הייתי מסרב לקבל את זה, ומשלם גם בשבילה. אם הייתי מגזים הייתי מקבל את זה כעלבון.
בעיני המחווה שהגבר משלם על הבחורה זה לא בשלב התשלום אלא בעצם זה שהוא "מזמין" או "מארח" אותה. בחורה שמשלמת "כי אין סיכוי" בעצם אומרת "חבל בכלל שישבתי איתך לשיחה"
(ולהיפך - מישהי שמשלמת רק בגלל שהיא מתכוונת להמשיך, זה גם תחושה לא משהו.)
(מבחינת החשבון הכלכלי אני לגמרי מבין את ההגיון. אבל מבחינת ההגיון של עולם הדייטים זה לא נכון בעיני)
גם אם היא יודעת בוודאות שלא יהיה עוד דייט - אשמח שתיתן לי לשלם, זה לא קשור. אני לא קונה את הזכות לעוד דייט איתה כך שזה לא רלוונטי.
כתבת "הבחור מציע לשלם עליכן", והרבה בנות כתבו כאן שמבחינתן, זה האובייס, זה תפקידו של הבחור.
אז רגע לפני שאני עונה לשאלה שלך, אני רוצה לפרט איך הדברים נראים מבחינתי:
הנחות היסוד:
א. לא דומה דייט עם בייניש לדייט עם הייטקיסט.
דייטים עם ביינשים לרוב יהיו יותר דייט ספסל ולא דייט בית קפה. אם אני יוצאת עם בייניש לבית קפה אתעקש קצת יותר לשלם, כי אני יוצאת מנקודת הנחה שלי יש משכורת ולו אין.
ב. לא דומה דייט עם ישראלי לדייט עם חוצניק.
מהניסיון שלי עם חוצניקים, הרבה פעמים האובייס שכתבתי עליו בהתחלה לא חל עליהם - הם יצאו מנקודת הנחה שמתחלקים.
באופן אישי, לא משנה מה היה בדייט, אציע להתחלק. אם הוא יסרב, לא אריב, אבל אציע לפחות לשלם את הטיפ. אין בכך שום אינדקציה לגבי איך הרגשתי בדייט או אם אני רוצה להמשיך.
ובשולי הדברים,
צריך להזכיר כאן את הדינימקה של המדויטים. נניח שמדובר בדייט שלישי, כשהבחור שילם בפעמיים הראשונות. אני מקווה שבשלב הזה הוא כבר מודע שיש לה התלבטויות, ושהם ניהלו שיח בעניין. אם נקודת התשלום 'יושבת עליך' - אפשר לדבר איתה על זה - מראש. נניח, "הי, אני יודע שאת מתלבטת. אבל אני אשמח אם נשב ונכיר אחד את השנייה קצת יותר טוב. את לא צריכה לדאוג, הכיבוד עליי 
". כך אתה אומר לה שאתה מוכן להשקיע זמן וכסף בשביל הקשר הפוטנציאלי, כאשר היא מתחייבת רק על הזמן. כך אתה נמנע ממה שאתה מרמז כאן בין השורות - שזה לא מוסרי להנות מהאירוח כשאתה מתכוון לחתוך. אז בעיניי לרמז הזה אין מקום - שניכם באתם ממקום של לבדוק אפשרות, והרבה פעמים התשובה היא לא. זה לא שהיא מרמה אותך, מוציאה ממך כספים בצורה לא הוגנת. גם בוא, לא הלכתם לאכול במסעדת יוקרה.
שאחריות הגבר לשלם. יצא לי לשמוע את אחד מהדמויות בציבורינו שמעורב בעולם הזה של ההיכרויות, והוא אמר שבשום פנים ואופן שבחורה לא תשלם בדייטים ראשונים - נראה לי בקטע שזה פוגע בתפיסה העצמית של הבחור.
אני לא מסכימה עם הגישה הזו, ופירטתי למה.
הפירוט היה כדי לענות לך על השאלה...
אני בהחלט יוצאת מנקודת הנחה שלי יש יותר יכולת כלכלית מאשר לבייניש. בד"כ אין לי שום ידע על הרקע הכלכלי ממנו הוא מגיע. אולי הוא הנכד של לב לבייב?
אבל בגלל התפיסה החברתית של הבייניש כמארח, אתן לו לבחור מקום - אגיד שדייט ספספל ודייט בית קפה שווים בעיניי, ושהוא יבחר מה שמתאים לו. המטרה היא לא להעמיד מישהו במקום שהוא לא בסדר עם זה. כי מבחינתי, אני באה להכיר את האדם, לא לשתות כוס קפה, ולכן לא מזיז לי לעשות את זה על ספסל.
אני לא חוששת שאם הוא ישלם על הדייט לא יהיה לו מה לאכול לארוחת צהריים\כסף לנסיעה באוטובוס. אבל כמרוויחת משכורת, ולא חיה על חסכונות הצבא\עבודות מזדמנות (בחירות וכו')\דמי כיס מההורים, אני מציעה לשלם.
מסכימה איתך שלהודות זה דבר חשוב (בדייטים ובכלל בחיים).
וזה עובד גם לצד השני -
יש הרבה בנות עם תרבות חו"ל שלא יחלמו להוציא את הארנק (ואולי בכלל תבוא בלי ארנק לדייט...)
והן מצפות בדרך כלל לדייט מפרגן הרבה יותר (מבחינת ההוצאות..) מאשר דייט ספסל
אבל יש כל כך הרבה תרבויות שונות שזה יוצא כבר כל אדם לגופו
בין כאלה שגדלו בארץ לבין כאלה שגם עשו דייטים בחו"ל. שם (נראה לי...) הציפיות באמת מאוד שונות.
מצד שני, קח בחשבון שחוצניק שחי בחו"ל, והוא נניח בן 23 - נניח הוא הגיע אחרי י"ב שנתיים לישיבה בארץ, ואז הלך ללמוד תואר - בשלב הזה הוא כבר כנראה סטודנט בסוף תואר ראשון\תחילת שני, לעומת מישהו כזה בארץ שהוא כנראה בסוף הסדר (ואולי אפילו ממשיך לשיעור ו').
וזו נקודה שאולי נכון לדבר עליה - לרוב נפגשים עם אדם שהוא זר, שלא גדל באותה סביבה כמוני. גם אם מדובר בישראלי, יכול להיות שזה הבדל של פריפריה\מרכז, עיר\יישוב וכו'. ולכן מראש לתאם ציפיות...
כנראה לא יהיה דייט שני...
פגישה שנייה, יצאנו למסעדה והבחור התעקש לשלם, על אף שכבר הוצאתי את הכסף ובאתי לשלם למוכר.. אני ידעתי שזה לא ימשיך, אבל הבחור כלכך התעקש שלא הייתה לי ברירה..
תוציאי רשיון נשק
ואי ואי אם יהיה לי רשיון.. זה לא יהיה טוב 
אם לצטט אדם שפעם היה חכם:
החלק הראשון איננו נכון
והחלק השני- לא יקרה.
ממ מה?!
בעיני זה ממש טוב כשממשיכים בלי לשאול ואם רוצים אז מפסיקים.
וגם ממש טוב להגיד בסוף דייט - אם זה נכון - "נהניתי לפגוש אותך ומצדי אשמח להפגש שוב, כשנדבר <מחר/בערב/וכו> נוכל לדבר על זה"
(כמובן ממש טוב אם זה נכון, גם...)
מצד שני בגלל איך שזה נתפס, אין ברירה וצריך לשאול כל פעם. והשאלה עד מתי
בגיל צעיר אתה עובד לפי הפרוטוקול.
עם השנים אתה מאבד את משמעת הפרוטוקול ומאלתר, ומאפשר לנפש שלך להשמע.
בנוסף, עם השנים אתה מבין שאם יש לבחורה משהו להגיד, זאת אחריות שלה להגיד אותו. היא לא ילדה בת 21, היא מנהלת בית ספר בת 35.
אגב, גם אם לא הצלחת להכיר את הבחורה בכלל, זה לא אומר שאתה לא רוצה להמשיך.
הרצון להמשיך הוא הרכבה של 1"אני מעוניין להכיר אותך יותר" ו2"נעים לי בחברתך", אולי גם 3"בהתחשב במידע ובתחושה, אני רואה פוטנציאל לקשר". לפעמים בעיקר הראשון, לפעמים בעיקר השני. יכול להיות רק השני ("לא מעניין אותי שום פרטים נוספים עלייך. אני יודע מספיק וכיף לי לצאת איתך") אבל אף פעם לא רק הראשון (אם הדייט היה סבל מתמשך, זה לא משנה כמה פרטים על הבחורה אתה לא יודע. אתה יודע מספיק כדי לחתוך). כמובן רכיב מסוים של הנקודה השלישית.
השתדלות !רציתי לכתוב שאני לא מסכים, אבל במחשבה שניה אני מסכים
למה לא מסכים? כי אפשר לסיים בצורה יפה, עם הסבר של "היה נעים להכיר אבל לא נמשיך כי וכו'" גם אם הפגישות הן "באופן רציף". פשוט מתקדמים ובשלב מסוים מגיעים למסקנה.
לא חייבים ממש לפתוח את הנושא ולנהל דיון פתוח.
אבל במחשבה שניה כן מסכים שחייבים לפתוח את הנושא, כל צד יגיד מה שעל ליבו, גם אם זה לא דיון פתוח, יש כאן סוג של דיון. פשוט בעיני זה בסיסי לכל שלב בקשר - גם אחרי דייט אחד
הלואי שאפשר לנעוץ את התגובה שלך
בגלל שזה ממש בין אדם לחברו, אבל לא רק... יש כאן גישה בסיסית מה זה קשר. שבעיני היא מאוד חשובה.
ויש זמנים שצריך להדגיש את זה יותר.
מניסיונות מהצד שלי.
זה צריך להיות 'ברור' (הכוונה החלטה הדדית של שניכם) שממשיכים בלי לשאול
המטיילת בארץיש בורות שלא נכנסת
יש בורות שאת עוד לא יודעת עליהם בכלל
ממדוייט יותר קשה ממוות במובן מסויים
כי עם נשמה אפשר איכשהו להמשיך את הקשר והוא עובר למימד של אינסוף
, אם מדוייט/אקס זה בעייתי
כבר כמה חודשים עברו מאז שיצאנו ונפגשתי עם עוד בחורים אחרי, אבל הוא לא יוצא לי מהראש...
זה ממש מוזר לי כי יצאנו רק 5 דייטים, וכשנפרדנו הוא חתך, אבל אני גם הסכמתי שזה כנראה לא מתאים. למרות שההבנה הזו היתה בשכל כי כן היה לי ממש נעים איתו בפגישות.
ועכשיו אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולהיזכר בו, ולהשוות אליו שזה הכי גרוע וזה גם לא פייר.
מה עושים?
נתתם לי נקודות למחשבה...
החיים בהחלט מפתיעים... אבל היו לך מספר טעויות.
א. מזמן אמרתי שחזון המדינה היהודית בדרך לקריסה טוטאלית
אולי דברים ישתנו קמעה בעקבות הבחירות...
ב. לעזאזל אהבה נכתב על ידי הפזמונאי נעם חורב שזכיתי ללמוד אצלו
ומבוצע על ידי הזמרת דיקלה.
הריח שלך הוא שיר שלי - חפשו ביוטיוב
בכל מקרה שניהם שירשורים ישנים.
השבוע העליתי את "האהבה מתה" של תמר גלעדי.
אדוני ראש הממשלה, הסיכומים האלו הם הסיבהחושבת בקופסא ארץ השוקולדבסופו של דבר צריך להפעיל מאתרים למאתרים. לא מסלול שהייתי ממליץ עליו. לא כי אני לא מאמין בו אלא כי אני לא בטוח שהוא באמת קיים
הרעיון הוא שכך אתה יודע בוודאות שיש מישהו שישב ובדק בשבילך אפשרויות - גם אם הצד השני אמר לא. (@חושבת בקופסא, זה מה ששונה משדכן רגיל - בשיטה המסורתית את נמצאת אי שם במאגר שלה, ולכי תדעי מתי היא מסתכלת על הכרטיס שלך. בשיטה של האיתורים, את משלמת נניח עבור שעה בשבוע שהיא מקדישה רק לך. בשעה הזאת היא יכולה ליזום פניות, כמו לפנות לשדכנים של ישיבות מסוימות, או לעבור על כרטיסים ממאגרים אחרים, קבוצות וכו'.)
יעל רשף הקימה ארגון כזה שנקרא "איחודים", שבו משלמים על שעות איתור.
להבנתי, גם באתר "הבאר" יש משהו דומה.
מישהי פירסמה את עצמה כאן בפורום: אתה צריך רק הצעה אחת מתאימה - יעל מאתרת הצעות - לקראת נישואין וזוגיות
אולי באמת יש יתרון לשלם למישהו שמכיר את המיועדת - אבל מישהו שיש לו גישה למאגרים רלוונטיים, לדוגמה שהוא שגריר בשגרירים בלב.
לגבי מה שכתוב בספר החינוך על מצוות פריה ורביה (ומן הסתם לא רק שם)
ש"המבטלה עונשו גדול מאד - שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם ליישב עולמו"
האם זה מדובר גם על מי שרצה בליבו אבל לא התחתן מחששות של פרנסה ומציאת חן וכו' וכו'
או רק על מי שבשאט נפש החליט שלא בא לו להתחתן?
שהייתה קצת מציאת חן.. טיפה'לה
בכל אופן אני מדבר מכל סיבה שהיא שטכנית אותו אדם יכל לקיים את המצווה
(לא שאף אחת לא רצתה אותו ואז כמובן שהוא אנוס)
שיתכן שהוא יכל למרות הכל.
יש אונס שהוא גורם חיצוני - אדם עדיין לא מצא את בחירת ליבו, אדם עדיין לא יכול פרנס משפחה, אדם עדיין עסוק בלשרוד, אדם לא יכול להוליד ח"ו וכולי...
יש אונס שהוא קשור בגורם פנימי - אדם לא בוגר מספיק, אדם מפחד ועדיין לא יצא מהפחד שיאפשר לו לקחת אחריות...
הסוג השני הוא מצב שאי אפשר להתחתן בו אך אפשר לנסות לעבוד עליו "הפיך ובלבבך לעשותו"
אל תדאג, "אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו" (רש"י מפרש "טרוניה" - "בעלילה").
אם הוא נותן למצוה ערך גדול, ובכל זאת לא עושה - הוא לא מראה שאינו רוצה, אלא רוצה ורוצה ומה יעשה וכו'
אם הוא דוחה את המצוה בגלל נימוקים לא משמעותיים - מראה שאינו מעריך מספיק את יישוב עולמו של הקב"ה
האם גם עליו נאמר ש"עונשו גדול - שמראה בעצמו שאינו רוצה להשלים חפץ השם ליישב עולמו"
כי אין ריח בעולם שאני שונא יותר מזה (מקום שני נר שנכבה, מקום שלישי דלק, מקום רביעי ילד בגן שצריך להחליף לו...
)
מפה לשם 2 מהקשרים היותר ארוכים שלי היו עם מעשנות...
נ.ב לא הגיע הזמן לעזאזל לעדכן את האימוגים למשהו קצת
קצת(!) יותר מודרני??
איך את מוטרדת מזה שהוא עושה בדיוק את מה שאת עושה
ובפועל, אם הוא לא מוסכניק או אינסטלטור או ר"מ בישיבה, יש סיכוי גדול שהוא עובד עם נשים
נכון שגם איתי עובדים גברים.
אבל זה קצת מפריע לי שהוא מנהל נשים
אני פשוט חושב שאדם צריך להחליט משהו בסופו של דבר, ואם מחליטים שזה בסדר - אז זה בסדר
אם הוא מאופק, זה משהו אחד. אם הוא נוהג להסתחבק עם הסובבים/ות אותו, זה משהו אחר.
לענ"ד, היום יש אמצעי שמקל על התמודדויות כגון זו, בדמות החוק למניעת הטרדה מינית בעבודה (ויחסי מרות)
