פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1177)

וכן הפוך...

נשית אבל לא יותר מידי רגשית

חזקה אבל לא עשויה מפלדה.

רגועה אבל שתדע להפר לפעמים את השלווה.

חכמה אבל שלא תדכא את עצמותה.

רקדנית ששרה ומסלסלת גם בתימנית

אבל תדע לשבת וללמוד מדרש בארמית.

לא גבוהה ולא נמוכה לא שמנה ולא רזה

ושגם לא תהיה קרובת משפחה של איזה מדוזה.

דיבורה יזרום כנחלי מים.

שביחד נעלה רגלית לירושלים.

אבל שתיקות בריאות ירחפו בינינו.

ומול הגלים יפגש מבטנו.

שמרנית וקדושה ברמה אחרת. 

אבל באמת נפש חופשייה ומשוחררת.

פעילה למען אינספור אגודות.

אבל תדע להתלבש כמו נסיכה מהאגדות.

חסד מידות ומבט עמוק על המציאות

הקשבה לאחר חיווך ענק ובלי פשרנות.

ששתהיהי אקטיבית אבל תדע לקבל. 

ובמהרה בימינו יבוא הגואל.

וחוץ מזה שהיא בכלל בקטע שלי ...

בס"ד

שמחתם אותי על הבוקר אשרייך... 

אז אני ימתין עד שבן דוד יבוא.

אולי טיפה פחות..

מה אם את פונה לאדם ברחוב בשביל לשאול משהו והוא מחליט פשוט להתעלם?

סביר להניח שזה לא נעים במיוחד נכון?... אבל מה לעשות שאת מכוערת בעיניו והוא לא רוצה לפגוע ברגשותיך? 

עם יד על הלב התירוץ לא מתקבל נכון?

אדם החליט שאת שווה הודעה - אין שום סיבה בעולם שלא תחזירי לו הודעה, את לא מעליו בשום צורה שהיא ואגדיל ואומר שמחובתך להחזיר לו תגובה. (אלא אם כן זאת הודעה מסחרית. יש אתרים שמאפשרים את זה)

זה שיש מסך ביניך לבינו לא אומר שאין אדם מאחורי המסך ולאדם הזה אין רגשות ולב שיכול להיפגע.

אני מזועזע בכלל מהמחשבה לפתוח נושא כזה לדיון.

בס"ד

צודק בעקרון שעדיפה תגובה. אבל חשבתי ללמוד מכל הבנות שלא מגיבות. שזה הנורמה..

אשריכם ישראל תודה על התשובות. 

נורמה פסולה בהחלט

בס"ד

ובעזרת ה' נשתדל לענות.

ובעזרת ה' נחזור לשיטה הטובה והישנה , (אולי ??) של שדכנים..

או כמה שלחו אלייך בטווח של זמן,באופן כללי בלי להתייחס למציאות כזו או אחרת אני חושב שצריך להיות מאמץ גדול ומחוייבות לענות למי שפנה

אבל,סיטואציות כאלו לא שכיחות,אדם לא נפגע מבחורה אחת שלא ענתה כי היה לה קושי טכני להתנתק או כל מציאות סבירה אחרת,אלא מתופעה של בחורות שלא עונות ושלא ניתן להעלות על הדעת שלכל אחת ואחת הייתה מציאות דומה לזו

לא יירשם לאתרים שכאלו...

נורמה היא כשיש החלטה  חברתית מסויימת וההחלטה הזאת לא נוגדת את המוסר.

לא לענות לגבר זר זה סותר את 2 ההגדרות לעיל (מוזמנת לחלוק על עצם ההגדרות אבל הן נראות לי נכונות ביותר ):

א. הוא מעולם לא הסכים איתך שזה בסדר לא לענות, אף אחד ליתר דיוק לא הסכים על זה.

ב. גם אם הוא מקבל את זה בשקט - זה שאנשים מקבלים בהכנעה מצב חברתי מקולקל לא הופך אותו ל"נורמה".

מעבר לזה - אכן כפרעלי   

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון. ואז אני חוזר לקונכייה.

הבנתי את זה אחרי ההודעה הראשונה שלי.

פשוט זה שאתה גבר לא מפריע לי לפרוק את התסכול שלי  על המין הנשי 

דווקא נוח כאן בפנים.

סגולה בדוקה להיות צב נינג'ה ולהתחתן עם ג'ינג'ית.

בלי קשר שאני אוהב צבים, אחלה חיה ואחלה שיר של עדי רן

לחשוב איך הוא היה אמור לנהוג לפי האופי שלו. ז"א, אם את מכירה אותו בתור אדם ביישן שמעדיף להמנע ממצבים כאלה,

אולי כדאי לך שתציעי לו את, כי סביר מאוד להניח שהוא ינסה לדחות את "הקץ" כמה שיותר ולדחות את הפגישה איתם.

אבל, אם לדוגמא את מכירה אותו אדם הפוך מזה, שממש זורם בסיטואציות כאלו, ולדעתך הוא פשוט עדיין לא מוכן/לא רוצה/לא בשל, אז לדעתי עדיף לך לחכות עם זה ולא להלחיץ אותך.

בהצלחה

אולי נסי ככה: תבדקי אם מצידו זה בסדר לאסוף אותך מהבית. ותבהירי לו ולהורים שלך שזה מפגש בדיוק בשביל שהם יראו את הפנים שלו וישמעו איך הוא אומר שלום. תסבירי לו שזה הרבה בשבילם, וכתוצאה מזה קצת בשבילך. לפחות ככה הבנתי ממך. אז אם זה נכון- זאת נראה לי דרך שאפשר לשקול.
ובשורה התחתונה- כמו שעשית פה: לבדוק מה יהיה לו טוב. אם יהיה לו טוב שתעודדי אותו אז לעודד. ואם הפוך- אז הפוך. אבל בשביל לבדוק צריך גם אותו.

אני מבין אותו מאוד. לפגוש הורים זה משהו מחייב. 

בהצלחה!!

את יכולה פשוט לשאול אותו אם מבחינתו בסדר להיכנס שההורים יראו אותו.. שאת לא "לוחצת", אבל אם זה טוב לו - גם את תשמחי.

אחרי 5 חודשים (!), זה בהחלט סביר.

ובד"כ, דומני, בחור הוא פחות "שביר" ממה שבנות מדמיינות לעיתים... (אולי הוא בכלל מחכה לזה - אבל גם הוא לא רוצה "להלחיץ" אותך..).

בס"ד

אחרי חמישה חודשים לא נראה לי שיש סיבה שלא יפגוש את ההורים של החברה/מדוייטת שלו..

את יכולה להגיד לו את זה בפשטות, ואם זה ממש לא מתאים להגיד לו, אז לדוג' אם הוא מחזיר אותך הבייתה באוטו תגידי לו שיכנס לשתות קפה וכו'.

(גם לי זה קרה אחרי כשלושה שבועות - אבל התביישתי ולא נכנסתי) 

בהצלחה

5 חודשים בלי להכיר את המשפחה - זה באמת מוגזם!

את חושבת שיש מצב שהוא חושש?

לא על המשפחה שלי ולא על שלו..

אני חוששת שאם אציע זה ילחיץ אותו,

ואני לא רוצה להלחיץ אותו... 

ואני גם לא יודעת איך להציע לו בצורה הכי סבבה וקלילה

לפעמים יש פחד דו-צדדי לעשות ראשון את הצעד אחד קדימה.

אז,

או שתפעלי לפי ההצעות לעיל

או שתפתחי איתו בשיחת "יחסינו לאן?"

או שתפני לגורם שלישי (שדכן, חבר טוב שלו וכד') שיתאם את הציפיות ביניכם.

בזוגיות, בדייטים ובחיי נישואים- הכל מבוסס על תקשורת טובה ונכונה.

90% מהמריבות והכעסים יכולים להימנע אם רק נדע לדבר אחד עם השני...

אז למה לפנות לגורם שלישי? זה בדיוק הזמן להתעמת עם היכולת הזו שלנו, לפתח אותה ולהתאמן עליה.

לכן לדעתי מאוד כדאי לנסות לדבר על זה ישירות עם הבחור. אפשר להתייעץ עם אנשים לפני שמדברים, אבל בשורה התחתונה - חשוב שהבחורה עצמה תבהיר את הדברים.

לפעמים לוקח לזוג לפתח את התקשורת הכנה והאמיתית אחד עם השני, ובזמן הזה צריך תמיכה קלה מבחוץ.

וכל עוד לא תלותיים באופן כרוני בעזרה מבחוץ, זה גם ממש לא מעיד על איך הקשר יתפתח בהמשך.

כמו שאת רואה, הפניה לגורם שלישי נמצאת בעדיפות שלישית.

ברור שהעדיפות הראשונה היא שהיא תבהיר בעצמה את הדברים,

אבל גם צריך לדעת שלפעמים קשה להסתדר לבד, וגם צריך לדעת לבקש/לקבל עזרה - אנחנו לא חיים לבד בעולם!

וגם לא תמיד יש עניין ללכת ראש בקיר על עקרונות לא מהותיים.

ואי אפשר לחשוש בלי סוף..

חמישה חודשים של קשר הם מבחינתו מגדירים את הקשר בתור קשר רציני מאוד שיכול להביא לחתונה בחודשים הקרובים?

או שזה שלב מתקדם בקשר שיכול להמשך עוד שנה שנתיים עד שתתחתנו?

האם נפגשים עם הורים לפני שקבענו להתחתן או אחרי

דברו על זה

ומתוך כך תבהירי את הרצון שלך ותיישרו את אי ההבנה שיכולה לקרות

עם אחד אני מסכים חצי (וזה המסר העיקרי בקטע), והשניים האחרים לא נכונים.

הראשון-לפעמים נכון להתפשר על מציאות חסרה בשביל מטרות מסוימות.

השני-הרע הוא חלק בלתי נפרד מהמציאות.

השלישי-יש הנאה מסוימת דוקא מהמציאות של הרע.

הראשון, מחולק לשני חלקים-האחד, שאנחנו יכולים לסבול חסרונות עבור ערכים מסוימים. השני, המטרות שלנו.

אנחנו מוכנים להתפשר עבור דברים מסוימים, זה נכון. אבל יש לנו מטרות גבוהות יותר.

(היה עוד מסר מרכזי בקטע-שבסופו של דבר גם במחפש יש בעיות, אבל ההתיחסות לזה נגזרת מההתיחסות לשאר הנקודות. כי זו עובדה מקרית ולא מוצג כחוק.)

אני יכול לשער שהקטע הובא רק בשביל הנקודה העיקרית, שאיתה הסכמתי, אבל אני חושב שיש בעיה להשתמש בקטעים כאלה שמקורם מפוקפק, כי חבויים בהם הרבה מסרים שליליים הנובעים מתפיסת העולם של הכותב. ובהעדר שימת לב, זה עלול לזרוע זרעים שליליים בנפש. צריך להיות חכם כדי לדעת ללמוד מכל אדם.

(גם השפה לא משהו, אבל שיהיה...)

בס"ד

ולא כל כך הצלחתי להבין מדבריך מה הייתה הנקודה העיקרית שאיתה כן הסכמת...

דווקא נראה לי שנשים יותר מפנטזות על נסיכים עם סוס לבן.

זאתי שאתה אוהב

אבל אני מניח שהיא לא מגדולות המתפשרות.

בדרך כלל את המשפטים הכי נדושים אני שומע מהבנות הכי בררניות ועם התירוצים הכי בנאליים והזויים שיש.

כולנו רוצים שיהיה לנו טוב - זה בטבע שלנו הרוחני והגשמי

צריך ביקורת צריך זיכוך צריך בירור אבל בהחלט אין בושה או שגיאה בלחפש את מה שעושה לנו טוב

בס"ד

כשאני הסתכלתי נראה לי ראיתי שם של בן..

הקטע הוא שזה פשוט נשמע לי חד צדדי רדוד ומכליל מידי בשביל לקחת מזה משהו אמיתי 

לדעתי, קטע כזה מדבר לאנשים שדי מחפשים על מה להוריד בחור/ה, ולא נראה לי  שהוא יעזור להם להתגבר על הבעיה.

כמו שכתבו, יש אישה מושלמת - בשבילו. היא מושלמת כי היא פשוט מתאימה לו. (הנ''ל לאישה- הגבר המתאים לה)

ואז- תבואי ותגידי לו : אם אתה רואה חסרונות- אז זה לא אומר שהיא לא מתאימה לך , אלא - לכל אחד יש חסרונות, כמו לך, וצריך להתמודד איתם. ככה זה העולם.

בעיקרון- הבדלי השקפה לא מחייבים זוגיות לא טובה, למעשה, אם אנשים עובדים על המידות שלהם, הבדלי השקפה הם 
יותר בעייתיים פרקטית(איך מחנכים, לאן שולחים, עד איזו רמה מקפידים, איך מתייחסים) מאשר בעייתיים בזוגיות(חוסר יכולת לכבד,

להעריך, להוקיר) - מי שיכול להכיל את השקפתו ודעתו של אדם אחר, לא מחייב שהוא מקבל אותה באופן מוחלט, אלא מסוגל להכיל

שזאת צורת השקפתו על העולם ומתוך כך הוא פועל את הטוב ביותר מתוך הבנתו, יכול כביכול לחיות עם כל אחד\אחת.
כאשר יש התנגשות עקרונות זה הופך לבעייתי - למשל, מי שצמחוני מתוך עיקרון של "אכילת בשר היא רצח והתעללות",
לא יכול לחיות עם מישהו שאוכל בשר, כי הוא רואה אותו כל הזמן כמתעלל וחסר רגישות, זה פוגע ביכולת שלהם להיות זוג.

בפרקטיקה- הבדלי השקפה יהיו בכל מקרה, גם אם תלמיד מובהק של רב יתחתן עם בת הרב(שניהם קיבלו חינוך זהה מאותו אדם) הם ימצאו אינספור הבדלים בהשקפה והבנת אותם הדברים של אותו אדם, לכן מומלץ לצמצם ככל האפשר בפערים, שגם ככה יהיו.

לעניין חרדים מול חרדלים - 
השאלה היא מה ההשקפה שלך וכמה את מוכנה לקבל השקפה שונה.
חרדים וחרדלים הם מצד אחד לא רחוקים מאוד ועם זאת מצד האחר יש מרחק לא תמיד פשוט.
מבחינת היחס וההקפדה על חוקי התורה ועל לימוד תורה, הרבה פעמים הם קרובים מאוד,
מבחינת ההשקפה על המדינה ועל הדור יכולות להיות מחלוקות עצומות.
שאלות - הילד יגיד הלל ביום העצמאות או תחנון? יום ירושלים הוא דבר שחוגגים, אולי אין בזה ערך?
הולכים לצבא כאידאל? לא הולכים לצבא כאידאל? אלו סתם שאלות פשוטות שעלולים להיתקל בהם,
אם מי שהולך לצבא\חוגג יום ירושלים\אומר הלל ביום העצמאות - נתפס בעינייך כפחות תורני, אז יכול להיות
שחרדלי לא יתאים לך.

והשאלות האלו הן סתם הדברים הראשוניים שעלו לי בראש, יש עוד הבדלים.
 

בסופו של דבר מקימים בית אחד, וחשוב להיות מודעים לזה.)

אבל אם שני הצדדים פשוט "דתיים-ציבוריים" (יעני הוא יודע מה שהציבור מוכר לו ומעולם לא טרח לבדוק מה האמת אומרת על זה) אז זאת יכולה להיות בעיה.

יצאתי פעם עם מישי חרדית והיא נתפסה לשטויות כמו איזו חולצה אני אלבש כשנגיע להורים שלה. אבל יש אנשים שאצל זה ממש סיפור של "יראת שמים".

הרבה פעמים מה שמוגדר כהשקפה הוא פשוט קביעה לא מבוססת, על פי מה שאני יודע למשל - רוב גדולי הדור החרדים ממש לא מתנגדים לצבא באופן עקרוני אלא מעדיפים ישיבה על פניו, מוזמנת לתקן אותי אם אני טועה, אבל פגשתי לא מעט חרדים שיבואו ויגידו לי "אין זה אסור ומי שהולך לצבא אין סיכוי שיהיה ירא שמים!" אז זה אנשים שיהיה להם לבריאות כי הם מעולם לא בדקו את הסוגיה באופן הלכתי ומציאותי (לצערי שמעתי שיש גם ת"ח שנגררים לציבוריות הזאת ובכלל לא מכירים את המציאות הצהלית).

(או גם פעם נפגשתי עם מישהו שהחליט שאסור לחגוג את יום העצמאות, ששאלתי על איזו עבירה אני בדיוק עובר הוא די גמגם)

אבל אם שני הצדדים אוהבים תורה הלכה ואמת אז כמובן שהם יעשו את הישר הטוב והנכון, ואם יש ישיבה חרדית אשר מחנכת ליראת שמים יותר טוב מישיבה דתית לאומית לשם הילד ילך ולהפך כמובן.

יש עוד מצב שזה שלשני הצדדים לא באמת אכפת, לא לכל החרדים הרי אכפת בנוגע לכן יום העצמאות או לא יום העצמאות ותכלס גם לא לכל הדתיים הלאומיים ולכן זה חיבור פשוט שכן יכול לעבוד.

לסיכום - כשיש מאבקי אגו ו"אני יותר טוב" אז לדעתי אין סיכוי אמיתי לגשר וגם אם כן זה די פוגע וחבל.

כשיש בירור והעמקה יש מקום למכנה משותף אך לפעמים הדבר מצריך הרבה בירורים וליבונים בנוגע להרבה סוגיות ועל כן לפעמים זאת בחירה בדרך הארוכה.

כי אני לא מכיר הצהרה של שום גדול חרדי (וגדול! לא איזה רב כולל) 

שהיא נגד הצבא או המדינה באופן מוצהר (בלי להתחשב כרגע בכנסת הנוכחית שהיא באמת ניסתה להתערב לחרדים בחייהם שלא בצדק, ואני מדבר על תקופתנו לא על תקופת קום המדינה ששם המשוואה הייתה שונה בתכלית)

ככה שזה לא ממש הבדל ביחס לצבא, כי בסופו של דבר אנשי אמת לדעתי אמורים להסכים על העובדה שלא כולם מתאימים לשבת כל היום מול סטנדר.

ואנשי אמת אמורים להסכים שהצבא הוא ערך של הצלת נפשות שבפלא יועץ נכתב שהמציל נפשות גדול מכל החסידים והחכמים.

אז מי שאכפת לו מהתורה אני מניח שההשקפה שלו לא ממש תנגד את זה שהרי טענות כמו "מעבירים על דת" "באים ליוון את הציבור החרדי" הן חסרות ביסוס מינימלי במציאות.

נכון שברמה מהותית מסויימת אם שניהם באמת ברמה איכותית וגבוהה אז לחרד"ל יפריע שהצד השני לא מתייחס לצבא כדבר שנחוץ מצד עצמו ולא כצורך שעה, אבל בתכלס לרובנו לא באמת מפריע מאיזה טעם השני עושה את מה שהוא עושה כל עוד אנחנו נפגשים במישור המעשי.

בס"ד

שלום לכולם,

אכן, ידוע כי רבנים רבים מצדדים

בכך שתלמידים שאינם עילוי יתגייסו לצבא.

הנקודה איך.

                               בתודה ובברכה

                      שנזכה להיות עם אחד בלב אחד

אני מאמינה שתוכלי לחיות עם דברי תורה בשולחן שבת שהם לא בדיוק בסגנון שהכרת.

לבוש קצת שונה וכדומה.

אלו דברים שהמידות של הבן אדם, והקשר ביניכם גוברים עליהם.

אבל יש דברים שזה לא יכול לעבוד. אם את אדם אידאולוגי.

אם לא תהיי מסוגלת לשלוח את הילדים לחינוך מסוים. אם לא תהיי מסוגלת לאכול כשרות מסוימת. אם לא תהיי מסוגלת לשחרר את הבעל / הבן לאיזו הפגנה בנושאים מסוימים / מילואים או כל דבר מהסגנון.

אם זה אחד שעולה להר הבית ועושה שם דברים שהוא עלול להיעצר עליהם ולך זה מפריע.

ואלי הוא לא שונה ממך בדברים האלו. ואולי השוני לא יפריע לך.

זה מאוד תלוי אופי.

לאנשים אידיאליסטים, לא מומלץ לדעתי. אחרים יכולים לחשוב על זה.

זה נשמע לי גדול מידי לדיון בפורום.

זה נשמע שזה משהו שאת לא רוצה להגיע לחתונה לפני שתבררי עם תום.

עדיף עכשיו לעשות את כל החשבונות הללו מאשר אחרי זה...

וכמו כן להגיע לחתונה ממקום שלם מלא וללא ספקות שאני בטוחה שהדברים הללו מעלים..

תקשיבי לדעתי את חיייבת ללכת לדבר עם מישו מקצועי שיוכל לעשות לך את ההבחנה אם זה באמת לחץ של שניכם (הוא לחוץ ולכן התגובות שלו מאוד מאוד מוקצנות, והתגובות שלך למעשים שלו גם קשות כי זו תקופה לחוצה), או שהאם זו באמת בעיה ואז משם צריך לראות הלאה.

אני עברתי דבר דומה ואני מזדהה מאוד אם מה שכתבת.

ממליצה לך ללכת ליעוץ כבר היום כי מוטב כמה שיותר מוקדם בשבילך ובשביל החתן שלך.

אם תרצי מישי מומלצת אשמח להמליץ לך באישי.

בהצלחה..

ותזכרי שהתקופה הזו עוברת בסופו של דבר (תודה לקל שאנחנו לא מאורסים לכל החיים)

ממליץ כמו כולם, ללכת לייעוץ מקצועי או להתייעץ עם ההורים או עם מישהו קרוב אלייך שאת סומכת עליו.

מה לגבי חברים או משפחה מורחבת? תוכלי לשאול אותם אם הם מכירים אופציות.

יש אופציה נוספת שלפי מה שאת מתארת פחות תהיה מועדפת, אתרי הכרויות לדתיים.

עד היום, 49 זוגות כבר מצאו...

תתקשרי בכל זאת לבתאל גרינשפאן.

אין מה להתבייש, אשה עניינית וטובה. והתחום שלה זה בדיוק מה שאת מחפשת.

אפשר לנסות ביום חמישי בין 9 ל11 בבקר.

טלפון: 025386218.

ובהיות שאת אומרת שהמשפחה לא מכירים במיגזר ולא יכולים לעזור, זה אומר שאם היו מכירים היו עוזרים..

אז את יכולה לבקש מהם להתקשר במקומך ולתאם פגישה.

[היא לא לוחקת כסף אם אינה מציעה שידוך שמצליח. וגם אם מצליח - זה לא הרבה]

מבינים שאין כאן סיבה אובייקטיבית לבושה, ושזה מה שהשדכנים עושים בצורה קבועה, מתכננים מה לומר, מחליטים שגם אם נתקעים קצת/ מגמגמים בשיחה לא קרה כלום, ומתקשרים.

[אם כי, כמו שד. כתב, כנראה שאפשר גם שההורים יפנו אליהם],

אם יש לך חברות/ קרובי משפחה שמכירים את הציבור הרלוונטי ויכולים לשדך, זה הרבה פעמים יותר יעיל. [אפשר גם לנסות בשני הכיוונים במקביל].

נמצאת על אותו תפר שלך פחות או יותר מבחינה דתית, ויודעת עד כמה לא קל המקום הזה, אבל גם שווה!

ממליצה על ישפה. יש להם ליווי מקסים ותומך ואת לא היחידה בסגנון הזה שפונה אליהם.

תנסי לתפוס קשרים עם אנשים שלומדים בישיבות בסגנון הזה, כמו שכתבו לך פה, ומהם להגיע להצעות רלוונטיות.

עוד ישיבה מעולה שהיא ממש בסגנון הזה היא שיח ידידיה, ישיבה לדתיים לאומיים וחרדים שחיים יחד בשלום. מכירה כמה בחורים משם, מוזמנת לפנות אלי בפרטי.

בהצלחה רבה!

תחשבי על תחומים שאת טובה בהם ותשתמשי בהם כפלטפורמה.

אני בחיים לא חשבתי שזה שהחלטתי לפתוח פייסבוק כדי להביע דעות ישמש לי פלטפורמה להיכרויות אבל מסתבר שאנשים קראו נהנו והחליטו להציע

מה שטוב במרחב האינטרנט שמה שמפגיש אותך קודם כל זה לא הפרטים היבשים אלא תחומי ההתעניינות, ככה שאת יכולה למנף תכונות טובות שלך כדי לפגוש אנשים בעלי רקע התעניינות דומה.

עוד עצה לי אליך - חוק הדתיים השלובים, ידוע בתור חוק פיזיקלי חזק מאין כמוהו.

נסי למצוא חברה שאיכשהו קשורה ל... וממנה תתחילי לפתח קשרים וקצות חוט

אפשר גם כמובן תמיד להתגבר על הביישנות

ואולי זה די מפדח אבל אפשר לחשוב על בחור שיצאת איתו שיכול להיות לו קשר למגזר ולבקש ממנו שיפתח אותך למגזר הזה.

יש גם אתרי היכרויות אבל אני חצוי בדעתי על היצור הזה.. מה שבטוח לדבר הזה יש הצלחות שאי אפשר להתעלם מהן

מה שבטוח - תפילות והמון בהצלחה שיהיה

זה לא בושה. 

[מי שמתבייש -מתייבש]

יש שרשור הכירות, כתבי על עצמך, מה את, מה את מחפשת.. 

וכמובן ששדכנים יכולים לעזור. 

הזוגות שאני מכירה שהוא שידך נשמעים בדיוק בכיוון שאת מחפשת.

ורק שתדעי שאת ממש לא לבד. במגזר הדתי לאומי (בניגוד לחרדי) ההורים לא כ"כ מעורבים בשידוכים ותכל'ס הרווקים והרווקות די צריכים לדאוג לעצמם.

בהצלחה רבה רבה!

בשביל יעוץ טוב ואמין, שלא יעשה שטויות - 

לקחת גם אטובוס מחוץ לירושלים.

וכדאי כעת, שיש עוד חודש ואפשר בנחת יחסית.

כל התכונות שציינת - ילדה, רגישה, וכו' - יכולים להפוך ליתרונות בנישואין - 

אם רק תנתב אותם לבניה של יחס טוב ורגיש, ופחות ל"פחדים".

בשביל זה, הצעד של התייעצות עם מישהי מתאימה - יכול להיות ממש בעיתו.

והקב"ה אמר שימי האדם הם 120 שנה,

אז הפער המקסימלי הוא סביב 117 שנים.

כל מי שיגיד משהו אחר זה שטויות!

גיל לא בהכרח מעיד על רמה נפשית ובגרות.

הגיל שלנו זה בדרך כלל סך השנים שהשק בשר שהוא הגוף שלנו נוכח פה, זה לא מעיד על מה עשינו עם אותו שק.

לפי ההבנה הזאת הגיל לא רלוונטי.

אך יש עוד צד למטבע - הנפש שלנו כן מושפעת מהכלי שהיא נמצאת בתוכו וביחס של הסביבה אל אותו כלי.

לדוגמא: 

אין דבר בזוי יותר משיכור, אך ילד קטן שמשתטה זה דבר חמוד ואהוב ולמה? 

כי האינסטינקטים שלנו מזהים וגם הנפש שלנו מגיבה בהתאם לכך שילד קטן הוא עוד לא במצב נפשי של להוציא עצמו לפועל מה שאין כן אדם מבוגר, הוא צריך כבר לצאת לפועל ועל כן  איבוד הדעת מגונה ובזוי.

לכן פער גילאים גדול ושמתעלם מהעולם והרקע של הגוף שלנו גם לא יצלח, שהרי המצב הנפשי מושפע מדברים אלו.

אדם שעולמו הוא עולמם של בני ה50 תינוק ככל שיהיה לא ראוי שיתחתן עם ילדה בת 13! זה לא חיבור בריא ברוב המקרים.

לכן לסיכום - גיל הוא לא חזות הכל. אבל יש לבדוק שאל הפער לא נלווה עולם אחר של חוויות ותחושות (לא ברמת ה-הוא בישיבה היא באוניברסיטה. זה חרטה וזה לא נחשב פער שכן חברתית שניהם נתפסים בעלי אותו מעמד כאדם). 

אני לא מאמין בגישה הזאת, אבל שיהיה לך בהצלחה!

אבל רצון אמיתי להקים בית

צריך לבדוק שזה לא סתם התלהבות רגעית

מהאירוע\שמלה\תשומת לב\מתנות

אלא רצון לכל החיים שאחר כך

כולל כל האושר והאתגרים שיבואו

ויש עוד הראבה תכונות חשובות שאין מקום לפרט

גיל

לענ"ד

בנים-מגיל 20 (או אפילו 21) וצפונה

בנות-מגיל 19 אבל כל אחת ומה שמתאים לה

אבל יש איזה מגבלת גיל- בחורה מתחת גיל 19 זה בדרך כלל מידי מוקדם 

כמו שרב האנשים בגיל 10 לא עוד בשלים ללמוד גיאומטריה 

מחקרים מראים שחילונים גומרים אותו יותר מאוחר מדתיים 

אבל בגיל 20-21 בת חרדית ממוצעת כבר אחרי גיל ההתבגרות,

לא יודעת מה קורה אצל בת"ל מניחה שזה אמור להיות דומה 

אבל אכן, מכירה בנות הרבה יותר גדולות שעדיין יש להן שרידי טיפש עשרה ואכן הן לא נשואות 

מה בדיוק זה אומר ואיך זה משפיע על חיי הנישואין?

א. אף פעם לא מוכנים לחתונה, כמו שאף פעם אי אפשר באמת להיות מוכן לגיל ההתבגרות

חתונה היא מדרגת חיים חדשה שאפשר לדבר עליה ללמוד עליה אך לחיות אותה זה סיפור אחר לגמרי.

לא משנה כמה תלמד בספרים או תהיה בוגר נפשית - לישון ולקום ליד אותו אדם יום יום זה כבר סיפור אחר לגמרי מכל מה שלמדת.

ב. הטבע שלנו מכין אותנו קודם כל.

חתונה היא לא בונוס לחיינו אלא היא דבר טבעי לחלוטין בשבילנו כמו הורות, על כן אנחנו מוכנים לכך בגלל שזה נחוץ לנו.

עכשיו  נכון שיש קלקולים ומונעים וצדדי-שעה שמונעים או מעכבים אך אלו דברים שהם אינם העיקר והעיקר הוא להאמין שהדבר שייך אליך באופן מהותי ולא סתם כבונוס לחיים.

זה הבסיס לדעתי, יותר מכך זה התייעצות עם חברים/ת"ח לימוד על הנושא והרגשה אישית

אבל לדעתי מוכנים כשחוששים קצת מחתונה.

ילדה שרוצה להתחתן בלי שום פחד - כנראה לא מבינה את האחריות והמורכבות.

נכון לגבי כל בחירה בחיים. אם אין ספקות, אין התלבטויות, אין חששות -

סימן לחוסר בשלות. כנראה לא מבינים לקראת מה הולכים.

אין דבר בעולם שהוא פשוט לגמרי, או טוב לחלוטין. כל דבר מורכב משני פנים, ולכל בחירה יש מחיר.

ולתחושתי, כדאי לעבור תקופה רצינית של "לא רוצים להתחתן", למצות את כל מה שאח"כ נצטרך לוותר עליו, ואז - רק אז - בלב שלם, לוותר לנצח על יתרונות הרווקות.

שאלה טובה.

לצערי, נראה לי שלא תמיד..

אבל במצב הפוך, כאמור, ודאי לא מבינים.

מה זה אומר להיות אישה נשואה, אמא לילדים, אחריות, התמסרות, כח לתת ולהעניק בלי סוף ולנהל בית.

בעזרת כל מיני הרצאות של רבניות ורבנים על הבית היהודי (לא המפלגה..)

את יכולה להיכנס לזה ולהחליט אם את כבר מוכנה ורוצה! 

אולי בגיל 12 זה מוקדם..;) סתם.. זה מאוד תלוי במי מדובר ובאיזה סביבה גדל..

כמו שאצל חסידים מתחתנים מהר מאוד וברוב המקרים הכל מסתדר ובאמת הזוג מוכן,

כך במגזרים אחרים זה הופך לגיל אחר, לדוג' גיל 20 אחרי שירות כבר מרגישים את המוכנות..

בהצלחה!!

סימן שאתה מוכן

בס"ד

אולי יש עוד שחא הבינו אז אסביר.

אולי זה קשור יותר לאתרי הכרויות. אבל באופן מרתק. כל בת שנייה או או אולי ראשונה שתבדוק מה חשוב לה בחיים ומה היא מחפשת בבת זוג.. זה שיאהב לטייל ושהיא אוהבת לטייל. סבבה חשוב , משמח, מרה. אבל.. זה לא מה שהוא מהותי כ"כ.

אז קריאתי הקדושה היא צאו מהסרט!! (לא סרט בנדנדה, בסדר. נעזוב לכם את הקוקו..)

גם לי אמרו את זה כבר כמה פעמים שאני לא מחפשת עכשיו חברה לטיול אלה בעל...

אבל יש כאלה שזה באמת מהותי להם.

החיים שלי הם טיולים, אני לא בן אדם של בית, אני כל היום בנסיעות. לא מסוגלת להשאר במקום אחד...

אז אני מצטערת שאני מחפשת מישהו שיבין אותי ידע מה זה לטייל ויבין את הצורך שלי בטיולים,

סליחה שאני רוצה בעל שיהיה חלק מזה ולא אחד שיסתכל עלי בעיין עקומה, באמת מצטערת.

חוץ מזה אם אתה לא אוהב לטייל- אל דאגה יש הרבה בנות שממש לא אוהבות לטייל...

בס"ד

אני בעקרון צוחק, כן..

אני גם מאוד אוהב נסיעות. וטיולים. נראה לי שרוב האנשים ככה..אבל שזה יהיה אחד מ4-5 בגדרות זה נראה לי לא הגיוני. "ואיש באמונתו יחיה"

אפשר קצת יותר פרטים?

הוא כנראה התכוון לדתיים חצי תורניים, כמו הדתיים לחצי שבת.

<צ>

זה יהודים זה ???

(ככה לצאת מהארון.. בריש גלי..) 

אישתי תדקור אותי על דבר כזה (ולא ! היא לא מרוקאית..)

בס"ד

אז עזוב בינתיים

ב"הצלחה לכם!!

בס"ד

בינתיים הלב שלי לא מסכים

וכשיש מריבות בין השכל ללב אני מעדיפה לתת ללב להרגיע את עצמו ואז לתת לשכל לדבר.

זה תמיד יותר חכם.

גם בויכוחים

לדעתך הם ישלימו בסוף?..

בס"ד

אבל אני לא יודעת מה יהיה איתי כשזה יקרה...

כשזה יקרה אנשים יידעו על זה

זה רק לבנים רווקים תורניים?

בס"ד

אם זה למטרות הכרות סביר להניח שצריך את שני המינים...

ולא סמארטפון

יש קבוצה כזאת גם באנטרנט??

אבל זה מפחיד אותי קצת.. הייתי אומרת...

מה בנות מוצאות בבנים ..

ברוך שלא עשני אישה

אולי אנה קארנינה הוא דג' טובה להסביר זאת-

אנה וורונסקי- הם הדג' לתשוקה, משהו חולף, שלא מחזיק הרבה וסופו היה רע.

לוין וקייטי- אהבה, מחזיקה לטווח ארוך ארוך, בונה משפחה מאושרת.

[ובשביל השלמת סוגי הזוגות בספר- דולי וסטיבה- אין אהבה, משפחה אומללה, אבל זה רק הערת סוגריים כאמור..]

אז אמנם זה לא ספר יהודי אבל יש הבדל בין אהבה לתשוקה...

אבל האם אהבה בהכרח גורמת ליותר תשוקה?

אבל מבחינת מה רצוי?

אני דווקא חושבת שעדיף גבר שאוהב יותר...

ואגב, זאת קללה של האישה..וכנראה שלא סתם זו קללה...

איך אפשר שהאישה תאהב יותר,

כלומר בזוגיות האידיאלית- מצב שהגבר אוהב יותר הוא מצב בו הוא קשור יותר גם...

ומכירה זוג שזה לא,

אבל זה ממש נראלי לי מציאות לא טבעית, לוידת...

איך בפורום הזה מצליחים לדון על שאלות כל כך מוזרות בצורה כל כך רצינית

מזה מי אוהב יותר? כל זוג זה שונה...

זה פשוט סוג אחר של אהבה

לא עניין כמותי

עניין של איכות וסגנון

האהבה מתבטאת אחרת אבל העוצמה שלה אמור לגדול במקביל נראה לי 

היי

אני חדשה פה.

אני תמהה- מה זה נקרא ''מי אוהב יותר'' 

חושבת על זה ולא מצליחה להמחיש לעצמי.

איך אפשר למדוד אהבה ? זה נראה לי מופשט מידי.

תשאלו -מי נאמן יותר, מי מתאמץ יותר בשביל השני, מי רגשני יותר, רומנטי...

"פה חשדתי"....

מצד אחד משדר "גבר גבר",

מצד שני האם זה שווה את זה?

ולכן זה מגדיל את הלבטים, ואז לוקח יותר זמן להחליט....  

איך הוא מצליח כבר 7 שנים להסתיר את זה 

מילא מכה.. איך את מתמודדת עם הריח המזעזע?

מזועזעת...

לא יכולה לסבול את הריח עד חשק להקיא...

אולי אני אשה מכה בעצם .... 

אני חוטפת בחילה עזה כשאני בקרבת קפה שחור או מתקרבת למישהו ששתה כזה[הריח מהפה...זוועה..]

אל תשתי קפה שחור לפני,

רק אחרי

 <צ>

נשים לא מרביצות עם היד 

רק ככה 

.

אוי וי 

אחרת במה היא אשה?!

זה עניינים עקרוניים.

אם אין הסכמה על סוג הקפה-

עדיף לחתוך, ולברר זאת כמה שיותר מוקדם

ע"מ למנוע עגמת נפש בעתיד

ככל ששותים יותר קפה-יותר קשה לישון בלילה

ואז לוקח יותר זמן לקבל החלטות

מסקנה:עדיף שיזמין תה