פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 151)

עשית לי לבכות. ממש.

הרבה פעמים כשאני מתנפצת ככה, אני תמהה על זה.

איך הנפש שלי עוד מפתחת ציפיות ותקוות אחרי כל המסע הזה.

עקשנות של כח החיים...

ועדיין זה מפתיע.

לגלות שנשאר בתוכך מקום תמים כזה...

להזכיר לך כמה אתה גיבור? 

זה היה טריגר לשרשרת אירועים שעדיין פעילה

אגב, היא כמעט ביטה את הפגישה בגלל הצעה אחרת, ובסוף הסכימה לבוא.

חצי שנה אחר כך היא כבר היתה נשואה - כנראה עם אותו בחור.

ואתה כותב יפה מאד

אינמילים

באיזו רגישות אתה כותב ונכנס לראש וללב של מה שעובר על בחורה...

שניכם חומים

צריך לבדוק מה עומד מאחוריו, מה השורש של הדמיון, ואז לדבר איתו ולתקשר איתו. כי לגרש לעולם לא עובד, אלא רק גורם לנו להתנהל לא נכון מתוך התת מודע.

לדוג', (וזה מאד אינבדואלי), מאחורי רצון ל"למדה משפטים" יכול להיות הרצון לבחורה חכמה.

וככה הלאה...

ואז עם הרצון שעומד מאחורה קודם כל, הוא בדרך כלל הרבה יותר פתוח וברור (הרבה יותר קל למצוא בחורה חכמה מבחורה שלמדה משפטים בבר אילן). ואם מחליטים שהרצון לא נכון, מתקשרים איתו

כדאי לך לדבר עם החברות שאת נותנת את המספר שלהן, לעדכן אותן במצבך היום, מה את מחפשת וכו'.

כדאי לך גם לשאול אותן מה שאלו בבירורים ולתת להן את התשובות לפעם הבאה.

אולי כדאי לחדש קשר עם החברות

עוד נקודה למחשבה - מעבר לעצם התשובות שאני מקבל אני מייחס גם יחס לצורה שבה הן נאמרות.

מישהי יכולה לומר "היא רוצה בית א,ב,ג,ד..., תורני" ומצד שני לשמוע בקול שלה עד כמה חשוב לך בית תורני. 

אם זה לא קיים אני כמובן לא פוסל או מייחס פחות חשיבות אבל כשאני שומע את הנ"ל זה מוסיף הרבה "נקודות" ורצון להפגש בשבילי.

ועוד נקודה - למותר לציין שההחלטה להפגש איתך תלויה +/- בתשובות של החברות הנ"ל. כדאי להשקיע...

תדברי עם אנשים אחרים שהם לא חברות\משפחה -

נגיד מדריכה\ שכנה (מבוגרת)\ מורה שיש לך קשר איתה.

אולי דווקא מישהי מבוגרת יותר יש לה פרספקטיבה יותר רחבה - ועם השנים אולי גם יכולת יותר טובה לדבר ולהתבטא ולהבחין.

לגבי החשש של מכירות - את יכולה לפנות אליהן, לנהל שיחה שבה תדברי על האני של היום. גם פרטים טכניים עלייך, וגם מה השאיפות והרצונות שלך וכו'. את יכולה גם להדריך אותן שאם בבירורים שואלים משהו שהן לא יודעות, שיגידו שיבררו איתך.

(מעניין שאת סומכת יותר על בחורים מפעם מאשר על חברות מפעם)

כשאת מבררת על מישהו, מה את מבררת?

אני לא חושבת שבבירורים מישהו שואל על הדברים העמוקים האלה.

יותר לראות שאת בכיוון של אותו אחד, או שהוא בכיוון שלך.

אנשים מתלוננים פה הרבה על זה שכל התיאורים נשמעים אותו דבר, כולן מדהימות וכו' - ולכן יש פה אנשים שבכלל לא מבררים.

במגזר שלי, הבירורים הם לא חקרית שב"כ. זה יותר להשלים פרטים שאין בפרטיס. ולא צריך להכיר את נבכי הנפש של האדם כדי לענות על שאלות כאלה.

ואני באמת חושבת שאין שום פסול להכשיר חברה. להגיד לה - אלו הצדדים שלי שהייתי רוצה שתספרי עליהם. ואני לא חושבת שיש בעייה להגיד על עצמך שיש לך לב טוב - במיוחד אם את מחפשת מישהו שמחפש מישהי בעלת לב טוב. אם לא תגידי, איך הוא ידע ששווה להיפגש איתך?

מוכר ממש.

אני פשוט נותנת מספרים של חברות מפעם שיודעות להתבטא גם אם הן כבר לא כל כך מכירות אותי

ומשתדלת להתייחס בכלל לכל השלב של הבירורים כשלב מעצבן שצריך לעבור, אבל לא כל כך קובע

אבל כן זה מבאס.

מבאס אנשים כמוני, שכשמביאים אותם הם מדהימים מעל הממוצע. פשוט בנקודת הזמן הזאת בחיים שלהם - אין ממש אנשים שמכירים אותם.

ואני די מתעלם מ"היא הבחורה הכי מדהימה שאני מכירה", גם אם זה נאמר בכנות. זו לא המטרה.

מבררים יותר דברים טכניים, את האישיות המדהימה שלך מכירים בפגישה.

וברצינות- 
חברות שלך מקסימות. 
 

תעשו שיחת דיוק! 

אני מאמין גדול בלדבר ישירות עם הבחורה.

החברות זה סתם בזבוז זמן.

הטיילת מאוד נחמדה, אם יש רוח אפשר גם בצהריים.

יש מסעדה חלבית כשרה למהדרין שם. שכחתי את השם. 

התכוונת לקפה קקאו?
כשרות בד"ץ

איטלקית מהדרין. רביולי טוב.

כשסן פרנסיסקו הוצאה חוק שפינה את כל בתי הקברות בסביבתה כדי להתרחב, העבירו את כל הגופות לעיירה הקרובה קולמה. יש בעיירה הזאת כאלף וחצי תושבים חיים, וכמיליון וחצי תושבים מתים ששוכנים ב17 בית הקברות בעיירה שמהווים 70% מהשטח שלה.

המוטו של העיירה הוא "It's great to be alive in Colma" "זה נהדר להיות חי בקולמה".

Colma, California - Wikipedia

נראה לי הפעם הראשונה שבו"ז צחקתי וגם הרגשתי סתומה על שנפלתי בפח

משקף חצי מבנות האולפנה שלמדתי אי שם לפני כמה שנים

כמו בתפילת שבת בבית כנסת בעזרת נשים- היי תראי הוא הסתכל עלי זה יהיה בעלי- 

כן כפרה הוא מאורס לבחורה אחרת

ואל תשכחי שאת עדין בת 16.....

כמה תמימות. מתגעגעת לגיל החמוד הזה

תברח בצרחות מכל בחור שהדבר הראשון שהוא אומר לה בפעם הראשונה שהם נפגשים זה להציע לה נישואין.

(אני מודעת לזה שיש לפעמים סתירה בין המונחים בל"חית ושפויה, במיוחד אצל שביעיסטיות)

נראה שאתה מחפש השקפת עולם מסוימת, אולי כדאי להגדיר בצורה יותר מדויקת מה זאת בדיוק ההשקפה הזאת, ומתוך זה לנסות להבין איפה מוצאין מישהי עם השקפה דומה.

עושים את הפגישה היחידה לפני החתונה בזום.

נראה שנשאר או קבוצות ווצאפ או אתרחם

הודעה נעוצה של ברוקולי:מדריך עדכני

המקסימום שאני מכיר זה דתיים לאומיים שלומדים גם חסידות.

מצד אחד ומצד שני. זה ממש לא מתחבר אצלם (ובכלל).

קודם כל להגיד לו במילים יפות להירגע ושזה מלחיץ אותך ושהרגע היכרתם.

דבר שני, אם היה לך טוב בפגישה הראשונה ואת רוצה להמשיך להכיר- תוציאי לעצמך מהראש את מה שהוא אמר ותהיי 'נקייה' כלפיו. בלי מחשבות על מה שאמר, תתייחסי לזה כמו כל היכרות רגילה, ועם הזמן תראי מה את מרגישה..

ולבחור עצמו- כדי שתצליחי להכיר אותו באמת ולא בלחץ תבהירי איך אמירה כזאת משפיעה עליך בהיכרות התחלתית ושאם יש לו רצון שתמשיכו להכיר (כמובן הדדי גם מכיוונך)- אמירות כאלה רק פוגעות בפוטנציאל של הקשר

עד כמה שאת יכולה, לא להילחץ. יש הרבה בנים שמחליטים ממש מהר וזה בסדר. הוא יודע מה חשוב לו ומה ממש יפריע לו, הווא מצא בך את מה שחשוב לו ולא מצא את מה שמפריע, מכאן ואילך אין לו יותר מה לחשוב על השאלה של הקשר. הוא מבחינתו הולך על זה.

זה ממש לא סותר את זה שהוא יכול לתת לך את מלוא המרחב והזמן הנצרך להחלטה. פשוט הוא מצידו כבר החליט מה הוא רוצה לעשות.

ובנים -  כמובן, הזהרו בדבריכם.

מצד שני כבר שמעתי על סיפור כזה שנגמר בחתונה.
כבר בטלפון הוא אמר לה. (אבל הם באמת זוג הזוי)

מכיר גם מישהו שבא למישהי ואמר לה: "את גרושתי הבאה"

מאז הם יצאו כבר כמה פעמים...

כולל נכונות מצד שני הצדדים להקשיב בכבוד לצד השני ולקבל ממנו. יכול להיות שזה כבר נכלל בתחושת הנוחות והנינוחות.

מעבר לזה לא חושבת שיש עוד משהו מאוד חשוב... אם כל הנ"ל נמצאים אז אפשר להחליט ללכת על זה בלב שלם. בעיניי. 

אילו דברים?

אתה פשוט נפגש עם מישהי, מקשיב לה, מתעניין, מגוון וכו וכו'.

פשוט נפגש וזה קורה במקביל, לפעמים בגלוי ולפעמים צומח בסתר עד שמופיע.

אין נוסחה אמפירית.

ממליץ לך לקרוא (שוב?) את "שכינה ביניהם" של הרב משה בלייכר.

+ תנסי את להפתח אליו. כמים הפנים לפנים.

אבל בקריאה שניה היא כתבה על "משהו" והתכוונה לקשר.

התשובה נשארת אותו דבר. תביאי את עצמך לקשר, תשתפי רגשות, מחשבות,חלומות ובכלל דברים אישיים (במינון).

סדנת שוקולד, סרט, חדר בריכה, סדנת זכוכית, סדנת אפוקסי...

בתור אח קטן קשה לי לענות אבל שמעתי מכמה וכמה שנפגשתי איתן כמה קשה זה שאחות קטנה מתחתנת.

לעניות דעתי אין מה לחכות (אא"כ גם הוא\היא אוטוטו מתארסים). איך עושים זאת? לא יודע.

היה לי קשה כשאח שלי הצמוד אלי מלמעלה, התחתן. 
כי גם אני יצאתי כבר אז, והספקתי לחוות דברים פחות נחמדים.. והיה קשה לראות איך מישהו בא ומגיע לזה בכזאת קלילות.
בהמשך עקפו אותי עוד כמה אחים..
מול כל אחד ואחת היתה חוויה אחרת, וכולם היו מורכבות..

כשדיברנו בנינו על זה, אמרתי להם שזה אפילו לא שאלה.
ואת הקטנים ממני השתדלתי ללוות ולייעץ בדייטים עצמם ולתת את כל מה שיכולתי  לעזור בו אחרי האירוסין..

זה מורכב.
יכול להיות אפילו מאוד.

אבל אנחנו יכולים להיות בטוחים, שזה שהם מתחתנים הם לא לוקחים לנו את שלנו.
ואם אנחנו מאוד רוצים ולא מצליחים, אין שום סיבה שנמנע את הטוב הזה גם מהאחים הקטנים.

זו דעתי האישית כמובן

אותי לימדו שזה מנהג לבן הארמי, לא לתת לבת הצעירה להתחתן לפני הבכירה.

אני חושבת שזו אחלה גישה לחיים, ככלל. הצלחה של אחרים לא אמורה לפגוע בי - בין אם זה בנושא של זוגיות, ובין בנושאים אחרים - פרנסה, לימודים וכו'.

אני עושה את המאמץ וההשתדלות שלי וממש לא הייתי רוצה שאחים שלי יעלו בכלל על דעתם אפשרות של לעכב את ההתקדמות במסלול החיים שלהם בגללי. בואי ניקח את זה רגע לתחום של לימודים: נניח שאני רוצה ללמוד משהו מסוים, אבל אני לא עומדת בתנאי הקבלה, ולכן אני מקדישה זמן להשלים בגרויות\מכינה\פסיכומטרי. ונגיד שיש אחרי אחות צעירה שגם רוצה להתחיל ללמוד, ולה יש את כל הנתונים שצריך - יעלה על הדעת להגיד לה לשבת בבית עד שאני אתקבל?

צריך לקחת בחשבון את הצד ההפוך - נגיד יש מתחתי כמה אחים, ואני ל"ע מתעכבת והם מחכים לי - איפה זה מעמיד אותי? זה הופך אותי למשהו לא טוב, שמוסיף לאחרים צער וקושי. למה שארצה בכלל להיות במקום כזה?!

לדעתי זה מאוד תלוי בסוג הקשר עם האחים - אבל בכל מקרה שיח זה הדרך. בעיני הדרך הנכונה היא לדבר על זה לפני שיוצאים - לא בקטע של לבקש רשות, בקטע של לשתף שהגעתי לשלב הזה בחיי, וכמה שאני דואג ומתפלל גם עליך.

1 אדם רווק שמחפש זוגיות הרבה שנים, לא ירגיש בנוח שעוד מישהו עובר את החוויה רק בגללו

2 אדם שעובר את החוויה של הרווקות רק שנה או שנתיים, בהחלט עלול להעדיף שיחכו לו

זה נכון במיוחד כאשר יש סיכוי ששניכם יושבים על אותו מאגר, ולך תדע אם האח הצעיר לא התחתן עם האהבה הנכזבת של האח המבוגר... או לחלופין, האח המבוגר פוגש מישהי ומגלה שאחיו הנשוי כבר יצא איתה בעבר

3 הדרך שבה עושים את זה נכון:

* הצעיר לא לוקח שום דבר ששיך למבוגר. מצד שני, הוא כן צריך להבין שיש כאן תזכורת למבוגר שהוא מבוגר ורווק עדיין, וזה מצער ומכאיב, ולכן כן יש מקום לבקשת רשות מסוימת

* אנשים חושבים שזה נכון לרגע החתונה אבל ברגע ש"אישרו לי" לעקוף אז אני ממשיך לדהור על הכביש. ממש לא. בהנחה שהמשפחה שומרת על קשר, הזוגיות של הצעיר תזכיר למבוגר בכל הזדמנות שיש משהו שחסר לו. ולכן ההתחשבות והרגישות נצרכים לא רק בזמן ההחלטה להתחתן אלא בכל שלב ושלב. באירועים דרמטיים כמו החופה עצמה או סתם אירועים משמעותיים (ליל הסדר וכו) כדאי: 1 לחשוב מה יעשה טוב ומה יהיה רגיש מספיק לכאב שלו 2 לשאול אותו 3 לשאול אותו באופן כזה שהוא יהיה משוחרר לענות מה הוא מרגיש 4 לחשוב מה הוא מרגיש ולא אמר 5 לחשוב איך לעשות עוד.

4 כדאי לקחת בחשבון שכאשר אח אחד מתחתן בגיל שלדעת אחיו הגדול בכלל לא מתאים לזה (נגיד, מי שמתחתן בגיל 18 ואחיו הגדול עוד לא התחיל לצאת בכלל, או יוצא רק חצי שנה) - אז כמובן ה"עקיפה" הרבה פחות משמעותית

5 מבחינה רגשית מאד יכול להיות שאחות שעוקפת אח או אח שעוקף אחות, זה פחות משמעותי

וגם כאן בתוך סעיף 3.

טוב שאת מדגישה כי זה אכן אחד הדברים המשמעותיים

להשתתף בצער

להתפלל עליה

והכי חשוב - לשאול את ארוסך אם הוא מכיר מישהו מתאים לה...

לכבד. שלא יהיה "ותרא כי הרתה ותקל גבירתה בעיניה"

לעשות מה שאפשר כדי לתת רושם שהתארסת לפניה לא בגלל שאת מוצלחת יותר ממנה

ולהיות מחויבת לזה שהיא תהיה מאושרת ושתהיה לה זוגיות. אבל ממש מחויבת לזה, כמשהו אישי

הקמת משפחה הוא צעד הכרחי, בדיוק כמו מציאת מקור פרנסה. אף אחד לא צריך לחכות לאף אחד.

מסייג שמה שאני כותב הוא מ(כמה) כלים שניים ולא מחוויה שלי.

כל אח שמח בשמחתו של אחיו, בטח ובטח בשמחה גדולה שכזו ובטח ובטח כאשר הגדול כל כך מחפש אחרי אותו הדבר.

המורכבות היא שיחד עם השמחה הגדולה הזו מתעוררת המחשבה של "מה איתי?" והצער הגדול של החסרון בחיי הגדול.

התחושות הנ"ל מעצימות זו את זו. ככל שהגדול שמח בשמחת אחיו כך גם החסרון שלו עצמו מורגש.

בד"כ גם מתווספת תחושת אשמה על כך שהשמחה מעורבת בדבר אחר ואז בכלל מסתבכים...

סוף דבר - אין סיבה לחכות אבל כן להכיר, להשתתף ופשוט להיות שם בשביל הגדול.

בדיוק את שני הצדדים שאני כתבתי אולי לא הייתי מובן מספיק.

אולי להתייעץ עם אמא?

כנ"ל חברים.

שמח באמת על כל אחד ואחד מהם. בעיתו ובזמנו גם אני אתחתן
לשמחתי אני לא במקום הממורמר ומקווה שלעולם לא אהיה.

כיום את (ואני וכולנו כאן בפורום) חיים במציאות של "לבד", לפחות מהבחינה הכי עקרונית.

לאחר החתונה (בעז"ה) זה מתהפך - המציאות היא של "יחד" שבתוכה יהיו גם רגעים של לבד (וזה ממש לא חייב להיות דבר רע).

בהצלחה לכולנו. נמאס. נמאס כבר להיות לבד.

רוב הפעמים נובע באמת מתחושה הידועה שאנשים נשארים ובלי הרבה אנשים בחיים שלהם.

אבל יש פעמים שאנשים מרגישים לבד אפילו שהם במרכז הבמה והם מוקפים בהרבה אנשים אוהבים אותם. ונראלי שזה המצב שלך. זו תחושה שנובעת ממשו הרבה יותר עמוק ולעומת הלבד הראשון.

את התחושה הזאת יותר קשה לתקן. 

ממה שידוע לי אחת הדרכים לתקן את זה, זה להעריך את עצמך. בקטע כזה שפשוט תרגיש שלם לגמרי עם מי שאתה. ותשמח בזה שזה אתה. ז"א למלאות את החסר בעצמך מבלי להצתרך שמישהו אחר ימלא. בגלל זה מרגישים מעין ריקנות כי תכלס אתה מוקף באנשים שאוהבים אותך אבל אתה מרגיש שהם לא ממלאים משו מסוים. אז אני חושב שהדרך למלאות את זה תלוי בקשר לעצמיות. 

עד כאן להיום הפסיכולוגיה בשקל שלי 

המון בהצלחה

נראלי שכדאי לדייק מה זה מבחינתך 'לבד' 
באיזה רובד זה מפריע לך 

למשל 'לבד' פיזית אחרי החתונה ובטח כשמגיעים הילדים לרוב לא יהיה באותה התדירות כמו לפני החתונה. 

אז עוקבת בינתיים

אל תהיי מאלו ששוכחות. תזכרי טוב טוב את התחושה,התקופה ובכלל את המהות הזו.

תזכרי את זה כשאת רואה חברה רווקה, תהפכי עולמות בשבילה. 

תזכרי את זה כשתהיי טרודה בילדים בעז"ה והחברה הרווקה שלך מתקשרת רק לשאול "מה שלומך?".

גם אם לא תהיה לך הצעה בשבילה. תזכרי לתת מילה טובה, עידוד והבנה.

אל תשכחי אותה.

לדעת מה עזר לך לצאת מזה?

ושכחה.

משמח לראות איך אירוסין מחלץ מהכאב של חווית הלבד

אבל חושבת שכדי לרפא את זה באמת 

צריך עבודה פנימית עמוקה

לבד מול המעגל המשפחתי, חברתי וכו' - אכן צריך עבודה וכנ"ל.

לבד מול חוסר בן הזוג - נבראנו בזוג והופרדנו לפני שירדנו לעולם. ככל שהזמן עובר החוסר הזה מורגש ובולט יותר ויותר.

אפשר לעשות הרבה דברים כדי לגדול מזה, להתחזק ולצמוח אבל בסוף הדבר היחיד שממלא את המחנק הזה הוא מציאת הזוג.

זו לא מחלה\חסרון\חולשה, זו מציאות ויסוד הוויתנו.

זאת תחושה שמשקפת מציאות אבל גם דרך מסוימת לחוות את המציאות

אפשר לעבוד על זה ולשנות את המצב,

וכנראה כדאי - זה כנראה ישפר גם את המצב שלך בדייטים, כשאת באה ממקום שאת לא לבד.

בהנחה שלא תעבדי על זה - כן, גם נשואים יכולים להרגיש לבד. מצד שני, תוכלי להשתמש בחתונה כדי להוכיח לעצמך שאת ראויה ויש לך מישהו שלך ואת לא לבד.

אבל כדאי לעבוד על זה כבר עכשיו.

אני אסביר כי זה באמת נשמע קצת מוזר.
מה שתיארת נשמע כמו דיסוציאציה נורמלית (זו מילה אמיתית, אל תבדקי בויקיפדיה מה שכתוב שם לא נכון) , שמתבטאת בחלימה בהקיץ, או בהתרחקות מההקשר החברתי לכמה רגעים, תחושה של בדידות זמנית וחוסר הבנה של המציאות.
לדעתי כל אדם חווה את זה לזמן מסוים בחיים ואני חושב שזה אפילו טוב ואמיתי, כי זה אומר שאכפת לו. זה אומר שהוא מודע לזה שיש חסרונות, שהעולם לא מושלם ואנחנו רחוקים מהאחד והיחיד שיכול להשלים אותנו לגמרי שזה ריבונו של עולם. 
בן/בת זוג בדרך כלל מחלישים את התחושה הזאת אבל גם יחד אתם אנחנו עדיין לא מושלמים, עדיין חסרים וגם הם לא יכולים להגיע עד קצה הנשמה שלנו. בסוף יש לנו חלקים בתוך הנשמה שיהיו בודדים תמיד כי הנשמה היא אינסופית והמציאות סופית.
לכן אני חושב שלחוש את זה מפעם לפעם זה כלל לא רע וזה אפילו טוב כי זה מראה לך שאת מודעת למציאות. צריך לנצל את זה לגדילה, לתקשור עם ריבונו של עולם ולגלות עוד על המקומות הבודדים האלה בנפש שלנו שאנחנו בדרך כלל לא מגיעים אליהם.
הרב קוק באורות הקודש כותב שתחושת הבדידות נוצרת מכך שאדם זוכה להיפגש עם מקומות עמוקים יותר שבתוכו.

לכן צריך לדעת שזה לא טוב ובריא לחוש את תחושת הבדידות והניתוק באופן קבוע אבל מידי פעם זה נורמלי לגמרי, בריא וזה יכול לעזור לנו להגיע למקומות גבוהים.
זה קשה ולא כיף אבל לא הבטיחו לנו חיים קלים.
שבת שלום 

מאפיין מאוד בולט של HSP
אבל לא בהכרח...