פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1128)

יש איזה חוק על גבהים מומלצים לזוגות?

לפעמים לא מבין את השאלות פה...

אם זה לא מפריע לזוג כמובן.

מחסור במזון יוביל מבחינה אבולוציונית לנמכיכות ( נגיד סינים נמוכים)

שמוזר בעיני להסתכל על המצוי בעולם

ושמוזר בעיני לראות הגנה וסיכוך גברי בגובה.

כלומר - זה מובן שזה טבעי.

אבל גם מובן שזה לא נכון.

ועיקר מה שרציתי לעשות זה לתת זפטה לבתבת... הרסתם לי.

הפוך שהאשה גבוהה ??

יש גברים שגבוהים במלאן מהאשה שלהם

או קצת גבוהה מכל מיני סיבות ..

אני רוצה שהילדים יהיו קצת יותר גבוהים ממני  

לא שאני נמוך אבל עדיין ..

אבל לדעתי זה לא יפה שהיא תשים גם עקב... כי זה כאילו היא שמה עליו פס.. בעיני לפחות

אז אם זה הגובה הטבעי אז סבבה

1.60 מתאים לי

אתמול יצא לי לראות אחד חרדי כזה גבוהה הולך עם אחת נמוכה רצח אמרתי וואלה זה בטח אחותו ..

אבל לא הייתי סגור על זה ..כי הם היו לבושים חגיגי אמרתי טוב אולי שידוך או משהו

בסוף מסתבר שכן כי הם ישבו באיזה ספסל והיא ישבה בצורה מוזרה על הספסל ממש עם הרגליים (היא קומפקטית )

קיצור זה היה נראה מצחיק

אבל זה חמוד כזה !

הבנויה משלושה שלבים (השיחה אמורה להיות בין דקה לשתיים ולא יותר):

1 - התעניינות בנאלית בדרך-ארץ (10-20 שניות) - "בוקר/צהריים/ערב טוב!" ו"מה שלומך?"

    (בן שחותך בת עדיף שלא ישאל בשלומה, כי הרבה מהבנות לוקחות את השאלה הזאת מאד ברצינות.)

2 - החיתוך - נהוג שמתחילים במילה "טוב,.." |אנחה קלה| ואז מייד לאחריה אומרים את משפט החיתוך:

    "נראה לי שזה לא מתאים" / "נראה לי שלא נמשיך" / "זה לא מה שאני מחפש/ת" / "נראה לי שזה לא ילך בינינו".

     ולתת לצד הנחתך כמה רגעים לעכל ולתת לו להגיב אם הוא רוצה.

     כל עוד לא מדובר על קשר רציני - לא לומר את סיבת החיתוך (אא"כ זה משהו שהוא ירצה להשתפר בו)!

3 - לאחל בהצלחה בהמשך הדרך ושימצא זיווג הגון בקרוב מאד ובקלות!

כמה נקודות:

1. לא להתעניין מעבר להתעניינות הבנאלית (לא לשאול שאלות כמו: "איך עבר עליך היום?" או "מה שלום ההוא שסיפרת עליו בדייט?").

2. אין טעם להרעיף על הצד הנחתך שבחים ומחמאות, זה עלול להפריע לו להשלים עם הפרידה (בעיקר לטווח הרחוק).

3. אם הוא שואל למה את חותכת, אז להגיד לו שאת מעדיפה לשמור את זה לעצמך.

בעיקרון קיימים שני מקרים שבהם אפשר להגיד:

1. אם מדובר על משהו שרצוי שהנחתך יתקן אותו וגם הוא יכול וירצה לתקן אותו (וגם לא יפגע) - אז אפשר ואולי אפילו כדאי להגיד

   (אבל מדובר במקרים מאד נדירים, כי אם זה דבר שהוא בר-תיקון והוא גם רוצה לתקן - אז למה לחתוך?)

2. שיש ביניכם פער מסויים שברור לשניכם שהוא לא ניתן לגישור (כמו למשל פער דתי ניכר)

כמעט בכל שאר המקרים עדיף שהחותך ישמור את הסיבה לעצמו, בגלל אחד או יותר מהסיבות הבאות:

1. ברוב רובם המוחלט של המקרים זה גורם לחותך לא להגיד את האמת המלאה (מהסיבות שיובאו בהמשך).

2. זה יכול לפגוע באופן ישיר בנחתך (אז הוא יחפש להגיד סיבה שלא פוגעת, גם אם היא לא ה-סיבה).

3. זה יכול לחשוף חולשות של החותך שהוא לא מעוניין לחשוף אותן.

4. זה יכול להפריע לנחתך להשלים עם הפרידה (כי זאת תהיה סיבה שלא מקובלת בעיניו).

5. זה יכול לגרום לנחתך להשתנות בדברים שהוא לא צריך להשתנות בהם.

6. הרבה פעמים פשוט לא טוב לו, וזה מספיק גם אם לא מצליחים להגדיר את זה במילים.

    ויש עוד מלא סיבות אפשריות.....

אז צריך לדעת להתגבר על הסקרנות.

וגם לקבל את זה שאם מישהי החליטה להיפרד ממך,

אז עצם זה שהיא הגיעה להחלטה כזאת,

זו כבר סיבה מספיק טובה להיפרד גם בלי הסיבה שגרמה להחלטה.

אז לכן נראה לי שבכ-95% מהמקרים זה לא יעיל ואולי אפילו מזיק לשתף בסיבת הפרידה.

מה שכן, חשוב שיהיה ברור שנפרדים, כדי לא להשאיר את הנחתך "תלוי באוויר".

כמובן שכל זה מדובר על קשר שהוא עדיין לא הגיע לשלב רציני.

בקשר רציני כבר מכירים את הצד הנחתך טוב, וצריך לפעול ספציפית בהתאם לקשר.

אז תעשה אחורה פנה קדימה צעד

הנושא של השידוכים בעייתי בעיניי אם כי מתבקש כי "אין דרך אחרת" "זו הדרך הכי צנועה" "זו הדרך המקובלת"

אין מה לעשות , לעולם בנאדם לא יכיר את אהבת חייו בדרך הזו

בלי אהבה זה לא שווה כלום ..

ושלא יקשקשו לך בשכל על בניית אהבה עם הזמן

אין חיה כזאת

אז כנראה שאתה נפגש בגלל שזה מה שכולם עושים (או בגלל שאתה רוצה לקיים כמה מצוות).

אם אתה באמת רוצה להתחתן, אז פשוט מרגישים את הרצון הזה עולה ממך.

אותם דברים מהלכות צניעות אצלנו, ידועים להבדיל בחכמת ורפואת המזרח.

כל החצנה של כוחות החיים פוגעת בבריאות, בנפש ובאנרגיות הפנמיות 

בכליות שלנו ששם כח ההולדה, יש מאגרי "ג'ינג" שהיא אנרגיית החיים.

התנהלות לא נכונה פוגעת באותה אנרגיה ומפחיתה את כוחות החיים (מה שנקרא אצלנו טומאה) וגורמת לתופעות שונות ככתוב בהלכות צניעות.

שמעתי שאסור לגוי שז"ל אבל גם זה אני לא יודע למה

אבל בתנאי שהחתונה, הדירה והרכב על חשבונך!

בשירשור קצת פחות,זה יכול לחסוך את התרגום

אבל אם כדי למנוע תופעה בעייתית צריך להתעסק איתה, אין מנוס מזה. בגבול. זה לדעתי באופן כללי.

רק שעל גבי זה, נשאלת השאלה מהו הגבול, וכן מתי זה בכלל הכלי הנכון להתמודד עם בעיה.

שאלות שדורשות שיקול דעת בכל מקרה.

מי צריך קשרים כשיש פרוטקציות...

בס"ד

כשדנים על הלכה אני לא רואה בזה בעיה...

כמובן שיש גבול מסוים אבל אורך החצאית זה לא נראה לי דבר כזה לא צנוע.

ואם המנהלים חושבים אחרת אז מה זה ייתן המודעות הזאת?

סתם לתהייה שלי...

וגם דיונים שאתה נגדם זה מעניין ....

בס"ד

אני לא רואה פסול בענייני הלכות או בזה שבת שואלת אם כל הבנים נופלים...

[אם כי זה חוזר על עצמו כל הזמן אבל זה עניין הפורום].

אני גם לא רואה פסול בדיון האם זה לגיטימי לרצות בן שלא נפל.

אני חושבת שהכל תלוי באיך מדברים ומה אופי השיחה\הדיון.

ומותר לנו לא להסכים, לכן שאלתי מה העניין כי הרי המנהלים בסוף יקבעו מה יהיה בפורום ואנחנו נתמודד עם זה...

אנשים שוקלים מילים, פשוט הגבולות שלהם שונים משלך...

יש נושאים שראוי לדון עליהם בין חברות /חברים או בפורומים סגורים.  בייחוד בנושאי צניעות.

ואכן, צניעות זה עניין של רגישות שלא תמיד ניתן להסבירה.

אני עובד בישיבה תיכונית - ומול עיניי תלמידים מדברים בשפה בוטה...

אם אני בתור איש חינוך בישיבה זו, לא אדבר איתם ברמה שלהם - ולא ארד אליהם כדי להסביר להם כמה הרמה הזו אינה מקובלת ואינה מתאימה - מה גם שאינה חינוכית בעליל - אותם חבר'ה לא יישתנו לעולם - וימשיכו לדבר ככה מאחורי הגב שלי...

למה אני נותן דוגמא כזו וקיצונית יחסית...

כי, זו המציאות של חיינו כיום...

בנות דוסיות הולכות עם בגדים נאים ומושכים...

בנים מסתכלים על חומרים המטמאים את נשמתם...

זו המציאות היומיומית  - מי שלא מדבר על זה באופן ישיר ומתאים - דומה לאותו אחד המכשיל אנשים ברבים ואומר: "לא הסתכלתי, לא ראיתי - לא חטאתי". - זוהי טפשות אם לא יותר גרוע מכך.

אם נדבר על כך - ונוכל להבין עד כמה המציאות הזו אינה יכולה להיתתקן - אלא, אם נדבר עליה, ונשנה אותה בדיבור ובלקיחת-אחריות.

התעלמות איננה הפיתרון - זה מה שבטוח.

כואב לנו, לכן, אנו פורקים את זה - אם לא נעשה את זה כאן - אז איפה כן?!

עדיף לפרוק זאת במילים מאשר במעשים יותר בוטים...

--------

ובאופן אישי - דיברתי על כך עם מלא בנות דוסיות מאוד שאינן חשוכות מלדבר על הבעיות והאתגרים של חיינו במיוחד בקיץ - כאשר כל גבר אינו מסוגל בלא לחטוא באיזשהו אופן בעיניו...

[אם מסתכל למעלה - רואה בנות לא צנועות, אם מסתכל למטה - רואה בנות עם חצאיות קצרות..., אם עוצם עיניים - הרי נחשב כשוטה..] - אז, חבר'ה תפקחו את העיניים והביטו אל החיים באופן ישיר ללא התעלמות. 

מי שמתעלם מהחיים - החיים מעלימים אותו.

הרגש שעולה מתוך השיר נוגע מאוד.
 

מעורר למחשבה...לא רק בהקשר בו הוא נכתב אלה בכלל :

האם אנחנו משהים מבט/חוזרים להביט שוב, מתוך רצון למצוא ערך במי שמולנו, או באבחת מבט אחת מחליטים מי הוא?

נקודה...

(סליחה על הנצל"ש)

בקטע של רגש לפני חתונה זה מסוכן ..

צריך לדעת לא ללכת לפי מה שהפופיק" רוצה ..

כל דבר בעתו ובזמנו - וגם זה יגיע...

לא צריך כלום - מה שיהיה זה הכי טוב שיש!!

לא בונים על חלומות - אלא - על מציאות...

אין ציפיות - הציפייה היחידה היא: שהיום אני אעשה את מה שהקב"ה רוצה שאעשה - וארגיש טוב עם זה באמת.

כל השאר - אשאיר לקב"ה לנהל בזמן שלו...

רק שהשיר על הבנים הוא יותר משקף מציאות

הייתי חייבת

|בורחת לערימת הספרים שלי|

אבל זה לא חכמה, הוא המקור.

פשוט הבחורה יורדת לרמה של הוצאת שם רע על מגדר שלם, וזה פשוט הגעיל אותי.

בחורה שכותבת שיר כזה, אני חושב שגבר נורמלי בחיים לא ירצה להיפגש איתה.

אמנם השיר של הבחור נכתב על הבנות שהוא פוגש, אבל בשינוי קוסמטי קל אפשר להפוך אותו (מבחינה מגדרית).

וגם נראה לי שהוא לא התכוון לפגוע במגדריות שלהן, אלא רק מביע תסכול על הבררנות שהוא נפגש איתה.

אבל כנראה שלבנות כאן קשה להודות  שהשיר של הבת הוא הרבה יותר רדוד .

ומודה של הבנות רדוד..

ושמעתי גם ששרים- " ואפילו בהסתרה..... גם מאחורי הגברים הקשים העוברים עליך אני עומד....."

מי שרוצה יכול לנסות להמציא מילים..

רוב ברכות, אהבה ואחוה ושלום ורעות.

בקרוב ממש לכל המצפים והמייחלים לזיווגם.

ותן טל נדפק פי כמה

אבל בתכל'ס זה לא יפה לצחוק על חשבון האחר.

אבל תודה על הדאגה הכנה  

;-ׂ)

וברצינות-

^^כל מילה!! היה חשוב לחדד את זה שוב.

לק"י

ומבקשת דבר נוסף- אין בפורום מקום לזלזול!

לא בחברי הפורום, לא ברבנים ולא באף אחד אחר...(להוציא את שונאי ישראל כמובן)

יום טוב

ואיפה מטיילים.

יש הבדל בין טיול בגן חיות ובספארי למסלול הליכה עם מים...

אפילו בעזרה היתה הפרדה ובית דין היו ממנים שוטרים ברגלים למנוע קלות ראש.

נראה שזה בעיה.

שם זה כתוב, כי מבואר איך היו מכינים לשמחת בית השואבה.

וכמו שהוא הזכיר, ברגלים היו ממנים שוטרים לשמור על ההפרדה, שלא יבואו לקלות ראש.

זה דבר פשוט, אלמנטרי. "בחורים וגם בתולות - זקנים עם נערים", כבר העירו על חילוק הלשון.

ולא מברכים שהשמחה במעונו במקום תערובת (אם כי היו שהעירו כשהלב גס בכך).

"למטרת חתונה" - מסתבר שזה לא "בילוי" ממושך של הרבה ביחד. 

ומכל מקום, מעבר להרגשה האישית שבוודאי נכונה למי שמרגיש/ה שזה לא שייך לה/ו - מי שחושב שכן לצורך חתונה, צריך לשאול פוסק מובהק ומוסמך, ולא מ"סברות" אישיות.

מה שמכונה "עזרת נשים" במקדש - הייתה עזרה שגם נשים יכלו להסתובב שם (ופשוט שלא רק נשים).

כל ההפרדה שהותקנה שם הייתה ברגלים וכו' בגלל הדוחק וקלות הראש של החג, משמע שביום יום היה מותר להסתובב שם במעורב.

לא דיברתי על מה שנקרא במקדש "עזרת נשים", שאכן כדבריך, אלא על האירוע של שמחת בית השואבה.

שהיו דואגים להפרדה כי ראו שבאים לידי קלות ראש, ועל אף שהיו עומדים בנפרד. וזה לא היה בגלל ה"דוחק" אלא מעצם האירוע המשותף המתמשך, ההמוני, והאווירה. 

ומכאן הדמיון לנידון דידן.

כתוב על ה"הפרדה" ברגלים, בגַנים: כדי שלא יתערבו אלו באלו ויבואו לידי קלות ראש. 

על סתם גברים נשים.

רואים שבמקדש עשו רק כשהיה חשש כזה ולא סתם.

אלא כל איש/אשה מגיע/ה לענייניו/ה.

רמב"ם, זמנים, הלכות יו"ט, פרק ו - הלכה כא:

חייבין בי"ד להעמיד שוטרים ברגלים שיהיו מסובבין ומחפשים בגנות ובפרדסים ועל הנהרות כדי שלא יתקבצו לאכול ולשתות שם אנשים ונשים ויבואו לידי עבירה. וכן יזהירו בדבר זה לכל העם כדי שלא יתערבו אנשים ונשים בבתיהם לשמחה. ולא ימשכו ביין שמא יבואו לידי עבירה. 

ב. מתוך הדברים, אפשר להבין את האוירה עליה מדובר. לכאורה, "טיול" משותף, יש בו גם כן אוירה קלה יותר.  ובכלל, מלשונו לגבי הרגלים, רואים לכאורה שזה פשוט כי אז זה זמן שאנשים "בחופשה בראש טוב".. מה שקוראים היום... שהרי לא מדובר שם בחגיגה כמו בשמחת בית השואבה.

אלא סתם על דברים ונשים.

אני חושב שזה ממש פשוט.

הבעיה היא אכילה ושתיה(=יין) ביחד בזמן שמחה שעלול להגיע למקומות בעייתים.

זה ממש פשוט.

בזמן שמחה כשאוכלים ושותים ביחד זה עלול להגיע למקום בעייתי.

לא בטיול ביחד.

אין בכלל מה להשוות.

א. המגיד משנה מביא מקור לדבריו ממה שנאמר בסוף מסכת קידושין, "סקבא ("ריעוע") דשתא (של השנה) ריגלא (הרֶגל - חגים).  ושם מסבירים רש"י ותוספות: "שיש קבוצת אנשים ונשים לשמוע דרשה ונושאין ונותנים זה עם זה" (רש"י).  "ונותנים עין זה על זה" (תוספות).

ב. ברמבם עצמו, לכאורה, זה שני עניינים, לפי הפיסוק בדבריו לגבי בבתיהם. האחד, שלא יתערבו לשמחה, והשני - לא להימשך ביין.

ועל כן, מסתבר הדבר, שטיול משותף - זו אוירה דומה לשני הדברים הנ"ל, של הגנים ושל הבתים. אירוע משותף, באוירה "קלילה" יותר.

וממילא, הרוצה להתיר דבר כזה לצורך "הכרויות" - צריך לשאול פוסק מובהק.

רווקים טוב מאוד שיתנו עין זה בזה..

"שיתנו עין" חיובי, זה לצורך חיפוש ספציפי.

אבל לא שטיול שלם ילכו ביחד, כולל מי שכבר יודעים מההתחלה שהיא לא מתאימה. כך נראה לי.

יש בספר חסידים על מישהו שלא מצא אשה הוגנת לו, כי היה נותן עיניו בנשים.

ה"שיטוט" יותר מידי עם העיניים כאילו כי צריך למצוא מישהי מתאימה - הוא גם לא בריא. צריך יותר התמקדות.

אני לא הייתי רוצה לפגוש מישהי שיוצאת בגלל שאחרים גורמים לה.

אני חושב שזה דבר שמאד חשוב שיבוא מעצמך!

בחב"ד נוהגים לשים טלית לפני חתונה רק בבית כנסת חשוב שעולים לתורה בשחרית או חתן בשבת עליה לתורה

(חוץ מ770 לא ראיתי נוהגים כך)

ממתפללים אלו או אחרים

(ב770 שיש כמה וכמה עשרות כהנים  מענין לראות איך מחליפים טלית תמורת כובע)

על טלית שאולה לא צריך לברך

ואז, לאט-לאט הבנתי - שזה באמת לא משנה באיזה גיל מתחתנים...

העניין של החתונה - זה לא המסיבה, הכיף, החוויה וההתרגשות של עוד זוג שמתחתן ובונה בניין עדי-עד...

אלא - עניין החתונה - היא לעבוד! לא להתפנק, ולא לצפות ציפיות... להתחיל לעבוד באמת על החיים שלי...

כל עוד אני לא מוכן לוותר על הילדותיות, חוסר-הבגרות, חוסר-לקיחת האחריות וכו' - אני פוגע בזוגיות שלי - עכשיו זה לא נראה לעין, אבל, בעוד כמה עשרות שנים - הבית שלי יתפרק, אם אני לא אהיה מוכן לחלוק אותו עם בן-אדם נוסף ששונה ממני מאוד...

זה יכול לקרות במריבות קטנות וחסרות משמעות עם אשתי מול הילדים, זה יכול להיות חוסר יכולת לעמוד מול הילד הבוכה שלי - ולעמוד בנחרצות "לא". וזה גם יכול להיות בגיל הבגרות - כשהילד מתחיל לעשות לי בעיות עם מיניות או פורקן יצרים אחר כאלימות וכו'...

אם אני לא מסוגל להתמודד בעצמי - מול כל פרץ היצרים שלי - אין סיכוי שאצליח להנחיל את זה לילדיי...

מוכנות בונים לאט ובזהירות, בלי קשר לגיל...

כשתרגישי שאת מוכנה מספיק לעמוד בלחצים, בעמידה על עקרונותייך ללא תלותיות וסיפוק הנאות עצמך - אז תדעי שאת מוכנה לחתונה באמת.

בהצלחה רבה

לדעתי עצם הנישואין והקשר הזוגי זה מה שעושה אותך שלם, זה מה שגורם לך להשתפר ולהתקדם בחיים. כי כשאתה לבד, כשאין אף אתך ואתה חי את חייך כיחידי אין קל מלהיות כביכול מושלם, להתגבר על כל תקלה, על כל משגה ועל כל מידה רעה. לא סתם אמרו חזל שאדם בלא אישה אינו נקרא אדם, רק איש ואישה יחדיו קרויים אדם רק הם יחד יכולים להשלים אחד את השני ולהיות ליצירה אחת מושלמת.

אז כן, צריך להתכונן, צריך להכין את עצמך לקראת המהפך והמהלך שעתיד לקרות, אבל יותר מדי הכנות, יותר מדי מחשבות זה כביכול לברוח מהמטרה עצמה, לפעמים פשוט צריך לקפוץ למים ולהתחיל להתמודד עם החיים האמיתיים גם אם מבדיקה מעמיקה גילית בתוך עצמך שאתה לא מוכן לפי כל הדעות, כי מעצם היותנו בני אדם, רובנו אוהבים לשאוף להיות כמה שיותר טובים ותמיד נוכל למצוא פסול או תירוץ לכך שעדיין לא הגיע זמננו להקים בית עם כל האחריות הכרוכה בזה.

ועוד משהו, החתונה, הנישואין זה גם עבודה, ואפילו עבודה קשה ואחריות-על המידות, על הרצונות, על המעשים אך יחד עם זאת בל נשכח שאחד הדברים החשובים ביותר בנישואין זה דווקא כן להנות! כן לחוות חוויות מהנות וכיפיות יחד עם בן הזוג! כל מהותנו בעולם הזה זה בשביל להנות! ה' ברא עולם בשביל להנות ולהיטיב עם ברואיו אומר הרמח"ל, ההנאה לעיתים באה מעבודה קשה, לעיתים באה מעצמה, אך למה להכפיש את מוסד הנישואין בלומר שעניין הנישואין זה לעבוד, כאילו בזה מסתכם כל הנושא הזה, חבל לדעתי לפספס את חיי הנישואין במחשבה שכל הזמן צריך רק לעבוד ולתקן ולהתגבר כשיש כ"כ הרבה מעבר, יש את השיחות המשותפות והכיפיות, יש את הקרבה, את ההנאה של להיות עם מישהו אהוב, את השותפות, הביחד ועוד הרבה.....

ולשאלת אלטלנה: אם את מרגישה שאת רוצה (בדגש על רוצה)-תצאי, את כבר תרגישי לבד אם מתאים לך להמשיך או שעדיין לא הגיע זמנך.... שיהיה לך המון בהצלחה

מכל הבחינות, ביניהן אישיותית, רגשית וגם פיזית... אמנם דחיתי את החיפוש עצמו איזו תקופה. לא היה מדובר בלחץ בכלל.

לענ"ד את בגיל שכדאי להתחיל להיפגש (זה שתתחילי להיפגש לא אומר שתוך שניה את מוצאת את החתן המיועד ומתחתנת (אם כי צריך לקחת בחשבון שזה כן יכול לקרות די מהר))

למה את לא סגורה אם את מוכנה? תבררי עם עצמך

בסופו של דבר אין מוכנות 100%. מתחילים להיפגש כשקיים רצון לקשר אבל עם יסודות של מוכנות, הבנה לקראת מה הולכים ולקיחת אחריות.

נשמע שיש לך חששות, לא בטוח שזה אומר שאינך מוכנה לכך. חששות תמיד יהיו.

לדעתי כדאי לך לברר עם עצמך למה *את* רוצה להתחיל להיפגש ועד כמה את באמת מוכנה ותתחילי להיפגש. כמובן, בכוונה כנה על מנת להתחתן (לא נפגשים סתם כדי לבדוק אם את מוכנה). אם תרגישי שזה עוד גדול עלייך תרפי ותמתיני עוד זמן.

כשמתחילים להיפגש ובהמשך ככל שהקשר יותר רציני יש יותר וודאות סביב העניין והחששות מעט מתפוגגים.

בהצלחה!

נראה לי שזה היה שילוב של אירוע מסוים בחיים שלי שמאוד השפיע עלי בנוסף לגיל שלי.

פתאום משהו התשנה. אם לפני זה הייתי בטוחה שאני מחכה 3-4 שנים עד שאני מתחילה לצאת, פתאום זה קפץ עלי בלי התרעה מוקדמת. החלטתי באמת לחשוב על הנושא ברצינות.

הסיבה העיקרית שלי הגיעה בעקבות שיעור מעניין בנושא הבית היהודי (לא המפלגה...). דיברו על החשיבות של בית יהודי, בית בו שני בני הזוג, ששונים לחלוטין זה מזה, עובדים יחד כדי לבנות מעין בית מקדש בו ה' יכול להשרות את שכינתו. וזה דירבן אותי לצאת ולרצות להקים את המשכן האישי שלי.

היו ויש עוד כמה סיבות אבל זו העיקרית.

בכלליות-

אני חושבת שלכל בנ"א יש סיבה/אירוע שלבסוף דוחפת ומדרבנת אותו לצאת ולחפש את הזיווג שלו.

וזה כ"כ אינדוודואלי ומשתנה מאדם לאדם. עד שא"א כמעט להשוות בין אחד לשני.

זה לא קורה ביום אחד בהיר פתאום קמים בבוקר ורוצים להתחיל לצאת. זה איזשהו תהליך אישי שכל אחד עובר (וזה יכול לקחת שנה או שנתיים או כמה ימים) ובסופו אדם מרגיש שהוא מוכן (אין אף פעם מוכנות של 100%...) ורוצה לצאת.

יכול להיות שאת באמצע התהליך ואת עדין לא סגורה על עצמך . אז תחכי טיפה, עוד קצת זמן, וכשתהי בטוחה (לא 100%.... נגיד 95%) תתחילי לצאת. אין סיבה שתצאי ואז פתאום תגלי שאת לא מספיק בשלה ולא מוכנה לקשר רציני ולעבודה עצמית מתמדת. זה סתם בזבוז זמן וכסף וכאב לב מיותר...

בהצלחה!

אתה לא באמת יכול לדעת האם ה"מוכנות" שאתה מצפה מעצמך היא "מוגזמת" או "הכרחית".

אני יכול להסכים איתך בקביעה שרוב ככל הילדים בני ה16 לא מוכנים עדיין. 

אבל מעבר לזה? אדם/אישה בן/בת 20, בגיל שבו זה יותר מהגיוני להתחתן, בגיל שבו רואים שאחרים עושים את זה וזה יוצא בסדר גמור, אפילו מבחינה כלכלית מסתדרים, גיל שבו אדם יכול כבר לפקד על מחלקה - בגיל כזה, לעניות דעתי אם אין מקרים חריגים של בעיות אישיות חמורות, אין שום סיבה לנסות להמשיך לתהות "האם אני כבר מוכן". 

הבלבלות של זה יכולות לגרום לנו לדחות את עניין החתונה עד גיל 27-28 ואף מאוחר מזה, ואז לבכות על כך שאנחנו רווקים מאוחרים.

רוב הבחורים והבחורות בני 20 ומעלה, ואתה זה אני אומר לעניות דעתי, כדי שלא יתחילו לקפוץ עלי - יכולים להתחתן ושום נזק נפשי לא ייגרם מזה לא להם ולא לילדים שלהם. וגם נזק כלכלי לא צריך לקרות, הבחור והבחורה ילמדו איך לכלכל את עצמם.

וכל זה כמובן כשאנחנו מבינים את החשיבות העליונה של נישואין בהלכה ובתורה של עם ישראל - כאשר מבינים את זה, מבינים שאין סיבה אמיתית לדחות את הנישואים אם אין משהו ממש קריטי שמעכב את זה.

לא בטוחה שהקשר שנבנה הוא תמיד מאוד בריא.

חייה של קומונרית הם עמוסים ומאוד לא "רגילים" בהרבה מובנים. זה לפעמים יכול ליצור מצב שבו הקשר לא נובע ממקום אמיתי אלא של צורך בהקשבה, בהפגת בדידות כלשהיא וכד'.

אני מכיר אפילו זוג כזה מאריאל, אפילו כשהסניפים נפרדים לגמרי (מה שאומר שזה שאריאל היא תנועה נפרדת, לא אומר שאי אפשר למצוא בה זיווג )

וכל דבר שבונה עוד חורבה מחורבות ירושלים - למה לא?

כמובן "לצאת" - בצורה רצינית כשחושבים שזה באמת יכול להתאים, ולא סתם כי "זה מקובל" או כי "זה מגניב" חלילה

בנוגע לפערי הגיל - תמיד אמרתי והצהרתי שאני לא חושב שפערי הגיל גם לא לטובת הבחורה, זה משהו שהוא יהרג ובל יעבור. בהחלט יש בחורות שמתחתנות עם צעירים מהם, וזה הולך מצוין.