(אני בכוונה כותבת מניק אחר)
הכל הלך טוב, היו נושאי שיחה שרק חיכו כל אחד בתורו לרגע שנקדיש לו את מלוא תשומת הלב ואת מלוא ההתרכזות והקדושה שמתאימה לו. חיצונית- אחלה! פנימית- אחלה! בקיצור, המון v. תיכננו שנדבר בטלפון. (יצאנו לפני כשנה והפסקנו אחרי כמה פגישות, ועכשיו זה כבר כמה שבועות) הוא חשב שאני מתקשרת באותו הלילה כדי לדבר רגש וכו'... (מסתבר שהוא ציפה בקוצר רוח וכו') ופשוט אמרתי, ברוגע... תקשיב, לא התאהבנו. היה שקט קצת זמן...
שוב, הכל זרם. חיכינו לראות אחד את השני. אבל זו כבר פעם שניה שאנחנו משתדלים להיות בסדר ולנסות שוב, ואולי... ותכלס- אין התאהבות... אין...
חבר'לאך... ראיתי תגובה על "אהבה כן התאהבות לא". למה לא?
חייבת להיות התאהבות. חייבת!
(אגב, קל לדבר כשזה על אחרים, כשזה אתה- אתה פתאום קולט, שוואלה באמת הכל טוב... אבל אני לא מאוהב!)
משהו שמוריד על כזה דבר- זה בסדר, מוסרית? הוא טען לפני שמעולם הוא לא הרגיש כך כלפי בחורה, והוא הכיר המון... אבל הוא לא העלה על דעתו שאני מחפשת להתאהב.
אני לא... אני פשוט חושבת שזה אמור לבוא, ואם זה לא בא... אז זה לא זה.
או שהיו היום שני בחורים שהסתכלו על שתי בחורות בשני אוטובוסים שונים היום...
..
הא?
)
)