אני באמת לא מבינה בכתיבת שירים, אז אני מקבלת את דעתך, אז זה אפשרי לכתוב הרבה אבל תסכים איתי שעצם הכתיבה וההחצנה של הנושא פשוט לא מסתדר עם היהדות
אני אנסה להסביר: קודם כל שמתי לב שאמרת שהראת את המילים לרב. לא השמעת את השיר. אתה בטח יודע כמה השפעה יש ללחן ולמנגינה. לטוב ולרע.
דבר שני, זה תלוי מה אתה רוצה לעשות עם זה. שאלת אם להקליט, אני מניחה שזה לא בשביל מזכרת, מן הסתם לפירסום, לא?
הבעיה של הפירסום לדעתי היא קודם כל, לי אישית זה לא מסתדר ברוח ההלכה, דבר שני, ככה אתה רוצה להראות ולשווק את עצמך? להראות לכולם את הנפילות והדיכאון?
לכולנו יש חצר אחורית. אין אנשים בלי, וזה לא משהו שאנחנו צריכים להתבייש בו, אלה לתקן אותו, לכן אני לא חושבת שזה טוב וראוי להקליט וכולי
קנאה? פחד שנשאר משהו? לא חושבת, הלוואי שאני אתחתן עם הראשון שאני אצא איתו (אני לא בגיל של דייטים, אלה אם אתה מחשיב 16-18 כגיל נישואין, אז אני מצטערת אם לא התכוונת שאנשים כמוני יענו, באמת.)
אבל כמה מתחתנים עם הראשון שהם יוצאים?
נראה לי שזה בקטע של הדוסיות.
פעם חשבתי שהרבה קטעים של סטיגמות חסרות בסיס הם טפשיים, לא יודעת כמה תבין דוגמאות, אבל למשל ללכת עם פזור, לשים צמיד לרגל, נזם. איפה כתוב שאסור?
באמת לא כתוב.
פשוט זה לא מקובל, כששמתי צמיד לרגל חברות שלי הסתכלו עליי כבחורה X (כלומר דוסית אבל לא לגמרי) בגלל דברים כאלה, אז התעצבנתי ואמרתי שלא אכפת לי בכלל ושאין עם זה שום בעיה הלכתית, אז מה שנקרא: שיקפצו לי בזיגזג.
אבל אח"כ הבנתי שזה ממש לא נכון מה שעשיתי.
אסור לי לנהל את החיים שלי לפי סטיגמות והכתבות מהחברה, אבל גם אסור לי לחיות עפ"י עצמי. העניין הוא שילוב.
בקיצור מה שאני רוצה להגיד זה שלדעתי אותו דבר פה.
שוב, סליחה אם לא התכוונת שאני אענה
)
