http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t426715
אמנם זה שירשור עתיק....אבל נתקלתי בו וראיתי שהבטחתי לספר את הסוף......וחושבת שאולי זה יכל לחזק פה מי שנמצא במצב דומה...
שמחה לספר לכם שיש סופים טובים! שיש סיכוי לאהבה תמיד!
ב"ה אחרי יותר מ7 חודשים (וגם פרידה כואבת..) נפתחו השערים...כמו שרק ה' יכל לפתוח...
ונשואים כמה חודשים בשמחה ובתודה גדולה גדולה ועמוקה לקב"ה.
מברכת אתכם שתראו בעיניכם חלומות שמתגשמים!
ושתמיד תספרו סיפורים טובים ושמחים מתחילתם ועד סופם! 
אושר תמידיג'נדסבנות,
עד כמה יפריע לכם לצאת עם בחור שנפל באינטרנט בעבר,
והאם אתם מעדיפות שלא יספר לכן על זאת לעולם?
אין לזמן לכתוב באריכות יתר, אך דעו לכם שהתבחבשות בעניין לא מטיבה..
לכולנו יצרים ולכולנו נפילות, העניין כמו שבטח כתבו מעליי (חותמת על זה) זה הנסיונות וההתגברות.
אני לא מתה שישתפו אותי בזה, בטח לא בקשר מתחיל... מה אעשה עם המידע הזה?
אחרי החתונה- יש מה לשתף, וגם במידת מה...
*הערה לא קשורה- יש גבול דק בין מודעות בריאה לעניין (ז"א, שבחורה שתגלה שזה קורה לבעלה לא תרצה להתגרש ר-ק בגלל זה) לבין נבירת יתר בזה....
מכתב ממטפל מנוסה בתחום.
כדאי לקרוא, יש כאן משהו מאד אנושי ונוגע.
יודפת
היא הרימה טלפון וביקשה להפגש בבית מלון ירושלמי טיפוסי ולא בקליניקה.
בדרך כלל אין אני נוהג לעשות כך, אול בקולה היה נשמע תחינה קלה.
אכן קבענו לפי רצונה, היא נתנה לי את הכתובת ואמרה את השעה בלובי של המלון.
זה היה קרוב לקליניקה אז אמרתי בליבי לא נורא ואולי זאת גם מצווה .
כיבדתי את רצונה ואכן הפגישה התקיימה במקום שביקשה.
אכן בשעה היעודה הגעתי למלון
וחייכתי לעצמי על הסיטואציה המוזרה
את פני קבלה היא בכניסה
היא עמדה מולי במלוא הדרה עם מבט שמיימי בעיניים .
היא היתה לבושה צנועה וחסודה,
הושטתי לה את ידי והיא סירבה בחיוך מבויש.
הבנתי כי "היא שומרת נגיעה" וכיבדתי את הימנעותה .
למרות שמבחינתי זאת היתה הושטת יד של נחמדות ולבביות.
ידפת ללא הכנה מראש התחילה לספר את סיפורה .
"דילמת הרוצה אבל לא יכולה".
את הדילמה מכיר אני אבל לא ציפיתי שהבחורה שכך לבושה תשתמש בה בצורה כ"כ חופשית .
אני כבר בת 35 ואני רווקה .
ואני עדיין שומרת נגיעה .
אני שומרת נגיעה עד כדי כך שאני נרתעת ממגע.
אני יוצאת עם בחור כבר כחודש ימים, זה באוויר אני רוצה לנשק אותו ונראה לי שהוא גם אבל אני לא מסוגלת, אני לא יכולה.
ראש האולפנה יושב לי על הכתף ואומר לי אסור.
אני לא משוגעת אני יודעת שמותר, אני יודעת שאני רוצה אבל ....
אבל אני נרתעת והבחור לא מבין מהעובר עליי.
הוא מאוד מתחשב ומקסים ולא לוחץ בכלל
אבל עד מתי אני אנהג כך.
אני לא רוצה להתחתן ישר בגלל שאי לא מסוגלת לעמוד בפיתויי, אבל לשבור את המוסכמה אתה יודע אני לא יכולה .
אני רוצה אבל לא יכולה .
אני חייבת להתפטר מזה אחרת לא יהיה אף בחור שיוכל להחזיק איתי מעמד ואני לא בת 18.
אני בכלל לא יודעת מה עושים כשבחור מנסה לתת לי יד, נשיקה, שהוא מחייך אליי אני מסמיקה .
הדבר היחיד שאני יודעת זה להרתע אחורה בבעתה.
ידפת דיברה ואני הייתי נפעם מהכנות שלה.
היא לקחה את האמת שלה ולא הסתירה היא הניחה אותה על השולחן והתמודדה עם הבעיה .
הבעיה רווחת בציבור הדתי ( אבל לא רק שם ) וא"א להימנע מלדון בו בצורה גלויה .
שמירת נגיעה הוא מונח המתאר את שמירת איסור נגיעה, הקיים בהלכה היהודית וכל כוונתו הינה מגע תאוותני בין גבר לאישה האסורה עליו באיסור עריות.
לדעת הרמב"ם מקורו של איסור זה הוא בפסוק המובא בספר ויקרא: "איש איש אל כל שאר בשרו, לא תקרבו לגלות ערוה, אני ה'" (ויקרא יח, ו). הרמב"ן חלק על הרמב"ם וסובר שאיסור "לא תקרבו" מדבר על קיום יחסים מיניים ממש, ולכן איסור נגיעה אינו כלול בו, אלא הוא איסור דרבנן שתקנו חז"ל לפי פירוש זה האיסור נועד למנוע את הביאה האסורה.
עד כאן ההסבר ההילכתי אולם לא זה מקומי, אין לי סמכות של פוסק הלכה וקטונתי מלהכנס למקום זה , מגיע אני מעולם הטיפול הרגשי וכאן הוא המקום שלי, אולם זה ההסבר שידפת קבלה ממני .
ואל לי להיכנס למקומם של פוסקי ההלכה על מנת לקבוע סייגים או הגדרות .
אולם ידפת דיברה מהלב, יש לה צרכים, היא רוצה חום ואהבה, היא רוצה חיבוק, היא רוצה הגנה, היא רוצה את הביטחון של הזוגיות
זה הצורך שלה. היא "קברה" אותו שנים רבות, היא מנעה אותו מעצמה.
לא היה לה צורך להתמודד עימו כי לא היתה לה זוגיות אמיתית. דייט פה,דייט שם .
אבל לכדי קרבה ואינטימיות היא בחיים לא הגיעה.
היא אפילו חששה שהיא לא יודעת מזה קרבה, מה המשמעות, איך עושים מה.
היא אמרה בנבוכות מה.
רק מלראות סרטים עם נשיקה היא היתה מסמיקה אז לחשוב עליה ועל בחיר ליבה באותה סיטואציה.
"יודפת" סבלה מטראומת "הרוצה אבל לא יכולה",
לידפת היו צרכים רצונות, מאווים, כמיהה. היא רצתה אולם היה בתוכה קול אשר החניק את הצורך הזה ומנע אותו ממנה ( חללה וחס אין אני בא לעודד מגע ללא אבחנה או ללא רגש שכל מטרתו תאוות בשרים, גם לתאווה זאת יש השלכות קשות מנשוא עלינו כבני אדם, ועל כך אולי אכתוב בהמשך )
אני מאוד רגישה מבולבלת, מצד אחד אני מאוד זקוקה לחום ואהבה ומצד שני אני לא חושבת שאני יודעת מה הכוונה. אף פעם לא הייתי בסיטואציה הנכונה. אני לא חושבת שאני יודעת את משמעות המילה אהבה, עד היום יצאתי רק בשביל חתונה זאת היתה המטרה.
שום דבר מעבר לחתונה לא היה שם.
נכון שהיו גברים שהתגעגעתי לראות אותם אולם לא מעבר לכך, את המונח פרפרים בבטן אני לא מכירה .
יש בי סוג של תסכול, אני מרגישה עם סוג של נכות.
הכיצד אטמתי את הצורך הטבעי הזה במגע .
הכיצד אני לא צריכה אותו?
או שאולי אני צריכה רק לא מודעת אליו.
אני כבר לא יכולה אני רוצה חיבוק אני רוצה נשיקה .
אבל אסור כי ככה לימדו אותי באולפנה .
חשתי כלפי ידפת צביטה קלה בלב.
הצלחתי להרגיש את התסכול בקולה .
ואת הכמיהה שלה למשהו שלא נמצא.
היא ניסתה אבל לא הצליחה.
התהליך עם ידפת כלל שני כיוונים
האחד בחינת האמונה .
עד כמה ידפת שלמה על הדרך שבה בחרה, התפלספנו הלכתית ובדקנו מחקרים, היא אמרה בעד ואני נגד. היא ניסתה לצודד ואני הראתי אחרת.
בשורה התחתונה הגענו למסקנה שזאת הדרך בה היא רוצה ועימה היא שלמה.
אז את המשוכה הראשונה עברנו בדרך למימוש הכמיהה .
פחד ממשהו יוצר ממנו רתיעה ולכן על מנת להתגבר על הרתיעה יש להתמודד מול הפחד ואיך מתמודדים עימו?
בידע, כאשר אין בורות אז אין חשש, ולכן שלחתי את ידפת ללמוד על נושא המגע,
מה מהותו מה מטרתו, ציידתי אותה במיטב הספרים שהיו אצלי בארון בקליניקה בנושא מגע,ספרי אקדמיה ובספרי הלכה.
מחקרים מדעיים וספרות נשים.
על מנת שתוכל לקבל קשת שלמה של נתונים אודות הנושא.
לאחר שלב זה היה עלינו ללמוד, לקבל את הדברים להבין שיש צורך להוציא להם את העוקץ ולהבין שהם לא נושכים, לראות במגע לא משהו טמא ומלוכלך, לראות בו משהו חשוב ונעים.
מגע הוא סוג של הנאה .
התמכרות, משהו שיוצר ובונה ולא משהו שהורס ( נכון שמגע לא מווסת יכול ליצור הרס) אולם המטרה היתה לדעת, לתת לידפת את הכלים לווסת ולדעת מתי הדבר נכון עבורה .
מה החשיבות של מגע בזוגיות ובנישואין בפרט.
מה החשיבות במגע עם ילדים והעברת תחושות המגע הלאה
מה חשיבות המגע ליד הילדים מה הם לומדים מכך, איזה כלים הם יקחו הלאה לזוגיות שלהם .
אחד מהדברים שנעלמים בזוגיות ארוכת טווח הינה חושניות והמגע ואותו חשוב לשמר ביומיום.
עוד דרך ארוכה לפנינו אולם כעת לפחות ידפת שלמה עם עצמה.
היא התחילה לקבל את הדרך שבה בחרה, היא למדה להתמודד עם ההרגשה .
וכעת כל שנותר הוא להניע תהליך על מנת לצלוח את השלב טרום חתונה.
ולהביא אותה לכדי מימוש הידע אותו צברה , כעת מגיעה היא עם תובנות וכלים על מנת להתמודד עם הדבר שממנו כ"כ חששה .
כעת תוכל לעשות היא הצעד הראשון גם אם טיפה בחשש עם בטחון עצמי והשלמה.
אני מרגישה בתוך מנהרה שהאור בה לא היה טיבעי ונכון,
הלכתי כל הדרך לאורה של תאורה שאינה אור השמש,
אני רוצה לצאת החוצה אל אור השמש, אני מקווה כי אני עולה במדרגות אל האור האמיתי.
אני רוצה שהוא יאיר את עיני ואת ליבי...
שלכם,
אראל הנדלר
טיפול זוגי, טיפול משפחתי, גישור, מאמן אישי בכיר, מנחה קבוצות
ליצירת מציאות חדשה בחיים הן לעצמך והן לסביבה .
להצלחה במע' יחסים, מציאת זוגיות, הסכמי גישור בתהליכי פירוד, טיפול בבעיות משפחתיות .
שלא מייצגת כלום!
שמעת, שורש? כלום!
נכון, לא קראתי הכל כי אני לא מבזבזת זמן על 'הוכחות' ממטומטמות שכאלה. (קיצוניות, אמרנו?
)
אבל כן, הוא לא הכי ירא שמיים. והוא גם מתנסח בצורה מאד לא בהירה - בניגוד לנראה מהצד.
זה כבר ידוע כיום אני חושבת, הבעיה שמרוב שאומרים לבנות "אסור אסור אסור" הן מגיעות למצב מאד מבולבל שמצד אחד יש צורך, אבל מצד שני האסור יושב להם חזק מידי במח שגם כשכבר מותר הן לא מסוגלות וזה אפילו מחריד ומזעזע אותם (מה שנוגד לגמרי את האינסטינקט הגופני)
לפי מה ששמעתי מחברות, בדר"כ המדריכת כלות מצליחה לגבור מעל זה. אבל זה נכון שצריך לעדן את האסור הזה בהסברים ולא לשלול את הצורך בצורה חזקה כ"כ.
שורש אם נורא חשוב לך, תן למישהי לפרסם את זה בפורום בנות... נראלי יותר רלוונטי.
צריך לזכור!!!!!!!!!!!
היא לא מייצגת אף אחד אף דרך ואף שיטה.
גם אם כתוב שם איזהוא רמז לחינוך מסוים- תתעלמו.
סיפור מעניין ותו לא.
ברגע זה אטמת וחסמת כל מי שכן מרגישה ככה.
את עונה בכ"כ חוסר רגישות.
ההרגשה הזו, הפחד הזה, קיים. אם אצלך לא ואם לא נתקלת בו זה לא אומר שאת יכולה לבטל אותו כך בהנף יד.
את צריכה להבין שאת לא יחידה כאן בעולם ואין עוד מלבדך, יש עוד אנשים שונים עם רגשות שונים שהם לא פייגליניזית.
אני לא מדברת על מתן לגיטימציה למגע לפני החתונה, אבל א"א להתחתן בלי לרצון למגע.
שבת שלום.
שהמכתב הזה הוא אמיתי וכנה...
דברי קצת עם שורש ותביני
לגבי השורה האחרונה שלך- ברור שזה נכון, מישהו אמר אחרת?
זה מכתב אולי מאוד מרגש, ואלי אפילו מזיל דמעות.
צריך לזכור. חובה.
זה סיפור אישי ופרטי, ואם שורש, או המאמן שם- מתיימרים להביא ייצוג של מישהו, או משהו- צריך לזכור, שזה שיגעון וחולי נפש. לא יותר מזה. אין להאשים אף אחד, וודאי לא את החינוך הדתי שקיבלה... (היא יכולה הלאשים רק את עצמה, שלא הלכה לטיפול בגיל חמש עשרה, או שלא דבירה עם אבא שלה על ההלכה בגיל הזה, ראש בקיר, זהו זה.)
הוא מייצג מציאות.
ואת פשוט מבטלת את המציאות הזו שהיא לא קיימת ואין לה מקום.
את יודעת מה את עושה למישי שכן מרגישה ככה וקוראת את זה ואומרת וואי זה ממש מה שאני מרגישה, אולי מצאתי פתרון.
ולפתע היא קוראת את ההודעות המזלזלות האלה שלך?
זה לא שיגעון ולא חולי נפש. זה פחד שהתפתח לחרדה או כל דבר אחר.
לא הולכים לגהה על דבר כזה.
(תפתחי ראש גם לשונים כאן בעולם, כאלה שלא עם אותו פס ייצור כמו שלך)
קצת (הרבה) רגישות לא תזיק.
וזה לא משנה שזה סיפור אישי ופרטי, לכל אחד יש סיפור אישי ופרטי ולפעמים יש סיפורים אישיים פרטיים דומים.
ולא תמיד צריך לחפש אשמים, רוב הפעמים זה לא עוזר ולא רלוונטי.
וואי ממש לא הבנתם מה רציתי לאמר ואני מאשימה את עצמי שלא הסברתי מספיק...
/וזה קורה לי לאחרונה הרבה, באשמת ה'צורך' להכנס לפורום, ובמקביל להקליד מאמרים ועבודות, זה פשוט לא הגיוני, אני רואה את התוצאות, חוסר הבנה, בגלל חוסר הסברה בגלל חוסר בזמן/
תראי, בגלל שבאמת אין לי זמן אני אנסה לענות לנקודה עצמה.
בתחילה באמת לא קראתי את כולו, מטעמים אישיים, שורש יודע למה, תוכלי לשאול אותו,(טוב בקצרה- דיברנו על הנושא הזה ובדיוק חמש דקות אחכ הוא העלה את זה:-/)
זה לא כל כך תמים כמו שזה נראה, וזה עלול לייצר קונוטציות מאוד מאוד מאוד שליליות אצל כולם.
'החינוך, והחינוך והחינוך, וראש האולפנא והסגירות שמובילה לחולי נפש הזה'....
הכל שטויות חברה. הכל. היא נטו משוגעת, ונטו בגלל זה היא הגיעה לחולי נפש ולחרדות הלא נורמאליות האלה, וזה לא קשור במאומה לחינוך שלה, ולאולפנה ולרב שלה ולסגירות שהיא חונכה בה אולי וכולי.
רק להבהיר.
רק טיפה הסתכלות של שורש על הענין: "אם היא הייתה נוגעת בגיל 15 בגבר- היום היא לא הייתה כך..."
אולי זה נכון- לנקודה הזאת ספציפית,אבל הייתה לה חרדה אחרת, אולי נראה יותר, (אם משהו יכול להיות נורא יותר
מזה:-/) אולי... משיכה חזקה מידי ואי אלו צרות אחרות...
כתבתם, את ומקרוני דברים יפים- אך לא קשורי םאלי... כי אני כתבתי נטו נגד הבחורה הזו, שהיא הזויה בגלל עצמה, והחרדות שהיא עצמה בלבד פיתחה- ולא אף אחד אחר. זהו.
נא כתבו אם הובנתי מספיק.
את מה שדיברת עם שורש באישי תשאירי באישי ואל תזרקי לכאן כל מני סיסמאות מהש"א שלכם.
או שתכתבי כאן את כל הלך הש"א שלכם.
זה לא משנה מה הגורם, החינוך או היא עצמה שחסמה את עצמה.
יש מצב נתון, לבחורה יש חרדה ממגע.
אני מכירה אישית סיפור של בחורה דתית נורמאלית לחלוטין ויראת שמיים ורוצה להקים בית, ויש לה רתיעה ממגע שיוצרת לה מעין מחסום.
אז לקרוא לה דבילית??
אין כאן דיון אם לשמור נגיעה או לא.
וגם הודעה כזו שהיא לבחורה מאוד ספציפית יכולה לפגוע באחת שמזדהה עם הקושי שלה ולאטום ולסגור אותה יותר.
אז בבקשה תפסיקי עם זה.
\שימי לב, אני עונה ענינית\ עשי זאת גם.\
מה זו הרתיעה הזו, שאת מדברת בה?
רתיעה פסיכולוגית שבהחלט נוצרה בגלל דביליזם(;)
או רתיעה- בגלל ההלכה- אני לא נוגעת בבנים, כי אסור. - זו רתיעה? אם יש לחברה שלך "רתיעה" כזו- אז הנה לך, שזו לא רתיעה, זה מצב מובן מאיליו ולגיטימי לבחורה שומרת מצוות.
לגבי 2 השורות האחרונות שלך- להיפך, אם את נותת תחושה שזו לא בעיה פסיכולוגית, אלא דתית-
את היא זו ש"אוטמת אותה יותר"..
אם תתני לה הרגשה שזו בעיה פסיכולוגית נטו, שניתן לפותרה- (לא כמו בעיה דתית, שהיא יותר מסובכת.)- דווקא תתני לה מין עידוד לפנות לטיפול.
ואני יכולה לחתום כאן:
אז בבקשה תפסיקי עם זה.
אבל נוותר על זה
אז בבקשה תפסיקי עם זה
רתיעה פסיכולוגית לא נוצרת בגלל דביליזם.
זו הנקודה.
ואני לא אמרתי שזו בעייה דתית ח"ו. ברור מאליו שהיא פסיכולוגית.
אבל ההשתלחות הזו "דבילית" ללא אומר ודברים פשוט נוראית.
לכל אדם יש בעיות, אין אחד כזה שהוא בלי בעיות. ואם זו לא הבעיה שלך (ב"ה) את לא יכולה להגיד לו "וואי איך יש לך ת'בעיה הזו? י'דביל" זה לא עובד ככה!!
צריך להבין שלכל אחד יש את הבעיות שלו וגם ככה קשה לו איתן. אז לקרוא לו דביל לא משפר את המצב.
רגישות זו מילת המפתח.
שהיא חשבה שזה אסור...
לא הסברתי את עצמי מספיק, אולי כי הרשתי שאני מדברת אל שורש...והוא יודע על מה אני מדברת.
התוגבה שלך כנראה צריכה להישלח אל אותה חולת נפש שבמכתב- כי היא זו שחושבת שמגע הוא אסון, היא זו שחשבה כך לפחות.
אני לא חושבת כך ולעולם לא.
וזה אכן אסור.
אנשים, לפחות תקראו לפני שאתם מגיבים.
אני הבנתי- שמדובר על נגיעה כללית, כמו זו- שבנישואין- אצל הברנשית הנ"ל- לא תוכל להתקיים.
(איזה כיף לקבל כאלה מחמאות ביום בהיר אחד)
מישהו אמר שאפשר להתחתן בלי רצון למגע?
מישהו אמר שאין לי רצון למגע? (אצלי רצון למגע מתבטא ברצון לבעל, הבהרה משמעותית.)
אבל מותק, (אני מחזירה מחמאות, שלא תחשבי;) יש הלכה.
וההלכה- אם היא ברורה לך, ואת בטוחה בה- לא יוצרת לא פחד, לא חרדה, ולא אי אלו הרגשות כמו שהוצג לעיל.
היא הייתה כבולה- וחולה. זה הכל. והיא אכן הייתה צריכה טיפול פסיכולוגי, בלי קשר קטנטן להלכה.
היא עיוותה את היהדות, ואת המקום שהיא נותת לנגיעה- ובגלל איסור הנגיעה- היא הפכה את עצמה לרווקת עולם... פלוס שגעונות ותסביכים...
-זה לא זלזול, תקראי את תגובותי מטה- תביני על מה אני מדברת, אולי לא הסבתרי עצמי מספיק בתגובה שקראת)
אבל הבעיה של הבחורה לא באמת קשורה להלכה, עד כמה שהוא מנסה להציג זאת כך.
זה נכון שישנה בעיתיות במקומות מסוימים עם החינוך לצניעות,
ולא תמיד מחנכים בצורה נכונה.
אבל מהתיאור ההזוי הזה אני בטוחה שיש לה עוד כמה בעיות בחיים, שהיא לא קיבלה מגע אוהב בתור ילדה,
שמן הסתם כשהיא פוגשת חברה היא גם לא נותנת חיבוק/נשיקה,
שהיא מדחיקה עוד כמה דברים חוץ מזה.
עצם זה שהיא הלכה למטפל שהוא לא ירא שמים בעניין כזה, זה כבר מראה משהו
(ויש מטפלים כאלו יראי שמים, צריך לשאול במקומות הנכונים)
לתת יד/נשיקה לבחור שהיא יוצאת איתו- זה אכן אסור.
לתת יד ללחיצה למטפל- זה אכן אסור.
לפי היהדות יש המון מקום למגע בין איש לאישה- כאשר זה נעשה בטהרה.
ואני חושבת, שאו שהיא לא למדה בצורה נכונה, או שבכל מקומות הלימוד שלה כולל הבית היתה בעיה בחינוך הזה,
או שפשוט יש לה משהו נגד היהדות.
את זה שיש למטפל- זה פשיטא.
אותי המכתב הזה לא ריגש, ולא, אני לא מרחמת עליה.
מי שבאמת נקלעת לכזו בעיה ורוצה לקבל תשובה שתואמת את היהדות-
ושוב, יש לכך תשובות ביהדות היראת- שמים,
הולכת לחפש עזרה במחוזות אחרים מאלו.
אגב- הרבה מחברותיי יצאו תמיד למטרת חתונה בלבד- וכשהן פגשו את בן זוגן-
הן רצו במגע הזה, ככה שאין קשר בין הדברים...
אבל אין לי כוח להסביר..
אולי מאוחר יותר..
והאמת חשבתי שזה לקוח מהספר של ד"ר יורם יובל מה זאת אהבה..
יש לה הרבה בעיות..
פייגליניזיתגם אני לא הבנתי את הקטע שלו כאן...
בפרוטרוט...;)
כי הוא מנותק ממציאויות. לא מוכן לקבל דברים.
לצערי כמה שנים לא שמרתי נגיעה אז לא נכנסתי לתסביך כזה, אבל הייתי במדרשה הכי נורמאלית שיש השנה. לא של חוזרות בתשובה, בנות ממרכז הארץ שלמדו באולפנות הכי ידועות! ונכון שלא כולן, אבל לא אחת ולא שתיים נרתעו ברמה שחשבו שהם לא מסוגלות לעשות את זה בכלל - בגלל החינוך שהן גדלו עליו!
זה לא משנה אם המקרה אמיתי או לא, זה לא משנה אם הנוסח מדוייק, או אם זאת הדרך הכי טובה. זה משנה שיש מקרים כאלו שקיימים ואם יש אפילו אחת כאן בפורום שמזדהה וקוראת את התגובות החסרות אמפתיה שלכם... פשוט שללתם אותה.
ואתם יודעים מה הכי מציק לי? שמי שמגיב כאן מגיב מתוך מקום כ"כ מתנשא וצדיק. הוא ירא שמיים! הוא בסדר! כל מי שלא יכול לקפוץ לאלף עזאזל מצידו... תסלחו לי, זאת לא יראת שמיים. לכו תלמדו תורה קצת, תתחברו לעם שלכם.
בעזהי"ת.
קראתי עכשיו את ההודעה שלך. אחרי שהגבתי בעצמי.
ואני מסכימה איתך בגדול, אבל אני עדיין חושבת את מה שכתבתי...
ואוף, אני כבר אכתוב לך באישי את ההמשך. באמת שלא שייך כאן..
"כמה שנים לא שמרתי נגיעה אז לא נכנסתי לתסביך כזה,"
מאז ומעולם שמרתי נגיעה, ולא נכנסתי לתסביך הזה, מעולם ולעולם.
ואין לי קרניים.
בעזהי"ת.
אבל בהחלט עברתי תהליך עם עצמי כדי לברר את הנושא.
כל אחד ואחת מוזמן, אם לא לומר חייב לערוך את הבירור הזה לעצמו כדי להגיע מוכן ושלם לחתונה ולקשר פיזי.
תראו, מישהי כאן כתבה (לא מדויק) שמה שהבחורה ההיא עברה- זה היה תסביך ותהליך ובעיה בנפש, זו לא הייתה בעיה בהלכה,או משהו כזה.
אם ההלכה ברורה- לך- יופי. את גם יכולה לקרוא בנושא ממבט יהודי, והסתכלות רבנית כלשהי, אולי גם הלכתית, (רגשית)
אבל אם הכל ברור לך, ואין לך ספקות, כולל זה שאת בטוחה בעצמך ובמה שאת פועלת- אין לך לא בעיה ולא תסביך ולא כלום (במידה ואת לא חולת נפש כמובן;)
הבחורה ההיא- יש לה בעיה, והבעיה הזו מסתכמת רק בה ובעצמה, ולא בהלכה ולא ביהדות ולא בהשקפה ולא באיסורים והיתרים ושמירת נגיעה ולא שמירת נגיעה, זו בחורה שכבלה את עצמה, שזה הדבר הכי נורא שיש, כי המהות שלה זה חירות, ואם היא לא כזו- תראי לאן זה מוביל, היא הייתה כבולה, ולא חופשיה, כל חייה- באשמת מי? עצמה, בלבד. פסיכולוגית לגמרי, ולא הלכתית. צריך לחדד את זה חזק.
בעזהי"ת.
[אוי אני מרגישה רע שאני צריכה לתת להלכה "ציונים".. שויין.]
בכל אופן, הבעיה פה היא במפגש של נפש הבחורה המדוברת וההלכה. לפעמים הנפש לא מצליחה להכיל את הטוב הזה, ולפעמים אנחנו מוטים בגלל דעות קדומות או בגלל נורמות חיצוניות שסיגלנו לעצמנו כחברה וכפרטים, וזה מונע מאיתנו לראות את הטוב והאמת בצורה הנכונה ביותר.
הבעיה שמיוצגת בהודעה הראשית היא לא רק פרטית של אותה בחורה, אלא גם של ציבור רחב של בנות דתיות שהחינוך המיני שלהם שואף לאפס (מהצד של המינוס).
וזה קיים, וזה גרוע, ואכן גורם לתסביכים!
וטוב לקבול על זה, ולקרוא לילד בשמו, וכך בע"ה כשנבוא להיות מחנכים/הורים נדע איך להתייחס לדברים בצורה הנכונה ובטיימינג הטוב.
מקווה שהובנתי.
ב"הצלחה לכולנו
1- בת כמה את? יש הבדל גדול בין התחושה בנושא הזה כשאת בת 20, 30 או 40 (וגם אני שומרת נגיעה)
2- תסביכים תופסים כל אדם באופן שונה בתכלית. העובדה שאת שמרת ולך זה לא קרה לא מעידה הרבה, כמו גם המקרה ההפוך.
23.
(אגב, יש כאן שהופכים את השמירת נגיעה- שזה משהו כל כך בסיסי ביהדות- למין בועה סקטוריאלית הזויה... זה דבר בסיסי, וזה לא נותן שום תסביכים בנפש, תאמיני לי... אגב- יש לי מכר, בן 40 + רווק- שומר נגיעה, ואין לו שום תסביכים ושום בתיח. שוב- זו בעיה פסיכולוגית שלה- עצמה- בלבד.
לגבי נקודה 2- זהו, שאת מעידה שזה תסביכים...
אבל כותבת שזה יכול לקרות לכל אחד, ואני מסכימה איתך, אבל שימי לב, זה כמו שיכול לקרות לכל אחד שגעון כלשהו או מחלה נפשית פתאומית, או כל דבר אחר...
כלומר- מהם הסיכויים?
קראי את תגובתי אחת מעליך, ותראי מהו הענין שאותו רציתי לחדד.
וגם- מה זה תסביך בעינייך? כי יש לא מעט סוגים.
אני לא חושבת שבהכרח לכל אחד מאיתנו ששומר נגיעה יהיה תסביך בנושא בשלב כזה או אחר,
אבל אני בהחלט חושבת שזה שונה מהתפרצות של מחלת נפש.
הקב"ה ברא אותנו עם יצרים, ועם צורך בחום ואהבה- גם פיזיים, שאמורים להתממש במסגרת זוגית, וזה האידיאל, ולכן גם יש בנו את הצרכים האלו.
המציאות שבה יש רווקות מאוחרת היא מציאות מאוד מורכבת להתמודדות, שיכולה בשלב מסויים להוביל לכך שסביב הנושא הזה יש 'אישיו' מסויים שדורש התייחסות ומודעות, ככל שהוא קיים.
(לא אמרתי שהפתרון הוא לגעת)
הבחורה ההיא מהמכתב- הייתה בעלת חולי נפש, לא תסביך ושום בתיח, ואם את קוראת לזה תסביך- אז אחלה, אבל התסביך הזה הוא נדיר,
ושוב- אין משמעות ליצירת תסביכים כאלה אצל בריאים בנפשם- במסווה "קושי בהבנת ההלכה וקבלתה"-
או יותר חמור- "קושי במימוש ההלכה, או יותר- 'אם אני שומרת נגיעה- אז... זה יכול ליצור תיסבוכים...'"...אבסורד.
הובן?
בעזהי"ת.
ובעיה חמורה!!! טוב שהיא הלכה לטיפול.
בנאדם עם חולי נפשי יוציא אותו בכל תחום בחיים, וכן, גם בתחום הדתי.
מי שיש לו OCD יהיה לו את זה בהרבה תחומים.
מי שלחוץ על מצוות ולא סגור על עצמו אם עשה/לא עשה (באופן כרוני) ואם עשה טוב או לא מספיק, אין ספק שיש לו בעיה נפשית המצריכה טיפול, והביטוי של זה היה יכול להגיע גם בתחום הלימודי, לדוגמא. "למדתי את הקטע הזה או לא?", "פתרתי את כל התרגילים להגשה?", ברמות אובססיביות כמובן.
אגב, כולנו חולים ברמה כזאת או אחרת, אל תיבהלו אם זה נראה לכם שגם אתם בעלי OCD..
כל עוד זה לא מפריע לתפקוד היום-יומי- זה בסדר.
שלום אני בת 18 ובחיים לא כתבתי פה אבל יש לי שאלה
יש לי חבר. אני אוהבת אותו מאוד, אנחנו דוסים. ובעז"ה זה יגיע לחתונה, בלי נדר בזמן הקרוב.
בזמן האחרון יש לי מלא חצ'קונים. חברה שלי אמרה שזה בגלל שאני מאוהבת.
יש לזה בסיס?? למה זה קשרור אחד לשני??? כאילו, אני באמת מאוהבת, ובאמת יש לי חצ'קונים, אבל מה הקשר????
גם לכם זה קורה?
ואני רצינית מאוד.
חוצמיזה שלא כלכך נעים לבוא להפגש איתו כשאני כולי ככה אבל זה פרט שולי
תודה
תרופה וסתמי ת'פה.
סתם. זה ממש בצחוק...
מה הקשר? אזקודם כל, זה שהוא "חבר" שלך ואת "דוסית" לא מי יודע מה מסתדר לי. ואת גם בת שמונה עשרה, תירגעי.
מאוהבת? תתחתני. לא מאוהבת? תשברי.
אני כל כך לא מבינה את זה. מישהי אמרה לי שזו תרבות חדשה שמחלחלת לציבור הדתי לאומי, ה"חבר" הזה, אני לא רוצה להאמין לה... פליז...;)
כלומר...זה קצת דבילי, את דוסית, אבל את לא נפגשת למטרת נישואין- (אולי כן, את, כעת לא יודעת) את נפגשת למטרת "חבר"...
לא מסתדר לי.
אבל (שנית) תהני לך עם החצ'קונים, כלומר- לכי לרופא
הללישלפותחת השרשור- קודם כל ב"ה, שיהיה בשמחה ובמזל טוב!!
האמת,
שאני לא מאוד מבינה בחצ'קונים, ואני לא בטוחה שזה קשור להיותך מאוהבת-
כי הרבה מחברותיי שהיו מאוהבות היו בלי חצ'קונים
פשוט תלכי לרופא, שייתן לך משו לזה אם זה מאוד מפריע לך.
ובד"כ זה עובר בגיל כלשהו...
ולא נורא שהוא רואה אותך עם חצ'קונים, זה לא באמת כזה נורא כמו שזה מרגיש
רק רציתי להגיד שהחיים הם לא! שחור לבן...
חבר לא חבר- את לא חווית התאהבות וכנראה בגלל ז את מדברת ככה.
כל מי שדיבר ככה שהתאהב פתאום שינה את דעותיו...
אני הייתי מדברת על הושא בצורה קצת פחות חותכת.
השיטה ולא נגדה ספציפית,
על ה'קטע' הזה, שאת יוכלה להיות דוסית, ואת גם יכולה לחוות התאהבות...
נכון, זה לא שחור לבן, וזה מורכב, אבל בשום פנים ואופן לא לתת לגיטימציה לכך.
בגלל שאריק חרבי כתב שזה קשור לתזונה-
אז שוקולד עושה חצ'קונים.
וכשמאוהבים אוכלים שוקולד מלא פעמים,
אז תשימי לב לזה אולי
ואולי הריגוש שיש בקשר מגביר את הפרשת ההורמונים.
תיאוריה שלי בלבד, אני לא יודע אם זה באמת יכול להיות. צריך לבדוק
ולא לזלזל כך בבן אדם.
להשתמש בסמיילים!!!
אחרת, נפרש אותך באיזה אופן שנבחר
מתישהו השרשור ירד לתהום.
חוצמיזה-
אם מישו חושב שאתה כותב משו מטומטם
כשאתה חושב שלא?
מה תגיד על זה?
ולך, את החמודה 
אל תילחצי, אם זה צץ לך רק עכשיו ולא היה לך ככה קודם אז כמו שזה בא ככה זה יעלם.
בע"ה. מקסימום אפשר לטשטש קצת עם מעט מייק-אפ.
בהצלחה לכם מתוקה! אמרת שזה ממש לכיוון חתונה אז שנזכה לשמוע בשורות טובות (:
זה היה בצחוק
לגבי המשך התגובה- את מוזמנת לקרוא בנעימו (;) בשרשור הנעול, בהודעה הפותחת ובהודעה הנועלת
הרבה סובלים מחצ'קונים בעיקר בגיל ההתבגרות..אז יכול להיות שזה נובע מכך ,הורמונים וכו'..לא נראה לי שזה
קשור להתאהבות ,אולי מלחץ כתוצאה מזה שיש לך חבר או מהבגרויות או מסיבות שונות..
תלכי לרופא עור אולי הוא יוכל לעזור עם כדורים\משחה.
הכל יעבור בעז"ה אל דאגה..
ממליצה להתעלם.
אני חושבת שבפורום איפור וטיפוח אולי תקבלי מענה יותר רלוונטי, בכל מקרה לפי הידוע לי הרגש היחידי שיכול להשפיע על חצ'קונים (וגם די בכללי האמת) זה לחץ. הדבר היחיד חוץ מיזה שאני יכולה לקשר זה שאולי את משתמשת עכשיו ביותר תכשירים קוסמטים, ותכשיר שלא טוב לך יכול להוציא. בין כך ובין כך הכי טוב זה ללכת לרופאת עור. בהצלחה מתוקה, מזל טוב!!
או שאפפעם לא הייתי מאוהבת אז אני לא מכירה את התופעה
מכל מקום זה גם עניין של תורשה ותזונה!
1. היכרות עם המועמד.
2. היכרות עם המועמדת.
3. "חוש" לזיהוי התאמות.
גם אם חברך חסר ברכיב 3, יש לו יתרון גדול ברכיב 1. קח את זה בחשבון.
אישית, אני מחזיק הרבה יותר משידוכים של חברים מאשר שדכניות. והתוצאות מדברות בעד עצמן. אולי פשוט יש לי חוש להתיידד עם החברים הנכונים..
אם נשמע לי טוב- הולכת על זה...
תילהאותך הוא מכיר טוב..תבדוק שגם אותה, ואז.. למה לא?
מי אמר שאתה לא תהיה ההצלחה הראשונה שלו?
לא תמיד זה באמת כך, בדרך כלל כן.
במיוחד אם הוא מכיר אישית את הבחורה.
אבל בכללי,למה לא?
יצאתי עם מישהי ולא התאמנו,למה שאני לא ינסה להציע לה חבר שנראה לי
סביר מאוד שהם מתאימים?
אם נראה לך שיש לו טביעת עין טובה, אז למה לא?
ואם לא- הייתי מבררת ומחליטה לפי נתונים אובייקטיביים.
וגג- אחרי פעם-פעמיים-שלוש של הצעות לא קשורות- מפסיקה להסכים.
אם זה חבר שמכיר אותי יחסית טוב והא מציע כי הוא יודע מה בערך מתאים לי והוא די יודע איך הבחורה ושהיא די מתאימה לי אז אני מאוד "אוחז" מההצעה שלו
אבל יש חברים שמציעים לך מישהי רק כי אתה בן והיא בת, מאלה אני ממש לא "אוחז"
שירת ה'בד"כ החברה כן יודעת מה אני רוצה ומכירה אותי טוב ומתארת לבעלה.
הבעיה היא אצל הבעלים שהם לא כ"כ מכירים כנראה את החברים שלהם ואז יש קצת פדיחות
וברצינות,
כדאי לשמוע מהם אם יש הצעה ובמקרה שזה לא שייך בכלל אז להסביר לחבר מה היה נראה לך לא שייך ולהבא בע"ה זה יכול להועיל.
אי אפשר לדעת מי השליח שלך..
פשוט כי חברותיי דוסיות,
לא מכירות בנים בכלל 
בעיה בעייתית למדי.
והחבר'ה שלהן לא רלוונטיים לגביי.
את בעלי הכרתי דרך חברה שזה היה השידוך הראשון שהיא עשתה.
מה שכן- ביררתי עליו אם הוא אכן מתאים למה שאני מחפשת.
הללישהתנערי מעפרהיא בחורה מדהימה, מדהימה, מדהימה !! 
בס"ד
והיא בהחלט מדהימה...
דינה ל.איזה סרט מהמם!!! ומרגש!!!!
יעלי_אבס"ד
ישר כח.
אני יוצא לצימר עם אשתי ומחפש רעיונות. כמה שיותר דחוף על מנת להפוך את השהייה בצימר לדבר טוב ומבורך.
אנו נשואים מעל 4 שנים
אשמח לכל רעיון
תודה רבה וענקית
בהצלחה!
ננשמה!כל אחד לוקח כמה פרקים שיכול להשתדל להתחייב לומר.
אפשר לומר מהיום ועד למוצ"ש.
יישר כח! תזכו למצוות!!
שבת שלום
נ.ב.
נשמח אם כל אחד שאומר את הפרקים האחרונים בכל ספר, יוסיף גם את ה"יהי רצון" שבסיום אמירת התהילים,
לטובת כולנו. תודה.
ננשמה!ג'נדסניצניםאבל יש עוד כמה סיבות חוץ מליפול עול על החברה.
ומה לעשות, שיש יותר סיכוי שזה יקרה בגיל כזה,
מאשר בגיל אחר.
או שגם אתם פתאום (ונמשך הרבה זמן מאז) מדמיינים את החתונה שלכם?
איפה תצטלמו? ואיך?
להקה? אולם? דיי עושה לי חשק להתחתן כבר!
מבחינתי? חסרים רק החתן והשמלה.. נראלי אני כבר סגורה על הכל
אבל מי כמוני יודעת, מחשבות לחוד ומעשים לחוד 
לילי4אני כבר מדמיינת איך אני מחלקת הזמנות. מחלקת הזמנות!! גם אם אני אתחיל לצאת בזה הרגע יקח 3 חוד' מינ' עד שיגיע הרגע הזה
טל 123על הבנות שמתחפשות לכלה.
|צקצוק בלשון|
בל"חיות.
הייתי מציע לך שידוך רק שאני מפחד שתהרוג אותה בטעות אם היא תגיד משהו לא במקום.
מוריה.ר =)מישי =]
שירת ה' מוריה.ר =)
ואז השרשור הבא בלנ"ו:
"האם עלינו לשלם דמי שדכנות למישהי שזרקה בפורום את שני המילים :"יאללה שידוך!"?"
את פניך אבקשאחרונהחתן,בעל, היכן אתה ?
אבל אולם, צלם, להקה וכ'..? ממש לא בראש מעייני כרגע..
קודם כל שהחתן יבוא אחרי זה נחשוב ביחד על הכל
בס"ד
שלום,
האמת שאף פעם עוד לא כתבתי פה אבל חשבתי אולי זה יאפשר לי לראות דברים באור שונה.
גיליתי היום ששכנים שלי שפחות או יותר גדלתי אצלם בבית, מתגרשים.
זה נחת עליי ממש בבום והייתי ממש בהלם... ברור לי שיש גירושים בעולם, פשוט בחיים הפרטיים שלי זה די דילג עליי עד היום (ב"ה) ודווקא הגילוי הזה עורר בי המון שאלות...
אנחנו משקיעים כל כך הרבה מאמץ בלמצוא בן\בת זוג לחיים, אנחנו מתלבטים מתחבטים טועים סובלים...ואז כשסוף סוך מוצאים, איך זה יכול להשתנות אחרי 30 שנה? האהבה לא מתגברת? (יכול להיות שזה נשמע קצת ילדותי, אני פשוט עוד קצת מעכלת ומתוסכלת...)
היעד הוא זוגיות מוצלחת.
ובשביל זה צריך לתדלק אותה כל הזמן: לקבוע דייט אחת לשבוע גם כשנשואים, לפרגן, להחמיא, לתקשר טוב, לדעת להעביר ביקורת עניינית ולקבל אותה, לא לשמור בבטן דברים עד שזה מתפרץ, לכבד, להעריך, לא לרכל על השני בפני חברים/ות ויש עוד המון נקודות קטנות שלא דורשות מאמץ עילאי אלא רצון טוב, מודעות ונחישות להתמיד בהן.
וכשחיים "על זרי הדפנה" כאילו הכל כבר עבר וזהו, נשואים, אז אחרי זמן רב (5 שנים ומעלה) הכל נורא שגרתי, טכני, משעמם, מזמן לא מרגש, לא קסום, ואז עלולים גם לעשות שטויות שפוגעות בשני.
ולפעמים מרוב שיש ריחוק, למשל כשהבעל בצבא, אז האשה לומדת לחיות ולהסתדר די לבד, ואז כשהוא משתחרר סוף סוף, ממש לא קל להם ביחד. יש גם מקרים כאלה.
עכשיו את מבינה איך דברים כאלו קורים?
אני מאמין שככל שתהיי מודעת יותר לצרכים של השני בזוגיות ותלמדי לתקשר נכון ולהבין מה עובר על הצד השני, שום דבר לא יבוא בהפתעה, ותדעי מיד מה צריך לעשות ומתי כדי לשמור על האהבה לכל אורך הדרך.
אחותי מסיימת ש"ל והיא רוצה ללמוד מקצוע ללא תואר,לימודי תעודה.....כנראה מזכירות רפואית
והיא דוסית,זה קצת שונה ממקצוע שהוא עם תואר וחינוך אז היא קצת חוששת.
הייתם מוכנים לצאת עם בחורה שלמדה מזכירות רפואית?....
אם זה מה שטוב לה שתלך על זה..
זה מקצוע די מכובד.
יוסף6"אחותה"
פצפוניתאני נגד כל הבנות שהולכות לחינוך כי ככה מקובל בציבור שלנו..
ולא מאידיאל לחנך את הדור וכ'..
כל אחת ומה שמתאים לה
אני לא מוצא בזה פגם.
אולי אפילו להיפך.
הי, אני חדשה כאן...
אני בשנה א' וכרגע בתקופת מבחנים לחוצה בטירוווווף!
התחלתי לצאת עם מישו קצת לפני שהתקופה הזאת התחילה...
2 שאלות:
1. הגיוני לבקש להיפגש פעם בשבוע וחצי? או לפחות פעם בשבוע (איכשהו...)? זה די לא טוב לקשר, אבל באמת שאין לי ברירה... בקשה מוגזמת/הזויה מידי? או שלגיטימית בהחלט...?
2. הגיוני מצידי קצת להיפגע/להתבאס שהוא בכלל לא שולח הודעות/מתקשר? אני יכולה להבין שאולי הוא לא מתקשר כי הוא חושב שזה יפריע לי בלימודים למבחן, אבל סתם הודעה של איך הולך או איך עבר היום- זה לא דבר קצת מתבקש?? או שאולי אני טועה ולא אמורים לשלוח הודעות עד שזה לא קשר רציני...? חוסר הניסיון שלי קצת משרה בי חוסר ביטחון...
תודה רבה לעונים
ב. אני יכולה לנסות לדבר איתו על זה... אבל למה? למה הוא לא יודע בעצמו...? אולי זה אומר משהו- שכל הקשר הזה לא ממש מעניין אותו? (סורי שיצא ממני הצד שנכנס לסרטים כרגע אבל זה באמת התחושה...)
ואם אשלח בעצמי- גם, למה? הרי למרות החוסר ניסיון שלי- זה די ידוע שהבחור הוא זה שאמור להיות הצד האקטיבי בסיפור, לפחות בהתחלה...
זה לגמרי מובן שגם אם את "בהתחלה" אז תחששי שאין לך מושג איך דברים אמורים להיות... אבל לדעתי, את ברוב מוחלט של הפעמים יכולה לסמוך על האינטואיציה שלך!
וכן, הוא כן אמור לשלוח הודעות מידי פעם (לדעתי לפחות)- אם נפגשתם 3 פגישות ומעלה... ככה זה בדר"כ... גם לי זה קרה שיצאתי עם מישהו כזה שהיה בינינו נתק מוחלט בין הפגישות וזה בהחלט היה מבאס.
האם זה אומר שהוא לא מעוניין בקשר? סיכוי קטן כי אחרת או שהוא יהיה נפרד או שהיית שמה לב לזה בפגישות וזה היה מרתיע אותך. זה בדר"כ מחוסר מודעות (חוסר ניסיון שלו אולי...) או שזה הטיפוס של הבן אדם...
הייתי אומרת לך כן לשלוח בעצמך בהתחלה, ולראות איך הוא מגיב- אם הוא מגיב סבבה או אם הוא מייבש. וכן, אם אחר כך הוא כן שלח בעצמו או שעדיין כלום לא השתנה.
לגבי 1- אכן בעיה... אני גם במבחנים... לא יודעת מה הייתי עושה במקומך, אבל לעניות דעתי פעם בשבוע זה כן בסדר. בכלל לא סוף העולם. יודעת מה? פשוט תשאלי אותו אם זה בסדר מבחינתו ותסבירי שאת ממש לא רוצה את זה פשוט זה לגמרי מחוסר ברירה, האמת מהתגובה שלו לזה את יכולה ללמוד עליו הרבה.
פחות מזה- פעם בשבוע וחצי, אם את עד כדי כך לא יכולה להיפגש בתקופה הזאת אז כבר עדיף לך לבקש הפסקה מהקשר, ותחזרו לנסות בסוף התקופה (אם שניכם תהיו פנויים כמובן).
בהצלחה!
אתם גרים בסמוך? יש מצב להיפגש גם בשבת, שבה גם ככה (מנחשת ש)את לא לומדת למבחן?
אצלי (ועוד..) בדרך-כלל ביום של המבחן עצמו אין חשק להתחיל ללמוד למבחן הבא. אז אולי כדאי לקבוע בערבים של ימי המבחנים?
אישית לא נראה לי שהייתי חושבת שזה הזוי מדיי אם בחור היה מבקש ממני להיפגש פעם בשבוע למשך תקופה מוגבלת, אם מדובר בבחור שכבר נפגשנו כמה פעמים ונראה שיש כיוון.
אבל תחשבי האם באמת כל הזמן הכרחי עבורך ללימוד, והאם באמת עד כדי כך קשה להכניס יציאה קצרה (הגיוני לדעתי להגביל את הפגישה קצת בזמן בגלל הלחץ, ומראש לקבוע נניח לשעתיים ולא לערב שלם.)
2. עניין של אופי ושל מוסכמה. דנו כאן בזה בעבר. יש שרואים בזה דבר הכרחי ומתבקש ויש שבדיוק להיפך - נראה להם מוגזם ולא שייך בהתחלה. אם את דווקא רוצה, את יכולה אולי להתחיל בעצמך עם הודעות.
בעיניי זה לגיטימי לגמרי.
להפך, אני חושבת שבהתחלה לא כדאי להפגש בתדירות גבוהה שמא ההתלהבות מהפגישה, פגישה כלשהי עם בחור, [במיוחד אם את רק מתחילה לצאת ועוד חדשה בעסק. בע"ה שלא תהיי מהותיקים ] מביאה להתרגשות רבה, התלהבות, תחושה כיפית עלולה להביא לסינוור בנוגע לאישיותו והתבוננות והעמקה בכך.
כמובן שבהמשך, לאחר מספר פגישות כשדזה נראה הכיוון אז יהיה נחמד ורצוי להפגש אולי גם יותר.
לגבי השאלה השניה,
הכי כדאי במקופ להתבחבש בזה בפנים ולבזבז את הזמן במקום ללמוד לחשוב על זה, פשוט לדבר איתו בנעימות שזה יכול לעשות לך טוב אם תראי שהוא מתעניין וחושב עליך. סתם אסמס קטן, לא שיחת טלפון של שעה. התייחסות מינימלית.
ובשבילך יקרה, זה שהוא לא כותב לך הודעה זה לא אומר שהוא לא רוצה לאחל לך בהצלחה. בנים ודרכם.
בהצלחהה רבה!
את באמת חושבת שאם נפגשים פעמיים-שלוש בשבוע זה מסנוור?
את חושבת שבהתחלה עדיף להיפגש פעם בשבוע ולמלא את הזמן שבין לבין בשיחות טלפון?
דווקא בהתחלה חשוב יותר לצמצם את המרווחים בין הפגישות, כדי ליצור רצף מסויים (לא כל יום, אבל כל יומיים שלושה, זה מעולה).
בהמשך -
אם זה לא הולך - חותכים.
אם הולך טוב - אז כבר רוצים להיפגש הרבה...
לא רק שאין "סינוור"- אין כלום!
מאז שהתחילו המבחנים אני מרגישה כאילו אני בכלל לא בראש...
הלחץ מטורף... פשוט מטורף... ברגע שנגמר מבחן חייבים להתחיל ללמוד לשני. אני גם נמצאת בסביבה נורא נורא תחרותית...
אני גם חייבת להוציא ממוצע סופי גבוה מאד בשביל העתיד (כי חייבים תואר שני במקצוע שאני לומדת אותו- ובשביל להתקבל לתואר השני חייבים ממוצע מסוים גבוה מאד).
אני קוראת את מה שכתבתי עכשיו וזה גורם לי לחשוב שאולי באמת אני צריכה לבקש הפסקה מהקשר (כמו שאחת כתבה כאן) כי זה לא פייר בשביל הבחור... גם אם הוא יסכים שניפגש פעם בשבוע וחצי, איזה מין קשר זה יהיה?
מצד שני, זה לא סתם שהתחלתי לצאת... אני רוצה להתחתן... זה לא יהיה ביג דיל לחכות עכשיו חודש חודשיים ואז יתחיל החופש, אבל אני מפחדת לפספס את הבחור...
לא בטוח שהבחור אח"כ ירצה לחדש אותו.
תראי, ברגע שאת מבקשת הפסקה, את קצת משדרת- אתה לא כ"כ חשוב לי, ככה לעניות דעתי.
תנסי אולי כן למצוא את הזמנים שמתאימים,
ומעבר לזה, לומר לו- לא שהקשר לא חשוב לי, הוא חשוב לי מאוד, אני פשוט בתק עמוסה עכשיו (וזה אמרו להגמר עוד X זמן...)
נראה לי אם תקראי ותפנימי את המעלה של בניית בית בישראל
את הקדושה שלו את המצוה בהקמתו ואת השכינה שבו
את רצונו של הקב"ה בשלמותך ששלח לך בחור שאולי יתאים אם תתני צ'אנס ואולי הוא ה"אחד"
סיפור אישי . קרובת משפחה בת 32 ב"ה מתארסת בקרוב וב"ה יש שמחה
אבל אני עוד זוכר שכהיא היתה 22 והיה אחלה בחור שרצה אותה אבל היא היתה עסוקה בתארים ופספסה אותו
אחרי זמן מה היא התחרטה ועכשיו 10 שנים אחרי היא ב"ה מתחתנת .
אמנם די מובן מה זה לחץ של מבחנים הרצון להצליח
אבל מחילה ממך נראה לי שסדר העדיפויות שלך קצת התבלבל .
מבחן אפשר לעשות גם בסמסטר קיץ ומועד ב' מבחירה
בע"ה מחשבה טובה ובחירה נכונה .
את כותבת שאת נקרעת בין המבחנים בהם את מאד רוצה להצליח, לבין קשר נוכחי שבגלל המבחנים לא רק שאין לך זמן אליו- גם אין לך "ראש" אליו.
אבל שימי לב מה שאלת בראש השרשור- לא שאלת רק על העניין הטכני של כל כמה זמן להיפגש. שאלת עוד משהו- על העניין שהוא לא שולח הודעות ולא מתעניין, וזה מציק לך.
חייבת לומר, לי זה לא נשמע שאת לא כ"כ בראש... אם את היית רק בראש של המבחנים כרגע- את לא היית שואלת כאן בפורום במיוחד מה לעשות, וזה לא היה כ"כ אכפת לך שהוא לא שולח הודעות. להפך, היית שמחה מכך- כי זה פחות היה מוציא אותך מריכוז. לי זה כן נשמע שאת בהחלט מעוניינת בקשר... ולמרות המבחנים, הקשר הזה חשוב לך ותופס לך חלק נכבד מהמחשבה.
לדעתי כדאי לך באמת לחשוב באמת על סדרי העדיפויות שלך כרגע, יכול להיות שבאמת תחליטי לקחת הפסקה בסוף... אבל תמיד כדאי להיות קשובה לעצמך
בעעע זה כ"כ קשה...
תודה על התגובות!
כל הענין הזה של ה"חבר" זה לא קצת מגוחך?
כלומר, אתה יכול בכיף ולהרגיש נכון עם עצמך, כשאתה דוס, (קטנטן) אבל יש לך חברה.
זה לא מוזר? זו לא הגזמה?
חברה אמרה לי השבוע:"קחי לדוגמא את כל העניין הזה של הדייטים בציבור הדתי לאומי, כלומר, אין בעיה בדייטים, יש בעיה ב"חבר",
מגיל קטן מאוד, תוכלי לראות בחורת באולפנא, 'מסתובבות' עם בנים, והכל בסדר גמור!
שקלתי את זה פעם. ציבור פתוח, תרבותי, ערכי כל כך.
מה יקרה בעוד חמש שנים?או שהוא יסטה למטה, או למעלה.
או שתהיה ירידה, ותרבות מערבית שתחלחל עד היסוד, ויהיה רקבון אדיר, או שתהיה עליה למעלה, ויבואו הערכים והאידיאלים, ויעלו שוב... ואז שוב- אותו הגלגל...
לא כדאי כן להציב גבולות? הענין של לנ"ו- זו נקודה קטנה, בתוך כל המכלול הזה, אבל משמעותית.
"חבר"...
בת כמה את שיש לך חברים? בת 40? או בת 5?...
כלומר- אם זה למטרות נישואין, בכיף, יופי, מעולה. נפלא.
הציבור (ותלסחו לי על ההודעה הכל כך מגזרית, והכל כך לא 'אני') הדתי לאומי לא לוקח את ה"חבר" בקטע הזה...
בכל אולפנא (לא בכל. צודקים.) תמיד תהיה הקבוצה הזו, והיא קבוצה איכותית! לא של שבבניקיות... קבוצה נורמאלית, (לאו דווקא קבוצה) שידברו עם בנים, בצורה כל כך חופשיות ומעוררת סלידה. כלומר- בואו נכנס רגע להגדרות שלך: "את דתית או לא?"
הרי אותו בחור מתל אביב, מתנהג בדיוק כמוך בענין הזה, (או לפחות כמעט, עוד כמה חודשים זה כן יהיה בדיוק-) במה את שונה ממנו? בזה שאת מקיימת את הקובץ חוקים של התורה? את צובעת את השיער, את עטופה בג'ינס כל כך קצר, את חשופה, מידיך מרגליך, מצווארך... והעגילים- אחד, שתיים, מה זה משנה כבר...
נכון, זה דברים שוליים, שלא עסוקים במהות, אבל זו כן תרבות.
שטפו ת'עיניים.
זה לא אמור להיות בעייתי. ואין קשר ללבוש של בני הזוג אם הוא צנוע או לא -מובן שאם אין צניעות נהיה יותר קשה לשמור עיניים ונגיעה, אבל בכללי אני לא חושבת שזה גרוע שמתחילים לצאת בגיל צעיר, אפשר לקשר את זה לדיונים על תנועות נוער מעורבות, לפעמים טוב לצאת מהבועה, בעיקר כשזה כבר אחרי תיכון.
וכן, אחרי שיוצאים מהאולפנה פתאום נהיים "חברים": בנים שאת לא רוצה להתחתן איתם אבל הם לומדים איתך ועובדים איתך ויש צורך לדבר ולנהל מערכות יחסים מהסוג שאת רואה בו תועבה. אלו החיים ואני לא רואה למה דתיים לא צריכים לחיות אותם.
והמסתובבות עם בנים, אם זה לשידוכים- מה הבעיה? לא כולם מוצאים את האחד בדייט ראשון
ברור ללא שום ספק שהוא בעייתי ואסור. נתחיל מזה.
אני גם לא בעד להגזים ולספור את המילים שמדברים עם בני המין השני (ושוב רק בגילאים שנישואין כנראה לא יצא מזה) צריך להיות נורמלים ועם זה להשמר בקדושה
אי אפשר להחמיר יותר מדי מבחינת הפרדה
אחר כך בנות שמסיימות אולפנה ומתחילות שירות לאומי או עבודה, לימודים נופלות על שטויות כי יש שם בנים והן לא יודעות להתמודד עם זה
כל אחת תצא ללמוד או לעבוד באיזשהו שלב ויהיו שם גם בנים (ואולי גם חילונים) ואפשר וצריך לשמור על יחסי ידידות תקינים עם האנשים שלומדים או עובדים איתם
סליחה אם נשמע מתקיף, אין לי כוונות רעות. אבל הגישה שלך נראית לי כ"כ מנותקת מהמציאות.
אני קוראת פה הרבה (אני בת 17, לא מתכננת להתחתן בקרוב ) ואף פעם לא הגבתי, אבל עכשיו ממש הרגשתי צורך לפתוח משתמש רק בשביל זה.
אין לי כוונות לפתוח פה דיון עכשיו, וזכותך לחיות באמונתך, רק דעתי בקצרה.
מי אמר שאסור לדבר עם בנים ?
כן, את יכולה להביא לי מיליון מקורות לזה עכשיו, ובאותה מידה אני יכולה להביא לך מיליון מקורות הפוכים.
(ע"ע לדוגמא- http://toravoda.org.il/node/3028)
בתור אחת שנחשבת 'דוסית' , הולכת עם חצאיות לעניין וחולצה אחרי המרפק (חיצוני משו, אבל אם זה מה שיגרום להאמין שאני לא איזה פרחחית בג'ינס קצר) , אני שמחה לבשר לך שאני אכן מדברת עם בנים.
כן, אני מדברת איתם! כן, אין לי בעיה להגיד שיש לי חברות וחברים ..
ברור שזה לא כמו לדבר עם חברות, ושצריך לשים גבולות, ולא להגיע למצב של קלות ראש וחוסר צניעות.
(יש לי הרבה מה להגיד בנושא ולמה אני לא רואה בעין יפה חברה נפרדת לגמרי, אבל אני לא אתמקד בזה עכשיו).
אני חייבת להבין רק דבר אחד-
למה את חושבת שאין הבדל ביני לבין אותו אחד מת"א, שאם להגיד את האמת- מה שאמרת נראה לי כ"כ גובל בתמימות / בורות/ חשיבה שאת יודעת הכי טוב - לבחירתך..
זהו , שיש הבדל !
את ההבדל הזה אני לא רוצה לפרט עכשיו כדי שלא יגידו שאני מכלילה את הציבור החילוני. אבל יש הבדל!
איך הגעת מתיאור של בנות אולפנה שמדברות עם בנים למשפט הבא: "את צובעת את השיער, את עטופה בג'ינס כל כך קצר, את חשופה, מידיך מרגליך, מצווארך... והעגילים- אחד, שתיים, מה זה משנה כבר..." ???
אם אני מדברת עם בנים זה בהכרח אומר שאני לבושה בחוסר צניעות ומדברת "בצורה כל כך חופשיות ומעוררת סלידה" ??
איי, הבורות.
(וסתם אגב, איפה ראית שיש בעיה לצבוע את השיער או לעשות 3 חורים באוזן? זה מה שהופך אותי להיות בדיוק כמו אותה אחת שהולכת עם בנים לחוף מעורב ומתנהגת בצורה שטחית? שמעי, ככה זה נשמע . ועצוב לי שזה מה שאת חושבת..
מובן שהכל צריך להיות בגבול הטעם הטוב ובלי לעבור על רוח ההלכה, אבל מכאן ועד להשוואה הטיפשית הזאת?!)
יש לי עוד המון מה להגיד בנושא, אבל אני לא רואה צורך לפתוח דיון. אם תרצי- בשמחה.
רק חשוב לי למחות על דעתך, שהיא כ"כ לא הגיונית בעיניי !
(זה לא שאני לגמרי לא מבינה מה את אומרת. ב"ה לומדות איתי בכיתה גם בנות שבחיים לא דיברו עם בן מהיישוב שלהן, וגם כאלה שרוב החברים שלהן זה בנים ושגם אני לא רואה בעין יפה את ההתנהגות שלהן. אבל אני מכבדת כל אחת ודרכה- וגם חברות שלי יודעות לכבד את הדרך שלי, שהיא ממש לא רק שלי.)
זהו, רק הייתי חייבת למחות על הגישה שלך שהיא גישה די פוגעת..
שוב, סליחה אם יצא מתקיף או מעליב .
**כשאני קוראת שוב את מה שכתבת זה נשמע כאילו "להיות דתיה" מסתכם רק בזה שאני לא מדברת עם בנים.
לשאלתך- "את דתית או לא?" אני לא אתן תשובה של כן או לא, אני רק אספר לך קצת על עצמי.
לובשת חצאיות שעוברות את הברך ולא צמודות, לפעמים גם ארוכות. לובשת כמו כל דוסית טובה חולצת בסיס סגורה ומיליון שכבות. לומדת תושב"ע, תנ"ך. בשעות הפנאי משתדלת לקרוא ספרים כמו "מסילת ישרים", "חובת התלמידים".. הספרים ליד המיטה שלי הם ספרי הלכה, ספרי מעשיות של רבי נחמן, ספרים של פרשת שבוע וכו'. אני מדריכה בתנועת נוער ומשתדלת לחנך את החניכות היקרות שלי לדרך של תורה ומצוות. אני שומרת שבת, חג, כשרות ונגיעה.
אני יכולה להרחיב עוד, אבל נראה לי הבנת ת'רעיון..
אה, ואני מדברת עם בנים .
אז עכשיו אני שואלת אותך- אני דתייה או לא ??
תפתחי קצור ש"ע קנב' ח-ט (אמור להיות ליד המיטה שלך...)
בגמ' יש על זה הרבה (לצערי לא יודע את המקומות)
נראה לי שאמירה כזו דורש הסבר...
היא תנועה רפורמית, שאין מקומה בבית מדרשינו, אנשים שמסרסים את תורת ישראל אינם רבנים והם רשעים גמורים..
אני אענה ראשון ראשון.avid;mso-bidi-language: HE">
מי אמר שאסור לדבר עם בנים? לא למטרות נישואין- מעבר למשהו טכני, או בירור השקפתי כלשהו- דיבורים בעלמא- אסור, וזו לא דעה שלי, תחפשי את מקורות, מוזמנת בשמחהJavid;mso-bidi-language:HE">
לגבי הקישור- לא קוראת אפילו. מחילה.avid;mso-bidi-language: HE">
את כותבת ש:
"אין לי בעיה להגיד שיש לי חברות וחברים .."
זה יכול להישמע פטתי, אבל כן רואים שאת כותבת את זה מתמימות, דרך מה שאת כותבת כאן:
("וסתם אגב, איפה ראית שיש בעיה לצבוע את השיער או לעשות 3 חורים באוזן?"
ולכן לא אתעכב על זה, אפילו שזה כן צורם, וזו כן בעיה. ואגב- את הבאת קישור אחד יחיד ועלוב.
עם כל הכבוד, יש דעת רבים, ומאות רבנים שאומרים ההיפך, והם לא מה"שוליים הקיצוניים" –אם לדבר בשפה רדודה-
אגב, כל מה שכתבת כאן: "אם אני מדברת עם בנים זה בהכרח ש...?"- לא אמרתי את זה, וברור שזה לא בהכרח. תיארתי תמונת מצב נטו.
איפה ראיתי יש בעיה לעשות חור שני באוזן? או לצבוע את השיער? תראי, אני לא א-לוקים, ואני לא אגיד לך על מה תקבלי עונש או שכר בעולם הבא, אבל חוץ מזה- יש ענין של תרבות. תרבות יהודית. זה תרבות מערבית, עם כל הכבוד- ועם כל המסות של החלחול אל תוככי הציבור האמוני בישראל- אלו פרטים שיסודם בתרבות מערבית, ועם יש לך קצת גאווה יהודית טהורה, את מבינה את זה. הלכתית- אין בעיה.
היהדות לא מסתכמת בהלכה. (כפי שכתבתי מאות פעמים) היהדות מסתכמת, כלומר לא נראה לי בכלל שהיא מסתכמת, היא אינסופית, רבגוונית, רבת מישורים, בעלת תרבות, בעלת עם, וארץ, תורה ומצוות, חוקים ומשפטים, הלכות... היא נצח...היא וודאי לא מסתכמת ב"איפה ראיתי שכתוב". זה כל הענין של הפרדת היהדות משאר המרכיבים התרבותיים של העם. יש גם תרבות – גם אם היא לא כתובה במפורש, היא בנויה על היסטוריה ועל קהילה יהודית, על מסורת! היא בנויה על מנהג המקום בין השאר, היא בנויה גם על רגש, בסיסי.
לא אמרתי למה אסור ג'ינס, כי זה כבר באמת פטתי, וגם אלה שאומרים שאסור מבינים שזה פטתי, דיברתי על צביעת שיער וחצאית מיני, דבירתי על אלפי חורים באוזן...שזה ברור ומוחלט, שזו תרבות מערבית.
אז בקשר לזה- מקווה שהבנת את כוונתי, עניתי לך נקודה נקודה, מאוד מסודר.
"להיות דתיה מסתכם רק בזה שאני לא מדברת עם בנים"-
וואהו, תצביעו רגע, כל באי הפורום- פיילגיניזית חושבת ככה? כמה אצבעות? כולם. /אם הייתי נביאה, הייתי חותמת כאן, מי שמכיר- יודע שלא כך אני חושבת, זה אפילו קצת מגוחך, מצחיק- לרשום את זה עלי...
בקשר לכל ההסבר הארוך והמפורט שלך על מה שאת- אני מאוד מעריכה אותך, את שומרת מצוות לחלוטין, "דתית" בשפתך. לגמרי.
אז קודם כל, את לא עונה לתיאור שכתבתי שם, על הגי'נס הקצר וכולי, שנית- אם את כל כך דוסית, במה את דוסית?
כלומר, את דוסית או לא?...
כלומר...
את דוסית בשמירת מצוות, יפה יפה. את דוסית בקריאת ספרי הלכה ומוסר. יפה יפה. את דוסית בלבוש שלך, יפה יפה.
ואת מדברת עם בנים.
לא יפה, ולא יפה.
למה? כי זו תרבות. שוב. תרבות! תרבות יהודית- לא מחנכת לכך. דיבור חופשי, לא מוגבל (או מוגבל, לפי תיאוריך כאן: ו"שצריך לשים גבולות, ולא להגיע למצב של קלות ראש וחוסר צניעות." )לא מדובר כאן על קלות ראש, וחוסר צניעות, כלומר וודאי שמדובר, אבל זה גבול כל כך דק, בין דיבור, אולי מצחיק, או עצוב, כלומר- את כותבת שיש לך "חבר"- אבל את לא מגיעה איתו לקלות ראש ולחוסר צניעות. השאלה היא מה זה חוסר צניעות בעינייך...
חוסר צניעות יכול להיות גם נגיעה. לא מדובר על נגיעה, מדובר על דיבור שוהא לא טכני, או השקפתי, כמו שאמרתי, דיבור שאסור, ושוב- לא אני המצאתי... והקישור שלך לא מי יודע מה עזר...
בת כמה את? 17? את רוצה להתחתן באישזהוא שלב? את לא יודעת ש"חבר" זה רק למטרות נישואין?
את באמת חושבת שיש לך שיקול דעת בנושא הזה כעת- נישואין?
אבל תכלס... זה לא מה שניסיתי להסביר, ברור לי שזה לא נכון.
אני רוצה להסביר את כוונתי, על הדרך והשיטה הזאת, לא להסביר שהיא פסולה, אלא לשאול- מה יהיה?
לאן זה ימשיך- ההכלה וה"לקבל כל אחד, הזה...? תיארתי תמונת מצב, עגומה, לפי דעתי- שחייבת להשתנות, ולא המצב יהיה באמת חמור... כלומר החינוך הפתוח הזה, בעבר הוביל למימוש אידיאלים אולי, וחזונות, וציונות, ועוד ערכים נפלאים. היום איפה הם כל הערכים האלה? נעלמו. כלא היו... ה"נורמה" שבציבור הזה (שוב, אני מגזרית וזה מגעיל להחריד) הופכת לשוליים "שבבניקים" של הציבור החרדי... למה?
פעם זה היה אחרת... בקושי היו שונים. היום הפער רק הולך ומתעצם, באשמת התרבות המערבית, שחילחלה פנימה לציונות הדתית, תחת מסווה ה"פתיחות".
מקווה שהובן.
זה הועתק מוורד, ועל כן.
אני לא טובה בהגדרות ולא אוהבת להיכנס לזה.
תוכלו בבקשה להסביר לי מה ההבדל או מה ההשקפות של:
דתי לאומי, דתי תורני, חרד"ל, דתי לייט.....
ואם יש עוד על הדרך אז תגידוו ותסבירו...
אני יודעת מה אני רוצה. אבל איך להגדיר אותו אם ישאלו אותי? אני לא יודעת. (כמו בשרשור היכרות....) בשביל מה צריך את זה בכלל?
את פניך אבקשאני מתארת לעצמי שדתי לייט לא יתאים לי , אבל באמת יש הבדל בין לאומי לתורני לציוייני לחרד"לניק ועוד ועוד?
מה??
ברור. סתםם מפריע לי שלפעמים נכנסים להגדרותאת פניך אבקשלק"י
ומה אם תכירי כופר עם מידות טובות?!
כמציעים לך מישהו- תבקשי שיתארו לך את ההשקפות/ הרמה התורנית שלו במקום להגדיר אותו.
את פניך אבקשאני 'אתעקש' על מידות טובות ועל מה שחשוב לי- שחלק מכך זה גם ההשקפות והרמה התורנית.
אבל לא אוהבת להגדיר. שלא יגדירו לי אותו. לא צכה אותו מגודר
אלא כמו שיונתן אמר -לחפש מישו עם מידות טובות. והכוונה גם שיתאים לרמה הדתית שלי.
ואני מתפללת שלא יהיה כופר....
"תורניות" מבטאת השתייכות סוציולוגית. יש לזה השפעה על שפה משותפת, ציפיות משותפות, ערכים משותפים להנחיל לילדים, וכדומה. זוהי נקודה חשובה, אפילו קריטית.
"מידות טובות" אלו תכונות אופי : נדיבות, לב טוב, עין טובה וכד'. אדם יכול להיות לא תורני בכלל ובעל מידות נהדרות!
בדרך כלל ה"תורניות" תבוטא במצוות שבין אדם למקום, וה"מידתיות" בבין אדם לחברו.
גזרי ושמרי!
דברים משותפים בינינו כמו שאמרת בעצם?
הבנ"א הכי "דוס" מבחינה חיצונית\השקפתית שלא יהיו לו מידות טובות- לא תצליחי להקים איתו כלום.
אבל אם יש הקשבה וכבוד ויכולת הכלה, ואהבה- אפשר להתגבר על רוב הפערים.
לא בקלות, כן? להתגבר על פערים כאלו זה אומר הרבה עבודה והרבה כאב והרבה דברים בדרך- אבל תהיה תוצאה.
לעומת מישהו שאין עם מי לעבוד בכלל..
אני מאמינה שאדם שהוא מאמין ועובד ה' באמת- גם המידות שלו יהיו טובות.
אני מאמינה שעבודת ה' בלי עבודת מידות איננה עבודת ה' אמיתית ושלמה.
ואני מאמינה שעבודת ה' משפיעה לטובה על המידות.
אבל אני גם יודעת שיש אנשים שמבחוץ הם נראים הכי צדיקים- אבל מידות אין להם..
ושיש אנשים שנראים הכי לא מחוייבים להלכה- אבל יש להם מידות- שהלוואי עלי להיות כזו!
דתי תורני זה חרדלניק גאה.
הכוונה היא שיש לנו גב מספיק חזק להיקרא דתיים ואנחנו לא צריכים להזכיר קשר לחרדים.
זה בכל אופן מה שאני הבנתי.
חרדלניק זה פיכס.
דתי תורני-פחות.
לק"י
אני פשוט מגדירה את עצמי דתיה וזהו!
את פניך אבקשהתנערי מעפראחרונהגם לי זה עזר לסדר את הראש בהגדרות..
אהלן,
הרתי מישהו מהשכונה שלי,בחור מקסים!
הוא עבר קצת משהו בתקופה האחרונה ולכן הוא קצת מבולבל ולא יודע להחליט...
אני בכל מקרה לא רוצה להתיאאש ולנסות פעם אחרונה..
איך בייתם ממליצים לעשות?(אני רוצה לסמס לו משהו נחמד שימשוך אותו..)
בטוח שאת רוצה לנסות?..
בס"ד
'שלום יוסי, חשבתי על זה ונראה לי שאולי אנחנו מתאימים. שייך מבחינתך להיפגש? אני אשמח... שולה'
לדעתי דרך גורם שלישי יכול להיות יותר נעים ונוח- לך ולו.
אושר תמידיעדיף דרך מישהו שמכיר את שניכם.
בהצלוחה
בנים מה אתם מעדיפים בחורה שקטה או רועשת?
(אני יודעת שהשאלה קצת מצחיקה אבל אאני חייבת לשאול בגלל שיחה עם חברה בנושא הזה..)
למשודך שלך להכיר אותך טוב טוב... ,ולהראות את היופי בלהיות דעתנית -גם שלי העדיף שקטה רגועה ושלווה יותר(הגדרה שלו...) כעת הוא רואה את הטוב שבזה ....אני משדלת להיות רגועה יותר והוא מתאמץ לשמוח מהדעות שלי....אני חושבת לעיתים המחשבות שלנו מקובעות וכך נמנעת אפשרות לנסות אחרת בפגישות..........בהצלחה לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!
