קשה להאמין שיש אדם שלא קרה לו משהו דומה לכך שבאמצע דו שיח פתאום 2 הצדדים השתתקו, לאף אחד לא היה מה להגיד עוד בנושא והייתה אווירה של שתיקה מביכה. אבל מה מוזר בכלל בלשבת סתם אחד ליד השני בלי לדבר? למה לפעמים שתיקה גורמת לנו למבוכה?
את התשובה לכך נותן הפסיכולוג נמקג'י קודנבורג והוא טוען שבמידה ושיחה לא זורמת באופן קולח וטבעי אנחנו מתחילים להרגיש פתאום שאולי משהו לא בסדר. אנחנו מתחילים לחשוב אולי אנחנו לא מעניינים או לא מדברים לעניין ובכך מתחילים לנסות להבין איפה מיקומינו בחברה. מצד שני, אם השיחה הולכת מעולה ויש אווירה כיפית של שיחה אנחנו מרגישים טוב עם עצמינו וגם בטוחים יותר ביכולות החברתיות שלנו.
אם אתם חושבים שזה קצת מוזר, תבינו שלא כל התרבויות מקבלות שתיקה כמבוכה. ביפן למשל, הפסקה ארוכה במהלך שיחה היא למעשה סימן לכבוד, ועל כן חברות רבות שפועלות באופן בין-לאומי לומדות את הדברים האלה על מנת לקדם את היחסים שלהם עם חברות יפניות מצליחות שאיתן הן רוצות לעשות שיתופי פעולה.
בני אדם מפינלנד, אוסטרליה וכאלו ממדינות שונות באסיה גם לא מרגישים ששתיקה ארוכה היא מביכה ואם כבר – אז הם חושבים שאמריקאים מדברים יותר מדי ומנסים להיות דומיננטים יותר מדי בשיחות.
לסיכום: אמנם אין לנו אפשרות להוציא מכם את רגעי השקט המביכים בשיחה אבל בפעם הבאה שהיא תיקרה לכם – לפחות תבינו למה.
חזק!
