פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1137)

יצא לי משפט קצת רוסי...מחילה(:

היא היתה ניגשת אליו ומבררת איתו

לא שמתי אליו כ"כ לב 

אלה בגלל מקרה מסויים.

 

(בכל אופן יצא מתאים). 

בשורתכותרת והמחשב עושה קצת בעיות עם הסמיילי שבת שלום

שם ועוד, זה לא בעיה למשוך בחוטים כדי להשיג מידע

אתה בא לפה הרבה?
לפלאפון שלך יש מספר?
באוטובוסים של דן יש מזגן.. ועוד משפטים שקופצים לך לראש
לא אחראי לתוצאות

בחתונה הכי פשוט לבקש ממישהו לגשת אליו

"חם היום הא?רוצה אני אקנה לך גלידה?"ותצאו כבר לדייט ראשון על הדרך..

שבת שלום ובשורות טובות

וגם- ספר שני - לקראת נישואין וזוגיות

(גרי לקח בשרשור למעלה ק"כ-ק"נ)

נשאר: ע"ג-פ"ט, ק"א-קי"ב, קי"ט.

קבוצת ווצאפ או פייסבוק? הכרויות או סתם?

אלא אם מישהו נראה אז פונים

אני כבר לא מצליחה לעקוב אחרי כל הקבוצות ווצאפ שיש לי..
לפייס לא יוצא לי להכנס הרבה.. על כל סטטוס של מישו נשלחת התראה לטלפון?

בין פה לשם?
כאן שקט ושם רועש?

נשמח להצטרפות
https://m.facebook.com/groups/777699628981654?ref=bookmark

רדום שם..

ואה''נ באמת חסר שם אנשים
צריך להוסיף עוד

דווקא יש הרבה אנשים..

דבר מסוים שמעורר ומנסה לעשות אינטראקציות. אתה כאילו רשום בשביל הפרוטוקול.

בס"ד

אפילו נפגשנו פעם אחת.

היה טעים

על סמך שיחת טלפון בלבד.

צדיק ומוכשר מאד בשידוכים!

הוא שידך ביני לבין בעלי בלי להכיר אותי בכלל

2 חברות שלי התארסו עם בני זוג שהוא שידך

(האח השני התארס וביטל).

ושתיהם נגמרו אחרי דייט אחד
קצת מוזר לי לשדך בלי לפגוש אותי אפ'
אבל אולי זה רק אצלי ככה

שידך יהודי או שתיים שאני מכיר.

באמת נחמד. 

נשמע ששווה לנסות מה שאומרים.  

ב"הצלחה! 

אני ראיתי פעם מישהו שהיה כתוב לו- מקדימה- "אשת חיל מי ימצא" ומאחור-"אני כבר מצאתי".

 

זה מביע כבוד לזוג אפילו יותר מכל מיני  הדפסים של חתול וחתולה שאומרים מיאו מיאו LOVE LOVE  .

כולה התקופפתי לקשור את השרוכים, והיא ישר קפצה- אני מוכנה להתחתן!

אלו החיים, לא בורחים מהאתגרים שלהם

מתמודדים איתם, מתייעצים עם חכמי אמת
ובעלי ניסיון ובונים חיים של סיפוק


מי שניגש באופן מושכל לאתגרים מן הסתם משפר
את העמדות שלו "מבחינה סטטיסטית"

לא הייתי שם, אני לא ממש יודע לענות.
אני רק יודע שזה צורך בסיסי אצלי, לא משהו שקשיים יוכלו להסתיר. זה לא שאלה של משתלם או לא - אני פשוט שייך לזה. ועם הקשיים נסתדר. לשים את הקשיים כשיקול זה טכני, אבל לא עובד באמת, כי זה פשוט טבוע בנו.

לגוף השאלה, אני אומר לעצמי שזה כמו לנסות להסביר לעיוור מה זה צבע אדום. כל המבט של האם זה שווה או לא ייעלם אחרי שאהיה שם (כך לפחות אני מקווה...)

שם תראי דיונים שעוסקים בכל הבעיות, שלצערנו קיימות במציאות, והם המקרים שגורמים לך לפחד...

 אבל יש לזכור שאלה הם המיעוט. הרוב מאושרים! רק שבאופן טבעי מי שטוב ונפלא לו בחיי הנישואין לא מתייעץ על כך.

 

מנקודת המבט שלי (מהעבר השני של הנישואין) אני גם חושבת שזה כמו להסביר לעיוור מה זה צבע אדום.

או כמו שילד\מתבגר לא יודע מה זה להיות מבוגר, ורק במבט לאחור הוא מבין מה היה חסר בו בתקופת הילדות.

או כמו שאנחנו לא קולטים עכשיו מה אנחנו מפסידים שאין לנו בית מקדש.

באמת זה לא "הטבות" שקיימות בנישואין, אלא חוויית חיים אחרת לגמרי. מדרגה שונה, שרק כשאת מגיעה אליה את מבינה שלפני כן היית אדם חסר.

זה לא קורה מיד מתחת לחופה, וגם לא שבועיים אחרי, אבל עם הזמן ההבנה הזאת מגיעה.שהחיים שלך כנשואה הם הרבה יותר גדולים ממה שיכולת לחלום עליו אי פעם כרווקה.

 

אני מסכימה - זה באמת פשוט שייך לנו באופן טבעי לעשות זאת. ללא קשר משתלם או לא.

אמנם זה שזה טבעי, לא אומר שזה לא מפחיד... אבל מתישהו צריך לקפוץ למים.

נכון - מי שלא מתחתן לא מתגרש, אבל הרבה יותר טבעי לקחת את הסיכון מאשר לא להתחתן, ולחיות בבדידות כל החיים!

אז  תקחי את הסיכון הזה רק אחרי מחשבה וזהירות שלא לבחור מראש במשהו בעייתי שיש מעליו נורות אזהרה... ואם תתפללי על זה, ואם תתאמצי בשביל זה - בע"ה זה יעבוד! כמו שבת 30 כתבה, הרבה מאד תלוי בך.

 

 

ששווה הסיכון. אולי באמת אל תתחתני עדיין... אין מה לעשות.
אני אישית רוצה להתחתן כי אני מרגיש כמה טוב זה עושה לי. וכמה זה מקדם. לפחות ממה שחוויתי... ואני יודע שיש גם סיכון כמו כל דבר בחיים. אבל אני בטוח ששווה את זה.

אם את עדיין לא במקום הזה אל תצאי...

וכן יש ריבים אבל לדעתי זה הפוך ככול שמכירים אחד את השני ועובדים לשיפור הזוגיות לומדים להשלים יותר בקלות או לא להגיע לריב מלכתחילה...על השאלה למה להתחתן תוכלי לענות רק כשתמצאי את האחד איתו תרצי להתחתן כשתמצאי אותו הרצון יבוא.

"כל אהבה שהיא תלויה בדבר, בטל דבר, בטלה אהבה.

ושאינה תלויה בדבר, אינה בטלה לעולם." (אבות פרק ה משנה ט"ז)

 

בסופו של דבר הכל תלוי במניעים שלך להתחתן עם אותו בחור שבחרת, בשילוב עם המניעים שלו.

אם למשל המניע היה מראה-חיצוני - אז זה לא אמור להחזיק לאורך זמן.

או כאלה שרוצים בן-זוג שעומד ב'רשימת מכולת' שלהם - זה גם בד"כ יפגע בזוגיות לטווח הארוך.

יש גם לא מעט שיש להם ציפיות מהבן-זוג שלא באמת מתאימות לו, אז כשהבן-זוג לא עומד בציפיות המבוקשות הקשר מתדרדר.

 

מה שחשוב לדעתי זה להשקיע בכימיה, וזוג שאוהב אחד את השני ובונה את הכלים להתגבר ביחד על אתגרים שיוצבו בפניהם,

אין לו מה לחשוש מהעתיד ומהסטטיסטיקות.

להרבה זמן  נראה לי שאם כולם היו ממש מפחדים לא היו מתחתנים ונראה לי שצריך לקפוץ למיים  ונראה לי שהסטטיסטיקה בקרב החרדים והדתיים היא נמוכה יותר  ולא צריך לפחד יותר מידיי דוד המלך אומר ואת אשר יגורתי בא לי   בהצלחה 

הרבה מאוד מהחוזק של חיי הנישואין שלך תלוי אך ורק בך!

 

נישואים זה ריקוד זוגי

שזוגיות זה לא שם עצם מופשט שפתאום מתפרק בלי שיש שליטה על הענין, ומתגרשים.

זוגיות תלויה לחלוטין בזוג שבונה אותה.

לבחור מישהו מתאים - לא רק ש"מתפייסים" - מישהו עם מידות טובות, שאיפות טובות, מתחשב, ושמתאים אישית.

 

וגם לעבוד על עצמך להיות טובה וראויה.

 

 

השאר, אינו "הגרלה". יש בחירה. למה להחליט ש"יש ריבים ובעיות".. למה להסתכל כך מראש. ללכת בטוב - ולא לפחד מתהליך של בניה; לראותו כמשהו חיובי ובונה כחות ומידות.

 

"פחד אימים", גורם בעצמו לרע. כי הוא שם על פאזה של כאילו משהו פאטאליסטי. זה לא כך, אנשים שיש להם נתונים בסיסיים טובים ומתאימים, יחליטו לבנות בטוב, ובעז"ה כך יהיה.

מהסטטיסטיקה של נפגע תאונת דרכים או פיגוע, לא עלינו?? הפחד לא יכול לשתק אותנו, 

הרצון להתחתן הוא טבעי, מעבר למצווה וחובה דתית של האדם לאלוקיו ולעם ישראל. ה' לא רוצה שתהיי מנותקת מליבך בנישואייך, אלא תרצי למצוא את החצי השני שלך, באהבה ובאמון, ובכך תבני בית בישראל ותקימי חורבה מחורבות ירושלים, אך עלייך לרצות זאת, ולא להרגיש מחוייבת מבחינה דתית.  

אנשים בוגרים מבינים שבחיים צריך עבודת המידות ואהבת הזולת, וחתונה מעצימה כל זאת.

ונישואין זה בית לעבודת המידות, נתינה ואהבה. לא הכל דבש אך זה לא סוף העולם שיש מתחים או מריבות, השאלה איך הן מתנהלות, ומה צומח מהן.

 

ומה שצריך לבדוק לפני החתונה הוא את המידות- ויתור, סלחנות, רכות, טוב לב. גמישות, רגישות לזולת, שאיפות ורצונות.

ומהבטחון הזוגי זה לדעת שאפשר לריב ולהתווכח ולא להסכים זה לא אומר שמחר בבוקר אתם מתגרשים - זה רק אומר שלומדים לחיות ביחד כל אחד והשונות שלו כל אחד והרצונות שלו.
צדק מי שאמר את הקלישאה החבוטה שזוגיות זה עבודה - עובדים על זה כל הזמן לא מפחדים לא להסכים על דברים לומדים להקשיב ולכבד.
השורה התחתונה היא שלאף אחד אין תעודת ביטוח עובדים על זה , מתפללים על זה , בונים בסיס יציב ובאים מוכנים לחתונה

אני בד"כ לא מבקרת פה אבל ראיתי את השאלה בראשי ונזכרתי מה היה אצלנו.
יום או יומיים אחרי החתונה בעלי חוזר מהתפילה בישיבה ואומר לי שהוא נכנס לביה"כ ופתאום הסתכל על כל הבחורים וחשב על זה שהם פשוט לא יודעים מה הם מפסידים
לא קראתי את כל התגובות,
אבל באמת שלהתחתן זה עולם אחר. חיים אחרים.
אחרי שמתחתנים פתאום לא מבינים איך חיינו לפני כן לבד...
ברור שיש גם אתגרים. ויש תמיד על מה לעבוד ולהשתפר...
אבל בכללי, זה חיים ברמה אחרת...

שתהיה לך בהצלחה רבה במציאת האחד והיחיד ושתשארו יחד לנצח באהבה גדולה!

אכן לא הכל ורוד אבל גם לא הכל שחור. ברוך ה' שהיום מתחתנים (גם) מאהבה וכשהיא ברקע, כיף לעבוד ביחד על הקשר. לא כל ריב מוביל לגירושין. כמו שאמרו פה, צריך לבוא בגישה חיובית, בגישה של בניה. אם יש בעיות וצריך עזרה - לא להתבייש וללכת לקבל עזרה כי אלה החיים האמיתיים. ההתמודדות עם הביחד שווה פי אלף על הבדידות.

רק המסקנות שלך שגויות.
הפחד צגירושין צריך להוביל אותך לבחירה נכונה יותר של בן הזוג ובחירה נכונה יותר בהתנהגות שלך.
ולא לבריחה מנישואין..

אם כך את חושבת בינתיים, כנראה שלא פגשת בחורים טובים מספיק. מה שאת מתארת, שרבים ומתפייסים, הוא לחלוטין לא תקין. בשלב הפגישות עדיף שיהיו כמה שפחות התנגשויות. יכולים להיות קטעים לא נעימים, נושאים שקשה לדבר עליהם ובכל זאת צריך, אבל בשום אופן לא ריב. רק דיון, שאלות, הקשבה.

מישהו שרבים איתו בפגישה הוא ילדותי ובעל מידות לא מספיק טובות או לא בשל לנישואין עדיין.

את יכולה גם לעבוד על המידות שלך, להתרגל להקשיב, לא לריב, ולהתעקש רק על דברים שבאמת קריטיים לך. אבל לא כדאי "להסתדר" ככה עם מישהו לא טוב מספיק בזמן הדייטים כי את לא אמורה לוותר בלי סוף. צריך תחושת שיוויון והרמוניה.

בקיצור, טוב שאת חושבת על זה עכשיו. מכירה הרבה שעשו טעויות, ולך יש סיכוי גבוה לא לעשות אותן.

ובקשר להטבות - עולם אחר. יש לך משפחה, את לא לבד, וזאת כזאת הנאה לאהוב ולתת. וגם להיות נאהבים.

הערה, יש לפעמים קשיי הסתגלות בחודשים הראשונים. השנה הראשונה נחשבת לא קלה. אלה רק קשיי הסתגלות, לומדים להבין זה את זה והכל נעשה קל יותר.

זה לא שנוסף עוד פרט כזה או אחר לחיים שלך.
הכל משתנה. את משתנה,חוויית החיים משתנה. ההסתכלות על המציאות...

זה לא הטבות....זה שלמות. זה מקום בעןלם.
אי אפשר להסביר וגם לא רוצה להסביר פה כי מי שקורא פה חולם על זה ורוצה בזה ולא רוצה להדגיש מה חסר לו עדיין.

ואני ממש נגד לבוא לנישואים מתוך הסתכלות ש'מעכשיו מתחילים הקשיים האמיתיים'. זה רדוד ולא נכון.
מתחילים חיים יחד. ולכל אחד ה' מזמן מה שהוא צריך כדי לגדול מתוכו. לא חובה שזה יבוא דרך ויכוחים ומריבות.
את לא רוצה להגיע למצבים כאלה?
יש רק מילה אחת- מידות מידות מידות.
עבודה שלך על המידות.מעכשיו. התבוננות תמידית על איך מגיבים על מה יצמח מדיבור מסויים.
ולהתחתן עם אדם עם לב טוב ועם מידות טובות.....אין יותר חשוב מזה.
וחיים באמונה. עם ה' יחד.
והסוד הכי גדול- זה להחיות כל הזמן כל הזמן את האהבה את הרצון שיהיה לו טוב את האמון שהוא רוצה רק טוב עבורי.
אם יש אמון כזה -כמעט ולא מגיעים למריבות כי גם אם הוא אמר או עשה משהו שפגע בי- כ''כ ברור ללב שודאי הוא רוצה טוב עבורי וודאי שאני לא רוצה להגיב מהבטן ולפגוע בו ורק בי.

והעבודה היא כייפית אם לא משאירים אותה רק לרגעי משבר.

זה כיף לטפח זוגיות. כיף להעצים אהבה, כיף לתת ולהעניק ,כיף ללמוד לדייק בדיבור ובהתנסחות, כיףף לוותר כשמבינים למען מה.

באמת לא חייבים לריב .

גם אני פחדתי כמוך כשהתחתנתי..הייתי בטוחה שעכשיו הכל יתפרץ...אפילו חיכיתי שכבר נריב כדי שארגע ואדע שאפשר לעבור את זה .
מהר מאוד הבנתי כמה המחשבות האלו מעוותות.
צריך לחיות את הכאן ועכשיו. פגשת בחור טוב וטוב לכם יחד? מזל טוב.
תקימו בית. תחיו יחד. יצוץ קושי? תתמודדו יחד.
כמו כל דבר בחיים. ה' נותן את הכח כשצריך.
ועם עבודה משותפת ממש לא חייב שיהיה קשה.
האור המתיקות השלמות והמשמעות שבביחד- ממזערים כל גרגיר אבק.

וגם אני הייתי ממש לחוצה עד החתונה
מוקפת חברות שהתגרשו, סיפורים וכו...
אבל בה שהיה מי שיתמוך בי לעשות את הצעד הנכון...
והיה לי טוב ברווקות אבל עכשיו באמת יותר
(זה גם היה החשש שלי כי כבר היה לי טוב אז למה לקפוץ למים )
לא יודעת מה בדיוק אבל תכלס טוב לי עכשיו בה!!
ואני פעם צחקתי שזה בעיה כי כיף לי להתווכח עם בעלי.
אז כן יש ויכוחים וחיכוכים אבל אם עושים בצורה טובה אפשר רק לצמוח
אומנם אני נשואה טרייה אבל מקווה להמשיך ככה

ז"א, למה דווקא לך מגיעות מחשבות כאלה בעוצמה כזו? ברור שלכולם יש חששות אבל את מתארת את זה כ"פחד אימים". פגשת בסביבתך הקרובה נישואין לא מוצלחים?

אהבתי את התגובות שלכם אנשים.
כל אחד לקח לצומת ליבו פרט אחד והרחיב עליו.

רק רוצה חהעיר שהסטטיסטיקות מדברות לפעמים שקרים. וכל זוג שלישי מתגרש לדעתי לא בציבור שלנו.

בסקר

זה עדיין לא מוכיח שהזוגיות בציבור שלנו יותר טובה מציבורים אחרים.

 

בציבור החילוני הזוג יתגרש ברגע שהזוגיות תגיע למצב שלא טוב להישאר ביחד,

בציבור הדתי-לאומי הזוג יתגרש כשהזוגיות תגיע לרמה של צער בעלי-חיים,

ובציבור החרדי הזוג יתגרש רק כשהזוגיות תגיע לרמה של סכנת נפשות.

 

אז אחוזי הגירושין לא מעידים על טיב הזוגיות,

כי יש אזורי ביניים שבכל ציבור עדיין ינסו להימנע מגירושין.

 

בין השאר זה נובע מזה, שגירושין בציבור החילוני כמעט ולא מותיר רושם,

ובציבור הדתי-לאומי זה נחשב כתם על הקורות חיים של הבן-אדם,

ובציבור החרדי אפשר כבר פחות או יותר לשרוף את הקו"ח של הבן-אדם.

 

כתבתי באופן כללי, וכמו שיזהר כתב יש גם הבדלים בתתי-מגזרים.

אבל אני חושב שזה תפיסה שונה לחלוטין של מוסד הנישואין.

ככל שההבנה שהנישואין זה דבר חשןב יותר ככה מתאמצים לשמור על זה יותר

לרוב גם יותר מתגרש על סיבות מאוד קטנות
מה שפחות קורה בציבור הדתי, בסופו של דבר תכלס כמות הגירושים בציבור הנ''ל מסיבות לא מוצדקות גדול מבציבור הדתי, סיפורים קשים יש בכל ציבור

נכון שאם אתה הולך לגירושין בקלות, אז גם יהיו מקרים של גירושין מסיבות די שטוטיות.

ומצד שני בציבורים שהולכים לגירושין כמוצא אחרון, אז אתה תמצא הרבה זוגות שהזוגיות שלהם לא תקינה ובכ"ז נשארים נשואים.

 

לא אמרתי שהזוגיות אצל החילונים יותר טובה, ובתכל'ס גם זה לא נראה לי נכון.

מה שרק התכוונתי זה שהסטטיסטיקה של הגירושין לא מעידה על טיב הזוגיות.

והוא גם

שניכם יודעים שמה שיש בשני זו האהבה שלי
אל לך לחשוש

כמו שאמרת, הכל מתעצם...גם האהבה והרצון לעשות טוב ונחת זה לזו.

בעז"ה עם האדם הנכון, כאשר הקשר מבוסס על בסיס איתן וחזק של מידות טובות ויראת שמיים אין דבר נפלא מזה. זה באמת עומק אחר בחיים וזה מדהים.

תנתבי את החששות שלך לתפילה מעומק הלב לבניין עדי עד.

כל התגובות היו ככ יפות ומעודדות
תודה

כי זוג יכול להתחתן ולחשוב שהוא הכי מושלם ביחד..


ואח"כ יש מלא ויכוחים וכל אחד מתעקש על שלו ולפעמים כל אחד צודק וצריך לוותר..

פשרה זה כששני הצדדים לא מרוצים

במעי איתו הכי טוב לו, פשוט וקל. אבל הוא בסך הכל תינוק שעדיין לא נולד.
ברגע שנולד הוא פוגש בעולם לא פשוט אך כעת סוף סוף יש לו לאן להתפתח.
אף אחד לא רוצה להשאר עובר כל חייו...

נכון שיש קשיים אבל דווקא זה מצביע על המיוחדות והיופי שבחיי הנישואין!! לא הייתי מוותרת על יום מחיי הנישואין שלי ב״ה (כולל הימים היותר מעצבנים), וצדק מי שאמר שזה הרבה תלוי בנו, בעבודת המידות שלנו והגבהות רוח שנצליח לפעול על עצמנו.
שווה להתחיל עם זה (עבודה על יכולת ההתחשבות באחר וכו׳) כבר עכשיו...
בהצלחה!

לא הייתי רוצה שלמשודכת שלי יקראו בשם של אמי

יוצר אצלי תחושת רתיעה ..

 

אם זה לא מפריע לך ולא אכפת לך שלפעמיים יווצר בילבול אולי חבל לפספס שידוך שנראה לך ומוצא חן בעינייך ..

 

http://www.yeshiva.org.il/ask/?srch=1&orderby=7%2C7%2C7%2C7&q=%D7%99%D7%94%D7%95%D7%93%D7%94+%D7%94%D7%97%D7%A1%D7%99%D7%93&cat=1

של הבחורה כשמה של אמי מורתי. גם אם שמה כאחת האחיות שלי, זה מרתיע.

עם זהות, וקושי לנתק ביניהם. בעיניי 'לאה' זאת אמא שלי, וכל פעם שאזכיר את השם הזה זה יתקשר לאמי, וכן אצל אחיותיי בשמות שלהן.

[אני רק מנסה להסביר את תחושותיי ורגשותיי, ואולי הם נובעים מעוד דברים].

דברי ר' יהודה החסיד.

 

יש כאלו שמקפידים על כך.

 

ויש כאלו ש"עושים פשרה" בענין - ומוסיפים שם, אם זה אכן מגיע לנישואין.

 

נראה שהכי טוב שתשאלי רב.

בדיוק להיפך

שתי נשים שהשם שלהן זהה לשל חמותן, ואחד שהשם שלו זהה לשל חמו.
הנשים שינו את השם קצת (אחת שינתה לשם השני, אחת שינתה לרחלי במקום רחל)
והגבר נותר כפי שהוא...
וכולם נשואים באושר

לא ידוע לי על בעיה ואני לא בקיא גדול  וגם במקרה השני הבנתי שייש רבנים שמתירים בשינוי שם 

כיום רוב הרבנים אומרים לא להתייחס לזה.

 

מבחינת הבפועל, זה תלוי בעיקר באבא שלך.

והכי טוב שתשאלי אותו ישירות.

 

לגיסי למשל, יש את אותו שם כמו לאבא שלי רק שאחד מהם הוגים במלעיל ואחד במלרע,

ולמרות זאת לאבא שלי עדיין מאד קשה עם זה, אז בשלב כלשהו התחלנו לקרוא לגיסי רק בכינוי.

 

אם כי שמעתי גם על הרבה שזה לא מפריע להם, ושהם מסתדרים עם זה ללא בעיות.

וגם זה נבע כי פעם הגבר היה מביא את הכלה למשפחת הוריו והן היו חיות באותה החמולה.

 

א. הסיטואציה כיום בד"כ שונה ולרוב הכלה והחמות לא גרים כמעט באותו הבית.

ב. גם אם כן, שאלתי כמה רבנים וכולם אמרו שלא להתייחס לצוואה הזאת.

אנו קוראים לו בקיצור, כמו שם חיבה..
מזל שלא שללה על זה

שנכון שרבי יהודה החסיד המליץ על זה , מסיבותיו שלו , לבני משפחתו. אך זה לא מחייב בכלל אף אחד.

 אבל אם למישהו יש קצת בלבולים בראש והוא פוחד , שישנו קצת את השם  .

 ( או שההוא ישנה קצת את שמו או שהאבא ישנה קצת את שמו) .

 

 ואם למישהו יש הרבה בלבולים בראש והוא ממש ממש פוחד , או שהיא ממש ממש פוחדת , ויודעים שלא ייפטרו מהפחד חסר הבסיס הזה וכל החיים יחיו בפחד משונה בגלל זה , ולא יכולים להשתחרר מהשטות - אז כדאי לא לחיות חיים בפחד ולא להתחתן

כלומר - האם הוא קודם ראה אותה לפני שדיבר איתה -

אז הוא שופט לפי המראה, וקשה יותר לשנות אח''כ את הרושם.

 

ואם הוא קודם דיבר איתה (טלפונית) התכתב וכד' -

אז הוא שופט לפי האינטלגנציה, ולמראה שלה תהיה חשיבות משנית.

 

משתתף לשאלה. וגם יענה.

אני יגיד לך מה היה אצלי. וזה יכול לענות.
פתחנו רגשות חזקים מאוד. ממש. שאתה כולך מוצף בזה ואתה פשוט רוצה את זה כל הזמן. זה היה סימן בשבילי שמבחינת רגשות זה זה.

וכן יש עליות וירידות. בהתחלה זה סתם היה ירידות ועליות. שזה לדעתי סביר. אבל כשהגיע הבעיות הרציניות. אז הרגשות גם התערבלו... ככל שרבנו יותר הרגש ירד. עד הסוף.

זה מה שאני חוויתי... אין לי תשובה לשאלה שלך. מקווה שעזרתי.

נ.ב
חשוב לזכור! אהבה אמיתית היא לא בנויה רק או אפילו בעיקר על רגש. רגש זה דבר חולף. גם עם אישה לבעלה הרגש משתנה! רגש יכול להיות גם ביחס לעצים ואבנים.
כמובן שהוא הכרחי אבל לא העיקר.

מה הכוונה שאת/ה אומר שפתחתם רגשות חזקים, סיפרתם אחד לשני מה אתם מרגישים? אין בזה בעיה מסוימת של חוסר צניעות...? סליחה מראש על כל השאלות, ממש חשוב לי להבין את הנושא הזה לעומק..

שקוראים לו רגשות, מומלץ בחום למרות הצניעות

אחד לשני מה מרגישים. וככל שמדברים על זה יותר ומפרטים יותר. זה סוחף יותר. ומקדם את העניין של הרגשות. לטוב ולרע...
בקשר לצניעות. נכון. זה יהיה יותר קשה. וזה גבול דק. היה שלב שממש היה קשה לשמור נגיעה. אבל הצלחנו... אבל זה בהחלט נסיון קשה.
אבל לדעתי זה שלב הכרחי בקשר. רק צריך לדעת איך לעשות אותו. מה לומר. איפה לומר כמה לומר... זה היה הפעם הראשונה שהבנתי למה יש דיני ייחוד...

זה נכון שזה טבעי והכל.. אבל כשיוצאים כבר זמן מה והעליות והירידות ממשיכים.. זה לא מביע משהו שאולי לא נכון?

אם אתה רוצה יותר שיתוף אתה מוזמן לפרטי...

אני למשל הייתי בקשר שהיה בו רק רגש
זה לא היה יציב בכלל , מסתבר שרגש לא מספיק בשביל לייצב קשר
אם את רוצה יותר פרטים אז בפרטי

גם כשמחליטים. יש עליות וירידות. גם אחרי שנים של נישואין...

יש מצב שלא הבנת את השאלה שלה

יכול להיות שבכל קשר הרגש מתנהל בצורה אחרת, אולי כשהרגש נבנה יותר בצורה שכלית קשה להציף את הרגש ולדבר עליו מה גם שזה דורש פתיחות מסוימת בזוגיות...

העניין הוא שעמוק בלב את יודעת מה את חושבת על הקשר
וכנראה שגם הצד השני
וכל אחד חושש לחשוף מה הוא מרגיש!
ברגע שכל אחד יהיה אמיץ תבוא יציבות
או להמשיך את הקשר או לסיים אותו

זה חלק ממני ומה שעברתט אי אפשר שלא לספר בעיני.

כמו הצורך לספר על כל החוויות שלך בין גיל שנה לגיל שנתיים..

 

אם זה חשוב לך שהיא תדע - ספר!

אבל אין איזה חובה מיוחדת לספר על זה..

אבל אם התנתקצ מזה לחלוטין אז לא לספר באישיו אלא סתם כשיתוף.

שלא יובנן מזה דברים שלא קיימים

לק"י

/Forum/Forum.aspx/f22

הפורום הזה עוסק בנישואים...

בהצלחה בבגרות!!

כל עוד שניכם באותו ראש ויש לכם כוונות ושאיפות משותפות.. הרי בעוד כמה שנים כבר לא מרגישים את הפער בגיל. אני הייתי יוצאת עם פער של עד 7 שנים..

אגב , לא משנה זהב או לא זהב

לא מתחתנים בפערים גדולים מידי . זה לא נכון ולא כדאי

6 שנים זה על גבול הסביר .

עזבו שהוא ניראה ילד וממש בגיל שלי . הראש שלו כמו שלי . זה באמת תלוי בבן אדם מה האופי שלו. ילדותי או לא ילדותי , בוגר מידי או לא, צעיר נפש או לא . הגיל זה רק מספר ;)

ושוב אני מדגישה ==> תלוי בבן אדם

זה תלוי בזוג בהתאמה בינהם. אולי לא תצא בהפרש כזה אבל יש זוגות עם הפרש של יותר מ7 שנים שככ מתאימים אחד לשני והזוגיות שלם ככ טובה שבכלל לא רואים את ההפרש בינהם.

היא בת 25 הוא בן 40

סבא וסבתא שלי 12 שנים הפרש בגיל. הזוג הכי מהמם שפגשתי בחיי. האהבה בינהם הזוגיות שלהם הלוואי שכולנו נזכה ככה.
אחותי וגיסי 10 שנים הפרש שוב זוג מהמם שאתה בכלל לא רואה את הפרש הגילאים בינהם.
אין לי בעיה לצאת עם אדם שגדול ממני ב10 שנים.
אני מעדיפה גדולים ממני.
אני מבינה את הרתיעה שלך זה נשמע לך מוזר ולא מתאים, בעיני לא מתאים לצאת עם קטנים ממני כל אחד ואיך שהוא מרגיש אבל אין פסול ב15 שנה.

מהצד את ממליצה בחום עד שזה מגיע אליך או לאחים והאחיות שלך .

אנשים חושבים שהם יודעים מה טוב בישביל אחרים ושזה מגיע אליהם הם מתחילים לקבל רגליים קרות

 

יש הבדל ענק בין הבדל גיל של 10 שנים של מישהי בת 24 ל-34 שזה נסבל

בין צעירה בת 27 שמתחתנת עם מישהו 20 שנה גדול ממנה כמעט 50 ! זה נשמע לך הגיוני?

אולי כן..רק כשזה מגיע לשאלה על המשפחה שלך את נרתעת ונסוגה

 

אתה כל הודעה מעלה את הפרש הגילאים בין בני הזוג.
זה לא קשור למה שאני ארצה כי זה מה שיתאים לאחותי. אם מתאים לה גבר שגדול ממנה ב20 שנה מי אני שאגיד לה לא ללכת על זה. אז אתה מרים גבה ולי אין שום בעיה עם הפרשי גילאים.
נתתי לך דוגמאות של סבא וסבתא שלי ושל אחותי שיש בינהם הפרשי גילאים גדול. אני אמרתי לך שלי אין בעיה לצאת עם בחורים גדולים 10 שנה בסדר לי לגמרי אז אני לא נרתעת.
יש אנשים שמתאימים אחד לשני למרות פער השנים הגדול בינהם.
שוב, לך זה לא מתאים לאחרים זה כן. אין פה כן/לא חד משמעיים כל אחד ומה שמתאים לו.

 

את היית רוצה לאחל למישהי בת 27 להתחתן עם אחד בן 50 ?

 

שבעלה ימות הרבה לפניה? שהיא כנראה תצטרך חלק גדול מהחיים שלה לגדל את הילדים שלה לבד?

שהיא תשאר בודדה מסכנה ואלמנה? שהילדים יתביישו שיש להם אבא זקן ? שהוא ישב בבית יום אחד ויצא לפנסייה בזמן שהילדה שלו רק בת 13 ? איפה אבא שלי היא תגיד , שיבוא איתי לטיולים , איפה בעלי שיהיה איתי שיצא איתי שיבלה איתי ...הוא זקן סבא אולי היא תשלח אותו לבית אבות ...יש מצב

תגידי את אמיתית?..את באמת לא מבינה כמה המצב הזה לא נורמלי?

תצאי מהסרט הנחמד של פרחים בכל פינה ואהבה פורחת , יש בזה אין ספור מגרעות חמורות ביותר שבטח אבל בטח לא היית רוצה לאחל לאחותך או לבני המשפחה שלך

לא מדברים פה על להתחתן עם אדם מבוגר כשהבחורה קטינה. יש פה הפרש גילאים בריא. 10 אפילו 15 שנה זה בסדר גמור.
למות אפשר גם לפני גיל שמונים. אין אלמנות/ אלמנים צעירים עם ילדים לא עלינו? יש.

סוף סוף אמרת את זה , שזה מגיע לגילאים של 50 את אומרת שזה לא נורמלי , תודה ..

אבל יש לך טעות לגבי הקטינה,

 

בחורה לא יכולה להיות קטינה. 27 זה ממש לא קטינה מסכימה איתי? 27 מתחתנת עם בן 50 , אפשר למות לפני גיל שמונים? וואלה ...אוקי אז יש סיכוי טוב שהיא תשאר בודדה הרבה יותר מהר ..וזה מבלי לחזור על כל המגרעות שציינתי למעלה (שאני מבין שהבנת עד כמה שזה בעייתי)

אפשר להוסיף על זה עוד הרבה סיבות הגיוניות למה לא לעשות שגיאה כזאת אבל זה לא יגמר .

 

אני מסכים איתך ש-10 שנים במצב של גילאים נורמלים זה סביר !

 

למשל 24 34 , 25 35 , וואלה ..הגיוני . 20 שנה שהיא בת 27 ?

רוב העולם וגם לפי ההלכה אני פעם שמעתי שכתוב בגמרא שזיווג כזה לא יעלה יפה וזה לא מתאים .

 

לקבוע ש-15 שנה הפרש בכל מצב ובכל גיל זה בסדר זה טעות , זה תלוי מאוד באיזה גילאים מדובר , אבל גם 15 שנה זה מוגזם 25 +15 40 .. אחת שרק התחילה את החיים שלה , לא ראתה עולם , עם אחד שעבר סרטים לא קטנים וכבר עוד 10 שנים יאבד את זה לגמרי , 40 . למה מגיע לה את זה? למה מגיע לה להגיע לגיל 30 ולראות בעל שמתחילים לצוץ לו שערות לבנות ? שלא נדבר על ה-20 שנה הפרש שאז הוא סבא כבר בחתונה , למה מגיע לך שאחותך תסתובב בחוץ ויחשבו "אויש , היא נותנת יד לאבא שלה כאילו היא ילדה קטנה " ... ואז יבינו שרגע זה לא אבא שלה , זה בעלה . אחלה כייף יהיה למשפחה שלה ללא ספק ..

 

שיוצאים מפורפורציה

ההפרש ביני לבין בעלי 8 שנים. גם אני לא דמיינתי הפרש גילאים שכזה. . וב"ה שהבנתי שזה פרט כזה חיצוני. ושמחה על הבחירה מיום ליום.

אולי אפשר לדבר על איך הציפיות מצמצמות
את ציבור הבחורים הפוטנציאליים

אבל מה לעשות, בשביל עקרונות (מוצדקים יותר
או פחות) מקריבים...

רוב הבנות שם לא אמרו לא ליותר קטנים
למה יש? כל דבר יש!

קשה

 

 

 

1. לגבי הגיל בגלל שאני לא אוהבת להכליל אני אגיד שרוב הבנים יתר ילדותיים ולכן אנחנו מעדיפות מישהו גדול יותר או באותו גיל

2. לגבי הצבא אני אענה לך בגלל שאני קצינה בקבע: לרוב הבנות שלא היו בצבא אין מושג לגביו והן מסתמכות על סטיגמות עם כל הכבוד אני ממש לא מבינה איך זה שהן שופטות על עבר צבאי ואין להן מושג בשאלות פשוטות,בערך שווה ערך אם אני אשאל בן על שירות לאומי אז אל תתייחס למישהי שפוסלת על שירות כי רוב הסיכויים אין לה מושג מה זה צבא והיא כנראה סתם מתלהבת מכול חייל עם נשק והדבר היחיד שהיא יודעת על הצבא זה מהמשפחה במקרה הטוב.

 

כל מילה בסלע

שפוסלות מי שעדיין לא עשה צבא
ורוצות לצאת רק עם בוגרצים
כי קשה מאד להישאר לבד בבית בזמן השרות
ואני אומר שזה חרטא כי מי אמר שאני אלך לקרבי?

יש בנות שעוד לא התבגרו

לק"י

אז לא חושבת שיצא לי לחשוב על הנושא.

מי ישמע מה כבר ההבדל?

זה מרתיע כי אף אחת לא רוצה להישאר לבד במיוחד בשבתות וחגים שתהיה בצבא,אם תהיה עורפי אז כן יש מצב אבל זה גם מעיק,כמו שכתבה ברקת אין לך מה להתייחס לבנות שכרגע לא התבגרו ולא מכירות את השירות הצבאי כדי לדרג מי תורם יותר.

טוב אתה יכול לדלג אם זה קריטי..
א. אני מצדיק אותן, אשה היא יותר עדינה וגבר הוא יותר אקטביסט, בשביל למצוא בת אסרטיבית אתה תצטרך לעבוד קשה , ומכאן למסקנא שבת מחפשת לא רק את המקסימום פעילות בגבר, אלא גם את ההשלמה של האקטיביות שבה.. (מרגיש פסיכולוג, אבל אני באמת חושב ככה,,)
ב. בנוגע לצבא, כמי שעשה שירות קרבי אני רואה את ההבדל בין "לוחמים" ל"תומכי לחימה", אז נכון ג'ובניק יכול להיות קשוח פעלתן ונחוש, אבל זה סוג אחר של אנשים, יש לי חברים שירדו לג'וב וחזרו להיות לוחמים כי השתגעו חברתית שם..
לא אומר שמדובר בחסרון אלא בסגנון שונה, בפרט הנכונות להגיע למטרה, תוך לקיחת אחריות על דברים גורליים..
מי שלא עשה צבא נחשב כתומך לחימה לעניין זה..

יש בנות שזה גם פחות חשוב להן ..

וגם יש בנים שפוסלים בנות שגדולות מהם או בנות שלא עשו שירות לאומי..

ואני נגד הכללות,אבל בכל מקרה כל אחד והשיקולים שלו\ה.

 

 

 

 

יותר מהן, כמובן זו הכללה גסה. ולגבי צבא- יש כאלו שרוצות קרבי אך לא תוך כדי תחילת הנישואין אלא כעבר.

מאוד לא מובן לי הנימוק של מי שלמדה באולפנא וגדלה על ברכי האידאולוגיה הציונית דתית,אז נכון זה לא מתאים לכל אחת, אבל עם קושי צריך להלחם לא לברוח!! אם לא יהיו את הבנות שמתחתנות עם קרביים מי יהיו הקצינים שלנו ?? לכל אדם יש קשיים בחיים ולדעתי חוזקה של אשה נמדד בדברים האלה, היא יודעת שיש לה בעל בצבא והוא נותן את הנשמה למדינה, ובכל זאת היא תתמוך מרחוק בדיוק כמו שהייתה תומכת בכל נושא אחר.
נכון לא מתאים לכל אחת, יש לי חברים שהתחתנו ולא יכלו להמשיך לשרת, אבל לרוב רובם זה צריך לבוא בדחיפה גדולה.

עדיף לה להתחתן עם מדען שיצור את חיילי העתיד.

[בצחוק]