פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 163)

יש כאלה באמת מציקים

אני באמת מאמין שברוב המקרים השאלות הן בשביל זה, רק שלפעמים זה מרגיש לי שזה גם קצת כי רוצים מאוד שההצעה תצא לפועל

בכל אופן בשני המקרים זה שם אותי במצב שקצת לא נוח לי להיות בו😅

זה באמת יכול להעיק לפעמים.
תחושה כזאת שאני בפנים יודע והבנתי שזה לא,
אבל להסביר ולתרגם את זה למציע.. לא תמיד פשוט.
ויש מצבים שלא תמיד יבינו,
או לא תמיד יבינו עד הסוף,
אבל אם אנחנו שלמים עם זה אז בסוף התחושה תעבור.

אפשר לצאת מהברורים עם ידיעה של מי הבחור/בחורה, זה הכל מאוד מסביב....

ככה שלרוב אני משתדל שלא לפסול בשלב של הבירורים (אלא אם כן כמובן ברור לי שזה לא שייך) (לרוב אני מקבל הצעות מאנשים שקרובים אלי ומכירים אותי פחות או יותר ולכן סומך עליהם קצת יותר מאשר על שדכן רגיל), ואני גם משתדל שלא לחתוך אחרי פגישה אחת/שתיים- וכמו שאת בטח מבינה זה נהיה קצת שוחק ומתיש...

 

אז במקרה הזה היא נשמעת לי בחורה נהדרת, פשוט היו כמה נקודות שעלו שקצת פחות התאימו לי ואני מצד אחד רוצה להגיד שפחות מתאים לי ומצד שני לא מצליח לברר לעומק כדי להיות בטוח בהחלטה (ומי שהציע הפעם הוא לא חבר קרוב)

מבינה.

אני חושבת שכדאי לעשות בירור כמה שיותר רציני עם עצמנו (ואולי גם עם דמויות קרובות) 1. מה הם הדברים שאני לא מתפשר עליהם, 2. ומה אני מחפש.

זה נשמע לכאורה קל, אבל זה לא תמיד ככה, כי לא כולנו סגורים על עצמנו במאה אחוז מה בדיוק אנחנו לא רוצים ומה אנחנו כן רוצים (אמנם יש כאלה שמאוד ברור להם וזה גם מעולה, אבל יש גם אחרים שתוך כדי תנועה לומדים ומתדייקים) ולכן ההתבוננות הזאת פנימה לפני שמחליטים לצאת עם מישהו או לא, צריכה כן לעבור בבירור הזה, גם אם לא יהיו תשובות מלאות, אפשר להחליט שבנושא y לפי איך שאני עכשיו זה לא מפריע לי, אולי יתברר אחרת, אולי לא.

ואיך זה מתקשר לכאן? שאולי צריך לבחון האם הנושאים שבגללם זה מרגיש לי פחות מתאים הם ברשימה שאני לא רוצה לחלוטין? או שהם נמצאים בסימן שאלה הזה, ואז ההחלטה היא האם אני רוצה לנסות או שעם מכלול הנתונים אני מעדיף שלא.

ולדעתי אם הבירור עד עכשיו לא הספיק לך, כן תנסה לברר עוד ולדייק את השאלות שלך בשביל שתבין אם זה רלוונטי או שלא.
אם לא הצלחת לברר לעומק יש מצב שהבירור צריך להתחיל קודם אצלך.
תנסה להבין מה גורם לך לחשוב שזה לא מתאים וכו'

ומזדהה

"מה בדיוק אתה מחפש" ממש קל לענות

לכל השאלות מלבד האחרונה. אפשר ל"רכוש" כמו תהליכים רבים שעוברים בדרך.
אם הצד השני מביא זאת אז עוד יותר קל.

ומה לגבי השאלה שלפני האחרונה?

כן ולא. בברירת מחדל זה נראה קצת "מיותר" ולא מובן.

אחרי שלומדים שיש הרבה דברים בצד השני שהם לא מובנים לי אבל חשובים מאוד לה גם התחום הזה יכול להפתח.

תלוי מאוד בסוג הקשר ובהתקדמותו.

בהמשך לשאר השאלות - ממש לא הייתי מחפש זאת בשלב הפגישות ובטח לא כתנאי.

עם זאת זהו כלי שאפשר להשתמש בו במינון הנכון כדי לקדם את הקשר.

בטח לא בדייטים ראשונים
זה מביא לי עצבים שפותחים לי את הדלת או מביאים פרחים.


מנגד גם להיות יותר מידי מעשי ושכלי מוזר

לעניות דעתי אדם שכלי עם כישורים חברתיים יכול בקלות ליצור רומנטיקה אם הוא ילמד איך לעשות את זה, אבל זו תהיה רומנטיקה שונה מעט משל אדם רגשי

החוויה הנוצרת ע״י פקל קפה וגיטרה באיזה גן לבין החוויה הנוצרת ע״י דיבור והפנמת תוכן כלשהו (לדוגמה אפילו משחק/ פלרטוט/ מחמאה/ בדיחה/ גילוי סוד)

וזה על ידי תקשורת

אבל אני לא חושבת שאחד מהם מאפיין יותר שכלתניים ואחד מהם רגשיים.

לא משנה

איזו מהן אתה רואה כשכלית ואיזו כרגשית?

בעיני אלו צורות שונות של ביטויי רומנטיקה.

(כן בראשונה יש משהו שמרגיש מלאכותי יותר, אבל לא חושבת  שזה תלוי רציונל או רגש)

אז אנחנו מסכימים שיש צורות שונות של רומנטיקה, זה מה שטענתי.
אולי זה מרגיש לך מלאכותי כי את יותר שכלית אבל זה לא מטיל בזה דופי..

רק בחוייה שלי גילוי סוד, או פלרטוט או מילות אהבה הן הרבה יותר משמעותיות (רגשית) מגיטרה או פק"ל קפה.

וזה כבר מתקשר לנושא הטחון של חמש שפות לאהבה

אבל שימי לב שזה גם דברים שמתחברים, לדוגמה מתוך הניגון והרומנטיקה הרגשית ניתן להגיע לגילויים פנימיים...
אני מציע לך לשמוע את השיעורים של הרב שרקי על זוגיות ולהסיק מסקנות בעצמך..

שני אנשים יהיה שני דברים שונים בתכלית, כי הם יתייחסו לזה אחרת

לכן זה לא ישנה אם זה יהיה גיטרה או חליל, גן או יער כל עוד זה חוויה רגשית ולא שכלית.

בין גיטרה או פק"ל לבין הפנמת הדברים.. לזה התייחסתי

אבל יש חוויה שכלית וחוויה רגשית, כל אחד יחווה את החוויות האלה שונה אבל עדיין זו אותה קטגוריה

פשוט היא הכי חשובה בעיני.
אני חושב שיש כאן שני דברים -
אפשר להתמקד בתכונה ואפשר להתמקד באדם.
התכונה לכשעצמה יכולה להופיע יחד עם רומנטיקה, אני לא רואה בזה סתירה.
אבל כשאני חושב על האדם השכלתני, וזה תלוי מאוד באיזה מינון ואיזה אדם, אבל ככלל - אני רואה לפני אדם שלא מבין בשביל מה צריך את הרומנטיקה.
ואדם שלא מבין את הצורך, נוטה לזלזל בו במקרה הפחות טוב, ולא להתחבר במקרה היותר טוב.
הוא יוכל לשחק את המשחק בגלל שהוא חשוב לאשתו/ המדוייטת שלו וכדומה,
אבל בעיניו זה עדיין יישאר משחק.
בעוד לאנשים יותר רגשיים זה יהיה חיים.

ההבדל לדעתי תהומי
(ואין כאן טוב ורע. רק כך זה נראה בעיני)

עם יד על הלב - מישהו כאן מבין מה הערך של תכשיט? אתה באמת רואה הבדל בין יהלום לזכוכית? ועוד כזה ששווה לשלם עליו כל כך הרבה?

 

האדם צריך לדעת שלאשתו\פגושתו ישנן צרכים שהוא בכלל לא מסוגל להבין וזה לא מוריד מערכם, להיפך.

לא מדובר במשחק, מדובר בהבנה עמוקה יותר של הקשר בין איש לאשתו.

הוא לא בהכרח יזלזל, אבל יתייחס לזה אחרת לגמרי מאשר מישהו שחי אותן. מבחוץ.

לא דומה בכלל.
אם הייתי משווה בין זה לתכשיט - הייתי מסביר את ההבדל בין "הבאתי לה משהו שהיא רצתה, והשקעתי כסף וזמן" וזה מסתכם בערך בזה, לבין מחשבה על מכלול הרגשות שביטאתי ואיך זה התקבל אצלה וכו', והמשמעות של ההשקעה בכסף וזמן בשבילה, ומה זה עושה לקשר שלנו, וכמה מחשבה הושקעה בתכשיט שבחרתי לה וכו.
זה הבדל יותר מהותי, ולא הבדל כמותי בין יהלום לזכוכית - כמה השווי שלו. ההערכה שאתה מדבר עליה היא חיצונית ולא משנה אם זה יהלום או זכוכית או ארנב

הבאתי דוגמא לדבר שאתה לא מסוגל להבין את החשיבות שלו בעיניה ושזה לא פוגם בהערכה שלך לדבר.

ובהזדמנות זו אענה על השאלה האחרונה: לדעתי זה דבר נרכש. הבעיה שכשמישהו לא רואה צורך לרכוש, הוא לא ירכוש.
הטענה שלי היא שהם אמנם מסוגלים להתחבר לזה, עם עבודה פנימית, אבל זה לא בראש מעייניהם כי האופי שלהם שונה אז הם לא יעשו אותה.
מה שכתבתי זה שיש הבדל גדול ביחס לרומנטיקה בין אנשים רגשיים, שלכן גם מבינים את הצורך בטיפוח העולם הרגשי שלהם, לבין אנשים שמזניחים את הצד הזה, שמראש פחות חזק אצלם. ולפחות מקווה שהם לא מזלזלים באנשים יותר רגישים בגלל שהם עצמם לא מתחברים.

אלו ואלו אנשים טובים מאוד שמקימים בתים נאמנים ואוהבים בישראל.

באה לידי ביטוי ע"י הלב.

אם זה לא אישי מדי.

 

עניתי כמו שעניתי כי אני חושב שזה באמת משהו מבפנים - מהלב. זה לא כ"כ רלוונטי מה זה לאחרים.
רומנטיה של 'העתק הדבק', בדרך כלל פחות רצויה.
הכי כיף לעוף עם הלב וללמוד יחד עם הצד השני מה עושה לשניהם יחד הכי כיף וטוב.

(ואני שואלת כי זו נקודה שלצערי אני נתקלת בה הרבה... הלב שלי עף אבל פחות מביעה בחוץ, ותכלס לאחרונה מבינה שאנשים לא מרגישים את הלב אם אין לזה ביטוי חיצוני)

כדי להרגיש את הלב של הצד השני צריך הקשבה והתבוננות. כמו כן, פידבק ותקשורת טובה.
כשאנשים מתקרבים, הלבבות נפתחים ונקשרים.
לא בהכרח שזו שפה רציונלית.

למשך לא לתת לי לחכות לבד בתחנת אוטובוס באיזה צומת מאוחר (כשזה כמה דק' והוא לא ממהר) או בענייני נסיעות לבוא קרוב אלי זה מחווה שאני מעריכה

האם זה נרכש - לגמרי

סותר שכלתנות ומעשיות - ממש לא

ממש קל להביא לידי ביטוי גם בשלב הדייטים - כל רצון לקרבה, כל אמירה שמדגישה את הייחודיות של השני בעיני, כל מעשה שמראה על החשיבות של השני..., אבל זה צריך להיות קיים כדי לבוא לידי ביטוי

לא תנאי להחלטה. אבל אם זה נמצא, זה מקרב את ההחלטה מאד

זה לא משהו שמחפשים. כל צד עושה את הצד שלו, ומקווה לצד השני

למעשה ההפך-חיפשתי לאזן אותה
היה לי חשוב להבין שאני *אוהבת* אותו ו*רוצה* אותו בצורה הזאת(גם כי פחדתי שאם יקרה משהו וניפרד זה יהרוס לנו את החברות)

שכלתנות ומעשיות לא סותרת רומנטיקה וכן זה דבר נרכש.

גילוי נאות-היכרתי אותו עוד לפני שהחלטנו לצאת אז לטענתי התחלנו מהאמצע ולכן היה לנו הרבה יותר פשוט להתקדם לכיוון הזה כולל ביטויי חיבה.

זה הכיוון הכללי, הרצון והשאיפות של האדם.

הפרטים משנים פחות (והם גם דינמיים ומשתנים תו"כ חיי הנישואין)

שהצד השני לא מתקדם בו בכלל?
לדוגמה לך חשובה המדינה ולו לא.
עכשיו אם אנחנו משאירים את זה ברמה הזו אז זה נשמע קצת טיפשי, אבל כשמעמיקים מבינים שזה יכול ללמד על כפיות טובה, כפירה, עין רעה, בערות וכו׳...

מה שכתבת בשורה האחרונה- זה כיוון.

והדוגמא שנתת היא פרט.

אם אתה רואה אדם עם מידות רעות, כפיות טובה וכו' זה יבוא לידי ביטוי בתחומים נוספים.

ואזה לא בא לידי ביטוי בתחומים נוספים לא הייתי חושבת שעל זה זה מעיד.

פעם כתבתי על זה תשובה ארוכה בפורום אחר...

אחפש.

איך ניתן לראות האם זה פרט נקודתי או פרט המלמד על הכלל?

@אילת השחר

וגם-

כלל: רצונות שאיפות ערכים כיוון בחיים

פרט: הביטוי המעשי של הכללים.

ולשאלתך,

הרבה פרטים שיש ביניהם מכנה משותף יוצרים כלל בסופו של דבר.

או דברים מהותיים ועיקריים.

למשל

הכלל:

שמירת הלכה.

הפרט: שמיעת מוסיקה בספירת העומר

כל עוד זה הפרט הזה בלבד, אפשר לצאת מנקודת הנחה שיש לאדם הספציפי קושי ספציפי עם הנקודה הזו.

אבל אם לפרט הזה מצטרפים גם: אי הקפדה על תפילות, אי שימת לב לענייני גזל, רפיון בעינייני כשרות- כל אלו יוצרים תצרף פרטים שמעלים סימן שאלה בנוגע לכלל של שמירת הלכה אצל האדם הזה.

לחילופין: אי שמירה של דברים מהותיים כמו נגיעה וייחוד, גם אם היא בפני עצמה, כיוון שהיא מהותית ויסודית תעלה לי את אותו סימן שאלה בנוגע לכלל הנ"ל, גם אם לא היו לה ביטויים של פרטים נוספים.

באמת מודה ושמחה על הדברים שלך.
אתמול היו לי מחשבות בעניין וכתבתי לעצמי, אבל הרגשתי שלא היה נכון לכתוב אותם בלי חיבור מעשי, ועכשיו כשדייקת ופישטת את הדברים בצורה חשובה ויפה, הם יתחברו.

מניחה פה את הדברים אולי יהיו לתועלת:
לענ''ד, הנכון הוא לחפש את הדרך והנתיב שיהיה גם וגם, ולא לצאת מנקודת הנחה שזה או זה או זה. גם זוגיות וגם ערכים.

לא מזמן יצא לי להתקל במאמר כלשהו, שלא זוכרת את המקור כרגע, שהציג תפיסה רווחת שגורמת לדברים לא טובים. התפיסה שלוקחת דרך חיים שמתבססת על אמת עמוקה וגבוהה מהבנתנו ותפיסת שכלנו, ומכניסה אותה לתבנית של ערכים, כאלו שיכולים להיות נבחנים זה מול זה, גם מול ערכים אנושיים. הדבר הזה מציג את האמת הזו כדבר שאפשר להכניס למשוואה אנושית, ומכאן הדרך ''להתפשר'' עליה יכולה להיות מהירה, כי היא לא תמיד נתפסת בכלים שלנו. ולפעמים עלולים לטעות במחשבה שמה שכן נתפס עולה בחשיבותו וערכו על מה שלא.

לכן, יש דבר שהוא משמעותי וחשוב שכשבנוגע אליו יש התאמה, כל שאר הדברים יוארו ממנו באור אחר, מהסיבה שציינת - שיש שאיפה להשתלם ולהתחזק, וזו דרך, וכל אחד נמצא במקום אחר בדרך הזו, וצריך לתת את הדעת ולהתחשב גם בגורמים השונים שהשפיעו עליה.

מה הדבר הזה שמדברת עליו?
מידת הרצון והחיבור לקב''ה בכל פרט ופרט בחיים. ובתוספת גם מידת ההשקעה בחיזוק השאיפה לקרבת אלוקים, כל אחד בעניינו הוא ובעיקר בתיקון המידות, ויש עוד מה להרחיב בעניין.

ומוסיפה על השאלה האחרונה-
איך אפשר לראות אם נקודתי או פרט המלמד על הכלל?
הכל מתחיל מאיתנו.
ללמוד את המידה עצמה שרוצים לראות אם קיימת בשני בינינו לבין עצמנו, לברר אילו ביטויים יכולים להיות לה במציאות, בכל רובד שהוא : מחשבה, דיבור ומעשה. להתבונן קודם בעצמנו איך זה מתבטא אצלי, איך אני יודע בעצמי שקניתי את המידה הזו? האם יש עוד דרכים שיכולה להתבטא בהן? אחרי הבירור הזה כבר יודעים ומכירים, וגם נדע לזהות באחרים אם קנו את המידה הטובה בעוד דרכים. אולי נגלה חידוש בעניין שלא הכרנו קודם לכן.
מנקודת מבט כזו, וממקום שמלמד זכות על האחר, ולכן גם מאפשר לו לשתף במרחב בטוח שלא שופט או מבקר, יקל לזהות אם מדובר במשהו נקודתי שיש לו הסבר וכוונה, או שמא מדובר במישהו שכנראה השאיפות שלנו שונות אחת מהשני וזה בסדר.
זה מי שהוא וזה מי שאני, וזה לא אומר שמישהו יותר או פחות, פשוט אנחנו לא מתואמים, וכנראה לא מתאימים.

ולהכל ליווי של תפילה לבהירות.

@אוויל מחריש

בזכותך עלו פה בכלל (די בדרכי החוצה מכאן, ולא חשבתי שעוד אגיב כאן).
נתת חיזוק שהדברים חשובים ונכון שיכתבו.

והשבח לבורא, טוב לראות שהיה משמעותי @כלי פשוט.

אני מסכים מאוד עם מה שאת אומרת, בדגש על מידת הרצון. מתוך הפער בין האמת לחיי המעשה אני בודק על מילוי סטנדרטים נמוכים מאוד בחיי המעשה שאני חושב שהם תקינים סך הכל. העניין הוא שבסביבה שאני נמצא רוב האנשים שמים ערכים מסויימים כאלה בצד בצורה קיצונית, ככה שאני לא יודע כמה נכון בכלל לחפש דברים כאלה..

רוצה לדייק מתוך דבריך איזה עניין -
"מתוך הפער בין האמת לחיי המעשה אני בודק על מילוי סטנדרטים נמוכים מאוד בחיי המעשה שאני חושב שהם תקינים סך הכל"

הפער קיים מעצם הוויתנו, מעצם העובדה שאנחנו נשמה בגוף, ועוד מצטרפים על זה עוד פערים מהדרך עצמה שעברנו בחיים.
העבודה הזו עם הפערים האלו היא עבודת חיים, והיא לא מדלגת על אף אחד, השאלה מה אתה מבקש לך בחיים, מה הרצון העמוק שאליו אתה מכוון את עצמך ואת חייך. זו שאלה שכל אחד ואחת נכון שישאלו את עצמם, כי בסופו של דבר הכיוון של ההליכה והדרך יקל להבין ולהרגיש אם מי שמולי יתאים ללכת איתי את המסע הזה.
יש מצבים שהכיוון אחד הדרכים שונות ויש מצבים שהכיוונים אחרים והדרך דומה, זה לא אומר שאי אפשר ללכת יחד בשני המצבים, רק חשוב להיות במודעות מה תדרוש הדרך הזו משני הצדדים ובירור מעמיק האם זה מתאים להם.

סטנדרטים.
לענ''ד, המילה הזו לא שייכת למערכת הזו של התאמה לחיי זוגיות ומשפחה. מהסיבה הפשוטה שזו לא מערכת שצריכה לעמוד במדדים כלשהם, בסקאלות או לא יודעת מה.
נכון לשחרר את עצמנו מלערבב עולמות במושגים שלא קשורים אליהם.
בעולם של חיי משפחה המושגים אחרים לגמרי.
הבקשה והחיפוש אחר שותף/ה לדרך, נכון שיתמקדו בעניינים של חיבור, אחדות, אחווה, שמחה ואהבה, כבוד, הערכה הדדית, הטבה ועוד ועוד דברים טובים ועמוקים. את אלו אי אפשר למדוד בשום דרך, כי הם פשוט ביטוי נוכח שהווה ומתהווה מעצם הקשר, מעצם החיבור וגילוי רבדים נוספים בו עם הזמן, עם ההתרחבות וההרחבה ברוחני ובגשמי.


אשמח לביאור לגבי המשפט האחרון, כדי להגיב תגובה מחוברת לעניין שכיוונת אליו, כי עלו מחשבות ולא בטוחה שזה מדוייק.

אני מסכים עם מה שאת אומרת על הפער בין נשמה וגוף וכן על הכיוון הכללי והדרכים, לעניות דעתי צריך שתהיה התאמה גבוהה בשניהם.

לגבי הסטנדרטים - שוב, מסכים עם דברייך, דווקא מתוך הגישה הזו השאלה שלי מתחזקת, וזה בעצם מה שאני שואל.
הגישה שלך היא מה שהתכוונתי בתחילת השרשור כמתן עדיפות לערך הקמת בית. מנגד (ופה נכנס גם המשפט האחרון) יש מצבים לא מאוזנים כמו שנפוץ למשל בתחום המדיה, שגם בחורי ישיבה רבים לוקים בזה. עכשיו אפשר לומר שסך הכל הבחור טוב, אבל אם הוא מבזבז מעל X שעות מזמנו על בידור אז זה מלמד שצריך עבודה, ולא בהכרח שכל אחד שאומר שיש לו רצון להשתפר בהכרח יעשה עם זה משהו..

''... כי בסופו של דבר הכיוון של ההליכה והדרך יקל להבין ולהרגיש אם מי שמולי יתאים ללכת איתי את המסע הזה.
יש מצבים שהכיוון אחד הדרכים שונות ויש מצבים שהכיוונים אחרים והדרך דומה, זה לא אומר שאי אפשר ללכת יחד בשני המצבים, רק חשוב להיות במודעות מה תדרוש הדרך הזו משני הצדדים ובירור מעמיק האם זה מתאים להם."

אנסה להרחיב את מה שנכתב בתגובה הקודמת.
החיים פה בעולם הזה דורשים עבודת גישור על פערים ומציאת איזונים, וכל אחד בעולם הזה נמצא במסלול ייחודי לו. יש מי שהניסיון שלו יהיה בדבר מסויים ויש מי שבדבר אחר. ויש שהניסיון הוא בשלבים התחלתיים בקניית מידה מסויימת, ויש בשלבים מתקדמים יותר. אי אפשר להשוות אחד לשני, אי אפשר גם כשותפים למסע להכריח מישהו להשתנות. רבים אמרו לפני שנישאים למי שמולנו עכשיו ולא למי שאנחנו מצפים שיהיה בעקבות שינוי כלשהו (או הדימיון שלנו).
זה מה שיש כרגע.
מה הכיוון מפה?
כל אחד יודע בעצמו מה הכיוון. ושם בודקים האם הכיוון הכללי זהה.

מה קורה אם לא יודעים?
לזה קוראים תחנת ביניים. וצריך לדעת איך להתייחס לנקודת הזמן והמקום הזו.
יכולים להיות תחומים שונים בחיים שאנחנו בתחנת ביניים לגביהם. בין אם זה תחום שבעבודה כרגע או בין אם תחומים אחרים קיבלו את הפוקוס ובזה המסויים הנחנו רגע לעצמנו, כי אי אפשר הכל בבת אחת.
אנחנו בני אדם.
ואנחנו עושים את ההשתדלות שלנו לפי מקומנו ומבקשים סיעתא דשמיא בעניין.

אדם צריך לדעת מהו הכיוון הכללי אליו הוא צועד. זה כמו שטייל דרכים רוצה להגיע מנקודה אחת לשנייה. הוא יודע שהכיוון הכללי אליו הוא שואף הוא צד מסויים, אבל יתכן שבדרך עצמה יהיו פיתולים או מעברים שיראה בהם כאילו הוא חוזר לאחוריו. אם ישכיל ויצא עם מפה והכנה למסלול, הוא יבין שזה רק מראה עיניים אבל זו הדרך שתיקח אותו למקום שאליו חפץ להגיע. אם יתעקש ללכת רק עם פניו לצד היעד, יתכן וימצא עצמו בדרכים ללא מוצא.
כך גם בעבודה שלנו הפנימית, לפעמים יש מצבים שצריך קודם להתבונן ולזהות את המצבים שדורשים בירור עמוק, וצריך להסכים לצאת לרגע מהתפיסה של ''שדה קרב'' כדי לזהות נכון באיזו אסטרטגיה הכי כדאי לפעול, אחרת עלולים ישר ליפול לייאוש ובשבי... חשוב לברר את העניין העמוק שמחזיקים עבורנו הרגלים מסויימים, מה הנפש מבקשת למלא דרך הדבר שפחות מתיישב בטוב עם כל שאר החלקים הפנימיים שלנו, לקחת את המשמעות ואיתה לעבוד בסור מרע ועשה טוב.

אם מי שמולך מבין ומכיר בעניין הזה והגישה דומה ביחס להתמודדויות, אפשר לבחור לצעוד בדרך גם כשעוד נמצאים בתחנות ביניים כאלו ואחרות.
מה גם שבידם לחזק האחד את השני.

(מקווה שהדברים לא רוחפים מדי...)

זה לא סוד שאני מגדולי הציונים בפורום, אז אין מה לחשוד על דברי.
אבל הפריע לי הדברים שהצגת בשורה האחרונה. ושים לב שבעצם מנית רק מה שיכול להיות חיסרון במי שה דינה לא חשובה לו. כאילו יש כאן עמדה כזו: בעד המדינה - אחלה. נגד המדינה - נובע משלל בעיות כאלו.
צרם לי מאוד.

רק מה, לדעתי זה באמת הבדל שמעיד על המון, כי זה שתי דרכים שונות לחלוטין בהבנת התורה ועומקה, בדרך האמונה ולימודה, בהשקפת עולם על שלל הבטיה, וכו'.
לא מצד חיסרון של אחד הצדדים, בעין רעה וכפירה וכו'... אלא בגלל שזה באמת פער גדול ונקודה שמעידה על המון מסביב, לרוחב ולעומק, ולכן לא טיפשי לקחת את ההבדל הזה כמשמעותי וחשוב.

גם מה שכתבה חתולה מוכיח את זה - שמי שמושחת כ"כ זה אמור לבוא אצלו לידי ביטוי בעוד שלל דברים. והרי כל כך הרבה אנשים חושבים ככה והם בעלי מידות נהדרות.



אציין, זה לא שאני שולל את העובדה שזה יכול לנבוע גם מהמידות האלו. תלוי גם בצורה שהאדם מסביר את עצמו ואת עמדתו הזו, מה הנימוקים שלו וכו'. ותלוי איפה הוא גדל ולמה הוא חושב מה שחושב. אבל הצורה שכתבת יוצרת קצת רושם שכאילו פשיטא שמי שחושב כך סביר שיהיה מלא בחסרונות האלו, בעוד הצד השני טהור מכלום. וזה צרם.
(אגב, גם ייחוס חשיבות למדינה יכול לנבוע מכל מיני סיבות רעות ולא רק מאמונה גדולה והכרת הטוב לה'. ואכמ"ל)

ברור שלא התכוונתי להיכנס לעומק העניין ולתאר אדם ומכלוליו במשפט אחד. מנגד, ברור לי שזה מלמד על פגם מוסרי כלשהו בדקויות כאלה ואחרות, כשם שכל עבירה מלמדת על חסרון באדם...

וגם בישיבות גבוהות כמובן, רק שאז זה יהיה בד"כ בשיעורים יותר גבוהים (כי מתגייסים יותר מאוחר).

ישיבות גבוהות והסדר

בעלי יש גם ישיבה לבוגרי צבא וגם בישיבה הגבוה פתחו לא מזמן כיתה לחבר'ה בוגרי צבא

זה נותן כלים למי שממש בתחילת הדרך, אבל מהר מאד העקרונות חוזרים על עצמם, כאילו אפשר לנחש מה ייאמר ומה תהיה התשובה לשאלות הקהל.

אתה מדבר מניסיון עם דברים שקנית?

יש בודדים שאני נהנה לשמוע גם כמה פעמים, אבל זה כבר אאוטינג..

א. מה שאני אומר חשוב והם כנראה לא עושים את זה , אם יעשו את זה יתחתנו .

או

ב. קטונתי , אני יודע שהכל מלמעלה .. חשבתי לעשות שיעור בנושא : " כך וכך " , מי שחושב שזה יעשה לו טוב או יכול להפיק מזה תובנה או 2 מוזמן.
אבל כמובן צריך לבוא עם המון הבנה

אם זה ב אז מגניב

אם המדריך מגיע ממקום של ענווה וכבוד למודרכים שלו וגם יודע טוב את מה שמעביר זה שווה.

נכון?

אם כן, איך אפשר לבדוק את הדברים האלה מראש?

וגם יודע טוב את מה שמעביר זה שווה.?

הכוונה שהאדם יודע ברמה טובה את מה שהוא מעביר.

ולכן ההדרכות שלו שוות

יכול להיות שבתחילת הדרך הדרכות כלליות יכולות להיות מועילות וממקדות.

אבל יש שלבים מאוחרים יותר שכללי אצבע לא עוזרים בהם לאף אחד,

ותהליך אישי ואינדיבדואלי הוא הרבה יותר יעיל.

ממה שיוצא לי להכיר להרבה חסרים את הכללים גם. כולל כאלה שיוצאים הרבה שנים.

או שיש להם כללים אבל בסיסיים ומעורפלים.

האמת שאולי מי שפה וקורא באמת מקבל כללים לא מעטים

מדויטים. ההסתכלות הנפוצה בחוויה ובהתרשמות שלי מאוד מכלילה. יש יוצאי דופן ספורים מאוד.

יש גם הרבה דברים של התאמה אינדיבידואלית אבל יקרים פי 10 בערך.

מסכים שהדבר המותאם אישית יותר מועיל

ויותר מכך: כמו ש@חתולה ג'ינג'ית כתבה, תהליך אישי יותר יעיל מכללי אצבע.
באמת ההימצאות בפורום מביאה את הצד הזה, זה אמנם לא כמו "תהליך אישי" אבל זה תהליך של לימוד על ידי המציאות, לאורך זמן, עם "התבשלות" ועיכול, וזה בונה הרבה יותר מכללי אצבע.
אבל צריך קצת להשקיע, כדי לרכוש את זה מהפורום ושהוא לא יהיה סתם העברת זמן.

לא קונה כאלה דברים תרתי משמע
התחום ממוסחר מאוד וזה עושה תחושה לא אמיתית
מה גם שעם הגיל העניין הוא יותר בליווי אישי שנותן מענה ולא בעקרונות כלליים

1. כן, אבל תלוי איזה הדרכה.
2. כי אם אדם מודע לזה שדבר מסוים יכול לעזור לו ולקדם אותו בתהליך הזה, והוא רציני בלמידה ולא סתם שומע את ההדרכה בשביל לסמן וי, אז הוא יכול להתקדם הרבה מאוד.

*את הכוס הבאה אני שובר (לאח של הכלה שהיה בדייטים באותה תקופה)
*לובשים טישרט כי כל הכסף נגמר על החתונה (להורים)
*אם זה טוב ואם זה רע אין כבר דרך חזרה (חושבת שאצל חברה אחת ההורים והאחים לבשו ואצל חברה אחת היא ובעלה)

זהירות חתן טרי/כלה טרייה (אבל מוכר...)

לא מצחיקים אבל חמודים על ילדים קטנים:
*החתיך בחליפה זה אח שלי/דוד שלי
*היפה בלבן זו אחותי/דודה שלי

שווה לחפש באינטרנט, לי הסינון חוסם

היא יכולה לדייק ?
לנסות להקשיב לתחושות שלה?
את יכולה לעזור לה או לשלוח אותה ליועצת פתוחה וקשובה מישהי מבחוץ שלא קשורה אלייך או למשפחות .

חשוב מאוד להקשיב לתחושות ולבדוק ממה הם נובעות
על מנת להחזיר את השקט

גם אם זה אומר לבטל .. וגם אם זה אומר להתחתן
תלוי בפירוק של התחושות

ואת בתור אמא צריכה לתת לה הרגשה שהחלטה היא שלה בלבד אל תלחצי אותה ותהיי קשובה

אך אמא שלי אומרת לי בנושא הזה : שלך נשמה אני סומכת עלייך רק תזכירי שאת האחראית הבלעדית להחלטות שלך .
בחיים לא אומרת לי כן או לא

זה באמת עול גדול. ותקופה של אירוסין יכולה להיות מבלבלת להרבה זוגות...אבל כמובן שיכול להיות שזה רק דרך לבטא לחץ אחר, במיוחד כי את כותבת את זה ולא היא.

אני חושבת שהדרך לברר את זה, בטח עם בת, בטח עם הבת שלך, זה בדיבור.

 

שתפרק עד הסוף מה מפחיד אותה, שתראה אם זה קשור אליו או לא. שתרגיש אם היא סומכת עליו. עצם הדיבור יכול לברר יותר לעומק. ואם זה לא עוזר אז כן שתפנה למישהי מקצועית בתחום

 

אפשר להגיע עם פחד ולחץ לחתונה, אבל צריך להיות מודעים ממה הלחץ וממה הפחד, ואם זה משהו לבטל בגללו או רק להתמודד איתו.

חייב להבין מאיפה מגיע הלחץ/ עצבות הזה.
אוי ואבוי אם היא תהיה כלה עצובה.
תשבי איתה לשיחה רצינית לבד ובאמת תנסי לברר מה קרה? היא חטפה סתם רגליים קרות בכלל הלחץ/ ההורמונים או שזה משהו עקרוני לבין ארוסה- חס וחלילה התנהגות לא ראויה מצידו פתאום. (שלא היתה לפני האירוסין) וכולי
מדגישה שזה מאוד מאוד מאוד חריג ונדיר אבל עלול לקרות.

רוב האנשים פה לא התחתנו בגיל 19. זה פורום של רווקים.

השם של הפורום - "לקראת נישואין וזוגיות" - הוא הצהרת כוונות ותקוה מתוך אופטימיות, לא ציון מצב ייחודי.

 

אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים לענות מנסיון של חברים או מהשכל שלנו.

בקצרה - כן, זה מאד מפחיד. הגיוני לפחד וזה קורה המון.

 

פתרונות שאני יכול לחשוב עליהם

שהיא תלך *איתו* לטיולים ולכיף (עדיין בין הזמנים), ושהיא תעבוד על להפנים שהכיף לא נגמר, והיא עדיין חופשיה לעשות כמה כיף שהיא רוצה איתו ובלעדיו. אם יש לה בת דודה נשואה בכיף שמרגישה חופשיה ולא כלואה, יכול להיות שזה יעזור אם היא תלך איתה לטיול. שהיא תראה שנישואין זה לא מגביל. שתדבר עם חברה נשואה ותשמע ממנה איך זה באמת, אבל שתבין גם שהיא לא תצטרך לחתל תאומים ולהאכיל שלשה ילדים יום אחרי החתונה.

שהיא תקרא כאן בפורום כמה כיף להיות רווק ותבין שהיא לא מפסידה כלום.

ממליץ גם לדבר איתה על זה. גם את וגם שתדבר עם מדריכת הכלות שלה בנושא.

תספרי לה מנסיונך שהחיים לא נגמרים אחרי החתונה.

בגלל שהיא צעירה שווה לשמוע ממנה איזה עוד משימות אפשר להוריד ממנה ולהקל עליה. עכשיו ובתחילת הנישואים. תאמרו לה בכנות במה תוכלו לעזור לה אתם ואולי האחים והאחיות שלה.

כמובן שתדבר על זה עם בעלה. באירוסים ובתחילת הנישואים יש עומס נפשי גדול עם כל הטכני והתיאומים ומעבר דירה ועוד ועוד. אם עובדים נכון, חודש אחרי החתונה רוב הטכני והתיאומים יורדים ונשאר להתאקלם בחיים החדשים ולבנות את הזוגיות.

שוב מזל טוב!

אם זה לא יספיק אז שתעשה כמה שיחות עם אשת מקצוע.

(אותי זה הדבר העיקרי שהיה מלחיץ אם הייתי מתחתן בגיל צעיר)
אם כן, פשוט להתייעץ עם רב

בכמה שנים שאני קורא פה. אבל אני עדין זוכר את התובנה הראשונה שלי- שצריך להבדיל בין זוגיות להורות. 

(כיום זה נראה מובן מאליו אבל איכשהו בעבר לא הבחנתי ביניהם)

מצד שני גם לא צריך להבדיל ביניהם יותר מדי..

בכל גיל.
המחויבות מלחיצה, המעמד, האירוע הענק, כל המתחים שעולים, דיבורי כספים, עוד ועוד...
זה עובר ואחרי החתונה יוקל לה והיא תרגיש טוב יותר.
בעיקר צריך לחבק ולעטוף, ולהגיד לה הרבה שזה בסדר שהיא מרגישה ככה ולא להתרגש ממצבי רוח והורמונים.

כמובן כל זה כשאת רואה שמבחינה זוגית טוב לה..
מזל טוב!!

את ישר הולכת למצב שלא צריך להתרגש .. וזה מצב רוח והורמנים .
יכול להיות שיש לה תחושה שונה שזה מעבר

וכן יכול להיות שזה גם לא משהו מעבר
אנחנו לא היא אבל החובה שלה זה לפרק לגורמים את התחושה שלה

ולא ישר להגיד יאללה כולם נלחצים

חברות שלי ואני..
מה שהייתי צריכה בתקופה המשוגעת הזאת זה בעיקר שיגידו לי שזה בסדר. (וזה מה שאני חושבת שהיה נכון גם להגיד לאמא שלי). ככה גם היה עם חברות טובות שלי (ברמה של קמות בבוקר ורוצות לטוס ולברוח), אחרי החתונה הכל נרגע...
אם יש שם משהו לא בריא ולא מתאים לבת זה סיפור אחר.. אבל לא נשמע ממה שהיא כתבה.

אחרי קשר שידעתי שהוא רוצה להציע
הדבר הכי טוב שעשיתי זה להקשיב לתחושות שלי , משהו שם אמר לי שזה לא מתאים .
והיום אני סופר שלמה זאת ההחלטה הכי חכמה שעשיתי .

ולכן אני אומרת לפעמים חייב לתת מקום לתחושות
וכבר רשמתי בהודעה השניה נכון לפעמים זה סתם לחץ.

אבל שתדעי לך שבגלל הוייב המעצבן הזה : כלות או בנות שעומדת להתארס תמיד נלחצות אז יש בנות שמתחתנות עם בנים שלא מתאימות להם וזה מזעזע
למרות שבבטן שלהם יש תחושה של מחנק .
או עצב מוגזם . או חוסר אושר

וזה תסלחי לי ממש לא תקין

הכי חשוב זה לעלות את התחושות ממש ממש לא להתעלם מהם בידיעה של מאמי זה קורה לכולן - חייב לפרק את זה אם היא תגיע ותבוננן שזה באמת לחץ מדהים ואם היא תגלה שמשהו אחר מפריע לה .. שהיא לא אוהבת אותו או לא רוצה אותו בלב אז זה הצלחת חיים לדעתי כאן חשוב מאוד לנתח את זה עם מישהו מקצועי

יש לי מה להגיד אבל השעה בהחלט מאוחרת והמוח לא עובד אבל רוצה להגיד שכדאי לך לשאול בפורום נשואים טריים, שם יותר סיכוי שתמצאי תשובות מניחות את הדעת..
בהצלחה ובאמונה!

יכול להיות שיש שם פחד טיפשי שצריך לקרוא לו בשם ולשחרר אותו, ומאוד יכול להיות שיש שם בעיה אמיתית שצריכה מענה.

יפה

אני הייתי דרוכה במשך תקופה ארוכה לפני החתונה, לחץ ממשי שהפריע לי בדברים פשוטים בתקשורת עם בני אדם.
לדוגמא: בערך חודשיים לפני החתונה שלי בנדודה שלי התחתן ופשוט ישבתי שם דרוכה מתוך חשש שמישהו ידבר על החתונה שלי.
זה קורה להרבה אנשים ופשוט צריך לדעת לשחרר את זה(לי עזר שאנשים סיפרו לי על תקופת הלחץ שלהם), אם אין צורך בשיתוף שלה באירגונים לחתונה אז להרפות ממנה אלא אם כן זה מרגיע אותה

שבת שלום!!

(כל מה שחשבתי עליו מעבר לזה שמרגש שהיא התארסה ואיזה מהמם זה)

אם נוגעים בשיער זה משדר חוסר נינוחות ? מעניין לא חשבתי על זה

איזה יופי 🤗 שירבו השמחות!

אולי קודם כל לא להכניס את הרגש ורק אחכ אחרי שמבררים את הדברים המהותיים והחשובים בצורה אובייקטיבית אז לאט לאט לתת לרגש להיות חלק מהקשר?
בדיוק כדי לא להגיע למצב שאת מתארת- 

שהרגש מבלבל את כושר האבחנה והשיפוט וגורם לך להחליק על דברים שבראייה קדימה מאד יפריעו לך.

 

אני חושבת שאם זה כבר קרה, אז כדאי לחזור לרשימה ולמה שחיפשת בהתחלה בלי קשר אליו. להפריד רגע את הרגש שצף ומכסה, ולהשוות בין מה שיש בו לבין מה שחיפשת. ולראות אם יש בו דברים שמפריעים או שהיית פוסלת עליהם אם זה לא היה הוא? לפחות שיהיה לך במודעות גם אם תחליטי לא לפסול על זה.

 

זה מאד קשה ואני מאד מבינה אותך, אבל את לא רוצה להגיע לשלב שפתאום הרגש ירד ופתאום לקלוט למה נכנסת.. לכן כדאי לשבת אפילו עם חברה או עם מישהי שמכירה אותך ויכולה לנתח איתך בצורה אובייקטיבית את הקשר..

בהצלחה אמיתית(:

שאם קוראים לך תפארת, זה אומר שצריכים להקשיב רק לך? לא מבין את האנשים האלה בחיי...

דווקא שזה משמח וטוב שיש רגש כזה,
ואם את יודעת על עצמך שזה לא יכול לקרות לך עם כל אחד, אלא יש משהו בו שמעורר אצלך, אז זה הרבה מאד וטוב מאד.
בקשר לאובייקטיביות, אני מאמינה שאפשר להסתכל על רוב הדברים שחשבת שיהיו בבעלך, ולעשות הפרדה בין מה שדמיינת/תיארת לעצמך שיהיו, לבין מה שבאמת מהותי לחיים משותפים.
וכמובן להתייעץ ולשמוע דעתם של אנשים שמכירים אותך/אותו/אתכם
בהצלחה

שבניסוח כזה או אחר הטרידה את מנוחתי הרבה זמן.

 

כפי שכתבו, חשוב מראש להתבונן מהם הדברים שחשובים לי בבן זוג ועל מה אני לא מוכן לוותר בשום אופן. וכשיש לנו בראש רשימה ברורה ומסודרת של נקודות שחשובות לנו הרגש לא יצליח לבלבל אותנו ולהשכיח מאתנו את מה שאנו מחפשים.

 

לדעתי הפתרון הזה מוגבל. כי בסופו של דבר הרי בכל אדם אני אמצא מעלות וחסרונות, אלא שהתפקיד שלי הוא לשקלל ולראות האם זה שווה לי או לא. הבעיה שלא שייך לחשוב ולחשב מראש את כל הצירופים והחיבורים האפשריים (N! אפשרויות  ) כך שאני כן אצטרך לקבל החלטה ולהפעיל שיקול דעת בשעת מעשה האם אני מוותר על X בגלל Y ו-Z או לא.

אבל עדין כמובן שכשהתכוננתי והתבוננתי מראש כמה ולמה חשוב לי כל דבר, פחות שייך שאתבלבל.

 

 

כתוספת והשלמה לכל זה צריך גם לזכור את הכלל ש"על כל פשעים תכסה אהבה". אמנם ההתלהבות וההתאהבות הראשונית מתפוגגת די מהר, אבל האהבה האמיתית שבין אדם לפרטנרו כן נשארת, ובמובן מסוים זאת הצורה שהדברים אמורים להתנהל - שכביכול "נתבלבל" ולא נשים לב לפגמים שונים באדם שאנו אוהבים. 

 

גם אני חשבתי את זה. כדי שזה יקרה (שאנשים יתחתנו), ה' קצת מכסה לנו את העיניים.. 

אם בכללי בחיים שלך את נאמנה לעצמך ויש לך כנות אז תוכלי להשתמש בזה גם בתחום זה.
יש דברים שצריך להסתכל אובייקטיבית שלא קיימים, כמו אלימות ודומיה.
את כל השאר את צריכה לקבל כמו שאת מקבלת את כל הבעיות שיש לך, שהרי גם לך יש הרבה חסרונות ואת חיה איתם ממש טוב. לכן מכיוון ששאלת שאלה כזו, את נדרשת גם לבחור ברע שבבן זוגך, וככה לא תגידי לעצמך עוד כמה שנים למה עשיתי את זה. ואחרי שתעמיקי בעניין ותקבלי את החסרונות שלך אז תראי שהיתרונות שלו משלימים את שלך וכן להפך..

לפני שנכנסת לקשר

תראי אין מושלם
יש כאלה שבונים קשר על בסיס ניצוצות ולא תמיד האבן הבסיסית יציבה.. ויש כאלה שעם עבודה יותר ראלית
לדעתי כמו כל דבר בחיים צריך את האיזון ..

אם את בקשר כזה תנסי להיות כנה עם עצמך: כמה מהדברים שרצית לפני שנכנסת לקשר איתו התגשמו?

נניח החלטת שחשוב לך תקשורת טובה .. מטרה משותפת .. בחור שיכבד אותך ..
אם אין את זה להבין האם זה באמת קשר שיוכל לתרום לך ..

זה רק היה דוגמה , כן? שימי לנגד עינייך את המטרות החשובות שלך.

הצלחה

צריך לבדוק בצורה טובה ולשמוע דעות על הקשר מאנשים שאתה מעריך.

אבל הרב תירוש אומר שהסינוור הזה גם טוב. כי בחשבון אובייקטיבי קר יש הרבה דברים לא משתלמים בלהתחתן וזה קצת מוציא אותנו משם

ככה תרגיש שאתה על המסלול ומשם יהיה לך יותר קל לאפס את עצמך

תחומים כמו: לימוד אמונה, קשר עם המשפחה, בריאות וכושר. מנגד תנסי להתנתק מדברים מכבים כמו מדיה, רשתות חברתיות וכו׳

אבל תזכרי גם שעצב זה לא יאוש. להיפך, עצב זה סוג של חיות.
צריך לנסות לתת זמנים מוגדרים לעצב ובשאר הזמן להסיח דעת ממנו ומהמחשבות שקשורות לעניינים האלה.

אבל צריך גם לזכור שיש כאלה שבאמת אין כ"כ מה לעשות כי ככה הם באופי. הרבה יותר קשה להם בלי זוגיות וזה לא כ"כ בר שינוי.

מבינה אותך ככ.

* העצב הזה נמצא. וטוב שאת לא מתכחשת לו.
אני למדתי לעשות דברים לפי הכוחות שלי. אם מפגש עם אנשים מסויימים יחליש אותי אז לא בטוח שאלך.

והוא מביא איתו טוב. מראה שאת עם רצון בריא שחי ובועט ויקדם אותך למטרה.
רק לשים לב לא ליפול לעצבות.. יש הבדל בין שבורי לב לעצבות. שבורי לב זה הרגשת כאב, שבר שמתוכו אפשר להצמיח משהוא חדש. עצבות זה יאוש..

*לא לחיות שכשהתחתן אוכל להגשים את החלומות שלי.. אז אהיה..
אלא להביא ולקדם את החלום שלי עכשיו כמה שאפשר.
אנחנו מדמיינים את החיים אחרי החתונה כמשהו אחר, אנשים אחרים. וזה לא נכון. בסוף.. אנחנו נשארים אנחנו.
והתק הזו היא הזדמנות לבנות את עצמך.
תלכי עכשיו ותבחרי את הבחירות שיקרבו אותך לאישה שאת רוצה להיות.
אם יש אידאל שחשוב לך- איך את מגשימה אותו גם עכשיו כרווקה? )זה לא סותר רצון ושאיפה להגשים כמשפחה בעזה. אבל זה מתחיל מכאן(
כוחות חיים, הרגלים.. תפתחי אותם עכשיו.
מה ה'את עם החיות' היתה עושה עכשיו?
כי גם אחרי החתונה יש ימים כאלו שהכל נראה רע.. אנחנו רוצים להיות אדם שמתמודד ויודע להרים את עצמו מחדש בעזה

* להכין רשימה של דברים שמחזקים ומעודדים לזמנים כאלו: שירים משמחים, שיחה מחזקת עם חברה/מישהו מהמשפחה, פעילות ספורטיבית ותנועה וכו.

*כשיש גלים קשים במיוחד לזכור שהם עוברים.
'כל גל שבא נענתי לו בראשי..'

צריך להבין מה מעציב.

לפעמים מספיקה הפסקה בדייטים ונחים

לפעמים יש דברים בחיים שדורשים טיפול משמעותי.

לפעמים חסר מילוי רוחני. או סתם חסרות שעות שינה ופעילות גופנית

הכל מכוון

אני חושב שלשדך בצורה טובה זה מקצוע. ישכאלה שיכולים להתעסק בזה מהצד בהתנדבות אבל לרוב זה קשה.

ככל שזה ייהפך יותר למקצוע עם תגמול ראוי זה יותר יצליח.

וגם היום אם אותו אדם שדיברת עליו יהיה מוכן להשקיע כספית הוא ימצא אנשים טובים שישקיעו בו הרבה זמן.

וכמובן, תמיד אפשר להזכיר מדי פעם לנשואים שסביבך שאתה פנוי. אבל הרבה פעמים אנשים עסוקים ולא פנויים להתעסק במשהו שדורש ריכוז ומאמץ גדול. להכין איזו ארוחה ליולדת סבבה. כנל לתרום עשרות שקלים לכל מיני דברים טובים.

לשדך? אולי ההוא ייפגע או ההיא ואולי התאמצת ודוחים את ההצעה ברגע ובקושי מפרגנים. זה הרבה יותר קשה. זה גם מתמשך, בודקים, מבררים אם צד אחד פנוי, אחכ על השני, כל שלב יכול לקחת יומיים שלושה.

אולי זה יכול לעשות סדר.

ויש מיזמים ששילבו בין הדברים כמו שגרירים בלב שחבר או קרוב מסויים מתפנה לעזור לך ואתה משלם לו במקרה של הצלחה 1500 ש"ח. אהבתי את הרעיון שלהם ושמעתי דברים טובים עליו

את לא נתת פרטים (חוץ מזה שהוא עדין ומהמם - את יודעת שזה לא אומר כלום כי כל בן אדם מדהים בדרך שלו)
אף אחת לא מכירה אותך
תעשי את זה מסודר

דרך ניקית או ניק שמוכן לעזור לך

אבל ככה אני לא ממליצה גם לבנות לפנות אלייך זהירות

את צריכה קודם כל, לפני הכל, לשאול את עצמך - איזה סוג חתן את מחפשת?

אופי, השתייכות, דעות, ישיבה - איזו ישיבה.

לשאול את עצמך כל מיני שאלות - איזה סוג בית את רוצה להקים.

 

אחרי שברור לך מה את מחפשת, ואת רק לא יודעת איפה למצוא אותו.

אפשר לפנות לחברות, מורות, או לשאול כאן

רק תכווני אותנו - איזה סגנון את מחפשת?

אני יודעת לומר בכללי.
אין לי מושג בישיבות ובדברים האלה.
גם אני לא משתייכת כרגע לשום מגזר אז קשה לי לנקוב במגזר מסוים.
יודעת מה הכיוון שמעניין שמושך אותי שאני רואה את עצמי שם בעתיד, אבל כרגע אני עוד לא שם.

ואז נוכל לכוון אותך לישיבות.
לגבי מגזר, אני מציע להתייחס לזה בתור החברה שאיתה את נמצאת, גם אם את לא מזדהה עם כל מגזר לגמרי.

להיות בה ולאו דווקא החברה בה את נמצאת (אם הם שונים)

אבל אם יש לך חברה שאתה רוצה להיות בה זה מלמד עליך משהו. ואם יש לך חברה שהיית רוצה להיות בה ונשארת איפה שאתה זה גם מלמד שבפועל אתה מעדיף את איפה שאתה נמצא.

באיזה בית\סביבה גדלת? חרדי\ דתי\ מסורתי\ חילוני

מה הערכים שיותר חשובים לך?

יש רבנים שאת יותר מחוברת אליהם? 

חשוב שהיה בצבא\לא משנה\לא כדאי?

מתאים לך להיות נשואה לאברך?

מתאים לך לגור ביו"ש? גרעין תורני?

באיזה מסגרות את חושבת לשים את הילדים שלך? תלמוד תורה\ יסודי\ ישיבות\ אולפנה\ תיכון דתי

איך חשוב לך שהבית יראה באופן כללי? 

 

וכמובן את לא צריכה לענות לי- תעני לעצמך. ומשם הדרך כבר יותר פשוטה.

יש המון המון סגנונות של יישובים, ישיבות, סטונדטים, ועוד אנשים.

 

אחרי שטיפה ברור לך הכיוון, אפשר להיעזר ברשימה הזאת,

רשימת שדכנים התשפ"ב | ערוץ ７

ואפשר לפנות ל @ברוקולי, שאולי יכולה לעזור לך לברר מה בדיוק את מחפשת, ולפעמים היא גם מוצאת 

 

גדלתי בבית של הורים בעלי תשובה, חלק מחיי היה בסביבה חרדית(מסגרות לימוד) וחלק בסביבה דתי לאומית -מעורבת. אז די מגוון.
חשובים לי ערכים של אהבת הארץ, דרך ארץ, שמירת הלשון, שמירת ואהבת והכרת המסורת היהודית. כבוד האדם.
אני לא מכירה הרבה רבנים.
ממה שיצא לי לשמוע שיעור פה ושם,
אז יש את הרב מיכאל לייטמן, הרב מיכי יוספי, ארז משה דורון, יובל אשרוב, יעקב ורשבסקי. מתחברת לגישה של הרב שלמה קרליבך, הרב קוק.
בוודאי יש עוד רבנים שלא יצא לי להכיר.
לא משנה לי אם היה בצבא או לא.
לא יתאים לי אברך. כן חשוב לי שיקבע עיתים לתורה, בעיקר שפשוט תהיה חלק ממנו. כזה שיכול לצאת לו מהפה ציטוט או חידוש ששמע או חשב עליו במהלך היום.
לא אכפת לי לגור ביו"ש, לא מאוד מכירה את האזור אבל יש שם הווי אוירת חיים אחרת ותחושת משמעות ושליחות גדולה .
אני חושבת שהייתי רוצה לאפשר לילדים שלי חינוך ביתי. או חינוך דתי אנטרופוסופי, כמו שיטת מעיינות רבי חיא.
חשוב לי שהבית שלי יהיה בית פתוח, עם תודעת שפע, אמונה פשוטה, דיבור ישיר ופתוח עם בורא עולם. שתונהג בו הקשבה, שלווה, חיים שהם קצת מירוץ למרתון של העולם. חיים יהודיים. לשמור מצוות אבל עם שמחה. בלי לחפש החמרות ובלי לחפש הקלות. פשוט.

נשמע לי יותר בכיוון של בת עין.

ברשימות הקודמות כתוב שיעל בנימין מתעסקת בזה 0527203183.

כדאי לברר איתה.

 

מפה נראלי שכבר אנשים אחרים מבינים יותר ממני.

ממנו דברים שבקדושה בכלל.

לא הייתי שמה אותו באותה שורה עם האנשים האחרים שרשמת.

נדירים האנשים שהצליחו לקומם עליהם גם את יעקב אריאל, גם את הרב אבינר וגם את הרב שרלו, גם את הרב שרקי וגם את הרב ארז משה דורון....

ראיתי בנאדם שנראה כמו רב, כותב דברים חכמים, שנשמעים הגיוניים. לא הבנתי מה הבעיה

היא פשוט עזרה לך וסיפקה לך מידע. שתדעי מכאן ואילך.



וכדאי באמת "ללמוד לקח" לעתיד, להיזהר כשמתחילים לקבל מרבנים ו"רבנים", לבדוק קודם מה הם ומה טיבם, ולא לסמוך על זה שהם נראים כמו רבנים ועושים רושם חכם.

הרב יהודה אשלג היה תלמיד חכם ומקובל שכתב לפני כ- 100 שנה את הפירוש הנפוץ כיום על הזוהר- פירוש "הסולם". לרב קמו מספר ממשיכים, גם מבניו וגם מתלמידיו שפועלים עד ימינו ממש. מיכאל לייטמן מציג את עצמו כתלמידו וממשיך דרכו של בנו של הרב אשלג- הרב ברוך אשלג, שהיה ג"כ ת"ח ומקובל. העניין הוא שלפי שיטתו של מיכאל לייטמן ישנו ניתוק בין מה שנקרא בשפה חופשית "עבודת המידות" לבין המצוות. בעיניו המצוות אינן כ"כ מחייבות והעיקר הוא עבודה פנימית בהכנעת הרצון לקבל- האגו. הגישה הזו עומדת בסתירה חזיתית גם לפשט ההלכה וגם לדרכם של כל המקובלים מדורי דורות שעסקו בעבודת המידות והתעלו לדרגות של קדושה מתוך דקדוק בקיום המצוות. 

כשהעבודה היא רק דרך הלב והרגש, תמיד ישאר מעורב שם שקר ורצון לקבל (אדם לא יכול להגיע לביטול האגו רק דרך עבודת המוח ועבודת הלב כי גם בדרגה הכי גבוהה שלהן תמיד ישאר מעורבב שם גם רגש מסויים של "באיזה דרגה אני שהצלחתי לבטל את הרצון לקבל"..).
לכן אין תחליף לדקדוק במצוות לסוגיהן, שזה עבודת המידות דרך הקרביים והמעשה, כחמור לעול וכשור למשא.
רק כשמשקיעים בזה, מבינים מה זו הכנעה אמיתית ושהכנעה זה דבר אמיתי ולא רק עבודה רגשית שמגיעה גם היא מהישות.
אחרי ההכנעה גם מתחילים להזדהות יותר ויותר ואז מתחיל השלב הכיפי של חיבור, אבל זה חיבור אמיתי ולא חיבור ניו אייג'י שמבוסס על ישות.
וגם בעולם הקודש האמיתי זה ככה- יש כאלה שעסוקים ביותר מדי התבוננויות פנימיות ועבודות נפש ולא מבינים שהדרך שלהם להתקדם גם בתחומים האלה חייבת לעבור דרך עמל תורה.

מוזמנת לפנות אלי, יש לי מאגר שידוכים
אנסה לעזור לך ולכוון אותך~

איך היה להם כח להמשיך הלאה?
איזה גיבורים!!

ליום השואה

שאנשים באמת עשו את זה.
באמת התחתנו שוב אחרי שבני זוגם נרצחו בשואה, באמת הקימו בתים מלאים חיים וילדים ושמחה.
זה לא יאומן.

מניחה כאן דברים שאפשר להתייחס אליהם, תוך כמובן הרחבה, דוגמאות ופירוט:
היחס לעולם החול (תחביבים, תרבות- שירים, ספרים, סרטים, אינטרט מסונן, ביטול תורה/ זמן פנאי, תרבות בילוי וכדו', לתת דגש על למה וכמה, כדי שזה יהיה נגזרת של סגנון תורני ולאו דווקא "ככה גדלתי")
איפה על הסקאלה של חיים מתוך חיבור למציאות לעומת הסתגרות
רמת הקפדה על שמירת מצוות קלה כבחמורה, או דתי לפי דעתי - איפה על הסקאלה?
איפה עבודת ה' בציר שבין בירור שכלי ובחירה חופשית או אמונה תמימה ואמונת חכמים?
האם יש נחת בעבודת ה' או שיש שם מימד של לחץ? להסביר...
מחובר/ת לחסידות? קו? גוש? שאטנצ מסויים?
מחפש/ת חומרות? קוּלות? מה היחס לעניינים הללו?
מסורת ושמרנות מול תורה חיה ומתחדשת - איפה את/ה בכל זה?
אם יש ספר תורני שאת מחובר/ת מאוד אליו וחי/ה לאורו, רב שמחוברים אליו, חבורה מסויימת, מדרשה/ ישיבה וכדו' - כדאי לציין ולפרט מה תופס אותך בזה, למה זה מייצג אותך/ לא מייצג אותך.

ועכשיו לחלק שבו סוקלים אותי:
אצל בנות הרבה פעמים צניעות מעידה על רמה דתית מסויימת, אצל בנים הרבה פעמים 3 תפילות ביום במניין + קביעת עיתים מעידים על רמה דתית מסויימת.
כמובן אם את בחברה שלא ברור מאליו שמירת נגיעה וכדו' - לציין מה היחס שלך לעניין. אם זה ברור מאליו, אז לענ"ד לא לציין, עלול להשמע כאילו זה לא ברור מאליו ומעלה ספקולציות לגבי איפה את/ה מסתובב/ת

כמה שיותר לפרט, מה שברור לי, לא ברור לך ואנחנו משתמשים בעולם מושגים שונה, כי אנחנו מגיעים מעולם שונה.. אז לפרט, להדגים, להסביר...

הדברים מורכבים ולא חד ערכיים, להיות נאמנים למציאות, ואיפה שישנה מורכבות לשקול פעמיים האם ואיך להציג, כי טלפון זו פלטפורמה פחות מוצלחת להעברת מורכבות.

כמובן, זו לא חקירת שב"כ. להתנהל בנחת, לקחת דברים בערבון מוגבל. לזכור שזו שיחה זורמת ולא צ'ק ליסט.. לפעמים הדוגמאות והסיפורים מבהירים הרבה יותר מאשר "למד בישיבת הגוש, התגייס לתותנים ואחרי הצבא החליט לעבור להר המור". אז לא לספר רק שהוא מחובר לרב שרקי, אלא להסביר גם למה, ואיך זה קשור לתפיסת עולמו, לאישיות, לאופי ולעולם הרוחני.

בהצלחה

מסורת ממש ממש אינה ההיפך לתורה חיה ומתחדשת.
זה שיש בורים אטומים שמקצינים לצד הראשון ומופקרים קלי דעת שמקצינים לצד השני, לא הופך את זה לסתירה.
התורה חיה ומתחדשת, מתוך המסורת והשמירה.

ובלשון מרן הרב זצ"ל: "הופעה מתחדשת, המסגלת אל אוצר הנצח את כל השינויים הזורמים בשטפי הזמנים והמאורעות המשתנים".


בכללי, כתבת מעולה ויעיל!

למה זה חשוב לברר כל כל לעומק מראש?