אני לא מאמין שאני כותב את זה.. אני בטוח אצטער אח"כ...אבל אני חייב לפרוק אז לא אכפת לי עכשיו מאיך אני יראה...
בגלל שמאוחר ואין לי כח לכתוב הרבה, אלא יותר לקבל עידוד, אז בקיצור:
הסיפור מתחיל במישהי בגילי שהכרתי מילדות, חמודה מאוד. כבר מגיל צעיר חיבבתי אותה וחשבתי שהיא הצלע השניה.
כל הזמן ניסיתי למצוא ראיות ש"זה זה" וחיפשתי כל בדיל קשר בינה לביני. אני לא צריך להביא דוגמאות איך חלמתי עליה בלילות, איך רשמתי לעצמי באיזה שעה נפגשנו (במקרה) ברחוב מסוים ביום מסוים במקרה, על מנת לנסות לשחזר את זה שבוע הבא.. די! אני לא צריך לפרט ת'רגשות, אתם צריכים להבין לבד. אני מקווה. אני נחשב 'דוס' כך שלא יצרתי קשר בלי שום סיבה. העדפתי לחכות.
על כל פנים, היום שמעתי שהיא התארסה מתישהו.
בום! הרצפה נשמטה תחת רגליי ונרגשתי שאני מאבד את שיווי המשקל. בעצם, עדיף שאני לא אנסה להעביר רגשות, אני לא אצליח בזה, רק אומר שהלב איבד כמה פעימות ואחרי שתי שניות הוא ניסה להחזיר אותם והתחיל לדפוק בכל הקצב. עד עכשיו.
מוזר, כי עברו כבר כמה חודשים טובים מאז הפעם האחרונה שחשבתי עליה כעל 'אופציה'. התבגרתי ברוך ה' והבנתי שאנחנו רחוקים יותר מדי אחד מהשניה בשביל זה. שכנעתי את עצמי טוב מאוד ונתתי סיבות למה זה לא שייך, (חוץ מזה שאני עוד לא בטוח שאני רוצה להתחתן בזמן הקרוב) ופתאום זה נחת עלי והדליק לי את כל הנורות הישנות ההם...
שלא תבינו לא נכון. אני שמח גם בשבילה וגם בשביל ארוסה (נראה לי). אבל אני מרגיש כאילו מישהו טרק לי דלת בפרצוף, דלת שלעולם לא תשוב להיפתח. וזה כ"כ קשה לי.
----------------------
[ואני אשמח אם לא יפרסמו את זה בעמוד הראשי של הפורומים. אני חושש אולי יש מישהו מהמכרים שלה פה בערוץ.]
. |מסמיק|
.
) לשעבר ינהגו כשאתארס בע"ה.
, ופתאום מסתבר שהיא גרה כמה מטרים ממני...