פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1525)

היה חוזר אחת לשבועיים..

אתם רצייניים..

שתהיה מסוגלת להיות נשואה לגבר בצבא?

יש בנות שעושות את זה כל החיים ויש כאלה שלא מסוגלות

זה נירא לי תלויי בכם אם אתם חושבים שתהיו מסוגלים או לא?ועד כמה אתם רוצים להיתחתן ?ואם זה קשה לכם להיות במצב העכשוי?

כן, אני חייב לציין שקשה לנו עם המצב הזה אז אני רק חושב איך זה יהיה אחרי שנהיה נשואים...

יצא לנו לדבר על זה לא פעם אחת ואנחנו בהתלבטות גדולה..

תודה. 

אני מבין שמבחינתכם זה מיושב ומוחלט שאתם מעוניינים להתחתן.

"צאו לדרך"...  תתארסו. לוקח עוד קצת זמן עד שמכינים חתונה..

זה כבר לא בדיוק שנה..

אתה תבקש מהצבא ללכת לקראתך כמה שאפשר,

ובתור נשוי בעז"ה - תתייחס לעובדה הזו בכל הרצינות (לא כאילו זה כמו עכשיו+), גם דרך הטלפון; ולאשתך בעז"ה

בתור אשתך. וגם היא תרגיש את האחריות הזו שלך. 

ויהיה לכם גם את ה"ביחד" וגם מה לצפות ביחד.

וזכות המצוה של "מלחמת מצוה" תגן עליכם. תראו את זה בינתיים כתרומה של שניכם לעם ישראל בראשית בנין

ביתכם: עם הפנים פנימה ועם הפנים לעם ישראל. ותזכו לבנות בית נאמן בישראל. בעז"ה.

כך נראה לעניות דעתי.

הרצון והכיוון שלך ברורים ... וגם החששות ...

לפי מה שהבנתי אתם(גם היא) רוצים להתחתן אבל מבינים את מגבלות התפקיד שלך וגם את ההשלכות.

ראשית אחי היקר "נשאל את פי הנערה" מה היא חושבת מה דעתה כוחות רצונות וכו.. (קרדיט לרעות4)

דבר שני לך לרב תלמיד חכם שמכיר אותך. (וגם אם אין אז) תדאג שיכיר אתכם וילווה את הקשר שלכם . קשר כזה בין אם זו רק חבירות ובין אם מוביל לנישואין זוקק דמות מובילה שמוסכמת ואהודה על שניכם.

הכיוון הוא לפי הנתונים שפרסת - אירוסין - חתונה משפחה שחרור (אתה חושב להמשיך?)

שיהיה בהצלחה בכל

ותודה לך על מסירות הנפש עבורינו.

כשמושכים קשר יותר מדי סופו... מנסיון!  ואת הקשיים שלא יהיו.. כבר תתגברו עליהם! כמו כל החיילים שמתחתנים בצבא.. זה עובר מהר..

אני חייב לציין שאתם פורום מאד עדכני ומאד מאד מהיר!

לא ציפיתי לתגובות כה מהר! שימחתם!

זהו שאנחנו לא ממש יודעים מה אנחנו רוצים..

אבל באמת שעזרתם!

תודה תודה תודה!

חיזקתם

חבל לפספס...

אני חושב שכדאי לכם להתחתן,אם יש ספק שתפרדו,ואתם יודעים שאתם רוצים להיות ביחד..

אבל אם אין חשש כזה,אולי כדאי לחכות.

בכ"א שיהיה בהצלחה,בשניהם.

"מי שחלם-גבעתי"!!

שבזמנו אמרה שהיא בחיים לא תתחתן עם איש קבע או מישהו שעדיין בצבא..

והיום היא נשואה באושר לקצין בקבע..

אם זה עדיין רלוונטי אשמח להרחיב לך באישי מה היו הסיבות שלה וכו'..

אחלק את התשובה שלי ל2 חלקים..

החלק הראשון השאלות שאתה צריך לשאול את עצמך..

כמה אתה מורעל וכמה אתה רבקיסט... (זה משהו שאין ספק יכול מאוד להשפיע על המשך השירות שלך)

כמה התפקיד הבא שיציעו לך ישפיע על חתימה של קבע נוסף..

(במאמר מוסגר אני חושבת שאם החלטת לצאת לקורס קצינים זה היה מבחירה וזה בטוח בא מאהבה למסגרת הצבאית, הסגנון הצבאי וכו' וכו' )

החלק השני זה השאלות שהחברה שלך צריכה לשאול את עצמה ולשתף אותך במה שהיא חושבת

כי זה הרבה תלוי בה..

ז"א שאם אתה בצבא ואתם מתחתנים היא מתחתנת עם הצבא..

העניין הוא אם היא מוכנה "לישון באלכסון"..

או במילים אחרות להתמודד עם כל מה שמשתמע מכך..

בלי בעל בבית כל יום, עושה שבתות לבד ודואגת בלי סוף... קרבי או לו?! עוד שבת של קצין תורן..

ללכת לטבול לבד לבכות למה הוא לא יכול למה אי אשר אפילו לדבר בטלפון..

לספור ימים עד לאפטר המיוחל..

וכו' וכו' וכו'....

אבל אני חושבת שזה לא משנה אם תתחתנו עכשיו או בעוד כמה שנים..

מי שבנויה לזה בנויה לזה!

מזה מתחיל עוד מהקשר של החברות כי גם עכשיו היא מתמודדת.

אולי לא באותה הצורה אבל גם עכשיו זה לא פשוט..

אבל אם אתה רואה שזה היעוד שלך וזו הדרך שלך לתרום הכי טוב לעמ"י אני לא הייתי מוותרת על זה..

וכבחורה לא הייתי מוותרת על הקשר..

אני חושבת שניתן להתחתן אם יודעים (הכל יחסית כן..) לאן נכנסים..

זה לא פשוט..  אבל אנשים חיים ככה מתוך אמונה גדולה שזה הדבר הנכון..

ובעיקר אם מתחתנים לעשות הכל שזה לא יפגע בזוגיות.. להשקיע בבית שלכם וכמעט שלא לנוסע אפילו שזה יכול לעצבן את המשפחה.. להקדיש אחד לשני כל יום מס' דקות לדבר ובעיקר להעריך אחד את השני בלי סוף על ההקרבה..

שבע"ה יהיו לכם החלטות נכונות!!

ומה שלי נשאר לאחל זה רק מזל טוב (:

סורי. הייתי חייבת.

ואני באמת חושבת שזה בזבוז כסף.

מי שומר את זה אח"כ ?

וכל התמונות ממילא יוצאות כמו איזה "פוטו- רצח"

במחיר שזה עולה אפשר לקנות עוד ארון.

ואומנותי לא מתקרב בכלל ל"פוטו רצח"

מגנטים זו המילה האחרונה האטרקציה החדשה שתשדרג את האירוע.בשנים האחרונות תחום המגנטים תפס תאוצה מגנט זוהי מתנה יפה לאורחים באירועים

לפחות פסיקים במקומות המתאימים..

גם דוברות אל תנסה..

כדאי ללכת ללמוד שיווק..

בהצלחה גבר!

קשה לדבר יפה אה?

יכול להיות שזה באמת נחמד והתמונות יוצאות יפות,אבל זה לא סותר את זה שזה בזבוז כסף..עדיף לשמור את הכסף הזה לאחרי החתונה לדעתי

הכוונה לאלירז

בצורה מגעילה. בואי ננעלה את רמת הדיון

ולעניננו לא כל אחד באמת יודע לצלם

ובאמת אני מסכים שנכנסו לעסק הזה כמה ילדים שקנו מצלמה

וחושבים שהם צלמים והם מצליחים להוציא שם רע לבעלי העבודה

המקצועים.

אני עוסק בתחום האירועים כבר יותר מ-5 שנים ומצלם גם אירועים.

כך שמי שלוקח את שירותי זוכה בצלם מקצועיי

אני מציע ללכת לראות עבודות של צלם לפני שסוגרים ככה אפשר

לחסוך אי -נעימות.

מטרת המגנט ואני מדגיש היא מתנה לאורחים שמונצחת על גבי מגנט.

מסכים איתך ומקבל שזה לא מתאים לכל אחד.

חחחחחחחחח

זה לא משנה מה היכולות המקצועיות של צלם- לדעתי ולניסיוני כעקרת בית ב"ה- זה דבר מיותר שסתם מתברבש על המקרר. אני זוכרת את האירועים של חברים שלי- אחרת- בלי ויזואליזציה אלא בלב ובראש. פרימיטיבי? אולי. אבל זה עובד. וזה משמעותי. (מה גם שאני שמחה!! שהם חסכו את הכסף לקנות להם משו משועותי לבית במקום מגנט בשבילי)

פרמיטיבים כמוך,תתפלאי אבל  שוק המגנטים תופס תאוצה.

אנשים אוהבים שמשקיעים ומפנקים אותם  כאות תודה לאורחים

שעמלו והגיעו  לאירוע.

לא חושב שאחרי שנה /שנתיים אנשים זוכרים איך היה האירוע.

ולכן מזכרת קטנה עושה לדעתי את ההבדל.

כמו כן לא לכולם יוצא להצטלם בכל יום יחד

כך שזה הזדמנות די טובה .

כמובן שמי שאין לו תקציב לא הולך על זה.

וכך אני ממליץ לקהל לקוחותי.

לא מעניין אותי מי זכר את הארוע "הבלתי נשכח" שבו נתתי את הטבעת לצדיקה. היה, נגמר, וזהו. מי שזה מתאים לו שיזכור. מי שלא - עבר עוד 100,000 חתונות...

שהוא בוודאי אירוע בלתי נשכח. שלא נגמר....

היה ברור לי שזו הכוונה...

וכן - הבדל קלאסי בין גברים לנשים (מה זוכרים ממה).

ותמיד טוב להפעיל את הראש [כמה זה שתיים ועוד שתיים. רגע - אני אביא את המחשבון מהילקוט.. לא אצלנו - "ח"ו..]

וזו אחת הסיבות שאני מעדיף תמונות על וידאו: תמונה מזכירה מה שיש בתוך הראש והלב. וידאו זה לפעמים כאילו "במקום"...

שאת הזיכרונות אי אפשר להראות לדורות הבאים.

ומגנטים ותמונות כן מאחר וזה נשמר למשך שנים ארוכות..

יש להם על המקרר- תמונה מחתונה של פלונים. שאלתי את בעלי הבית- באמת זה עוזר לכם לזכור? ענו לי- לזכור את החתונה- לא, לזכור את החברים האלו -כן- כל פעם שאני רואה את המקרר אני נזכר בהם.

אולי זה קצת תשובה.....

(לגבי תמונות לנכדים- בשביל זה יש אלבום. ואם לא יראו תמונות? ילמדו מהסיפורים על "כשהיינו זוג צעיר ולא בזבזנו כסף ב"ה" )

רפואה שלמה תהי בריאה

לב שבחרתי כבר מקצוע..

מצטער שזה גם לא מנוקד מר אבשלום קור.

צלם בחתונה זה משהו שאני באמת מבינה, כי כל אחד רוצה מזכרות,

אבל מה הנקודה הזו של המגנטים?? ממילא זה הרבה פעמים סתם תמונה של החברות אפילו בלי הכלה...

אני מאוד אשמח שהחתן והכלה יחסכו עוד קצת כסף לקניית סט סירים/תבניוות או סתם תמונה לבית...

אם זה היה תלוי בי אז הייתי עושה חתונה חמודה על הדשא עם פלאפלים (טוב, בסדר, אפשר גם מנות קצת יותר מושקעות)- טוב, אני לא באמת יודעת איך זה יהיה, אבל באמת שאני לא מבינה את העסק הזה, להוציא כל כך הרבה כסף על דברים שהם באמת באמת מיותרים.

(אלא אם כן אתה מיליונר מצהלה, בכבוד תהנה...)

והנה זוג שלקחו את רעיון החתונה הלא בומבסטית צעד אחד קדימה..

"לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, סלים מוציא אקדח, יורה לה בפנים!"

מסקנה: אל תכניסו את סלים לרשימת מכולת שלכם..

דבר ראשון אני בייניש תפרן... מודה ומתוודה. וזה עסק יקר הנסיעות... גם בשביל הצד השני(הפגושה)... אז מי צריך לנסוע למי? פעמיים בשבוע זה לא צחוק... ועוד 3.... בהתחלה?? או שמה שאמרת זה בקשר מתקדם?

גם מי ששלא משלם על הנסיעות בכלל,

לא אמור להיות כל הזמן זה שנוסע.

צריך להגיע לאיזו מערכת של איזון,

או להיפגש באמצע...

אבל זה לא קל.

בהצלחה!

פעמיים בשבוע זה מספיק מאד.

ושלוש- זה חופר! אז אל תחפרו לחצי השני...

לא חייבים לדבר כל יום בטל'... אבל תשאל אותה..

אני שונאת שמדברים כל יום... אין מה לחדש מרגע לרגע.. ואפשר להשאיר דברים לפגישות ולא לטל'.

אולי תפגשו באמצע?

או פעם אחת אתה ופעם היא? או פעמיים אתה ופעם היא? (בכל זאת אתה הוא זה שצריך  למצוא אותה... לא.=))

אפשר למצוא התפשרויות.

וחוץ מזה- זה השקעה לטווח  הארוך.. אז זה נראה לי שווה כל פרוטה.

בהצלחה!

בינתיים אני עשיתי דרך ארוכה כל פעם... אין מה לעשות(הסרטים של פעם השאירו צלקות של "ג'נטלמניות" בשקל...

אבל בתכלס גם הצד השני צריך להתחשב... זה לא פשוט לצאת מהסדר היומי כל פעם... זה קורע...

אבל בסופו של דבר זה ממש אינדיווידואלי... בהתחשב במצבים....

וד"א... השקעה לטווח ארוך צריכה סיכון מחושב.. ופה אין סיבה להשקיע אם זה לא עובר את גבול ה 7-8 מפגשים... לדעתי...

בשקל"?

בדיוק להפך.

זה בא להגדיר כל מיני מוסכמות שצריך לשבור. כגון: זה שהגבר צריך להגיע תמיד לאסוף אותה, או להחזיר(למרות שזה לגיטימי לגמרי!!)

השקעה וחיזור זה חובה...

אישה צריכה להרגיש נחשקת... ואל אישך תשוקתך....

לגיטימי לעללה שלפחות בהתחלה הוא יגיע לאזור שלה, ואם יש לו רכב אז בכלל.. (אבל בחשיבה רציונאלית, ביינישים תפרנים לרוב חד אופן אין להם..)

וכפרה עליכם, תציעו אתם להגיע אליה, לא נעים לבקש..

כחלק מהעניין שגבר צריך לחזר אחרי האישה ולא הפוך.

ובכלל,זה מראה על רצינות.סוג של הצהרת כוונות...

מחד,אתה רוצה לשבור מוסכמות מסוימות,מאידך הן נראות לך לגיטימיות לגמרי.

אז מה הדיעה שלך בנידון??

(גם להגיד "אני חושב שזה נכון אבל אין לי כח לזה..." זה לגיטימי)

לא הייתי מעלה את זה כשאלה...

אני חושב שזאת המטרה של השיתוף פה לא??

אני חושב שצריך לחזר, להיות רגישים וכו'... אבל בקטע של הנסיעות זה מה שמפריע בעיקר...

זה מפריע לך כי לדעתך זה לא נכון להתנהל ככה,או כי למרות שאתה מסכים עם הרעיון,אין לך כח?

א. כי לא מדברים הרבה. מקס' של המקס' חצי שעה.

ב. זה לא מומלץ לדבר יותר מדי בכלל, זה לא טוב לקשר... לפעמים בגלל שלא רואיםאת השני אי אפשר לדעת מה המצב שלו, אם הוא נפגע או נעלב וכו'... וככה אפשר להמשיך שיחה מלא זמן והשני רק מתעצבן יותר, אבל בגלל שזה טלפון וזה הפגוש\ה אז לא נעים.... סתם טיפ כללי...

ככה גם אתה נוסע וגם היא וזהו!!

ככה זה צריך להיות לפחות...

נגיד פגישה ראשונה התאמצה.. ראיתה שזה נחמד זהו יאללה תפגשו באמצע...

נגיד היא גרה בי-ם ואתה בחיפה (דומא) תפגשו בתל אביב...

וככה זה לא יהיה שעתיים זה שעה וגם חצי מחיר...

אבל אני מקווה שכשאתה מציע לה לשתות אתה יודע שאתה משלם...

אליה..

ואם הבחורה גרה בחור!?

ואם היא גרה מרחק ארבע שעות?!

אז שניהם יסעו שעתיים

ושהבחורה תירגע עם הפרינססיזם המוגזם הזה

הוא יהיה מספיק אביר, לקנות לה שתיה חמה או קרה בדייט.

כדאי שהיא תציע מעצמה לבוא לקראתו ולנסוע או בתורנות כלשהי או חצי מהדרך.

זה מעיד  משהו על בחורה שחושבת שכל הפעמים הוא צריך לטרוח בשבילה.

ככה נראה לי.

או לפחות תדברו על זה בעדינות ותגיעו להבנה בעניין.

ואם אתה לומד תורה וזה חשוב לה, אז...

(ואני מדברת מצד הבנות ולא לצעוק עלי. אני באמת חושבת ככה! וככה אנחנו התנהלנו כשנפגשנו)

מסכימה בהחלט!! גם בפגישה ראשונה אפשר להתחשב ביחוד אם מגיע מהישיבה וחשוב שילמד.....

אני תמיד בפגישות שהיו הגענו לעמק השווה ונפגשנו באמצע או לפחות במקום שיש אוטובוס ישיר נגיד ירושליים או פ"ת שאלו מקומות נחמדים (אף פעם לא בתל אביב...) יאללה בקלילות לא הכל צריך להיות מחושב כלכך!!!

בעלי בזמנו היה בצבא וגם רחוק אז דיברנו הרבה בטלפון,פעם ביום יומיים,תלוי איך הענינים מתקדמים לא?(בהתחלה אפשר פעם בכמה ימים כי אתם עדיין זרים ואח"כ לפי איך שזורם,ואם לא זורם...לא זורם...)

וכשנפגשים כדאי לא לבזבז זמן במקומות כמו מסעדות שלא נעים לדבר גם ככה..לנצל תזמן,ללכת לטייל לדבר ולברר דברים שחשוב לברר .

ואם תרגיש שזאת האחת..זה כבר לא יהיה אכפת לך ליסוע אחריה,אפילו להונולולו.

תודה רבה!!

ואני הייתי משנה את התשובה שלה ל "אתה רואה? עד חרן הלכו בשבילה..הם לא נפגשו באמצע"

וצחינא צריך לערוך כשהוא פתוח בתגובה שלי..

שאני יודע מי כתב את הבדיחה על סדר ניקיון במחנה

אגב זו אחת הסיבות שאני לא קורא עלוני שבת

(זה נותן לי טעם של גטו)

זה לא אומר כלום

בתנאי שזה לא יעלה לך מחשבות על סיבת הפסילה שלו אותך, אלא תמשיכי הלאה בחיוך.

הולך?

מציאת חן,

מראה חיצוני,

רמה תורנית..

בהצלחה!!

אגב - הוא בן 26 (עוד מעט 27).

זה הזמן לפסול אחרי דייט אחד בגלל מציאת חן?

את באמת פוסלת אחרי דייט אחד בגלל מראה חיצוני?

כך זה היה אצלי לפחות.

בהתחלה לא הייתי פוסלת בכלל, לא משנה על מה, בפגישה הראשונה-כעקרון..

ובהמשך שמתי לב שכן אפשר להחליט בדברים שמרגישים בהם חזק..

וכן, מציאת חן זה מושג רחב שאו שיש או שאין אותו..

פסלתי רק פעם אחת על מראה חיצוני כי שוב- זה היה מידי קשה לי..

אני פסלתי איזה פעמיים...

כנראה שזה באמת היה חוסר מציאת חן (כי אז היה לי מאוד קשה להגדיר... התפדחתי מהשדכנית ומההורים שלי, אבל לא רציתי לסחוב אותם לעוד דייט כשאני בטוחה במיליון אחוז שלא אתחתן איתם).

שמחה לשמוע שאני לא בררנית ושהסיבה שלי לגיטימית 

לא היית בדיוק כמו אמא שלו....

שכשהמראה של הבחור מרתיע אותי מאוד מאוד... עד כדי מפחיד אותי...

וכן, יש כאלה!

כבר את יכולה לראות שמידות טובות זה לא...

ולא נראים כמו האדם שאתו רוצים לחיות כל החיים, אז מנתקים מגע וזהו.

צריך סיבות בכדי להמשיך, לא צריך לחפש סיבות כדי להפסיק.

הגישה הרווחת אומרת שכל עוד זה לא "לא",זה "כן".

לפי דעתי, צריך לחפש סיבות למה להמשיך,

ממה מתלהבים, מה נראה שייך ומתאים.

בגלל שלא מוצאים סיבה לחתוך צריך להמשיך?

נראה לי כ"כ אפור...

נו, באמת...

מי מכיר משהו מהבן-אדם אחרי איזו פגישה אחת של שעה (אפילו שעתיים)???

אני מסכימה עם "קחו עמכם דברים" שצריכה להיות סיבה מספיק טובה כדי להגיד לא אחרי דייט ראשון

באיזשהוא שלב, אחרי מס' פגישות וקשרים-

מתחילים לפתח רגישות כזאת שדיי מצליחה לקלוט אנשים כבר בדייט הראשון. (בעיקר את היותר מוחצנים).

קצת מסובך לי להסביר את זה- אבל העיניים יודעות לראות דברים מעבר למה שבאמת קורה בדייט הראשון:

להבין דבר מתוך דבר, לחבר מס' עניינים יחד ולהסיק מסקנות, לקלוט שפיות נפשית, רגישות, הקשבה,

וכן- גם להקשיב ללב לגבי נשיאת חן ומראה חיצוני.

אם בעבר הייתי צריכה מס' פגישות כדי לקלוט דברים- היום יספיקו פחות פגישות.

(כמובן שכל הניתוחים האלה צריכים לנבוע מהתבוננות וזהירות יתרה ובטח ולא מהשלכות של קשר א' על קשר ב')

זה רק אני שמרגישה פסיכולוגית בעקבות כל הדייטים וניתוחי אופי של הבחורים או שמא גם אתם?....

חשבתי לעשות הסבה לפסיכולוגיה

הרבה יותר קל להחליט,

מאשר אחרי כמה דייטים,

גם אחרי דייט ראשון אפשר לדעת הרבה,

והכי חשוב, לדעת, האם ככה אני רואה את אשתי\בעלי לעתיד?

חושבת שצריכה להיות סיבה מאוד מאוד רצינית בשביל לא לתת את הסיכוי לקיום פגישה שנייה. כל כך פחות לחץ, מבוכה, דופק טכיקרדי..

נכון, כשזה לא- זה לא, גם בשנייה ראשונה. אבל לרוב- זה לא כזהה ודאי.

גם אני מאלו שחושבים שצריך סיבה מ-מ-ש טובה שלא לצאת לפגישה שניה...

סתם....

לפעמים אין סיבה שיודעים להגדיר, אבל זה פשוט לא הסיגנון,זה לא זה, 

לפעמים הוא יכול להזכיר לך מישהו שאת ממש לא סובלת וזה גורם לדחייה

אם לא הולך בפעם הראשונה אין שום סיבה למשוך  "סתם".

נכון שצריך לבחון מה לא הלך. אם לא נפתחת והתביישת והרגשת שגם הוא התנהג כך (קורה ולגיטימי..) אז אפשר לחשוב בהחלט על פעם נוספת, אם את מרגישה שיש משהו שלא התפתח וזרם אבל יכול לקרות גם להמשיך,

אבל אם אין שום סיבה מבחינתך להמשיך, קירטע, לא היה זה, לא המראה, לא סגנון הדיבור, לא ברמת השיח הבסיסית, אני באמת לא מסכימה עם גישת ה"להמשיך 90% מהפעמים לדייט שני.. ונראה.."

זה כל כך נכון!!

ועוד אח"כ יש נקיפות מצפון..

נתחיל בזה שאמרת שהבחור לא רוצה שיבררו עליו.  יכול להיות שיש לו את הסיבות שלו,אבל אני לא חושב שזה טבעי/מוסרי לסרב כשהבחורה שאתה רוצה לפגוש למטרת נישואין- רוצה בסה"כ לבדוק עם מי היא הולכת להפגש באיזה לילה קר... 

זה שהוא גם לא רצה לברר עלייך- כנראה שהוא רוצה לזרום, לראות איך הדברים "נראים" לו, ככה במבט ראשון, בלי ייפויים חיצוניים,שככה זה הכי אמיתי- אולי כבר נשבר לו משדכנים שמייפים או מתעלמים מכל מיני פרטים שבעיניהם לא רלוונטים,בעוד של"פגושים/ות" (מילה מגניבה שפגשתי פה) זה מאוד רלוונטי...

לפי מה שתיארת,הייתי אומר שזה יותר מצדו- ולא בגלל דברים שהוא ראה בך,חלילה, אולי הוא באיזה תקופה שהוא פשוט לא סגור על עצמו,בדיוק סיים קשר רציני,משבר כלשהוא,לימודים,עבודה או שהוא פשוט סתם יצור...(קורה שיש כאלה)

ותמיד אנחנו צריכים לזכור שבאמת, "כל דעביד רחמנא- לטב עביד", לפעמים בגמרא כדי להגיע למסקנה האמיתית צריך לעבור כמה וכמה "הוא אמינא"... שיהיה המון בהצלחה!

ב 20% מהמקרים אני מבין במי מדובר ואיך זה ילך מתוך הפרטים שהשדכן נותן

ב 95% מהמקרים אני מבין במי מדובר ואיך זה ילך תוך 10 דקות ראשונות של השיחה 

במקרים שבהם לא נראה לי לחלוטין - לא תהיה פגישה (מאוד נדיר, אבל קרה לי כבר כמה פעמים - טעות של מי שניסה לשדך. מצב לא נעים בעליל)

בשאר המקרים אני מציע להפגש (גם אם יש לי ספקות קשים אחרי השיחה).

במקרים של ספקות - אם הממצאים של שיחת טלפון מתאמתים - זה יגמר אחרי פגישה ראשונה.

כלומר - לעניות דעתי - הבחור המדובר בא לפגישה עם ספקות מאוד כבדים שאישרת לו אותם.

הוא לא רצה להמשיך.

מסכימה לחלוטין. בד"כ אחרי שניים שלושה משפטים אני יכולה בוודאות לדעת אם יש עניין.

אני טוענת שצריך להמשיך לפחות לפגישה שנייה אם לא אירע משהו בשני משפטים הללו^ שישנו את דעתי..

לא פעם קרה לי שבשיחת טלפון ראיתי שוני גדול מאוד בשאיפות והרצונות שלנו

אם בפגישה ראשונה זה ממשיך באותו קו - חבל"ז על הזמן

בתור אברך נשוי פלוס, אני רואה שיש כאן הרבה בלבולים ועצות "בטן" של הגולשים

ולמנה ראשונה- נתחיל בסיפור על ר' אברום שפירא זצ"ל (כידוע הוא היה ראש ישיבת מרכז הרב)

-פעם ניגש אל ר' אברום בחור מהישיבה ושאלו מה לעשות שהוא נפגש תקופה די ארוכה עם הבחורה ו"אפעס" הוא לא מרגיש "משיכה", ענה ר' אברום לבחור "וכי אשה היא בהמה שנקנית במשיכה (בהמה גסה נקנית במשיכה-משנה בקידושין)

ההדרכה ב"עולם הישיבות" היא להתקדם בקשר כולל החלטה כל עוד שאין דחיה ויש איזה רצון בין הצדדים לעוד שיחת טלפון וכו'

-מנה שניה:לבחירת בן/בת זוג צריכים להתייחס באותה רצינות לפחות כמו בבחירה וקנית רכב (הרי לא אולכים לצומת לראות מכונית שנראית לי "אהבה ממבט ראשון" אלא מבררים איזה רכב "שותה" פחות דלק פחות רואה מוסך, בטיחותי וכו וכו' ובסוף המראה החיצוני גם נכנס לתמונה אבל בוודאי שזה לא מתחיל במראה החיצוני מפני שאנו בני אדם יכולים להסתנוור וליפול בסוף בפח וכמו כן הבחורה/בחור שאולכים להתחתן איתו לא ישאר יפה ומבושם לעד(הריונות זקנה וכו') ובסוף אנו חיים במאלך הנישואין עם "מידות רוחניות ואופי" של הבן אדם ולכן כדאי לברר עליהם  כבר בהתחלה לפני שנפגשים מסתנוורים  

מנה שלישית:גם אותי "זרקו" בנות (אחת אחרי השניה) על הפגישה הראשונה גם לי היתה את התחושה שהצד השני לא נותן לי צ'אנס, עד ש"היא" הגיעה והיא הייתה שווה מכולם ובמבט לאחור זה היה שווה לא בזבזתי זמן על דייטים וכך יכולתי למשיך בקביעות בסדרי הלימוד בישיבהכמו כן זה גם קצת הועיל למידת הענווה (אחרי הכל שאומרים לך "לא נראה לי זה קצת פוגע ב"אגו")

תצליחו

רק שצריך לדעת ולחשוב,

מה אתה מצפה ומה אתה רוצה,

וזה יכול לחסוך הרבה כאב ראש.

דמיינו לעצמכם סיטואציה שבה בחור לא ממש רואה טעם להמשיך לפגישה שנייה,

קובע בכל זאת פגישה נוספת,

ובפגישה הבאה אומר "וואלה, זו אשתי!"

נשמע הזוי?

גם אני חשבתי ככה כשזה קרה לי...

שומדבר לא יקרה אם ניתן צ'אנס לדברים שונים. (בכלל גם אני רציתי לפסול אותו כשהוא התחיל איתי, ואחרי הפגישה הראשונה? פשוט זרמתי איתו, ו....)

מהצד השני אני גם מכירה מישהו שאף אחת אצלו לא המשיכה לפגישה שנייה חוץ מאשתו, אבל הם באמת זוג מיוחד,

ואני אישית מעדיפה להמשיך עוד קצת מאשר לפספס ח"ו.

סדר עדיפויות, וקצת פתיחות, ואמונה, הרבה אמונה...

הערה: לא באתי כמטיפה. כל אדם יעשה מה שנכון לו (ולכן גם הבאתי את הצד השני), רק רציתי להראות מציאות שמתאפשרת כשנפתחים באמת מצד עצמנו, מצד המחשבה הפנימית.

שבת שלום!

מציע את האפשרויות הבאות :

מי שהוא הלביש על הבחור את הדייט כאשר  לא תיאמו איתו..

הוא עוד לא חשב על חתונה

יש לו מי שהיא במחסנית והוא בהמתנה.

התרשם שאין לו סיכוי ללכוד אותך

חשב שלא התנהג בצורה נאותה בפגישה איתך והתביש להתנצל.

אותי זרקו כמה וכמה בחורות אחרי דייט ראשון אחרי שנים נודעו לי סיבות שלי נראו לא רציניות אל תקחי ללב. למשל:

לבושי לא היה מספיק אלגנטי עבורה,

ההורים שלה חשבו שאני צעיר מדי עבורה,

היה לה מי שהוא וכעבור זמן קצר שלחה לי הזמנה לחתונה .

היא דברה על אומנות ואני לא התלהבתי מדבריה ולמדה מזה שאיני תרבותי מספיק בשבילה.

היא התלהבה מאיזה מורה שלה ואני לא כל כך.

היא דברה על איזה ספר  והפיקה מוסר השכל מסוים ואני סברתי אחרת והפיקה מזה שלי סולם ערכים אחר משלה.

היא אחרה חצי שעה , הסתלקתי ואז פסלה אותי.

אגב כל נימוק היה של בחורה אחרת.

בקיצור אם הייתי מנתח את ההרפתקאות השונות לא היה נשאר לי זמן לנהל את עניני וא הייתי מצליח לגלות את הסיבות בזמנן..

מאחל לך הצלחה בכל אשר תעשי  ומציע לך לאתר בחור בעל לב טוב ולא אנוכי כי זה הפתח לזוגיות טובה. לפרגן אחד לשניה ולשני.

בהצלחה.

אבל לא התכוונתי להתמקד בי...

רציתי לשמוע מכם על מה "מותר" לפסול אחרי דייט ראשון (מבחינתכם).

אבל בהחלט הבאת פה מלא אפשרויות של למה לא נותנים צ'אנס ללפחות לעוד דייט... שכוייח!

עכשיו נותר לשאול אם אלו סיבות מספיק טובות

ממש טוב בחיים האמיתיים.

אבל מעבר לכל מה שאמרו כאן (כימיה,רמה דתית,חיצוניות וכו') אצלי זו פשוט האינטואיציה.

אני מסוגלת להסתכל על מישהו,ולדעת אם יש מצב או לא.עדיין לא קרה שפיספסתי.

הסבר והבהרה:

קרה כבר מצב שחשבתי שיש מצב ובסוף לא (עובדה שאני לא נשואה...).

אני פשוט יודעת מה אני מחפשת.וזה לא משהו שאפשר להגדיר במילים או להסביר אותו למישהו חיצוני.

ברור שאני לא מחליטה ר=ק על פי התחושה,ומשתדלת לתת צ'אנס גם למי שלא כ"כ מרגיש לי,אבל בשורה התחתונה אני מאוד הולכת עם הקול הפנימי שלי,שעדיין לא אכזב אותי.

האינטואיציה זה הדבר הכי רוחני שיש בכוחות הגשמיים,והדבר הכי גשמי שיש בכוחות הרוחנים. (רבי נתן אמר את זה על כח המדמה,אבל לדעתי זה נכון גם לכאן.)

אני הלכתי בפגישות אחרי אינטואציה ולא טעיתי היום אני נשואה ב"ה ויודעת שבחרתי נכון גם אם לפעמים עולות ספקות ויש קשיים (ויש) אז אני בטוחה בבחירה שלי כי ככה ה"לב" אמר לי בוודאות!!!  וני לא טובה בהחלטות ודווקא על ההחלטה הכי גורלית בחיים לא התלבטתי בכלל!!!!! בגלל האינטואיציה קיבלת מרבש"ע שהכל ממנו!!

קדימה.. דברעים טובים שרו לכולנו השבוע

1. נפגשתי עם שדכניות, מקווה שיהיה טוב

2. החורף  הגיע בעוצמתו, ובעיזי"ה הכנרת תתמלא

וזהו..

שבוע טובבבבבבבב!!!!!!!!!!!

השבוע היה שבוע טוב ובעז''ה שבוע הבא יהיה שבוע יותר טוב...

איחוליי לכווולם

היה שבוע פשוט מושלם....

1. כל רווקי עם ישראל קיבלו השבת ברכה מיוחדת מהבבא ברוך נחשון שליט"א למצוא את זיווגם בקרוב.

2. הצלחתי בזכות אורחיי להגיע לכל תפילות השבת במניין.

א. ספר תורני שזכיתי לעבוד עליו - נדפס בשעה טובה! ממש בשעות אלה הוא

מתחיל להימכר... איזה כיף!

ב. חברים צדיקים שלי כבר מרגישים יותר טוב בישיבה ועם הרבנים, הם סיפרו

לי וממש שמחתי... אין דבר מרגיע יותר מלשמוע שחבר מהישיבה כבר מרגיש

בבית, ושמח ושליו בחלקו.

ג. חברי היקר וידיד נפשי, שהתארס! קולולולולו...

ד. עיצבנו לו מודעה, פשקויל מצחיק שמבכה מרה את עזיבתו את הפנימיה, והוא

ממש השתעשע!

ה. עוד חבר טוב מאוד, אם לא ה-, שהתחתן בשנה שעברה, וכיום לאחר נדודים

מספר והחלפת מקומות לימוד, הוא מצא עבודה דווקא אצלנו בעיר! עכשיו נוכל

ללמוד בחברותא...

שיהיה שבוע תותח!!!  א-מן!!!

הואיל ונתקלתי השבת בזה, וזה מעניין ונפלא ומתוק, אני מזמין את כולם לעיין

באוצרות ראי"ה א' (הרב צוריאל שליט"א) בעמ' 54-55,

שנזכה להיות מתלמידיו של ר' מאיר, ומבני היכלו של משיח...

הלוויה אחת,אחרי שהייתה קודמת בשבוע שעבר.אחרי שהייתה אחת בשבוע שלפניו.

2 ניחומי אבלים.

מזל שהיה אירוסין,אחרת היה נורא ואיום.

יהיה טוב!!!

אז היה לי זמן היום לעצמי..

ואני מתחילה שבוע חדש..

איזה כיף

א. לא מסלקים אותנו מדירת הסטודנטיות. ב"ה.

ב. בע"ה בשבוע הבא אוכל לספר בשורה משמחת.

ג. הצלחתי לפתור תרגיל קשה בקומבינטוריקה. ב"ה!!

ד. אני כבר לא שונאת את החורף כמו בשנה שעברה.

ה. למדתי עוד משהו על עצמי ועל יכולותיי.

ו. דיברתי עם חברה טובה ששבועיים לא יצא לנו להתראות.

ז. בע"ה אתחיל מחר פר"ח. רק שיסתדר עם הלימודים..אמן.

ואני חושבת שאני מנחשת מה הבשורה......

היה טוב ויהיה טוב...

א] יורד גשם וירד מלא מלא גשם וזה ממש ממש ממש טוב גם היה עלי שבר ענן שהייתי בטרמפים וזה היה עוד יותר טוב הייתי עם חולצה קצרה בגלל שיש לי תאוריה מוזרה על גשם ורטיבות, ב]הייתי באזכרה של סבתא ג]הייתי באיזה בית כנסת שראיתי שיש שם נזילה עצבנית מהגג אז מישהו הוציא טיפה כסף כדי לתרום לתיקון התיקון ממש יקר אבל לפחות הוא תרם קצת  ששאלו אותו מאיפה הכסף הוא אמר שזה מ ה' חחחחחח אז איזה טוב ה'! 

1. שבת הייתה גשמה!! ואני ירדתי למערה אז אני יודעת..

2. ברור שירדתי למערה (המבין יבין )

3. עקיבא פעם הבאה תשמור לי כיסא זה לא הולך ככה!!!

איך הייתה שבת אצל עקיבא ויעל??

לא הייתי, אבל אני רוצה את האחד שיגיד הפוך...

...

גמאני בטוחה שהיה לכל האורחים ממש כיף!!

[ולא, לא הייתי שם]

היה ממש כיף

ותודה ענקית לעקיבא!!!

שתדעו שזה >ממש< משעשע לשבת בשולחן- ולשמוע קולות עולים ממאחורי האגרטל פרחים... מה אני אגיד לכם? יש לו אגרטל בהחלט קדוש ומוכשר! בוצע חלות, שר זמירות, שולח חידודים, נותן לי משימות הזויות כמו למזוג לאנשים אוכל... \ השבת יצאתי פולניה- "אבל לא אכלת כלום עדיין! תאכלי קצת אורז קצת עוף- אח"כ תלכי לשחק..." \ במוצשק הצלחתי להבין למה קר כ"כ בק.4 מאשר באיזור שלנו (תודה לאדמין על ההארה)- מדבר! ולכן הקור של האיזור ההוא הוא לא כמו הקור של איזור בנימין- אלא קור כמו בנגב.. בבבבבבבבררר . \ תודה לשדרותי על העוגה! \ לאור סעיף 2 שכתב עקיבא- אני שמחה שאני פולניה קצת..

הייתי אצל בן גביר בגבעת האבות.. זכיתי לראות את אחיות של admin - 

(בתזמון דפוק מכדי להתייחס אליכן אהובות.. מחילה.. הייתי באמצע להמלט ממעצר- )

אבל לא אותך צדיקתי! ובעלך היקר!

ושדרותי! 

(שרוני ועקיבא, בכלל אין מה לדבר)

ואם יש עוד...

בכל אופן-

אני מביאה לכם תצלומים מהשבת שלי..

http://www.mako.co.il/news-military/security/Article-acff97636afb331017.htm&sCh=3d385dd2dd5d4110&pId=565984153

אני כתבתי הודעה מזמינת אורחים גם פה וגם בפורום השכן.

זה לא טרחת להתעדכן זו בעיה שלך.

איתמר גם התפלל אתנו בחזון דוד.

אז הייתי נחמדה

זו הפעם הראשונה שלי בחיי שרה עצמה..

ולמרות שנהניתי, זו בלי נדר גם האחרונה.

בין סעיף 2 לעדה הפולנית...

אבל מי שטרח למלא אותו בתוכן זו את

כנ"ל לגבי זה שאת בחרת לשבת במיקום אסטרטגי גרוע שהצריך אותך להפוך לאחראית ההגשה.

שמצאתי סופסוף שיעור תורה שאני אוהבת!

וגם שלא כאב לי הראש כמעט שבוע שלם (בשונה מהשבועות הקודמים...)!

פרמטר חשוב- הוא הרגשת בדידות וקצת ירידת עניין בחברה מסביבך.

הרגשה כללית של חוסר באדם שאפשר לחלוק איתו את החיים.

הדבר הכי חשוב במוכנות לחתונה זה היכולת להכיל את השונה ממך. להקשיב, לוותר, לדעת לקבל גם אם את עדיין לא מסכימה והכי חשוב- לדעת על מה את לא יכולה לוותר. איפה הגבול שלך, אבל באמת איפה הוא- לא קדימה, ולא אחורה.

חוץ מזה, מומלץ בחום גם להכיר את עצמך ושלפחות יהיה לך כיוון לדעת עם מה את מסתדרת ועם מה לא.

אני ממש לא סכים עם כל אלה שאומרים ש"תצאי, ועם הזמן תלמדי להכיר". לענ"ד, זה לא ראוי כלפי עצמך ולא כלפי הבחור.

לא כלפי הבחור- כי הוא יוצא לדייטים כדי להתחתן, ואם את לא יודעת מה את רוצה מהחיים שלך אין סיבה לבזבז לו את הזמן.

ולא כלפי עצמך- כי זה הורס את היכולת שלך להרגיש.

הרבה מדברים על כמה שקשרים בגיל התיכון הורסים את הרגישות שלנו ומשאירים צלקות גם לעתיד ולאחרי החתונה, אבל שוכחים שגם קשרים בדייטים הם קשרים, וממש אין שום סיבה ליצור קשרים מיותרים כאלה.

דבר נוסף- אחריות.

לפני שאת ניגשת לבנות קשר כ"כ עמוק ורציני, את צריכה לזכור שזה קשר שאת רוצה ליצור לכל החיים, לא לכמה חודשים נחמדים. את בעצם באה לבנות פה בית, עם עוד מישהו, שהשאיפה היא שתישארו אחד ליד השני בכל הרגעים הקשים שיבואו, והם יבואו.

קחי אחריות על מה שאת עושה. תתנהגי ברצינות (וממש לאו דווקא בכבדות), אל תחליטי החלטות מהותיות עם בקלות ראש, אבל אחרי שהחלטת- תעמדי מאחורי ההחלטות שלך. זה לא אומר שאת לא יכולה להתחרט אף פעם, אבל את צריכה לדעת שאמורה להיות פה מישהי שהצד השני יכול לבנות איתו משהו, לא עלה מתנפנף ברוח...

יש עוד המון דברים, אבל רובן אינדיוידואליים מאוד, אז אני אסתפק בזה ו-ה' יצליח את דרכך...

לא בדיוק הבנתי,"הרגש שאני מוכנה ובשלה לחתונה",זה לא בדיוק אמור להיות רגש???

זה צריך לבא עם המון שכל ומחשבה על העתיד,מה אני רוצה מחיי??

ורק אח"כ יבוא הרגש שאת מדברת עליו,

באמת נראה לך שאת יכולה להחליט עם מי תחיי עוד עשרים שנה???

סליחה על האמבוש,זה מתוך דאגה

היא אמרה שמגיל 15 היא רוצה להתחתן

אני מרגישה מוכנה לחתונה.

ותקראי שוב בבקשה- "מגיל 15 אני רוצה להתחתן"... אני מעט יותר  ותודה לך על הדאגה.

ולגבי מה אני רוצה מחיי, ב"ה אני חושבת על זה המון.

אז- מתי קמים ואומרים, זהו. ב"ה, החלטנו. אפשר למשל, מעכשיו, להענות להצעות (שיגיעו, בעז"ה!) מתי???

תוכלי לדעת הרבה יותר על עצמך ועל המוכנות שלך.

אם את בגיל מתאים תתחילי ותראי מה קורה אתך בעקבות פגישות ושיחות.

אם את רוצה באמת להתחתן ויש אדם מבוגר, אחראי ושקול שאומר שאת מסוגלת להתמודד עם זה -

פני אליי.

אני אשמח להכיר אותך, ואולי גם לעזור להכיר את האחד.

ואם חברים והורים מתפלצים לשמוע על זה רק בגלל הגיל-

שימי על זה פס.

מנסיון מר וכואב...

אם את מרגישה בשלה להתחתן - אז זה בסדר.

לחשוב מה רוצים מהחיים לא גומרים (לא התלבטות אוססיבית.. אבל החשיבה הערכית היא תמיד דבר מבורך), ואפשר לעשות את זה גם ביחד..

אבל כדאי שיהיה כיוון כללי שבו רוצים לבנות את הבית. זה גם עוזר לדעת באיזה כיוון של הצעות לחפש.

וגם כדאי, שבאופן סביר ההנהגה המעשית תהיה בכיוון הערכי ששואפים אליו, כדי ש"יידבק" אלייך מי שמתאים לך לטווח ארוך, ולא רק לפי שלב-ביניים שאת בו כעת, לדוגמה.

הדברים הכייפים של זה אלא עד כל האחריות שמסביב

בניית בית- ארגון בית, פרנסה, גידול ילדים, חשבונות בנק וכו'..

כשאדם הוא רציני, ופוגש את האדם שאיתו הוא רוצה להישאר כל חייו,
הוא יעשה הכל בשביל זה.

בעיניי זה לא טוב להתמקד בדברים האלה, שחלקם טכניים ושוליים לחלוטין.

יותר חשוב לבדוק את הצורך הנפשי והפנימי שבעניין

לא כדאי לחשוב יותר מידי לפני כן על כל הפרטים האלה (פרנסה, גידול ילדים, חשבונות בנק)..

זה נקרא "ליירא את עצמו"..  מכניס ללחץ, מקשה על בדיקת הענין לגופו של ענין.

וממילא זה סתם דמיונות לפני כן. כשמגיעים לכל ענין בזמנו - פועלים איתו אז.

מספיק, מבחינה זו, נכונות כללית לבנות ביחד באחריות, וידיעה פחות או יותר מה מתכוונים לעשות אחרי החתונה (לימודים, עבודה כו').

אדרבה, אם יש בחינה של בשלות בהרגשה לפני כן, לא של "כיף" של רגע, אלא של ה"כיף" הקבוע של ה"לבנות ביחד" - אז איש את רעהו יעזורו, וגם הדברים האלו יבואו "בכיף" - גם אם זה יהיה כיף שודרש קצת מאמץ (וזה גם חלק מה"כיף" הזה..)

אך ורק זמן.

עם בעלה היא תהיה הכי פתוחה שיש.

אני רואה את זה כמשהו טוב דווקא, שהיא לא ככה בכיף שלה עם כל אחד..

אולי כי אני קשקשנית היסטרית והלוואי איזו ביישנות בקרבי..

זה מרגיש כמו פיצול אישיות נוראי
אבל כשיגיע האחד היא לא תסגור תפה.. תאמיני לי
כשמתרגלים לבן אדם, נפתחים לאט לאט

או שזו שאלה צינית שצוחקת על כולנו...

(כידוע, אני לא טובה בציניות)

[או שאתה רוצה פשוט שנגיד לך להתחדש?]

הם נראות אחלה..

תתחדש!

מה רע בנעל הזאת???

עכשיו אני צכה להסריט את כל הנעלים שלי בשביל לבדוק אם זה בסדר להגדרה שלי??

עכשיו ברצינות-אין שום בעיה בנעל הזאת אם טוב לך איתה והיא נוחה לך..

אז--שתלך בדרכים ישרות..

=]

מה השאלה, למה הם עם עקבים?

או שפספסתי כאן משהו...

שהיא מעדיפה לראות אותי בנעלי ספורט ולא נעלי הרים כי זה יותר עדיין....

(שאלה יהיו הצרות שלנו... "הבחור סבבה והכל אבל לובש נעלי הרים בחורף ירושלמי!!" )

הבינייש דורש צדק חברתי!!
למה אין בינישים עם קרוקס וגרביים?

תכלס?
זה חמודי

..........................

|מתגלגל מצחוק|

לבייניש???

עדיף את הנעלי הרים.....

זה לא חמודי  

בכל נעל עם שרוכים..  

(לא כולל אלה שהולכים עם הנעל פתוחה - ילדים, עצלנים וכד')

אחלה נעליים- נראות נוחות למדי!

נעלי טבע וגרביים(אבל לבנות)..אחותי תמיד מתעצבנת שאני הולכת ככה..חח

טבע!

לא ברור איפה זה השתרש, אבל עמוקות..

אסרוג גרביים!

כולן סורגות באמצע שיעור, ורק את מגלפת! ובסוף מושחת בלכה...

השאלה היא גם, איזה בשר ההולנדים אוכלים.

כמובן לא בשבת ח"ו.

ואני אסתדר בלי בשר. רק שאוכל להגיש לאדמו"ר קפה שווה שעתיים אחרי הצ'ולנט..

הוותיקים יענו...

0. לא יוצאים... כתוב ותצא דינה... זו לא דרכנו.. אנחנו נפגשים...

1. אין לי מושג.. לא מהאזור ועוד לא נפגשתי שם...

2. לא. זאת כולה פגישה ראשונה...

3.אפשרי. לא חובה.

4.ממש לא. תוכל אפילו להגיד לה לאסוף אותך בעיר או משהו בסגנון... אל תפדח! תהיה גבר!

5. כדאי להשקיע. בכל זאת. אין צ'אנס שני לרושם ראשוני.

6. כמה שזורם. אבל לא להגזים מדי. לא בריא להקשר על ההתחלה. חבל אם זה לא יתאים יהיה קשה לחתוך וכו'.....

7. אל תרצה, תקפיד על תרבות שיחה.

8. אל תחשוב תוך כדי הפגישה אם מתאים או לא וכו'. פגישה ראשונה רק תבדוק אם יש פוטנציאל לדיבור, אם המראה לא מפריע. אם לא, תמשיך....

עד כאן להיום!

המון המון ב"הצלחה!!

1. חפש בפורום שרשור על מקומות לדייטים

2. לא!
3. לא "חייב", אבל אם מומלץ לשאול לרצונה... (שוקו חם מאיזה בית קפה יוסיף לך נקודות)
4. לא פדיחה! (תלוי במרחק, תקציב וכו...)
5. תגיע בבגדים מכובדים!! (לא שבת, אבל קצת יותר מיום יום..)
6. תזרום... אבל תהיה מודע לזה שיש לה לימודים/ חיים מחר... לא לגרור סתם! להתחיל בשעה סבירה!!

קצת קשה לעזור כי לא כתבת פרוט לגבי מי מה רקע (חרדי? ד"ל? מתנחל?)
תן קצת פרטים...

קודם כל בהצלחה.

דבר שני-

3.להזמין אותה לאוכל- לא... אבל יהיה לך פלוס אם תביא שתיה או עוגיות..שיהיה נחמד.

1. מקום מומלץ- כרגע בירושלים קפוא ברחובות- אז אפשר בלובי של אחד המלונות... יש שם את רמדה...באזור של בנייני האומה.. או אפשר סתם בית קפה..תלוי בתקציב.

2. לא להביא מתנות בהתחלה!! זה מבריח בנות! תזהר.

4. לא פאדיחה בכלל... אז מה אם היא לקחה את האוטו מההורים... לא כולם יכולים...

5. את הבגדים היפים של יום חול.

6. אמור לקחת בין שעה וחצי לשעתיים... אל תקצר מדי כי זה מעליב.

טיפים- תהיה אתה!

תנסה להוביל את השיחה שלא יהיו שתיקות מעיקות...

לא צריך לבוא עם נושאים מוכנים מראש אבל אפשר לשאול שאלות פתוחות ולגלגל על זה שיחה...

בהצלחה רבה!

1. במקום סגור, בית קפה, סנטר 1, וכו'..

2. בלי מתנות!

3. בטח שלהזמין!  רצוי לשבת על שתיה ולא על ארוחה...

4.לא

5. בגדים רגילים  של היום יום.. (רק להתקלח לפני  )

6.מינימום שעה.. אבל תלוי איך זורם... לא יותר מ-3 שעות

לבוא בשמחה, וגם אם לא נראה לך בפגישה  לא לעשות פרצופים.. להמשיך רגיל, להתעניין, לא צריך לדבר על דברים ברומו של עולם.. סתם דיבורים רגילים בזרימה.. תחביבים, משפחה וכו'..

בכל אופן, זה דיי תלוי בסגנון של שנייכם.

ואני מת ששואלים ככה בצורה מסודרת... (יקים)

1. אני ממליץ על איזור תחנה מרכזית, מתאים לכל מזג אוויר, ולא הרפתקני מידי,

וקל להגיע ולחזור.

2. לא. ( אתה רוצה לפשוט את הרגל? סתם, בכל מקרה- לא.)

3. יהיה נחמד, לפחות תציע...

4. לא.

5. בגדים רגילים, אבל שנראים טוב. (לא חולצה ישנה עם כתמים)

6. ממ... תזרום אבל לא כדאי להאריך הרבה מידי, שישאר טעם של עוד.

בהצלחה!

מותר לך להרגיש כך. במיוחד במוצאי שבת.

במיוחד בערבי שבת.

במיוחד סתם בערב.

לכל אחד יש את השעות האלה, וממש לא צריך לעבור אותן לבד.

השתדלי לעשות דברים שאת אוהבת, למצוא מחשבות שמחות ל"ימים גשומים"

תתבאסי, תתעצבי, אבל אל תשכחי שזה זמני. ממש כמו תינוק שמצמיח שיניים- כואב אבל מה זה נצרך..

הרבה פה במצבך-נצלי זאת והפיקי לימונדה, או תה, או שוקו, או ארטיק מישמיש..

חיבוק חיבוק חיבוק!

הרגישה במיוחד...

אבל צריך לנתב את הרגשות האלה ליוונים חיוביים...

ולהאמין שה' הוא אבא טוב , והכל לטובה...

ואל דאגה הוא עוד יגיע בעז"ה...בקרוב!!

אני כן מנסה לעודד את עצמי במשפטים שרשמת...

בס"ד

האמונה בה' היא הכח המחיה ותרופת ההתמודדות הטבעית והבריאה ביותר...

רק תפילות יועילו לצומת סוערת שכזו...

וכאשר יודעים בתת מודע שהמיועד יגיע אך ורק ברצונו , ההתמודדות הופכת להיות קלה , וידידותית הרבה יותר..

ולא מאיימת כפי שזה נראה..

הכל תלוי באיזה משקפיים אנחנו בוחרים לראות

שבוע טוב ובשורות טובות בקרוב!!

לק"י

את מתארת תופעה שקיימת כבר אלפי שנים מרגע שהאדם הראשון "פוצל" לשני אנשים...נלקחה ממנו צלע ועד היום אנו מרגישים את החוסר בצלע השניה, אכן כשנמצאים בסביבה של חתונה/שבת חתן וכד' הרגש הזה מתחזק ומתעצם..

מה עושים עם הרצון החזק הזה?

יוצאים עם מישהו ובמידה והוא החצי השני שלך אז===>>מתחתנים

איך מרגיעים אותו???

אין דרך פלא, אם תתעסקי בדברים אחרים פחות תיזכרי בזה

תנסי ליזום דייטים - אל תפני ישירות, אולי דרך חברה,בעל של חברה ובעז"ה ימצאו לך את האחד

הנה שרשור שיגרום לך לצחוק:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t393127

כל עוד היא רלוונטית,היא טובה והכרחית.היא שגורמת לנו להמשיך ולרצות באמת ולעשות את כל ההשתדלות בנושא.

אז דבר ראשון לשמוח שזה כך,גם זה מתנה מהקב"ה.גם אם לא תמיד רואים את זה בצורה הזאת.

איך בכל זאת מרגיעים את הרצון?למלאת את השבת כמה שיותר.בתוכן,בלימוד,להיפגש עם אנשים,להתנדב..

(אחד הנסיונות הגדולים של הדור לדעתי היא שההרגשה הזאת מגיעה שעוד לא רלוונטי מסיבות שונות למצוא בן זוג-

הפער שבין הרגש שרוצה לשכל שמבין שעוד לא רלוונטי..אבל אני מבין שזה לא המקרה..)

אחת שמחיה אותי.מספר פעמים ביום.

"ברוך אתה ה' אלוקינו,מלך העולם.בורא נפשות רבות וחסרונן,על כל מה שבראת,להחיות בהם נפש כל חי.ברוך חי העולמים".

עם כל כמה שהחיסרון כואב (והוא כואב...) הוא גם נותן לנו חיות.

יש סיבה לקום בבוקר,יש לאן לשאוף.

החיסרון שלנו הוא נברא,הוא לכתחילה.ממש לא בדיעבד.

וכבר אמר רבי נחמן מברסלב (ושר סיני תור):

וַתְּחַסְּרֵהוּ מְעַט מֵאֱלהִים וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
הִנֵּה יָדוּעַ כִּי כָּל מַה שֶּׁחָסֵר לָאָדָם הֵן בְּרוּחָנִי הֵן בְּגַשְׁמִי
הַחִסָּרוֹן הוּא בְּהַשְּׁכִינָה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אֱלהִים
וְזֶהוּ וַתְּחַסְּרֵהוּ
בְּוַדַּאי. מְעַט מֵאֱלהִים
הַיְנוּ הַחִסָּרוֹן בְּוַדַּאי מֵאֱלהִים, הַיְנוּ בְּהַשְּׁכִינָה
אַך כְּשֶׁיֵּדַע זאת, שֶׁהַחִסָּרוֹן הוּא לְמַעְלָה וּלְמַטָּה
בְּוַדַּאי יִהְיֶה לוֹ צַעַר גָּדוֹל וְעַצְבוּת, וְלא יוּכַל לַעֲבד הַשֵּׁם יִתְבָּרַך בְּשִׂמְחָה
לְכָך צָרִיך לְהָשִׁיב לְעַצְמוֹ, מָה אֲנִי וּמֶה חַיַּי
כִּי הַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לִי הַחִסָּרוֹן שֶׁלּוֹ
וְכִי יֵשׁ כָּבוֹד גָּדוֹל מִזֶּה
מִתּוֹך כָּך בָּא לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, וְנִתְחַדְּשׁוּ הַמּחִין שֶׁלּוֹ
וְכָבוֹד וְהָדָר תְּעַטְּרֵהוּ
הַיְנוּ עַל יְדֵי כָּבוֹד וְהָדָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֶׁהַמֶּלֶך בְּעַצְמוֹ מְסַפֵּר לוֹ הַחִסָּרוֹן
תְּעַטְּרֵהוּ בְּמחִין חֲדָשִׁים

(ליקוטי מוהר"ן,חלק א' תורה פט')

אז...לשמוח. באמת לשמוח.

שיש לנו חיסרון,שאנחנו לא מלאים. שעוד תבוא שמחה גדולה.

שאנחנו חלק מהחיסרון של העולם,של א"י,של ה' יתברך.

והוא משתף אותנו בצער שלו,דרך הכאב שלנו.

ולא להדחיק את זה.

להתפלל משם,בדיוק משם. הישועה צומחת בדיוק מהמקומות האלה.

(בערב שבת חיפשתי בליקוטי תפילות תפילה לתורה פט',ולא מצאתי.כנראה שכל אחד מאיתנו צריך לחבר את התפילה הפרטית שלו בהקשר....)

שיש תפילה דייקא על השמחה.בליקוטי תפילות

ה' האיר לי שלמה צריך לשמוח?

כי כאן דווקא שיש את החיסרון של השכינה

פה ממש נכנס ה' ורוצה שנבקש "את פניך ה' אבקש"

שתקרב אליו    ובוודאי שהכל מאיתו יתברך וצריך

תמיד להיות בשמחה עצומה!!

'קחו עמכם דברים'

שמחת וריגשת אותי מלא, שנה שעברה בחול המועד סוכות

בהילולה של רבינו ה' האיר ממש את התורה הזאת.

שנזכה לקחת איתנו את הדברים הללו ולאות בטוב ה' בכל דבר ממש!!!

כולכם יודעים את זה,כבר מששת ימי בראשית.

וההילולה של רבינו היא אור אינסוף משל עצמה....

אבל השקעתי:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t393098#4706620

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t393098#4706583

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t392509#4700753

שכוייח!

הקפצה^^