פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1371)

1. אדם מגעיל. שתודה לה' על זה שהיא לא המשיכה איתו ולו רגע אחד.

 

2. בד"כ לא קורה. אבל זה יכול להיות. במידה ועשה עבודה שכלית להדחיק את קיומה.

 

בע"ה ובהשתדלותנו

 

זה לא מוזר? כאילו רובינו זוכרים אנשים שיצאנו איתם תקופה ממושכת.

נגיד ובחור יצא עם מישהי

פיתח רגש בצורה מטורפת

וזה נגמר

 

והרגש הזה מקשה עליו להמשיך לחפש:

1. הוא יעבוד על הדחקה של אותה תקופה- קל יותר

2. הוא יעבוד על הבנה שכנראה זה לא הזיווג שלו- נכון יותר

 

אבל במקרה שהוא עובד על הדחקה

הדחה זאת הדחקה

אי קבלת המציאות

 

לדוג'

ילד שאמא שלו אומרת לו שהוא לא יכול לראות טלוויזיה עכשיו כי...

והוא מדחיק את זה

הוא לא יבין שהוא לא יכול

אלא יתעלם מזה כאילו לא היה

 

 

כנ"ל גם איתו

הוא יתעלם מהמציאות

הוא יעילם אותה מהזיכרון שלו

היא לא באמת תעלם

אלא המוח שלו לא ידע מה כתוב במגירה ההיא שבה יש את כל החוויות מהפגישות

ולכן לא יפתח אותה

ולא יזכר בזה.

 

 

אה, כל זה בהנחה שהוא באמת לא זוכר

יכול להיות שהוא אומר את זה שהוא לא זוכר

זה רק מהשפה ולחוץ

בע"ה ובהשתדלותנו

 

זה נשמע עוד יותר מוזר כל העניין.

חוץ מזה שזה לא קצת ילדותי להדחיק בצורה כזו משמעותית?  לא עדיף להתמודד?

זה בהחלט ילדותי

גברים סוגרים סיפור אחרת מבנות.
במיוחד אם הם כבר פיתחו רגש.
הם ימצאו דרכים להקהות אותו במהירות ולשכוח.

לא כל הגברים, אבל רובם!

משהו.

מרכז הזכרון במוח, ההיפוקמפוס
קטן ופעיל פחות אצל גברים.
לכן נשים גם יזכרו כל מריבה, פגישה רומנטית או רגע מרגש, וגברים עלולים להתנהג כאילו לא היו שם בכלל.

אם אומר לך שבעלי לא זוכר כמעט פרטים של מישהי שהיתה איתו בקשר שנה?

במרכז הזכרון שלהם לא נשמר מה שדורש תאים מיותרים.
יכול להיות שבתוך המוח נעשתה איזושהיא החלטה
שהזכרון הזה מכאיב לו, והוא פשוט נמחק.

להתרחק ממנו כמה שיותר מהר

כמו שאומרים: צריך עיון... בפרט אם היא מוכרת, שאז זה לה"ר.  במקרה שלא מכירים - צריך להבחין אם יש עלבון או שזה מראה משהו על אופיו.

 

המקרה השני - לא קושיא...  מה זה משנה? אולי הצליח לעבוד על עצמו בינתיים. אולי התברר לו שאכן לא היה שייך. מה זה משנה..

זה יכול להשתמע באלף ואחד משמעויות.

 

ולגבי המקרה השני, אולי הוא רק רצה להראות שהוא כבר לגמרי לא בקטע שלה אז את יכולה להיות רגועה..

 

בקיצור, א"א לשפוט כאתם לא יודעים מה בדיוק קרה שם.

אין סיבה שלא תיידעי אנשים שאת בקטע!

אם ממש קשה לך- אפשר גם ברמזים...כגון:

"וואי אמא לא בא לך כבר להיות סבתא?"...

או- "חברות שלי כבר מתחתנות, איך גדלנו"....וכד'...

לגבי ההצעות- אני מאמינה שההצעה הראשונה תגיע בקרוב מסתם איזה דודה או משו ואז תקחי את זה ברצינות (לא באמת משנה מה יצא מזה) ואז כבר יבינו שאת בקטע...

בהצלחה מותק!

DN- אני אומרת משפטים כמו "חברות שלי מתחתנות" או "נו תסדר לי מישהו מהישיבה שלך" (לאחי) אבל זה לא נשמע רציני.

אינסוף- אומנם יש לי ניק אבל זה לא מקדם אותי, זה רק עוזר לי כאן...

יענו "בע"ה אני אחנך ככה..לא אעשה ככה.. הלוואי ו.."

 

זה יכול להיות גם בהומור.. "וואי רק שהילדים שלי לא יהיו.. " "וואי אני מזה לא רוצה בעל ש.. "

"איזה מצחיק יהיה אם.."

 

וגם אפשר לשחק אותה הפוך על הפוך..

"אמא, זה נראה לי מזה מוזר כל השידוכים.. איך יודעים מה לעשות?"

"איך סומכים על מישהו שפתאום מכיר לך איזה מישהו מכוכב אחר?"

 

כל מני שאלות שבאות להתייעץ אבל תכלס הם גם באמת שאלות שאת רוצה לדעת.. וגם את תראי לסובבים אותך שאת בשלה ומעוניינת..

 

זה יותר קל לומר את זה במשפחה אבל אפשר להסב את זה גם החוצה לאנשים שנראים לך שיכולים להכיר לך..

אפשר להגיד את אותם משפטים בניסוח שנראה לך מתאים..

 

והכי חשוב - לשמוח, להאמין, להתפלל..

 

בהצלחה אחותינו..!

 

 

אם לא נעים להגיד להורים"אני כבר רוצה להתחיל לצאת"

 

אפשר לשאול אותם"מה דעתכם, כדאי לי כבר..?"

 

בהצלחה..

לספר להורים, אולי לעוד אנשים - לא אמורה להיות בעיה.

הכלל הוא שחבל ללכת מסביב עם כל מיני רמיזות. פשוט לשאול אותם מתי יהיה להם זמן לשיחה רצינית קצרה באחד על אחד, ולספר איך את מרגישה ומה את מתכננת לעשות.

אצלי אישית זה היה יותר קל - כיוון שהתחלתי לדבר על הנושא עוד לפני שנכנסתי ממש לעניינים האלה, אלא כשחשבתי עם עצמי מתי אני נכנס אליהם. כך שההצגה שלי את מחשבותי היתה באופן טבעי בהדרגה: התחלה ב"התחלתי לפני איזה זמן לחשוב מתי אני מתחיל עם השידוכים", וכמה חודשים אחר כך "דחיתי את זה עד פורים שיעור ג', והוא הגיע... אולי אתחיל עכשיו, בלי לחץ כמובן."

יכול להיות שבאמת נבון ו'רך' יותר להציג את הדברים בצורה מדורגת גם אם את ממש כבר מעוניינת להתחיל.

 

והפאדיחות - גם אני הרגשתי אותן בהתחלה, אבל אמרתי לעצמי שזה דבר שפשוט אהיה חייב להתרגל אליו

ובאמת אחרי הפעם-פעמיים הראשונות זה נעשה מביך הרבה פחות.

 

איך מקבלים הצעות? האמת שלי ממש ממש אין ניסיון בזה - רק עכשיו התחלתי - אבל יש לי ניסיון בלנסות. קרובי משפחה בעיקר; עדיף כאלה לא קרובים מדי, משהו כמו בני דודים ראשונים / שניים וכו'. נראה לי פשוט שיותר טוב יהיה מצידך לפנות לבנים ולא לבנות - הם יכירו יותר מועמדים עבורך.

אם את יודעת איזה סוג איש את מחפשת, את יכולה לחשוב מי מבין מכרייך יכול לקשר אותך לאנשים כאלה. אני למשל, אמנם לא החלטתי, וכנראה זה לא יהיה לי חשוב (לפחות ברמת ההקשבה להצעה), אם הבחורה תהיה מהזרם הגושניקי או החרד"לניקי, מה שנקרא; ברוך ה' אני "מקושר" לשני הצדדים כך שיכולתי לפתוח לעצמי דלתות לכאן ולכאן.

 

ברכה והצלחה!

אלעזר

להיות דוגרית עם ההורים זה חשוב מאוד בכול התהליך הזה.אני יודעת וברור לי שיש כאלה שזה קל להם יותר ויש שפחות.אבל אני חושבת שהכי נכון זה לפתוח את הדברים באמת.

אני ההיתי משתפת בתחושות וברצונות,אומרת שאני מרגישה שאני מוכנה והגיע הזמן.וזה לא פדיחה.

גם ההורים יבינו,אבל בעיקר החברות.זה משהוא שכולנו רוצות.

 

איזה כיף שיש איפה להתייעץ.....
האמת שקצת רמזתי לאמא שלי. אולי היא מתחילה להבין.

יש לי בן דוד יקר (שאם לא היה בן דוד הייתי חושבת עליו )

מין הסתם יכולות להיות לו הצעות בשבילי, העניין הוא שאני לא פתוחה איתו יותר מידי.

בפסח אנחנו נפגשים ויש לי סיכוי לדבר איתו, השאלה איך אני עושה את זה...

תחשבי אולי את יכולה לשדך לו חברה שלך.. ותוך כדי השיחה תגידי לו שגם את בעניין, אם הוא לא ישאל לבד,  ושאולי יש לו איזה חבר שיכול להתאים.

גם אני בן אדם יחסית ביישן, קל וחומר כשמדובר על לפתוח שיחה עם בת, קל וחומר כשמה שאני עומד לבקש ממנה הוא שתציע לי הצעות שידוכין.

אבל אחרי הפעם הראשונה שעושים כזה דבר אמורים לקבל איזו תחושת ביתיות ושייכות לנושא - כך קרה לי.

והפעם הראשונה עצמה - לפעמים צחוקים, או הקדמות לשיחה ("אני עומדת לבקש ממך משהו ואני מובכת מאוד", או כל ביטוי אחר להרגשות שלך או שיכול 'לרכך' את הנחיתה על נושא השידוכין), יכולות לעשות אותה קלה הרבה יותר.

אני שוב אומר שלדבר ברמיזות לא כדאי. תדברי עם הקדמות, בהדרגה, בצחוק מובך - איך שנוח לך - אבל תגיעי לעניין באופן מפורש.

שיהיה בהצלחה!

דברי עם שדכנית ואיכשהו זה יתגלגל גם להורים...

מה רע?

לק"י

 

מציעים לך רק דרך ההורים?

 

לי הציעו גם ישירות, ואני התגלגלתי עם זה לבד (אבל עדכנתי את אבא שלי).

נראה לי קצת לא מוסרי.

ואין מצב שהחברות שלי יתאימו לבן דוד שלי ושנינו יודעים את זה ,כך שזה לא לעניין לעלות הצעת שידוך כזו.

נו טוב, כנראה כל משפחה והמוסר שלה... (מנטאליות)

 

אבל אם לא נעים לך לדבר על זה עם ההורים, לא יקרה כלום אם תגששי קצת ותגרמי לשדכנית להציע משהו להורים שלך...

לק"י

 

"שלום אמא ואבא, החלטתי להתחתן!"

 

אני אמרתי לאבא שלי אחרי שקבענו פגישה.

דיברתי עם אמא. אמרתי לה שעוד חברה מתחתנת והיא הבינה.

עכשיו החלק היותר קשה- לקבל הצעות ולדבר עם בן דוד שלי.

 

אנשים תתפללו עלי 

אוף למה לא משחררים לפסח?!

נו לפחות ישמור עלינו.

השיחה נקטעה לי ואני לא מוצאת אותה. אם תוכלי לשלוח לי פסיק.

פוני מסודר?

רואים שאתה בן

בכמות הג׳ל...


<צ>
בעע

היא פסלה אותי בגלל שבאתי עם גרביים מתוחות...

זה רציני? ושוב

לא נזם ח"ו

מה? - כמו מכנס עם שלייקעס???

סתם, על מה המהומה פה בכלל?

לא בא לי להתחתן עם סוס!

זה בהחלט נשמע גרוע

"לשברולט ברכבי ישראל דימיתיך רעייתי..." וכן על זה הסגנון

לפעם

בנתיים מה שהולך באופנה זה שברולט - אז שברולט! מקסימום נחליף לה את המנוע

ימין או שמאל

 

ימין זה חסד- זה טוב

 

אבל שמאל זה הדין והגבורה- כדאי לבדוק לגופו

 

דוני,

אתה מפתיע אותי כל פעם מחדש

אם הוא יושב מולה ולא לצידה

שזה נושא לשרשור בפני עצמו

ונראלי שאתה יודע את זה מצמצויין

 

פשוט עברה לך השעה ואתה מתחיל עם השטויות כרגיל 

מי זה מצמצמצויין?

 

ולמה לא הבאת לי עוכל???

איתך.    הספיק לי לראות את ג׳נדס סובלת לפני יומיים נראלי

 

בכ״מ אתה מוזמן!!! הכמויות אוכל  (חמץ) שיש לנו בבית הן אסטורונומיות!!

כל המתנדב לבוא ולחסל מוזמן חחח

וזה ממש לא יפה להגיד שאני עושה בכוונה (בשרשור ההוא באמת הייתה לי פואנטה).

 

טבכשי סליכא!

אחלה סמיילים.

 

יש לח מזל

סנק יו ורי מאאטצ׳ש

 

חחחח

 

שגיעוט באנגלית עברית יותר מגניב תודו!

באמת!!!

יש מצב.

 

(לקח לי שעתיים לשכנע את עצמי שלא כתבת ביידיש )

עו יוטר?

שגיאות מעבר לרגיל היו מטרידות אותי מדי...

ויש גם - 

"אין כאן שני שמנים, יש רק אחד וגם הוא לא שמן"

!!!

איך כותבים נח בשבע שגיאות

הרי מישהי תהיה חייבת להגיה את כל מה שאני כותב,לא?

 

שתחפש מישהו שלא יודע קרוא וכתוב... סגולה בדוקה

ולמה שהוא יסכים??

הוא ירגיש שהיא מעליו באקדמיה וזה..

 

כאילו, 12 שנות לימוד, סליחה.

כלפי בת זוג משכילה ממנו...

 

(דווקא יכוליות שתואר שני בהנדסת חשמל מהטכניון יתקנא באישתו

אם היא דוקטורנטית לפיזיקה גרעינית מ-MIT ...)

(ויש זוגות כאלה....)

מה יקרה בעוד שעתיים?

את האינטרקציה עם כל מה שהוא לא כרית ופוך

בקריאה ראשונה חשבתי שזה ארמית

לק"י

 

אבל פעם הייתי בשיעורים בנושא זוגיות, וכשהמרצה דיברה על ההבדלים בין גברים לנשים- היו דברים שלפחות לגבי אבא שלי היו לא נכונים..

אז כנראה שזה לא מדוייק לגמרי כל ההבדלים האלה..

שאם מוצאים דברימזהם הפוכים באופן אישי אין מה להתרגש 

והספר הזה הוא גאוני ומדהים!
איתי לאורך כל הדרך..
(ואנחנו אפילו לומדים אותו יחד)

ב"ה

 

אבל רוב הדברים שנמצאים שם לעניו"ד נכונים, מומלץ בחום!

שווה לקרוא במקביל גם את הספר הבית היהודי של הרב שמחה כהן.

 

שניהם נותנים כלים מצויינים לדייטים ולחיי זוגיות בכלל.

אמנם לא קראתי את הספר. אבל יודעת פחות או יותר את הכיוון..
ושמעתי מלא שעורים שדברו על ההבדלים בין גברים לנשים..

תמיד זה פשוט גרם לי לא לרצות להתחתן.
לא הזדהיתי עם איך שהציגו את הגברים- למה שארצה להתחתן עם מישהו כזה?
מעולם לא חיפשתי אדם שכלי ומחושב שיודע לתת עצות אבל לא מכיל את המערבולות הרגשיות שלפעמים עוברות עלי..
קצת הקצנתי.. אבל באמת אף פעם לא זה מה שחיפשתי.
ולחיות עם משהו כזה הרגיש לי ממש לא החיים שאני רוצה.
אז תמיד אמרתי שאני רוצה מישהו ש'הצד הנשי' שלו יותר מפותח- שהוא רגיש ומבין בנפש ובוכה לפעמים ושם לב לפרטים ואוהב לדבר הרבה ו..

ב'ה באמת זכיתי לזה..
אז מה רציתי להגיד?

שזה שיש הבדלים מסוימים, בסדר..
אבל אסור שהם יגרמו לנו להנמיך ציפיות.
לא לוותר לעצמינו מלהשתנות - גם אם זה טבעי שזו תכונה נשית/גברית..
אם התנודות הרגשיות מוציאות אותי מאיזון וגורמות לי להפגע ולעשות סצנות מכל שטות- אני צריכה לשאוף לעבוד על עצמי בעניין.
ואם אתה בתור גבר מרגיש שהצד התכליתי שלך גורם לך לא להזדהות ולא להיות שם בשביל אשתך שזקוקה לתמיכתך הרגשית- אז תצפה מעצמך לעבוד על הרגישות וההכלה שלך.

ואותו דבר לגבי הציפיות מבן הזוג- אל תוותרי על דברים שאת באמת רוצה וצריכה כי כתוב בספר שזה נורמלי שזה לא יקרה.
אם מגלים נק' של שוני ועובדים עליה יחד- מצויין.
אבל מראש אל תחנקו רצונות ותתיאשו מלהאמין שהם אפשריים רק כי הציגו לכם תמונה שמציגה את זה כלא אפשרי.

בקיצור- אולי אפשר לאפיין הבדלים כלליים. אבל לא לשכוח שאנו לא צריכים להיות עבדים שלהם. שיש עוד אינסוף אפשרויות אחרות..
העיקר לא להיות קטני אמונה.

ולכן הביקורת שלך לוקה בחסר.

 

וחבל, כי מדובר בספר מצוין, שעם פרופורציות נכונות

עשוי לעזור מאוד לגברים ונשים נשואים.

 

האם נכון לרווקים ללמוד אותו? לדעתי האישית לא.

ולפי זה מצאת את מה שביקשת (ב"ה!)

אבל עדיין, בספר מתוארים קווים כלליים לדמותם של הגבר והאישה הנורמטיביים.

זו מציאות וכדי שנהיה מודעים אליה.

גם אם זה מעצבן לחשוב שהצד השני לא יהיה דומה לי בתחומים מסויימים (ולדעתי זה פלוס גדול), אני לפחות יהיה מוכנה לזה קודם, ואדע איך להגיב ומה לעשות או לא לעשות במצבים מסויימים..

מהסיבה הזאת^ אני חושבת שטוב מאוד לקרוא את הספר לפני שמתחתנים ואולי לחסוך ככה כמה אי הבנות ותסכולים.

שימי לב שדווקא מהמודעות שלך לנושא, חיפשת מראש גבר עם מאפיינים קצת 'נשיים'..

 

וודאי שאנו צריכים לעבוד על ה'טבע' שלנו (וגם בספר הוא מדבר על זה), אבל יחד עם זאת כדי שנכיר שלפעמים תהליכים שאנו עוברים הם באמת טבעיים לנו, חלק מהנשיות/גבריות שלנו, ולכן נכיר בהם ונדאג שגם בן הזוג יהיה מודע אליהם.

 

ולמי שדאג, אני לא באמת מודאגת מהדמיון שלי לכמה מאפיינים גבריים..סתם משעשע

לא אמרתי שלא טוב להיות מודעים.

ולאלעד- לא אמרתי שקראתי ולא כתבתי כלום נגדו.

הדבר היחיד זה שלדעתי אסור להתקבע מחשבתית לאיפיונים כאלה ואחרים לא לגבי עצמי ולא לגבי הבן/בת זוג.

אם המודעות עוזרת לי לעבוד נכון מול הבדלים ביננו- מה טוב.
אם המודעות עוזרת לי לחדד מה אני מחפשת- גם טוב.

אבל אם אני חושבת שבגלל שכתוב אז אני לא יכולה להשתנות או שאין מצב שבעלי יוכל להיות אחרת...זה לדעתי כבר חוסר אמונה.

אין בעיה לקרוא את הספר ,השאלה לאן לוקחים את זה.
ואם מתבוננים בהבדלים במהות או שנתפסים לפרטים ולביטוי המעשי-
למשל זה סבבה שצד מסוים יותר בולט אצלו. אבל הצורה שבה יבטא את זה יכולה להיות שונה לגמרי אצל כל אחד.
וגם,יש מלא יוצאי דופן..
זה לא אומר שאין בכל זה אמת. רק זה לא כל האמת..

העיקר מידות טובות והתחשבות כנה בזולת.

 

ספר בא לתאר איך שהוא רואה אדם - ולא אדם צריך להכתיב את התנהלותו שתתאים לספר..

ים??

בטחחחח שמומלץ לרווקים!!!

מומלץ ללמוד אותו לפני הדייטים תוך כדי דייטים ובמהלך הנישואים..
הרב הוציא ספר שלישי על כלה וחמות.. כשיגיע הזמן גם אותו אקנה ואקרא..

מה זה אומר על הספר? לא יודעת..
אבל מה שבטוח, (לא קשור לנושא, אבל התחשק לי לכתוב כי אני מרגישה שהספר הזה קיבל יותר מקום ממה שמגיע לו ) אפשר לחפש קצת אצל חזל, הם אלופים בהבנת הנפש של האיש והאישה.
ורואים שדבריהם עומדים במבחן המציאות לאורך הדורות..

הוא היה גרוש, והספר נכתב תוך כדי נישואיו השניים

משום מה ככה היה זכור לי כשקראתי את הספר.
סליחה שהשמצתי והטעתי..

כ"כ אמיתי ונכון.ושייך מאוד ללמוד אותו.אני הרגשתי שהוא מלמד אותי לא לשים את עצמי במרכז אלא את האחר,לבדוק עם עצמי מה אני יכולה לתרום לקשר.ולבדוק מה נכון בשבילו ובשביל הקשר שאעשה ולא מה האינסטינקט הנשי במובן הפשוט שלו מחפש.

זה גרם לי להרגיש הרבה יותר מחוברת אל עצמי בקשר!לומדת באמת את הקשר ואת האדם שמולי.

אף אחד לא ענה על השאלה ששאלתי.. (הראשונה)

 

הספר מומלץ, לא צריך לדון על זה, אבל-

 

בנות: מזדהות עם התיאורים שלו עלינו? בנים: כנ'ל..? (מדברים רק למסירת מידע, מתמודדים עם בעיות לבד ולא ע'י שיתוף, צריכים בעיקר אמון...וכו'..?)

יש פרטים קטנים מאוד, שבהם חל אצלנו היפוך.
וד"ר ג'ון גריי-הסופר
כותב בהקדמה את האפשרות הזו.

אני יכולה לומר לך שרואים בפועל ממש
איך אמון מלא בגבר, נותן לו כוח ורצון לפעול.

הוא גם אמר מראש בהקדמה שז לא מתמטיקה טהורה וייתכנו מצבים שהם אישה תזדהה עם התיאורים שהצמיד לגבר ולהיפך, אבל בבחינה כללית אם מנסים למפות את ההתנהגויות וכו', זה אכן מחולק כמו שהוא אומר...

 

חריגות קלת תמיד יש, לא צריך לפחד מזה.

 

(במילים פשוטות - את בסדר!)

ורואה את זה במציאות 

זה מנתח אריות?

אם הוא מנתח עם תעודה, הייתי פוסל.

אבל אם היא מנתחת מהנדסת - הייתי הולך על זה

אם היא עוסקת במקצוע שאני חושב שהוא מנוגד לעקרונות ולהשקפה שלי

יש מצב טוב שאחליט שהקשר לא מתאים

 

לדוג'

זמרת/רקדנית בהופעות מעורבות

וכו'

 

עד התלבטות לגבי חתונה?

 

טעות שלי.

 

בחייאת, השאלה הוציאה אותי משיווי משקל

כל שירשור הכי רציני שיהיה אתם הופכים למושב ליצים!!!!

מה יהיה?!?

 

ולעצם השאלה. כל עוד הוא עוסק במהו שהוא אוהב וה׳ אוהב וזה מקדם אותו ביראת שמיים תפדל!

 

רק אני בעיקרון לא רוצה עצמאי ( לא משנה במה הוא עוסק)

 

מעדיפה תלותי?

 

 

שלום לך מתוקה!!

למקצוע שנוגד את העקרונות מבחינה דתית,אלא סתם לא מוצא חן מסיבות אחרות.

והתכוונתי ברצינות.

 

אפשר להסביר יותר טוב בבקשה?

לדוגמה הבחורה לומדת מקצוע שאתה ממש לא מתחבר אליו,או ששמה שהיא לומדת הוא מקצוע לא מוכר(כמו חינוך ווכד') 

או שבד"כ לא מרוויחים מאותו מקצוע בשמיים אבל היא באמת מתחברת לזה לכן היא החליטה ללמוד אותו.

נתתי כמה דוגמאות..מקווה שהובנתי

הייתי רוצה לומר שלא אפסול.

 

בפועל - קיים מצב שכן.

 

שוב, עד כמה המקצוע שהיא לומדת הוא לא מכניס\מגוחך\לא מתאים?

עד כמה היא מתאימה לפרופיל של מנתחת אריות??

 

אל תשכח, אחרי הכל, מדובר רק בהצעה.

כך שאם היא לא דייט חלומותיך - אל תתלבט לגבי זה יותר מדי.

 

מותר להגיד לא להצעה

או לפחות תן 2-3 דוגמאות לזה...

 

שבנות דתיות בד"כ פחות עוסקות כי הרב עוסקות בחינוך,ואני מתכוונת ללימודי תעודה ולא תואר כמו:

קוסמטיקאית,מאפרת,ספרית,גרפיקאית,אומנות,מזכירה,מזכירה רפואית,צילום,אדריכלות,יעוץ מס.

נתתי כמה דוגמאות.השאלה אם היה מפריע לכם סוג של מקצוע כזה שהוא לא תואר?

ודרך אגב אני בת!

קודם כל, בנוגע למינך - מצטער, לא יודע למה קיבלתי את הרושם שאת בן...

 

לגוף העניין: דווקא המקצועות שאת הזכרת, לא נראה לי שתהיה בעיה איתם, לפחות לי - כלומר, הבת בוחרת דבר שמעניין אותה, לא סותר את ההלכה או את רצונותיי מהחיים המשותפים, אז מה הבעיה?

 

אני לפחות, לא נראה לי שזה היה מפריע לי.

 

דברים שלא נוגדים את העקרונות שלך,

 

אבל שלא ימצאו חן בעינייך,

 

יהיו גם יהיו.

 

ואז- המקצוע שבו הוא עובד יהיה שולי בעינייך.

 

אדם בוחר עבודה בתחום שהוא מרגיש 

 

שהוא יכול לתרום/שיעשה לו טוב לעבוד שם וכו',

 

לכן,

 

אני ממש לא רואה צורך בפסילה על כזה דבר....

נתת לי דוגמה לסיבות שאפסול מסיבה אידיאולוגית... (אין לי בעייה שהבחורה תלמד שירה/משחק/ריקוד וכו' - כאשר המטרה שלה אחרי זה היא להשתמש בזה לצורך הופעות צנועות לעיני נשים בלבד וכו'... אבל בהופעות מעורבות, זה אכן יפריע...)

העיקר שאותו זה מעניין ומקדם. לא חושבת שכזאת סיבה תימנע ממני לצאת עם מישהו.

 

(אממ...אם הוא ילמד גניקולוגיה אני חושבת שאחשוב פעמיים...סתאאם)

ישפיעו על ההחלטה שלכם\ן?

לפעמים קורה שהאדם גם עובד לפי המקצוע שהוא לומד..

 

נניח רפואה.. זה מקצוע המחייב לילות לבד..

 

זה מקצוע המחייב המון שנות לימוד והתנסות..

 

 

לק"י

 

אני לא כ"כ מצליחה לחשוב על משו שממש יצרום לי שהבחור ילמד (בהתחשב בעובדה שהוא אמור להיות בחור דתי..).

 

וממש לא מעניין אותי אם זה יהיה לימודי תואר או תעודה..

אם היא מתכוונת להיות אסטרונאוטית אין לי עניין להכנס לבעיות של "מתי מכניסים שבת בחלל" וכדומה - זה מעצבן! 

 

וברצינות - תלוי, כמו תמיד (או בלשון הביינישים: מחלוקת) :

תלוי אם זה ישפיע דרמטית על החיים המשותפים (לימודי רפואה למשל, שישפיעו באופן ישיר על זמן האיכות ביחד וכו')

 

תלוי אם זה מקצוע שאני סולד ממנו מבחינה אידיאולוגית (לא עולה לי כרגע...).

 

תלוי ותלוי ותלוי...

 

אבל מה שבטוח - זה לא שהבחורה תהיה לא טובה, אלא פשוט שאני אישית לא אצליח לחיות ככה עם המקצוע הזה - וזה בפירוש לא אמור להיות קריטריון שיגרום למישהי מסויימת לוותר על מקצוע שהיא ממש מתחברת עליו, בגלל שהיא מפחדת שהוא יגרום לה להיות "לךא פופולרית" בדייטים...

 

אתה הולך למקצוע שאתה אוהב, מרגיש שאתה תתרום בו הכי הרבה ותרגיש בו הכי טוב שאפשר - ואתה מאמין שה' יעזור שיימצא הצד השני שזה יתאים לו...

קיבלתי רושם שמדובר בבחורה קצת רחפנית, והעובדה שהיא עושה תואר במוזיקה שכנעה אותי בזה סופית..

 

אבל באמת שזה חריג. אם הכוונה היא ללמוד מהמקצוע על האופי - כבר גיליתי פיזיקאית עם נטייה לרחפנות ומחנכת גיל הרך מקורקעת לגמרי (אני לא רומז לשום דבר לגבי חינוך לגיל הרך כמובן..). אם זה דברים אובייקטיביים למקצוע, כמו רפואה שאתה יודע שבקושי תראה אותה - אין באמת הרבה מקצועות שאי אפשר למצוא את הדרך להסתדר איתם.

 

בקיצור - בגדול לא הייתי פוסל על אף מקצוע.

יהיה לי נורא קשה עם בעלי ילמד מקצוע שלא תורם לאחרים איכשהו (שריטה שיש לי. חיה עם זה) 

 

וכן, ישמצב שאפסול בגלל זה. 

אם כי זה רק נק' אחת מתוך המכלול של הבנ"א.

לדוג: היא-בחורה מאוד רגשית(פועלת בעיקר לפי הרגש), אוהבת טבע, הומנית וכד'.

הוא- שנה ב' בלימודי הנדסת חשמל באוניברסיטה..

 

והם חיים באושר ועושר 

אני שונא עורכי דין, בחורה שלומדת משפטים זה טרן אוף רציני מבחינתי.

{ושילכו 'חפש מי יטפל בהם }

<צ>

(סתם, שמעתי על זה לראשונה הבוקר)

 

 

 

לא פוסלת על שום מוזיקה.

*אעדיף* שהוא ישמע מוזיקה שעושה טוב לנשמה, וממילא כדאי שזה יהיה זמר יהודי, יר"ש...

(במגמה לעבור לשמוע כל מיני זמרי גבעות וכאלה...)

 

כל מוסיקה שאיכות הסאונד שלה היא מאחרי שנת שמונים ושלוש - ארבע - אני מכבה.

 

אם היא תאהב את הרזאלים.

 

כל תחנות הרדיו מעלות לי את העצבים, החילוניות כי כמעט תמיד הן מגעילות, והדתיות כי הן.. עלובות למדי לדעתי.

 

 

וכמעט תמיד מכבה...

 

יום אחד אני יפסיק את העניין הזה..(ואני לא יאהב ת'רעיון שהוא שומע גלגלצ..כן אני בפרדוקס)

כי היא שמעה את פוליקר יותר מדי.

וגם את גידי גוב.

 

אחר כך היא פסלה אותי כי פסלתי אותה על מוזיקה

פסלה אותי על זה שפסלתי אותה.

 

כוס שוקו-חם, ולמיטה לישון!

 

עכשיו!

 

 

|דיקטטור|

חוצנףףף!1

* שומעת בעיקר מוזיקה חסידית,יותר יהודי מקורי(ככה קוראים לזה?)בעיקר יוסף קרדונר,סיני תור,אודי דוידי וכאלה..גם שוואקי לפעמים,והרבה ניגונים.

 

*אני הכי שונאת מוזיקת רוק וקונצרט ויש גם שירים ישראלים מסויימים שאני לא סובלת

 

* לא הייתי פוסלת, אבל מה שבטוח אני אשמח שבעלי לעתיד ישמע מוזיקה כשרה.

 

*אני שומעת קול ברמה בד"כ.

כל הסוגים.. מקורי יהודי, חסידי, ישראלי.. רשת ג !!

 

לא הייתי פוסלת על מוזיקה.. שולי בעיני..

 

אבל בראבק שהוא ישמע מוזיקה יפה אחרת זה יהיה מעצבן בנסיעות

 

מה את שומעת? 

 

את פוסלת על זה ?

 

אלטרנטיבי פחות.

אלא אם זה אלטרנטיבי יהודי. שזה אחלה.

אני ממש אוהבת ראפ, מוזיקה יהודית, מתיסיהו, רזאלים  באאארור (בי מוטיז)

שומעת את כל הרדיויים (גם רשת מורשת) בזמנים מסויימים לפי תכניות..

למשל עכשיו אני שומעת שיעור על אהבת חינם לפי רבנו בג ל י צ ה ל !!!!!

 

לא פוסלת... אלא אם כן הוא אוהב רוק מטאל מוזיקת מסור שזה מראה על משהו נפשי מעבר...

אא"כ זה מכיל ים קללות וכד'. אבל עד שאפסול בדבר כזה...

מוזיקה מרגיעה בהחלט..

מיהודי מקורי ועד ניגוני חצרות חסידים

כולל מזרחי ופייטני

 

חוץ מחזנות אשכנזית(זה מחרפן לי תמוח)

 

חוץ מזה שומע גם נעימות איריות צועניות וכד'

 

שומע רדיו - קול ברמה, קול חי, גלי ישראל רק בערב(בזמן של היהדות שם), ערוץ 7 וטוקר FM באינטרנט.

אבל רק בזמנים שיש מוזיקה

 

לגבי מוזיקה עברית ישנה הייתי רוצה לשמוע אבל אין לי כוח לעשות איפה ואיפה בשביל למצוא את השירים ללא שירת נשים!

 

לפסול מישהי על זה?....לא ידוע לא נראה לי!

העלת לי רעיון... מישהו כבר חשב על להקים אתר שכל מטרתו היא להציג רשימת שירים שלא מוגדרים יהודיים/חסידיים, אבל כן מתאימים לאוזניים של דתיים? יכולה להיות באתר כזה פלטפורמה לבנים ופלטפורמה לבנות, עם אפשרות להגיב מה דעתך על השיר מבחינה דתית, וכן אפשרות להציע הצעות וכו'...

 

זה נשמע לי מדליק!!!

 

מישהו מכיר דבר כזה?

 

או שמישהו מוכן להרים ת'כפפה? (לצערי איני יודע לבנות אתרים...).

בס"ד

 

בעיקר אני מזדהה עם העניין של הטוקר FM (מה שאני שומע עכשיו )

 

לגבי פסילה-

תלוי איזה מוזיקה, יש מוזיקה לועזית ומוזיקה "ערסית" שזה לא בא בחשבון!

מוזיקה ישראלית אין לי בעיה, אבל אן יש בזה קול אישה אז שתשמע לבד ולא על ידי.

הרשת הכי שווה שיש, באחריות!!!

 

מוזיקה - מנסה שרק יהודית (חדשה וחסידית ישנה), או "עברית-לא-בעייתית-כלומר-לא-שירת-נשים-לא-שירי-אהבה-ולא-גסויות", מה שמוריד חלק ניכר מאוד מהשירים מהפרק...

 

לכבות - אם אני יכול, שירת נשים/אהבה/גסויות/לועזית.

 

לפסול - אני רוצה להאמין שזאת שמיועדת לי לא תשמע את מה שההלכה לא מתירה (אגב, ההלכה כן תתיר לה שירת נשים בניגוד אלי...אבל גם שם אצלה, שירת נשים על אהבה וכו' לא מתאימים...).

 

ורדיו - לרוב אני לא שומע רדיו בשביל המוזיקה אלא רק בשביל אקטואליה, ולרוב יהיה מדובר ברשת ב'...

ו-ג' בשביל המוזיקה

וץ מבעבודה שאין לי כ״כ ברירה אבל זה שירים אז זה בסדר ממש לא אוהבת לשמוע דיבורים כי הם בד״כ לא מענינים אלא אם כן יש משו מעניין ואז אין לי כ״כ עדיפות לרדיו על מה שנדלק..
בנוסף לזה שומעת חסידי אודי דוידי וכדומה.. אם אפסול?! לא נראה לי אבל חושבת שמי שאצא איתו (או לפחות מקווה) לא אשמע שירים נגיד לועזיים ואם הוא היה רגיל לשמוע והחליט להתחזק ורוצה להפסיק אשריו ואז ממש אין לי בעיה!

אביתר בנאי,שלמה ארצי,יהודית רביץ..

ההיתי פוסלת על שירים מזרחיים כבדים ודביקיים ועל שירי דיכאון)

קודם כל כלכלית. דבר שני, אין את כל הלחץ של המבחנים, יש שגרה רגועה של עבודה כשמוצאים בע"ה.

לא נשמע מעולה? 

וחומד, תשמחי!
תחשבי שיש בנות (כמוני) שהן רק בהתחלה,
והיו ממש שמחות להתחלף איתך...!

זה לגמרי נקודת זכות

מבחינת שגרה פנויה

מבחינה כלכלית

מבחינה יציבות

ועוד הרבה דברים

 

שונה/מוזר

את מרגישה ככה כי עד עכשיו עכשיו היית רגילה למשהו אחד

ועכשיו את במצב אחר

 

 

בהצלחה

בכלל לא מוזר בעיני.

אם כבר מראה על רמה גבוהה

כל בייניש חולם שאישתו תהיה עם תואר וכבר לא סטודנטית...

יכול ללמוד הרבה יותר בנחת..

כמו שאמרו לפניי- גם כי היא יותר מסודרת בחיים, וגם מבחינת זמן פנוי. וגם כי היא עברה עוד תחנה בחיים וזה ביגר ופיתח את האישיות שלה יותר בד"כ.

 

וסתם הערה: הרי בכ"מ זה לא בשליטתך, אז אל תתני לזה להטריד אותך.

בעלך הרי יגיע מתישהו (בע"ה בקרוב) ויקבל אותך כמו שאת. אז הנתון החדש יכול רק לסנן לך עוד מועמדים לא מתאימים

"ויקבל אותך כמו שאת"

ואפשר להוסיף.. יאהב ויקבל...

אנחנו משתדלים, ה' מחליט....

זה מוזר לי כי מסיימת יחסית מהר... רוב החברות שלי עוד באמצע התואר (ויש כאלה שממש בהתחלה)

מוזר לעבור שלב פתאום... מוזר אבל משמח

תמיד הבנות עוקפות את הבנים בעניין הזה.

תחשבי, אם מישהי עשתה שנת ש"ל והתחילה אחריה תואר של 3 שנים

ומישהו באותו גיל התחיל ישיבת הסדר, התגייס לצבא בשיעור ג', השתחרר באמצע שיעור ד' ...

 

במילים אחרות - הם באותו הגיל - היא סיימה תואר ולו נשאר עוד שנה בישיבה (אם הוא רוצה להתחיל תואר, הוא יסיים 4- 3 שנים אחריה)

 

 

אז לא, זה לא מפריע, ולא אמור להפריע!

 

 

תיהני עם מה שיש ואבא שבשמיים שאוהב כל אחד ואחת מאיתנו יעזור לך למצוא את ה-אחד שמתאים לך...

גם אני כך

אבל אני למשל חשבתי על תואר שני,

עם זאת אחכה שאתחתן כדי לעשות זאת כי הבנתי שזה דיי מאיים-

יש מצב נכון?

זה נשמע מאיים? 

לא חשבתי על זה...

 

זה אמור להיות שיקול האם להתחיל לימודי תואר שני?

דווקא בתור רווקה זה יותר נוח ללמוד ויש יותר תקציב לזה מן הסתם.

 

גם אני באותו מצב,

חשבתי להתחיל ללמוד לתואר שני, אבל תחשבי על זה-

בהנחה שאת מתחתנת בעי"ה עם בחור ישיבה שעשה צבא,

יש מצב שאת מתחילה תואר שני כשהוא עוד לא התחיל את הראשון-

זה קצת מאיים לא?

אני הייתי מרגישה פחות בנוח עם מישהו שכרגע עושה למשל דוקטורט..

--

יצא לי לנסות להכיר למישהי בת 35 בחור,

מבירור איתה ועם עוד בחורים את מבינה עד כמה זה מאיים עליהם.

שנזכה להתחתן לפני ואולי נלמד ביחד

לא מסיימים ללמוד לתואר שני תוך חודש...

זה לוקח לפחות שנתיים.

ועד שאת לא מסיימת את לא נקראת "בעלת תואר שני" אלא רק סטודנטית.

 

דבר שני, איך נדע מתי נתחתן?! |מיואש|

בגלל זה אני צריכה להמתין עם התואר?

 

 

למרות זאת, אני מסכימה איתכן.

אוף זה כבר מתחיל לבלבל!

מצד אחד- אם אני אעשה תואר שני לפחות אני ימשיך להיות סטודנטית...

מצד שני- תואר שני יכול לאיים על בנים...

בעעע so annoying!!!

female- אבל גם אם עדיין אין את התואר השני ביד, עצם זה שאת עושה את זה, זה אומר שבקרוב (בע"ה) יהיה לך, ובכלל זה נראה כאילו את ממש חכמה ואולי רוצה להיות קרייריסטית וזה יכול לאיים...

כל עוד אין לי משפחה משלי אז אני קרייריסטית.

השלמתי עם זה כשראיתי כמה שעות מהיום שלי אני משקיעה בעבודה

אני אוהבת שהיום שלי מלא בתוכן.

ואם אני נהנית מזה, אז למה לא?

 

עדיף להשקיע בקריירה עכשיו ולעשות את החיים קלים יותר בהמשך בעזרת ה' יתברך מאשר לחזור מהעבודה ולהרגיש שלא ממצים את כל היום.

 

 

אני חושבת, שלא כדאי לספר ישר בתחילת קשר על הלימודים לתואר שני.

לא חובה לחשוף הכל על ההתחלה...כדי לא להרתיע אותו.

 

מצד שני, מה שאמרת לגבי ה"ממש חכמה" - זה באמת מפריע לי מאד...

כי זה חושבים כבר מהתואר הראשון. (אז אין מה לעשות נגד זה...).

 

 

 

בקיצור, אין לי תשובה ברורה...

ממש מתחשק לי להתחיל/להמשיך  ללמוד

 

 

 

 

 

 

אם זה מאיים עליכן,ואתן חושבות שעקב לימודים כאלו אתן עלולות לזנוח

את הרצון להיות רעיות אמהות טובות ולהשקיע בבית,הרי שזה באמת שיקול

רציני,ואפילו הייתי אומר חותך שלא לעשות תואר שני.

 

אבל אם עליכן זה לא מאיים,ואתן יודעות מה אתן רוצות להיות שתתחתנו,

אבל ביינתיים ובלי סתירה רוצות להמשיך וללמוד ולהתפתח,אין מבורך מזה,

ואז אני לא רואה שום היגיון שלא ללמוד לתואר שני ו"להישאר במקום"

רק מחשש שהדבר "ירתיע" בחורים.

 

אם יש אמת פנימית מאחורי העניין,ואתן יודעות שלא תיסחפו אחרי הקריירה

ע"ח המשפחה/הקמת הבית,אני חושב שאין ספק בכלל

 

הדבר היחיד שצריך כל הזמן הוא להזכיר לעצמיכן מה באמת חשוב.

 

ועוד משהו:נגדיר את זה בעדינות,אני לא חושב שזה מראה דברים טובים 

על ציבור הגברים שבנות חוששות ללמוד ולהתקדם כי זה ירתיע בנים,שהבנות

שהם יוצאים איתם מצליחות בחייהם ומתקדמות.בכלל, אם אדם למד לדוג' 5 שנים

בישיבה,הוא ממש לא נמצא מאחורי מי שיש לו כבר תואר ראשון.אמנם הוא לא קיבל

תעודה על כך, אבל הקרן קיימת לו...

 

כל מה שכתבת נכון ואפילו יותר מזה.

במיוחד העניין עם "איכות" הלימוד ולא הכמות...

 

המציאות היום מוכיחה שזה כן מרתיע...

 

חלק מהבחורים(ישיבה) שפגשתי (קצת) נבהלו ממני בגלל הלימודים וכל זה...

הם דיברו רוב הפגישה רק על הלימודים שלי והעבודה ועל כמה זה מכניס כסף 

ואני כבר חשבתי שלפחות בזמן הזה יהיה לי קצת שקט מזה...

 

ואגב- הערה שאני רואה לנכון לאומרה,

 

מתוך שיחות עם חברות-

 

אז בנות,

 

כל עוד אתן תאמנה, שבחור שיושב ולומד תורה במשך השנים הללו,

 

עשה הרבה בחייו, כי אכן ללמוד תורה זה בהחלט עשייה נצחית,

 

אז כבר זה שאנחנו עושות "תארים" פחות יאיים על הבחור. 

 

אבל, כשהדעה הרווחת בציבור הכללי, היא שהבחור עוד לא יצא לחיים, ולא עשה עדיין כלום בחיים, כי הוא ישב ולמד,

 

(וכן, אני יודעת שזה נשמע טיפה מוגזם, אבל זה לא- רק כי אנחנו בעד לימוד תורה, אז מכבסים את זה במילים וביטויים אחרים..)

 

אז הגיוני שיהיו כאלו, שיהיו מאוימים מבת זוג ש"עשתה המון בחייה הקצרים.."

 

וזה די מקביל לתגובה שהיתה פה שבחורה מאויימת מלצאת עם מישהו שעשה דוקטורט..

 

ודעתי האישית- אין צורך לייחס חשיבות לכל זה בכלל.

 

לא צריך להיבהל מדוקטורט, צריך להיבהל ממידות רעות, ולהתרשם לטובה ממידות טובות...

אני די מאמינה שגם אם יש מישהו שיחשוש מזה, ברגע שהוא יראה אותי וידבר איתי בע"ה החששות שלו יתפוגגו...

הבעיה היא- מה אם הבחורים ירתעו באופן שהם בכלל לא ירצו להיפגש...?

שהבחורה מרגישה שהיא 'יותר' מהבחור.

 

 

נכון, זה באמת לא אומר משהו טוב על ציבור הגברים...

 

אבל זו ההרגשה שאתם נותנים לנו... ״את יודעת יותר מידי״ ״את דעתנית מידי בשבילי״ ווכו 

 

בעז"ה אני מתחילה גם תואר שני שנה הבאה..

 

וחשבתי... כמו שכתבתן.. שזה עלול להפחיד בחורים..

 

(וכן.. .זה מפחיד את חלקם... אני יודעת..)

 

וגם חברה שאלה אותי: איזה שם יהיה לך?(מבחינת המקום שאני נירשמת לשם..)

 

אז אמרתי: מהזתומרת.. יהיה לי השם שלי,, מייכ,,, יש לי רק שם אחד

 

אז..

 מה שאני רוצה לומר בזה:

 

כל אחת צריכה פשוט להיות היא... (וגם כל אחד..)

 

בן אדם זה עיסקת חבילה...

 

וצריך להיות שלם עם עצמינו..

 

לכל אחד יש שם אחד... השם שלו..

 

לא צריך יותר  מידי לחשוב מה יחשבו עלי..

 

 

אם מדובר בבחור שאף הוא סיים לימודי תואר והתחיל לעבוד, הכול מצוין. מאידך, מדויט שהוא עדיין סטודנט עשוי להרגיש שלא בנוח בגלל "הבדלי המעמדות"  

כשיש מקור פרנסה קבוע וידוע.

אם הרצון שלך להתחתן עם בחור שילמד בשנים הקרובות תורה, כלומר, אברך - מבחינתו זה מעולה ויותר מזה... (לא להאמין איזה שקט כלכלי זה עושה, אבל זה נכון, מידיעה מקרוב...).

 

מצד שני, אם את רוצה בחור שיעבוד בקרוב, כלומר, בלימודים לתואר/ בסוף לימודיו בישיבה ובתחילת מחשבות לכיוון לימודים ועבודה, בזה המצב יהיה מסובך יותר, כי הבן ירגיש קצת מוזר באמת, שאשתו (או זאת המיועדת) כבר עובדת ולמעשה מממנת       (/תממן) את הלימודים שלו, בזמן שהוא עוד חורש את החיים בלימודים ומנסה לשנורר עבודות מהצד... 

 

זה לא אומר שזה בלתי אפשרי, אלא בסך הכל צריך גבר שזה לא השיקול הכי חשוב שלו (הרצון של הגבר להרגיש זה שמחזיק את הבית מבחינה כלכלית דומיננטי אצל הרבה, אבל לא אצל כולם)...

 

גם חשוב לזכור שזה גם הגיוני שייווצר מצב כז, בגלל העובדה שהבנים עוברים מסלול ארוך בהרבה מהבנות עד להגעה ללימודים (ישיבת הסדר/ גבוהה, או צבא 3 שנים... בהשוואה לבנות שיכולות לבחור לא לעשות שירות, או שעושות רק שנה/ שנתיים, זה הפרש משמעותי בשנים...).

כמו כל דבר בחיים..

בעקרון זה יתרון..(חרוז)

אבל אם אני עדיין שם עדיין מאחורה בישיבה..זה טיפה לא שייך..

אבל עקרונית,למה לא?

ברחוב הלני המלכה אני חושבת. אמין ממש, נחמד ומחירים הוגנים

בי-ם, בבנין של מכון טל

יש שם איזה כמה אחוזים טובים של הנחה לבייני"שים (לא זוכר כמה)

 

ויש שם טבעות ממש יפות

 

לא יודעת מה השם..

(ליד כיכר ציון)  דברים יפים, בצורה ובמחיר.. בכלל בנחלת שבעה יש חנויות תכשיטים יפות שכדאי לראות.

אני לא מהאזור.. אשריכם ישראל!

מבחינתי לחכות זו לא אופציה ברמת העיקרון.

 

אם את כבר יוצאת לדייט ים, ז״א את מוכנה ובשלה לנישואים.

אז אם העלם חמודות מוכן לצאת עכשיו, מעולה. אם לא. בייי!!!

 

לא מחכים! לא דוחים חתונה לפי התורה שלנו...

 

אין דבר כזה ״אם מי שמיועד לי יהיה מוכן לקשר רק עוד כמה שנים״

זה או שהוא לא המיועד לך או שכדי לקבל אותו את גם ככה תצטרכי לעבור את מסכת הדיטים שאת עוברת...

אז לחכות זו לא אופציה אם את כבר בשלב הדיטים.

לדעתי.

בנים מאוד משתנים בצבא מכל הבחינות, לא הייתי ממליץ לחכות למישהו שעכשיו התגייס לכמה שנים הוא יחזור ממש שונה ואף אחד לא הבטיח שהוא יחזור דתי..

אבל גם יש הרבה ביינישים שבגיל 21 הם אחרי צבא. ואת לא חייבת לחפש מישהו שסיים צבא. יש המון חבר'ה שבאמצע הצבא ממש בעיניין להתחתן..

ואם את חושבת שמתאים לך להתחתן אל תחכי לאף אחד..

ממשיכים הלאה.

אני אישית, אם מישהי היתה מחכה לי - היו לי הרבה יסורי מצפון על כך.

 

אם את רוצה להקים משפחה - תקימי! אם לא - אל תקימי! אין כזה דבר באמצע...

 

לגבי הפרשי גיל, אפשר לצאת עם גדולים ממך בכמה שנים ובלבד שתהיה ביניכם התאמה.

זה כמובן מחייב שבשלב הבירורים תדעי מי הוא, מה הגיל שלו ומה הוא מחפש ושהוא יידע מי את, מה הגיל שלך ומה את מחפשת.

אם שניכם מחליטים לצאת לאחר שווידאתם פרטים אלו - כנראה הגיל לא משחק בסיפור הזה. (אא"כ יתברר משהו אחר בדייטים אבל את זה אף פעם אי אפשר לדעת עד שנפגשים...)

אבל חלק מהפתרון הוא באמת, האפקט הידוע שלרוב הבת היא צעירה יותר מהגבר - מה שאומר שאם היא בת 20, כנראה לא תהיה לה בעיה לצאת עם מישהו בן 21-23 - ובטווח הגילאים הזה, רוב רובם של הבחורים כבר אחרי צבא (אלא אם כן חתמו קבע או דחו שירות הרבה בישיבתם, ואז הסיפור הוא אחר...), והבעיה הזאת תהיה פחות בעייתית, נקרא לזה...

 

כשאת מחליטה שאת מוכנה לצאת, את צריכה לדעת שיש מאגר של בחורים כרגע שמוגדר "בשלבי חיפושים", ורק אליו את פונה... הרי ברור שלא תחכי לנצח באמירה: "ואולי זה שאני מיועדת לו חתם עכשיו ל10 שנים בטייס?" - אם הוא חתם, אז ה' ידאג גם שבאיזושהי דרך תיפגשו תוך כדי השירות שלו והוא יהיה מעוניין וגם את וקדימה לחופה... ואם לא - אז הוא לא מיועד לך...

 

את עושה את ההשתדלות שלך ואם זה מתאים, מעולה, אם לא - לא. 

הבחורה די דלוקה על החייל שלנו... וקשה לה לחשוב על לצאת עם מישהו אחר.... מה עושים אז??

או להבין שזה לא זה... להתחיל לאט לאט לכבות את האש של ה״דלוקה״

אני יודעת שזה ב כ ל ל בכלל לא קקל אבל לפעמים זה מה שצריך

אם הוא מחליט שזה מתאים לו קשר עכשיו,וגם לה - שיתקדמו הלאה. אם לא, עם כל הצער, שיפרדו...

כול בת לגופה צריכה  לבחון אם מתאים לה קשר רציני בצבא עם אפשרות של חתונה בצבא.ואם לא לא לחכות למישהוא שבצבא יכ באמת מאוד משתנים כרווקים בצבא.

אלא שתלך לחפש בינ"ייש שסיים.יש הרבה ביניישים בתווך גילאים של 21 וזה צעיר מאוד!

סליחה על הניצלו"ש..

אבל אני ממש רוצה להקים בית בישראל, וכל דייט מחזק אצלי את התחושה שאני עושה את הצעד הנכון ואני בנויה לזה.

מצד שני, אני עוד בתהליכיך של בירור עצמי, ואני גם צעירה מאוד..אז..?

 

סליחה דרומית יקרה על הניצלו"ש..רק רציתי לעזור לך לחדד את השאלה..

איך יודעים מתי מישהו מוכן לחתונה? - לקראת נישואין וזוגיות

 

 

תודיעי אם עזר

לדעתי: 

אם את מרגישה שאת 1. במצב של יציבות נפשית, ואת יודעת איזה חיים את רוצה שיהיו לך ואיזה בעל ואבא לילדים את רוצה (לא באופן שאולי עוד שנה תשני את דעתך...) 

2. יש לך כוח רצון ומוכנות לעבודת מידות (שתמיד נדרשת בחיי הנישואין) -אז את ככל הנראה, לדעתי, את מוכנה.

עולה לי לראש סיפור על חברה אחת שלי, שהתחילה לצאת בגיל 19 (מוקדם יחסית, רוב החברות שלנו עוד לא התחילו אז) ולאחרונה דיברתי איתה והיא סיפרה שהיא הפסיקה לצאת כי פתאום היא לא בטוחה כ"כ לגבי הרמה הדתית שלה. (זה דוגמא למשל לאחת שבגיל 19 עוד לא הייתה מוכנה כנראה, כי עובדה שקצת אח"כ, פתאום, היא לא בטוחה לגבי הרצונות שלה).

 

 

עריכה: הבהרת הטענה

 

הכוונה להפנמה מלאה שמרגע החתונה- בן-הזוג במקום הראשון ת-מ-י-ד.

(מעל ההורים שלך, ואפילו מעל הילדים!)

 

 

אותו רב שאמר זאת, ניסה להבהיר את התשובה לשאלה שמקבל מאות פעמים (אם לא יותר): איך יודעים שמוכנים להתחתן.

 

הרב אמר שהתחושה של חסרון באמת חשובה (ומן-הסתם שבלעדיה אף אחד לא היה דן בשאלה הזו יותר מדי), וכמובן כמו שכתבו כאן- בגרות נפשית, רצון לשלמות ועוד ועוד.

 

ובכל-זאת, הרב הסביר שלמען בניה והתחלה טובה של הזוגיות-משפחה, יש חשיבות עיקרית להבנה וההפנמה שבן-הזוג במקום הראשון.

(אני נזכרת שנתן לדוג' שבעת קביעת תוכניות למינהן, קודם יש לשאול את הבעל, ורק אח"כ את ההורים/חברים.

 

כששואלים אותך מה את עושה ביום X, את אמורה לברר מה קורה עם הבעל..כן על זה הדרך..)

 

 

אני מניחה שהרב כיוון לכך שלהפנים שאת כבר לא ישות אחת. 

 

 

 

*הערה: מדובר באיש חינוך גדול ומוערך מאוד, ומי שמעונין לדעת לשמו, אמסור באישי בל"נ

 

 

תוספת שלי:

כמה שאנחנו מדברים על חתונה-נישואין-משפחה-זוגיות-בנזוג-וכו'-וכו'-וכו'.......

דווקא זה מאוד הגיוני שהשינוי מֵהֵיותי אדם לבד בעולם לשני אנשים בעלי נשמה אחת הוא חד מאוד.

 

לכן- משפט כזה בעצם מקומו להתחלחל אצלנו.. כדי שזה יבוא לידי ביטוי בבוא הזמן.

 

 

 

מקווה שמקווה שהובנתי ע"י כולם

אם יוצא יבש אז את בשלה.

 

בסופו של דבר תנסי לחשוב מה את צריכה שיהיה בך בשביל אחרי החתונה:

 

מידה מסויימת של יציבות מחשבתית.

בגרות לנהל בית.

סביר שעוד כמה דברים.

 

אפילו שאני מניח שלרוב האנשים כשהם מתחילים אין להם בשלות מלאה (לפחות מה שחושבים שכלית שצריך). בסופו של כבר מגיעים לזה.

אחרי בערך מיליון פעמים ששאלו אותו בשיעורים בווריאציה כזאת או אחרת, התשובה לשאלה: " מתי אני יודע שאני מוכן לחתונה?", היא קבועה אצלו: " כשאתה יודע שאתה מוכן לחתונה".

 

והוא לא התלוצץ. הוא באמת התכוון לזה, אבל בשביל בורים שכמונו הוא הוסיף ביאור קצרצר: כשאתה מרגיש חוסר, רצון למלא את הלב שלך שמרגיש שחסר לו משהו באמת, וכשאתה מספיק בוגר נפשית, לפי איך שאתה מבין את זה (כלומר, אמר לנו, ילד בן 14 גם אם ירגיש שהוא בוגר מספיק נפשית, זה מגוחך, אבל גם בת בגיל 26 שלא בטוחה שהיא מספיק בוגרת נפשית - גם לה יש בעייה, כנראה...).

 

ואם הוא ניסה פחות או יותר לתחום בגיל, אז זה מ19-24 לבנות, ו21-25 לבנים...פחות או יותר...

 

לרוב האנשים לא נעים לפתוח עם הניק הרגיל שלהם שרשור שעוסק בפרטי פרטים על הדייט או הפגושה/ה שלכם.

להרבה מהניקים יש חברים (או בני משפחה) בפורום שמכירים אותם אישית, ולאו דווקא חברי נפש. כך שלא נעים לפתוח הכל.

לגיטימי ומובן בהחלט בעיניי.

 

ולא, זה לא אני שפתחתי את השרשורים האנונימיים הנ"ל

האנונימיות לא באה מבריחה מאחריות על הדברים.

אדם מעונין שיענו לו בלי שידעו מי הוא:
למען הפרטיות שלו
ושהתשובות תהיינה אובייקטיביות.

ועל כל מיני מבצעים... ‎‎

לא היה זורק אותי..
זה בטח היה קורה..

קיץ
סופר
קופסת גלידה
חבילת כפיות
הספסל ברובע

בטוח הינו רבים על הטעם של הגלידה..

סימולציה חיה של החיים האמיתיים, אחרי החתונה.

 

מה קונים, מה מעניין?

 

האם חוסכים או קונים במחטף..?

 

האם המבצעים מעניינים את הצד השני.?..

 

האם הגענו עם רשימה לקניות?

 

האם נקבעה תקרת סכום עוד לפני הקנייה?

 

 

ובכללי,

 

גישות שונות לצרכנות וליחסי אנוש (סבלנות בעמידה בתור וכו')

 

במה נהדרת לדיונים על אופי ותרבות בסביבה.

 

 

 

מומלץ!...

כמובן שלא כדייט ראשון..
אבל בשלבים מתקדמים קניות משותפות זה מאוד חשוב לערוך ביחד.
אפשר לראות יחס לאנשים זרים, חסכנות מול בזבזנות, שיתוף פעולה וגם שכמובן ממליצה לנצל את ההזדמנות לקנות משהו מפנק ונחמד יחד, או זל"ז.
חג כשר ושמח!

היה דייט שהיינו אפילו פעמיים (פעם לקנות ארוחת בוקר ופעם צהריים)

ואפילו רבנו ליד המוכרת מי ישלם

והיא הסתכלה עלינו בעיני עגל 

כי אני הייתי עם השקית של המוצרים ליד הקופה, ולא נתתי לו לעבור כדי לשם, אבל הוא סחב לי את התיק.. 

בחור מבריק הייתי אומר..

הכנה משותפת לחיים ש(אולי) ביחד... ככה תראו מה כל אחד מעדיף - הבחור ימשוך לכיוון השוקולד והבת תמשוך לאיזור הקוסמטיקה...

 

מבחן סוציולוגי מקורי...

 

(ולא, בנות, שלא תבינו לא נכון, אני לא טוען שאתן לא אוהבות שוקולד. אני טוען שאתן אוהבות קוסמטיקה).

 

מספר הדייט ואורך רשימה הקניות צריכים להיות מסונכרנים זה לזה.

 

ובעברית צחה,

אל תלכו בדייט שלישי לקניות שיקחו שעתיים בסופר.

זה יתיש אתכם!

 

ובכללי,

זה יכול להיות משהו נחמד

יצא לי לא פעם להיכנס עם מדוייטת לסופר

בד"כ זה היה קניות לקראת פיקניק משותף

 

אבל אני לא פוסל את הקניות לשם הקניות

זה שינוי מרענן

זה מלמד הרבה על האישיות

זה מעלה נושאים לשיחה שלא מועלים בד"כ 

בהחלט ניתן ללמוד מתוך חוויה כזאת

 

וגם אם לא ללמוד

זה יוצר חוויה משותפת

משהו שיכול להיות מרענן בדייטים 

 

והכי חשוב,

זה מכין אתכם להמשך הדרך

 

 

כמו איזה ריח הוא מעדיף בחומר לרצפה

זה מחמיא ומעניין מבחינתך אז תשאירי.הלוק שלך לא יקבע לפי הבחורים אם הם יאהבו או לא.פשוט תהיי את ומי שיאהב יאהב.

אבל סתם מעניין מה חושבים אחרים בעניין...

הכי חפירה