיבות שהצטרפתי לצוות היא בשביל שאדע איך לשמח/לרקוד בחתונה משפחתית אם אצטרך…

אז את מוזמנת להצטרף למשמחות הרבות בצוות ועדיף שלחתונות הראשונות תגיעי לשמח עם חברה טובה וככה תעבדי על עניין הביישנות לרקוד ותלמדי איך לרקוד ועל הדרך תעשי מצווה עצומה של לשמח חתן וכלה:

mesamhim.wordpress.com/הצטרפות-למשמחים-ולמשמחות/

 

האתר של הצוות

הפייסבוק של משמחים ההנהגה הצעירה

שאם אתה מתחתן מעל גיל מסוים ולא בשנות ה20 המוקדמות מאוד- אף אחד לא יאמין שהם חברים שלך...

בס"ד

 

בהשערה שאת מתכוונת לגילאי ה30+:

זה נכון שהרוב סביבות שנות העשרים אבל יש גם בנים/בנות יותר מבוגרים.... אפשר לבקש מהם וגם מהגילאים של 23+....

כמובן שלא מבטיח כלום.

 

לרוב אלה שיש להם פחות קשרים חברתיים הם דווקא היותר מבוגרים, זה לא כמו מי שרק סיימה אולפנה ויש לה 100 חברות מהשכבה להזמין....

 

אז כנראה שאם עברת את גיל 22 [25 אם ארצה להיות נחמדה אתכם..] והזמנת משמחים, יחשובו אולי שאחיך הקטן נסחף במוזמנים.....

בס"ד

 

 

מנסיון של דיבור עם כלות וחתנים, הפחד שלהם הוא שלא יהיה שמח בארוע. הם רוצים שיהיה שמח, שתיהיה אוירה יהודית בחתונה שלהם.
יש חלק שמעדיפים שנגיד שהמשמחים חברים של הזוג, אבל יש גם חלק שמפרסמים אתזה שהגיעו משמחים לחתונה שלהם.

התפקיד של המשמחים הוא לשמח, והם בהחלט ממלאים את תפקידם נאמנה.
ישנם זוגות שמבקשים שהמשמחים יהיו יחסית בוגרים כדי שיראו חברים של בני הזוג, ואכן מגיעים חבר'ה בוגרים שעושים שמח לזוגות.

תפקידם הוא לשמח. הם לא שם כדי לגרום לאנשים לחשוב שהם חברים של החתן/כלה.

 

בס"ד

 

לא מזמן הייתי בחתונה, והמשמחות פשוט הרסו את הערב!!

הם לא נתנו לאף אחת להתקרב לכלה ולרקוד איתה,

אם הכלה מנסה לרקוד עם ביתה, אחרי שתי שניות המשמחות מעיפות אותה ולוקחות את הכלה למעגל שלהן,
כנ"ל אחות הכלה, וחברות טובות שלה שבאו מרחוק.

 

אני אישית ממש לא מבינה את הצורך בהרבה רוקדות.
מעדיפה שיהיו עשרים נשים, אבל כאלו שאני אוהבת, וכייף לי שהן כאן,

ולרקוד ולשמוח איתן,

מאשר שיהיו הרבה רוקדות ואני לא מכירה את הרוקדות בחתונה של עצמי...

 

הייתי בחתונה אחרת של חברה טובה, והיא התחתנה בגיל 35,

ואין לה הרבה משפחה כי לשני ההורים שלה אין אחים ואחיות,

וגם לסבים ולסבתות- ז"א אין בני דודים ואין משפחה.
החתן עולה חדש, וגם לא הייתה כמעט אף אחת מהצד שלו.

בכל זאת היא לא הזמינה את כל הקהילה,

למרות שכולם היו באים,

אלא הזמינה רק חברות ממש קרובות. 
כשהכלה נכנסה אז כולן קמו ורקדו איתה,

אבל לאחר שהסבתות והנשים המבוגרות התיישבו היינו אולי עשר רוקדות,

היינו אולי עשר רוקדות, אבל רקדנו מכל הלב, ושמחנו איתה, והיא הייתה מאוןשרת.
לא יישבנו לרגע, כי אחת הרגישה את המשמעות האמתית.

לא כחלק מתפאורה סתמית, אלא חברות קרובות שעברנו איתה ביחד הרבה במסלול הזה...

(למדנו ביחד מהיסודי)

וזו הייתה החתונה הכי שמחה שהייתי בה.

כי היו רק כאלו שבאמת באמת מאד שימח אותם המאורע,

כאלו שהשמחה הזו נגעה הכי עמוק בנפש.

והשמחה הזו התפרצה ונשפכה על רחבת הריקודים באופן שמעלה אותך טפח מעל הקרקע.

 

חתונה לא צריכה להיות מדד למצב החברתי שלך,וכ',

אלא היום בו את שמחה עם כל מי שמח בשמחתך, על בניית בית נאמן בישראל.

אני ממש לא מבינה מה אנשים זרים (משמחים?) אמורים לעשות שם.

 

וכך שורפים 100,000 שח בכמה שעות

100,000 קלוריות...

חתונה היא משהו משמעותי כל כך ועמוק, כך שלא צריך להוסיף לה פחדים מיותרים.

 

גם אני לא אוהבת לרקוד.

1- בזמן החתונה שלך את חושבת אחרת.  כך שאת לא מתמקדת בזה שאת אוהבת או לא לרקוד.

2- אני לא אוהבת לרקוד אז לא הגזמתי, עשיתי סיבובים במעגל (אבל בלי להזיע), יושבים קצת, מדברים קצת, יוצאים קצת מהמעגל. וממש לא מרגישים.

3- דעי לך שגם נשים מבוגרות אוהבות לרקוד ולשמח, ובמיוחד חברי משפחה טובים. כך שהמעגל לא חייב להיות מורכב מבני עשרים. וגם מהם לא צריך עשרות. עשר יכולות בהחלט לעשות שמח.

4- לא לבחור אולם גדול אם החתונה קטנה אלא מקום נעים ולא גדול, כך בודאי לא יהיה ריק.

5- התזמורת תעשה את ההבדל, תבחרי אחת שמתאימה למוסיקה שאת אוהבת, ותזמורת שמחה.

 

דבר נוסף, אולי קצת משונה, לפעמים שמתחתנים זה זמן להחזיר קשרים ישנים שניתקו.  חברה טובה מאוד שמשום מה ניתק הקשר, והיית מאוד רוצה לראות אותה ולחדש הקשר, וזו סיבה למסיבה. ומוסיפים חברה למעגל.

 

בהצלחה

 

אם טרם מצאת את המיועד תמשיכי לחפש ורק אחרי שתמצאי תגיעי לשלב הבא של ארגון החתונה והחתונה עצמה, עד אז אין מה לדאוג.

אם כבר מצא אותו והרגע הגדול מתקרב, אז מה שחשוב זה לא מה יגידו האורחים בחתונה, אלא ההרגשה שלכם כבני זוג ובמידה מסוימת גם ההורים והאחים שלכם.

שני בני הזוג צריכים להגיע להסכמה ביניהם האם הם רוצים חתונה גדולה או צנועה, באולם מפואר, בבית כנסת או אפילו בחיק הטבע.

האם לבן זוגך, משפחה גדולה או הרבה חברים, אם כך זה פותר את הבעיה של אולם ריק.

כפי שהציעו לך ישנם פתרונות להגדלת מספר המגיעים והמשמחים חתונה , ומנגד אפשר ללכת לחתונה צנועה בבית כנסת או בחיק הטבע (בתאום עם הרשויות הרלבנטיות) , אם אתם מתביישים מקהל המוזמנים אפשר להודיע בחופה, שבחרתם בחתונה צנועה כי החלטתם שבמקום לבזבז את כספי הוריכם על חתונה ראוותנית החלטתם לתרום סכום מכובד לארגון....

אם את ממש ממש לא רוצה לרקוד בחתונתך ובן זוגך תומך בכך, יש פתרונות רבים שיעזרו לך למלא את הערב בפעילות אחרת. דוגמאות - להצטלם עם האורחים היושבים ליד השולחנות, לברך את האורחים, ל"החטף" למעגל ריקודי הגברים ולשבת במרכז ליד בעלך.

תתכננו את הארוע, כך שאת ובעלך תשמחו בו והוא יתאים לאופי והרצונות שלכם ותתעלמו מכל הדברים הרגילים והמקובלים בחתונות אחרות. חוץ מטקס החופה עצמו (שגם אותו ניתן לעצב בתאום עם עורך הקידושים) ושבע ברכות בסיום הערב שום דבר אינו חובה.

לגבי הריקודים

א. לעשות תשובה, לא רוקדים כי זה נעים אלא כי זו הדרך של בני אדם לשבח להשם ולשמוח יחד. מכיר אנשים שרוקדים רק בחתונות ומצוות דומות (קידוש לבנה).

 

ב. במציאות בפועל זה ממש לא קשה בחתונה של עצמך לרקוד קצת. מקסימום תתנחלי אצל הגברים יותר זמן ותראי איך אחרים טורחים על זה.

שבחתונה שלי אני יעשה ערב שירה בציבור

כל הרעיון של 'המשמחים' שהוזכרפה הרבה - לא ממש מדבר אליי, זה נשמע לי יותר מידי אומלל. כאילו מציב אותי בסטטוס ממש נמוך שאני לא נמצאת בו (ב"ה).

 

אבל ממש עודדתם אותי בכיוונים אחרים - לא חשבתי על זה שבצד החתן גם יגיעו כנראה אנשים, למשל. או על הרעיון של חתונה בפורמט שונה.

 

אז תודה רבה

זוכר שפעם נסענו לבסיס. אני נהג וקצינה
סופה ממוגנת

טני והנהג ירדנו
והקצינה נשארה בסופה להתבשל כי אסור לבנות להסתובב בבסיסים שלהם

כמובן, עדיף למצוא פתרונות הולמים יותר, אבל עמידה בנהלים זה בסיס חשוב.

יש קבוצה של דתיים לאומיים תורניים בכל מחזור גיוס. אין בנות. בכל תקופת ההכשרה מניינים. תיקח בחשבון שאתה הולך לשרת עם הרבה שבאבניקים שהם פחות 'תורניים' לדעתי זה שליחות חשובה. הם חבר'ה נפלאים שהקטע הדתי נתפס אצלם בעיקר בקשר של מריבות עם ההורים.

אבל לא הייתי מעריך את הבחור לפי זה בגלל שיכול להיות שסתם הוא התגייס לשם כי זה הסתדר לו להתגייס במסלול של נצח במקום לעשות 3 שנים או להתחייב להסדר.

בעקרון החרדים של נצח הן שב"בניקים, והדת'לים הם תורנים לאומים..

אבל שוב זה רק סטיגמות..
יכול להיות שנים משם וכל אחד קיצוניות אחרת..

תלוי מה הרקע

אם הוא חרדי או שסניק אז הוא לא הכי חזק על גבול החילוני

אם הוא דתי לאומי אז הרוב דוסים

תבררי לכמה זמן הוא התגייס ואיזה מסלול ואיפה הוא למד לפני

את יכולה גם שאלות באישי אני יעזור לך לברר

שכן שלי משרת בנצח. בחור חרדי, תורני ורחוק מלהיות שבבניק.

תודה רבה לכם!

בהצלחה.

יש דוסים פחות ויש יותר... אבל מבחינת צבא כמסגרת הוא הכי שומר על החיילים מבחינת צניעות, שילוב בין בנים ובנות ושבתות ובכלל...

‏?

מכון המקדש וכו'...

סתם, אבל באמת ברצינות, אפשר להיות במלחה בלי לקנות כלום, בלי להיות בבית קפה או מסעדה, סתם לשבת במקום קצת צדדי ולדבר.

או בת"מ ירושלים אבל שם סכנת הדתיים שלובים גוברת פי כמה וכמה...

זה מקום סגור - שמתאים לחורף. מקום לא מחייב - לא בית קפה/מסעדה וכו', ולא מטרחן - כמו מוזיאון או משהו. 

 

החיסרון היחיד שאולי ישנו זה ריבוי אנשים - אבל על זה כתבתי, למצוא מקום צדדי ושקט. זה אפשרי...

 

 

עכשיו תגיד שגם ברחוב יש.
נכון, אבל בקניון יותר.

ואני יגיד שגם ברחוב יש ולדעתי אותו דבר. בחורף את צודקת, ברחוב יש פחות...

האנשים שיש שם שלא לבושים בצניעות?

 

זה שהרבה אנשים רואים אתכם?

 

זה שיש שם חנויות אולי עם תמונות לא צנועות?

 

תמקדי על מה דיברת כי אני בהחלט לא מבין מה באופן מיוחד "לא צנוע" בקניון...

תמונות בעיקר. פרסומות בכל קיר לאן שלא מסתכלים.
וגם הנשים שמרבות לבלות שם.. אבל על זה פחות חשבתי.

בקניון אפשר לבחור פינה צדדית שלא רואים בה את כל ה"תמונות" האלו. והסתכלתי על הרבה קירות בקניונים שאין בהם שום בעייה..

 

במחילה נראה לי שזה קצת הקצנה. זכותך כמובן, אני רק אומר את דעתי שלדעתי מוגם כבר לחשוש מזה... אחרת לא נגמור לעולם עם החששות.

אני ואישתי היינו עושים את זה לפעמים.

אבל לרוב, קשר בצבא זה לא קשר באזרחות.. לא רק בגלל שלא נפגשיםכל יוםאלאכי הראש שלך מונח במקום אחר, חודש אחרי השחרור וחודש לפני השחרור זה שני אנשים שונים..מניסיון שלי ושל הרבה חברים..

למה לפתח איזשהי תלות רגשית שלא תמיד נכונה?

כשאתם נפגשים- מעולה. זה הזמן לדבר 

לדבר בטלפון אפשר, אבל לא כל יום.

בכ"א- כללים אפשר לכתוב בשפע, ובטח כל אחד יכתוב משהו אחר.

הרעיון הכללי הוא לא לפתח תלות רגשית שלא תמיד מסתמכת על התאמה אמיתית ונכונה

ואז להתאכזב

וזה נכון גם לגבי מי שמשרת וגם לגבי מי שלא..

דבר ראשון.. כל הכבוד ויישר כוח על זה שאתה נותן מעצמייך ומשרת בצבא הגנה ליהודים בנוגע לשאלתך - השאלה היא כמה אתה בעניין שלה , האם אתה רוצה לבנות את הקשר באמת. והכי חשוב. כמה אתה חזק בדת , כי הרי לא משנה מה נגיד כאן כולנו אם אתה לא עד כדי כך דוס אז.. זה לא אמור לגעת בך , אבל- אני חושב שזה בסדר לדבר איתה בווצאפ לשאול לשלומה כל יום ,במיוחד אם אם זה הולך להתפתח למשהו רציני. תשקיע גם בשיחות . אל תתן לה להתקשר אליך. תמיד תקדים אותה אבל בגבול הטעם הטוב , ו הכי חשוב , אל תכניס אותה סתם לאשליות........ ערב טוב 

נפגשתי עם מישהו שהיה בצבא, ואלו קצת תובנות שלי..

 

1. קודם כל לדעתי חשוב מאד שמההתחלה הבחור ייתן לבחורה הרגשה שהוא בקשר, שאפילו שמצא רחוק מאד, הוא לא שכח אותה ונזכר להתקשר פעם בשבוע. אלא משדר שהיא חשובה לו. בתחילה זה טלפון כל יומיים ככה, לאט לאט כשזה נהיה רציני (בעז"ה) כדאי לשלוח בין לבין הודעות, ליזום התכתבויות, גם כשאתה לא יכול לדבר, זה מראה שאתה חושב על הקשר ורוצה לקדם אותו. 

 

אני מכירה חברה שחתכה כי הרגישה שהבחור כולו מרוכז בצבא ושכח ממנה.. סתם דוגמא, למשל אתה יוצא לשבוע מלחמה, ותיהיה שבוע בלי פלאפון, אז זה ברור שרגע לפני שאתה מכבה את הפל', אתה שולח לה הודעה או מתקשר.. וברגע שחוזר הפל' אתה יוצר איתה קשר. הדבר הזה נותן לה כוח ומוכנות לחכות את השבוע הזה, כי היא יודעת שאתה איתה..

 

2. צריך ללמוד לדבר רציני ולעומק, כמתקדמים קצת, א"א שהטלפונים יהיו סתמיים, כי הזמן הארוך בין פגישה לפגישה לפעמים מורט את העצבים.. צריך להרגיש שהטלפון הוא סוג של פגישה, שמרגישים שנפגשים וייצא משהו מהשיחה, משהו התקדם בהיכרות. לוקח זמן ללמוד לעשות זאת אבל אם הקשר חשוב לשתי הצדדים, נלחמים על זה וזה מצליח..

 

3. לנצל טוב מאד את סוף שבוע, שישי, מוצא"ש, וגם לעשות שבתות ביחד שכבר יותר זורם..

 

4. הבחורה צריכה גם להשקיע, לבורא לבסיס ביום שישי כשלא יוצא שבת, כדי להיפגש..

 

5. הוכחות מהשח!! קשר יכול להיווצר  בצבא! אם רק שני בני הזוג מראים ומשדרים שיש להם את כל המסירות והנכונות לכך..

 

6 כמה שזה קשה, זה קשר אדיר, מלא בציפייה וגעגועים כל הזמן..

 

בהצלחה!!!!!!!

הכי חשוב להראות נכונות, במיוחד מהצד של הגבר, דווקא בגלל שהוא פחות נמצא.

וגם- לי זה היה טוב שהוא לא היה בקשר צמוד יומיומי, זה נתן לי מרווח לנשום..

שהשיחות טלפון יהיו משמעותיות?

אשמח לקבל עוד עצות בנושא! נמצאת בצד השני, שהבחור משרת בצבא עכשיו...

כי איך לומר-

כשהוא נמצא במערכת צבאית, הוא נתון ברוב היום אליה..

וכך צריך להיות.

ולכן כשהם מדברים, ובעלי נכונות לקשר אמיתי ועמוק, זה ממש לא מובן מאליו..

ברגע שהיא מסתכלת על הדברים כך

כל שיחה הופכת להיות בעלת משמעות.

 

 

אם הוא יידע לצאת שנייה ולו רק בשיחות טלפון מכל השגרת יום הקשה ולהקשיב ולהבין ולהכיל אותה ומה שכבר עליה..

והיא לא תחפור יותר מידי כי הזמן שלו יקר, ובמקום זה תידע להעריך ולעודד אותו ולהכיל את מה שעבר עליו היום (וכמובן גם קצת לחפור במידה הנכונה...)

אז הם כן יכולים לחיות במערכת יחסים בצבא..

(שוב, לטעמי כדאי לחכות קצת אחרי השחרור ולנהל מערכת יחסים תקינה אבן זה לא הנושא.. )

שאוי לנו אם כולם היו יכולים "לצאת לשנייה"..

זה לא כזה פשוט עבורו להתנתק מתי שהוא רוצה משגרת היום. מה גם שלפעמים הוא פשוט לא יכול.

ההכלה צריכה להיות יותר מן הצד שלה..

שתבין שהמציאות הזו היא לא פשוטה, ולכן כל צעד שהוא עושה לקראתה, זה ממש לא מובן מאליו

 

-כמובן שלא לכולם זה מתאים.

 

 

שלום וברכה!!!

אני מאחלת לך ס"ד מרובה בצעדים הנכונים.

כדי לעשות הכל בצניעות,(וזה לא מאד קשור לדרגה רוחנית(רב סמל/ אלוף/וכו..) אלא לרצון להקים בית על יסודות איתנים). אם לפי רוב הערכים החשובים לך ברמה ראשונה היא עומדת, ויש כימייה, אז כדי להיפגש, ולקדם את זה. לדבר  ברצינות(שיכולה להיות מתובלת בהומור) על החיים לפני ואחרי.. על הרצונות, המשפחות ומה שחשוב לכם..כדי שלא תגלו את זה שכבר יהיה קשה..

מה שחשוב בקשר אמיתי-להראות אכפתיות, להקשיב!! ולפני שכועסים -לדבר.

בהצלחה

 

דיברנו וניסיתי שהשיחה תהיה קצת יותר מ- איך עבר עלייך היום ואיך בצבא,
והוא לא זרם כלכך להכנס לשיחה ״משמעותית״.
הבנתי שעצם זה שאנחנו מדברים זה משמעותי כי הזמן שלו חשוב. אבל מה עם התוכן עצמו של השיחה?
זה קשה לדבר בטלפון וליצור ככה קירבה או אינטימיות כזאתי של זוג.
נראה לי שזה יותר מרחיק ממקרב.....
לא יודעת מה לעשות 😞

לפעמים גם קשה לנו, הבנים, להבין איזו משמעות יש לשיחות טלפון בעיניכן.
הסבירי לו מה החשיבות של זה בעינייך, מה היית רוצה שיהיה בשיחות...

אז תנסי שבשיחה הבאה תדברי קצץ על עצמך ולא רק עליו..
וכמו שאמר זה מעלי, לא תמיד בנים מבינים את המשמעות לעשות טלפון..

וכן מצידך תנסי להיכנס לראש דגלו טסה שהוא משתתף אותך במה שהיה לו היום ולא רק ב'היה בסדר' זה כבר משהו..

צודקת

יש משהו בקשר עם בחור כשהוא משרת בצבא,שמלמד את הזוג שכל פגישה תיהיה באמת עניינית,לומדים לדבר על הדברים החשובים(כמובן שיש גם כיף וכו')כמו שבנות אמרו כאן זה תלוי החייל ותלוי הבת.הבת שצריכה להבין כיצד המערכת הצבאית עובדת(פתאום החמישי מודיעים לחייל שהוא סוגר שבת..ואז הפגישה נדחית בעוד שבוע)לדעת שאם הוא לא עונה יש סיבה.והבחור מצידו צריך לדעת שהבחורה מחכה לשמוע שיחה/ אסמס .כשנפגשים(אני יוצאת מנק' הנחה שהחייל לא יוצא יומיות)אולי נוא קצת עייף,אז לנסות לבוא עירני.בקיצוק יש משהו מיוחד בזה.! זה גורם גם בהמשך הקשר לגעגוע(במובן הטוב) בהצלחה!

פשוט תנסה להרגיש את בת שאתה יוצא איתה, החיים זורמים זה לא נוסחה

אבל בהתחלה לא מומלץ לפתח יותר מדיי רגש להימנע משיחות טלפון מרובות.בהצלחה

אבל היא מוחלת לו כדי שהוא יעשה אותם, אז זה פחות בעיה.

יש לזה נזק בכל מקרה, קשה מאוד ולא בריא כל-כך.

השמשמעות הרגשית היא החשובה וזה משאיר המון משקעים זוגיים.

 

מן הסתם היא מוחלת.

או מלחמת מצווה או לכל הפחות פיקוח נפש (בביטחון שוטף)

או ביחידה שדורשת הארחת שירות, אז שיחדה את החתונה לאחרי השחרור, או שידחה את השירות בשנה, או שישרת כג'ובניק במקום עם יציאות בתדירות גבוהה.

מי שמשרת בקרבי ומוכן לעזוב את אשתו בשנה הראשונה לתקופות ארוכות - טיפש לדעתי. תמיד ימצאו לאחד כזה מחליף. תאמין לי. גם לרמטכ"ל יש מחליף. וחושב שמדובר בדרגות נמוכות יותר.

זה שהוא הולך מאישתו לשנה אינו מבחירה.. הלוואי שהיה אפשר אך זה לא פיתרון מציאותי שישחררו חייל לשנה מהצבא כי הוא התחתן. (למרות שאני ממש בעד;) )

אלא אם כן הבחור הוא קצין או משרת ביחידה מובחרת או ג'ובניק עם יציאות טובות, שיחכה עד השחרור כדי להתחתן. שיצא לדייטים, שיתארס אבל שיחכה עם החתונה עד לשחרור.

אם הבחור לפני צבא, אז שיחכה עד לשחרור או שיתחתן לפני, אבל שידחה את השירות בלפחות שנה, או שלפחות ישרת בג'וב עם יציאות בתדירות גבוהה. ושיחכו עם הבאת ילדים עד לאחרי השחרור, אלא אם כן הוא בג'וב עם יציאות טובות.

זו דעתי בעניין, עקב הכרות מאד קרובה עם הנושא בקרב אנשים שאני מכיר ועוד מספיק סיפורים ששמעתי. הרבה חושבים שהם יהיו אדיאליסטים גיבורים ושהם יעמדו בזה, אבל בפועל לגבר זה קשה ולאשה אף יותר. ולהרבה זוגות כאלה, יש אחר כך תקופת שיקום ארוכה של הקשר שבדרך כלל לוקחת שנים, במיוחד אם נולד/ו להם ילדים לפני או תוך כדי הגיוס.

ולרוב הבנות שחושבות שתוכלו לעמוד בזה בגבורה, אל תשלו את עצמכן. במקרה הזה תשתמשו בשכל ואל תלכו עם הרגש, כי רובכן סתם "תירו לעצמכן ברגל" ותצטערו על כל העניין.

ולכל אלה שאומרים מלחמת מצווה. מדובר על מצב של מלחמת מצווה ממש, כך שאם היא פרצה מלחמה בזמן החתונה, אז החתן חייב לצאת מחופתו וללכת להילחם, מדובר על מצב שאין בו ברירה. אבל עכשיו אנחנו לא בדיוק במצב של מלחמה ממש, אלא במצב ביניים שלפני מלחמת מצווה ממש, ככה שבהחלט יש לנו ברירה ואפשרויות לבחור מתוכן. ככה שאדם יכול להשתמש בשכל שלו במקרה שהוא הולך לקרבי, ולהתחתן אחרי השירות או לדחות את הגיוס בשנה.

לכן יהיה אסור לו להמשיך בצבא, אלא אם כן הוא נמצא ביחידה מובחרת או מקום חשוב במודיעין שבו מתעסקים בלוחמה חיונית, ופיקוח נפש ממש.

שיחכה עם החתונה לשחרור או שידחה את השירות בשנה.

כל האמירה של יציאת החתן מחופתו להילחם, זו דוגמה, שבאה להגיד שאם פרצה מלחמת מצווה בזמן החתונה, אז הוא חייב מיד ללכת להילחם, גם אם זה באמצע החופה. המסר הוא, שלא משנה מה אתה עושה באותו הרגע, אתה חייב מיד להפסיק וללכת להילחם.
אבל העדיפות היא, שאם יש לחתן אפשרות להישאר עם אשתו בבית בשנה הראשונה לנישואיהם, אז שישאר בבית. וכיום בהחלט יש את האפשרות הזאת, לבחור יש את האפשרות לדחות את החתונה לאחרי השירות או, לדחות את השירות בשנה, או לשרת בתפקיד אם יציאות תדירות.
(למעט אלה שישרתו או משרתים ביחידות מובחרות, קצינים, אנשי קבע, או ג'ובניקים ביחידות מסויימות שלא מאפשרות יציאות בתדירות גבוהה, ואין באפשרותם לדחות את הגיוס).

זה לא נעים - אבל יש להם כנראה עוד הרבה. ואת צריכה, בצדק, לדאוג לעצמך..

 

הצלחה רבה, בקרוב ממש.

לעשות השתדלות עצמית ולא להתייאש

לא צריך יותר.

לפי בית שמאי דינר אם אתה רוצה להחמיר וכאלה...

וידןע שאין אירוסין אם אין יהלום

לא שכחת להוסיף?

בין 2,000-6,000 שקל, ואלו עוד המחירים הנמוכים יותר לטבעת אירוסין עם יהלום של 40 נקודות.

לפרסם קישורים כאלו כי זה נראה כמו פרסומת.

ואז"ג

עדיין לא ראיתי פירוש שאומר כך אז אני נזהר

 

אך בהחלט יש מצב שנישואין שהתחילו מ"וירא שם בת איש כנעני..." הגיעו אח"כ למה שהגיעו עם ילדיו

 

ואולי בגלל זה כתוב "בת איש" ללא שמה..

 

ואז"ג ואכמ"ל

בס"ד

 

קרעתם אותי...

אם זה יהיה:
'לא',
'אני תפוסה'
'אני נשואה עם ילד'
'אתה מכוער לטעמי'
'אני מחפש מישהו עם מראה יותר ערבי'
'אני מתחתנת רק עם גר אריתראי, אתה כזה במקרה?'
וכו..

אתה לא תראה אותה יותר

בהתחלה אח"כ זה נהיה רגיל... 

 

אגב, 

האריתראי ענק..

זאת הדרך שלך לתאר מראה מזרחי?

ולהגיד משהו כמו "אני מתקשר/ת להזכיר את עצמי".
חלק מהשדכניות בודקות ככה מי באמת רוצה ורציני בעניין.

כשהנשמה ירדה לעולם היא היתה אחד והפרידו בין הגבר והאשה כדי שימצאו אחד את השני פה,
הסימן הראשון שמצאת זה שצריך להרגיש שיש חיבור נשמתי.
ואם גם אחרי 5 פגישות לא הרגשת לא חיבור נשמתי לא חיבור רגשי ולא חיבור פיזי , נשמע שזה לא הנשמה שממנה נפרדת לפני שירדת לפה.
מבחינה שכלית אני מניחה שיש הרבה אנשים שיכולים להתאים להרבה אנשים , אבל יש רק אחד שנועד בדיוק בשבילך!!
אני הייתי מבררת את הדברים ואם הייתי מגיעה למסכנה שאין חיבור נשמתי הייתי חותכת ..
בהצלחה!! מקוה שתמצאי את זיווגך בקרוב!!

דברים עמוקים כ"כ כמו שידוך נשמתי, אין ממש שום הכרח שיתבררו כ"כ מהר. לפעמים יש סיבוכים בדרך להתגלות דברים גדולים.

(לפותחת, סליחה שאינני מייעץ... אינני יודע ממש מה לומר. רק הפריע לי מה שנכתב בתגובה מעלי, כי זו "לחיצה קלה מדי על ההדק", לדעתי... ב"הצלחה, בחירה נכונה בע"ה!)

הפער בתחום הדתי-

מה זה משנה למעשה? איפה זה פוגש אתכם?

יש לך ניסיון בהתמודדות הזו איתו? דיברתם על זה?

קרה לכם שהנושא הזה עלה והיה בעייתי?

 

הפער בתחום הכלכלי-

דווקא נראה לי שההיפך הוא הנכון, את לא בטוח תביני את צרכים שלו,

בד"כ מי שחי על פחות קל לו יותר לחיות, מי שרגיל להרבה, הוא זה שקשה לו,

כשאתם תחיו ביחד, והכסף יזרום מאיפשהו(גם מאיפה זה חשוב), לא תהיה ברירה

אלא להתמודד עם המכסה הכספית. לא זה יהיה קשה יותר כי הוא יצטרך "לרדת" אם

זה לא יהיה מספיק, את מקסימום תהני מהיותר.

 

הפער מצד המשיכה-

בתור חילונייה, קיבלת תמונה של "גבריות" מסויימת, שמושכת אותך,  שמדבר אלייך,

בעולם הדתי גברים הם שונים, גבריות מדברות אחרת ומתנהגת אחרת.

ההבנה השכלית של "גבריות" שהיא יותר טובה זה טוב, את רוצה בחור ש"גברי" באופן דתי,

אבל זה לא מדבר למשיכה שלך, את מזהה באופן פנימי דברים אחרים כ"מושך" - וזו עבודה.

האפשרויות שלך הן לשנות את התפיסה, אם אפשר, או לדעת לכוון למישהו שגם "מדבר"

בשפה של ה"משיכה" שלך- לא דווקא בעלי תשובה אם את לא רוצה, אלא בחורים שהם יותר,

משדרים גבריות שאת נמשכת אליה.

לפעמים בחורים בעולם הדתי הם "עדינים" כאלה, שזה משהו שיכול פחות למשוך.

 

 

תודה אנשים טובים!
עשיתם לי נחת ובעיקר גרמת לי לעשות שיקול דעת יותר ביישוב הדעת.
והנקודות שהעלתם חשובים מאד מאד!
ה' יגמול לכם בטוב!
שבת שלום וחודש טוב ומבורך

 

לגבי הפער הכלכלי, גם ביני ובין אשתי יש פער דומה. בעיקר מסיבות של התנהלות כלכלית, חיסכון מול צריכה ורמת חיים. אין ספק שזה משהו שמצריך גישור ולמידה, ולפעמים יכול להביא לפיצוצים, אבל לא נראה לי שזה משהו לחתוך עליו. תמיד יש פערים, וחיי נישואין כוללים עבודה.

 

אם כל הקושיות השכליות מתיישבות ורק הרגש חסר, לא ממהרים לחתוך. מנסים עוד, מוסיפים אלמנטים חווייתיים לפגישות, כמו טיול וכדו', ומנסים לעורר את הרגש. נראה לי ש-5 פגישות זה ממש מוקדם לפסול על רגש. חכי עוד 5.

שלום לך יקירה.

שלב חשוב בשידוך,איך יוצרים קשר?

א. יש נעימות לשוחח יחד.

ב. יש התאמה-מתחברים עם מה שהשני אומר לנו, ומעריכים דברים באישיותו(כמו שציינת)

ג. יש אוירה של גילוי לב, וישנם רגעים של שיתוף בחוויות.

ד. בכל תחום בו אנו רואים שיש חשיבות, יש דרך משותפת.

ראוי להדגיש שכל שלב מאפשר את התפתחותו של השלב הבא.

אני חושבת שכאשר "תשחררי מידע": 

ז"א לוותר על הפרטיות שלנו, לדבר על דברים שנוגעים לנו באמת.כך תוכלי לראות אם השני מתעניין בך, ואת בו.לא רק נימוס, אלא מהי תגובתו הרגשית על הדברים אותם חשפנו.

תמשיכי הלאה לשוחח על ערכים, ותבטאי כעת את הצורה בה את חייה את הדברים, וכיצד הם משתלבים בחיי היומיום. מה את עושה במיוחד, במה את משקיעה מאמץ, כיצד את מגיבה, ומה את מרגישה.....

מה שיוצר את הקשר הוא העובדה שהאחד חווה את השני. 

הקשר שנותר בעקבות ההכרות עם הרובד זה, הוא שמאפשר בד"כ להחליט.(ליקטתי מספר בענין שידוכים)

נ.ב. אני תמיד בעד תקשורת!!!!  המון בעיות היו נפתרות אם היינו משתמשים בכלי הנ"ל, לגבי החששות שלך בענין העבר-את יכולה להיוועץ עימו בעדינות בהצלחה רבה!!!!!!!אפשר להתיעץ עם רב מנוסה בענין סגירה-אבל הבחירה ביידיך בעז"ה.

מה שחסר לך בקשר הזה זה מאוד מאוד חשוב, אז כדאי לעשות עוד 5 פגישות אולי, כמה שצריך

ואם לא יתעורר רגש בכלל, אז לא כדאי לדעתי

ועוד משהו שחשוב לי להדגיש בתור בעלת תשובה ממשפחה חילונית

חשוב מאוד להתייעץ  גם עם אימא ולא רק עם רבנית

בדרך כלל לבעלי תשובה מציעים רק בעלי תשובה, לבני בעלי תשובה משתדלים להציע בני בעלי תשובה

למה הציעו לך אותו? מישהו עשה לך בירור עליו?

ועוד דבר לפעמים לרב או לרבנית יש אינטרס שבעל תשובה שהם עוזרים לו יישאר דווקא בזרם שלהם, ואז חשוב להם לחתן אותו עם מישהו שיעזור לו דווקא בדרך הזאת, אין בזה שום פגם, אבל לפעמים זה לא מתאים

כדאי שגם הורים שלך יסתכלו עליו, את לא חייבת לקחת כל מה שהם יגידו אבל לפעמים זה יכול לעזור מאוד

כדאי לברר היטב על השידוך המוצע.

חוץ מזה, חייבת להיות משיכה כלשהי ובודאי שלא דחיה. ע=אם לא מתקדם עוד 2-3 פגישות נראה לי כדאי לסיים את הקשר הזה.

בהצלחה רבה!

לדעתך יש סיבה מוצקת ומוסתרת על זה שהציעו לו אותי..
מעין חסרון משמעותי שיש לו שבגללו הציעו לו חוזרת בתשובה?

בד"כ בעולם החרדי- בעלי תשובה לא מתחתנים עם חרדים מבית.

גם העובדה שהוא רווק בן 30 זה לא רגיל בנוף.

זה לא אומר שבהכרח משהו בו בעייתי, אבל זה אומר שיש בו משהו שחורג

מהרגילות של החברה בה הוא נמצא.

זה יכול להיות טוב, זה יכול להיות בעייתי.

מומלץ לבדוק דרך השדכן\שדכנית מה הסיפור, אם יש מישהו שמבין בעסק הזה,

שיבדוק מה העניין, אם זה רק אדם מיוחד(שזה יכול להעיד משהו טוב מאוד)

או שיש פה משהו נוסף.

 

אז לדעתך העניין יכול להסתכם בכך שהוא בן 30 או כדאי לברר ולחפש את ה"קאצ'"
לי זה נראה מפליא מעט..
למה שירצה חוזרת בתשובה אם הכל נקי ושמור אצלו..

לא רגיל- זה תלוי חברה, כדי להגיע לגיל 30 רווק בעולם החרדי אתה צריך להיות קצת מיוחד,

זה לא שהוא התחיל לצאת בגיל 30, הוא מן הסתם מחפש כבר תקופה, לא קצרה ככל הנראה.

ואני לא אומר שזה דבר רע להיות מיוחד-

יכול להיות שהוא צדיק וטהור וה"בעיה" היחידה שלו היא דעות קצת עצמאיות, שמרתיעות שידוכים

פוטנציאליים ודווקא בעלת תשובה, יכולה להיות מישהי שתתאים לו.

זה יכול גם להיות יותר מזה(ויש סיפורים כאלו...)

ולכן תמיד עדיף לבדוק קצת יותר, אם יש משהו שמריח לא טוב.

 

לכי לכותל, דברי עם ה' תשאלי אותו מה לעשות, הוא תמיד עונה....

אענה לפי סדר התהליכים:

 

1. רקע: לרקע שלכם יש השפעה על מערכת היחסים. ככלל ככל שהרקע דומה כך עשוי להיות יותר קל בציפיות שלכם אחד מהשני. אך בכל זאת גם אם הרקע שונה אפשר להסתדר. אמנם לוקח יותר זמן ויותר שיחות ולפעמים גם יותר מריבות אבל בסופו של דבר אפשר להסתדר יחד.

אנסה למנות היכן יכולים להיות תסכולים כתוצאה מאי תאום בציפיות:

 

א. כפי שכתבת, חיים משותפים, אין לך מושג מה התפיסה שלו בנושא וגם אצל איזה מדריך חתנים הוא יקבל הדרכה ויכול להיות התנגדויות מצידו לצרכים שלך כי מבחינתו כל העסק הוא דבר חדש שצריך לעכל אותו לאט לאט. אך גם בזה עם הרבה סבלנות והסברים על הצרכים שלך בסופו של דבר תגיעו להכל. המדע בתחום מדבר על תחנות של חצי שנה, שנה וחצי, שנתיים וחצי, חמש שנים, שבע וכו'.

ומצד שני מדובר באדם כבן 30 [ראיתי זאת באחד התגובות] שראה מה שראה ויודע מה שיודע ואולי מצפה למשהו בשל והוא מוכן להתחיל ממהירות של 100 קמ"ש.

 

ב. ציפיות בחינוך הילדים. גישה. שפה. ידיעה מה צריך ואיך לעשות זאת.

וגם בזה יתכן ואצלו בבית לא כל כך עמדו על החינוך כפי שהיה בבית סבא. וגם אם כן זה דבר נרכש שאת יכולה ללומדו אצל חברות, משפיעה וכו. כמו כן ללמוד ממנו איך הוא רוצה שיראו הדברים.

אז נכון שזה לא הכי אותנטי אבל הוא אוהב אותך וזה מספיק לו.

 

ג. הכלה של שפה. מנטאליות. תפיסה והתייחסות לדברים. סדרי עדיפויות. מקומות בילוי. שלדים בארון ובריחה במחשבות. [לא שצריך לדבר עליהם אבל איך את/הוא תתמודדו עם זה כשהוא אולי ישים לב לזה כשזה קורה].

 

התפתחות של רגש ומשיכת הלב: מהעצות לזה: א. תמני לו את המעלות שלו שראית בו עד עכשיו. ובקשי גם ממנו לעשות כך [ולאו דווקא באותה פגישה]. יש לעשות זאת באריכות מספקת ולהרחיב על זה את הדיבור כמו שאלות של איך הוא רואה את מה שאמרת, מה הוא אומר על הדברים, וכו'. הרעיון הוא לדבר על רגשות. יכול להיות שהוא גם מחכה לזה והוא נמצא איתך בדיוק באותו מקום. [אף על פי שזה יותר התפקיד שלו]

ב. לבלות במקומות שאפשר ללכת יחד כמו חוף ים [מקומות שאין בהם מראות חריגים] כמו כן לשבת יחד במסעדה [לא במקומות שיש הרבה בנות שבאות לשם]

ג. אפשר לשלב משחקי חשיבה וכדומה.

 

הפערים בדת: א. לפעמים המחשבה שאני בעל תשובה והוא דתי חרדי חסידי חב"דניק מבית יוצרת אשליה [ואולי הרגשה נחיתית] שהוא תמיד יותר דתי ותמיד יש פערים בדת. אבל לא תמיד זה נכון.

ב. אמרת לא כל כך נראה לך כל החזות החרדית. אז קודם כל זה מובן מאוד. דבר שני תפרידי בין כל העולם החרדי [שלא תמיד נעים לבעל תשובה לראות אותם, לבין בעלך שאוהב אותך והוא לא כמו כולם כי את מכירה אותו אישית ויודעת מיהו באמת. [אם בכל זאת עדין הוא נראה לך מרתיע זה דבר שצריך לתת עליו את הדעת].

 

פערים כלכליים: במידה והשידוך הוא חיובי לאחר הלחיים תפסי איתו שיחה קצרה וקולעת ותאמרי לו שיכול להיות שההורים לא יסתדרו עם ההוצאות ואינך רוצה להיכנס לזה ואת לא רוצה שזה ישפיע על היחסים ביניכם ואת מבקשת ממנו ששניכם תישארו מחוץ לתמונה. לפי התיאור שלך אותו הוא יבין זאת ויקבל את דעתך.

 

ההמשך יבוא...

אילו היית מבוגרת, אחרי פגישןת עם בחורים רבים, הייתי מציעה לך להתעקש, להמשיך, ולהיעזר באיש מקצוע.

אבל את מתחילה, זה הבחור הראשון שפגשת, לגיטימי שלא תתאהבי מיד  בראשון/שני/שלישי....

בלי התאהבות, או לפחות משיכה ורצון להיות יותר יחד, רצון להיפגש עוד ועוד, אינטימיות רגשית: רצון לשתף בסודות, בדיחות פרטיות, תחושה שיש בשיחות שלכם תכנים שלא מיועדים לזרים, בלי רצון לגעת, (לא מימוש הרצון חלילה! פשוט לרצות!)

בלי כל זה ,

 אחרי חמש פגחשות, חבל להתקדם.

יש עוד המון בחורים נחמדים  בעולפם.

בהצלחה!

או בעברית-

שתפו

השאלה מה רצון ה' במקרה הספציפי הנתון היא שאלה שצריך לתת עליה את הדעת,

אם את צריכה עזרה אז תשתפי

אההההההההההההההעהההההההההעההההההההההההאהההההההההההאההההעעעעעעע


אור עולם עלינו יאיר

אתה נשמע יותר מבולבל ממני

וזה יצא
לפעמים התהיות והבלבול שלנו נמצאים עמוק בתת מודע שרק כשאנחנו מביעים אותם פיזית אנחנו קולטים כמה הבעיה פשוטה

שמחתי לעזור..