פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1247)

אבל שמעתי הרבה סיפורים שדווקא אחרי השלב הזה, זרח האור.

אז אני מציע לך באמת להתייאש, יאוש גמור.

כאמור, אין לי מושג מדוע הקב"ה מנהל באופן הזה את הדברים *), אך הרבה פעמים 

זה הקדימון.

*) והתשובות כמו יתרון האור מן החושך וכד' מוכרות, אך דומה שבעינו של בן אנוש

עדיין אין הצר שווה בנזק המלך, ולא הם ולא שכרם.

או שיוצאים ממנו או שמתחתנים ממנו 

העניין הוא שה' מנסה את האדם רק בנסיונות שהוא מסוגל לעמוד בהם,

וכל עוד האדם לא מתייאש זה בד"כ אומר שיש לו עדין כוחות להתמודד.

ברגע שאדם מתייאש זה אומר ברוב המקרים שנגמרו לו הכוחות להתמודד, ולכן אז ה' שולח את הישועה

ולי זה מה שהיה. רק אחרי שהתייאשתי לגמרי נפגשתי עם בעלי.

באמת שאין לי שום עצה חוץ מאשר להתפלל...

היי לך

שלוש תשובות שהקב"ה עונה לנו:

1. כן

2. כן, אבל לא עכשיו

3. לא, אבל יש לי משהו יותר טוב!

אני לא מכירה אותך ואת הרקע החברתי שלך, אבל לדעתי את עוד צעירה! והכל בסדר.

ואת ממש לא חייבת להסכים לכל הצעה של אחות של שכנה של דודה שלך, כי זה באמת לא רלוונטי (ואת לא יוצאת כאן בררנית)

תורידי מעצמך קצת לחץ

וכמו שאמרו פה, אחרי הירידה תבוא עליה !

(עריכה: רק בלי להגיע עד ייאוש גמור לדעתי)

הוא בעצמו מורה על מרדות פנימית עדינה

הנובעת מתוך הכרה עליונה

של מוסר ושל קדושה.

על כן ראוי הוא,

כי היאוש בעצמו יחזק ליבו של אדם

שלא יפחד וישוב מכל חטא

בתשובה מלאה שלוה ואומץ רוח"

כמובן, זה מאורות התשובה של הרב קוק זצ"ל, ומדובר על התשובה,

אך אותי זה מחזק בכל מקרה.. מסתבר שהיאוש עצמו מחזק, כמו שכתב לך חסדי הים כנ"ל..

והיסורים יסורי אהבה הם, פצעי אוהב נאמנים" (אורות הקודש).

מזדהה איתך מאוד.

בעז"ה בקרוב-קרוב.

לא רלוונטי מבחינתי זה עשר שנים מעליי או שלוש מתחתי, זה רמה דתית שונה לגמרי

זה מישהו שגר 150 קמ ממני....

אני לא מספיק "בררנית", תאמין לי

וגם, להציע שוב ושוב את אותו אחד שאמרתי מאה פעם לא, ולגרום לי להרגיש מתנשאת.

לכן זה מעליב.

יקרה!
נגעת בליבי ,
אכן נשמע לא פשוט ולא קל בכלל... .
אבל- כמה שאת יכולה,
פשוט תתחזקי.
קחי לך קצת חופש, מנוחה, התאוששות
תרגעי, תנשמי עמוק ופשוט תסתכלי על המציאות ממבט שלו ורגוע... .
אח"כ תאספי את עצמך חזרה ותחליטי מה עושים להבא.
ולמה?
כי הקב"ה מאמין בך כל יום: "מודה אני לפניך... רבה אמונתך"-
אז את לא תאמיני בעצמך?!.
אל תחשבי שיהיה קל בדרך, אבל תדעי שטמונים בך הכוחות!.
כל החיים שלנו הם עליות וירידות,
וכולנו "בדרך" למשהו כל הזמן... .
כמה שזה נשמע קלישאי- אכן אם הקב"ה הביא לך את זה את מסוגלת ויכולה! וזו האמת לאמיתה.
המון הצלחה... ! 
 

יש עוד תחומים מעניינים ותורמים בחיים 

אולי תתנדבי איפשהו

תטוסי לשליחות בחו"ל

תקדמי איזה תחביב

תפתחי עסק מצליח

תמיד גם אפשר לאמץ ילד

מי אמר שכולם חייבים להתחתן??

..

בעז"ה - אני מאחלת שתתנסי בקרוב מהצד השני

אבל רק שתדעי - שאני נכנסת לפורום הזה לעיתים רחוקות

רק בגלל שכואב לי ומצער אותי מאוד!!!!!!!!!!!

לראות את הכאב והקושי של כל מי שמתמודד פה עם הלבד הזה!

אני ממש יכולה לבכות מזה, זה מציף אצלי את כל התקופה הזו..

ומשגע אותי לחשוב שיש עדיין מי שסובל..

כי אז אתה צריך להרגיש מסכן.

נכון שזה קשה "הלבד".

אבל אנחנו לא מסכנים!

לא יעזור לך!

ואני מוכן להיחשב מסכן יחד איתך

(עמו אנוכי בצרה)

מלבד מה שיש הרבה אנשים שהיו מסכנים כי היו לבד

ואז נהיו מסכנים מזה שהם כבר לא לבד...

וזה לא רחמים, אלא יותר השתתפות בקושי..

ותמיד יקטלו אותי בקטע הזה בגלל שאני נשואה.. 

ותמיד יגידו לי "את לא מבינה" ויד מבטלת...

זה ששיניתי סטטוס לא אומר שאני לא בנאדם שפשוט אכפת לו מחברות וחברים!!!

איך להגיד...מעוררת אי נוחות שכזאת כאילו - ברור שאדם ללא חתונה, ללא בן/בת זוג - הוא חסר. לא צריך להוכיח אקסיומה. ובמיוחד כאשר היא כתובה במפורש גם בתורה.

ולגבי אימוץ ילד, תשובה רצינית, גם אם לא התכוונת ברצינות - החוק קובע שאימוץ ייעשה על ידי נשואים בלבד. במקרים נדירים ביותר יאשרו לרווק/ה לאמץ ילד.

חוץ מהקטע של אימוץ-

זה מה שאמרתי לעצמי לפני כמה זמן

(אני חושב לעצמי, אם האינטואיציה נכונה ואם לא, האם היה נכון לעבור את כל הימים האלה בכזה מתח.)
את בסדר. יהיה בסדר.

בע"ה יהיה טוב!

מזל שהיה לך האינטואיציה, כך כבר נכנסת לכוננות ספיגה.

אבל בע"ה תמצאי בקרוב!

אגב, גם אם היא היתה יבשה זו לא סיבה לפסילה-

ואם יש בחור שזו התוצאה של זה שהבחורה היתה יבשה 

איזה דייט, אז ברוך ה' שהיא ניצלה ממנו, וד"ל.

אי אפשר לשלוט במעשים של אחרים, רק במעשים שלנו. ולהתפלל.

|חיבוק|.

לא נורא בעז"ה הבא יהיה בעלך

בס"ד

אבל תמיד שניה אח"כ אני גם חושבת על זה שזה לא תלוי רק בי(-בעל,ילדים...)

ושאולי לקב"ה יש תכניות אחרות

קיצר אבל כן-לא נראה לי שיש מישהי/ו שלא חושבים על זה ככה

איזה מוזר...

מעבירים את צמ"ע לכאן!

מהכתובת הרגילה זה בעייתי

כאילו, אני לא מחובר כל הזמן, אבל כאשר אני פותח במחשב את הערוץ הוא תמיד מחובר לי כבר כי אני לא מתנתק, ופתאום פתחתי עכשיו את הערוץ ואני רואה שזה לא מחובר והייתי צריך להתחבר שוב. עכשיו אני מבין, אולי זה קשור למה שקרה...

נשמע מעניין

פתחתי לשווא...

עכשיו לא אחריש עד שתזמין אותי למפגש ברוך.

בס"ד

אני הייצי קופצת למים ומאשרת את ההצעה שחיכית לה חצי שנה

אולי זה יעזור לשכוח ולהתקדם,הרי זה משהו שחיכית לו!

ה' יעזור. 

מההרגשה שלי. תלכי עם הלב שלך.

אל תהססי לקחת הפסקה.

אני חושבת שזה אומץ מאוד גדול להכיר במקום הזה שאת מרגישה שאת צריכה הפסקה.

לזמן יש כוח גדול, שיכול לרפא את הכאב.

אחרי חצי שנה של הפסקה 

אז באמת כדאי לנסות הפסקה.

זה ייתן כוחות מחודשים.

חבל לצאת בלי חשק.

לתקן את עצמינו זה עבודה של 120 שנה ובגיל הזה כבר אין בחורות לעניין

דברים ספציפיים שצריכים עזרה מקצועית  - תלוי מה אבל אולי לחכות

בס"ד

באופן כללי - במדרש כתוב שהיצר הטוב "טוב והיצר הרע "טוב מאוד". קשור לזה ש"במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם עומדים".

תמיד אנחנו ממשיכים בהתקדמות, וזה טבעי וטוב (מאוד!) שיש לנו חסרונות. תיקון המידות הוא חלק מעבודת ה' שתמיד ממשיך.

בקשר לשאלה האם לתקן לפני שמתחילים לצאת;

אני יודע על מישהו שקיבל על עצמו שלא לצאת לדייטים עד שיסיים ללמוד את הלכות שמירת הלשון, כי מבחינתו הדיבור הנקי הכרחי לבניית בית של קדושה,נקיות, טהרה, שמחה, ראיית הטוב ועוד. חשוב לו שכבר מתחילת הקשר עם אישתו לעתיד הדיבור שלהם יהיה בריא.

לדעתי אם החיסרון נחשב מבחינתך לדבר בסיסי, לא כדאי לבנות על עבודה עצמית אחרי החתונה.

חיסרון שלא קריטי עד כדי כך, לדעתי אסור לתת לו לחסום את החתונה.

בקשר לבעיות שמצריכות התערבות מקצועית - אין לי מושג ונסיון בקשר לזה, הגיוני שבמקרים כאלה מה שכתבתי ממש ממש לא רלוונטי.

בהצלחה!!

זה מחלוקת.

בס"ד

בקשר לזה, אני חושב שזה כמו מה שאומרים על ויכוחים אצל זוגות נשואים.

מרגיז אותי לשמוע את האנשים שמברכים בסגנון של "שתצליחו להיבנות מתוך הויכוחים והריבים".

ברור שעדיף שלא יהיו ריבים, אבל אם כבר היה ריב והזוג הצליח לקום ממנו - לדעתי הוא במצב יותר גבוה מלפני כן.

ברור שאנחנו צריכים לנסות להתרחק מנפילות ולשמור על הילדים שלנו, אבל אחרי שהאדם חזר בתשובה, הוא למד להשתמש בכוחות שיש בו ולשלוט בהם - ואם הוא לא היה נופל והיה נשאר "צדיק גמור" הוא לא היה מודע לכוחות האלה שיש בו ולאיך הוא יכול לנצל אותם להמשך עבודת ה' שלו.

שוב, זו דעתי, מוזמנים לחלוק.

כמה שאלות: 

1. האם חסרונות הם חלק מהאישיות שלנו שצריך לקבל אותם כמו את היתרונות. או שהם נספחים שנדבקו אלינו עם השנים ואנחנו צריכים לעבוד חזק בשביל להתפטר מהם?

2. נניח שאנחנו רוצים להתחיל לצאת ואנחנו מודעים לכך שיש לנו חסרונות, האם נעבוד עליהם לפני שאנחנו יוצאים. או שזה לא אמור להפריע.

ותודה למי שענה! 

בס"ד

אחלה שאלות! זה מורכב...

1. מצד אחד לקבל את החסרונות כמו את היתרונות, כי חשוב לקבל ולאהוב את עצמנו בדיוק כמו שאנחנו.

מצד שני, חסרונות צריך לתקן - ועל זה עובדים קשה.

בתכלס, צריך להסתכל קדימה - אני בן-אדם טוב עכשיו, אבל לבן-אדם יש כוחות שהוא צריך ללמוד להוביל למקום חיובי (להפוך את החיסרון ליתרון). החיסרון לא נספח לדעתי, אלא חלק שצריך ללמוד איך לכוון למקום טוב.

אישית אני חושב שצריך להשתדל לא "להשלים" עם חסרונות, אלא לנסות לתקן אותם. אז לדעתי בתשובה צריך לחלק בין "לקבל את החסרונות" ל"להשלים עם החסרונות". מובן??

2. הוספה קטנה על מה שכתבתי קודם: אם אנחנו נחפש טוב, תמיד נוכל למצוא בעצמנו חסרונות.
צריך לשים גבולות איזה חסרונות צריכים לעכב ואיזה לא. אז מבחינתי התשובה תהיה "תלוי"...

התייחסתי למה שהתכוונת?

תודה רבה!

גם אני חושבת ככה. אבל אני רוצה לשמוע עוד דעות של אנשים

הם נעלמים. 

הופכים ללא קיימים. 

וממה מורכב "האני האמיתי" אם לא מיתרונות וחסרונות שלנו. 

זה גורם לי לבדוק את העניין הזה לעומק...

שמעתי פעם שכדי לתקן מידה באמת צריך איזה 70 שנה... אז לא, אנחנו באים עם השאיפות, ומתחילים כמובן, ועובדים על המידות שלנו כל החיים..

 אבל לגבי בעיה שמצריכה התערבות מקצועית, אם יש משהו ספציפי שממש יכול להשפיע על המכלול של הבנאדם ולהפריע לו לנהל חיים תקינים, לדעתי, הוא חייב לטפל בזה. בשביל עצמו.

כמובן שזה מאוד תלוי בבעיה.

לדעתי, צריך תמיד להיות מודע לעצמך ולנסות לתקן את עצמך, ברור שבזוגיות יש גם מקום לתיקון המידות ויש חסרונות לכל בן אדם, אף אחד לא מושלם וגם הבן זוג שלך לא יהיה מושלם לכן בזוגויות חלק מהעניין זה לתקן. זה לא אמור למנוע מלצאת אני חושבת .

החסרונות הם המתנה שה' נתן לנו כדי שנעשה את מה שאנחנו צריכים לעשות פה בעולם.

גם היתרונות, נכון- כל איד צריך להשתמש בכישוריו ובצדדים החזקים שלו כדי לעשות טוב.

אבל התיקון של החסרונות זה משהו הרבה הרבה יותר עמוק.

לקחת חסרון, או כאב ולהשתמש בו בתור מקפצה לעומק, למשמעות, לקשר, לתפילה- זה התיקון הכי גדול שאפשר לעשות.

אבל ברור שזה עבודה אישית של כל צד- ולא אני מתקנת את חסרונות בעלי. אבל אם עושים עבודה אמיתית אז רואים שזה נהיה משהו משותף לגמרי.

אופס..

בס"ד

אני מתארת לעצמי שקורה להרבה אנשים להרגיש ככה מדי פעם..(גם לי)

אבל תחשוב על זה-אם היא הסכימה לצאת איתך אחרי בירורים וכו'

-כנראה שהיא חושבת שאתה יכול להתאים לה!

וכן-בנות תמיד צודקות אז אם היא חושבת ככה-כנראה שיש סיכוי!

וכל מה שכתבו לפני נכון גם 

גיל 120 ככה...

מתחתנים כדי לעבוד ביחד!!  אוי ואבוי אם היינו צריכים לחכות שנהיה מושלמים

כל עוד לא בחרת ונבחרת , תדאג לעצמך 

אחרי ההחלטה והחתונה והתחייבויות בכתובה.... רק אז !  תפקידך לדאוג גם לה

שימו לב אנחנו מתחילים ממחר כב׳ אדר.

מפחיד אותי להתחייב על הלכות (אני יכולה לנסות אבל לא רוצה להתחייב על זה)

אבל אשמח לעשות שעה ביום

ההלכות זה תופסת למי שרוצה

אתר חביב של שמירת הלשון, שתי הלכות +   http://netsor.org/

אגב, לא עדיף לעשות שעה ביום שבה מותר לדבר 'לושן הורע' ואז 23 שעות בלי??.. 

בס"ד

באתר של ישיבת ההסדר במעלה אדומים יש סדרת שיעורים על ספר החפץ-חיים שמעביר הרב חיים סבתו.

יש ברשותי סיכום לשיעורים שמגיע לקראת סוף כלל ב' בהלכות לשון הרע.

השיעורים מעולים לדעתי.

הסיכום יכול להקל את הלימוד של שתי ההלכות.

מי שמעוניין בסיכום מוזמן לשלוח אלי הודעה פרטית.

בהצלחה וישר כח!

מי שעוד רוצה להצטרף מוזמן

לשוה״ר והמהדרין גם ילמדו הלכות.

שיהיה לזיווג הגון שלי, (אם כבר..)

שלום

אני גם רוצה להצטרף.

תעדכנו אותי באיזה שעה והשם שלי תמר בת ציונה

תודה

שלום

אני רוצה גם להצטרף לשמירת הלשון לזיווג.

איך מצטרפים?

tamarile2@gmail.com

תודה

אפשר להעביר שמות לתפילה?
חני

בניק של בעלי

זה נשמע באמת מעיק. 

אולי תתני לו את הזמן להתרגל למציאות החדשה שלו...ועם הזמן זה יעבור.

את יכולה גם לשאול אותו על כך: 

אפשר להגיד לו "אני מרגישה שהשיחה בייננו כבר פחות זורמת..." ולשאול את הסיבה.

יכול להיות שהוא עייף. יכול להיות שהשפה הצהלי"ת זרה לך והוא חושב שלא תביני אותו. ויכולות להיות עוד מלא סיבות...  

לוקחים ממך את חירותך והופכים אותך לרובוט.

ולכן גם מאד קשה לדבר, לחשוב ולשתף.

אבל זה שהוא מתקשר יום יום, זה מראה שלמרות הקושי את מאד מאד חשובה לו, והוא כן רוצה לשתף.

עם הזמן, לאט לאט, הוא יתחיל לחזור לעצמו, ולמצוא את עצמו בתוך המסגרת הצבאית.

תתאזרי בסבלנות, ותראי לו שאת מקבלת אותו למרות הקשיים, ותעודדי אותו שזה יעבור.

בתקופתי, חוץ מהשבוע הראשון שאז התקשרתי כל יום,

במשך שבעה חודשים הייתי יכול להתקשר רק פעם (מקסימום פעמיים) בשבוע,

ורק לאחר שסיימתי את האימון מתקדם, אז היה לי את האפשרות להתקשר יותר.

אז תכיני את עצמך לסיטואציות כאלו, וזה ממש לא אומר שהוא חושב עלייך פחות, אלא רק שהוא לא יכול להתקשר.

ובע"ה תוך זמן שנקווה שהוא יהיה קצר, הוא יחזור לעצמו, ויהיה טוב.

ב"ה

אולי כדאי לדבר על דברים מהסוג של "ראיתי/שמעתי את זה וחשבתי עליך. מה את/ה אומר/ת?"

זה יכול להיות סיפור, שיר, סרט, ערך בויקיפדיה...

ומכאן זה יכול להתפתח לחוויות, ערכים, כל דבר שתרצו לדבר עליו.

זה רעיון שלי איך שיחה יכולה להיות אולי פחות מלאכותית

לשיקולך

איך אני כותב כאלה שטויות ? 

ירוק זה נראה לי מומחה פורום או משו בסגנון..

אבל זה באמת היה מזמן..

תודה בכ"מ

שחור זה כולם (= כולם היום פעם תימנים, בגלגול זה או בגלגולים אחרים)

ירוק זה מומחה (= נהיה עציץ, לא צריך להשקיע יותר)

כחול זה אתה (= צריך לסמן איכשהו אותך)

אדן זה מנהל (= צריך להיזהר ממנו)

ואני תמיד שחור

אבל אני תמיד נשאר אני, תמיד נשאר אני !!!!!!!!!

ממש מחמם את הלב 

אתה תמיד נשאר אתה 

אלמלא לא פתחתי את השרשור אלא כדי לראות אותך ואת הצ' דיינו 

אז כנראה שמשהו ברגש לא בסדר! (ולא, לא הייתה לך את ההרגשה הזו.)

ואם בכ"ז, מבחינת הרגש (וגם השכל) הכל בסדר, אז כנראה שההרגשה הזו נובעת מחשש/פחד/לחץ.

סוג של אופי מסויים של אנשים.

יש אנשים שמאוד מפחדים מאכזבות ומפחי נפש, ולכן גם אם הכל ורוד

הם יעבירו לעצמם (לפרקים או באופן קבוע) תסריט שחור, על מנת שאם

אכן הגרוע מכל יקרה, הלא הם היו "מוכנים מראש" וכלל "לא מופתעים".

ולגבי האינטואיציה הנשית:

כבר נודע בשערים ייחסי אליה. 

הפחד יכול לנבוע מהרבה דברים; פחד מכישלון (למשל: "להתאכזב, להיפגע, לפגוע, להתחיל אח"כ הכל מחדש. מי צריך את כל זה?! שב ואל תעשה עדיף"), ניסיון רע מהעבר ופחד לנסות שוב ועוד.

בתור אחת שלא סומכת על אינטואיציות במיוחד, הייתי מציעה לך לנסות להמשיך ולו כדי לדעת שניסית והתאמצת (ואם תו"כ תגלי שיש סיבה ממשית לפרידה, זו תהיה התשובה, אבל ממקום מודע יותר).

כמובן שיהיו אחרים שיאמרו לך שכדאי שתעשי מה שהבטן אומרת לך ואולי גם זה נכון. כאן אנחנו חוזרות לשאלה בכותרת.

זה לא מדע מדוייק.

הרבה אושר ובהצלחה.

אם הכל בשכל טוב וכמו שאת רוצה- לא להתייחס בכלום. בהמשך תבוא אינטואיציה אחרת...

(כמובן שזה תלוי בך, ואם את מודעת לעצמך וכו', אבל סתם הרגשה פסיכולוגית.. אם הכוונה לזה)

תראי, אני לא חולה

וקשה לומר שאני נורמלי...

מי אמר שחייבים להיות נורמלי?

אולי נעיף את הנורמליות הזאת לכל הרוחות, ונעשה מה שבא לנו?

אוף!

ולא הבנתי מה הקשר של אמא שלך נושא הדייטים? היא חושבת שתתחתני עם מי שהיא תבחר?

נניח שהבחירות שלך לא נורמליות, אז מה? זאת את, וזה את שצריכה לבחור

ואם את בוחרת כך כנראה שזה מה שטוב לך.

לא ברור!

זה להפסיק לשקוע ולהתעסק איתן כל הזמן...

כשאדם נכנס לדיכאון, אם הוא כל הזמן יסתובב סביב זה, הוא לא יתרפא אף פעם, והמצב רק יחמיר.

לדעתי צריך לחיות חיים כמה שיותר רגילים, עם שמירה מסויימת על מודעות למצב.

בד"כ במחלות נפש, ובמחלות קשות בכלל, ההתעסקות סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

תהיי אופטימית, תאמיני שאפשר לצאת מזה, וגם יש לא מעט אנשים שהצליחו לצאת מזה.

תתמקדי בטוב, תשמחי, תאמיני בה' שכל מה שה' עושה הכל לטובה.

ובע"ה נזכה לשמוע ממך בשורות טובות!

אני ממש מזדהה איתך מצד אחד, וממש מבין את הרצון שלך לפרוק.

ומצד שני אני חושב, שבהתעסקות היומיומית שלך סביב המצב שנקלעת אליו. במקום לנסות להמשיך הלאה, את רק מזיקה לעצמך.

לגבי מה שכתבת שאת לא נורמלית,

ההגדרה המדוייקת של "נורמלי", זה ממוצע +/- סטיית תקן.

מכיוון שלכל אדם באשר הוא, יש שגעונות כאלו ואחרים, ואין אפשרות אנושית לחשב את הממוצע.

אז צריך סטיית תקן מאד מאד חזקה, כדי לא להיות נורמלי.

אז נראה לי, שכל עוד את מסוגלת לחיות בחברה, ומסוגלת בסה"כ לחיות חיים תקינים, את לא יוצאת מגדר הנורמליות.

יש לך רק בעיה מסויימת שכדאי ומומלץ לטפל בה.

זה יכול להיות דבר טוב, ומקום לפורקן, או לכל מיני תהליכים אחרים.

אני רק חושב שבשבילך, כדי לא לקיים את המשוואה שכתבתי לעיל:

ההתעסקות מרובה סביב המחלה => עצבות, וכשיש עצבות => החמרה במחלה.

כדאי לך לא לשקוע כל הזמן במחשבות על המחלה, לא צריך לשאול כל הזמן את החברות שלך וכד' אם את מתנהגת נורמלי.

וזה גם לא טוב להתייחס אל עצמך כאל אדם לא נורמלי, המחשבה הזאת רק תמנע ממך להתרפא.

נסי להתרכז בטוב, בחיים שלך מעבר למחלה, למלא את החיים שלך במשמעות (זה יכול להיות לעבוד בעבודה אינטנסיבית, או להרים פרויקט גדול וכד' - דברים חיוביים שיעסיקו את המוח שלך. וכשהמוח שלך יהיה מלא במחשבות חיוביות, אז המחשבות השליליות כבר ידחקו מעצמן לפינה).

מצד שני לשמור על מודעות למחלה, ולא להזניח אותה, ולטפל בה בכלים הרפואיים האפשריים.

(וגם לא להשקיע כוחות בהתכחשות, זה בד"כ מבזבז המון כוחות לשוא. אבל זה כבר שלב שנראה שעברת אותו.)

כנראה שהיא עושה את מה שהכי טוב לה.

בכל מקרה, אי אפשר להגיד לאדם להפסיק להתעסק עם משהו שהוא חלק ממנו, חלק מהחיים שלו. מחלה, בעיקר נפשית אופפת את האדם כל היום, כמו מן כאב כרוני שלא עוזב , אבל בנפש.  ולא עוזר להגיד לו לשכוח ממנה. כפי שזה משתמע מהכתוב, היא דווקא כן ממלאת את החיים שלה במשמעות. ואגב, "להעסיק את המוח" לא תמיד טוב לאנשים עם קושי נפשי. לחץ ועומס לעיתים מחמירים את המצב. לפעמים זה לא עובד כמו אצל אנשים רגילים שעומס מרחיק מהם מחשבות שלא נוח להם איתן, זה עלול לגרום גם לפעולה הפוכה.. זה מאוד אינדיוידואלי, כל אדם צריך לעשות בדיוק מה שטוב לו. כנראה שזה הכי טוב בשבילה.

מקווה שלא חירטטטי יותר מידי 

לא כתבתי שהיא צריכה לשכוח מהמחלה, אלא שלא תשתקע בה ותסובב את חייה כל הזמן סביבה. ולשמור על מודעות למחלה.

ולא כתבתי שהיא צריכה להיכנס ללחץ ועומס, אלא שתמלא את החיים שלה במשמעות ובמחשבות חיוביות.

אם לא שמת-לב, כתבתי בסוגריים דוגמאות לפתרונות, ולא מה היא צריכה לעשות.

וגם בעצבות יש רמות, מ-לא שמח ועד דיכאון עמוק. אז גם אם אין אפשרות שלא תהיה עצבות, צריך לשאוף שזה לא יגרר לדיכאון.

ודרך אגב, מחלות נפש הרבה פעמים פועלות כמו נמק. שבנמק, התאים בגוף מתחילים להרוג את עצמם.

כך גם לא מעט מחלות-נפש גורמות לנטיה אובדנית אצל האדם. (לאו דווקא במכה אחת, זה יכול להתחיל בין השאר בשקיעה במחלה, ומשם לאפתיות, ומשם לדיכאון וכו' וכו')

והדרך להתרפא תהיה ע"י עזרה ותמיכה מבחוץ, כך שלא תמיד חולה-נפש יודע מה טוב לעצמו.

אני חוזרת בי.

קשה לפרוץ ולהיות ייחודיים ולבטא את מי שאת כאשר את לא בטוחה מה גבול הטעם הטוב, מה מותר ומה אסור...

אני כ"כ מעריכה אותך על ההתמודדות הזאת!

את מבטאת את הקושי שלך בצורה כ"כ בהירה.

לשבת עם אמא שלך ולהסביר לה את הקושי (או לכתוב לה...) לא יעזור?

בהצלחה!

גם ככה יש לך מספיק אתגרים בחיים

ונשמע לי שההערות של אמא שלך רק פוגעות לך בבטחון ובתחושת האימון בכוחות שלך

כמובן,ברור לי שהיא לא עושה זאת מכוונה רעה

הכל מאהבה ודאגה

אולי תוכלי למצוא זמן רגוע

ולהסביר לה בעדינות שהמשפטים האלה רק מחלישים אותך

המון כוחות!!

זה רק מזיק. אפילו אם ייאמר משהו נכון על-ידה - אבל הנזק שבחשש התמידי שמשהו לא נכון, וגם בהחלשה, הוא גדול מידי.

אל תקשיבי למה שהיא אומרת "את לא רגילה" - זה גרוע וחמור. 

ב. אחר כך - להתייחס לכל הערה שלה כאילו "מישהו אחר" אמר. כלומר: בהיות שיכול להיות שמתוך דרישת טובתך היא תגיד משהו אמיתי, אז את צריכה קודם כל לנטרל את זה ש"היא" אמרה, כי זה כבר לחץ..  אלא לחכות קצת, ואח"כ לחשוב על דבריה מצד עצם האמירה, כאילו, נניח, קראת באיזה מקום אמירה כזו - ואז להחליט. או בעצמך או בהתייעצות עם אנשים אמינים.

ג. תגבירי את הביטחון העצמי. מה שאת חושבת הוא לא "רע" או "משוגע". צריך עולם ערכי ברור: גבולות הלכה, תפיסה תורנית, שאותם לא עוברים בשום אופן - כבר יש "עולם נורמלי". אחר כך, את חייבת להאמין שיש לך גם תחושות בריאות, נורמליות, מתוך עצמך. "מישהו מוצא חן בעינייך" לא כי הוא מצא חן בעיני מישהי אחרת.. זאת אומרת, את לא רק "מחקה" אלא חשה מתוך עצמך. תאמיני בזה. בחברות תיעזרי כדי לבקר את ההרגשות וכו', אבל לא מתוך אי אמון ביושר הרגשותייך/ מחשבותייך הנורמליות.

תאמיני בעצמך - בצד הלימוד התמידי, ככל אדם, איך ראוי לנהוג וכו' - ותגלי יותר את עצמך.

זהירות - זה גם לא לפחד יותר מידי.

שהוא אמנם די בסדר

אבל אבא שלו ממש לא

והוא כל הזמן פוחד שמשהו לא בסדר אצלו ומכלה אנרגיות בלהיות נורמלי 

ובלפחד שהוא לא נורמלי

וזה עצמו הופך אותו לקצת לא נורמלי....

ומאחלת לך הרבה הצלחה ורק טוב.

כמו שכתבו כאן כולם -  הייתי קצת מנתקת את אמא מנושא הפגישות. איך?

פשוט לא לשתף אותה.. (אלא משהו אחר במקומה, בכל זאת שידעו איפה את נמצאת. לדעתי כל אחת צריכה לדאוג שמשהו ידע על פגישה שלה). יש הרבה שלא משתפות את ההורים בכל פגישה. אני בכלל לא הייתי מרגישה נח לספר לאמא שלי על משהו שמוצא חן בעיני (זה אישי כמובן). רק מדי פעם מעדכנת בהתקדמות. תבחרי את המינון שמתאים לך לשתף.

שתזכי לבשר בשורות טובות!

יקירתי, את נשמעת כל כך הגיונית וברורה ! למרבה הצער, מה שאת מתארת, זה סימפטום קלאסי של סכיזופרניה. ברור, על כן, מדוע אמך דואגת לך. אבל, מצד שני, יש היום תרופות שמטפלות במצב הזה. מצד שלישי, אם המצב לא כל כך קשה, ואת יכולה להתמודד איתו, אז עדיף לא לקחת תרופות כי לתרופות יש, לפעמים, תופעות לוואי לא רצויות.

באמריקה ישנו מתימטיקאי ידוע שחולה בסכיזופרניה, והיה מאושפז בעבר, אבל הוא למד להתעלם מהקולות בתוך הראש שלו. הוא אומר לעצמו: "זה לא אמיתי. הקולות האלה הם המחלה." והוא פשוט מתעלם מהקולות האלה וחי חיים נורמליים. ראיתי ראיון איתו לפני כמה שנים בטלויזיה הציבורית הלוא מסחרית [P.B.S] . תהיי בריאה ותרגישי טוב! בהצלחה.

אנשים תיזהרו לפני שאתם מאבחנים מישהו...

רק פסיכאטר יכול לקבוע שמישהו חולה בסיכוזופרניה וגם זה רק אחרי בדיקה.

תיזהרו לפני שאתם קובעים דברים! 

(מה גם שהבחורה אומרת שהיא כבר מטופלת) 

ממקלדת...)

וגם להיזהר לפני שנותנים עצות לטיפול!

היא יודעת בדיוק מה היא חולה

והיא כתבה במפורש שאין לה סכיזופרניה

אנשים כאן ולא בשבילה... (היא נשמעת לי מספיק חכמה להתעלם...)

לק"י

כי אמא שלך מעורבת רגשית ויש לך צורך ורצון לגונן עלייך, ולכן לא תמיד היא יכולה לתת עצות אובייקטיביות (כמו שאני מבינה ממך).

אני שואל כמתבונן מהצד (כך שאולי אני לגמרי לא מבין ולא בכיוון - מתנצל מראש), כתבת שחבירות שלך יודעות ומסתדרות אתך. לפי מה שכתבת, למה את כ"כ פוחדת ורודפת אחרי הנורמליות?

מה שלדעתי כדאי שתעשי, פשוט אכן אל "תדברי על זה", אם בכל זאת תעשי איזה משהו ממש מוזר שתהיי חייבת להסביר את עצמך זה יהיה לאחר תקופה שהכירו אותך וידעו שבשוטף, סה"כ את 'שפויה' וגם הם יסתדרו אתך. כל עוד זה לא פוגע בתפקוד התקין והיום יומי מצבך טוב.

דרך אגב, אם לוקחים את התכונות של כל האנשים וכל התכונות שיש - ס"מ גובה רוחב אורך צבע עניים שער והכל ועושים ממוצע של כל האנשים בעולם (שואף לאינסוף פרמטרים), אף אחד לא נורמלי. יש קרובים יותר ויש קרובים פחות.

תאמיני בעצמך!

בהצלחה

אם הבנתי נכון את שומעת קולות. אם תחשבי על זה זה די מגניב. קצת נבואי אולי. כדאי לך להסתכל בסרטון הזה: https://www.ted.com/talks/eleanor_longden_the_voices_in_my_head#

מקווה שהוא יעזור במשהו

בכל אופן אני מגדיר בעיה רק משהו שמפריע. אם זה לא מפריע זה לא בעיה. 

שאני משתדלת לקרוא.

להגיב בפורום ציבורי לא מתאים לי

להגיב באופן אישי - אולי בהמשך.

אם את מעוניינת, יש קבוצות פייסבוק יעודיות.

מדהימות.

(יש הרבה אנשים שמצטרפים אליהם בעילום שם)

אשמח לשלוח לך קישורים.

אפשר להקדיש לך דידי שיר?

אז קבלי את "מה שאת אוהבת" של גלי עטרי.

באהבה.

והערכה גדולה.

ללמוד להשתמש במשחק הזה,

O על מה או מי שמקדם אותך ו-X על מה או מי שמוריד אותך,

אפשר לעשות זאת בכבוד אבל יחד עם זאת ללכת עם האנשים שמרימים אותך

ולא אלו שמורידים אותך.

יחד עם זאת, את חשובה לאמא שלך והיא דואגת לך

אלא שהיא לא יודעת להביע את דאגתה ומוציאה אותה

כנראה בצורה לא נכונה,

היא באה ממקום של התגוננות דאגה וחשש,

לכן כדאי שתשוחחי איתה על-כך, שדרי לה ביטחון שאת נמצאת

עם חברות שעוזרות לך ושאם היא רוצה לעזור לך כדאי שתשמור את חששותיה לעצמה

או תפרוק עם אחרים ולא אצלך, תבהירי לה שהיא יכולה לדבר איתך על הכל אבל לא ממקום 

שמוריד אותך ולא מאמין בך.

דברי איתה בכבוד אבל תבהירי את התוצאה של השיח שלה.

בהצלחה רבה רבה ...

לשרשור הזה 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t624674#6983657

אפשר בעצם להגיד שבתוך הייאוש עצמו מסתתרת מידת הגאווה - האדם גאה מכדי לתת קצת מקום לקדוש ברוך הוא לפעול את שלו, ולא מאמין שיש מקום בחיים שלו לפעולותיו של הקדוש ברוך הוא להיטיב עימו...זה גם סוג של גאווה...

אשריך!

בס"ד

שבהתחלה,בפעמים הראשונות חשבתי שזה יעבוד ואפילו בררתי אם הוא מעוניין..

מסתבר שלא אבל המשיכו להציע לי אותו ואני יודעת שבזמן הזה הוא לא יצא עם אפחת אחרת...

קיצר,קצת(מאד?)מוזר..

פעם הציעו לי גם מישהו כמה פעמים ומכיוונים שונים לגמרי (מורה בבית ספר שלימדתי, חבר של אבא שלי, ושכנה שלי).

והיה נראה לי לא מתאים לחלוטין והייתי בטוחה בעצמי, רק מהספק התחלתי לחשוב שאולי יש משהו.

אבל מי שהיא אמרה לי שאין בזה שום דבר וזה לא אומר כלום ושאני צריכה להמשיך להיות בטוחה בעצמי.

אני לא חושבת שיש כאן מסרים סמויים מהקב"ה. תהיי שלמה עם הבחירות שלך.

ואז את צריכה לא להיפגש איתו

בס"ד

של הצעות הפוכות!

נראה לי שאני אמשיך הלאה בחיים

אבל כן מגניב הקשר הזה, חניכה, מדריכה... |מפחד להגיד שלי היה משהו כאילו כמעט קרוב למקרה של טלנובלה מהסרטים, משהו שונה, אבל הזוי...|