מבחינתי זה לא "קטע יפה" ולא "מעולה" או "יפה".

זה עצוב.

זה ביטוי של תחושה פנימית צורבת.

חשבתי שאולי אם אצליח להביע אותה,

זה יקל עלי.

ואולי אנשים יוכלו לסייע בהתמודדות.

ב. אז זהו, שאני לא מצפה באמת לעצות, כי אני יודעת מה נכון לי לעשות ואני מודעת בדיוק למה שמפריע לי.

אבל כן לתמיכה כזו של "את לא באמת סתומה, שאת מקנאה בחברה של אחיך. זה מצב מוכר".

מבין?

ראשית זה כן יפה ותגידי מה שתגידי

היופי הוא שקל מאוד להזדהות עם מה שכתבת ולהרגיש את אשר על ליבך

אמרת שרצית לפרוק אז לא הגבתי אלא את המינימום הנדרש

כי אי אפשר לקרוא להמשיך כאילו כלום....

לגבי ההתמודדות

לעניות דעתי וניסיון מסוים

אל תדאגי כי קשר כזה חזק לא מתפוגג ברגע.

נכון הם יצטרכו את הזמן שלהם כדי "להתרגל לחיים החדשים"

אבל אם הכל תקין שם

אז מיד בתום ההסתגלות תקבלי מעמד יציב של "האישה השנייה של חייו"

זה בכלל לא כמו חברה שמתחתנת אם מזה חששת

כי החיים ימשכו אתכם אחד ליד השני

רק תעברי את התקופה ראשונה של "ושימח את אשתו אשר לקח"

וזה כבר יבוא באופן טיבעי

אני באמת מקווה שהקשר החזק שלנו יחזור, אפילו במינון אחר.

אני פשוט צריכה להתרגל למציאות חדשה.

ממש לא. 

ודווקא כי הכל תקין שם.

אח שלי גם היה האוזן של המשפחה, ושהתחתן זה השתנה , זה היה קשה בהתחלה , אך לטעמי (ואני אחותו שלה היה קשה) זה החסד הכי גדול שהיה יכול לעשות עם אשתו, עם עצמו וממילא עם המציאות.

אין משהו שני לאשה וזה לא יתקרב לרמה הזו. אישה היא הדבר היחיד לבעלה וכך היא צריכה להרגיש, בלי שיש מקום שני.

הם בסקאלות אחרות לגמרי, אשתו ממלאת את כולו.

ומשפחתו המורחבת היא רק מעגל שני.

על כן יעזוב איש את אביו ואמו(אחותו , אחיו וכו') ודבק באשתו.

צר לי על הבוטות . אבל זה פשוט שלא תצפי מידיי, כי זה עלול להוביל לכמה דברים:

1. שתהיי סוג של שוויגער לא נעימה.

2. הם יחושו בצורך הסמוי שלך לצ'ומי וזה יפריע לאשתו (קנאת נשים-דבר בריא) ולו. ואז חבל.

לדעתי נתבי את האהבה והכבוד שיש לך לאחיך , לאהבה יותר רחבה אהבה להחלטות שלו ולחציו השני, ותני להם את מקומם.

זה מה שעשיתי, היה לי קשה, אבל זה הדבר שהכי טוב להם ולי.

ב. אחי לא האוזן של המשפחה. אחי הוא החבר הכי טוב שלי. שלי, לא של שאר המשפחה.

גם שלהם, אבל כולם הודו שיש קשר מיוחד בין שנינו.

ג. אני מאמינה שכשלי גם יהיה קשר רציני כזה, לא ארגיש כ"כ בחסרון. או לפחות ארגיש אותו פחות.

זו ההרגשה (הזמנית? בע"ה! ) של הבדידות, של הנטישה..

אני צריכה להתרגל למציאות החדשה. זה הכל.

וקשה לי עכשיו. קשה לי ממש..

תיקון "האישה השניה של חייו "<צצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצצ>

ברור לכל כי לא התכוונתי שיהיה לה חדר בבית של הזג הצעיר

הכוונה היא שאמנם היא לעולם לא תשוב להיות הראשונה

אבל בכל זאת יהיה לה את ההמקום שלה

לגבי השאר

לא אני ולא את נביאים ולא מכירים את כל הנפשות הפועלות

אז יש פה 2 כיווני מחשבה

בהצלחה

תהיי חזקה

שה' ימלא חסרונך במהרה!!!

חיבוק גדול ו...

כתבת נהדר

|תוחמאי!|

מניסיון שלי-

את יכולה לבחור לך אחת משתי גישות-

או ש- הפסדת אח.... הגברת באה ו"גנבה לך" אותו

או ש-

הרווחת פה אחות (=גיסה)!

ואז את מרוויחה פעמיים

גם אח- גם אשתו

והם מרוויחים- אותך

נכון- כשגדלים בחיים- דברים זזים

הקשר עם אחיך כשהייתם בגן- והלכתם יד ביד הביתה כל צהררים

לא דומה לקשר לשכם כשלמדתם בישיבה\אולפנה ודיברתם בטלפון ונפגשתם בבית פעם ב.....

לא דומה לקשר שלכם כסטודנטים\לומדים\חייל\בש"ל שמדברים... ושומרים על קשר עמוק-- אבל לא תלכי איתו יד ביד הביתה מהגן יותר!

ככה זה החיים- מתבגרים, משתנים, הקשר עם אחים לובש צורה חדשה

ועכשיו הקשר ילבש צורה חדשה גם-

אח שיש לו ב"ה בית.

ואת- לא רק אחות שלו- אלא אחות של כל המיכלול הזה שנקרא בית (כלומר- בעז"ה בהמשך- דודה...)

תחשבי על זה

מצד אחד, אח שלך מתחתן ואת באמת ובתמים שמחה בשבילו, בשבילם, ובכלל --

"ראויה השמחה כאשר יש מציאות שלמה, ואין לך מציאות יותר שלמה מנישואי חתן וכלה" (המהר"ל).

ומצד שני, לך נוצר איזשהו חוסר במציאות, ובמקום שתהיי שמחה בכל הלב מתגנבת לה בשקט בשקט, 

בלי שאף אחד ישמע, איזו הרגשה של צער.

וזה הכי טבעי שיש! זה אומר שיש לך נשמה רגישה ששמה לב לתנודות כל כך עדינות שבנפש, שבלב.

ועכשיו, במקום לשקוע במחשבות שמעציבות, את יכולה לקחת את ההרגשה הזאת ולהתחבר דרכה יותר לעם ישראל.

לנשמה של עם ישראל. נשמת האומה.

שנזכה...

כתבת כל כך יפה ונוגע. "דברים שיוצאים מהלב נכנסים אל הלב"

אני כבר כמה ימים מסתובבת עם כל מיני מחשבות שמציקות,

ועכשיו, כשאני קוראת את מה שכתבתי לך, אני מרגישה שעניתי לעצמי ולכל המחשבות הטורדניות הללו.

חבל שאנו לא מתייחסים יותר לנשמה שלנו... נראה כי אם הייתיי מנסה לכתוב את מחשבותי, הגיגיי ורעיונותי, כבר הייתי עונה לעצמי ממזמן.

(ברחה לי התגובה הקודמת..)

קודם כל כתבת נהדר. נהדר!! קבלי חן חן! (אהבתי את זה שהכל לא כ"כ ברור עד לחתימה...)

אני רוצ הלהאיר לך עוד נקודה: נכון שב"ה אחיך מצא את בת זוגו, וב"ה טוב לו איתה ויש להם קשר יפה וחזק, שיתחזק בעז"ה עם החתונה ועם הזמן עוד ועוד...

אבל תזכרי שיש נקודה בלבו של אחיך, שרק את אחותו יכולה לגעת בה!

את שחוית איתו את חווית הילדות, את שגדלת איתו באותו הבית, עם אותם הורים, אותם 'קווצ'ים' משפחתיים עברו עליכם, אותן חויות טובות ולא כ"כ טובות שיש בבית גידלו אתכם. יש דברים שרק את יכולה להבין אותו לעומק, ותמיד זה יהיה כך. והנקודה הזאת, הקשר המיוחד הזה, בעז"ה יהיה אבן פינה לתמיד, לקשר טוב אי"ה בינכם.

כמובן כדאי לך מאד להתחבר עם ארוסתו/אישתו לכשתהיה כזאת בעז"ה, וזה יכול מאד לתרום אם תהיה לך שיחה משותפת לבבית וקרובה איתה.

אבל בהחלט כשיעבור זמן, והזוגיות שלהם תתבסס, מותר יהיה גם למשהו המיוחד הזה בינכם לבוא לידי ביטי. לא בצורה מנקרת עיניים שעלולה לגרום לקנאה לאשתו, אלא בצורה עדינה ומכבדת, אבל בהחלט מהנקודה ש'אחים זה לא חברים' ו'דם זה לא מים'. ומותר מותר שיהיה לך קשר מיוחד עם אחיך.

והעיקר העיקר: שתמצאי במהרה את בן זוגך הנכון והראוי לך!!

,ידעתי מילים אין מספר על כן אשתוק" [רחל]

לק"י

לפני שבוע אחי הצעיר ממני ב-5 שנים התחתן.
אני אומנם נשואה שנתיים וכבר אמא,
אנחנו (אחי ואני) קשורים אחד עם השני מאז הברית שלו.
הייתי הביביסיטר שלו, הייתי כמו אמא בשבילו והוא בישבילי כשאחד מאיתנו היה חולה.
הוא היה כמו החברה הטובה שלי שבאה איתי לקנות  בגדים...

אומנם עם השנים הקשר הטלפוני לא מאוד תדיר, אך תמיד היינו אחד עם השני בשביל השני בכל מצב!!
וכעת שהוא נשוי (לא שזה בא אלי ביום אחד, הם הייו חברים תקופה ואח"כ בין האירוסין לחתונה היו 7 חודשים..)
אני שמחה בשבילו שהוא מצא את האישה שאהב! ושהיא אותו! אישה טובה!
אומנם זה קשה! אך אם זה לא היה קורה עכשיו זה היה מגיע בעתיד.
בסוף כל אחד יבנה את הקן שלו.
וצריך רק לאחל שזה היה עם האדם הטוב ביותר!!! ולשמוח בו! 
מתוך כך תזכי גם את לשמוח בשמחתך בקרובבבבבבב!!! 

בשמחות ו

תשובה להרש

הייתן יוצאות עם בן שהולך בלי ציצית/כיפה?

באמת.

ואין אין אין!! על ציצית צמר!!!

איזה יאפפפהה זה!!

|מבט חולמני|

בעיקר שאמא שלי לא רואה אותי

מצד אחד: הבנתי שזו לא הלכה מפורשת, ושכמו שכבר כתבו פה החיוב ללבוש ציצית הוא בתנאי ש..

וכן כיפה, אפשר לשים כל דבר אחר על הראש ( )- העיקר שתהיה חציצה בין הראש והשמיים. (תקנו אותי אם אני טועה..)

אבל מצד שני: למה לא ללכת עם כיפה/ ציצית? למה לנסות ללכת על חבל דק? זה מנהג שהתקבל בישראל- so, do it!

אני אישית לא הייתי נפגשת עם בחור שלא חובש כיפה (מבחינתי זה מראה על יחס ליהדות בעוד תחומים..), ולגבי הציצית לא תמיד אני יכולה לדעת..(:

 מה אני ואת יודעות על זה?!

להסביר למה קשה לבנות כיסויי ראש אנחנו יודעות טוב מאוד אבל להגיד לבנים SO DO IT זה בסדר??

כמו שאני דורשת מעצמי ללכת בצניעות ובע"ה כשאתחתן אלך עם כיסוי ראש מלא- כך אני חושבת שאני יכולה לצפות שמי שיתחתן איתי ילך עם כיפה וציצית (למרות שזה לא תמיד פשוט). 

אני מאוד מבינה ולעיתים מזדהה עם בנות שמתקשות ללכת עם כיסוי מלא (ובכלל עם כיסוי ראש) ובנות שהולכות עם מכנס,

ובכ"ז- זו הלכה.

עצוב כמה כל אחד חושב שרק בדור שלו המציאו את היצר הרע...

בתשמש-

היית יוצאת עם בחור של"ע הולך עם נעליים?

וגרביים???

מה באמת???.

כי היו פותחים עלי שרשור, ומנסים להסביר את אלוקים.

וחבל על ההסתכלות השלילית. הדור בעליה והשינויים הם מתוך עליה דווקא. אפשר לחזק את העליה והשלילי כבר יעלם

בגמרא בסנהדרין (צח א) נאמר:

אמר רבי יוחנן:אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. בדור שכולו זכאי שנאמר ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ. בדור שכולו חייב שנאמר (ישעיהו נט טז) וַיַּרְא כִּי אֵין אִישׁ וַיִּשְׁתּוֹמֵם כִּי אֵין מַפְגִּיעַ וַתּוֹשַׁע לוֹ זְרוֹעוֹ וגו` ושם נאמר למעני אעשה.

אם נאמר לפי דברך שהדור כולו חייב, אז מעין שמחה היא לנו שהמשיח בן דוד צריך לבוא. וזוהי דרך אחתץ

הדרך השנייה היא: מה שאני אומר: הדור שלנו הוא כולו זכאי ומי שאומר הפוך הוא לא יודע על מה הוא מדבר.

וכנראה שהוא לא פגש אנשים ברחוב.

מי שחושב שהמשיח נמדד לפי אורך חצאית או מכנסיים לבנות, וכן ציצית וכיפה לבנין וכו. הריני משמח לבשרו שהוא טועה.

אני לא רוצה ח"ו לפגוע בך או במשהו אחר אבל אתם צריכים להסתכל יותר לפנימיות של הבן אדם

ולהפיק מזה איזה דור אנחנו.

ועם זאת אומר ר' נחמן(ליקוטי מוהר"ן רפב): "דע כי צריך לדון כל אדם לכף זכות" וק"ו אם זה כלל ישראל.

שבת שלום ומבורך!!

אלירזוש- ציצית צמר זה סגולה בדוקה ומנוסה וידועה ל----

(נגיד שדילגתי שורות- אין לי כוח לשטות הזו...)

גבר מסריח ומזיע

>זה< רומנטי לדעתך?

בת-שמש פתחה בהודעה צינית להפליא- כתגובה לכל אותם שירשורי מראה-חיצוני-מעקב-לדייט-?--- שהיו פה לאחרונה

בשאלה- הייתן יוצאות עם בן שלובש מכנסיים?

הציניות חוגגת

מי שלא הבין- יצא כבד

או חפרן

או שניהם

י.ס. ואלירז הסכימו שהמראה הטליבאני נראה "שיק" בעיניהם

(זה היסטורי שהם הסכימו על משהו בעולם וזה לא התפתח לקרב-מכות-בשמירת-נגיעה- ???)

ניסיון להקיש מכיפה לכיסוי ראש- תלכו עם זה כי חייבים וגמרנו

גם אני לא הצלחתי להבין מה 310 רצה לומר פה!!

אבל נחמד לראות את הדרת פניך גבר! לונג טיים נו סי.. באמס.

וכמובן אנוכי המנעלת הוצאתי לציבור הרחב סגולה בדוקה ומנוסה לכל בנות ישראל לקבל בעל צדיק וריחני...

רות- צריכה עוד הסברים?

לתרגם לך לארמית?

זה מה שקורה כשלא נמצאים מלא זמן, אז אין לי מושג מה הולך פה.

פשוט לפי זכרוני האחרון יש חוק, שכאומרים משהו ציני,  שמים <צ>

ובשרשור הזה אין, אז יכול להיות שהיה כאן רפורמה

אולי קצת בגללי...

אבל נראה לי שאנחנו מספיק בוגרים בשביל להסתדר בלי הסימונים של - ציניות, הומור וכו'.

מותר לזרום עם הנושאים (ספרים, מקומות, מזג האוויר, אקטואליה)

ותמיד אפשר לחפש בגוגל. בטוחה שיכולה להיות שם רשימת נושאי שיחה לדייט.

אבל אני בעד לזרום. ותהיי מוכנה מראש שיש רגעי שתיקה מביכים... זה קורה לטובים ביותר.

בדייט ראשון מן הסתם מנהלים שיחה שמתחילה כשיחת נימוסין ועוברת להיות החלפת מידע ראשוני כזו או אחרת. בדייט השני מלבד המשך החלפת המידע, אפשר לנצל את העובדה שאין את רוב המבוכה הראשונית ולדבר על מה שרוצים. אפשר לשאול איך היה היום או לספר משהו שקרה לך ומשם להמשיך הלאה..

ויש יענו שמדברים בדייט שני על הוורט(:

ב"הצלחה!

חחח,פה זה אתר הכריות במילים אחרות...אתה רק רושם כאן תגובה כולם מתקפים אותך בש"א.....

אני אמורה להגיד ב"ה?

אולי בגיל יותר מבוגר (שלא נדע...)

קשה לי מאוד עם האתרים האלו...

אני חושבת שאם יש מספיק הצעות אז באמת שלא צריך להרשם,

ובקשר לתמונה- בגלל שזה אתר הכרויות כן הייתי שמה תמונה אבל בכללי אני לא אוהבת את זה,

לי לא אכפת אם מישהו מבקש תמונה לפני שהוא רוצה לצאת איתי, (פעם לא הסכמתי לשמוע על זה)

אבל אני לא ירצה לראות תמונה של מישהו לפני שאני יוצאת איתו.

אני חושבת שזה הורס יותר מאשר בונה.

א' - לא כדאי לשים תמונה

ב'- אם כבר להרשם זה אתר דוסי דייט...למרות שנראלי בחורות ובחורים מאתרים הם בד"כ לא טובים ואתה גם לא יכול לברר עליהם כלול, זה כאילו אתה יוצא לבליינד דייט.

בקיצור, כדאי לך להכיר בדרכים יותר נורמליות כמו: באירוסין, חתונות , דרך חברים ושדכנית ..אתרים זה בכלל לא משהו.

מעולם לא נרשמתי לאתר כזה אבל אני מכירה הרבה אנשים איכותיים (ואפילו צעירים) שנרשמו והתחתנו דרך אתר הכרויות.

יש כאלה שיותר קל להם להכיר ככה.

כל אחד ומה שמתאים לו.

שהיה חולה בבית, ואמר לעצמו- יאללה ננסה מה יכול להיות...הוא עוד לא יצא אפילו...

נשוי עם ילד.

החבר'ה פחות איכותיים.

ואני יכולה להעיד שזה לא ככה..

דברי איתי באישי..

כל טוב!

כשהבעל יוצא למילואים, כשהם רוצים להתלהב שהילדה הקטן המתוק שלהם עושה משהו חדש...

או אחרי שנתיים.. כשמתרגלים קצת לחיי הזוגיות..

אבל בשנה הראשונה הקשר  לעולם לא נשאר אותו דבר עם החברים\ות... 

החלטה שלך אם לקבל את זה או להעלב מזה..

זה לא לזרוק חברים. זה להתמקד בקשר שבעצם הולך להיות המשפחה שלך..

כמה מחברותי הטובות התחתנו.. וב"ה לא ניתקנו את קשרינו, נכון אנחנו לא מדברות כל יום כמו פעם אבל אנחנו מדברות כל כמה זמן..

אבל ההשקפה שלי היא כזאת- הם התחתנו עכשיו, הם בונים את ביתם, ולכן השעות שפעם היינו מדברות ממש לא שייכות כרגע. וגם לתת להם קצת זמן ביחד. חברה שלי היא תשאר תמיד לכן אני נותנת לה קצת ספייס עכשיו..

ורציתי לומר שאני מכיר כמה כאלה שלא זרקו את החברים

לי אישית היה חבר שהיה איתי מהגן ועד היום ואני לא בקשר איתו כבר חודש ביוזמה שלי

הבן אדם כמעט ולא מתקשר ומי שיוזם את השיחות הוא אני

לפני כחודש נולד לו ילד והבן אדם לא טרח אפילו להתקשר להגיד וזה נודע לי רק כשבועיים מאוחר יותר על ידי חבר של אח שלו.. אחרי כחודש היה לו את הדיון והוא פתאום נזכר שיש לו חבר והוא שלח לי הודעה קרירה בה נאמר שיש פדיון ואני מוזמן לא הגבתי לו על ההודעה עד היום הפגיעה שאני חשתי היא גדולה ואכזבה עמוקה מאחד שנקרא חבר 

היה לי חבר שהיה החבר הכי טוב שלי מכיתה א' עד ח' כיתה ט שנינו הלכנו לאותה ישיבה אבל הקשר ניהיה יותר חלש (הוא ניהיה ממש ביניש) אחרי זה עברתי לישיבה אחרת והתחברתי לחבר אחר (מאז עזבתי את הישיבה השניה וגם איתו אני הרבה פחות בקשר) בסוף מתישהוא הקשר חזר כשהוא בא להדריך בסניף שאני קומונר בו

חברים זה דבר שמתחלף זה לא שזורקים או משהו אבל לא תמיד קל להישאר בקשר (במיוחד שגם אנשים משתנים)

אם זה היה חבר שאני מכיר שנתיים שלוש מילא אבל אחד שאני מכיר מגיל 4 זה יותר כמו בגידה וזה עצוב לי מאד ועשיתי את זה עם הרבה כאב

זה קורה גם כשלא נשואים ושכחים מי אתה..

נכון זה כואב אבל עוברים הלאה.. ניסית לדבר עם החבר הזה?אני לא אומרת שזה יעזור אבל אולי זה יוריד לך מהמועקה שיש בלב..

וחוצמיזה אני מבינה אותך לגמרי כשחבר טוב פוגע-זה לא עובר לעולם, גם בעוד הרבה שנים אתה תזכור את זה והוא ישכח בכלל שהיית קיים..

הוא ניסה להתקשר כמה פעמים אחרי שהוא ראה שלא השבתי להודעה ולא עניתי, ממש לא בא לי לשמוע ממנו.

אבל איך קורה מצב כזה? כאילו אני מבין יש אישה והכל אבל עד כדי התנתקות מוחלטת?

אני לא בטוח שהייתי עושה דבר כזה לחברים

ואולי אם אתה תעשה איתו לפנים משורת הדין ותמחל לו

גם יעשו איתך ככה בראש השנה משמיים?

בהצלחה צדיק!!

ולא אליך אישית.. 

ואחרי כל חתונה מופיע עליהן X אדום ושמן

ואם ברצינות - אני משתדל לשמור על הקשר עם החברים הנשואים

אבל

מטבע הדברים

זה פשוט לא עובד

בא לשכונה חבר חדש

כמו שאומרים

ולהיות חבר שלו זה חשוב יותר

נכון

"על כן יעזוב" מקיימים גם בחברים ולא רק בהורים

בתק' הראשונה באמת יש התרכזות גדולה בבית, בזוגיות

אח"כ יש התרגלות... רוצים לחזור לחברים שהשארנו בינתיים בצד

(כלומר- חברים! גם הנשואים זקוקים לחזור לחברות שהיתה...הפלא ופלא!)

וכמו בכל מצב שממשיכים הלאה בחיים- יש מי שנישארים איתם בקשר

ויש מי שלא

ויש מי שפעם ב100 שנה שרואים אותם- השיחה זורמת ככה כאילו מהאמצע- ויש מי שלא....

למרות שאני חייבת לציין שיש לי חברה אחת מתוקה מדבש שרוב הנסיונות של הקשר באים ממנה...

מי שלא נשוי, לא מבין את הנשואום,

מי שנשוי ואין ו ילדים לו יבין מי את מיש שיש לו.

וכן הלאה.

מאוד תולי בבן אדם\ עד כמה חשוב לו ליצור קשר ולשמור עליו.

אבל לי לדוגמא יש חברה מקסימה ממש באמת, אבל תמיד היא מתקשרת או בשעה 2 בצהריים שהילידם חוזרים מהמסגרת,

או בין 7 וחצי בערב ל9.

ובאמת עם יד לב הלב בשעות כאלו ממש קשה לי להתייחס ולהיות נחמדה וסבלנית.

אז תראו גם את הצד השני של הדברים.

אולי כדאי שבפשטות תגידי לה מתי נח לך..

חבל לפספסבגלל זה...

ותשימי לב להתקשר אליה גם...

ב"ה

בלי קשר, אבל קשור מאוד-

חברה שחותכת קשרים עם חברות ומשפחה לאחר החתונה, זה סימן לא טוב.... ( ומי שהבין, יבין למה "חברה" ולא "חבר").

אז, חברות יקרות, יד על הדופק.

זה טבעי להרפות בקשרים, זה  מקובל. אבל...

זהירות.

היום אני כבר לא יודעת

ואולי בעצם אז רק ניסיתי לשכנע את עצמי.

היום...היום יוצא לי הרבה פעמים לתהות לאן נעלמו החברות שהיו שם תמיד.

אבל אולי הלבד לא כזה נורא כשמתרגלים אליו... (ואולי גם עכשיו אני רק מנסה לשכנע את עצמי.)

אבל אמרה לי אישה הכי מדהימה- כל הטוב עוד לפניך. תתעודדי!

אז בהצלחהלך...

יש לי חברה מאד טובה, רווקה. אנחנו קרובות ומאד מאד קשורות אחת לשניה.

אבל בחודשים האחרונים כמעט ולא יוצא לנו לדבר ולהיפגש!!!

היא לומדת מהבוקר עד אחה"צ- אז אין עם מי לדבר, ואני בבקרים הרבה פעמים פנויה, אבל אחה"צ אני עם הילדים, בעל, ארוחת ערב, מקלחות השכבה- אין עם מי לדבר.

אח"כ בערב אני קורסת, היא יוצאת... 

אנשים מבחוץ שרואים את זה- ישר מפנים אצבע מאשימה כלפי. הנשואה. זאת שלא משקיעה ושוכחת את החברה שלה.

לאנשים קל להתעלם מזה שגם לרווקים יש חיים. הם לומדים. הם עובדים. הם יוצאים. הם מטיילים. ולפעמים החיים שלהם מתנגשים עם החיים של שלנו. 

למה לרווקים יש לגיטימציה לא להגיע למפגש חברים או לא להרים טלפון כי הם בתקופת מבחנים לחוצה או בטיול או סתם אין להם חשק, ולנשואים זה ישר מתקשר ל"עזוב, מאז שהוא התחתן..."

לכל אדם יש תקופות לחץ בחיים. תקופות ארוכות יותר או ארוכות פחות עם סדר עדיפות שונה מהרגיל. אחד מחליט להשקיע בטירוף ב5 שנות לימודים, אחד התחיל עבודה חדשה- אז כמה חודשים הוא לא רואה אף אחד ממטר, אחד התגייס ל3 שנים ובקושי רואים אותו ואחד התחתן- ותקופה מסויימת (שאינדיווידואלית לכל אחד ואחד) הוא גם מתנתק ומשקיע את האנרגיות שלו בפרוייקט החדש הזה!

אבל זה נראה שזה שהתחתן- פשוט שרוף! אין לו לגיטימציה להבריז או לא להרים טלפון או לא לשמור על קשר בדיוק כמו לפני כן, אחרת הוא יהיה כמו "ההם" שהתחתנו ונטשו את החברים שלהם!

ושיהיה ברור- אין אדם שלא צריך חברים! נשוי, רווק, עשיר, עני, צעיר, מבוגר. חברים כולם צריכים. ובן זוג הוא לא תחליף לחברים. אם יש מישהו שנטש את החברים שלו לגמרי- בעיני הוא פשוט מעולם לא היה חבר אמיתי, והוא היה נוטש במוקדם או במאוחר. אבל להתרחק קצת, לקחת פסק זמן ולהשקיע במשהו אחר- זה לגיטימי בעיני בין אם זה לימודים, בין אם זה עבודה, בין אם זה גיוס לצה"ל, בין אם זה טיול של שנה בחו"ל ובין אם זה נישואין...

בעז"ה כשאתם תתחתנו, אתם תנהגו בדיוק כמו החברים שלכם. ויהיה עצוב אם לא. אתם תעדיפו להשקיע את מירב האנרגיות והמאמצים בבניית הבית שלכם, וכל השאר יוכל לחכות קצת. החברים הטובים יבינו ויתמכו. החברים הפחות טובים יתעצבנו וילכלכו. עד שגם הם יתחתנו.

ככה זה...

(ד"א- כותבת שורות אלה התחתנה ראשונה מבין חברותיה ונשארה בקשר חם עם חברות קרובות, רווקות עדיין ורווקות שהתחתנו בתקופת נישואיה. אבל הנושא הזה מוכר וקרוב לליבה גם אם לא התמודדה עם העניין הזה ספציפית)

אני אמנם עוד לא נשואה. אבל אני ממש יכולה להזדהות עם מה שאת אומרת.

באיזשהו מקום אני רואה קשרים מתנתקים לא בגלל שאני לא פונה. אלא כי בנות לא מרגישות בנוח/ עסוקות בחיים שלהן ולא מרגישות שיש להן איתי שפה משותפת. 

ברור שאני אעשה את ההשתדלות שלי לשמור על קשר. אבל אני מטפטפת טוב טוב לחברות שלי- שישמרו על קשר! שלא ירגישו לא בנוח! שאני תמיד שם שיפנו אלי וידברו איתי. ואני מקווה מאוד שהן יבינו.

לא מוצאים חן בעיני בן או בת הזוג.

במקרה כזה יש למצא חברים חדשים שיהיו של שניכם.

ב"ה

ברור שהקשר הוא כבר לא דבק..אבל עדיין שומרים על קשר טוב..

לא נפתח הכל,

אבל אני יכולה לומר שגם חברות שלא חשבתי שזה יקרה איתם,

אז התבדתי. אחרי החתונה אין עם מי לדבר...

כלומר יש, אבל יש דברים שכבר אי אפשר לדבר איתם עליהם....

לא הכל פתוח כמו לפני, וצריך להשלים עםזה

מוצאים חברים חדשים

יש פה אנשים שהצליחו לשמור  על הקשר גם אחרי החתונה?

אני לא מדבר על החברים שלום שלום וגם לא אלה שפעם שיח"נשת איתם

על החברים הכי טובים שתמיד נמצאים לידך..

איתם באמת אפשר לשמור על  קשר?

אבל זה קשר שונה וגם התדירות שונה.

וכמובן שזה דורש יותר השקעה.

א] לנשואים יותר קל לשמור על קשר עם חברים נשואים

ב]יש חברים שבאמת יבעטו אותך בגלל האישה שלהם

ג]שהחבר הבאמת טוב שלך יכנס למצוקה הוא יתקשר אליך כמו טאטאלה בגלל שהבלאגן יהיה עם אישתו אז הוא יצטרך לדבר איתך [החבר נשאר רווק ורואה דברים בפרופורציות] ככל שהבלאגן יחמיר עוד ועוד חברים ידעו על זה אבל הם נשואים אז לא יהיה להם באמת זמן להקשיב לו ורק לך יהיה.

ד]הזוגות הנשואים לאחר שנה שנתיים נוחתים ממאדים ומנוגה בחזרה לארץ ואז הם חוזרים לחדש חלק מהקשרים

ה]התאהבות נמשכת בידיוק 4 שנים ואז זה הופך להיות אהבה אבל ההתאהבות עוברת 

ואז אם שמרת על קשר חלש עם חברך עד אז הקשר שלך איתו יתחזק בטוח.

כמה שיותר מאוחר..

יש אנשים שמסננים את ההורים שלהם מהמידע- שלא "יציקו"

מה שחשוב זה- שיהיה לך "מבוגר אחראי" אחר בעיניינים- חבר או אח נשוי או קרוב...

תן להם אחת.

רק כדי שיאשרו הגעה (וצ'קים כמובן...)

כל הורים זה משו אחר.

אם יש לך אחים גדולים- הם ידעו מנסיון מה הכי טוב.

ונראה לי שהזמן הוא כשאתה מרגיש שזה בכיוון של חתונה (למרות שלא החלטתם ואפילו לא דברתם על זה).

ההורים הם לא רק בנק, שכשאתה רוצה להתחתן הם משלמים על זה. הם מאד רוצים לדעת מה קורה איתך, בשבילך ובשבילם. ואתה צריך לשים לב מתי זה מציק לך ומתי לא.

ההורים שלי תמיד יורדים עלי (עם קצת פחד...) שאני אשלח להם הזמנות להגיע לחתונה, אבל שאני אדע שבמצב כזה- אני אשלם....

תתפלא אבל כשאתה בעניין של הקשר ועוד לא סיפרת להורים זה יכול להאט אותו..

דווקה עם את ה מספר להורים ומראה למיועדת שהיא חשובה לך עד כדי כך שגם ההורים שלך [הפולנים!!] כבר יודעים 

זה אומר משהו... 

נשמע מעניין

בנות - יש אישור?

חשוב שההורים יידעו בגדול שיש משהו.

לא אומרת שצריך כבר מהדייט הראשון, אבל משלישי-רביעי ראוי.

לא ממקום מתחייב ולא שום דבר,

אבל שיידעו, ברמה הטכנית.

אני לא חושבת שזה נכון שזה יבוא להם בהפתעה, וגם לי חשוב שהם יהיו ברקע.

בין אם זה במתן עצות (שעם כל הסבתיות שלהן, ברור לי שיש בהן מן האמת), הארת נקודות שאני לא שמה לב אליהן, ובכלל, פרספקטיבה אחרת על החיים.

אני ממש לא נותנת דין וחשבון על כל מה שקורה, אבל מידע כללי (אפילו אם זה ברמת ה"תדעו שאני יוצאת עם מישהו" ותו לא).

להורים חשוב לדעת מה קורה עם הילדים שלהם וגם לילדים חשוב שההורים שלהם יהיו שם בשבילם. ואי אפשר לצפות שזה יקרה כשהם לא יודעים איפה לחכות להם...

וגם אני זכיתי בהורים פולניים אורגינל!

אבל למדתי כבר במהלך החיים לשים גבולות במתן אשרות כניסה לורידים שלי. אני בקושי משתפת אותם בדברים.

מצד שני, אני בת, ולבנות תמיד יש יותר צורך בשיתוף...

וכמובן (בשביל לצאת ידי חובה),

אין בזה כללים וכל אחד ומה שטוב ונכון לו ולמקרה הספציפי שלו.

אם אתה מתכנן להביא להורים פולניים בחורה עיראקית תכין אותם מראש כמה שיותר מוקדם...

אני 

זו אותה סדנא שהייתה לפני כמה זמן בירושלים בבית וגן?

ואני אפילו לא יכול לתקן אותם, אלא רק להסתכל עליהם להתבאס...

ולמה אתה עייף בשעה 8 בבוקר?

עושים משמר בישיבה שלך?

מה רוצה? מה כ"כ בעיה במה שכתבתי?

אתה לא חייב להסכים, אבל ככה?

 (אם שמתי סמיילי כזה, זה אומר שיש לי רגש???)

חשבתם על זה שלפני שהלכתם לישון הייתם עירניים, קמתם עייפים- ובאמצע רק ישנתם!!!

והאמת שאני אני עדיין מתלבט אם יש לך או לא...

בהצלחה. ולך תודה לה' (הלמ"ד בשווא נע) על כל הטוב שיש לך...

(וסמיילי כזה אומר שמותר להתלוצץ איתך....)

תחכים אותנו...

בתודה מראש.

ואני מקווה שהוא לא כתב את התגובה מהמחשב שלי...

דרך אגב הודת לה? (בשווא נע)

אם אתה ער עכשיו איך נראה אותך בתפילה המוקדמת?

חוץ מזה הרבה מהשאלות עדיף לבדוק אותן במציאות ולא להתבסס על סברות. רק שמקרה בודד הוא לא בדיוק בדיקה יסודית..

אבל עם זמן הבנתי שגם סיפור זה תגובה לגיטימית כי זה גם סוג של פריקה (שהיא גם אחת ממטרות הפורום)

גם למדתי שמתוך 50 תגובות בשרשור שמעניין אותי

חלק מהתגובות הן תשובות ענייניות

חלק מזדהות עם השואל\ת

חלק סתם ציניות (לכולנו יש ימים כאלה)

חלק מהתשובות מתאימות לי וחלק לאחרים

אני פשוט קורא מה ששיך לי ומתעלם מהשאר

מצאנו מי יעשה קוקטוראט על "טראפיה בכתיבת הודעות פורום"!!

ברכותי

מיטב איחולי

הרש -לא אני לא הולכת לערוך לך את השגיאות כתיב. תשכח מזה

מקסיים!!=] אשרייך!!!

והכי אהבתי את מה שעשית למשל של המגיד מדובנא..

שפה מודרנית משהו

"מעיף לך ת'פוני"

מקסים! מקסים! מקסים!

פעם למעלה פעם למטה..

צריכים תמיד הקפצות..

http://ilan-parasha.blogspot.com/