פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1246)

יש בעייתיות גם כי זה היה עם עדים [בפהרסיה], גם הוא שם לה טבעת ואם היא אמרה כן אז בכלל ..

אולי הם לא יודעים

כי כמובן שהוא לא אמר לשתיים ספציפית שהם העדים, אז אם רוצים לצאת מנקודת הנחה שכ-ו-ל-ם העדים - הרי שבוודאי היו בקהל לפחות זוג אחים ו/או בני זוג, ו/או אבא וילד וכו' - מה שאוטומטית פוסל את העדות, וממילא אין תוקף לנישואין.

 

מה שכן, באמת לא מומלץ לעשות את זה בצורה כזאת, אבל זה כבר בעיה שלו. שיהיה

הרבה רבנים מאוד יוצאים נגד כלל העניין הזה במיוחד במגזרנו שהרבה מתארסים ואח"כ אם ח"ו מבטלים חתונה יש ממש בעיה, כי זה גם סוג של נדר לענ"ד

יש צד כזה בתוס'

אבל ממש אי אפשר להתיר אשת איש בצורה כזאת

יש דעות שאחד קרוב או פסול נאמר רק כשבא אח"כ להעיד

ויש דעות צריך שיתכוונו להעיד

והסוגיא סבוכה, ואני לא בענין עכשיו, אבל זה ממש בעיה.

 

אין איסור לקדש אישה, זה אפילו מצוה

אבל מה עם ברכת אירוסין?

ויש תקנה לא לקדש בלי לעשות מיד נישואין

 

וכשהם יעשו נישואין - הוא יקדש אותה בלי ברכה?

אפילו בהצגה, שברור לכולם שזאת הצגה ולא ברצינות, הפוסקים מתחבטים איך להתיר

וכן בקידושין של שנעשו בכיתה בצחוק ג"כ יש בעיות גדולות

ק"ו כאן שהוא באמת התכוין להתחתן איתה

וזה ממש עסוקים באותו ענין

 

העדים זה לא עדים שהם נשואים,זה נציגות מהקהל שאומרת אנחנו לא מתנגדים ,היא אסורה עלינו ומותרת רק לך
וגם לא צריך את כולם . אומרים 2 עדים .כי אח"כ יותר קל להתיר את הנישואין / גירושין
ואם תשאל למה הם צריכים להביע התנגדות. כי אולי היא נשואה ,ודבר שני כדי לפרסם זאת ברבים !!

העדים של הכתובה זה שונה ,זה עדים שצריך את עדותם ושיהו כשרים כמו שאמרת ומספיק 2 כשרים אפילו אם היו 10

‏

וגם לכל הקהל שם היה ברור שהם לא התכוונו לזה.

אלא שהכוונה הייתה להצעה לנישואין.

 

אז ככל הידוע לי, הקידושין האלה לא תופסים.

 

אבל בהחלט נהוג שלא לתת טבעות וכד' לפני החתונה, אלא שהמתנה היא של ההורים.

וגם יש בעיה של נגיעה, וחוסר צניעות.

יש מהר''ם נדמה לי שמאוד מחמיר בזה וטוען בזה דין של דברים שבלב.

יש דיון על זה בתחומין נראה לי בכרך י''ח

על נשואי ספרטיקסים שהחתן לא היה ולפרוטוקול חבר אידיוט שלו יצג אותו אבל במקום לומר 'לשולחי' הוא אמר 'לי' ואפילו שהיה ברור לכולם שם וברור שלחתן ולכלה. עדיין היתה הסתפקות בדין

כי במקרה שלנו הוא בכלל עדיין לא בא לאסור אותה על העולם!

והוא לא בא בכלל לעשות מעשה של קידושין.

 

שמה הוא בא לעשות מעשה קידושין ולאסור אותה על העולם!

רק שזה נעשה בצורה לא טובה.

עסוקין באותו ענין

 

והטענה שברור לכולם שייכת גם בהצגה

ואם לא מתאים להרבה (מוזרוחניקס, נו ממנה אפשר לעשות) אפשר לבקש מרב אחר שיהיה מוסכם לפחות על הרוב.
הרעיון לא למצוא מישהו שכולנו ניכנע לדעתו כי לאנשים יש כאן רב שהם שואלים אותו אלא כדי שיהיה מוכן להיות זמין לשאלות שצצות כאן.

נשאיר את החרדלים ללא יצוג

צוחק

הלו הלו!

תירגעו!

אמרתי שעברתי כמה מבחנים, לא שיש לי סמיכה

בשביל רב שכונה חסר לי את המבחן על שבת ועירובין

(ועשיתי מבחן על שחיטה וטריפות של רב עיר)

 

ואני לא משקיע בזה

אם אני אגיע להלכות שבת, ואני אגמור הכל, אני כנראה אגש למבחן, אבל אני לא לומד את זה עכשיו.

 

 

נניח, השאלה הזו היא באבן העזר, (עשית מבחן של חופה וקידושין?).

יש הרבה שאלות של צניעות, ששיכות לאבן העזר, יש גם שאלות של לשון הרע, גניבת דעת והונאה. דווקא שאלות של שחיטה וטרפות לא כ"כ זכור לי שעולות פה. [אולי הנושא של בשר 'חלק' הצליח איך שהוא להכנס פעם לפורום].

צריך רב אמיתי

שיודע את התורה באמת, ולא סתם עבר מבחנים

יש לי רבנים עטלה כאן בשכונה

בשאלה אם הם מבזבזים כאן את הזמן...

 

מביך משהו..

משתדלות להיות בפורום כמה שיותר גדול של אנשים... תחליטו אתם מה זה אומר..

כבר עייפות"... (שם, שם)

להמ אם יש כ"כ הרבה אנשים מסביב זה עושה את זה יותר "שווה"?

אני הייתי מתפדחת עד אימה מדבר כזה ולא סולחת לו עד החתונה....

או משהו בסגנון..א.ז תראי לה נוסחים שונים ותשאלי אותה מה היא רוצה...

 

לא נראה לי שיש הלכה בנושא, אל רק, כמו שאמרת - מנהג. וחלילה אין לזלזל במנהגים - אבל את זה רק הכלה עצמה בהתייעצות עם אביה ואימה תדע לענות לך לגבי עצמה.

והיא התחברה לשני נוסחים שונים, וקשה להחליט איזה נוסח להעדיף..

(ואין מנהג מסויים במשפחתה..)

והיא התחברה לשני נוסחים שונים, וקשה להחליט איזה נוסח להעדיף (אז הפשרה היא לעשות ערבוביה של שניהם )..

(ואין מנהג מסויים במשפחתה..)

ואכן קצת ערבבנו בין נוסחים. זה לא הלכה! רק מנהג נחמד.

ואפשר לעצב בעיצוב דומה

אותי,תא היתה לי תשובה לענות לה...

ביום שבעלי ואני הפסקנו להפגש, שבוע לפני החתונה, כתבנו יחד נוסח שמתאים לנו. כל מי שרואה מבקש

לענ"ד כמובן שזה תלוי מקרה, אם זה מראש בגלל שהוא אהיה מכיניסט לא לפסול לדעתי, למרות שכן כדאי להתחשב בזה לפעמים

זה גם תלוי באיזה שלב בחיים הוא- בצבא\אחרי צבא ומה הוא עושה או מתכנן לעשות אחרי מהבחינה התורנית ומה השאיפות התורניות שלו

זה ממש תלוי, אם תרצי מוזמנת לאישי..!

 

אם זה מה שחשוב לה, אז זה מה שחשוב לה.

סיבה-מספיק-טובה-או-לא? --> מאוד אינדיווידואלי.

אבל הוא דוס-דוס, והסיבה שבגללה זה קרה,

כי הוא נפל בין הכיסאות, וגם הוא לא ידע כ"כ במהלך השמינית מה הוא רוצה.

ואני מכיר גם דוסים שעשו מכינות.

 

נכון שיש נטייה דתית, לפי המסלול שאדם עושה, אבל לדעתי כדאי לבדוק כל מקרה לגופו.

שכל אחד יחליט מה שטוב לא.

רק שכשמחליטים החלטות על פי מחשבות לא רציונליות, אלה השאלות שעולות.

מישהו חייב להגיד את זה

ואני אישית הייתי הסדרניק, מכיניסטים לא פחות טובים.

מהסיבה הפשוטה שהם עוברים המון בצבא!

יש כאלה שמתחזקים ויש שנופלים

 

אני מכירה בחור שעשה את כל המסלול של ההסדר הכל כולל הכל 

חזר לישיבה אחרי הצבא

ובכל זאת היום הוא חילוני /:

 

*מה שכן, אם הוא לפני הצבא, אז הדיון על גודל הכיפה תקף גם פה לדעתי..

כי אם הוא בחר הסדר אז הוא משדר שהוא יותר דתי וכו'

 

ככה נראה לי

ט.ל.ח

 

האם היא לא רוצה בחור כי הוא לא יוצא הסדר

או

כי היא רוצה בחור שלמד תורה לאורך זמן?

 

אם זה חשוב לה בבניין הבית, אז למה לא? בית זה לא מקום בו צריך להכיל את כולם.

בית - מחיצות. יש דברים נורא יפים בחוץ, אבל אי-אפשר להכריח מישהו להכניס אותם

פנימה. אובייקטיבית, גם ההסדרניקים וגם המכניסטים פועלים בבניין האומה. אבל מותר

לפעמים להיות סובייקטיביים. וסקרי דעת קהל בפורום לא ישנו את זה.

פספוס לגמרי.

(פטור רפואי וכו').

 

ראיתי פה באתר המון בנות, שצבא זה כאילו דרישה מוחלטת אצלם, והן "לא מתפשרות עליה". אני לא יודע אם הן מתכוונות שהוא עשה צבא במידה והוא יכול, אבל אם קיבל פטור אז זה בסדר מבחינתן - אבל אם מבחינתן מישהו שלא עשה צבא כי קיבל פטור, גם הוא לא בא בחשבון - זה גם פיספוס אדיר של אותן בנות.

אבל זה ברור שיש יותר סיכוי שההסדרניק יהיה תורני יותר אך אף על פי כן, יש כאלה גם מכיניסטים. לא סותר בכלל!! !

בלי שום קשר לאיזה מוסד הוא למד בו וסטיגמות כאלו ואחרות - 

זה פספוס אדיר!

ומחליטים לה מה היא צריכה לחפש -

זה פספוס ענק. שלנו כחברה.

יש לי הרבה הערכה למכינות אבל למרות זאת אין רבים שנמצאים במקומות שישיבות הסדר יכולות להביא לשם.

לא חושב שנכון לפסול אם ידוע שהבחור רציני וברמה טובה. במקרה כזה די ברור שהוא לא נופל ברמתו מהסדרניקים רבים.

לאחרונה פגשתי הרבה חברים מהתיכון.. המסקנה שלי הייתה שבשורה התחתונה החבר'ה הלא רציניים עושים הסדר.. הרציניים לומדים כמה שנים טובות ואז מתגייסים ל3 שנים
אולי השאלה צריך להיות
מה עדיף. ישיבה גבוהה או מכינה?

בכנות, קשה למצוא רוב גדול של בחורים שיסכימו ללמוד 3-4-5 שנים, ואז לצאת לשלוש שנים צבא, ביודעם שזה יגרור את גיל תחילת היציאה לשידוכים לגיל מאוחר, ובלאו הכי יאחר את החתונה.

 

ובנוסף - במצב כזה, גם יהיה קשה יותר לאותו אחד לאחר בשלוש שנים, לחזור לישיבה לעוד תקופת לימוד - ובמובנים מסוימים הלימוד בהסדר לאחר הצבא, הרבה הרבה יותר חשוב מהלימוד לפני, מכיוון שלאחר הצבא שהוא חוויה חזקה ללא ספק, האדם צריך שוב איפוס מטרות וכיוונון מחדש על התדר התורני-דתי, ואם מהצבא ייצא ישר לחיים, לימודים והכל - יש חשש שהוא לא יהיה מכוונן מספיק כמו שיהיה אם יישב עוד שנה שנתיים לאחר הצבא, בישיבה.

 

בדיוק בגלל זה ישיבות ההסדר רואות בלימוד התורה חלק מהשירות הצבאי ממש, לפני, תוך כדי ולאחר הצבא - כי גם בניית האדם כאדם חזק, יציב ותורני לאחר הצבא - גם זה תרומה מאוד גדולה למדינה.

שמה שיוצא שהרבה מאלה שהולכים להסדר הם כאלה שצריכים כיוונון לתדר הדתי תורני..והמקום והמסגרת מכווננת אותם.
יש איזה צד שגם החבר'ה הרציניים שעושים הסדר בסוף, הם עושים את זה מתוך פשוט חישובי כדאיות שלא להיתקע שם עד מאוחר... מה שגם לא לגמרי נכון ושראיתי מתוכם אנשים התגייסו בשיעור ה' וו' להסדר מתוך נוחות.. נשואים ועם ילדים, והיום הם קצינים ובסופו של דבר השלימו 3 שנים ועוד המשיכו.
לא מסכים גם עם הקביעה שבהכרח צריך כיוון חדש אחרי הצבא. גם בשירות קרבי אינטנסיבי של 3 שנים אפשר לשמור על הפוקוס.. ראיתי אנשים שלא למדו 4 שנים לפני שהתגייסו ל3 אלא פחות, ומיד שהשתחררו חזרו לחבוש את ספסלי הישיבה ברצינות שהעמידה באור חיוור את חבריהם שעשו שירות של 16 חודש
אשמח להוכיח לך את זה בעוד כמה חודשים בעז"ה כשאצטרף גם אני..
הטענה שלי היא על משרתי מה שנקרא "הסדר לכתחילה" ולא על תלמידי שיעורים בוגרים שמכורח המציאות והגיל לא היה רלוונטי שיעשו שירות מלא.. מה גם, שיש כמה וכמה ישיבות שממש דוגלות בגיוס בשיעורים מאוחרים לשירות מלא ויציאה לקצונה.. הסמגד שלי היה כזה. מכיר עוד כמה סמגדים כאלה

(וביני לבינך.. מכיר הרבה ישיבות רציניות שבהן הלימוד אחרי הצבא הוא הפרק החשוב. אבל מכיר יותר ישיבות שבהן הלימוד אחרי הצבא מצ'טקמק ומשולב באיזה תואר ובהרבה בטלה. מסופקני אם לזה התכוונו הוגי הרעיון היפה הזה) 

חזק לפני, ואחרי, ולהישאר ממוקדים גם תוך כדי.

 

בסופו של דבר לא המסלול הוא שעושה את האדם, אלא האדם הוא שמעצב לעצמו את המסלול שלו - אומנם שמים אותו בתוך סוג מסוים של תבנית, אבל זה לא כמו בתנור, זה תבנית רחבה מאוד וניתן להתפתח להמון כיוונים - וכל עוד האדם ישמור על עצמו, וחייו בסופו של דבר יהיו מתוך תורה, מתוך קדושה, מתוך יראת שמיים ועבודת המידות - אזי זה לא באמת משנה האם שירת ככה או ככה שנים. כי הכל יחד, זה שירות. ואת שירות חיילי ההסדר, היללו פעמים רבות ולא אני זה שאתחיל לפרט אותו.

 

אז ברמת העיקרון נראה לי אנחנו מסכימים, רק אולי מעט חלוקים באופן היישום בפועל, ובמציאות הקיימת. לא נורא, על הכל אפשר להתגבר אני אכן חושב שהסדר יכול להיות מוצלח ביותר.

 

שכוייח!!!

והכל מתוך רצון להיות בתורה ובעבודת ה' ולהאדירה. ואני כאדם שמשרת 3 שנים כעיקרון, למרות הרבה קשיים שהיו לי בחיים עם הצבא והמדינה, אוהב מאוד ומעריך מאוד גם כאלה שלא מתגייסים בכלל ולומדים ברצינות (וטובי חבריי היו בכיוונים האלה)

בכל מקרה-אדם צריך להיות ישר עם עצמו, להיות מדויק ומכוון לכיוון חיובי. כמה זמן צבא ובאיזה מסגרת בדיוק זה לא משנה. מי שהגון עם עצמו ועם העולם ורואה חשיבות בשירות מלא בדיוק כמי שהגון ורואה בלימוד שלו עניין משמעותי וחשוב כשירות צבאי ממש- העיקר ההגינות, היושר והדיוק, ושהאדם לא ישקר לעצמו בכל מיני הגדרות ןמסגרות שהוא מכריח את עצמו להיכנס אליהן.

ולמרבה ההפתעה- מה שהביא אותו לבחור בישיבת הסדר היו דווקא השנתיים שהוא עשה במכינה.

לא הכרתי אף מסלול קודם (חוץ מצבא), אבל מה שלמדתי מזה היה: בכל מסלול אפשר לעבור הרבה, להתקדם בכל תחום, לכן השאלה היא פחות מה הוא בחר אלא יותר מה הוא עבר באותן שנים, מי הוא עכשיו, ואת זה אי אפשר לדעת רק מהשאלה "האם היית במכינה, בצבא או בישיבת הסדר?".

לא מתחתנים עם הישיבה אלא עם הבן אדם 

 

מכיר כמה חבר'ה ממש דוסים שלא למדו בכלל בישיבה 

ומאידך מכיר כמה שלמדו בישיבה וחוץ מלחבוש את ספסלי בית המדרש לא עשו שם כלום 

הרי זה הבחור ולא איפה שלמד..
נכון שלהסדרניקים יש שם של יותר רציניים אבל תכלס זה תלוי באדם...
ראיתי גם הסדרניקים פרווה..

יש מכיניסטים דוסים, ויש הסדרנקים שקצת פחות. 

 

הכל תלוי בהשקעה וברצון של הבחור. ובכלל יש מכינות ממש רציניות (לדוג': עלי)

ולכן צריך לבדוק ולא לפסול, לענ"ד.

* מתי?- אין בזה כללים.. אבל עדיף אחרי שפיתחו קודם משהו רציני לדעתי.. או שזה לא בא על חשבון הרצינות..
כמה?- לא יותר מידי.
למה?- למה לא? סתם..

* כן, כשהוא הבסיס של הקשר ושהוא יותר מידי.. (לכן כתבתי למעלה..)

* כן..
הומור זה כמו מלח. מצד אחד זה מוסיף טעם, מצד שני צריך פרופורציות. מינון.

מסכימה מאוד

מצד שני,יש מצבים שבהם ההומור יכול לשבור את הקרח בהתחלה

וכך לאפשר רצינות וכנות

למה זה סותר/שייך...

ברור שזה שובר את הקרח.. אני בעד. אבל שוב, לדעתי כדאי שזה לא יהיה הבסיס ושזה יהיה במינון בריא..

לפעמים (לא בהכרח) ההומור זו בריחה,מין התחמקות כזאת מרגשות הלב

(יש שיקראו לזה ציניות..)

במה נתקלתם יותר?

במקרים של חוסר הומור או במקרים של עודף?

 

אבל כן מקרה שבו (לפחות בהתחלה) היה הרבה הומור ו/או ציניות.

זה נבע בעיקר ממבוכה של שני הצדדים (היכרות לא שגרתית) אבל אח"כ זה השתנה.

אני מטבעי טיפוס רציני, כך שזה לא יכול ללכת יותר מדי לכיוון השני.

חוץ מזה ש -- יש הומור ויש הומור (יש הומור חסר טעם במטרה להרשים/לסיים את הפגישה כמה שיותר מהר ויש הומור פיקנטי שמוסיף לקשר ולשבירת הקרח).

 

 

הכי מצחיק זה כשמישהו מספר בדיחה והצד השני מנסה לגלות באיזה שלב הוא צריך לצחוק .

כן,באמת יש הרבה סוגי הומור

והשורה האחרונה,כל כך נכון!!

במיוחד עם סיפורים\בדיחות מהצבא

רק אני יכולה לשמוע שעות סיפורי צבא?

לא נראלי אני אשרוד בלי

פעם היה לי אחד בלי..
כ"כ כבד שהיה בא לי לצחוק בלי קשר לחיים..

1. כן. מההתחלה וכל הזמן, אבל שלא יתפוס את רוב רוחב-הפס של השיחה, אלא ילווה אותה. זה נותן לשיחה טעם טוב וחביב.

2. אכן עלול... צריך לנסות להפעיל שיקול.

3. אני לא חושב שהיתה לי פעם שבה זה הפריע לי. סה"כ יש תחום רחב מאוד שהוא בסדר...

 

הערה נוספת: שיהיה הומור אובייקטיבי, ולא עוקצני (גם לא בחיוך). כך לדעתי.

חוש הומור- חשוב מאוד- זה מראה על זרימה ושכיף ביחד.

 

לא יותר מידי- כדי שיהיה אפשר גם לדבר על נושאים רציניים.

 

חוש הומור יכול להשתלט (אבל לא נראה לי שזה קרה לי בדייט...)

 

וקרה שהיה  חוסר חוש הומור. דייטים פחות זורמים...

 

וזהירות מציניות יתר!  (בתור בנאדם די ציני...)

*כשהוא מתאים, הוא בד"כ צץ בכל משפט שני. למה? כי זו טרפיה.

*"על חשבון".. הוא בעצמו חלק מהכנות, רק באמיתי יותר, (כי כשהוא נמצא הוא די חסר שליטה)

*כן, (עודף) וזה פשוט גרר פגישה נוספת. עם זאת היו הרבה גם ללא הומור בכלל... וזה בסדר גמור.

*במה נתקלתי יותר? במקרים של חוסר הומור, ללא ספק

*לעיתים קרובות ,כי אי אפשר בלי

*כן,לפעמים מרוב צחוקים כבר לא רואים את היער

*כן,גם וגם.

בדר"כ העודף היה באשמתי והחוסר היה מהצד השני

(לונורא..עובדים על זה)

לק"י

ממש אי אפשר לדעת אם יצא מזה משו או לא.
אני הייתי אולי מספרת למבוגר אחר שיוכל לעזור, לייעץ.
אם תמשיכו להפגש- לענ"ד כדאי לך לספר להורים אחרי כמה פגישות.

לק"י

לא מתחתנים תוך שניה.
ושוב, לא ברור בכלל שדוקא איתו תתחתני.

אם הם לא רוצים, רק עד שתסיימי שירות לאומי- אז אולי את יכולה להסביר להם, שהשנה עוד מעט נגמרת ושגם אם תתחתנו זה כבר יהיה בחופש וכדומה.

רוצים בכללי שאני אצא רק כשאני אתחיל ללמוד..

השאלה אם בכל זאת להיפגש כי כבר קבעתי?....

למרות שהוא נשמע לי ממש טוב!

אולי לנסות ואז לראות מה קורה?

העניין הוא גם שאולי אחרי דייט 1 נהיה יותר חכמים? ועכשיו זה סתם תאוריות..

או שלא להיכנס לזה מראש?

תצאו ואז? אם יהיה טוב תתחילי לחשוב על הכיוון עם ההורים?

השאלה עד כמה זה מפריע לו שאת יוצאת...

תצאי תבדקי תראי איך מתקדם ואז תשתפי... נניח אחרי 3-4 פעמים......
אבל את מכירה את ההורים שלך הכי טוב...

בס"ד

זה היה באיזה יום שישי באמצע ההכנות לשבת סיפרתי לאמא שלי שאני יודע שהם לא בדיוק אוהבים את זה אבל במוצ"ש יש לי פגישה ורק רציתי לידע אותם שלא אעשה משהו מאחורי גבם.

פתאום אמא שלי שכחה הכל ומסתכלת עלי בפליאה "אנחנו לא רוצים?" (שלוש שעות לפני זה שדיברתי על פגישות בכללי אז היא התנגדה )

בקיצור- בסופו של דבר הם היה טוב ששיתפתי והם אומנם אמרו לי לבדוק היטב ולא למהר אבל הם נתנו את אישורם.

ועכשיו, אחרי שזה כבר נגמר, הם הרבה יותר סומכים עלי שאני יודע מה אני רוצה ומחפש. הם אומנם עדיין חוששים (אני הבן הגדול) אבל הרבה פחות.

בהצלחה!

ואם אתם ממשיכים מעבר לדייט ראשון והקשר נהיה יותר רציני, ואת רואה שהקשר מתקדם אל עבר חתונה, אז בשלב הזה תספרי להורים.

במידה והחתונה תהיה על חשבון ההורים. חלק מהבגרות של הבן-אדם זה לא להסתיר דברים חשובים כמו אלו מאנשים שאוהבים אותך, כמו ההורים. רוצים להתחתן? תיידעו את ההורים לפני שייתכן שתצאו לפגישות, כדי לא להפתיע אח"כ. נכון שיש דברים שנוגעים לבן הפרטי וזה זכותו לא לספר, אבל אם זה מערב את ההורים (כמו הוצאות כלכליות), כדאי לספר, בעיקר שזה דבר שאמור לשמח.

כולה דייט ראשון..


אבודה..
אם ההורים שלך ממש יכעסו/לא יסכימן- לא הייתי מספרת. אם רואים שמתקדמים (אפילו דייט שלישי שזה לא כזהה מתקדם בד"כ אבל כן כיוון חיובי...) אז מספרים..
אם הם סתם לא יעודדו- תספרי להם ותראי להם שזה מה שנכון לך.


אצלי ההורים ממש היו נגד ובאמת לא סיפרתי להם.. ולאט לאט הם כבר התעניינו מעצמם אם ישלי מישו ואיך הולך.. והיום (שנה אחרי בערך...) אבאשלי אפילו מציע לי בחורים

לא אמרתי שכשמחליטים להתחתן, אז מודיעים להורים, התכוונתי לזה שאם, הם רואים שהקשר כבר רומז על כיוון של חתונה, אז לספר להורים, כי כשכבר יש עובדה מוצקה בשטח לקשר, אז יהיה יותר קשה להורים להתנגד לקשר הזה.

אני יכול להבין שלא אומרים מתי יוצאים ואיפה וכל שאר הפרטים, אבל צריך לומר שבכללי מעוניים להכיר/לחפש בן/בת זוג. זה לא הוגן כלפי ההורים שמסתירים דברים כאלה, במיוחד שהם מכירים אותך ורוצים לעזור (ברוב המקרים)

מסכימה.
הרי אם הם לא רוצים עכשיו מה ההבדל בגישה שלהם לבחירה של הבת בפגישה הראשונה או השביעית.
לדעתי הם ההורים ולכן צריך לשתף אותם.
להסביר מאיזה מקום נובע הרצון וכו'..
אני בכלל לא מאמינה בהסתרות זה פסול ולא הוגן.

אני לא משתף את הורים בכל פרט מחיי,פגישה (כל עוד זה לא רציני) זה לא פרט חשוב בחיים.

 

 

יכול להיות שכדאי להגיד להורים שבכללי אתם מחפשים,אבל אם את יודעת שהם מתנגדים סתם חבל.

מניסיון..

אם הוא/היא בת 15-16 אני יכול למה אבל 18-19 אין בעיה לדעתי. לא אמרתי שצריך לספר מתי ואיך כמה ולמה... אבל כן לספר גם אם יש סבירות שיתנגדו.

כי זה מה שהיא אמרה....

 

היא כתבה שזה רק עוד חצי שנה עד שהיא תתחיל ללמוד, לא נזק כזה גדול (תלוי את מי שואלים)

 

בכללי, אם הוא/היא בוגרים מספיק, הם יכולים לספר להורים למה הם רוצים לצאת ולחפש ואם תהיה התנגדות, אז לנסות ולשכנע אותם, להסביר להם.

כאילו הסיבה שהוא מתנגד נשמעת לי די שטותית,השנה עוד שנייה נגמרת,

 

זה לא שהוא חושב שאין על מה לדבר לפני גיל 24 או משהו כזה,יכול להיות שעד שהם בפועל יתחתנו זה יקח חצי שנה....

אבל כדאי לה לעמוד על שלה בסופו של דבר בכללי ובעיקר אחרי שירות לאומי (וזה רק חצי שנה המתנה, אז אני לא חושב שהם מנסים למשוך זמן)

ועם כל הכבוד, יש גם הורים שכוונתם טובה, אבל בפועל זה יוצא לפעמים לרעת הילד/ילדה. יש הורים שקל לדבר איתם ויש הורים, שלדבר איתם זה כמו לדבר אל אבן.

יש עוד דרך ארוכה עד החתונה.

 

(קשה לי להאמין הורים שלי סיפרו להורים שלהם לפני שהם יצאו(אבא שלעי סיפר לי שהוא היה מדבר עם אמא שלו פעמיים בשנה...)

אם זה נהיה רציני אז כמובן שצריך לספר,לא מומלץ לבוא להורים יום אחד ולהגיד להם שהתארסת...

 

אם תראי שזה מתחיל להיות רציני תדברי עם ההורים שלך.

אבל כן באופן כללי שאת יוצאת ומחפשת. שיהיו מודעים, שזה לא יבוא להם בהפתעה..

לי אישית נשמע מוזר לא לספר בכלל, אני מספרת לאמא שלי ומתלבטת איתה והכול..

אבל זה תלוי גם בקשר שלך איתם..

לא ללכת נגד ההורים 

מה גם שיש הגיון 

 

בקיצור לשבת איתם ולהבין לעומק מאיפה זה מגיע 

ולנסות אולי להגיע איתם לפשרה 

בדר"כ העיצות של ההורים שלנו לא תלושות מניסיון החיים שלהן ושווה הקשבה

איזה כיף לקבל כל כך הרבה חיבוקים (וירטואלים)

 

מבנאדם אמיתי. שכמוני שותף להרגשה דומה

 

ו

בקרוב אצל כולנו בעז"ה בלי מניעות ועיכובים  

 

 

איזו חמודה את! תודה ‎‎‏ שולחת בחזרה

בחזרה!

בס"ד

 

תנסה לברר דרך מישהו אחר

או,אם אתה במצב שאתם יכולים לנהל שיחה אז תכלס'-אתה יכול לשאול אותה בעצמך,בעדינות...

תכבד את התשובה השלילית, אל תפרש אותה כרצונך. אם היא סירבה מתוך גאווה זו בעיה שלה. ובכל מקרה אל תלחץ עליה ותעיק.
לא זה לא.

בהצלחה!

הוא יבין.

מקסימום תתקשרי ותודעי שלצעאך את חולה...
בהצלחה ורק בריאות

ומה להגיד לו כדי שלא יחשוב שאני מורחת אותו?

וכדאי אולי בכל זאת להיפגש?

לדייט צריך לבוא כשאת מרגישה במיטבך...

בעיקרון מה שנוח לך- סמס או להתקשר. אין סיבה שהוא יחשוב שאת מורחת אותו.

תגידי לו שאת לא מרגישה טוב, יש לך וירוס, מצטערת שאת צריכה לדחות את הדייט ושתדברו מאוחר יותר כדי לקבוע חדש...

(אם באמת לא תרגישי טוב בעוד יום...בעיקרון כדאי להודיע לו עכשיו שיש מצב שלא תוכלו להיפגש בזמן שקבעתם כי יש וירוס במשפחה...)

תרגישי טוב ובהצלחה!

 

הודעה, שיש וירוס במשפחה - ואת אינך יודעת אם גם את "מתחילה" את זה ואת מאד לא רוצה לדחות.

 

אז את מבקשת סליחה מראש אם תהיי ממש חייבת לבקש דחיה בטווח לא ארוך לפני כן - ומקווה שלא.

 

[ותראי איך תרגישי באותו בוקר]

להסביר לבחור את המצב ולבקש לדחות.

 

 היה שבוע שמח

 

הייתה שבת שמחה מאוד!

 

יש השבוע כמה שמחות ב"ה.

 

אנחנו מתקדמים בניקיונות הפסח

 

שיהיה שבוע טוב ומבורך!!!

טוב לך איתו?

בא לך לפגוש אותו שוב?

את מסוגלת לחשוב שהוא יגע בך?

הוא אדם חיובי ?

אם לא תפגשו כמה ימים תתגעגעי אליו?

 

ממש מבינה אותך. להתחתן זה מפחיד. ואין לך באמת דרך לדעת אם זה צעד טוב עד אחרי שתעשי את הצעד.

בשכל את יודעת שאתם מתאימים?

ברגש את מרגישה שמרגש אותך וכיף לך להיות איתו?

אכפת לך ממנו? אכפת לו ממך? יש לו מידות טובות?

זה בערך כל מה שאת יכולה לקוות שיהיה לפני...

 

(אני אגלה לך סוד- מעטים הם האנשים שיודעים שזה האחד. רובנו רק מקווים לטוב)

תבדקי את הדברים בכובד ראש. זה לא העיקר להתחתן.
זה כל החיים!

תקחי את הקשר יותר באיטיות, אם את מרגישה שיכול להיות שהוא האחד, אבל עדיין לא בטוחה בזה, אז אל תמהרי, תני לזמן לעשות את שלו, חבל להחליט החלטות פזיזות.

שאת לא בטוחה שהוא ה-אחד?

 

אם את לא בטוחה שאת רוצה לחלוק איתו את חייך, אל תחליטי החלטות פזיזות!

אם את אחת שקשה לה להחליט החלטות, והוא נראה לך ה-אחד, אבל את חוששת, אז תדברו בכנות ותנסו להתגבר על הבעיה.

אבל גם תחשבי על אם את בכלל צריכה לחשוב כשכאלה דברים על הפרק.. דברים כאלו לא מתאימים לכל אדם אותו דבר יש אנשים שכל שינוי בחיים מקפיץ אותם וזאת תגובה טבעית ולהפך..

לק"י

קחי את הזמן, תפגשי, תחשבי בשכל וברגש.
העיקר בלי לחץ!

ועומדת מול שתי אפשרויות כ"כ קיצוניות כמו שאת מתארת, הייתי מציע לדבר עם מישהי מבוגרת שאת סומכת עליה ופתוחה אליה או ללכת לייעוץ. כמו שכבר אמרת זו לא עוד דילמה מהחיים.

בס"ד

 

על ענן ורוד משלהן..

אז לא לקחת אותן יותר מדי ברצינות

 

האמת שזו תקופה די מצחיקה..

דרושים מתנדבים>>

 

עפ"י מנהג חב"ד בשבת מברכין אז אפשר לסגור.

 

אם אפשר בעז"ה

גם ככה אני משלים ספר מלא השבת

שיהיה לזכות כל מי שמחפש את זיווגו

לא התבלבלתי בספירה???? 

וואוו אנשים יישר כח!

אני הייתי הגמד שלך...

סליחה ששלחתי רק פעם אחת... פשוט עד שיש לי מחשב לוקח מלא זמן...

אהה, אז תודה רבה לך!!!

 

אני מעריכה את ההשקעה אפילו שזה היה רק פעם אחת

ובגלל שבאמת אינלי תשובה נחרצת,אענה לך בשאלה:

אתה כתבת שאתה מרגיש שהיא לא מתאימה

על מה הרגש שלך מסתמך? על סמך שיקולים שכליים?

או יותר על סמך אינטואיציה? עד כמה אתה מכיר את זאת שהציעו לך?

יעזור לך לברר עליה קצת יותר לעומק?

 

 

 

מבחינה תורנית, ומבחינה חברתית ותרבותית.

גם מהטביעות עין במראה של הבחורה, היא נראית לא מתאימה לו.

בעיני,סביבה שונה זאת לא עילה לפסילה

מכירה זוג מתוק שהבעל בן של רב

והאישה גדלה בחינוך לא דתי בכלל(בלשון המעטה!)

להפך,לפעמים זה יכול להוסיף יותר רגש ועניין.

 

לגבי טביעות עין,לא הבנתי כ"כ את כוונתך..

 

 

בס"ד

 

אם זה דברים לא עקרוניים אני חושבת שאולי כדאי לפחות לבדוק ולברר.

 

אם מדובר בדברים שסתם ככה הוא לא היה יוצא איתה, אני חושבת שזה לא נכון רק כי רוצים להתחתן עם כל אחת...

א. שינסה להשיג הצעות בלי קשר..
ב. אם לא ברור לו שזה לא מתאים 100% שינסה... מה הוא יפסיד? גם ככה הוא לא מקבל הרבה הצעות אז זה לא שהוא מותש...

ואולי גם בשביל הבחורה שתרגע ותפסיק ללחוץ במידה וזה יתאים ובמידה ולא...

כי אם זה דברים שממש חשובים לו-

 

אז זה ממילא ייגמר.

 

ואז חבל.

צריך לזכור שאנחנו עושים רק השתדלות

ולעשות דברים שלא נראה לנו שיעזרו, רק כי אנחנו כבר מאד רוצים שזה יקרה - זה השתדלות נואשת

ולדעתי השתדלות כזאת היא סתירה לביטחון

(כמו כשמישהו איבד עט, והוא מחפש אותו בכל מקום, עד שהוא מחפש אותו במקרר. אין בזה טעם)

 

ואני זוכר ששמעתי שזאת היתה התביעה על יוסף שהוא פנה לשר המשקים, וזה לא כמו כל השתדלות.

(הכוונה לא משהו חיצוני כמו עדה, או מקצוע שהיא למדה) אז אין טעם.

לא מתחתנים רק בשביל להתחתן, כי צריך בסיס טוב בשביל חתונה (נישואין רק מהסיבה הזו, זה מתכון לחוסר בשלום בית ולגרושין). במקרה הזה לא כדאי לנסות.

מצד שני זה יכול לנבוע מנקודות שוליות שהבחור נתפס אליהם, ועכשיו הוא מוכן לוותר עליהם, כי יותר חשוב לו בית טוב מאשר דברים שוליים (וגם כאן צריך לשים לב שיש מציאת חן למרות העדר הפרטים השוליים) ואז זה אפשרי.

כך שצריך לבדוק היטב ממה זה נובע ולפעול לפי זה.

כי אם הוא לא יאהב אותה, והוא יתחתן איתה רק מהרצון "להתחתן".

 

איזה חיים יהיו להם אח"כ?

 

למרות שאם מדובר רק על לבדוק, והוא רואה אפשרות שכן יכולה להיות התאמה, אז אולי כן כדאי לנסות.

אני לא יודע כמה הוא נואש
אבל יש מציאות של חתונה ששני הצדדים
מעוניינים להשיג בזה משהו
המציאות לא תמיד אידיאלית

זה עדיין לא אומר שהוא נואש

להפך,רצון זה כוח חיובי

לא ממש נראה לי.

 

לבחור כדאי להבין שהוא לא צריך בחיים רק משפחה..

אישה וילדים זה לא בשביל התווית של אבא ובעל.

קודם כל מתחייבים, נעשים לבעל ואוהבים אישה, אחר כך מביאים ילדים שהם פרי האהבה..

 

הקללות שנאמרו בתורה במעמד הברכה והקללה - 

לא נאמרו על אדם שלא קיים את המצוות

אלא על אדם שלא קיים את המצוות - בשמחה!!!

"תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל.."

יש טעם וסיבה - וצורך בשיתוף רגשי במצוות שאנחנו עושים

לא רק טכניקה!

 

לעניין הבחור והבחורה הספציפיים - 

אם הבחור לא רואה התאמה - כמו כל בחור אחר - אין סיבה שיגיד כן להצעה.

אם הוא מוכן לבוא בראש קצת יותר פתוח - בין אם זה מצד הלחץ שלו ובין אם הוא פשוט מוכן לזה

שיהיה בהצלחה!

זה שנפגשים - לא אומר שמתחתנים תוך יומיים אחר כך

אם לא תהיה התאמה, אולי הבחורה בעצמה תסיים את הקשר?

קודם כל בודקים - אם זה בכלל שייך.

 

 

ויש מצבים שנכון להשתמש בה.

ברור שחותרים לחתונה מאהבה

זה בסיסי.

ואני מסכים עקרונית עם מה שכתבת

רק שלא ברור לי בדיוק מה מצבו של הבחור

בן כמה הוא?

האם יש לו בעיה מסויימת שבגללה אין לו הצעות?

 

אתה אומר לבחור להתחתן, רק כי צריך להתחתן???.

 

גם עם המציאות לא תמיד אידיאלית, זו לא סיבה להכניס את עצמי לבור שלא אדע איך לצאת ממנו.

וגם יש מספיק "צרות" בנישואין, כך שאני ממליצה לכל מי שכאן, להיכנס לנישואין ברגל ימין.

ולא להתפתות אחר הלחץ. כי אם נכנסים ברגל שמאל הצרות אח"כ, אני אפילו לא רוצה לחשוב.

להיות בל''ח זה לא בריא ועלול להוביל לטעיות, אף טעויות מרות. ולהיות יותר פתוח ולא למהר כ''כ לפסול עוד לפני שניסה.

יגידו לא מתאימה כי א' ב' ג' ד'? שיצא ויראה אם זה ככה באמת!! ! מקסימום יגיד לא…

לק"י

זה שהוא להוט להתחתן, לא אומר שהוא צריך להתחתן עם הבאה שמציעים לו..
רק בגלל הלהיטות שלו הייתי מציעה לו לשתף מישהו בכל סיפורי הדייטים, שאם משהו לא שייך- יהיה מי שיגיד לו את זה.

 

נזכרתי בזה:

 

לא היה בינינו אלא זוהר

זוהר עניו של השכמה ברחוב כפרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
בלובן תפרחתו יפת התואר.
ומה מאוד צחקת באמרי
כי אל השחר הענוג כורד
אקרב ואקטפנו למזכרת
ואשמרנו בין דפי ספרי
ולבלובו של גן בטרם פרי
ולא היה בינינו אלא אור.

 

(לאה גולדברג).

וכבר אמר המשורר, "ברגע של עצבות נצא גדולים.. "

הוא היה צריך לכוון שיתעבר בו נשמת 'נוביצקי'(קלעי עונשין מצטיין מהNBA), וכך הוא היה קולע.
[מקובל מנתח משחק כדורסל]

<צ>

ובחרת שיר יפה לכתוב עליו

(השעה אפילו לא 12! )

 

בטח מעצבנים... תמיד כשנוגעים לך במשהו שאתה מומחה בו זה מעצבן.. 

מעיקים עלי המבטים האלה כל פעם מחדש 

אבל כן, יש בזה משהו, המבטים מעצבנים.

(כמו כלבלב כזה...)

למי שתהה. סתם ראיתי עכשיו את הקטע ההוא בסגור ועל הדרך נכנסתי לזה...

אבל שיר הסמס עומד לעקוף עם 480 אלף!!! תוך חודש!

זוכרים שהיה לזה 20 אלף צפיות?

ובכל זאת הוספתי להם עוד צפיה...

 

 

יש בזה משהו מעיק... באיך שהוא מביט בה..

אז מה אם זה משחק חח
הוא בחר את המבטים היעני "מאוהבים" האלה.......

ועד אז אני קובע כי אני למדתי משחק
<צ>
כאילו באמת למדתי, אבל זה לא באמת קשור...

גם לי מציקים הפרצופים האלה

(גם בסרטון וגם זה שבהה בי היום באוטובוס..

ועוד עשה את זה ליד חברה שלו,בלי להתבייש

התאפקתי שלא לפתוח על זה שירשור כי הנושא חרוש)

 

ככה זה,במשחק מציגים מצבים בצורה קצת מוקצנת

|מנסה ללמד זכות|

אז ניתן גם פשוט לפרגן על היכולת "להיכנס לדמות" באופן כזה מוצל...

את חושבת שגם במשחק (הצגה , ללא רגש איסור אמיתי) זה אסור? / לא ראוי?

 

הרי זה סך-הכל משחק , לא מדובר על נגיעה או משהו , אני חושב שהשפיטה הזו היא התיימרות לבחון כליות ולב ולא הוגנת

 

אבל במידה והצדק איתך אשמח אם תאירי את עיני!

לא נכנסתי לעניין המשחק..

ועזוב, זה סתם..

אבל למשל שאתה רואה סרט ודמות מסויימת עושה את אותה טעות שוב ושוב, אפשר לפעמים להגיד נו באמת… ככה גם פה.. בחייאת רבאק המבטים האלו… (נכון?)

מז"א?

זה זוג עם מגבלות?

משפחה קטנה?

אני לא מבינה.. באמת..

בס"ד

 

בעז"ה שיהיה להם במזל טוב!

יישר כוח!

בשמחות אצל כולם

אם אתה ממש מעוניין בקשר ומבחינתך היא ממש ממש מתאימה לך, הגיוני שזה יחמיא ויהיה נחמד וייתן הרגשה שזה הדדי, שגם היא מעוניינת מאוד בקשר.

 

ואם אתה פחות מעוניין בקשר/עדיין בלבטים גדולים - זה אכן יכול להלחיץ.

 

אבל זה גם תלוי באופי של הבנאדם. ככה שזה ממש טריוויאלי...

ממש לא ממליצה.. (בעיקר בתחילת הקשר)

ולא כי זה מליחיץ ולא כי זה לא נחמד. וזה לא סותר..

באיזה שלב בקשר?

מה ההקשר הכללי?

וזה ההקשר הכללי:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t622551#6885403

אגב, היה שרשור על זה לא מזמן...

 

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t623444#6893822

 

 

וזכרתי כי זכרתי שהגבתי על זה לא מזמן, וזכרתי מה הגבתי, אני לא זוכרת שרשורים בד"כ

 

 

 

תנסי לראות את התגובות והזרימה שלו או פשוט דברו על זה....

אם זה חד צדדי מלחיץ קצת

בהצלחה!!

מבחינתי זה נחמד, אבל יש כאלה שזה יכול להלחיץ אותם, אז אני מציע, או להוריד את מינון הטלפונים וההודעות או, לשאול את הבחור לדעתו בעניין.

אבל אחרי שבועיים ככה נראלי שזה נחמד..

חשבתי רק בנות זוכרות דברים כאלו

למעשה נראה לי אם אני ייקח לוח שנה אני יצלח למלא את כל הדייטים שלי ‎‎

ושלא תפתח פה שרשור שנתיים... מספיק שרשור אחד...

‏

כאילו, איזה כיף לי עברתי שנה!!!

לפחות היית כותב שיצאת רק עם 2 מאז או משהו.. (שקר לבן לדעתי)

לא כיף לדעת שעוברת שנה לבנאדם שמשקיע ויוצא לדייטים וזה לא הולך..

שנה - מאז הדייט הראשון! זה המון

 

אני יודעת שאני אמורה לחזק, ופה זה המקום לשתף וכו'

אבל עכשיו, ביאסתם.

וואלה עברתי תתאריך שלי...

 

 

כלומר, עברתי את התאריך שבו התחלתי לחפש, אבל יש עוד חודשים עד התאריך של הפגישה המעשית הראשונה.

ובכלל היו לי מעט מאוד הצעות בכל השנה הזאת.

שרשור שפתחת קצת לפני האירוסין ‏‎
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t577326#6373210

בס"ד

 

זה משגע אותי כל פעם מחדש

גם היא תמיד יודעת להביא לך את הקישורים הנכונים/להעלות אותם מהאוב

‏
לא נראה לי שאני זוכר הכל. אני זוכר הרבה. מה שאני זוכר אני מעלה.

בס"ד

 

ואת החלק שנשאר

מאיפה את יודעת עם מי אני יוצא ‎‎

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t625226#6993772

תאריכים של דיייטים.?

מה אתם כותבים את זה כאילו? 

אז כל דייט שהיה סמוך לאיזה חג-קל לזכירה

הדייט הראשון בחיים שלי, נערך יומיים לפני חג שבועות.

פעם למדתי חברותא עם איזה אברך, ובאיזה שהוא שלב לאחר שהתקרבנו וכו', הוא הראה לי בפלאפון שלו שכתוב שם כל פעם שהיה קשר, או דייט, מתי התחיל, מתי נגמר, ולעיתים אף את כל הדייטים רשומים בלוח שנה שם, ובמיוחד הקשר האחרון שלו שממנו התחתן רשום שם.

 

הוא בעצמו תהה האם זה חכם להשאיר תאריכים של דייטים עם בנות אחרות על הפלאפון, למקרה שאשתו סתם ככה ישעמם לה והיא תדפדף אחורה בפלאפון שלו

ודייט ראשון בחיים זה אירוע תפנית בחיים שלך, זה נקודה משמעותית.

 

גם אני זוכר את הדייט הראשון שלי, באיזה יום, באיזה שעות, בדיוק איפה וכו' וכו'...

 

(ואפילו עם מי ), אבל לא באיזו שעה/באיזה יום ובטח שלא באיזה תאריך.

אולי כי זה היה יחסית ספונטני.

 

 

ובוודאי שגם אני זוכר עם מי. ומסתבר שהיא הסתדרה יותר מהר ממני בסופו של דבר, למרות שהיא הרבה יותר צעירה ממני.

 

אבל שיהיה לה במזל טוב, חלילה שאהיה צר עין בשמחה של מישהי מישראל

זוכרת את הדייט ומי הוא היה ואיפה אבל לא את התאריך בכלל רק שזה היה באזור כסליו.

(אממ אני אפילו מתלבטת עכשיו באיזו שנה זה היה)