האם צריך בפורום מבוגר אחראי?
האם צריך מישהו שיפקח שלא נאמרות דעות מסויימות?
האם צריך מישהו שישמור על חברי הפורום מכל מיני דעות והגדרות שונות?
ואם צריך,
האם יש לו סמכות מסויימת?
האם צריך להגדיר לו גבולות מסויימים?
האם מותר לחשוב ולהתבטא אחרת ממנו?
מנהלים,
זה דיון אמיתי לחלוטין.
תחליטו למחוק גם אותו - חבל.
לכל השאלות.
עכשיו תפרט מה ואיך.
להלן "המבוגר האחראי"
אם הדעות פוגעות בחלק נכבד מהגולשים (אני לא יודע את עילת המחיקה אבל אני מניח שהיתה סיבה כזאת למשל) אז ראוי שיהיה מי שיפקח.
כן, צריך שיהיה פה נעים ונוח לחברי הפורום כדי שלא יעזבו אותו.
הסמכויות שניתנות ניתנות על ידי מנהלי העל של הפורומים ולניקים שהם רואים לנכון לסמוך עליהם על פי הקריטריונים שלהם.
גם הגבולות מוגדרות על ידי אותם אנשים.
אף אחד לא מונע ממך לחשוב אחרת אנחנו לא בברית המועצות, מותר לך גם להתבטא אחרת אבל אולי כדי לך לשקול במה אחרת.
אתה יכול להסכים ויכול שלא להסכים עם תגובה כזו או אחרת, אבל כל עוד התגובה לא פוגענית, זכותו המלאה לכתוב אותה על גבי הפורום, לכך הוא נועד, מה שאתה רואה כהתערבות או כסמכותיות יתר, רבים אחרים רואים בזה כעזרה.
אז אולי ההסתכלות שלך לא נכונה.
צריך מנהלים לפורום. אנשים שיש להם את הסמכות ונבחרו כדי לשמור פה על תרבות דיון, על שפה יפה, ועל כללים שקיימים בפורום ובאתר. (לא חייבים להיות דווקא מבוגרים, מספיק בוגרים..)
מעבר להם- אין צורך באנשים מיוחסים. אבל מה לעשות ובכל חברה יהיו אנשים שיקבלו ייחוס.
מעבר לזה- זכותו של כל אדם להביע את דעתו, אם דעתו עוברת על החוקים- זכותם של הנמהלים למחוק או לחסום.
זכותו של כל אדם שלא מסכים עם דעה מסויימת להביע גם את דעתו.
אני לא חושבת שראוי שיהיו אנשים ש"אין לחלוק עליהם" (ואני לא חושבת שיש פה כאלה)
יש פה ריבוי דעות וזה יפה ונותן לאנשים לראות את התמונה ולבחור מתוך חשיבה והכרת המציאות.
בצורה מעוותת,
שמנסה להכניס דעה בעקיפין, במסוה של דיון אובייקטיבי פתוח..
בהיות שהכותב מתכווין אלי..
אין כאן "מבוגר אחראי"...
ואף אחד (חוץ מהמנהלים) לא מפקח שלא נאמרות "דעות מסויימות", או "שומר.. מכל מיני דעות".
זו הגדרה מעוותת להבעת דעה ע"י הזולת.
אדם רשאי להביע את דעתו, כולל נגד "דעות והגדות שונות" - בדיוק כפי ש"רשאי" מישהו להביע דעה נגדית ואינו חושב על עצמו שהוא "שומר" מדעה הפוכה. ואם למישהו מפריע שדעות מסויימות נשמעות יותר, זו בעיה שלו. לא כך הדרך להתמודד איתן. ההגדרה על דעות אחרות שהן "שומרות מדעות שנגדן", היא כמובן מניפולציה, שנועדה כאילו "לשים" אותן בגדר אחר.
ומה זה "סמכות".. "גבולות"... מישהו כאן מחייב להקשיב? אם אנשים מסויימים מקשיבים, כנראה שזה טוב להם ועוזר להם - מי שלא, אינו חייב אפילו לקרוא (ובוודאי לא"לפתוח שירשור" תמים, על האם אפשר להביע דעות כאלו כי הם נראות "משפיעות מידי..)
הניסיון לסתום את הפה לדעות אחרות בצורה כזו - הוא מגונה. אם מישהו חושב אחרת מחברו בנושא ספציפי, שיכתוב עניינית לגופו של ענין.
"האם מותר לחשוב ולהתבטא אחרת ממנו"... חלילה: יש פה שב"כ...
[ובהיות שזה בעיני דיון קנטרני מעיקרו, אינני מתכוין עוד להתייחס אליו. "כביש עוקף" לדברים שנמחקו בצדק בגלל סגנון לא ראוי]
כן. אני בעד מבוגר אחראי
האם צריך להעניק לו סמכויות או להגביל אותו?
לדעתי אין צורך
כי רוב החבר'ה בוגרים ומבינים עניין
[ומכלל הן אתה שומע לאו]
ומי שממש לא בא לו "להתחנך" על ידו, אף אחד לא ימנע זאת ממנו.
ולכולם,
ברור שצריך מנהלים.
הדיון אינו על ניהול הפורום אלא על הצורך באדם מבוגר שראה דברים בחייו.
האם יש צורך באדם כזה ומה תפקידו?
אגב,
ד.,
אני אישית חושב שטוב שיהיה אדם מבוגר ובעל ניסיון,
אבל שיידע את מקומו.
אבל נראה שאתה אינך יודע את מקומך.
להתפרץ כך כלפי יהודי מבוגר ועתיר ידע וזכויות מול הפורום כולו,
שחלקם מכירים אותו באופן אישי- לא ראוי לדעתי.
וטוב שההודעות הללו נמחקו.
לגופו של עניין,
הייתי ממליץ לצבוע את הניק שלו בירוק,
בבחינת "מומחה פורום". זה יספיק בכדי לענות על הצורך במבוגר אחראי.
ואתה מדבר עליו אישית,
אני שואל באופן עקרוני וענייני.
אם זו לא אמירה אישית, אינני יודע מה כן.
ועניינית כבר עניתי לך.
אם משהו חושב שיש לו בעייה עם משתמש כלשהו, יש מנהלים לפורום, מעכשיו כל שרשור שיפתח בנושא יימחק.
אם אתם מתעניינים במשהו מהרשימה, ממש יכול לסייע לי.
הכל מאובטח!
http://www.pelozen.co.il/landing/617010
תודה תבורכו!
אסור לפרסם בערוץ או במערך הפורומים ללא תשלום.
לא ערכתי לך את הכרטיס רק מפני שאולי מדובר במעשה שנבע מתום לב.
זאת נראית עוגה מבצק סוכר
מעניין מי הכינ/ה..
למישהו אומץ לאכול
מרוב שהיא הייתה יפה וסוג של יצירת אומנות !
יש לי חבר טוב שהתחתן עם מישהי שגבוהה ממנו בראש... וזה ממש לא מונע מהם זוגיות מצויינת.
אם לך לא. אז לכי על זה!
שנה טובה!
אחרי זמן מה שהנושא הזה מבעבע בי החלטתי לשתף את חברי הפורום בסוגיה, ולפתוח אותה בצורה רצינית כאן, לראות דעות ו"מנטליות" של אנשים ונשים, לשמוע אולי סיבות חדשות ודברים חדשים שלא שמעתי על הנושא...
[אני כותב בלשון זכר פשוט כי אני כזה, אבל זה מיועד גם לנשים...]
אז ראשית כל, הסקר:
מה אתה רואה כ"חתונה צנועה"? כדי שתהיה יכולת השוואה כלשהי בין בעונים, נא לענות לפי הפרמטרים הבאים:
1. מחיר מנה:
2. מספר מוזמנים:
3. ההוצאות הגדולות מעבר לאולם: להקה, צלם, ושמלת כלה - מה התקציב לדעתך לכל אחד מאלו ב"חתונה צנועה"?
4. אחר: כאן תכניסו את דעתכם האישית, אולי אפילו לא אולם אלא חתונה בחיק הטבע וכו', או מה שבא לכם להגיד כדי להגדיר
חתונה צנועה מבחינתכם...
וכעת לדיון -
האם לדעתכם, הציבור בישראל אכן עבר רף מסויים לרעה, וכיום החתונות הן בגדר מוגזמות עד מוגזמות מאוד (בהוצאות וכו') ?
האם לדעתכם, הציבור הדתי דומה/שונה משאר האוכלוסייה בנושא הנ"ל?
האם לדעתכם יש עניין לשבור את זה?
האם לדעתכם זה עניין של תקנות והוראות של רבני הישיבות שיגבילו וכולי (כמו שנעשה כבר היום במספר ישיבות עד לרמה בה בחור שלא עומד בתקנה, עוזב את הישיבה..) - או שזה צריך לבוא מתוך הציבור בתהליך עומק - והאם זה יגיע בכלל?
במקרה שבאמת צריכים את הנחשונים ש"יקפצו לים" לפני כולם, יתחתנו בחתונות שהיום נראות הזויות, אבל נורמאליות ופשוטות - האם אתם עצמכם תהיו מוכנים להיות הנחשונים האלו?
האם האורחים "מחוייבים" לכסות את מחיר המנה שהם אכלו, או שמדובר בתרבות של ביצה ותרנגולת שממש לא ראויה ולא כדאית, כי זה מכביד גם על האורחים שמוזמנים לפעמים לכמה חתונות בחודש, וגם על המארחים שכעת פותחים "פנקס חשבונות" ומתחשבנים עם כל העולם לגבי העתיד וכו'... ? האם לא ראוי יותר לחגוג צנוע יותר, ולקבל כמו פעם, מתנות שיהיו שימושיות לבית הגם שהן לא יקרות מידי, אבל יש להן יותר ערך סמלי, וגם, שימושי, גם אם לא כסף...
בהנחה שעדיין הרוב המוחלט באמת מביאים כסף - הכסף הזה לדעתכם לאן צריך ללכת, להורים ששלמו על החתונה והם יחליטו כמה להביא לילדים, או ש"מובן לכם מאליו" שהכסף יגיע אליכם כזוג הצעיר...?
ושאלה אחרונה - האם בזמן פגישות ודייטים, כשהייתם ממגיעים לדבר בין השאר על נושאים מסביב לזה, והיית רואה שדעתה של הבחורה הפוכה לחלוטין מדעתך בנושא (אתה חולם על חתונה צנועה באמת והיא רוצה הדר דימול, אתה רוצה אווניו, והיא רוצה משהו פשוט בקיבוץ... על זאת הדרך...) - האם זה דבר שיגרום לך להעריך אותה בצורהשונה ולהניח על פי זה דברים כלפיי האישיות שלה, ויותר מזה - האם זה יגרום לך אולי גם לשקול לחתוך?
אין צורך כמובן לענות על כל השאלות, זה רק שאלות מנחות, וניתן כמובן להוסיף משלכם כיד הדמיון הטובה...
ב"הצלחה!!! (בהמשך כמובן אוסיף גם את דעתי הפרטית בנושא, אחרי שיצטברו כמה תשובות בעניין...)
למשל לגבי הצלם- אפשר לוותר על סטילס או ווידיאו, אבל אי אפשר שבנאדם אחד יעשה את שניהם בצורה מקצועית וטובה.
לגבי האורחים- הייתה אפילו חברה טובה של ההורים של בעלי שלא הסכימה להגיע אם זה על חשבון חברים של החתן (בסוף היא הגיעה, כמובן, כי בעלי ביקש שתבוא). יש אנשים שאתה פשוט לא מצליח לחשוב על לא להזמין אותם, אבל זה כמו לסדר את הבית- מי באמת יעשה לך טוב כשהוא יבוא? עם מי באמת שמרת על קשר בזמן האחרון? ורשימת אורחים מסודרת, שיאשרו הגעה, זה מאוד מקל ומוזיל.
ונקודה עיקרית שהפריעה לי בדבריך- למה אתה חושב שאתה כזה קיצוני?
אתה לא. אתה הגיוני וריאלי, וזה פשוט נראה בעיני אנשים שלא רגילים או לא מכירים מספיק מחירים כמוזר ולא סביר.
אנחנו למשל עשינו חתונה מאוד שמחה ונעימה, ולא יקרה במובנים של היום. אז נכון, כל האורחים כולל כולם קיבלו מנות משמחים, ואף אחד לא הרגיש מקופח או מזולזל. אפילו לקטרניות ביותר שבדודותיי הדבר היחיד שהיה להגיד על החתונה זה שהיא הייתה הכי שמחה שהיו בה אי פעם.
פדיחה זה למי שמתפדח, זלזול זה למי שמרגיש מזולזל. לדברים האלה יש שם מקצועי- "תחושת קיפוח יחסית". אתה חושב שמקפחים אותך, אבל אם באמת תסתכל פנימה תראה שאתה כנראה פשוט מצפה למשהו אחר, שאולי אתה אפילו לא צריך לקבל. כשאנשים מגיעים לחתונה ומצפים לקבל מנות גורמה קטנטנות ומופקעות במחיר אבל לא מקבלים את זה, כשמצפים לאולם עם יונים פורחות באוויר, מפיות משי וחתן יורד בהליקופטר אבל לא מקבלים...ומצד שני, אם הם מקבלים הם מרגישים צורך לממן את זה בעצמם שהרי זה לכבודם.
מחירים כאלה נוצרים לפי ביקוש, ואם נתחיל אנחנו לשנות את המצב הם פשוט יצטרכו להשתנות. גם על מהפכת הסלולר אמרו שתיכשל, אז מה?
השינוי מתחיל בתוכנו. קצת ענווה לא הזיקה לאף אחד, וכן, גם אם היא "ענווה מוגזמת" לפי מה שנאמר כאן כבר. כי כשהמצב נוטה לקיצוניות אחת, תנטה קצת לקיצוניות השנייה כדי להגיע לדרך המלך.
(ותן טל- מצטערת, ניצלתי את תגובתי אליך כדי להגיב את כל מה שכבר רציתי בשרשור הזה...לפחות פרקתי)
יש כאן רווקים ורווקות מעל גיל 25 או שכולם צעירים?
לק"י
רק לשים לב אם זאת הודעה ישנה, אז לחשב בן כמה הבנאדם עכשיו.
מה דעתכם על זה:
(פורסם בפייס)
חתונה ישראלית
****
שירה ושחר נישאו אתמול בערב.
כמו שאתם יכולים לראות, גם השקיעה הוזמנה לחתונה. החופה הסתירה את החלק העליון של השמש, טרם שנעלם בחוף בת ים.
החופה – בד לבן על קנה סוף, והצבעים בתוכה יפים לאין ערוך.
שחר, ששירת בצבא כלוחם במגלן, גדל בנס ציונה למשפחה שעלתה מאתיופיה, ושירה, שירתה כמש"קית ת"ש וגדלה כחברה ושכנה צמודה שלנו בהושעיה מאז הולדתה.
אבל כל היופי הזה גם הוא, כאין וכאפס לעומת יופייה העמוק יותר של החתונה. בחתונה הזו היה מגוון של אוכל וסלטים, של מאכלים וסוגי סלט שלא פגשתי באף חתונה.
איך זה קרה לנו?
שירה ושחר החליטו על חתונה "חברתית".
האומץ שלהם, הציפורניים של ההורים שלהם.
המוזמנים לחתונה קיבלו הפנייה לרשימה של מאכלים וכן של שתייה לסוגיה (קלים יותר או קלים פחות). אלה שבביתם מבשלים אוכל כשר, יכלו לבחור ולהכין תבשיל או סלט מהרשימה המלאה, ואחרים יכלו לבחור מרשימת המוצרים הפנויים. זאת כתחליף למתנה.
אז מה יצא לנו מזה?
קודם כל, חתונה נהדרת. עשרות ומאות אלפי השקלים (סוג של משכון עתידי) יוכלו לשמש עכשיו לתחילת חיים מסודרת קצת יותר. הרווחנו אורחים, צעירים ומבוגרים וכל המוזמנים הגיעו (כמעט).
לא נכנסו כאן השיקולים המסמנים לעיתים את החלטתנו באשר להגעה לחתונה, שיקולים הנובעים מהטירוף של עלות המנות וההוגנות הנדרשת במתן המתנה (או ההמחאה) שתכסה לפחות את עלות המנה.
הדבר נכנס לא רק בשיקוליהם של חברי ההורים, אלא גם אצל החברים הצעירים יותר של החתן והכלה שאצלם ה-"300 ₪" אינו דבר של מה בכך. בחתונה הזו כל השיקולים האלה נחסכו.
12 שעות לאחר החתונה, הבנתי שהנאתנו הגדולה מהחתונה של אתמול הייתה בניצחונה של החברה הישראלית בחתונות מסוג אלה
החופה הייתה עם השקיעה, אך עבורנו ואני מניח שעבור כל מי שזכה להשתתף בחתונה הזו, רק התחילה הזריחה.
לק"י
לא הבנתי את הסיפור עם האוכל..
המוזמנים שילמו עליו?
לא, נכון?!
יעלי_אעלי אישית, זה גדול. יותר מידי יציאה מהשגרה ויצירתיות..
לק"י
נכון שיש משו משמח בלהיות שותף פעיל בהכנות לשמחות, אבל מצד שני אין לי עניין להעביד אנשים בגלל החתונה שלי.
בס"ד
זוג חילונים בני 30 בערך מירושלים[זה יותר הסגנון שלהם..]
הם התחתנו בגינה הציבורית של השכונה שלהם והיה ממש נחמד.
היה בופה כשר והיה בופה לא כשר. הם שלחו במייל הזמנה עם קובץ של אקסל וכל אחד רשם מה הוא מביא, זה היה מחולק לסוגי אוכל [סלטים, קינוחים וכד'] וזה היה ממש מגניב!!
הבעיה שזה מתאים ואפשרי לאוכלוסיה מאוד מאוד מסויימת. בעיקר שאנטים מבוגרים קצת..
אני ממש נהנתי מהרעיון וזה היה ממש מגניב!!!
אך לצערי אני לא רואה את עצמי מתחתנת ככה...
או שהמשפחה של עוגי כבר מביאים את זה?! 
חיהלב
.
כמו צמח ברממש!
אבל אין מצב..
הכין את הסעודה.זה מקסים והדדי.לא רק חסכוני, זו ממש שותפות בשמחה.
נערך לבקשת הכותב
את מרוויחה כמה עשרות אלפים בחתונה, רק כדי להוציא אותם בהמשך החיים (ואף יותר) על חתונות של אחרים...
האם הוגן שבני הזוג ירוויחו על גבם של האורחים? את הלהרוויח על חשבון ההורים אני עוד מבין - הם ההורים אחרי הכל - ולמרות זאת, אגב, אני עדיין חושב שהזוג יכול וצריך להתעקש להוזיל עלויות, גם בכדי להקל בכך על ההורים, כי אחרי הכל זה לא שהם מלייאנים או משהו, ותזכרו שלרוב גם יש להם עוד ילדים לחתן, וילדים להאכיל ולשלוח לישיבות וכו' וכו'...
כן, קצת הרבה מפריע לי שיש אנשים שמתייחסים לעזרה הזאת של ההורים כמובנת מאליה, וברור להם שבחתונה שלהם הכל יהיה בסטנדרט הרגיל ואולי קצת פחות, כי ברור מי ממן את זה בסופו של דבר, ולמי הולכות המתנות.
תארו לעצמכם רק לרגע שההורים משני הצדדים באים ביושר לזוג ואומרים - אין לנו. מצטערים, אין לנו, ואין לנו אפשרות להכנס עכשיו להלוואות וחובות. עושים מסיבה צנועה או שאתם ממנים בעצמכם את העלויות של מסיבה סטנדרטית.
האם אז נראה לכם שהייתם עובדים שנה שלמה בשביל לכסות את העלויות של חתונה כזאת של ערב אחד, רק בשביל להגיד שגם לכם הייתה חתונה כזאת?
אז לא, בציבור שלנו המצב הכלכלי הרבה פעמים לא פשוט, אבל רוב ההורים לא "יעשו את הבושות האלו" לילדים שלהם וגם אם ממש קשה יתאמצו ויקחו הלוואות ויצטמצמו בילדים האחרים בלימודים, באוכל וכו' - העיקר שהדודה מרים תוכל לשבת ב10 בלילה ולאכול סטייק עם חתיכת תפוח אדמה קטנה, ולשלם על כך 180 שקל למנה.
אבסורדי לחלוטין.
מה גם שעוד לא דיברנו על יוסי, החבר של אבא לעבודה בהיי טק שמעולם לא ראה אפילו תמונה של הבן שהתחתן כי הוא בכלל עובד במחלקה אחרת ולא ראה מעולם את שולחן העבודה של אבא של החתן - וגם הוא הוזמן לחתונה, נאלץ להגיע כדי לא לפגוע, ולהוציא מכיסו 200 שקל + בזבוז של ערב שבו הוא יכול לבלות עם אשתו ועם הילד הקטן שלו שכבר הרבה זמן רוצה שאב שלו יספר לו את כיפה אדומה אבל אי אפשר כי אבא או בעבודה, או הולך לחתונות של חברים מהעבודה כדי להוציא שם את הכסף שקיבל בעבודה.
חבר'ה - תתעוררו, המצב היום הגיע לבלתי נסבל. זה כבר לא עניין של סטנדרט, של להיות כמו כולם ואפילו לא של קמצנות מצידי או מצד כל אחד אחר - זה בסך הכל עניין של להיות עם עיניים אמיתיות פקוחות ולא משקרות לעצמנו, לחברה' שמסביבנו, או לבורא עולם שבוודאי לא התכוון לכך כאשר הכניס את מצוות הקידושין לתורה...
אז כן, אני מצהיר כאן - אני בעד לשבור את המוסכמות. גם אם זה אומר משהו מאוד לא רגיל ולא שגרתי. גם אם זה אומר שהמתנות שיביאו האורחים יהיו לו צ'קים שמנים, אלא קומקום לבית, מפה יפה לשולחן, או קישוט נחמד לבית מעשה ידי אשתו של החבר הטוב של החתן שהוזמן יחד עם אישתו, ולהכין קישוט יפה זה גם הרבה יותר זול בשבילם, וגם מבטא יצירתיות+ חיבור אמיתי לבעלי השמחה. וכמובן, ישנה אפשרות שהמתנה תהיה עצם הכנת החתונה עצמה ובזה באמת נהניתי לקרוא את מה שנכתב בראש השרשור על הזוג המיוחד הזה, ומה שעשה - זה דוגמא לזוג שמוכן לשבור מוסכמות למען אמת גדולה ומאירה.
אז כן, אולי המודל הזה לא מתאים לכל מקום ולכל אחד בעיקר בגלל שהוא תלוי בהיענות מצד הקהל והמשתתפים עצמם - אבל זה לא אומר שאין מודלים אחרים שאי אפשר לאמץ. זה לא אומר שאי אפשר להתחתן במקום שהוא לא אולם אירועים שמשלמים בו טונות אלא בכל מרחב גדול מספיק אחר שלרוב מושבת בשעות האלו וישמח להשכיר את עצמו במחיר ממש זול לערב אחד, ולהביא קייטרינג במחיר שפוי, אפילו בלי מלצרים אלא בשיטת הבופה או משהו כזה, וככה להוזיל עלויות ברמה מטורפת. כן, זה לא יהיה כמו באולם.
וכן, גם במספר המוזמנים - מעבר למשפחה הקרובה והרחוקה, שבגדול מאוד צריכה להסתכם בכעד 300-400 איש לשני הצדדים גם יחד (וזה במשפחות גדולות... כי אני לא מדבר על להזמין את הבן דוד מדרגה חמישית שאפילו סבא שלך לא מכיר. אני מדבר עד דרגת בני דודים של הורים, הכי רחוק...) - מעבר לזה להזמין בעיקר את החברים והחברות של החתן והכלה (שהם המשמחים העיקריים בחתונה, ואם יש מישהו שלא צריך לקבל מנות משמחים ולא צריך להביא מתנה - זה הם, כי המתנה הכי גדולה שם מביאים זה "כיצד מרקדין לפני הכלה" ו"כל המשמח חתן ביום חופתו...". וחוץ מזה, חברים ממש טובים של ההורים, בעדיפות לכך שיכירו גם את החתן/הכלה...
חברים רחוקים וכו' וכו' - תשמרו לשבע ברכות ודברים מהסוג הזה...
חתונה לא צריכה לצאת עם 700 מוזמנים. גם לא 600.
אז אולי זה לא תהיה "חתונה סטנדרטית ורגילה פלוס מינוס" - אבל מבטיח לכם שהריקודים והשמחה שם יהיו לא פחות מועטים גם אם זה אומר שדודה מרים תאלץ לשלוח את אחד האחיינים שישים לה בצלחת מנת עוף יפה עם אורז וקוסקוס - ולא מנת סטייק כי סטייק לא נכנס לתפריט בשל מחירו. זה לא בושה. וגם אם זה אומר שלא תראו את יוסי החבר לעבודה של אבא בחתונה. זה לא בושה שהוא יילך להינות קצת עם אשתו בבית קפה/יסיים בפעם הראשונה זה 3 שנים את כיםה אדומה לבן הקטן שלו...
והלוואי שמי שאתחתן איתה, תסכים לחפש איתי מודל שיהיה שפוי יותר בהוצאותיו, גם למען החתן והכלה שבאמת הדבר האחרון שהם צריכים ביום השמח הזה זה אירוע כזה מפוצץ מסביבם, וגם למען הורי החתן והכלה ולמען חשבון הבנק שלהם + התקפי הלב העתידיים שפחות יגיעו... וכן, גם למען האורחים, שכעת יגיעו בלב יותר שלם לחתונה כאשר מראש מיידעים אותם על כך שזאת חתונה לא שגרתית, ועקב כך מתכננים גם את הוצאותיהם...
אני באמת מאמין בדרך הזאת, ולא רואה בכך סיבה לבושה או ל"צניעות מזוייפת" או לכל דבר מעין זה - אני רואה בכך מקור לגאווה, לידיעה שגם כשהאמת לא כזאת מסתדרת בתבנית המקובלת, בסופו של דבר אם המהפיכה שאני חולם עליה תקרה, היא תקרה בגלל בודדים שיתחילו אותה בהתחלה... בגלל משוגעים שהגיעו ליישב את הביצות במדינת ישראל כשכל אחיהם בגולה צחקו להם ואמרו להם שפה זה מדבר ושלא ייצא מפה כלום.
מסתבר שבמדבר הזה מנות אוכל עולות ממש ממש יקר...
[אגב, יש לי גם חלום, שאיש עסקים אמיד, דתי, או אפילו לא דתי, יפתח מיזם משותף שלו ושל עוד אנשי עסקים אמידים שירתום למיזם, של פתיחת אולמות אירועים נחמדים ומכובדים ממש, שכל מטרתם תהיה לקדש שם שמיים, והמחירים בהם יהיו לכיסוי ההוצאות בלבד ולא מעבר לזה. המיזם יתבסס גם כמובן על תרומות של אנשים כאלו ואחרים, אבל גם, בעיקר, על ההרצון לשנות וליצור תרבות אחרת, נעימה יותר].
זה לא מקובל, זה לא רגיל, זה לא השפה השולטת היום ברחוב - ואני אפילו מודה שלפי מה שאני רואה אני קיצוני בדעותיי יותר מאילו שכתבו את הדיעות הכי מקילות והכי מוזילות שכאן... ואני לא מתבייש בזה, ורק מתפלל שכאמור, גם האחת שאני אבחר בה והיא תבחר בי, תהיה כזאת שגם תהיה מוכנה לצעוד אל החלום הזה גם אם זה אומר להקריב חלק ממה שחלמה עליו מאז גיל 12. (ואגלה לכם סוד - גם אם ההורים קצת ילחצו בקטע הזה, אם תעמדו על שלכם ותסבירו בנועם שאתם לא רוצים ככה, בסוף הם ילכו איתכם בדרך שלכם ובסופו של דבר, גם אם לא יודו בזה בפרהסייה, הלב שלהם יישמח מהפחות טררם הזה).
סוף נאום ותן טל ומטר לברכה על פני האדמה (במחיר של 70 שקל מנה גג )
ת.שלא יצא חלילה שכל ההודעה למעלה שכתבתי כמשורשרת אלייך היא ספציפית אלייך...אני יודע שכתבת עם קריצה וזה בסדר ואני אבין, זה רק היה עילה בשבילי כדי לשפוך את כל אשר על ליבי בנושא, ואני מצהיר פה קבל עם ועדה שדבריי ממש לא היו מכוונים כלפייך, אלא בכללי כלפי כולם וגם כלפי עצמי..
דרסטי. אחד הרבנים כתב בהזמנה לחתונה של בתו: כיבוד קל יוגש. ואכן היה פיתות וסלטים ועוגות. מה רע?
האורחים ידעו שלא צריך להביא צ'קים מנופחים והסתפקו במתנה ולא נלחצו מההוצאה. היה שמח ואף אחד לא יצא רעב.
אנחנו יוצאים חודשיים בקירוב, ויש לו עוד מעט יום הולדת.
יש לכם רעיונות למתנה? והאם שייך לקנות מתנה בכלל?
תודה!...
נ.ב. אני קוראת פה הרבה, הפורום באמת נפלא, תודה על כל העיצות שאתם נותנים....
אהבת חינםקחי אפילו יותר. כמה זמן שאת צריכה.
וכל מי שחושב שהוא יודע יותר טוב ממך על הלב שלך - אל תתייחסי אליו, הוא לא שווה את ההתייחסות.
ואכן - הבחור שהוא שלך, כנראה מחכה לך איפה שהוא, אולי יוצא גם בעצמו, וכשיגיע הזמן אתם תיפגשו ולא תוכלו להחמיץ את המפגש גם אם תרצו - ובעזרת ה' יהיה לכם טוב ביחד ותהיו מאושרים
בפעמים הנדירות שיצאתי עם שני בחורים באותו שבוע היה לי ממש קשה עם זה.
ואני זוכרת כמה הייתי בהלם כשחברה שלי חתכה עם מישהו בבוקר (מאתמול) ובערב כבר יצאה עם מישהו אחר.
יעל מהדרוםלק"י
מתי הספיקו להציע לה את הבחור השני?..
(או שהיא חזרה למישהו שרצה להציע קודם)
וקבעו כבר לאותו ערב.
היינו שותפות באותה תקופה, ושוחחנו בערב הראשון על הבחור שהיא יצאה אותו.
יצא שלא ראיתי אותה עד אחרי יום וחצי (כלומר בבוקר שאחרי הדייט השני) אז שאלתי מה קורה עם הבחור בסוף, והיא ענתה שהיא כבר חושבת לחתוך עם הבחור הבא...
לינוילק"י
כל אחד מרגיש אחרת.
אצלי נוצר מצב הפוך: נפגשתי עם מישו פעמיים באותה שבוע והוא לא רצה. במוצ"ש של אותו שבוע קיבלתי הצעה חדשה, וכנראה בגלל שכבר הייתי בשוונג של "לצאת" לא דחיתי כהרגלי את ההצעה..
ולמראה הפליאה להצעות יש נטיה להתכנס כולו לתקופת זמן אחת.
לינוי- תעשי מה שנוח לך! כל אחת שונה בצורת ההתמודדות שלה.
רק שימי לב שזה לא הופך להתקבעות (אמירה של אני תמיד לוקחת פסק זמן), כי יכול להיות שתפספסי משהו וגם כי יהיה לך אחר כך קשה לשנות את ההרגל. יכול להיות שמה שנוח לך עכשיו ישתנה בעוד כמה חודשים.
שנה טובה לכולם!
ככה את יכולה לבוא יותר פנויה לקשר הבא....
דתיה גאהגם אצלי זה ככה לפעמים
כל עוד זה שבוע וחצי התאפסות בין לבין
ולא חודשיים-זה נשמע לי סביר
זה בסדר גמור!
זה מראה שאת לוקחת כל קשר ברצינות
כל קשר אצלך הוא באמת פוטנציאל להצלחה
ואת מודעת לךמשמעות מה הכוונה לצאת לדייט
לא סתם יוצאת ונהנת
בודקת באמת
מנסה להתחבר לאדם שמולך
ולבדוק סיוכי לבניית חיים משותפים
הדברים האלה צורכים המון נפשית
ולכן אחרי כל פעם את צריכה לקחת לעצמך זמן
זמן שאת יכולה להתאפס בו
לאפס את הרגש שהיה מהקשר הקודם (גם אם זה פעם-פעמיים)
לחדש את מאגר הכוחות
ולהגיע 100% לינוי
זה היה אדם שתיכננת להתחתן איתו, רציני.
זה לא "חבר" ככלל.
אני לא רואה מה מוגזם בזה.
כיצד אפשר לגשת לקשר ברצינות בעמקות ובאופטימיות,
כשמעבירים הצעות כמו עגבניות בשוק?
תמהני.
טוב אנחנו אולי וירטואלים, אבל גם לנו יש רגשות.בלדריתלינויאחרונהאני קוראת סמויה כאן במשך זמן מה וממש מתרשמת מהאנשים החכמים בעלי הלב הרחב והרצון לעזור שקיימים פה בשפע... אשריכם ישראל!! מאחלת לכולם למצוא בקרוב את זיווגם בעז״ה, בנחת ובשמחה!!! מצטרפת אליכם בתקווה שלזמן קצר...
בעקבות קשר שאני נמצאת בו, אשמח לשמוע מכם-
אני יודעת שאין כללים ונהלים בעניין וכל קשר שונה לגמרי ובכל זאת-
באיזה שלב בקשר אתם מרגישים בנוח לתת ולקבל מחמאות מהותיות יותר (דברים יותר פנימיים)?
האם קרה לכם ששמחתם והרגשתם לא בנוח בו זמנית כשקיבלתם מחמאה? כיצד אתם מסבירים זאת?
איפה עובר מבחינתכם הגבול של רמת המחמאה בפגישות (ולא בתק׳ האירוסין...)?
שבת שלום!
יעל מהדרוםלק"י
צניעות זה תמיד חשוב, ולכל שלב בחיים יש את מה שמותר ורצוי בו.
ולפותחת השרשור- נראה לי שככל שהקשר יותר מתקדם, אז יש מקום למחמאות (בגבול הנורמלי..).
חוץ מזה, שאני לא הייתי כ"כ שמחה לקבל מחמאות ממישו שבקושי מכיר אותי (לפעמים זאת סתם חנפנות או לא יודעת מה).
ומחמאה שבאה ממקום אמיתי והיא גם באמת נכונה והיא מתייחסת לפְּנים שלי תתקבל אצלי בברכה אני חושבת.
לעומת מחמאה על מראה- שמן הסתם תביך אותי ותרגיש לי לא שייך.
לא יודעת איפה עובר הגבול בדיוק, אבל צריך להיות רגישים ולשים לב שלא גולשים..
חסרת-טעם, במחילה.
[ומה את רוצה לומר? שלא צריך צניעות וטעם טוב? מה קרה?.. הבחורה שאלה היכן עובר הגבול של "רמת המחמאה", וסייגה "לא בתקופת האירוסין" - וקיבלה תשובה שבשניהם זה צריך להיות בצניעות ובטעם טוב, ואין חילוק הלכתי בין אחרי האירוסין ללפניהם... מי שמדמיין "צניעות" בתור דבר בעייתי - עניינו. בעיני צניעות רק משביחה ומעמיקה את דרך ההחמאה. ואם דעתך שונה, את יכולה לכתוב, למשל, "בחוסר צניעות ובלי טעם טוב". זכותך.
ואם את חושבת שסיגנון הערתך מוסיף לך זכויות לימים הבעל"ט, אני אינני בטוח בכך]
כי הוא כבר לא 'סתם' אדם שאולי תיפרד ממנו, אלא אדם שכבר החלטת על הקשר שלך עמו.
בשפה העברית יש הרבה מילים שאפשר להתאים אותן לכל צורך אפשרי.
מכבד/מעריך יקלט יותר טוב לעומת "אוהב" השחוק והמוצא-מהקשרו.
לק"י
יש מילים ומחמאות שהן בגבול הצניעות ובעיני זה טוב להגיד אותן מידי פעם.
להעריך התנהגות במילים וכאלה.
אבל משהו שהחיים לימודו אותי זה ש:
"המחמאה הגדולה ביותר היא כזאת שאנחנו מרגישים אותה למרות שלא אמרנו אותה"
בכללי, מילים יכולות לברוא מציאות שהיא לא בהכרח קיימת ויש כאן סכנה.
מניסיון של כמה וכמה קשרים. עדיף להימנע ממחמאות לפני האירוסין, זה ממלכד אותך.
לקבל מחמאה זה תמיד כיף ולא משנה ממי אבל התחושה הלא נוחה מגיע ממקום לא בטוח וזה הגיוני.
אתם עדיין לא מאורסים הקשר עדיין לא סגור וזה מציף הרבה שאלות שגורמות לתחושה לא נוחה.
נראה לי שהגבול עובר כשאת מרגישה לא בנוח, ברגע שאת מרגישה שהמחמאה באה בשביל למלכד אותך.
לקלקל לך את השכל הישר ולהביא אותך למקום מסונוור. אז נראה לי שהגבול עובר.
הרבה הצלחה! שבוע טוב ובשורות טובות!!
אני לא רואה בזה דבר רע,
דווקא טוב שהאדם יודע לתת מחמאות.
כמובן כמו בכל דבר, לא צריך להגזים.
...קורה לפעמים שמקבל המחמאה מרגיש לא בנוח, לפעמים נותן המחמאה לא מודע לרגשות המקבל בנוגע לנושא או שיש בינהם פער בחשיבה (לדוגמא- מחמיא לך על שמלה שאת ממש לא אוהבת, הוא דווקא חושב שהיא יפה.)
שנה טובה!
רק שיש יותר ציפייה למחמאות כי באמת מחבבים זה את זה וזו תקופה מלאת לחץ שדורשת הרבה תמיכה.
קל וחומר אחרי החתונה, ובלידות- אז תחמיאו כמה שבא לכם וכל המרבה הרי זה משובח.
כמובן שאפשר להחמיא בהגזמה אבל עדיף להיות אמיתיים, כי תפיסה בשקר עלולה לפגוע באמינות אצל הצד השני.
שלא אוהב כדורגל?
יטבתה(ככה הוא יעזור לי בגמילה)
לא היה אחד שאוהב כדורגל חחח
(ככה נראה לי לפחות)
אם הוא אוהב לשחות הייתי יוצא איתו.
לטיול מעיינות
לינויכן רציני לגמרי אין לי בעיה להיות הבשלן בבית, אני אוהב את זה וזה נחמד...
לינוינפשי תערוגעוגת גבינה.יטבתה סתם..
לא, זה לא משנה לי.
אבל אם הוא ספורטיבי מבחינתי זה ייתרון.
יעל מהדרוםהמ"ה
אבל אם הוא לא אוהב לשחק..
מי יקים איתי נבחרת?
אם כבר תשאל: "הייתן יוצאות עם בחור שלא אוהב מוזיקה". אז- כנראה שלא.
לא שאני לא אוהב, אני פשוט לא מוצא בזה צורך לרוב.
מרדכימרדכי
מרדכיבעעעע
מרב.)דתיה גאהבסופו של דבר, החתן והכלה צריכים לאהוב אחד את השני
אהבה לכדורגל\ שניצל\תרד- זה רק בונוס!
אפילו יהיה לנו מכנה משותף;)
"אתם נצבים היום כולכם"
קוראים פרשה זו בשבת לפני ראש השנה, "היום" רומז על ראש השנה, שהוא היום שנברא בו העולם, וכן כל שנה ושנה העולם מתחדש. כולנו מתחדשים איתו, כל הזמן, כל פעולותינו ועבודתינו לה' יתברך מתחדשים, כמו שביום זה -"היום הזה"- ראש השנה, אנו מתחדשים כך עלינו לפעול ולעבוד בכל בוקר- "חדשים לבקרים".
כמו כן, כל האידישקייט הוא על זאת הדרך- לעבוד את השם בהתחדשות. אתם יודעים חביבים וידידים, אנחנו שרים שירים ישנים… האידישקייט אצלנו זו מסורת ישנה עתיקה, לא באמת האידישקייט בעצמה ישנה, רק הדרך בה אנחנו מקיימים ומלמדים אותה היא כמו דבר ישן- קיום השבת אצלנו היא מצווה ישנה, מה שאנחנו חושבים על ירושלים עיה״ק, ומה שאנחנו חושבים אחד על השני אלו דברים ישנים.תפילתי ובקשתי להשי״ת, בשם כולנו בשם כל ישראל: "ושם נשיר שיר חדש"- 'ריבונו של עולם שים נא שיר חדש בלבנו, ושם נשיר שיר חדש'.
אתם יודעים ידידים, הלכתי ברחובות של ירושלים עיר הקודש, תל אביב, חיפה, ובאר שבע, הסתכלתי על בני הנוער, אתם יודעים מה שהם צריכים? למה הם משתוקקים? "ושם נשיר שיר חדש", שיר חדש! הלכתי ברחובות ניו יורק, פאריז, סטוקהולם, ואני רואה את העיניים של אנשים, אתם יודעים על מה הם בוכים? לשמוע את ה״שיר החדש״ אבל ה״שיר החדש״ בא רק מירושלים עיה"ק שנה טובה באמת בא מהקודש. פירושו של השיר ושם נשיר שיר חדש. יום אחד כל העולם כלו ילמדו מאתנו, לשיר שיר חדש, שיצא מירושלים בלי שנאה, עם אהבה רבה!!!
ראש השנה מגיע שוב לעולם עם כל ההתחדשות שהקב"ה מחדש בטובו. כל מעשי בראשית, עומק העמקות שלנו מתחדש ונקשר למקום הכי גבוה שיש, וכדי לקבל את הכלים להתחדשות זו. יש צורך בלב מלא שמחה. רק עם לבי שלי מלא שמחה ונקי מכל כעס וקנאה,אוכל לברך את חברי. אם אני צר עין ח"ו כלפי חברי, אני גורם שגם בשמים יהיה ח"ו צרות עין כלפיו, אבל כאשר יש לי עין טובה לחברי אני פותח שערים בשבילו, ובאמת זה פותח את השערים שלי, כי אין שמחה יותר גדולה ממה שאני שמח עבור טובת חברי, ולכן אני מתפלל 'ריבונו של עולם, אם לא תתן לחברי שנה טובה ומתוקה חיים ושלום מה יהיה לי עם השנה הטובה שלי? הקב"ה "אם לא תשים שלום בכל העולם ובירושלים עיה"ק מה יש לי בשלום זה, לי ולמשפחתי?' וזה פרושו של "אתם נצבים היום כולכם" כדי שתהא לנו תקומה ביום הדין! וכל זה מתקיים כשזה "כולכם" בשמחה שאחד מתפלל על השני, ובזה נזכה לביאת גואל הצדק אמן במהרה בימנו!
תורה נפלאה מר' שלמה זצ"ל לכבוד ראש השנה הקרוב הבא עלינו לטובה, כנראה מההופעה האחרונה בחייו בארץ ישראל (אלול תשנ"ד, בית אל)
אלו דבריו הקדושים השתדלתי למסור את הדברים כפי שיצאו מפה קדשו עד מקום שידי מגעת(-חיזקי סופר)
"ובכן, זה הסיפור, אני סיפרתי לכם את זה כבר אלף פעמים, אז [עכשיו זה יהיה] אלף פעמים ואחת. אם יש כאן מתנגד שיסלח לי. לצערי, חס ושלום, זו השיטה שלהם, אפילו בראש השנה הם חושבים על עבירות כל הזמן, ואם לא כתוב ממש מפורש בסידור כל החטאים, איך שהוא הם מכניסים את זה, איך שהוא, [כמה מלים באנגלית שלא זיהיתי, וצחוק רם], בין שורה לשורה כמה עבירות…
מישהו אמר לי פעם, אם יש כאן מתנגד שיסלח לי, אמר לי על אחד מגדולי התורה שיסלח לי, אתה יודע איזה צדיק הוא היה? בשמחת תורה בין הקפה להקפה הוא עמד בפינה והוא אמר "על חטא…" כואב לו… כן… אתם יודעים… מה אני יכול לעשות. נו, נעבעך, געוולד. אני בטוח שהוא בגן עדן, אבל יש גן עדן מיוחד לאותם שאומרים 'על חטא' בין הקפה להקפה… [משתנק מצחוק]
אתם יודעים האדמו"ר הזקן מליובאויטש, פה [ר' שלמה אומר לעצמו ולקהל], אנחנו כשאנחנו מתפללים, נגיד אני בבית אל ובתפילה אני חושב על פאריז, על לונדון, על סידני, אני ברוך השם הולך עם האוירון שלי בראש לכל מיני מקומות. אבל לשמים עדיין לא עליתי. אבל הרב'ה [האדמו"ר הזקן] עלה ממש לשמים, אז באמצע התפלה התחיל לצחוק, וכמעט לא יכול היה להתאפק… צחק… געוולד. אחרי התפלה שאלו אותו החסידים רבינו הקדוש מדוע צחקתם כל כך, והוא סיפר ככה: אני עליתי לשמים, נכנסתי לגן עדן, וראיתי אדם יושב על ידו של אברהם אבינו, הוא ממש עשה הרבה חסד, אבל הוא עשה את החסד בלי נשמה, בלי להרגיש שום דבר, הוא עשה את זה כי טוב [מלים בודדות לא ברורות] אז הוא נתן צדקה אז הוא יושב על יד אברהם אבינו, וגם לא מרגיש כלום! משעמם לו… נעבעך געוולד, יושב שם ליד אברהם אבינו, כולם נהנים מזיו השכינה, וגן עדן הרי מלא זיו שכינה, אבל הוא לא מרגיש…. יש לו גן עדן בדרך שהוא עשה את המצות. אז הרב'ה [האדמו"ר הזקן] התחיל לצחוק, [משתנק מצחוק], געוולד [השתנקות מצחוק, נשיאת עינים לשמים], מה אפשר לעשות…
אז כמובן אצלם, אצל הגדולים של 'על חטא', בראש השנה בלילה, געוולד בוכים בדמעות שליש על כל העבירות שעשו, וגם אפילו על עברות שלא עשו רק כמעט עשו, אפשר עשיתי…? געוולד… מי יודע אם עשיתי? אז התפלה בראש השנה ארוכה מאד, עם כל העבירות.
אצל החוזה מלובלין כמובן, בראש השנה, געוולד, מכתירים את הקדוש ברוך הוא, וכמו שאומר הרב'ה מקוברין 'מה איכפת לי מה אני עשיתי, עכשיו אני זוכה להכתיר את הקדוש ברוך הוא' [מתקשר לדבריו לעיל עם הסיפור 'יחי המלך לעולם']. אז אחרי תפלת ערבית [אצל החוזה מלובלין] הריקודים היו עד לב השמים.
אני שמעתי, וזה כבר כמה דורות אחרי זה, שר' מאיר שפירא, גדול ונשגב שמו, הראש ישיבה של לובלין, בראש השנה בלילה הוא ממש רקד עם כל התלמידים 'מלוך על כל העולם כולו', כל הלילה ממש
. ובכן, אצל החוזה מלובלין הריקודים היו עד לב השמים, פתאום נכנס מתנגד והוא ראה שרוקדים… ראשית כל זה חילול השם!!! כמובן, הוא יודע מה זה חילול השם… [בבוז],
וגם זה ממש אפיקורסות… הוא ניגש לרבינו הקדוש החוזה מלובלין ואומר לו: כבר שמעתי הרבה דברים לא טובים עליכם,אבל לא רציתי להאמין בגלל שאסור לשמוע לשון הרע [בלעג...], אסור. אבל עכשיו אני רואה במו עיני שאתם ממש אפיקורוס!!! בליל ראש השנה אתם רוקדים!
רבותי פתחו שערי הלב, האמת היא שהמתנגד הזה כוונתו היתה ממש לשם שמים, החוזה מלובלין אמר לו, יהודי נחמד תיגש אלי קצת יותר קרוב, והחוזה מלובלין שם את ידו הקדושה על העינים של היהודי הזה [המתנגד], פתאום רואה [אותו מתנגד] שכל אחד שרוקד כבר חתום בספר החיים!… אכן הם רוקדים, הנשמה שלהם יודעת שהם כבר חתומים בספר החיים, כמובן הם רוקדים ומלאים שמחה. ואחר כך אומר החוזה מלובלין למתנגד, אתה רואה שם בפינה, יהודי אחד לא רוקד, והחוזה [מלובלין] נותן [שוב] את ידו על עיניו של אותו יהודי [מתנגד הנ"ל], געוולד געוולד געוולד ה' ישמור עלינו, נעבעך הוא לא חתום בספר החיים, לכן הוא לא רוקד. פתאום המתנגד חשב געוולד גם אני לא רציתי לרקוד, געוולד מי יודע מה שחתום עלי. והוא התחיל לבכות ואמר מורי ורבי הקדוש תרחמו עלי, איפה אני??? והחוזה [מלובלין] אומר לו, ובכן מה אתה עומד??? תתחיל לרקוד כבר.
זו תורה עמוקה מיני ים. אדם יכול להחתים את עצמו בספר החיים עם הידים, ואם זה לא הולך אז עם הרגלים. כלומר בראש השנה ויום הכפורים אנו מנסים להכנס לתוך ספר החיים הידים, בשמחת תורה אנו אומרים רבונו של עולם אם חס ושלום לא זכיתי לחתום את שמי עם הידים, אז אני חותם את שמי עם הרגלים. געוולד. "עומדות היו רגלינו".
לחץ לצפייה ישירה בהופעה, לחץ לקישור יישיר לעלון ערוך.
שבת שלום ומבורך!!!
באתר אשירה..
המשרדים שם סגורים ויש לי עכשיו זמן זהב לראות וחבל לי להפסיד..
מישהי יכולה למסר"ש לי?
זו תהייה מצווה גדולה ומשמחת!
תודה צדיקות!
מה זה מתאים לי עכשיו לשמוע שיעור שלה..
אשמח שתשלחו גם לי את הקוד בבקשה.
אבל תזכרו לשלם על כל צפיה שלא יהיה גזל.
חשוב מאוד.
אני למשל רושמת בפלאפון בטיוטה כל פעם שאני צופה ואח''כ משלמת.
תהנו מאוד!
הקוד הוא 2626
שבת שלום ומבורך!
כמו צמח בר קיט- שייטת לוקחתאהבת חינםג'נדסאהבת חינםאייכה! א-ח בע"ה בלנ"דאהבת חינםניצניםאהבת חינםrivka501שלום לכולם.. אני קוראת כאן די הרבה זמן ודי בטוחה שכבר היו שרשורים כאלה,
אך אוי העצלות!
האם יש לכם המלצות על ספרים מסויימים שעוזרים ללמוד על זוגיות, חיי נישואין וכו'?
תודה רבה ושבוע טוב
ורק בשמחות....
בס"ד
התחלת לצאת כבר?
אני ממליצה על הספר "אהבה" של הרב יצחק גינצבורג
רוצה לדעת ולהעמיק... האם זה משהו שכדאי "לרכוש" לפני שמתחילים לצאת או שזה פשוט בא עם הזמן...? [והדייט?]
ו- גברים ממאדים נשים מנוגה!!
אני לא ממליצה על דברים ספציפיים, כי לא קראתי את הפרקים הללו.
ספר נהדר!
מומלץ בחום...
גם בעבודה וגם בדייטים
עכשיו,
אתה יכול למצוא כלה
דתיה גאהאחרונהלא סרוגה.
אבל הוא כנראה לא חרדי..
אז למה בעצם כפה שחורה? מזה אמור להגיד לי?
אני לא אוהבת להגדיר ואני לא 'נגד'.... אבל במבט קדימה לחינוך ילדים וכו'... זה משפיע?.
כתר הרימוןפעמים רבות זה בגלל שככה הוא מהבית - מכירה כמה וכמה כאלה,
והוא פשוט לא ראה צורך להחליף את סוג הכיפה.
כדאי לברר, ואח"כ גם לשאול אותו.
בהצלחה.
זה לא אומר דבר על מה מה שיש מתחת לכיפה.
(לרב קוק עצמו היתה כיפה שחורה ואפילו שטריימל)
בכל מקרה, לפני שהבחורה תכנס לסרטים
ראוי שתשאל אותו בנינוחות וזהו..
כיפה גרידא היא סימן לאמונה בהשם, ולכפיפה אליו.
יותר מזה אני לא יודעת,
מחילה ממך, יש לי מודעות.
ז-ה מבטא את יראת השמים שלו
זה מבטא את הרצון שלו ליראת שמים.
או במילים אחרות- את החברה אליה הוא מנסה להשתייך.
או במילים אחרות- סממן חברתי.
מש"ל.
מצד אחד אתה אומר חד משמעית שהכיפה היא סממן חברתי, לאיזה ציבור הינך משתייך, מצד שני אתה מודה שישנם דתיים עם כיפות שקופות, וחילונים עם כיפה- כלומר הנורמות החברתיות הטשטשו, וזה לא כל כך מוחלט.
עובדה שיש כאלו עם כיפה בגודל של סיר, ואין להם טיפת יראת שמים, ויש כאלו עם כיפה בגול של קלף / עלה, ויראתם פורצת גבולות.
מכאן נשאלת השאלה, מאין לקחת את ההחלטה הגורפת הזו שכיפה אכן מעידה על אורח חייו של הבן אדם?
(עם זאת, במקור כמו שאמרתי הכיפה אכן הייתה לעדות, שיש מי שמעלי, אני מאמין בו. זה הבסיס, אתה בוחר להעמיס עליו עוד, הגם שהעוד הזה לא ממש מסתדר.)
זה לא סותר את הכוונה של המנהג הזה, כשהוא נוסד.
אני אקח לתשומת ליבי יתכן באמת שככה הוא רגיל מהבית...
אז בכלל. (צוחק)
היא מופיעה במשנ"ב בקשר לחובת חבישת כובע בשעת התפילה כלבוש מכובד שמופיעים איתו מול מלך
אבל צריך לזכור שיש הרבה רבים גדולים יר"שים למהדרין שלא הולכים עם כיסוי כפול, גם לא בשעת התפילה
*קומי אורי*חינוך, זה העוצמה והחוזק והיהדות, שהילד סופג בבית.
מקום הלימודים מן הסתם מגדיר את עצמו, לעניות דעתי זו ההשלכה המעשית היחידה שיש ל"חוסר ההגדרה", (את צריכה לזכור שאין בעיה להגדיר, יש בעיה להגדיר במסגרות המצומצמות האלה. הגדרה נפלאה היא "יהודי", מבחינתי היא העוצמתית ביותר, והמחייבת ביותר. ישנם כאלו שלא מגדירים כלל, וזה נורא, כלומר, זה פשוט יהודי נטול זהות)
אני הייתי מבררת אם זו התעקשות על חיצוניות, או שזה פשוט כמו שאמרו כאן, מנהג משפחה, או משהו שולי שכזה.
זו דעתי, שיהא לך בהצלחה!
בעיניך היא מוחלטת וחד גוונית, אזי וודאי שיש שוני בחינוך.
אני חונכתי, והבנתי שהחרדים, או הדת"ל הם לא כה מוחלטים, ויש המון גווני אפור באמצע... הם לא גזע, הם הגדרה שטוטית.
(שאגב לא אומרת דבר וחצי דבר על ההשקקפות ועל דרך החינוך.\)
יכולה להיות משפחה שבחרה לשלוח את ילדיה למוסדות חרדיים, מחוסר ברירה אחרת, ודעותיה הפוליטיות או ההשקפתיות אינן שונות משלך בכהוא זה.
(ולהיפך, כמו כן)
(מאורסים)
רצון מוזר? לגיטימי?
ואיך מלמדים אותו לעשות את זה?
אם את תחזרי אחריו - הוא יחזר אחרייך בכפליים!
בכלל, נראה לי שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני - כי בד"כ זה גורם לאכזבה.
מה שאת מצפה שיעשו לך - תהפכי את זה ותעשי לצד השני!
בדוק ומנוסה..
כי עם חלק מההודעה שלך אני ממש מסכים ועם חלק קצת פחות (מודה - אני הרבה הרבה פחות ממך בתוך העולם הזה של ההיכרויות, אבל יש דברים שלא צריך לצאת כדי לדעת, דברים של טבע העולם ולאו דווקא בהיכרות...)
ברור שההצעה בשורה הראשונה שלך הגיונית וטובה ואכן הרבה פעמים מועילה!!! עם זה אני מסכים לגמרי.
עם השורה השנייה שלך, שבקשר בריא לא כדאי לצפות מהשני כי זה גורם לאכזבה - מזה אני ממש ממש מסתייג, כי לדעתי זה ממש לא נכון. צריך ומותר וזה טבעי ובסדר גמור לצפות לדברים מהצד השני של הקשר - לאו דווקא בקשר של נישואין, גם בקשר חברות וכו'... זה בסדר לצפות אם אתה כמובן גם ריאלי בציפיות (כלומר - לצפות שמחר הוא מעלה אותך למטוס ושניכם טסים לחופשה קסומה בהפתעה בחופים של הוואי - מעבר לזה שזה לא צנוע, זה גם לא ריאלי כל כך ככה בהפתעה, ככה ש...לא לצפות לזה
) - ובנוסף גם לדעת שזה שאתה מצפה למשהו לא אומר שבהכרח הוא יקרה, וגם שאתה צריך לעבוד קשה בשביל גם שתהיה ראוי לזה שזה יקרה, וגם כדי להראות לצד השני שאתה מעוניין בזה.
כן, זה לא בושה להגיד בעדינות ובדרך הנכונה לצד השני את הרצונות שלך, להגיד לו שתשמחי אם יגיד הרבה מילים טובות (חשוב - ל-א להטיח, לא להגיד את זה כאילו ישתמע שהאשמה בו, להפיל את זה עלייך כביכול : "תשמע, אני יודעת שאתה ממש אוהב וממש בסדר, אבל אני יש לי בעייה כזאת שאני ממש ממש אוהבת שמפנקים אותי בהרבה מילים טובות וחיזורים, אני אוהבת ששולחים לי כל יום הודעה עם סמיילי וכו'... אני מאוד אשמח אם תזרום עם המוזרות שלי, ותוסיף יותר ממה שאתה כבר עושה היום - זה יהיה מקסים מצידך, להתחשב במצ'וגעת כמוני..." וכן על זאת הדרך, זה היה רק הצעה... העיקר לא לתת לו הרגשה שהוא הצד הבעייתי, כדי שלא ייעלב וייפגע ואז המצב יהפוך רק לקשה יותר...).
העיקר - תזכרי שבגדול, באמת ככל שאתה ממקסם את מה שאתה יכול לתת בקשר, רואים את זה עלייך ואז גם הצד השני באופן טבעי ינסה "להגיע" לרמה שלך, מתוך "קנאה" טובה, ורצון "להחזיר לך" (הכל במובן החיובי והטוב כמובן).
ב"הצלחה תאיר ציון!!!
שלום 'ותן טל',
תודה על ההערות המחכימות.
אבל תסכימי איתי שאם את אומרת לו 'תשמע, אני ממש אוהבת שמפנקים אותי במילים טובות וחיזורים וששולחים לי כל יום הודעה...' - זה הופך את הקשר לסינטטי. כי הוא פשוט עושה מה שביקשת ממנו.
אם את תעשי את זה לבד - הוא יחקה אותך, ואז זה יבוא ממקום אמיתי, ולא סתם ניסיון 'לסמן וי' לרצונות שלך.
כמו שדניאל כתבה (ה-י-א בת ) אני בן... לא נורא, לא ידעת
דבר שני - לא אמרתי שרק זה. גם וגם. אבל אני לא ממש מסכים שזה הופך את הקשר לסינטטי - הרי בקשר טוב ורציני ואמיתי, בני הזוג יודעים לדבר על הרצונות שלהם, וזה גם לא רע שהם אומרים לשני מה היו רוצים ממנו, בעדינות וכולי - זה טבעי לחלוטין ובסדר גמור. זה בסדר שבן הזוג שומע ממך מה היית רוצה שיעשה, ברמות מסויימות. לא שכל הקשר יתבסס רק על זה, כמובן, אבל מצד שני -פמים רבות ההבדלים בין הבן לבת גדולים מעצם היותם שני מינים שונים כך שלא תמיד כל צד מודע לגמרי לצרכים של השני - ולכן זה בסדר ליידע את הצד השני ( האישה רוצה שהבעל/המאורס יקנה לה יותר תכשיטים, אז היא עושה את זה בדרך ערמומית: "תשמע, יש לי קטע שאני ממש ממש אוהבת דווקא תכשיטי זהב, לא כסף, אז כשאתה קונה לי תכשיטים תזכור לקנות דווקא זהב ולא כסף, טוב?" - ככה לא יצא ממנה שהוא לא קונה לה תכשיטים, אלא "רק" אמרה לו שהיא אוהבת יותר זהב מכסף, ורוצה שכשהוא קונה לה יקנה דווקא זהב - וככה בלאו הכי הבעל מבין שלאשתו יש צורך בתכשיטים, ואני מבטיח לך שכבר בחג הקרוב הוא יגיע אליה עם קופסה קטנה שבתוכה יחכה תכשיט מקסים ונוצץ. מזהב כמובן ).
לסיכום - אין רע בלעשות לפעמים "מה שהצד השני ביקש". אתה בסך הכל מיידע את הצד השני ברכים שלך, והוא כבר לבד מעצמו בגלל שהוא רוצה לעשות לך טוב, יספק את הצרכים האלו...
כל הסוד זה הגישה, הדרך, ואופן הבקשה. זה הכל.
וכמובן, שכמו שכבר אמרתי וגם אתה - גם הדרך של להשפיע כמה שיותר טוב מצד עצמך, ואז הצד השני גם שופע מצידו הוא, גם זאת דרך מעולה...
לק"י
איתה: שיש כאלה שצריכים חיזוקים לקשר, לשמוע שטוב לו איתי, שהוא שמח לראות אותי וכו'.
לא יודעת אם זה לאו דוקא בנות או שיש גם בנים כאלה.
אבל את נשמעת לי נורמלית לגמרי.
מזל טוב!
והגיוני אבל בגבול!!
אני אומר פה משהו מנסיון ולאו דווקא עלייך....
יש פעמים שבנות מצפות שהגבר יעשה ויחזר וכו וכו... אבל הרבה פעמים הם לא עושות כמעט כלום ולא מראות כלום...
אז איך יהיה לנו רצון לחזר ולעשות דברים...
לדעתי האישית אם את טיפה תחזרי אחריו ו/או תפתיעי אותו סיכוי מאוד גדול שהוא ירצה לעשות בשבילך הרבה!!!יותר...
בהצלחה....
זה לא שהוא לא אומר לי שהוא אוהב אותי, נהנה, מחכה וכו'.
הוא אומר!
אבל אני רוצה לראות מעשים, מאמצים, לכך שהוא רוצה אותי...
שהוא יצפור באמצע הלילה ליד הבניין שלך, יטלפן אלייך ויגיד לך 'רדי'?
שהוא יגיע למקום הלימודים שלך באמצע היום כדי להביא לך זר פרחים?
שהוא יקטוף את הירח ויביא לך אותו קשור על חוט?
באמת, תחשבי בהיגיון. אתם לא שחקנים ב'היפים והאמיצים'... מספיק עם הדמיונות.
תאיר ציון(בכל זאת, שלושה ימים!)
אה, וזה שהוא סוחב לי לפעמים את התיק כשקשה לי, זה אחלה!
תִתְמַתְנִי.
חכי לחתונה.
בינתיים תוסיפו התענינות הדדית, תכירו יותר את האישיות אחד של השני. תתכוננו; בקדושה, בטהרה ובשמחה מתונה..
בס''ד
ב"ה הגעתם לשלב שאפשר להיות פתוחים ואני מאמינה שתמצאי את הרגע הנכון להגיד לו את זה.
אל תתפדחי ואל תרגישי שאת דורשת דברים מעל ומעבר
לדעתי הוא יבין אותך ויקשיב לך ולהפך, הוא ירגיש שאת באמת רוצה אותו ושאת רוצה שישקיע בך וזה יתן לו מוטיבציה לדעתי.
אל תשכחי שבנים לא יודעים למה אנחנו מצפות ולפעמים צריך לעזור להם. במיוחד בהתחלה.
ב"הצלחה
ישנו מכתב של הרב קוק ששלח לילדיו (הרב צבי יהודה ואחת מבנותיו) כשהם היו בחול, המכתב הוא כתגובה למכתב ששלחה הבת אל אביה.
המכתב מדבר על הבדלים בין גברים ונשים ומומלץ ללמוד אותו- והוא לא מופיע בשום ספר של הרב(כולל האיגרות) ורק לאנשים מסויימים יש אותו. אני חיפשתי אותו הרבה זמן ולאחרונה מצאתי אותו, אז החלטתי לסרוק ולהעלות אותו לכאן כדי שהכולם יוכלו להפיק ממנו את המרב.
שנה טובה
ושנזכה לרדת פורום אחד למטה
הנה הקובץ בתקווה שהעלאתי אותו כמו שצריך (הדף עצמו לא מודפס טוב וזה המקסימום שהצלחתי לעשות כדי שהוא יהיה הכי קריא שאפשר).
אבל זה לא נראה לי הסגנון שלו
אני אישית ביקשתי את המסמך מאחד הרבנים הגדולים בציבור הדתי לאומי, ואני אישית הייתי אצלו בבית ולקחתי ממנו את הכתב.
עשה לנו שיעורים על הקובץ הזה והוא אכן של הרב הקוק.
אני מכיר את זה מלפני שנים. זה של הרב - ויישר כח למי שזיכנו לראותו במלואו.
אמנם, צריך קצת זהירות בהסקת מסקנות ישירות ומדוייקות הלכה למעשה,
גם כפי שעולה מתוכן המכתב עצמו - וגם כי היו נסיבות ספציפיות לכתיבתו.
אבל בוודאי שבַעיקרון, ניתן ללמוד מזה יסודות חשובים.
בס"ד
בטוח ?
גם לי זה קצת לא היה חלק בסיגנון...
ת"ח ידוע הקריא לי את זה לפני שנים.
והאמת, גם הסיגנון מתאים. זה סיגנון של חלק מהכתבים/איגרות מתקופות מסויימות.
מה גם, שכאן היתה מגמה ספציפית, וגם הסיגנון מותאם לה. וזה גם "בתוך המשפחה" (יש איגרת שהרב כותב לנכדתו אם היא משחקת בכדור שלה.. רואים ש"התאמץ" כדי לכתוב "מולה"..).
נכון שזה לא בדיוק הסיגנון של "אורות", למשל..
