פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1320)

אם את תחזרי אחריו - הוא יחזר אחרייך בכפליים!

 

בכלל, נראה לי שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני - כי בד"כ זה גורם לאכזבה. 

מה שאת מצפה שיעשו לך - תהפכי את זה ותעשי לצד השני! 

 

בדוק ומנוסה..

כי עם חלק מההודעה שלך אני ממש מסכים ועם חלק קצת פחות (מודה - אני הרבה הרבה פחות ממך בתוך העולם הזה של ההיכרויות, אבל יש דברים שלא צריך לצאת כדי לדעת, דברים של טבע העולם ולאו דווקא בהיכרות...)

 

ברור שההצעה בשורה הראשונה שלך הגיונית וטובה ואכן הרבה פעמים מועילה!!! עם זה אני מסכים לגמרי.

 

עם השורה השנייה שלך, שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני כי זה גורם לאכזבה - מזה אני ממש ממש מסתייג, כי לדעתי זה ממש לא נכון. צריך ומותר וזה טבעי ובסדר גמור לצפות לדברים מהצד השני של הקשר - לאו דווקא בקשר של נישואין, גם בקשר חברות וכו'... זה בסדר לצפות אם אתה כמובן גם ריאלי בציפיות (כלומר - לצפות שמחר הוא מעלה אותך למטוס ושניכם טסים לחופשה קסומה בהפתעה בחופים של הוואי - מעבר לזה שזה לא צנוע, זה גם לא ריאלי כל כך ככה בהפתעה, ככה ש...לא לצפות לזה) - ובנוסף גם לדעת שזה שאתה מצפה למשהו לא אומר שבהכרח הוא יקרה, וגם שאתה צריך לעבוד קשה בשביל גם שתהיה ראוי לזה שזה יקרה, וגם כדי להראות לצד השני שאתה מעוניין בזה.

 

כן, זה לא בושה להגיד בעדינות ובדרך הנכונה לצד השני את הרצונות שלך, להגיד לו שתשמחי אם יגיד הרבה מילים טובות (חשוב - ל-א להטיח, לא להגיד את זה כאילו ישתמע שהאשמה בו, להפיל את זה עלייך כביכול : "תשמע, אני יודעת שאתה ממש אוהב וממש בסדר, אבל אני יש לי בעייה כזאת שאני ממש ממש אוהבת שמפנקים אותי בהרבה מילים טובות וחיזורים, אני אוהבת ששולחים לי כל יום הודעה עם סמיילי וכו'... אני מאוד אשמח אם תזרום עם המוזרות שלי, ותוסיף יותר ממה שאתה כבר עושה היום - זה יהיה מקסים מצידך, להתחשב במצ'וגעת כמוני..." וכן על זאת הדרך, זה היה רק הצעה... העיקר לא לתת לו הרגשה שהוא הצד הבעייתי, כדי שלא ייעלב וייפגע ואז המצב יהפוך רק לקשה יותר...).

 

העיקר - תזכרי שבגדול, באמת ככל שאתה ממקסם את מה שאתה יכול לתת בקשר, רואים את זה עלייך ואז גם הצד השני באופן טבעי ינסה "להגיע" לרמה שלך, מתוך "קנאה" טובה, ורצון "להחזיר לך" (הכל במובן החיובי והטוב כמובן).

 

ב"הצלחה תאיר ציון!!!

שלום 'ותן טל', 

 

תודה על ההערות המחכימות. 

אבל תסכימי איתי שאם את אומרת לו 'תשמע, אני ממש אוהבת שמפנקים אותי במילים טובות וחיזורים וששולחים לי כל יום הודעה...' - זה הופך את הקשר לסינטטי. כי הוא פשוט עושה מה שביקשת ממנו. 

 

אם את תעשי את זה לבד - הוא יחקה אותך, ואז זה יבוא ממקום אמיתי, ולא סתם ניסיון 'לסמן וי' לרצונות שלך.

כמו שדניאל כתבה (ה-י-א בת ) אני בן... לא נורא, לא ידעת

 

דבר שני - לא אמרתי שרק זה. גם וגם. אבל אני לא ממש מסכים שזה הופך את הקשר לסינטטי - הרי בקשר טוב ורציני ואמיתי, בני הזוג יודעים לדבר על הרצונות שלהם, וזה גם לא רע שהם אומרים לשני מה היו רוצים ממנו, בעדינות וכולי - זה טבעי לחלוטין ובסדר גמור. זה בסדר שבן הזוג שומע ממך מה היית רוצה שיעשה, ברמות מסויימות. לא שכל הקשר יתבסס רק על זה, כמובן, אבל מצד שני -פמים רבות ההבדלים בין הבן לבת גדולים מעצם היותם שני מינים שונים כך שלא תמיד כל צד מודע לגמרי לצרכים של השני - ולכן זה בסדר ליידע את הצד השני ( האישה רוצה שהבעל/המאורס יקנה לה יותר תכשיטים, אז היא עושה את זה בדרך ערמומית: "תשמע, יש לי קטע שאני ממש ממש אוהבת דווקא תכשיטי זהב, לא כסף, אז כשאתה קונה לי תכשיטים תזכור לקנות דווקא זהב ולא כסף, טוב?" - ככה לא יצא ממנה שהוא לא קונה לה תכשיטים, אלא "רק" אמרה לו שהיא אוהבת יותר זהב מכסף, ורוצה שכשהוא קונה לה יקנה דווקא זהב - וככה בלאו הכי הבעל מבין שלאשתו יש צורך בתכשיטים, ואני מבטיח לך שכבר בחג הקרוב הוא יגיע אליה עם קופסה קטנה שבתוכה יחכה תכשיט מקסים ונוצץ. מזהב כמובן ).

 

לסיכום - אין רע בלעשות לפעמים "מה שהצד השני ביקש". אתה בסך הכל מיידע את הצד השני ברכים שלך, והוא כבר לבד מעצמו בגלל שהוא רוצה לעשות לך טוב, יספק את הצרכים האלו...

 

כל הסוד זה הגישה, הדרך, ואופן הבקשה. זה הכל.

 

וכמובן, שכמו שכבר אמרתי וגם אתה - גם הדרך של להשפיע כמה שיותר טוב מצד עצמך, ואז הצד השני גם שופע מצידו הוא, גם זאת דרך מעולה... 

לק"י

 

איתה: שיש כאלה שצריכים חיזוקים לקשר, לשמוע שטוב לו איתי, שהוא שמח לראות אותי וכו'.

לא יודעת אם זה לאו דוקא בנות או שיש גם בנים כאלה.

 

אבל את נשמעת לי נורמלית לגמרי.

מזל טוב!

 והגיוני אבל בגבול!!

אני אומר פה משהו מנסיון ולאו דווקא עלייך....

יש פעמים שבנות מצפות שהגבר יעשה ויחזר וכו וכו... אבל הרבה פעמים הם לא עושות כמעט כלום ולא מראות כלום...

אז איך יהיה לנו רצון לחזר ולעשות דברים...

לדעתי האישית אם את טיפה תחזרי אחריו ו/או תפתיעי אותו סיכוי מאוד גדול שהוא ירצה לעשות בשבילך הרבה!!!יותר...

בהצלחה....

 

זה לא שהוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי, נהנה, מחכה וכו'.

הוא אומר!

אבל אני רוצה לראות מעשים, מאמצים, לכך שהוא רוצה אותי...

שהוא יצפור באמצע הלילה ליד הבניין שלך, יטלפן אלייך ויגיד לך 'רדי'?

שהוא יגיע למקום הלימודים שלך באמצע היום כדי להביא לך זר פרחים?

שהוא יקטוף את הירח ויביא לך אותו קשור על חוט?

 

באמת, תחשבי בהיגיון. אתם לא שחקנים ב'היפים והאמיצים'... מספיק עם הדמיונות.

אומנם לא צריך להגזים אבל יש כאלו שעושים את זה בכיף שלהם..

מביאים פרחים.
פותחים דלתות.
מבלים במקום כיפי..

לא צריך להביא את הירח בשביל זה..

ולתאיר ציון-
לדעתי פשוט תזכירי את זה כבדרך אגב..
"אני ממש אוהבת פרחים.."
זה ממש רומנטי כשבן פותח לבת דלת"
בעז"ה שיבין רמזים ויהיה בסדר..

(בכל זאת, שלושה ימים!)

 

אה, וזה שהוא סוחב לי לפעמים את התיק כשקשה לי, זה אחלה!

תִתְמַתְנִי.

 

חכי לחתונה.

 

בינתיים תוסיפו התענינות הדדית, תכירו יותר את האישיות אחד של השני. תתכוננו; בקדושה, בטהרה ובשמחה מתונה..

בס''ד

 

ב"ה הגעתם לשלב שאפשר להיות פתוחים ואני מאמינה שתמצאי את הרגע הנכון להגיד לו את זה.

אל תתפדחי ואל תרגישי שאת דורשת דברים מעל ומעבר

לדעתי הוא יבין אותך ויקשיב לך ולהפך, הוא ירגיש שאת באמת רוצה אותו ושאת רוצה שישקיע בך וזה יתן לו מוטיבציה לדעתי.

אל תשכחי שבנים לא יודעים למה אנחנו מצפות ולפעמים צריך לעזור להם. במיוחד בהתחלה.

 

ב"הצלחה

אבל זה לא נראה לי הסגנון שלו

אני אישית ביקשתי את המסמך מאחד הרבנים הגדולים בציבור הדתי לאומי, ואני אישית הייתי אצלו בבית ולקחתי ממנו את הכתב.

עשה לנו שיעורים על הקובץ הזה והוא אכן של הרב הקוק.

אני מכיר את זה מלפני שנים. זה של הרב - ויישר כח למי שזיכנו לראותו במלואו.

 

אמנם, צריך קצת זהירות בהסקת מסקנות ישירות ומדוייקות הלכה למעשה,

 

גם כפי שעולה מתוכן המכתב עצמו - וגם כי היו נסיבות ספציפיות לכתיבתו.

 

אבל בוודאי שבַעיקרון, ניתן ללמוד מזה יסודות חשובים.

בס"ד 

בטוח ?

גם לי זה קצת לא היה חלק בסיגנון...

 

ת"ח ידוע הקריא לי את זה לפני שנים.

 

והאמת, גם הסיגנון מתאים. זה סיגנון של חלק מהכתבים/איגרות מתקופות מסויימות. 

 

מה גם, שכאן היתה מגמה ספציפית, וגם הסיגנון מותאם לה. וזה גם "בתוך המשפחה" (יש איגרת שהרב כותב לנכדתו אם היא משחקת בכדור שלה.. רואים ש"התאמץ" כדי לכתוב "מולה"..).

 

נכון שזה לא בדיוק הסיגנון של "אורות", למשל..

אם סטטיסטית סטודנטים לפסיכולוגיה מתחתנים יותר בקלות.

כדי למנוע טעויות, גם בשבילך וגם בשבילנו..

רק תבין במקרה שלא מבינים..

פעם אמרתי לאחי הגדול: שמע, המשפחה שלה הם חבר'ה ממרכז הרב, מה הם יעשו עם הר המורניק כמוני?
אחי: אתה רציני שזה מפריע לך???
אני: בטח.
אחי: ???????!!!
אני: נו מה?...

מי שלומד הרי עד היום זה סתם כך- לא למטרה הזו-

 

לכן זה לא באמת משנה מה הנתונים הסטטיסטים שקיימים....

גם מי שמציף את מוחו בקורסים של מדעי ההתנהגות ומדעי החברה לא בהכרח מתחתן מהר יותר על כן, קורסים אקדמאיים בפסיכולוגיה לא נראים כמפתח לפתירת בעיית הרווקות המאוחרת.

אז הם לא מכווננים מטרה,

 

זה עלול להיות שונה.

 

(לא שאני חושבת שזה יעזור- אבל אובייקטיבית לכאן- הנתונים עלולים להשתנות)

אז הכוונה פה בעיקר למפגש חברתי, אחד מיני רבים, כדי לארגן שידוכים או דווקא הפסיכולוגיה היא העיקר.

שהם רוכשים יועיל להם בכיוון הזה,

 

ולא סתם יישאר על נייר המבחן...

 

למרות ששוב, אני אישית ממש לא חושבת שזה יועיל..

שכל יכול להוביל אולי לשותפות עסקית, לא לאהבה

יודעת לקרוא כל אחד..ולהגיד שמה שהוא אומר עכשיו זה כי כשהיה ילד הרגיש כך..או כי זה בעצם גורם לו להרגיש כך..או כי כך וכך.. היא רווקה ואני חושבת שהלימודים והידע רק מקשים עליה.

רק מסבך..

 

פסיכו' זה טוב בשביל להבין אנשים ולהיות רגיש וזהיר איתם..(מדברת על איך שזה נראה לי עוזר כשזה לא בפן הטיפולי..סתם אולי מפתח רגישות..)  אבל לא בשביל לנתח מדוייטים..זה רק תוקע נראה לי.

אבל בעצם לא ראיתי כ"כ הרבה דוגמאות..אז..הכל בעירבון מוגבל כמובן.

 

מצד שני ללמוד על המין השני- זה כן נראה לי דבר חשוב. אז אהמ..לא יודעת, אולי כן קצת פסיכו'..הבנת הנפש שלך והבנת הנפש של העומד מולך- אבל לא ברמת חפירה והסתבכות. צריכים למצוא את איזון..לא יודעת.

לקרא את הספר "המוח הנשי" ו "המוח הגברי" של לואן בריזנדיין

משום שבין השורות הוא משדר ומוביל את הקורא למסקנה 

שהאדם הוא סוג של חיה

והוא מופעל רק על ידי דחפים 

אחרי שקוראים את הספר הזה יוצאים בתחושה מאוד חזקה

שאנחנו פשוט סוג של קוף. 

 

יש לסופרת תפיסה מאוד מערבית על זוגיות, שעוברת כל הזמן בדוגמאות וסיפורים שהיא מוסיפה.

בכללי, הרבה חוסר צניעות. לא ספר שמוסיף מחשבות נקיות..

 

חוץ מזה, קשה לצאת עם מסקנות מוגדות על המוח הגברי, הנשי והשוני בניהם, כי היא כל הזמן שופכת מידע.

התפיסה המערבית היום מאד פמיניסטית (זוגיות שיוויונית) והתפיסה שלה ממש לא פמיניסטית (הפמיניסטיות רודפות אותה ושונאות אותה..)

 

התפיסה שלה היא שיש שוני מאד מהותי בין המוח הגברי למוח הנשי, וכדי להצליח לחבר בניהם- צריך להבין ולהכיר אותו.

ושלאשה הכי טוב ללדת ילדים ולגדל אותם ושזה עושה לה רק טוב (מאד לא תפיסה מערבית שדוחפת להישגיות ולאשה עובדת ע"ח המשפחה) ושלבעל זה טוב להיות עם המשפחה והילדים (גם לא תפיסה מערבית-הישגית שדוגלת בגן+צהרון עד 7 כדי שתוכל להיות עשיר)

 

לגבי חוסר צניעות- נכון. פשוט יש פרקים שכדאי לעקוף וקל לדעת מראש..

היא נותנת את המידע היבש על התחום שלה.

התחום שלה הוא לא פסיכולגיה- שאז היא היתה יכולה להשתפך על הנפש ועל בחירה וכו'..

 

מעבר לזה- לא נעים להגיד אבל אכן רוב ההחלטות שלנו הן מתוך דחפים, אלא אם אנחנו עובדים על עצמנו.

וברגע שאנחנו מכירים את המוח ואת הדחפים ואת מה שמשפיע עלינו- קל יותר לעבוד על עצמנו.

 

צריך לדעת לקרא, ולהבין שזו לא התמונה המלאה, והיא גם לא מתיימרת לתת את התמונה המלאה. היא פשוט רוצה לתת את המפה הנוירופסיכיאטרית של ההבדלים בין המוחות.

ידע זה כוח. ובמקרה הזה- ידע זה כוח להיטיב. גם לאדם מול עצמו- להביון יותר טוב את עצמו וגם את הצד השני.

לק"י

 

בני המין השני (ע"י ספרים וכאלה).

אם כבר - יותר טוב ספרי  מוסר וכד' בעניינים של בין אדם לחבירו, התחשבות בזולת וקבלתו..

לצערי,

בפסיכולוגיה שלומדים היום יש הרבה תורות ותיאוריות שאינן יונקות תורה.

[ואפשר להביא הרבה דוגמאות לעניינים פרקטים הנובעים מזה..]

נכון שאפשר ללמוד או לקבל חיזוק על טבע האדם, אך אם הרצון ללמוד על המהות, על חופש הבחירה

על יכולת וייחודיות יש לגשת למקור ממנו ועל פיו נברא האדם, האיש והאישה "הסתכל באורייתא וברא עלמא"

בהצלחה.

 

[וקצת לפרקטיקה, נכון שמבחינה סטטיסטית אין יותר חתונות בקרב סטודנטים או בוגרי פסיכולוגיה וכן לפעמים הלימוד יכול להביא להשפעה דווקא שלילית]

ללמוד להבין את ההבדלים בין גברים לנשים בצורה יעודית ומתוך גישה יהודית.

זה, אם כבר יכול לעזור.

לדעתי לימודים כאלה יכולים לעזור להבין  גם את עצמינו טוב יותר

וגם את הצד השני.

אם זה מוביל בצורה ישירה או עקיפה לנישואין- קשה לדעת.

באופן כללי, כל דבר שאדם לומד על עצמו וזולתו,

(ואפשר ללכת עם תחומים רחוקים עוד יותר)

יעזרו לו פוטנציאלית במגוון כיוונים:

בפתיחות מחשבתית, ברגישות גדולה יותר ובהבנת השני.

אדם יכול לקחת כלים תאורטיים שהוא למד וליישם אותם בחייו

אם ירצה בכך..

 

מצד שני- אין תחליף לקשר האישי והחיצוני

בו אדם מתייעץ עם אדם אחר, רצוי שיהיה גם בעל הבנה בנפש האדם ו/או בעל רקע מקצועי.

גם אדם מודע לעצמו יתקשה לתת לעצמו משוב ובקורת עצמית.

אנחנו צריכים גם משהו מבחוץ שיעשה את זה..

 

זה יכול להיות מכל כיוון, אבל מה שחשוב הוא

איפה התאוריות נוגעות אלי לחיים שלי, לדפוסי ההתנהגות והתקשורת שלי..

הכל משתנה במשפחה/ חברה/ חינוך וכו'.

יש רק כלל אחד בודד בדייטים: מה ששאנוי עליך אל תעשה למדויטתך.

אפשר לומר לו ברגישות שזה מפריע לך.

בהצלחה.

מהתחלה שראיתי את השירשור עלו לי הפיוזים על הבחורים הלא גברים של היום....

 

מה אתה מביא שתיה מהבית??? מה??? מה עובר????

 

אבל בתכלס, זה מאוד תלוי בסגנון ובמקרה!

אני למשל שותה רק מים... ואני בכלל לא צריכה שהוא יביא לי שתייה...

 

ואת דווקא רוצה שהוא יקנה לך בקיוסק... 

אם את זוצה שהוא ישאל אותך מה את אוהבת ואז זה בסדר שהוא יבייא לך מהבית?

או שדווקא חשוב לך שתקנו יחד את השתייה??

 

הרסת אותי עם ההתחלה... אני מדמיינת אותך אומרת את זה..

י מה דעתך שהפעם נטייל ... או נשב בבית קפה או נשב בפארק...
הם צריכים הכוונה, הם בסך הכל אנשים טובים

אין מצווה לזרוק כסף.. ולא נורא אם תשתי טעם שונה. ואולי תספרי לן מה את מעדיפה להבא.

נראה לי כזה שולי...
מה זה משנה? ראית את האדם. איך הוא? הוא טוב אלייך?

כל פיפס קטן לא אומר כלום על האישיות כמכלול.
חבל להתפס לזה.

ובחור שלא זורק את הכסף שלו זאת תכונה מצויינת בנישואין.

שלא יושב במסעדות וכדומה מטעמי כשרות/הגיינה/חיסכון
וזה עיקרון אצלו? חשוב לדבר ולדעת
וכן-ת. אולי זה קיצוני מידי? בחור שלא זורק ץכסף... לא יסכים לצאת עם אשתו לכוס קפה כי בבית יותר זול(עזבו תקטע של להתאוורר זה משהו רק של חולים...)

מסכימה שלהיות קמצן מידי זה רע,
אבל - לא לומדים את זה מהמיץ שהוא הביא לפגישה!!!

(אפעם לא הבנתי למה קונים קפה שאפשר להכין בחצי דקה בבית ויותר טעים... אני תמיד מזמינה שוקו מרשמלו, בית זה יוצא דוחה )

תבוא לחתונה עם שורש ומכנסים קצרים

ואם חורף אז עם  טרניג ונעלי כדורגל

או מקימום נעלי בית בובה של כלבלב

לא נראה לי שהם יגיבו בהתלהבות יתרה

לק"י

 

למרות שהיום מקובל שחתנים לובשים חולצה לבנה בלבד.

ראיתי כמה וכמה חתנים עם חליפות (דת"ל)

לק"י

 

מה שבטח לפני עשרים שנה נחשב למחזה מוזר לחלוטין

(בריקודים, כשחם, מורידים את הז'קט של החליפה, אזי יהיה אפשר לחזות בהם)

לק"י

 

כשאני אתחתן אני אציע לחתן שלי..

אני רק מדמיינת את המבטים ההמומים בקהל 

 

שארוסתי לא תכריח אותי ללכת עם חליפה ועניבה בחתונה (אריק - אני גם בבר מצווה לא הייתי עם עניבה) - כי זה ממש ממש לא אני. מצד שני אם זה יהיה כל כך חשוב לה כנראה שאוכל להתפשר... 

 

בקטע של נעליים למרות שאני לרוב הולך אך ורק עם שורש, גם בשבת (בייניש מת שכמוני ) הגיוני שאשים נעליי שבת (קנייה מיוחדת לכבוד החתונה כמובן, וגם בגלל שפשוט אין לי) גם בגלל העובדה שקשה מאוד לרקוד עם סנדלים...וגם כי בכל זאת אני רוצה חלק מהירושה של  סבא וסבתא שלי

מה חשבת, מה יממן את הבית הגדול שאני רוצה ל18 ילדיי?

זה הכל?

 

אם היא תסכים, אז גם 22. נוכל לפתוח 2 מניינים לבד בבית (הרי אני מדבר רק על בנים, ברור, לא? בנות זה עוד 10 - 15 חוץ מהנ"ל )

לעניין של שויון בנטל

אני אהיה מוכן לפעמים לצאת במקומה לחופשת לידה  (ודווקא זה דבר אמיתי - גבר יכול לצאת לחופשת לידה החל מהשבוע השישי ללאחר הלידה של אשתו!!!).

 

ואם נדבר רגע רציני - תאמיני לי שאני אהיה שותף מלא בבית לא פחות מאשתי, בהכל כולל הכל (כמובן חוץ מהעניין הפיזיולוגי שבזה אין לי דרך לעזור במובן הפיזיולוגי אלא רק התמיכה הנפשית, המעשית, וכו'...).

 

זוגיות זה חיים בשותפות תמידית לנצח, ולא "עזרה שאני עוזר לאשתי בהורדת הזבל ובתליית הכביסה". העבודה היא של שנינו (ובהמשך גם הילדים שהם חלק מהבית, זה עבודה גם שלהם ועניין חשוב בחינוך זה להטביע בהם את ההבנה שהם לא "עוזרים" לאבא ואמא, אלא הם "שותפים" בבית...).

 

יום טוב!!!

ראיה נכונה
חבר'ה בבקשה אל תיכנסו לנושא
התפקידים.תודה מראש

אין חלוקה מגדרית לתפקידים אלא פשוט כל אחד עושה כמה שהוא יכול איפה שהוא יכול. כמובן שבמשך הזמן אולי יתגלה שאחד יותר טוב במשהו מסויים והאחר שמשהו אחר ואז באופן טבעי התפקידים יתחלקו בצורה כלשהי, אבל רק בגלל שזה יותר מתאים לכל אחד מהצדדים ולשניהים זה נוח החלוקה הזאת... (נגיד, יש מקרים שהבחור יודע לבשל יותר טוב לכן הוא הבשלן של הבית, ויש מקרים שבהם הבחורה מבשלת יותר טוב לכן היא הבשלנית. ויש מקרים בהם שניהם מבשלים בערך אותו דבר ואז, אין צורך להתקטנן כל פעם ולבדוק מי הכין, אלא, כאשר את/ה יכול/ה, תכין/י מקווה שהדוגמה הסבירה את כוונתי...).

 

סוד האהבה לפי מה שהבנתי עד היום מכל ההסברים העמוקים, הוא נתינה כמה שניתן לבן הזוג, וככה מגיע הקשר העמוק ללא תנאים

אם זה רומנטי או לא - זה כבר החלטה של הבחור והבחורה

כמובן שבהמשך הזמן יתגלה שאחד יותר טוב במשהו מסויים והשני במשהו אחר.. ואז באופן טבעי התפקידים יתחלקו בצורה כזאת:

כדורגל- בירה- פיצוחים.
מטבח- כביסה- ילדים.

צ

רוצה נלך למשחק?

אבל מכבי בשבת

 

 

(את בעבודה? אני עוד צריכה להתקשר אלייך..) |עפיפון|

בעבודה אני בפורום
רק התחילה השנה תני לנשום

בנים, אהמ אהמ...

צרפתים? אני אוהבת...

שעון בחדר ייחוד!

באמת יש זוגות שמגזימים, אבל לרוב אתה פשוט לא יודע כמה זמן עבר...

לא כל המקרים שהזוג מתמהמה בחדר-יחוד זה הורס את החתונה ומפריע לאורחים כ"כ..

 

זה מאוד מאוד מאוד מאוד תלוי באיזו שעה החופה נערכת.

 

מנה ראשונה ברבע לחצות- הגזמה פראית וממש ממש לא יפה! (יש אולמות שמנהל האירוע אחראי ומקפיד על הזמנים כמו חייל רוסי, כך שזה לא מגיע לשעות כאלו...)

מעבר לזה שבכלל בעיני (וכמובן שבעיני רבותי) 

חדר ייחוד לא ראוי וסתם מטריח את האורחים...

 

כמובן כל עוד זה עד ג ג חצי שעה זה עוד איכשהו הגיוני...

 

 

דעתי העניה

ל האוכל---
מנה ראשונה 11 בלילה??!!

חופה ב8, נגיד ברבע ל9 הם נכנסו לחדר ייחוד, אז ברבע ל10 הם יצאו?
איך הגענו לרבע ל12?
ולמיטב ידיעתי מנה ראשונה מוגשת בזמן שהם בחדר ייחוד, כלונר לפי החישוב שלי ברבע ל9.

שעה בחדר ייחוד זה קצת מרוח א ל לא נורא.
אנחנו היינו 30-40 דקות טזה בכלל היה לחוץ.
והרבה אנשים אחכ אמרו לנו שיצאנו ממש מהר..

חדר יחוד לדעתי..
הייתי בכמה חתונות שלא עשו חדר יחוד ועדיין האירוע נמרח בצורה בלתי נסבלת

או שלא הבנת את השיר

הכותבת פירסמה את השיר למיטב הבנתי בעקבות שירשורי ה"פוליגמיה" שהיו כאן לאחרונה, ובהם היו בנים שבאופן עקרוני לא התנגדו ליותר מאשה אחת. השיר מציג מציאות הפוכה - בה לאשה אחת יש שני בני זוג (גם אם היא מתכוונת בסופו של דבר לבחור, לפחות בינתיים "אחד הוא להיום ואחד הוא למחר").

ב"ה

 

עוד לא התמודדתם עם הטיעון המרכזי שלי:

האם אתם הייתם רוצים לחיות בעולם כזה?

זו לא חכמה לדרוש מאשתך לחיות בעולם כזה. לדרוש מהזולת דברים שלא הייתי מוכן אליהם בעצמך.

האם מישהו פה מוכן להתמודד עם הטיעון הזה?

אני לגמרי נגד פוליגמיה כיום, אבל אם נרצה להבין את הטיעונים שכן בעד פוליגמיה ניתן להבין כי בינינו, כמה שנתכחש, יש הבדלים גם פיזיים וגם היסטוריים חברתיים שגורמים לכך שריבוי נשים יהיה לגיטימי וריבוי גברים לאישה אחת, לא.

 

אז כיום זה לא נהוג, אבל עדיין גם ברמת העבר וגם ברמת הבסיס יש הבדלים...

 

מבחינה פיזית - ברור למה הגיוני יותר גבר אחד וכמה נשים שלו, ממקרה הפוך - גבר יכול להכניס להריון מספר נשים, ואישה אינה יכולה להיכנס להריון בבת אחת מכמה גברים... הבדל פיזיולוגי נטו שמשפיע מאוד על העניין, וזה ברור...

 

מבחינה חברתית/היסטורית - גם אם היום זה לא בדיוק כך, מאז ומעולם הגבר נחשב הכוח החזק, השולט, השליט בבית ובעולם למעשה - ולכן  זה היה ברור שגבר יוכל להתחתן עם כמה נשים, כי הוא יכול לשלוט בהן, ואילו האישה לא יכולה לאסוף סביבה כמה גברים שיהיו הגברים שלה כי אז יוצא שהיא השולטת והם הנשלטים - וזה פשוט לא דבר טבעי...

 

אז באמת אינני מצדיק את זה כיום וחושב כמובן שזה גם זה לא טוב (למרות שפוליגמיה של גבר עם כמה נשים מותרת מבחינה הלכתית ואילו אישה עם כמה גברים אסורה לחלוטין). - אבל אפשר להבין את הטיעון שזה - גבר וכמה נשים - זה בסדר, ואילו זה - אישה עם כמה גברים - זה לא בסדר...

 

יום טוב

 

א. אף אחד כאן לא דרש את זה מאישתו.
ב. העובדה שהקב"ה התיר לאיש לשאת יותר מאשה אחת ולא ההפך מלמדת שכל נסיון להשוואה אינו יהודי ומקורו מחוץ ליהדות.
ג. מה זה אומר עלייך ועל "פמניסטיות" שכמותך? שאתן יותר חכמות מהקב"ה ומהתורה הקדושה?

ועוד עם שתיים?!

לא רק שאינו יהודי, גם אינו אנושי. אין לכך כל קשר. זה משהו אחר לגמרי (היו כאן אפילו בנות ש"לא הבינו מה כ"כ הבעיה".. הפוך זה לא היה קורה, כמובן..).

 

וזה לא סותר שאכן לא עולה בדעת איש כאן, ויש חרם דרבנו גרשום, והוא לגמרי טבעי לאופיינו. וגם לפני שהיה, זו לא היתה תופעה מצויה.

"אינו יהודי"

"מה זה אומר עליך ועל שכמותך... יותר חכמות מה' ".

 

 

אז אין על מה לדון.

אתה יודע הכל מכל וכל,

וכל נסיון עקיפה נשלל ע"י רוח הקודש שלך...

 

סוף פסוק.

(והוא גם יודע שזה "לא עלה על דעת איש"...

בחיי, מאיפה קניתם משקפיים היודעות לקרוא מחשבות לבב אנוש? גם אני רוצה!)

 

 

וזה לא נכון שזאת לא היתה תופעה מצויה.

זה התאפשר, הותר, נעשה ברשות התורה ומומש.

זה נגד הטבע האנושי - דבר עקום שכזה (כלומר, מה שהוא ציין בסעיף ב ש"התורה לא התירה ההיפך"; ועל זה אמרתי שלא רק התורה לא התירה - אלא גם מבחינת הטבע האנושי אין כל השוואה בין הדברים) למישהו יש בכלל ספק בכך?..

 

ולאידך - בשביל לדעת ש"לא עלה על דעת איש כאן" לשאת שתי נשים, לא צריך "משקפיים" מיוחדות...  רק לא משקפיים שמסתכלות ההיפך..  את באמת חושדת שאולי מישהו כאן התכוון לשאת שתיים?.. נו, מענין..

 

 

ומי אמר לך ש"לא נכון" שזו לא היתה תופעה מצויה (גם אם היתה - לא היה משנה את העובדה של הנהוג היום, ואת זה שביסוד הדברים התורה התירה) - מישהו כתב פעם חיבור להוכיח שאצל חכמי התלמוד הנורמה היתה לקיחת אשה אחת.

 

ולא הבנתי מה רצית לומר ב"התאפשר, הותר" וכו'. לא היה צריך "להתיר" את זה - הקב"ה התיר את זה בתורה..  אך למעשה - כנ"ל זה לא היה רווח אצל חכמינו, גם לפני חדר"ג; ובוודאי שאחרי כן.

 

עם זה - היו קהילות שהיה מצוי יותר.

אתה רוצה לחדש לי  משהו?

התורה הציגה לפנינו יופי של מציאות של גבר אחד עם כמה נשים. אנא רפרף בספר בראשית, בתור התחלה...

 

ה' אפשר זאת.

ואתה אומר שזה נוגד את הטבע האנושי?

 

[בקטן אומר, שזה לא בריא בעיני. לא לא אנושי]

 

= =

 

לשאת שתי נשים לא,

אבל ריבוי נשים......?

 

ובשירשור הקודם, הובא קישור לאתר בו טוענים רבנים שהעסק כולו מותר מכתחילה.

זה די מראה למה אנשים מסוימים שואפים...

 

אולי איך אנשים "שואפים" להבין מה שהשני אומר?.....

 

כבר חשדתי בהודעתי הקודמת, שלא הבנת מה התכוונתי. למרות שמקריאת הדברים אליהם התייחסתי אני חושב שהיה אפשר להבין.

 

ולכן, הסברתי קצת יותר בהודעה השניה - אבל מרוב שזה אבסורדי ומלוכלך, לא רציתי לכתוב בפירוש..

 

אז הנה, ריבוזום הסבירה כבר...

 

 

 

(שוב- די להסיק מה השני חשב/הרגיש/יודע)

 

עכשיו ראיתי שלא הבנתי כראוי.

 

ואכן,

העסק מלוכלך למדי.

 

ומעמיד את הביגמיה שבתורה בסימן שאלה עוד יותר גדול.

 

 

הרי את זו שכתבת: "זה די מראה למה אנשים מסויימים שואפים".. (כשהתברר שפשוט הבנת את דבריהם הפוך מכוונתם) -

 

אז כדי להעיר בעדינות על הדברים הדי-בוטים הללו,

 

כתבתי ברמיזה: "זה די מראה אולי איך שואפים להבין את דברי השני?"....

 

נו, אז במקום פשוט להתנצל על הטעות - את מעירה ש"די להסיק מה השני חשב, הרגיש" וכו'?... אחרי שאת עצמך כתבת מה זה מראה על "שאיפות של אנשים מסויימים"?!...  לא ראוי.

 

וה"ביגמיה" שבתורה אינה עומדת ב"סימן שאלה" - כי אף אחד פה אינו יכול להעמיד משהו מהתורה בסימן שאלה...

רוצה התנצלות?

אופס. סליחה

 

לגבי הביגמיה-

סימן השאלה הוא איך התירה התורה דבר, שכיום מבינים שהוא "לא טבעי/לא בריא/לא מתקבל על הדעת" ועוד תגובות שמתקבלות על עצם הרעיון.

את הכל את כותבת מנקודת מבטך כ-י-ו-ם על המציאות. אין לך שום דרך לדעת איך התייחסו לזה לפני 3000 ו4000 שנה, חוץ ממקורות בודדים שכותבים על כך.

 

ייתכן שפעם זה היה הרבה יותר טבעי, בריא, מתקבל על הדעת מהיום...פעם לאישה היה מאוד קשה להיות בלי בן זוג, בעלה בעצם היה המפרנס שלה, ולכן היה הגיוני יותר שבעל יישא 2 נשים, יפרנס אותן, וכו' - הגיוני שהיו גם נשים שהעדיפו את זה ממצב של רווקות אפשרית...

 

דבר נוסף - כלל ידוע בתורה הוא "נעשה ונשמע" - ומתי נשמע לא נדע, לא בטוח שכל דבר נוכל לשמוע באמת...

 

לכן - סימן שאלה או לא סימן שאלה, העובדה היא שזה הותר, ומנקודת המוצא הזאת אנחנו יוצאים בענווה לנסות לבדוק למה וכו', אבל לא במטרה "להראות" שהתורה טעתה. כי אין דבר כזה שהתורה טועה...

"רוצה"...

 

הערתי מה עושים כשטועים בהבנת דברי הזולת, ומה לא...

 

[ולגבי המשקל של "התנצלות" כזאת - אני מניח לקורא הנבון להבין לבד..]

 

ולגבי מה שהתירה תורה - אנחנו לא מציבים סימני שאלה, מתוך מה שאנחנו "מבינים". אנחנו יכולים לחקור שרצינות, מה המקום של הבנתנו ותחושתנו, ביחס לפסיקתה של תורה.

 

ובהיות שגם רבנו גרשום החרים עלזה - כנראה שיש מקום לתחושותינו כיום..

 

ובאמת - לא כ"כ קשה להסביר את זה. רק דומני שכאן לא בדיוק המקום להאריך בזה. העיקר, מתוך ענוה לתדברי התורה. שבכתב ושבע"פ.

 

חוזרת בי על דבריי אלה.

הם נכתבו בעקבות אי הבנה שלי את דבריך

אני באמת לא מבינה אותך
הסברתי פעמיים שהדברים בשרשור נכתבו
כפריקה ובטח שלא ברצינות
ואתה ממש מתעקש על העניין.
לא מצליחה להבין אותך,אני יודעת שאני נזהרת שלא לפגוע באנשים ובטח לא בבחור שיצאתי איתו.
חשבת אולי שאתה פוגע עם ההשתלחויות שלך?כנראה שלא.

ולא אני לא פמיניסטית.
וגם יוטבי לא.
אנחנו צחקנו!!!
וזה היה נשמע שאתה תוקף אותי או משו.
אם טעיתי אז סליחה אולי לא הבנתי

מה קרה??
|לא מבין מה הולך|

הזדהתי עם מישו?

אולי לא קראנו הכל יוטבי?

אולי פספסתי משו.

שא במאמצים רבים...

אדם שלא מבין כשאומרים לו לא, שילמד בדרך הקשה, אין זכות לאף אחד להטריד אנשים.

אני לא בקטע של לפגוע בבחור בכוונה.
זה פשוט כדי שהבחורה לא תפגע.

אלמוני ממשפחתי... 

החליל והקלידים (פסנתר? אורגן?) מוסיפים הרבה מאוד להרמוניה.

1. להכרות טבעית יש יתרון כיוון שההתחשבות במראה פחותה יותר. יותר מכירים את האדם. -

לגמרי נכון. [לדעתי ] אני מכירה המון אנשים בצורה "טבעית" ואף לא שמתי לב איך הם נראים וזה אף פעם לא הפריע ולא "עשה טוב" המראה שלהם.. מכירה אחד שנראה ממש ממש טוב ורק אחרי שחברות שלי שעות אמרו לי "מרב, שמואל נראה טוב!" ולא הקשבתי להן- רק אחרי שנתיים [!!!!] הבנתי שהוא באמת נראה טוב. וכנ"ל הפוך.. אחד שאני מכירה ותמיד אמרו לי שהוא מכוער.. אבל תכל'ס מבחינתי הוא פשוט חבר טוב שלי ולעזאזל המראה שלו. למי אכפת?

2. בגיל צעיר יותר קל להתחבר לאנשים ולכן שמים לב יותר לאדם ופחות למראה.-

ממ ישמצב.. למרות שבגיל צעיר לפעמים אתה נטו עם הסרטי אהבה במוח והשחקנים החתיכים והתרבות האמריקאית הזאתי.. אבל מצד שני, גם בגיל מבוגר לא חסרים אנשים חיים בסרט הוליוודי  

אז לא יודעת..

3. בגיל מבוגר יותר מתפשרים פחות עד גיל מסויים שבו כבר מוכנים לותר יותר בגלל הפחד להישאר לבד.

אינלי מושג  

4.כל שיותר דוסים פחות שמים לב למראה או שזה מאוד תלוי בבן אדם ולא ברמה הדתית -

לא חושבת שדוסים לא מחפשים מישי שנראית טוב לטעמם ודוסיות מחפשות בחור שנראה אחלה.

להפך, אני ב-ט-ו-ח-ה שגם לדוסים אכפת מהמראה.

אז יש מראה ויש מראה, ואולי לדוסים פחות אכפת אם היא בלונדינית עם עיניים כחולות וגזרה חטובה ולדוסיות לא אכפת שהוא לא יהיה ממש שרירי ושזוף.

אבל מראה טוב הוא בהחלט משפיע על ההחלטה.

בת 18.5 (אחרי שירות. סטודנטית וווהווו!!!), רווקה זקנה.. (קפצו לביקור בשכבה שלי גם מהאולפנה וגם מהיסודי.. מלא נשואות!!!! כולנו רווקות קשישות כבר!!)

טוב ידוע שאני לא אוהבת אותו.

את שניהם בעצם.

אז לא מפתיע מה שאני חושבת

 

(סגור סוגריים)

1. היתרון שכתבתם קיים לדעתי (אבל יש גם חסרונות)

2. לא יודעת, לא נראה לי כל-כך

3. יכול להיות

4. לא יודעת

 

24, רווקה

1. יש יתרון גדול מהמקום הזה. לא שופטים את האדם ולא בלחץ לקבוע אם זה מתאים כי לא הכרנו בשביל זה מלכתחילה,

אז נותנים להכרות לזרום יותר וכך ניתן להסתגל למראה בלי לעבוד יותר מידי על המידות.

 

2. באופן כללי, כשצעירים יותר קל להתחבר לאנשים אחרים, כי עדיין לא בנינו את עצמנו לחלוטין.

לא יודעת אם יש קשר ישיר גם לבחינת מראה למטרת נישואין, ע"א שמדובר בגיל צעיר.. יכול להיות..

 

3. לא הבנתי את השאלה. יותר מתפשרים או פחות?

ככל שעולה הגיל (או כמות הפגישות, שגורמת להרגשת הזדקנות..) נהיים יותר בררניים, לפחות כך אני רואה על עצמי.

מצד שני, יש שלב כלשהו שאם מגיעים אליו, כבר מתפשרים מחשש שמא ל"ע..

 

3. ממ שאלה יפה..

אני חושבת שיש קשר בין רמת דוסיות ליחס לחיצוניות, אבל הוא לא מחייב.

בגדול, ככל שיותר מבינים את מהות הנישואין מבחינת היהדות, יותר מתייחסים לפנימיות.

ובכ"ז ראיתי ושמעתי על הרבה בחורים ובחורות דוסים למשעי שעקרוני להם מאוד המראה..

 

בת 22, מטופלת במשפחה של הורים, אחים ואחות וכמובן אחיין מתוק.

על אנשים כגון החבר הנ"ל, יותר מדי אנשים בפורום זה עוד זוכרים את להבי המקלדת שלי כשהנושא עולה לו, דווקא השתדלתי לצאת ידידותי, מה לעשות שהנושא מעצבן אותי?
לא נראה לי גם שיש טעם לקשר לפה.

ברוך שובכם לפורום קשלשים.

לק"י

 

1. הגיוני מאוד..כי במצב שכבר מכירים יותר קל להתייחס לכל המכלול של האדם ולא רק למראה שלו.

 

2. ממש לא בטוחה שזה נכון, נראה לי תלוי אדם לגמרי.

 

3. יש מצב שיותר מתפשרים (למרות שיש כאלה שנראה שהם רק עולים בדרישות, בעיקר שאנשים שמתבגרים לפעמים נראים עוד פחות טוב..).

 

4. נראה לי שדוסים יותר מודעים לזה שהמראה זה לא הדבר הכי חשוב. ויש גם מודעות לשמירת עיניים.

וגם מחנכים לזה- שהכי חשוב זה הפנימיות.

זה לא אומר שבאמת זה פחות חשוב להם..

 

רווקה, בת 24.5

 

 

ואני יכולה להגיד שבצורה הטבעית זה יותר זורם ואכן יש דברים שמתגמדים

כי הייתה נשיאת חן טבעית,אז פתאום גובה או לבוש נראה פחות קרטית

כי כבר יש חיבה לבן אדם.

 

אבל יצאתי ל2 דייטים בחיי אז אני לא פונקצייה,

והקשרים שהיו לי באו בדרך טבעית

(למזלי לא הרבה ונחתכו מהר)

 

1. לא מסכים. רק בגלל שאני מכיר אותה לא בצורה של דייט לא אומר שהיופי נמצא במדרגה נמוכה יותר. נכון שאמנם אעריך אותה בדברים אחרים כי הייתי איתה לאורך זמן וזה יכול להשפיע למטרת היכרות, אבל עדיין..
2. יש מצב, אבל זה לא מחייב. זה שאני אתחבר למישהי בגיל צעיר לא אומר שאתחתן איתה (מאוד דומה להיכרות טבעית בסעיף 1). כמה אנשים התחתנו דרך בני עקיבא, התנדבויות וכדו'? לא מספר גדול במיוחד.
‏3. לא יודע, לא מבוגר מספיק כדי לדעת אבל זה נראה לי נכון.
‏4. מה הקשר? יצר הרע נמצא בכל אחד בין אדם דתי ובין אדם חילוני. מה שכן זה הדגש של היופי לעומת שאר הפרמטרים. אדם דתי יותר מבין איפה לשים את היופי ברף החשיבות. אדם שפוי לא יתחתן עם דוגמנית-על עם אופי של נעל (יצא לי חרוז ‏‎‎‏).

רווק, בן 23.75

1. להכרות טבעית יש יתרון כיוון שההתחשבות במראה פחותה יותר. יותר מכירים את האדם.

אם מתייחסים רק לקטע של המראה-אז כן זה יתרון.

 

2. בגיל צעיר יותר קל להתחבר לאנשים ולכן שמים לב יותר לאדם ופחות למראה.

נכון ולא נכון. בגיל צעיר יש סולם עדיפויות שהרבה פעמים משתנה.

אם נניח היום חשוב לי מישהו גבוה, אז אולי יום אחד זה כבר לא יהיה חשוב.

מצד שני, באמת קל להתחבר, אז אולי תוך קצת זמן גם זה לא יפריע..

3. בגיל מבוגר יותר מתפשרים פחות עד גיל מסויים שבו כבר מוכנים לותר יותר בגלל הפחד להישאר לבד.

ב"ה. לא יודעת

4.בזה אנחנו קצת לא מסכימים היא טוענת שככל שיותר דוסים פחות שמים לב למראה ואני טוען שזה מאוד תלוי בבן אדם ולא ברמה הדתית 

אולי יש כאלו שיגידו שזה פחות חשוב להם. יש לי תחושה שהם עובדים על עצמם..

 

(רק - שתהיה לי בריא )

 

1. יכול להיות, לא בהכרח. אבל יש נטייה להבין ולהסכים חלקית עם מה שאתה כותב. 

 

2. כן ולא. כן - כי יש פחות סטיגמות דייטים, כולל סטיגמת היופי, ומצד שני לא -  צעירים הרבה פעמים עדיין שקועים עד לצוואר בכל תרבות המערב והסרטים שטחנו עד סוף התיכון בערך, ככה שיש סכנה שזה יגרום להם לחפש את ככובת הקולנוע הנוצצת בזאת שהם יוצאים איתה...

 

3. למזלי עדיין לא הגעתי לגיל שבו אוכל לאשר את זה מהצד שלי, אבל נראה לי שזה באמת מה שאומרים ככלל, זה התפיסה שאני מכיר מאנשים מסביבי...

 

4. אני מסכים איתך ולא עם הקשלשית שלך. זה תלוי בנאדם, ויש כאלה ם ברמה דתית גבוהה שעדיין לא ירצו להתפשר על פחות ממה שהם חולמים עליו... והם ישימו לב למראה, ועוד איך... לכן זה תלווי בבנאדם. מה שכן, עזרה מסויימת בתפיסה נכונה כלפי הקטע של המראה, אכן יש לרמה הדתית הגבוהה...

 

רווק.

שתהיה הכרות בהפתעה

מי שצריך עזרה איך מתחילים עם בנות דוסיות שיפנה אלי באישי,

הפוך הם ממש תמימות ולא קולטות שאתה מתחיל איתם..

ועד שקולטות כבר מאוחר מידי...

כמה פעמים כבר אמרתי?!?

תהיו ישירים ונגמר הסיפור!!

מעידה על עצמי שלקח לי הרבה זמן להבין שמתחילים איתי. ואחרי שקלטתי הבחור עוד המשיך אפילו שניסיתי להתעלם... באמת כבר מאוחר מדי- עד היום הוא ממשיך לשגע אותי (מזל שאנחנו כבר נשואים אז זה נסלח)

 

zmil- נכון שיש פחות מפגשים בין המינים בסביבה דתית, אבל בשביל הקב"ה הכל אפשרי. רק לפתוח את העיניים, השכל והלב והכל אפשרי. כן, גם בצורה צנועה ולא פרוצה.

 

קשלש- על הסקר אענה בנפרד (כדי לשרשר נכון)....

<ר> כל עוד היא נעשית בצורה צנועה ככל האפשר.

ניתן להתחתן בדרך כזאת, ואין מה לעשות, הזמנים השתנו מפעם וכיום פעמים רבות הבחור (וגם הבחורה אם היא אמיצה מספיק ומוכנה לשבור סטיגמות) צריך לקחת את העניינים לידיים ולטפל בעצמו בנושא הזה אם לא מספיק עוזרים לו, בבחינת "אם אין אני לי - מי לי?".

 

שבעז"ה נזכה וכל הרווקים והרווקות בפורום הזה כיום, יהיו נשואים תוך שנה מהיום!!! (אפשרי גם עם כאלה דרך הפורום...משה יהיה מאושר) אז רק נצטרך למלא את הפורום מחדש במשתמשים חדשים, אבל אל דאגה...

 

 

1. להכרות טבעית יש יתרון כיוון שההתחשבות במראה פחותה יותר. יותר מכירים את האדם.

יש בזה אמת,אם כי לא בצורה גורפת,ולפעמים אפילו הפוך.יש לחלק בין הכרות טבעית מתוך שהות ארוכה ביחד,

לבין הכרות טבעית באוטובוס לדוג'.

בהכרות טבעית פתאמית כזו (אוטובוס/טרמפ) המראה תופס מקום של כבוד ב90% מהמקרים,איזה עוד דברים אתה כבר יודע?מעט יחסית.זאת לעומת הכרות בדייט ,שכברר בררת ושמעת על תוכנות אופי וכד',ושאנשים חושבים שזה מתאים ולכן יש אופציה יותר להעביר על מראה שלא כ"כ נראה לך.

לעמומת זאת בהכרות ארוכה יותר זה נכון שמכירים את האדם שלא למטרת נישואין ואח"כ מזהים פוטנציאל,יש יותר סיכוי שהמראה פחות יילקח בחשבון.

2. בגיל צעיר יותר קל להתחבר לאנשים ולכן שמים לב יותר לאדם ופחות למראה.

לא יודע ,אבל נשמע הגיוני.

3. בגיל מבוגר יותר מתפשרים פחות עד גיל מסויים שבו כבר מוכנים לותר יותר בגלל הפחד להישאר לבד.

לא יודע

4.בזה אנחנו קצת לא מסכימים היא טוענת שככל שיותר דוסים פחות שמים לב למראה ואני טוען שזה מאוד תלוי בבן אדם ולא ברמה הדתית 
)היה לי חבר שנהג לומר שהוא מחפש אישה שתרחיב דעתו כדי שיוכל ללמוד תורה טוב יותר)

לא יודע לגבי ההגדרה של "ככל שיותר דוסים".

מה שכן,סביר שככל שאדם יותר יר"ש עניין המראה יירד בסדר העדיפויות שלו לעומת נושאים מהותיים יותר כמו מידותמ טובוות,יראת שמים,אהבת חסד וכו'.
 

סתם לידע כללי, הקשלשית היא מי שאתה יוצא איתה? אחות שלך?

לעיניננו:

1) מסכים בפה מלא, בנוסף לוקח פחות זמן בין מדוייט למישנהו,

מה שנותן את האופציה להיות ישירים ולא לפחד שהצד השני "יברח"

בקיצור חוסך המון זמן ועגמת נפש שנוצרת  מניתוק קשר שארך יותר מימים בודדים..

2) לא כ"כ הבנתי למה התכוונתם.

לדעתי הסיבה שיותר קל זה שבגיל צעיר אדם עדיין משתנה ופחות מקובע,

ולכן הספקטור של ההצעות שמתאימות לו יותר רחב.

3) בהתחלה, נגיד עד גיל 26 ככה נהיים בררנים יותר ויותר ואז מתחילים להתפשר..

4)מסכים איתה לגמרי, היופי הגשמי מצד אחד עוזר לקשר, אבל מצד שני משאיר אותו רדוד..

לכן מי שלא שמר על עניו וכדי שאשתו תמצא חן בעניו צריך בלונדה עם עניים תכלת,

זבשל"ו ויהיה לו יותר קשה להתמקד בנשמה שלה כי שקוע בגוף..

מצד שני מישו שכל בת ממוצעת מוצאת חן בעניו (ובעני בנות שנראות כמו ברבי סתם דוחות,

אני אפי לא אוהב שמתאפרים ומורחים שפכטל על הפנים (מייק אפ בלע"ז) כי מפריע לראות את האישיות) יהיה לו יותר קל להתקשר רוחנית.

 

על עצמי: אני בן 21.5 מאורס שאינו רשמי.. (עוד לא היה ווארט..)

באמת ! 

אני ממש מרגיש פגוע ..

1. מסכימה.

 

2. ו-3. הכל תלוי בבנאדם, באופי ובהחלטותיו. אם בכל זאת דורשים להתייחס לגיל- 2 יחסית נכון לדעתי, 3 ייתכן שנכון לעיתים, אבל אני לא מסכימה שזה "הפחד להשאר לבד" שקובע.

 

4. לא מסכימה. (יענו מסכימה איתך ולא עם אשתך).

 

(בת 21. נשואה)

1 - מסכימה. כלומר: כאשר אתה מכיר בן אדם לא לשם מטרת נישואין אתה לא חושב אם המראה מתאים לך.

2 - אכן, בגיל צעיר יותר קל להתחבר לאנשים, השאלה היא מה זה גיל צעיר

3 - לאו דווקא. יש אנשים שככה זה יפעל אצלם, ויש אחרת. (לדוגמה: פסלתי טובים ממנו, אני אקח אותו?)

4 - לאו דווקא קשור לרמה הדתית, אבל כן - דתיים ידחיקו את זה יותר, ולכן פחות יפסלו בשלבים מוקדמים.

 

22, מאורסת.

לדעתי בגלל זה סוגיית המראה נפוצה יותר במגזר הדתי מאשר בחילוני.

 

2. נראה לי ממש הפוך...

 

3. אהמ... מקווה שאתה טועה

 

4. ממה שכתבתי בסעיף 1, יוצא שהאמת הפוכה מדעת הקשלשית.

 

לילה טוב, ובהצלחה לי במבחן מחר!! (סליחה, היום.. )

 

(אוטוטו 25, מאורס)

 

ודבר שני - זה ייצור לאחר מכן הרבה בעיות ברישום המאוחר יותר לנישואין ברבנות לאחר שהגיע הזמן המינימלי. חבל על העצבים והכל...עדיף לחכות מעט, למשוך את האירוסין וכו' ולהתחתן כאשר זה חוקי... אגב, יש וועדות חריגים...

 

בדקתי, נראה שהחוק הועלה ל18 באמת, לא ראיתי סופית מקור רשמי שזה אכן אושר לגמרי אבל אני מניח ממה שכן ראיתי שאכן החוק העלה את הגיל ל18... במקרה כזה זה לא קשור להסכמת הורים. הסכמת הורים היא כשהגיל המותר היה מגיל 17, ואז היה צורך מגיל 17 עד 18, להסכמת הורים... אב ברגע שהגיל המינימלי הוא 18, כבר לא שייכת הסכמת הורים...

כך יוכלו לארגן את החתונה בנחת

 

זה רק עבר בקריאה ראשונה. כיום אפשר גם מגיל 17 להתחתן...

אני לא נכנס לשאלה האם עושה מעשה חכם (יש לי דודה שהתחתנה בגיל הזה ומתחרטת על זה)

לעינייננו אני לא מכיר רב מסויים, אבל ניראלי שיותר בכיוון של רבנים פאנטים כדוג' הרב דודקביץ מיצהר

שהחוקים של המדינה לא הדבר הכי חשוב מבחינתם (לענ"ד)

דווקא מגניב, בתור אם חד הורית עם ילדים תקבל יותר קצבאות... 

הוא ממש לא נראה לי מהאלה שיחתנו קטינים..

ובכללי מה שכתבת עליו ממש לא משקף אותו, את מחשבתו.

אלא עם הרבה מחשבה ודרכי נועם, וגם יודע לעבוד עם גורמי ה׳מדינה׳ כשצריך. 

בצורה טובה ובנועם.

בסוגריים שלך.

אז רק כדי לאזן את התגובה של מושה זוכמיר- אני מכירה זוג מדהים שחגגו לפני כמה שנים חתונת כסף ותחתנו כשהיא הייתה בת 17 והוא בן 23.

 

ובזה אני סוגרת את הדוגמאות לנושא זה. (הבאנו אחד מפה ואחד משם, למה להפר את האיזון עכשיו?)

בסוף אחרי בירור מעמיק הסתבר שהחוק רק בשלבים ראשונים שלו ב"ה

הוא אפילו לא הגיע לקריאה ראשונה...

אז בעצם הסתדר העניין

ושוב-תודה

וחוצמיזה בתור הכרת טובה לשדכן שלנו..

מיכיוון שנפגשנו לבד

(או יותר נכון אני פגשתי אותה בכוחות עצמי.. {בעיברית מדוברת "התחלתי איתה" ממולץ לכולם, הכי קל והכי פחות עגמת נפש, מי שרוצה טיפים שיכתוב לי באישי })

ה' הוא השדכן שלנו,

ובתור מתנה לשדכן אני רוצה לתת לו כמה חתונות..

בהצלחה לכולם.

יכול להיות שהתחלת איתה?!
ייתכן שיש איזה מישהו מקוראי הפורום שלא שם לב לכך עדיין

זה לא שסיימתם להכיר וכבר אין על מה לדבר ולאן להעמיק, נכון?

אז תמשיכו על אותה הדרך.
לטייל, להנות, לדבר.

״כל עכבה לטובה״

לק"י

 

בהצלחה!

ורק מקווים לטוב

מנסיון לא משהו...

אתה בלח??

 

זה לגמרי נדיר...

 

אתה יכול להרגיש מיוחד...חחחח

לק"י

 

בעצם אני לא יוצאת עם בנות למטרת חתונה

 

מכירה אבל מקרה הפוך..

אולי

וזה יכול להלחיץ בצורה בלתי נסבלת..

היו יותר בלחים ממני 

לק"י

 

חוץ מזה, שהם מסוגלים בערך לדבר על חתונה בדייט הראשון..

אם גם את רצינית.

יצא לי להפסיק כמה קשרים על רקע אי בשלות של הצד השני,

זה מאד מבאס.

אתה לא מכיר אותי בגרוש.

ה"אתה" שלו כוון למין הגברי (תקן אותי זוכמיר אם התכוונת אחרת).

גם אני מצטרף לברכתך, ומוסיף שהמברך יתברך.

המתפלל על חברו והוא זקוק לו תפילתו נענית.

ובע"ה שברכותייך יתגשמו במהרה ושאכן ימצא את אישתו בקרוב ממש!!

ו.. המברך יבורך- אז שבע"ה בזכות הצעד שעשית
תיזכי לשנה ברוכה עם המון מזל ושבשנה זו תראי רק טוב וגם את בעלך בע"ה.

תודה על ההתנצלות הכנה, ויישר כח על היושר והאומץ. 

את יכולה להיות רגועה לחלוטין - זה בסדר, ואם מכל הסיפור הזה יצא לנו שיעור חשוב בלדון לכף זכות - הרי זה שכרנו. 

 

שנזכה תמיד לראות מעלת חברנו ולא חסרונם. ומתוך העין הטובה, נגיע ל'לב טוב' - אותה מידה מופלאה שהצביע עליה רבן יוחנן בן זכאי ככוללת כל המידות כולן. 

 

ברכה והצלחה בכל, 

 

צורגי

ממש שיעור על מידות, והעברה על מידות.
יפה מאוד,
למדתי.

שמחה לכולם

הלוואי שאני אדע לבקש סליחה ולסלוח ככה,

גם על גבי הפורום.

 

בעז"ה קבלה לשנה הקרובה

לק"י

 

ורק אז להמשיך קדימה.

 

בהצלחה

ב. מבחינתי, מצב לא נעים זה מוביל לשני מקומות תלויי גורמים נוספים:

1) מיד לקבל הצעה חדשה, כך לא ארגיש עצבות. לפעמים זה מה שנכון לעשות, לא לשקוע בעצב.. להמשיך הלאה.

הקשר לא הצליח? יאללה, נקווה שהבא יצליח. בע"ה.

2) מנוחה. זה הזמן להשקיע קצת בעצמי (לקנות בגד חדש, בילוי עם חברה/ אמא, טיפולי קוסמטיקה, וכו'..)

זה הזמן להרפות, להסתכל לאחור ולומר לקב"ה "תודה שהקשר נגמר עכשיו ולא בשלב מאוחר יותר.."

לעשות הפסקה חצי יזומה ממרוץ הפגישות.. וזה קשה, אני יודעת.

 

בדידות זה אחד הרגשות הקשים מבחינתי.

לכן, אם את אדם חברותי- חזרי לקשרים עם חברות,שיחות, טיולים, בילויים.

אם פחות- אולי תמצאי את אמא או אחותך (אם יש) כחברה לזמן הזה..

 

שוב שולחת חיבוק ומאוד מזדהה.

ס"ד גדולה!

 

אבל בחופש, מה עושים כאשר לא מוצאים דברים שאוהבים לעשות במיוחד,

חוץ מלשמוע מוזיקה- שזה לא בריא בתור תעסוקה ליום שלם?

 

גם אם יש תעסוקה לכמה שעות, אח"כ חוזרים הביתה והבדידות חוזרת.

אם אין לי תעסוקה כ-ל הזמן, זה קשה..

לדעתי- לחיות את הכאב כמה שצריך, לבכות כשעצוב..לתת למחשבות לעלות..לשתף חברות טובות/משפחה קרובה בקושי, לקחת הפסקה מהמירוץ ולהשקיע בעצמי...

אבל יחד עם כל זה- לא לשקוע, לדעת לקום אחרי שהתאבלנו מספיק ולאזור כוחות להתחלה חדשה!! (ההרגשה הזאת שבנית משהו כלכך הרבה זמן ופתאום בבת אחת הכל נשבר..ועכשיו צריך להתחיל מחדש...)

ומעל הכל- הרבה תפילה להקב"ה שמכוון בדרך הנכונה בעזרת ה'!!

נכנסת שמחה עצומה ללב.

 

כי לשמוע שירי דיכאון זה פשוט תרופת פלא..

 

 

להיכנס לעוד יותר דיכאון!!!

 

כדאי להיות עם אנשים שאוהבים, לבלות, ללמוד משו, 

 

וכשתחושת הריקנות מגיעה- למלא אותה בתפילה. זה עוזר

תעסיקי‏ ‏את‏ ‏עצמך‏ ‏בדברים‏ ‏אחרים.‏ ‏זה‏ ‏מה‏ ‏שאני‏ ‏עושה....‏ ‏עסוק‏ ‏24/7

ברוך הבא לפורום!

מי יתן ותרד פורום אחד מטה!

"כמה?? ככה וככה!

טוב, אם אתה רוצה ככה, נלך איתך ככה..

אז כמה?

ככה וככה!!!"

 

 סתם הזכיר לי...

והמוסך ההיסטורי וההיסטרי...וקלרשו הקבלן הרומני החביב.

 

היו ימים... היו ימים שאני ואחי היינו יושבים צמודים למקלט הרדיו במוצאי שבתות ומקשיבים בשקיקה למערכוני הגשש מכל הזמנים, ומקליטים אותם על קלטות (אם מישהו עדיין זוכר שדבר כזה היה קיים פעם, וגם היום עוד ניתן למצוא לו שרידים...).

אישה שניה

בס"ד

 

הוא רצה להציע לה נישואים באותה הפגישה ובמכנס הזה נראה שאין כיסים אז לא היה לו איפה לשים את הטבעת שאיתו הוא יציע נישואים וללא בררה הוא ענד אותה על אצבעו.

אלא הבכי (ככה רושמים את זה כתר??) 

אבל אותי זה לא מצחיק שעושים מדברים כאלה צחוק...

 

וגם מישומה זה לא עשוי הכי טוב!!

ולא אמין....

העולם מצחיק אז צוחקים

ותמיד לצחוק על דברים קשים עושה את זה יותר קל

אני מכיר משהו שכל הזמן היה מפזר בדיחות על זה שהוא רווק זקן

והיום ברוך ה' נשוי באושר

- למרות כשרגע רובם נשואים אז אני לא בטוחה שזה שהם צוחקים זה עדיין תקין.

 

אבל ברור שזה לא יצחיק את כולם, ככה זה עם כל בדיחה.

גם אם לפני רגע הוא היה חלק מזה?

הלוואי רק תצמח מיזה יותר..

זה קשה לחכות... אבל חייבים להאמין. בהצלחה!

בקשר ארוך שמרגישים בו טוב ונוח-

מרגישים הרגשה נפלאה..מבינים מה זה ולמה צריך את זה...

וכל מילה נוספת מיותרת- מי שהתנסה בזה כבר מבין(:

בעז"ה שנזכה לחוות רק קשרים ארוכים עם תכלית ארוכה בשנים!