פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1372)

ומיד עלו לי בראש מה תהיינה התשובות פה של החבר'ה, וזה הספיק.

התלבטות שחוזרת על עצמה בכל חג מחדש...

ועכשיו בפסח בכלל-

חג- חול המועד-חול המועד- ערב שבת- שבת-ערב חג-חג-אסרו חג

סוףסוף הגיע קצת זמן לטייל עם המשפחה-חברות וכו'

נניח חברים מתקשרים אליכם עכשיו ומציעים לכם הצעה,

מה אתם עושים?

שומעים? דוחים לאחרי החג?

ואם החלטתם שכן,

מתי נפגשים??

מחזירים תשובה אחרי החג? מדברים ונפגשים עוד שבוע וחצי?

ואם החלטתם שלא-

ואולי זה הוא/היא לו/ה חיכיתם כ"כ הרבה...

|השלבים המתסכלים של לפני ,באמצע ותוך כדי הפגישות הראשונות....|

כשתתכננו את לוח השנה היהודי חשבו על אנשים שיוצאים לדייטים

אשמח לדוגמאות

אבל מה זה הסקר הזה על להירדם בדייט?

תנוחו קצת לפני.......

טבעי שאדם יהיה עייף,אבל להירדם??!

מועדים לשמחה!

רציתי לשאול אתכן, הבנות, כמה חשוב לכן תלמיד ישיבה.

האם הייתן פוסלות בחור רציני, דוס שהתגייס לצבא אחר קצת פחות משנה בישיבה

משום שהרגיש שכרגע הוא לא מסוגל לשבת וללמוד אלא מרגיש רצון לפעול 

ולתרום בעולם המעשה?

אשכנזים:לְשֵׁם יִחוּד קּוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ לְיַחֵד שֵׁם י"ה בו"ה בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנְּנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְקַיֵּם מִצְוַת עֲשֵׂה שֶׁל סְפִירַת הָעֹמֶר כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ: וִיהִי נֹעַם יְיָ עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ:
עדות המזרח:לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אֲנַחְנוּ בָּאִים לְקַיֵּם מִצְוַת סְפִירַת הָעֹמֶר, כְּדִכְתִיב וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה, שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַייָ: לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁהּ בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן. לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ. וִיהִי נֹעַם אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּוֹנְנֵהוּ: יְיָ יִגְמֹר בַּעֲדִי, יְיָ חַסְדְּךָ לְעוֹלָם, מַעֲשֵׂי יָדֶיךָ אַל תֶּרֶף: אֶקְרָא לֵאלֹהִים עֶלְיוֹן, לָאֵל גֹּמֵר עָלָי: וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ. וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי: בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יְיָ, יְיָ אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ: עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה. נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל סְפִירַת הָעֹמֶר.

הַיּוֹם יוֹם אֶחָד לָעֹמֶר.(יש אומרים בעומר)
הַיּוֹם יוֹם אֶחָד לָעֹמֶר.

הָרַחֲמָן הוּא יַחֲזִיר לָנוּ עֲבוֹדַת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ לִמְקוֹמָהּ, בִּמְהֵרָה בְיָמֵינוּ אָמֵן סֶלָה .

לַמְנַצֵּח בִּנְגִינֹת מִזְמוֹר שִׁיר. אֱלֹהִים יְחָנֵּנוּ וִיבָרְכֵנוּ יָאֵר פָּנָיו אִתָּנוּ סֶלָה. לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ בְּכָל גּוֹיִם יְשׁוּעָתֶךָ. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. יִשְׂמְחוּ וִירַנְּנוּ לְאֻמִּים כִּי תִשְׁפֹּט עַמִּים מִישׁוֹר וּלְאֻמִּים בָּאָרֶץ תַּנְחֵם סֶלָה. יוֹדוּךָ עַמִּים אֱלֹהִים יוֹדוּךָ עַמִּים כֻּלָּם. אֶרֶץ נָתְנָה יְבוּלָהּ יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים אֱלֹהֵינוּ. יְבָרְכֵנוּ אֱלֹהִים וְיִירְאוּ אֹתוֹ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ.

אָנָּא בְּכֹחַ גְּדֻלַּת יְמִינְךָ תַּתִּיר צְרוּרָה. (אב"ג ית"ץ):
קַבֵּל רִנַּת עַמְּךָ שַׂגְּבֵנוּ טַהֲרֵנוּ נוֹרָא. (קר"ע שט"ן):
נָא גִבּוֹר דּוֹרְשֵׁי יִחוּדְךָ כְּבָבַת שָׁמְרֵם. (נג"ד יכ"ש):
בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתְךָ תָּמִיד גָּמְלֵם. (בט"ר צת"ג):
חֲסִין קָדוֹשׁ בְּרוֹב טוּבְךָ נַהֵל עֲדָתֶךָ. (חק"ב טנ"ע):
יָחִיד גֵּאֶה לְעַמְּךָ פְּנֵה זוֹכְרֵי קְדֻשָּׁתֶךָ. (יג"ל פז"ק):
שַׁוְעָתֵנוּ קַבֵּל וּשְׁמַע צַעֲקָתֵנוּ יוֹדֵעַ תַּעֲלוּמוֹת. (שק"ו צי"ת):
בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד:

עדות המזרח לא אומרים זה:רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אַתָּה צִוִּיתָנִי עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ לִסְפֹּר סְפִירַת הָעֹמֶר כְּדֵי לְטַהֲרֵנוּ מִקְּלִפּוֹתֵינוּ וּמִטֻּמְאוֹתֵינוּ, כְּמוֹ שֶּׁכָּתַבְתָּ בְּתוֹרָתֶךָ: וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימוֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרָת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִית תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם, כְּדֵי שֶׁיִּטָּהֲרוּ נַפְשׁוֹת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל מִזֻּהֲמָתָם. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁבִּזְכוּת סְפִירַת הָעֹמֶר שֶׁסָּפַרְתִּי הַיּוֹם, יְתֻקַּן מַה שֶׁפָּגַמְתִּי בִּסְפִירָה חֶסֶד שֶבְּחֶסֶד וְאֶטָּהֵר וְאֶתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשָּׁה שֶׁל מַעְלָה, וְעַל יְדֵי זֶה יֻשְׁפַּע שֶׁפַע רַב בְּכָל הָעוֹלָמוֹת לְתַקֵּן אֶת נַפְשׁוֹתֵינוּ וְרוּחוֹתֵינוּ וְנִשְׁמוֹתֵינוּ מִכָּל סִיג וּפְגָם וּלְטַהֲרֵנוּ וּלְקַדְּשֵׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, אָמֵן סֶלָה:

ושוב נקרא אני בין כל אותם אלפי האנשים הנקראים רווקים אל עבר הבית הנוגע והמוכר או שמא הלא נודע והמנוכר

האם שוב יקבלוני ולא ישפטוני

האם שוב יכבדוני ולא יציקוני 

מתי אגיע למצב שאדם לא ישפטני 

האם אמצא מרגוע לנפשי

האם יש שוב אותם אנשים כמו האיש\ה אשר מצאתי כף מרגוע בצל חיקם

מתי שוב אנשים יסתכלו לי בעיניים ויאמרו "בוא תשב תפרוק את מה שיש בליבך"

בברכת שבוע טוב ומועדים לשמחה

נ.ב.מוקדש לכל אותם אנשים{ואני בתוכם} שעדין לא מצאו את זיווגם,ואני גם רוצה להגיד באימרה ברורה:אנשים בבקשה לא לשפוט את החבר\ה שכנ\ה מכר\ שמאלפי סיבות אנחנו מסתכלים בזכוכית מגדלת עליהם ולא תמיד רואים..יש להם לב ורגשות ורגישות בדיוק כמו לכל אחד מאיתנו.שנזכה

כן? לא? למה? כמה?

עזבו אתכם מכמה...

ב"ה

רגעים אפורים

והולך בתוכי תוך כדי שהולך

על החול שם בחוף, לעיתים מחייך

נהנה מהרוח מהאופק בלי סוף

חושב על הרגע, שיוגדר "סוף סוף"

וזמנים שונים דומים בהרגשתם

כמו ילד ברחוב שמשמח את כולם

ואני מסתכל מהצד, מעריך למראה

שאפשר לחייך אליו למרות שרואה.

וכמו אותה חמלה שבאישור מתפשטת

בתוך ליבי, נותן לה לגשת

כשילדה שבוכה בגלל משהו קטן

שכרגע בשבילה זה כל העולם

ובאמת מלבב לראות מישהו נאמן

לעצמו, לליבו, בגלל זה הוא אומן

מתמסר לרגשותיו, בלבו לא בגד

ממשיך לנגן, עם קהל או לבד.

רגעים נפלאים, אך מסתבר שזה כך

שהכל מאפיר, והלב הפכפך

כשאת לא כאן, לא על החוף איתי

בא למופע החיים, עם כרטיס זוגי.

אתם חלק מהסיבה שזה מצליח לצאת. 

תודה.

חג שמח.

מסופר על  חסיד אחד שנסע שבועות מספר ליריד כשבליבו תקווה ותפילה

 שה"מצלצלים" אשר זכה בהגרלה  יהפכו מנחושת לזהב .

למזלו הלא הכי מאיר נוכלים היתלו בו ובתומו איבד את כל כספו ורוחו נשברה בקרבו

תחושת החוסר אונים " מלא הלך וריקם חזר "  היכתה בו קשות והדיכאון נתן אותותיו

כיצד יראה פניו בעיר הכיצד יבשר זאת לאשתו כשבידיים ריקות ישוב ובפרט לילדיו המצפים בחיוך למתנות .

אך הגיע לעירו כבלי משים פנו רגליו לרבו אשר ינחם את ליבו ואולי גם מענה מדוע ככה נעשה לי ?

רבו שקיבל באותה עת קהל ראה את פניו הנפולות של החסיד המשתרך הסוף התור .

כשהגיע החסיד לפני רבו שח לפניו את כל המעשה כשמדי כל משפט או שניים  דמעות חונקות את גרונו .

אחר שסיים את דבריו מביט הרב לעיניו של החסיד ועונה , " נו ו... " כמשיב לחסיד שימשיך בסיפורו .

החסיד משיב כלא מבין לרבו וחוזר בקצרה על הסיפור שוב ...

ושוב עונה רבו ואומר "נו ו..." החסיד שמופתע מקרירות הרבי התעשת ואמר " איני  מבין מה נו ו.. זה כל המעשה "

אומר לו רבי " אם כן אינני מבין מדוע באת אליי ובפרט מדוע פניך נפולות ?

ב"ה יש לך קורת גג אשה ילדים ומקור הכנסה לצורך מחייתך . על מה את מתלוננן אינני מבין ...

ועל הכסף שבא בקלות אשריך שבזה מצא בעל חוב מקום לגבות חובו  !

דברי הרבי נכנסו כאור מאיר וחודר מבעד לעצבות  אשר ניסכה על פניו של החסיד

שב החסיד לביתו כשרגליו קלות מלא געגועים לביתו אשתו וילדיו אשר זמן רב לא ראו עיניו .

אחד ההבדלים אם לא הבולט ביותר בין החמץ למצה הוא עצם התפיחה

לעיתים אנו רואים צל הרים כהרים ומאדירים את החסרון ללא הבטה אמיתית ונכונה למאורעות החיים

אכן ישנם קשיים אבל הם לא כאלו קשים כפי שהם נראים עובדה שבכל זאת הגענו לכאן ...

עצבות לרוב אינה נובעת מהקשיים האמיתיים שהקב"ה משים לפנינו אלא מהגדלת הנפח שלהם בעיני המתבונן .

יהי רצון שנזכה בחג חירות זה לראות כי לא הכצעקתה ובפרט שהישועה מאיתו יתברך כהרף עין

אז תנו חיוך ותאמרו  בלב שמח  " עברנו את פרעה בע"ה נעבור גם זה "

פסח כשר ושמח !

כן / לא

שחור / לבן

יבריח אותו / יגרום לשיחה פחות בנאלית יותר פתוחה ומעניינת...

דעתכם..

מה אעשה זה כבר סרט אחר  

תודה מראש!

ד"א לא ביקשתי משחק רק תובנות...

.

תשמח, אל תראה רק את הרע 
תשמח תראה את הטוב 
כי גם ברע יש דבר נסתר 
חפש תמצא את הטוב 
.......
תשמח יש תקווה ידידי 
תראה סימנים בדרך

 ......

(יוסף קרדונר)

סתם התחשק לי, כי ב"ה כשמרפים ומפנים מקום אפשר לזהות סימנים

ושאלה-התייעצות.

בחור שיצאתי איתו לפני כמה חודשים, ב"ה נפרדנו בטוב

דיברנו בררנו והחלטנו שלא מתאים שנמשיך.

באחד השיחות נראה לי שהגבתי בציניות שהיתה יכולה להתפרש כזלזול ממש,
ורק בדיעבד הבנתי איך זה יכול להתפרש מצד השומע....

השאלה-האם שייך להתנצל:

אני בטוחה שהבחור המשיך הלאה, אני יצאתי לא נחמדה-אבל לא נראה לי שהוא סוחב משהו איתו...

כלומר-אם לבקש סליחה זה בעיקר כדי לנקות את המצפון שלי.

אני לא רוצה שזה יתפרש לא נכון-שלא יחשוב שאני מנסה לחזור, 

אני לא רוצה לבלבל אותו בשום צורה 

קיצר-יש מצב שזה אנוכי פתאום לצוץ ולבקש סליחה...

(אבל זה באמת יושב לי לא טוב)

(חשבתי אולי לעשות את זה דרך החברים ששידכו ביננו)

אבל רציתי לשאול מה דעתכם.

חג שמח לכולם

או כל חג אחר עם המשפחה שואלים את הרווק/ה אם יש מישהי/מישהו באופק? יותר בקטע של מציקים?

אני קורא את העלונים של שבת וכל שבת שלישית מופיע סיפור כזה... מה שאני יכול לומר אצלי שאין לי דודות מציקות וזה רק בעניין של צחוקים מסביב לשולחן עם המשפחה.

אז זה באמת ככה או שאני רק חי בעלוני שבת?

הי.. הוספתי כמה מילים למטה, אשמח לתגובתכם.

אלוקים שלי,

זה בא לי קצת פתאום...

לא הרגלת אותי למציאות הזאת,

לא הכנת אותי- מה עושים כשמרגישים ככה..

שמשהו נתקע בגלגלים.

אלוקים שלי,

אולי הכנת, אבל לי זה קצת פתאום.

פתאום ההצלחה לא מגיעה 

פתאום לא עוזר לי כמה אני משקיעה

פתאום כולם סביבי... 

ורק אני...........

אלוקים שלי,

אתה קורא לי להתקרב.

וזה קושי מלמד.

והמסלול עם נוף יפה!

אבל אנשים באים לי והולכים- מהר מדי.

לא מספיקה להיות בפנים. לא מספיקה לרצות.

לא מספיקה לפגוש, להתקרב. [להתאהב??]

קשר חדש התחיל אתמול, היום הוא כבר ישן.

מחר ישב בבוידם ,עם אבק של זכרונות.

אלוקים שלי,

איך התרחקתי. איך שכחתי להודות..

איך וויתרתי על הביטחון, של הדיבור הקרוב...

איך אדע לא לכעוס כמו ילדה קטנה,

אם תגיד לי שוב לא..

בלי לגלות את התשובה...

------------------------------------

גם אתם מרגישים שהקושי הזה הוא שונה לגמרי מכל מה שנתקלתם? 

מרגישה כמו ילדה מפונקת.. שהכל הלך לי חלק בחיים 

(וזה לא שהחיים שלי דבש בלי קשיים, בכלל לא. אבל בתחומים ה"קונקרטיים" שמסתיימים בהצלחה או אי הצלחה, ב"ה לרוב הלך לי בקלות ובלי קושי)

ופתאום אני מנסה, ומנסה, ומנסה... ומרגישה שהניסיון הזה.. הוא לא מוכר לי אפילו. אולי זה נשמע מטופש או קצת פטתי. אבל ההרגשה הזאת מחלחלת בי כבר כמה זמן.. עד שכתבתי.