פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1503)

הכי אהבתי ת'שני.

ישיבת ת"א?

סתם ניחשתי.. מסגנון שקלטתי מכמה אנשים משם.. יפה כולם שם נראים אותו סגנון.. אבל בטוח מגוון שם וזה רק נדמה לי.

אדם הראשון לא היה צריך להתמודד עם שוויגער!

מה לעשות אחרי שתורמים?

לחשוב אם חייבים למישהו שניקל, לחסוך, לקנות מתנה לחשובים לך, לקנות מתנה לעצמך..

חז"ל למדונו להסתפק במועט,

אם יש לך מעבר למה שאתה צריך,אז אפשר:לתרום לעמותות חסד,מוסדות תורה,עניים.

- לקנות ספרי קודש,זה קשה לקנות הכל אחרי החתונה,וזה דברים שמשתמשים בהם כל החיים.

- להקים גמ"ח/ים.

- אם אתה נשוי אפשר לעבור דירה לדירה עם עוד חדר להכנסת אורחים..

שאלו יהיו הצרות שלנו

{תודו עמוק! יציאה של הרגע.}

הרבה~כסף!

זה המטרה בחיים!

שעושים את זה כדי שהעיקר יהיה לי דיון להוסיף לפורום...

אבל חוץ מזה, אני די מסכימה איתך. 

וגם אם זה רק בשביל לפתוח שירשור - זה עושה טוב לבנאדם..אשרי הפורום שזכה לשמח..!

אנשים מעלים כאן שאלות שלא בהכרח הם יכולים לדון במקום אחר וזה לא חייב להיות שאלה שצריכה להיות ממש ממש מהותית לדעתך..

מספיק שזה מהותי לאדם ששאל!!(עצם זה שעלה לו/לה לראש השאלה הזאת..)

אני אפילו קוראת לעתים את השירשורים הללו...

פשוט חשבתי פעם על הדברים לעיל, אבל חוץ מזה, אפשר להמשיך עם זה עושה למישהו טוב. 

אבל אין לי כל רצון לצאת עם מישהי "משוכפלת" שחיה חיי נוחות.

יש לי דרישה מינימאלית ליושר פנימי, עומק ומידות טובות.

גם אם זה לא נראה הרבה - מסבתר שזה פוסל אחוז מכובד של ההצעות (בפגישה ראשונה או אפילו בשיחת טלפון)

והדבר הכי גרוע - אין לי מבול של הצעות - ההפך הוא הנכון 

( כן, אני שוב "פנוי" תואם את ההרגשה בפנים )

מישהו מכיר מישהי שעונה על  (מעתיק-מדביק):

"יש לי דרישה מינימאלית ליושר פנימי, עומק ומידות טובות"...

בבקשה יפנה אל המכונה "רוחקטנה" - אולי יצא מזה משהו טוב... [אני מתכוין לגמרי ברצינות]

אל תהיו  ב ט ל נ י ם !

ומחה ה' דמעה מעל כל פנים...

אגב, עובדתית, עדיין לא פנו

שמעתם מה שהוא אמר?

"עובדתית עדיין לא פנו"...

ובכן, מבקרות הפורום הנכבדות -

אף אחת לא עונה על הנתונים דלעיל, או לא מכירה מישהי כזו?...

זה פשוט לא יכול להיות..

אז - אפשר לעיין בהודעות הנ"ל המופיעות בכינויו, לראות את כיוונו - ולחפש..

מחילה על ה"המרצה"...

וכעת, נגיד בסיגנון אחר:  אל תהיינה  ב ט ל נ י ו ת ...

גם על הצדיקה- שדכנית למופת! ועוזרת בשמחה ובטוב טעם (שבינינו, זה חשוב!!!(!!!!!!!!)) וגם על הבחור הנ"ל שבעז"ה עוד השנה ימצא את בחירת ליבו! בקרוב אצל כולם!

כתבתי משהו בעניין (כאן).

אולי באמת יש לי דרישות מופרכות מדי? וזו גם הסיבה שאין לי הצעות?

• חסד
• מידות ויראת שמים
• יחס עמוק לקודש, ועומק באופן כללי
• הרבה מאוד שמחת חיים
• אינטלגנציה רגשית (חכמה נשית)
• נשיות ומשפחתיות
• עד 165
  
• עד גיל 27

אני דורש יותר מדי?

תסתכל במשנה ותראה שחכמים מתווכחים בינהם איזו מידה היא הכי טובה ומה הם מחליטים בסוף? לב טוב

כן,לב טוב ולמה? כי רק עם זה אתה מתחתן רק עם הלב שלה (והיא עם הלב שלך) ובתור אחת שנשואה כבר יותר מחצי שנה באושר אני יכולה להגיד שזו הסיבה שבגללה התחתנתי,כי ידעתי שיש לו לב טוב ועד היום אני מאושרת וכן,הוא לא למד בישיבה,הוא היה 4 שנים בצבא והיו לי הרבה וויתורים שהייתי צריכה לוותר בשבילו (הייתה תקופה שהוא לא היה דוס...) אבל עכשיו אני שמחה (והיו הרבה התלבטויות...)קיצר-מה תעשה והקב"ה החליט שהאישה שלך בת 28? והיא גבוהה? והיא לא מי יודע מה נשית?(מדריכת קרטה) לפעמים יש לה יציאות חסרות טאקט ולכל אישה יש את הפעמים שהיא בדיכאון. אז כן הדרישות שלך גבוהות מדי ואתה לא תמצא אותה  גם אם תחפש טוב טוב אלא אם כן יבוא יום ותתעורר...לא קיימת בת כזו! (ובצחוק אני יגיד לך למרות שאני נשואה שני משתדלת לעשות את כל מה שביקשת ברשימה למעלה אבל אני 1.68 אז זה בסדר? ;)  )

בכלל אני נגד לחתוך אחרי שיחת טלפון אחת... למה מה אתה? מושלם? קודם יוצאים (למרות שזה עולה בערב שלם ומינוס 50 שקל בבנק) ואז תחליט. "אל תסתקל בקנקן אלא במה שיש בו" זה משפט שלומדים בגן...

חבל שתפסיד את השידוך שלך רק בגלל סיבה שטותית.(במיוחד שאתה אומר שאין לך הרבה הצעות... אז תתיחס ברצינות לכל הצעה!)

תצא עם הלב שלה, ותראה אם הוא טוב בשניה שגילית אחת כזו (ואני יוסיף גם כי אני מבינה שזה חשוב לבנים-אתה לא נגעל מלהסתכל עליה...)תשמור אותה הכי קרוב שאתה יכול! זה הכי הכי הכי חשוב!!!!!!

בהצלחה!

תעלה במשקל אחרי הלידה בצורה משמעותית?

או שחלילה יקרה לה משהו שיפגע במראה החיצוני שלה וזה ירתיע אותך?

מסקנה: תתחתן עם כולן! עם כל המוצעות, ללא ברירה והעדפה. כי מציאות כזו, ואחרות, אפשריות תמיד... (כמובן שאני לא רצינית..)

אני לא כ"כ מסכימה איתך יקרה.

מותר לאדם להחליט שיש דברים שקשה לו איתם..ואם ה' יחליט אחרת- זה יקרה בין אם ירצה ובין אם לא.. וזה לא קשור למה יקרה הלאה. לא צריך להכניס לעצמנו מחשבות גם לנישה הזו..

יש דברים ברשימה שהייתי משאירה כי הם חשובים באמת..

הגובה והגיל... לא כ"כ משנים..

בחורה יראת שמים,שמחה, נשית ואיטילגנטית ברגש ובחכמה - שתמצא חן בעיניו  - זו לא בקשה מוגזמת.

יש כאן המון כאלו!

בנות - אני ארביץ לכן!

מי שעונה על הקריטריונים שתבוא אליי מיד! ומזל טוב!

[בכל הרצינות!]

רק אומרת שאחרי החתונה מבינים מה הכי חשוב בבן אדם..

תשאלו את הפורום השכן שלנו (נשואים טריים) תראו מה הם עונים...

ברור שמידות טובות ויראת שמיים זה דבר חשוב וגם אני הייתי פוסלת אם הוא לא דוס מספיק בשביל לבנות בית שאני רוצה שיהיה אבל חלא'ס התעצבנתי על הדבר הזה שיש רשימת מכולת לכל אחד... זה כזה לא נכון

ותמיד אחרי החתונה מגלים דברים חדשים שלא אוהבים בבן זוג (לא קם לתפילות בזמן,מסתכל על בנות,לא מתייחס,אחרי שעוזב את הישיבה לא קובע עיתים לתורה...וכו') ותמיד רבים ומתווכחים כי ככה זה.

קיצר-תסתכלו טוב על הבן אדם ולא מאיפה שהוא בא.

זה למה ה"רשימת מכולת" של רוחקטנה סותרת את מה שכתבת?

הוא גם הדגיש מידות טובות, שחשובות לו.

ולגבי מראה חיצוני- כן זה חשוב חשוב חשוב.

ורק שני סיפורים שאני נתקלתי בהם בנושא-

אחד שהתפרסם כאן, על שאלה של מישהו לרב שבה הוא מתאר שהתחתן עם אשה שהיה לו קשה עם המראה החיצוני שלה, וכולם אמרו לו להתגבר ושאחרי החתונה זה יטשטש ויעבור- ואחרי החתונה זה רק החמיר, וגרוע מזה- היה לו קשה יותר עם שמירת העיניים. וגרם להרבה בעיות.

סיפור שני ששמעתי מרופאה הוליסטית, על אישה שהגיעה אליה עם בעיות ראיה קשות ועל סף ניתוח מסובך בעין, וכשחקרו את מקור העניין- התברר שהיא אוהבת את בעלה, אבל את המראה החיצוני שלו- לא. וזה מה שגרם לכל הבעיות האלו.

ודווקא אני כאשה נשואה, מבינה היום עד כמה מראה חיצוני זה חשוב. 

עם מישהו שאינו יפה בעיניך.

זה דבר שמצטערים עליו כל החיים ויכול בכלל להביא בעיות גדולות.

בן הזוג חייב למצא חן ואל תאמינו למי שאומר אחרת.

יופי זה דבר סוביקטיבי

אם מתחברים באמת לפנימיות של בנאדם אז גם לחיצוניות שלו..

מניסיון

הכל באמת תלוי במידות

בנוסף ליופי יש נשיאת חן - זה בהחלט סובייקטיבי

ולמה התעצבנת על ה"רשימה"?

תסתכלי לפני כן, ותראי שהוא כתב מאד כללית.

אח"כ מישהו ביקש ממנו לדייק, כדי לעזור לחפש,  אז הוא כתב "טוב, רשימת מכולת"..

והנה, גם את כותבת ש"היית פוסלת אם הוא לא דוס מספיק כדי לבנות בית שאני רוצה" - זו ה"רשימה" שלך. אז זהו? מעבר למה שאת היית פוסלת אינו יכול להוסיף?..  בוודאי שאפשר, בגבולות הסביר.

תארי לך שלא היית כותבת את ה"הבהרה" הזו שזה היה רק בגלל ש"התעצבנת" - והוא היה לוקח אותך ברצינות ומחפש רק "לב טוב"...  אחריות..

ודווקא כי מגלים "דברים חדשים" - לגיטימי ונכון להשתדל שמה שידוע יהיה מתאים.

ואין שום אידיאל "תמיד לריב ולהתווכח". אולי אם ימצא מישהי שמתאימה לו כרצונותיו - יחסוך הרבה מזה..

מה שהוא כתב זה בדיוק "להסתכל על הבן אדם ולא מאיפה שבא" - רק שהוא פירט קצת מה הכיוון של הבן-אדם שהוא מחפש, כדי שיוכלו לעזור לו להתמקד ב"איזור" המתאים...  למרות שלפעמים גם מועיל לראות "מאיפה הוא בא"..

עם זה -

"יש דברים ברשימה שהייתי משאירה"  "הגובה והגיל לא כ"כ משנים"..

אבל זו לא את... ולו זה כן משנה (יש להניח - לא על המילימטר).

וכמו שאת, נניח, לא תרצי לוותר על הנכונות לעֵז וכו' ע"י הבית (מחילה - קראוואן!)... - גם לו, זה משנה, וזה אפילו יותר מצוי..  איש איש ורצונותיו הסבירים.

המשנה אומרת "לב טוב" כמדה חשובה ביותר שידבק בה האדם, לא כקביעה בלעדית לנישואין. אם כי ברור שזה עיקרי (דווקא לגבי ברירת שידוכין יש בגמרא קריטריונים שאני לא בטוח כ"כ שהיית מצטטת אותם).

ואם זה כ"כ ברור אז למה היו לך "הרבה התלבטויות"?... אני מבין שזה לא היה מִסָפֵק על הלב שלו.. אז גם לו מותר, למרות שאת לעצמך כבר הסקת ומצאת ב"ה..ֵ

ואם יש לה לב טוב אך היא לא עם שמחת חיים והוא "חייב" את זה?  אז זהו - זו דרישה שטותית? [ואין לכך כל שייכות לכך שלכל אשה יכולים להיות לעיתים מצבי רוח. מדבר על  האופי הכללי. ובוודאי שגם בנות הן בני אדם עם אופי אישי..]

ואסור לאדם לשאוף למישהי צעירה ממנו או נמוכה ממנו? מה קרה?  הרי יש להניח שגם הוא לא התכוין שאם תהיה מישהי עם כל המעלות אך עם עוד ס"מ, יפסול את זה - וגם לא עם עוד כמה חודשים. כתב בנושא זה את הכיוון, הדי-מקובל אגב.

ו"נשית" זה מוגזם? הרבה מאד גברים שואפים לכך, והרבה מאד בנות הן כך. ומעט מאד בנות הן "מדריכות קראטה" ולא צריך להקצין (ומי אומר שאחת כזו לא יכולה להיות עדינה ו"נשית". וכי הוא ציין עיסוק?]

ואם הוא רוצה "בעלת מידות" זה אומר שלא יכול לקרות לה יציאה חסרת טאקט?  למה להקצין את דבריו?

לכתוב "לא קיימת בת כזו"?..  מישהי בגיל שהוא מבקש, עם מידות טובות ושמחה בד"כ, ועם עומק ויראת שמיים (ו"נשית" - שזה רוב הבנות)?..   תמהני.

מה שאת כן מבינה "בשבילו" "אתה לא נגעל מלהסתכל עליה"..  על הדרישות הקודמות, שהן "פנימיות", כתבת "אל תסתכל בקנקן".. אבל את זה את מוכנה להוסיף למרות שהוא לא כתב, כי הוא "בן". אולי כ"בן" חשוב לו דברים אחרים ממה שאת חשובה שקריטי אצל בנים?..

אז אני חושב שרצונותיו טובים ויפים ולא נדירים. יש הרבה בנות כאלה (הרי גם על עצמך את כותבת שאת משתדלת להיות כך - חוץ מעוד ס"מ גובה..).

ולפי דברייך, בהנחה שלרוב חברי/ות הפרום פה יש "לב טוב" - כולם כבר היו אמורים להיות נשואים. לפחות אלו עם אלו...

אז אע"פ שאני מאד מסכים עם אמירתך החשובה על מרכזיות הלב הטוב, זה לא חייב להיות אצל כולם הדבר היחיד.

ואם אדם עמוק עם לב טוב ישא בחורה מאד לא עמוקה אבל גם עם לה טוב (ויש הרבה כאלה. לב טוב אינו פונקציה של "עמקנות" דווקא) - אז שני האנשים הטובים הללו עלולים להרגיש מאד לא נוח בהמשך. למה לגרום להם את זה?

הקיצור, ישמח כל אחד בשמחתו - וגם אנו נשמח עימו - אבל אל יקיש מזה לגבי הלגיטימיות של אחרים לשאוף את שאיפותיהם, כל זמן שהן סבירות, כדוגמת הכותב הנ"ל..

הערה: אם "הקב"ה החליט שהוא צריך לשאת" מישהי כזו וכזו - אינך יכולה לדעת ולא אף אחד אחר. אם באמת הקב"ה החליט - אז הוא יגלגל כך (כמו שלך הוא גילגל להינשא למישהו ש"היה תקופה שלא היה כ"כ דוס", ובסוף כן..).  אדם צריך להשתדל. וההשתדלויות שלו - הן בדיוק מתאימות לכיוון שאנו למדים מתוך תורה, שהיא דבר הקב"ה,  שהוא כיוון יפה וראוי + קצת העדפות אישיות] 

אמרת בצורה שלמה ביותר את מה שאני חושב

אם מישי רואה את עצמה מזדהה עם המתואר- ע"י רוחקטנה- אפשר לפנות גם אלי

כדי להציע ולתווך

לגיטימי לא לרצות להתחתן עם מי שמזלזלת בקדושת הארץ.

שבחור שומע עובדה אחת על בחורה (במקרה הזה, נניח שהיא היתה בחו"ל מכמה סיבות... וחזרה), ואוטומטית הוא מסיק עליה מסקנות באורך הגלות.

הלו????

איפה קצת ניסיון לראות מי הבחורה?

בחורה שראתה ערך עליון בללכת ולחזק קהילות יהודיות בחו"ל, והלכה לשם לשנת שירות לאומי - אתה קודם כל מסיק שהיא מזלזלת בקדושת הארץ למרות שהמציאות הפוכה לגמרי.

ואל תגיד לי שהתפקיד שלה זה לומר לך עוד בטלפון שקודם לפגישה מה היא עשתה בחו"ל. זה עניין שלה, ושלה בלבד!

וגם אם אולי זה לא ככה... מתי זה קרה? למה?

אם, נניח, אתה שואל אותה אם היא היתה בחו"ל מתישהו בחייה, והיא עונה "כן" (כי סבא שלה פינק אותה בטיול בת-מצוה לפני 10 שנים, והיום ברור שלמרות שיש לה דרכון שאולי עדיין בתוקף היא לא חושבת לצאת לחו"ל שוב)

(אבל פה בטח תעלה שאלה אחרת: אם סבא שלה פינק אותה בטיול בת-מצוה, מה זה אומר על סולם הערכים שלו? ואיזה ערכים הוא הנחיל לבן שלו (אבא של הפוטנציאלית), שהנחיל הלאה לבת שלו?

וגם פה, לא תפקידך לחשוב כ"כ קדימה לפני שבכלל פגשת את הגברת, ודיברתם! דברים אמיתיים שמגלים עולם פנימי עשיר וירא שמיים בכל רנ"ב איבריה ושס"ה גידיה!)

הגישה הזו, של לנסות להתאים את הבחור/ה לנישה הפרטית והמצומצמת מאוד שלך, היא זו שמוציאה אותי מדעתי.

יום טוב.

את בן זוגו "בדיוק לנישה הפרטית שלו"?

הרי זו בדיוק מטרת חיפוש בן הזוג, מישהו שמתאים בדיוק לנו ואך ורק לנו.

אם שניהם חושבים אותו דבר, אז אחד מהם מיותר!

אבל לא זה העניין בכלל, אם זה מה שמצאת מתוך כל מה שכתבתי פספסת לגמרי את העניין.

אנשים חושבים שאם הם עושים מעשה מסויים מתוך איזה עקרון, אז כולם עושים/לא עושים את אותו מעשה מתוך אותו עקרון.

והגישה הזו, של לנסות להיכנס לראש של מישהו אחר רק מתוך שמיעה על המעשים שלו בלי לדבר איתו בכלל - משגעת אותי.

ולכן הגישה הזו היא שגויה מיסודה.

זה שאדם מחפש מישהי שתתאים לו זה דבר אחד.

וזה שאדם מחפש מישהי שתיכנס לתוך הדרך המסויימת שבה הוא מסתכל על העולם זה דבר אחר לחלוטין.

אם אחרי היכרות, מינמלית ככל שתהיה, הם החליטו שזה לא יילך - מצויין, כל אחד בא עם העולם שלו וכנראה שאין מספיק נקודות חיבור, אבל לפחות היה ניסיון.

אם אדם מחליט שאין סיכוי עוד לפני ההיכרות - זה כבר בעייתי.

בסופו של דבר מדובר בתכונה טובה ולא במשהו שלילי... 

ואם את מרגישה שזה מתאים בשאר הדברים אז תמשיכי..

בכולופן-אני לא בעד לחתוך בגלל זה עם הכל מתאים מבחינתך..

אז למה לא להמשיך??

בהצלחה רבה!!

אולי דווקא הוא אומר לה את האמת והיא מפרשת את ההתנהגות שלו כ-בושה, בעוד שזה בכלל משהו אחר..

אבל אם הוא לא אז אין שום סיבה להמשיך

אנשים, אתם פשוט צדיקים! תודה!

איזה כיף לקרוא את מה שכתבתם, ולהיסתכל על המציאות בצורה אחרת..!

אשריכם ישראל! (:

{מה עניין הכותרת?}

בעזהי"ת.

ולמה לי סנטר? אני מעדיפה מצח...

וברצינות:

מה זה, איפה זה, למה זה, וכו' וכו'.

{לא מתאים לך לא להבין...}

{בואי לאישי..}

ולטובת כל אלה שלא מכירים- יכין סנטר נמצא מול הקניון הגדול בפ"ת, מרכז של בתי אוכלין ומשקין (קפה נטו, סושי כשר רח"ל, בלאק בורגר, BBB, גלידות, קיורטוש, שימו לב- ארומה שם לא כשר!!) נחמד שם!

(ביקשת לא אינטימי ;) )

והאלדו ביכין נסטר ממש אחלה.

או בקניון בכפר גנים ג', טרם הייתי אבל הוא מן הסתם גם מתאים.

וכמובן הבורגסר בר כדי לרצות את קיבתו של הפגוש (אם את מפ"ת אז את יודעת שיש הערת אזהרה על המקום שכל העולם ואישתו נמצאים ועוברים שם , אבל אולי זה יביא לך מזל טוב )

ובאלדו זה נוכרי..

לאכול סורבה פסיפלורה ;)

לא ידעתי, סורי..

בעזהי"ת.

נראלי שאם אני אוכל את הלב זה יהיה גלידה מקורית

ואמנם אני לא מפ"ת וגם לא בדיוק מהאיזור, אבל חוק הדוסים השלובים אומר ש"לכל 2 דוסים שלא מכירים יש חבר דוס משותף", ואני מוסיפה- "שגר בפ"ת.."...

לא הומה מדי.

יכול להיות ממש אחלה

כמה שזכור לי יש בו בית קפה כשר (לא יודע אם מהדרין)

להתחיל למנות??

יש רולדין, קפית, סושי, גלידות ואולי עוד.

יש לשם קו 53.

ברוטשילד פינת הרצל יש בורגרסבר

גם אחרי 3 שנים- אין לי באמת תשובה לשאלה הזו...

שהביאו לי

בעזהי"ת.

הלכנו לקפה גרג בסירקין, היה המוני מדי לטעמנו [וזה גם אשכרה במרכז הקניון! וכמה רעש!]

אז פרשנו ליכין סנטר.. בדרך פגשנו בקניון גנים, אז הלכנו לרולדין...

ב9 הם סגרו [מה נראלהם?! 9!! בערב!! זה ה--שעה לבתי קפה!], אז חיפשנו מקום חלופי, ומצאנו את קפית

מקום מאוד נחמד, אחלה יחס!!! ואחלה שירות!!

בעזהי"ת.

אז מה?

בעזהי"ת.

לא עוד, לא זוג, לא פורום, ולא בדרך

לא( עוד, זוג, פורים, בדרך)

בעזהי"ת.

הוצאת גורם משותף, יפה לך!

ולא הייתם בהם הערב

בעזהי"ת.

יש יש כבר שם שלישי-

רחל..

[מי יותר מכור? ]

קוראים לך רחלקה?

שקוראים לי רק צחי.

מזל ש"נוצי" הוא לא שם מקובל...

מזל שגם בחיים האמיתיים קוראים לי עקיבא.

היום מישהו מהפורום התקשר אליי והציג את עצמו בהתחלה בשם שלו ולא היה לי מושג מי הוא עד שהוא הזדהה בניק

זה עדיף מאיך שהוא היה קרוי בפלאפון שלך פעם...

היושב לידי לעיתים קורא לי כמו הכינוי שלי (לא תמיד השומעים- מבינים את השנינות.. )

שמחפש את מקור פרנסתו, והוא בעל כישורים מסויימים.

האם להשתמש בכישורים שלו - ולהוציא מעצמו את המירב והמיטב למען עצמו והכלל (אידיאלים) - אבל להסתכן בפרנסה זעומה

או שללכת על משהו שהוא בטוח מבחינה כספית ולא תמיד להרגיש מיצוי ולא תמיד להשתמש בכל הכוחות שניתנו לו משמיים.

אני מאמינה - שהכוחות שקיבלנו משמיים ואיתם אנחנו מוסיפים טוב לעולם - הם ייעודנו.

ואם לא השתמשנו בהם - חטאנו לייעוד ולרצון ה'.

ופרנסה - כמובן משמיים.. עם השתדלות מלמטה.

לכן - עם יד על הלב, ובהחלטה שגם לי היא לא תמיד פשוטה - 

אני הולכת על אידיאלים!

נכון - עם השתדלות מקסימלית לייעל את זה כלכלית, אבל בלי לוותר על העצמיות שלנו.

[מיישמת בשטח - תקשורת ומשפטים זה לא רווחי. לא עיתונאי ולא עו"ד מקבלים הרבה היום, אא"כ הם שפיצים בתחומם]

 ההחלטה בנושא היא אינדוודואלית, ומן הסתם יהיו כאן תגובות שיסתרו את שלי.

בכ"ז - זה ה"אני מאמין" שלי.

כל מקצוע היום הוא סוג של סיכון.

יש שמרוויחים ויש שלא.

גם להיות עו"ד או רופא או אפילו בהייטק לא יכול להבטיח לך הרבה..

חוצמזה, אני יכולה להעיד על הוריי ששניהם מורים, וגידלו משפחה מרובת ילדים לתפארת. והיה לנו כל מה שצריך. אפעם לא הרגשתי עניה או נזקקת.

מה שבאמת חשוב זה לדעת להתנהל נכון, לחסוך, לבנות תוכנית כלכלית ולא לבזבז כסף על שטויות.

וזה גם מחנך את הילדים לכלכלה נבונה.

אפשר להרוויח הרבה ולגיע לחובות ואפשר להיות מורים להצליח לחתן ילדים בכבוד.

זה ברור שיש עבודות שמלכתחילה 'מכניסות' יותר מאחרות..

ויחד עם זאת, ידוע שהפרנסה לא תלויה באדם.

ונכון, יש שיקולים לכאן ולכאן..

אך בסופו של דבר עדיף לעבוד בעבודה שטוב לנו איתה ואנחנו מאמינים בה

מאשר לעבוד בעבודה 'מכניסה' ולהיות מתוסכלים בסוף כל יום..

(זה כמובן כשהעבודה לא עונה על 2 האפשרויות..)

חצומזה, שכשלבני הזוג חשוב שהבית יהיה בנוי על ערכים ואידאולוגיה,

צריך לדעת להתנהל בהתאם.. ולהצטמצם אפעם לא מזיק...

שנזכה בקרוב!

בעזהי"ת.

פעפ ישבתי עם מהנדסת תוכנה, וחישבנו כמה מרוויחה מהנדסת לעומת מורה, פר שעה.

מסתבר שזה יוצא דיי זהה...

בעזהי"ת.

תחשוב שמורים עובדים פורמלית רק 10 חודשים בשנה, ועוד חופשות חגים וכאלה...

יוצא שיש מלא ימים שעובדים כלליים במשק כן עובדים, ומורים בחופשה..

אז זה דיי מתקזז..

ובקשר לשאה יש משפט חסידי בספ היום יום שאומר:

"מי שיש בידו לנקוב יהלומים ועוסק במלאכת אפית לחם - לחטא יחשב לאיש ההוא"

כל אחד צריך לעסוק בדבר המתאים לו,ואם לא ה"ז לא טוב כלפי ה'.

למרות שגם מלאכת אפיית הלחם חשובה מאוד.

ביננו- יש לי חברה(ועוד מלא אנשים)שעובדת כטלפנית בישראכרט- היא לא למדה כלום אולי שנה אחת) והיא מקבלת משכורת גבוהה מאוד(יש בונוסים ויש עוד מלא דברים שם שמעלים לך את השכר)

אז ככה שהכל משמים- אפשר ללמוד מלא זמן וכמעט לא למצוא עבודה, ואפשר גם הפוך.

צריך לדעת מה הכישורים שלו להכיר בהם ולשאוף עם זה למעלה- שהכל יהיה למען שמו באהבה.

לעשות מעשים טובים לעשות חובת ההשתדלות והעיקר לסמוך על ה' - מניסיון זה הכי עוזר (יוכיח החשבון בנק שהוא יודע מאיפוא  פתאום נוחתת משכורת אחרי חודש שלא עבדתי)

הוא יוכל לתרום הכי הרבה אז שיעשה את זה..

א"א לעבוד במקום שלא נהנים שם או שלא מרגישים סיפוק רק כי השכר גבוה, צריך לזכור שהעבודה שהוא בוחר בה זה לכל החיים..

אני לדוגמא עבדתי עד לא מזמן בעבודה מסויימת והייתה לי משכורת טובה, אבל הרגשתי שאני לא ממצא את עצמי ואין לי סיפוק במה שאני עושה, פשוט עזבתי והלכתי למקום שאני באמת רוצה להיות בו למרות שהשכר עכשיו יותר נמוך.. 

יש לא מעט אנשי חינוך עם משפחות גדולות שמסתדרים ב"ה וחיתנו ילדים, זה לא בלתי אפשרי, זה עניין של התנהלות נכונה בחיי היום יום...

שהמשכורת בילד הראשון היא אותה המשכורת בילד ה19, וההורים לא עוסקים במקצועות כאלה מזהירים, וזה מצליח?

ועוד- שההורים מעוניינים, בעזר ה' להמשיך וללדת?

זה עניין של אמונה.

http://www.chabad.info/index.php?url=article_he&id=45628

איננה הכנסתם היחידה אלא אם הם ממילא עשירים מאד.

משפחה כזו מקבלת מהביטוח הלאומי לפחות 6000 שקלים בכל חודש ואולי אף יותר.

אז באמת- למה בכלל לעבוד במקצוע מכניס?

זו לא רק פרנסה אלא גם הדבר העיקרי שאותו אנו עושים כמעט כל חיינו ולכן צריך להקדיש לו מחשבה ותשומת לב כי אחר כך זה לא פשוט לשנות או לתקן (אם כי זה כמובן אפשרי).

העיסוקים המכניסים ביותר לשכירים כיום הם בתחום הטכני וההנדסי. כל ענייני התכנה והמחשבים הם תחומים מתפתחים,  הדרישה לעובדים גוברת כל הזמן  והשכר גבוה. (מתחילים בערך בעשרת אלפים שקל לחודש ותוך כעשר שנים ניתן להגיע לשכר של כ 30 אלף שקל בחודש)

תחום החינוך וההוראה הוא טוב לאלה שאוהבים את זה וגם תנאי העבודה נוחים למדי אולם השכר ההתחלתי הוא כמחצית מזה שבתחומי ההנדסה וגם השכר המקסימלי לאחר הרבה שנות ותק אינו מגיע לשכרו של מהנדס.

כמו כן כדאי לשקול עיסוק בתחום הפיננסי - בנקים, חברות השקעה וכיוצא באלו.

למותר לציין כי העיסוקים שמניתי דורשים השכלה אקדמאית.

אבל כבר לפי הכותרת שלך מובן שגם השגת כסף לצורך בניית המשפחה=אידיאל.

להעמיד את זה בתור כסף מולך אידיאלים, מייד זועקת לנו התשובה.

אבל כסף משמעו- פחות תלות בהורים ויותר עצמאות כלכלית. לחיות קצת יותר ברווח (זו לא מילה גסה) ולא לחיות מחודש לחודש. ובהמשך...כסף לפעמים אומר חינוך טוב יותר לילדים. מבחינת מוסדות לימוד, או אפשרויות לחוגים שיפתחו אותם ועוד..

ומול זה- להצליח להועיל בעולם עם הכוחות שקיבלנו מה'. להועיל ב..חינוך טוב יותר, לימוד תורה, עזרה לנזקקים  (כדוגמת 'פעמונים') ועוד אפשרויות שדרכם אנו יכולים להוסיף טוב.

האמת שזה קצת כמו לשאול: מה יותר חשוב לנו-משפחה או חוץ...תחשבו על זה...

שאלה קשה! דעתי...עוד שנויה במחלוקת...(ביני לבין עצמי)

הצד הראשון מכריע.

אם אדם חושב שזה מה שמתאים לו, אז ש"ילך" על זה.

שכרו גם בעוה"ז, לא רק משכורת אלא גם זיכוי הרבים, וגם בעוה"ב.

אשרי מי שזוכה לכך ומתאים לכך.

גם מהוראה/עו"ס אפשר להתפרנס בצורה סבירה.

וגם לאופי הבית שרוצה: קל לומר, ירווחי הרבה כסף בתחום אחר, ויהיה לו זמן לתורה וכו'.

לא שזה לא מציאותי - אבל ניסיון.

לפעמים כשעוסק ב"מקצוע מכניס" - יכולה גם להיות שחיקה בשאיפת "המשפחה התורנית" ושמירת העיתים לתורה.

כמובן, לא מחוייב - תלוי באדם.

אך החשבון העיקרי הוא, שאם הדרך האידיאליסטית הנ"ל באמת מתאימה לו, וגם יש חשבון ריאלי של הכנסה

ממוצעת - הרי שהערך של לעסוק במה שמתאים לתכונת נפשו, לשאיפותיו, וגם לטובת עם ישראל ולרצון ה' - בוודאי

קודם.

ולא ידאג יותר מיד - יוכל גם לגדל משפחה עם הרבה ילדים בעז"ה, וגם להתפרנס. ודווקא מתוך הרחבת הדעת

והשמחה שיש לו ולביתו בכךשהוא עוסק במה שמגדל את טובו ואישיותו ותרומתו.

ענ"ד.

או שצריך כישרון וידע בשביל אותה עבודה (ואז אלו שנים ראשונות וקשות במקצוע, או קשיים אחרים), או שצריך מסירות אין קץ לעבודה (כמו בחברות ההייטק, שימי עבודה שם יכולים להיות 12 שעות ואף יותר, או בדרגי ניהול שונים), ואם באופן זמני יש עבודה "קלה" ומכניסה, תוך שלוש שנים ילמדו את המקצוע עוד כמה אלפי אנשים והשכר ירד (כמו מקצוע עריכת הדין, ובעבר חלק ממקצועות ההייטק).

מקצוע ההוראה הוא מקצוע שלא מתעשרים ממנו, אבל כנראה שתהיה בו עבודה גם בעוד עשרים שנה. באשר למקצוע שלי? אני כלל לא בטוח. אני מכיר מספיק אנשים עם משכורות עתק שתוך כמה חודשים המקצוע שלהם פשוט "התאדה", ועשרות שנות הנסיון שצברו פשוט לא רלוונטיות.

כך שפרנסה זה משמים בסופו של דבר..

לענ"ד, שילך אחרי הכשרונות האהובים שלו, והקב"ה מנהל את העולם.

(אם הוא מורה - יש גם שיעורים פרטיים וכו')

הפרנסה נקבעת בראש השנה לא משנה מה אתה עושה אבל כמובן שהשתדלות יכולה לשנות פה ושם...

מעניין שכמעט כל התגובות הלכו לאותו הצד ואמרו להישאר עם ה"אידיאלים"

כי לדעתי בנושא הזה יש טיעונים כבדים לכאן ולכאן..

ב"ה יש עוד מספיק זמן להתחבט בנושא עד השחרור...

(נקודה למחשבה-איך היו נראות התגובות אם הנושא היה מוצג אחרת-לדוג בכותרת-חיי עוני או הוראה-מה יותר חשוב

-בהמשך למה שכתבה תילה)

היה לי כיף כיף כיף לפגוש אתכן!!!!

באמת שנהניתי!!!

חומד של בנות יש כאן!

וסליחה שהלכתי מוקדם... היה לי חבל לפספס עוד כמה דמויות... איך היה אח"כ?

היה כ"כ כייף ומצחיק!

ובהחלט היה כייף לפגוש ולהכיר את הבננות פה!

ומי שלא באה- מתבוססת בדמייה, לבד! (חח.. נשמע לא טוב )

דגי, אחרי שהלכת באה עוד אחת ואחרת קפצה לרגע..

הייתי בבר מצווה...

וכל הזמן חשבתי עליכן....

הלוואי שיהיה בקרוב עוד מפגש....

בא לי...

כל הכבוד למי שבאה והוכיחה שאין לה חברים(0)

לק"י

האמת שממש הייתי מתלבטת אם לבוא..

אבל גם ככה לא הייתי בעיה"ק..

נארגן עוד מפגש.. בטוח..

עוד פעם!! עוד פעם!!!

למרות שהבטחתי- לא הייתי... הרזתי

מה חבל

המערך שיעור שהכנתי, ועוד מערך שהתחלתי להכין -מודים לי מאוד על השקעת הערב...

..

לא לעשות לנו את זה, זאת התעללות

מקום שלא יגרום לחריגה במסגרת האשראי

זה כזה תרבות המערב

אלירז באמת נשים לא צריכות ללכת לקניונים!!

<צ>

איך אומרים? 

"חייב אדם לשמח את אשתו (שתהיה בעז"ה) ברגל (=משמע בטיול בין חנות לחנות) ובמה משמחה?.." 

אתם יכולים במרכז כלל,שם שקט ולא קר גם בסנטר 1 ,יש אפשרות גם בקניון אבל שם רועש.

ואם אפשר גם מחומם...

אומנם כולם שם יהיו חרדים חוץ ממכם,

אבל זה מחומם, אחלה ספות , ואפשר לדבר שם בשקט ובשלווה.

לעשות בייביסיטר על תינוק ישן של חבר נשוי שיש לו יום נישואים..יום הולדת..יום ראשון..שני..וכו..'

ככה גם מרוויחים שעוזרים לחבר וגם מוצאים מקום מעולה לדייט..

בעניין הייחוד - להשאיר את הדלת לא נעולה ולהגיד לחבר שיחזור מתי שבא לו..(טוב, זה הבית שלו..)

כמובן, שזה יהיה חבר\ה שאתם בקשר טוב איתו\ה...

ועשיתי דרך "דור ישירים"

אם זה יכול לעזור, אשמח.

מה יותר חשוב לימודים או נישואין??

אני חושבת שאפשרי לשלב בין זה לזה..!

(אבל למען האמת זה מנסיון של אחרים...)

אלא של תכנון נכון ובניה שקולה ומחושבת של בית נאמן בישראל.

וחוץ מזה שאם כבר מדברים על חשיבות, הרי שדווקא הקמת בית חשובה יותר, ולכן אין לזלזל בה ובצדדים השונים בה - בין פיזיים ובין רוחניים, בפרט שיסודות חומריים שאינם "מבוססים" מספיק (מבלי להכנס לשאלה מתי הם מוגדרים ככאלו) עלולים להשפיע לרעה על היסודות הרוחניים-נפשיים.

להפנות את השאלה גם בנשואים טריים,

תתפלאי לשמוע שיש המון זוגות שמתמודדים עם זה, ובהצלחה,

וקשה לי להאמין שמישהו מהם יגיד: "טעינו, היינו צריכים לחכות לביסוס כלכלי".

לעצם העניין:

לקב"ה מפתח הפרנסה, והוא ידאג לכם.

אף אחד לא מבטיח שאחרי התואר תהיה עבודה שתספיק לפרנס/לכסות את כל הוצאות הבית.

יש התמודדויות בתחומים שונים, ואפשר גם למצוא עבודה עכשיו שלא קשורה לתואר - בייביסיטר, חונכויות, שיעורים פרטיים, ניקיון וכו' ולהתחיל מעכשיו לחסוך.

צאי לדרך, ונשאר לי רק לאחל לך שזה אכן יהיה הבחור הראשון

א. מפתח הפרנסה אצל הקב"ה - זה נכון, אבל כבני אדם אנו צריכים לעשות את ההשתדלות שלנו ולא לסמוך על הנס.

ב. לגבי הפרנסה - ודאי. אני תארתי את מה שעלול לקרות במקרה הטוב, ומה שאת אומרת רק מחדד את שאלתי שכן אף אחד לא מבטיח לי שאכן המקרה הטוב הוא שיהיה...

אבל זה נשמע שאף פעם לא תרגישי מספיק מוכנה רוחנית/ גשמית / נפשית תמיד תוכלי להגיד שזה עדין לא מספיק...

את אומרת שבנית בית חשובה יותר !! אז מה הבעיה המוכנות??- זה בלי קשר ללימודים...

אני חושבת שכדאי לך להתחיל לפחות לשמוע.. להתחיל להיות בעניינים ..(זה יתן לך את "המוכנות" ..)

ולתת לאלוקים לסדר לך את הכי טוב שיש בעז"ה!!

את לומדת חשבונאות במקרה?

בכל מקרה, שהייתי בייני"ש אכן היה לי ממש קשה עם זה,

לצאת עם מישהי שנה א' או אפילו בתחילת שנה ב',

וזה שיקול שצריך לקחת אותו.

ולא נראה לי הזוי, ואולי אפילו נורמלי לצאת רק עם מישהו,

שאת יודעת שתוכלו לחיות חיים נוחים דיי מהר.

כל זה לא נכון, במידה ואת רוצה להיות אברכית.

למה שאת מתארת-

התחתנתי לפני שהתחלתי ללמוד, וילדתי על השבוע הראשון של תחילת הסימסטר.  בנוסף, בעלי אברך. אז איך מסתדרים?

ההורים עוזרים, המון. אבל אלו החישובים שאפשר לעשות בלי העזרה שלהם-

בהנחה גם שמצבך שונה כי גם אם (בעז"ה) תתחתני עם הראשון שאיתו יצאת, הכי מוקדם שתוכלי ללדת זה כבר בתחילת שנה ב', וזה כבר סיפור אחר לגמרי..

בעלי מקבל מלגה בכל חודש מהישיבה, וכך כנראה כל אברך, ואם הוא סטודנט- גם יש דרכים לקבל מלגות או לעבוד קצת... אם את לומדת למשהו שלא דורש ממך את כל שעות היממה אפשר עד שיהיה בעז"ה תינוק לעבוד קצת או למצוא מלגה בהתנדבות וכו'.

בנוסף, את תופתעי כמה שהקב"ה עוזר, אנחנו רואים את זה מיום ליום, איך הוצאות שחשבנו שימוטטו אותנו מגיעות ואנחנו עדיין עם הראש מעל המים... כמובן אני לא רוצה להטעות אותך- כנראה שעד שאסייים ללמוד כל הכסף שקיבלנו מהחתונה כבר יבוזבז על הוצאות המחיה שלנו (ואנחנו מצטמצמים, אבל ברמה שכל זוג צעיר יכול לעמוד בה..לדעתי..), אבל בעז"ה אח"כ אפשר לעבוד ולהתקיים בכבוד, לבד. ושוב- רואים את הברכה בכל יום.

חשוב להיות עם הראש על הכתפיים ולהיות עירניים, לא לחיות כאילו לא צריך לדאוג מזה בכלל, אבל תמיד לזכור- ריבונו של עולם לא סתם יפגיש אותך עם האחד. עם הרבה אמונה וכוח רצון, אתם תסתדרו. אלו שנים קשות שצריך לעבור אותן.... בהצלחה!!

זה לא הזוי אם תחליטי שאת יוצאת עם מישהו שנמצא בשלב אחר בחייו אם זה מה שמתאים לך וזה מה שיגרום לך לתחושת ביטחון לגבי עתידכם, אבל זה לא צריך לרחף מעלייך כעננה שחורה....

בכל מקרה, אם אין לך איזה מושג מינימלי איך תסתדרו מבחינה כלכלית אני מציע לך לדבר קצת עם הוריך, אולי הם יוכלו לתרום מנסיונם.

רק זכרי שחיי דלות הם חיים קשים.

דבר ראשון- את בת 20. זה גיל צעיר עדיין ומותר לך לא להתחתן עכשיו. ואת לא חייבת לתת סיבה לאפחד חוץ מלעצמך. (אני עוד לא חשבתי להתחיל לצאת בגיל הזה..) 

דבר שני- את מעלה כאן נק' מאד חשובה. מצד אחד- את לא רוצה להיות תלויה בהורים (עניין חכם לדעתי. צריך לזכור ש"בעל המאה הוא בעל הדעה" וזה לא תמיד בריא שהורים יכולים להתערב, ועוד דבר זה שלא תמיד ההורים יכולים לעזור)

ומצד שני- את בתואר קשה ולא יכולה לעבוד.

זוג צעיר, שניה אחרי החתונה, בלי ילדים צורך בחודש כ3,500-4,500 במינימום של המינימום. (חי בדירה ביישוב, בלי רכב ובלי מותרות) וזה סכום שקשה להשיג בתקופת לימודים. וכן למרות הדעות שרווחות כאן- זה מאד לא פשוט. כסף זה אחד הדברים שיותר משפיעים על שלום בית. 

זה לא "חישובים שוליים"! זה דבר שצריך לתת לו את המקום שלו- לא חשוב יותר מדי, אבל גם לא פחות מדי.

מצד שלישי- את כן רוצה וכן חושבת ברצינות. וגם יש לך הצעות.

דבר שלישי- למה לחכות עד סוף התואר? בד"כ שנה ראשונה קשה ועמוסה, לפעמים גם שניה. אבל עם רוב התארים אפשר גם לשלב עבודות קטנות או מלגות.

אז אין לי עצה לתת לך, רק שהחשיבה שלך באה ממקום נכון. בית זה לא רק אידאל זה גם מחויבות וזה גם עול כלכלי. 

תחשבי מה נכון לך השנה.

ואל תקשיבי לכל מני אנשים שאומרים לך מה נכון להם. זה לגיטימי לחכות בגלל כסף. כמו שזה לגיטימי למי שזה נכון לו לחיות על ההורים וכמו שזה לגיטימי למי שנכון לו לוותר על תואר בשביל חתונה.

עדיין לא 20 (עוד כמה ימים...)

תודה

אז בכלל לאן את רצה..

תבני את עצמך עכשיו.

תכיני את עצמך להיות אשה ואמא מהבחינה הרוחנית, הנפשית והכלכלית.

ב"הצלחה!

לגבי דברי הרמב"ם שהזכרת- בזמן הרמב"ם לבנות בית לא היה דרוש יותר מדי- לשכור כמה עובדים, לחבר כמה לבנים בטיט והופ! יש בית..בלי דמי שכירות, משכנתא וכו',  אותו דבר לגבי מציאת עבודה- העבודות בזמן היותר קדום היו יותר מקצועיות וטכניות ולא היה לוקח יותר מדי זמן או מאמץ כדי ללמוד אותן.

הדברים השתנו שבעתיים כיום, אם אדם יחכה עד שיהיה לו בית ומקצוע ביד- אפשר בשקט להתחיל לצאת לדייטים רק בגיל 30, לא? (ואני לא אומר את דברי עצמי, רבנים גדולים ורבים אומרים זאת)

וכולם פה יודעים שאף אחד לא רוצה לחכות עד לגיל 30 כדי להתחיל לחפש את אשתו/אישה לעתיד...

אני לא מומחה גדול בפרטים הטכניים כי אין לי נסיון בזה עדיין, אבל דווקא יש פה כאלה שכן ובכיף את יכולה להוועץ איתם איך להסתדר, בטוח שהם יכולים לעזור.

אבל לגבי הצד האישי, את באמת חושבת שזה הדבר הנכון? ככה את מרגישה שזה מה שהקב"ה רוצה שתעשי? "מבין שורותייך ניכר שלא כך הדבר.."

בע"ה שתתחילי ושערי שמיים יפתחו בלי די...

שצריך להתחשב בהם.העניין הכלכלי הוא אחד הנושאים שצריך לתת עליהם את הדעת לפני שמתחילים לצאת,

כי הדברים לא מסתדרים מאיליהם,וצריך להיות מודעים למה נכנסים ואיך עוברים את השנים הראשונות במצב כלכלי

שהוא לא מזהיר.בכלל, עצם זה שעושים את הדברים מתוך מחשבה,גם בהקשר הכלכלי וגם בהקשר הנפשי,מראה על

בגרות נפשית וודאי שלא מעיד על חוסר בשלות/פגם ח"ו.

לעצם העניין-אני חושב שמי שמוכן לקחת על עצמו חיי דלות בשנים הראשונות לנישואים-ודאי שיוכל לעמוד בזה.

כמו שכבר כתבו פה מכניסים כסף המלגה מהישיבה, מעבודות מהצד וכו',נעזרים קצת בהורים וככה מושכים עד

שמתבססים יותר.כמובן תוך חיי צמצום-דירה במיקום לא אידיאלי-עולה פחות.בגדים לילדים?יד שניה וכ'..

לגבי העזרה מההורים גם אני חושב שלא טוב להישען והתבסס על זה ב100%,אבל לדעתי בהחלט כן אפשר

להיעזר.

הם ההורים שלנו והם שמחים לעזור לנו-בעז"ה שנהיה אנחנו הורים-נעזור לילדים שלנו...

הרבה הצלחה.

מקצוע

לכן אני לא מבין את ההתלבטות.

צריך לקחת בחשבון שלבחור עד גיל X לאו דווקא תהיה פרנסה מכובדת.

ככל שמתבגרים יותר - הפחד לקפוץ למים גדל בעקבות שיקולים "כלכליים" / "נפשיים" / "רוחניים" / אנאערף..

איפה הקב"ה בכל הסיפור?

אנשים בני 17 מתחתנים בלי גרוש על הנשמה, ובגיל 23 כבר יש להם בית משלהם - איכשהוא..

נכון - לא תמיד קל, אבל גם אם תהיה דירה ולימוזינה עם נהג - יהיו קשיים.

שיבואו קשיים בכסף ולא בבריאות.

רק - לקפוץ למים..

בהצלחה!

גילוי נאות - הכותבת גם היא בת 20. סטודנטית ומאורסת 

רק אומר תודה כללית לכולכם. חיזקתם ונתתם לי הרבה נק' למחשבה.

וזה שיקול נכון מאוד לדעתי!

אל תגידו מסתדרים! רוב הזוגות "נופלים" על ההורים שלהם.

האמת כואבת, אבל לא פייר לעשות חסד על חשבון ההורים.

וברצינות- אחותי, את צריכה ללמוד לעשות אתזה. כל יום שעובר שאת לא אומרת לו שזה לא מתאים-את מוכרת אשליה שתהיה פגישה שנייה שמדברייך ניכר שאין בכוונתך לקיימה.

אזרי אומץ, תני לו את הכבוד המגיע לו,סיימי זאת בשיחה ברורה ותני לו את ההזדמנות להמשיך לחפש את המתאימה לו. לא נעים,פוגע,מלחיץ..הכל נכון, אבל-חשוב לזכור שמדובר בעוד אדם עם נשמה, חוץ מאיתנו. ומגיע לו את המינימום של לסיים בצורה עניינית ולא מורחת.

ב"הצלחה, פה בשבילך

ושהקשר הזה היה משמעותי עבורך(רק אם באמת הוא היה כזה, כן?!)

ושנראה לך שזה לא מתאים. (אם את לא רוצה להגיד את הסיבה, את לא חייבת לפרט. אבל אם זה לא משהו פוגע אז אולי כדאי לומר לו)

וזהו. שיהיה לו בהצלחה בהמשך, וכל טוב וחיים דבש:p

בהצלחה!!!!!!

ו- הכי חשוב- אם את באמת סגורה על זה, אז לא לדחות, זה אח,כ יהיה יותר קשה לשניכם!

אני מתכוונת לומר לו את האמת בע"ה כשנדבר.

אני פשוט לא כל כך יודעת איך לעשות את זה בצורה שמצד אחד

תהיה החלטית ומצד שני לא פוגעת.

אני יאמר שלא מתאים לי הקשר ואם הוא ישאל למה.. אני אתחיל לגמגם ורק לפדח

את עצמי יותר במקרה הטוב ובמקרה הפחות טוב לומר לו ואז זה עלול לפגוי.

בעזהי"ת.

מצב מוכר וקשה

חברה יקרה, שולחת לך חיזוקים מרחוק! |חיזוקית של הדס|

במצבך, אני פשוט אזרתי אומץ ואמרתי לבחור שלא.. פשוט לומר, בשיא הכנות והישרות: "שמע, אני לא רואה את עצמי חלק מהקשר הזה", או בכל ניסוח מקביל אחר שמתאים לך ולמקרה הספציפי.

נכון, זה קשה, וגם את תבכי אח"כ, אבל זה שווה את זה..

ואם הוא ילד בוגר [ואני מקווה בשבילו שהוא אכן כזה], אז הוא יקבל את זה בהבנה שזה לטובת שניכם...

ב"הצלחה מתוקה

הם אכן משתפרים להם לאיטם...

אולי בסוף יהיה להם סיכוי...

הקטין אותו?

אם כן, תודה  

like

זה אומנם לא מראה מצבי דייטים,

אבל זה משעשע!

את הבחור/בחורה..

חוק הדתיים השלובים במיטבו

השבת כנראה שניים...

הם צריכים לחזור לדייטים.

כמה אפשר לדבר בטלפון?

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t342118#4205157

זה בעיקרון נעוץ במדריך לפורום..

תקרא/י את זה, אולי זה יעזור..

בהצלחה ומזל טוב!!

להתייעץ עם מישהי נשואה ורצינית שאת סומכת עליה.

היא ג"כ מכירה את הקושי הזה מדי פעם.

ובהבהרה שאני אפילו לא קרוב להתחיל לחשוב על סיטואציות כאלו בפרט, ועל דייטים בפרט. אבל בכל זאת.

לדעתי, פה המבחן הכי קשה שלך, שאם תעמדי בו בהצלחה, יהיה לך כל כך הרבה יותר קל בהמשך הדרך. רק תחשבי על זה - עכשיו התארסתם ובאמת קשה לכם עם לשמור נגיעה - זה מתסכל ואתם רוצים להביע את הרגשות שלכם. נכון. אבל תנסי רק לדמיין כמה זה מסתכל והרבה יותר קשה אחרי שאתם כבר נשואים באושר, אוהבים הרבה יותר מלפני כן כשהייתם מאורסים (בשאיפה כמובן...) - והנה,ף כל חודש, בערך חצי ממנו אסור לכם לגעת אחד בשנייה וכו'... (מישהו הזכיר פה פוע"ה?). מסתכל עד בלתי אפשרי, ובכל זאת, הכרחי ואיסור חמור מהתורה. לגעת באישה נידה זה איסור דאורייתא, לא פחות. אז קשה לך עכשיו, וזה טבעי - אבל תנסי להזכיר לעצמך עכשיו שזה רק טיוטא למבחן האמיתי באמת שיתרחש כל חודש אחרי שתתחתנו. ואם את הטיוטא הזאת תצליחי לעבור עם מינימום פגיעות (בתקווה שהמינימום הוא אפס, אבל גם אם לא) - הרי שזה כבר אומר שכשתגיעי לשלב הבא, את כבר תדעי שאת מסוגלת. כי אם עכשיו תרשי לעצמך ליפול בזה, זה יוביל למדרון חלקלק בו אולי חלילה תרשי לעצמך גם בעתיד אחרי שתתחתנו... ואני בטוח שאת לא רוצה דבר כזה. אז באמת - תהיי חזקה, וכמו שהציעו כבר, תעמדי בקשר עם חברה קרובה, רצוי נשואה, ושתפי אותה בקשיים - היא תחזק אותך ותתמוך בך כשקשה. ואז, כשתתחתנו חסרי רגשות אשמה על נפילות, תוכלי לסמן וי על עוד ניסיון גדול שה' העמיד בפניך.

כל טוב וב"הצלחה שיהיה לך!!!

לא יודע, הנחתי באופן טבעי שזה בת, אולי בגלל ש "ב.ש" כתב ככה בתגובתו, ואולי בגלל שרוב הכותבתות בפורמיים הם בנות. 

אבל אם זה בן, אז פשוט תהפוך הכל ללשון זכר ותתייעץ עם חבר נשוי, ולא עם חברה...ובכללי, כל השאר מתאים גם לבן וגם לבת.

ולהתחתן כמה שיותר מהר.

מבינה אותך לגמרי. תקופת האירוסין היא באמת באמת  תקופה קשה.

הקשר מתקדם המון המון ורוצים כבר את הקרבה.

אז דבר ראשון, תזכרו שיש לזה סוף. זה לא בעוד עשרים שנה זה עוד חודשיים. הציפייה רק מעשירה אח''כ את המפגש אחרי החופה. 

דבר שני, שיהיה ברור לגמרי לשניכם שא י ן - מ צ ב שאתם נופלים. לא קיימת מציאות כזאת. לפעמים מורא שמים אדם חזק ממורא שמיים. מה הוא יגיד? מה אני אחרים יגידו עלי? עכשיו זה יכול לעזור לך הידיעה שאנשים ישפטו אותך, שאת תשפטי את עצמך. אני עשיתי הכל, שיננתי לעצמי במנטרה שאני טמאה, שאנחנו אסורים, דמיינתי אותו מתפלל לה' על זה שהוא חטא, ממש כל מה שיכולתי. 

דבר שלישי, אנחנו לא המעטנו בפגישות, אבל מי שיכול, שיתברך. וכמובן להיפגש ליד אנשים, ליד משפחה, בגנים ציבוריים. לא למצוא את עצמכם לבד ממש.

לא לדבר על זה! לא לדבר על כמה שרוצים לחבק ולהתקרב, זה לא עושה טוב! למרות שזה מאוד מתבקש.

וגם שתדעי, שאחרי החתונה מקבלים פי מאה מזה, וההמתנה הזאת שווה. אנחנו נשואים פחות מחודש ואני פשוט שכחתי מהתקופה של האירוסין כי הטוב מתגבר על הקושי מהר מאוד.

יש לכם כוחות, ואתם תצליחו! 

ואני יכולה להבין את המושג "משגע אותי". זה כמעט כואב. זה באמת באמת מתסכל. אבל יש גם יכולת להתמודד. חותמת לך. 

בהצלחה.