פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1205)

איך הבחורה אמורה לדעת מזה?

לצורך העניין נניח והוא אמר לה...
אבל יש פה שאלה נוספת טובה, האם הייתם רוצים שהוא ישתף אתכם בזה? 

לק"י

אם נניח שמדובר בבחור שכבר לא עושה את זה.
כי זה באמת לא משנה איזה עבירות הוא עשה..
וגם אם לשמוע את זה ממנו- אז בשלב שכבר מכירים מספיק את הבנאדם ורואים את התכונות הטובות שבו..

זה מכה בחלקים גדולים מהנוער מבידה זו או אחרת וכולם קמים מזה ומתחתנים בטהרה ב"ה.

לא יצא לי לבדוק במבחן המציאות

ולא יחזור על עצמו יותר - בסדר.
אם עדיין הוא מתמודד ונתקל בזה שוב (וזה אומר שעדיין הוא לא ראה לנכון לחסום את האינטרנט שלו...) אז ממש לא!!!!

חושבת שזה דבר שקורה הרבה.

כשיצאתי-בניתי על זה שהבחור נפל באינטרנט.

לדעתי-אם הוא עבר את זה לגמרי-אין חובה לספר.

אם הוא עדיין בתוך זה-חובה לספר,זה ממש ממש קשה לבנות בית במצב כזה וצריך לדעת איך לעשות את זה- אולי עם ייעוץ של איש מקצוע או משו כזה.

http://n2.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t633189#7073368

נראה לך שהסקר הזה משקף באמת את המציאות?

 

דבר ראשון, גברים נופלים יותר באינטרנט מסונן מאשר באינטרנט פתוח ואצל נשים ההבדל הוא זניח מאד - שזה נתון מוזר מאד.

 

דבר שני, האחוז של בעלי האינטרנט שטוענים שהם לעולם לא "נפלו" (גם גברים וגם נשים) - הזוי לחלוטין.

 

(נראה לי שיותר מדי אנשים לא ענו בכנות על הסקר.)

90% נפלו ועוד 10% משקרים..

ח"ו אם זה היה כך!

בואו לא נסחף.  לטובת הנופלים בנסיון ולאלה שמצליחים להתמודד. (ולטובת האמת..)

ש90% ממי שאין לו אינטרנט מסונן...
ו10% שלא מודים.

דווקא הגיוני שיגיד את זה.
בטח רצה להזהיר בקשר לשימוש ולסינון.

שמעתי משהו דומה, אבל לא בטוחה באחוזים..

כל מי שבלי אינטרנט מסונן נופל.

וודאי שזו היסחפות.

 

ושמעתי גם פעם שיעור שלו בנושא, אני זוכרת שהוא הזכיר שם אחוזים גבוהים, אך לא כאלה. (לא זוכרת מס' בדיוק)

לפי תוצאות הסקר - באינטרנט מסונן נופלים יותר!

 

אבל כמו שכתבתי לעיל, לא נראה לי שהסקר הזה נכון בעליל.

שהרבה יותר ממה שחושבים.

 

ואולי זה גם משהו על כוחה של תשובה, ומאיר באור עדכני את הדיון העתיק על האם טוב צדיק חסר יצר מלידה, או בינוני בעל יצר שמתגבר.

 

[אבל זה ניצלו"ש אז נראה לי לא נפתח את זה]

‏<צ>

קודם כל בוא נדבר על הבעיה.

אני חושבת שיש נושאים שבהם אנחנו צריכים להיות פחות סלחניים עם עצמנו.
כלומר, לפעמים כשאנו קוראים לזה "התמודדות", אנחנו כביכול קוראים לזה "אתגר זמני"- אבל בד בבד גורמים לו להתמשך או לא להעצר בעוצמה הראויה.
אם "התמודדות" משמעה- "מכור", זאת בעיה שצריך לפתור, לעבור גמילה דחופה בלי פשרות.
ואם לא מדובר ב"מכור"- אז ה"התמודדות" לא שייכת כאן. (מבחינת ההגדרה)
היה. נגמר.- (גם אין אפשרות לגלוש יותר) וזה לא יחזור על עצמו.
ואם יחזור חלילה באיזו הזדמנות, שוב זה "היה. ונגמר." לא עושים מזה עסק, כי מהר מאוד זה יהפוך ככה ל"התמודדות".

כל זה ^^^^^^ לגבי ההווה.

לגבי העבר- [חשוב לציין שאלו לא דברים שלי, קראתי כמה מאמרים שהייתי צריכה לקרוא באיזושהי מסגרת]
אז גם לגבי העבר- בעיה.
כי אלו מראות שקשה מאוד לשכוח.
מעבר לזה שהכלל הוא= יותר זבל- פחות תמימות.
הבעיה העיקרית בזה (שהיא לא רק אצל דתיים אגב), זה ה"פנטזיות והציפיות" (המבחילות אגב) שלא באמת ניתן לממש אותן (ב"ה),
אם זה כי מה שמראים שם רחוק (או נדיר) במציאות [שוב, לא אומרת מנסיון],
ואם זה כי זה נוגד את דרכי הטהרה, הטוב והקדושה שאנחנו צריכים להתחנך אליהם ולנהוג בהם.
זה לגמרי מבלבל את הראש ואת הנפש.

זה^^^^ לגבי העבר (והווה).

לגבי העתיד- אין. כי פשוט לא יהיה שוב.





עכשיו מה עושים??

(מתייחס גם לבחורות)
אז כאמור- בחור שנפל, אז נפל- וקם.
מעולה.
ושיעשה הכל בשביל לא ליפול שנית.

בחור שהוא עדיין ב"התמודדות", כלומר "מכור" - יעבור גמילה דחופה.

בחור שזה קרה לו בעבר,
שקודם כל יבין ויחדד עם עצמו כמה כל מה שראה הוא שקר וגועל נפש.
ויטהר את המחשבה שלו כמה שאפשר בשביל לשכוח את מה שראה.-
כך שיוכל להקים בית של אהבה טהורה ותמימה, אמיתית ונצחית ושל קדושה.
כמובן שגם הזמן עושה את שלו. (מתייחס לשאלה של "כמה זמן")





שואל אותי מה אני הייתי עושה?-
לא בטוחה שניתן לדעת על הבחור מה הספיק ומה לו.
בכל אופן (בהנחה שאני כן יודעת)-
אוכל להתפשר עד לדרגה שלי מהבחינה הזאת.
ונראה לי שככה הרוב וככה זה לפי שורת הדין.
אולי יהיו בנות שזה פחות מפריע להן...

(יש לי כמה השגות אבל שוליות יחסית.)

היינו רואים דעות מגוונות יותר..

אגב, ממש התחזקתי ממה שחלק פה כתבו - תודה רבה!.

מכירה מישהו שלא נפל?!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

[אם כן או שהוא שקרן או שהוא חי בבועה]

|ממליץ לחיות בבועה|

אבל למען השם הטוב...!!!

אני משוכנעת שיצאתי עם כמה כאלה.

אל תשכח שיש כאלה שמראש מתנזרים מאינטרנט, כל היום יושבים ולומדים... וכו'...

נכון שבד"כ גם חיים בבועה מכורח הדברים (לכן גם פחות מתאימים לי אגב )
אבל אשריהם ומה טוב חלקם.

ויש כאלה לא מעט.

וזה שאני אוהב/מעריך/מוקיר אותם

לא משנה את העובדה שהם חיים בבועה.

 

צריך לדעת לחיות בבועה ואף אני באיחור של 4 שנים

נפטרתי מהסמארט' (משו שלא האמנתי בחיים שאעשה)

ועדיין לא להיות בכלל עם אינטרנט בבית גם לא מסונן זה לחיות בבועה,

זה לא משנה את המציאות.

לק"י

אם הקב"ה נתן כזאת מצוה- בטוח גם אפשר לקיים אותה.
וגם אם היא מאוד קשה- אני מאמינה שיש כאלה שמצליחים.

כל עוד זו לא עבודה מביישת, הכל זורם.

כל עבודה שתשמח את בעלי תשמח אותי.
מה זה משנה כל כך אם הוא מורה או איש עסקים. העיקר שיחזור הביתה מרוצה.

, אלא במקצוע כשר, שהבחורה בחרה בו, אין לי בעיה עם זה.

 

ובכלל, בציבור הדתי נראה לי כל כך נפוץ מקצוע ההוראה, שמעניין לבדוק כמה אחוזים מהמשפחות בציונות הדתית לפחות אחד מבני הזוג עוסק בהוראה כלשהיא (כולל ישיבות-ר"מים וכו')...לדעתי היחס מול חילונים לדוגמא, יהיה הרבה יותר גבוה לטובת הדתיים לאומיים.

כולל הרבה אנשים שלא מתאימים כלל להיות מורים.

ולכן יש תוכנית למצטיינים שמשרד בחינוך משלם להם את כל הלימודים

אבל התוכנית הזו לא קשורה לחוסר במקצועות האלה, זו תוכנית כללית.

וזה הזמן לקרוא לכל אדם באשר הוא אדם ואוהב אנגלית ויודע אנגלית-
לעבוד בזה!!

עדיפות למורה...
חולה על אנשי חינוך...

שיעסוק במה שמתאים וטוב לו...

אז זה כבר להוריד הרבהההההההה מאוד אופציות

ולקבוע את היום חופשי ביחד ולצאת בו לטיולים |מפנטז|
ובינתיים יצאתי עם כמה מורים, חמודים דווקא

<צ>

אין על אנשי חינוך!

מה התחיל ראשון עם השגעון הזה..?

על המערכת הזוגית.

לק"י

2. בדייטים- 10.
סיבת סיום הקשר- לא יודעת.
3. 10.
4. משתדלת מאוד לא לשקר.

(כשאני אומרת שמידת האמת מאוד חשובה לי, אני לא מתכוונת לאלה שחייבים תמיד לומר את האמת. אלא לאלה שלא משקרים, וכשלא צריך לומר כלום- הם שותקים, ולא אומרים את האמת בחוסר טקט).

לחלק את הסעיפים לפי אותיות.

 

על הדרך פיצלתי את סעיף 2 כי נראה לי שהדברים שונים...

 

עד כמה חשובה לך מידת האמת במקרים הבאים:

[1 - בכלל לא. 10 - הכי הרבה שאפשר].

 

א. באופן כללי בחיים, אצל עצמך ואצל אחרים

ב.בהתנהלות בדייטים (הסבר למה איחר או למה לא התקשרה - קריטי שיהיה אמיתי או שעדיף לשנות כחכמתה\ו?).

ג. בהסבר לסיום הקשר..
ד. כמידה אצל בן\ת הזוג

ה. האם את/ה זוכר/ת כמה פעמים שיקרת בשנה האחרונה? (גם אם לצורך, ובהיתר ההלכה)

 

שאלה פתוחה:

אם נניח הגעת למצב שבו אם תאמר האמת כולה זה יפגע בך, ואם האמת קצת תשתנה, או לא תאמר כולה, לא יפגע אף אחד- מה תהיה ההחלטה שלך? להגיד הכל או לא?

[נראה לי שכדאי לחדד: אם אמירת האמת עלולה לפגוע בך? ובאחרים? ואם כדי למנוע פגיעה צריך לשנות מהאמת מאוד?]

1. פעם 10 היום 7-

2. זה מורכב מידי לתשובה... האם לשקר כדי להגן עליה מהאמת שעלולה להכאיב/לפגוע יותר מידי?!

3. 8

4. בגדול-כן

תלוי בחומרת השקר.

מסתבר שבסוף היא תתייבש

האמת שזה קרה לי השנה
אולי בגלל שישבתי לבד בפאב על בירה

עם גוזמבות?!!!

(http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t665810#7387646 שורה אחרונה מילה תשיעית;)

לא הייתי מסכימה לנדב את המחשב או הטלפון לביצוע המבחן..

אבל אם זה נראה רלוונטי באופן ראשוני אני אזרום על השיחה לראות לאן היא תיקח את זה. נראלי.

 

 

 

 

אני אענה בנחמדות (לכל אדם שיפנה אליי - אני מקוה שאני מצליח) ובענייניות.

 

אם זה יהיה שייך אז שווה לבדוק.

 

 

אבל זה נראלי מוזר.

לא רוצה לנצלש אבל לא נראלי שיש פה בנות שאפילו מכירות חברה שעשתה את זה.

כי אם היו עושים כבר כנראה שהייתי פורום אחד מטה

אני דווקא בעד, למרות שבדרך כלל לי אין את האומץ.

אני באמת לא מבינה מה שיש להתנגד לעניין. אם עושים את זה בצורה יפה ומכובדת זה בהחלט לגיטימי בעיני (גם מהצד של הבנים).

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t636822#7109670

 

 

 

שאי אפשר לדעת אם הוא נשוי או לא! (ואף אחת לא תתחיל להסתכל אם יש לו טבעת, וגם אם אין לו, זה לא אומר כלום

יש בנים שלא שמים טבעת וגם אם הוא שם, עד שרואים אם באמת יש לו טבעת או לא, הוא עלול.. לשים לב לזה שהסתכלתם עליו והתעניינתם!!)

 

אולי בגלל זה רוב הבנות הדתיות לא מתחילות עם בנים דתיים.

 

@ לא מניסיון אישי, סתם נכנסת לראש של חברותיי לפדיחות @

בס"ד

רואים את זה מקילומטרים . 

|רווק שלם|

אפשר לזהות לפי העצמות הנפוחות....

אני אזרום איתה...

 

(רק חבל שאין לי שום דבר ממה שכתבת שגורם לבנות להתחיל עם בנים - אז מה שכתבת כנראה לא רלוונטי בשבילי )

כי באמת צריך קצת לדעת משהו קודם עליו ועליה,

סתם חבל אחרי פגישה אחת, כשכבר יתפתח רצון ורגש מסויים באחד הצדדים,

לגלות משהו שיגרום להם להיפרד.. חבל על עוד פצע.

 

אבל מודה ומתוודה, שבתכלס, בסיטאוציה, כמו שיוצא לאור אמר, אענה בנחמדות.. ומי יודע.. ה' יעשה הטוב בעיניו..

 (כן, יש לי פה איזה פיצול אישיות...)

אנסה להוביל את השיחה באופן שבו יהיה אפשר להכיר את הבחורה קצת יותר ועל פי זה לראות עד כמה זה שייך. אם ארגיש שזה שייך - אין שום בעיה, אשמח שיזמה ואנסה לקדם. אם אראה שלא שייך - לאחר השיחה הקצרה, אסיים בנחמדות רבתי..

 

כל אחד יודע מה הגבולות שלו ומה הדברים שהכי חשובים לו, יש מספיק נושאים שלפי התגובה של הצד השני אפשר להבין דברים רבים...

 

בהצלחה!

למה למען ה' אנחנו צריכים ליזוןם הכל???

לפעמים אני אפילו הולך למקומות מסוימים ו/או מתנהג/מתלבש

בצורה מסוימת מתוך תקוה שאולי אחת מהבנות ששם "ישימו עלי עין"

 

[כמובן תלוי סיטואציה]

וכל בוקר אתם אומרים "ברוך שלא עשני אישה"
בעיה שלכם.





ואם כבר הגבתי כאן, נראה לי שלא עושה טוב לשני הצדדים כשהאישה תופסת את ה"תפקיד" של הגבר.

(ואם הייתי בחור, נראה לי שהיה קצת מרתיע אותי מישהי שממש מתחילה איתי ישירות.
זה נראה לי קצת בוטה ולא נשי.

בגבר יופי, באישה דופי.)

עניתי שזה לא התפקיד שלי להגיד על בחור מה החסרונות שלו,

אני בא להמליץ עליו, להסביר על האופי שלו,

לא לשפוט דברים לא טובים שהוא עושה.

 

כל זה בהנחה שהוא רגיל מבחינה נפשית,

אם יש בעיה כזאת צריך לשאול רב מה לעשות בנידון.

 

אני לא שואל שאלות כאלה...

ברור שצריך טאקט.

יש חבר שקבוע מבררים אצלי עליו,

ואני מוציא אותו נפלא (וזה ממש לא קשה...).

זה לא אומר שאני לא מציג תכונות שיכולות להיות מאוד טעונות,

ולא מנסה לרגע לייפות אותן.

רוב התכונות (שקט-רועש, דומיננטי-צדדי וכו')

תלויות במה שהבחורה מחפשת, מה שלרוב לא ידוע לי.

 

לגבי חסרונות אובייקטיביים - תצאו ידי חובה במורכבויות...

האחת- 

השאלה הזאת בדרך כלל היא אחת ההזמדנויות היחידות של אנשים לדעת דברים כאלו לפני הקשר ולפעמים לפני החתונה.

גם כשנמצאים בשלבים מתקדמים של קשר, לפעמים התכונות הפחות חיוביות מוסתרות טוב, או שאנחנו כבר מסונוורים מהקשר,

וקשה לראות את התכונות הפחות נעימות. אז נראה לי שראוי שיהיה מי שידע להגיד בבירור גם את הנקודה הזו. אם זה תפקיד

החבר\ה הכי טובים, שאצלם מבררים, זה קצת יותר מסובך... אחד מרבותיי אמר שזו אחת השאלות החשובות ביותר בבירור.

המצב התקין לדעתי היה שהיו מציגים את זה, לא כ"יש לו פגם כזה" אלא, יש לו תכונה כזו או אחרת, תכונות יכולות להיות חיוביות

או שליליות מאוד תלוי בבן אדם. 

 

השנייה-

אנשים היום לא מוכנים להגיד על חברים שלהם דבר לא טוב, וזה יפה, אבל זה אומר שאם כן אומרים זה משהו שצריך לשים לב

אליו, ואם אני אומר על מישהו משהו שלילי אז זה משנה את כל התמונה כלפיו וזה בהחלט יכול לגרום לכך שמישהי תחליט לא לצאת

איתו- כי על כל השאר לא אמרו שיש משהו שלילי, אז למה לצאת עם זה שאמרו. 

אז בהתחשב במצב שיש היום, להגיד חיסרון של מישהו זה לא משהו שהייתי עושה, כי אנשים מרגישים שהם צריכים להיות סוכני

מכירות של החברים שלהם, וכל אחד מציג את החבר שלו כמה שיותר טוב(בלי לחטוא לאמת כמובן) ואז זה מאוד בולט.

 

אתה בעצמך אומר.

תכונה שבעיני חיובית, יכולה בעיניך להיות שלילית.

תכונה שהיא בלתי נסבלת בעיניך, אני יכולה להכיל.

 

אתה רואה דברים מסוימים מתוך העיניים שלך, מתוך הנפש שלך, 

אני אראה את הדברים אחרת לחלוטין.

דברים שמפריעים לך, בגלל אישיותך האישית, לא יפריעו לי כלל. ואפילו להפך, אולי אני אוהב אותם.

 

בקיצור, זה סתם לבלבל לאנשים את המוח עם העדפות אישיות של אחרים. בשביל מה?

להכניס להם מראש רשימה של חסרונות, שלא הפריעו להם ולא היו מפריעים להם אלמלא היו נאמרים.

 

אני לא מוכנה לענות על שאלות כאלה. אני שואלת אם יש תכונה ספציפית שעליה רוצים לשאול - ואז עונה בכנות.

אני בכלל לא מבינה איך אדם מרשה לעצמו לספר על חברו, אם יש לו בלב משהו כלפיו (אין לי חסרונות לספר, מסיבה פשוטה - הם תופסים פורפורציות במכלול אישיות שאני אוהבת! אם הייתי רואה חסרון משמעותי, כנראה אני לא האדם לברר אצלו - כי יש לי טינה אישית וזה כבר לה"ר לא לתועלת. זה בגלל האישיות שלי).

יותר מזה. גם כשאני מציעה הצעה, ויש לי ספק לגבי נקודה מסויימת, אני לא אומרת את זה מראש. מזמינה לשתף אותי בהמשך הדרך, וכך יתאפשר לי לחדד ולהאיר אם יהיה רלוונטי.

 

 

מסקנה: אין כזה דבר "חסרון". יש תכונות אופי. ולכל אחד העדפות משלו. ובכל אינטרקציה התכונות מתבטאות שונה.

 

 

אני אסביר לך מה הבעיה שלי עם הגישה הזו-

הגישה הזו באה למכור אנשים. אולי לא שמנו לב, אבל זה מה שאנחנו עושים ב"שוק" הדייטים, מוכרים את עצמנו, אנחנו מציגים

את ה"סחורה" כשעל מדף המכירות נמצאים אנחנו, האישיות שלנו והשאיפות שלנו לבנות בית. שני הצדדים באים לראות אם הם

מוכנים לעיסקה. בגישה הזו, באמת, להגיד משהו לא טוב על חבר\ה זה לפגוע בסיכוי שלהם, כי לכולם סוחרי מכירות מחוייכים

שמסבירים כמה מה שללקוח שלהם יש להציע הוא מצויין ונפלא, שלא יגידו מילה רעה, גם אם יש, כי זה לא יפה, וכי זה יהרוס

את העיסקה עוד לפני שהתחילו. ככה קונים רכבים מסוכן, ומגלים צרות. ככה גם הרבה פעמים אתה לא ידע עם מי אתה יוצא-

כולן מקסימות, נהדרות, צדיקות וכו'... אז בתיאור אופי אולי אתה יכול להבין קצת מי הבן אדם שאתה הולך לפגוש, ועם קצת

שאלות מכוונות אולי עוד כמה פרטים, אבל בסופו של דבר, רוב הזמן אתה יוצא בלי לדעת בכלל מלבד כיוון מאוד כללי, מכירה

את "הוא בחור פשוט, תורני" ועוד מלא הגדרות שנותנות לך כיוון כללי מאוד מאוד רחב? יופי, אז אמרו הרבה כלום בהרבה

מילים, כמעט אפשר כבר לוותר בכלל על בירור ראשוני וישר לצאת, הרי מה ההבדל? 

חוצמיזה שבשיטה שלך, שכל אחד מגדיר אחרת, אין שום טעם לברר, כי מה שאני מגדיר תורני זה לא מה שאת מגדירה ולא

מה שאחר מגדיר אז גם אם מישהו אומר על עצמו שהוא תורני, זה לא אומר כלום מבחינתי.

 

והגישה הזו לדעתי היא מזיקה בעיקר ותורמת לכל הבעיות שאנשים סובלים מהם.

 

הגישה לדעתי הייתה צריכה להיות היא גישה שבה אנשים מבקשים למצוא את האדם איתו הם רוצים להקים בית, וכדי

להחליט החלטה שכזו, הם צריכים את כל המידע שהם יכולים להשיג לפני, כי למה לצאת עם מישהי שמחפשת לגור בסביון

בווילה עם 3 ילדים כשאתה מחפש לחיות בשומרון בקרוואן עם 8? (בפרופורציה כה, אני ממש לא חסיד של חקירות שב"כ 

ברמת צבע הסיכה של הסבתא מצד האמא במהלך הברית של האח, וכאלו) אין סיבה, זה רק מעייף, מחליש ומזיק, וכן, גם

את החסרונות, כי אנחנו בני אדם, ולכל אחד מאיתנו חסרונותיו, הניסיון להסתיר את זה הוא בעייתי, הוא אומר דרשני.

וכן, דווקא חברים הם האנשים שלשאול אותם על חסרונות זה הדבר החכם ביותר- הם מכירים את האדם לעומק, והם אוהבים

אותו כמכלול, הם ידעו להתייחס לזה בצורה הבריאה ביותר. ואין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות אם אני מוכן להתמודד

איתם, או אם אני בכלל רואה בהם חיסרון.

 

אבל כמו שאמרתי לפני זה- מכיוון שהיום כולם מוכרים, אי אפשר להגיד חסרונות, כי אף אחד לא אומר, וזה יהיה מוזר ויגרום 

לחשש, שלא אמור להיות, כי "אם לאף אחד לא טורחים להגיד חסרונות, אז למה אצלו כן?" קיים רק כשמחביאים את העובדה

שאנחנו בני אדם, עם יתרונות וחסרונות ומנסים לצייר תמונה שבנויה רק מהתכונות החיוביות, התמונה הזו היא חסרה, היא 

פלקטית, ובסופו של דבר, היא לא מועילה לאף צד. וממש לא מדובר על ללכלך על אנשים, אלא להציג אותם כפי שהם,

להפריד בין מה שמעצבן אותי לתכונות בעייתיות מצד עצמן, שיכול להיות שקיימות ואם הן אכן קיימות, לדעתי היה ראוי שיוודעו

מראש למדוייט\ת.

אני לא מרגישה "מוכרת" כשאני מספרת על חברה שלי.

ולא הייתי מרגישה שאני ב"שוק" אם לא היו מתחילים להתמקח איתי בטלפון ("מה החסרונות שלה" - כאילו היא מכונת כביסה).

 

אני באמת לא מאמינה בבירורים. לכל אחד המושגים שלו, הדגשים שלו, מה שהוא אוהב לראות בבן אדם ומה שהוא פחות אוהב.

כמו שאמרתי קודם, הדברים שאתה רואה בחבר שלך הם בעיקר השתקפות של הנפש שלך.

(לכן אני לא אוהבת שמבררים אצלי. אנשים מספיק חכמים היו יודעים עלי הרבה רק מזה.)

 

שים לב למשפט שאמרת - "אין לי מה לפחד מהחסרונות, רק לראות... אם אני בכלל רואה בהם חסרון".

זה מה שאמרתי - אני לא רואה על חברות שלי חסרונות. 

יש דברים שאני פחות מתחברת אליהם (מהמקום האישי שלי - לא רלוונטי למי שמברר), 

אבל אני לא מצליחה להגדיר ממש "חסרון". משהו לא טוב אובייקטיבית. אין כזה דבר.

אנשים הם טובים, ומונעים מטוב, וכשאוהבים אותם אז רואים מכלול ולא חלקים-חלקים של ביטוי האישיות שלהם.

 

אם אתה רוצה לשפר את הבירור שלך - תבוא ממוקד במה שמעניין אותך לשמוע. 

מה חשוב לך, מה הדברים המהותיים שאתה מחפש, איך הם באים לידי ביטוי.

חשוב לך שהיא תהיה בעלת תחומי עניין?

תשאל מה תחומי העניין שלה. אני לא אמציא לך, מבטיחה.

אבל לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!

אבל יש אנשים שחורקים קבוע בנושא מסויים.

הם חורקים במע' יחסים איתך במקום הזה, ואיתה באותו מקום ואותה נקודה, והם יחרקו באותה צורה עם בן הזוג.

 

אף אחד לא מתמקח כשהוא שואל על חסרונות, הוא רוצה לדעת שהוא לא מכניס את הראש למיטה חולה, כי ברור שבדייט

שניהם יתנהגו הכי מקסים שהם יכולים, ואם הוא אגואיסט הוא ידע לתת משקל נגד לאגואיסטיות של עצמו ואם היא שתלטנית

היא תדע לעצור את עצמה, ולאט לאט דברים יתפתחו וכשהם יגלו את זה הם כבר יהיו חצי עיוורים מרוב "אהבה", ואז אתה 

שומע בחורים אומרים דברים כמו "היא מקסימה ונהדרת ונחמד לנו, אבל היא ממש ממש קצת שתלטנית", ואיך שאתה 

שומע את המילים "ממש ממש קצת" אתה כבר מבין בדיוק מה הבעיה. 

שלא לדבר על המקרים שבהם נפגשים אנשים שאין ביניהם שום קשר בגלל שלא יודעים לברר כלום.

למה מבררים? למה בכלל עושים את זה? עושים את זה מסיבה מאוד פשוטה- אנחנו מחפשים פרטנר לחיים, ובגלל שיש

כל-כך הרבה אנשים בעולם חייבים לסנן את האנשים שיש לנו סיכוי לבנות איתם את הבית שאנחנו מבקשים לבנות, אנחנו

לא מחפשים את ה"מושלמת"(נניח והיא הייתה מכונת כביסה) או אפילו את ה"מושלמת בשבילנו"(שוב, מכונת כביסה) אלא

פרטנרית לחיים שרוצה לבנות בית שהוא דומה למה שאני רוצה מספיק בשביל שנסכים ביחד על מה לעשות, ושיש רצון

הדדי לעשות זאת ביחד.

שני פרמטרים פשוטים- הסכמה על עקרונות ורצון הדדי, ואת זה אפשר לברר הרבה לפני שבכלל נפגשים.

אבל כל הצדיקים והצדיקות שלא אומרים דבר "רע" על החברים שלהם, מונעים מאנשים לסנן בצורה חכמה את ההצעות 

שלהם, ואנשים רודפים אחרי הזנב שלהם עם כל מני אנשים שעונים רק באופן חלקי על מה שהם מחפשים.

אם אדם לא מסוגל להתמודד עם אנשים גאוותנים, אז למה שהוא יצא עם מישהי כזו? מראש שיפסול את זה, אבל אף אחד 

לא יגיד לו את זה, כי כולם "מוכרים". גם אם הם לא מרגישים את זה, זו הגישה.

הרבה פעמים חשבתי, שהחריקות שיש לי עם אנשים, כולם רואים אותם.

וגיליתי שלא! אבל ממש ממש לא!

גם דברים שהיו בלתי נסבלים ובולטים ביותר.

 

אזעקה, תכף נשוב.

ולא מצליחה למצוא.

 

תן דוגמא.

 

יש דברים שאני לא אוכל בשום פנים ואופן לחיות איתם - הדברים האלה לפעמים נשואים הרבה לפני.

ובטוב.

מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?

 

 

אגואיזם, שתלטנות, חוסר מוכנות להתפשר, נטייה להתמכרות, תלותיות.

לא צריך להגיד וזה גם מן הסתם לא נכון, "היא אגואיסטית" ולחתום את זה, אבל כן לרמוז, שאדם ידע.

 

והנה בדיוק הבעיה- "מי אני שאחליט שיש אדם שאינו ראוי להתחתן?" מה הקשר בינך לבין זה-

אז אולי לא תגידי על מישהי שהיא שקטה, כי מישהו עלול לתפוס את זה כשלילי ולא לצאת איתה ומנעת ממנה להתחתן?

הדבר היחיד שאת צריכה להגיד זה איך את רואה את הבן אדם, כמכלול, וברור שאת רואה אותו באור חיובי.

כשאת מסתירה את הצד השלילי, את מאבדת את המכלול.

 

הדבר היחיד שמנעת ממנה זה דייט עם מישהו שלא מתאים לה.

אנחנו לוקחים יותר מדי קרדיט מהקב"ה- אנחנו צריכים לעשות הכי טוב שלנו, והוא יטפל בשאר.

 

ועם זאת אני אומר בפה מלא-

היום, כשזה ממש מוזר לשמוע מישהו אומר חסרונות, זה עלול להיתפס כמשהו שהוא יותר ממה שצריך ולהיות בעייתי,

ולכן אם כולם מסתירים חסרונות ולא מדברים על זה בבירור, לא ראוי להגיד על חבר\ה חסרונות כי זה מוציא את זה רע

יחסית לאחרים ובאמת עלול להזיק להם לשידוך.

ולכן, במציאות של היום, לא מומלץ לעשות את זה.

שהם כאלה בקיצוניות?

עד כדי כך שאנשים לא מסוגלים לחיות איתם ולידם?

 

הסיבה שאני לא אומרת חסרונות -

זה כי אף אחת מהחברות שלי אינה אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית.

 

ומעצבן אותי שמנסים להוציא ממני בכח מידע כזה על אנשים, כשהוא לא קיים.

מראש מניחים שאני מסתירה משהו ומשווקת.

ואני דיברתי על משהו אחר לגמרי, כי ברור שאנשים הם לא בקיצוניות, אבל יש אנשים שניחנו בתכונות הללו

קצת יותר מהממוצע, וזה משנה ומשפיע מאוד.

 

ושוב, את נדבקת לזה שהחברות שלך מקסימות ונהדרות, ואני בטוח שהן כאלו, רק שיש להן אישיות שונה ונקודות

שונות.

 

ואם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז.

 

אני לא מאמין שהוא "לא קיים"- לכל אחד יש חסרונות, גם אם הם לא "אגואיסטית" חסרת תקנה, או "תלותי" לחלוטין,

יש אנשים שהמינון של התכונות האלו אצלם גבוה יותר. וזה משהו שצריך להילקח בחשבון.

 

ולא אמרתי שאת ספציפית- זו כל הגישה.

נכון. קוראים להם "כולנו".

 

כולנו ניחנו בכל התכונות הרעות קצת יותר מהממוצע.

 

הנה:

 

או שאתה קצת מעל הממוצע בשתלטנות, או שאתה קצת מעל הממוצע ברכרוכיות ובאבדן שליטה (נניח שאלה הפכים, אל תתפסו על טרמינולוגיה).

קצת מעל הממוצע בקמצנות, או קצת מעל הממוצע בפזרנות.

קצת מעל הממוצע באגואיזם, או קצת מעל הממוצע במחיקת ערך עצמך.

חוסר מוכנות להתפשר או פשרנות-יתר.

תלותיות או חוסר יכולת להיקשר.

 

טוב, מרגיש לי איכשהו קצת ווידוי של יו"כ אבל הבנת.

 

קשה עם המידות האלה, ה' יעזור...

 

אז מה עושים?

 

טוב, יש טריק, אבל הוא לא יכול להצליח אם הוא לא מגיע מבפנים. השם שלו מוכר מאוד, אבל בינינו? לא פשוט להשתמש בו באמת. היתרון הוא שרק אדם יודע על עצמו אם הוא מצליח או לא.

 

שתי מילים.

עין טובה.

 

כי כמו שכולנו מעל הממוצע בכל התכונות השליליות, כולנו מעל הממוצע גם בכל התכונות החיוביות, ברוך ד' הטוב.

 

ונפקא מינה לשרשור הזה: מי שמאוד מודע לחסרונות של חברים שלו, שהם מציקים לו ובכללי הוא קצת שיפוטי כלפיהם - כנראה לא יוכל להסתיר את זה גם בבירור.

אבל מי שמתוך האהבה ממילא כבר לא מרגיש יותר מידי בפגמים - כי בין חברים "מחליקים" - כמעט יתקשה לתאר את התכונות הלא-ממוצעות של חבר שלו על הצד הלא טוב.

 

 

 

 

אני לא מכירה הגדרה של "ממוצע", כמו שאין כזה דבר "נורמלי".

זה הכל, כמו שנאמר הרבה בשרשור הזה, בעיני המתבונן.

אתה תופס את עצמך כ"נורמלי" פחות או יותר, ולפי זה מסתכל על חריגות של אחרים.

(דוגמא? "הכל אצלך בקיצוניות". סליחה?!)

 

כן, וגם אני רציתי לתת שורה אחרונה -

עין טובה.

אם מישהו מסוגל לקטלג אנשים ליתרונות וחסרונות,

לא הייתי קוראת לזה אובייקטיביות. הייתי קוראת לזה כמו שמעט כתבה - שיפוטיות.

ושיפוטיות בעיקר מעידה על מי שמדבר. על מה שמפריע לו. על הנקודות הרגישות שהוא לא יכול לסבול בעצמו ורואה אותן כל הזמן באחרים.

ורציתי להביא משמונה פרקים לרמב"ם איזה משפט לסיום, אבל עדיף לקרוא את כל הספר, אי אפשר להסתפק בציטטה.

כל הספר מדבר על זה שאין רע בשורשו. הכל מקורו בטוב, מעיד על טוב, מעיד על כח נפשי שיכול להגיע לחיוב. לכן אמרתי - שאם אין תכונה קיצונית, רוב מוחלט של התכונות שלנו הן מעורבבות. לפעמים לטוב ולפעמים לרע. קשה להפריד בלי להיות שיפוטי ובעמדת מחנך...

 

(ושוב, אני מציעה שאם למברר יש תכונת אופי שקריטית לו שתהיה ברמה מסויימת, יותר או פחות, אז שישאל. אני אענה בכנות. אבל למה הוא צריך לשמוע את ההשלכות שלי על חברות שלי? למה זה רלוונטי?

כאדם שעובד באבחון ובטיפול, אני יכולה לתאר לך עד כמה כל מילה שאתה מוציא בקטע אבחוני, נגועה עד העצם בעצמך... צריך הרבה מאוד ניסיון ולמידה כדי להיות אובייקטיבים, וגם אז, רק בתחום מסויים שלמדת את הגדרות האבחון שלו, ועדיין זה קשה מאוד)

כל ההתייחסות למושג "יתרונות" ו"חסרונות" הוא הוא השיפוטיות.

כשאמרתי "הכל אצך בקיצוניות" התכוונתי שאת לוקחת את כל הדברים למקום קיצוני-

אני אומר אגואיסטיות, את אומרת "כמה אנשים אתה מכיר שהם כאלה בקיצוניות?" אני לא דיברתי על קיצוניות,

את הכנסת אותה, את אמרת אף אחת מהחברות שלי לא "אגואיסטית/שתלטנית/מכורה/תלותית." לא אמרתי שהן

כאלו, אמרתי שלכל אחת מהן מן הסתם יש קווי אופי שונים ובקווי האופי של אחת יש יותר שטלתנות ובקווי האופי

של אחרת יותר תלותיות. לא אמרתי שהן לגמרי שתלטניות או תלותיות- את הכנסת את זה.

 

אני היחיד שמדבר פה על אובייקטיביות, בעוד את מדברת על שיפוטיות, כל ההכרעה של "יתרון" או "חיסרון"

הוא השיפוטיות שאת עושה, על פי החברה שאת חיה בה וע"פ עצמך ואז את מחליטה מה נכון להגיד ומה לא,

כי את לא יכולה להגיד "חסרונות" של חברה שלך, זה כי את תופסת אותם כחסרונות, מי אמר שהצד השני חושב ככה?

 

אז למה שלא תתארי אובייקטיבית את החברה שלך? בלי להחליט מה יתרון או חיסרון, רק לתאר בצורה הכי

מלאה את קווי האופי של החברה, בלי להבליט או להסתיר שום דבר- זה מה שאני מדבר עליו.

 

מתי מתחילים ה"חסרונות" ו"יתרונות" - כשמתחילים להתייחס לאנשים כמו מכונות כביסה, ואז אני מתקשר

לברר ויוצא שאני מקבל הצעת מכירה מסוכן ולא תיאור אובייקטיבי על בן אדם, אז מה אני אעשה? אין לי 

ברירה אלא להתייחס לכל העניין כמו להצעת מכירה של סוכן ולשאול, בדיוק כפי שהייתי שואל כל סוכן מכירות-

מה החסרונות. אבל זה לא בסדר לשאול מה החסרונות נכון? כולם מלאכים, וההפתעות יגיעו בהמשך, כי

אחרת זה יפגע בשידוך, שידעו ח"ו שהיא בן אדם שלם עם תכונות אופי ויחליטו על סמך המידע הזה אם לצאת

איתה? לא, ממש לא, אנחנו נגן עליה ועליו מפני האמת ולא נספר לו שהיא בן אדם.

 

יותר מובן על מה אני מדבר?

אין קשר בין הדברים שלי לשלך.

ואני אשתדל להסביר-

 

למה "דומיננטית" או "מופנמת" את אומרת?

מה ההבדל ביניהן לבין "חסכנית" ו"פזרנית"?

 

כולנו קצת לכאן או קצת לשם, לכולנו יש תכונות אופי שונות ומכלול תכונות האופי הללו יוצר אותנו,

לכולנו יש עבודה, ולכולנו יש חסרונות.

מעטים מאוד הם אנשים "אגואיסטים" חסרי תקנה שלא ניתן לחיות איתם.

כולנו לוקחים בחשבון שהאדם השני הוא אדם על מכלול תכונותיו של אדם, שאת חלקן נאהב ונעריך יותר

וחלקן פחות.

 

אבל למה מתארים בכלל? הרי כל תיאור יכול להיתפס ע"י הצד השני כשלילי.
כולנו מורכבים מכלל ה"יתרונות" וה"חסרונות" שלנו- אני יותר דומיננטי מחבר שלי, והוא יותר מאורגן ממני.

אז מה? את יודעת מה יקרה בבירור-

יגידו שאני דומיננטי ועליו יגידו שהוא מאורגן, מה יעשו עם הצד הפחות "מוצלח" לא יודע, הרבה פעמים יסבנו

אותו- יגידו דברים מעורפלים שלא באמת אומרים כלום, וזה רק אם יגידו.

ואם יש לי נקודה בעייתית במיוחד, אבל שניתנת להסתרה, לא יגידו, למה? כי למה להרוס.

וזו בדיוק החשיבה שאני יוצא נגדה- שזה שיש לי או למישהו אחר אופי מסויים ומגדירים אותו ומדרגים אותו,

זה יהרוס. למה שאובייקטיביות בקשר לאדם אחר, תהיה משהו שפוגם, כן, אני אוהב את החברים שלי ואני

מכיר אותם, ואני אובייקטיבי כלפיהם, אני לא שופט אותם.

שיפוטיות היא הסתכלות על נתון והכרעה- טוב, או רע. זו בדיוק הבעיה שאני מתנגד לה-

השיפוטיות של כולנו, אני מבקש שהבירור יהיה אובייקטיבי.

הבירור שבו "אין דברים רעים" וכולם מלאכים, הוא בירור לא אובייקטיבי.

אני יכול להגיד על חבר שלי דברים אובייקטיביים, בלי להגיד איך אני מתייחס אל התכונות הללו- 
נניח שהוא סקרן, מאורגן ומעמיק - אני יכול לספר על פעמים שבהם הוא שיגע אותי לספר לו משהו בגלל

שהוא סקרן- אז הייתי קורא לזה נודניק. אבל נודניק זה שיפוטי, סקרן זו תכונה.
אני יכול גם לספר על פעמים שהוא העמיק בנושא ברמה ש"חפרה" לי- אז הייתי יכול לקרוא לו חופר, שוב

שיפוטי.

אני מדבר על להציג תכונות, לא לשפוט אותן.
לא לחיוב ולא לשלילה.

 

וכשאני שומע את מגילת השבחים(שבד"כ זה מה שיש) אז אני שואל את עצמי, מה היא באמת מלאך? או 

שיש דברים שפשוט "חוסכים" ממני, כי זה "יפגע" בשידוך.

אז אני אומר תדעו לכם- לא באתי להתחתן עם רשימת יתרונות, באתי להתחתן עם אישה, שהיא בן אדם

ויש לה תכונות אופי, לא רשימות של פלוסים ומינוסים.

אבל מכיוון שהיום כולם מוכרים את החברים שלהם - זו בעיה.
ואז אני מברר על מישהי ומרגיש כאילו אני בוחר מכונת כביסה, ולא בוחן האם אני רוצה להתחתן עם אותה 
בחורה שהיא בטוח כל היתרונות שנאמרו עליה, אבל היא גם בן-אדם, ולא רשימה של יתרונות חסרונות.

 

מבינה יותר את מה שאני אומר?
 

 

ולעניין מעשי- כל עוד מה שאני מדבר עליו הוא לא משהו שקורה באופן כללי בכל החברה, אז באמת להגיד

"חסרונות" זה מזיק בבירור ולא יעשו את זה. אני גם לא מבקש. אבל אם מתעקשים למכור לי משהו- אני אתייחס

לזה כמו למוכר ואשאל אותו אחרי כל ה"פלוסים" שאמרת יש "מינוסים"? 

אגב- ולמה השאלה "יש עוד משהו שאני צריך לדעת?" שהפכה לפי מה שאת אומרת לקוד של "יש חסרונות?"

היא יותר טובה מפשוט לשאול? 

כי היא פותחת יותר.

התשובה עליה לא חייבת להיות רשימת חסרונות, אלא כל דבר שהאדם המספר מרגיש או חושב שכדאי שאדע לפני הפגישה.

 

אגב, להיות יתום למשל - נשמע לי בוטה להגדיר את זה כחיסרון, אבל זה בהחלט פרט שיכול להופיע בחלק הזה.

[ותודה לחברה הרחפנית וארוסה שהיו חייבים להביא אותי לאחת מאי הנעימויות היותר גדולות שהיו לי עם בחור]

אין לי בעיה שיגיד רק דברים טובים.

 

כמו אוסנת, גם אני לא יודעת להגיד דברים שליליים על חברות שלי. אבל אני יודעת (ומשתדלת) להגיד דברים אמיתיים גם כשנשמע שהצד השני פחות אוהב לשמוע אותם (מה שאמרו פה עם מופנמת-דומיננטית וכו').

 

וסביר שאם מישהו ישאל אותי "מה התכונות השליליות שלה", בלי להבין שאין תשובה אובייקטיבית לזה - אעביר את השם שלו לחברה שלי כדי שתדע לפסול.

 

[לגבי דברים אובייקטיבים באמת - נכות, גובה\משקל קיצוני מאוד לאיזה כיוון וכד' - אני שואלת בסוף "יש משהו נוסף שחשוב שאדע?". בד"כ זה מספיק.]

 

מעט ~

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t665471#7388846

ו"אם את לא רואה שום חיסרון בחברות שלך אשרייך ובאמת לשאול אותך את השאלה הזאת לא יעזור, אבל יש 

אנשים שכן רואים, ויש אנשים שזה מאוד בולט אצלם חיסרון מסויים... 

אבל זה לא אומר לא לברר, זה אומר שאולי את לא האדם המתאים לזה, וזה מקובל במאה אחוז."

 

^^ זה בערך מה שכתבתי בעניין הזה- מי שמזדהה לגמרי, אין לי בעיה, וגם אין לי בעיה עם אף אדם ספציפי אלא גישה.

 

אני מתייחס לגישה שבה ניגשים לכל העניין- עצם העובדה שיש דברים "שליליים" שאת "לא יודעת להגיד" זה נראה לי בעייתי.

אני חושב ש X שלילי בעוד את חושבת ש X חיובי, אז מה שלילי ומה חיובי בכלל? 
כל המושג של חיובי או שלילי, יתרון או חיסרון הוא מושג של שיפוטיות שלא שייך במהלך הבירור- 

כשאני מברר דרך חברה, התפקיד של החברה הוא לא לשפוט את החברה שלה לטוב או לרע, אלא להציג אותה בצורה

אובייקטיבית, ככל הניתן.

וככה יוצא שאדם מקבל את מירב המידע הרלוונטי על האדם לפני שהוא מחליט אם להיפגש, וזו מטרת הבירור.

היום משום מה מתייחסים לזה אחרת, אנשים לא נותנים דעה אובייקטיבית ככל הניתן, אלא מציגים את השיפוט שלהם

על החברים שלהם, ומכיוון שחלק מהשיפוט הוא מן הסתם שלילי בעינייהם אז הם מסתירים אותו.

 

בשיטה שלי יש שני מצבים -
אדם מברר ומקבל מידע אובייקטיבי, תכונות וקווי אופי של האדם שהוא נפגש איתו מתוך התיאור של מי שהוא מברר דרכו,

לא שיפוטיות, לא מושגים כמו "חופרת" או "נודניק" אלא מעמיקה, סקרן וכו'... 

ואם יש משהו חריג באופן משמעותי אז אומרים לו. 

ומכיוון שמבררים דרך אדם שקרוב ובד"כ אוהב ומוקיר את האדם שמבררים עליו- אז הדעה קצת מוטה לטובה מראש,

וזה בסדר ואפילו רצוי, במידה הנכונה.

ובני אדם אמורים להיות מסוגלים לקבל את מכלול הנתונים הללו ולהחליט אם הם מעוניינים להיפגש עם מישהו\י כזה\ו או 

לא.

 

אבל בשיטה של היום שהכל נכנס למקום של "יתרונות" ו"חסרונות"-

אז באמת אף אחד לא יגיד חסרונות, ובאמת זה יזיק לבירור.

ואני מבין ש"שלילי" זה סובייקטיבי, אפילו דבים סובייקטיביים חברתית הם סובייקטיביים בסופו של דבר.

 

 

כל מה שבאתי לעשות זה להגיד שצורת החשיבה של "יתרונות" ו"חסרונות" היא הגורמת לכך שהשאלה על החסרונות

תגיע, כי היא זו שהופכת אנשים למכונות כביסה בעלת יתרונות או חסרונות, והיא שגורמת שאנשים לא יתארו במדוייק

את האדם שמולם והיא שגורמת לאנשים להרגיש שמשהו מוסתר מהם(ובד"כ זה גם נכון) ולכן היא שוגרמת להם לשאול.

 

[העובדה שאת בכלל צריכה לשאול מעלה לדעתי סימן שאלה גדול. אם יש משהו אובייקטיבי, למה לא אומרים אותו, בתוך 

כלל התיאור?]

זה מה שניסו להגיד לך פה מההתחלה, וזאת השורה התחתונה שלי בשרשור הזה...

הכל סובייקטיבי בסופו של דבר, ו...? פוסט מודרניזם.

יש דברים אובייקטיביים, יש תוכנות אופי.

נכון, את לא מכירה הכול וכל אחד רואה את זה קצת שונה, אבל אם היא סומכת עלייך שיעשו אצלך את הבירור, 

זה אומר משהו.

 

אין פה "ניסו", יש פה רק אותך, שהתדיינה איתי לאורך כל הדבר הזה. 

ומעט שהצטרפה בסוף, ולא אומרת בדיוק כמוך.

שתיכן גם לא מתייחסות בכלל באופן עקרוני לשיטה שאני מציג, רק לשאלה עצמה על "חסרונות".

ועל איך אתן רואות אותה, בלי להתייחס לכל מה שאמרתי לפני זה, ובלי להתייחס לעובדה שאני מסכים

עקרונית שכיום אין ברירה אחרת, וזה גם לא ראוי לעשות את זה לחברה לשאול דבר כזה.

 

אם הכל סובייקטיבי- אז אין שום משמעות לבירור, למה את בכלל עונה לאנשים שמבררים דרכך?

אני שואל באמת כחלק מהדיון- הכל סובייקטיבי, את הרי לא מכירה את האדם באופן אובייקטיבי, כי כפי שאמרת-

"מפגש בין אנשים אינו דבר אובייקטיבי", אז איך את מוכנה שיבררו אצלך? מה את כבר יכולה להגיד? הרי הכל 

סובייקטיבי, בדיוק כפי שה"חסרונות" כביכול שאת רואה הם סובייקטיביים, כך גם ה"יתרונות" כביכול, אז למה את

מוכנה להגיד "יתרונות" סובייקטיביים למברר ולא "חסרונות" סובייקטיביים?

המברר מברר דרכך איך את רואה את האדם הזה, נלך על הדרך שלך ששום דבר הוא לא אובייקטיבי והכל סובייקטיבי,

הוא שומע ממך את כל הדברים הללו ושואל אותך על חסרונות - מה הבעיה עם השאלה? הוא שואל אותך באופן

סובייקטיבי בדיוק כפי שהוא מברר באופן סובייקטיבי את כל השאר, למה השאלה מפריעה לך? למה עצם הבירור

לא מפריע לך?

הרי "לשמוע איפה לי יש חריקות במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!"(ציטוט מדוייק שלך) באותה מידה

גם "לשמוע איפה מקסים לי במערכת היחסים איתה? מה זה רלוונטי?!" - למה זה רלוונטי וזה לא?

 

כן- אני שואל כדי לקבל תשובה, על "השורה התחתונה" שלך, שעליה אני מתדיין איתך, כי אני לא מוצא איך היא

מתיישבת עם ההיגיון הכללי של דברייך.

 

 

 

 

מחלקים לכל אחד פתק עם מילה והוא צריך להגיד במה מדובר לדעתו.

אומרים בסבב, בלי להראות את הפתק שלך לאחרים.

 

בדרך כלל התשובות מגוונות:

ציפור, אופניים, גלגל ים, סירה, בן אדם...

 

בסוף התשובה היא מטוס.

 

איך זה יכול להיות? כל אחד ראה בפתק שלו חלק אחר (כנפיים, גלגלים, גוף, וכו'...).

 

תכונות אופי הן *לא* דבר אובייקטיבי, וודאי לא כשתיאור מגיע מצד אנשים חיצוניים. כלומר, גם אם אדם צריך לדעת את מקומו האמיתי (בקרוב, אין צורך להחמיר עם עצמנו בציון מדוקדק שעלול ליצור תחושה של חוסר התקדמות, לענ"ד), ברור שמי שנמצא מחוץ להתהליך לא יכול לתת תשובה שהיא אמת מוחלטת.

 

גם מהסיבה שאוסנת ציינה.

 

מה כן אפשר?

לתת התרשמות אישית שלך, בענווה. אגב, לרוב הבחורים שביררתי אצלם זה היה ברור בלי הרבה מילים ככה שאני חושדת שאולי אנחנו מסכימים ורק התמלול המפורט לא עושה טוב לדעות בדיון...

 

עם מה שאמרת על זה שהמכבסה רק יוצרת תחושת זיוף ומאלצת את המברר להיכנס לשאלות ישירות על חסרונות וכד' בניסיון ליצור לעצמו תמונת עומק, או לייחד את הבחורה ה"מידות טובות, חייכנית וחברותית" מחברותיה... - אני מסכימה.

שאני ואת מסכימים.

אני לא בטוח שאת ואוסנת אומרות אותו דבר... 

אבל אני מסכים עם מה שאמרת, כנ"ל בתגובות האחרות.

 

להשתנות. להשתכלל.

בל נשכח זאת.

ברמה האנושית, לפוסט מודרניזם יש הרבה מאוד מה להציע. הרבה מאוד אמת.

 

אין משמעות לבירור. נכון. כתבתי את זה בהתחלה. אני לא מבררת. צריך לסנן בסיסית, דבר שלדעתי צריך להעשות ע"י מישהו שמכיר את שני הצדדים, אבל באמת מה שקובע זה המפגש.

חסר זוגות שחשבו שהם לא קשורים? שהיו מתפספסים אלמלא שכנעו אותם/במקרה/נתנו צ'אנס?

 

מההתחלה אני כותבת לך - 

כשמתקשרים לברר אצלי, מקבלים יותר מידע עלי מאשר על מי שמבררים עליו.

בהנחה שאתה מספיק פיקח להבין את זה + להבין מה המשמעות של קווי האופי שאני בוחרת לפרוס.

לא מזמן התקשר מישהו, ממש פיקח, וזה היה חוויה מגניבה - אבל עד עכשיו מרגיש לי שהוא יודע עלי דברים שלא היה צריך לדעת.

 

 

ההבדל בין לבין 'מעט' זה שאני לקחתי צעד קדימה.

כן, מודה, אני בן אדם קיצוני (עלית על זה).

3 תכונות שמהותיות לך בבת זוג הפוטנציאלית.

 

דווקא הצמצום של ההגדרות, נותן לך את הדיוק היותר גדול בסינון.

כי אתה מתמקד בדברים המהותיים באמת, ולומד איך לברר אותם מראש בלי להתבלבל מהרבה מידע שאינו מהותי טרם המפגש. 

כי חסרונות זה סובייקטיבי רוב הזמן...
לי משהו x מפריע ומבחינתי זה חיסרון, ואדם y בכלל לא יראה את זה ואולי אפילו יראה בזה יתרון.
בעיני זו שאלה תבניתית, שמגבילה את הראיה של האדם, ולא נותנת יכולת לראות לבד כי אתה כבר מקובע על משהו.

וזאת שאלה מגעילה בעיני.
לפחות הניסוח.
אפשר לשאול אם יש משהו חשוב שאני צריכ/ה לדעת.
בד"כ הם עונים מה שצריך, ומה שמעבר לזה כבר בודקים בפגישה.

חוצמזה שאני חושבת על חברות שלי עכשיו, ואני באמת לא מוצאת בהן חיסרון שהייתי יכולה לספר עליו.
זה עניין סובייקטיבי ברוב המקרים.
בקיצור, אני מבחינתי מישהו מסודר מידי- זה חיסרון.
אבל מבחינתך זה יתרון. (לצורך הדוגמה).

מה זה חיסרון אובייקטיבי בעצם?
תכונה שהיא על כל פנים לא יכולה להיות חיובית.
אני לא ארשום אותם (התכונות האלו) עכשיו, אבל נראה לי שאפשר לספור אותם על יד אחת.
[תכונות שעלולות להפריע למישהו בתור בן זוג והן אובייקטיביות, וא"א לעלות עליהם לבד תוך פרק זמן קצר, אפשר (ואולי אפילו ראוי) להזהיר מראש ובעדינות.
אבל לא שייך לשאול דבר כזה מבחינתי.]

אבל באמת איך בתור חברה שמחפשת לראות את הצדדים היפים שבחברות שלי, אוכל לספר עליה את החסרונות שלה בתור "חסרונות". אל תעמידו חבר במצב כזה.
אני באמת חושבת שרוב התכונות שיש בנו הן חיוביות, רק צריך לנתב אותם לכיוון הנכון ובמינון הנכון.
אז את זה, שהוא/היא תבדוק מול הבחור/ה.
אין לי מושג מה מתאים לו.

אבל זה לא נראה לי תקין לומר את כל החסרונות של האדם, כמו שאתה לא אומר את כל היתרונות שלו. אין אדם ללא חסרונות, כל אדם באשר הוא אדם יש לו חסרונות. כמו כן, לא תמיד אדם רוצה לספר את כל החסרונות שלו על פגישה ראשונה או שנייה ובטח שלא לספר אותם לפני שהוא בכלל נפגש. את זה צריך לכבד. ולכן, אם ישאלו אותי על משהו ספציפי - אענה, כי זה לצורך(וגם בזה צריך שיקול דעת וחכמה, וזה כמובן תלוי במה מדובר). אולם אם ישאלו אותי באופן כללי - אענה באופן כללי שאני אשמח לענות על דברים ספציפיים.

וכן, הייתי יוצאת.

אלו שאלות עקב דברים שקרו באמת, מעניין אותי לשמוע את דעתכן.

משחק קלפים חמוד להעמקת ההכירות והקשר, אפשר לשחק במלא וריאציות,

(ניתן להשיג ב"דברי שיר", אולי גם בסטימצקי.)

תיהנו.

האם משליכים צרורות עפר אחד על השני?

האם אוכלים חגבים?

את המלעיל, נראה לי.

 

לפי מה שקראתי פעם (לא זוכרת איפה), המשחק כולל הרבה קלפים עם שאלות, שדורשות רמות פתיחות\קרבה שונות. שולפים קלף באקראי והשני צריך לענות. משהו כזה..

לנ"ו והמסתעף?

שאנשים משחקים בדייטים?

באמת עושים את זה? 

אבל מה הבעיה לשחק בדייטים?
מי החליט שבדייטים צריך לשבת כמו איזה אנשים רשמיים אם במשך היום כשאני מכין אוכל/עושה ספונג'ה אני עושה את זה בסחבק?
קיצור, למה מוזר לאנשים לשחק בדייטים?

מבחינתי גם אם רב ישחק פעם באיזה משחק זה לא מוזר.
אבל אולי זה בגלל שאני יודעת על רבי נחמן ששיחק שחמט...

קיצור, לשחק זה אחלה... לפעמים גם מגבש כשצריך...

זה תלוי באיזה שלב, יכול להיות שבפגישות מתקדמות יותר כן. אבל בכללי זה נראה לי קצת מוזר ולא קשור כ"כ..

אבל כנראה זאת רק אני 

זה ממש מגניב לפעמים..
ופתאקים זה באמת משחק חמוד..הוא גורם לך להכיר את עצמך בעצמך

סוג של- אם אין לכם מה לעשות אז לכו הביתה..

כמו למשל שהבחורה פותחת את נרתיק הגיטרה שהביאה איתה למפגש (סיפור ארוך), מתיישבים במדרחוב על ספסל והיא מתחילה לנגן... זה היה גם מוזר אבל גם משעשע ומסקרן...

מי משלם.

מנגנים, שמים קופה ליד, ומשלמים ממה שנאסף..

מכינים פתקים עם רגשות וכל אחד מרים בתורו ואומר מתי לאחרונה הרגיש כך.. 

 

רעיונות: שמחה, עצבות, געגוע, קרבת ה', חרטה, עצבים, תסכול, רצון לשנות, בכי, צחוק, וכו'...

 

 

נראלי מוזר/משונה מידי...

אם יש המלצה לשיעור ספציפי טוב- עוד יותר טוב.

זה להקשיב לעצמך!

 

ומשום מה, מעט מאד אנשים עושים זאת היום.

כולם מושפעים יותר מדי מהסביבה שלהם, וחושבים שאם הולכים לרב וכד' זה פותר את כל הבעיות.

חפשי ביוטיוב.

(תלוי - במי היא, מה זה אומר עליה, כמה זה השפיע על חייה, יש לה מעלות שמחפות על זה)

לא מצאתי שום חיסרון בקטגוריות שנתת...
אפילו מוזר לי שהעלת בכלל את השאלה הראשונה והאחרונה..

מבחינתי האישית לא הוו בכלל שיקול, אבל פגשתי כאלה שעל דברים כאלה יקום או ייפול דבר.

השני זה אפילו יתרון.
היו פו לא ממזמן שרשורים שעסקו בשני השאלות האחרונות.
מי מתנדב למצוא?

עם סייג לב'- אם יש סיבה טובה.

כמה מילות נימוסין וקובעים. לא יותר מחמש דקות (היו מקרים בודדים של שיחה קצת יותר ארוכה שחתמתי ב"כדאי להשאיר משהו לפגישה")

 

פגישה - תלוי. נע בין שעה וחצי לארבע שעות. בממוצע שעתיים \ שעתיים + ?

אא"כ נחה עליי רוח טובה.

לגבי השיחת טלפון,

אם השיחה זורמת - אז לאחר כמה זמן תגיד ש: "צריך גם להשאיר משהו לפגישה, אה?".

אם השיחה נתקעת - תגיד משהו כמו: "טוב...זה רק טלפון ראשון...לא חייבים לצפות שזה כבר יזרום..אז בואי פשוט נקבע פגישה..."

 

 

לגבי הפגישה,

אם טוב לך - אז מפסיקים את הפגישה כשנהיה מאוחר או כשהפגישה מתחילה למצות את עצמה.
                (רק צריך גם תשומת-לב אם גם היא איתך באותו הראש, ויש גם פטנט לבדוק את זה..
                 אחרי כשעה וחצי עד שעתיים של פגישה, כל 15-30 דק' פשוט קמים ומחליפים מקום,

                 וכשאחד מכם ירצה לסיים את הדייט - הוא פשוט מתחיל ללכת לכיוון נק' הסיום של הפגישה, כמו התחנה או המכונית וכד')

 

אם לא טוב לך - נותנים לדייט להגיע לאורך של שעה וחצי עד שעתיים (כדי שיהיה מכובד),

                     ומפסיקים אותו באמתלה כלשהי, כגון שאתה צריך להספיק איזה משהו.

שיחת טלפון- 10 דק' ו 32 שניות.
כל שיחה עולים בעוד 4 שניות בדיוק.
דייט ראשון שעה וארבעים דקות ו-28 שניות.

ויש הנוהגים להוסיף 256 חלקים ומייד לנתק.

היה פעם קשר שדיברנו משו כמו 4 שעות בטלפון

תוך כדי שיורד עלי גשם זלעפות!

היה מצחיק...

.. הם כבר פרסו את כל הפגישות לשיחת טלפון אחת עוד לפני שהם ראו אחד את השני.. הוא כבר יכול להציע לה נישואין.. אני מקווה שיישאר להם על מה לדבר בתור זוג.. למרות שאני סומך על התשעה קבין של שיחה שנטלו הנשים..

פחות מדקה.... מביך קצת..

אבל אולי באמת צריך להתגבר ולזרום קצת יותר...

לק"י

מה זה משנה אם הוא הלך להסדר לחמש שנים במקום צבא של שלוש שנים, או עשה שנתיים שרות לאומי ורק אחר כך התחיל ללמוד או לעבוד?...

העיקר שתרם למדינה בדרך כלשהי...

תעשי חישוב.. למרות שזה לא אמור ככ להפריע אחד לשני לדעתי..

 

מסתדרים.

 

אפשר בהחלט לשלב את שניהם ביחד!

האם הלימודים מאוד אינטנסיביים? האם את רואה את עצמך עוד שנתיים לומדת ועם ילד? כי הנישואין עצמם הולכים בסדר גמור עם הלימודים אבל ילדים זה כבר הרבה יותר קשה (אני התחתנתי חצי שנה לפני שהתחלתי לימודים של 4 שנים מאוד קשים ואינטנסיביים אבל כבר יצאנו הרבה זמן וזה לא היה לכתחילה...למרות כל זאת לומדים להסתדר ואם הרבה כוח רצון מצליחים )

הרבה מהנשואות הצעירות היום עם תואר, אבל

א. רובן לא מתחילות אותו נשואות

ב. הרבה לומדות הוראה במכללות דתיות. 

 

הרבה מהבנות שמתחתנות בשנה ראשונה, או לפני, ומגיע הילד מהר מאוד... לא שורדות.

יש גם לא מעט בנות שהיריון הופך לפרוייקט, והן נאלצות להשהות או להפסיק את הלימודים.

או זוגות שלא נסמכים כלכלית על ההורים (כמו שצריך!) ולכן אחד מבני הזוג צריך לוותר זמנית על התואר כדי לפרנס.

מהצד השני, יש בנות שהלימודים אצלם מקום ראשון, והילדים נמצאים במעון עד 5, ואח"כ אצל סבתא.

לכל דבר יש מחיר, והעובדה שצורת החיים הזו מקובלת ונפוצה, לא אומרת שהיא מתאימה לכולן.

 

 

תבררי מה כוללים הלימודים שלך, איך את מכירה את עצמך בתוך לימודים, עד כמה חשוב לך להשקיע ועד כמה תצטרכי להשקיע.

אח"כ תבררי מה כולל להיות נשואה. מה המחויבויות, הדרישות, כוחות הנפש הנדרשים. 

איך את מסוגלת לדאוג לפרנסה, איזה השלכות יש להריון וללידה, האם את יכולה לגדל ילדים וללמוד תוך כדי?

האם את מוכנה להכנס לכמה שנים עמוסות במשימות הכי גדולות של החיים - זוגיות, ילדים, מקצוע. ו... לוותר לגמרי על החופש שלך? (מעבר מאוד חד, מרווקות צעירה לאחריות מליאה, כולל על חיים של אחרים...)

 

בעיני, זה מאוד תלוי ביכולת לימודית, בסוג התואר, בשאיפות מקצועיות לעתיד, ביכולת כלכלית, וכמובן במוטיבציה נפשית לאינטנסיביות מאוד גבוהה.

 

 

 

רעייתי ואני התחתנו כשהיא היית בסוף שנה א בבר אילן ואני אברך , היום [22 שנים אחר כך..כ"י] שנינו עם תואר שני [היא במדעים ואני בתושב"ע ותנ"ך] עובדים [נו טוב בהוראה ...] גם כלכלית הצלחנו להסתדר ברוך ה'.

אפשרי - בוודאי , קשה - דורש מאמץ משני בני הזוג.

וההורים שלי התחתנו לפני זמן דומה, ואמא שלי עזבה את הלימודים.

היא חשבה שאם כולם יכולים אז גם היא, וגילתה שלא רק היא לא יכולה.

 

וזה כל מה שאמרתי.

ישלו ספר בשם "אהבה" וזה משהו אחר אם לזה התכוונת...

את חלק ממה שקראתי.. לא קראתי הכל..

בס"ד

ויש ספר "אהבה".

שניהם של הרב גינזבורג.

את שניהם קראתי ויש לי ואני ממליצה בחום

ממליצה..!

עכשיו אתה יכול לחזר אחריה..........

סיבות טכניות זה בקטנה (אם הן אכן סיבות טכניות), פשוט תמשיך להיות גבר, והיא כבר תשתכנע...
אבל תבדוק שאין לה סיבה מהותית יותר, כי אז במקום לשכנע- זה יטריד.

בהצלחה

אני פעם הורדתי שידוך על זה שהוא היה חבר טוב של מישהו שיצאתי איתו הרבה זמן.

קיצר בסוף הסתבר הוא בחור ממש טוב עם הרבה מעלות!וסתם כי היה לי סיטגמה בראש שלא קשור..

אז שתבין דרך גורם שלישי שחבל ממש יכול להיות שזה זה 

השאלה היא אם זה סתם משו טכני

או דרך אלגנטית להתחמקות

אז שווה לברר דרכה\דרך צד שלישי

ולנסות בנחישות אך בלי נידנוד יתר

ואם היא מתלבטת...לתת לה זמן לחשוב על זה בנחת

העיקר שלא תתחמק מתוך לחץ

בהצלחה

אתה מתכוון אולי לזה שלך היה קשר רציני עם חברה שלה?

 

אל תענה לי, אלא לעצמך, ואם כן - תדע שזה עלול להיות מאוד לא טכני (גם מה שאתה נתת כדוגמא).

(ואני בכוונה לא מרחיבה כאן ).

 

 

ליתר דיוק זה ממש לא הסיפור שלי .אצלי זו סיבה טכנית אחרת לגמרי. אבל הייתי שמח יותר להבין-מה הבעיה ? לא לפגוע?     או אולי קושי להתקרב לאדם שהיה קרוב לקרוב?   אשמח להבין

 

בינהם משהו.

וזה מפדח עכשיו "לעבור" לחבר שלו..מישהו מהאזור של ההוא

אם כי כמו שאמרתי לך זה ממש לא מחייב ועוד הלכת כמה וכמה שאתה חושב עלייה!שזה משנה את התמונה!

אתה צריך להבהיר לבחורה שחבל לעבור הלאה בלי לנסות כי אתה חושב שאתה רוצה להכיר אותה בלי קשר לחבר שלך.

 

[רק כי אני לא בטוחה שיש בסביבתך גבר שידע להסביר את זה]

 

זו רק "הצעת הגשה", אני לא מכירה את הזוג ולא יודעת מה הסיפור.

 

בגדול קשר ארוך = היקשרות = נתינה הדדית.

לכן:

פרידה מקשר ארוך =
1. רצון לקלף ממני זכרונות והשפעות שלו (מכירים שאתם מתחילים לדבר כמו המדוייט\ת?).

2. להשאיר משהו גדול וטוב ממני אצלו - כל מה שנתתי לו.

 

שני הסעיפים האלה יכולים לגרד מישהי אם בן הזוג שלה חוזר לחייה כבן הזוג של החברה...