פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1122)

במידה ואפשר להעביר ממשיכה לנסות.

במידה ויהרג ובל יעבור מעדיפה להמשיך הלאה.

מקסימום אם מגיע משהו יותר טוב אז מבררים עליו.

בס"ד

אם זה משהו מהותי אז לא שווה לצאת אבל אני חושב שגם כאשר מתחילים לצאת מגלים צדדים לכאן ולכאן ולפי הכרות עם בנים 

ככל שזמן מתקרב לחתונה יש יותר ספקות "לכאן ולכאן" וגם אחרי חתונה צצים דברים שלא יודעים 

אדם לא יכול באמתתת לדעת מה מתאים לו 100% יש מצבים שאתה יכול לחשוב כך ויצא אחרת תפגוש מישהי וכל כך 

תהיה מרוצה ותהיה התאמה למרות שזה לא מה מחפשים בהתחלה, תמיד אפשר לברר יותר עם חברים/ות או לדבר עם בן אדם עצמו, גם פגישה ראשונה זה לא מחייב, לפי שאלה שלך אני מבין שאין משהו אתה אומר שזה לא מתאים ממש, אז אפשר לנסות

בהצלחה(:

לא מחזיק מבירורים יותר מדי...

עדיף במקום לשקוע במחשבות אם כך ואם כך....

למה מחכות? שלחו לו הודעה.. (: 

אצלי הכל היה אמת. 

את רווקה וכן הוא. 

יאללה להכיר. .

ואני גם לא דורש דמי שידוך.  

אם היית סוגרת משהו היינו יודעים על זה , לפני כולם. (: 

זה עובד כל פעם מחדש. (: 

נו, תקוה;)

אבל כנראה שאני באמת דוס ו/או רציני מידי.

יש כאן גם מלא דוסיות. 

למשל @אן_שרלי 

תבוא מהגן לראות מה אתה מחפש.. 

נכון שרלי?  

**מקפלת ומחזירה לארון את השמלה**

את לא צריכה להתבייש.

איך את מגדירה את האנשים שכאן ?

גם אני מרגיש כך לעיתים קרובות.
אני לא לחוץ, אני פשוט רוצה שיתחיל כבר משהו שיתקדם לכיוון.

מדי פעם כשקשה במיוחד אני שולח לחברים מסויימים הודעות בנוסח "משבר רווקות תקופתי. עידוד?"
התשובה שהכי הצחיקה אותי בינתיים היתה "עד החתונה זה יעבור"

''וזה יבוא.. אתה תראה

היידים הקפוצות יתארכו

והלב...  יפעם בקצב רגיל

זה יבוא

כמו שהטבע רגיל

להיות

שלם עם עצמו''

מכירים הרבה אנשים באינטרנט. ברגע שמרגישים כלפי הבנאדם בצורה שונה ממה שחושבים על שאר האנשים שמכירים אז סימן שיש משהו יותר

פשוט מרגש ומטלטל!!

שזה יהיה רק ע"י חזרה בתשובה

לתשעה באב/News/News.aspx/302969

בעייני יש הרבה חן, כנות ופשטות בלגשת ככה לבחורה ולהציע אני מאמינה שהייתי מסתכלת על זה בצורה חיובית.

בס"ד

הכוונה שלי פחות אם זה אמיץ או לא מצד הבן, אלא איך הבת מרגישה עם זה ומסתכלת על זה 

והאם זה משהו שיכול לפגוע בבת(במיוחד אם לא הייתן רוצות)? ואם זה לא היה נראה מתאים הייתן ממשיכות קשר כרגיל או לא?

כשהבת עליזה ועירנית , היא אוהבת שמדברים איתה,

הבחור צריך לשים לב שהיא במצב רוח מתאים.

בס"ד

הכוונה שלי פחות אם זה אמיץ או לא מצד הבן, אלא איך הבת מרגישה עם זה ומסתכלת על זה 

והאם זה משהו שיכול לפגוע בבת(במיוחד אם לא הייתן רוצות)? ואם זה לא היה נראה מתאים הייתן ממשיכות קשר כרגיל או לא?

@כלי לשליחותך 

בא לך לצאת? 

אם זה התחלה בפורום, זה גם צורה חיובית? 

שלא עובד אצלי הפרטי.  

קודם כל ישר כח על היוזמה. זה מבורך שתיזום, אבל רק דרך צד שלישי.

אני אישית הייתי מרגישה חוסר נוחות מאוד גדול אם לא הייתי מעוניינת...

איך הכי טוב?

תמיד אתן מפתיעות מחדש. 

אבל בפשטות עדיף דרך צד שלישי, הרבה יותר מכבד (גם אותה וגם אותו)

ובכלל זה מרגיש קצת זול לפנות ישירות.. אישית לא אוהבת בכלל..

מצד אחד מאוד מעריכה את האומץ והכנות, אפילו יש לי פינטוז כזה איפשהו,

מצד שני, כשזה כן קורה, ופעם אחת זה קרה לי עם בן אדם שהכרתי כמה חודשים,

זה מציב אותי במקום מביך ומתגונן שגורם לי להתחמק כמה שיותר מהר...

בס"ד

האמת בדקתי דרך צד שלישי, עם בעל של אחותה דרך חבר, אבל הוא אמר שהיא עדיין לא בראש לצאת עם בנים למרות שלי

זה מוזר שבת שכמעט בת 21 עדיין לא בראש לצאת עם בנים, במיוחד שהיא דוסה וגם המשפחה שלה וכל האחיות שלה התחתנו בבסיסות 20-22, זה נשמע הגיוני? (רק לציין שחבר שלי שבדק לא אמר שמדובר עלי, רק כשהוא שאל אז קיבל ישר תשובה שהיא לא בראש לצאת.

בגלל זה אני חשבתי לבדוק אישית, חבל לי לפספס

אני אישית לא יצאתי עם בחורים כשהייתי בגיל 21.

היום אנשים עוברים תהליכים משלהם לפני שהם מרגישים מוכנים.

הכי טבעי בעיני- מציאת חן

בס"ד

אני חושב שגם הקשר הוא יותר טבעי בצורה כזו בשונה משידוך

אגב אולי זאת את?(;

ובאמת שתלוי בנסיבות. אבל אם אנחנו כבר מכירים מקודם ויש ענין מצידי לא אכפת לי אם הוא ייגש ויתחיל ישירות, אני אפילו יעדיף את זה ככה

מתנהגת כמו דוסית אך לא אוהבת להגדיר את עצמי דוסית.

לק"י
 

יש התמכרויות שכדאי להודיע עליהם בפגישה הראשונה, יש שלא חשוב מתי אומרים, רק שיאמרו...
 

התמכרות לצאט היא לא סתם הרגל מגונה ואיסור הלכתי. היא יכולה לנבוע מהפרעות נוירולוגיות שיש להן השפעה מזיקה על התפקוד היומיומי ובמיוחד על התפקוד הזוגי והאינטימי. אותו המקום במוח שמושך את המכור לצאט הוא גם המקום שמקשה עליו להגיע לסיפוק מהזוגיות האמיתית. ככה שגם אם האינטרנט חסום הרמטית, הרעש בתוך הראש ממשיך ומטריד.

עוד בעיה עם מכורים היא הקושי עם משמעת עצמית ואחריות אישית בזמן שהם ב'דודה' וחייבים את ה'סם'. כשהם עסוקים עם ההתמכרות, הם הופכים לילדים ממש ואם הם צריכים להיות אחראים על הילדים שלהם באותו רגע או על משימות חשובות, אז חבל על הזמן. סיגריות זה עוד לא אסון. הסיגריה נשרפת תוך דקה ובינתיים אפשר להשגיח מרחוק על הילד או על הסיר שמתבשל. אבל אלכוהול וגם אינטרנט זה כבר סיפור אחר של הסחת דעת.  

מי שמכור צריך לברר עם רופא מומחה מה חסר לו שגורם לו להיות מנוטרל בשביל להירגע. לפעמים כדור אחד פותר את הבעיה. 

אז מתי מדברים? קודם לא נפגשים לפני שמתחילים טיפול מסודר עם מעקב, כי זה פשוט לא הוגן כלפי הצד השני, אפילו אם הוא מוכן לקבל את ההתמכרות. יש דברים שלא ראוי לחשוף בפגישות הראשונות, אבל צריך לדבר עליהם בשלב שיש קצת אמון הדדי. אם זה סיגריות אז מין הסתם הנוכחות שלהן תהיה מורגשת כבר בפגישה הראשונה בלי לומר מילה.  

אולי לא להתמכרות כזאת היתה כוונתך

לדעתי במקרה שמדובר בהתמכרות שלא מפריעה לחיים תקינים אין סיבה לפסול

וכדאי לספר כמה שיותר מהר

אם מדובר בהתמכרות מזיקה מאוד שנמצאים בגמילה ממנה ראוי לא להפגש עד לשלב מתקדם בגמילה, וכדאי לספר בזמן המתאים לפי הנחיית רב

ראשית, נראה לי שהיה כדאי לציין אם את/ה עצמך מכור/ה, או בודק אפשרות לקשר עם מכור/ה.

שנית, כפי שציינו כאן, תלוי איזו התמכרות. לגבי  אוכל, עישון, משחקי מחשב - אינני יודע, אבל לגבי אלכוהול, מין (צ'אט?), סמים וכדו', מדובר במחלה קשה בעלת שורשים עמוקים. החלמה מהתמכרות היא לא נושא פשוט בכלל. ב-AA (אלכוהוליסטים אנונימיים, ארגון להחלמה מאלכוהול) מדגישים כי התמכרות היא "מחלת המשפחה". כל המשפחה נעשית חולה כתוצאה ממערכות היחסים המעוותות שיוצר המכור.

גם אם המכור הוא בהחלמה מן ההתמכרות, פעמים רבות יש "רגרסיה", וכאשר המכור חווה מצוקה קשה הוא עשוי לחזור אל המפלט המוכר, אל ההתמכרות.

מי שנפגש עם מכור, כדאי שיברר את הפרטים לפני הפגישה הראשונה. לעומת זאת, למכור שנפגש, כדאי לדעתי לדבר על ההתמכרות בשלב יותר מתקדם, לאחר שמי שעימו הוא נפגש הכיר להספיק את הצדדים האחרים היפים של אישיותו. בצד מחלת ההתמכרות הקשה, מכורים רבים ניחונו בתכונות ובכישורים ייחודיים. כשהמיועדת הספיקה להכיר את היופי שבו, יש סיכוי שתהיה לה נכונות להעמיס על כתפיה גם את הקושי שבו.

לכאורה זו נראית רמאות, אבל אני חושב שדווקא בדרך זו הוא יכול לתת תמונה מדויקת שלו. זה בערך כמו שבחורה לא תגיד בפגישה הראשונה "אני בלגניסטית, גאוותנית, עקשנית ועצלנית", אך אני מקווה שהיא תפתח את הנושאים הללו בהמשך הדרך.

כמו כן, עם כל הצער והכאב, כמו שכתבו כאן אחרים, כדאי מאוד שמכור יתחיל להיפגש רק בשלבים מתקדמים של הגמילה.

אם הסיבה עדין עומדת- אז היא תפריד ביניכם שוב. אין טעם לחזור אם הבעיה עוד לא נפתרה.

אם אתה חושב והיא חושבת ששניכם מוכנים לנישואין אז לך על זה. יכול להיות שיש בזה משהו.

אבל כל עוד שניכם לא מוכנים אז אין טעם להתחיל שוב בקשר שמועד לפרידה.

בהצלחה!

כי "לא תכננתם להתחתן בקרוב". הבחורה צדקה שלא רצתה לסחוב סתם.

לא כדאי בכלל להתחיל "לצאת" במצב כזה.

אם מגיע זמן שאתה חושב ששניכם בראש של להתחתן בקרוב,

אז אפשר לנסות.  גם ליישר את ההדורים, להזכיר שזה התחיל מכך שחשבתם שלא הזמן - ולראות אם תסכים.

גם אתה טעית.

מפיקים תובנות.

ולגבי "חידוש"  - כנ"ל: בשלב ששייך להתחתן בקרוב.

אבל תנסה לחשוב-

א. מה המריבה לימדה אותך על האופי שלה, האם אתה משלים עם צדדי האופי שלה שגילית במריבה. [מסתבר שלא נכון לבנות על זה שהם ישתנו, אלא לבחון האם אתה מקבל אותה עם הצדדים האלה באופי.

ב.  האם כרגע שניכם מוכנים.

ג. האם כשאתה לא בתוך הקשר, זה עדיין נראה לך מושלם.

אם כן, אפשר לנסות להשלים ולחזור. גם בנישואין יש הרבה פעמים מריבות ומשלימים.

תכננו להיפרד מישהו זרק 

אולי תתחתנו 

התחתנו נשואים הרבה שנים ילדים ..

אם היית אוהב אותה היית רודף אחריה

לא היית שואל את השאלה בכלל ..

אין מה להפסיד....

בהצלחה רבה!

והסיבה היחידה שזה לא צלח זה רק בגלל התיזמון...

אז כשתחליט שאתה מעונין בחתונה תפנה אליה ותראה אם היא מעונינת...

הרי אין מה להפסיד מלנסות...

בס"ד

אני חושב אם טוב לשלושתכם ביחד(לך לו ולקודמת שיצא איתה) אז תמשיכי במיוחד אם הוא בחור טוב ואולי יהיה נס 

והוא בעזרתך או בדרך כל שהי יצא מזה או לא

אבל דעתי שזה לא נכון לצאת עם מישהי כשאתה מסובך עם עצמך, אני כן חושב שלבן יכול להיות רגש לכמה בנות(שלפי דעתי 

אני חושב שזה שונה מבנות, אני לא אומר שזה בסדר פשוט מציין עובדה). 

הדרך הכי טובה זה טיפול פסיכולוגי ואין בזה שום בושה, יש לי חבר טוב שעשה את זה וזה עזר לו ממש(למרות שזה עולה הרבה כסף), יש גם רבנים שהם יודעים לייעץ בנושאים אבל ללא ספק הבחור צריך קודם כל להסגר על עצמו לפתור את הבעיות שלו

כי מגיע לך ולכל אחת שלבן זוג יהיה רגש כלפי הצד השני (אני אישית פחות מאמין שזה משהו שבא עם הזמן, למרות שכמובן זה

מתחזק עם הזמן אבל חייב להיות בסיס עוד לפני), ואף אחד לא יכול להגיד שזה ישתנה, ואני לא חושב שאת רוצה מישהו שיש לו בעיה עם הרגש שלו. חשוב לי לציין אני לא חושב שהוא לו מתאים לך ואולי אפילו מתאים מאוד פשוט המצב שבו הוא נצמא לא הוגן ולא מוסרי להמשיך במצב כזה מצד שלו (ואם את כהבוגר ואחראי כמו שבדרך כלל בנות בזוגיות כי אנחנו לא מתבגרים אף פעם(: רואה את הבעיה אז אולי מומלץ לקחת הפסקה/לחתוך) , לכן הייתי ממליץ לקחת הפסקה עד לפחות שהוא יסגר על עצמו ולפי דעתי זה יותר טוב לשניכם, אני חושב שהוא גם יעדיף להתחתן עם מישהי שהוא אוהב ואפשר לשתף אותו במה שאת מרגישה בדבר.

אגב יש איסור להתחתן אם הבן לא יכול לקיים מצוות "ואהבת" וכו'... אגב אני גם הייתי במצב דומה אחרי קשר עם מישהי 

שהרגשתי שיש לי רגש חזק כלפיה לא יצאתי עם בנות כחצי שנה עד שהייתי מוכן.

המון בהצלחה ואני בטוח שיש עוד הרבה בנים שישמחו לצאת איתך, שיפתחו בקלות רגש כלפיך(:

אוליי בעני הצד השני זה עלול להיתפס כנואשות

לא כל אחד מתאים לכל אחת. עד שנופלים על האחת המתאימה, שתרצו אחד את השניה, יכול לקחת הרבה זמן.

מעניין יהיה לעשות סקר בין הנשואים, כמה קשרים כושלים היו לך לפני שמצאת את אשתך / בעלך.

בתפילה שהקב"ה יוליכנו בדרך טובה בקלות ובמהרה...

פה

סתם...

הגיוני שזה ככה.

מה עושים? מחכים לאחד והיחיד ואז המשחק נגמר. מתחילים בחיים האמיתיים...

אולי ככה ימציאו שיטה טובה יותר

אך בהחלט צריך לחשוב על אלטרנטיבות...

בקצרה ממש..

גם טל וגם ים קשורים למים, לזרימה, להתחדשות..כל אחד בקצב ובמינון אחר..

בבוקר יורד טל, המסמל התחלה של יום חדש

וים מקום בו אפשר לשחות (בחוף נפרד, כמובן), ולהרגיש את האנרגיה 

העצומה הטמונה בו. כמובן שהסוד הוא לא להיסחף עם הזרם אלא להישאר 

נאמן למקום (תרתי) ולמי שאני באמת..

השילוב ביניהם יוצר סינרגיה מדהימה..

אני מתכוונת שנכנסים לשיגרה שוחקת של פגישות.. ושזה יותר מדי הופך לענין בפני עצמו.. ואין את ההתלהבות של ההתחלה.. ובעיקר מפחדת להכנס למעגל של "לחפש את הטוב יותר"..

עזרה מעין שדכן חבר ופוגשים אנשים

מתאימים לא חייזרים

קצת מוקדם לך?

וכשמגיע הזמן - אכן קודם כדאי "לסנן" מראש. לשמוע הצעות ששייכות לכיוון שאת רוצה בו - ערכית, מידותית וכו'.

אח"כ, לראות במתינות אם נוצר קשר אישי גם.

ובאמת צריך תפילה וסייעתא דשמיא.

כשמגיע הזמן, אז אפשר גם לשמוח לקראת האתגר הגדול. זה לא יהיה "מישהו אחר", אלא הבעל, משפחה.

והאחריות מגיעה בהדרגה. לא בבת אחת יש כבר ילדים.

כשמגיע הזמן, גדלים עם התפקיד.. בנחת, בשמחה.

אבל אחותי הנשואה וכל החברות הנשואות שלי אומרות אותו דבר: קשה לדעת בדיוק מתי הגיל שמתאים לקבל כאלו החלטות, אבל בשלב מסוים מחליטים לקפוץ למים ולהאמין שזה מה שה' רוצה, ואז הכל מסתדר. לא יודעים ש"זה הוא" עד שזה באמת הוא.

ישנם מספר סימנים היכולים להעיד כי זהו האחד/האחת..

1. ישנה כימיה בין שניכם 

2. שניכם מצפים למפגשים

3. אתם מרגישים "רגש" ויש שיכנו זאת "משיכה" אחד כלפי השני 

4. שאיפות דתיות דומות  

5. נושאי שיחה משותפים 

6. שניכם משדרים על אותו הגל..

ובסופו של דבר..באמת צריך "לקפוץ למים"..צריך, לא לקבל החלטה, אלא כמו 

בשפה האנגלית - "make decision" לעשות החלטה. להחליט באופן יזום שזהו האחד שלך..

אם כשאת איתו יוצאים ממך הדברים הטובים שבך, אז יכול להיות מאוד שזה הוא

הבעיה היא שכשאתם כבר לא בגיל צעיר זה נהיה עוד יותר מסובך...

אז אולי עדיף מוקדם...

האהבה והקרבה הם לא רק תוצר של ההתאמה. יש חלק מאוד משמעותי לעבודה אישית מאומצת, יכולת ההכלה, והרבה פעילות משותפת וחוויות משותפות.

וכאן לחלק הלא פופולרי: לא בהכרח שיש "הוא" אחד ויחיד. עושים את המקסימום כדי למצוא את האדם המתאים ביותר, ומכאן מגשרים על שאר הפערים בעזרת עבודה ועמל, ואיתם קונים אהבת אמת וזוגיות טובה. האם יתכן שהיה אחד אחר שגם היה מתאים? בהחלט יתכן. ולצערנו יש כאלו שגם מגיעים למצב הזה, שלא בטובתם, ומצליחים להגיע לזוגיות טובה מאוד גם עם "האחד" השני שלהם, לאחר שהראשון נפטר לא עלינו.

אני לא בא לייאש אלא להיפך: צריך לקחת בפרופורציות את גורליות ההחלטה. היא צריכה להיות מונחית שכל ומלוות רגש, שקולה ומחושבת, אבל אסור לפחד לקחת אותה, בגלל שהיא לכל החיים ומי יודע מה יהיה.

וכאמור: מה עם מי שח"ו אשתו נפטרה והוא מתחתן שוב? ומה עם מי שבחירתו הרעה גרמה לו להפסיד את זיווגו, ובינתיים היא התחתנה עם אחר?

הסתבכתי עם השאלה הזאת המון.. אני גם לא מבינה איך בגיל כל כך צעיר אני מחליטה משהו לכל החיים (בע"ה).. זה מטורף, הזוי ואיך שתסתכלו על זה זה לא הגיוני...  אבל האמת היא ששום דבר בעולם לא הגיוני (אם תחשבו לרגע לעומק)..  אני לא יודעת מה לענות לך.. אבל שמעתי רב שאומר שההחלטה להתחתן היא לא מתוך שכל ולא מתוך רגש אלא מתוך אי שפיות זמנית.. כלומר, זה החלטה מעבר לשכל ולרגש... (עוד לא הבנתי את זה עד הסוף כי אף פעם לא החלטתי החלטה כזו...

יש מצבים שבאמת זה הפחד הקטן מלהתחיל, ואז אולי אחרי שתתני קפיצה למים ותשחי בלי בעיה.

אבל במקום הפורום אולי כדאי להתייעץ עם אנשים שמכירים אותך באמת.. אנשים שאת מעריכה (למשל אבא, אח/ות גדולים, מדריכה, מחנכת, וכו')