שלום לכולם
הציעו לי מישהי שבבירורים עולה שהיא בחורה מצוינת, אלא שהיה נשמע שאבא שלה אדם קצת לוחץ ושתלטן.
א. עד כמה אתם חושבים שזה משמעותי? (שאלה גם לנשואים כבר אולי, אם החותן שלכם כזה, איך אתם מסתדרים)
ב. איך באמת אפשר לברר עליו קצת יותר, כי בגדול ביררתי על הבחורה ופה ושם שמעתי דיבורים עליו, וזה היה מכמה אנשים ולכן הדליק אצלי נורה אדומה.
איך מגיעים לשכנים שלהם? לחתנים? אין לי כ''כ חברים באזור המגורים של הבחורה, והנושא הזה די מטריד אותי ואני לא יודע מה לעשות, להפגש או לא.
תודה מראש!!
לדעתי ולצערי לא ניתן לענות על זה בצורה כזאת מכיוון שמה שלאחדים מרגיש או נשמע לוחץ ושתלטן בעיני אחרים נראה אוהב ומחבק.
סתם דוגמא מעשית: החברים שלי יכולים להעיד עלי אם אני אדם אדיב נחמד או קמצן אבל ברור לכל החברים שלי שכשיש לי כאב ראש אני לא שולט על טון הדיבור שלי. מה שאני מנסה להגיד יוצא עקום ושונה ממה שהתכוונתי.
התופעה הזאת מוכרת וידועה והרופא הסביר לי שזה לא משהו מיוחד ושזה טבעי לגמרי לגוף האדם.
וגם אם כואב לי הראש החברים שלי לא ממש מתרחקים ממני בגלל טון הדיבור שלי אבל הם כן הם עוזרים לי במידה ואני נשמע קצת שונה.(כאבי הראש מגיעים בתקופות..)
אז אני פשוט תמהה ולא מבין, הבחורה נחמדה והכל ואבא שלה הוא זה שחינך גידל וטיפח אותה, למה לא להפגש?
תיפגש איתה ותעזוב את השכנים ואת החתנים לרגע ותנסה לחשוב על הבחורה ועל האם אתה והיא מסתדרים ביחד.
עוד בסוף תגלה שלאבא שלה יש נסיון לא קטן בחיים ושהעצות שלו מועילות הרבה יותר מאשר הרבה חברים.
שלום לך
אתה שואל שאלה נכונה ולו רק מצד זה שבשידוכים צריך לבחון כל הצעה מכל הכיוונים.
אך בטרם שאענה לך אשאל אותך: 1. מה שמעת על האבא? 2. מדוע זה מתפרש אצלך כשתלטנות?
ולכן אתה יכול לשנות פרטים אך שהעניין עצמו ישאר.
מכסימום תכתוב לי באישי.
אתה באמת מצפה שהם ישתפו אותך בכביסה המלוכלת של משפחות נשותיהם?
שפוסל פגישה, לדעתי - במקרים הכי קיצוניים, במקרה שמתחתנים, מוצאים דרך להסתדר, אם בני הזוג באמת אוהבים...
(רוב הבדיחות כיום הן על חמות לוחצת, מסתבר שיכול להיות גם חם כזה 
).
ב. לא הבנתי - כבר אמרת שיש בירורים, משמע אנשים שמכירים אותה/ אותה ואת המשפחה - אז מה אתה צריך יותר? ובכל מקרה - אותם אלו שנתנו לך פרטים ב"בירורים" - תבקש מהם פרטים נוספים של אנשים/שכנים/קרובים נוספים שאתה רוצה לברר אצלם. הגיוני שידעו, לפחות חלק...
האם זה משמעותי?
כן
עד כמה?
זה מאוד תלוי: 1. ברמת הלחץ השתלטנות ואוירת המתח שהאיש משרה בסביבתו. 2. ברמת הקשר שלו עם הבת וההשפעה שלו עליה בין אם זה ברצונה ובין אם זה בעל כורחה.
אצל מי אפשר לברר?
מתפללי בית הכנסת
רב בית הכנסת
רב ישוב\שכונה
שכנים
משפחות מחותנים
מחותנים [כן גם הם לפעמים מנדבים מידע. חדי האוזן יכולים לשמוע גם מה שלא נאמר].
חבריו לעבודה
כיצד נגיע אליהם?
דרך מי שהציע את ההצעה
רב המקום
בירור כתובות ובעקבות כך שמות ומספרי טלפונים
אצל כל אחד שמבררים אצלו צריך לנסות להסיג דרכו אנשים וטלפונים נוספים. לדוגמא אצל רב היישוב אפשר להשיג אנשים נוספים שמכירים את האיש ומשפחתו.
מהם השאלות שצריכות להישאל?
כיצד הם מכירים את המשפחה ואותו
מה הרושם שלהם ממנו
"שמעתי שהוא אדם לוחץ, עד כמה זה נכון?"
יש שאלות שתצטרך לברר אצל חברות טובות של הבחורה:
עד כמה היא אסרטיבית אל מול אביה
עד כמה היא מנותקת מהאבא ביחס להשפעה שלו על ניהול חייה וסדר יומה
עד כמה בני המשפחה מנסים לרצות אותו ולעשות דברים שמאוד לא נוחים להם והעיקר שהוא לא יתרגז
כדאי לשאול את עצמך
א. איך אני מתנהג/ת בחברת אדם עם אופי שתלטן
אם אתה במחיצת אדם כזה נמחק כליל או שאתה עדיין שומר על גבולות של עצמך.
ב. האם מדובר באופי או במשהו חמור מזה?
אין אישור לערוך חופות במוצאי שבתות וחגים.
כמו-כן אין לערוך סידור חו"ק בימי ששי של ימות החורף אלא עד השעה 12:00, ובימי ששי של ימות הקיץ עד השעה 13:00.
היי לכולם
אז ככה חברה שלי מתחתנת ועושים לה מסיבה, ביקשו מכל אחת שתביא מתנה לבית אבל לקשר את זה לחיי הנישואים
אשמח לקבל רעיונות למשהו יפה ומגניב....
תודה!!
"לקשר את זה לחיי הנישואים"
את הבדיחה על היהודי שבא לעיירה וחיפש מקום לקשור את החמור שלו.
אמרו לו: לך לרב, הוא קושר כל דבר לפרשת השבוע...
עכשיו ברצינות, מגבות אף פעם אין יותר מדי.
וכלי מטבח, גם אם יש עודף - צריך עוד שני סטים לפסח.
אפשר להצטרף כמה ולתת משהו ממש מפנק כמו וופל בלגי...
הקדשות: לנגב לך את הדמעות, בין כלי עבודה לכלי אכילה בנישואין, והצורך בהנאה "לא נחוצה" בנישואין, בקשר לוופל בלגי.
תמצאי את הניסוחים לבד, אם צריך עזרה - בחפץ לב.
בהצלחה!!
מזל טוב!!
לא מזמן היה לי דיון לגבי מתי צריך לספר על מוות של קרוב משפחה (הורים/ אחים). אני בעיקרון חושבת שצריך כבר בשלב ההצעה, כי לדעתי זה פרט שחשוב לדעת לפני. אני משווה את זה למשהו כמו נכות (אולי זאת לא ההשוואה הכי מדויקת, אבל זרמו עם העיקרון). אני גם יודעת שבסיטואציה אחרת אני הייתי רוצה לדעת את זה בשלב מוקדם (לא בשביל לפסול, אלא בשביל לדעת. בשביל למנוע מבוכה ולהיות קצת יותר רגישה). אבל הוא (ומסתבר שעוד חברות שלי) חושב שלא, ושאני צריכה לספר את זה רק כשאני ארגיש שאני מוכנה, כי זה משהו שהוא מאוד אישי ורגיש שלא צריך לספר את זה לכל אחד. הוא השווה את זה למשהו כמו מחלה כזאת או אחרת של אחד מבני המשפחה. חשבתי על זה, ויש משהו במה שהוא אמר, וזה קצת בלבל אותי...
אז בתור אנשים ניטרלים- מה אתם חושבים? מתי צריך לספר על דבר כזה? הייתם רוצים לדעת מראש?
ואני לא מתכוונת לספר בצורה עמוקה, אלא משהו יותר שטחי- בסגנון של איך, למה וכמה. את הדברים העמוקים יותר אני אשאיר לבעל...
אבל בפגישה ראשונה, אין מקום להסתיר
לא יודע בדיוק להגדיר...
זה לא כמו מחלה (שגם עליה לא תמיד בהתחלה) - וגם לא "נכות"...
קודם, להכיר את האדם לגופו.
מן הסתם, אם הכיוון שייך - אז בין הדברים הבסיסיים שאדם מספר על עצמו, גם זה, אם חלילה כך.
בשו"ט.
אז נראה לי שבאופן טבעי ההורים מוזכרים בשיחה.
כך שלא ממש אפשר לשמור את זה לשלב יותר מתקדם, וזה גם יכול ליצור איזו אי נעימות על הדרך.
ודווקא אם לא חשים בנוח לדבר על זה, אולי עדיף שידעו כבר בשלב ההצעה, במקום שהצד השני ישאל בתמימות על ההורים וייפול לנושא רגיש בלי כוונה.
וכנ"ל הורים גרושים.
הייתי מרגיש שעבדו עליי.
לגבי דודים גרושים וכו' - זה גם משפיע, אבל לא חובה בהתחלה.
ן למה הייתה נעלב אם לא היו אומרים לך בההצעה.
אין לזה סוף...
ברור שלא הייתי נעלב אם הייתי יודע על דודה גרשה לאחר האירוסין.
(לא זוכר מתי ידעתי, ולא זוכר שנפגעתי).
זה מאוד משפיע על היחס של אדם למוסד הנישואין, לטוב ולמוטב.
לי אין קרובים גרושים, ולכן מבחינתי גירושין הם לא דבר שיגיע מיוזמתי (מלבד מחלת נפש / בגידה).
מי שקשור לאדם שהתגרש והשתקם (ב"ה!!) - ידו קלה יותר על ההדק.
בס"ד
שלום לכולם,
יש לי קרובים מדרגה ראשונה שהתגרשו.
ממש לא הייתי רוצה להיות במצב זה, לכן
נזהרת מאוד להיכנס למצב זה.
כיוון שידי אינה קלה ההדק השם ישמור ויציל מזה,
וגם מנישואים שלכאורה תקינים אך הם לא.
בתודה ובברכה
שבין כל בהעלים ונשים ישררו אהבה, אחווה,שלום ורעות
נוסיף אותה גם לשורה התחתונה.
ודאי, אנשים מגיבים שונה לאירועים דומים.
ראיתי בנות שנהגו בכל מיני צורות לאור קרבה לגירושין
[כמובן, איני ערב שהגירושין גרמו לכל מה שראיתי].
שלא נדע מצרות ומצער, ונשמע רק בשורות טובות!!
קורה שהקשר עם דודה הוא לא חזק כ"כ, ופוגשים אותה לעיתים רחוקות [בעיקר אם גרים רחוק].
2. יכול להיות שהגירושין היו לפני שהבן אדם עצמו נולד, והוא רק זוכר את הדודה חיה באושר עם בעלה השני.
3. לפי הערכתי ע"פ אחוז הגירושין באוכלוסיה הדתית, ומספר הדודים הממוצע באוכלוסיה הדתית, לאחוז גבוה מאוד מהאוכלוסיה יש דוד/ דודה גרושים. [בהערכה גסה מאוד - באיזור 50%, אולי אפילו יותר].
אבל כשיש לך מספר רב של הצעות, ואתה יכול לבחור ביניהם - אתה מצפה לסינון מוקדם.
אבהיר: יצאתי עם יותר מאחת שהייתה בת של הורים גרושים, כולם בנות טובות ויקרות.
ועדיין, זה להיכנס למשפחה עם תסבוכת, ואם יש לך אופציה אחרת - למה לך?
לגבי הדודים, לקחתם אותי מה זה קשה...
מי שאומר שזה לא משפיע - שטויות,
אבל לא על זה בלבד גומרים שידוך (או מורידים, לחרדים שבינינו 
).
יצאתי פעם עם בחורה יתומה משני ההורים. אמרו לי את זה עוד בשלב ההצעה.
זה היה טוב שידעתי מראש, ככה יכולתי לגשת לנושא בעדינות ולשמור על טאקט מינימאלי לאורך הדרך...
ב''ה
1) קודם כל אני חושב שזה בסדר לספר את זה בפגשה הראשונה או השנייה ו לא חייבים לספר את זה בההצעה
2) אני לא חושב שזה נכות או מחלה
3) אני חושב שאם כל זה צריך לברר ( כמובן בעדינות ו ברגישות ן בזמן המתאים) למה זה קרה מי מה זה קרה
4) אני אישית הציעו להיפגש אם בנות שהיה להם סיפור כזה ו לא בגלל זה פסלתי
5)ב"ה אנחנו מתחילים ללמוד את התורה מחדש ו אני חושב שצריך לתת דגש על איך האבות התנהגו ו פרט לגבי "השידוכים"
שלא הסתכלות יותר מדי על המשפחה
כמה זה השפיע על הבנאדם, ואיך הוא ביחס לזה.
וזה לא השפיע עליו ממש.
גם אם זה לא משהו שרואים אותו (כמו במקרה שלי)
יש הרבה דברים בחיים שמשפיעים.
בדרך כלל ההשפעה לכמה כיוונים, ותלוי מאד באדם.
לפעמים, מה שמצער - גם עושה אותו לרגיש יותר לזולת וכו'.
על כן, בהיות שזה לא נתון "מותנה" (לפחות לא ב"ציבורנו", שלא מבררים לפרטי פרטים אצל שדכנים), יש מקום להשאיר להתנהלות הטבעית. הרי ברור שאם שיחה תתגלגל בצורה שיש בה סיכוי כלשהו, אז דווקא דבר ש"משפיע", את תדברי עליו כי זה נושא חשוב לך. לא בגלל "נתון שעומד לשיפוט שמא יפסול..". אז חבל להילחץ מזה. תהיי את, תהיי טבעית, ואל תחשבי כהו-זה, שמדובר בנושא שאמור לגרוע משהו ממך. תסתכלי כך - כך זה יוקרן (כמובן, לא מדובר במקרה של "השפעה קיצונית", שאז לא הגורם הוא המשנה, אלא כללית אופיו של האדם כעת, שגם זה מסוג הדברים שמדברים עליהם).
אני רוצה לחדד משהו- כשכתבתי את ההשוואות לנכות ולמחלה, הכוונה הייתה לדברים שאני הייתי רוצה לדעת לפני (כמו נכות) ודברים שלא הייתי רוצה לדעת לפני (כמו מחלה של אחד מבני המשפחה).
בס"ד
שלום לכולם,
ברשותכם מעשה אינטגרציה של שירשור זה והשוואה עם אחרות בזמן קשר.
נקודת ההנחה שלנו, אנו מתפללים לקב"ה, מבקשים ממנו שיפגיש אותנו
עם הזיווג האמיתי שלנו, שיהיה אדם טוב וכו'. כיוון שהוא היחיד שיודע
באמת מה מידותיו של האדם, את טיבו והתאמתו.
אם זה כך, בוודאי שהאדם לא יצטרך להיפתח, לומר דברים אישיים שלעיתים
קשים לאנשים מסוימים (והאמת כדאי שיתרגלו לנסות לדבר על זה, לטובתם
הנפשית) להרבה אנשים, כי מן הסתם בעז"ה בלנ"ד יהיה בודד.
בתודה ובברכה
שכל אחד ואחת הזקוקים למצוא את זיווגם יאהבו ויגישו שזה האחד/האחת ולא יהיה צורך או רצון להשוות לאחרים
לדעתי לספר על ההתחלה. ההסתרה גורמת להרבה מתח שלפעמים מתנפח ללא כוונה למימדים לא רציונאלים.
מוות של מישהו קרוב ללבך (וזה יכול להיות גם חבר טוב וכדו') זה ממש לא מחלה שלך אבל מאוד משפיע על המצב הנפשי התמידי של הבן אדם. לטוב ולרע. זה לא דבר שיש להסתיר.
גם בחיים בלי קשר לדייטים ראיתי שהרבה יותר קל להגיד דברים כאלה כבר על התחלת קשר, בעבודה, בלימודים, בשכנות.
כי כשחברה טובה מגלה אחרי שנת היכרות שבכלל אין לך אבא מגיל צעיר, זה מכניס אותה להלם לא נעים. והדבר הבא שהיא חושבת מה היא עוד לא סיפרה לי? אולי אנחנו לא באמת כאלה חברות אם היא לא הרגישה בנח לספר? ואיזה פדיחה על כל הפעמים שהתלוננתי על אבא שלי?
פעם הכרתי מישהי במשך שנתיים ואז יום אחד תוך כדי שיחה היא סיפרה לי שהילדה הבכורה שלה נפטרה בגיל חצי שנה מבעיות בלב. אני נכנסתי לשוק. איך בכל היכרותינו היא בחיים לא הזכירה את זה? איך אני חשבתי שהיא סתם אמא לחוצה על הילדים שלה? זה היה לי ממש לא נעים.
לכן אני חושבת לספר על ההתחלה.
היו שאמרו כאן שדבר כזה היה מעליב בעיניהם.
אך אני חושב שאם מסתכלים על זה מהצד השני זה כמעט בלתי אפשרי לצפות לתיאור כזה עוד לפני שנוצר קשר בצורה יבשה.
פתיחה או תיאור של דבר כ"כ כואב כגון זה ועוד פעמים רבות כ"כ (כל שכן אם הוא נתקל בדחיה בעקבות זה) הוא דבר קשה בצורה שאינה ניתנת לתיאור.לספר או להעלות נושא כזה פעם בודדת יכול להיות מכאיב ביותר,לא ניתן לצפות שהוא יעביר את האינפורמציה הזו לדעתי בשלב כ"כ מוקדם,ומימלא לכ"כ הרבה אנשים פעם אחר פעם
המידע עצמו ידוע ומפורסם וכל מי שמכיר קצת את המשפחה יודע עליו.[אולי יש מקרים חריגים שלא, אבל במקרים הרגילים], אז לא נראה לי נורא כ"כ שעוד מישהו ידע עליו.
פתיחת הנושא היא באמת הרבה יותר אישית, אבל גם אין שום צורך לעשות אותה בשלב ראשוני.
יכול להיות שיש אנשים שגם לומר את העובדה הבסיסית זה טעון רגשית מבחינתם, או שהם חוששים שהצד השני יפתח את הנושא יותר והם יתקשו להציב לו גבול, אבל גם אז נראה לי שאפשר לומר את זה בשלב ההצעה.
אך נראה לי שלהרבה אנשים לומר את זה הלוך וחזור בשלב כ"כ מוקדם כמו הצעה או בירור ,שלב שלא בטוח שיצא ממנו דבר,זה עול כבד,גם לומר את הדברים באופן יבש כיאלו וזה תג כמו סוג השכלה והשקפה
ואם המציע הוא חבר או בן משפחה הוא אמור לדעת את זה מראש.
א.לגבי המציאות שתיארת השאלה היא כנראה באמת אם נכון להגיד זאת בשלב מוקדם או לא
ב.אך אני מניח שיש עובי נוסף לדברים,ועוד אנשים שמנסים להציע,או שדכנים וכיוצא בזה,אף על פי שאני מניח שבד"ר כל אמדובר בעשרות אנשים בכל זאת מדובר ביותר מיחידים,והיכרות דרךאתר היכרויות לדוגמא זו במה מאד לא מתאימה לתיאור דבר כזה בעיני
בשביל להיות רגישים יותר
יביך אותי מאוד אם אגלה את זה בדייט
חוץ מזה, אני לא מבינה מה האינטרס להסתיר?? זה בושה?
ברור שממש לא צריך לספר כבר בדייט הראשון על איך התמודדת עם זה וכו', זה רק כשמתקדמים.
הסגרת את עצמך,
הרבה ישלחו לך הודעות שיהיה גשום.. 
שואלת תמידשלום לך
האם את יכולה לפרט יותר מה עובר עלייך כשאת חושבת על מציאת בן זוג לחתונה?
מתוך שאלתך נראה שכתבת זאת כשאת מאוד נסערת. שבי רגע עם עצמך ונסי לפרט מה עובר עלייך וכיצד זה בא לידי ביטוי: ברגשות
מחשבות
ומעשים
אצלי זה קרה מכיוון אחר, איך ייראה קשר עם אשה,
אחרי התהליך ההפוך שעברתי מימי התיכון העליזים (לכאורה...) בשנותיי בישיבה.
בהתחלה היה מוזר, הרגשתי ממש מוזר לא להיות בסדר ערב בישיבה,
ועוד להסתכל על אישה (געוואלד!!), ממש התאמתי להרים את הראש והעיניים.
אח"כ התרגלתי, והיו לי חוויות טובות בפגישות.
הלחץ מובן, כמו מכל דבר לא ידוע.
מקווה שתתגברי עליו ותקפצי למים.
תשחררי! תעשי דברים שירגיעו אותך.
יש לי חבר שגמר חבילת שוקולד לפני הפגישה הראשונה שלו.
בע"ה תמצאי במהרה ובקרוב את זיווגך ההגון לך!!
בהצלחה!!
)אוהבת את מלכנועמיחי גילה השבת תופעה מעניינת שאם פותחים את הארון עם כלי הפורצלן והזכוכית זה גורם לסבא וסבתא להגיב בצורה מעניינת.
כדי לבחון שזו אכן הסיבה והמגמה הוא עשה זאת שוב ושוב ואכן התופעה האנתרופולוגית חזרה על עצמה.
בס"ד
ב"ה בשנה האחרונה שאלו פה בערך 100 פעם מה איך פונים בצורה ישירה, ולמה ומדוע והאם?
להלן מספר שאלות.
א. בן/בת
ב. פונים אליך ישירות- זורם/בורח
ג. נותנים לך פתק- מגיב/מתעלם
ד.חבר/ה פונה אליך בשם..- יופי/ באסה?
אשמח להשתתפותכם ולחוו"דכן/ם.
לגבי הפתק הייתי חוששת להגיב בכתב, הכתב שלי זוועה
פונים אליי בשם - תלוי אם הוא מתאים או לא.. בכל מקרה מעריכה אותו.
ולגבי מציאת החן, בתור מישהי שנחשבת דוסית אני לא רואה בזה בעיה. לכל אחד יש את הטעם שלו, ואם מישהי מוצאת חן בעייני מישהו לדעתי זה מעיד על משהו גם פנימי ולא רק חיצוני. וכמו שמישהו אמר כאן אין באמת מישהי מכוערת. ואפשר להרגיש בקלות אם הבחור פונה כי את יפה (באופן די ריקני, ואז זה בדיוק כמו שריקה וכאלה), או כי היופי/ההליכות/הסגנון דיבר אליו.
אנסה בכל זאת
עזבי רגע את הסביבה..
עם עצמך,את מרגישה שיש לך זהות מוגדרת עם השקפת עולם ברורה?
זהות מוגדרת כן עוזרת בחיפוש
ודבר שני,מבינה את העצות שאמרו לך אבל
לא חושבת שצריך לנקוט בהחלטה חד צדדית
ולהסתובב עם שלט:אני דתיה לאומיה\חרדיה
אולי אפשר ללכת על משהו יותר עדין
נניח להחליט שאת בעקרון X אבל יש בך גם נגיעות של Y
חוצמזה,אפשר לנסות לחפש אנשים כאלה שפחות הולכים לפי שחור-לבן
(סתם דוגמא,יש אמריקאים שעלו לארץ והם נמצאים כזה בין הכסאות
מצד אחד,הם למדו במוסדות חרדיים
ןמצד שני- הם יותר מודרניים,יש להם מקצוע אקדמי והם גם ציוניים
בהצלחה לך
או שמסבירים להם בצורה יותר ברורה מה השקפת העולם שלך ומה את מחפשת
או שמחפשים מציעים חדשים
בהחלט! כל מילה בסלע
----------------
כנראה אני לא לבד בסירה הזאת.
אני קצת יותר גדול ממך בגיל ובהתחלה לא הבנתי מה רוצים ממני.
הייתי אצל שדכנית והיא שאלה אותי איך אני מבחינת דת. אמרתי לא אני דתי, היא שואלת אותי אתה חרדי? אמרתי לה לא (אני לא לובש מגבעת וחליפה) אז היא שואלת אותי אתה מזרחי? אמרתי לה לא, אני דרומי. אז היא שואלת אותי אבל מה אתה? אמרתי לה אני בחור דתי אז היא אומרת לי אבל אתה הולך עם כיפה סרוגה, אמרתי לה כן אז היא אומרת לי אתה מזרוחניק אמרתי לה מאיפה באת אלי? מהאייטיז? אני בכלל מוסלמי, תעזבי אותי בשקט...והלכתי...
אז אני לא יכול לענות לך או להגיד לך מה לעשות אבל אני החלטתי שאני יקח מישהי שמתאימה לי ולא מה שאנשים אחרים אומרים לי שנראה להם שכדאי לעשות. תהיי את ואל תנסי להיות מישהי אחרת ואל תפילי את עצמך לשום מקום שלא מתאים לך.
אחרי 120 שנה שנגיע למעלה לא ישאלו אותנו לבשת מגבעת? איך הגדרת את עצמך? או לאיזה מגזר השתייכת?
תלכי עם האמת שלך את לא תפסידי מזה. עדיף להתחתן בגיל 28-29 ולהיות שלימה עם עצמך ולא להתחתן בגיל 21 ולהגיד מה היה אם...
בהצלחה
נ.ב. חפרתי קצת אבל מכיר את הדילמה הזאת
שלום לך ומועדים לשמחה
רציתי להסב את תשומת ליבך לכמה דברים:
1. לפעמים זה לא קשור לתאריך מלמעלה שנקבע מראש [או למספר בחורים שנפגוש], אלא זה קשור לפעולה מסויימת שאדם צריך לפעול בעצמו. ובנדו"ד תכניקות ליצירת הצעות. ולשם כך עלייך לבחון עם איש מקצוע את צורת פנייתך ואופן הצגת הדברים לשדכניות. וכמו כן כשנושא זה עולה לשיחה עם הבחורים בפגישות.
2. מנסיון בתחום: כשאדם לא משתדך בזמן שהוא חושב שהיה צריך להשתדך או לפי הזמן שאנשים סביבו [משפחה וחברים קרובים] חושבים/רוצים/מצפים שהוא ישתדך כבר, יש לו/להם נטיה לייחס סיבה למצב. וכאן המוחות מתחילים להעלות השערות שחלקם לא נכונות בעליל, וחלקם שכן נכונות מייחסים להם משמעות רבה מידי, והדברים אט אט מחלחלים ומשכנעים את המוח שאכן באמת משהוא לא תקין בהתנהלות. ובנקודה זו בכלל איני יודע האם ישנה סיבה כל שהיא לעיכוב ואם כן מה היא?!
3. אני חושב שישנם הרבה בחורים במצב שלך. ובחורים נוספים שאין להם בעיה עם המצב שלך.
4. גם אם נצא מתוך נקודת הנחה שאכן כל הבעיה בעיכוב השידוכים היא אכן "הגדרה דתית", השאלה שצריכה לעניין את הבחור היא האם יש לך התנגדות שהבית התנהל בדרך מסויימת? ובאופן אחר: האם ובאילו תחומים תהיה התנגשות בין דרכך לבין דרכו שלו?
5. יש עוד הרבה מה לבחון אך אי אפשר לעשות זאת בהתכתבות.
אם טוב לך במקום שאת נמצאת, נח לך עם איך שאת מגדירה (או לא מגדירה..) את עצמך, אז פשוט תישארי את!
ה' ישלח לך את החתן שלך גם אם ההגדרה הדתית לא ברורה.
בע"ה בשורות טובות והצלחה רבה!
יש דתי לייט, דתי לאומי, דתי לאומי תורני, חרדי לאומי, חרדי, חרדי מודרני, חרדי ליטאי וזה בגדול...
אני עשיתי צבא, לא הסדר, לא מתחבר לספרי הרב קוק, לא רואה את המדינה דאתלתה דגאולה, לא למדתי בישיבה חרדית, לא הולך עם מגבעת לובש כיפה סרוגה בצבע שחור. אז איך לדעתך להגדיר את עצמי?
אני לא רוקד על שתי צדדים ולא מנסה לשלב בניהם, לדעתי כל ההגדרות שהתפתחו בשנים האחרונות זה מראה על איבוד המטרה וההתעסקות בדרך.
אין צורך לשנות את עצמך, להתעוות ולהכניס את עצמך לשבלונה לא מתאימה.
רוב הדתיים שאני מכיר מאלו שמקפידים יותר עד אלה שלא ממש מקפידים הם לא ממש מוגדרים. הדתיים לא מתחלקים בין חרדיים למתנחלים יש עוד הרבה ביניים.
נפגשתי עם לא מעט נשים(וגברים) שגם כן עונים להגדרה של "דתיים" וזהו, בלי כל מיני תוספות.
אני יודע מה אני כן ולמה אני מתחבר. יש דברים חיוביים גם בסגנון הדתי לאומי וגם במגזר החרדי ואוהב ללמוד מכל דבר.
הרב שלי חרדי, החברותא שלי דתי לאומי, אני מתחבר לליקוטי מוהר"ן, לומד קצת מחב"ד, הספרים של הרב אליהו דסלר (מכתב מאליהו) מאוד מדברים אלי. אז את מבינה שאין לזה הגדרה כמו כל ההגדרות שמוכרות לכולנו.
לפי מה שאני הבנתי מפותחת השירשור הנוכחי שהסיבה שהיא נתקלת בחוסר בהצעות היא "חוסר הגדרה מבחינה דתית" "וצריכה להפיל(תרתי משמע) את עצמה לצד אחד של המפה" אז אני חושב שאין לזה קשר, יש הרבה כאלו וגם אם אין הרבה היא צריכה למצוא רק אחד. אולי זה לא קל (מי אמר שהחיים קלים?) ועם כל הכבוד לדאגה של הסביבה זה לא אומר שהיא צריכה לחשוב אותו הדבר.
ולפותחת השירשור: תלכי עם האמת והאמונות שלך ועם כל הכבוד לא משנה מה אחרים אומרים לך מה לעשות או להיות. אם הקב"ה היה רוצה שתהיי מישהי אחרת הוא לא היה צריך אותך כאן, יש לו כבר מישהי אחרת....
בהצלחה
אמנם אני צעירה ממך, אבל חושבת שיש בידי כמה עצות טובות...
ראשית, אני ממליצה לך (ולכל מי שלא שמע..) שיחה מדהימה של בחור בשם יזהר קורח שיצא לדייטים 20 שנה והתחתן לא מזמן בגיל 45. זה נשמע מאוד מוזר ומרתיע יש לומר.. אבל זה שיחה מעולה. הוא מדבר בשיחה שלו הרבה על מה עיכב איתו מלהתחתן. אחד הדברים העיקריים שהוא אומר זה על כך שהיה צריך להכין את הכלי שבתוכו כדי להיות מוכן לשפע של הקב"ה שיכל להגיע בכל רגע.... הנה קישור-
שנית- וזה ברמה הפרקטית. הגדרות, תבניות וסכמות זה משהו שמאוד עוזר לנו בחיים (נכון שזה מקטלג וזה לא תמיד נכון..) אבל זו אחת מהדרכים שעוזרות לנו להבין גם על עצמנו (מי אנחנו?) וגם על אחרים (מי הם?) אני חושבת שהגדרות הרבה פעמים חוטאות למטרה ומצמצמות משהו שבעצם קשה להגדיר או להביע במילים(אישיות של אדם היא אינסוף ומרובה בתכונות ובהרגלים ובמורכבויות מיני ים)אולם למרות זאת היא יכולה לגרום לנו להבין המון מאוד דברים... כשזה מגיע לחיפוש בן זוג אני חושבת שיש חשיבות מאוד גדולה: א. לדעת מי אנחנו ב. לדעת מה אנחנו מחפשים... לשם כך- הגדרות הן נחוצות לדעתי. אם את מרגישה בכל זאת קושי להגדיר את עצמך, כן הייתי ממליצה לדבר עם חברות טובות ופשוט לספר להן כמה שאפשר על עצמך וכמה שאפשר על מה שאת מחפשת... גם חברים שלנו שמכירים אותנו טוב לא תמיד יודעים עד כמה אנחנו מקפידים\עד כמה משהו חשוב\לא חשוב לנו ומה בעצם אנחנו מחפשים....
שיהיה לך הרבה בהצלחה!
בשורות טובות!
גם אם התאריך נקבע מראש לא לי ולא לאחרים הודיעו אותו אז אם חסר הצעות זה לא אומר שצריך לשבת ולחכות שיגיע.
מעשית שידוכים והכרויות הם לא דבר שנוצר בצורה ספונטאנית ובלי התערבות כל שהיא ולא מעט אומרים שהם רואים איך נקבע להם מלמעלה מראש הכל.
אז כן ולא.. כמו שאת לא מגדירה את עצמך כחרדיה או כדתיה לאומית אני לא חושב שצריך להתחייב לאחד הצדדים בנושא.
--
שאלתי פעם יהודי שמאד יקר לליבי "אז מה העצה שלך לפגישת הכרות עם בחורה?" והתשובה הייתה פשוטה מאד:
"תלך לפגישה בראש שאתה הולך להכיר עוד מישהו נחמד בחיים, לא בהכרח שמהפגישה הזאת תגיע לחופה!"
זה קצת מסדר את זה שמצד אחד באים עם ראש פתוח עם רצון וידיעה כללית שכן הכיוון החתונה ואם לא אז הרווחנו הכרות עם עוד אדם נחמד ושבטוח יצא מזה משהו גם אם לא רואים איך כמה ולמה.
עם כל הרצון להגדיר אני חושב שחלק מרכזי מאד מהפגישה היא גם איזה שהוא סוג של בניית כיוון.
ז"א יש את אלה שמגיעים עם רשימת דרישות או רשימה שהם חפצים בה אבל בפועל כל אדם נשוי יגיד שבוודאות אחרי הנישואים יש עוד המון שלבים שהרבה יותר מורכבים מעצם שלב ההיכרות ולדעתי עצם הרצון להגיע לשלבים שאחרי עם בסיס רחב של אהבת הזולת הוא הרבה יותר חשוב מהרבה דברים אחרים.
ופה הנקודה שאני חייב להגיד שכן יש תוכנית ועם כל זה שיש תוכנית דווקא בגלל שיש תוכנית צריך לעשות עוד מאמץ קטן כדי להשתתף בה ולא להיות פאסיבי לגמרי.
קורה שהרבה אנשים פשוט לא תופסים איך פלונית ואלמוני מתאימים אז אפשר לקחת כמה שניות לעצמך וכחלק מהתהליך להגיד "אני רוצה להפגש! וכן גם אם לפעמים זה נראה על פי הנתונים היבשים שאולי לא מתאים!"
ואז כשפותחים את הלב להכיר עוד מישהו נחמד וגם אם לא הסתדר איתו כבן זוג יש סיכוי שהוא יעזור לך למצוא את בן זוגך.
מספר כללים לתזכורת:
1, כולן/כולם מוזמנות/מוזמנים להצטרף! (ותודה לחסדי הים).
2, 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים ' (ותודה לחסדי הים(
ובקיצור- לוקחים כמה פרק/י תהילים שיכולים לומר (ותודה לקשלש, בת שבע77, נפש חיה(
3, את התהילים אפשר לומר מרגע העלאת ההודעה ועד צאת השבת בלנ"ד. ככה גם אם מישהו שכח לא קרה כלום (כלשונו של קשלש).
4, אם אתם רוצים להתחיל את אמירת התהילים ועוד לא נפתח השרשור השבועי הזה, אתם מוזמנים בשמחה לפתוח אותו.
ולכם- לפותחי השרשור השבועי- מומלץ להוסיף את שם הפרשה של אותה השבת, ומומלץ גם להוסיף קישור לשרשור זה בפורום המקביל.
5, מי שמתחיל/ה סבב חדש- רושם תגובה-בכפתור האדום פה למטה- להודעה הזו. מי שממשיך סבב קיים- לוחץ על ההודעה האחרונה של אותו הסבב, ורושם לה תגובה.(ותודה להטענגענס)
6, כוונה: להעמקת ההבנה של הפרקים (ותודה לחסדי הים, שום וחניכה וליהודי), מומלץ לקרוא יחד עם מפרשים שונים, כמו רש"י, דעת מקרא, או הוצאת "יסוד מלכות". מומלץ לעבור לפרשנים נוספים כאשר 'מתרגלים' לפירוש אחד.
7, אם רוצים להוסיף שמות לתפילה (ותודה לאביגיל25) ממלאים: ____בן/בת____ בתוך כל עם ישראל. זהו. ללא הסבר שיביך את מי שמתפללים עליהם.
חשוב לי להזכיר שאנו אומרים תהילים כי אנו רוצים ליצור קשר עם הקב"ה. אם, על הדרך, גם כיוונו על מציאת הזיווג שלנו חיוך(מוסיפה כלשונו של קשלש) אשרינו.
8, ישנה בקשה קדומה, שכל מי שלוקח את הפרק האחרון אומר את ה'יהי רצון' שבסוף, לטובת כולנו. (ותודה לננשמה!)
*מצורפת חלוקת פרקי התהילים לפי חמשת ספרי התהילים:
1, א-מ"א. 2, מ"ב-ע"ב. 3, ע"ג-פ"ט. 4, צ'-ק"ו. 5, ק"ז-ק"נ.
*חלוקת פרקי התהילים לפי ימות השבוע:
יום ראשון: א-כ"ט, יום שני: ל-נ, יום שלישי: נ"א-ע"ב, יום רביעי: ע"ג-פ"ט, יום חמישי: צ-ק"ו, יום ששי: ק"ז-קי"ט. יום שבת: ק"כ-ק"נ.
שבת שלום ומבורכת
אפשר להצטרף גם באישי
נשאר:
ז'-י"ט
ל"א-נ'
ע'-ע"ח
נשאר:
א'-קי"ב
קי"ט
איפה אפשר לראות באינטרנט את התזמורת של הראל טל בחתונות?
גיליתי שאני מבולבלת בכל הנוגע לאמונה, השקפה וכו' (למרות שב"ה במקביל אני משתדלת לנהל אורח חיים תורני) עברתי גיל 20 ובכל זאת כנראה עדין לא ממש סגורה על עצמי..
אז- מה דעתכם- לשמוע הצעות או לחכות? מה הייתם עושים?
מדרגות נעותשלום לכל חברי הפורום.
אנו מספר בנות מהפורומים של ערוץ 7 והיום החלטנו שהגיעו מים עד נפש ואין מנוס מלהעלות את הדברים כאן לידיעתכם והלוואי וזה יועיל. ואפילו אם יהיו מיזה הרהורי תשובה אפילו לאדם אחד - זה היה שווה את כל הכאב הנפשי שהיה כרוך בלהעלאת וכתיבת דברים אישיים אלו.
מי שרוצה לקחת לצומת ליבו ולהפיק לקחים - מוזמן ואשריו ואשרי חלקו, ומי שלא - בבקשה שיחסוך בהקלדה מיותרת וישמור את הרשמים וההשגות שלו - לעצמו בלבד. תודה.
היינו פעילות בפורומים, ולכאורה כלפי חוץ הכל היה טוב נחמד ויפה. אבל לא. ממש ממש לא.
אנו כותבות כאן בכאב. בדמעות...
כן, גם אנחנו לצערנו ״זכינו״ להיות חלק מהסטטיסטיקה של נפגעות/ מוטרדות מינית.
הוטרדנו מינית באופן קשה מאוד. כאן - באתר...
הכל התחיל באופן סטנדרטי בפתיחת ניק. זה מעניין לשמוע עוד אנשים בסגנונות שונים, להחשף לדעות שונות, ומה גם, שלחברות גם יש ניק, אז למה לא בעצם?
אנחנו טובות וחזקות, עם טוב לב, אנחנו דוסיות ״טרור״, שלא מדברות סתם עם בנים, בנות שמורות ששומרות על עצמן, מעריכות את גופן וחכמות, בלי עין הרע...
חשבנו שזה דבר רחוק מאיתנו כרחוק מזרח ממערב. אבל חווינו על בשרנו את דברי חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות".
הכל התחיל בהודעות תמימות ורגילות עם ניקים גבריים מהאתר שבסך הכל רצו "לסייע ולעזור, לתת מילה טובה, לחזק"...
אם בהתחלה היינו ישר חותכות, עם הזמן נהייתה לנו ״התכהות״ בעניין, ופתאום גילינו שלדבר עם גבר באתר זה יכול להיות גם כיף ונחמד...
משפט פה, משפט שם - ופתאום אנחנו מוצאות את עצמנו במקום הזוי לחלוטין!
במקום שאנחנו לא רוצות להיות בו!
אותם גברים שפלים פשוט ידעו במומחיות לנצל את הטוב לב והרגישות שלנו בצורה כל כך מתוחכמת ונוראית!!! לגרום לנו להגיע למקומות כל כך שפלים, כל כך מגעילים... מקומות שאנחנו לא רוצות להיות בהם!!! אבל אנחנו כבר שבויות... נמצאות עמוק בפנים. אנחנו לא יודעות איך לאכול את עצמנו. איך לאכול את המצב שלנו. לא מצליחות להכיל את עצמנו. אנחנו נגעלות. נגעלות מעצמנו. נגעלות מהכל. רוצות לעצור את זה. אבל לא יודעות איך לצאת מיזה! אנחנו כבר נמצאות עמוק בפנים, ואותם גברים ממשיכים לנצל אותנו עד תום, ללא כל רחמים... מנצלים את זה שאנחנו המומות ולא ממש מבינות מה קורה איתנו.
ולא רק זה, אלא שאותם מטרידים עוד האשימו אותנו כאילו אנחנו הבעייתיות, כאילו האשמה היא שלנו, שאנחנו אשמות בכל...
הם גם ניסו לגרום לנו לחשוב שזה טוב וכיף לנו למרות שבתוך תוכנו ידענו שזה כל כך רע בשבילנו...
אבל לא הצלחנו לעצור את זה! היצר הצליח למשוך גם אותנו.
לא פנינו למנהל האתר מכיוון שיש לנו רגשות אשם והלקאה עצמית שאולי אנחנו לא מספיק עצרנו את אותו אדם, אולי לא היינו מספיק אסרטיביות, וכו וכו....
בנוסף להטרדה המינית, לבילבול ולסבל הנפשי, גם אין לנו את האומץ לפנות למנהל האתר, כי אנחנו חוששות אולי שוב אותם אנשים ינצלו את התמימות שלנו בכדי לזרוק שוב את הכדור אלינו, לנער את האשמה מעליהם ולהוציא אותנו האשמות בסיפור, (למרות שכמובן אנחנו לא...)
מה שקורה זה - שאנחנו יוצאות קרחות משני הכיוונים - גם הוטרדנו מאד קשה, וגם אין לנו מה לעשות עם זה - אנחנו לא מעיזות לספר את זה או לדבר על זה עם אף אדם.
כל פעם כשאנחנו כמעט יוצאות מזה וחותכות את הקשר (חלק מהקשרים נשארו בגדר האתר/ פלאפון בלבד, וחלק לא) - אותם גברים מפעילים עלינו מניפולציות רגשיות, סוחטים את הרגש הנשי שלנו, מנסים לסחוט מאיתנו רחמים, צומת לב, ופשוט להתעלל ברגש שלנו על מנת שהקשר יימשך, ואח״כ עוד מאשימים אותנו בהמשך הקשר!!!
אנחנו בתת מודע שלנו מודעות לזה שזו התעללות רגשית, מינית ונפשית, אבל במודע אנחנו לא מספיק אסרטיביות בשביל לעצור את זה בשלב הזה. כל פעם שאנחנו בטוחות שיצאנו מיזה, והנה - תיכף אנחנו מתנקות - אותם גברים מצליחים בתיחכום להחזיר אותנו לשם. מה גם, שעם הזמן הם מצליחים לשכנע אותנו שזה גם יהיה כיף וטוב לנו, ואנחנו קרועות בין הרצון הטבעי של האשה לרגש ולצומת לב מהגבר ובין ההבנה בשכל (שכמעט לא פעיל בשלב זה) שזה פשוט גרוע לנו!! הן לטווח הרחוק והן לטווח הקרוב.
אין לנו מספיק כוחות נפשיים וכח רצון לצאת מהביצה בה אנחנו נמצאות. והיצר הרע - מנצל את זה היטב...
אחרי אינספור ייסורים, אחרי שאנחנו מרגישות שכל כך התלכלכנו ונוצלנו, אנחנו בסיעתא דשמיא עצומה ("הבא להטהר מסייעין בידו") - מצליחות לפרק את הקשרים האלו.
עובר פרק זמן, ואנחנו חושבות שזהו. העסק הזה מאחורינו כבר.
אבל כאן זה לא נגמר. אנחנו אט אט חוזרות לעצמנו. לעצמיותינו. חוזרות להיות הבנות הנבונות שתמיד היינו. ואז - מתחילות לעכל מה היה ולחשוב על הדברים ממקום שכלי ולא רגשי ופשוט מזדעזעות ומתחלחלות!!!
סרטונים באינטרנט שמדברים על סיפורים של הטרדות מיניות - גורמים לנו לטלטלה קשה, הלקאה עצמית (״איך נתתי לזה לקרות??? איך לא עצרתי את זה בזמן???״ וכו וכו)
אנחנו, תודה לאל, בזכות הפיקחות שה' חנן אותנו, למרות כל המצב הנוראי הזה - לא נתנו לזה להגיע לדברים הכי גרועים, (ובוודאות חברותינו הגיעו למקומות הגרועים ביותר...) - וזה שלא הגענו למקומות הכי קשים - לא משנה את העובדה שאנחנו מרגישות שכבודנו נרמס, שכבודנו הושפל, שעשו מאיתנו צחוק, ראו בנו אובייקט מיני, ביזו את הגוף שלנו! השפילו אותנו לאין ערוך!!!
הצליחו באופן הזוי לגרום לנו לזרום עם דברים שלא באמת רצינו, לדבר על דברים שלא חפצנו בהם, חדרו לנו לפרטיות, רמסו את כבודנו וגופנו. עשו מאיתנו אובייקט מיני, והשתמשו בנו כמו כלי משחק עם מניפולציות רגשיות. ממש שיחקו לנו ברגש באכזריות. הם ידעו שנשים זה עם של רגש והם פשוט ניצלו את זה לרעתנו על מנת להשיג מה שהם רוצים ולא היה אכפת להם בכלל שזה פוגע בנו! הם לא ראו בעיניים!! כנראה התאווה העבירה אותם על דעתם...
אתמול אחת מאיתנו ראתה ביוטיוב משהו בנושא הטרדות מיניות באינטרנט, שפשוט גרם לה לזעזוע לא נורמלי, לרעידות ולבכי מטורף ולא נשלט, ולהבין עד כמה היא הייתה מילימטרים ספורים מנפילה עצומה שמי יודע איך קמים ממנה.
פתאום היא קלטה מה יכול היה לקרות אם היא הייתה קצת פחות חזקה וחכמה, או במצב ריגשי יותר קשה. ואנחנו בנות מאוד חזקות, מאוד עומדות על שלנו, לא נותנות לבנים להסתלבט עלינו. אבל כן. לא סתם אלוקים אמר ש״אין אפוטרופוס לעריות״.
אם אלוקים אמר הוא יודע למה!
אנחנו בטוחות שיש עוד הרבה הרבה בנות כמונו שעברו פגיעות והטרדות מיניות כאן באתר ופשוט סותמות את הפה ומפחדות לדווח, בגלל העניין של ההלקאה העצמית ש״אולי אני אשמה בזה שלא הייתי מספיק אסרטיבית/ בזה שלא ידעתי לעצור את זה״ וכו וכו
אתמול החלטנו פה אחד שכל עוד יש ביכולתנו להגיד או לעשות משהו בעניין - לא נשקוט.
חשבנו שברשת חברתית דתית לא יכולים לקרות מקרים כמו ברשתות חילוניות... ונוכחנו שטעינו. ובגדול.
עד כמה שאנחנו דוסיות, חזקות בדת, לא מדברות שלא לצורך עם גברים, מעריכות את הגוף שלנו וכו, גם אנחנו נפלנו בזה.
במחילה מכל זוגות הפורום שכאן - אבל ״בשביל כוס חלב לא קונים פרה שלמה״...
בשביל אולי שידוך או שניים, או אפילו [נפרגן...] עשרות זוגות שיכולים לצאת מכאן - זה לא שווה את ההרס הנפשי של כל אותן נפגעות שאפילו לא מעיזות לספר למישהו על זה.
ויכול לבוא מישהו עכשיו ולומר - השירשור הזה הוא סתם שקר והכפשה וזה נכתב על ידי מישהו שרוצה לפגוע בערוץ 7 וכו וכו.
בסדר, מי שרוצה לטעון ככה ובעצם לשקר את עצמו ולהצדיק את מעשיו - שיערב לו. אנחנו לא מתכוונות לשכנע כאן אנשים שאמת בפינו. כי דברי אמת ניכרים. מי שרוצה ללמוד לקחים - ת׳פדאל. מי שלא - בעיה שלו.
בנות אהובות!
אנחנו קוראות לכן להיזהר! פשוט להזהר!
אנחנו לא חשבנו שיש בעיה, פתחנו ניק כדי להחכים ולהתעניין, ותראנה לאן הגענו!
בבקשה מכן - אל תגרמו לתסריט שהיה לנו - לקרות גם לכן. אנחנו ממש מבקשות מכן!
אתן לא מתארות לעצמכן איזה ייסורים מטורפים אנחנו עוברות בתקופה האחרונה בגלל זה!
מי יודע אם נצליח עכשיו ליצור קשרים נורמלים עם גברים... אנחנו רובנו בגיל של חתונה, ומי אמר שמה שעברנו לא עלול להפריע לנו בבניית זוגיות ואמון בגבר, בלהאמין שהוא אוהב אותנו ואת האישיות שלנו ולא רק רואה בנו אובייקט מיני??
ולבנות שנמצאות בסיטואיות דומות, אנו רוצות להגיד - יקירות, עכשיו שאתן בתוך זה נדמה לכן שזה עונג והנאה, שממלאים את הצורך הכל כך קריטי שלכן לקשר, להערכה, לאהבה. אבל כמה שזה חיצוני! בסוף תגלינה שכל זה היה קליפה, דמיון, וכשזה יסתיים - החור רק יגדל, ואיתו תחושות של דיכאון, אכזבה וחיסרון ענק, שיותר ויותר יגדל.
אתן לא יודעות כמה אתן שוות! מה הערך שלכן!! מה ערך הנשמה הטהורה שלכן ושל גופכן! תראו איך ספר תורה מוצנע, כמה כבוד ויראה יש כלפיו, מכוסה בכיסויים ומטפחות.
כשתתחברו לכל הטוב האנסופי שלכן, למתיקות, לטוהר, תתחברו לה׳ באמת, תחושו אותו, תרגישו אותו - קרוב קרוב, כשתעלו בדרגה הרוחנית ולו מעט, תבינו כמה המקום הזה שהייתן בו לא היה שייך לכן, למהות שלכן, כמה הוא האפיל על הנשמה הטהורה שלכן, יצר עוד חיץ בינכן לה׳, ואפילו תגעלו מהמקום הזה. תבינו, זה לטובתכן יקרות!
ולבנים הישרים והצדיקים שבאתר - אנחנו יודעות שאין לכם נגיעה בדבר, ולא אליכם מופנית האשמה, חלילה.
אנחנו מספרות מה אנחנו עברנו כאן עם המון ניקים מהאתר.
ו-בבקשה מכם! אנחנו גם ככה מאוד פגועות ובמצב לא פשוט בגלל מה שקרה.
אנחנו מבקשות להמנע מתגובות חסרות רגישות/ טאקט, או תגובות מאשימות.
זה מספיק כואב לנו והפצע עדיין פתוח... אל תזרו עליו מלח.
ומכל החכמים שרוצים להגיד לנו שזה אשמתנו בלבד ובידיים שלנו וכו וכו - אנו רוצות להזכיר שהקב״ה אוסר עלינו להכניס את עצמנו לניסיונות סתם. קל לשאול "בשביל זה יש לכן מוח, למה לא השתמשתן בו?..."
אולי כי חוץ ממוח אנחנו מורכבות מעוד דברים כגון מצפון, רגש... וחוץ מזה תהיו מודעים לזה שלא לכולן יש מוח...
לגבי "ב" ו"ג",
שזה קל להגיד, ונכון עקרונית שכך צריך להיות. אבל במציאות אכן בנות נסחפות לעיתים למערבולת שעד שהן תופסות היכן הן, זה כבר לא כ"כ פשוט "לחסום". קל להגיד - אני נתקלתי גם בבנים שלא ידעו לעשות את זה כשנסחפו.
לכן, חשוב מאד בדיוק לפרסם הודעה כזו, כדי שבנות - שמכירות את האופי של עצמן - תדענה לשמור מרחק מראש. לא סתם נאמר בתורה "כי יפתה".. למה היא מתפתה? שתחסום... אז צריך שמירת מרחק מראש.
כמו כן, אם הכוונה גם למכתב זה ש"לא ראוי" לפרסמו לפני פניה למנהלים, זו ממש איוולת. המכתב הזה אינו תלונה ספציפית, אלא התרעה לבנות. אף פניה למנהלים, ספציפית על מישהו, לא היתה עושה את הפעולה שלו. ועליו עצמו, אין כל סיבה לפנות קודם.
אהלן,
אני מחפש נואשות מעצבת חופות (רק לעיצוב חופה וכיסא כלה, ללא עיצוב אולם וכאלה) שתעבוד קצת על גבי מה שהאולם נותן - שזה יחסית בסיסי, ושתתמחר את עבודתה במחיר שפוי...
אשמח מאוד מאוד לעזרתכם! (החתונה בשער בנימין)
מיכל שוהם 0523115448
מפרגנת מאוווד
ותודה
ביום ה , כ"ה תשרי ה´תשע"ו , 08/10/15 , בשעה 19:00
באולם בית הכנסת אוהל יצחק , רחוב קוסובסקי 14, קרית משה, ירושלים (סמוך מאד למכון מאיר)
יריד שידוכים מיוחד לזכרם של רחל ויניב פרץ ע"ה, בני זוג עולים חדשים בני 30ּ+ מירושלים שנפטרו לפני חודש
19:00-20:15 : אזכרה באנגלית לזכרם
20:30 והלאה: יריד שידוכים עם מגוון שדכנים ושדכניות דוברי אנגלית ועברית בסגנונות שונים
לפרטים נוספים:תחיה 0546-360039
הכניסה לאזכרה חינם
ההשתתפות ביריד שידוכים בתשלום:50 ש"ח בערב באירוע, 40 ש"ח בהרשמה מראש
בואו בשמחה והביאו איתכם חברים נוספים!
עשית מעשה חסד
