פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1137)

בגמרא לא הוזכר גיל נישואיו..

נניח שהוא התחתן בגיל 13 אז הוא חזר הביתה בגיל 37 זה כבר לא צעיר..

ממ...

עבדו עלי?

עם אשה כמה וכמה ילדים

לא ברור מהיכן המקור לדברי הרמב"ם שר"ע היה נושא כליו של בר כוזיבא אז קח את זה בעירבון מוגבל

תלוי מה זה..אבל זה קשה, אין ספק. אני מכירה מישי שבעלה נוסע לחול כל כמה זמן ל3 חודשים בשביל לעבוד וזה נראה ככ ככ קשה..אני בהחלט מעריצה אותה על זה שהיא עומדת בזה..לוידעת איך הייתי שורדת.

ארוכות חס ושלום לא שייך היום! לא מצד הבעל עצמו! לא מצד האשה! לא מצד הילדים!

[מי שעושה זאת היום, אני הולך בעקבות אמורא בגמרא בקידושין (ל.) וקורא עליו את הפסוק ביואל "ויתנו את הילד הזונה, והילדה מכרו ביין וישתו"]

הגזמת עם התגובה שלך.
במקום להעריך גברים ונשים שעושים מה שבעיניך בכלל לא נתפס בשביל עמ"י, אתה מעביר עליהם ביקורת כזאת?
וגם אם זה לצורך פרנסה, צורת ההתבטאות שלך מוגזמת לדעתי.

כי הדרכים לקחו זמן רב.

גם אז זה היה קשה מאד. ועובדה  שסיפור היעדרותו של ר''ע מסופר כמעשה של גבורת נפש (של רחל)

 

גם כיום יש אנשים שנאלצים להעדר מהבית,

אבל זה לא תקין על פי דרך הטבע ולא כדאי.

רק אם אין ברירה.

 

זה נושא אחר לגמרי צבא ולימוד תורה.מבחינת שאלו ששפעם שנים לא היו זה כדי להיות גדולים בתורה ולמשל רבי עקיבא כבר מההתחלה אשתו זיהתה בו את הפוטנציאל גדולת מגודלי הדורות!
אנחנו לא במדרגות האלה ולא שייך שנעזוב את בנין החיים הטבעיים האנושיים מצד הערך שלהם הגדול, חיי הזוגיות, כשאנחנו לא מספיק חזקים כמו שהיו פעם כדי שיבנו חיי נישואים פנמיים וקשר עמוק בין בני הזןג גידול הילדים ןכו' גם כשלא בבית

אנשי צבא, אנשים מיוחדים שמסוגלים לכך(הגבר והאישה), עמ"י לא צריך?

בכל תקופה יש את הנורמלי, המסירות נפש והמעבר...
אז העדרות של שנה או קצת יותר הייתה בנורמה בגלל הדרכים.
עוד כמה שנים זו מסירות נפש.
24 שנים נראה לי משאיר אישה כאלמנה וילדים כיתומים.

לא, אין לי חס ושלום טענות על סיפור ר' עקיבא.
א. אני לא מבינה בדרגותיו..
ב. שמעתי ביאור מעניין על גילגול הנשמות שלו ושל רחל שמסביר את הריחוק הזה.

אבל אני חושבת שרוב האנשים לא יכולים להעדר למשך זמן מוגזם יחסית לתקופתם ומגזרם.
מעבר לרגיל, כמסירות נפש, בהסכמה משותפת, כן.
אבל לשמור על פורפורציה..

(ואת הקשר לרשבי לא הבנתי. הוא ברח כדי להציל את חייו. זה כבר לא נושא לדיון. מי שעומדים להרוג אותו אישית, שיברח :-d. )

אם זה ללמוד תורה כמו ר"ע אז הייתי מעדיפה שבעלי ילך על בית מדרש קרוב יותר;)

אבל רציני לפעמים יש דברים נחוצים שאין הרבה ברירות... וזה באסה.

גם רבי עקיבא וגם רשב"י היו יחידים בהיסטוריה ולא רק בדורם

ברור שיש בעולם מקום למסירות נפש למען ערכים נעלים

אבל

צריך לבדוק טוב טוב עלות מול תועלת, שהאשה והילדים לא מוסרים את הנפש עלדברים שאינם ערכים נעלים (כגון: גחמות, נורמות חברתיות, עצלות, חוסר יכולת לקבל החלטות או ליזום שינוי.)

בנוסף שבאמת יש לבית את הכוחות ולא יקרוס למען הערכים הנעלים

 

"כי הא דרב רחומי הוה שכיח קמיה דרבא במחוזא. הוה רגיל דהוה אתי לביתיה כל מעלי יומא דכיפורי. יומא חד משכתיה שמעתא. הוה מסכיא דביתהו: השתא אתי, השתא אתי. לא אתא. חלש דעתה, אחית דמעתא מעינה. הוה יתיב באיגרא, אפחית איגרא מתותיה, ונח נפשיה" (תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף ס"ב, עמוד ב')

בתרגום מוסבר לעברית:

רב רחומי היה מצוי אצל רבא במחוזא, ונהג לחזור לביתו בכל ערב יום כיפור. פעם אחת משכה אותו סוגיה תלמודית והאריך בלימוד, ולא בא לביתו בערב יום כיפור. אשתו, שחיכתה לו, אמרה לעצמה: "עכשיו הוא בא, עכשיו הוא בא", ולא בא. נעצבה אשתו, ומחתה דמעה מעיניה. באותו זמן ישב רב רחומי על גג בית המדרש, נפתח הגג מתחתיו, ומת.

אפילו כשהייתי תינוק רך. לא קרה שום דבר.

 

היום עם סלולרי ואפילו אפשרות לוידאו-קונפרנס יומי זה הרבה פחות נורא מתקופות קדומות. אנחנו דור של בכיינים.

תתחילו לשתף אחד את השניה וזה פשוט יזרום.

לימודים, עבודה, צחוקים כאלה....
צאו תעשו סיבוב במקום שונה.... פארק אחר, תלמדו משהו ביחד... משהו שישבור את השגרה.. ספונטני כזה...

אפשר לדבר על דברים עמוקים או עם 'בשר' כבר בפגישה הראשונה.

 

אם יש נושא עמוק שמעניין אותך לדבר איתה, פשוט תתחיל לדבר עליו.

 

רק חשוב שתראה באופן כללי שאתם מדברים על אותו התדר,

כי בדברים עמוקים הדברים ניתנים הרבה יותר לפרשנות,

ואם אתם לא מדברים על אותו התדר יכולות להיווצר הרבה אי-הבנות, וחבל...

במקום לתאר *מה* היה, כדאי לשתף ב *איך* חווית את הדבר.. לעבור רובד. ממה שהתרחש במציאות אל מה שהתרחש בלב שלך. מה הרגשת, מה חווית, מה חשבת, מה זה העלה בך..

ואותו דבר גם איתה- כשהיא מספרת לך סיפור שקרה השבוע/נוסטלגיה מהילדות/מתארת את המשפחה שלה- תכוון אותה בשאלות שיעלו מדרגה. "ואיך הקשר שלך עם האח הזה?" "את נהנת מהעבודה הזאת? למה?" "למה זה היה לך משמעותי כ"כ?"

אפשר גם לנחות פתאום עם שאלות על חלומות, או שאיפות. דמויות משמעותיות בחיים ואמירות מנחות.

 

לאט לאט תפתחו יותר. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם".

תשדר לה רצון להכיר יותר. תן לה את הביטחון לשתף בחולשות או קשיים. 

תשתף בכנות בדברים כאלה.

 

וכמובן שאפשר להביא איזה משחק נחמד שיציף דברים ויאפשר פתיחות..

בהצלחה!

אם נושאים עמוקים עולים- שיעלו. אם לא- לא. אפשר להעמיק קצת את השיחות ע"י לימוד משותף- אבל בשלב מתקדם יותר של הקשר, כשמרגישים שיש חיבור. אבל אני לא אוהבת שמנסים בכוח לדבר בעומק. זה מצחיק להתחיל לשאול "מהי עבודת ה' שלך?" כי זה לא דבר שסתם ככה אפשר לדבר עליו... 

שיחה היא מעבר מנושא לנושא.

על כך אמרו חזל "אל תרבה שיחה עם האשה"

האשה בנויה לכך, והאיש לא.

לה יש 9 קבין. עם חברות זה בסדר. 

 

דיבור זה עניין שונה. דיבורי תוכן מהות ומטרה. דיבור מוגדר מוגבל

 

הרב ערן טמיר מדבר על כך (גם בשיעורים בערוץ מאיר):

 

http://www.meirtv.co.il/site/article/?id=637

 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6155&cat_id=3809

 

http://www.meirtv.co.il/site/content_idx.asp?idx=6154&cat_id=3809

 

יש הבדל עצום בין חברים לזוגיות.

אבל בלי ההשוואה לחברים.
שבת שלום

הייתי חותם על הפסקה האחרונה אם היא הייתה כשלעצמה.

ועם חלקם היינו מתחתנים ועם חלקם לא?
עם קצתם היינו רצים להתחתן, עם קצתם בחיים לא.
ועם הרוב, משהו באמצע..
שנזכה למצוא את זה שנלך איתו בלב הכי שלם שאפשר.
שבת שלום.

אם אנחנו גרים בדירה עם רווקים אחרים,

 

אז אנחנו מגלים כישורי התגמשות ותקשורת נפלאים,

 

ואולי במקום למצוא את עצמנו 10 שנים באותה דירה אפשר לדמיין אותנו עם בן הזוג?

 

סימן שזה אפשרי,

 

ולפעמים כדאי לשים לב אם אנחנו לא בודקים את בן הזוג במשקפיים לא הגיוניות.

 

בדרישות שלא באמת מאפשרות חתונה.

 

נראה לי שמטרת פותחת השרשור הוא לעיין שוב ברשימה איתה אנו מתקדמים בדייטים.

אם אנחנו גרים בעולם אחד עם הנוצרים ועם המוסלמים, עם דעאש, עם הצ'צ'נים ועם המחתרת הבאסקית,

עם הקומוניסטים ועם הקפיטליסטים וכו' וכו' וכו'.

ואנחנו רואים שהעולם בכ"ז ממשיך להתקיים ואפילו בהרבה מובנים להתקדם קדימה.

אז זה סימן שבמובן מסויים אפשרי להתקיים ואפילו להתקדם גם יחד עם הניגוד המוחלט שלך.

 

אז זהו שלא, אני לא אתחתן בחיים עם מישהי שרק אפשרי לחיות איתה,

אני אתחתן אך ורק עם מישהי שאני רוצה לחיות איתה.

 

אמנם אני חושב ש-'הרשימות מכולת' שהחבר'ה מגיעים איתן לפגישות בעיקר מזיקות לקשר בטווח הארוך,

אבל אני ממש לא מסכים עם הגישה של ה-להתחתן כי אפשרי להתגמש ולגור יחדיו.

עם כל הכבוד לקשר הפנימי העמוק שאנשים מחפשים, בסופו של יום כולנו שונים, לכולנו חסרונות,

 

וההשואה לכלל העולם אינה מתאימה כלל. וממש לא דומה,

 

בחיי רווקים בדירה משותפת משתמשים בהרבה תכונות הנצרכות לחיי זוגיות, 

 

צריך לחפש את האחד שבו רוצים להשקיע, ולזכור שזו השקעה מתמדת.

אני אתפשר רק עם מישהי שאני אוהב אותה, ומתוך זה מן הסתם שאני ארצה ואהיה מעוניין להתפשר איתה,

אני לא אתפשר עם מישהי רק כי אחרים אומרים לי להתפשר.

 

כבר כתבתי לעיל שההשוואה שלי לא דומה לחיי הזוגיות,

הבאתי את זה רק כדי להמחיש לך כמה ההשוואה שלך גם אינה דומה לזוגיות.

 

זוגיות זו אהבה בחירית שאמורה להתקיים כל עוד הקב"ה מאפשר לנו אותה,

דירת רווקים זה אילוץ זמני שבדר"כ הוא גם הרבה יותר טכני מאשר מהותי.

יש מצווה להתחתן להקים בית להוליד ילדים,

 

חשוב למצוא מישהו שנעים וטוב לנו לחיות איתו,

 

אולי החיפוש אחרי איזו אהבה מיוחדת גורם לאנשים להישאר לבד,

 

המציאות של דירת רווקים מלמדת את הבן על עצמו שהוא יכול להסתדר בחיים עם הרבה מאוד ......

 

וכדאי ללמוד שאפשר למצוא בן זוג בלי ניצוצות ואורות,

 

 

אהבה היא גם פונקציה של השקעה ונתינה, ולדברי הרב דסלר השקעה ונתינה הם הבלעדיים לתולדת האהבה.

 

מה שחשוב זה גישה בה באים לפגישות, ואיש הישר בעיניו יעשה.......

אולי זה השלב השני אחרי בדיקת התאמה שיכלית.
השלב בא זה עבודה עבודה עבודה ועבודה לעוד אלף פעמים עבודה.
עם העבודה מגיע כיף ענק!!
אבל בלי עבודה אין לאהבה משמעות.
כשאני אוהב משהו- אני נותן לו את כל כולי. אני מכבד אותו כשהוא עשה משהו שאני לא מסכים/בויכוח.
זה לא דבר שבא ברגע, זה אחרי עבודה קשה, והלוואי וכולנו נזכה להגיע לזה.
כי מעל זה יש כבר אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר.

יש אנשים שאתה מסתדר איתם נפלא למרות שמלכתחילה לא היית חולם שזה ילך.

אז שווה לנסות.

אלא אם כן את משנה את המרגיש לא מתאים 

לנראה לא מתאים

 

בגלל שאני כרגה לומדת על בשרי, שלפעמים צריך פשוט ללכת על פי התחושה שעולה עם ההצעה...

אם את שמה דגש על קריטריונים רק- אני מסכימה אתך...

 

ולגבי החברים- עם החברים אנחנו לא מתכוונים לחיות בעז"ה עד 120, אין מה להשוות.

גם את זה למדתי בדרך הכואבת...

ד' עמך ותמיד תמיד בעזרך!

כל החיים מורכבים. כל דבר בחיים הוא מורכב. ככה הקב"ה ברא את העולם. וככל שהדבר הוא יותר מורכב ככה הוא יותר אמיתי וטוב, ונוגע במקום יותר עמוק.
אז נכון שזה קשה, אבל זו משימתינו בעולם. ואולי תשתדלי להנות מהמורכבויות שכבר פתרת והגעת לעמוקן. בהצלחה.

בת כמה את ובן כמה הוא?

אולי הוא מעוניין בך ולכן שאל?
אולי הוא לא מוביל כי אתם לא יוצאים? אם היה מוביל, היית חוששת שהוא שתלטן.. אין לזה סוף
אל תמהרי לצייר לך דמות לפני שאת מכירה אותו בכלל, לא יועיל בכל מקרה..
אם הוא נראה לך, ולא סתם בגלל שהסביבה אומרת, אל תיפסלי מלכתחילה, ייתכן שבסוף תגלי אדם אחר לחלוטין ממה שדמיינת.
לא שאלת על מתי כדאי להתחיל לצאת(במקרה הזה) , אז רק אגיד שכדאי לחשוב על זה.

זה לא רלוונטי, כי קלטתי קצת את האופי שלו.. נפגשנו מלא במסגרת הזו וגם היו שיחות עמוקות יותר. אנחנו יודעים די הרבה אחד על השני. עכשיו זה לא היה בקטע רומנטי כל כך, סתם הסתובבנו איתם בקטע חברי כזה.
לגבי החסר חיים. זה לאו דווקא נכון, זאת תחושה שלי שהוא קצת לא... בשל אולי.. קשה לי לצייר את זה לפניך אבל אני מתכוונת שהוא לדוגמה שולח סתם מלא ווטסאפים לאנשים ולי.. מרגיש קצת משועמם וצריך צומי כזה.. לא שהוא חסר ביטחון או משהו, אבל זה קצת מוריד בערכו בעיניי שהוא קצת לא רציני כזה, קצת לא שומר על פאסון כזה...
עכשיו זה לא אומר שהןא לא טוב והכל... אני מדברת על הרגשה ועל אופי. למרות שזו אולי מנטליות של עירוניסטים.
לגבי הלקחת פיקוד- זה ממש בקטע המכבד, ועדיין- זה חסר קצת.

השאלה אם אלו דברים שמעידים על חוסר התאמה, או שהם חולפים? כי ההרגשה היא של משיכה ודחייה יחד. זה מוכר?

ייתכן ואחרי שתכירו בצורה אישית תראי את דברים אחרת. אולי באמת תביני שהוא לא מתאים לך.. בכל מקרה, תני הזדמנות, מה תרוויחי מלקבוע לעצמך מי הוא ומה הוא מהיכרות שטחית כזאת?
אם נראה לך שהוא בזמן לא טוב מבחינת החיים שלו, אז חכי קצת, את לא כזאת זקנה..
גם לעניין הלקחת פיקוד, נשמע שרק אם תצאי איתו תוכלי לדעת באמת.

את בהחלט צריכה לעשות סדר. הגיוני שחלק מהדברים מושכים וחלק דוחים. את צריכה לעשות לעצמך רשימה (אפילו בראש) של דברים טובים ורעים. ומה את יכולה להכיל ומה את לא מוכנה לוותר וצריך שינוי. בשלב הזה את יכולה להעזר בחברים או אנשים שמכירים אותך. ואחרי שאת מודעת לחסרונות. את צריכה להחליט.
אף אחד לא יכול לעשות לך סדר במקומך.

(כמובן שאת אמורה לענות רק לעצמך..)

האם את בד"כ טיפוס בעלת אופי חזק?

האם את בד"כ מובילה?

האם את בד"כ דומיננטית?

כריזמטית?

יוזמת ולוקחת פרוייקטים על עצמך, ומנהלת אותם?

יודעת בדיוק מה את רוצה לעשות או איך שהחיים שלך יהיו.

 

אם כן, אז התשובה היא שזה יכול להתאים.

 

אם את יותר- מובלת, תלותית (לא בפן השלילי), זורמת ופחות דומיננטית,

כנראה שאת מחפשת להיות התלותית והמובלת.

הבת זוג של "החזק" מביניהם...

 

אני לא מדברת בצורה מקצועית, סתם מחשבה שלי.

והכי עדיף קחי לך עוד פגישה או שניים לבירור עד כמה זה נוח לך או שממש זה מטריד אותך (ותעשי טובה, כמה שפחות ריגשי!!! לא להקשר אליו ריגשית, תנסי להיות אובייקטיבית!)

 

ב"הצלוחה!!! והרבה סיעתא דישמיא!

 

כי אם יש לו X ו-Y אז כנראה שהוא גבר למהדרין!

 

אין בעיה שתגידי שהוא לא מתאים לך ושלא טוב לך איתו,

אבל מה הקשר 'קצת לא "גבר"'???

 

אם לא טוב לך איתו, אז פשוט תגידי לו שאת מבינה שהוא מחבב אותך אבל לדעתך אתם פשוט לא מתאימים..

כי אחד הדברים הכי הכי חשובים בזוגיות, זה שתעריכו אחד את השני ושיהיה לכם טוב ביחד,

ואם זה לא כך, אז אין טעם להמשיך או ליצור קשר.

אני מנסה לגבש לי דעה אם להניח לקשר שכמעט מתרקם להתפתח, או שלהנמיך לאש קטנה.
אני מבינה מה שאתה אומר פינגו, ואם לא הייתי מעריכה ומחבבת אותו בעצמי השרשור הזה לא היה קיים
העניין הוא המורכבות של התחושה, שכן- תארתי אותה בלי פוליטיקלי קורקט. מצטערת.

ואת רק צריכה לבחון אם הנקודות שהעלית, אלו נק' שבאמת מפריעות לך או שאת רק חוששת שהנק' האלו רק יכולות להעיד על בעיה אצלו.

אם את רק חוששת שזה יכול אולי להעיד על בעיה אצלו,

אני יכול להגיד לך שהנק' האלו נמצאות בהחלט בתוך הטווח של הסטיית תקן.

כלומר, שכל עוד מדובר רק בנק' האלו, זה למעשה לא מעיד על שום דבר בעייתי שקיים אצלו.

 

לגבי ההגדרה של הגבריות, זו פשוט רעה חולה שנמצאת בקרב הרבה בנות לצערי.

אני מקווה שאת לא לוקחת את ה'נפילה' שלי עלייך באופן אישי.

אם את נותנת לקשר להירקם-מברוק.
אם לא, תניחי לנשמה שלו ושלך ותבהירי שזה לא בריא לכם.
לא לשחק עם אהבה, זו רשעות (לא פחות) להינות מהצומי הזה מתוך הנחה שקשר אמיתי לא יצא מזה.
ובכלל, כדאי להתייעץ עם מישהו שמכיר את שניכם באמת ולא לקבל עצות בעניין זה מניקים אנונימים באינטרנט.

לק"י

למה שלא תפגשו באמת??

מקסימום תגלו שזה לא מתאים.

ה-לק"י (לישעתך קיויתי ה'?)

את כותבת אותו כל פעם מחדש או שזה נכתב לך אוטומטית?

עם השכל אפשר להתפלסף עד אין קץ, מניסיון..
עד שהבנתי שללכת עם השכל זה אומר תמיד להיות בספק כי כל האפשריות ניתנות להאמר 'אולי כך ואולי כך ואולי אחרת..'
צריך פשוט לפתח את ההקשבה הטבעית ללב, במיוחד בנות, שהערוץ הזה לקול הפנימי הרבה יותר מפולש בדר"כ.
בהצלחה יקירתי, ואל תבלבלי לעצמך את המח יותר מדי!

את התובנה אני מעלה על הכתב כי זה תמיד מסקרן מה השואל החליט בסוף.
אז ככה..
דבר ראשון באמת עזרתם לי להבין טוב יותר את עצמי, ועל זה תודה גדולה (וגם כאלו שהאירו את עיניי לדברים שאולי אני צריכה לתקן בהסתכלות שלי)
דבר שני, לגבי הבחורצ'יק- הלב שלי באמת כרגע לא רוצה את זה.. את התגובה הרגשית שאולי היתה קיימת אני אקח בערבון מוגבל. אני לא סוגרת הרמטית את האפשרות, ואם משהו בכיוון הזה יתפתח בעתיד אני אהיה פתוחה לשמוע. אולי באמת כשהוא קצת יתבגר, או אני. נכון לכרגע אי אפשר שאני אנתק איתו דיבור, כי כל השנה היינו ידידים שלהם (קשה לי להגדיר.. זה פשוט שהבנות שרות קשורות לבוגרים פה, לא משהו שלילי)
אז פשוט באמת להבין שאולי כרגע לא

אבל כן כדאי לשים לב ולחלק בין דיבור לדיבור..
מקווה שהובנתי

ה"משהו השלילי"...

 

ש"הבנות שירות קשורות לבוגרים פה"...

 

וזו דוגמה של הסתבכות מדבר כזה. 

 

הרי הדרך הישרה היא, שאם חושבים שמשהו מתאים - מבררים, נפגשים ותוך זמן קצר רואים אם יש כיוון או לא. כך הכל "באוויר", לא מוגדר, "יש תחושה שאולי". לא באמת מכירים.

 

לא בריא לאף אחד. לא לכן ולא להם ולא לאמת..

 

זו דעתי.

בס"ד

 

אבל זו בהחלט נק' למחשבה...

לע"ד האישית- אם הבחור "שווה את זה"- אז בשמחה,

צבא זה אחד הערכים החשובים בעיני.

 

 

נראה לי באותה רמה שאולי זה יפריע לי- לבחורה אחרת יפריע אם הוא כל היום ישב ללמוד בישיבה ויחזור עייף בשעות מאוחרות...

 

כל אחת/ד ודרך החיים שמתאימה לו/ה לפי הערכים והאידיאלים שלנו,

אלה דברים שמשתנים מאדם לאדם.

 

בכל אופן- כדאי להגיד על זה בזמן הבירורים.

 

ב"הצלחה!

מה הסיבה לא לצאת? הריחוק מהבית או בגלל העייפות?

 ויודעת במה זה כרוך. ..

כמובן שזה גם תלוי הרבה בסוג קשר ובאדם עצמו.

למשל- אני יודעת שחברה שלי שנשואה לא הייתה מסתדרת עם זה בשום מצב!! 

בכל מקרה, לענ"ד לא מעט בנות יסכימו לצאת....

כלומר, היא צריכה להבין שלזה היא נכנסת. שמתוכננים לה חיים של אשת קבע. כמובן עם שליחות מטורפת והכל

אבל ביום יום זה פחות נוצץ. ואני באופן אישי, לא מפריע לי ואפילו לא מפריע בכלל כי אני מבינה את השליחות החשיבות. 

 

ולי באופן אישי נראה לי הכי קשה זה שהוא בקושי בבית. 

לא שוללת

מאוד אעריך בחור כזה אך לא אהיה מסוגלת להתחתן עם מישהו שלא יחזור בסוף כל יום הבייתה.

בס"ד

 

וגם בקשה...

המציאות ב"ה מספיק מורכבת,
לא צריך להקשות על עצמינו עם פרשנות לא נכונה...

זה שאני גרושה, ולכן רווקים (ברובם) לא ממש אופציה ראלית בשבילי,
זה לא כי אני נחותה, אלא כי יש משהו מהותי בנפש של רווקים (ורווקות),
שרוצים להרגיש שבאים לנישואין מאותו מקום.
אני כגרושה חושבת כמה וכמה פעמים לפני שמסכימה לצאת עם רווק,
יצאתי עם שני רווקים בסך הכל, ו... לי זה לא התאים.
לא שבוודאות אפסול על דבר כזה כשכל השאר נשמע ממש טוב,
אבל אם מימלא ההצעה לא ממש קוסמת לי, עבורי זה לא יתרון,
אלא סובייקטיבית מרגיש פחות מתאים.
ולא כי אני מרגישה עליונות עליהם חלילה, וודאי שגם לא נחיתות.

 

קשה למצוא חתן מתאים, בפעם השנייה זה קשה שבעתיים,
אבל המסע הזה בע"ה יסתיים בנמיאת עצמך, והחצי השני האמתי שלך,
המון המון הצלחה! וכדאי לזכור שאם היה ולו צעד אחד, או רגע אחד במסע,
שאפשר היה לוותר עליו, הקב"ה לא היה מעביר אותנו את אותו הצעד...
שנשמע בשורות טובות!!!

 

 

שנה + מאז הדייט האחרון שלי, ואני לא מרגישה נחותה. הגישה שלי זה להיות גאה במוזרות שלי שמקשה עלי למצוא מישהו מתאים.

יצאתי עם שלושה רווקים והבנתי שזה לא זה. אני לא מרגישה נחותה כי

זה לא מתאים לרווקים לצאת איתי להפך אם יציאו לי רווק אני ישאל למה הוא רוצה לצאת איתי?

וזה אכן נכון אם היתי במצב ההפוך גם לא היתי רוצה.

ואגב אני חושבת שאני מאוד בוגרת בגלל מה שעברתי ולכן אני חושבת שמישהו שלא עבר את זה.. הוא לא כזה יתאים לי.

הנחיתות באה מהמחשבה למה לא מציעים לי? מה אני לא מספיק טובה? לא מספיק אהובה?

וגם נהיה לי אובססבביות כזאת לקשר בגלל הבדידות שאני חווה עכשיו עם הפרידה.

ולכן לא יודעת עד כמה עכשיו יהיה טוב לצאת.

אבל סוג של רצון של להמשיך הלאה..

בס"ד

 

הכי חשוב זה איך את מפרשת את המציאות שקיבלת...
כל מה שה' נותן לנו, זה לטובה, השאלה אם נצחק כל הדרך אל הבנק,
או נלך כל הזמן עם הגב. כשאדם הולך בגבו אל המקום שה' מצעיד אותו,
הוא נופל, נתקל, לא מפסיק להיחבל, ותוך כדי כך סובל.
רק בסוף כשהוא כבר מגיע אל היעד,
הוא אומר :"עכשיו הבנתי! הכל היה שווה להגיע לרגע הזה!
אודך ה' כי אנפת בי!!"

אבל אפשר לסובב את הראש, וללכת ישר,
ואז הדרך הרבה יותר נעימה  וקלה ורואים את היעד מרחוק,עוד לפני שהגענו ....

העבודה היא לסובב את הראש והגוף.

וזו עבודה.
ובינתיים? מחדירים טוב טוב לראש שהיעד הוא טוב,
וכל מה שעוברים בדרך חשוב לא פחות,
וככה לאט לאט מתכווננים אל המקום הנכון.

 

בהצלחה רבה!!!

 

אם יורשה לשאול..

וכמובן גם אישיות

בן דודי הוא גרוש ואני יודעת כמה זה קשה...

אבל סך הכל כל אחת מחפשת רק אחד.  את צריכה רק אחד.

וגם לרווקות/ים לא קל.

רק אמונה. הרבה אמונה ותקווה.

 

אם הגרוש שלך היה הבחור הראשון שנפגשת איתו, או שהכרת אותו בחיים? כי מהדברים שאת כותבת כאן נשמע שאין לך ממש הכרות עם עולם השידוכים.

לצערנו, חודשיים בלי הצעות הם פרק זמן שכמעט אין רווק שלא מכיר אותו. ואני עוד לא מדברת על הרבה יותר מחודשיים... הדבר האחרון שאת צריכה להבין מזה זה שמשהו בך פחות טוב, עם או בלי קשר להיותך גרושה. את אדם נהדר ומגיע לך אדם נהדר, וברגע שמישהו שאת מכירה/פנית אליו יכיר אותו, ויעלה על זה- זה יגיע. אבל הדברים האלה דורשים זמן, וסבלנות, והמון-המון עבודה עצמית.

 

בפן המעשי, אם כבר משרדי שידוכים, אני מאמינה שיש משרדים כאלה או שדכנים שמתמקדים יותר בקהל יעד של גרושים, אולי שווה לך לחפש משהו כזה אם ראית שככה עדיף לך.

 

המון המון בהצלחה! הוא יגיע.

אולי יהיה לי איזה רעיון...

וכן אין לי נסיון עם עולם השידוכים.. מה זה כ"כ בולט?

כן הוא היה בערך השני שיצאתי איתו.

ניראלי שאני צריכה קצת להרפות.. ולהמתין כי עשיתי את השתדלותי.

וניראלי שאני קצת מפחדת אובססיה לדבר.. מתקשה להרפות

ממש לא
אל תעשה את הטעות הזו
חבל עליך...

לא מומלץ!

לא ולא! אם זה לא למטרה רצינית, אל תעשה את זה! זה עלול ח"ו לפגוע בכם אחר-כך.

"הרבה ניסו ולא עלתה בידם"....

א' צריכים להבין שאם הקשר באמת יצליח להתפתח, אז יבואו גם מלא רגשות וכו'- שבשלב הנכון בחיים זה אדיר וחשוב מאוד, אבל אם אין תכנון לחתונה, אז או שבסוף זה יסתיים בפרידה שרוב מוחלט של הזמן כרוך בהרבה מאוד כאב, או תמצאו את עצמכם רוצים להתחתן לפני שאתם בכלל מוכנים, וזה מאוד בעייתי מהרבה כיוונים שונים....
ב' (בהמשך של א') אם הקשר אכן יצליח להתפתח, יהיה גם משיכה פיזית (אני מקווה), וכל עוד שאין תכנון לחתונה, אז או שאיכשהו תצליחו להיות שומרי הלכה לגמרי בלי שום נפילות(מאוד קשה בגיל הזה) או שפשוט תסבלו המון מזה.....

תראה, יש הרבה טוב ונחמד וכיף בקשר עם בחורה, אין מה להכחיש, אבל בשלב הזה של החיים זה נראה לי (ועוד הרבה שכתבו למעלה) ממש לא חכם, ובהסתכלות יותר גדולה/רחבה(מבחינת קיום רצון ה' ומצב נפשי), לא שווה את זה

שיהיה לך בהצלחה!!!

אפילו בעוד כמה שנים? שנה וחצי שנתיים?

כי אתה כבר ילד גדול, ואם אתה מרגיש וחושב בכנות שזו האחת שתוכל לבנות איתה בית,

אז אולי לא כדאי לוותר על הקשר ככ בקלות ולהשליך אותו לפח. יש דרכים חכמות יותר.

אך מסכימה עם חבריי למעלה שזה דבר מסוכן, ויכול להוליד השלכות הרסניות..על שניכם 

טעות - לא להתייחס להודעה שלי

ע"פ רוב קשר כזה הוא מסובך מאוד..

אם מדובר שאתם כבר בקשר, ומתלבטים מה לעשות, אז מומלץ לעשות הפסקה

ואם זה יהיה רלוונטי, תהיו בקשר בהמשך... 

זה ייתן לשניכם את הזמן החשוב להתפתח... כל אחד בתחומו...

אם אתה לא בקשר, אז לכתחילה ודאי לא כדאי להכנס לזה. 

(יש חריגי חריגים שמתאים להם להתחתן בגיל הזה, אבל אם אתה אפילו לא רוצה 

להתחתן בשנה הקרובה- אז ברור שלא שייך... ראה תגובות לעיל...)

מניסיון של מלא אנשים (ללא מספר), קשר כזה הוא מאוד לא בריא ופוגע בקשרים בהמשך... 

 

לכן, למרות שזה "מושך" לפתח קשר עם מישהי, צריך לדעת לשמור כל דבר לזמן המתאים לו...

בהצלחה!!

טעות - לא להתייחס להודעה שלי

מה שנכון במקרה שלך יוני

אמן תמצאי בקרוב!!

בעז''ה בעיתו ובזמנו, בטוב ובשמחה!

מזדהה עם כל מילה

בעז"ה שכל תפלותיך יתקבלו ברצון.שתמצאי את זיווגך בקרוב!

בעז"ה שתמצאו גם אתם את החצי השני בקרוב

מעולה
פסיכולוגית ומטפלת זוגית ומשפחתית
0525619884

מומלץ בחום!

[אין לי נסיון איתו, כך שאני לא יכול להמליץ].

תשאלי אותי להיכן פניו מועדות. את לא רוצה למשוך סתם. אם הוא בענין להמשיך - ממשיכים הלאה, מה טוב ומה נעים. אם לא - שיהיה בריא ויגיד שלא מתאים.

המשיכות הללו אינן עושות טוב לאף אחד.

ישועות בקרוב בע"ה!

בפגישה הקשר מתבהר לשני הצדדים.

אם הבחור לא מחזר .. שיחפש

בכל מקרה את לא מרגישה כאן משהוא מיוחד

אז לעזוב..

בהצלחה רבה ומציאה מהירה !

המון בהצלחה בהמשך בע"ה!

ל @אלירז יש רעיון טוב, לבוא לבית שלהם לפני שהם נכנסים אליו(יום לפני החתונה או משו) ולהשאיר להם קרונפלקס עם חלב ו2 קערות..

ארוחת בוקר מושקעת,

על שעווניות שהכינו מתמונה מעוצבת של שנינו.

עד היום אנחנו משתמשים בשעווניות האלו.

(ונהנים תוך כדי ארוחת הערב להזכר איזה יפים וצעירים היינו פעם)

http://www.d.co.il/h-c33240-e0-p0-l0/

את יכולה למצוא דרך זה המו המון רעיונות מקוריים. נסי ותראי אם זה מתאים לך

עם החברה ועם משפחתה.

אם יש לך בחתונה הרבה מכרות ואת מרגישה קשורה- תבואי מהחופה ותישארי לריקודים ולסעודה,

ואז תביאי מתנה נחמדה.

אם אין לך ממש קשר אלא רק עם החברה, 

אז את יכולה לבוא לחופה ולתחילת החתונה, או יותר מאוחר רק לריקודים. - וזה כדי לכבד ולשמח את חברתך.

במקרה כזה את יכולה להביא מתנה צנועה או כלום, תלוי במה שמקובל אצלכם.

אם את אוכלת אז שימי סכום שיכסה את המנה ואם לא אז כלום..

א. רמת הקרבה שלך עם החברה (שמן פשתן). ב. מרחק האולם שהוא בד בבד עם סעיף א.

אם אתן חברות ממש טובות ואת גם מכירה את המשפחה, אפשר לקפוץ ולהגיד מזל טוב. בכל-מקרה אינך צריכה לשהות שם הרבה זמן. רצוי שתהיי בריקודים.

בשמחות אצל כולם בע"ה מהרה!

אם את רוצה משהו מאוד סימלי , מפת שולחן לשבת בד"כ לא עולה הרבה.

 

לבוא  וכמה להישאר לחלוטין תלוי ברמת הקירבה והקשר לחברה,

 

ובנוסף כל עניין ההגעה , מה דורש ממך? מאמץ גדול? אני מתכוונת לעניין הטכני. זה גם שיקול.

 

כל מקרה בו בחרת כן להגיע, את לא חייבת להחליט מראש מתי ללכת,

 

תגיעי ומה שתרגישי בו בזמן.

 

כשתרגישי שלא מתאים לך להישאר תלכי.

שניהם הביאו סכום כסף יפה

אחת הביאה סכום שלא ציפנו שיגיע ממנה

אם אתן כמה חברות אז תתארגנו יחד על מתנה סבירה, לא צריך כסף

לגבי להישאר, ממש כמה שכיף לכן להיות, זה יכול להיות עד סוף סבב ראשון

החתונות היום מספיק גרנדיוזיות,

ואפשר בקלות לחסוך קצת ולוותר על להזמין את החברים של האחים של..

לא נעים לי לא לבוא
זו חברה טובה, היא תחכה לי.

ותודה רבה לכל מי שהגיב עד עכשיו

א. תשאלי אותה לאיזה חלק בחתונה היא רוצה שתגיעי.

ב. מבחינת הרגשה את לא צריכה להרגיש מחוייבת להביא מתנה, וגם אם כן אז מתנה צנועה ביותר (20-50 ש"ח).

לאיזה רמה הגענו היום? אם אין קשר ישיר בינך לבין החתן או בינך לבין ההורים של החתן - אין שום סיבה שתגיעי. גם אם אותה חברה ממש רוצה - מה את קשורה לאותו חתן? היא חברה של, לא אחיה!

 

אם היא רוצה שתזמין אותך לחתונה שלה, אין שום קשר בין החתונה של אחיה אליך. שום קשר.

 

אולי נתחיל להזמין כבר גם את האחים של החברים של השכנים של הבני דודים סתם כי הם קרובים איכשהו למישהו שקרוב לחתן?

 

לאיזה רמה של גרנדיוזיות הגענו היום?

 

מה האינטרס שלה שתבואי לחתונה שאין שום קשר בינך לבין החתן?

למה זה ככ מוזר שהיא רוצה שאבוא?

אני חושבת שכן תביאי מתנה,אבל לא צריך להגזים. כי את לא ממש קשורה לכלה. ואת יכולה לצאת באמצעע,אם את נהנת אז תישארי .. חחח זה לגמרי תלוי בך . 

הביאו לנו סכום כסף מכובד מאוד!!

גם בבתי מלונות בירושלים בלובי יש מלא חרדים

זה איפה שלא מסתובבים חרדים..

ולא רק חרדים! בין 12 ל 3 בבוקר... כל הדתיים הלאומיים פה. 

אין צורך להוסיף במילים

למרות שלא נעים או שמתביישים - אתם צריכים לדבר על זה.

פשוט תעלי בפניו את מה שאת מרגישה/חושבת. כמו שיחת יחסינו לאן.

 

בהצלחה.

 

 

תגידי לו שזו כנראה הפעם האחרונה שאתם נפגשים...
הוא ישאל למה
תעני לו שאת מרגישה שהוא לא רוצה אותך וזה קשה לך...
זה יוביל לשתי אופציות
1-הוא יגיד לך שאת צודקת, וכנראה זה לא זה.
2- הוא יגיד שהוא כן רוצה אותך, תפתחו דיון על איך זה מתקדם, תסבירי לו שזה קשה לך שאת לא מרגישה הדדיות בקשר

רוב הבנים לא יודעים איך להגיב לדבר כזה.

לא הייתי ממליץ על הדרך הזו. חשוב להיות כנים כמה שיותר, בלי פוזות ומשחקים. קשרים מדהימים נופלים בגלל השטויות האלה.

בלי משחקים - זה שם המשחק.

פשוט להיות כנים - כמו שאמר 'בחור פשוט'.

למדתי דבר אחד מהגירוש מגוש קטיף:
"בנחישות ורגישות".

ומשום מה הבנאדם לא חושף את עצמו רגשית!
ראוי שהוא סוף כל סוף יפתח את עצמו ויראה קצת אומץ

אתה לא אומר שזו הפעם האחרונה אם אתה לא מתכוון לכך... אני למשל לא הייתי מתווכח אלא שואל למה והולך.
כמו שאמרו מקודם, את צריכה לשבת ולדבר איתו על זה ישירות. "יחסינו לאן" מה שנקרא. זה שלב שאין מנוס מלדבר על זה...

אתה ענית שאתה תשאל למה!

השיטה שלך יכולה להצליח. ויכול להיות שהיא הייתה מצליחה גם עליי. אבל אני לא חושב שזו דרך נכונה. כי זה לשחק משחקים.

ובקשר אליי, אני רציתי להראות שהגישה שלי הייתה "טוב סיימנו". ולדעת למה, זה בשביל עצמי. השיטה הזאת הייתה עובדת עלי אבל הייתי מתעצבן.

לכן נקטתי בגישה של להלחיץ אותו שיבין שאם הוא לא יזום קצת יותר הוא יאבד אותה

שהוא פשוט יבין ממנה שהיא לא רוצה אותו, ואז הוא לא יראה שום טעם לחשוף את הרגשות שלו כלפיה.

וייתן לה ללכת אע"פ שיש לו רגשות כלפיה...

 

אני משער שזה מה שאני הייתי עושה.

כבר קרה לי מקרים שהבחורה התחילה לעשות איתי משחקים, אז אני פשוט יצאתי מהמשחק.

או יותר נכון לומר, זרמתי עם המשחק שלה עד הסוף, פשוט יישמתי את המניפולציה שהיא עשתה.

היא יכולה גם לומר, ''אני מבינה שזו הפעם האחרונה שנפגש'' וכו וכו ....
אני חושב שהיא כן צריכה לעשות את זה
מהסיבה הפשוטה, שהוא כרגע מעמיד אותה במצב של חוסר בטחון, הוא מושך אותה ולא מתקדם הלאה, מה שהיא בעצם תגרום לו זה להוציא את מה שהוא חושב בצורה קצת יותר ברורה...

ובאמת אני אומר את כל זה מנקודת מוצא
שהיא יוצאת איתו תקופה יחסית ארוכה

בסופו של דבר היא עושה עליו מניפולציות.

 

חלק מהגברים יתנגדו למניפולציה ותוך כדי זה אכן יחשפו את הרגשות האמיתיים שלהם.

וחלק מהגברים פשוט יזרמו עם המניפולציה, ויגידו לה שאם היא רוצה שזאת תהיה הפגישה האחרונה - הוא מכבד את ההחלטה שלה.

זה אדם שמשתמש במניפולציות או בנאדם חסר בטחון!
אם הוא עושה מניפולציות עדיף שתעזוב אותו
אם הוא חסר בטחון היא צריכה לתת לו דחיפה
אם הוא עושה מניפולציות הוא ימשיך לשחק בה גם כשהיא תגיד לו שקשה לה שהוא לא מראה עניין
הוא פשוט ימשיך לומר שהוא לא בטוח

או שלא הבנת דבר מהשרשור ביני ובין יואב גל.

 

מי שעושה את המניפולציה - זאת הבחורה!

יואב גל ממליץ לה לעשות את המשחקים והמניפולציות,

ומכיוון שהוא לא יודע אם היא באמת רוצה לעזוב אותו או רק לעשות מניפולציה - אין שום סיבה שהוא יחשוף את רגשותיו.

ולכן ברגע שהיא תתחיל לשחק משחקים, הוא לא יוכל לדעת שזה משחק, והתגובה שלו יכולה להיות מתוך הנחה שהיא אומרת אמת ולא משחקת.

 

ומצטער להגיד לך, אם יש מישהו שמתאים לך ויש לך רגשות כלפיו, אז חבל לפספס אותו רק בגלל שהוא עשה איזה מניפולציה אחת.

התכוונתי שהיא תגרום לו לחשוב שהיא מבינה ממנו שהוא מסיים

לא אומרים דברים שלא חושבים. נקודה.

קצת נפלנו עליך, אבל כי אתה מתעקש לומר שצריך לא להגיד את האמת. צריך להגיד בדיוק מה חושבים באמת.
למה לא לומר פשוט את מה שחושבים, אני לא מבין...

הם יוצאים כבר תקופה
והוא לא מקדם עניינים... היא יכולה לומר לו תאמת שהיא מעוניינת להמשיך ולהתקדם, אני הבנתי שהוא כבר הבין את זה מזמן

מכיוון שהוא יודע שהוא לא רוצה לסיים.

אז הוא פשוט יבין ממנה שהיא זאת שרוצה לסיים,

אבל הדרך שלה זה להטיל את האחריות עליו.

אתם נפגשים לשם חתונה?

אז מה כ"כ מפחיד???

אלא אם כן, הוא אלים, שתלטן, שקרן, בוגד ו'אנא ערף' מה עוד?...

אפשרות ראשונה:

שתאזרי אומץ ותחשפי בפניו את הרגשות שלך, ואם הוא מרגיש את אותם הרגשות סביר להניח שהוא גם יחשוף את שלו.

נכון שיש בזה קצת סיכון בייחוד אם מתברר שהרגשות שלו שונים, אבל מן הסתם זו גם הסיבה שגם הוא חושש מהסיכון.

אז צריך שמישהו ייקח את הסיכון ויעשה צעד אחד קדימה, ואם הוא לא עושה את זה מותר גם לך לעשות את זה.

 

אפשרות שניה:

לדבר עם חבר שלו (או השדכן) שיבדוק מה הרגשות שלו, ואם הם גם חיוביים אז שינסה להאיץ בו לקחת את הצעד האחד קדימה.

 

 

אני באופן אישי פחות אוהב את האפשרות השניה, כי אני חושב שלא כל האחריות בקשר אמורה ליפול על הגבר.

אמנם אני בד"כ אהיה מוכן לקחת סיכון כזה, אבל אני חושב שאם 'העסק' נתקע אז לאישה יש גם כן אחריות בעניין.

ואם יתברר לי שזאת שאני פוגש בחרה באפשרות השניה לכתחילה, אני ארגיש קצת פגיעה באמון.

 

אמנם יש את האלה שההשקפה שלהם זה שהאחריות מוטלת רק על כתפי הגבר, ואז דווקא האפשרות השניה היא המועדפת.