פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1257)

זה הניסיון שלנו..

למרות זאת להיות בשמחה ולהאמין שהכל לטובה!!!ומאחלת לך ולכולנו שבעז"ה באמת

בשנה הבאה נזכה כבר להיות נשואים!!!

פורים שמח!!

להחליט אם לצאת או לא.

בנות..

יש פרחים שמורכבים מהמון פרחים קטנטנים, [משפחת המורכבים], אם רוצים לתלוש את כל עלי הכותרת שלהם, זה לוקח הרבה זמן

בס"ד

הריני מצטרף לתמיהת איש השקים, לפני שיוצאים לפגישה על מה יש להתלבט יותר מכמה שעות למען ה' וגם זה פירגון... אמנם אני יכול לציין כמה בנות לשבח שמרגע שמיעת ההצעה עד לאישור חלפו מספר שעות בלבד אך מנגד. יצא לי לחכות כבר 3-4 ימים עד לקבלת תשובה.. אם כן עולה השאלה הפשוטה מה נסגר עמכן בנות ישראל?

לי לא לוקח יותר מידי זמן ובטח לא כמה ימים!

"אם התקשרת להציע הצעה, הצעתך מאושרת. אנא השאר את שם הבחור אחר הצלצול."

זה גם דבר שקורה.

לפעמים מרוב עומס לא מגיעים לטלפון

או שלוקח זמן עד שמשיגים

לפעמים רוצים לברר אצל מישהו שלישי- ולא משיגים אותו

ולפעמים סתם עמוסים מכדי לחשוב ברור ומתלבטים..

(ויש כמה בחורים שעד היום אני עדיין מחכה לתשובה מהם הם כנראה עדיין מבררים עלי.. הרי זה משתנה כל הזמן!)

פשוט לבנים יש את כל הזמן להודיע, כי אין מי שמחכה לתשובה (בד"כ).

לעומת זאת, לבנות יש מי שמחכה ולכן זה מרגיש שהן מתעכבות יותר...

(מניסיון.... כששידכתי זוג,הבן הודיע אחרי יומיים וחצי והבת תוך רבע שעה ).

בית דין - לוקחים 3 תלמידי חכמים

והם גוזרים עליך: חתונה - עוד השנה

בתנאי ש..

צדקה, סיום ש"ס, סיום משניות, סיום התנ"ך..

ולפעמים זה עובד..

פורים תשס"ט...

ראש הישיבה, הרב של השיעור שלי ורב שלישי מהישיבה גזרו עלי בפורים והשביעו אותי שבועה חמורה בתקיעת כף (כמו שעושים בחופה כחלק מההתחייבות על הכתובה) שתוך שנה אני נשוי (זה היה בתקופה שהייתי זקן הרווקים בישיבה)...

ובפורים תש"ע הייתי עמוק עמוק בתהליכי ארגון החתונה (אחרי שהתארסתי כחודש וחצי לפני..)

אז למה לא כולם עושים את זה אם זה כ"כ מבטיח?..

אבל החלטתי לוותר...

הוא אמר כל שנה על מישהו אחד שיתחתן (זה היה בסה"כ 3 פעמים)

ושלושתם התחתנו או התארסו לפני פורים של שנה אחר כך..

(ובלי שום תנאי, הם פשוט גוזרים שהאדם הזה יתחתן, והאדם הזה צריך להיות גם בסעודה)

זה נכון שהמיקום משפיע על האופי. אבל זה תלוי בעוד הרבה גורמים-

מה האופי הבסיסי, מה האופי של ההורים ושל שאר האחים, חווייות ילדות וחברה.

נכון שיש קוים כלליים שבד"כ חוזרים, אבל אצל כל אחד ברמה אחרת.

בכורה לאמא שלא נותנת לעשות כלום בבית יכולה להיות מפונקת נורא.

כנ"ל בכורה עם אופי מאד עדין, תהיה אמנם אחראית אבל ממש לא שתלטנית.

לעומת זאת ילד שקטן בבית, אבל גדל בבית עם הרבה ילדים שלאחים שלו נמאס מילדים קטנים, וההורים קצת עייפים (זה לא מחייב שזה יקרה, כמובן), לא תמיד יגדל תלותי. כנ"ל ילד עם אופי מאד עצמאי או מרדני.

כך שממש לא טוב לפסול על זה אנשים. פשוט צריך לברר אם יש להם את התכונות שאתה לא אוהב. (חבר שלך במקרה הזה)

אפשר לומר שאצלנו בבית לדוגמא לי אין ממש אופי של בכורה (למרות שאני כן במציאות) וזה אמנם פיתח בי אחריות בסיסית, אבל אני ממש לא בכורה טיפוסית. ויש לי הרבה חברות בכורות- חלקם כמוני וחלקם יותר בכורות טיפוסיות.

אחותי לעומת זאת ירשה את האופי הזה (והיא לוקה בו במקביל לתסמונת האחות השניה ) הרבה חשבו שהיא גדולה ממני..

גם בעלי, שהוא הכי קטן, לא מפונק ולא רוצה כל הזמן לבוא להורים.

אבל אצל כל אחד זה שונה בהתאם לאופי. 

למשל, הזכרת את הילד השני שחי כל חייו בצל של אחיו הבכור אבל זה לא מחייב, יכול להיות שהם חברים טובים מילדות, יכול להיות שהבכור כל חייו מגן על אחיו הצעיר,האח הצעיר יכול להיות החביב של ההורים דווקא ויהיה מפונק וכו׳ וכו׳.. יכול להיות כל כך הרבה אפשרויות אבל זה תלוי באופי של המשפחה/ הילד ולא כל ילד שני יהיה לו את אותה אישיות או אותו אופי. 

לא, אי אפשר להגדיר אופי ע״פ מיקום במשפחה. 

אבל לא כדאי לסנן לפי זה הצעות אלה לברר על הנגזר מזה-

למשל אם לבחור מפריע מישי דומיננטית אז הגיוני שיש הרבה בכורות דומיננטיות אבל הוא בבירור צריך לברר על דומיננטיות ולא על בכורה.

בהצלחה!!

עובדה שכל העולם קולט שאני בכורה...

חוצמזה שמתי לב שאני יותר מתחברת לבחורים בכורים, כי אני מחפשת אחד מוביל כזה, ועוד לא פגשתי בחור לא בכור שבאמת הוביל...

אני אוהבת להכליל, אז קחו את זה כהכללה. עם התייחסות לזה שכל מקרה לגופו ובכל זאת...:

האופי של הבכורים בד"כ- מוביל (כאמור), פורץ כזה.., שפן נסיונות, חושב שהוא מרכז הארץ והעולם .. סתם חח

האופי של הסנדוויצ'ים הוא אופי קצת יותר נחבא אל הכלים, הולך בד"ך אחרי אחיו הבכור... אממ שמתי לב שדווקא הילדים השניים יותר מחונכים מהבכורים... מעניין למה (רמז- בשורה הקודמת) ...

והאופי של הבני זקונים הוא באמת לרוב יותר מפונק...

גם לילדים יחידים יש אופי מיוחד אבל לא אכתוב את זה כאן...

קיצור... ברור שיש השפעה, אבל כל מקרה לגופו...

ב"ה

לא יוד הרבה על התיאוריה.עד כמה אני מאמינה בזה? שאלה טובה.

הבכורה אחראית, יצירתית, בוגרת וכו' וכו'. השניה- סוס פוני קטן, שובב ונמרץ. השלישית כבר חיה לה במרחב משלה...

אבל לא הייתי מבררת או בכלל פוסלת על זה- כי בסופו של דבר אדם הוא אדם, וכל אחד צריך לעבוד על ענינו שלו בדרכו שלו, בין אם הוא בכור ובין הוא בן זקונים.

ב. גם נראה לי מוזר מאוד שיהיה למישהו רלוונטי

ג. אבל כל אחד והשריטות שלו כנראה

ד. או הדעות שלו, בסדר

(ה. ועדיין זה מוזר!)

(ו. לדעתי)

(ז. אבל אני תומכת בה)

ט. אני בכור ואשתי בכורה.

י. מה זה אומר?

וגם משפיע מי הם האחים הגדולים ומי האחים הקטנים. וגם מי המשפחה. ואיפה גדל. ואיפה למד. ועוד אלף ואחד דברים. אז משפיע- כן. מצד שני- לא הייתי פוסלת מראש על זה! יכול תמיד להיות יוצאים מן הכלל אז מטומטם להפסיד!

אני בכורה ומשום מה מציעים לי בעיקר בני זקונים.

זה אומר עלי משו?? 

יש זוגות של בכורה והקטן בבית (היא כזו והיא אמרה לנו כי אנחנו כאלה..)

לא בדקתי אם זה נכון, אבל יש בזה איזשהו היגיון- הבכורה התרגלה תמיד לפנק ולכן היא מחפשת את זה (את מי לפנק)

וכנ"ל הקטן בבית, התרגל תמיד שיש מישהו שמפנק אותו... 

כך שאם יש בזה משהו זה בקטע החיובי מבחינתך 

אבל יכול להשפיע במיליון דרכים אפשריות ושונות.

אני לא בודק את זה.

העניין כל כך מורכב, שאי אפשר לדעת ממיקום במשפחה על האופי שלו כלום מראש, רק לאחר שמכירים בן אדם ואת משפחתו אפשר להגיד שהתכונה הזאת קשורה ל...

במשפחות עם הרבה ילדים, העניין מורכב עוד יותר. לדעתי, אם במשפחה של 3 ילדים יש מאפיינים של ילד בכור, ילד סנדוויץ וילד זקונים, במשפחה עם 9 ילדים למשל, יש קבוצה של בכורים, קבוצת הסנדוויץ וקבוצת הצעירים, ובכל קבוצה יש יחסי גומלין בין הילדים שמרכיבים אותה, מעניין אם משהו עשה פעם מחקר בנושא... בכל אופן זה חומר למחשבה.

כי תמיד עשה דברים ללא פרוטקציה של אח גדול או פינוק של אח קטן.

וכמובן אי אפשר להכליל

המסקנות לאחריות ויצרתיות נכונות (כמה ענווה..)

אבל בקשר לשידוכים - מה הקשר???

בדיוק.. נראה לי שכולם באותו מצב חח או לפחות הרוב.

אדם עוסק במה שהוא אוהב. להגדיר דבר כהתמכרות זה קל ונוח כדי "להאשים" כל מיני דברים - אבל זה לאו דווקא נכון לא חברתית ולא מדעית.

אם אני אוהב לשחק כדורגל ומשחק כדורגל במשך שעתיים בכל יום - האם זה אומר שאני מבזבז את הזמן ומכור ושזה גרוע? לא בהכרח.

וכנ"ל לגבי כל דבר אחר - שירה, ציור, כתיבה, נגינה - כל תחביב שיש לאדם, זה לא מוכרח שאם הוא עוסק בו הרבה, שזה אוטומטית הופך אותו למכור ושזה רע שהוא עושה את זה.

העניין הוא שנראה לי שאנחנו אוטומטית מפרידי בין תחומי עניין כמו נגינה שירה, ציור וריקוד - לבין תחום עניין "כתיבה בפורומים". וזה לא נכון לדעתי - כתיבה בפורומים יכולה להיחשב תחביב בדיוק כמו כל תחביב אחר.

האם אני בגלל שאני אוהב לכתוב בפורומים - אפרנס את משפחתי פחות טוב? אני בספק. 

האם זה יגרום לי להקדיש פחות זמן לאישתי? אני בספק. אשתי תהיה אישתי והיא קודמת לכל פורום שבעולם - ויעדו על זה כל זוגות הפורום שבאתר. (בנוסף - באופן טבעי לרווקים יש יותר זמן מאשר לנשואים לכתוב באתר, ורואים זאת בבירור...)

בקיצור - אני לא רואה בכך דבר רע, כל עוד אדם יודע שיש סדרי עדיפויות בחיים, ולעזור לאמא שלו, לדוגמה, יותר חשוב מעוד כמה דקות בפורום.

אם מישהו מגיע למצב שהוא לא יכול להתנתק מהפורום, שהפורום משבש לו את כל סדר היום, והורס לו קשרים חברתיים ומשפחתיים - ובכן, זה יפריע בדיוק כמו שהיה מפריע אם תחביב הכדורגל היה משגע אדם ככה...

א. במידה מסוימת כן. 

ב. כן, 

את חייבת להבין במחשב.

כי עזבי איך בעלך יהיה וכדו'

הילדים.

הילדים שלך יהיו פי מאה יותר חכמים ממך במדיה, ואם את לא תדעי איך להשתמש במה שהם משתמשים- אכלת אותה- הם הרבה יותר חכמים

זה בדיוק כל הסיפור של הורים שחושבים שהם יודעים מה הילד שלהם עושה במחשב כשהוא בינתיים גולש במקומות לא טובים.

ככה הגלגל מסתובב לו

בס"ד

אז תשובותי הן:

א. ממש לא.

ב. לא רואה משהו רע בהימצאי פה..

מוזר לי משהו...

יש כאן כאלה שהגיבו כן, אז למה אתם פה?

איך תוכלו לפסול על משהו שאתם עצמכם עושים?

ולמה אתם עושים משהו שאתם מתביישים בו?

אז זה בד"כ ממש ממש קשה להיות נשוי בצבא (בעיקר לאישה).

וזה מאד לא מומלץ (אפילו רק לתקופה של כמה חודשים).

במצב כזה, הייתי ממליץ להתחתן לקראת סוף השירות.

אם אתה הולך לג'וב, זה כבר סיפור אחר...

אם אתה רוצה אני יכול להסביר יותר בפירוט בפרטי.

ולתת לך מספרים של כאלה שחוו שירות קרבי בצבא כנשואים.

השאלה המרכזית היא מה אני עושה עכשיו עם הקשר - ממשיך, לא ממשיך ? 

יש זוגות שהצעד הנכון בשבילם, זה להמשיך את הקשר על אש קטנה/בינונית.

ויש זוגות שהצעד הנכון בשבילם, זה לעשות הפסקה.

אם אתה רוצה שאנסה לעזור לך במה שאני מכיר, מכאלה שדיברתי איתם שחוו את הסיפור.

       אז תלחץ כאן על 'מסר למחבר'

ב                   |

                    V

ברור שלאישה זה הרבה יותר קשה מלבעל,

היא נשארת לבד בבית, כשהוא בינתיים "נהנה" עם החברים שלו.

תחשבי למשל, שהיא בהריון ואין לה את הבעל שיתמוך..

ואף אחד לא ברח, פשוט אנחנו שוקעים במחשבות, מחפשים שקט לפעמים, מתכנסים.

בהנחה שהבנתי אותך נכון,

אוסיף ואומר שאע"פ שהשאלה נשאלה כלפי כלל הגברים , אינני מתיימר לייצג את כולם , אלא זו דעה/הרגשה אישית.

אני רואה שלבנות זה מפריע ברמות "ההעילמות" הזו , ואני יכול לומר על עצמי שבהתחלה לא ידעתי שזה בכלל קיים ( כן כן , לא שמתי לב לכך) וזה נבע מכך שיש לי חבר טוב מאוד (!) שאני יכול לא לדבר איתו ולא לראות אותו במשך חודשים , אבל כשאראה אותו/אדבר איתו זה יהיה כאילו דיברנו או נפגשנו כל הזמן הזה , ז"א: אנחנו נהנה , והשיחה תזרום ,

אז אני לתומי חשבתי שעם מישהי זה גם קיים ( לא ברמה כזאת ,אבל העיקרון)

ואותו חבר טוב ששמע שאני מתנהל כך עם מישהי (בצורה הרבה יותר ממוזערת כמובן) נתן לי בראש

הוא אמר לי:  זה שאנחנו יכולים לא לדבר במשך שבוע/שבועיים - לא עובד כך בקשר (אני יודע שזה נראה טריוויאלי אבל לי זה לא היה כזה ברור...)

בתקווה להנמיך את התסכול (אם ישנו) ,פורים שמח!

גברים

לא חכם ללכת לקרב עם בחור שחזק ממני פי 10, זה הפסד בטוח וזה יכאב. בריחה זאת התמודדות הכי טובה במקרה כזה.. 

בנות

אלו אנשים שלא אוהבים להתמודד

לא פעם בנות שרצו לסיים את הקשר

פשוט סיננו אותי

לא ענו לטלפונים / הודעות / החברה ששידכה התעקשה שהיא לא הייתה בקשר כבר שבועיים.

התחלה גם אני התרגשתי

הייתי נפגע אפילו

למישהי כ"כ דאגתי

עד שהתקשרתי לבית שלה (כן אני יודע שזה פדיחות בשבילה, אבל באמת דאגתי)

בהמשך למדתי שזאת שיטה לסיים קשרים במינימום מאמץ (ועד עכשיו אני טוען שזה פשוט מבזה שזה קיים)

יש אנשים שלא אוהבים להתמודד

שאוהבים לזרוק וללכת! 

בדיעבד אני מודה לקב"ה על כל אחת כזאת שהוא הרחיק ממני

כי אלו מסוג האנשים שאם יהיו מעט ויכוחים אחרי החתונה (ותמיד יש)

הן יזרקו הכל ויפרקו את החבילה.

חוסר יכולת להתמודד

נפוץ מגילאי 3 עד 120 

נכון, זה כואב

באמת כואב

אפילו פוגע!

אבל תרימי את הראש

ותודי להקב"ה

שהרחיק אותך מהאנשים האלה.

כלומר - הכללה מגדרית הפוכה בדיוק. על הנשים במקום על הגברים, בנוגע לדבר שכתבת.

מעניין. מה זה אומר? אה - שכל אחד רואה את הדברים מנקודת המבט שלו, ומהמגדר שלו

חודש אדר שמח לכולנו!!!

<למי שחשב אחרת - ההודעה הייתה רצינית לחלוטין!>

אני בידעבד מצטערת שלא ביררתי יותר ופסלתי בחורים שיצאתי איתם. הם היו כ"כ לא מתאימים באופן ברור וזה סתם עוגמת נפש.

אחת הטעויות הכי גדולות זה לבוא לדייט ראשון מתוך ניסיון לבחון אם המועמד מתאים לחתונה. זה יוצר ציפיות מוגזמות מהדייט שהכי פחות משקף מכורח הנסיבות, וכשמנסים לחשוב על המפגש הלא טבעי הזה כשלב לקראת חתונה, זה תמיד יראה תלוש לחלוטין.

לדייט ראשון עדיף להגיע מתוך רצון לבדוק היתכנות של דייט שני. כלומר, האם יכול להיות נחמד להיפגש עם האדם הזה שוב. לא יותר מזה. בהמשך, לאחר כמה פגישות נוספות, האם יהיה נחמד לפתח קשרי ידידות עם האדם הזה, אחרי עוד זמן, האם אני רוצה לפתח איתו משהו יותר חזק מסתם ידידות, וכן הלאה. בכל שלב להסתכל אך ורק על השלב הבא.

זה נותן תחושה נינוחה הרבה יותר ומאפשר זרימה ואפשרות לפתח קשרים רציניים עם אנשים שבהתחלה לא היית מאמין שתיכנס לקשר רציני איתם.

התשובה למעשה היא סוג של שילוב בין ב' לג'.

בהצלחה!

ודייט ראשון זו תמיד התחלה קשה. סיטואציה מופרכת והזויה.

כי באמת מה לך ולו?

אתם שני זרים גמורים שכאילו מתחפשים לזוג

אבל ככה זה

צריך פשוט לנשום עמוק ולדעת שלא פשוט אבל יחלוף..שום בירורים קודמים לא יטשטשו את תחושת הזרות הטבעית שעולה

זה קצת כמו בחילות בתחילת הריון

לא נעים, לא נורא, יעבור, שווה את ההמאמץ

בהצלחה!

לא צריך לחפור ולנסות לנתח כל דבר וכל פגישה.

אסור לחשוב יותר מדי בפגישה הראשונה..

להשתדל לזרום ולבוא בראש פתוח כמה שאפשר..

כן לשים לב לדברים משמעותיים ובולטים, אבל באופן כללי לא להיות עסוקים בלנתח את הבנ"א שעומד מולך..

אלא- פשוט להנות, לזרום, לשמוח, ולהעביר את הזמן בנעימים! 

כן צריך לחשוב היטב לפני שמתקדמים ועוברים שלב..

לקחת זמן, ללמוד אחד את השני ולבדוק..

אבל בתור התחלה (פגישות ראשונות) לדעתי לא כדאי לחפור יותר מדי במהות האדם והקשר.. אלא פשוט להיות שם.

בהצלחה!!

זה יבוא בעז"ה גם.

בינתיים לא

ישר כוח..!

ואהבתי את הקישור בין כל המקורות.

ולא ידעתי שמדדו גם לאחר שנים מהניסוי את היכולות החברתיות של הילדים...

ועניין של דחיית סיפוקים, להבין שיש משהו יותר גדול מהנאה עצמית רגעית היא גם תכונה חשובה

שלדעתי מבחן המרשמלו מדגים

מוסיפה את "מבחן המרשמלו"

כן אבל אם השמחה נעלמה ממני לאחרונה? אני מרגישה שכל השמחת חיים שלי הלכה ונעלמה.

וקשה להחזיר אותה. לא מצליחה להנות עד הסוף מהחיים. 

אני צריכה עצה מעבר לתחביבים ולמלא את הזמן כל הזמן. כי זה לא עוזר.

עלייך תקופה לא פשוטה.אל תתנגדי לה- מותר לסבול. זאת לא עבירה. ה' הביא את הקשר ואז את הניתוק וכשיו את הסבל לחייך- והוא גם יקח את כל הדברים האלו. ולכל זה יש מטרה חיובית בין שמבינים אותה ובין שלא..

וכשתסכימי לסבול הסבל יבוא וימלא את החלל לאיזה זמן ואז ימצה את עצמו באופן טבעי ויחלוף כמו שבא בלי להשאיר כמעט עקבות

בדוק ומנוסה

געגוע לקשר קרוב תמיד קיים

הוא חסר לך? את רוצה אותו?

היה לך טוב איתו?

כי ככה אני ידע היטב שהוא פשוט לא בשבילי! ושככה ה' רצה..

זאת הבעיה שלי.. שכשהדברים פשוט קורים אני מקבלת אותם בשמחה ובאמונה שזה הכי הכי טוב..

אבל כשהדברים כביכול בידיים שלי ועכשיו אני צריכה להחליט אז זה קשה לי...

שאני לא יודעת אם זה הוא או סתם משו כללי?

נראלי לפני שאני מכניסה את עצמי בכלל לדיבור איתו כדאי שאני יברר את הדברים האלו עם עצמי..לא?!

הכוונות שלך.

לפעמים מדובר בדיני נפשות.

אם התשובה היא כן

אז נראה שרגשית את מוכנה לפי מה שכתבת

ואז אין סיבה מדוע לא לבקש ממנו לחזור

איך אני יודעת שזה בא מהשכל בכלל?!

היה כ"כ הרבה בעבר.. שרק המחשבות על זה מציפות המון רגש...

ב"ה

אם יש גורם שלישי שקרוב אליו, שבאמת יכול להישמע כאילו זה לא את ששואלת, אם הוא ישאל אותו

אם בכלל הוא חושב לחזור אלייך. אם יגיד לא. הרי שזה בכל מקרה יעזור.

או שתצליחי להמשיך הלאה כי זה באמת משהו שנגרר ולא משהו שאת רוצה לבנות שוב.

או שתתבאסי ולא תצאי מזה, אבל אז תדעי שזה אצלך...

נקודה שניה שעלתה תוך כדי- אם את מחליטה לחכות עם זה עוד קצת, אז תני מנוחה למוח. לא חכמה רק לא להחליט. לפעמים צריך להשתדל גם לא לחלום (להשתדל יותר להפסיק דמיונות וזכרונות שעולים, לא תמיד שולטים בזה לגמרי, אבל חשוב לתת למח מנוחה אמיתית אם בוחנים ניסיון להתחיל מחדש משהו אחר)

נקודה שלישית, תחשבי לעצמך תוך כדי, במחשבה לאחור, למה בעצם נפרדתם?? באמת. אולי זה יתן נקודת המשך למחשבה.

בכל מקרה, אם לא מצליחים להתקדם לשום מקום בהבנות, וגם לא מצליחים להרפות, אין עניין לשחות בג'יפה. זה רק מחמיר את הדמיון שזה מסובך. תעשי מעשה. כלשהו. [נכון שאנחנו מעדיפים לא להכניס מישהו למחשבות לפני שאנחנו בודקים איתנו, אבל דייטים זה מורכב, בסופו של דבר, גם זה בחשבון, כל מי שיוצא, לשם הוא נכנס.

בהצלחה ממש.

לידיעה שיש מישהו שמקשיב לך? לרצון לספר למישהו? לפגישות מעניינות?

או שמא - לקול שלו? לרצון לשמוע מה יש *לו* להגיד על X? וכו'.

נסי לשאול את עצמך אם מדובר כאן על רצון לקשר שעבר כי כרגע את לא יוצאת עם אף אחד וחוששת שתשארי לבד / פספסת את מה שהיה עם הקודם, או שאת באמת מתגעגעת אליו.

לפעמים הקשר הוא נעים וחברתי אבל צד אחד לא מצליח להעביר את הקשר להיות מעבר לקשר אפלטוני ואז הקשר הוא על תקן 'כדור נגד בדידות'.

בהצלחה

וזה קצת מרגיש גם וגם.. זתומרת גם אליו.. וגם בכלל לקשר..

(את לא חייבת לענות, כאן או בכלל, אבל לדעתי עשוי להיות לזה קשר מסויים).

הייתי מתחתנת מזמןןןןןןןןןןןןןן

חשוב להבין מה בדיוק קרה. שאת תביני.

תנסי לנתח עם מישהו

ואם את חושבת שהיתה טעות, אי הבנה, פספוס, משהו שאת עשית לא בסדר- אז יאללה- צאי מספקות וכתבי אליו שאת רטוצה לברר שוב

חשוב לצאת מקשר בלב שלם ומפוייס ככל האפשר, בידיעה שהאופציה מוצתה

אפילו אם אינך בטוחה ששייך להתחיל שוב- כדאי לנסות לסגור כמה שיותר בשלמות

זה בריא ומתחשב ונועד לדייק את עבודת המידות ולהשתפר בהמשך