פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 152)

כיום את (ואני וכולנו כאן בפורום) חיים במציאות של "לבד", לפחות מהבחינה הכי עקרונית.

לאחר החתונה (בעז"ה) זה מתהפך - המציאות היא של "יחד" שבתוכה יהיו גם רגעים של לבד (וזה ממש לא חייב להיות דבר רע).

בהצלחה לכולנו. נמאס. נמאס כבר להיות לבד.

רוב הפעמים נובע באמת מתחושה הידועה שאנשים נשארים ובלי הרבה אנשים בחיים שלהם.

 

אבל יש פעמים שאנשים מרגישים לבד אפילו שהם במרכז הבמה והם מוקפים בהרבה אנשים אוהבים אותם. ונראלי שזה המצב שלך. זו תחושה שנובעת ממשו הרבה יותר עמוק ולעומת הלבד הראשון.

את התחושה הזאת יותר קשה לתקן. 

ממה שידוע לי אחת הדרכים לתקן את זה, זה להעריך את עצמך. בקטע כזה שפשוט תרגיש שלם לגמרי עם מי שאתה. ותשמח בזה שזה אתה. ז"א למלאות את החסר בעצמך מבלי להצתרך שמישהו אחר ימלא. בגלל זה מרגישים מעין ריקנות כי תכלס אתה מוקף באנשים שאוהבים אותך אבל אתה מרגיש שהם לא ממלאים משו מסוים. אז אני חושב שהדרך למלאות את זה תלוי בקשר לעצמיות. 

עד כאן להיום הפסיכולוגיה בשקל שלי 

המון בהצלחה

 

נראלי שכדאי לדייק מה זה מבחינתך 'לבד' 
באיזה רובד זה מפריע לך 

 

למשל 'לבד' פיזית אחרי החתונה ובטח כשמגיעים הילדים לרוב לא יהיה באותה התדירות כמו לפני החתונה. 

 

לק"י

למרות שזה תלוי אם גרים לבד או עם המשפחה/ שותפים.

במובן הנפשי גם אחרי חתונה אפשר להרגיש לבד. אם זה כל הזמן ככה זה לא תקין, אבל אם זה קורה מידי פעם זה כנראה חלק מהחיים.

אז עוקבת בינתיים

להגיד לך שאני מזדהה.

אבל עד לא מזמן, ממש כן.

באחד הדייטים שלנו, דיברנו על למה אנחנו רוצים להתחתן.
ואני אמרתי לו - אני רוצה שיהיה מישהו שישאל אותי מה שלומי, ושיהיה אכפת לו באמת מה שלומי ומהתשובה.

וכאילו מבחינת הספר, את הכי חברותית בעולם.
מוקפת במלא מלא משפחה, חברות, דודים שכולם מרגישים החברים הכי טובים שלך. ושאת נותנת להם את כל הלב ותמיד שם בשבילם.
אבל את הכי הכי לבד.


אז אני לא אגיד לך שהלבד יעלם,
כי תמיד יש דברים שרק את תהיי בהם, כמה שהאיש שלך ירצה להיות בהם גם.
ויהיו דברים שאת תרצי שהם יהיו שלך לבד.

אבל אם זה מה שחשוב לך, שהלבד לא יהיה חלק מהזוגיות שתבני את ובעלך, זה מה שבע''ה יהיה.

אל תהיי מאלו ששוכחות. תזכרי טוב טוב את התחושה,התקופה ובכלל את המהות הזו.

תזכרי את זה כשאת רואה חברה רווקה, תהפכי עולמות בשבילה. 

תזכרי את זה כשתהיי טרודה בילדים בעז"ה והחברה הרווקה שלך מתקשרת רק לשאול "מה שלומך?".

גם אם לא תהיה לך הצעה בשבילה. תזכרי לתת מילה טובה, עידוד והבנה.

 

אל תשכחי אותה.

כי ברוך ה' אני לא חשה אותה.

אבל אני ממש לא שוכחת, ובע''ה גם לא אשכח.

לדעת מה עזר לך לצאת מזה?

ושכחה.

משמח לראות איך אירוסין מחלץ מהכאב של חווית הלבד

אבל חושבת שכדי לרפא את זה באמת 

צריך עבודה פנימית עמוקה

 

הזאת יכול לקחת גם זמן אחרי האירוסין...

לבד מול המעגל המשפחתי, חברתי וכו' - אכן צריך עבודה וכנ"ל.

 

לבד מול חוסר בן הזוג - נבראנו בזוג והופרדנו לפני שירדנו לעולם. ככל שהזמן עובר החוסר הזה מורגש ובולט יותר ויותר.

אפשר לעשות הרבה דברים כדי לגדול מזה, להתחזק ולצמוח אבל בסוף הדבר היחיד שממלא את המחנק הזה הוא מציאת הזוג.

זו לא מחלה\חסרון\חולשה, זו מציאות ויסוד הוויתנו.

אני פשוט כבר לא מרגישה אותה.

ואגב, כבר התחתנתי

לק"י

לא בהכרח שרק לבן הזוג שלך אכפת ממה שלומך באמת.
אולי פשוט הוא הכי זמין ופוגשים אותו כל יום בדרך כלל.

כי נניח כשדודות שלי שואלות מה שלומי, באמת אכפת להן. רק שאיתן אני לא נפגשת או מדברת על בסיס יומי.

וגם דינמיקה בין בני זוג היא אחרת בין כל זוג לפי הצרכים שלהם ואיך שהם בנו אותה..

ועד כמה ששמתי לב, כתבתי שזה היה נכון לי.
ולא באופן גורף.. (כמו כל דבר בחיים)

אבל בעיניי מיותר להתעסק בזה ולחשוב על זה. צריך לנסות להסיח דעת. אלו פחדים מיותרים שתת המודע יוצר כתוצאה מהמצב העכשווי שלך ולא בגלל מבט אובייקטיבי על המציאות.

זה כמו לשאול
כשיבנה ביהמ"ק ותהיה השראת שכינה
יהיו לנו בכל זאת לפעמים רגעים של ריחוק מה' וכאב כמו עכשיו?

ברור שאם אתה במציאות שטוב לך, גם אם יהיה קצת רע זה לא אמור ממש להפריע ולהכאיב לך
(ואולי דווקא אחרי חתונה רוצים קצת לבד, לא בקטע רע, ואין מספיק..)

צריך לנתב את הכאב לדברים מקדמים בהווה ולא לתת לו להשקיע אותנו במחשבות משביתות על העתיד

זאת תחושה שמשקפת מציאות אבל גם דרך מסוימת לחוות את המציאות

אפשר לעבוד על זה ולשנות את המצב,

וכנראה כדאי - זה כנראה ישפר גם את המצב שלך בדייטים, כשאת באה ממקום שאת לא לבד.

 

בהנחה שלא תעבדי על זה - כן, גם נשואים יכולים להרגיש לבד. מצד שני, תוכלי להשתמש בחתונה כדי להוכיח לעצמך שאת ראויה ויש לך מישהו שלך ואת לא לבד.

אבל כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו.

לדעתי יש פה משהו כללי ששווה לעבוד עליו.

גם בזוגיות אפשר להרגיש לבד ושכולם התקדמו ואתה מאחור.

הלבד הזה הוא תהליך. הוא לא מציאות קבועה.
הלבד הזה לא יישאר לנצח.

ברור שגם בתור נשואה יש קצת שוני והבדלים, אבל זה עולם אחר. זה שני אנשים שביחד הם אדם אחד. זה שונה מכל חברה.

יהיה טוב. באמת.

כואב ממש מה שתיארת.

צריך לזכור שבאמת מה שבעיקר חשוב זה ההרגשה שלנו בפנים - לנו יש בחירה איך לחוות ולפרש את המציאות, איך להתייחס למה שקורה סביבינו.

אז אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל תזכרי שיש דברים שלגמרי בידיים שלך, האהבה שלך לעצמך, האמונה שלך, השמחה, העזרה לסביבה, זה משנה את הדרך לגמרי.

ולנסות בקצב שלך להכניס אופטימיות, כל פעם קצת, זה כ"כ משנה עם כל מה שאנחנו עוברים.

חיבוק❤

אני אסביר כי זה באמת נשמע קצת מוזר.
מה שתיארת נשמע כמו דיסוציאציה נורמלית (זו מילה אמיתית, אל תבדקי בויקיפדיה מה שכתוב שם לא נכון) , שמתבטאת בחלימה בהקיץ, או בהתרחקות מההקשר החברתי לכמה רגעים, תחושה של בדידות זמנית וחוסר הבנה של המציאות.
לדעתי כל אדם חווה את זה לזמן מסוים בחיים ואני חושב שזה אפילו טוב ואמיתי, כי זה אומר שאכפת לו. זה אומר שהוא מודע לזה שיש חסרונות, שהעולם לא מושלם ואנחנו רחוקים מהאחד והיחיד שיכול להשלים אותנו לגמרי שזה ריבונו של עולם. 
בן/בת זוג בדרך כלל מחלישים את התחושה הזאת אבל גם יחד אתם אנחנו עדיין לא מושלמים, עדיין חסרים וגם הם לא יכולים להגיע עד קצה הנשמה שלנו. בסוף יש לנו חלקים בתוך הנשמה שיהיו בודדים תמיד כי הנשמה היא אינסופית והמציאות סופית.
לכן אני חושב שלחוש את זה מפעם לפעם זה כלל לא רע וזה אפילו טוב כי זה מראה לך שאת מודעת למציאות. צריך לנצל את זה לגדילה, לתקשור עם ריבונו של עולם ולגלות עוד על המקומות הבודדים האלה בנפש שלנו שאנחנו בדרך כלל לא מגיעים אליהם.
הרב קוק באורות הקודש כותב שתחושת הבדידות נוצרת מכך שאדם זוכה להיפגש עם מקומות עמוקים יותר שבתוכו.

לכן צריך לדעת שזה לא טוב ובריא לחוש את תחושת הבדידות והניתוק באופן קבוע אבל מידי פעם זה נורמלי לגמרי, בריא וזה יכול לעזור לנו להגיע למקומות גבוהים.
זה קשה ולא כיף אבל לא הבטיחו לנו חיים קלים.
שבת שלום 

מאפיין מאוד בולט של HSP
אבל לא בהכרח...

״אני פחדנית״, ״אני מתביישת ל…״, ״אני לא יודעת לחנות את האוטו״ / ״צריכה שיהיה הרבה מרווח כדי להכנס לחניה״…

בנות ממהרות לבקש עזרה וסיוע.

הרבה מאוד התלבטות לפני קבלת החלטות.

התשובה לשאלה - ברור שכן!

זה תלוי אופי..

אם בהקשר של דייטים, כל מי שעונה יוצא רק עם המין השני ולכן מכיר רק את ההתנהגות שלו. ואם מדובר על חברים אז גם כן רוב החברים הם מאותו המין של העונה.
ככה שאדם יחיד לא יכול לתת תשובה נכונה באמת.

לפני שלושים שנה בערך נכתב הספר "גברים ממאדים ונשים מנוגה" שם הסופר מסביר על הבדלים פסיכולוגיים בן גברים לנשים (באופן כללי ומכליל) 
ואחד הטענות שלו זה שנשים יותר אוהבות לשתף ולדבר על החלושות והקשיים שלהם. וגברים פחות פתוחים ופחות מספרים מה הם עוברים. 

רק כדאי לדעת שיצאו הרבה מאוד ביקורות בקרב הפסיכולוגים על הדרך של ג'ון גריי (ויש לו כמה וכמה ספרים, כשנשים מנוגה וגברים ממאדים המוכר שביניהם)
סתם דוגמא, ג'ון גוטמן שהמציא את "מעבדת האהבה בסיאטל" וחקר את זה בצורה מאוד מקיפה חולק על ג'ון גריי. הוא כותב את זה במפורש בספרו. והוא לא היחיד. (וג'ון גריי אמנם כתב על הנושא אבל המחקר שלו ממש לא בר השוואה למחקר הממושך, המקיף והרציני של ג'ון גוטמן).

גם ראוי לציין שג'ון גריי לא בא להכליל אלא לדבר על תופעות כלליות, כשהוא מודע לכך שיש המון יוצאי דופן והוא לא מכוון אליהם. וגם זה כתוב במפורש בפתיחת ספרו (של ג'ון גריי)

אבל ג'ון גרי ומביא מספרים וניסויים שהוא עשה וכשהוא כותב בספרו שבאופן כללי על עשרות אלפי אנשים זה נכון בתשעים אחוז אני נוטה להאמין לו.
ב, כשכתבי להכליל הכוונה היא שיש יוצאי דופן

יש הבדלים משמעותיים בין דייט לבין קשר של זוג.
לפחות מבחינת הכנות.
דווקא בגלל שדייט במובן מסוים מכוון לקשר זוגי -
התוצאה שיוצאת בו היא הפוכה פעמים רבות. בגלל הפחד מהכנות יתר, שעלולה להוביל לחתונה, מגיעים לחוסר כנות. בהרבה מאוד מהמקרים.
לפעמים אפילו הבחורה תהיה פחות כנה ממה שהיא כנה עם חברות שלה, בגלל הפחד הזה.

המהותי ביניהם. קראת את הספר?

בעיקר הוא מדבר על קשר זוגי שמתנהל באופן תמים, בלי פחדים שמלווים אנשים בדייטים..
זה מתאים לקשר זוגי בו שני הצדדים רוצים לחיות ביחד, אין להם התלבטויות על זה. יש ביניהם פערים בתוך המסגרת של הקשר,
אבל על עצם הקשר עצמו - אין שאלה או ערעור.

סליחה על הבורות

שבו יש שני אנשים שרוצים בקשר. והקשר הוא עובדה קיימת.
הם לא עוסקים בכלל בשאלה האם אנחנו מתאימים זה לזה ברמה הבסיסית.
שני אנשים שרוצים לחיות ביחד, יש ביניהם פערים. כאן המורכבות מתחילה. ופה יש את ההבדלים בין השיטות השונות.

אבל בדייטים יש שאלה על עצם הקשר.
ויש פחדים שנובעים מהשאלות האם למסד את הקשר? מה זה אומר שאני הולכת עכשיו להיות נשואה? ונשואה איתו במשך 80 שנה? האם הקשר יצליח? מה הוא חושב על עצם הקשר? מה הוא חושב עלי? מי בכלל רוצה להתחתן איתי? ועוד שאלות רבות שלא רלוונטיות, לפחות לא באותה המידה לזוג שכבר נמצא בקשר ממוסד.

לכן דווקא בדייטים, יכולה להיווצר תופעה הפוכה שלא משקפת את הגבר או את האשה.
ואני חושש שזה הולך יותר לכיוון של חוסר כנות מאשר לכיוון של כנות. כי כשיש פחדים, הנטיה הטבעית היא לא להתגבר עליהם.

בכל זאת, מדובר בספרים חשובים. אבל אני חושב שביחס לדייטים צריך לקחת אותם בעירבון מוגבל כי יש שם (בדייטים) שיקולים וגורמים נוספים

לפני כל ניתוח זוגי הוא מנתח כל סוג מין בפני עצמו.
הוא מנתח את הגבר בלי קשר לאישה ובאופן כללי בלי קשר לקשר וכן להפך ורק אז הוא עובר לניתוח המצב במהלך קשר או במהלך "יציאות" או איך שהוא לא מגדיר את זה שמה.

זה ספרים שבהחלט צריך לקחת בעירבון מוגבל כי כתבו אותם גויים ודייטים אצלנו זה קצת שונה.
אבל באופן כללי יש בו הרבה דברים נכונים ומעניינים גם בלי קשר לקשר אלא בהקשר לאדם בפני עצמו.

מסכים שבדייטים זה יכול לעבוד הפוך אבל באופן כללי ונראלי שבדרך כלל זה לא. יש יוצאי דופן ואולי הרבה כאלה אך ברוב המקרים אני חושב שיש דברים די דומים. 

זה בדיוק מה שאני טוען.

בספרים האלה מנסים להציג לך אותם בטהרתם. אבל יש פער בין הספרים למציאות.
(ותאמין לי, ב"ה אני מונח עדיין בספר. לא קראתי אותו מזמן כל כך. ועשיתי חזרה).

אבל רוב האדם, ההרגלים וההתנהגויות שלו נובעים אחרי שנים שהוא חי בתור מין מסוים. וגם אם הוא לא מודע לזה ככה הוא מתנהג גם בצורה מוחלשת כי הוא תחת פחד ולחץ.
חוץ מזה המינים השונים גם מגיבים שונה למצבים שונים אבל לרגע לא טענתי שאין יוצאי דופן ואולי אפילו הרבה.
אובייקטיביות זה דבר נהדר אבל פחות לוויכוח מציאותי לכן אולי אצל חלק מהאנשים זה שונה. אבל בכולופן הסובייקטיביות היא בהחלט נגזרת של האובייקטיביות לכן גם הופעת המינים בטומאתם (ההפך מטהרתם-ציניות) עדיין שונה. 

מבוססת בעיקרה על המחקר המתעלל בילדים של ג'ון מאני ג – ויקיפדיה שעליו מבוססת כל תאוריית המגדר של ימינו.

לא כדאי לאמץ אותה.

אלא כמו שאת אומרת (שנראלי שאת אומרת) הם שונים בגלל שהם מינים שונים.
אם ניקח קבוצות גדולות של גברים ונשים כנראה שבאופן כללי (עם סטיות תקן) הם יגיבו למצבי לחץ וקשיים באופן שונה לא בגלל לחץ חברתי אלא בגלל עצם המין שלהם.

הטענה היא שהאדם נשאר עצמו וההרגלים שלו משפיעים עליו גם כשהוא טיפה חונק חלק מעצמו בגלל הפחד או הלחץ שבדייט, אין קשר ללחץ חברתי

שבן אדם אחד לא יכול לענות על השאלה הזאת בצורה מדויקת כי הרושם שלו בנוגע להתנהגות של כל אחד מהמינים תלוי בהקשר שבו הוא נחשף אליהם, ההקשר הזה (חברים, דייט, עבודה, לימודים מה שזה לא יהיה) משנה את צורת ההתנהגות שלהם.

וככה תמיד השאלות של "אתם חושבים שבנים\בנות יותר X?" תמיד יקבלו תשובות לא מדויקות.

 

אבל את יכולה לשאול את אותה שאלה אם את היחידה שקיימת וכל השאר הם יצירי דמיונותיך או לא ואם ההורים שלך הם באמת ההורים שלך ואת לא יכוה לענות על זה בצורה אובייקטיבית לכן בהרבה מהמקרים אנחנו נאלצים להסתמך על סובייקטיביות. ואם יש תופעה שחוזרת על עצמה בעשרות אלפי נבדקים גם אם היא לא מדויקת מבחינה אובייקטיבית עד הסוף אנחנו נאלצים לסמוך עליה כי יש בה מין האמת, אולי לא אמת שמדויקת עד הסוף אבל אמת. 

לא להתפלספות חסרת כיוון. (שגם זה יכול להיות נחמד למי שמעוניין)

 

הרי מי שעונה עליהם בדך כלל זה בחור מתוסכל שעוד לא מצא את זיווגו (ואותו דבר בלשון נקבה) ופיתח תדמית ל"כל הבנות" (שוב, גם בנות עושות את אותו הדבר)  מתוך הכמות המאוד לא מייצגת של הבנות שיצאו איתו ובמפורש משהו לא עבד בקשר ביניהם.

ככה שהוא (וגם המקבילה הנשית שלו) עונה לשאלה בהתאם לאותה תדמית שהוא בנה אצלו בראש. לעומת איך שהוא מכיר את החברים הבנים שלו, שגם הקשר שלו איתם מלא בהטיות פסיכולוגיות שונות. וככה הוא (או היא) חורץ את כל גורל הבנות (או הבנים) באשר הן ל"פתוחות רגשית" או "לא פתוחות רגשית".

בקיצור, לא שצריך עכשיו מחקר אובייקטיבי אמפירי מלא, אבל כל התשובות שהשרשורים האלו מקבלים כל כך מלאות בהטיה אישית בהתאם למצב מאוד מסויים, ככה שאין בהן ממש תועלת מחוץ למצב הזה, אז הן חסרות תועלת.

הרוב לא מדייקים אבל עונים תשובה באותו סגנון -
כנראה שיש דברים בגו. וזה מה שמעניין אותי.
זאת אינה שאלה של מדע מדויק.

ככלל- בהחלט.

בעולם הדייטים זה סבוך יותר.

אני גם באותה סיטואציה אבל אתה במצב מעולה. אתה לא מחפש חרדית. יש מלא שירצו אותך..

מספיק שאתה לומד היום באיזה מקום וזה מספיק, נסה להכנס למקום רציני ולהתמיד שם תקופה

השאלה מה הגבול העליון שלך לגבי גיל?
אם מדובר על אזור גילאי 24 אני מאמין ששם יש יותר הבנה והפרדה בין ישיבה לרמת תורניות. כי בגיל הזה מתחילות הרבה בחורות להבין שהן צריכות להתגמש, ואז ההסתכלות יותר מורכבת (ואמיתית)

ועשיתי את זה.

שאלתי למה הוא לא למד בישיבה, ביררתי מה הוא כן למד ויודע (כי בכל זאת לימוד תורה זה כן משהו שחשוב לי...), דיברתי עם הרב שלו, ויצאתי איתו.

 

נכון, רוב העולם התורני עושה מסלול מסוים - ישיבה תיכונית - ישיבה גבוהה (או הסדר, מכינה פחות..) - צבא - ישיבה\לימודי מקצוע.

 

אם קיבלתי את הפרטים עליך (וכתלות בגיל) - אנסה לברר למה חרגת. לא אומר שאפסול, רק שאברר.

 

ובמיוחד בגילאים הגדולים יותר -  מי שסיים את הלימודים בישיבה (גבוהה\הסדר) לפני עשור, כנראה שבפרטים עליו  לא יופיע הישיבה התיכונית, והרבה פעמים גם לא הסדר\גבוהה. כלומר יופיע בכרטיס,

ישראל ישראלי, דת"ל תורני עובד כחקלאי בצפון הארץ. שואף להקים בית של תורה עם מישהי תורנית. 

ומי שמעניין אותה תלך לברר.

איך מודדים ידע תורני?

אם כן, אז @לגיטימי? תצאי רק איתם.

תהיי לא פחות מאשתו של הרב הראשי לישראל.

כן, אירוני.

(בכללי, כבר כמה עשורים שהכהונה בתפקיד החליטה מלהיות אינדיקציה לגדלות בולטת במיוחד, לצערינו)

אני מניחה שאפשר לעשות מבחני בקיאות אם זה מעניין מישהו P-:

 

וברצינות,

גיליתי שההגדרה העצמית של תורני לא מקבל את אותה המשמעות אצל כולם.

 

יותר מזה, יש מונחים\מושגים שאנשים נוטים להשתמש בהם (בהקשר של לנ"ו) שעלולים להיות בעלי משמעות אחרת אצל אחרים. זה בולט במיוחד כשמעבירים כרטיסים ולא מדברים עם מישהו שיוכל להבהיר את הכוונה. (זכורים לי פה גם כמה דיונים על דברים כאלה, נניח אם מישהי כותבת 'חכם' - האם היא מחפשת את האיינשטיין של דורנו? מישהו שלא עשה 5 יחידות מ"מ זה בסדר? האם חובה שסיים תואר בתיכון? או שמספיק מישהו שמבין עניין?)

 

ולכן אני מנסה להימנע כמה שיותר מכותרת של תורני, ויותר לפרט למה אני מתכוונת במונח הזה - וגם לשאול את הצד השני למה הוא מתכוון.

 

ושלא תפול רוחך!
אני בטוחה שלמרות שהנטיה בדרך כלל להחשיב ''תורני'' אחד שעשה מסלול ספציפי, יש לא מעט בנות שמבינות שתורניות לא תלויה בהכרח בלימוד בישיבה.
בסוף, הגדרות חברתיות הן לא מילוניות, וכל אחת תופסת אותן אחרת.
אישית אחת מהן 🙈 ויצאתי עם מישהו כזה.

השנקל שלי- תוסיף פיסת מידע שמבטאת איפה ה'תורניות' מתבטאת אצלך. נניח קובע עיתים, או מקפיד ללמוד בכל x, או משהו אחר.
בהצלחה!

אני מגדיר את עצמי כגנן- כי זאת העבודה האחרונה הקבועה שעבדתי בה
ומה שאני רוצה לעשות בחיי.

אני ממש טוב בזה, אוהב את זה ונהנה מזה.

אז מה אם מעולם לא למדתי זאת באופן מקצועי?

איזה מותק😍

אחיינית בת 5:
היא - קיבלה ערכת איפור והחליטה שאני אאפר אותה
אני - "אני לא יודע לאפר"
היא - "אתה כבר גדול, אתה יודע"
אני - "אני גדול, אבל אני לא יודע. אולי אישתי תלמד אותי"
היא - "מי זו אישתך?"
אני - "לא יודע"
היא - "איך אתה לא יודע?"
אני - "כי לא פגשתי אותה"
היא - מבט מבולבל
היא - הולכת עם הערכת איפור

 

אין על ילדים בעולם! פשוט איןןן!

 איזה מתוקה!

תודה!

בעיקרון נראהלי שאתה יכול לדבר איתה כבר עכשיו.

וזה לא בשבילי..

המסר שהרגשתי היה ספציפית על הנבואה,

אבל על שאר הדברים זה משהו שידוע שחשוב להתפלל עליו

וספציפית זה משהו שאני מאוד מחוברת אליו לאחרונה

והרגשתי ממש צורך פנימי לבקש שעוד אנשים יתעוררו על העניין הזה. (מלכות ה' וחזרת השכינה למקומה) 

אני כן חושבת שיש אנשים שקצת הסתבכו בדרך
כי יש להם דרך שלא שווה לאחרים ..

החזרת הנבואה נשמע לי קצת גדול מידי .. בטח שיש כמה מקורות על הגאולה תחיית המתים וכו' ..
איפה רשום על הנבואה במפורש בפשט? שתחול על כולם ובאיזה אופן? כמו שהיה לנביאים?

מי יודע מזה אומר הנבואה באופן מפורש

סלחי לי אבל ראיתי לא פעם בחיי אנשים עם כוחות שיודעים עליך דברים וכו' ..
זה לא אומר שהגאולה כאן וזה לא אומר שתגיע הגאולה היא תשרה על כולם .

בכל אופן לדעתי זה לא הנקודה ..
הנקודה היא שאדם צריך להאמין בגאולה בכל רגע (שזה לעצמו דבר לא קל) .

אז שורה תחתונה לא הבנתי מה רצית אבל עדיין אני אוהבת אותך

באמת העברתי מה שהרגשתי בלי לחשוב יותר מדיי

אם אני אחשוב ואנסה להכנס לזה- אז כן, יש הרבה שאלות והרבה דברים לא ברורים

הרגשתי משהו מאוד חזק- העברתי. לא הרגשתי שזה בא ממני...

אם זה נכון? לא יודעת... הרגיש שכן, הלוואי...

אני רק לא יודעת לפרש מה זה אוטוטו, וחוץ מזה שזה דברים שמשתנים בהתאם למעשים

 

 

פרויקט השידוכים התורני של מדרשת בינת באוויר, ואתם מוזמנים להצטרף!

במדרשה לומדות ולמדו מגוון בנות דתיות לאומיות תורניות.
ישנו צוות שדכנים מנוסה שעסוק בחיפוש התאמות.

אז איך נרשמים?
ממלאים קישור בטופס המצורף- ארגון השידוכים של מדרשת בינת שבות רחל
בהמשך מראיינת תיצור איתכם קשר לשיחת ריאיון.

לשאלות- הנהלת הפרויקט 050-7813049

יישר כח גדול

ותודה.

השאר לא חושבת שיש. אבל אפשר לבדוק

אבל צריך להיות בשקט, לא? וגם נסגרים מוקדם יחסית.

גם שם אנחנו די בשקט, ומצליחים לנהל תקשורת טובה. אולי אפילו טובה יותר מהרגיל בגלל השקט

לפי איך שזה נראה עיקר ההצעות מתאימות מגיעות מהשטח, מחברים, משפחה, מכרים, ולא מארגונים ומוסדות כאלה ואחרים.
לעניות דעתי אם היו יותר דברים בסגנון אלגו ואנשים היו משדכים גם על בסיס היכרות נמוכה יותר זה היה מועיל להרבה אנשים.
עוד אפשרות, אם יהיה שדכנים לבוגרי אולפנות וישיבות תיכוניות מתוך הבוגרים עצמם

מנגד בצד הממוסד, יכול להיות שהבעיה טמונה בזה שהמודל העסקי של הרבה ארגונים מתבסס על כך שאנשים לא יתחתנו וימשיכו לשלם עוד כסף או שנוצר עודף מועמדים אצל השדכנים האיכותיים שלא מאפשר להם לפעול ביעילות…

באופן אישי

אני לא רוצה להיכנס לוויכוחים ולכן לא מגיב מעבר

@משה שפיתח את האתר פה
הוא המפתח גם שם

 

ולשאלתך- 

שם יש אימות פרטים. 

 

 

פחות רלוונטי מבחינתי. בעיקר אכפת לי מההיצע. יש מה לחפש שם שאין באתרים אחרים?

שאין באתרים
אחרים



כל מיני פיצ'רים וכד'

אף אחד כאן לא נמצא שם? זה לא מעודד.

אני קראתי עליו ביקורת השנה
הבנתי שהוא שווה הצצה

מה שקובע הוא מי שבפנים. אין שום דרך לדעת מה ההיצע בלי להרשם.

מתלבט כרגע אם להרשם או לוותר.

כולם שם עם תמונות ופרופילים רציניים. לדעתי יתרון גדול.
וגם נמצאות שם כאלה שלא ראיתי באתרים אחרים.

יש שם כאלו שלא נמצאים באתרים אחרים?

ולא בחצי שקל לשנה...

 

זאת הסיבה שאני לא שם (זה סוג של אאוטינג כי כל מי ששם הוא בטוח לא אני. והם מאמתים זהות אז זה גם לא זהות בדויה. בעצם גם זה חלק מהסיבה שלא נרשמתי. כאילו, בשמחה אתן לכם לדבר עם אנשים שמכירים אותי וממליצים עלי, אבל מה צילום ת"ז, כאילו אתם מינמום משרד הבטחון)

כלומר יש איזה מסלול בתשלום שלא התעמקתי מה הוא נותן. הרובד הבסיסי של יצירת קשר דרך האתר הוא ללא עלות.

לפעמים הם יוצאים במבצעים להגדרות מסוימות

הבאר - אתר היכרויות שרואה אותך

אני רק יכול לענות למי ששולחת. פשוט מזמן לא ניסיתי לשלוח. כששלחתי זה היה ממש בהתחלה שכנראה היה פתוח לתקופת היכרות.
@ultracrepidam

כדי לדעת אם יש אם בכלל להרשם.

נשמע כאילו יש שם מחסור בגברים, אולי זה יגרום ליחס נורמלי.

כבר נרשמתי. מחכה שיעבירו לשבכ את הפרטים שלי.

או שהם חוקרים את השכנים שלי עלי או שהם השתמשו בת. ז. שלי כדי לרוקן לי את החשבונות והם יושבים על איזה חוף בקריביים עכשיו...

אני ניסיתי לשנות תמונות פרופיל באתר אחר ולקח 5 ימים עד שעדכנו. זה כנראה תלוי בזמינות של הצוות .. עדין לא עברו על ההרשמה שלך.

פשוט בשביל אתר בתשלום זה נראה קצת איטי.

וזה חלק קטן ממה שמפריע לי.

כנ"ל עניין הת"ז - אני ממש לא מפזר מסמכים רישמיים שלי ברשת, בטח בלי לדעת מי בצד השני.

אני לא רוצה לדבר בכלל על חוק הגנת הפרטיות ואם בטעות למישהו שרשום שם יש אזרחות אירופאית אז גם GPDR...

לפעמיים נראה שלא משנה מה תעשה תמיד ידחו אותך לאחור. אני למדתי שאם לא רוצים, אני לא מתאמץ ולא מנסה..

למרות שבשידוכים זה זמן יקר וזה שונה..

את מסתכלת הפוך
אם אנחנו מאמינים שכל מה שקורה בעולם זה רצון ה' ושה' עושה הכל לטובתינו, אז הסיעתא דשמייא שלך זה דווקא זה שלא התחתנת עדיין..
ה' יודע טוב ועושה טוב ואנחנו מקבלים טוב.
וכניראה שיש פשוט כמה דלתות ופותחים אותה אחת אחת עד שמגיעים לדלת האחרונה שממנה יאיר אור על כל הדלתות שעברנו בדרך..

מופיעה בכישלון

בזה שלא הצלחת אם אלו שיצאת

 

 

וכשתחתני בע"ה בעתיד עם בעלך שיאהב אותך את תביני 

שהוא היה ההכי מתאים ודווקא לא האלו שיצאת איתם

שוברים את הקיר. בתפילות.

קודם כל- מזדהה♥️

לפני כמה זמן הייתי גם בתחושה עמוקה של- טוב, ה' יודע מה נכון לי, אז אם כרגע לא נכון לי להתחתן לפחות שהקב"ה יאיר לי במה אני כן צריכה לפעול ולהשתדל, את מה אני כן אמורה לרצות?
ואח"כ שמעתי שיעור של הרבנית גאולה ניסים שהרבנית דיברה בדיוק על העניין הזה, אני לא זוכרת בדיוק איך היא אמרה את זה אבל זה ממש חיזק אותי, שאם הקב"ה לא מביא לי עכשיו זה לא בגלל שהוא לא רוצה שאני אתחתן עכשיו וזהו, זה לא אומר שאני פשוט צריכה לעזוב את כל התפילות וההשתדלות ולהשקיע בדברים אחרים כמו לימודים/עבודה/ כל דבר אחר שיכול להעסיק אותך.. אלא באמת הדרך שכרגע את/ אני וכולנ"ו נמצאים בה עם כל הרצון הגדול להקים בית ועם כל מה שעוברים בדרך זה מה שמקדם ובונה בך את החצי הכי שלם שאת בשביל להקים בע"ה בקרוב את ביתך..

קטונתי ממש ולא בטוחה שכיוונתי בדיוק ללימוד של הרבנית אז מצרפת.. (ניסיתי למצוא באיזה חלק בדיוק היא דיברה על זה אבל לא מצאתי)


וברור לי שיש כאן גם כאלה שיגידו דיי למדתי על עצמי הכל, לא מתחדש שלי כלום מקשרים שלא מצליחים.. ולבי איתם לגמרי, אבל על זה אין לי מה להגיד🙈
י"ר שנזכה כולנו לדרך שלימה ובהירה ולהרבה בשורות טובות בקרוב!

עם כמה שרציתי להתחתן אז כשהתחלתי לצאת ועוד רוצה להתחתן, אני מבין שיש הבדל גדול בין אם הייתי מתחתן עוד בהתחלה כשיצאתי לבין אם אתחתן עכשיו, אני פשוט לא אותו בנאדם. כאילו, התכונות המהותיות לא השתנו(ב"ה), אבל עברתי כלכך הרבה חוויות שעשו עליי רושם והתפתחתי המון ברמה האישית, וגם הבנות שיצאתי איתן דייקו לי יותר את מה שאני מחפש ומי אני רוצה להיות ביחס לבת זוג שאני רוצה.. אז עם כמה שזה קשה זה מה שמנחם אותי ברגעים קשים, שהקבה כנראה רוצה שאגיע לשלב מסוים בהתפתחות שלי ורק אז אהיה מוכן, אני פשוט לא יודע אם אני מוכן או לא אז אני ממשיך לנסות

הייתה תקופה שהרגשתי כמו קבצנית שדופקת על הדלתות ואין מי שישמע ויפתח.
ה' רוצה שתתחתני. נקודה
זה שזה לא קרה עדיין זה כי הוא מחכה לרגע שיהיה הכי מדוייק עבורך כדי שתוכלי באמת להחזיק בשתי ידיים את הטוב שהוא מתכנן לך. אני יודעת שקשה להרגיש את זה כי זה משהו שאולי אפשר להרגיש רק בדיעבד, אבל כן אגיד שמה שלי עזר זה להרפות לגמרי. באמת אבל, כי בהתחלה גם להרפות היה חלק מההשתדלות אז זה לא עבד 😅

את עושה את ההשתדלות ומרפה. שמעתי פעם מישהי אומר-את שותלת ומשחררת. משקה מידי פעם, מדשנת, אולי לפעמים רואה מה קורה איתו.
אבל את לא בלחץ על זה כי א' את יודעת שזרעת, אז אמנם זה לא נראה עדיין בפועל כמו שזה בפוטנציאל, אבל את יודעת שזה יקרה, וב' את יודעת שיש לו את הקצב שלו אז אין מה לעשות כל מיני פעולות 'שיכריחו' אותו להאיץ.

יעשה טוב לזכור ששום דבר לא הולך לאבדון. הכל נועד מראש להיות חלק מהתהליך לשם מטרה ותועלת.

מישהי העלתה פה לאחרונה צילום מאיזה ספר (רבי נחמן אולי) שכותב את זה בצורה ממש נחרצת ורדיקלית (אולי @בימאית דמיונות?). אבל גם בלי הרמה שמתוארת שם, אמונה פשוטה בהשגחה מספיקה. וכו' ואכמ"ל

פחות שייך אלי. שים לב שאין שם שמץ של פרטים מי מנהל את זה. מדובר על מידע רגיש שאתה רוצה לדעת לאן הוא מגיע.

דרך כתבה שפורסמה ב׳חדרי חרדים׳ לפני שלושה חודשים. לפי התגובות הרבה נרשמו.. זה של כמה בחורים מישיבת חברון שקיבלו הסכמה מגדולי תורה.. כך על פי הכתבה ..

ואגב נשמע לי מאוד לא שייך ההתנהלות שלו.

 

לגבי התוכן - פלוס מינוס מה שתיארת. היו לי פגישות ראשונות הרבה יותר עמוקות אבל לדעתי דווקא עדיף לא להכביד מיד בהתחלה.

 

מצד שני - ככל שהגילאים והניסיון עולים יש נטיה להחליט (לחתוך) אחרי פגישה ראשונה אם נראה שלא מתאים ואני שואל את עצמי איך אפשר להחליט על סמך התוכן הנ"ל?

למען הסר ספק - גם אני מתנהל ככה.

שפחות חותכים בגלל התוכן, ויותר בגלל צורת השיח. היחס. הקשבה. אמפתיה. וכו'.

אסביר - אני לא אדם שקט, מופנם וכו'. יש לי דעות מוצקות בערך על כל דבר אבל בפגישה אני בא כדי להכיר את הצד השני.

בפועל נוצר מצב שרוב הפגישה הראשונה אני מקשיב למי שמולי ויוצא שאני בקושי מדבר.

בכל הדברים שהזכרת בהודעה שלך אני מקבל "ציונים טובים" מהנפגשות אבל את ההחלטה אם לחתוך הן מקבלות כמעט בלי להכיר אותי בפועל.

הם לא מכירות אותך, לא פוגשות את הייחודיות והעומק שלך, ומקבלות החלטה עלצבסיס נתונים שגויים.
אולי למרות האידאולוגיה של "אני בא להכיר" תנסה בכל זאת גם להכיר להן אותך? גם אם אתה מחזיק בתפיסה מסויימת על איך להגיע לפגישה, שווה להתגמש אם מבינים שבהא תליא מילתא.

וזו בדיוק הנקודה שבאתי להעלות - איפה להעביר את הקו בין הקשבה לדיבור?

ובכל מקרה בהצלחה

אלא נטו למה שהבחורה ספציפית שמולך חושבת וצריכה..

אתה מרגיש שאתה פחות מביא את עצמך לידי ביטוי בפגישה?

דייט ראשון זאת שיחת מסדרון שהתארכה לה בטעות ;)

 

אגב, בטרמפ זה נראה לי קצת הפוך - אם הוא היה בעל הרכב אז היה יותר הגיוני שהוא פותח ברמז להתחלת שיחה, ברגע שאת מעלה אותו את מכתיבה את הקצב.

שטמפיסט ישאל דברים כאלה

זה לא מנומס שיגיד תודה שנתת לו טרמפ

 

 

מה שהוא עשה זה אכן סוג של דייט ראשון, וכמובן לא ראוי

 

בדייט ראשון יש שלשה מאפיינים:

1 השיחה תכלול כנראה שיחת היכרות שבה כל צד יספר מידע בסיסי על עצמו

2 המטרה היא ליצור קשר זוגי

3 הרקע והתוכן של השיחה הוא זוגי

ואסביר את #3: כשמדברים עם מישהו זה יכול להיות כדי להוציא ממנו מידע או כדי לחוות תחושת ביחד. כמובן אפשר ששני הדברים יהיו בכוונה, או שהאחד יהיה המטרה והשני תוצאה לא מכוונת. דייט ראשון, חד משמעית, הוא לא תחליף לשיחת בירורים, אלא שיחה שמטרתה להעמיק את הקשר. אפשר לצאת לכמה וכמה דייטים בלי לדעת פרטים בסיסיים על הצד השני (האם הוא נשוי? סתם. אבל יצאתי לדייט עם מישהי שעד דייט שלישי לא הייתי בטוח מה השם שלה, וזה פשוט לא הפריע)

המטרה של דייט ראשון היא שיחה מקרבת, והתוכן של השיחה הוא בדרך כלל שיחת היכרות פשוט כי זאת הזדמנות טובה.

 

בקשר לטרמפ - לדעתי הוא הרגיש בודד ורצה לשוחח איתך, ולכן בהחלט יש דמיון לדייט גם במובן הזה

בדייט הרביעי פשוט שאלת בטבעיות "אגב, מה השם שלך?" ?

השדכן הוא חבר טוב שלי והיא קרובה שלו, כך שלא ביררתי כלום מראש.

השידוך הלך בשיטה חרדית כך שלא דיברנו בטלפון בכלל.

כיון שבשיחה נורמלית עם מישהו אתה לא שואל אותו לשמו וגם לא פונה אליו בשמו, אז באמת לא היה לי צורך.

האמת היא שידעתי את השם שלה אבל לא הייתי בטוח, ובאחת משיחות התיאום עם השדכן פשוט שאלתי אותה אם אכן שמה הוא __ ונעניתי שאכן זה הוא שמה 

 

אם באמת לא היתה לי האפשרות לשאול אותו, אני מניח שהייתי מספר משהו על השם שלי, ואז שואל אותה אם יש לה שם שני או כינוי וכו' ומנסה לגלגל את השיחה בכיוון הזה

אם זה ביוזמתה זה בסדר, אבל אורח שמתחיל להתעניין בחיים האישיים של מישהי שמסיעה אותו...

זה עניין שלה, לא נשמע שהוא הכריח אותה לדבר איתו.

 

אבל בגדול המטרה, הרקע והיעד של שיחה הם בדרך כלל מאד נוכחים ויש להם הרבה השלכות (לדוגמה - ההבדל בין שיחת "מה השעה" לבין סיפור לפני השינה לילד בן 3)

אם מישהי כאן חושבת עליו, שלא תתייאש...


(מתלבט אם זה מכוער מידי... אם צורם לקהל - מנהלים מוזמנים למחוק..)

)לא על מה שרשמת.) על עצם המחשבה

איוונה טראמפ (1977–1992) מרלה מייפלס (1993–1999) מלאניה טראמפ (2005–הווה)

הכל בהומור

תראה מה הקב"ה סידר!

 

נכדתו היהודיה (וככל הידוע לי פנויה).

ובת 10.

 

(אגב, זה די מוזר שכולם קוראים לאמא שלה בשם שלה לפני הגיור והנישואים- איוונקה טראמפ, כשהיא שינתה אותו כבר לפני 10 שנים ליעל קושנר)

נותנת לו להיכנס למרחב האישי שלך ומודעת לזה מראש.
לעומת זאת במקרה המתואר, הוא נכנס לשם קצת בלי רשות ממך..
בעיני סיטואציה של דייט יותר מכבדת מאשר המקרה המתואר

או שאולי זה בדיקה האם אתה רוצה לתת לה להיכנס למרחב האישי שלך?

ואם הרמה הבסיסית הזאת עשתה לי טוב ונעים, אני אהיה מעוניין וגם יהיה לי את תחושת הביטחון להעמיק עוד קצת את ההיכרות ואסכים לתת לה להיכנס עוד קצת למרחב הזה ואתן צ'אנס לעוד פגישה. וכן הלאה. כל פעם זה גם בדיקה וגם מקום שהגעתי אליו שבנוי על הקשר עד כה (הפגישות והשיחות), הבדיקה היא גם רגשית וגם שכלית ונותנת מקום לרגש להתקדם

הפתרון הכי טוב מבחינתי להבין שזה לא כ"כ קריטי לטווח הארוך

אני חושב שהוא התכוון לזה שזה לא מעיד על דבר לטווח הארוך, כי בסוף אתה מחפש מישי איתה אתה חי כל חייך ועל פגישה אחת מצ'וקמקת לא תוותר עליה בהינף יד בהחלטה כזו הרת גורל. כי אם הכימיה היא זו שעומדת על הפרק, ובהנחה שבפגישה הראשונה היה לכם כיף, לא כדאי לקפוץ למסקנות. אולי זה חלק מהתהליך, בפגישה שניה וגם שלישית לפעמים אתם עוד שני זרים עדיין בוא נזכור, ולחץ או חוסר ביטחון הם עוד גורם משפיע, אז קבל את זה בטבעיות, מה שקורה עכשיו לא בהכרח יקרה אחר כך..
בהצלחה;)

גם באמת בהתחלה יש המון התרגשות, כי עדיין אין משהו יציב ויש הרבה שאיפות אז זה יכול ליצור מערבולת של רגשות. הרגשות הללו הן משמעותיים וצריך לתת להם את מקומם אבל כדאי שיקול הדעת ביחס לקשר יהיה מתוך ראייה רחבה שמעבר לרגשות הללו. הרגשות הללו הן בעיקר נותנות מוצא לפגישה הבאה (ועד אליה זה הרגש יכול להשתנות ולהתגמש לכל מיני כיוונים).

זה מוכר ויכול לקרות

מחכים לדייט השלישי

או חותכים...

מנסים להבין מה למדנו מהדייט הראשון, מה למדנו מהדייט השני - לגבי העובדות ה"יבשות". כלומר - האם *לפעמים* היא יפה בעיני (כן, משבר הדייט השני יכול להיות גם על מראה). האם אנחנו מסוגלם לנהל שיחה. האם יש בינינו פער רציני מדי (שהתגלה רק בדייט השני).

כל הדברים האלה הן עובדות שלא קשורות לתחושה הנוכחית שלי, ולכן אני יכול לבנות מהן את הדמות שלה אצלי - מה המקום שהיא תופסת/יכולה לתפוס אצלי. אם בסופו של דבר יש פוטנציאל טוב, ממשיכים. אם לדוגמה בדייט השני התגלו פערים משמעותיים, או שהטוב של הדיט הראשון לא היה כזה טוב - יש הגיון לחתוך.

*הלפעמים* חחחח
כלכך מזדהה, הכל עניין של זוויות

לפעמים דווקא בגלל שמגיעים עם הציפייה מהפגישה הראשונה אז קשה לעמוד בה בשניה.
בנוסף - הנפש הנשית נמצאת תמיד בתנועה. קורה הרבה פעמים שפוגשים צדדים שונים בפגישות עד שנראה שמדובר כמעט במישהי אחרת.

מה עושים? אם לא מצאת סיבה לחתוך ממשיכים לשלישית ונותנים לה להכריע.

אבל זה יכול לקרות לפעמים יש עוד גורמים חיצוניים אפשר לתת עוד צ'אנס לראות לאן זה יתפתח
בהצלחה