זה די הטריד אותי בזמן האחרון, וגם אני מרגיש מוכן ובגיל.

ואפילו דיברתי על זה כאן בפורום ואנשים פה עזרו לי

הייתי אז קטנה ולא מבינה כל כך, אהבה של נעורים כזאת

ועכדיו מתחדשת השאלה..

עזרו! תודה.

האמת שכל התשובות נכונות. אף אחד לא יכול לדעת מאיפה יבוא הזיווג שלו.

ואני בעד ללכת, לנסות לשאול חברים, שכנים ואפילו שדכנים.

אבל,

הייתי שניה מתעכבת על הרצון שלך לצאת.

אני רוצה לשתף במשהו...

במכללה שלי יש רבנית שהיא גם המדריכת כלות של הסטודנטיות.

בכל פעם שהיא הייתה רואה אותי היא הייתה עושה "נו..." ארוך כזה שגורם לי פשוט להתחמק ממנה.

אפשר לומר שהיא הייתה הדחף הכי חזק שלי לצאת. היא ישבה עליי כל כך חזק שאני אלך לשדכנים ואדבר עם חברות הכל.

ואז יצאתי פעם ראשונה עם בחור והוא ממש לא היה הבחור שהייתי רוצה לצאת איתו ובטח שלא בפעם ראשונה.

היום,

כבר אין לי כל כך כח ללכת לשדכנים או לדבר עם חברות, גם כשאני מנסה זה לא ממש עבד עד היום.

אבל אני כן שמחה שבהתחלה היו בי הרצון והתמימות לעשות כל מאמץ.

אז הייתי אומרת:

1. אל תיהיה בלחץ לצאת. אם באה הצעה טובה לכי על זה. אבל אל תשגעי את עצמך בנסיון לקדם דברים אצל אנשים.

2. אם בכל זאת יש לך חברות או שדכנים שאת סומכת עליהם אז תנצלי את ההזדמנות שעכשיו הרצון הזה בוער בך ותדברי איתם.

והכי חשוב,

דבר ראשון תעדכני את בורא העולם ברצון החדש שלך. הקב"ה הוא השדכן הכי טוב בעולם. והוא כבר יידאג לך בדרך הטובה ביותר!!!!! 

המון, המון בהצלחה!!!!! 

אהלן חירות...

"די הגעתי לגיל"...

רציתי רק לומר שבעניין הזה אין כל כך חוקים של גיל...

יש פה עניין של מוכנות,בשלות.

צריך לחקור מניין מגיע "הצורך"..

אם באמת זה מגיע מתוך הבנה, מוכנות, בגרות..

אז,

צאי לדרך!

השאלה היא: כיצד?

לי נראה שמכיוון שאת בתחילת הדרך..

לא מומלץ לפנות ישר לשדכניות.

זה צעד מהיר מדי,

שלבסוף גם עלול חלילה לגרום לתוצאה ההפוכה,

לייאש,

כן, תהליך השדכנות די מתיש...

תפני לחברותייך, לסביבתך...

תבררי מה יש להן להציע..

"לומר להן שאני רוצה להתחיל"?

קצת מצחיקה אותי בכל אופן הסיטואציה של לבוא ולומר:

"היי בנות, אני רוצה להתחיל לצאת"...

עדיף לדבר ב"שפת הקודים"..

נסי לרמוז להן בעדינות שאת מעוניינת..

את וודאי מכירה אותנו,(הבנות..)

הן תרגשנה את זה גם בלי האמירה המפורשת..

אז,

שיהיה לך רק ב"הצלחה!

וגם נניח שעות עבודה שמחסירים?

100+.

כל מי שזוכה לצאת איתי ואני איתה, כנראה שווה את זה וגם הרבה יותר מזה

ומקובלנו באמונת השגחת הבורא, שאין טעויות וגם אין בזבוזים, הכלטובה מאיתו ית'

עכשיו ברצינות... יש כאן נקודה חשובה- בנים, תשקיעו בקשר!! (כמובן שגם בנות צריכות אבל זה צריך להתחיל מהבן) אם זה קשר מתקדם, יש מקום לנסות להתחיל להפעיל יוזמה ולהזמין לאיזה מסעדה למשל (כן כן רק על חשבונכם!).. ואם יש בעיה עם הוצאות כספיות אז תכינו עוגה בבית ותביאו, אבל העיקר תעשו משהו! אל תהיו פאסיביים!

ושאף צד לא יתחיל עם לומדס ופילפולים. למה וכמה ואיך ומדוע ומי אמר לו ומה הוא חושב לעצמו . העיקר זה לראות אם הגרעין טוב ולהסיר את הקליפות

אם זה נסיעות ברכב ולא באוטובוס יש מצב שיותר יקר, אבל לא הרגשתי ממש שהוצאתי מהארנק.. אז לא יודעת לחשב

אני לא חושב שהמספר כל כך רלוונטי 

המילה 'כסף' לא מצויינת בשאלה. או שזה פשוט היינו הך (מוטי שים לב! תלמידה למופת שכמותי )

זה המון שנים וסכומי כסף אדירים

וכאב לב - רק אחד...

זה הדייט הראשון שלי כמובן

ובגלל שהוא לא הצליח,

באו בעקבותיו עוד

(כאן היה  מספר שלא היה לו מקום במסך.

עם הצופים הסליחה.)

ועדיין אני חושב שאין מקום להוצאות שכאלו, אפשר להגיע עם מספיק אוכל ושתיה למשך השעות הספורות של הפגישה.

יהיה הרבה על מה להוציא אחרי החתונה.

"אין לנו באנושות דבר נקדש וראוי להיות מרומם כקדושת קשר ברית הנישואין" (הרב קוק, עין אי"ה שבת א,עה)

"בואו וראו הוד חתן והוד שושביניו סביבו, ושמחו ביום חתונתו וביום שמחת לבו.
יגילון אצילי המוני היום בערכי רנני, באמרי לשומרי אמוני זה היום עשה ה´, נגילה ונשמחה בו
ויעלת חן כיום תתעורר ובין עלמות תשתרר ושירי ידידות תברר ולקראת דודה משורר לאמר אלי תבוא"

(ריה"ל, קול חתן)

"מכל אדם ואדם עולה אור המגיע ישירות לשמים. וכאשר שתי נשמות שנועדו להיות יחדיו מוצאות זו את זו, קרני אור זורמות יחדיו וקרן אור אחת בהירה יותר יוצאת מהווייתן המאוחדת" (בעש"ט)

"ראויה השמחה כשיש לך מציאות שלמה. ואין לך מציאות יותר שלמה מזיווג חתן וכלה"

(מהר"ל, תפארת ישראל)

"יצאתי אל משוש חתן וכלה, וראיתי כי הם שוזרים תקווה עדינה עד מאוד, תקווה אמיתית. וביקשתי בחשאי: יוצר האדם, שיהיה בניינם בניין עדי עד" (זלדה)

אפשר גם יותר ארוך.. ממש דחוף לי.

תודה!!

בספר "שירי הקדש לרבי יהודה" יש פרק שלם על שבת חתן שבו יש לו כמה שירים/קטעים יפים.

בעזהי,ת.

שלחי מסר אישי עם המייל שלך.

"התפקיד הוא רב מכוחו של אחד ויש צורך לחלקו לשניים, לפיכך נתווספה האישה אל האיש למען ימלאו בשלמות את יעוד האדם" (רש"ר הירש)

זה באמת מעשה לא מתחשב. בין אם הוא נעשה בכוונה ובין אם לא.

מצער אותי לראות כזה יחס.

זכותך להיפגע. מובן מדבריך שזה לא מקרה יחיד של חוסר רגישות כלפיך.

חבל שאנשים לא משכילים להבין שרווק הוא קודם כל ולפני הכל בנאדם עם רגשות בדיוק כמוהם.

בע"ה תזכה בקרוב לעבור ל"נחשבים"

היא עוד תגיע. בטוח שתגיע. אם רק תתמיד בהליכה (חתימתך, שם, שם)

ועד אז, תחיה את חייך כמו שמתאים לך, בלי להתייחס לכל ה"נשמות טובות" שבדרך

אני מבינה את התיסכול.. אבל זה גם הגיוני מאוד. ואני אסביר:

אבל כשעושים חישוב של הזמנות (כמה להדפיס) חושבים לפי בתי אב.

הרי אם היית מקבל את ההזמנה כהזמנה משפחתית קולקטיבית בדואר לבית ההורים שלך שהיה כתוב עליה "משפחת הקורא" אני מניחה שלא היתת מייחס לה חשיבות בכלל...

אבל בגלל שהייתה הזדמנות לחלק את ההזמנות ביד, שזה יותר נחמד ולבבי, הם ניצלו אותה.. 

זה הכל בעייני.

נכון, זה לא נעים, אבל זה כ"כ הגיוני....

למה לחשב הזמנות לפי בתי אב?

הוא לא בנאדם? הוא לא בן-משפחה?

מזה בדיוק הוא נפגע. שנראה כאילו שלא סופרים אותו.

את רק הסברת למה מוצדק שהוא ייפגע.

כשמזמינים משפחה שלמה לחתונה או לכל אירוע אחר, לא מביאים הזמנה לכל אחד מבני המשפחה. למה? כי זה מיותר, חבל על הכסף ולא יודעת מה עוד...

פשוט שולחים הזמנה אחת וזהו.

בדיוק כמו שלא מביאים הזמנה אחת לבעל והזמנה שניה לאישה.

מה? למה ביחד?? אם הוא מזמין את שניהם אז שיזמין את שניהם!

אבל זה מטופש ומיותר, כי הם באים *ביחד*.

כנ"ל לגבי משפחה. זאת יחידה אחת. ומזמינים אותה ככזאת.

מי שנשוי את כבר משפחה בפני עצמה, וכלן גם הוא מקבל הזמנה *בתור משפחה*.

לי זה נראה הגיוני לחלוטין.

ולא שאני חושבת שזה בגלל זה, אבל כל הזמנה שווה כסף, וחתונה גם ככה זה עסק יקר....

וכשמישהו לא גר עם ההורים שלו (-וטורחים להזמין אותו בעל פה)

וכל הזמנה, במקרה הכי גרוע עולה שקל וחצי, ולא זה מה שישבור את בעלי השמחה-

די ברור שהם פשוט מניחים הנחות מסויימות לא ברורות לגבי רווקים. הנחות שא' אין להן מקום, וב'  לא רק שאין להן מקום, אלא היה בהחלט מקום לחשוב טיפה יותר ברגישות על הסיטואציה ולהבין שזה לא לעניין.

לק"י

אצלינו בכלל מזמינים את המשפחה הקרובה בע"פ בדר"כ..

אנשים לא מבינים כמה הניואנסים הקטנים יכולים לדכא.

לפני שאתה מתחתן אתה לא באמת חי את החיים. לא ממש נספר.

פעם גיסתי שאלה אותי משהו לגבי הדירה, כשחיפשתי.

אז אמרתי לה שאני ממש מקווה למצוא בקרוב. אז היא ענתה- "טוב, תקווי לדברים אחרים" במין נימה פולנית להפליא.

כאילו לא עברתי כך וכך שנים בלהבין שלא חיים בארעיות כאילו כל רגע אני מתחתנת, אלא חיים חיים מלאים ועשירים עם נכונות עמוקה לשינוי שיבוא.

סלחתי אבל לא ממש שכחתי.

מי שלא היה דואג לנו לא היה מעיר...

אצלנו, הן במשפחה המצומצמת והן במורחבת, עובדים קשה כדי שייתחסו אלינו כאל שווים...

זאת הרגשה לא נעימה.


אבל כמו שכבר כתבו כאן,

הזמנות מחולקות ומתוכננות על פי בתי אב.

כך שההזמנה שלך היא בעצם ההזמנה שנשלחה אליך הבייתה,

אל ההורים.


אבל כן, הייתה כאן חוסר רגישות.

אני מאמין שהייתה כאן תמימות וחוסר כוונה לפגוע,

אבל עדיין..



היה אפשר לחסוך את חלוקת ההזמנות אז,

או להעבירן בצנעה..



מבין.


 

מותר לך להרגיש איך שתרצה. אבל כמו שנאמר כאן, זו בחירה שלך.

אני מניחה שבמקומך היו לי אפ' דמעות בעיניים לכמה זמן..

כמה שיכולים להצדיק את זה מכל הסיבות הכי נכונות....

בלי הזמנה כתובה. יש דרך מכובדת להזמין. (בטח שזה פוגע.. לא שאלה, רק שעצם העניין זה המכובדות שבהזמנה)

אז ברור שאם יש תקלה טכנית וההזמנה לא הגיעה בזמן- היא תבוא, אך העיקר שההזמנה נשלחה..

לא יודעת מה זה אומר, מי שחשוב לי- אבוא אליו בלי הזמנה ואפילו אם הוא לא יזמין

ומי שלא יודע לכבד גם רווקים- יש לו בעיה. זה לא אומר ש'תה לא שאווה..

ההורים שלו קיבלו! הוא נכלל איתם בהזמנה.... "לכבוד משפחת הקורא".

המשפחה שלך הוזמנה?

כי בד"כ מביאים למשפחות

ולא ליחידים שבה

אך--

אני חושבת שבהחלט יש מקום ליותר רגישות בעניין..

מבחינת אופן עשיית הדברים והאווירה בכללותה

וארבעת האחים הנשואים (הקטנים ממני)

קיבלו עוד ארבע.

ברור שלא היה מקום להיפגע אם רק

ההורים שלי היו מקבלים הזמנה....

(או שלא הבנתי מה לא הבנת.  )

שבו יש אחים נשואים, ואחים לא נשואים,

הנשואים מקבלים והרווקים מקבלים עם ההורים.

אבל כשכולם נשואים,

ויש אחד רווק,

ונותנים ביד, ולא בדואר-

זה לא מכובד ולא מכבד לא לתת גם לרווק,

כי אין כאן עניין של אמת אובייקטיבית-

זה פשוט סיטואציה מאוד מכאיבה...

ואנשים יכולים להתאזר בטיפל'ה של רגישות...

לזה התכוונתי.

ברמת המציאות- לא הבנתי מה הבעיה..

מה שכן: לא התאזרו במספיק רגישות, ולכך אני מסכימה עם דברייך וכך גם כתבתי

שלא התכוונתי לתגובה הספציפית שלך,

אלא לכל מי שכתב/ה שזה הגיוני, וההודעה שלך היתה האחרונה הזו,

ורק אחכ ראיתי שדווקא את לא ממש כתבת את זה

נכון שמחלקים הזמנות לפי בתי אב.

אבל כשיש רווקים בבית שהם כבר לא ילדים קטנים שבאים עם "אבא ואמא" לכל ארוע, אלא הם כבר "ברשות עצמם" ראוי יותר לתת הזמנה באופן אישי או לפחות לרשום על ההזמנה המשפחתית את השמות של הרווקים בנוסף לשמות ההורים.

אצלינו במשפחה המורחבת כשנותנים הזמנות להורים רושמים את שמותם של הרווקים שעוד נמצאים בבית כדי שיהיה ברור שכולם מוזמנים בצורה יפה!

מובן שזה לא נעים.

ממקרים כאלו הייתי מלמדת את עצמי איך לא להתנהג עם אחרים בהמשך.. כדי לא לפגוע.

הם באמת עשו משהו לא בסדר (בהתחשב בגילך)

אבל תתחזק בעצמך

תנהג לפנים משורת הדין ותסלח להם

ובעז"ה הקב"ה ינהג איתך באותה המידה וישפיע עליך כל טוב!

אם כי אולי אפשר ללמד זכות, שאתה - אינסטינקטיבית - נחשב אצלם "משלנו", כביכול זה "ריחוק" לתת לך הזמנה רשמית, כמו שלא נותנים לאחים...

אבל אלו, הנשואים, כבר גם מישהו/י אחר מעורב, אז זה יותר "רשמי"...

שליד רווקים צריך לדבר רק על הדברים המשותפים בלבד? (שזה, אגב, מאוד מעניין על מה אתם מדברים)

כד וחומר עמק רפאים, (זה בבית יהודית..) 

מרכז מורשת מנחם בגין,

מוזיאונים למינהם יש המון: הרצל, אסירי המחתרות, ישראל, .. הם לא תמיד שקטים, ולא כולם אוהבים..

חנוכה שמח ומאיר

דרומית לשער יפו.

וגם באזור בריכת הסולטן- גיא בן הינום.

א. נראה לי בלתי אפשרי בחוץ... פשוט מקפיא!

ב. יש אפשרות של בתי מלון (יש בקרבת הכנסת איזה שלושה, ארבעה בתי מלון (מומלץ קראון פלאז'ה- בתור אורחת במלון)).

ג. יש אפשרות של מגוון בתי הקפה (יש ברחוב בצלאל, בסנטר 1, בכנפי נשרים קפה-קפה יחסית שקטים, והם מהדרין).

כלו רעיונותיי, מצטרפת לבקשה

אוהבת/מחבבת/למדה במדרשה וכו'.

אם יש ספר שנכלל בנ"ל וגם עונה על הגדרה דומה ביחס אליך -

הוא עשוי להתאים.

וגם שלא יהיה כבד מדי.

לא צריך להיכנס להתפלמסויות והתנצחויות סוערות כמו בישיבה.

שיהיה קליל וחביב ומעשיר ומעורר השראה ומעניין.

ספרי הלכה (פניני הלכה לדוג'.)

הרב דסלר- יותר אמונה ומוסר

דף יומי אם היא בקטע

רמב"ם יומי

תנ"ך

יותר קלה מברכות או שבת.

רק למי שאין חוש טכני (זתומרת ביני"שים)

היא קשה.

מתכון לקטסטרופת-על...

חוש טכני והיא תלמד אותו

בעזהי"ת.

והם פשוט יילמדו ביחד? בשותפות מלאה?

שיזכו להקים בית נאמן בישראל

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

הרבה הצלחה!

בניין עדי עד!!

בקרוב אצל כולנ"ו בע"ה.

בסה"כ ביקשה עזרה איפה עושים את זה.

ולחירות..., אני לא יודע איפה אפשר לעשות את הבדיקה לבד,

אבל נראה לי שבכל מקרה כדאי לך לנסות להצטרף לקבוצה שנבדקת. זה בטח יהיה מוזל.

יש קבוצות כאלו בהרבה ישיבות תיכוניות ואולפנות.

דור ישרים

כתובת: שטראוס 21, ירושלים

טלפון: 02-5372111

לשים לב שהבדיקות מותאמות במיוחד לציבור האשכנזי,

כך שאם אין לך צד אשכנזי במשפחה,

כדאי לברר האם כדאי לך לעשות את הבדיקות הנ"ל

(מומלץ להתייעץ עם מכון פוע"ה ושאול אותם איזה בדיקות רלוונטיות אלייך)

טלפון 02-6499888

לחכות לקשר מתקדם? (לפחות דייט 4,5)

וכמו שנפשי ציין, זה לא ממש נפוץ בקרב העדות הספרדיות..

כדי שכשתהיה בקשר יותר רציני היא תוכל להצליב מספרים מיד במקום ללכת להיבדק ולהמתין לתוצאות (לוקח כמה ימים עד שבועות- תלוי בתשלום)

הם מתאימים לך את הבדיקות לפי מוצא וסיכונים. 

ורק צד אחד צריך לעשות

ויש להם בדיקות שאין בדור ישרים.

הבדיקות בקופ"ח מתאימות לכאלה שמאורסים או משהו בסגנון.

דור ישרים מתאים לכאלה שרוצים להיבדק לפני תחילת הקשר.

מומלץ מאוד בעיקר לאשכנזים.

בעקרון התיכנון היה שכל אחד יקח את פרקי התהילים שבחר

ויאמר אותם באחד מימי החנוכה.. (עד יום ראשון- כולל) בסימן: כל המרבה הרי זה משובח

ציפיתי לשרשור ארוך, כך שיצא שבכל אחד מהימים, לפחות מישהו אחד יאמר פרק תהילים אחד 

יישר כח !!

אתכם נפרדים- יכאב לך? לפחות קצת?

נאמר לי שזה^^ מדד לקיום רגש בקשר.

כשיצאנו להפסקה ניסיתי לדמיין מה אני מעדיפה שנחליט בסוף: להמשיך או לחזור.

אני חושבת שזה היה ממש 50-50...

כן, הייתי מתבאסת אם היינו נפרדים. 

אבל אני לא יודעת אם זה אומר שיש רגש..

אולי זה רק אומר שאין לי כוח לצאת שוב לחיי הרווקות, לשמוע הצעות, להתחיל מהתחלה..?

אולי גם לא.. לא יודעת..

זה באמת יכולה להיות הסיבה שהבאת בשורה האחרונה... (מכירה מקרוב!!!)

אפשר להמשיך באישי!

"ועדיין ממש קשה לי לדמיין אותנו ביחד. אני לא מאוהבת בו, אפילו לא קצת. אני לא חושבת שהוא מכוער, אבל קשה לי להמשך אליו, וממש קשה לי לדמיין אותנו מתחתנים או נשואים. 

(ממליץ לא להקשיב לעצותי בעניין כל עוד שאני רווק )

בגלל ששניכם מודעים לזה, אולי כדאי לדבר עם מישהו שמבין בדברים כאלה. (רב מוערך, יועצת זוגית וכאלה...)

שיהיה בשמחה!

התרגשות היא גם תוצאה של דברים שעוברים עלינו בחיים,

ויתכן שהיא מופיעה או לא מופיעה בגלל סיבות אחרות.

באופן כללי היא לא נראית לי כל כך מדד

אולי זה הפוך? אולי המקום של ההחלטה להתחתן הוא מפחיד או מלחיץ,

והספירה של "כמה זמן אנחנו יוצאים" גם היא גורמת ללחץ?

ושיש לחץ  כידוע, הרגשות החיוביות בורחות...

לסיכום, לי באינטואיציה זה נשמע שיש על מה לדבר...

בהצלחה

אופס יצאתי חומוס.

תהני, אם אפשר...

 מזל טוב 

ואל תקשי אז למה האחרים עוד לא -

זה לוקח קצת זמן עד שזה עובד...

[בהמשך לשירשור הסגולות החדשות..]

שהעניין יהווה לו סגולה להתחתן, לא ראוי להיות מנהל (ת)!!!

איפה האידאלים?!

איפה ההקרבה העצמית למען עבודת הקודש?!

()

פורום אחד למטה!

בעצם... הסתבכתי.

הרבה הצלחה!!!

בע"ה ובהשתדלותי שכוונותיי ייצאו לפועל בצורה הטובה ביותר..

<צ>

|רוקמת תוכנית|

<צ>

ג'נדס,

שהקב"ה יתן לך בינה רבה לנהל את הפורום 

הרבה הצלחה בניהול 

בס''ד

הרבה הצלחה בניהול הפורום שכולנ''ו רוצים לעבור לפורום המתקדם יותר..

רק שמעתי עליה דברים טובים...

וגם יש לה מקל גדול ומפחיד.

ממש נחושים ואמיצים.

זה נקרא "יציאה מאזור נוחות-נכות"

ברגע שמתחיל שינוי מהמצב הנתון, מיד נדלקות נורות אזעקה במוח

פחד פחד פחד. להפסיק. לחזור אחורה. לנתק. להכנס למקלטים...

[ואחכ גם יגיעו ה"סיבות האמתיות"..]

ומה הפלא?

שהפחד הזה מופיע דווקא איפה שיש אמת וטוב. העכבה היא היכן שהטובה.

חובה על כולנו לדעת זאת ולזכור. לזהות את זה, ולא להזדהות. זה לא לטובתנו. פחד בראש הוא תמיד אשליה כמשורר בתהלים "פחדו פחד לא היה פחד".

זה שלב א בדרך לצחוק על זה..

אני חושבת שזה השינוי אחד הקשים שעטשים אני מרגישה שאישה בעיקר היא זאת שעוברת שיוני מטורף יור מהגבר......ולכן לה יותר קשה לפעמים.......אל תלחץ כי נראה לך, תראה שאתה תתמוך בה  שאתה מתאים ואל תדאג היא תרצה בחתונה ובמשפחה.....

על כגון דא אומרת ימימה (אביטל) , להגיע להתאמה בין הלב למח. כן וכן או לא ולא.

הרבה מגיעים לחופה עם התאמה מושלמת ב"שכל" (בדר"כ בהתאמה למה שהמשפחה והסביבה משדרים), אבל הלב לא הכי "שם". והרבה מגיעים לחופה עם הלב וכל בעיה נעלמת ואיננה ממש, כשיש אהבה.

חשוב לזכור ש"שכל" זה לא "מחשבות" ובוודאי לא "פחדים". "אני מפחד" זו מחשבה, זה לא ה"שכל". פחדים והרגשות שליליות מגיעים בעקבות מחשבות, ואלו הן אשליות תוצרת המח, כי מאת ה' הכל טוב באמת, ומה שמסתיר את הטובה הנצחית של עץ החיים, זה עץ הדעת.

"בעיות" נוצרות בדעת, באינטלקט, וא"א לפתור אותן באותו רובד.

מה שניתן לעשות זה להגיע להשקטה של המח ולשמוע את הלב עם השכל השקט, ללא מחשבות, ולראות לכיוון ה"כן וכן" או "לא ולא" בשלמות פנימית אמתית בלב שקט.

ועוד דבר: צריך לראות מתי מופיעים הפחדים. אולי הם לא מופיעים ב"ביחד" אלא רק ב"לבד".

בסופו של דבר החיים הם ב"ביחד" ואם שם יש שקט - אז "במקום שיש אמת שם הלב שקט" ושם רואים שבאמת אין פחדים (ולא שהם מכוסים אלא באמת אינם והכלטובה מעל ומעבר ממה שחשבנו)

רעיון אפשרי במצב כזה של לב שקט ב"ביחד", זה להעלות את הפחדים שם מולו ולראות (יחד) מה ה' רוצה.

אז ככה זה עובד:

[הכותב מתמחה ומתעסק בתחום.. ספר בקרוב אי"ה.. ]

הרצון הוא אחד מתכונותיו של האינטלקט, "עץ הדעת" - מה שמתבטא באונה השמאלית במוח (ה"בינה", או ה"אמא" - כמו בקבלה כך גם במדע כבר).

האדם לא נולד "רוצה". ילד פצפון תמים מאושר וטוב לו עם כל מה שה'\המציאות מזמנת לו. הוא רוצה את מה שה' רוצה, ומרוצה. והמציאות באמת מזמנת לו בדיוק מה שהוא צריך ואף יותר מכך. זה שלב שלפני ה"חטא". לפני עץ הדעת. הכלטוב.

ה"בעיות" מתחילות כשהוא מתחיל לטעום מעץ הדעת, מתחיל להיות חושב-יודע-רוצה-מצפה-מתאכזב..

היצר הוא הרוצה. אותן אותיות. רץ קדימה ולא נוכח.

האינטלקט בונה עצמו על סמך פרשנות סוביקטיבית שהוא מקבל כבר מילדות וכל הזמן, על סמך מה שהוא חווה ממשפחה\סביבה\עולם\מורים וכד', בעיקר מהשפעה של האמא הפיזית שלנו כפי שקלטנו אותה - השפעה שבונה את המודע (לעומת האבא שהוא ה"על מודע" - החכמה- החיבור לא-לוהות, ל"אינסוף", שמתבטא יותר במח ימין).

האינטלקט בנה לעצמו תדמית מוחית, 'קוגניפיקציה'.

בהשוואה יחסית, האינטלקט מסתמך על 15 BITES בערך , לעומת 11 מליון BITES של התבונה האלוהית שמעבר לו!

משם, מהמודע, מהאינטלקט - הסבל והפירוד וה"בעיות", שהן אך ורק במוח, הן לא "בחוץ", הן לא במציאות. אדרבה, במציאות יתגלה לרוב שהאמת היא ההיפך ממה שחושבים, ויש עניין שנתהפך הכל לטובה.. לדוגמא, אם כבר אמא, אז יכולהיות שעולה מחשבה שהבחור\ה לא כטעם אמא כי...  באמת לא משנה.. אפילו סיבה "אמתית" ואפילו שהאמא אומרת אותה, אבל בפועל כשהאמא רואה אותו\ה היא אוהבת אותו\ה חבלז מעל ומעבר למצופה. מנסיון.

אממה

ה'\המציאות ממשיכה באותה תמימות של הילדות ומזמנת לו את ההכי טוב נצחי ומדויק עבורו. אלא שלאט לאט הוא כבר לא בדיוק שם, בעץ החיים, במציאות הידידותית. הוא בעומס הפנימי של עץ הדעת. הוא כבר לא ב"א-להים עשה את האדם ישר", אלא יותר ויותר ב"המה ביקשו חשבונות רבים" - באינטלקט, בדעת העולם, שמשם כמובן גם הספקות-היסוסים-פחדים, לחצים מתחים וכל הצרות בעולם..

ואז

אם הוא "בר מזל" - הוא מקבל מה שהוא רוצה.

אם הוא באמת בר מזל - הוא מקבל מה שהנשמה\ה'\המציאות מזמנת עבורו, גבוה מעל גבוה שומר, במחשבות הבורא הנצחיות.

מה שנשאר לעשות זה "לנקות". להזדכך. לטהר את העומס. כדי שיהיה ניתן באמת להיות "שם" בתמימות הזו.

כשיש בהירות - מה שבאמת רוצים פתאום מתגלה ומופיע. גם בניסים, בקלי קלות. ב"מקריות", בהיסח הדעת..

זו העבודה העיקרית כי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" וכשיש את זה - "רצון יראיו יעשה" - מתגלה מה שבאמת רוצים.

כך שהבחירה החופשית יכולה להיות בתוך האינטלקט - לבחור בין "טוב" כזה ל"טוב" אחר, עפ"י מחשבות-ידיעות-רצונות וכו ואז מתפללים להתגשמות הרצון. וזה יכול לקרות, או לא.

אבל יכולה להיות גם בחירה להיות חופשי. לחזור לאותה בחינה תמימה של "מה שה' רוצה אני מרוצה", ובמיוחד אצל האשה שמברכת "שעשני כרצונו" כי אצלה תיקון החטא , ובפרט בדור דעה כזה שהמחלה היא בראש (מאמר הדור)..

וזה לא ממקום של ויתור, אלא תהליכון של חיבור נשמתי שעיקרו הוא ע"י ניקוי השפעות האינטלקט , הדעת [- בחינת "משיח ומציאה בהיסח הדעת".. בחינת "למד לשונך לומר איני יודע"..].

בלי עוד השתדלויות ועוד השקעות ועוד לימוד ועוד עיבוד ועוד ועוד ועוד. אין עוד. רק לנקות. זה באחריותנו. להזדכך. להתחבר מחדש לסדר הא-לוהי התמים, לילד הפנימי התמים.

לחיות את זה ולא רק לדעת את זה. שם האושר האינסופי שכבר מחכה לנו אולי אפילו מתחת לאף. שם הכלטוב, 'זוהי הבחינה מעין עוה"ב'.. כי ה' יודע מה הכי טוב לנו והדרך שלו לגלות זאת זה במציאות.

אאחחחחח איזה טוב ה'

יישום חשוב בכלל, ובפרט לנ"ו כי זה תחום מס' 1 שהוא ביד ה'. ואולי נטו ביד ה'.

שנזדכך ונזכה, בעזרת ה' ולעזרת ה'!

מי שמפחד מדי מחתונה עד שזה תוקע אותו- סימן שהוא לא מאמין בעצמו.

חתונה זה פרוייקט ענק, לכל החיים, 24\7 בלי נק' יציאה.

אם זה לא מפחיד אותך- סימן שאתה לא מודע לאן אתה נכנס, וזה רק ייצור לך אח"כ תסכולים.

אם זה מפחיד אותך יותר מדי- זה גם לא בריא, וסימן שצריך לעבוד על אמונה בה' ועל אמונה בעצמך.

וכמו תמיד, דרך האמצע היא דרך הזהב. ללכת לקראת האתגר מתוך אמונה ביכולות שלך, ומתוך אמונה בה' שיעזור לכם.

אין אחד שלא מפחד מחתונה!!
אבל יש פחד שהוא חלש ויש שהוא חזק{כמו שהסברת}.
למשל אני:אין לי פחד להתחתן, אבל יש לי פחד מה יהיה לאחר החתונה, שמה צריך דירה וכסף,ולגדל ילדים...אבל את זה אני שומר לקב"ה שיסדר לי את החיים...הקב"ה אומר לנו"פיתחו לי פתח של סיכה,ואפתח לכם פתחו של אולם" אנחנו רק צריכים לצאת רגע מהבועה שלנו ולאמין בה' ית' וכך הכל מסתדר...!!!


ותודה לכולם על התשובות!!!
נהנתי לקרוא את כולם!!!
בהצלחה לכולם בשידוכים!
 

מי שתמיחס לחתונה עצמה (הטקס) מעבר למה שהוא (טקס)נאז כנראה הוא באמת לא בשל להתחתן.

וודאי וודאי שחייבים להגיע לחתונה כשיש לך את היכולת להחזיק בית.

מבחינה נפשית, מבחינה רוחנית ומבחינה כלכלית.

אין טעם להתחתן אם לא תוכל להחזיק זוגיות בריאה

או אם לא תוכל כוון את הבית מבחינה תורנית- כלומר אם אתה מתנדנד\עם ספקות\עדיין לא מצאת את מקומך הרוחני

או אם אין לך תוכניות לפחות איך להתפרנס- ולטווח הרחוק. לדעת איך תוכל בעז"ה לחתן את ילדך.

ההשתדלות שלנו בנושא היא קריטית.

האמת, גם אני רוצה לדעת!!!

קבלו אותי בתופים ובמחולות

אין כאן הרבה מבוגרים, רובם ממשיכים להזדקן בכיפה אם הם לא מתחתנים.

כך שנראה לי שהשרשור הזה הולך להיות די קצר...

למה אין פורום של מבוגרים?

למה אין פורום למבוגרים?

יישארו ויעזרו גם לנו, הצעירים...

אני עוברת כאן על כל מה שאנשים כתבו ורואה שברוב הדיונים הייתי עונה ההיפך מכולם...

יש כאן קונצנזוס לגבי הרבה נושאים שאני חושבת בהם משהו אחר לחלוטין...נראה לי שעין הקורא היה מצטרף אלי בענין זה....

גילוי נאות: אני עדין רווקה.

הווי אומר: הניסיון שלי לא בהכרח יעזור לי או למישהו אחר להתחתן. עובדה שמרוב ניסיון שצברתי, היה הגיוני לחשוב שאתחתן כבר אך זה לא קרה.

יש רגעים שאני חושבת לעצמי שאילו הייתי מתנהלת כפי שמתנהלים כל החברה הצעירים כאן, אולי הייתי מצליחה להתחתן.
אבל אז אני קוראת דברים שאנשים כותבים כאן ומבינה שבאמת לא הייתי יכולה להתנהל ככה. זה פשוט לא אני...

אבל זה פרמטר חשוב ומבורך.

מכיר מישהו שבמשך 12 שנות חיפושיו, באו גם אחרים לקבל ממנו עצה ותושיה

ובאמת נעזרו מאוד ונושעו.

אין לי ספק שהעצות שלו חכמות וטובות, עבורי לפחות הן עוזרות לגשת לבעיות בצורה

יותר מודעת. אתה פשוט רואה שהוא שם את האצבע על הנקודות הנכונות.

עברתי את גיל 27 זה לא מכבר.

(ככה אומרים? פתאום לא נשמע לי נכון)

הוא צעירים מעל עשרים כאן?

עניין של היצע וביקוש כנראה.

לפעמים.שלא מדי צעיר לי...

שעם הגיל הדעות משתנות.....

השתדלות חייבת לבוא מתוך מרחב של אמונה ובטחון בשלוה ורוגע

ברגע שאלו לא נמצאים בהשתדלות - זה סימן להרפות

אני זוכר שפעם אחת נסעתי עם חבר

הנסיעה לקחה הרבה זמן,

ואני ממש השתגעתי,

שאלתי אותו מתי מגיעים

והוא אמר לי:

"אתה יודע למה אתה חסר סבלנות?

אתה יודע למה הנסיעה כל כך מתישה אותך?

כי אתה מחכה להגיע ליעד

מבחינתך, היעד זהו הדבר העיקרי,

כל השאר לא חשוב לך

נסית להביט החוצה

להנות מהנוף?

להנות מדרך עצמה?"

כך גם בעוד הרבה דברים בחיים,

אנחנו חושבים שההגעה ליעד היא הדבר החשוב היחיד

אבל ברוב המקרים הדבר לא נכון

הדרך אל היעד חשובה לא פחות

גם בעולם הפגישות

מציאת האביר/נסיכה אומנם זהו הדבר העיקרי

אך אסור לנו לשכוח שגם הדרך חשובה

כל קשר, כל פגישה וכל מחשבה מעצבים אותנו

מעצבים אותנו עוד ועוד לקראת היעד הנכסף

אם נשכיל לפתוח את העיניים 

ולראות כמה יפה הדרך (למרות שלפעמים היא קשה) 

איך שכל דבר שאנו עוברים רק מגדל ומרומם אותנו

הדרך תהיה הרבה יותר נעימה

יהי רצון שהקב"ה יזכה את כולנו להנות מהדרך

להבין היטב מדוע כל עקיפה, כל עצירה וכל רמזור אדום הייתה כ"כ נצרכת לנו.

אז נוכל להבין בלב שלם באיזה דיוק הקב"ה מנהל את עולמו

ואיך הדרך הפרטית של כל אחד, בנויה במיוחד בשבילו.

בהצלחה בהמשך הדרך

ובקרוב ממש תזכי לפגוש את האביר ולספר לו על הדרך המופלאה שעברת 

וגם כתוב בצורה יפה |מפרגן|.

מצד אחד, הציפייה והרצון למצוא,

וכל פעם להתרגש מחדש- שוחקות מאוד,

- עד כדי כך שלפעמים קשה לתפקד ולהנות מהחיים.

מצד שני, זה קשה מאוד לרצות והלצליח עם קשר,

אם מנמיכים ציפיות וגורמים לזה להיות שולי.

את נמצאת איפה שהקב"ה שם אותך.

תמצי את המקום הזה.

תעשי את כל מה שלא תוכלי לעשות כנשואה וכאמא.

שלא תמצאי את עצמך אח"כ מתגעגעת לימי הרווקות העליזים..

אני מאמינה בלחיות את ההוה, ולתכנן את העתיד. להיות איפה שאת כמה שאת יכולה.

לא לחיות את העתיד על חשבון ההוה- כי זה לא נגמר.

בס"ד

את נכנסת לאתר וכותבת את המוצא והיעד כולל החלפות והוא נותן לך את הדרך הכי טובה וקצרה.

בהצלחה.

בס"ד

תרשמו עוד.

הרעיון היה משהו פחות בכיווןמשל מקום שאפשר ללכת לשם גם בדייט אלא יותר משהו

בכיוון של מסלול קטן, נוף וכד'.

לכן, עדיפות פחות לפארקים וכד' אלא יותר טבע, נוף, מעיין.

יאללה, תבריקו ברעיונותיכם... אני בונה על זה

ושוב, תודה ענקית. אין עליכם

בס"ד

זה דחוף.... צריכה מקום לטיול....

לאן נעלמו רעיונותיכם הפוריים והטובים?....

"חדש ימינו כקדם" - זה די דחוף...

בס"ד

איזה אוטובוסים יש לאיזור?....

פליז

מקום יפה ומתאים.