פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 164)

שהדבר שהוא מלהיב יותר, הוא מה שנקרא "הדבר בעצמו"

אני הבנתי את השאלה כך:

יש חלק מסוים בזוגיות (או באדם שמגלם את הזוגיות, בן הזוג...) שהוא "הדבר עצמו"

ויש חלקים שהם סתם נמצאים שם בשביל הכיף (אשה שיודעת לבשל, גבר שיודע לתקן נזילה)

 

יש חלקים, שעלולים להלהיב יותר, ולכאורה הם לא חלק מהדבר עצמו. אני מניח שדוגמה קלאסית זה מראה חיצוני (אולי בגבר - מעמד כלכלי...). ומכאן השאלה - מה מלהיב יותר?

ועל זה עניתי, שאם משהו מלהיב בקשר מסוים, כנראה הוא נתפס כחלק מהדבר עצמו.

כלומר, הזוגיות עצמה עם מישהי יפה יותר היא זוגיות אחרת, הזוגיות עם מישהו שיש לו גב כלכלי חזק יותר היא זוגיות אחרת, ומכאן נובעת האטרקטיביות של התכונות האלה והמקום המוגזם לכאורה שהן תופסות.

כלומר, פספסתי משהו בקו מחשבה שלך...

בהתחלה הצגת דברים שנמצאים סתם בשביל הכיף, ואלו דברים נקודתיים ולא קריטיים (לכאורה, להבנתי)
ואז אתה אומר שתכונות אטרקטיביות כלליות הן הדבר עצמו - וזה יכול להיות נכון, אבל למה החלפת את התכונות הנקודתיות שבשאלה לתכונות כלליות חשובות בתשובה?

ציינתי שיש תכונות חיוביות אבל לא חשובות שהן גם לא מלהיבות (לדוגמה - יודעת לבשל)

ולכן הבנתי את השאלה לגבי "אבל מה כשתכונה כזאת כן מלהיבה?"

ולכן עניתי לגבי התכונות המלהיבות, שבעצם אולי זה בגלל שהן חשובות או נתפסות כחשובות

כי זה לא צנוע. 

כל הכבוד לי

יש לדון

זה מה שכל הגימיקים עושים.

יותר קל להתלהב שיש לך טסלה מאשר עצם זה שיש לך רכב

כי הדבר עצמו נתפס כמובן מאליו

ברור שאתחתן, אבל כיף לי שהתחתנתי עם מישהי ששרה יפה

ברור שאמצא דירה, אבל כיף לי שהיא ממש קרובה ל...

כי את הדבר עצמו - הייתי משלם מחיר, או שילמתי מחיר כדי להשיג. כל מיני גימיקים - לא הייתי פוסל בלי זה, ולכן זה כיף שהרווחתי את זה "על הדרך"

 

(כן יש כאן כמה נקודות מבט מעורבבות)

אבל זה טוב ככה?

מרגיש לי קצת לא משהו שככה זה עובד. אבל אולי ככה העולם צריך לעבוד. לא יודע.

אני חושב שהרבה מחוויית החיים שלנו, איכותם ובריאותם, תלויה בהכרה בתכונה זו, ובעבודה מולה.
מזכירים את זה הרבה בנושא של האמונה. שאם היינו נולדים בני עשרים ומבחינים בעולם המופלא שסביבנו, היינו מתפעמים ללא קץ, אבל נולדנו תינוקים, וכשגדלנו - אנחנו כבר רגילים.
בעצם ה"רגילים" הוא מה שמונח בתכונה שכתבת, (או הפוך, שהתכונה שכתבת - היא מה שמונח במושג הרגל. לא סגור על זה, ויש לעיין).
זה גם מה שמביא מרמור - כי על כל מה שיש "ממילא" מסתכלים כמובן מאליו, ואם כך - כמובן שאין מה לשמוח מזה. השמחה היא דווקא מהתוספות והפיצ'רים, וכשאינם - אנחנו מתמרמרים למרות כל מה שיש.
וממילא - זה מה שגורם לחיות ב"מרדף" אחרי ריגושים וחידושים. פיצ'רים לחיים המובנים מאליהם, כביכול.
ועל כל זאת, יש כאן פרדוקס מובנה: מה שטבעי לנו - לא משמח, אז רודפים אחרי חידושים. אבל אחרי זמן מה - מתרגלים לחידושים עצמם, הם חלק מהטבעי, והם כבר לא מרגשים, אז צריך לרדוף עוד.. וחוזר חלילה. מעגל קסמים של מכין סף גרוי שעולה ועולה, ולעולם לא מספק. לא פלא שהמרמור לא יעזוב, "והנפש לא תימלא".

ולכן, היסוד לחיים בריאים ומלאים - הוא ההסתגלות ליכולת להינות מפרטי החיים עצמם. מגוף הקיום. הן מצד השכל - לדעת שבאמת שום דבר לא מובן מאליו, לא הרכב, לא הדירה, ולא האשה... והן מצד החיות, הרגש, הנפש, ללמוד לחיות את החיים בעצמם, בעוצמתם, בתעצומותיהם.

(אוף, מרגיש שיצא לי קצת ניו אייג' כזה... אולי כמו איזה מאמנת לחתונה...
עמכם הסליחה. יכולת הניסוח שלי בשביתה קצת... ממש לא מרוצה ממה שיצא, אבל זה מה יש. התוכן עמוק הרבה מעבר לאיך שהצלחתי לכתוב)

1. הפיצ'רים. ולכן אחרי שמתרגלים אליהם מחפשים שינוי (מוצר חדש או פיצ'רים חדשים באותו מוצר (אני בכוונה מתנסח ככה)).
2. בהתחלה הפיצ'רים ואז מגיעים ל"וירא מנוחה כי טוב", מגלים שעצם החיים הרגועים באהבה ובשניים מספיק כיפיים ומספקים והחיפוש אחרי ריגושים די נפסק ורק נהנים מהעניין פה ושם כתוספת.
3. הפיצ'רים מחוברים לדבר עצמו כבר בהתחלה ויש תנועה מכאן לכאן, ההתלהבות מהם מחזקת את החיבור והחיבור את ההתלהבות מהם.
4. חוויות מציאות שלמה. זה לא שניים שמחוברים כמו הסעיף הקודם אלא דבר אחד שלם שהפיצ'ר הוא חלק ממנו.
במילים אחרות- במבט מבחוץ יש פה את הדבר עצמו ואת הפיצ'ר. אבל מבחינת הדבר עצמו הפיצ'ר הוא חלק ממנו. לדוגמא מישהי יפה. מבחינתה- לפחות במובנים מסויימים שרלוונטיים לנושא שלנו- זה חלק מההוויה שלה ולא משהו שנוסף אליה (ואם ניקח כדוגמא תכונת אופי פיצ'רית כמו חוש הומור, שם יותר מורגש שזה חלק מהדבר עצמו ולא פיצ'ר).

ברגע שלומדים לחוות את המציאות בטבעיות (בדומה לילדים)- אז אוטומטית מסתכלים על זה ככה (כמובן שזה לא בא במקום בגרות ומודעות ושכל אלא בנוסף).
ואז לדוגמא פחות עולות מחשבות שווא בסגנון של "הלוואי שהיה אפשר לשלב בין האופי של פלונית לחכמה של אלמונית".

(אולי זה קשור גם ל"עולם התופעות" של קאנט- השכל מבין שיש את הדבר עצמו בו אין לנו נגיעה ויש את תופעותיו אותן אנו חווים (ויש קשר כלשהו בין המהות לתופעות). לעומת זאת, החוייה העמוקה כן מצליחה דרך התופעות להרגיש שהיא חשה במידה מסויימת גם את המהות המופשטת-הנפש של הדבר (מצד האמת כנראה היא פשוט נוגעת ברובד עמוק יותר שלו), וזה בגלל שהיא מרגישה בטבעי שהתופעות הן ביטוי עצמי של המהות ודרך התופעות נוגעים במהות.
כלומר, את החיבור בין הדבר עצמו להופעותיו- אי אפשר לעשות דרך השכל, רק דרך התחושה. וה"שקר" הזה והחיים על פיו, הוא בעצם גם אמת, כי ה' חפץ בעולמו וזה האופן בו הוא רוצה שנתנהל בעולם).

וכשבאים לדייט על מנת לחוות את המציאות כפי שהיא ומתעלמים מהחלק המיותר של הניתוח השכלי והדמיונות (ולא מסתכלים על הפיצ'רים בפני עצמם אלא הם פשוט חלק מדבר שלם) ומרגישים אחרי כמה זמן שיש חיבור- יש שם חווית חיים שמרגשת וממלאה לא פחות מהפיצ'ר הכי מוצלח שיש (ולכן זה גם לא נגמר ולא נמאס מזה, גם אם יש מדי פעם צורך נפשי חיצוני יותר בקצת התחדשות במסגרת הקיים). ואחרי שיש את החיבור הזה, אפשר להתייחס לפיצ'ר בפני עצמו וליהות ממנו.

זו לדעתי דרך ארוכה שהיא קצרה, אבל מכיוון שבד"כ אנשים לא הולכים לפי זה, כשיש התאמה ואין כ"כ רגש כן צריך לנסות להתחבר לפיצ'ר עצמו ודרכו לתת לרגש להתעורר (בהנחה שאין איזה באג של נעורים במערכת).

הטוב ברובו הוא כאן ועכשיו והוא בחיים עצמם. רק צריך לדעת איך מתחברים אליו (בלי קשר ללנ"ו)

ואם לא מוצאים - מנסים למצוא שוב ושוב..

ואם לא מוצאים את העמק השווה מסתבר מאוד שיש פער יותר משמעותי מאשר העניין הטכני.

ממנה

שאם הבנתי את הכיוון שלך,
אז מה שהגבת כאן מה מלהיב יותר | ערוץ ７ זו התשובה גם פה

אתה טוען שאם הדרכים ליצור קשר כל כך לא מתואמות, אז אולי הקשר עצמו לא טוב/ לא מתאים?

גם אם הם לא מובנים מאה אחוז בשכל, זה אומר כנראה שלא מתאים.

אם זה מרגיש שמנסים יותר מדי בכוח כנראה שלא מתאים.

בגלל שזה כ"כ מורכב גם ככה אולי עדיף פשוט להקשיב לרגש ולא להתנגד לו...?

 

מדברים מדברים ומדברים 

מנסים לגשר על הפער

 

מוצאים את האי שוויון שכל צד תורם 

 

האם יכולה להיות מסקנה של "אנחנו שונים מדי מבחינת דרכי התקשרות ולכן ניפרד"? מתי זה יקרה?

לפעמים התוצאה היא פרידה הדדית
ולפעמים אחרי עיכול ומחשבה ממשיכים ביחד
מתוך שיח משמעותי, בחירי יותר .


אני נתקלתי בסוג כזה של "אי שוויון"
הגבתי (= תקשורת והבהרה מצידי למה לא שייך בעיניי להמשיך)
קיבלתי תגובת המשך

והשאר היסטוריה...

בעיניי
תלוי אם ועד כמה הפערים ברי גישור.

אשמח אם תרחיבי

בהתחלה הבנתי וחשבתי ש "מה שאתה רוצה לא מתאים לי ולהשקפת עולמי, אנחנו שונים מידיי ולכן ניפרד" וזה אכן מה שאמרתי
אחר כך רצה הגורל ונפגשנו שוב
אחרי הרפתקאות של כל אחד בנפרד

ואז ראיתי דברים אחרים אצלו
והגעתי למסקנה שמה שחשוב באמת זה הלב.

אז נכון שאנחנו לא ממש משדרים "על אותו גל"

אבל מכבדים אחד את השני
נותנים מקום אחד לשני.
דנים על דברים, ומגיעים להבנות.

ופשוט נהנים מהיחד.

אני מדבר על הצרכים הרגשיים של התפתחות הקשר

צד אחד צריך קשר מסוג מסוים, הצד השני צריך קשר מסוג אחר, ושני הסוגים סותרים

ואני לא התכוונתי רק להשקפת עולם
אלא לדרך חיים שנגזרת מתוך ההשקפה הזו.

צד אחד לא מסוגל לנהל קשר בטלפונים, צד שני חייב רצף (ואין אפשרות להיפגש בתדירות גבוהה)

צד אחד מתחבר רק בפגישה במקום שקט, היא ואני, צד שני רק במקום של חוויות והרבה מהומה

יש מעט שמשותף, זה אולי לא "רק" אלא "בעיקר", אבל כל צד נדרש לעשות הרבה שלא מתאים לו רק בשביל בניית הקשר עם הצד השני

וצריך אולי לנהל שיח של תיאום ציפיות.

לפעמים בחורה מודעת לסוג מסויים של אופי פגישות כי זה מה שמקובל בסביבתה/ זה מה שהיא מכירה

וכשפותחים את העיניים לכיוון אחר
היחס שונה .

לפערים בתפיסת העולם על דייטים וההתנהלות בהם.

בשני המקרים יש צורך לגשר.

ההבדל הוא לדעתי שעל תפיסת עולם קל הרבה יותר לגשר מאשר על פערים בסגנון ובצרכי התקשורת.

ואגב,

על פערים בתקשורת גם כל זוג נשוי צריך לגשר. השאלה באילו מינונים. 

ולא על אמונות ואידאולוגיה

 

ומסכים שגם זוג נשוי צריך לגשר על פערים בתקשורת, אבל

1 הפערים שונים כי סוג התקשורת ומטרתו שונים (חיים בבית אחד, כבר החליטו להתחתן)

2 אכן, עד כמה שהפערים דומים, קשר לא מתואם | ערוץ ７

אבל צריך כמה תנאים בסיסיים, כאשר הראשון שבהם הוא מוטיבציה בסיסית להשאר בקשר.

ואח"כ באים:

2. כבוד הדדי לצרכים של כל אחד

3. לקיחת אחריות של שני הצדדים ונכונות לעבודה של שני הצדדים

4. הימנעות מהאשמה ושיפוטיות

סיכוי לקשר.

ובאופן כללי, אני חושב שהרבה מהשיח רב המלל שבנים הרבה פעמים לא הכי נהנים ממנו, אפשר לחסוך במידה מסויימת. השיח המרובה בדייטים הוא בעיקר דרך להתחבר (אני חושב שאחרי מספר לא גדול של פגישות טובות מבחינת הרמה והעומק, השיחה כבר לא מלמדת אותנו על הצד השני יותר מדי) ובשביל זה יש דרכים קלות יותר בד"כ. להיות רגוע, לחוות ולהרגיש את זה שמולך וביחד עם ההיכרות והשיח המעמיק תיווצר משיכה תוך לא הרבה זמן אם זה מתאים. בן בד"כ ימשך מהר יותר, הבחורה תרגיש את זה ותהיה משוחררת יותר להתחבר ולהימשך כי היא לא תפחד להרגיש ולהתאכזב.
הרבה פעמים אם בן מנסה להתחבר דרך הרבה שיח נפשי ושיתוף ודיבורים וכו' הוא בעצם מנסה להתחבר בדרך שבחורה מתחברת ואני לא חושב שזה יעיל. לא לו ולא לה. לעומת זאת, אם הבן כבר נמשך מחובר אליה, הוא יהנה וישמח להקשיב לה גם אם מבחינת השיח עצמו הוא לא הכי נהנה, וזה דווקא סוג השיח שיגרום לה להימשך אליו (בשלב הזה)..

אם אתה מגיע לחתונה אחרי שנהיית עצמאי לבד זה לא אותו אפקט כמו שקיבלת עזרה מאחרים 

 

(אם כי בכללי אני לא יודע אם זה קשור לגירושים או לא.. אין לי מושג)

לא אוהבת עובדות שבאות בלי שום ביסוס מחקרי, גם לא כאלו שנשמעות הגיוניות..

אני כשלעצמי - חשוב לי להתחתן כשאני עצמאית ויכולה לבנות את עצמי בלי עזרה,

אבל אני מכירה המון זוגות מהממים עם זוגיות מדהימה שבנו את עצמם וגם קבלו עזרה מההורים (תמיכה מסיבית ומימון מצד ההורים נפוצים מאוד במקום בו אני חיה)

יש עוד דברים שבונים ומגבשים זוגיות.

חיכיתי לתגובה של האלרגי/ת התורן לסטטיסטיקה.
וברור שיש עוד דברים נוספים שמחברים בין בני זוג

שלבקש לראות את המחקר שקבע את העובדה הזאת מעיד אלרגיה לסטטיסטיקה..
הבאת נתון שמעלה הרבה שאלות וחסרים נתונים..(:

הוא מצביע על קשר בלבד ולא על קשר סיבתי.

יכול להיות שהאחוזים של גרושים בקרב זוגות שקיבלו תמיכה נרחבת מההורים הוא גדול, אבל זה לא אומר שזו הסיבה לכך שהם התגרשו.

 

(יכול להיות שמי שההורים שלו יכולים לתמוך בו גדל על שפע ואולי קצת על פינוק, ולכן בורח מקושי ולא מתאמץ)

אם אתה רוצה להתחתן, תתחתן. הקב"ה יסדר את הפרנסה. לחכות עד שתהיה עצמאי עם "מספיק" כסף זה לא חכם לדעתי, אין לך מושג מה הולך לקרות, איזה משבר כלכלי יהיה וכו', וגם להיעזר בהורים זה לא נורא. הכל עניין של השקעה נפשית ומוכנות לפתור את הבעיות.

 

יכול להיות שאנשים שגדלו עם כפית של כסף בפה טבעית גם לא מוכנים להתאמץ על הזוגיות כשקשה.

 

בסופו של דבר, צריך להסתכל על זה כמו מחקר - יש קשר כלשהו, אבל זה לא מצביע על קשר סיבתי.

יכול להיות שמה שדוד שלך אמר זה נכון, אבל זה לא בהכרח אומר שזה הסיבה שהזוגות נפרדו.

קורלציה לא תמיד מעידה על חוקיות ועל זה אנחנו דנים
ושאם יהיו בעיות אני לא אחכה עד גיל 50 בשביל להיות עצמאי בשביל להתחתן. אבל לפחות יצאתי ממזמן מסכנה מיידית לאבד את הבית והתרחקתי ממנה מאוד
אחרי הכל עבדתי בשופרסל ובהום סנטר וראיתי במו עיני מלגזן ובחור שפורס גבינות ופסטרמות ולשניהם יש ילדים
כתבתי השערה בפורום נשו"ט שלמי שאין כסף להתגרש לא עושה את זה ומאוחר יותר מתגבר על הקשיים

לא להתחיל להירתע מלהיעזר בהורים כשצריך, ולא להיות בלחץ שזה יהרוס את הקשר וכו', רק לשים לב שזוגיות לוקחת מאמץ.

 

וכמו שכתבתי פה משהו מעניין ששמעתי מדוד שלי בשביעי של פסח | ערוץ ７, יש מצב שזה קורה כי זוגות שההורים תומכים בהם המון רגילים לפינוק ולחיים ללא קושי משמעותי, ואז ממהרים לוותר במקום לעבוד על הזוגיות.

באופן כללי ובטח כיום, מאד סביר לקבל עזרה כלכלית מההורים. בטח לקראת החתונה, בשנה הראשונה וכשמתקרבים לשלב קניית דירה.

חבל לדחות חתונה בגלל רצון לוותר על זה.

יותר מזה, חלק מהיציאה מרווקות לנישואים זה לא להיות עצמאי לגמרי אלא לעבוד בשיתוף פעוחה עם אשתך וגורמים נוספים, להגיש טפסים לרשויות, להזמין אנשי מקצוע שונים ולא לפתור לבד.

כלומר, אתה צודק שצריך מידה מסויימת של עצמאות כדאי להצליח בנישואים ואם קיבלת הכל בכפית לפה זה לא טוב.

מצד שני, הגיוני ונכון לקבל עזרה ולשתף פעולה. עד שנהיים עצמאים כלכלית. אם מתחתנים בגיל 20 צריכים יוצר עזרה וככל שמתחתנים בגיל מבוגר יותר באמת עדיף לבקש עזרה רק במקומות העיקריים שצריכים.

אז עצמאות זה טוב, לקבל עזרה באופן זמני ולפי הצורך זה גם טוב ונכון. כל עוד אתה פועל ולוקח אחריות להיות עצמאי ככל שניתן

עם ההשלכות לכאן ולכאן
ושבעל/ת התמונה יחליט אם מתאים לו או לא.
במצב כזה, זה בסדר להגיד בעדינות שזה פחות הטעם.

אלא אם התמונה כוללת סגנון לבוש ייחודי לקבוצת אוכלוסיה מסוימת (רעלה?)

שבעל/ת התמונה יחליט
אני בספק אם עדיף לצאת סתם או לחילופין לקשקש עוד כדי למצוא משהו להפיל עליו.
מי שמסתיר את התמונה צריך לקחת בחשבון כזה דבר.

@תפוחית 1 @ultracrepidam האמת שאני לא מצליח כ"כ להבין מה עובר בראש לאנשים שמסתירים. מה הם מצפים מאחרים בסיטואציה כזו?

להגיד שלא רוצים בגלל מראה
אי אפשר לדעת איך זה יפגוש את האדם.
במיוחד לבנות שזה יותר רגיש אצלם

כנראה שהייתי נפגשת.
כי לרוב, התמונה לא משקפת את המציאות.
(קרה לי לאחרונה)

אבל לא הייתי מבקשת תמונה אחרי היכרות.

אני לא חושב שכדאי תמונה, אבל אם כבר לבקש ולפסול על זה, אז להמשיך את השיחה ולהצייג משהו 'עקרוני' ולפסול עליו.

זה שקר, אבל אולי יכול להעליב פחות.

זה הכי מגוחך
אני אחיה עם עצמי יפה מאוד גם אם בחור יגיד לי שאני לא הטעם שלו בתמונה , למה..
א. כי זאת רק תמונה זה לא אומר שבמציאות היה פוסל
ב. כמו שהוא לא אהב יש אחרים שאהבו וזה מהמם ככה העולם עובד ..
ג. מי אמר שהוא הטעם שלי ?

שאני כותבת למישהו שהוא לא הסגנון אני כותבת לו בכנות שהתמונה פחות נראת לי ומה הוא חושב?
שמת לב? אני ממש לא בעמדה מעליו
ולא רושמת לו בגועל משפטים לא קשורים ואז ישר ביי

אלא שיח פתוח ..וכנה וממש לא מתחמק מספיק 4 מילים כנות ולא יותר

אז לסיכום שלא יחיה בסרט ויכתוב משפטים מתחמקים קיבלתי הצעה אחרת .. אין לי זמן .. כי בוא חמודי הרגע היה לך
ושלא יחסום כמו ילד בגן מגוחך בעיני ..
זה הכי מוזר לי ופוגע

אם גבר לא יכול להגיד לי במילים פשוטות שאני לא נראת לו הוא לא גבר הוא חי על ענן



אלא משפט קצר -בכנות התמונה פחות לטעמי (:

זכותו
ועוד יותר זכותי שלא יבלבל לי את המוח בסרט שלו

תמונה לא תמיד משקפת את המציאות.
פעם מישהי ראתה תמונה שלי ואמרה לי שאני לא הטעם שלה ואחרי שנה וחצי הצעתי לה בקבוצה אחרת עם תמונה אחרת והיא הסכימה.
מה שמעניין הוא שבתמונה שהיא סירבה יועצת מומחית לעניין דייטים צילמה 8 תמונות עד התמונה הנבחרת ובתמונה שהיא הסכימה צילמתי את עצמי בהשקעה של חצי שנייה.
לא כדאי לתת חשיבות לתמונות ולא לבקש אותן מלכתחילה
(כמו שאפשר לראות מהתגובות לחדשכאן זה מאוד חסר טקט איך שהגיבה אז לא נפגשנו בסוף...)
אם אתה מתעקש לא להיפגש תמיד לה אחרי יום יומיים שלא נראה מתאים ואל תפרט (כמוקבל) ואני לא חושב שצריך לחשוש שהיא תקשר אחד לשני וגם אם כן כל עוד לא אמרת לה באופן ישיר זה כבר לא פוגע או חסר טקט)

חוץ מזה שאני אישית מעדיפה תמונה באתרים כי התמונה עצמה יכולה להגיד הרבה דברים על הבן אדם, לא מבחינת מראה חיצוני אלא מבחינת פוזה, בגדים וכו' שיכול להצביע על האופי של האדם.

ואם כבר קרה מה שקרה אומרים שזה פחות מתאים.
בכלל לא מבין מלכתחילה את הרעיון הטיפשי הזה
של "תמונה פרטית"
לגמרי מוריד.

מדי פעם חושבים מה כדאי לשנות בחיים. דברים קטנים או גדולים. מהותיים או טכניים. ומשנים גם אם זה קצת דורש מאמץ

לשנות דברים, אפילו בכח.

אפילו משהו שמנוגד לך, או לנוחות שלך או לפאסון שלך 

זה אתגרי...

וזה כיף!!!

לצאת להפסקה קטנה מהפורומים




🤫תוריד את החתימה.. ברוך השב!

ושכוייח על התזכורת, הורדתי.

עוד דוגמאות?
@היום הוא היום, @חתולה ג'ינג'ית

או מפגש ותכננת משהו אחר. אתה מנסה להיות פתוח לשינוי ולזרום עם המפגש כל עוד זה לא משבש מידי את הכל

להפתח להצעות (עבודה למשל) של דברים שבחיים לא חשבת שתעשה.

להכיר אנשים חדשים בסיטואציות שבעבר לא היו נוחות לך

בכללי, להיות פתוחים להזדמנויות שה' והעולם מזמנים לך ולא לחשוב עליהן יותר מדי. 

(בסופו של דבר זה אינדיבדואלי הדוגמאות הן מעולמי שלי, אבל מאמינה שאת כל אחד זה פוגש אחרת.)

מתחיים בעבודת ה'
מבינים ששום דבר לא מובן מאליו
ופשוט שמחים על ה' וגם סתם בלי קשר
וסומכים עליו


וזה כל הזמן.

וככה בתקופת הרווקות היו שלבים יותר קלים בזכות זה.

ככל שהגיל מתקדם, יש יותר הרגלים שמאפשרים לך להתקבע אליהם

כשאתה צעיר אתה יוצר אותם

 

הפתרון הוא להיות שמח כדי שיהיה לך יותר אנרגיה לחשוב מחדש על דברים (ברצינות, זה הפתרון הנכון שפסיכולוגים ממליצים)

המחשבה שלי נעשת יותר סלחנית ובוגרת למרות שגם פעם ידעתי מה אני רוצה .. אבל אין מה לעשות מניסיון לומדים.
החלטה של גיל 18 לא דומה להחלטה של גיל 24
יש הרבה זוגות נשואים שמתגלים אצלם המון אתגרים כי גילו פער , למה? כי ההחלטה שלהם היתה מבוססת על קשר בגיל 15 שנמשך התחתנו בגיל 18..
ומה? השתנו במהלך הבגרות בגיל 26 מוצאים את עצמם עם בן זוג שלא היו בוחרים אם היו מתחתנים בגיל מאוחר יותר מסיבה פשוטה הם מאוד השתנו .. בחור ישיבה פתאום יותר פתוח ומגלה שהאישה עדיין סגורה
. או הפוך בחורה שהיתה מאוד דוסית וכבר לא .. כמובן שיש עוד הרבה נושאים חוץ מדת.. האם זה ניתן לגישור? בוודאי.. אך זה אתגר


לכל החלטה להתחתן בגיל מוקדם יש השלכות
וגם להתחתן בגיל מאוחר יש המון השלכות שהחברה כאן מכירים (בדידות סביבה לחץ וכו'..)
אבל גם יתרונות של החלטה יותר מדויקת .

ככה אני חושבת
שהאדם נהיה יותר דומה לעצמו בגיל יותר מבוגר ..
במיוחד בדור שלנו
ואין מה לעשות כמה שבחור חושב שהוא מכיר את עצמו בגיל 21 בגיל 30 הוא מגלה שהוא עדיין לא הכיר

זה לא אומר שצריך להתחתן בגיל מוקדם או מאוחר
זה אומר שלכל דבר יש יתרון וחחסרון

אנשים פתאום מגלים "את האור" ושהחיים שלהם צריכים להשתנות. זה לא בלעדי לגיל 15-18.

 

 

תמיד תהיה פתוח ומוכן לקבל שינוי בטח בכל הנוגע לתפיסת עולם.
לך זה נכון שבעתיים.

אני תוהה לעצמי אם גם אלוהים בוטח בך...

למילה התפשרות יש קונוטציה של ויתור שבא מחוסר חשק או ברירה,

נגדיר מחדש בצורה שמשפיעה גם על הגישה והמציאות- בחירה מחדש ושינוי בסדר העדיפויות 

עצמי פעם ואמרתי לעצמי שאני לא אוהבת את המילה התפשרות כי היא מבטאת שויתרתי על משהו. אני החלפתי את המילה התפשרות בגמישות. הרבה יותר חיובי

ובאותו עניין- החלפתי את המילה קריטי (שבעיניי זה רק בבהיח)- למהותי

לא מבין למה עשו ממנו כזה סיפור

 

המשמעות היא - רציתי 123456, 78 לא היה חשוב לי. מצאתי מישהי שהיא 12347, לא מה שחיפשתי, אבל זה יותר טוב מאשר האפשרויות האחרות, ולכן החלטתי לבחור בה. המשמעות היא שאשתי לא תהיה כל מה שדמיינתי שהיא תהיה, ואני מאמין שאצליח להסתדר גם כך, והפרטים ה"חסרים" - אפשר להסתדר בלעדיהם.

אפשר לקרוא לזה בשם אחר, אבל בעיני מה שמשנה זה מה עשיתי ולא איך קראתי לזה

כלומר? זה טוב בהשוואה? זה לא טוב בעצם?

סוג של ברירת מחדל?

(וכנראה שזה הסיפור שעשו מהמונח התפשרות! לבוא לחתונה ממקום של ברירת מחדל אישית נשמע לי נורא)

ואגב,

אולי כתשובת המשקל

אני מתנגדת נחרצת גם למונח בררנות. (כלומר לקונוטציה השלילית שלו).

או לפעמים גם אפשרויות ספציפיות שהיו, ואז מדובר בעצם בהשלמה עם המציאות והבנה שזה המבחר שיש ועכשיו צריך לבחור

 

יש כאלה שמבחינתם האפשרות להישאר לבד היא אפשרות לגיטימית.

אני באופן אישי לא רואה את זה כאופציה קיימת

ולפעמים בשלב מסוים מבינים שאמנם היה נחמד להתחתן עם מישהי בעלת תכונה מסוימת, אבל להתחתן זה חשוב יותר מאשר השאלה של אותה תכונה. ואז מוכנים לוותר על החיפוש הזה

 

אני קצת לא מזדהה עם סולם המונחים "ברירת מחדל" לעומת "טוב בעצם".  כל חתונה היא דבר טוב באופן מהותי, ולכן ברירת המחדל היא להתחתן. עם מי? זה כבר לא ברירת מחדל, וזה גם לא בהכרח שאלה של "טוב בעצם" אלא סתם רצון לדבר מסוים בקשר.

 

אגב, הרב יהושע שפירא אמר פעם שחשוב לקחת בחשבון נקודת מבט של "אם היא היחידה בעולם, היית מתחתן איתה? מה היו התחושות שלך לגבי האופציה הזאת?"

 

לגבי בררנות - הבררנות היא התפיסה שאני יכול לפסול כל מי שארצה ולחכות שתגיע המושלמת, והיא תגיע, ואני אתחתן איתה.

שזה מבוסס על ההנחות 1 היא תרצה אותי ואני אתחתן איתה 2 השיפוט שלי הוא חד משמעי וצודק

ולכן הקונוטציה השלילית

וזה שלילי, ויש צרכים שזוגיות חייבת לענות עליהם (משתנה מאדם לאדם כמובן).

וזה באמת עניין של טרימינולוגיה, רק באתי להסביר למה נראה לי שזה מפריע לאחרים.

אם לבנאדם יש צורך אמיתי במשהו, שיבינו אותו במשהו מסויים, דרך משותפת או צורך אחר שקשור למשיכה (שפה אפשר לדבר גם על תחום אפור וגבולות גיזרה) - זה זה צורך, ואי אפשר לוותר על ורך שהוא מהותי.

 

אם לבנאדם יש סיפוק בעניין שהוא לא מהותי ואפשר להסתדר בלעדיו ולנהל זוגיות תקינה וטובה - למה שהוא יחשוב בכלל לא לוותר על אותו צורך בשביל זה? איך אפשר לחשוב על דבר כזה?

 

אחרי כל ה'התפשרויות' - מה שמהותי הוא מהותי, ומה שלא הוא לא.

כדאי שבנאדם יפתח מודעות למה מהותי מבחינתו ומה לא (לפעמים זה ממש לא פשוט!).

לא משנה כמה ננסה לשנות את זה, יש דברים שלא משתנים, וטוב שכך.

התפשרות לדעתי מבטאת ויתור על סטטוס.
סטטוס שעשוי לגרור ויתורים בחיי הנישואים.
הסטטוס לא מפריע בחברות. אני יכולה להיות חברה טובה של בחורה דת"ל רווקה גם אם אני ליטאית גרושה.
אבל אם אני כבחורה ליטאית אתחתן עם בחור דת"ל, יהיו לנו המון חילוקי דיעות בפן הרוחני וההשקפתי כמו - איפה מבלים, איזה הכשרים אנחנו אוכלים ועוד מלא פערים עוד לפני שיהיו לנו ילדים.
ולא חסרות דוגמאות.

להתפשרות יש קונוטציה שלילית כי היא באה להגדיר איזה ויתור קצת לא אפשרי.

שיכול להיות יותר טוב מהתכנון הראשון

איך אפשר להגיע ל"קשר מתקדם" בלי רגש?
זה אמור להיות דבר בסיסי,לא?

או שההגדרה שלנו ל'מתקדם', שונה

התקדמות מבחינתי היא בחיבור- בקשר.
ולכן הרגש תופס כאן מקום ניכר, הוא חלק מהחיבור לבנאדם.

(ולא מבחינת הזמן שהקשר קיים)

כבר קרה לי פעמיים בקשרים ארוכים שנפרדו ממני על זה

האמת אבל תלוי בהגדרות שלך לקשר מתקדם...

(אם סיבה אחרת יכולה להיות, כמו חוסר של משהו, זה אומר שהקשר לא התקדם)

בסיטואציות מסויימות עשוי להיכלל בהגדרה של משהו שהיה והחמיר.

או שההתרגשות הראשונית מהדברים הטובים דעכה ואז רואים יותר את הבעיות והפערים

כמובן גם הצד השני מצידו עלול להרוויח אם יתייחס בסלחנות

ותמיד אפשר לשאול

 

(לא שולל מהאחריות של הצד המברר)

אני לא חושב שאוטומטית כדאי לנסות לשפוט לטוב או לרע כי באמת אי אפשר לדעת וזה יכול להיות או זה או זה.

גם להיות במצב של חוסר ידיעה זה נראה לי בסדר.

 

ואחרי כל זה - באמת אפשר גם לדון לכף זכות שיכול שהיא מתעכבת ורצתה ולא הספיקה להודיעה או שלא היה נעים לה או שהיא הייתה בטוחה שהיא תספיק ובסוף לא הספיקה  או אנערף..

בסך הכל כתבתי שבדרך כלל הצד הנפגע מרוויח אם הוא לא לוקח ללב את הפגיעה.

לא דיברתי אם לדון ולאיזה כף

לפעמים נעשים עוולות ופגיעות לא מוצדקות, וסליחה אמיתית עליהם היא דבר שלוקח זמן. הרגשות השליליים שנעשות כתוצאה מפגיעה בעניינים של בנאדם לחברו הן דבר חשוב שראוי לתת עליהם את הדעת. אם להתייחס בסלחנות זה להדחיק את הרגשות הללו זה ממש לא טוב. אבל אם להתייחס בסלחנות זה לעבור תהליך עומק, לחוש את הפגיעה, ובסוף התהליך גם לסלוח - אין דבר נפלא מזה.

 

עצם האמירה "להתייחס בסלחנות" היא על בסיס יסוד שיפוטי כלשהו, לא? הרי אם האדם שמולי מנסה ככל יכולתו להתחשב ברגשותי ואכפת לו מהם אז אפשר לסלוח לו ואם הוא עדיין אוחז במעשיו הרעים, למה שאני אסלח לו?

 

בכל אופן כל עוד לא רואים בכלל את הבנאדם קשה לשפוט אותו לחובה או לזכות אלא פשוט להכניס את זה לחלל החוסר ידיעה.

כשהבחור מקבל את ההצעה אין אף בחורה שמחויבת לחכות לתשובה שלו אז המציאות שונה, אבל אם באמת הציעו לבחורה קודם והיא מחכה לו, אז ברור שגם בחור.

אולי אני חריגה בנוף

אבל ב80% מההצעות שלי מציעים לי קודם,

 

ואז אני מבררת ומחכה לתשובה

ולו זה לוקח לפעמים שבועיים

 

ופתאום מתברר שהוא  בכלל תפוס

או בכלל לא רוצה ג'ינג'ית 

או שאני גדולה ממנו בשלושה חודשים וזה נורא ואיום מבחינתו.

 

הרבה פעמים מנסים להציע קודם לצד שיש פחות סיכוי שירצה. 

 

(ולא יודע אם זה נדרש אבל אכתוב בכל זאת- את גם לא רוצה מישהו שלא רוצה ג'ינג'ית או מישהו שמפחד ממישהי שלא צעירה ממנו. נכון? אז טוב שזה יורד מיד ולא אחרי שנפגשים )

השבוע אחי קיבל תשובה שלילית באיזשהו עניין,

ניחמתי אותו והוספתי שלא מתים מזה, ואני אלופה בלקבל תשובות שליליות.

הוא הסתכל עלי בעיני עגל ואמר: מה? מתי קיבלת תשובה שלילית? ואני חשבתי שאת זו ששוללת את כולם.

אז אנשים - אני לא!!!

(ואיפה השדכנים שלי שישמעו את זה??)

וחוצמיזה...ממה שאני רואה אנשים הרבה פעמים מציעים קודם למי שזמין להם יותר.

משום מה אנשים יותר זוכרים את השלילות ופחות את האישורים, מה שיוצר רושם של "בררן\ית".

נראה לי שזה קטע פסיכולוגי כמו שזוכרים ושמים לב לרע יותר מאשר לטוב.

גם כשמקבלים תשובה חיובית כבר יצא כל המיץ..

אבל שבוע בהחלט יצא לי לחכות...

והיה אחד שנתתי תשובה חיובית ואז השדכנית אמרה שאקח בחשבון שלהם לוקח כמה חודשים!!! לברר.

אז שאעשה עם זה מה שנראה לי.

 

בחורים הורגלו לזה שאף אחת לא מחכה לתשובה מהם ושהם יכולים למרוח את הבירורים ככל שירצו.

אם לא אמרו להם בפירוש שהבחורה יודעת ומחכה לתשובה, הם לא ירגישו מחויבות להזדרז.

אז כדאי לוודא שהבחור יודע

איך זה שאין בחורה שכבר מחויבת לעניין משנה את המציאות..
כילו.
מה העניין של בחור להתעכב עם הבירורים..?

סליחה שהניסוי קצת ציני. זה לא אישי חו''ח..
אבל נשמע כאילו שסתם ככה לא דחוף לבנאדם להיפגש ולמצוא את אשתו, אבל אם יש מישהי שכבר אמרה כן- פתאום זה נעשה משמעותי..?

ואין שום עניין להתעכב, אבל כל עוד אין מישהו שתלוי בך בצד השני אז ההתעכבות (מוצדקת או לא) היא עניין אישי.

ומצידך כדאי לך לקחת אחריות, להעביר מסר מה עם זה ולהציב דדליין שמתאים לך עד מתי אתה מחכה וממתי אתה כבר לא.

עדיף להציב דדליין מאשר לחכות סתם ולהרגיש שמשהו מורח אותך, ברגע שאתה עושה את ההחלטה שלך אתה יכול להיות שלם עם עצמך ואתה לא מרגיש תלוי במשהו אחר.

אני מבין שהייתי צריך להציב דדליין רק כשהדדליין (שלא הוצב) מגיע.. כי באמת רוב הבחורות בסדר ואין לי סיבה להניח מראש שימרחו בלי לעדכן אותי. קצת טריקי..

שעד יום מסויים (עד מחר/מחרותיים/שבועיים לשיקולך..) אני מחכה מאז אני יכול לשמוע עוד הצעות..

זה בקטע הכי טוב שיש, לא מאשים אף אחד פשוט זאת החלטה שלך עד מתי לחכות.

גם לגבר, זה לא יפה למרוח, מה זה משנה אם הבחורה לא יודעת עדיין, גם השדכן מחכה. אולי השדכן מחכה ולא מציע לה אחרים? אולי בינתיים הבחורה תיתפס?

חיכיתי פעם לתשובה מבחורה, היא אמרה שלוקח לה זמן בגלל לחץ לפני החג, חיכיתי שלושה ימים, איחלתי לה בהצלחה והמשכתי הלאה.
עבר עוד זמן והיא אמרה כן, אבל לי יצא כבר כל החשק להיפגש איתה..

ומה התסבר?
הוא היה בלחץ מטורף בגללי (לא יודעת למה לא עשיתי לו כלום)
ומנגד כמעט אמרתי לצד השלישי שלא באלי, מזל שהיה לי סבלנות .
לך תדע אולי היא רצתה והיא נלחצה או משהו אחר שאפשר להבין

עשיתי לעצמי כלל לא לרדוף יותר מידי אחרי אף אחת.
לא עונה אחרי 48 שעות?
שיהיה לה בהצלחה בגיל 70 עם החתולים...🤷

אנחנו נזהרים מלא לעבור על מצוות לא תעשה לא בגלל שזה לא מוסרי.

אלא בגלל שזה ציווי ה'.

 

כאן חוץ מהעניין של המוסריות, יש גם עבירה על מצוות לא תעשה.

בחיפוש עבודה נכון לבדוק כמה במקביל, כי זו רק בדיקה ולא מנסים לבנות פה משהו.

בקשר אתה גם בונה משהו וגם בודק. כרבה בחורים ובחורות יודעים לבדוק את השני. אבל לא כולם יודעים גם לבנות את הקשר.

אתה מנסה לבנות פה קשר עמוק עם מישהי אחת, אפילו כשזה ראשוני.

אם עושים במקביל אתה רק בודק בלי לבנות קשר אמיתי ועמוק עם אחת.

ברור שהתחושה הראשונית זה זעזוע מהשאלה, אבל בואו נהיה אמיצים וננסה להבין למה באמת..

 

בדייט מתקדם יותר (אפילו החל משני-שלישי) אני מסכים איתך שמתחילים לבנות וליצור משהו ואז באמת לא שייך למקבל. אבל בדייט ראשון לא בונים כלום ורק בודקים האם יש אפשרות לבניה, אז למה זה נורא?

 

 

לדעתי הבעייתיות היא יותר של פגיעה בזולת ובא"ל. וכאילו מה תעשה אם שתיהן ימצאו חן בעיניך?..

לדבר עם בחורה שאתה יודע שיכול להיות מציאת חן ואז פתאום להיות עם אחרת ואוי פתאום גם שם יש מציאת חן .
בטח אם לא ידעת אותה

פשוט לשחק בלבבות ..

אם כבר בונים משהו בטח שבונים בית צריך לבנות אותו על בסיס לא פגום או על פגיעה של מישהו אחר.

למה? ככה פשוט

כל אחד בונה ברמה אחרת ובקצב מסייים.

אם זו רק בדיקה מספיק 20 דקות לדייט ראשון. שעה וחצי שעתיים של בדיקה זה הופך למעין ראיון עבודה מייגע. ואז גם באמת קטנים הסיכויים להמשיך לדייט שני.

אני חושב שמי שרוצה לחסוך זמן בהצעות, שיקצר מעט את הזמן בין סוף קשר קצר לתחילת הקשר הבא.

לא סתם חרם דרבינו גרשום אוסר להתחתן עם שתי נשים, זה קשה במקביל בנפש.

באמת, לפעמים בשלבים שלפני הפגישה לפעמים יכול להיות מצב מקביל- שפונים באתר לכמה וגם ככה רק חלק עונות. או שהתחלת בירור ועבר זמן ואין תשובה אז המשכת הלאה ואז פתאום קיבלת תשובה מהראשונה. שמה זה גם קצת מסובך אבל הקשר ממש ממש ראשוני אז לא נורא

אנדרדוס מפורש: "מה מברכים על פפאיה, האם לצאת עם מאיה, האם מותר לי במקביל לצאת עם חיה?"?

 

סתם, ברור שזה נורא ואיום....

אלא אם כן קרה בטעות, כמו שאמרו פה, וגם אז כדאי לחתוך ישר אחת מהן, שלא יהיה לא נעים, וגם בשביל עצמך, אתה יודע...

 

אני עצמי מקוה (לא יודע אם זה ריאלי, אבל זה מה שאני רוצה....) שהאחת הראשונה שאצא איתה תהיה גם אשתי... (אם זה יקרה זה יהיה המשך המסורת מאבא שלי...)

חחח גם הגזמנת 2 פגישות זה לא לעניין בכלל, אז הלכת והגדלת ל -3 חחחחח
זה פשוט לעבוד על עצמך שאתה באמת תיתן הזדמנות שווה לשלושתן ותבחר מבניהן(וגם מי אמר שבכלל תשאר לך זכות הבחירה כי יש עוד צד בסוף…)
וגם, לעבוד על הצד השני, כי בחורה נורמטיבית לא תחשוב שעושים לה את זה, אז זה גם לא יפה, בייחוד לאנשים מאמינים, לא מוסרי בעליל לדעתי…
תצא עם אחת ותראה אם מתאים. אם כן, יופי ושיהיה בהצלחה בע״ה…אם לא, תמשיך את ההשתדלות ותצא עם הבאה… זה לא שוק. ואני בכוונה נוקב פה, אבל לא ממקום של לשפוט אותך אלא ממקום שתבין עד כמה זה לא לעניין.
שיהיה בהצלחה

אבל לא התלהבתי בכלל מ252
בלשון המעטה.

מאגר שדכניות חב''ד - קרן עדי עד

ברמת העקרון יש בנמל גם קפה קפה שהוא כשר, אבל אין בו ממש מקום נעים לשבת בפנים (אבל יש להם מלא שולחנות כזה על הים).
מעבר לזה, כפי שציינו מעלי, יש את פארק הירקון לחלקיו, ואת גני יהושוע.
זה מה שעולה לי בינתיים 🙂

פארק וולפסון ממש חמוד!
הייתי כמה פעמים גם במסעדה בשם אלתרנתיב והיה נחמד, אבל זה היה לפני שנים רבות.
נווה צדק יפה.

קפה קפה בג. שמואל? (יש שם גם פארק שאמור להיות ממש יפה)

צארלס קלור (רק בלילה...)

ומסעדת אלתרנתיב שהציעו פה נסגרה למיטב ידיעתי