פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1248)

סיקרנת אותי, איזה דיון אפשר לעשות על זה?? חוץ מכמה גן עדנים יש למי שפתח את הפורום...

אבל אני עדיין רוצה.

כשיש משו מסויים וברור זה מרגיע..

(הפחדים הגדולים ביותר שלי בעניין הם 1. שלא אצליח לספק לאשתי מה שנחוץ לה, בתחום הרגשי בעיקר, ו-2. שמישהי תסתנוור ממני בהתחלה ואחרי החתונה תתאכזב קשות.)

אבל כשאני בונה קשר, אני מסתכל על החתונה לא כמטרה אלא כאמצעי.

(אין מצווה עצמאית להתחתן, אלא זה שילוב של מצוות עשה של "פריה ורביה" + מצוות ל"ת "לא תהיה קדשה בעמך" + הנחיה של הקב"ה "לא טוב היות האדם לבדו..". ולכן גם ברכת האירוסין היא קצת מוזרה בנוסח שלה "ברוך..ואסר לנו.." - לא קיימת עוד ברכה על איסורין, וחז"ל לא תיקנו ברכת המצוות על אירוסין או נישואין)

 

ולכן הקשר לא יבנה מבחינתי בצורה טובה, אם המטרה שלו היא נטו חתונה.

אני מחפש את העזר כנגדי, וכשנרצה לחיות ביחד, אז הקב"ה מצווה אותנו להתחתן.

(כמובן שלא אבזבז את זמני עם מישהי שברור שלא נרצה להתקדם לבניית בית נאמן בישראל,

אבל ההסתכלות בבניית הקשר, לפחות בשלבים הראשונים, הוא לא על החתונה)

על זה ככה, בניסוח שלך.
זה כל כך נכון בעקרון, ומוריד את הלחץ סביב נושא החתונה.
יש גם עניין שלדעתי מגיל מאוד קטן אנחנו הבנות מדברות הרבה על חתונה (יש שיקראו לזה בל"חיות), ויש סביב זה הד שבסופו של דבר יוצר לחץ סביב החתונה..

לא כאמצעי. "כל אדם שאין לו אשה אינו קרוי אדם" [יבמות סג.], להתחתן עם אשה הוא דבר בסיסי וטבעי ביסוד המציאות.

חתונה הוא הזמן שמתחברים הנשמות ביחד בפועל כמבואר בזוהר ובמקובלים.
בלי חתונה אין שום משמעות הלכתית לקשר ביניהם, אחרי החתונה יש את כל החיובים של האיש כלפי אשתו, ואשה כלפי בעלה, ובמילא כל האיסורים של אחרים להתערב בקשר.

חתונה הוא יוצר את הקשר המהותי בין האיש לאשה, שמוכן להיות מעון לשריית השכינה!

כי לכאורה זאת ברכה שהיו צריכים לברך בזמן הלידה..

הקב"ה בכבודו ובעצמו ראה בזה דבר טבעי: "ויאמר ה' א-לוקים, לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו"

 

החיבור הוא טבעי ורצוי.

אבל החתונה עצמה, היא אמצעי ולא מטרה.

החיבור הוא המטרה!

ולא פעם יש לי תחושה שמרוב התעסקות באמצעי, המטרה מתפספסת.

לא פיקפקתי חלילה בדברי רבותינו הקדושים!

בחתונה, מתי שהיא מוגדרת כ'אשתו'! החיבור רק נעשה ע"י החתונה!

[אם רק היה את הפסוק היה אפשר להבין כהבנתך שחתונה רק אמצעי, ולא קשור מהותית לחיבור. חז"ל מלמדים אותנו לא כהבנתך אלא שהחתונה עושה את החיבור ומגדירה את האדם כאדם.]

כתוב "על כן יעזוב איש.. ודבק באשתו והיו לבשר אחד", אז גם את זה חז"ל לא באו לחדש.

הם באו לחדש את החשיבות שבחיבור (כדעתי), ולא את החשיבות שבחתונה (כדעתך).

כי אם כן, עפ"י דבריהם, הייתי יכול להתחתן, ולא להמשיך להיות שרוי עם אשתי.

והחשיבות היא להיות שרוי עם אישה, שזהו בדיוק עניין החיבור התמידי.

 

וכך גם עפ"י דבריך, החתונה היא אמצעי ולא המטרה בעצמה.

לא הבאת שום הוכחה אמיתית לדבריך!

את החיבור.
גם כאשר איש ואשה אסורים זה על זה נגיד בזמן הנדה, או רחוקים זה מזה, הם מחוברים נשמתית, וזה נעשה ע"י החתונה.

להגיד שחתונה הוא אמצעי זה כמו להגיד, שאוכל הוא אמצעי להיות שבע. אני מסתייג ממשפט כזה, כי מה שיוצר את השביעה היא האכילה, כך גם כאן.

הקשר הנבנה בדייטים, הוא לא בר השוואה לחיבור האמיתי של הנשמות הנעשה ע"י חתונה.

[לגבי הפסוק שהבאת 'ודבק באשתו' הוא לא מדבר על חתונה, אלא על מעשה הביאה לפי חז"ל וכמובא ברש"י שם]

מהחז"ל שהבאתי רואים שברגע שהיא כ'אשתו' וזה מיד אחרי החופה, הם נעשים ישות אחת.

המילה חתונה, כשהקב"ה כתב את התורה.

 

ושוב פעם, אתה מפרשן את דברי חז"ל כהבנתך, לא נכתב שם מילה שמעידה שהחתונה היא מטרה כשלעצמה!

 

אין שום העדפה לפירוש שלך על-פני פירוש אחר..

 

בסופו של דבר, מכיוון שהסיבה שהקב"ה אומר שבגללה הוא יצר את הקשר המיוחד שבין אדם לאשתו,

הוא בגלל "לא טוב היות האדם לבדו". וכל אחד ימצא את הדרך שלו האישית למצוא את הטוב.

אם לך, עצם החתונה זה מספיק כדי שיהיה לך טוב, אשריך!

 

 

נ.ב.

לא הבנתי איך הסקת מדברי שהקשר לפני החתונה הוא בר השוואה לקשר שלאחר החתונה

לקשר, ולא רק אמצעי. הוא היסוד שמחבר את הנפשות, וע"י זה אפשר להעצים את הקשר אח"כ, על ידי מעשים של קרבה.

היה ברור לי בדעתך, שאתה מבחין בין קשר לפני החתונה לאח"כ, וברור לי שאתה סובר שאח"כ הקשר יותר עוצמתי.

הנקודה שאני חולק על ההודעה הראשונה שלך, שאני לא רואה את החתונה כהמשך לדייטים, ורק כדבר שמקבע ומעצים את הקשר.
אלא אני רואה חתונה כדבר ההלכתי והרוחני שיוצר את עיקר הקשר והחיבור בין הנשמות.
על גבי הקשר הבסיסי הזה, מבטאים במעשים מקרבים כל החיים את הקשר.

אבל אני יודע שאצלי, אם אשים את החתונה כמטרה העיקרית בפגישות.

אולי נגיע לחתונה, אבל לא נגיע לאפקט של חיבור הנשמות.

כי החתונה באמת יוצרת את החיבור בנשמות, ואני גם מאמין בזה.

אבל אם המטרה תהיה החתונה ולא החיבור, אז לא יווצר החיבור של הנשמות בזמן החתונה.

לפני כן- לא.

זה עניין של אמונה.

'כל ההתחלות קשות'
כל דבר חדש מלחיץ, לאו דווקא חתונה, גם כשמחפשים מקום ללימודים זה מלחיץ (אבל פחות)

2+3 ביחד
לרוב מעט, אבל יש זמנים שקצת יותר

אבל זה לא אומר שאני לא רוצה איי פשוט אדם פחדן

2-3

2-3

כרגע 3

השיר של טום ג'ונס she's a lady מייצג בעיני הרבה , אבל זה בעיקר סתם בשביל ההרגשה הנחמדה ,

 

בחורה מלאת חסד , שיודעת את מקומה (ביחסי איש ואישה) , עם לב טוב (שזה סוג של חסד ) שתהיה נעימה לזולת ותמצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם , לגבי המראה - קשה להגדיר מראה מושלם (מה גם שאפשר ללמוד לאהוב מראה מסוים אחרי שאוהבים את האישיות) ,

 

מקווה שזה הגיוני ועוזר משהו, אדר שמח!

וביתר רצינות - בחורה שמשרה טוב על סביבותיה. שנעים להיות לידה, שאתה פשוט יכול "להרגיש" - כמה שזה נשמע מוזר - את טוב הלב שלה שופע ממנה.

 

זאת בחורה מדהימה, מבחינתי.

גם נאמנה,

איך תתארו בחורה מדהימה? לצורך העניין תחשבו על חברה מדהימה או משהי שנתקלתם בה במהלך חייכן (ואמרתן עליה שהיא מדהימה) אילו תכונות אופי היו לה? ואיך היא נראתה?

בנים, תודה! עזרתם לי מאוד!!

בחורה עם מידות טובות שנעים להיות בחברתה

עדינה.
מאמינה.
עם חיוך תמידי.
מלאת כוחות.
עם עצות נכונות וקולעות.

ואי אפשר להפסיק ללמוד ממנה

איזה קטעים שעכשיו גם קוראים לי ככה.. שיא הלא מכוון

בדרך כלל מדובר במישהי עם לב טוב במיוחד (אוהבת לעזור ולגרום טוב לאחרים), עדינה (בפנימיות) וצנועה,

בחורה נחמדה ונעימה שכיף לאנשים להיות בסביבתה,

ועם הרבה רצון לעשות את רצון ה' (רצון שמתבטא גם במעשים, כמובן..)

 

אני דווקא לא מסתכלת על הצד החיצוני, כי זה מתנה מה' ואין מה לתלות את זה בבחורה.

(הוא גם ממש לא רלוונטי, כי לכל אחד יש טעם אחר. וה' נותן את חן האישה על בעלה)

 

דווקא יש לי חברות כאלה..

 

 

 

 

כשאני אומרת על בחורה שהיא מדהימה- זאת בחורה שיש לי הרבה יותר מה ללמוד ממנה לעשות מאשר ללמוד ממנה שלא לעשות...

וברוח הפורום 

 

 

שלא יהיה לה ת'תסרוקת הזו

בס"ד

 

מה קרה לכולנו? ממתי הכל צריך להיות מהמם והורס וגדול מהחיים וכל הגוזמאות האלו?

 

מאיפה זה מגיע ולאן זה מוביל?

מישהו רוצה לחיות לצד יצור שמדהים אותו כל הזמן?

כדאי להירגע ולחפש את האדם הטוב, הישר, המחונך והצומח מבחינה אמונית, האדם שתרגיש יכולת לצמוח ולהשתפר במחיתו. זה הכל!!

 

 

אבל היא תפוסה 

אופי: מישהי שיכולה להכיל ולקבל, עדינה, טובת לב, שמחה, אופטימית, סבלנית, חכמה, דתיה.
יופי: מאד תלוי באופי, כי אצלי יופי של בחורה מאד מושפע מהאופי.

סתם.
גם..

נראלי ענווה. כזאת שעושה הרבה אבל בשקט. בשביל להיטיב ולא בשביל שיכירו אותה.
יודעת מה היא שווה ומה טוב בה ומשתמשת בזה כמה שאפשר, אבל לא בגאווה אלא בהבנה שזה מה שהיא..
ישלי כמה 'מדהימות' בראש וזה המשותף לכולן.. אז... נראלי..

 

<פתאום ראיתי שעניתי פה פעם באמת היה מוכר לי תקחו את שתי התגובות ביחד>

בס"ד

 

מבחינתי זה הבסיס. השאר כבר מגיע מאליו.

ארר.

טסטרים שובניסטים!

לאנורא. 

בעז"ה ההוא שאמר בפורים- גזר, והקב"ה יקיים

אבל אין לי איך לעשות אותו.

 

נגמר הכסף.

לכם גם להגדיר את האדם כמדהים, או בגלל שזה מתנת שמים פחות תתפעלו מזה?

ברור שמתנת שמים מדהימה גם היא, הלא אם תשמעי על עילוי בתורה שיש לו זיכרון מטורף והוא זוכר הכול - את תתפעלי

 

ואם תשמעי על איזה שמשון (בקרוב אצלנו) שיעקור את שערי עזה ויעשה מעשי גבורה (אע"פ שזו מתנת שמיים בלבד)

 

גם תתפעלי , אז אני מניח שיש להעריך ולהתפעל גם ממשהו שהוא יותר מולד ולא נרכש

אם הוא רק בינו לבין עצמו חושב על מישהי, ורק בבירורים הראשוניים בלבד - הייתי אישית אומר שאין בעיה שתפני אליו באופן ישיר או דרך צד שלישי ותציעי לו את עצמך (כן, להיות אמיצה ) - כיוון שעדיין אין אפילו התחלה של התחלה של מחויבות כלפי מישהי אחרת מצידו.

 

אבל אם הציעו לו מישהי והוא כבר התחיל לברר עליה והיא יודעת שהוא מברר, וזה כבר נראה שהולך לכיוון שהוא רוצה לצאת איתה לפחות כדי לבדוק - נראה לי שזה כבר יותר בעייתי לנסות להתחיל איתו כעת, כיוון שמבחינתו הוא אמור להיות כרגע בתוך קשר אחד בלבד, איתה - וזה לא הוגן לעשות לו את הניסיון הזה...

 

הרי בכל מקרה אם הוא שייך משמיים לחברה שלך, לא יקרה כלום אם תחכה, תראה שהוא הפסיק כבר לצאת עם המישהי האחרת, ורק אז תציע את עצמה...

כתבת 'סטלן חברמן תמיד מדבר איתי'

קרה לי מקרה דומה -
שנה שעברה עשיתי שרות ביסודי והיה שם מורה אחד שבהתחלה היה ממש ביישן ואחרי זה, זה היה נראה שהוא מנסה להתחיל איתי..
הוא אפילו ביקש שאני אסרוג לו כיפה (וזה הרגיש שהמצב מתקדם..ושהוא בקטע..)

בסוף פניתי אליו דרך צד שלישי ומסתבר שהוא בכלל יוצא עם משהי..
ושהוא סתם נחמד כי זה האופי שלו - לוקח לו זמן להפתח.. (הוא דיבר ככה גם עם הקומונרית)

אבל בגלל שהוא ביקש כיפה חשבתי ככה |מתגונן|

אז לדעתי, כדאי לחברה שלך לברר קודם אם הוא לא כזה שזורם עם כולן..ורק אז לברר דרך צד שלישי..

(אופי של קומונר - סוג של - אם הבנתי אותך נכון..)

בכל אופן, שיהיה לה ב"הצלחות!!

* הוא לא יודע שזו אני..

אז אני ממליצה גם לחברה שלך שכשהיא מבררת שלא ידע שזו היא
(היא יכולה לדבר עם אחת המורות שם שיש לה קשר טוב איתה שתברר ורק כשהוא נותן את האוקיי להגיד לו שזו היא..

וברור שזה צריך להשמע כאילו זה הרעיון של המורה (ולא של חברה שלך..)

תהייה בקשר עם מורה בבית ספר. שתחכה שתסתיים שנת השירות. מרגיש לי לא נכון אתית קשר שכזה.

(מוזמנים לחלוק עלי, אבל זאת דעתי...)

למה?

אין פה יחסי מרות.

הבת שירות כפופה למנהל/ת ולרכזת שלה ולא למורה...

מה הבעיה?

רואים אחד את השני כל הזמן..

באיזה שהוא שלב יש סיכון שהתלמידים ו/או הצוות יגלו וזה לא שייך..

לדעתי - אם שואלים באופן אובייקטיבי על מקרה כזה - התשובה היא שלא שייך

שניכם במקומות שונים בחיים ( כמובן לא מהבחינה הפיזית)  לא בגלל פער הגילאים שהוא בסה"כ.... בסדר אלא החוויות שעברתם בחיים וההזדמנויות והציפיות אינן שוות- מה שלדעתי יוצר פער גדול

ההתייחסות שלו אליך יכולה לנבוע מהאופי החברמן שלו כפי שהגדרת או מכך שאת טיפוס שכיף לדבר איתו במיוחד אם שאר צוות המורים יותר מבוגר או נשוי והוא מחפש לו את הדומה אליו בסטטוס...

 

עם התייחסות למקרה הספיצפי, אני לא מכירה את המקום, הסיטואציה ואותך כך שקשה לומר כן - לא - אולי

צריך לבחון ולהבחין..

ברור שחסרונות שאני יכול להשתפר בהם ואני שואף שיום אחד אשתנה. הייתי רוצה שלמרות זאת
דברים שלא כ"כ תלויים בי (מה זה כבר יכול להיות ) אז הייתי שמח שזה בגלל
ויש דברים שאולי נתפסים בעיני רבים כחיסרון ובעניי הם יתרון. אז וודאי שהייתי רוצה שזה יהיה בגלל

אם זה באמת חיסרון אז אין מה לצפות שיאהבו אותו.
אף אחד לא ׳אוהב׳ חסרונות.
אני מאמינה שכשרואים את המכלול של הבנאדם אוהבים אותו למרות החיסרון,
ועם הזמן אולי גם לומדים לאהוב את החסרון...
בכל מקרה זה לא מגיע מיד.

"כולך יפה רעיתי ומום אין בך"!

החסרונות הגדולים שלי הם דברים שאני רוצה לתקן

חיסרון זה משהו שלילי?!!, איך אפשר לאהוב בגללו?

או שיאהבו בגלל או שיאהבו למרות. העיקר שאני אתמודד עם החסרונות ואנסה לפתור אותם ( אם אפשר..).
בכל מקרה - גם אם יאהבו אותי בגלל החיסרון, אם אני חושב שזה חיסרון - אני לא אמנע מלתקן אותו כדי להמשיך להיות אהוב.

בזכות החיסרון...
בגלל זו תוצאה שלילית...
כמובן שתלוי כמה החיסרון משמעותי בעיני... (לדוגמא אני לא יודעת יפנית, זה חיסרון, אבל לא משמעותי בעיני... אז לא ישנה לי)

למרות שבכמויות שאני מדברת בעברית- אם הייתי יודעת עוד שפה בכזו רמה- היו חסרות לי כמה שעות ביממה לדיבורים :-‏E

את רוצה שבעלך לא ירצה אותך בגלל זה? זה סיכון גבוהה מדי... ‎‎

אם זו תהיה הבעיה היחידה שלו- שילמד אותי... בינתיים לא פסלו אותי על זה...

חסרונות ממש-למרות (כי אני שואפת לתקן..)

מאורעות\ניסיונות שעברתי בחיים-בגלל (מאמינה שבזכותם הפכתי להיות מי שאני.הם בנו בי כוחות חדשים...

הציק לי כשאנשים ראו בזה חיסרון...ואני באמת שואפת שבעלי ירצה אותי דווקא בגללם

זה בזכות


יש חסרונות שלמרות.. יש חסרונות שבגלל ויש חסרונות שבזכות.. תלוי בחיסרון..
ב"ה קיבלתי כמה חסרונות וכמה יתרונות.. וגם בזכות או בגלל היתרונות אני לא רוצה שיאהבו אותי..

אני רוצה שיאהבו אותי על כל המכלול שלי- על היתרונות והחסרונות- כל דבר ומה שמתאים לו- בגלל, למרות ובזכות. .

מסכימה שהאהבה צריכה להיות כלפי המכלול

פשוט שאלו פה דווקא על החסרונות

>>> זה מה שאני רוצה.

אני חושב שה"חסרונות" הם מה שקובעים מי אני ובלעדיהם לא הייתי אותו בן אדם אז נכון אני שואף לתקן אותם ולהתקדם אבל כרגע זה אני
ולכן אלך על הבגלל

אני אין לי חיסרון החכמה זה להתגבר עליהם!
כל מינוס להפוך לפלוס! וזה אפשרי .

והייתי רוצה שיאהבו אותי בגלל מי שאני ולא מתוך אינטרס של יתרונות וחסרונות

למה להתמקד בחסרונות כשהדרך להיבנות היא על-ידי חיזוק היתרונות?!
אני לדוגמא, קורא וכותב מאד לאט וגם קצת עצלן, אבל אני אדם חכם, סבלני וטוב לב ב''ה (ואין זה דבר רע להכיר ביתרונות/מתנות שה' נתן לנו).

אני לא רוצה שירחמו עלי 

יש חסרונות שהם יתרונות מן העבר האחר ואז אני שמחה שבעלי אוהב אותי ואת החסרון 

יש חסרונות שהם חסרונות באמת ואז אני ממש לא חושבת שהגיוני לאהוב את החסרון הזה

אלא להשלים איתו לאהוב אותי בכל מקרה ולעזור לי להתגבר עליו

 

 

למשל - אדם שהוא קצת רחפן ומצד שני הוא בגכלל זה רגוע. את זה אפשר לאהוב

אדם ששכאשר מתעצבן מתנהג נורא זה חסרון שלא צריך לאהוב. ממש לא 

 

אם אוהבים אותי בגללו זה אומר שיש אהבה כשיש שלמות רוגע והכל טוב…
אם אוהבים אותי למרות החיסרון, זה אומר שלא משנה כמה רע יש, היא תאהב אותי באמת..

כי מי שבאמת אוהב אותך ,כלל לא רואה את החסרונות שלך: "על כל פשעים תכסה אהבה"

בן אדם שכועס ועצבני כל היום ומישהו בכל זאת אוהבת אותו זה לא יכול להיעלם..

אולי את סתם מגדילה אותו? ובעצם הוא סבבה.. וסתם מפרפקציוניזם את מגדילה?

ובכן- הייתי מעדיפה ש- למרות. ולא בגלל

בס"ד

 

הרי זה חסרון

-לא משהו שהייתי רוצה מלכתחילה שאוהבי(בעלי?)יצטרכו להתמודד איתו...

לדעתי אפשר בכייף להפגש בחוץ...

קפה קפה בסנטר 1.

 

חנויות אוכל, בתי קפה ומסעדות לאורך רחוב יפו, או המלונות...

דיי שקט שם

לא קראתי נכון את השאלה...

עד שהחוק הזה יצא.....

 

אני מקווה שכבר אף אחד לא יצטרך לשקול את השאלה הזאת

מצד אחד אני אנטי קנביס

מצד שני אני יודעת כמה זה אפקטיבי לאנשים חולים.

 

שאלה קשה.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t623834#6898212

שלקבל אישור לקנביס רפואי זה סרט..

ועכשיו ברצינות, מי שהיה ממש חולה וזה היה תרופה שלו... סבבה.

 

 

מי שסתם, שיחפש את חבריו....

ההסתכלות על השימוש היא הבנייה חברתית, המושרשת עמוק מכיוון ששימוש הוא בעייתי מבחינה פלילית...
מבחינה אובייקטיבית-מדובר בשווה ערך פחות או יותר לאלכוהול (או ניקוטין שגם הוא סם במידה מסוימת).
אי לכך-שימוש חד פעמי כמו נניח שימוש באלכוהול בפורים במידה והוא מכוןן לא אמור להיות בעייתי.
כמובן שהוא בעייתי כרגע מכיוון שהשימוש הוא תופעה שולית ועבריינית. ומי שמגיע להשתמש הוא במצב לא טוב.
אבל כמו באלכוהול, מי שהשתמש במריחואנה פעם אחת הוא לא מכור.. ורחוק מלהיות
במידה וההבנייה החברתית הזו תופר-אובייקטיבית לא תהיה בעיה כזו
ואם החוק יעבור- אולי אתם לא תצאו עם משתמש, מכיוון שגדלתם לתוך ההבנייה והיא טבועה בכם
אבל ילדיכם לא יראו בזה כל פסול

כדי שלא תהיה ביורוקרטיה כ"כ גדולה בשביל להשיג את משככי הכאבים הנחוצים...

(והרבה פעמים קנאביס עוזר מאוד)

 

הוא פשוט עוזר להם להסב את תשומת הלב מהכאבים.
הסביר לי פעם חבר: לאחר עישון אתה חווה הרבה מהחושים בצורה שמציפה אותך ואת מערכת החושים שלך
וכאשר אתה מוצף בכל מה שיש לך לחוש מסביב אתהלא מתרכז בכאב

אי לכך
תבינו שהוא לא תרופה. הוא סם- גם כשחולי סרטן מקבלים אותו

(משככי כאבים אופיואידים לדוגמא...) והם נמצאים בשימוש.

אין לי בעיה כשזה לחולים בלבד. (הפוך! אם זה עוזר להם אז מעולה...)

אני עברתי ניתוח וקבלתי מורפיום שזה בסופו של דבר זה סם מטשטש וכך הוא עוזר לך לא להרגיש כאב

הטיעון שזה סם לא משנה אם מצב החולה הוא שעדיף לו להיות מסומם

כמו שאני לא אצא עם אלכוהוליסטית או מעשנת, אפילו שזה מותר בחוק.

ק"ו שלא אצא עם מישהי שמעשנת סמים!

 

לגבי חולים, אם הם לא השתמשו בזה מרצונם החופשי, אלא מאילוצים,

והם לא התמכרו לסמים, אז אשקול את העניין בהתאם למצבם.

זה סמים שהציבור צורך ומשתמש והמדינה מתקפלת ומאשרת אותם.. זה לא סותר שהם עדיין סמים!!!
לעניין אחר אם המריחואנה שומשה למשהו אמיתי כגון טיפולים קשים, השאלה היא אם אני אצא עם מישהי שיש לה בעיות כל כך קשות… וברור שלא ישנה לי המריחואנה..
אבל בחורה שתנצל את זה ותעשן להנאתה, אחת דתה…

אבל ניכר הדגש שלך שזה סמים ותזהרו. בעוד שהרבה סמים אחרים הם כשרים כי קיבלו חותמת של חברת תרופות ( שמתנגדת לסם הזה כי הוא חינמי וגדל בעציצים)


אני רק בא לומר שההשפעה של בעלי הממון על התפישות שלנו היא כל כך גדולה....

פפפ... הלוואי מתקפלת..

אחד עקב מחלה שגורמת לו המון סבל, השני לוקח עקב פציעה חמורה מהצבא שהולכת ומחמירה עם הזמן וגורמת לו ליותר ויותר סבל, השלישי הוא חולה סרטן.
ואתם יודעים מה גיליתי? בגלל שהם לוקחים מריחואנה, למדתי להכיר את הסם הזה מקרוב (לא ניסיתי אותו בעצמי), ומסתבר שכמו כמעט כל תרופה בעולם, אם הוא ניתן במינון הנכון, אז הוא לא מזיק כלל ואפילו עוזר. גם גיליתי שאפשר לקחת אותו בדרכים אחרות חוץ מעישון, שאינם מזיקות לגוף, כגון, מכשיר אדים שמיוחד למריחואנה, שמן, אוכל. המריחואנה הרפואית, זה חומר טבעי, נקי וטוב, ולא חומר פגום שאנו שומעים עליו שמוכרים בשוק השחור, שבדרך כלל מעורבבים בו כימיכלים, כדי שלכאורה יהיה ממנו יותר ושימסטל יותר ועקב כך, יכול לגרום נזק.
רוצים דוגמא מחרידה ''לתרופה'' שאחוז נכבד מהאוכלוסייה לוקחים באופן חוקי ולכאורה לא מזיקה? ריטלין, אתם בכלל יודעים מה זה עושה למוח? זה מעכל אותו, כמו שקוקאין עושה, עובדה מעניינת, לא? שמעתי את זה מאדם שנכח בניתוח ניורולוגי (מוחי) של אדם שלקח ריטלין במשך 12 שנים, הוא אמק שהמוח של אותו מנותח נראה כמו גבינת חורים, אני מכיר עוד מישהו שחקר את התחום באופן חובבני, וכשהוא גילה את זה (הוא גם הראה לי תמונה של מוח של אדם שלקח ריטלין הרבה זמן), אז הוא הפסיק לתת לבן שלו ריטלין. מריחואנה רפואית לא מגרדת את הקרסול של הריטלין, וריטלין זה דבר שמאד קל להשיג אותו במרשם מהרופא, וגרוע מכך, המון רופאים מעודדים לקחת ריטלין, עם כמעט כל בעיה לימודית ומשמעתית שקמה.
אז אל תמהרו כ''כ לשפוט אנשים אם אין לכם באמת מושג במה מדובר, רק בגלל שאתם אוכלים סיפורים סטיגמטים, בלי לאמת אם הם נכונים או לא.
איך אני יודע את כל זה? לא, לא התנסתי בסמים, למדתי עליהם, במסגרת המשמר האזרחי ומאנשים שונים שמכירים את התחום מקרוב, גם מהצד הרפואי וגם מהצד המשטרתי וגם כאלה שסיפרו לי על דברים שהם חוו, שחלקם היו ברטורנו ומלקישוע (פרוייקטים לגמילה מסמים והתמכרויות).
כיום מאד קל למצוא את המידע באינטרנט, אני ממליץ לברר לפני שאתם שופטים אחרים, אלא אם כן אתם חושבים שלשון הרע זה דבר מתקבל על הדעת, ואתם לא מאמינים בחזרה בתשובה. אני מודה, אני לא נקי מאשמה, פעם חשבתי בדיוק כמו אלה שישר שפטו, עד שלמדתי להכיר באמת את התחום.
זה לא אומר שאני עכשיו חושב שמריחואנה צריך להיות כיום דבר זמין לכל מן דבאי, אבל אני כן תומך בזה כתרופה ולא רק לכאלה שממש סובלים וחולים במחלות קשות.

*מאן דבעי

זה כמו סיגריות ואלכוהול,

סתם להשתמש בסמים בשביל מה? לתפוס ראש? סוטול?

לא תודה..

הנקודה היא שמב שיחליטו בממשלה זה מה שנכון לרוב האנשים וזה מגוחך

הם הסכימו לרפואה- זה משהו אחר

אבל אם לא לרפואה אז למה לו לצרוך סמים?..

אבל אם מישהו השתמש פעם אחת צריך להתיחס כמו ליין.

ולא השתמשתי אפעם ;)

ולא שהיה נצרך בה רפואית- לא.

 

יצאתי עם משהו שהשתמש בקנאביס כשהיה חולה. (לחולי סרטן נותנים את זה די המון)

 

שהשתמש בזה לצורך הנל ללא אישור החוק- כן

משרד הבריאות מאשר את זה, (כמו שאמרתי) הבעיה מגיעה במקום שלא מאשרים לחולה שצריך.

סמי פיצוציות זה הרבה יותר גרוע וממכר

וזה חוקי 

 

בכל מקרה,

לי אישית יש בעיה עם עישון

גם סתם סיגריות ונרגילה

אז אני מניח שזה יפול על זה

ב"ה

היי,

אני לא  יודע מה קרה,

אבל המון בהצלחה בלצאת מהבלאגן..

וכן יש לנו בחירה חופשית ואפשר להרוס את עצמינו..

היופי שבדבר, שבאותה המידה שאפשר להרוס עוד יותר קל זה להיבנות בחזרה!!

"הבא להיטהר מסיעין בידו.." אדם שרוצה לחזור לאבא יתברך שמו עוזרים לו!!

לעומת "הבא להיטמא פותחין לו.." מי שרוצה להרוס לעצמו יכול, אבל לא יעזרו לו בזה..

שיותר קל לבנות מאשר להרוס?

ב"ה

הבעיה היא שאנחנו מתיחסים לאדם העושה ולא למעשה שנעשה.

אני לא זוכר את הניסוח המדויק אבל כתוב בגמרא ש " מרובה מידה טובה ממידת פורענות אחד לחמש מאות"

תחשבי על הכאב לב שהיה לך כשעשית משהו רע אז עכשיו תכפילי את התחושה הזאת כפול חמש מאות כשאת עושה משהו טוב!

כל חיוך לאמא , כל עזרה קטנה זה משהו ענק!

אמהמה אנחנו חושבים שאנחנו שר החשבונות של קודשא בריך הוא!

אבל אנחנו לא , והחשבון של השכר ועונש שאנחנו חושבים שהוא נכון הוא ממש לא.

זה כואב וזה יהיה עם קושי וכאב אבל זה אפשרי וזה הרבה יותר קל לחזור בתשובה כי ה' הולך איתי יד ביד!

אז לשאלתך,

כן, אני מאמין שכן.

אבל משמים תמיד יעזרו לו לתקן

בעל כרחך, וכמעט בכל כרחו של בוראך.

 

ולבינתיים:

 

"נורא עלילה על בני אדם".

איזה צעד לעשות?

מה הכי נכון לעשות עכשיו?

 

 

 

 

די כבר אני לא יכולה

ב"ה

לבנות תוכנית עבודה.

אני לא מכיר אותך, ולא יודע מה הקושי המדובר.

אבל כתוב ש"אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים" למצוא חברה שתעזור ותלווה אותך יד ביד לאורך כל הדרך..

 

יש לנו יכולת להרוס..גם אם לא הייתה לנו כוונה בכך.

א"א לדעת למה ה' מסובב כך את הדברים..

אבל.."כל זמן שהנר דולק,אפשר עוד לתקן"

תחשבי איך אפשר לתקן את המצב..חשוב שתהיה לך הרבה סבלנות,וחכמה איך לעשות את הדברים.

אני בוכה איתך.ומזדהה.

מנסה להבין למה הכל הסתבך ונהרס..

אך מאמינה שהכל לטובתנו,ושהמצב הקיים יחלוף..

בעז"ה הרבה אמונה..

בשורות טובות!

תאחזי בחברות טובות,בבורא עולם ובכח שלך!

הכל עוד יהיה טוב...זה מה שלי אמרו!

.

שבדיעבד- לאחר מעשה ,גם פעולות שהאדם עצמו עשה צריך להבין שזה משמים.

1. אקסיות
2. נושאים משותפים כלשהם
3. אם יש כמיה
4.משתדלים לקצר בנחמדות..

- צבא, פוליטיקה, כדורגל וכד', אקסיות! מילים בארמית... אממ בדיחות של ביינישים כבדים שאני לא מבינה (ואז אני צכה לצחוק בכח)...

- אממ כל מה שלא ^ אבל בלי יותר מידי דברי תורה.. שיחות שמבררות על אופי זה מעניין..

- שאני מסוגלת להסתכל עליו (לא מרתיע אותי)

- א או ב או שאני רומזת שכנראה זה לא מתאים... (נראה שרק פעם אחת הבינו את הרמז. אולי צריך למצוא דרך אחרת..)

אני בת ‎‎
מפריע לי לדבר על נושאים שרק גורמים למריבות ולא מובילים לשום מקום או שאלות שאי אפשר להבין מה מנסים לשאול
אני אשמח לדבר על כל נושא אחר, וגם שאלות הזויות בגבול
אני קודם כל בודקת שלא מרתיע אותי הבנאדם

אם בוודאות לא- מנסה לרמוז את זה...

1. בת

2. פוליטיקה וכדורגל/כדורסל..סתם כי אין לי שום קשר ועניין לתחום..וחבל שהוא ידבר לעצמו

3. כל דבר שלא נמצא ב2..

4. אופי ואינטראקציה

5. בעיקר א-ב..יש כזה דבר פשוט לקום וללכת?!

לפחות זה היה הדדי הרצון לסיים (40 דק' פגישה)

1.אם זה לא היה ברור עד עכשיו-

2.אקסים ופוליטיקה (ברור שאפשר לדבר על איזה אירוע אקטואלי

שקרה לאחרונה או לדבר על משהו שעולה בטבעיות במהלך השיחה אבל לא לחפור פוליטיקה)

3.נושאי שיחה:משפחה, תחביבים,חוויות ילדות,אירועים משמעותיים מהחיים,

אני אוהבת דברי תורה אבל עדיף שזה יעלה בטבעיות מתוך נושאי השיחה

4.נעימות,שאני מרגישה בנוח לידו (זה אפילו לא משהו שצריך לבדוק,זה קורה אוטומטית)

5.עוד לא קרה לי שהייתי שפסלתי ב-100% תוך כדי הפגישה עצמה,קורה שמרגישים שאולי זה לא הכיוון.בדר"כ אני משתדלת להמשיך כרגיל,לתת צאנס ולשמור את ההתלבטויות לבית

 

איזה ארוך יצא... 

יותר מדויק... אבל גם לא יותר מידי, כי יש לי נטיה להסכף ולהיות החברותא שלו בערך...

חחח אני כותבת את זה כאילו אני מזמינה עכשיו תפריט... "כן, מה בשבילך וקשה?"

קורה לי גם לפעמים

(את יודעת,פחות בנושאים הלכתיים מהגמרא.

יותר ברעיונות מחשבתיים\חסידות וכאלה

מה,זה כזה נורא? |שואל ברצינות|

זה תלוי באינטרקציה ובמינון... יש כאלה שתופסים על זה טרמפ ובערך משלימים את השעה שאמורה להיות להם עכשיו עם החברותא שלהם.. (כמעט כל הפגישה בלי לשים לב...)
יכול להיות שהם נהנים מאוד, אבל אני פחות... בא לי להכיר גם מזווית אחרת... ולדבר גם על דברים פשוטים... (וכמו שאמרת- כשזה בא בטבעי מתוך השיחה זה מעולה. התורה היא תורת חיים ומי שזה ככה אצלו חייב שזה יעלה מאליו)




[אגב, לא עמדתי היום בהגבלה... אין לי משמעת עצמית. היא נהרגה]

אוי,שמתי לב...

מקווה שזה לא באשמתי

אני גם חייבת להגביל את עצמי בהודעות

אם כבר מדברים על חברותא,

רוצה שמעשה תחרות מי כותבת פחות הודעות?

מי שמעוניינת..פרטים באישי

 

אני בן.

נושא שאקווה שלא ידובר: בפגישות ראשונות - פמיניזם, ליברליות, ודיונים אידיאולוגיים חריפים אחרים. לנחות כבר בתחילת הקשר לתוך זה?! יקח זמן עד שתהיה שפה משותפת והבנה מספיקה כדי שבאמת נבין אחד את השניה ובלי שתתערבב בזה עוינות.

נושא שאשמח שידובר: לא ממש התמקדות יזומה בנושא... אבל סיפורים על חוויות, מקרים שקרו, איך התמודדנו, מה דעתנו... בדרך כלל מגיעים משם לעניינים החשובים, ובדרך נוחה ונעימה.

דבר ראשון שאני בודק: נחמדות. לזה שמים לב לפני הכל. אחר כך הבנה וחוכמה.

כשאני מבין שאני לא רוצה להמשיך: לחלוטין - אני ממשיך כרגיל. הגעתי לפגישה - ננהל אותה כפגישה עם כל הכבוד הנדרש.

* לא לשון הרע
*נושאים שכיפים ומשמחים לשנינו. מעדיף שהנושאים האישיים יצמחו לאט לאט, ולא יהיו במרכז על ההתחלה.
*מראה- לאו דוקא במובן של יופי, אלא איזה מסר עולה מהמראה שלה, לא כי זה הכי מעניין, אלא פשוט כי זה תופס את העין ראשון. אבל הנושא הכי מעניין אותי באשיות- לבדוק שיש לה שמחה ועומק רוחני
* באופן טבעי מייבש. לפעמים אם אני רואה שכלל לא שייך, מקצר את הפגישה..

נוותר לך.

 

- נושאים שאין לי בהם יד ורגל.

- כמעט הכל. לא תלוי בנושא. תלוי אם הדיון בו מעניין.

- מראה ותגובה ראשונית שלה.

- אני משתדל לשדר נעימות (חיוכים, תגובות וכד'), אך נהיה פחות אקטיבי

(אך יש לציין כי זה נדיר מאוד שההחלטה הנחרצת שאני לא ממשיך נגמלית

בליבי במהלך הפגישה. לרוב מסתמן כיוון ברור).

 

אני לא אוהב תחקורים למיניהם (כמו: מה אתה מחפש? כמה שעות אתה לומד ביום? איך תגיב ל..?)

 

העיקר שיזרום ונהנה להיות ביחד

 

משתנה מאחת לאחת, אבל באופן כללי אם נעים לי להיות בחברתה.

 

אני אקציב את הפגישה לשעה וחצי עד שעתיים (כדי שמצד אחד שיהיה פרק זמן שלא יתפרש מהצד השני כזלזול, ומצד שני שהוא לא יפתח ציפיות)

 

- בגדול, אין לי בעיה לדבר על שומדבר. גם נושאים שאני לא מבינה בהם, לא אכפת לי שהוא יספר ואני אגיד מה אני חושבת (וההיפך!).

כבר היו לי פגישות עם דיונים ארוכים על פוליטיקה ואפשר ללמוד מכל דבר על מי שעומד מולך (אבל לא להגזים עם הפוליטיקה ).

יש נושאים חריגים שאני לא מבינה בהם והם גם לא מעניינים אותי במיוחד, שעליהם אעדיף לא לדבר.

 

- שאין רתיעה. מראה ואם נעים לי בחברתו.

 

- ממשיכה כרגיל. בד"כ מגבילה לשעה וחצי - שעתיים. ראוי לציין שבד"כ אני לא מחליטה על עמדה תו"כ הפגישה, אלא רק כיוון שמסתמן.

 

 

 

מעניין לקרוא אתכם!

~ עבר אפל.. [לא בראשונה-שניה.. אח"כ בכיף.. אבל קל לשפוט אחרי ששומעים עליו בלי להכיר..] ופוליטיקה.. אני מסוגלת להגיע לבכי כשאני מדברת עלזה וזה סיוט חיי.

~ אחיות שלי   

~ אם כיף לי לדבר איתו.. אם השיחה זורמת יחסית.. לא מצפה לשיחה קולחת כמו עם חברה מכיתה א', אבל כן לזרימה ואם הוא לא מרתיע במראה..

~ נראלי ממשיכה כרגיל.. עוד לא קרה שהרגשתי ככה, אבל שונאת לייבש וגם לא יודעת לעשות את זה..

גברבר
-דברים עמוקים ורגשיים בשלבים מוקדמים
-תורת הקוונטים וכל דבר מעניין אחר
-שום דבר. אולי מראה אבל גם זה לוקח זמן
‏-צועק: עופי מפה! יא מסריחה!!! סתם... שום דבר למעשה

[ולא כתבתי מזל טוב בשרשור הנכון אז הנה -

 מזל טוב!! ]

לק"י

 

<צ>

 

אמרה זאת שמפסח הזה אסור גם לה קטניות..

(לפחות בבית שלנו).

אבא שלי כאשר התחתן עם אימי המרוקאית, הלך לרבו (אחד הרבנים הגדולים בציונות הדתית), שאמר לו שעקרונית אין שום בעיה שיאכל בפסח בבית של חמיו וחמותו - המרוקאים, גם באוכל שבושל בו קטניות, וגם אם יש קטניות על השולחן ואם אני לא טועה - אפילו אם בושל זה לצד זה - ובלבד שאת הקטניות עצמן לא יאכל. הרב אמר לו שגם אם זה דבר שסתם ככה אם יילך לחבר אחר, עדיף להחמיר בזה ולא לאכול משהו שבושל בסיר שבושלו בו קטניות לפני זה - במקרה של משפחה ושלום בית ניתן בהחלט להקל.

 

אז אם לא בדקתם את זה, אולי כדאי לכם לבדוק מהיכרות עם משפחות אחרות לעיתים הוראה רבנית כזאת יכולה למנוע כל כך הרבה אי נעימיות בפסח בין משפחות מעורבות...

לק"י

 

ואנחנו לא המשפחה המעורבת הראשונה, אז כבר מכירים את זה במשפחה.

יש לי חבר תימני ופעם אחת בפסח אחותו וגיסו האשכנזי היו אצלם והסבתא בטיבעיות הציעה לילד אורז. הוא אמר לה 'אנחנו לבנים אסור לנו' (הוא היה בין 4) היא כמעט הרגה. (ברגע האחרון היא הבינה מה הוא מתכוון)

אבל אם מאזנים עם זה שהילדים בעז"ה יקבלו מחילה ע"י סליחות שבוע לפני רה"ש ולא 40 יום - 

 

וגם הגעפילטעפיש.. - 

 

אז כנראה בכל זאת כדאי...

 

 

[ואיזו שמחה שאלו הבדיחות שלך עכשיו. הלוואי שיהיה לכם ולכל ה"נמצאים" פה תמיד בשמחה - בתוך שאר עם ישראל]

"וגם הגפילטעפיש"...

לבטל או לא? 

זה רק סיבה לא לבטל.

 

ביחוד בזמן שמול זה עומד נימוק מכריע של הפסד אורז בפסח.

גם אני הייתי תמימה עד שהתחתנתי עם ספרדי אוכל כל בפסח

מצה רכה עם חומוס זה ה-דבר אחרי האורז כמובן

 

אבל הכל בבדיחותא. זה מעולם לא היה שיקול 

 

(כשהתארסנו אפילו לא ידעתי אם הוא ספרדי או אשכנזי, בל"חית כבר אמרנו?)

היום עושים התרת נדרים ומרוויחים כפול,

גם קטניות, גם פחות ימים סליחות...

 

 

ואפילו לא צריך להתחתן בשביל זה...

 

[או ששני אשכנזים מתחתנים ונהנים מזה..]

כמו שהסברתי פעם אשכנזים מגיל מסויים צריכים הרינג אחרת זה לא קידוש אבל אין מה לעשות צריך להתרגל

אחותי (6.5) על מישו שחצי מהמשפחה החליטה שאנחנו מתחתנים: "אבל מרב! אתם מידי נראים אותו דבר! הילדים שלכם יראו בדיוק כמו שניכם ביחד!! אצלנו כל אחד לקח קצת מאבא וקצת מאמא"

 

אני: מאיפה היא הביאה את זה????

 

 

 

 

 

ואנלא מרשה לך לבטל. הוא בחור טוב! אל תשכחי את זה

שאם זוג אשכנזי וספרדיה (או להפך) מתחתנים אז יש אפשרות שהבנזוג האשכנזי יעשה התרת נדרים ואז יותר לו לאכול קטניות בפסח ואת לא תצטרכי 'לסבול'..

שווה לך לבדוק..

*אנחנו הולכים לפי הרב אליהו..אז נראה לי שזה לפי דעתו..
אבל זה תלוי לפי איזה רב אתם הולכים..

בודאי שהבעל לא יכול לבטל מנהג אבותיו, בגלל שנשא אשה מעדה אחרת.

לגבי האשה (אשכנזיה שנישאה לספרדי), יש אומרים שצריכה התרת נדרים להתיר לה אכילת קטניות,

וי"א (הרב דוב ליאור שליט"א) שאינה צריכה התרת נדרים.

 

יש מתירים לאשה (ספרדיה שנישאה לאשכנזי) לאכול קטניות בבית הוריה, כפי שנהגה לפני נישואיה.

 

 

 

 

וכמובן, מזל טוב לפותחת השרשור ולארוסהּ.

לאכול קטניות..

מאחלת לכם תמיד להיות מאושרים 

 

ובקשר לקטניות- אצלי זה דווקא הפוך, (בעלי ספרדי, אני מבית אשכנזי)

ואני מתחלחלת מהמחשבה על הפסח הקרוב.. תמיד היו לנו ארוחות מעולות בפסח, עד החתונה (שונאת קטניות)

כך שזה לא כל כך גרוע לא לאכול קטניות (לפחות למי שאוהב בשרי וחלבי- לא יחד, ותפו"א כמובן)

זה נשמע לי ממש טעים

לא ניסיתי חלילה...

יש היום תחליפים מעולים ובאמת שאני לא רואה מה הטעם להתגרות מזה.

(מילא מממתקים מסויימים ללא הכשר שנראים מגרה, את זה אני מבינה, אבל שילוב של בשר וחלב לא נשמע משהו  יוצא דופן)

זה בדרך כלל לא תחליפים מוצלחים

(לפרא אפריקאי יש טעם של עלית אבקה עם הריץ קפה. מבואס)

אולי כך תזכה לזיווג הגון במהירה, שבחינת האשה בכלליותה-'אור חוזר'!

בכל צחוק יש טיפת אמת. וכאן ניכר שיש הרבה. חבל שזו ההתיחסות ברחוב לחיי נישואין

כאילו העתקתי ושלחתי…

אבל מדים הופכים את הביינישים (הסדר) לחתיכים יותר

בס"ד

 

שימחת!

התלבטתי באמת אם עדיף לצאת לפגישה (בעתיד הלא רחוק בעז"ה ובל"נ) עם מדים או להחליף קודם.

מה בקשר לזיפים של הסדרניק שחתם זקן?

 

להגיע עם מדים לדייט זה ככ לא מכבד!
(ואנילא רוצה לנצלש אז נעצור את זה פה)

לענ"ד זה מספיק מכובד

כל עוד אלו מדים נקיים, בעלי ריח טוב

זיפים זה הכי חתיכי!!

אין לך אחיות שאומרות לך את זה??


ובקשר ללבוא עם מדים לדייט - אצלי זה היה מוסיף נקודות..
(אבל לא כל הזמן לבוא עם מדים!! אחרת איך היא תדע מה הסגנון שלך? איך היא תכיר אותך באמת?? )

בס"ד

 

האחיות שלי ממש "לא בקטע" של זיפים...

 

ממש תודה על התגובה, אני מעריך את זה.

 

 

אחותי גם 'לא בקטע' של זיפים..
אני כל הזמן אומרת לה שכשהיא תגדל (היא עדיין לא בגיל של דייטים) היא תבין כמה זה יפה!!

אבל לא מחייב..נחיה ונראה..

אבל מה הבעיה במי שעושה צבא מלא?
מה הקטע פה עם ביינישים??!

והקטע עם ביינישים כנראה נובע מזה שיש כאן הרבה ביינישיות

זה באמת אבל מוזר כי יש אחל'ה חבר'ה שעושים צבא מלא.. אז אין סיבה שלביינישיות יהיה דווקא קטע על ביינישים

ברגע שכל החיילים יהיו קטנים ממני..
כבר עכשיו חלקם קטנים ממני..

זה פיצי!!

הא! (לכל אלו שאומרים לגברים לא לשים טבעת נישואין)

כנראה הוא באמת יכול להיפגש רק עוד 3 ימים...

 

יצא לי יותר מפעם אחת שאחרי שהסכמתי להצעה קיוויתי שהבחור יתקשר אחרי יום-יומיים כדי שאני לא יצטרך להגיד לו שאני יכולה רק בסופ"ש..

(ז"א שהסופ"ש יתקרב ולא יצא איזה שבוע בין השיחה לפגישה..)

יש אנשים עסוקים בעולם

 

וחוץ מזה שזה הממוצע שבערך

לא תמיד מסתדר להפגש מיד...

נראלי תמיד זה קרה לי..

לגיטימי לגמרי שזה יקרה עקב עניינים כאלה ואחרים שאתם יכול להיות עסוק בהם, לדוגמא, לימודים, עבודה, אירוע משפחתי או אחר, מחלה וכו'...

קרא לי דבר כזה ויכולנו להפגש רק אחרי שבוע וקצת..
מה לעשות, קורה

לגיטימי.

 

בהצלחה!

יש עוד חיים חוץ מהדייטים

 

 

איזה תשובות אחידות

סתם חחח רציתי להרוס...

מעניין אותי מה הניע אנשים להגיב את אותה תשובה אחרי הפעם השלישית שענו לה...

הצורך בחיזוק חיובי (שלילי במקרה שלנו..)

קרה לי פעם שיצאתי עם מישהו שבוע וחצי (אם אני זוכרת נכון..) אחרי הטלפון הראשון..
וזה היה בדיוק בתקופה שהוא התגייס..אז זה נורמאלי לגמרי..

המון הצלחות!!!

האמת שאין דרך יותר טובה בהלביע זלזול באדם חוץ מלהגיד לו 

שאפשר להיפגש רק עוד 3 ימים

 

<צ>

3 ימים זה כלום

לדוג' אם היא יושבת שבעה על אבא שלה זה כנראה סיבה מספיק מוצדקת. זו אמנם דוגמא קצת קיצונית אבל היא באה להראות שבמקום לחתוך ישר ב"כן" או "לא" כדאי לבדוק מה הסיבה. יכול להיות שהיא באמת באמת לא פנויה נפשית/פיזית באותם 3 ימים.

או לסיכום: עיינו בכותרת...

אי אפשר לעצור את החיים עבור כל דייט ראשון 

 

(יש לי קצת ניסיון סביב ה100 בנות )

יתכן מאוד שבנאדם עסוק..

אבל מה, אם המאמץ הזה לא בא בזרימה בכיף וברצון, זה לא הקשר שאני מחפש.. אני מחפש אישה שהחיים שלי לא יהיו מסובכים איתה ואני אצטרך לשבור את הראש מה לעשות איתה..

אתה חושב שצריך להתאמץ 

אבל שהמאמץ יבוא ממקום טבעי

מתוך רצון ומוטיבציה פנימית

(לא מצב שצריך להכריח את עצמך להתאמץ))

כי אם זה לא יהיה ככה אז.. זה תפל וחסר טעם.. כבר עדיף ללכת לניו יורק ולהתחתן עם החבר הכי טוב שלי.. <צ>

אם כבר מדברים על זה,יש הרבה סוגים של מאמץ:

מאמץ למצוא חן בעיני הצד השני (לדעתי,בתחום הזה לא כדאי להתאמץ.

פשוט להיות אתה.מציאת החן אמורה להגיע בטבעי)

מאמץ להיות קשוב לשני,להבין אותו,לשמח אותו

מאמץ מחשבתי-לחשוב על איך מקדמים את הקשר

מאמץ רגשי

ולהתקדם, בכל המישורים.

לפעמים, קשר יכול להיות טריגר לזה, אבל לאו דווקא.

 

לענ"ד כדאי להיות כמה שיותר טבעיים וכנים (אני, בכ"א, לא יודעת אחרת ויש לזה חסרונות ויתרונות, כמו לכל דבר).

 

מה שכן, לפעמים כן יש צורך להשקיע מעבר אבל שזה יבוא ממקום טבעי ומתוך רצון.

למשל: אדם שיודע שקשה לו להיפתח, לנסות לעבוד על זה (אולי לשתף את הצד השני). בנוסף, להקשיב, לשתף פעולה ולהביע עמדה, להראות שיש רצון מצידך (כאשר יש כזה ), להיות רגיש לצד השני ולתת לקשר מקום.

איזה כיף זה כשהכנות באה בטבעי

צריך להשקיע בהתחלה באופן מנימלי. (כלומר, לפני דייט ראשון, לא לבטל מסיבות/שיעורים/חתונות/ומשתגידו בשביל דייט כמו חברה שלי)
כי אם תעשו את זה לפני כל דייט, כל החיים שלכם יתבזבזו. וזה דבילי מאוד. ומבחינתי יש לקטלג את זה למאמץ נפשי.

אני חושבת שמהרגע שנראה שיש מצב לכיוון ומחליטים להמשיך (כל אחד בשלב שלו), חייב להשקיע.
אם זה בזמן, מחשבה, הוצאות כספיות (נורמאליות) וכדו וכדו
(להיות קשוב לשני וכו'- זה עם כל אחד. אין על זה כ"כ שאלה.)

לא כ"כ הבנתי את החילוק שבין ההשקעה החומרית לנפשית. משום מה אצלי זה בא ביחד... חח

שדייטים זה כל החיים??

("כי אם תעשו את זה לפני כל דייט, כל החיים שלכם יתבזבזו.")

 

אוקי,הבנתי את כוונתך

וזה בסדר,אם יש לך הגבלת הודעות אז אל תגיבי

 

אבל אסור לבטל משהו בגלל דייט ראשון.

אחרי שהקשר רציני לחץ, ואין זמן אחר, ואת מאוהבת עד לשכל- אז יש אישור

כדי לבטל את הדבר...

(כי זה לא נותן לי לערוך)

מה תופס יותר משקל? המאמץ או ההתפתחות הטבעית של הקשר?

האם אנחנו פשוט מצפים שמשהו יקרה? או שאנחנו מתאמצים לבנות אותו?

לצפות שמשהו יקרה כי ככה זה בטוח לא יקרה (לדעתי), וגם לבנות אותו בתקווה שזה יבנה מתישהו- גם לא נכון לדעתי. כי זה בערך אותו עיקרון רק בתוספת מאמץ.

טבעי הכי טוב אבל לאפשר לטבעיות ולא לחסום אותה. וזה המאמץ. - לתת לזה לקרות. כל אחד בדרך שלו..

כי יש מצב שמה שמאמץ אותו (נניח לא להתקשר שעתיים ביום) בשביל לאפשר לזה לקרות, בשביל אחד אחר, דווקא המאמץ שלו יהיה להתקשר פעמיים ביום בשביל לתת יותר צ'אנס לקשר...

בכל אופן, המאמץ המותר נראה לי הוא להיות ער לחסימות, אבל לא לעקוב יותר מידי אחר ההתרחשויות. כי זה בטוח חוסם.
לענד!

שהקשר תופס תאוצה ("נהיה רציני") - אחד מול השני.

 

לדעתי, בהתחלה הכל צריך להיות מאוד מאוד טבעי.

 

אחרי שכבר נפגשים ומרגישים שיש שם משהו, צריך להתאמץ יותר כדי להעלות את הקשר שלב (מהדברים הבנאליים של נושאי שיחה ועד...ועד).

מניסיוני המועט,כמה דברים:

1.אם כבר החלטת ללכת את זה לעשות על זה בשמחה

2.כמו שכתבת-לחשוב איך היית רוצה שיכירו לך

3.תיאום ציפיות-לשאול כל צד מה הוא מחפש ומה הכי חשוב לו (כן,אפילו אם זאת החברה הכי טובה שלך ואת בטוחה שאת מכירה אותה מספיק,תמיד אפשר לשאול

4.לכתוב את זה-לפחות לי זה עוזר.לכתוב פרטים טכניים,תוכניות לעתיד,

תכונות מרכזיות,השקפה דתית.כשרואים הכל כתוב זה עושה סדר בראש.

5.ראש גדול-להיות איתם בקשר,מיד כשאחד הצדדים מחזיר תשובה-

תעדכני את הצד השני כדי למנוע מריחות\אי הבנות

 

6.דמיון-

 

 

 

טוב,לא צריך להגזים!!!

פשוט תנסי לדמיין אותם יושבים ביחד בדייט...יהיה להם נחמד? יהיה על מה לדבר?
בהצלחה

 

 

ב"ה

כלומר, לא להציע רק על סמך "החבר שלו אמר שהוא אידיאולוגי, ואני חושבת שאת אידיאולוגית ולכן אתם מתאימים".

תנסה להשיג תמונות כדי להראות למי שאתה מציע, וכן כן, זה משנה גם אם חלק מהקוראים לא מוכנים להודות בזה, בגלל נורמות חברתיות ''ומה יגידו עלי'' אם ידעו רחמנא לצלן שהמראה כן משנה לי (כמו לרוב בני האדם). זה מונע המון מבוכה ודייטים לא רלוונטים בהמשך.
אחרי הכל חז''ל אמרו שצריכה להיות מציאת חן ולא רק באופי.

כל התמונות שראיתי לא עשו לי חשק לצאת איתם.

התמונות לא משקפות את התמונה המלאה וזה סתם הורס
אני מעדיפה שלא לראות.

(חוץ מזה... לא אכפת לי לספק תמונה, אבל גם ככה אני מעדיפה אחד שלא מבקש דבר כזה...)

אבל שיהיה שם למי שכן חשוב לו/לה לראות תמונה לפני.

נועם,מסכימה עם כל מילה

התרשמות מאדם מגיעה מהמכלול, לא רק מתמונה. מאיך הוא מדבר, הולך, צוחק ועוד.

מה גם שיש המון תמונות שבכלל לא דומות למציאות.

למה מתחתנים עם תמונה ? זה לא מייצג בדרך כלל לפי עניות דתי 

אני ממש לא פוטוגני ונראה סבבה לגמרי 

 

בעעעעעע

 

 

פשוט לא מעט בנים ובנות מבקשים לראות תמונה.
אני אומר ללכת עם רוח הדור בעניין הזה...

אתם כ''כ מפחדים שישפטו אתכם על פי התמונה?! איפה האמונה בה'?

וגם קצת על השתייכות דתית (איך האדם מגדיר את עצמו,לאן הוא רוצה להשתייך)

אבל אני באמת לא בעד לבקש תמונות!!

נראה לי מילה מכובסת +

בא לך לפגוש אותו? הוא מעניין אותך? נראה לך שיש סיכוי טוב לכימיה טובה ביניכם?

 

אם התשובה היא כן, ונראה לך שתגיעי לפגישות איתו בלי רצון לשנות אותו, אז לכי על זה.

 

אי מכיר זוגות שהם הפכים בדברי האלו, וזה אפילו נראה לי התכונה שתצליחי למצוא בה הכי הרבה זוגות שהם הפוכים בתכונה זו.

והרבה מאד מהזוגות האלו חיים באושר ובשמחה.

אבל אם את מרגישה, שאין שום סיכוי שאת תתחתני עם מישהו שהוא לא כמוך בעניין הזה, אז אל תכריחי את עצמך לפגוש אותו.

לפעמים המציאות שונה לגמרי ממה שאנחנו מדמיינים או חושבים בינינו לבין עצמנו.

 

לדעתי, כדאי לך לנסות ולראות אם יש כימיה. את כל ההתלבטויות תשמרי לאחרי שתדעי מי הוא, אחרי שתנסי להכיר אותו ולא רק בהסתמך על היכרות שטחית ו"דעות קדומות".

כן-כן, לא-לא (ואז גם תוכלי לדעת סופית שזה לא מתאים ולא תצטרכי "להדחיק").

 

בהצלחה.

אם את רוצה להתחתן עם הדמיונות שלך או עם מי שבאמת מיועד לך במובן הכי עמוק, פנימי ומשמעותי לעבודת ה' שלך.

 

אם רצונך להתחתן  עם מישהו מסוג הזה נראה לי שכדאי לך לתת לבחור הזה סיכוי. אין הרבה כאלה בשטח, מעולים וצנועים- .

בדיוק מה שרחל חיפשה ומצאה ברבי עקיבא

בהצלחה

שלרוב הבנות יש חלומות על ביתן העתידי, וברוב הפעמים הוא מתברר כחלום בעלמא.

ואת מודעת רק לכך וזהו, ואת גם מודעת לכך שאת *לא* סולדת מהסגנון הזה, אז למה לא?

 

אם יש סלידה, אז זה פשוט לא ימשיך... ממה שאת כותבת נראה שאין, רק יש מן מחיצה כזו של "הוא לא הסגנון שלי, אבל אין לי בעיה עם זה"... בהצלחה

הבדל רגיל - במידה זו או אחרת - בין גברים לנשים, פעמים רבות.

 

בוודאי שלאיש בד"כ לא יהיה איכפת במיוחד "דברים מקוריים ואופנתיים כאלה"... וזה בסדר, לשני הכיוונים.

 

ומה ש"דמיינת", אינו חייב להיות דבר ריאלי, או אפילו "חשוב", מבחינת בחירה לנישואין.

 

אם את מסתכלת על זה כ"להתפשר" - אז באמת שאלה אם כדאי. 

 

אבל אם את יכולה לתפוס את זה כהבדל טבעי בין איש לאשה; וגם יש לך "פרופורציה" שאומרת בתחושתך הטבעית - לא רק ב"ידיעה" - שהעניינים האחרים, מידות, תורניות וכו', הם יותר חשובים בהרבה;

 

אז יש מקום לבדוק.

 

אבל חשוב שתבדקי בתוך עצמך שאת יכולה להתייחס ל"הסתפקות במועט", ולמשפחתו, כמעלה. ולראות את ה"סטייליסטיות" כענין אישי שלך. ואז תוכלי לבדוק אם הוא יכול להיות סבלני ומבין לתכונה כזו. בלי לתבוע אותה גם ממנו, ובהערכה גדולה למעלותיו העיקריות עם רצון להתרומם על ידן, אם יתאים.

 

 

 

נראה לי שיש דברים שכן.
יש כל מיני דברים שאני עושה ולא מתוך אידיאל או עקרון סתם כי ככה אני רגיל. אם תבוא בחורה ותרצה לבנות בית שונה בכמה דברים ברור שלא תהיה לי בעיה לשנות.
אין מנוס. אנשים משתנים אחרי החתונה. במיוחד בקטע של הופעה חיצונית. השאלה כמה כדאי לבנות על זה

כלענ"ד.

לעניות דעתי, ובכלל אני גם לא חושבת שמתפקידי לשנות אותו.. ..
ואורוe-למה התכוונת בהשגחה הפרטית?
תודה לכולם על העצות, זה ממש עוזר לחשוב ולהיפתח..

ממש להתייחס לזה כמו כל שוני אחר בין בעל לאשה.

בין כל זוג, גם הכי מתאים בעולם, יש שוני, וככל שנשואים יותר - לומדים להכיל אחד את השני, ואפילו למצוא למה התכונה הזאת אצל בעלי, שאני בחיים לא אהיה כזאת, למה היא טובה, ולמה היא עושה אותו בדיוק למי שאני כל כך אוהבת. וגם אם ספציפית בנקודה זו או אחרת אני לא רואה את הטוב, אני מכילה, כי זה בעלי והוא יקר לי.

 

ככה גם בהבדל כזה, שגם אצלי הוא קיים. (ונראה לי שאצל הרבה זוגות, תלוי עד כמה בקיצוניות.)

 

אז נכון, בעלי לא מבין למה אני מודדת חפצים לבית לפי היופי שלהם ולא לפי היעילות, ולמה אני מרגישה צורך לחדש משהו רק כי הוא כבר לא יפה, למרות שעדיין יעיל, וכו' וכו' המון דוגמאות... למה אני רוצה בגד חדש וגם לא תמיד הכי זול כמו שהוא רגיל מאמא שלו ואחיותיו, ועוד...

 

אבל אנחנו מתייחסים לזה כמו כל שוני אחר ביננו. הוא מבין שזה הצורך שלי, ומנסה לאפשר לי כמה שיותר בלי לנסות לשנות אותי, ואני מבינה את חוסר ההבנה שלו לפעמים, ומשתדלת לא לראות את זה כבעייתי, אלא כצורת חיים שונה וטובה, (וביננו - לפעמים יותר...) אם הוא לא מבין אותי - אני יסביר, ולהיפך, אני ישתדל להניח לו להיראות ולנהוג כמו שנראה לו...

 

לא נראה לי שזה סיבה שעליה נפגשים או לא עם בחור, אבל זה תלוי עד כמה זה קיצוני אצליכם. אולי בקיצוניות רבה כבר יהיה קשה לגשר על פערים.

 

בהצלחה!

את לא מתחתנת איתו, את נפגשת איתו כדי לראות אם יש התאמה, יכול להיות שעכשיו אורח החיים שלו פשוט מאד ושונה משלך, אבל לא בטוח שזה משהו קריטי בשבילו ואולי הוא יהיה פתוח לקבל את רצונך בעניין. חבל לך להכניס את עצמך לסרטים של ''מה אם...'' לפני שאת באמת יודעת מי הוא לעומק.
המלצה, פשרות הן לפעמים טובות, נכונות וחיוניות, אבל אל תמהרי לוותר ולהתפשר לפני שאת שוקלת דברים, העניין כאן נשמע שכבר די תכננת את חיי הנישואין שלך, עוד לפני שמצאת את בעלך ושמעת את דעתו ומה יש לו להוסיף בעניין, אני חושב שכדאי שתשמרי על דעה פתוחה, אני ממליץ שתעשי אצלך סדר עדיפויות מה עיקר ומה פחות חשוב, ותשימי חלק ממה שכבר תכננת בצד.
המלצה נוספת, אם את רוצה זוגיות טובה וזורמת, אז כדאי שתהיה לכם תקשורת בריאה ושתהיו קשובים זה לזו וגם, לשמור על פתיחות ושתהיי מוכנה לתת לבן זוגך את מקומו וכן, גם הוא צריך לתת לך את מקומך.

תזרמי עם האינטואיציה שלך

 

אין אפשרות לדעת אם זה הוא, עד שתפגשי אותו.

 

בהצלחה

ולהקים משפחה יהודית לתפארת.

 

כל השאר באמת דמיונות, ביחוד לאור כל הענינים המשותפים והמתאימים שאת מתארת

העניין הוא- שעד עכשיו כשדמיינתי את בעלי ואת הבית שלי דמיינתי אותו דומה לסגנון שלי..

 

הדימיון זה מה שמשפיע 

תנסי לראות כמה זה מהותי ואז תחליטי