פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1256)

ילדים, אז ייתכן שיש לך אות מן השמיים

שווה לבדוק!

הילד שלהם בן 4: את אמא?
אני: לא.
אמא שלו: אם היא היתה נשואה היתה לה מטפחת, נכון? היא לא התחתנה עדין...
ילד: |מסתכל עלי בשוק|
אמא שלו: נועמיק, אתה רוצה להתחתן איתה?
הילד: |עינים נוצצות| כןןןן!!! ושהיא תבוא לכאן כל יום!

אני והאמא התגלגלנו!

איזה צונ'.

 

 

 

לא מבינים למה אין לי מטפחת.. הם חושבים שאצל כל הנשים הדתיות סממן דתיות מתבטא במטפחת..
אז הם חופרים על זה הרבה..

לק"י

 

חמוד..

כשהייתי בת 5 הצעתי את עצמי לאיזה אורח שלנו חחח

 

הילדים אומרים לי אחי בן 24 משחק ואחד אחר גיסי אחרי צבא אז אמרתו לו גם אני אחרי אז הוא אומר לי מה אתה לא נשוי?!?! 

לק"י

 

הילדים של היום

מצטערת על חוסר הסדר בכל שבוע בגללי. פשוט יש כמה פרקים שאני רוצה להגיד...

מברכין, אז אפשר לסגור.

בל"נ.

מחילה על הבאלגן שנוצר!

בכל מקרה, כמו ששמעתי רב פעם:

 

לפני המעשה- בחירה,

אחרי- השגחה

קרו מקרים לא נעימים ואפילו מסוכנים, משדכנים לא מוכרים באופן אישי, או לא ידועים.

הייתי גם בציון של צדיק אחד ואז קרה מה שקרה (הזוי ברמות, אם מעניין פרטים באישי)

וזו הייתה ההצעה הכי הזויה ששמעתי בחיי..

 

למדתי לקח אח"כ,

בלי קשר לזה שכל העולם ואשתו נתנו לי על הראש

 

---

ה' הוא זה שמזווג זיווגים, אם אותה הצעה היא הזיווג שלך היא תגיע לא משנה מאיפה.

שלא יעיק לך על המצפון

פניות נפשית.

לזה= להצעות שמציעים אנשים שלא בדיוק מכירים אותנו..

[חייבת לדחוף את זה לפה! ] סליחה על הניצלו"ש ! תגידו לה מזל טוב באישי, ניצן אל תרביצי לי בבקשה 

רציתי לבוא. באמת שרציתי

שכחתי לשלוח לך

 

קחי את חרות. היא רוצה ללכת

וזה בכ"מ יהיה לחלק מהזמן..

אם לא יפילו עלי דברים שבוע לפני 

היום!!!!! 

 

 

 

 

 

 

המפגש....  

לא שישלי מושג איך להגיע, אבל..

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t617805#6842161

 

גם כאלה שאמא שלהן בלחי"ת

 

ועכשיו ברצינות- הרבה עושות את זה  וזה לא מראה על בלחיו"ת יתר לדעתי.

נראה לי.

בנים איפה אתם? תגידו לה מה אתם עושים כי אני לא באמת יודעת

מי שמחפש ואין לו הרבה הצעות אז הוא מנסה לפתוח עוד אופציות ועושה עוד השתדליות.

זה לא קשור לנואשות..

אישה מבוגרת שיושבת ובוחנת בעין ביקורתית

מציעה אחרי יומיים איזה חנייבצלעך, וחושבת שאת בררנית כי חתכת..

 

מדובר בנשים ואנשים (חלקם צעירים יותר, וחלק פחות) שרואים חבר'ה בחיפושים וכואב להם ואכפת להם - 

והם רוצים לעזור.

הם מבינים שלא כל הצעה שהם יציעו תעבוד, אבל הם תמיד מקווים ומתפללים

ועובדים קשה מאוד בשביל להוציא לפועל הצעות שונות.

(שיווק אנשים זו עבודה מתישה! - וזה מה שזה! רק שבניגוד לשיווק דורסני בשוק - כאן צריך להיות אמיתיים רגישים וזהירים)

 

יכול להיות שבגלל העבודה הקשה הם יתאכזבו כשתבחרו לא לצאת עם מישהו,

אבל הם יבינו אתכם. (בעיקר אם יהיה לכם הסבר נכון.. ולא מלמול מבולבל)

ולרוב זה לא קורה שמקבלים ביקורת משדכן/ית..

 

יש בחורים ובחורות מכל הגוונים והסוגים שפונים אל שדכנים ושדכניות.

וכל הכבוד להם על האומץ! הלוואי שזה יהפוך למשהו יותר מקובל!

 

בקיצור - לכו! תירשמו! זה חלק מההשתדלות!

וזה יכול להביא לכם את בת/בן זוגכם השמור לכם מששת ימי בראשית..

לכתחילה 

אלא נכנסים אליה, רק כשכבר לא מוצאים אופציות אחרות..

 

מה היתרון בשדכניות?

שהן מציעות את לפי מה שהמשודך מציין כחשוב לו ומתאים.

ולא מה שנראה להן כמתאים.

כשזה מישהו אחר, הרבה פעמים הוא בוחר להציע ע"ס רושם שהוא קיבל, או ע"ס מה שלדעתו נראה מתאים

ולא תמיד זה עומד בקו ישר עם רצונות המשודך.

אם כך למה לא לנסות?

 

מ.ש.ל (=מה שרצית לשמוע).

"מוטציה" ורק אז קוראת שוב כמוטיבציה...

אני לא הייתי בל"חית (האמת שנפגשתי רק כי לחצו עלי)

והלכתי להרבה שדכנים (כי חברות לא הציעו לי הצעות)

וטוב שכך, כי לא היה לי שום דרך אחרת להכיר את בעלי (שנינו מסביבה שונה לגמרי, בלי חברים משותפים)

והתארס בצבא והתחתן בשחרור, כלומר שזו תקופה ממש לא מבוטלת (והם הכירו לפני הצבא). אם אתה מסוגל, למה לא? אבל הרוב לא יכולים (במידה ואתה מתכנן קריירה צבאית זה שונה).

אם זה לא מפריע לך לשלב בין שניהם -

לך על זה..

ב"הצלחה!!

אפשר אבל לרוב זה קצת קשה...

גיוס נעים ומועיל!
שתזכה להתחתן בעיתו ובזמנו!

פעם ראשנה ניראלי שראיתי שבן משתמש ככה בסמיילי הזה..
או שאולי לא??
|בורח|

|חוזר לרגע|
ויטמין- בטח שזה אפשרי..רק קשה..

ב. תגידי תודה שזה לא זה
ככה זה שחבר ילדות מתגייס:‏D

תשתמשו בזה בכייפ ביניכם
רק שזה לא נראה לי יקרה..

























אא"כ תרצה להוכיח לי עכשיו שזה אפשרי..

בברוך על זה. אחד הקורעים. נהיה שם מלחמת סמיילים :‏D

קרועים אתם |מגלה סודות מדינה בציבור|

שלא זה לא אומר שלא אפשר..זה אומר שזה אפשרי וקשה ועדיף כשזה אפשרי ויותר פנויים...
שורה תחתונה- זה אפשרי.

קשה לה, אבל מה לעשות?!

ויש כאלה שזה מפריע להם..
(למרות שאני ב-ט-ו-ח-ה שזו לא הסיבה האמיתית שהוא חתך..|מישהו שיצאתי איתו וחתך אחרי דייט אחד| )

בס"ד

 

אתה מצידך אם זה מתאים לך ואתה מוכן לכל ההשלכות אז אין בעיה...

 

אתה רק צריך למצוא אישה שתסכים באותה מידה לכל ההשלכות של להיות נשואה לחייל קרבי בסדיר..

 

יש כאלה.

 

ויש שלא .

ברצינות ובנחת. ואם שני הצדדים מסכימים לתדירות אולי קצת אחרת של פגישות לבירור הענין.

 

יש אנשים נשואים שמשרתים. תלוי באדם ובנכונות להשקיע יפה בשני הדברים.

 

בהצלחה. 

אם אתה מאמין שאפשר ותקריב לזה (כן כן, כשאתה חוזר שבת אתם נפגשים בשישי או מוצש גם אם אתה עייף. מקלחת תעזור לך)
אז לגמרי אפשר.
תמצא אחת שמוכנה (אני, לדוגמא, מוכנה. לא אידיאל אבל סבבה עם זה לגמרי. ולא הצעתי פה את עצמי לכל מי שקורא את זה וחושב לעשות מטעמים לשבת ) ותהנה
קשה אבל אפשרי לגמרי.

אבל הוא התחתן רק אחרי שנה וחצי בצבא אז כבר פחות בעיה לצאת כל שבת. 

והיום בעידן הוואטצאפ הפייסבוק והסקייפ זה אומנם קשה אבל פחות. 

 

 

 

לדעתי זה רע לבעל ורע לאישה ובמיוחד לאישה בזמן השירות ולבעל זה יהיה מאוד קשה אחרי שהשירות יגמר.. 

לפחות בשנה הראשונה של הנישואים בני אדם צריכים לחזור אחד לשני ולבית כל ערב!

אני אוהבת שלא קוראים בשם פרטי על ההתחלה. שם פרטי זה משהו פרטי- אישי. מהותי.

וכשתרגישי חיבור, זה יצא לך והוא יתרגש

מוכרחים לאלץ את עצמנו

ממש, אבל ממש מוכר!!

'נקניקיה בקטשופ' תהיי רגועה, זה טבעי, גם אני ככה, ואני מכירה עוד כמה בנות כאלה (שלא מסוגלות לקרוא לו בשם הפרטי על ההתחלה..)

וזו אפילו נורה אדומה (רק למקרה שכשזה מתקדם ואת עדיין לא מסוגלת לקרוא לו בשם |קרה לי| ) לחתוך (בעזרת ה' שלא תצטרכי..)

ו..אני לא מסכימה שאת צריכה להכריח את עצמך לקרוא לו בשם, כי כמו שנועם אמרה, שם זה חלק מהמהות של הבנאדם..
וכשזה יבוא - זה יבוא..

תני לזה לזרום, בנחת..

שיהיה לך המון ב"הצלחה!!!

אבל היה לי רק קשר אחד..

ולדבר עליו בשמו עם אחרים (אני בכללי ממליץ שלא לדבר על קשרים, אבל אם כבר מדברים, אז עם שם בקרה הזה ספציפי, כמו " אני הולכת להפגש עם דני", "דני מתקשר אליי" וכו')

אם השם שלו לא מופיע אצלך בטלפון, לשנות לשמו, ובכל פעם שמקבלים הודעה ממנו, להגיד לעצמך "איזה כיף, קיבלתי הודעה מדני"

 

ברגע שהשם יהיה שגור בפיך, זה יקל עלייך

 

ואם גם לא תצליחי

עם הזמן זה לאט לאט יגיע,

לא להלחץ מזה

 

נשמע רעיון טוב..

לא קראתי לו בשמו בפניו.

נראה לי מובן ממש. יש משהו בשם שזה הרבה יותר אישי. לוקח זמן!

רק אני בדייט הראשון (עם בעלי) קראתי בשמו?

מראש ולעיתים גם בלי לדעת איך נראים - זה לא הכי נורמאלי שהדבר הראשון שאומרים כשנפגשים זה: "הי, את XXX?" או "אתה YYYY?" ?

 

יוצא שכבר על הVתחלה משתמשים בשם הפרטי גם אם בלי כוונה .

עכשיו נזכרתי שזה^^^ קרה לי!!! אבל זה לא באמת נחשב

לק"י

 

נגיד כדי להסב את תשומת ליבו (שהרי בתור דוסים חנוקים שמרנו נגיעה ).

עם כל אחת שיצאתי קראתי לה בשמה

 

 

 

גם עם זאת שעכשיו אשתי

לק"י

 

אני מקווה לפחות..

(זאת הודעה מהסוג שאני תוהה אם נכון לשרשר בכלל.)

הייתה כשיצאתי עם מישהו אחרי שכבר יצאתי עם מישהו בשם הזה!

פחדתי להתבלבל וזה הרגיש מוזר בהתחלה...עד היום זה נקרא "***** הראשון" ו"***** השני". (אחי מסר: "מזל שלא יצאת עם מישהו בשם לואי, כי אז עוד היית מגיעה ללואי ה-16")

 

למה לא לקרוא בשם? אז איך תקראי לו?

אפשר פשוט במקום לקרוא לו בשם,
להתחיל משפט ב- "תגיד, ...." , או ישר להתחיל לדבר..

זה מה שאני עשיתי..

גם לא יודעת למה עוד, פשוט לא הצלחתי לקרוא לו בשם, אפילו כשהיינו חברים איזה תקופה,
וזה יצר קצת בעיות שנגיד בטלפון לא שמעתי אותו ואציתי לקרוא לו אם הוא שומע אןתי..
הבעיה נפתרה די מהר כשהתחלתי לקרוא לו מאמי, וכל מיני שמות חיבה..

זה עושה לך גם חשק להתחתן ואז את רוצה לחזור ולצאת כדי שתוכלי להתחתן

ולהגיד שהיית צריך זמן להתבונן בענין, וסליחה על העיכוב..

לק"י

 

אולי תודיע מראש, שיקח לך כמה ימים לחשוב על זה.

בכלל אני הייתי קובע כלל שמתקשרים כזה אחרי שעה נגיד. ואם צריך זמן לחשוב נותנים
אבל למה סתם לחכות למחר אם ברור שכן/לא?

לדעתי הגישה שלך נכונה.
אבל לא כדאי להתרגש יותק מדי מהחברה הסטיגמתית. מי שתחשוב שהלימוד שלך לדוגמא בא על חשבון תרומה לעם ישראל, פשוט לא מתאימה לך בהשקפה.
אל תדאג, בע"ה תמצא מישהי שתעריך את המסלול שלך.
ב"הצלחות!

הגישה שלך נכונה.
לא בשבילי, אבל נכונה.

לרב האנשים כאן יש בעיות קשב לקרוא מגילות כל כך ארוכות ..

בשביל יותר תגובות מומלץ לצמצם את המלל ל 10 שורות מקסימום

בס"ד

 

ובעז"ה תמצא את מי שמבינה את זה

אפשר סיכום של הדברים לכאלו עם בעיות קשב?

אני רגיל לישיבה שם 2 עמודים למאמר זה בגדר פסקה... אני יתמצת:
למה כ״כ חשוב לנו שהבן זוג יעשה צבא/ שירות שנתיים?? כל התנאים פה בפורום זה ״עשה/ יעשה צבא״!! מה הלחץ?? אם זו לא השתמטות מטעמים אנטי ציוניים, אז למה לפסול ישר??

חצי משם עם התנאי של עשה צבא...

ככה..אני לא אפסול אחד שלא עשה צבא אם יש לו סיבה מספיק טובה לדעתי.

עבר עריכה על ידי daniel93 בתאריך כ"ד באדר תשע"ד 21:14
וגם בלי זה, אני חי בישוביים, זאת האווירה, ברוב הציבור...
וזה לא עניין של סטיגמות! זה פשוט פגם בתפיסה...
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t609131

אז קודם כל תודה על התמצות.. זה היה ממש הכרחי..

בעיקרון אני מסכימה איתך.. לא חושבת שזאת סיבה לפסילה (תלוי כמובן בסיבה להשתמטות..)

אבל לא הבנתי למה התכוונת "אם זו לא השתמטות מטעמים אנטי ציוניים".. 

אתה מתכוון שהשתמטות מטעמים אנטי ציוניים היא כן סיבה ל"פסילה", ומשאר הטעמים לא?.

אם כן- למה? ואם לא- תקן אותי.. 

לזה התכוונתי: אני יבין מישהו שפוסל הצעה על אנטי-ציונות, בשביל רוב מי שציוני(ע"פ היכרותי) המדינה היא ערך גדול מדי בשביל לגשר על הפער, לפחות בשלב הבדיקה, זה כמו זוג שאחד רוצה(מאידיאל!) לגור בחו"ל ושני רק בארץ, לכן זה מובן לי למה לפסול על זה. אם לאדם אין פער כ"כ גדול בינו לבין גישה אנטי-ציונית - אז זה לא אמורה להיות סיבה לפסול. פשוט דיברתי על הרוב...

הבנתי אותך. מסכימה.

אפילו ניקית שלא מזמן נצבעה בצבע ירוק (מומחית פורום) ובחתימה שלה כתוב ״מדינת הצייונים מתפוררת״

זה עניין של השקפת עולם, זכותה של מישהי להחליט שהיא רוצה בעל שעשה צבא.

יכול להיות שבסדר העדיפויות שלה, היא תעדיף מישהו פחות עמוק שעשה צבא,

ממישהו עמוק שלא עשה צבא. וזה לגיטימי לחלוטין.

 

אם אתה מאמין בדרך שלך, אתה גם בע"ה תמצא מישהי שגם מאמינה בדרכך.

 

אם דרכך היא דרך התורה, גם אם אני לא אסכים עם השקפת עולמך, לא תשמע ממני טרוניה ולו קטנה עליך!

 

לחץ חברתי, תמיד יהיה, ככה הקב"ה ברא אותנו.

וב"ה, שהלחץ החברתי הוא לדברים חיוביים.

ואם אתה תמחק אותם, אז הוא יופנה אוטומטית לכיוונים שליליים.

(מקום שיש בו ואקום, תמיד חומר כלשהו ישאף להיכנס לתוכו)

 

אתה תחליט באופן אישי, אם אתה רוצה להיות מושפע ממנו או לא.

 

ואתה צודק לחלוטין שהתרומה לעם, אסור שתיגמר עם השחרור מהצבא/ש"ל!

אני למשל, בשיבוץ למילואים דאגתי שאגיע למקום הכי משמעותי, גם אם זה אומר שיהיה לי יותר מילואים.

ובבחירת מקצוע, בחרתי ללמוד מקצוע משמעותי, שבע"ה איתו אוכל להועיל מאד לעמ"י.

 

צריך רק לזכור שאם אנחנו מאמינים במדינה, זה בא בעסקת חבילה, ויש לנו חובת גיוס.

(חוץ מהעניין של המצווה שכבר דיברת עליו)

 

אבל המשפט הזה כן קצת הרגיז אותי (ציטוט):"גם אני חושב לעשות צבא - כי אחרת כל החיים שלי מוגבלים, בעבודה, ובעיקר בזוגיות."

אנחנו לא עושים צבא מהסיבות האלו, אלא כי אנחנו באמת ובתמים מאמינים בזה.

המשפט הזה שכתבת למשל, הוא לא דרך התורה, ולכן אני מתלונן עליו.

 

טיפ קטן: אם אתה הולך לשירות קרבי, תעשה את זה לפני חתונה (מניסיון של הצמד שלי בצבא).

ואם אתה הולך לתפקיד יותר עורפי, תשאף למצות אותו, לתת לו משמעות ולא להתחבשן!

מה גם, שבצבא, מעבר לתרומה הענקית והמשמעותית למדינה, אתה מאוד נבנה ואתה עובר דברים שבשום ישיבה ובשום מקום אחר לא  תעבור, גם המפגש עם עם ישראל בכל קצוותיו וגווניו... לא חסר סיבות למה בנות רוצות מישהו שעשה צבא, מעבר לאידיאל עצמו.. 

אבל כמו שרוני60 כתב, בסך הכל זאת דרך חיים שאתה בוחר לעצמך וגם אשתך בעז"ה תיהיה בראש שלך עם הדרך שבחרת לעצמך, אין מה לתהות על זה יותר מדיי, כל אחד והדרך שלו...

א) טענת שזכותה להעדיף מישהו שעשה צבא - זה ברור שזו זכותה, אני פשוט רוצה להבין למה זה כ״כ קריטי, ויש לי טרוניה!!! הדעה מאבדת המון ערכים, לטעמי...
זו חיצוניות בערכים, כמו כל חיצוניות גופנית, מי שיגיד שהוא רוצה אישה דווקא ג׳ינג׳ית שיבוסם לו, אבל ברור שזה מוזר, לא?? ככה גם צבא, זה לא מעיד על כלום ואם זה תנאי היכרות זה דורש הסבר.
זה לא נכתב מדאגה לעצמי, אני פשוט רוצה להבין את הצד השני סוף-סוף...
ב) לא הבנתי למה זו ״ עסקת חבילה״, על הטענה שזו מצווה אני יכול לטעון שיש חריגים!(ויש חריגים) החינוך לא צריך לפסוק כי נלחמים, ולכן לא כולם צריכים לרוץ לקרב...
ג) לא אחזור בי מהמשפט שלי, אתה רואה בזה ערך שכולם כולם צריכים לעשות, ולכן אתה תעשה צבא מסיבות אידאולוגיות, לא אני. אני יודע שלא הצבא זה מקומי בעולם התרומה למדינה, אני עושה אותו רק כי זה מגביל ״להשתמט״.
מול האמירה שזה דבר שבונה באדם קומה שלא נבנית בשום מקום אחר, אין לי מה לומר, זה משפט של ניסיון, יבוא אדם שיגיד לך שלהיות מדריך טיולים זה בונה קומה מדהימה באדם, אין לזה סוף... מה גם שכמו שאמרנו- זו לא סיבה להתגייס...

למה צריך לבחון טוב טוב אחד שלא הולך לצבא!

 

כי במקרה שלך זה נשמע בעיניי, שזה נובע פשוט מחוסר ערכיות!

חוסר בציוניות! וחוסר מוכנות בלרצות לעשות את חוקי המדינה!

ערכיות זה לא רק בתיאוריה, זה גם ובעיקר במעשים!

 

א) צבא זה לא ערך חיצוני, ואין בכלל מקום, להשוות את זה למראה חיצוני.

וזה בהחלט מעיד על בן-אדם!

 

ב) נכון שיש חריגים, למשל "חתן מחופתו" עושה במלחמה תפקידים עורפיים.

אתה צריך לבדוק אם אתה כלול באמת ברשימה הזאת..

 

ג) זו ההוכחה הכי הכי חזקה למה שכתבתי בתחילת תגובה זאת!

 

נכון שיש אנשים שלא התגייסו, ויש להם ערכיות ברמה שאני מתפלל שגם תהיה לי.

אבל כמו שנשמע מתגובתך, אני רואה את זה אצלך כמשהו בסיסי ומהותי, שלהרבה מאד בנות דת"ל זה ממש לא יתאים.

אני מאחל לך, את מה שאמרתי לך לעיל, שתמצא אחת שהולכת בדרכך!

א) אני ממש בעד חוקי המדינה והכי ציוני שיש!! אבל צבא זה לא הערך הציוני היחיד!! אין לי שום בעיה עם חיילים, יש לי בעיה עם הבורות שאומרת שרק זה ערך ציוני. קיום משפחה בריאה, תורנית יהודית - זה לא פחות ציוני, ומי ש״מוותר״ על צבא כי הוא התחתן, לא עשה משה לא ערכי.
ופה בדיוק הבעיה, התפיסה שיש ערך אחד לציוניות, והוא רק צבא, אבל חינוך זה לא ערך. נגדה אני יוצא.
ב) ההשוואה שלי בין צבא למשהו חיצוני הייתה כי מי שחושב שהצבא הוא הערך היחיד המעיד על ערכיות באדם - הוא חיצוני, הצבא הוא אחד ממיליון אפשרויות לבטא את ערך הציונות, וכמו ששער שחור לא מעיד על ערכיות, כך צבא לא מעיד על ערכיות...
הערכים שאחרי השירות הצבאי - זה מילואים. והחריגים - שיעשו תפקיד בצבא - עורפי. אתה רוצה להיות משפטן - עתודה. פיתוח טכנולוגי - תלפיות. איש חינוך? תעשה קצונה.

הצבא, אמנם הוא לא הערך הציוני היחיד.

אבל לרוב רובם של הדת"ל זה חלק אינטגרלי מלהיות ציוני, וזה בא כעסקת חבילה.

(חוץ מלחריגים, שהמדינה פוטרת אותם מבחינה פיזית או נפשית).

 

אין דבר כזה להגיד שאני ציוני, אבל עושה רק את מה שבא לי מתוך חוקי המדינה.

(כמובן, כל עוד זה לא סותר את דרכה של התורה!)

לדוגמא: אני ציוני, אבל לא משלם מיסים (כי אני מעדיף את הכסף הזה לשלם על חינוך ילדים - למשל)...

 

שוב פעם אתה משווה בין צבא למראה חיצוני, וזה פשוט מגעיל.

איך אפשר לומר על אדם שמוכן להקריב את חייו למען האידאלים שלו שהוא לא ערכי????

זו הערכיות בהתגלמותה!

 

אני מסכים איתך, שלא כל מי שעשה צבא זה בהכרח מעיד שהוא ערכי.

בייחוד אם הוא הולך לעשות צבא, מהסיבות שכתבת לעיל, שאתה תלך בגללם לעשות צבא!

אני אצטט שוב את דבריך: "גם אני חושב לעשות צבא - כי אחרת כל החיים שלי מוגבלים, בעבודה, ובעיקר בזוגיות."

 

ולכן שוב, כמו שחרדי ימצא מן הסתם חרדיה שתתאים לו.

וחילוני בד"כ ימצא חילונית שתתאים לו.

כך, גם אתה תאלץ למצוא מישהי שהיא מתאימה לדרכך!

אם אתה חושב שהתרומה שלך זה רק ללמוד תורה ואתה באמת "עילוי" ויש לך יכולת לזה אז וואלה כל הכבוד לך,מצדיעה לך, אבל אם זה ממקום של "אין לי כוח לצבא למה צריך את זה בכלל עדיף להשאר בישיבה, יותר נוח" אז צבא זה חלק בלתי נפרד מכל זה, צריך להגיע היום שאתה חי ומממש את מה שאתה לומד אם זה לא בצבא זה בחיים, ולא אמורים לעשות צבא בשביל לסמן V ולקבל זכויות.. אם אין לך את הרצון והאידיאל מלכתחילה זאת כבר בעיה בפני עצמה, הצבא זה לא נטל זאת שליחות וזכות גדולה וחבל שאנשים לא מעריכים את זה באמת..

 

שאלת עד כמה זה משמעותי בזוגיות? בתוך בת, לדעתי צבא זה דבר שלא הייתי מוותרת עליו ,כי זה כן מראה עליו משהו [כמובן שתלוי מאיזה מקום זה מגיע]  כי ראיתי וחייתי את זה מקרוב וזה יותר חיזק לי, שבצבא זה ממש לא כמו להיות מדריך טיולים, אם היית בצבא אולי היית מבין יותר, בשום מסגרת אחרת אף אחד לא מחליט לך מתי לישון, מתי לאכול, לא מתזזים אותך ואתה לא רכוש של אף אחד,במקומות אחרים אתה בוחר את החברים שלך ובצבא אתה מוגבל  בהרבה דברים לזמן מסויים בשביל תרומה  נטו למדינה שלך, והדברים האלה, בונים לך את האישיות וכשאתה רואה בנים לפני צבא ואחרי צבא אתה מבין שזה אנשים אחרים לגמרי, מילדים הם הופכים לגברים וההסתכלות על החיים משתנה, וזה חוויות שבשום מסגרת אזרחית אחרת לא תחווה, בדוק. 

קיצור אני יכולה לחפור לך שעות על כמה זה חשוב ומשמעותי גם למדינה וגם לך אבל לא נעים לי בפורום כי זה יהיה ממש ארוך, ואם לך אין את האידיאל הבסיסי להגיע לזה ממקום אמיתי ומתוך שליחות אז אין מה הרבה מה לדבר, בכל מקרה, אני גם מאחלת לך שתמצא מישהי שתיהיה בראש שלך ותלך בדרךך שלך , יש גם כאלה זה לא כזה נדיר נראה לי, בהצלחה..!

יש עניין לפתח את העצמי על מנת לתרום לעמ"י, א-ב-ל!

דבר ראשון- הסיכה של הסיירת, שכולם רוחשים לה כבוד- לרגע לא אומרת שהאדם עשה מה שעשה בשביל זה. נכון שזה יכול לפתוח לו שערים, ולתת לו זכות קדימה גם אם היא לא מוצדקת, אבל זה לא מאפשר לנו לרגע להוריד מערך מעשיו.

דבר שני- יש מקום כזה שאומר לאדם- קודם אפתח את עצמי ואח"כ אלמד אחרים... אחרי שתרמתי לעצמי אז אוכל לתרום... זה נכון, אבל בגבול. כי פיתוח עצמי לא נגמר לעולם. וכנ"ל התרומה. יש בני 18-19 שעדיין רואים לנכון להעמיק את עצמם ורק אז לתרום, לגיטימי. אבל בגלל זה לתת פחות?...

אדם שלומד תורה ומפתח את עצמו לא צריך הצטדקויות. הוא פשוט צריך ללמוד תורה מאותו מקום שהוא צריך לשבת בשמירה. ואתה צודק, שצריך לדעת לראות את הדברים כמו שצריך. ואז גם קל יותר להכיל מורכבויות הרבה פעמים.

 

לסיכום- כמו שאמר דודו (שם,שם) "העיקר הכוונה, הכוונה היא העיקר..-" ואם הכוונה נכונה, שני המעשים טובים, ואפילו לימוד התורה רצוי יותר.

מה יעשו כשירצו לדבר ליד הילדים בלי שהם יבינו? ידברו ביידיש???

[ההורים שלי חושבים לעשות עכשיו קורסים בהינדית. אני יודעת אנגלית יותר טוב מהם ומתקנת אותם ]

לק"י

 

צרפתית.. (וגם עברית כמובן).

 

אם הבחורה לא יודעת בכלל עברית, אז מי שלא יודע אנגלית- כנראה יסרב לצאת איתה..

וגם מי שדובר אנגלית- לא בטוח שירצה מישהי שלא יודעת עברית.

תלוי באדם עצמו.

 

אם היא יודעת גם אנגלית וגם עברית- אני מניחה שזה לא יפריע לבחורים, אלא אם כן יש למישהו משהו אידיאולוגי נגד האנגלית.. 

 

אם הם לא דוברי שפה משותפת...מה הם ידברו בשפת הסימנים??
זה לא פרקטי בכלל..
ואם יש שפה משותפת, אז מה הבעיה שהשני ידע עוד שפה??

לק"י

 

בוא נגיד, שב"ה שבעלי יודע גם עברית (אם נדמיין מצב היפוטטי- שבו אני מדברת צרפתית).

התכוונתי שזה יכוון אליך אישית..פשוט זה התקשר לי..אז שרשרתי אליך..סורי שזה יצא ככה..
דווקא הסכמתי עם מה שכתבת

לק"י

 

אבל בפעם הבאה- לשרשר נכון או להבהיר את הכוונה

יתרון..
למרות שאני לא סובלת מבטא- אבל לא מתים מזה וזה בסדר גמור

אה ואני בת..

יש דוברי אנגלית שמדברים בלי מבטא

כמובן אם הוא גם יודע עברית (אפילו עברית עילגת לא נראה לי שזה יפריע לי..)
ואין לי בעיה עם מבטא..

וזו הזדמנות מצויינת להשתפר באנגלית

<ר>

הוא מבין עברית - בשמיעה, אבל לדבר יותר נוח לו באנגלית, ככה שהוא ידבר באנגלית ואני בעברית - זה יוכל להיות בסדר. האנגלית שלי טובה, אבל לשיחה כמו בפגישות שלפעמים היא אישית, ולפעמים מחפשים בדיוק את המילים שמבטאות מה שרוצים לומר, ובעיקר - אמורה להביא לידי ביטוי את עצמך בצורה הכי טובה, כולל ניואנסים של דיבור, שהרבה יותר קיימים בשפה שבה רגילים - עברית תתאים הרבה יותר.

 

אם הוא לא מבין עברית, או רק קצת, בהחלט יש מצב שהייתי מנסה, אבל אני לא בטוחה כמה טוב זה היה הולך.

נראה לי שיפריע. אני מדבר אנגלית שוטפת, כי עליתי מארה"ב בגיל 8, אבל שפת הלב והרגשות שלי זה עברית.
אם כל הפרטים האחרים היו טובים, אולי הייתי יוצא.

אלא אם כן בא להם לתקשר בפנטומימה

 

שהתחתנה עם אמריקאי שהוא ידע עברית סבבה והמשפחה שלו לא ידעה הרבה בעברית.. והם חיים ביחד הם למדו עברית והיא למדה אנגלית וביחד זה סבבה




ובקשר למה שריבוזום אמרה- אני לא דוברת בכלל, אבל ב"ה עם אנגלית מצויינת. ישלי מקרים שאני לא מצליחה לבטא את עצמי בעברית ומוצאת את עצמי עוברת לדבר באנגלית ואז צריכה לתרגם למי שמולי.. שיהיה דובר או עם אנגלית ברמה שלי וזה יהיה דבש!! (אינלי בעיה גם עם בנאדם שיודע להגיד hi וזהו.. פשוט יהיה לו קשה לפעמים להבין אותי )י

כיף לשמוע

המוווווון ב"הצלחה!!!

ועד כמה אתה רוצה להתחתן כרגע?

אני בן 20 וכרגע רוצה אבל מתלבט......

אז יאלה לעבודה!!!

 

כל אחד הוא משהו אחר, לא תהיה לך תשובה ברורה בעניין.

את השיקולים אתה תצטרך לבנות בעצמך עם הזמן.

 

(למרות שלדעתי האישית בלבד, רוב הבנים בימינו עדיין לא בשלים לחתונה בגיל 20)

זה גיל צעיר יחסית לחתונה.
לדעתי זה זמן של יותר בניה של האישיות וזמן של לימוד תורה..
בכל אופן שיהיה בהצלחה!‏‎ ‎

אז לא תתלבט,

לפעמים זה לחץ חברתי

גם בעצם ההבנה מה זה בדיוק "התלבטות". ברצינות! מה שאת חושבת שזה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה - זה לא כמו מה שבן חושב על מה זה התלבטות ומה צריך להיות היחס אליה...

זה ממש לא בטוח נכון בשביל בנים שכאשר הם באמת ירצו את זה ויהיו מוכנים לא תהיה התלבטות בכלל...

 

בנים הם שונים מבנות בקטע הזה, בקיצור...

בגלל הצבא וכו'.

לא על עצם העניין האם להתחיל לצאת עכשיו או לא בגלל הגיל.

לפי איך שהבנתי ממך..

 

אם אתה חושב שאתה מוכן לזה,

ויודע מה אתה מחפש ויהיה לך מספיק פנאי נפשי וטכני להשקיע בקשר (למרות העומס)

אז אתה יכול להתחיל.

 

 

אני במקומך - הייתי מחכה להתחיל את הלימודים ולראות איך דברים זורמים ואם אראה שיש לי אפשרות הייתי מתחילה.

אתה סה"כ צעיר כעת.

לק"י

 

לפעמים הרגש לא ברור.

והפחד לקפוץ למים- נותן הרגשה שלא בטוחים..

אתה עוד צעיר תהנה מהחיים למה לך כזה עול של בית?
חוצמיזה לבנות קשר זוגי דורש הרבה השקעה ופנאי נפשי ופיזי של זמן..

מורכב לטפח קשר בצורה נכונה שאתה בצבא, אם היית מתכנן קריירה צבאית א. זה משו אחר..
אך אם אתה צפוי להיות אזרח רגיל בעוד תקופה- תחכה, יש זמן, אין צורך לרוץ..

תהנה מהחיים בינתיים..

סליחה על העברית העילגת שיצאה לי..

מהבנה ראשונית שלי "קורס", "ימודים" וכו' - זה נשמע יותר כמו סוג של עתודה/מודיעין (או לחלופין גלי צה"ל/דובר צה"ל - אבל אני בספק ) - ולא תפקיד קרבי.

 

זה משנה את כל הגישה לזה. להתחתן בתפקיד לא קרבי זה הרבה הרבה יותר קל - זה אומנם עדיין צבא - אבל זה ג'וב, זה בערך כמו להתחתן בלימודים רגילים/עבודה רגילה. חוזרים כל יום הבייתה וכו'...

 

ובכלל, סליחה, עם כל הכבוד - ויש כבוד אליך - מה זה "אתה עוד צעיר תהנה מהחיים"? ועוד "למה לך עול כזה של בית"??? סליחה - זה חשיבה לא יהודית! יהודי צריך לשאוף להיות בשל ומוכן לחתונה בגיל שחכמים המליצו עליו - וזה גיל 18! זה שהיום רוב הבנים לא בוגרים מספיק בגיל הזה, לא אומר שלא צריך לשאוף ולרצות את זה, אפילו אם "צעירים". עול של בית??? זה בדיוק הדבר שצריכים!!! כן - למה לך עול של רווקות - זה מה שצריך לשאול בחור שמנסה בנתיים רק להנות מהחיים ולא להתבגר! כי כן - אני מאמין שבחור מוכוון מטרה שיודע שמטרה מאוד מאוד מאוד חשובה בשנים האלו היא להתחתן - זה יעזור לו להתכוונן מהר יותר ולהתבגר מהר יותר. אדם שבכל מקרה לוקח באיזי ואומר - אה, אני אתחיל לצאת רק בגיל 22-23 ככה...בנחת שלי, יש זמן...אני לא בוגר עדיין וזה... - מה את רוצה? הוא מחדיר לעצמו לראש שהוא לא בוגר וזה מה שיהיה!

 

המשפט "תהנה מהחיים בינתיים" - תסלחי לי, נשמע בעיניי מזעזע ביותר, בהקשר הזה. להינות מהחיים זה להתחתן, להשלים את הצלע שחסרה! וכן, גיל 20 זה אפילו יותר מ18 שהומלץ על ידי חכמים - בגיל 20 וודאי שבחור יכול להיות בוגר מספיק כדי להתחתן - רק אנחנו אלו שכל הזמן מחדירים לראש ש"אין סיכוי שבחור בגיל כזה יהיה בוגר מספיק". די כבר עם זה, זה הורס אותנו מבפנים!!!

 

הדבר שכל בחור (ובחורה) צריכים לשאוף אליו בגיל הזה הוא להיות בוגרים מספיק כדי להתחתן, כדי שיהיה להם עול של בית וכדי שתהיה לידם אישה תומכת לעד.

 

 

זה כי בגיל הזה היית כבר עצמאי ומפרנס ולא חי על מלגות כמוני . לא היה לך תיכון ובית לא עלה מליון שקל. אתה צודק שזו מטרה מאוד חשובה, אבל לא הולכים על בליינד. במידה ויש לך את המשאבים להקים בית (ולא שזה משהו אסטרונומי בהתחלה), מוכנות נפשית ורצינות, אז מצויין. בלימודים יש הרבה נשואים וחלקם עומדים בקושי בלחץ ורק מי שחריף מסוגל ללמוד.

 

קיצור לדעתי זה דבר אינבידואלי וצריך להתייעץ עם אדם שמבין את המצב של הבחור.

 

עד אז, אני ממליץ להנות מהזמן הפנוי וללמוד תורה או לעשות משהו אחר שיקדם אותך לחתונה (והרבה כנראה לא יסכימו וזוהי דעתי)

מושג שמגדיר בשלות.

וכן שיהנה מהחיים! מה עדיף? להתחתן מוקדם מוקדם ואחכ להצטער שלא ניצלו את תקופת הרווקות?? זו תקופה שגם נותנים בה הרבה לעם..

וכן שיהנה מהחיים! שלא ירגיש אומלל!

הרבה יוצאים מוקדם לדייטים בגלל לחץ חברתי

ברגע שאת מגדירה שהוא צריך "להינות מהחיים" בזמן הזה - את מגדירה לו בעצם שלהתחתן בגיל הזה זה לא להינות מהחיים.

 

אחדש לך - אבא שלי חבק בן, את אחי הבכור, לפני גיל 21. תגידי, זה היה מזמן. נכון. אבל יש עוד ועוד ועוד מקרים כאלו גם היום - ולא שמעתי על יותר מידי אברכים שהתחתנו בשיעור ב' - ג', שאומרים שהם מצטערים שלא נהנו מהחיים לפני.

 

שהצלע שלך נמצאת במקום - ז-ה, לא נקרא להינות מהחיים?

 

גיל 18 זה לא רק מושג - זה שאיפה. חז"ל קבעו את הגיל הזה לא רק כמושג, אחרת היו אומרים - צריך אדם להתחתן כאשר הוא בשל. לא - חכמים קבעו שאיפה, וזה לדורות ולכן זה נכתב ככה - אדם צריך לשאוף להתבגר כמה שיותר מהר, ולהתחתן מוקדם, כן, מגיל 18 כבר. עקרונית אדם מחוייב במצוות פרו ורבו מגיל 13, מגיל מצוות - אבל הוא דוחה את המצווה הזאת על מנת להשלים בשלות. אין הרבה מצוות שדוחים כל כך הרבה שנים - ואם חז"ל הבינו ברוח קודשם ש18 זה גיל טוב, לא צריכים להתחכם ולהגיד שזה לא גיל טוב. זה גיל מעולה - אם אדם בנה את עצמו מספיק לפני זה.

 

אין שום פסול באדם שמרגיש שהוא בוגר מספיק כדי להקים משפחה בגיל הזה, על כל המורכבויות שבכך. תאמיני לי, הוא יותר יהנה בחיים שלו ככה מאשר ברווקות כאשר הוא אומלל.

 

ופריסבי - בעבר לאו דווקא נסמכת רק על עצמך בגיל הזה - המודל המשפחתי אז היה רחב, ולעיתים האמא של הבחורה היא זאת שבפועל יותר גידלה את הנכדים, בעודה ממשיכה ללמד את ביתה הנשואה את רז האימהות, וכנ"ל אביו של הבחור שתמך בהם בעודו מכניסו לרזי המקצוע (רבים רבים היו אלו שהמשיכו את אבותיהם במקצועות שלהם, ונכנסו כשוליות וכו'...)

 

וזה לא קשור בכלל לשורה האחרונה שכתבת - שהרבה יוצאים לדייטים בגלל לחץ חברתי. לא על זה דיברתי, אלא על מצב נורמאלי וטוב...

 

אגב - ישנן גם בנות רבות שיוצאות לדייטים בגלל לחץ חברתי, אבל לא נראה לי שהיית כותבת לבת בת 20 שתרד מזה ותהנה מהחיים ושהיא רוצה לצאת בגלל לחץ חברתי...

ככה גם אמרתי לעצמי..

בוא נסכים על זה שאנחנו לא באותה הדיעה בנושא.

סבבה?
ולגטימי שיש כמה דעות וסגנונות מחשבה.

האם פעם עשית סקר בין כל אלו - או חלק נכבד מאלו - שהתחתנו מוקדם, ושאלת אותם האם הם מרגישים אומללים וש"ביזבזו" את תוקפת הרווקות והצעירות, שהיו יכולים "לנצל" אותה יותר "להנות מהחיים" ? עשית סקר כזה?

 

זה מה שכואב לי... שאת לכאורה הופכת את המתחתנים מוקדם לאנשים מסכנים...וזה מה זה לא...

ואף אחד לא מסכן.

 

אני אומר אדם צריך לדעת לקראת מה הוא הולך (למרות שאף פעם הוא לא יידע ב-100%) והיום נער ממוצע בישראל בגיל 18 לא בשל ולכן אני מסכים שזו צריכה להיות שאיפה אבל המצב כיום לא מאפשר זאת תמיד (בין אם זה תלוי בך ובין אם זה לא). בנתיים מה הוא יעשה? ישחק דמקה? שיעשה משהו עם עצמו ועל הדרך יתבגר (ילך לצבא, יעבוד, ללמוד וכו').

 

רק שתדע שההורים שלי התחתנו לפני הגיל שלי כרגע, אבל אז הייתה להם השכלה ואני רק בשנה א' בגלל החובות (או הזכויות) שלי למדינה. יש הרבה מניעות ולא כולם מסוגלים להתמודד איתם. מי שכן, מצויין. אשריו! בנתיים שיעשה משהו אחר, העיקר שהוא מודע שהרווקות שלו הוא לא מצב אידיאלי.

 

קיצור, המצב לא פשוט היום.

אבל זה תוצאה שלפעמים נוצרת, והרבה. מהיכרות שלי.

טוב להם. מעולה להם. 

נכון, הם עובדים קשה. מתפרנסים בקושי וכזה.. לא חשבו שככה זה נישואים בלהבלהבלה ועדיין טוב להם.

 

א-בל

יש עניין 'להנות מהחיים'.

מזה להנות מהחיים?

לטייל, להתנדב, להתרוצץ, לראות עולם, מי שזה בקטעים שלו- ללמוד תורה, לעבוד להנאתך ולא כדי לפרנס..

ברגע שמתחתנים, מה לעשות?

בד"כ אתה מתחייב לבית משלך, אתה לא יכול לצאת הרבה- גם מבחינה כספית וגם מבחינת זמן, אתה מתחייב ל'צלע' שלך, כשהגדרתך- וזה קשה. 

ובגיל 18-20 זה ה-זמן לעשות את זה.

אין לימודים, אין משפחה. יש את מה שאתה רוצה לעשות מתי שבאלך בלי מחוייבויות.

 

חתונה זה עול.

אמנם עול טוב, חיובי, כיף.

אבל זה עול.

ובגיל 18 היום הרוב לא מוכנים לעול הזה.

הוא ענק.

הוא כבד.

 

זה הזמן שלהם בלי העול הזה.

אז למה?

 

בעיקר כשהוא מתלבט.

החילונים ממלאים את הזמן שלהם במספיק דברים ומתחתנים 30-35 ככה. למה לא? אנחנו רוצים "להנות מהחיים", לא? כדי לטייל בכל העולם צריך הרבה זמן - ניקח 10-15 שנה מהחיים שלנו,נטייל, נכייף, נבלה, נעשה מה שבא לנו בלי שום מחוייבות, נעבוד במה שבא לנו, ואז, נתחיל לצאת ולהתחתן.

 

למה לא?

 

מה - רק כי את מגדירה ש"עד גיל 22 זה נורמאלי ומעבר לזה זה לא כדאי"? למה שתחליטי ככה? ואם אני מחליט שהזמן להינות מהחיים על פי ההגדרה שלך הוא רק עד גיל 18? למה את יותר צודקת ממני או מהחילוני הממוצע בגיל הזה?

 

תני לי טענה ריאלית, שכלית והגיונית שתסביר לי עד איזה גיל מותר"להינות מהחיים" ומאיזה גיל זה כבר לא ראוי ומי שלא מתחתן הוא "רווק זקן".

 

ולמה בת בגיל 20 בוודאי שיוצאת, ואילו גבר בגיל הזה לא - הרי לכאורה לא התייחסת בכלל לעניין הבשלות, אלא לעניין של ה"לעשות כיף" - ובקטע הזה למה שיהיה הבדל בין הבחור לבחורה? למה שהבחורה לא תעשה גם כיף עד גיל 22-23 ככה , ורק אז תתחיל לצאת?

 

פתאום באתן עם תירוץ חדש למה לדחות את החתונה. אמור מעתה, לא עוד "הבחור לא בשל" - אלא "הבחור צריך להנות מהחיים". אבל אז, כאמור, את לא מסבירה למה הוא שונה בקטע הזה מהבחורה. ואם תחזרי לעניין הבשלות - ובכן, נניח שלפנייך בחור בשל בגיל 20 ובחורה בשלה בגיל 20 - האםלשניהם תמלצי במידה שווה להתחיל לצאת? או שלבחורה תגידי "בטח, תצאי זה בדיוק הגיל ואת בוגרת מספיק" ואילו לגבר תגידי "מה פתאום, אז מה אם אתה חושב שאתה בשל, לך תהנה קצת מהחיים וכו' וכו'" ? . לא יודע, זה נשמע כמו הדרת גברים מטורפת אפילו לא על רקע רגשי - חברתי של התבגרות וכו'...

 

[בנוגע למה שאתן מגדירות כ"להנות מהחיים" - אני אגב לא בהכרח חושב שזאת ההנאה מהחיים שאנחנו כדתיים צריכים לשאוף לה. איפה ראית מימייך רב שמתגאה בכך שנהנה מהחיים והלך לטייל בעולם ולעבוד להנאתו בימי רווקותו? וללמוד תורה - עשי לי טובה, ללמוד תורה כאברך יש בזה מימד מאוד חשוב של שיקול דעת ויישוב הדעת שמאוד חשוב ללימוד. הנישואין לא צריכים לגרוע מאיכות הלימוד גם אם גוזלים מעט מזמן הלימוד (וזה כבר תלוי באישה, לא באיש). ]

בחורה בת עשרים חייבת לצאת? אתה אמרת לא אני.

לא כולם צריכים להתחתן.
יש אנשים שמוטב היה שלא היו מתחתנים..

נתחיל בזה.

אחר כך כל אחד יעשה מה שמתאים לו.

ואמשיך בשאלת מיליון הדולר שלך: למה שבחורה בת 15 לא תתחתן? יש מקומות רבים בעולם שזה עדיין מקובל. גם אצל יהודים.

למה שהיא תחכה לגיל עשרים?
חבל על כל רגע היא אומללה..

אז..

זהו שלא.
ברוך ה יש מטרות נוספות בחיים (ולא אמרתי שהן חשובות יותר! המטרה העיקרית היא לתקן עולם במלכות שדי.. לא חתונה.. ככה למיטב ידיעתי, לרוב חלק מהדרך זה גם חתונה )

הבה נניח לקיום מגוון דעות ולא נפסול דעות אחרות ונגיד שהן שגויות.

אם כווולם היו חושבים אותו הדבר היה ממש משעמם פה בעולם, והעולם לא היה מתקדם באף תחום, גם לא היתה קנאת סופרים.

ונראה לי ניצלשנו את השרשור די והותר.

ובקשה אחרונה אישית- תן לגיטימציה גם לדעות שהן לא בדיוק הבייבי שלך, בכל תחום.

איך אנחנו רוצים שאם זה לא זה מבחינת הצד השני - איך יחתכו??

מיקרים נדירים בטלפון. כמו אם היתה כימיה חזקה ודייט ארווווך

חושבת שזה הכי מכבד את 2 הצדדים

בסמס.

זה חוסך את שיחת הטלפון המביכה הזאת.

אבל לצערי מקובל לעשות את זה בטלפון.

ולמעשה אם זה יהיה בהודעה - בשלב כזה זה לא ממש נורא.

ומעדיפה עם רמיזה בסוף הפגישה (כלומר- לא שיתן הרגשה שהיה מצויין וממשיכים ואח"כ יסמס שלא...)

אני משוכנע שאדם הראשון התחתן עם חוה למרות שלא היה לה ניסיון בדברים האלה

 

ולמינימאוס,

א. לא ידעתי שבישולים וניקיון וכו וכו', הם מהתפקידים הקבועים של הבעל??

ב. אני ומן הסתם עוד כמה חבר'ה פה, לא כ"כ מאמינים בחלוקת תפקידים ברורה לחלוטין, כבר בשלב הפגישות...

אצלינו בבית זה התפקיד של האשה (= אני), אבל אנחנו מיושנים משהו 

אחרי שנה בפורום התקבל אצלי התחושה שהיום זה לא ממש ככה 

בס"ד

לך תדע איזו תורה ה' לימד אותה לפני "לידתה"

זה לא כזה משנה, כי לומדים תוך כדי.

וגם זה לא מוכרח, מקסימום נלמד ביחד

 

כל השאר, אני בעצמי יודע, ואין לי בעיה לעשות בדיוק כמוה ואף יותר, אם יש צורך.

 

ובנק, תקן אותי אם אני טועה - זה הרבה יותר עניין של הגבר מאשר האישה...הוא לרוב זה שעוסק בעניינים הטכניים האלו...

כן, אם היא תהיה רו"ח אני אשאיר לה את זה ואתרכז בבישולים .

צריכה דירבון לעשות מבחני מועצה..
כי אני בכלל בקטע של הסבה :/

אבל ההתמחות אוטוטו מתחילה להיספר

אני לא יושבת כל היום בין הסירים אבל יש לי את הידע הטכני לבשל ולנקות.
היום אני פשוט עצלנית חח

בכללי מתחברת יותר לעיניין הדקורטיבי... צביעה ושיפוץ של הבית חחחח

בקיצור בלי חשש. זה דבר שאפשר ללמוד. אם את מרגישה שזה מפריע אז קדימה ללמוד

כנראה שהן לא רוצות.

 

כתבת "או שהן לא יכולות ללמוד.."

שלא הבנתי..וחשבתי ששינת את דעתך..

ב"ה
הצרות שלי בחיים
זה מסוג הדברים שכל כך לא מדאיגים אותי בכלל,
אז כמובן שזה '' בונוס'' אבל לא יותר.

העיקר שיש ראש

אמא שלי אמרה לי שהיא לא ידעה כ"כ לבשל לפני שהתחתנה

והיום?אי אפשר להאמין איזה בשלנית כולם חולים על האוכל שלה ואומרים לה שתפתח מסעדה!!!

לומדים לאט לאט...אבל תמיד טוב להתחיל גם ברווקות..

אבל אם לא לומדים המצב קשה

תארו לכם שיום אחרי יום במשך 20 שנה אתם מגיעים הביתה עייפים ורעבים

ואין בבית שום דבר נורמלי לאכול אותו אלא רק טבעולים ופיצות

אז אם האשה בקטע של - טוב אז תבשל אתה - מילא. 

אבל אם היא נעלבת שאתה מבשל - המצב קשה 

 

 

כי אחרי החתונה החיים ממשיכים כולל לימודים/ עבודה ובע"ה גם הריון וככה קשה ללמוד (ולפעמים עם כל הבחילות גם מגעיל) איך לנקות ולבשל ולסדר ברוטינה נכונה לבית.
אצלי זו הייתה נפילה חזקה כי היה עומס לימודים גדול והופ תינוקוש ולא כ"כ ידעתי לפני בישול ונקיון.

כאן היתה שאלה לבנים האם להוריד על זה בחורות

 

אבל הבחור רואה שהיא מעוניינת להשלים את החסר הזה ולא להתבטל אז לא צריך לבטל. בנוסף אפשר לראות איך הבחורה מנהלת תחומים אחרים בחיה. מי שהיא מנהלת טוב את עניניה וגם מעוניינת לנהל את ביתה לעתיד סיכוי סביר שתהה מצליחה בזה למרות שכעת היא לא מבינה בתחומי הנקיון והבישול.

אתן הייתן פוסלות מישהו שאין לו ידע וניסיון טכני לפני החתונה?

 

כלומר, לא יודע לבשל/לכבס/לסדר/לנקות?

 

|מחממת תאווירה|

 

|בורחת|

 

|חוזרת יותר מאוחר לראות תוצאות|

וגם אם הוא למשל לא יודע לקדוח או לתקוע מסמר. מקסימום נקרא לטכנאי.

מבחינתי זה בונוס, אבל לא תנאי ראשון במעלה..

אלה דברים שתמיד אפשר ללמוד..

אין אדם מושלם. ואם הוא בחור טוב, וזה החיסרון שלו- אז למה לפסול? זה מטופש לדעתי..

בואי רק נגיד שהשיפוט שלי נוגע לתחומים אחרים לגמרי..

אבל כל אחת וההעדפות שלה..

אני אלמד אותו

אני חושבת שהוא לא אמור להתמקצע בהם בכלל.
לא לכתחילה, טוב שתהיה שותפות והדדיות בבית. אבל זה לא קריטי.

|בורח|

חוצמזה שבגלל זה התחלתי לבשל לשבתות, ועוד כלמיני דברים שלא עשיתי עד שהייתי בעניין

 

אפשר פשוט לעזור בבית וללמוד...

במיוחד במגזר הדתי יותר, לא בקיאות בכך, ובכל זאת כולן לומדות אחרי החתונה להסתדר,

כך שלא מורידים שידוך בגלל זה.

הכי חשוב זה שאם אתה מתחתן עם אחת כזו, אז אל תלחיץ אותה, אלא הכל באיזי.......ואז היא תלמד, אם זה בלחץ אז היא לא תרצה.