היי,
שאלה קטנה, יש לי שדכנית שסידרה לי שידוך עם משהי
עכשיו היא כבר סגרה פגישה איתה ואיכשהו נודע לי (לא משנה איך וכו') שהיא קצת ''שיקרה'' בנוגע לגובה שלי לשדכנית השניה
אני אישית 1.70 ונתנה לי יותר(אם אני לא טועה יותר ב10 ס'מ כלומר 180)
מה לעשות ? לצאת לפגישה ? אני ממש לא יודע מה לעשות במקרה הזה?
מה אתם הייתם עושים?
ועוד שאלה קטנה, (שבנות יכולות לענות כאן) האם זה היה מפריע לכם אם הבחור לא גבוה כמו שאמרו לכם ?
תודה
בקצרה: במה שונה שיחת טרמפ מדייט ראשון?
לפני כמה חודשים נהגתי ברכב, והסעתי טרמפיסט שהתאמץ נורא לקשור שיחה - ביקש ממני לכבות את השיעור שהאזנתי לו כדי שיוכל להגיד לי רק משפט אחד. אני מבינה שבעצם הוא רוצה לדבר, אז לוקחת את זה כחלק ממצוות הכנסת האורחים שלי. אני מכבה את השיעור, הוא אומר משפט ומבקש שאגיב עליו, ושאציג את עצמי, ושהוא רוצה להציג את עצמו ומה הוא עושה. אנחנו מנהלים שיחה של בערך חצי שעה עד שאנחנו מגיעים לצומת שהוא היה צריך. הוא סיפר לי מה הוא עושה בחייו, על המשפחה שלו, על זה שהוא רווק מבוגר ומחפש זוגיות וכמה שזה קשה, ומה הכי חשוב לו, ומה כדאי לי לחפש בבן זוג וכו'. הוא התעניין בעמדות שלי לגבי נושאים מסוימים, ומה אני עושה בחיי, ושכדאי לי לעשות דברים מסוימים וכו' וכו'.
ואז אני תוהה לעצמי -
זה סוג של דייט ראשון (אדגיש רגע - הוא שאל בהתחלה אם אני רווקה, אמרתי שכן - אבל הבהרתי לו שאני תפוסה...).
התוכן של דייט ראשון הוא פחות או יותר סטדרנטי - מה את\ה עושה בחיי היום יום, קצת על המשפחה, קצת על התחביבים והדברים שמעניינים אותך, קצת על השאיפות שלך. אולי בזמן הוא קצת יותר ארוך, אבל התוכן די דומה למה שהיה בשיחת הטרמפ. בשניהם (במקרה ו)מדובר באדם זר שמנהלים איתו שיחה מוגבלת בזמן (אולי על המדוייט\ת ביררת לפני, אולי הוא קרוב משפחה של השכנים ממול, ואולי הטרמפיסט למד עם בנדוד שלי בישיבה. חוק דתיים שלובים כזה).
וכאן אני חוזרת לשאלה בהתחלה - במה שונה שיחת טרמפ מדייט ראשון?
האם הם אמורים באמת להתנהל בצורה דומה, או שאתם מצפים שזה יהיה אחרת?
אם כן, איך אחרת? מאיזה בחינה?
ואגב נשמע לי מאוד לא שייך ההתנהלות שלו.
לגבי התוכן - פלוס מינוס מה שתיארת. היו לי פגישות ראשונות הרבה יותר עמוקות אבל לדעתי דווקא עדיף לא להכביד מיד בהתחלה.
מצד שני - ככל שהגילאים והניסיון עולים יש נטיה להחליט (לחתוך) אחרי פגישה ראשונה אם נראה שלא מתאים ואני שואל את עצמי איך אפשר להחליט על סמך התוכן הנ"ל?
למען הסר ספק - גם אני מתנהל ככה.
שפחות חותכים בגלל התוכן, ויותר בגלל צורת השיח. היחס. הקשבה. אמפתיה. וכו'.
אסביר - אני לא אדם שקט, מופנם וכו'. יש לי דעות מוצקות בערך על כל דבר אבל בפגישה אני בא כדי להכיר את הצד השני.
בפועל נוצר מצב שרוב הפגישה הראשונה אני מקשיב למי שמולי ויוצא שאני בקושי מדבר.
בכל הדברים שהזכרת בהודעה שלך אני מקבל "ציונים טובים" מהנפגשות אבל את ההחלטה אם לחתוך הן מקבלות כמעט בלי להכיר אותי בפועל.
וזו בדיוק הנקודה שבאתי להעלות - איפה להעביר את הקו בין הקשבה לדיבור?
אלא נטו למה שהבחורה ספציפית שמולך חושבת וצריכה..
אתה מרגיש שאתה פחות מביא את עצמך לידי ביטוי בפגישה?
דייט ראשון זאת שיחת מסדרון שהתארכה לה בטעות ;)
אגב, בטרמפ זה נראה לי קצת הפוך - אם הוא היה בעל הרכב אז היה יותר הגיוני שהוא פותח ברמז להתחלת שיחה, ברגע שאת מעלה אותו את מכתיבה את הקצב.
שטמפיסט ישאל דברים כאלה
זה לא מנומס שיגיד תודה שנתת לו טרמפ
מה שהוא עשה זה אכן סוג של דייט ראשון, וכמובן לא ראוי
בדייט ראשון יש שלשה מאפיינים:
1 השיחה תכלול כנראה שיחת היכרות שבה כל צד יספר מידע בסיסי על עצמו
2 המטרה היא ליצור קשר זוגי
3 הרקע והתוכן של השיחה הוא זוגי
ואסביר את #3: כשמדברים עם מישהו זה יכול להיות כדי להוציא ממנו מידע או כדי לחוות תחושת ביחד. כמובן אפשר ששני הדברים יהיו בכוונה, או שהאחד יהיה המטרה והשני תוצאה לא מכוונת. דייט ראשון, חד משמעית, הוא לא תחליף לשיחת בירורים, אלא שיחה שמטרתה להעמיק את הקשר. אפשר לצאת לכמה וכמה דייטים בלי לדעת פרטים בסיסיים על הצד השני (האם הוא נשוי? סתם. אבל יצאתי לדייט עם מישהי שעד דייט שלישי לא הייתי בטוח מה השם שלה, וזה פשוט לא הפריע)
המטרה של דייט ראשון היא שיחה מקרבת, והתוכן של השיחה הוא בדרך כלל שיחת היכרות פשוט כי זאת הזדמנות טובה.
בקשר לטרמפ - לדעתי הוא הרגיש בודד ורצה לשוחח איתך, ולכן בהחלט יש דמיון לדייט גם במובן הזה
השדכן הוא חבר טוב שלי והיא קרובה שלו, כך שלא ביררתי כלום מראש.
השידוך הלך בשיטה חרדית כך שלא דיברנו בטלפון בכלל.
כיון שבשיחה נורמלית עם מישהו אתה לא שואל אותו לשמו וגם לא פונה אליו בשמו, אז באמת לא היה לי צורך.
האמת היא שידעתי את השם שלה אבל לא הייתי בטוח, ובאחת משיחות התיאום עם השדכן פשוט שאלתי אותה אם אכן שמה הוא __ ונעניתי שאכן זה הוא שמה
אם באמת לא היתה לי האפשרות לשאול אותו, אני מניח שהייתי מספר משהו על השם שלי, ואז שואל אותה אם יש לה שם שני או כינוי וכו' ומנסה לגלגל את השיחה בכיוון הזה
אם זה ביוזמתה זה בסדר, אבל אורח שמתחיל להתעניין בחיים האישיים של מישהי שמסיעה אותו...
זה עניין שלה, לא נשמע שהוא הכריח אותה לדבר איתו.
אבל בגדול המטרה, הרקע והיעד של שיחה הם בדרך כלל מאד נוכחים ויש להם הרבה השלכות (לדוגמה - ההבדל בין שיחת "מה השעה" לבין סיפור לפני השינה לילד בן 3)
הָיוֹ הָיָהאיוונה טראמפ (1977–1992) |
הכל בהומור
תראה מה הקב"ה סידר!
נכדתו היהודיה (וככל הידוע לי פנויה).
ובת 10.
(אגב, זה די מוזר שכולם קוראים לאמא שלה בשם שלה לפני הגיור והנישואים- איוונקה טראמפ, כשהיא שינתה אותו כבר לפני 10 שנים ליעל קושנר)
או שאולי זה בדיקה האם אתה רוצה לתת לה להיכנס למרחב האישי שלך?
קרה לכם גם?
כבר כמה פעמים שקורה לי. דייט ראשון מעיף וטוב
ופתאום בשני אין על מה לדבר, כבד ולא כייף
מכירים? יש לכם פיתרון? עצות?
הפתרון הכי טוב מבחינתי להבין שזה לא כ"כ קריטי לטווח הארוך
גם באמת בהתחלה יש המון התרגשות, כי עדיין אין משהו יציב ויש הרבה שאיפות אז זה יכול ליצור מערבולת של רגשות. הרגשות הללו הן משמעותיים וצריך לתת להם את מקומם אבל כדאי שיקול הדעת ביחס לקשר יהיה מתוך ראייה רחבה שמעבר לרגשות הללו. הרגשות הללו הן בעיקר נותנות מוצא לפגישה הבאה (ועד אליה זה הרגש יכול להשתנות ולהתגמש לכל מיני כיוונים).
ברוקולימחכים לדייט השלישי
או חותכים...
מנסים להבין מה למדנו מהדייט הראשון, מה למדנו מהדייט השני - לגבי העובדות ה"יבשות". כלומר - האם *לפעמים* היא יפה בעיני (כן, משבר הדייט השני יכול להיות גם על מראה). האם אנחנו מסוגלם לנהל שיחה. האם יש בינינו פער רציני מדי (שהתגלה רק בדייט השני).
כל הדברים האלה הן עובדות שלא קשורות לתחושה הנוכחית שלי, ולכן אני יכול לבנות מהן את הדמות שלה אצלי - מה המקום שהיא תופסת/יכולה לתפוס אצלי. אם בסופו של דבר יש פוטנציאל טוב, ממשיכים. אם לדוגמה בדייט השני התגלו פערים משמעותיים, או שהטוב של הדיט הראשון לא היה כזה טוב - יש הגיון לחתוך.
המטיילת בארץאשתדל יותר להתבונן להבא.
ב"ה נפגשים תקופה, וכבר רוצים לדבר יותר עמוק ורציני
רעיונות לנושאים?
או איזה דברים שהם לא רק לשבת לדבר ולחזור לאותו סיגנון של סיפורים
עברתי שוב על הדיון וראיתי שהתמקדתי בנקודה מסויימת שעלולה לתת תמונה לא מאוזנת.
תקופת הפגישות (ארוכה ככל שתהיה) היא רק הכנה. העבודה האמיתית והבניין מתחילים עם הנישואין.
הקשר שתיארתי נבנה ונמשך במשך כל חיי הנישואים ממדרגה למדרגה. כך צריך להיות.
בעולם אידיאלי היינו שמחים להשאיר אותו לאחרי החתונה ולדעת שכל כוחותינו מושקעים אך ורק בבן הזוג שלנו בלי שהשארנו מעצמנו חלקים בדרך.
היות שבמציאות שלנו אנחנו צריכים להפגש ולהכיר כדי להחליט זה יכול להופיע גם קודם. היות שחתונה מבוססת על קשר רגשי יש גם לזה מקום אבל כאמור יש לזה גם את החסרונות שלו.
בפועל כדי להחליט מספיק לדעת שיש את היכולת וההתאמה כדי שהקשר הזה יבנה בהמשך הדרך.
הסיבה שהדגשתי את הצד של יצירת הקשר היא כי יכול להיות מצב שבו זוג מבלה חודשים בזה ש"טוב להם ביחד" ולא מבינים שבהמשך צריך יותר מזה.
אני מכיר באופן אישי אנשים שבזבזו חודשים ושנים(!) על קשר כזה שלא התקדם לשום מקום. ניסיתי לתת תיאור של "טעימה" ממה שצריך להיות כדי לנסות לפקוח קצת את העיניים ולחסוך צער מיותר.
advfbיש דרכים שונות ומגוונות לקב"ה, מתפלל שגם אם לא נבין אותן שילך כמה שיותר בטוב...
ואפילו אני מבין שזה חוסר רגישות.
תשאל את @חושבת בקופסא 
אתה עונה על כל הקריטריונים אז אתה בסדר ;)
באופן כללי הולכים פחות ביחד
זה ממש סטריאוטיפי
וכן, לא אכפת לי לפתוח שרשרפלצת ;)
אני עומד במילה שלי.
ונראה לי שאתה בסדר
וב"ה אצל הגבר (הנורמלי) השכליות גוברת. היא לא מוחקת את הרגישות אבל היא מובילה ומגיעה קודם.
אני ימשיך את הכיוון החיובי שאתה עושה -
גם אם נניח ששיכליות קודמת לריגשיות כפי שאתה אומר היא רק מכינה לה את הקרקע.
השיכליות היא בסיס לתודעה ותודעה היא יוצרת רגישות.
מ.ש.ל
ואני חושב שהסוף של דבריך פחות קשור.
א. מה הגדר של "דיוק" מה הגדר של "הסתייגות" ומה ההבחנה ביניהם?
ב. שיכליות קודמת לרגישות - זה אתה אמרת. אני אמרתי שהיא קודמת אליה ובכך מחזקת אותה. מה לא קשור בזה?
דיוק - עומד בדברים שאמרתי בקצרה קודם ומגדיר בצורה יותר מפורטת (או בהתאמה למה שאמרת). לא חוזר\מוריד ממה שאמרתי.
"הבסיס לתודעה ותודעה יוצרת רגישות". פחות קשור לדעתי. זה אולי נותן הבנה כללית של המציאות שעומדת מולך (במקרה הטוב) אבל ממש לאו דווקא מתורגמת לרגישות. נשארת ברובד האינטלקטואלי בלבד.
א' - אתה מוריד מהמין הגברי את האחריות ביחס למעשים לא רגישים (גם אם ללא כוונה)
ב' - אתה מספר סיפור שהוא לא נכון פשוט, רגישות גברית היא אחרת אבל היא עדיין קיימת
ג' - זאת לא אמירה מפרגנת במיוחד.
ד' - גם אני יכול לומר על תכונות שבאלי שהם 'גבריות' בלי שום בסיס או מקור
פחות תתפס למה שכתבתי אז, אלא להסבר שלי.
השכל והרגש הם מזינים זה את זה, הם ממש לא מנותקים.
לכן אדם שהוא שיכלי הוא מבין את העולם סביבו בצורה יותר טובה ובכך הוא נהיה יותר רגיש.
כתבתי פחות הולכים ביחד ואם זה לא ברור מההקשר - בהשוואה לנשים.
ושוב - אני חולק לחלוטין על המסקנה שלך. זה נכון שאפשר להשתמש בשכל כדי לחזק הבנה על המציאות ובדרך עקיפה לתת מקום נכון לרגש, זה ממש לא מחוייב. זה יכול (וכך בד"כ) להשאר רק ברמה האינטלקטואלית. גם אם הדבר נעשה אתה מתחיל מהשכל וממשיך לרגש, יש כאן עוד שלב ומעבר.
אצל אישה זה טבעי וישיר בלי כל הסיבוך הזה וכך אנחנו חוזרים לאמירה המקורית שלי "גברים ורגישות באופן כללי הולכים פחות ביחד".
ועדיין כל הארבע טענות שרשמתי בתגובה הקודמת עומדות בתוקפן למרות החלפת המילה.
ובאמת תסלח לי על חוסר הדיוק כי "האהבה מקלקלת את השורה"... (באמת)
לא אמרתי שזה מוכרח, אמרתי שזה אפשרי וזה מספיק מבחינתי כדי לחזק את המעמד של הרגישות של הגברים בעיני עצמם ובעיני הסובבים אותם. הם יכולים להיות בעלי יתרון ריגשי בזכות השכליות שלהם.
אני לא מבין מה זה "הסיבוך הזה". להיפך, אפשר להציג את ההתנהלות הריגשית של גברים כפשוטה ושל נשים כמסובכת. ככה אפשר להציג מצד שני... לכל מטבע יש שני צדדים.
יש לך טענה אחת שמבחינתי הראתי איך היא לאו דווקא נכונה (במילים עדינות) ו3.5 תגובות רגשיות למה שכתבתי.
וכל עוד תמשיך לא להסביר את עצמך אני לא מבין איך האינטלקט שלי עומד להרוויח מהעניין
ולתת דוגמאות מהמציאות.
ואם טענה שלי לא נכונה ונובעת רק מרגש - להסביר על איזה רגש זה יושב ולמה אתה שולל מהטענה את המימד השיכלי.
בעיקר בעיקר - לפרט משפטים כוללניים למקרים קונקרטים ובכך אפשר למצוא נפק"מ.
ציטוט שלך:
א' - אתה מוריד מהמין הגברי את האחריות ביחס למעשים לא רגישים (גם אם ללא כוונה)
זו לא טענה על עצם הנושא. מקסימום ביקורת כלפי.
ב' - אתה מספר סיפור שהוא לא נכון פשוט, רגישות גברית היא אחרת אבל היא עדיין קיימת
"טענה" מעגלית - רגישות גברית קיימת כי היא קיימת (לא משנה שזה לא מה שטענתי)
ג' - זאת לא אמירה מפרגנת במיוחד.
באמת צריך להסביר?
ד' - גם אני יכול לומר על תכונות שבאלי שהם 'גבריות' בלי שום בסיס או מקור
חצי טענה - אתה אומר שאין לי בסיס או מקור. הבאתי מספר תכונות שאתה לא חולק עליהן ועליהן בניתי את הטענה שלי. דווקא אתה טוען משהו מחודש עם קפיצה לא קטנה ולא מוכיח את אמיתותה.
מספיק מובן?
א' - אין הכי נמי. לא ביקורת עליך ספציפית אלא על השיח שהבאת.
ב' - צודק.
ג' - זה המשך של א'
ד' - אני מערער על כולם. תביא מקור, תביא הסבר שיורד לכדי נפק"מ ואז יהיה על מה להתחיל לדבר בכלל.
ואם אתה מתעייף אתה יכול גם להפסיק להגיב
נראה שכל האחרים שהגיבו לשרשור נפגעו מאוד מה שהם קלטו כ"תראו אותי, אני נשוי!"
יש פה בעיקר שרשורפצלת שלי שלא קשור להודעת הפתיחה
אני ממש לא חושבת שזאת הייתה ציניות
יצא למישהו להרגיש שממש חסר לו גילויי חולשה של הצד השני? שחסרה לו ההרגשה שהוא תומך בה ושהיא נסמכת עליו?
(מכאן זה כבר גם פריקה, לא חייבים לקרוא)
---
ואולי זה שוב קשור לנושא הזה של עומק רגשי שלא ברור האם קיים אצלה. ואיך בכלל אפשר להכיר ולהרגיש את האדם כשהוא לא נפתח? כשהוא לא משתף בקשייו? כשהוא משדר שהחיים שלו זורמים על מי מנוחות, הכל נחמד והכל סבבה?
--
כי הרי בסופו של דבר לא כולם הם כאלה. יש אנשים עמוקים יותר ויש שפחות. זאת הפרזה לומר שרוב האנשים אין להם צורך בזה? שלרובם מספיק להם הקשר הנחמד, הזורם, הכיפי והמצחיק, והם לא מתעקשים על מציאת הקשר הרגשי, התומך, המכיל, והקרוב?
--
ואדם כזה כשתנסה לדבר איתו ולהסביר לו מה חסר לך הוא לא יבין אותך. וכשתשאל אותה דוגרי למה בכלל את רוצה להתחתן היא תתחיל להסביר לך על שאיפה להקמת בית, על שדרוג החיים ועל הכיף שיש בעשיית כל דבר בשניים. בעוד שמבחינתך יש תשובה אחת בלבד שמתקבלת ושאותה רצית לשמוע - שלא טוב לה לבד!!! כי הרי לך לא טוב לבד ואתה מחפש את זאת שתהיה שם אתך.
--
וכשקשה לה להפתח ואתה לא מכיר את העולם הרגשי והפנימי שלה – אתה כבר לא יודע האם בכלל קיים אצלה עולם רגשי. ומצד אחד אתה כל כך רוצה שזה יצליח ויש פה פטנציאל כל כך גדול. ומצד שני לא ברור האם יש טעם להמשיך לנסות ולחפש אצלה דבר שאולי לא קיים.
--
אז את בחורה יקרה - הביישנית, המופנמת, זאת שלא נפתחת מהר – בקשה לי אלייך: אין בעיה, קחי את הזמן שלך ואל תרגישי בלחץ, אבל את חייבת לתת לי רמז. תני לי להבין האם בכלל יש סיכוי. האם עמוק בפנים יש בך משהו "יותר". כי במצב הנוכחי שאת סגורה לגמרי ולא חושפת כלום אני מתחיל לחשוש שזה בזבוז זמן ואנחנו מנסים לשווא.
(כתבתי בצורה לא הכי ברורה, ובכל זאת אעריך לשמוע כל הגיג בנושא!
מזהיר מראשו שלפעמים ניסוח תגובות דורש ממני יותר מידי כוחות אבל מבטיח שאני קורא הכל)
תודה לכם
כי אם זה יחסית בהתחלה זה הגיוני, קצת מפחיד לסמוך ולהפתח כמו שצריך מול בנאדם לא ככ מוכר
אם זה קשר יותר רציני- זאת בעיה. כי ברגע שיש מחסום רגשי מתמשך זה תוקע התקדמות.
ניסית לדבר איתה על זה בעדינות? היא דיברה איתך על העבר שלה? אולי היה שם משהו טראומטי שקשה לה לגרד- ואם אתה תעזור לה להפתח לגביו זה ממש יכול להקפיץ את הקשר?
זה קורה תמיד- וקל וחומר בלנ"ו, שברגע שהקליפה הראשונה מתקלפת פתאום יש דליפת סכר שכמעט תמיד מוסיפה רק טוב.....
ודרך אגב, יכולה להגיד גם מהצד השני- גברים זה בסדר לא להיות מושלמים בהכל ולדעת גם לשתף אותנו בחולשות שלכם. יכולה להעיד על עצמי שזה ממש הפריע לי שהבחור מנסה להראות בכוח שהכל בקונרול גם כשזה לא נכון.
זה עד כדי כך עניין של אגו? של- אין מצב שאני מראה חולשות מולך כי אני גבר????
או שזה נובע מהתרבות ההזויה הזאת של זה לא גברי להראות חולשות?
אשמח להחכים כי אני באמת באמת לא מבינה בדברים האלה ואשמח לשמוע מחוכמתם
אבל זה כמובן מאוד תלוי מה טיב הקשר...
בשלב מסויים מצופה שתהיה קצת יותר פתיחות וכמו שהוא אמר- רצון להראות גם חולשות... פשוט צריך לדעת איך לשאול את זה עדין.
אם היא בחורה שנעלבת מכל דבר זה כבר בעיה שלה, אבל אם הוא נותן כבוד ואומר את זה בעדינות רבה ובלי להכריח (והיא אומרת לא אז הוא מקבל את הלא שלה), אין בעיה לדעתי.
היה קשר רציני קודם? תחשוב על עצמך לפני הקשר הרציני הראשון שלך, לא התנהגת באותה צורה?
זה באמת הקשר הראשון המתקדם שלה, ואני מסכים שזה נתון שצריך לקחת בחשבון.
איך התקשורת שלכם?
מה הציפיות שלה מקשר מתקדם?
במה מתבטא מבחינתה שהיא בקשר מתקדם? שים לב שקשר ארוך זה לאו דווקא קשר מתקדם.
מצטער על החפירות אבל לדעתי שאלות חשובות להבין איפה היא נמצאת ומה היא יודעת.
1. אם היה אפשר לברר זה באמת היה מועיל. הבעיה ש"עומק" זה דבר שבקושי אני מצליח לתאר ולהסביר, ולברר על זה מרגיש לא פשוט עד לא אפשרי.
2. מסכים. האמת שעד היום לא כ"כ מצאתי משהו, אבל היום - אחרי שבעקבות התגובות פה העליתי את הנושא ודיברנו על זה והסברתי לה מה חסר לי - היה נראה שכן יש בסיס עם מה לעבוד. צריך להמשיך ולראות איך זה יתקדם.
3. אין ספק, והבאתי את זה רק כדוגמא ולא כסיבה בפני עצמה.
ובכל זאת אני ממש שמח שכתבת הזה! זה חידד אצלי את הנקודה וזה גם מה שחתולה כתבה.
4. יש בה דברים ממש מיוחדים שמוצאים חן בעיני ולכן אני מנסה שזה יצליח. בבחורה אחרת כבר הייתי מתייאש..
שוב תודה על התגובה הזאת. זה טוב שמישהו מאלץ אותך לענות על שאלות כאלו
סיכוי מאוד נמוך שאין לה עומק רגשי והיא לא זקוקה בקשר הזוגי לתמיכה והכלה,
אני מקווה שאני לא סתם נותנת תקווה לא במקום, אבל לדעתי כמעט כל אנשים הם מורכבים ועמוקים גם אם לא רואים את זה בהתחלה.
יכול להיות המון סיבות ללמה בינתיים הקשר נשאר בגיזרה הקלילה והכיפית והזורמת, אבל קשה לי להאמין שזה נובע מכך שבאמת "אין לה כלום מתחת לפני השטח".
ובסופו של דבר אם אתה רואה שאין שום פתיחות ושיתוף ואתה מתלבט לחתוך, אז עדיף שתשתף אותה בהרגשתך, אולי יהיה לה הסבר (אני מניחה שהקשר הוא מתקדם יחסית)
אשמח שתאריכי.
ואני לא מסכים עם מה שאת אומרת. אני לא מספיק מכיר בנות, אבל מספיקה לי הסתכלות על חברים שלי ואני די משוכנע שחלקם הגדול לא מחפש את זה ולא דובר את השפה הזאת. (או שהם דוברים אותה בניב שונה ). כרגע ברווקותם בכל אופן.
ותוך כדי שאני כותב אני קולט שאי אפשר באמת לדון על זה, כי העומק שאני מתייחס אליו יתכן מאוד ששונה מהדבר שאת מדברת עליו. לכל אדם יש את עולם המושגים שלו וסוגי הקשרים שהוא מכיר, וזה די מסובך להעביר חוויות כאלו בכתב.
טוב אז אולי באמת תנסה לפחות להרחיב על הצורה בה אתה תופס קשר של עומק הכלה ותמיכה, ככה אני אוכל לענות בתגובה מתאימה
אבל אני ממש באפס זמן.
בינתיים, בלת"ק והכל,
ניסית לשתף אותה בהרגשה הזו שלך?
ועוד משהו שחשוב לשים אליו לב. נשמע שאתה מגיע עם איזשהי "תבנית" מוגדרת מראש של מהו עומק רגשי ואיך הוא מתבטא. זה בא לידי ביטוי בדוגמא שנתת על השאלה של מטרת הנישואין. אתה מכין "מבחן" ויש עליו תשובה נכונה אחת. מי שלא עונה אותה לא עומדת בו.
אפשר אולי לאמץ גישה טיפה שונה. להיות קשוב למה זה בשבילה לשדרג איכות חיים. מה כיף לה בשניים?
אולי אם תתעניין בכנות בעולם שלה, ולא תנסה לבחון כל הזמן אם היא עומדת במבחנים שאתה יצרת משהו יוכל להפתח.
ואולי לא.
אם יהיה לי זמן מתישהו אשתדל להרחיב יותר.
בהצלחה.
אין מתפקידך להיות הפסיכולוג שלה ולאבחן אותה למה היא רוצה להתחתן כאשר אתה מרגיש שחסר לך משהו בקשר, אלא פשוט לשתף אותה שחסר לך משהו בקשר ואיך היא ביחס לכך. ואחרי שהיא משתפת אותך יש לך את הזכות לחשוב מה יחסך למה שנוצר ביניכם וכיצד להגיב בצורה שתועיל לשניכם.
כדאי לא לקחת אחריות על שיקולים וחוויות של אנשים אחרים, מספיק יש לך את הדאגות שלך.
שיקוף טוב שקורה בקשר הוא שכל אחד משקף איפה הוא נמצא ריגשית, מחשבתית בתוך הקשר. בלי פרשנויות, בלי תפיסות עולם גדולות.
דיבור פתוח וכנה הוא בהחלט לא מובן אליו וזה סוג של אומנות לפתח דיבור כזה בגלל הרגישות בנושא.
בהצלחה!
האם אתה אומר שבמצב הנוכחי אין לך בטחון מספיק שאתה יכול לסמוך עליה כשותפה לניהול הבית,
או שאתה חושש שמשימת ניהול בית תפתיע אותך ואז תהיה בבעיה כי לא צפית את חומרת הסיטואציה?
אני מקווה שזה ברור...
בעקרון לכל תפקיד אנשים מתרגלים. היא לא תהפוך פתאום לאמא לחמישה ילדים. יהיה לכם זמן להתרגל לכל דבר.
אם כרגע אתה כבר מרגיש שלא טוב לך, שיותר מדי נדרש ממך כדי לתחזק את הזוגיות, זה סיפור אחר.
אבל לפתח חששות עתידיים נראה לי שצריך משנה זהירות.
ובסופו של דבר - מאד תלוי כל מקרה לגופו וכל סיפור ועניינו.
מתייג את @נגמרו לי השמות
מצטרפת לדבריך החכמים, וכן גם לשאלותיך.
ורוצה לשאול את פותח השרשור @דת״י - האם ניסית לרדת לשורש הדברים בעניין הפחדים שלה?
שאלת אותה מדוע היא פחדה שהחתולה עברה עכשיו? מה הבהיל אותה? ממה יש לה חששות ופחדים?
לא ממקום שופט או ביקורתי חלילה, אלא ממקום שרוצה להבין.
והשדר צריך להיות כזה - אני רוצה להבין אותך, לדעת עלייך ועל עולמך הפנימי יותר, כן, גם על כאבייך ופחדייך, אני לא רוצה לתחקר אותך או לבקר אותך חלילה אלא להבין אותך קצת יותר
אולי אם תשמע לעומק מה יש שם זה יענה על הרבה מהתהיות שלך.
כי לא דומה פחד מחתול
לפחד מאנשים
לפחד מכל דבר
לחרדות שמשתלטות ולא מטופלות ולדיכאון או מצב אחר שפוגע בתפקוד.
וגם האם זה משהו מתמשך או נקודתי?
יכולה למשל לספר על עצמי שלוקח לי זמן להירגע מדברים מסוימים, ובאותה תקופת זמן אני בהחלט יכולה להיות יותר רגישה או יותר "נלחצת" מדברים.
סתם דוגמא מצחיקה:
יצא לי לראות לא מזמן פרק מאיזו סדרה (של מלחמת הכוכבים אם מעניין ) והייתה שם סצנה שהפחידה אותי שמישהו כמעט נשרף וכל האפקטים והקול ומה שמתווסף לסצינה מפחידה שבתוך קרב אדם כמעט נשרף...
ואז לקח לי נראה לי יותר מייממה שלמה להירגע מזה. זה ממש הלך איתי. עד לכדי דברים מצחיקים כמו שהוצאתי תבנית אפייה מהתנור ונבהלתי לרגע מהצבע השחור של הבשר (ובעלי צחק שזה האדם שנשרף, חח ממש בצחוק עבורו ואותי זה מצחיק גם עכשיו אבל אז זה הלחיץ אותי עוד יותר ואמרתי לו: שש! לא!!" כאילו בחיוך, אבל עדיין אמרתי כך.
וכאשר שטפתי כלים ואחד הילדים בא מאחוריי בתום לב לומר משהו - ממש קפצתי! כאילו הרגע שמעתי טיל שנחת לידי...
אז זה סתם שיתוף קטן לומר שלפעמים יש משהו שהפחיד אותנו אפילו בסרט מסוים ואז אנחנו יותר רגישים לדברים.
כמובן שאחרי יום זה עבר לגמרי, אבל כן, לקח לי את הזמן הזה ובתוכו הייתי בהחלט יותר רגישה ונלחצת יותר בקלות...
לכן חשוב לבדוק עם אותה הבחורה האם זה מצב זמני או מתמשך, האם משהו נקודתי הפחיד אותה בתקופה האחרונה או שזה פחד כללי מדברים? וממש להעמיק שם...
ואם ישנו פחד קיומי או פחד גדול אפשר גם לברר בעדינות מה היא מציעה אל מול זה, כלומר למשל אם יש לה חרדות האם היא רואה לנכון לטפל בהן אצל איש מקצוע המתמחה בכך? (שוב, חשוב מאוד מאוד שזה לא יהיה שאלה שתיווצר לצד השני כמקום מתחקר או ביקורתי או שופט אלא רק מציע, שואל, מתעניין, רוצה להבין, רוצה לעזור ממקום טוב ולא ממקום שכאילו הוא "למעלה" ממני...)
זה בינתיים מה שעולה לי,
מוזמן להמשיך ולהרחיב או לדייק מה שחשוב לך ואשתדל בל"נ להתייחס
ב"הצלחה רבה רבה
גם אתה מול עצמך
וגם אתה מולה.
צריך לראות מה שם מפריע *לך*?
מה מפחיד אותך בהתנהגות שלה?
מה אתה חושש שיקרה?
צריך להקשיב לעצמך,
לחששות שלך, לפחדים שלך,
למה מרתיע אותך,
לתפיסות שלך, לאמונות שלך
ולהתחיל לפרק דבר דבר ולראות איך מתמודדים מולו והאם יש מה לעשות.
ואח"כ גם במישור הזוגי לבחון ולראות.
כתבת שהיא בחורה ממש טובה, שהיא אחלה,
שיש ביניכם חיבור
שיש ביניכם התאמה
שיש ביניכם גם הרבה שיתוף, היא כנראה מרגישה בנוח לומר לך דברים עמוקים עליה,
יש כאן רמה של פתיחות, שקיפות, כנות ותקשורת עמוקים מאוד.
וכל אלו אינם דברים של מה בכך.
אלו מצרכים נפלאים לזוגיות טובה!
הייתי מנסה להתסכל עליה כאדם שלם בפני עצמו.
לראות את המכלול.
ולהביט ממש בחוכמה ובתבונה ולראות מה אני אוהב באדם הזה שמולי?
מה מוצא חן בעיניי?
אילו יתרונות יש לה?
ואילו חסרונות?
והאם אני יכול ורוצה ומוכן לחיות עם כל החבילה הזו?
הרי אין אישה אחת בעולם שהיא מושלמת.
ואין גבר אחד בכל העולם שמושלם.
אין.
רק הקב"ה לבדו מושלם.
לכולנו יש יתרונות וחסרונות.
יכול להיות שתצא עם אישה אחרת שלא תפחד מחתולים ולא תפחד ולא תילחץ,
אך אולי היא לא תהיה מתאימה לך כמו שכתבת שכעת יש התאמה מצד שניכם?
אולי איתה לא יהיה לך חיבור כזה?
אולי היא לא תשתף אותך לעומקם של דברים ותגלה חלק אחרי החתונה וחלק בכלל לא?
אולי לא תהיה בה כנות ופתיחות כמו כאן?
ואולי עוד הרבה דברים.
אולי גם כן יהיו לה את כל הנ"ל - אבל דברים אחרים לא.
למה? כי היא בן אדם. לכן בהכרח היא לא תהיה מושלמת.
לכן אנו נדרשים לחפש אחר מי שטוב לנו איתו, שמתאים לנו, שיש חיבור איתו, שנעים לנו יחד, שרואים מידות טובות, שרואים עתיד משותף, שיש תקשורת טובה וכן הלאה, ושהחסרונות שלו/ה הם דברים שאנו מבינים ומקבלים כמכלול של האדם הניצב מולנו.
ואני רוצה להתייחס לחיסרון עצמו כפי שהצגת - של לחץ אולי מדברים או פחד מדברים או אי-יכולת להגיד "לא" לאנשים ואולי להיות במקום מרצה -
יש לדברים הללו גם את הטוב שלהם.
נראה שיש כאן רגישות מאוד גדולה, שיכולה לבוא בכיוון הטוב שלה גם לשימת לב לדקויות ורגישות אליך ולצרכים ולרצונות שלך.
יש כאן אישה שלוקחת אחריות.
שהולכת לפסיכולוג ומטפלת בנפש.
בעיניי זו תעודת גבורה ולא תעודת עניות.
בעיניי זה מראה על מודעות עצמית גדולה
על קשיבות עצמית
על ענווה, על דרך, על הבנה של תהליכים בנפש,
על הבנה שכמו שכל אדם בעולם ילך במהלך חייו לרופא משפחה אם תהיה לו דלקת גרון וכדומה - כך כל אדם צריך לטפל גם בנפש שלו.
נבראנו גוף ונפש יחד.
לא רק גוף.
לא רק נפש.
וגם הנפש צריכה התייחסות.
בעיניי המקום שאדם הולך לטיפול אישי ומקבל כלים, תובנות ונהיה אדם יותר שלם ומודע - זה מבורך, וכל אדם צריך ויתרם מכך! כל אדם.
לא צריך להיות "דפוק" חלילה או עם בעיה כדי ללכת לפסיכולוג.
איך אמר הר"מ של בעלי לכל התלמידים עוד כשהיו בכיתה ט'? נכנס לכיתה ואמר להם: "אני מצפה מכם שכל אחד מכם ילך לפחות פעם בשנה לפסיכולוג"!
ממש מצפה.
מצפה כי הוא מבין שהנפש היא נפש וצריכה התייחסות בדיוק כמו שהגוף.
ואי אפשר להזניח אותה.
ובמיוחד שעברנו כולנו עכשיו שנתיים מאוד מאוד מורכבות ומאתגרות של קורונה, של אזעקות, מלחמות, פיגועים ומה לא...
זה משפיע.
ועל אדם רגיש, אישה רגישה כמו כאן - זה משפיע.
דברים לא עוברים "על ידה"
אלא היא נוכחת.
היא חיה.
במלוא מובן המילה.
וכן, יכול להיות שדברים יותר משפיעים עליה גם לכיוון שיש יותר לחצים או פחדים,
אבל היא מטפלת בהם!
היא לוקחת אחריות!
היא "על זה" מה שנקרא!
וזה מקסים בעיניי.
נשמע שיש בה הרבה מאוד טוב.
גם זה שהיא בחרה לשתף אותך, שהרגישה בנוח להביא את הלב שלה ככה על מגש. לא כל אחת הייתה מסוגלת לעשות כך, וזה גם אומר הרבה עליך ועל הקשר ביניכם (רק לטובה כמובן).
נשמע שהיא מאוד כנה ואמיתית
שמה את הדברים על השולחן כבר למן ההתחלה.
מאוד ישרה.
ובעצם שואלת-מבקשת ממך - אתה מקבל אותי ככה? איך שאני? על כל המכלול שלי?
אתה מקבל את הפחדים שלי? אתה תעזור לי לחבק אותם? אתה תהיה שם? או לא?
אני צריכה לדעת... אני צריכה את האישור הזה, את הביטחון הזה, שזה משהו יציב ושריר וקיים, שאתה כאן כי להישאר.
ואו אז היא תוכל אפילו להיפתח בפניך הרבה יותר ולהביא לידי ביטוי גם את שאר הצדדים הנפלאים שלה, שכאמור יש המון.
היא אדם שלם עם מכלול שלם של יתרונות נפלאים ומופלאים, לצד חלקים אנושיים כמו שיש בכולנו, אז אצלה זה מתבטא למשל דרך פחד מסוים.
גם מניסיון אישי יכולה לומר רק תודה לקב"ה שבעלי קיבל אותי איך שאני, למרות כל החסרונות שלי שהיו אז ושיש עכשיו, ואת כל החלקים הפחות מוצלחים שבי, גם את הפחדים והחרדות שהגיעו לא רק בעבר אלא במהלך השנים (למשל אחרי שאבי ז"ל נפטר, לפני 5 שנים כמעט, עברתי תקופה לא פשוטה של התקפי חרדה, ביעותי לילה ולחצים גדולים... מה שלא היה בעבר. ב"ה טיפלתי בכך והיום הכל טוב תודה לאל, אבל כן, בהחלט, הנפש אומרת את שלה במהלך החיים של כולנו...
דווקא הלדבר על הדברים, הלהסתכל להם בעיניים ולטפל בהם ולא "לטאטא מתחת לשטיח" או לשמור הכל בבטן - זה דווקא המקום היותר בריא לנפש.
היכולת לאוורר את כל הרגשות.
לתת להן מקום.
לגיטימציה.
מענה.
אני יודעת שכתבתי ארוך, ויש לי עוד המון מה לכתוב, אבל באמת שבעיניי המקום הזה של הבירור הוא מאוד עדין ונצרך.
כי לא כדאי לוותר על משהו טוב מאוד,
ומצד שני צריך לדעת נכוחה לקראת מה הולכים.
לכן צריך לקחת את כל הצדדים בחשבון.
ולברר דבר דבר.
עם מבט רחב וכולל למכלול כולו.
וגם ליתרונות.
וגם לטוב ולחיובי שיש בחסרונות.
וגם לאומץ ולמודעות וללקיחת האחריות לטפל בדברים כי כולנו בני אדם בשר ודם...
נסה להוריד לרמת היומיום גם את הפחדים שלך.
ממש לדבר אותם.
ובתקשורת טובה יחד איתה לבחון האם הקשר מתאים לכם.
וזה יכול לקחת זמן, אז סבלנות.
אגב, לגבי מה שכתבת שאתה מפחד שתמיד תצטרך לתמוך בה -
גם כאן הייתי מקשיבה לפחד הזה שלך.
אולי הוא יושב על מקום בעבר שהרגשת שאתה תומך? שזה היה כבר עול עליך? גדול עליך?
אולי אתה מצפה להיות במקום עם הדדיות שגם אתה תהיה נתמך וגם תומך ויהיה איזון?
ואגב, אישה עם פחדים שמטפלת בעצמה ממש לא תצטרך שתמיד תתמוך בה - כי היא הולכת בדיוק בשביל זה לאיש מקצוע שנותן מענה לכך. ובן הזוג הוא לא מטפל. הוא בן זוג.
הוא תומך, מעודד, נמצא שם, אבל לא מטפל.
ולמה "ברור שהיא תתפרק בסוף" כפי שכתבת? שוב, אם היא הולכת לאיש מקצוע למה שתתפרק? היא הולכת כדי לקבל כלים ולחיות יחד עם זה בשלום ובטוב...
גם אם תעניק לה את הביטחון והיציבות הזו שדיברתי עליה קודם - אתה תראה איך מאוד יכול להיות שהיא תוציא מעצמה צדדים שעוד לא הכרת, לטובה כמובן. צדדים שגם היא שם בשבילך. גם היא תומכת בך. גם היא כתובת עבורך. ודווקא לאדם רגיש זה יכול להיות מקום מאוד מיוחד עבור בן הזוג שלו, ואתה יכול להרוויח המון...
גם המקום הזה שאם היא תרגיש יציבות וביטחון בקשר עצמו - יכול לכשעצמו להוריד חששות ופחדים, למשל גם במקרה של הריון ב"ה בעיתו ובזמנו.
הדברים מאוד ארוכים ונראה שאעצור כאן,
אבל בהחלט יש הרבה מה לדון ולברר,
שוב - הן לצד שלא "ללכת עם כיסוי עיניים" ולקבל דברים שאנו לא מסוגלים לחיות איתם
והם לצד של - לא להפסיד את כל הטוב שיש ושעוד יכול להיות במחי יד
לכן כדאי לברר לעומק ובצורה ספציפית את כל הדברים, בפן האישי והזוגי גם יחד.
ב"הצלחה רבה בכל! בהירות שלמה ורק טוב ב"ה 
קראתי כעת את תגובתך לאחר ששלחתינגמרו לי השמותוראיתי שכתבנו בעצם את אותו הדבר
אני זמנית כאן(אגב, לא רוצה לנצל"ש, אבל לא זכיתי לתיוג מאז אותו שרשור מפורסם של חדשות, מחכה לתיוג אם יש המשך!)
(ומחילה שיצאתי מהאלה שאומרים לא רוצה לנצל"ש אבל מנצל"ש... 🙈)
תאמין לי ש*עבורי* זה בהחלט פםרק קי"ז בתהילים... ממש השתדלתי לכתוב בתמציתיות (וגם הזמן לא כ"כ איפשר לי אחרת כרגע)
(ועל הקישור אגיב במקור)
אז לכולם זה ככה? לשמוע שמישהו אחר מתחתן, הרבה יותר קטן ממך, ופשוט לקנא\ לא לשמוח באמת בשמחתו
ועוד הכי קשה לי זה לראות בנות שקטנות ממני בהיריון ועם ילדים
כאילו- היי זה ככ ככ לא פייר, מה את הספקת בחיים ואיפה אני (כן, הזוי שמתקדמים בלימודים, בעבודה ובהכל אבל בגלל שזה ספציפית לא הולך אז זהו את לא שווה כלום?)
והכי נורא זה האמהות של אותם בנות שקטנות ממך (שבהריון) ואז נווו מה איתך? בטח גם אמא שלך רוצה להיות סבתא כמוני.... ווואלה גילית לי את אמריקה. כמה טקט ד ישמור
קיצר, מזדהה
הרגשוות שלך מובנים לגמרי. אתה ממש לא היחיד.
בסוף יהיה טוב
וזה ממש לא מובן מאליו.
קנאה זה רגש מאוד טבעי ובריא ולא נראה לי שאתה צריך להתנגד אליו אלא להקשיב לו, למרות שהוא כואב.
התהליך נשמע ממש לא פשוט ואני מצדיע לך ולכל החברים הרווקים שבאמת חיים בגבורה. לוקח השראה יום יום מהתמודדות של אנשים מהמצב הזה
היי
אני מתחזק (ברקע מגיע מהעולם החילוני- מסורתי אז פחות בקיא בקהילה הדת"לניקית ). אני יוצא עם מישהי דתייה "לייט" (אבל שומרת נגיעה) כבר 7 חודשים (אני, לפחות, מתחיל לחשוב כבר על השלב הבא ואני בטוח שגם היא, אבל לא דיברנו על זה עדיין בגלל נסיבות החיים...). ראיתי שלאחרונה שיש לה הרבה חברות שמתחתנות וסתם גרם לי לתהות - "מה? כמה זמן אנשים יוצאים עד שהם עוברים לשלב הבא? כמה זמן מחכים בין לבין?"
סתם מתעניין, לא בל"ח
כשאני חושבת עליה לעומק היא מזכירה לי את הגלות...
הדימוי של הגאולה, לשמחת נישואין של כנסת ישראל והשי"ת.
ואוו מישהו קולט איזה עומק חודר יש לתקופה הזו?
מתי באמת התחלתם לחשוב לעומק, על כל הרבדים שיש בתקופת הרווקות/שידוכים/נישואין ?
כתבתי קצת את המחשבה הנ"ל - משהו שעלה לי לראש | ערוץ ７
ומי שאי פעם כתב כמה מילים/תובנות - שתפו!
כותבת המון, וחושבת המון.
אבל הרב למגירה.
מדי פעם מעלה פה.
הרוב למגירה...
תכל'ס כל אחד עובר את התקופה הזו מתישהו...
מחילה.. הסתדר לי טוב עם ה100 תשחצים
השרשור האלף בערך בנושא. הפעם על תופעה שלא ראיתי שהתייחסו אליה.
התרגלנו כבר להתעלמות מוחלטת בגלל כמות הפניות\עומס וכל תירוץ אחר שהוא.
אני לא מדבר על "אפשר לראות תמונה" המאוס שלאחריו אין אפילו הודעת "פחות מתאים, תודה".
מה גורם למישהי לשלוח לייק מיוזמתה ואז לא להגיב להודעות? באמת שאני לא מצליח להבין.
באמת שלא מבין. עד כמה שאני רואה היא אפילו לא נכנסה לקרוא את ההודעה.
אני אף פעם לא לוקח ללב. פשוט לא מצליח להבין.
שאני נכנסת, רואה פרופיל נחמד, עושה לייק, עוזבת את האתר ונזכרת לחזור רק אחרי חודש. זה לא בהכרח התעלמות ממך, יכול להיות שהיא פשוט לא שמה לב ששלחת הודעה בכלל...
לצערי כך שלא קשור.
גם אני לא סובל את הנ"ל, זה פשוט עוד ערוץ שאני מנסה להשתמש בו.
וכן, כמו שכתבת זה קצת מעקם לבנות שם את הפרספקטיבה.
סליחה שאני אומר את זה ככה -
תקלטו - אתרי היכרות צריך להכנס *ללא ציפיות* מי שנכנס עם ציפיות פשוט מתאכזב.
זאת לא שדכנית שאתה נותן בה אמון מסויים, זה לראות הצעות בהיסח הדעת. אין הרבה אמון באנשים כאלה. לפעמים מסתייע ויוצא משהו טוב לפעמים כלום, זה חלק מהפורמט. אין כאן מחוייבות.
מצד שני - אני ממש לא מצדיק את זה שלא עונים.
וגם זכותה לבקש לראות תמונה - זה בטח חלק מהפורמט.
מראש שאני שולח הודעה ויודע ורוב הסיכויים שלא תהיה תושבה.
וןבכלל ששכחתי לומר - ממש לא לצפות לתגובה של מי שלא מחוברת!!! כלל ראשון באתר.
והסבר - זה לא נעים להגיד למישהו שאתה לא רוצה לצאת איתו
על מישהי שפונה אליך (שולחת לייק) ולא מגיבה יותר. לא מצליח להבין למה.
קרה יותר מפעם אחת.
במיוחד לאתרי הכירויות
משתדל לא לבוא עם ציפיות מאוד ספיציפיות אלא להיות בעמדה של מוכנות להפתעה.
ישנן ציפיות שזה טוב להתייאש מהן.
בכל כך הרבה דברים ואין אפשרות לדעת מה יהיה אז אפשר לפתח סקרנות וגם לפתוח את הלב.
אבל זה מגעיל שמתנהגים ככה
כאילו אין מישו בצד השני.. גם אם זה מישהו שלא תראה בעולם
לא הייתי רוצה לפגוע בו (זה נראלי דיי בסיסי)
אבל כנראה שזה לא כזה ברור לכולם..
באמת אני לא יודע מה ברור לכולם.
משום מה זאת נהייתה תופעה רווחת שנוטים להתעלם, לא מגיבים, על אף שקוראים את ההודעות.
יוצאים מנקודת הנחה שאם לא עונים אז הצד השני אמור להבין זאת.
גם לשלוח הודעה "זה לא מתאים", זה בסדר גמור.
עד כדי כך שיש אתר שמתהדר בכך שאצלם עונים להודעות.
להיכן הגענו?!
שפניתי אליה לפני שנה...
