פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1487)

תפקידו של הגבר להיות רוחני.

בכללי- תפקידו של הגבר להיות הסמכות ההלכתית והתורנית בבית
והאישה פחות להתעסק עם זה.
יש רמות שונות וזה משתנה מזוג לזוג- ואני חושב שאסור שזה יתהפך. 

וזה לא סותר את היכולת שלה גם להיות על הקרקע,

רוחנית היא תמיד תהיה יותר מהגבר.

הלוואי שתהיה כמוני שתוכל להבין אותי לפחות...

* (=כוכבית נצל"ש) - אנא השם, שתהיה קצת, אבל ממש טיפ'לה, פחות שלומפרית ממני... =S

בעזהי"ת.

מחבל נכנס למרכז הרב. יורה 8 יריות באוויר.

כמה הרוגים?

(חלום חייהם של הרבה...)

קצת טאקט בחיים לא יזיק

כנ"ל קיש

ולמה את שואלת אם את לא מחכה לתשובה....

בעזהי"ת.

והזהרתי בכותרת מפני בדיחה שחורה.. לא חייבים לקרוא.

(בתור מי שמותר לו לומר בדיחות שחורות על הנושא...)

שתעיר אותך מדי פעם, אם שתיכם תהיו רחפנים זה לא טוב....

השאלה אם אני בסדר בתחום זה, היא אגב שאלה אחרת...

(שהתשובה המסתברת אליה היא לא )

זה שמישהו רוצה אישה מעשית זה לא אומר שהיא שקועה בעולם הזה

היא יכולה להיות רוחנית ובמקביל להיות מעשית

אבל אני לא בטוח לגבי ה"עקרת בית טובה"...

אף אחת לא מתחתנת עם כולם..

אז האמת היא, שיש כאלה ככה ויש כאלה ככה.

ואם מישהו יגיד לך שצד אחד הוא "טוב" וצד אחר לא - זה לא נכון.

תלוי מה מתאים לכל אחד.

ובכל זאת, טוב שיהיה בכל אחת גם מהצד השני:

"חוש מעשי" בלי "נשמה" - זהו בעיה לאנשים שיש בהם קצת "מעֵבֶר"..

וגם אשה רוחנית - צריכה בסוף להיות קצת "באלאבוסטע"...

ואם מישהו "מפחד" ממשהו,

זה פשוט בגלל שזה לא מתאים לו אישית, או שלא כ"כ מכיר.,לדעתי.

וגם צריך לדעת שהחיים עושים את שלהם - בדרך כלל לצד המעשי..

אני מכיר מישהי שהיתה מאד עם התענינות רוחנית ושל לימוד וכו'..

והתחתנה עם מישהו שחיפש כזאת (וחנה טאו "הזהירה" אותו שעם אשה כמו שהוא מחפש, יהיה לו בלאגן בבית... והיא מזכירה לו את זה בחיוך כל פעם שיש בלאגן מופרז..)

והקימו בית נפלא - הלוואי על כל ישראל - עם הרבה ילדים;ועם השנים, האשה כמובן גם נהייתה, כביכול, מעשית יותר, בלי לאבד מהרוחניות, והיא בעלת בית מצויינת, ביחוד בהנהגתה עם בעלה וילדיה, שזה חשוב בהרבה מה"זריזות" של הספונג'ה...

ולמה "כביכול"? כי באמת לפני הנישואין, בחורה כלל אינה עומדת מול המציאות הזו. אשה שהיא רוחנית במובן החיובי, (לא מדבר כעת על "פרופסור" ללמידה..) דהיינו - גם עם מחוייבות למידות טובות, לזולת וכו', ליישום מה שהיא לומדת ואוהבת - ממילא תתפתח גם, דווקא מתוך עולמה הרוחני, לזריזות מעשית בביתה, בלי לזנוח את הרוחניות.

לפעמים, זה נותן הרבה יותר כח למעשיות, מאשר התכונה המעשית בפני עצמה.. (יש כאלה שמייעצים לנשים איך למצוא "ערכים" במעשיות כדי לא להישחק. אחת כזו - יש לה הרבה מזה בתוך עצמה כבר..)

[ואגב, אם מתחתנים עם מישהו שהוא תלמיד חכם, לפעמים זה "מאזן".. כי הוא רואה מה זה "רוחניות" שהושקעו בה שנים רבות של לימוד... ואז קל לה יותר לקחת מהמשבצת המעשית של הבית, בלי סתירה להמשך ההתפתחות הרוחנית שלה]

הנחתי שזה הענין.

אל תפחדי בכלל,

את בסדר גמור. לגמרי.

ומי שיתאים לך - ישמח דווקא בזה..

אל תדאגי.

[אגב, בסוגריים המרובעים בסוף ההודעה הקודמת, צריך להיות: "כי היא רואה.."

כי תכלס מה שהכי יעיל זה משהי שתקתק תעניינים

אני יותר מחפש את הרוחנית, כי עם מישהי מעשית בכלל לא תהיה לי תקשורת. ברמה הכי בסיסית.

אולי יהיו בעיות פרקטיות-אבל זאת כבר קומה 2.

גם וגם, אבל שיהיה מתאים לי, ברמה שלי..

זה נראה לי שאלה כ"כ אישית כלפי כל אחד,

אבל מה שנראה לי שכל אחד יגיד זה - לפחות שתהיה מישהי שהיא לא רק רוחנית.. צריך שתהיה "קצת" על הקרקע..

אני הייתי מעדיפה לדבר על עצמי (מתי לי יש ריח רע מהפה) מאשר לדבר ישירות על העניין.

לא יודעת לייעץ לך מה להגיד... זו באמת שאלה קשה.

אולי תציעי לו מסטיק מנטה?

שירמוז לו בעדינות....

אפשר להציע לחבר הזה שיאמר לו -

תשמע, אתה בחור מצוין, אבל תדע שלפעמים יש לפה שלך ריח לא כ"כ טוב..

אז אני, חבר שלך, מה איכפת לי.

אבל לבחורה שאתה יוצא איתך, בטוח זה מפריע - ככה זה בחורות - והיא בטח מתביישת להגיד לך.

אז תהיה טוב ותעשה משהו...

יכול להיות שהוא אפילו ישאל אותך אח"כ אם זה באמת הפריע..

תוכלי לענות שזה בלי שום פרופורציה לאישיות, אבל ממש תודה שהא עשה משהו בענין...

בס"ד

אני מתביישת לדבר עם החבר שלו, (זה שהכיר בינינו),

הייתי מעדיפה לרמוז לו בעצמי,

אבל כיצד???

<צ>

באמת לא נעים. לחץ חדש נוסף לשק- איך בכלל עולים על עובדה כזו?..:S

--

עם החברים שלו.

בשום פנים ואופן!

האם את היית רוצה שהוא ירכל עליך עם אחרים?

על מנת לא לפגוע ולא להעליב וכו' את צריכה להציג את העניין כאילו כרגע, בדיוק היום, יש לו ריח מוזר מהפה.

כלומר - לא פעמים רבות, לא בעיה שמפריעה לך ומעסיקה אותך, אלא במקרה באותו יום בו אתם נפגשים שמת לב לעניין.

אפשר לשאול כאילו בצחוק אם הוא לא צחצח שיניים או אם הוא אכל משהו או שבדיוק היה אצל רופא שיניים 

סביר שמאותו רגע הוא יתחיל לשים לב לנושא.

כך זה פחות יעליב/יביך וכו'..

אם לא צחצחתי שיניים...

גם אם זה היה בצחוק.

הייתי מעדיפה שהיו אומרים לי בצורה ישירה עם עדינות רבה..

וכדי שהפאדיחה והחוסר נעימות לא תישאר לזמן רב- לא לחפור על העניין ולעבור לנושא נחמד וקליל.

בהצלחה =]

את: אני קצת רגישה לריחות

הוא: לריחות?את רגישה באופן כללי

את: יכול להיות אבל גם לריחות

הוא: אני מסריח??

את: לא, ממש לא..אבל לפעמים כשאנחנו

נפגשים יש לך קצת ריח לא טוב מהפה..גם לי זה

קורה לפעמים - אני בטוחה

הוא: אז למה לא אמרת בהתחלה?

את: קצת התביישתי לומר לך בפנים

הוא: אז מעכשיו והלאה כל מה שיש לך לומר - אל

תשמרי בבטן..פשוט תגידי. סגרנו?<

את: ל"ג בעומר?

הוא: אמממ...סגרנו

בס"ד

הצחקת אותי..

באמת אנסה להעלות את זה איכשו,

בע"ה, מקווה שיסתדר..

תודה רבה לכולכם!!

אתם ממש מעודדים, וכיף שאתם פה..

תוכלי לספר לו שאת קנית תרסיס לפה/מסטיק לעיסה, כדי לשמור על פה נקי. הוא בטח יאמר לך-מה פתאום?? הריח בסדר גמור, אחרת איך היינו שורדים ביחד עד כה? ותוכלי לענות שהוא אולי צודק, אבל ריח פה זה דבר שבעליו לא כ"כ חש בו, והסביבה כן, והחברה הכי טובה אמרה לך.. לכן חשוב לשמור על פה נקי..זה בטח יגרום לו לבדוק את עצמו. ושיהיה במזל טוב! בעיתו ובזמנו!

הכי מכבד להעלות את העניין כמות שהוא. ובעדינות. רמזים יכולים להעליב יותר מהערה ישירה..

- אולי אם הוא קורא עלון שבת שאפשר להעלות שאלה בשו"ת שם או משו כזה ..

- לקרוא יחד כבדרך אגב באינטרנט על העניין הזה וסיבותיו (זה יכול להיות בריאותי. תעייני)

במצב כזה תוכלי גם כאילו לשאול על עצמך קודם..

מי יתן ומתוך כך תזכי לרדת פורום אחד מטה : )

תספרי לו סתם באופן כללי,

שמי פה זה דבר טוב וכו'.

ושאת משתמשת בעצמך וכדומה.

אני אומרת להם ככה (לפי מידת הקירבה): 1. יש לכם ריח לא נעים מהפה.

2. קחו מסטיק

3. נכון שאתה רעב? יש לך ריח של צום...

שידעו.. כמו שהייתי מעדיפה שיגידו לי מאשר שירמזו לי דרך אדם שלישי ויעשו מזה טררם.. לפתור את זה בפשטות והוא יבין.. אני בטוחה שהוא גם לא יהיה מאושר אם תריחי מזיעה..

(ריח יכול להיות כשעובר זמן בלי לאכול)

אתה צריך להבין בגיל שבו יהיה מתאים להתחתן, שאתה לא יכול בלי זה, תוך הבנת המשמעות של העניין [יש אנשים שמתמקדים באולם ובשבע ברכות, ושוכחים שאח"כ יש חיים אחרים]. קשר עם בת דודה-נישואי קרובים לא ממש מומלצים, אתה ממש מחובר אליה.?

אותה אחת שהוא מדבר עליה לא מעוניינת בזה..........תודה

סחתיין על האומץ

אולי בזכותך זה יהיה מקובל פה.....

ויש שרשור הכרות נעוץ למעלה, את מוזמנת לדפדף בו!

אבל לשאול מקובל אם לעשות את זה - זה לא מקובל..

לעצם העניין - כל הכבוד על האומץ, היוזמה, הנחישות, ההתמדה...

מי יתן ומתוך כך תמצאי את החצי השני שלך שמסתתר לו אי שם..

ברוכה הבאה!

נ.ב.

יהיה רצון שתעברי פורום אחד למטה עוד השנה!

אם היית בחור- הייתי מתחתנת איתך...

כמובן, עם הזהירות הראויה...

כי ראיתי שלא הרבה עשו, אבל סחתיין! דווקא העלית לי רעיונות..אבל לא לכאן..

אם יש בחור שמתבייש לפנות אליה אישית- שיפנה למנהל עקיבא!!!

שכוייח!

הרבה פעמים זה דווקא הרבה יותר טוב.

זה גם תלוי ביכולת ההכלה של שני הצדדים.

אני מכירה אנשים ממש מדהימים עם בעיות קשב וריכוז! זה לא אומר כלום על האופי של הבנאדם.

אם זה מתאים אז זה לא צריך להשפיע ברמות...

לפעמים זה האנשים הכי טובים...

את מחפשת תלמיד לכיתה שלך?....

לגופו של אדם כמו כל אדם

[מה שה"איבחונים" עושים היום...]

וכמה לא?

המווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווווון

(מידע)

התכוונתי לאו דווקא לכך שפלוני מאובחן או לא..

אלא מה שגורמת "תרבות האיבחונים" - שאפילו לגבי שידוכים, עולה כזו שאלה, לגבי "בעיות ריכוז וקשב"..

אני לא חושבת שזה בעייתי.

לדעתי הנפיצות דווקא תורמת לעניין

אילו זו הייתה בעייה נדירה יותר - לא היו רוצים להתעסק איתה מלכתחילה.

ב"הצלחה רבה לכולנו!!!!

לא הייתי רוצה, כי בשביל מה מתחתנים?

אל תהיו גברים גדולים, בטח אני מוכן להתחתן עם מישהי קפיצית, כי זה בכלל לא נחמד בפועל, שאתה מנסה לדבר רציני, והיא מעבירה נושא או לא מקשיבה.

יש גבול לכמה אפשר להשליך על ה"בעית קשב וריכוז". אולי היא לחוצה, אם סתם היא זזה תוך כדי דיבור קצת,

או צריכה לעשות משהו עם הידים או משהו, אז לא כ"כ נורא.

וברורה.

מה שמשליכים עליה - אמיתי לגמרי!!

זו בעייה אמיתית, והתסמינים שלה לא מומצאים...

בל"נ אעלה לפה (אם אצליח) סרטון שמעביר קצת (למי שאין את הבעייה הזו ב"ה) את מה שעובר על מי שיש לו בעיות קשב וריכוז

הראו לי אותו...

מדהים

(לא מדבר על פורום הורים וכד')

עוד יהיו כמה שיתחילו לפחד להכיר ...

הרי זה מציג רק צד בחיים, ובמגמה "לחדד"..

חסרות פה סיבות שאנשים חוקרים אם לא כדאי "לפסול" בגללן?...

ענ"ד

צודק

לא חשבתי על זה

ולמי שחשש - הם לא מאבדים ריכוז תוך שנייה..

(מניסיון)

יצאתי פעם עם מישהו עם בעיית קשב וריכוז והיפראקטיביות (מה שנקרא ADHD)

מדובר באדם שלא עשה תעודת בגרות ולמען האמת בקושי סיים תיכון.

הוא גם לא החזיק מעמד בצבא.

התחיל מלא קורסים אבל לא הצליח לסיים אף אחד מהם.

ועכשיו מחליף עבודה כל כמה חודשים.

בהתחלה זה נראה נורא מסעיר כי יושב מולך אדם שהספיק הרבה בחיים.

אבל לאט לאט קלטתי שהוא התחיל המון ולא הצליח לסיים כלום בגלל הפרעת הקשב והריכוז ובגלל ההיפראקטיביות.

הוא לקח דווקא קורסים שמתאימים לאנשים עם קושי כזה אבל הוא לא הצליח להתאפס על עצמו.

 כדי לצאת עם מישהו עם קושי כזה צריך לקחת בחשבון שייתכן שיהיה מאד קשה לו לפרנס אם הוא לא לוקח ריטלין פשוט כי העולם של היום לא מותאם לאנשים כאלה.

ומצד שני אם למישהו לא עקרוני שהצד השני יפרנס, אין עם זה בעיה.

יצאתי עם עוד מישהו עם קשב וריכוז בלבד והיה לו קושי לשבת הרבה זמן ולדבר. הוא פשוט היה מתנתק לפעמים.

אגב, אפשר לשאול את אותה השאלה גם על מחלות נפש למשל (כן. גם עם מישהו חולה נפש יצאתי...) ובשורה התחתונה צריך לשאול את עצמינו כמה שאלות

1. מה האדם מולינו עושה כדי לטפל בקושי

2. מה האדם מולינו עושה כדי להתמודד עם הקושי.

3. האם אנחנו מסוגלים להכיל את הקושי שלו מתוך ידיעה שזה לא משהו שהולך להיעלם.

ולפי זה להחליט.

אגב, רמת המוסחות של אנשים עם הפרעות קשב היא תלויית סיטואציה כך שבהחלט יכול לקרות שאדם יאבד ריכוז תוך שניה אם יש לו כמות נדיבה של גירויים שמסיחים את דעתו.

והיום גם אנשים עם מגוון ADHD יכולים לחיות חיים נורמליים בעזרת ריטלין..

אל תסממו את עצמכם למוות, יש שיטות לחיות גם בלי ריטלין! וזה נחת..

כל אחד עם ההשלכות של אופיו על חייו - כמו בכל נושא (כמעט)..

יש מקרים ממש להיפך ממה שכתבת - והתכונה הזו רק מסייעת להם.

ויש כאלה - כמו שהזכירו - שלוקחים ריטלין כשהם צריכים להתרכז בלימוד וכד'.

ולא נכון לומר ש"העולם של היום לא מותאם לאנשים כאלה"..

ויש כאלה שקשה להם להתרכז בשיעור - אך בשיחה אחד על אחד הם יכולים לדבר שעות (מי אומר שצריכים לשבת כל הזמן?..).

גם יש כאלה שה"היפריות" מאד עוזרת להם לפרנסה: בעלי יוזמה, מרץ, מקוריות, מוצאים עבודה איפה ש"מיושבים" אפילו לא היו מחפשים..

"הכל לפי מה שהוא אדם"..

ענ"ד.

חתן זה ל-א חברותא!!

(אגב- גם חברותא עם הפרעות קשב זה אחלה דבר! )

בזוגיות עצמה- יש מקום ללמוד להבין איזה התנהגויות של הבנזוג נובעות מ או צריכות עזרה וחיפוי- כתוצאה מההפרעות קשב.

אני לא אומרת שצריך לפסול מישהו עם הפרעת קשב וריכוז.

אני אומרת שצריך לבדוק את זה.

אכן הפרעת קשב יכולה לבוא לידי ביטוי בכל מיני דרכים וצריך לבדוק את זה כמו כל חיסרון שיש באדם.

צריך לברר איך זה משפיע.

להגיד לעצמך "ברור שכן" אולי הופך אותך (לכאורה) לאדם יותר מכיל ומקבל וסבלני וכו אבל יש בזה לדעתי גם קצת עיוורון זה משהו שמשפיע על החיים מאד וזה לא כזה פשוט.

האדם ישצאתי איתו מאד יצירתי ומוכשר בטירוף. זה לא סותר את זה שבנתיים הוא בן 28 ולא מצליח בגרוש לפרנס את עצמו כי הוא כל רגע מחליף עבודה.

להגיד "יש כאלה ש..." זה מאד טוב ויפה אבל מה אם בידיוק האדם שאתה יוצא איתו הוא לא כזה? מה אם הוא לא מוכן לקחת ריטלין? מה אם כן קשה לו להתרכז בשיחה ארוכה?

צריך לבדוק את הדברים האלה לעומק.

אגב, להפרעות קשב יש מרכיב גנטי מאד חזק. צריך לקחת גם את זה בחשבון. אני לא אומרת שצריך לפסול  בגלל זה. אני אומרת שצריך לקחת את זה בחשבון, לחשוב על זה.

כי לא ההפרעת קשב היא מה שמפריע פה-

אלא החסר יכולת של האדם להתמיד בעבודה אחת

(אולי הוא צריך הסבה מקצועית? אולי... לא את תשני אותו ככה)

אדם שהוא יציב באופן כללי, וסבבה

ויש לו הפרעת קשב

נכון- לא תמיד מתאים לנסות לשחנ"ש איתו 100 שעות רצוף- כי הוא מאבד אותך....

אבל מצחילים לפתח דפוס זוגיות- שמתאים לכם

ואם זה גנטי? אז מה?

זה לא מחלה ח"ו

(חוששים לגנטי לדעתי בדברים כמו עיוורון\ שיתוק מוחין\ מחלות אחרות\\\\ לא על דברים של  איכות חיים!)

כמו כל בעיה רפואית.

לטובה

יש המון יתרונות להיפרים..

השאלה היא מה הוא עושה עם זה. אם הוא לא יכול לשבת בשקט- ומתעל את זה למקומות חיוביים של עשיה ונתינה (הוא יסדר את הבית כל הזמן ) או שהוא סתם נותן לעצמו לזרום עם זה..

ולא תמיד חייבים ריטלין כדי לתפקד נורמאלי. מכירה הרבה שעושים את זה בכוח הרצון. (למרות שזה מאד תלוי עד כמה המצב קשה..)

זה תלוי מה ההשלכות של זה, באיזה רמה, את מרגישה את זה או שאת רק יודעת את זה?!

אני נזכרת שנפגשתי עם מישו, שהיו לו בעיות קשב וריכוז.

הוא אמנם לא סיפר, אבל היה קשה לא להבחין בכך-

כל כמה דקות היה צריך לקום, לשנות מקום, לעמוד, להיזכר על מה דיברנו-

תכל'ס זה דיי שיגע...

אבל פעם היה בחור שהיה לו קצת בעיות קשב וריכוז ובכלל לא הייתי חושבת אם לא היה מספר לי!!

קיצר, תלוי -

בך, כמה מפריע לך.

בו, איך וכמה זה מתבטא אצלו.

ובשניכם, במוכנות לאהוב על אף עניין כזה (או כל עניין אחר..) 

ואני מתכוון לעמוד בזה בעזי"ת.

כן, צבא...

לקרוא את "בגן האמונה" של הרב ארוש.  נותן שלווה פנימית ומחבר לשמחה שקטה ואמיתית  (מתוך ניסיון עם התמודדויות לא פשוטות בכלל בשנים האחרונות).

אומר בעל הנתיבות שלום

שפורים יכול לשנות את גזר דינו של אדם אפילו אחרי שעברנו את הושענא רבה

כתוב שכבר נחתם בטבעת המלך גורלם של היהודים

ואומרים שכל פעם שמוזכר 'מלך' במגילה הכוונה למלך מלכי המלכים הקב"ה,

ולמרות זאת בא מרדכי ושינה את הגורל את הזר דין בכך

שלא ישתחווה,אומר הנ"ש שע"י אתערותא דלתתא (התעוררות מלטה (בערך))

מקום פנימי שאמר למרדכי שצריך איזשהו רצון מעצמו להביא לשינוי הגזרה

ע"י זה ישתנה הגזר דין.

עכשיו.מאחל לך שבעזרתו יתברך יבוא לך רצון לשנות

את המציאות הלא טובה להכי טובה!!

אנשים שמחים בפורים

כי היה נס, כי ניצלנו

לא באמת מבינים את העומק של החג הזה

על מה חוגגים אותו

כי "עכתי (או אכתי?) עבדי אחשוורוש אנן"

כי אסתר נשארה בבית המלך

כי המשיכו העיקובים בבנין המקדש...

מסתבר שהנס של פורים- לא באמת שיפר עמדות את עמ"י יותר מידי

אז מה כן חוגגים?

את ההשגחה של השם

את המציאות של "נס ניסתר"

כשהכי חשוך והכי קשה והכי רע- לדעת שיש מי שמצרף ומסובב ומכוון

ובסוף אחרי הרבה זמן הוא יחבר הכל ביחד

ויצא משו לטובה

יש המון מקורות להעמיק בזה

אבל אתה בצבא....

אז תשקיע זמן- בלחשוב פשוט, להבין ולעכל ולהוריד ללב את הרעיון הגדול הזה של השגחה וקשר עם השם- גם במצבים קשים

ותכין את עצמך- אתה יכול בדימיון- מה באמת יקרה לך אם הבעיה שלך תצוץ לך מול העיניים בישיבה בפורים

תתרגל לך בראש תסריטים שונים

אתה נשבר מזה?
אוקי... אז תרשה לעצמך לבכות קצת... חברים שלך ייחסו את זה ליין...

אולי תדחיק את זה לגמרי? "לא ראינו לא שמענו לא ידענו,? גם בסדר
אולי -האור של פורים- יתן לך הסתכלות אחרת על הדבר הזה- יאיר לך בכוחות מחודשים?

מעבר לכל זה- אתה יכול להנביע את השמחה שלך בפורים מ"הדור קיבלוה בימי אחשורוש" -ומעשית אליך- לשמוח שיש לך יום בישיבה ככה באמצע החיים

היה חוסך הרבה.

את יודע כמה עולה ברנדי אקסטרה פיין?

ואני חושבת שבשביל להיות אידאלי באמת, הוא צריך לקנות לי את הברנדי הלזה...

אין בעיה שיגיש קפה, אבל לא בסיכון לכלוך המצעים..אחרת הוא גם ייאלץ לעשות כביסה..

מי רוצה לשתות קפה במיטה?

מה, בלי לשטוף פנים ולצחצח שיניים??? בבע.

למרות שחבר שלי שותה דווקא לפני הצחצוח

תימני פעם אמר לי שקודם שותים קפה ואז מצחצחים שיניים מטעמי חיסכון D:

לתת שלוש אופציות ששלושתן הן לא הצד החזק של הגברים, לקוות שמתוכן לשתיים יענו בכן- ולצמצם את קהל הקונות שלהם לאיזה שבר אחוז קטן באוכלוסיה???

(או שאולי פעם הגברים היו יותר מוצלחים מהיום?)

מוכיחה את עצמה.

ומה שקולטים בהתחלה בדרך כלל קולעים בול.

אז לא לזלזל בהרגשה.

אבל דיברת איתו, ואת כבר אחרי שיחת הטלפון..

תבטלי אותו בסוף?

לדעתי מביע קצת חוסר כבוד לבנאדם ויכול לפגוע.

חוויתי את זה בעצמי.

ניסיתי לתת צ'אנס ואמרתי אולי זה רק בטלפון נשמע ככה.

בסופו של דבר ההרגשה אומתה.. =/

היה,היא ממש לא התלהבה מהטלפון וחשבה שזה ממש לא מתאים,

ויש מצב שהם יתארסו בסוף.

אז לפעמים אנחנו טועים

כי זה היה ממש אבל ממש לא קשור..

בפגישה מבינים למה..

בס"ד

תתקשר כשתוכל-זמין כל היום..

בס"ד

ההורים שלי קצת חסרי טאקט לפעמים, וגם לא כ"כ מסתדרים בניהם,

כך שלפעמים רבים בניהם - גם לעיני זרים.

מה לעשות כשאביא אותו הביתה??

חוששת מאד..

יש למישהו רעיונות/ הצעות?..

וחוץ מזה - אם הוא די מכיר אותך ואתם לקראת החלטה (ככה רשמת קודם) - הוא לא יבטל הכל בגלל ההורים שלך.

ככה נראה לי.

ואם כן - אז תודי לה' שלא התחתנת איתו.

עד מתי תחביאי את ההורים?

אם הפרט השולי הזה יגרום לו לחתוך - כנראה שמלכתחילה הוא הדחיק ולא מאוד רצה את הקשר...

רק טוב!

"תשתדלו שתהיה אוירה נעימה כשהוא יבוא"..

אני מניח שגם הם מבינים במה מדובר..

בס"ד

אבל מה יהיה כשיבוא לשבת?

ואחרי שנתחתן? אולי לא ירצה שנגיע להורים אחרי החתונה?

אני לא יכולה לחנך אותם..

אני מסתדרת איתם, משתדלת שזה יעבור לידי,

אבל מה יהיה איתו?

אני ממש חוששת..

אחרי שפעם אחת תאמרי, וזה יהיה קצר - שיותר קל לעמוד בכך - יש להניח שהם ישתדלו גם בהמשך, כיכולתם.

לפני החתונה, לא חייבים לבוא לשבת.

ואם ההורים יבקשו מאד - אז תוכלי לומר: אבל שתהיה אוירה כמה שאפשר נעימה, בבקשה..

ואחרי החתונה - זה כבר סיפור אחר.

מן הסתם, זה יעלה; את תגידי איך את נוהגת (עובר על ידך.. מסתדרת), והוא גם ישתדל בכיוון.

יתכן שדווקא יחס חם שלשניכם אליהם, ואל כל אחד מהם - ישנה משהו כשתגיעו...

ומכל מקום, הבחור מתחתן איתך. אם את תהיי אשה טובה, אז זו לא הבעיה. מגיעים להורים - וגם הוא ילמד "לזוז הצידה" כשצריך.

בס"ד

תודה דן, חיכיתי לתגובה שלך..

אתה צודק, אבל זה כ"כ מלחיץ.

גם ככה זה מלחיץ, וגם ככה יש חששות,

וכ"כ הייתי שמחה אם הייתי מרגישה בנוח להביא אותו לבית שלי,

ולא להלחץ מהאווירה שם.  

 אני ממש מקנאה בחברה שלי, הארוס שלה היה בן בית שם.

היא לא חששה שיבוא אליה..

מקווה שה' יקל עלי..

כל אחד עם העניינים שלו.

אולי בהמשך דווקא היא תוכל לקנא בדברים שאצלך?..

זו בעיה לא נדירה.

הוא מתחתן איתך.

אולי זה דווקא יגרום שאת תתאמצי מאד שאצלך יהיה אחרת - ואז שניכם תרוויחו.

אולי זה יגרום שהוא יאמר אחרי ביקור עם קצת חריקות: איזו אשה טובה יש לי.. ב"ה (ולא יגיד: אולי תלמדי קצת מההורים שלך...)

לקחת את היתרון מכל מצב. ולהבין שזה רצון ה' שאתם תתגברו על הניסיון הזה. אולי בזכותכם גם ההורים יזכו. לקחת את הענין כ"משימה" ולא כבעיה מדכדכת.

והעיקר - לא להסתכל על החברה בענין הזה. זה מחליש וללא הצדקה.

תסתכלי על הטוב שאצלכם. תשמחי בכם. ואז תראי כמה הירווחת מהמאמץ הזה, עד שלא תמצאי כל צורך לקנא...

בס"ד

סוזנה, זה לא קשור לחתונה. כשמתחתנים לא מוחקים את העבר.

המשפחה עדיין קיימת. וזה מאד לא נעים לנגיע למקום שלא הכי נוח שם.

והאופציה לא להגיע בכלל, או להגיע פעם בחודשיים לא רלווניטית אצלנו..

מה גם, שאני רצה להגיע לבית, לאחים הקטנים שלי, וגם להורים- כשהם לא רבים..

יש עניין לבקש מהם יפה להשתדל? את מכירה אותם הכי טוב..

ובנוסף, לא באמת משנה אחותי, הוא מצא בך את מה שהוא מחפש ורוצה ויעמוד לצדך. צריך יותר מדברים כאלה בשביל להירתע.בעיניי לפחות..

אבל תראי, כשמדובר בבחור שמגיע הבייתה, כולם נהיים שחקנים טובים. המטרה מקדשת את האמצעים..

להכין את הבחור. פשוטו. לשתף שאת חוששת מהסיבה הזו, בטוחה שזה יועיל..

אם אתם בקשר כ"כ מתקדם- אתץ יכולה לשתף אותו במקום הזה אצלך.

בקשר שלך עם המשפחה על שלל רבדיו.

ב"הצלחה!

בשורות טובות בקרוב ממש!!

לדעתי לא כדאי לדרוש מההורים לעשות השתדלות באופן ישיר אלא סתם לדבר איתם על הרגשות וההתרגשות שלך סביב הביקור של הבחור. זה קצת חוצפה להגיד להורים לא לריב ולדעתי: אם יש להם טקט מינימלי הם ישתדלו בכולופן בפעם הראשונה שהם רואים אותו גם אם לא תגידי.

ואם ממש אין להם טקט אז זה לא יעזור והם עוד מסוגלים להתווכח ותוך כדי להזכיר אתזה שביקשת מהם...

זה ממש מוכר לי גם ההורים שלי היו מתווכחים לעיני אחרים. וגם בעלי זכה להיות נוכח בכך וזה ממש לא נעים (יש סצנה אחת שנראה לי שלעולם הוא לא יוכל לשכוח...).

מצה שעוזר זה להביא אותו הביתה שילמד להכיר גם את הצדדים היפים של ההורים, לדעת שהם נתנו לך הרבה גם אם יש לך מחלוקות על הזוגיות שלהם. לקבל את ההורים ולהבין שא"א לשנות אותם ולא כדאי להחביא אותם, כי הם חלק ממך...

והכי חשוב

לשתף את הבחור!!!!!!!!!גם במצב ל ההורים, גם בזה שאת חוששת מהתגובה שלו, גם בזה שאת ממש לא רוצה זוגיות כזו והכי חשוב לך לא לעשות כמו ההורים שלך בעיניין הזה.

המון הצלחות

לתמיכה- פני באישי

זה יגיע גם אלייך...

זה מדבק!

ועכשיו ברצינות,

אל תתני להם להלחיץ אותך,

לכל אחד יש הקצב שלו!

מע' סימפתטית וזה..

לכי לפי הקצב שלך, האמיני שיום אחד לא תצטרכי כלום מלבד עצמך כדי להלחץ..

אבל אל תתחילי כי כולם יוצאים, כי הלחץ הזה עלול להשפיע על השיקול דעת....

תשמחי שכולן אוהבות אותך..

תחליטי שעוד חצי שנה את בודקת אם זה גם בא לך מתוך עצמך (ואם יש צורך - אח"כ אחרי עוד חצי שנה...).

ויכול להיות שזה יגיע גם לפני כן, בלי "לבדוק".

העיקר לא מלחצים. זה עושה בדיוק ההיפך...

תחייכי לכולן - ותמשיכי בנחת.

כשיגיע מישהו מתאים - את כבר תחייכי גם אליו. אל דאגה.

רק בגיל מאוחר (למשל - 25)?

לוקח בד"כ כמה זמן עד שמוצאים את ה-אחד/ת...

היא לא לוקחת סיכון אם היא דוחה עד שתרצה מעצמה?

(יש לי חברה למשל שזה לא מעניין אותה כרגע... עכשיו היא עובדת - אז עוד יותר קל לה לשקוע בעבודה ולא להתעסק עם זה. היא בת 23, ויצאה אולי לדייט אחד...).

אח"כ כשתרצה - יהיו לה פחות אפשרויות ויהיה יותר קשה (וכן, אפשר לפספס את ה-אחד/ת. שמעתי הרצאה של רב גדול בעניין הזה. הוא אמר שלפעמים ובגלל המצב הרוחני העכשווי - לא זוכים לקבל את ה-אחד/ת ומפספסים אותו. אם עושים תשובה, גם טכנית - עושים יותר השתדלות וכד' - מקבלים "תחליף". אדם טוב אחר שיכול גם להתאים... אז אל תנחמו עם המשפט: "אל תדאגי - ה-אחד שלך יחכה לך").

אני חושבת שדווקא בעניין הזה - זה שכולם מתחתנים מוקדם - זה לחץ חיובי.

זה מעודד לזכור גם את היעד הזה (הקמת בית) ולא לשקוע בשגרת החיים (וזה קל מאוד מאוד).

אני מסכימה שלא צריכים להלחיץ אותה, אבל צריך שזה יהיה איפשהו בראש..

כבר היה לי בראש שצריך קצת "לאזן" את הענין.

הנקודה היא שהיא אמרה שהיא בת 21. ובגיל כזה, עדיין יכול להיות שהיא ספציפית, לא מרגישה עדיין "בענין".

אבל לאידך, בוודאי שצריך שזה יהיה במודעות.

לכן הצעתי לה שתבדוק עוד חצי שנה, אם לא יגיע משהו בינתיים. כלומר, תרד מהלחצים - אבל תהיה מודעת מה קורה איתה.

את צודקת, אם באמת רואים  שסתם "לא בא לה", או שמשקיעה עצמה בעניינים אחרים, אז היא צריכה להתבונן בחשיבות הענין, בנחמדותו - ולהתחיל לעורר את הרצון..

אחרי הכל, זה ערך חשוב מאד. לא רק ענין של "חשק".

אבל צריך גם לרצות.

שילוב..

נושא שמעסיק אותי

אם העיכוב נראה כבר "מופרז", הגיל וכו' וסתם "מורחים" את הזמן -

ע"י שמתבוננים בערך של דבר, בנחת, ומה אמור להיבנות מזה, יכול להתעורר הרצון אליו, להשתדל לקראתו. 

ואם באמת  החיים שלי ב"ה עמוסים בדברים אחרים..

ולצאת לדיטים לא נשמע הכיף הכי גדול בעולם...

אז מה עושים?,איך אפשר לראות אם זה חסימה  או באמת אני פשוט צריכה עוד זמן?

(סליחה אם כבר היה בעבר דיון שכזה..)

האם פשוט יותר נוח לך כרגע לא לצאת או שאת מרגישה לא בשלה הקים בית.

וזה ש"דייטים" לא נשמע הכי כיף, ואת "עמוסה" בעוד דברים - זו לא סיבה.

הרי הם לא המטרה אלא אמצעי למצוא מישהו מתאים להתחתן איתו.

אז משתדלים לקבל כח בסבלנות לאמצעי, בגלל המטרה.

את באמת צריכה לקחת רגע עם עצמך ולבדוק, בניטרול הנושא של העומס וה"כיף" -

משהו עדיין מפריע מבפנים, או לא.

ענ"ד.

עוד לא קרה לי האמת.

בדרך כלל זה כאלה שמצעים לך את הבת של השכן שלהם..

אז זה לא רציני.

בפעם היחידה שזה היה רציני אמרתי כן

מה שכן זה עושה כיף לדעת שרוצים אותך אפילו שזה רק מהחיצוניות.

היא עצם העובדה שהציעו.

אכפת להם ממני (מזה שאני רווקה), והם רוצים כ"כ לסייע (בהקמת בית) - עד כדי כך שמתגברים על הבושה (אני הרי בחורה שלא מכירים בכלל) ומנסים לשדך לי.

זה מרשים מאוד!!!

אלא אם כן הם פשוט נואשים לחתן בחור/ה בני 30 והלאה....

הגרסה ה'גלאט' להתחלות בטרמפיאדה.

יהיה מי שיראה זאת כדחיפת אף, אני רואה את זה כדאגה כנה.

{וסתם מסקרנות-זה מקרה שקרה? מה ענית? }

אחד מחברי הפורום, עמד בתחנה איתי באוטובוס, ואז שאל אותי אם אני רוצה לשמוע הצעה...הייתי בשוק, כי בכל זאת, אפשר לטלפן..ומי מציע דבר כזה ליד כולם???

תבדוק, תברר ותראה האם יש כיוון. 

ברור בד"כ לא יהיה, כי ההצעה נולדה באופן שרירותי ללא הסתמכות על התאמה כלשהי

אבל שווה להשקיע את המאמץ המינמילי אפילו של בירור איתה האם זה מתאים.

שלא להגיד לא סתם, גם אם לא נראה לך ברגע הראשון..

תנסה, תברר, יכול להיות שיש לה אבא \אמא פאדיחה, אבל הבחורה היא טובה בשבילך.

ולכתמר יפרח,כן זה קרה לי אבל במקום עבודתי,לא סתם ככה ברחוב.

אבל כדאי לזכור  - שה' יתברך מגלגל הכל בקצב המתאים לנו..

וגם שהדברים אולי נראים מאוד לחוצים מבחוץ, ומבפנים זה קצת אחרת..

יש רגעים של שמחה ואהבה יחד..

אפילו רומנטיקה קיטשית..

רגעים שבהם הילדים חמודים ושקטים, ומשחקים יפה אחד עם השני.

רגעים שבהם משמינים מגאווה.

רגעים של הרבה טוב ונחת...

לא לדאוג.

נראה לי שמיציתי...

במיוחד כשאני רואה זוגות שלא נראה למתבונן מבחוץ (ואולי המתבונן מבחוץ טועה, והוא מאוד מקווה שהוא טועה...) שמאוד טוב להם בחיים... 

בס"ד

שיש לך מן מחשבות- שאחרי שאני אתחתן אני נכנסת למירוץ מסוים- כשיש ילדים בע"הית אתה כבר לא יכול לקום וללכת לישון מתי שאתה רוצה.. אתה כבר אחראי, ואתה לא באמת יכול לנח..

בס"ד

מיטל אני כל כך מבינה אותך!

תיארת תיאור מדויק וקצת כואב..המחשבות האלה נראה לי באות בתקופות.. היה רצון ופתאום הוא קצת נעלם כשאת/ה קולט/ת מה אחזקה של בית כוללת.

לא חושבת שכרגע נכון להתעסק עם פגישות ודברים כאלה, כי זה פשוט יתקע. אז חבל על המאמץ לבינתיים..

לדעתי כדאי להרפות ולהתעסק בדברים שאוהבים ורק כשנרגעים לחזור לעניינים עם כוחות מחודשים..

אפשר ללכת לטייל, לנקות את הראש עם שירים שעושים טוב על הנשמה וב"ה הרגע עוד יגיע!

נכון זה קשה, זה מאוד לא קל מרוץ החיים אחרי החתונה בו יש להספיק:

לימודים,עבודה,פרנסה,זוגיות וילדים. ולהרגיש לא מטורפים.

אבל הגיל להתחתן ולגדל ילדים זה עכשיו בגילאי ה-20-30 ולא 40-50 אז אין את הכוחות והסבלנות להביא ילדים ולגדל אותם בשמחה.

(אפשר לדמיין מצב היפוטתי בו המדינה מתקצבת צעירים כדי שיוכלו להתחתן ולגדל ילדים בנחת ללא עול הפרנסה והעבודה ואח"כ כשהילדים יגדלו המבוגרים (שהיו צעירים) יעבדו ויחזירו את הכסף או שיתקצבו צעירים אחרים- אבל בימינו אפשר רק לדמיין)

את צודקת, לפעמים עולה המחשבה אולי אני אסיים לימודים,אעבוד, אחסוך כסף ואז אתחתן ואביא ילדים בנחת. אבל בפועל מי שמגיע למצב כזה בד"כ זה לא מאידיאל והוא לא שמח במצבו, כי לא תמיד יחכה לך האביר על הסוס מעבר לפינה רק ברגע שתירצי יגיע- בגיל מבוגר יותר את כבר יותר מעוצבת מבחינה אישיותית ככה שיותר קשה להתגמש ובנישואים צריך לפעמים התגמשות.

בנוסף,גם בתור רוקה תמיד יש את מרוץ החיים, לא תגורי אצל ההורים עד עולם ככה שתצטרכי לדאוג לקניות,שכר דירה,ארנונה,מים חשמל,תשלומים, לחפש עבודה לממן את עצמך ועוד ועוד ככה שאת הבעיות האלה לא פתרת, פשוט כשנשואים זה לפעמים מתחלק לשניים או שיש את האחד שדואג והשני שתומך, אולי זה יותר קל בשניים.

(כמו שהבן שלי אומר-"טובים השניים מהאחד"-יותר טוב לעשות דברים בשנים מאשר לבד)

חוצמזה, בגיל מבוגר יותר יש בעיות אחרות. ככה שתמיד יש בעיות השאלה איך מתמודדים ואיך פותרים אותם.

(שלא תחשבי, גם לי היו מחשבות כאלה והיה מי שדאג להוציא לי אותם מהראש....)

בהצלחה!

למה שתעשה דבר כזה?
נראה לי טיפשי לחלוטין.

ואתה- איך אתה רואה את הקשר? מי חתך?

ובמקום בו אני נמצאת "X" זה מת.. {אולי ד"ל..}

את הX ואז התרגלתי למילה X והיא נשמעת לי מילה דווקא נחמדה.

מה שאני אכתוב פה.

 עם אחר.

אם זה הזיווג שלך תישמח על ה' .והיא לא תתחתן עם הבחור.

ואם היא תיפרד ממנו אז תוכל לנסות,אבל כל עוד היא איתו,אל תגיד מילה.

לעשות מעשה כזה

וגם אני באתי על החתום בלהביע סלידתי ממעשה כזה, ועוד בגלל מקובל בעע...

יצאתי עם מישו, אחרי פגישה אחת הוא החליט שאנחנו הולכים לרב ארוש שיגיד אם יש התאמה..

אני די הייתי בשוק.. (היה יפה מצידו לומר לי את זה לפני כן..)

בכל זאת נכנסו לרב ארוש, הרב ארוש אמר לנו שאנחנו מתאימים ושנקבע מועד לוורט..  פחחחחחחחח

באותה פגישה אמרתי לו שאני רוצה הפסקה, אחרי זה אמרתי לו שאני לא רוצה..

עלק מתאימים.. הרג אותי..

בכלל לא מכיר אותנו.. (חוץ מאיפה אני גרה ומה אני עושה בחיים..)

1. גם אם יש התאמה ביניכם זה לא אומר שאתה ההתאמה היחידה בשבילה והיא בשבילך. ועובדה - כרגע הקב"ה מזמן לה מישהו אחר. מי אתה שתפריע לקשר?

2. אתה רוצה מישהי שתתחתן איתך כי הרב אמר, או מישהיא שתתחתן איתך כי אתה מספיק טוב בעיניה (ולא משנה מה אחרים חושבים).[

שורה תחתונה - תעביר את הכדור לקב"ה .....

לא יודעת מה היה ביניכם ולמה זה הסתיים, אבל לבלבל בחורה שנמצאת בקשר רציני וטוב כי *אתה* לא סגור על עצמך, זה אגואיסטי לחלוטין.

חכה שהיא תקבל החלטות ביחס לבחור.

אם היא תחליט להנשא לו, סימן שהוא הזיווג שלה (לאדם יכולים להתאים יותר מאדם אחד)

אם היא תחליטט שלא- תוכל לבדוק את עצמך ולהחליט אם הרצון לומר לה הוא הגעגוע שמעורר עצם היותה בקשר אחר, או שיש פה משהו מהותי (מצידך, לא מצד הרב!) ואז, אם תחליט שכן- תפנה אליה.

בחורים שמתקשרים לבחורה שנמצאת בקשר בידיעה שהיא בקשר- נמחקים מבחינתי.

ורובם, אגב, מאבדים עניין כשהיא שוב שלהם פתאום. זה מדהים.

אבל לי דווקא צרמה החלטת הרב בנושא.

לא חושבת שהייתי מתחתנת עם בחור כי הרב אמר,

נראלי שבנושא הזה אסמוך על שיקול דעתי הבריא ובסוף רק אבקש את ברכתו.

הארה:

אם הרב המקובל זה הרב עזרא שיינברג-

אז ע"פ מה שידוע הוא אומר אם יש בעיה בחיבור בין השמות ותו לא,

אולי משתמש במילה התאמה (במובן של התאמה בעניין השמות)-

אבל הוא בהחלט לא מחליט אם היא הזיווג שלך או לא.

את זה שניכם צריכים לבדוק ולרצות בהסכמה הדדית.

את ההארה?

1. למה ללכת לרב מקובל בשביל לבדוק אם יש התאמה.? מצטער, לא אוהב את זה.

2. מה זה עניינך עם מי היא יוצאת?

במחילה,זה נשמע כמו פעולה שנובעת מקנאה, ולא מרצון שלם בטובתה(ייתכן שאני טועה ואז אני לוקח הכל בחזרה)

ואני במקומה הייתי יותר כועס על עצם זה שהלכת לרב, מאשר על זה שהרב אמר שזה מתאים.

טיפול בפסיכופ' ניראה דווקה שאתה בהחלט צריך

היה כ"כ משעמם שנרדמת באמצע הדייט וזה מה שחלמת???

שה' יעזור לך וישמח אותך.

אבל סמכי על הקב"ה, הוא יודע מה הוא עושה, אל תשכחי שהוא בוחן לבבות.

למרות לפעמים הניתוח ממש כואב, תמיד זה לטובת החולה.

בכל מקרה, תתפללי על זה, שזה יקל מהכאב או אפילו יקצר את הניתוח!

ברכה, הצלחה, אושר ושמחה!

כמה אני מבין אותך..אני בגלל זה גם עובר קושי עצום

את צריכה סביבה שתבין את הכאב שלך...את צריכה מישי שתחבק אותך חזק חזק

שתעזור שתתמוך...ותשתפי....

וזה לא משנה אם זה מישו ששבר לך תלב..בעיות אישיות משפחתיות או אמוניות...

אם זה גורם זעזוע ושבר עמוק לבנאדם{כמו במקרה שלי} אז זה מאד כואב וצריך  

הרבה סיעתא דשמיא להתפלל לבקש....

אשמח מאד לעזור לך כמה שאוכל אם תרצי באישי

נשמה שיהיה לנו רק בשורות טובות בזכות פורים ושלא נדע צער

נ.ב. אני כותב את זה מצער כל כך עמוק שספק אם מישו יבין מה עבר ועובר עלי.. ב"ה קצת השתפר

הלואי שתמיד יהיה לנו את הסיעתא דשמיא לעזור לחבר בצרה...

רק מתוך נפילה אפשר להתרומם. ישועות.

על הניצלו"ש ...אבל מרוב כאב עצום לא הצלחתי לבטא את עצמי בחודש וחצי האחרונים...

בכי? כמה אפשר לבכות?

תפילה ? אני הלכתי  ואני כל הזמן משתדל ורוצה ושואף..{ובמצב שלי זה כל כך קשה..}

זה פשוט כאב עצום{במקרה שלי זה לא קשור לפרידה או לבנות}

ולצערי אני נפגעתי נפשית בעיקר וגם פיזית

אני מאחל שלא נדע שום צער ובזכות פורים נראה את השמחה האמיתית