פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 1562)

ונהפוכו

לפעמים, לדוגמא, התנהגות ותרנית מדי גורמת לוותר על הדדיות בסיסית בקשר.

הוקרה, כבוד, תשומת לב ונתינה צריכים להיות הדדיים לפחות ברמה בסיסית כלשהי.

זה יוצר מצב שבו צד אחד משקיע בלי לצפות לתמורה (ובצדק).

והצד השני לא נותן שום היזון חוזר - אפילו באמירת תודה פשוטה והוקרה של המאמצים (שלא לדבר על בניה משותפת)

כי זה לא ההפיוך היחיד .

במקרה שלך (נראה לי...) ההיפוכים האפשריים...:

"אני צריך להתנהג אל עצמי יותר בעדינות"

או-

"אני צריך להתנהג אליו יותר בעדינות".

ואז יש היפוך של 180 מעלות,

שבו "מקבלים את המעשה שלו. ואני לא זוכרת את הניסוח, ואין לי כח לקום לספר...

רק כדאי קצת להיזהר ממנה, מ2 סיבות-

1. שזה לא יהפוך להאשמה עצמית, מחשבות בסגנון "לא רק שהוא התייחס אלי באופן שלילי, גם הבעיה אצלי.."

2. זה הופך אותך להיות מודע כל הזמן למה עוד יש לך לתקן, וזה עלול לייאש או להחליש.

הגישה הזו לא מתאימה לדעתי לכל אחד, ואם כבר עושים את זה כדאי לשנות טיפה את הניסוח:

"כדאי/עדיף שאתנהג אל עצמי/מחשבותי/רגשותי... יותר בעדינות". 

(המילה "צריך" פחות מומלצת, כי היא עלולה להביא ל2 הדברים שהזכרתי למלעלה.) 

לאהוב את מה שיש מאת קייטי ביירון

^^^ וזה כ"כ נכון!

גם כשקשה לראות את זה, זה בעצם נמצא אצלנו עמוק, לפעמים שלא במודע,

ומתבטא בכיוון אחר שכלל לא שמנו לב אליו.

כמובן, יש לשים לב כי זה לא באופן גורף לגבי הדוגמא שהבאת לעיל.. (ע"ע בתגובה של רוחקטנה)

באלול שאני אתקשר אלה אז..

לכל זמן ועת, יש עד 40 יום..(30 א את במצב נפלא..)

באמת שאלות טובות... מעניין למי ייצא להתעסק איתן ככה סתם במקביל לדייטים (לי לפחות לא לגמרי ייצא... כשנחה עליי "מוזה", בשבת אחת, פתחתי ספרים שקשורים וקראתי על מהות הנישואים וכו'...).

אני לא יודעת לענות על השאלה הראשונה.

אני רק יודעת שזה משהו עצום (להקים בית בישראל), ושהמהות שלנו היא להיות נשואים (רווקות הוא מצב זמני... ייצא לי להיתקל ברעיון הזה כשהתעסקתי בסוגיית כיסוי ראש לנשים...).

זה גם צורך בסיסי של כל יצור שחי פה בעולם... 

נישואים זו גם עבודה גדולה על המידות (אבל וודאי אנשים יטענו על כך שבשביל לעבוד על המידות - לא חייבים להתחתן...).

אין לי תשובה מסודרת וברורה מהי זוגיות בשבילי (ובאמת כדאי לי ללמוד את זה...).

אני חושבת שכן רצוי לעשות הכנה לפני שנישאים.

יש עקרונות חשובים מאוד המסייעים להקים בית טוב ובריא (תקשורת טובה, אימון אחד בשני, הכלה, השקעה וכד'), וחשוב מאוד ללמוד אותם ולהבין למה נכנסים. 

הרבה פעמים גם מבינים את העקרונות במהלך היציאות... (למי שלא יוצא לו להתחתן עם הראשון שלו..)

ב"הצלחה רבה לכולנו

לפני שאומר את דעתי

(לגבי השאלה "היותר חשובה")

אינני יודע מה פירוש בדיוק "לדעת מה זה זוגיות" - מצד האמת אף אחד לא יודע ממש, עד שהוא מתחתן ונהיה אדם נשוי.

מה שחשוב זה להיות "בן אדם", מידות טובות וכו'. גם כיוון שרוצים לבנות בו את הבית.  סה"כ בן הזוג הוא בן אדם, והבין-אדם-לחבירו חשוב יותר בנושא זה בגלל הקשר האינטנסיבי. אדם שרגיל לקבל את זולתו ואת השונות שבו, יקל לו יותר לנהוג כך גם כלפי אשתו. וכמו שיש ספרים על בנין המידות האישי, יש גם כאלה המכוונים יותר להנהגה המידותית בין איש לאשתו.

טוב לשמוע גם קצת כיוונים על ההבדלים באופי בין גברים לנשים; להכיר את ה"שונה" עוזר לקבלתו בנחת.

בדרך כלל אם לומדים עם מישהו טוב לקראת החתונה, אפשר לקבל עצות בסיסיות טובות.  

אך עיקר הבנין הוא באמת בין בני הזוג הספציפיים, וזה באמת "לומדים עם החיים". העיקר שפתוחים ללמידה הזו, עם סבלנות והקשבה הדדית.

ב"ה

"אהבה שאינה תלויה בדבר" זו אמורה להיות גם בין בני זוג.

ב. כמובן שאי אפשר לזרום. החיים דורשים מאמץ ובשביל זה אנו כאן. אז, כן, חלקו יגיע לפני הנישואין. מה לעשות. עד כמה ללמוד? תלוי עד כמה אתה כן עם עצמך והעולם. כמה אתה מסוגל ללמודתוך כדי "תנועה", מאיזה רקע אתה בא, וכמה שיעורים הקב"ה רוצה להעביר אותך.

אגב, חס ושלום שזו לא תכונה נרכשת. כולנו נולדים עם היכולות וכולנו צריכים לעבוד כדי להשיג תוצאות. אין מישהו שנולד לא מסוגל.

מקווה שעניתי.

הגיל שלי: סיימתי כבר תיכון אבל עוד לא חייבים לזרוק אותי מתחת לחופה.

אני בת 23, אוטוטו מתחתנת..

מה זה זוגיות? בכללי, שני אנשים שבונים עולם משלהם. עם כללים משלהם, וחוקים משלהם, ושפה משלהם, וחזון משלהם.

אם יש זוג שנוח לו לא לדבר הרבה- זה הזוגיות שלהם.

אם יש זוג שנוח להם לצעוק אחד על השני (מבחירה, כן?) אז זו גם זוגיות (כל עוד זה מבחירה של שניהם..)

ולתשובה היותר חשובה- אפשר, וכדאי, ומומלץ, ואני אומרת אפילו חובה, לבוא עם כלים לפתח זוגיות.

בגרות- כשהכוונה פה היא ראית העולם כמכלול ולא כדבר צר הנע סביבי.

מודעות (לעצמי ולסביבה)

חשיבה (לא לזרום, לחשוב. חושבים- חיים.)

הקשבה

רצון

עין טובה.

וכו'...

וכמובן- אתה צריך לבוא עם עולם משלך, וחזון משלך כדי שתוכלו ליצור משהו משותף.

זוגיות בשבילי-

אני אחסוך את זה מכם... מכתבי אהבה אני אשלח לבעלי לא עג"ב הפורום תודה  

כניסה לנישואין-

גם וגם לדעתי

יש דברים שמגיעים איתם- זה יותר התכונות של להיות חבר טוב, והתכונות של להיות שותף-לדירה-ולחיים טוב

יש דברים שלומדים תוך כדי תנועה- כי זה קשור לקשר שלכם, לכימיה ביניכם, לתגובה בתוך הבית להתרחשות ביניכם.

אה ואני בת 23. |עדיין|

>זוגיות בשבילי (בת 21).

וואו, זה חתיכת דבר שקשה לי להגדיר. כמה אסוציאציות שזה מעלה בי: קשר, תקשורת, דיבור, הקשבה, ענווה, הכלה, קבלה עצמית וקבלת האחר, קרבה, אינטימיות, רצוא ושוב,התמקדות, לתת מקום, לתת מעצמי, לצאת מעצמי, לקבל, שיתוף, הבנה, צורך בסיסי (אפילו קיומי), השתלמות, ביטחון, יציבות, אהבה(!!) עבודה ועוד הרבה דברים כגון..

"אפילו הבדידות שלי נעשתה יותר נסבלת. במקום לריב עם עצמי ולשנוא את עצמי, יש לי עם מי לריב ואת מי לשנוא. קוראים לזה זוגיות." (מקימי)

^^ככה, אז לא

>מתישהו יודעים מזה זוגיות? לי נגיד נראה, שרצוי ומומלץ מאוד ללמוד על זה. לשמוע שיעורים, לקרוא ספרים, לשאול ולהתייעץ עם אנשים שמעריכים וללמוד מהסביבה לא רק באופן תאורטי (רואים איך אנשים מתנהלים בזוגיות שנראית בריאה וטובה).. תמיד טוב לדעת לקראת מה הולכים, זה בעצמו בונה כלים. אבל בלי לחץ. תכל'ס, לא נראה לי שאי פעם אוכל לשים את האצבע ולהגיד, "זהו, עכשיו אני מוכנה, אני יודעת מזה זוגיות!" אז כמה שנלמד תאורטית, זה תמיד טוב ויכול לעזור, אבל תמיד תמיד, החיים ילמדו אותנו. וכמה שאנחנו "יודעים" אנחנו לפעמים מבינים כמה אין לנו מושג.. לא בקטע המייאש, ההפך, בסופו של דבר, עולים מזה מדרגה..

או כמו שכתוב בספרים הקדושים: "החיים הם בצפר".. (שם,שם כב)

חודש טוב וכל הישועות!

הכותב הינו בן 32 נשוי באושר כמעט עשור (ביום ששי נחגוג בעז"ה)

זוגיות = להיות אחד של השני בכל מקום ובכל מצב ולדעת מה החצי השני חושב / רוצה גם בלי שצריך לומר כל דבר מפורשות.

לנישואים לא יכולים להגיע מוכנים לזוגיות אבל חשוב להתכונן ככל האפשר ע"מ להקל את תהליך הבניה בהמשך.

זהו ממש בקצרה ואידך זיל גמור

בניין עדי עד - תמידי והמשכי.

זוגיות, היא יכולת היות זוג, לכן, היא רק לאחר הנישואין. אך רק ברובד הפראקטי. לפני כן, היות נכון כעבודה זוגית. מכל מקום, תמיד נלמד, וכמו פאזל, חלקים וחיבורים, ולומדים בדיוק, איך ומתי.

בעיקר, בעצם, עצמיות שיכולה להכיל שונויות.

אז אני בהחלט מסיכמה איתכם על כל הדברים שכתבתם שהם זוגיות.

ואני מניחה שרוב התשובות שאקבל על השאלה הזו יהיו פחות או יותר דומות.

אני חושבת שיש הרבה דברים שלומדים רק כשנכנסים לתוך זוגיות.

אבל, יש בסיס מסויים שצריך שיהיה לבנאדם. והתהיה שלי היא איך בודקים אם יש לו את הבסיס הזה??

איך כשאני פוגשת בנאדם, אני בודקת/ יודעת שהוא מוכן לבנות קשר? שהוא יודע מזה זוגיות?

תשאלי את השותפים שלו מהדירה

תשאלי את החבר'ה שאיתו בחדר בפנימיה

תשאלי את החבר שלו שהם בקשר מכיתה ב' ועד היום...

תשאלי כל אדם שמכיר אותו כשותף, כחבר טוב, כאדם שנעים לחיות לצידו ברמה יומיומית.

ברמה הכללית- אני חושבת שלא משנה כמה יפרטו ויאמרו עליו

מבחן התוצאה הוא הקובע.

זה לא אומר שצריך לבטל את הבירור, אלא לקחת אותו בערבון מוגבל..

בנישואין(=זוגיות) קשה מאוד לשים את האצבע בתגובה אחת, לא בכדי נכתבו על זה הרבה ספרים, אך בכל זאת-

נישואים, זה קשר של ברית, לא הסכם(ע"ע הסכמי שלום) זו ברית של שותפות, של תמיכה, הבנה שאנו יחד/אחד(ע"ע ספרו של הרב דב ברקוביץ 'מקדש החיים') זו שותפות מלאה, שותפות בכל הרבדים, במחשבות, ברגשות, בפעולות, בהכל...

לגבי האם ניתן להיות מוכנים, אז נכתב גם על זה המון חומר, והולכים למדריכי חתנים וכלות, שמכינים הלכתית ונפשית, ויש ספרי פסיכולוגיה(גברים ממאדים ונשים מנוגה, ספר שחבר'ה פה אוהבים..) אבל כמו צבא, אי אפשר להתכונן באמת, המציאות הרבה יותר קשה מהספרים, וכל ההכנות שבעולם לא באמת יעזרו בצורה מושלמת, ההכנה הכי טובה היא לחיות ביחד, הבעיה שכשאנו חיים יחד אנו כבר בתוך המשחק.. אז אי אפשר ממש להתכונן מראש... 

מסתבר שגם בגילי שוכחים...

בשביל להכנס גם לכאן....

רעיון פצצה, אבל עדיין לא החזרתי תשובה ברורה

בס"ד

הכי יפה.

פשוט תאחלי לה מה שאת מרגישה.
 

שרק חשבת  שהעניין נפתר-

וזה לא באמת ככה....

לכולם יש מצבים של תקיעות וחוסר הבנה וכד' (ביחסים בכלל)

חישבו כרגע על מצב תקוע עם מישהו

דמיינו את המצב כבר פתור וכולם מבינים

עכשיו- מה אומר לכם אותו צד שקודם לא הבין אתכם ועכשיו כן מבין

או הפוך - תעלו השערות מה אתם יכולים לדון לזכות על מצב שאתם לא מבינים מישהו.

יתכן וחשיבה כזו תתן לכם את הפתרון לתקיעות

דוגמא:

הרב שלי לא מבין אותי למה אני בדעה מסוימת ולא מקבל מה שהוא אומר לי

יש תקיעות בינינו וחוסר הבנה

אני מדמיין את המצב כאילו עברה התקיעות בינינו

ז"א שהושלמה ההבנה מצידו באיזה פרט חסר בלתי ידוע כרגע

והוא כביכול אומר לי "למה לא אמרת שכבר ניסית הרבה פעמים את האפשרות השניה ולא הלך לך"

עכשיו אני יודע איך לפתור את התקיעות ומה להשלים לו למען ההבנה..

(ז"א להכנס לראש של הצד השני. לא חייבים לחשוב הרבה)

קצת מורכב אבל יכול לעזור

בעזהי"ת.

(הבי"ס שעשיתי בו פר"ח)

ויפה שלמדת את הברכות המיוחדות =) !

אמן ואמן..

כרטיס אישי- למלא (מינימום- גיל מצב אישי ומוטו)

השירשור הנעוץ- הכירות- כבר מילאת?

רק שזה לא אותו מקרא...חחחח

הכי טוב שתשאל מישהי קרובה לבחורה

שמכירה גם אותה וגם את ה"בלבולים" המדוברים

בכל מקרה אפשר לראות

האם המלחמות שלך מוציאות אותה מהכלים

או משמחות אותה-

(ואם א"א לראות, אפשר לשאול ישירות..)

בהצלחה ..

יש מצבים שבהם הבחורה

תצפה שהא ילחם...

תלוי מה היחסים בינהם, מה האופי וכו'...

וכן,

יש מצבים שזה מה שיציל את הקשר,

אבל יש מצבים שזה מה שיעצבן

אותה בלבד.... כי היא החליטה לגמרי,

וזהו...

קיצור- כל מקרה לגופו...

בהצלחה!

קרה לי פעמים לצאת עם מישהי שעברה טלטלה כזו.

בשני הסיפורים עבורי היה סוף מר במיוחד

ב"ה

אולי זה תלוי כבר ברצון שלך.

***

תתקן אותי אם טעיתי: אתה רוצה לדעת אם אתה במבחן.

קח בחשבון שיכול להיות שגם היא לא יודעת.

****

זוו באמת שאלה.  "רצונו של אדם כבודו" אז שאלה טובה.

אולי הייתי אומרת גם "שב ואל תעשה" עדייף,

אבל, כמו שהיו לפני, באמת אפשר לחזור גם אחרי תקופה.

שיהיה ב"הצלחה!

לדבר איתו על הדברים שמבלבלים

להרגיש אם הוא באמת יכול להיות ה"אוזן" שלך להשתתף בבלבולי נפשך בחיים...

(וכמו תמיד- חשוב!- לא "אתה חסר מעלות" אלא- "אני מרגישה ש... קשה לי ש.." )

לנסות להסביר במילים מה הוא הדבר שמבלבל

לא להשאיר את זה אמורפי- כי זה מאיים

לתת לזה אמירה קונקרטית

להלחם על אהבה?

"יש לנו אהבה והיא תנצח"

וכברר אמרו על זה- תתרי דסתרי. לגמרי..

תלוי בסיטואציה ובהרגשה...

איך האישה נראית.

מה היא הספיקה לראות (חוץ מאת הפנים שלי).

ואם היא מציעה את אח שלה או בן דוד של השכנים...

לפי מה ההרגשה בבטן שלי באותו זמן,

יתכן שהייתי זורמת איתה-

(ותמיד אפשר לעצור)

סה"כ שליחים רבים למקום, וכבר היו דברים מעולם..

מצד שני, הסיכוי שזה מתאים לא גבוהה,

הפדיחה יותר גדולה..

ואם זה הזיווג הקב"ה יכול לשלוח שליח אחר...(!)

ס'תומרת, מה אכפת לך לשמוע? איזה רושם היא עשתה עלייך? אם היא נראית אישה שפוייה ונורמלית (וגם אם לא לגמרי..).

לדעתי אין לך מה להפסיד מלשמוע עליו. לא יראה לך? תגידי יפה שלום ותודה. זהו. לכי תדעי מאיפה הוא יבוא לך..

אני בעד להיות פתוחה להצעות, גם לפחות שגרתיות.

ומה את יודעת. יש סיפורים כאלה ואחרים עם סוף טוב..

ומי הגברת?

אם היא דיירת קבע אצל הצדיק אז לפעמים שקל יכול לפתור את כל הבעיות

אם לא אז באמת תלוי  הרגשה וכאלה

כי לפעמים היא נראית מחוברת לקרקע ובדיוק הרמת את הראש מאיזה תפילה חזקה

ו.... ו..... ו...... ו... יותר מידי "צירופי מקרים" או "דברים שמתחברים"

אז.... שווה לשמוע !

אבל בשיגרה---- שקל 

(נראה לי) מה שבטוח היא לא רצתה לא שקל ולא 10 אגורות

שווה 10 דקות לא?

הייתי מתחקר אותה עד רמת מספר נעליים לוודא שהיא מכירה אותו ולא אמרה לו שלום פעם

מסקרן. מה עשית? אם יורשה!

היא הסתכלה עלי איזה כמה דק' ולא הבנתי למה ואז ניגשה אלי,ואמרה לי שיש בחור שהיא מכירה והוא מתוק  וצדיק ולומד בישיבה ככה וככה ועוד כמה פרטים ואמרתי לה שזה מוזר לי שאני לא מכירה אותה והיא לא אותי וכו'..אז היא אמרה למה מאיפה לך לדעת איך ה' מסדר הכל ואז היא סיפרה לי איך היא הכירה את בעלה גם סיפור קצת הזוי..קיצר שיכנעה אותי לקחת תמספר שלה ולא התקשרתי אליה ..

אפשר להתקשר ממספר חסוי לדודה ןלשאול פרטים עליו

כולל שם ישיבה וכמה שיותר. להשאיר אותה בממתינה ליומיומיים,

אח"כ להתקשר לשדכני הישיבה ההיא (יש פה שרשור) או לרבנים שם (זה יותר פשוט אפשר דרך מזכירות הישיבה.

ואז להחליט אם את חוזרת אליה או לא

חשוב מאוד שלא תסתנוורי ממשפטי אמונה עיוורת כמו לכי תדעי וכו... כי עכשיו את בשלב של השתדלות ואת כבר יודעת שאי אפשר לדעת מאיפה זה יבוא....עצם זה שהקשבת לה זה כבר מראה אמונה (ונימוס)

אחרי שהחלטת ששוה לבדוק, תפקידך הוא  להפוך אותו מהצעה מוזרה לבחור אמיתי שאת יודעת עליו משהו.

  זה עוד לא השלב של חתונה, אז תכלס צריך רק לבדוק אם הוא שווה ערב או לא.

בהצלחה

זכות הצדיק...

א. זה התעריף בצפון . בגלל זה שאלתי איזה צדיק

ב. בכל זאת הציעה לה שידוך לא?

תוספת סיכון אם תענה בחיוב היא תצטרך למצוא מישהו אמיתי <צ>

כל מטר קבר של צדיק אחר 3 קבצנים בכל קבר = 3 שקל לפי תעריף הצפון.

בהנחה שאם כל יום אתה נוסע בממוצע 30 ק"מ ועובר דרך 60 קברי צדיקים אתה מוציא לצדקה כל יום 180 ש"ח

אני שקוע בתוך ספר אז לא מפריעים

אבל האמת שעם קצת ניסיון והיכירות עם אנשים אתה יודע למי לתת שקל ולמי אפילו לא 10 אגורות

זה מתקזז, כי בכללי יותר זול לגור בצפון (העם, דורש, דק חברתי!)

אבל הדלק עדיין יקר, אז אז אם נוסעים ככ' הרבה + הוצאות צדקה שוטפות- יש סיכוי להתרושש.

לא נראה לי אני אתקשר..סתם היה מעניין אותי לראות את דעותיכם..תודה חודש טוב ובשורות טובות

כל חצי מטר קבר של צדיק או אם-האומה

100 קבצנים כ"א

בתעריף איזור מרכז\דרום\מזרח\מערב

הו ההתרוששות

אם ברווקותי היתה מישי שואלת אותי ככה-

או שהייתי צוחקת:

או שהייתי מתחמקת בניסומ "אה באמת? תודה כי בדיוק אני מתארסת מחר..."

מי היא? מה היא רוצה? היא מכירה אותך? ואם לא מאיפה היא באה ואיך היא בדיוק חושבת שזה מתאים??

אני עובדת בעבודה מלאה בלקוחות, כמות ההצעות נישואים (אנשים כבר לא רוצים לצאת רק להתחתן.. חחחח) שקיבלתי שם מטורפת.. ברור לי שלא לא לא!!!

מתוך אחת שנפלה-כמעט כקורבן מאחד הזוי.. (יצאתי לדייט-כמעט, עם אחד שלא קיים..) אני אומרת- תיזהרי ממש!!!!!!

כי אין מספיק שידוכים באזור.

לא רואה אתכם ממטר, אלא מחלון החדר.

כל בוקר אני נהנה ממראה הזריחה הכתומה מעל הרי הגליל הירוקים.

ים כחול, וריח נורא של בתי זיקוק.

ויש דודות שדכניות בלירה

אצלנו עוד 10 דקות מתחילים סליחות

ואני חושב.... היה שווה הבמבה בפסח?

אם הולך - שישמור מרחק באופן שכלל לא תבחין בו אם זה אפשרי - ויוכל לומר לה אח"כ שהיה.

זה מורכב מידי רגשית בשבילה במצב כזה להביא בחשבון גם את נוכחותו.

אם זה היה כשכבר החליטו שכן - זה כמובן היה מעודד, אבל כעת הרי עדיין לא ידוע מה הכיוון.

אני אומנם צעירונת שמיניסטית אבל אני יתומה, בשביל לענות על השאלה הזו צריך אולי עוד כמה קריטריונים..

ובכל זאת - לדעתי שלא ילך. לוויה זה דבר רגיש ופרטי.. וכאילו להכניס את המדוייטת לכל הנושא, בפרט שהם עוד בהתחלה, נראה לי לא כ"כ קשור... להשתתף בצער וכל זה - בטח שכן. אבל לבוא ללוויה - זה מבלבל מידי.. כך נראה לי. בלי להבין בדייטים יותר מידי

וסתם ככה - שתמיכה ריגשית זה דבר ממש קרוב ולוידת אם זה מתחיל לשלבי ההתחלה של מדוייטים.. אבל בזה אני כבר באמת לא ממש מבינה...

בהצלחה בכל מקרה...

גם מה שאני כתבתי, בכיוון דומה, היה מתוך "הכרת הנושא".

ה' ישמחך תמיד.

למי שמעניין - הוא לא הלך.

לא יודע לקשר תעשי העתק ותדביקי  לשורת הכתובת

http://www.makshivim.org.il/ask_show.asp?id=6862

אבל אין לי מקור מוסמך כרגע

תיקון: אין דבר כזה "איסור איחוד" אלא "יחוד" - וזה אם נפגשים במקום שאין אנשים אחרים מצויים בו (בלי להיכנס לפרטים דיניים שראוי לכל מי שנמצא בשלב זה של החיים, ובככלל - ללמוד אותם). לכן זה לא שייך כאן.

אבל: אם זו סתם שיחה לא תכליתית, לא למטרת היכרות עם אופציה לנישואין - לענ"ד אין לכך מקום, מדין "קירבה יתרה בנשים", אישית.

אגב, גם למטרת היכרות - לא בטוח שזה טוב. זה די נוטה לקלילות ושטחי מטבעו. אם כי אפשר גם אחרת, אם כל אחד סבלן עד לגמר המסר של השני..

שמעתי פעם, שהרב ברלנד(אחד ממנהיגי ברסלב...) [התחתן עם הקמונרית שלו בבנ"ע], כשהוא התחזק, אז הוא עבר מדיבורים ישירים עם חברה שלו[אשתו לעתיד..] הוא עבר למכתבים...

עקרונית, איסור הלכתי לא נראה לי שמישהו יכל להמציא לך, יש אפילו היתר של ה'בני יששכר'(ר' צבי שפירא מדינוב, אדמו" מגדולי האדמורי"ם, הבן איש חי מזכיר אותו בספריו) לדבר היום באופן חופשי, זה נמצא בספרו- דרך פקודיך, מצוות ל"ת לה, אות ח או ט(ההיתר שלו בנוי על דברי בעל הלבושים, במנהגים אות מו כמדומני, זה מצוטט בדרך פקודיך)

וכמובן שיש את תומכי החברה דתית צנועה מעורבת לכתחילה וכו'

?

מה זה לפי ההלכה?

יש מליון רבנים ושיטות!

יש רבנים שמצריכים מחיצה בשולחן שבת שיש בה בנים ובנות שהם לא אחים

יש רבנים שאומרים שישיבה מעורבת זה לכתחילא

יש כל מי שביניהם

"עשה לך רב"

זה אומר שאת בוחרת גישה- והולכת איתה!!

פורום זה "שוק רעיונות" זה לא המקום לחפש פסיקה

אינני יודע אם יש "רב" רציני אחד שמתיר לבת רווקה סתם לקשקש בצ'אט עם בן, ולא בשביל איזה נושא ספציפי נדרש.

וגם המובא לעיל בשם ה"בני ישכר" אינו נכון ולא מדבר על דיבור לא תכליתי.

ולצורך אופציה של התפתחות קשר רציני - כתבתי לעיל.

ו"עשה לך רב", זה בוודאי נכון (לא "רב פורים" ואפילו לא "רב פורום"...)

מה בדיוק הפסול של ה'בני יששכר'? מה שהוא אומר זה שכיוון דדשו בה, דמי עלן כקאקי חיווראי, ואין בעיה!! אז במחילה מכבודך, אתה מקשקש(זה נכתב מהזכרון, אני לא חותם על כל מילה)

"סתם". ובוודאי שלא עלה על דעתי להגיד "פסול על הבני יששכר", חלילה...

ואני חושב שאם היית מוותר על הביטוי "אתה מקשקש", היה יוצא גם כן בסדר, וכוונתך היתה מובנת לא פחות. לא נורא - מן הסתם "עידנא דריתחא"...

(מן הסתם עלתה לך אסוציאציה ממה שאני כתבתי שזה לא טוב "לקשקש" סתם עם בנים בצ'אט.. אבל שם הכוונה לא היתה להגיד כך על מישהו ספציפי, אלא להרחיק מצורת "צ'טיות" כזאת..  אז זה לא דומה...)

יש שיחה אישית

יש הבדל ענק בין צאט ותרבות דיבור של רדידות של כלום של קישקוש

לשיחה- שיש בה עומק ומהות -שאפילו אם לא יוצא מזה משו בנושא של חתונה- יוצא מזה משו חיובי בעבודת השם, בעבודת המידות, בעוד תובנה לחיים.

וכן- הערכים האלו משפיעים אפילו על הגראפיקה

(חן חן לאדמיננו)

ובכל זאת,  עדיף שאת השיחות האישיות, הרציניות, עם העומק והמהות, בענייני עבודת ה', מידות וכו', ינהלו בנים עם בנים ובנות עם בנות.

אלא אם כן  יש משהו ספציפי לברר דווקא עם פלוני ושומרים, כדברייך, על גבולות הגיזרה הנכונים, שלשמה זה נועד.

וכמובן, גם "שיחות"לצורך אופציה של בניית בית לא תמיד מתחילות מ"שלום, אפשר להתחתן איתך...". הכוונה בנושא זה היתה, אם יש איזו מחשבה ביסוד הענין, שמתוך ההיכרות הרצינית יתפתח משהו בכיוון ,ואם לא - נפסיק, כ"הלכות דייטים"..

ואגב, גם ה"שיחה אישית" פה בערוץ, היא לא פשוטה מבחינת אפשרויות העומק שבה, כי עצם הצורה הזו גורמת לקצת "ריצה" בכתיבה. לכן ציינתי שאופציה של שיחה רצינית באופן זה תלויה בסבלנות לחכות עד שהשני גומר את דבריו בנחת.

מבחינה זו, התכתבות ב"מסר אישי" נוחה מהשיחה, כי שם בהכרח לא משיבים לפני שקוראים, וגם מספיקים לחשוב קודם הכתיבה ובתוכה.  זה קצת דומה ל"התכתבות" של פעם, רק יותר מהר...

וגם אני מצטרף, מכיווני, ל"יישר כח" למי שמשקיע בצדדים  ה"טכניים" שמשפיעים על המהות..

ככה עוברים שורה בשיחה אישית- בלי שזה ישלח
כשאתה גומר ת כל ה4-5-6-7-8-9-100 משפטים שיש לך לומר- אתה לוחץ "אנטר" ושולח

ואז קוראים... וחושבים... וכותבים..

וככה לא יוצא חצאי משפטים שכל אחד זורק

תהנו

לבנתיים זה החידוש הכי גדול שיצא לי מהפורום....;)

כי כשלצד השני אין סבלנות או שאינו בקי בענין - הוא שולח תוך-כדי...

"פלוני מקליד תגובה" ....

או שהוא נלחץ כי אתה לא עונה!!

ועושה כזה-

אתה פה? הלו? ?????

מניסיון- זה עובד. וזה עוזר לאנשים הרבה.

יש עוש שיטה -של אדמין- לרשום בצד בפנקס רשומות כל מה שיש לו לומר- ואז להעתיק את הכלל בבת אחת- ואז זה "וואו! מתי כתבת את כל זה??"

כלומר,

אם השיחה היא רצינית ולמטרה ראויה - מותר לעשות אותה גם בנים לבנות ובנות לבנים.

אם השיחה היא לא רצינית ולא מועילה - אז פשוט מוטב לא לקיים אותה בכלל, וללכת לעשות משהו יעיל.

זו דעתי לפחות.

כששיחה מתנהלת למטרה רצינית ועל רמה, ממילא הסיכוי שיצא ממנה משהו חיובי כלשהו הוא גדול יותר, וגם כשיש קשר זוגי שמתפתח הוא מתחיל מרמה גבוהה יותר ומאיכות מסויימת של אנשים (אלו שזה לא מתאים להם פשוט נעלמים בדרך).

השיחה האישית תוכננה (בשונה מכלים דומים, למשל הצ'ט של GMail/Facebook) ע"מ שיהיה אפשר "לרוץ" כמו גם שיהיה אפשר להעמיק קצת יותר כשזה נצרך.

(המילה צ'ט זורמת ומתאימה יותר מאשר הביטוי הארוך  "שיחה אישית" (או הר"ת שלו). ובכל זאת, עשיתי הכל כדי להתחמק מהמילה chat על כל משמעותה בעולם המודרני).

יש שם מקום ל- 4 שורות לכתיבה (shift+enter כבר אמרתי) ובעת הצורך יש פס גלילה ע"מ שיהיה אפשר לכתוב יותר מזה. גם החלון עצמו גדול משמעותית ממתחריו השונים.
גם האופציה של "X Y כותב לך" מיועדת לזה - כלומר - תדע, הוא כותב לך תנוח.
 

אני מסכים לגבי האיכות השונה שיש לשיחות במייל או במסרים.

____________________
בשולי הדברים,

לי אישית יש נטיה (רעה) לקטוע דוברים. בכתיבה אני פשוט כותב בצד בחלון אחר,את סעיפי ההערות שלי ואז שולח לו את הכל במכה.

[לגבי ההבדל בשיחה רצינית בין בנים לבנות, ב"שיחה" אישית" כאשר אין, תאורטית, כל שייכות לאופציה של בנין בית: שבין בנים לבנות עושים דבר כזה אם יש סיבה מסוימת לפנות דווקא אל הנמען/ת המדובר/ת. אך כאשר סתם מחפשים שותף לשיחות עמוקות - ראוי בנים עם בנים ובנות עם בנות. אין ענין לבנות קשר עמוק ומתמשך ביניהם כאשר ברור שמתכוונים לשאת מישהו/י אחרת/ת]

הבחור הולך לאבא של הכלה סוגרים את הבסטה במקום!

(העיקר שהיא תמשיך לא לדבר גם אחרי החתונה - שמעתי שזה גורם לבעיות)

|שם קסדה, ורץ לתפוס מחסה מגדוד של בנות זועמות |

לא נראה לי שיש יותר מידי בעיה עם זה. פשוט תלוי בבנאדם .

אני גדלתי כל חיי בחברה במושב שאם לא מדברים עם הבנות אז יש לי  בערך שני אנשים לדבר איתם אז בטוח שדעתי מושפעת מהעניין.

הצלחות.

בעזהי"ת.

אבל משנה מפורשת:

"ואל תרבה שיחה עם האישה. באישתו אמרו, קל וחומר באשת חברו".

קחו את זה כנקודה למחשבה...

מניסיון שניהם גרומים להרהורים

זה תלוי באיזה דרגה אתה אשריך שאתה בדרגה כזאת ששניהם גורמים לך הרוררים.....אבל כ"א לפי המדרגה שלו.

לא עשה לי טוב

כל עוד זה עניני בסדר ברגע שזה מעבר לזה זה מזיק

(אני לא יודע אולי אצל בנות זה שונה ואולי גם לא אצל הבנים זה לא אותו דבר|)

טהרה וקדושה לא אמורים לגרום לאדם הרהורים מכל עץ שנראה דומה לצדודית אישה... א המצב הגיע למצב כזה- או שאתה אדם קדוש וחריג מהנורמה ואמור להקרין קדושה על ע ישראל, או שאתה אדם נורמאלי שהלך רחוק מידי וכל דבר גורם לו הרהור! אם הגעת למצב כזה- משהו לא דופק אצלך...(דייך במה שאסרה תורה, אם משהו לא סור, החומרות גורמות לפעמים לנזק, אם משהו הוא אסור- אז הוא אסור נקודה)

והתשובה הנ"ל נטחנה גם היא.

כמעט כל שאלה פה נטחנה עד דק, וזה לא מוריד כלום מהרלוונטיות שלהן לגבי השואל, ומהלגיטימיות בעצם השאלה...

הראיה היא ששואלים פה (כמעט) כל הזמן אותן שאלות...

ד"א, אם את באמת רוצה להיתפס לקטנות, את יכולה לומר כל הזמן אותה תשובה לכל שאלה:"תלוי. כל מקרה לגופו..."

הדס, תמקדי אותנו קצת.. זה קשה לענות על שאלה כזאת... בכללי אני חושב שאין בעיה, אבל אי אפשר לעשות 'בכללי' בנושאים כאלו, אשר, אבל זה מאוד קשה (לדוגמא הרב יעקב אריאל כתב לי, במכתב 'ממש'.. שהמשנה אומרת 18[הגמרא מדברת על גילאים מוקדמים יותר] אך היום מקובל לומר שעד גיל 20 האדם לא מוכן, ולכן עד גיל 26 זה סביר, זה מה שהרב אריאל אמר..)

שיהיה זמן מועיל וטוב...

(באדיבות גל"צ)

בעיקרון זה התחיל עם הבנה הדדית כאן

(הוא אפילו חשב לשדך לה חבר אבל זה לא יצא)

בפועל נפגשו גם , שלא למטרת יציאה

יש ביניהם פער בסביבות 10 שנים

ויש עוד סיבה שמצידה אולי לא עולה בדעתה

בהרגשה שלו ברור שגם היא תגיב ככה

כל העניין הוא שהיא לא ממש בכיוון שזה עולה על דעתה...

איך זה אמור להגיע לאוזניה בדרכי שלום והבנה?

שהיא תקרא את זה פה, ותבין לבד?

אתה יכול לפנות אליה באישי ולומר לה.

כלומר, אתה צריך לעשות 'דיבור' איתה ולהסביר לה מה הוא מרגיש.

או יותר נכון, עדיף שהוא יאמר לה מה הוא מרגיש- פנים אל פנים, בלי להתבייש, ישירות.

גם אצל הדוסים... 

אל תפחד תספר לה מה אתה מרגיש ומה אתה רוצה...

קדימה, יש דברים יותר קשים בחיים מאשר לשאול בחורה אם היא מוכנה לפגוש אותך.

הוא בעצמו קצת לא במצב בטוח בעניין

ומאידך יש סימנים חזקים מדי

אולי לחכות לשעת כושר יותר מתאימה?

ככל שיתקדם הזמן הסימנים ילכו ויתחזקו והקשר ילך ויסתבך.

הכי נכון לענ"ד זה לפנות אליה (הכי טוב פנים אל פנים) ולשאול אותה, להסביר את הלבטים ולברר את הדברים איתה. 

ואין שמחה כהתרת הספקות.

ואז דבר איתה...

או שתהיה ישיר איתה

תגיד לה מה אתה חושב ומרגיש- תגיד לה גם שאתה מודע שיש כל מיני עיקובים מניעות וכאלו =תעשו רשימה שלהם ותחשבו ביחד על זה....

או שתהיה עקיף איתה- ותתן לגורם שלישי לשדך ביניכם

דרך הודעה אישית אם השתנה משהו והיא חושבת שיש מבחינתה על מה לדבר.

אם כן - יופי.

אם לא - כדאי לכאורה להפסיק את ה"יחסים הנהדרים" הללו. אי אפשר גם "לצאת לפגישות" וגם לפתח יחסים נהדרים עם מישהו אחר...  חבל על שיברון הלב של הבחור, שרק ילך ויתעצם באופן כזה - וגם פשוט לא שייך (אלא אם כן יהיה בטוח שאו-טו-טו תשנה את דעתה..  זה לא כ"כ נראה ממה שכתבת שיקרה פתאום אם עוד לא קורה; מה שניתן - כנ"ל - לברר כעת)

חששתי שזה לא שייך מכמה סיבות בינהם פער גילאים, הוא הציע כמה פעמים להיפגש, כל פעם דחיתי את העניין  (הסברתי לו גם למה) ובסוף הסכמתי. (בסוף חתכתי כי זה באמת לא היה ממש שייך).

אבל שווה לנסות. בהצלחה.

המשפט היחיד שלא הסכמתי איתו הוא "אין שמחה כהתרת ספקות" בהקשר הזה.

לצערי אני מדברת מניסיון, וכן, מי שאני מדברת עליו יודע את זה ויודע שזה עליו.

הייתי במצב הזה של "קשר לא קשר" פה, שנמשך כמה חודשים. זה היה טוב, זה היה כיף, זה היה גרוע.

לא, לא הגענו לפגישות ללא מטרה, פשוט כי לא הסכמתי, כי אני הייתי זו שרצתה את הקשר מעבר, והוא לא.

מה היה בסוף? בסוף שאלתי אותו. התשובה הייתה לא. התשובה עדיין לא, ולא נראה שהיא תשתנה אי פעם, אבל זה כבר לא קשור אליי. חתכנו(תי?) די מיד, לא דיברנו כבר כמה חודשים, ואני לא מתחרטת על זה. (אם אתה קורא את זה, סליחה על הישירות...כרגיל...)

ולמה למרות כל זה אני לא מסכימה עם המשפט הנ"ל? כי זה לא היה משמח. זה היה קשה, זה היה קורע מבפנים, זה היה מטלטל, מבלבל ומה לא, אבל זה היה נכון, וזה היה נחוץ. לוקח זמן עד שמגיעים להבנה הזו, ויהיו זמנים קשים, אבל אני מצטרפת לכל הנאמר ע"י חכמים ממני כבר- שאל אותה. תגיד כן? יופי. תגיד לא? מספיק. בשני המקרים עדיף עכשיו ממאוחר, והאמת? אם הקשר שלכם באמת טוב אין לך ממה להתבייש מלשאול אותה את זה. בקשר אמיתי לא מסתירים ומדברים על הכל (ככה זה אצלי לפחות.)

ב"הצלחה!

וזכור תמיד שהקב"ה מאחוריך בהחלטות שבאות ממקור הנשמה, "ויהיו כל מעשינו לשם שמים".