פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 183)

זה נשמע טכני, ולכן בטח הרבה כאן לא יאהבו את ההגדרה שנתתי.
אבל חשוב להתייחס אל זה ככזה ולא כאל דבר מופשט ובלתי ניתן לשליטה. זה לא נכון. אפשר לשלוט על רגשות באמצעות עבודה על התפיסה. חד משמעית. לזרום עם הרגשות לפעמים זה הדבר הנכון לעשות ולפעמים זו טעות, כל מצב לגופו

ממש התחברתי. תודה 

מחזק לקרוא. מבטא בדיוק את הכאב אך גם נותן טעם של תקווה בע"ה . 

תודה על הפרסום!

מודה שלא קראתי הכל...

להיות רווק זה מורכב. כמו כל דבר בעולם, בעצם.

להיות רווק זה חופש פעולה. זה להיות מסוגל לעשות מה שתרצה, לעבוד במה שתרצה, להתחיל דוקטורט, או ללכת לטיול בסיני עם חברים.

להיות רווק זו בדידות. לא בדידות מהסוג של "אני נמצא לבד בדירה", אלא בדידות עמוקה שרק רווקים מכירים - שאתה מבין באמת, שפשוט אין לך עם מי לדבר על החיים שלך. אין שום אדם שמתעניין בך בכנות. ההורים רחוקים מאוד (אם לא פיזית אז נפשית), חברים מהישיבה, הצבא, האוניברסיטה, העבודה, המילואים... כולם עוברים לך מול הראש במעורפל. אתה כבר לא זוכר. אם יש לך מזל, אתה זוכה לחברים טובים. לא לכולם יש מזל.

להיות רווק זה לצבור הרבה תסכול וכעס על הציבור שהגעת ממנו. לפעמים בצדק, לפעמים לא. יש אנשים שזה מתבטא אצלם בהפחתת השיוך המגזרי, מה שגורר אחרים להצביע עליהם ולומר "אתה רואה, רווקות מבוגרת גורמת לך להידרדר", מה שרק מעצבן אותך עוד יותר. אני לא מכיר אפילו רווק מבוגר אחד שאין לו מה לומר על החינוך הדתי לאומי ועל הציבור הסרוג. בדרך כלל לא דברים טובים.

(לפעמים רווקים גם צוברים כעס על הבנות: על השיפוטיות, השחצנות, חוסר עמוד השדרה, וכדומה. אבל להגנתנו ייאמר שזה לא קיים אצל כולם, ולא רק בציבור הדתי. גם אצל הבנות יש תופעה דומה, רק הפוך).

להיות רווק (דתי) זה להתרגל לחיות חיים שלמים ללא המין השני. לא רק פיזית, גם נפשית. יש כמובן דברים הרבה יותר גרועים מזה, ואחרי הכל אינספור גברים במשך ההיסטוריה כבר חיו ומתו כחיילים או מלחים או פועלי כפייה, אבל מדי פעם אתה שואל את עצמך האם באמת בני אדם מתאימים לחיים כאלו, מבחינה אבולוציונית.

להיות רווק זה להיות בוגר, לפעמים אפילו מעט ציני. אתה כבר לא לוקח כלום כמובן מאליו. אתה מציב לעצמך את הגבולות שלך, ואם הם לא מוצאים חן בעיניך, אתה משנה אותם בהתאם. אתה מתפלל איפה שמתחשק לך. אתה מצביע לאיזו מפלגה שמתחשק לך. אין לך קשר רגשי-פוליטי לאף ציבור. מבחינה נפשית אתה לבד. אם אתה רוצה ממני משהו, תיאלץ לשכנע אותי פרטנית. אני לא אלך כמו אידיוט לשום מקום. זו תופעה ייחודית לרווקים. לדעתי האישית, זו תוצאת הלוואי הטובה ביותר שיש ברווקות.

להיות רווק זה לפתוח כרטיס באיזה אתר הכרויות, אבל לסרב בתוקף לרוץ בקבוצות וואטסאפ של שדכניות. זה לגחך על הנואשים הללו שהולכים לקבוצות "הכנה לנישואין", או אלו שמשתתפים בכל מיני פרוייקטים של הרב יוני לביא (אני מנחש שיש לך לפחות 90% בנות שם, נכון?). אם הבנות רוצות לחפש אותנו, רובנו נמצאים בשליש גן עדן או בשבע ברכות. חלקנו אפילו לשם חוששים להירשם. אנחנו מעדיפים לנסות לפתור את הבעיות שלנו בעצמנו, גם אם נצליח וגם אם לא.

להיות רווק זה להתרגל. להתרגל לחיות את החיים שלך לבד. להתרגל לעובדה שבהחלט יכול להיות שלעולם לא תתחתן. פשוט לחיות את החיים שלך בשקט כמיטב יכולתך. לחשוב הרבה. להתקדם לאט. להתמודד עם הבעיות שלך בעצמך. ככל שהזמן עובר היתרונות בנישואין הולכים וקטנים, והחסרונות הולכים וגדלים. בציבור הדתי אין באמצע - או שאתם נשואים או שלא. אולי חתונה היא באמת עניין רק עד גיל מסויים? ואולי רווקות היא דרך חיים לא כזו גרועה במאה ה-22? האם זו אידיאליזציה בדיעבד, או שיש כאן משהו? אלו שאלות שעולות בראשו של כל רווק.

להיות רווק זה להיות סתם בנאדם. ההוא מהעבודה שאתה הולך לדבר איתו על הספרייה הזו בפייתון. ההוא מהמילואים שמחייך אליך עם הנגב. ההוא שצופר לך ברמזור עם כוס קפה ביד. ההוא שהתקשר אליך לגבי האופניים החשמליות. ההוא שאתה רואה אותו בסופרמרקט. סתם אדם, כמו כולם. לטוב ולרע.

שבוע טוב, הרב לביא

לחפש "זרובבל יחפלוביץ' " בפייס?

להיות רווק זה שהחוסר שבוער לך בעצמות פרוס לעיני כל, כך שכולם יכולים לדוש בזה.

גורם לך להבין שמה שעומד מאחורי קבלת ההחלטות של אנשים בדייטים זה לא מה שתמיד העדפת להאמין שעומד שם.

ובכלל לגלות איך אנשים ניגשים לנושא. מאכזב.

ההבדל הוא שרשימת מכולת הרבה פעמים תכלול דברים חשובים ולא חשובים 
ובד"כ זו רשימה שאנשים יקחו ממנה הלכה למעשה ולא יסכימו לזוז ימין ושמאל 

אני מסכימה עם הגישה שאומרת - 
תבין מה אתה צריך במי שתהיה שותפה שלך לחיים, תבין מה אתה מביא איתך לקשר 

ואז יש מרחב תמרון יותר גדול 

למשל אתה יכול להגיד שחשוב לך שאשתך תהיה כל יום בצהרים ולכן אתה רוצה שהיא תלמד מקצוע X - זה דוגמא לרשימת מכולת. או להגיד חשוב לי שאשתי תהיה נוכחת בגידול הילדים, שתהיה אמא פעילה וכו'.. ולכן אני אחפש מישהי שהתכונה הזו והרצון שלה הם שהמהות שלה הוא גידול הילדים אבל גם אם היא תלמד מקצוע Z זה יסתדר

או לחלופין יש בנות שרוצות בנים שהיו בסיירת כזו או אחרת בצבא כי בתפיסה שלהן זה ביטוי לתכונה גברית Y 

יכול מאוד להיות שיש בחור שעשה משהו אחר / בכלל לא עשה צבא ועדין יוכל לתת להם את הביטוי לתכונה הגברית הזו שהן מחפשות. 

שורה תחתונה- 
אני חושבת שרשימת מכולת יוצרת אצלנו תבנית מקובעת שלפיה בעיקרון אנחנו אמורים ללכת ,  כמו רשימת מכולת 
איפה למדה, מה עשתה, מה רוצה וכו'..

לבין מקום פנימי יותר של מה אני צריך ומחפש והבנה שהביטוי החיצוני יכול להיות בשלל צורות. 

בהצלחה  

נקודת אור - 11 # כמה עצות להצגה עצמית - לקראת נישואין וזוגיות

וגם לפנות אלי באופן אישי- 
אשמח לנסות לעזור לך לדייק. 

שליש גן עדן- הכרויות לדתיים ומסורתיים, האתר הגדול והאיכותי לדתיים ושומרי מסורת I חרדים I שידוכים

🤷‍♂️

אנחנו פשוט דור כזה. דור שאוהב אמירות יפות עם אפס תוכן.
שליש גן עדן נשמע משהו קסום. גם לכל סיר יש מכסה. יש מיליון משפטים כאלה,
אנחנו אוהבים להתעלם מהמציאות בעזרתם. פלסטרים מוכרים של התרבות המערבית שמנסה לנחם את עצמה. היא מצליחה לקבל אשליה שהיא מצליחה לעשות את זה.

דהיינו, כלום.

כל אדם נידון לגופו, וכל זוג מקים בית משל עצמו.

אז את מי את צריכה לחפש? את האדם הבא:

1. נמצא פחות או יותר בקבוצה הסוציולוגית שלך (וזה כולל "רמה" דתית)

2. בחור נורמלי בסך הכל. מה זה אומר? שהוא יודע מה הוא רוצה לעשות שיהיה גדול, שאין לו מחלה גנטית חמורה, ויש לו שתי ידיים ושתי רגליים.

3. שאת מסתדרת עם האופי שלו, והוא בסך הכל אדם טוב.

4. שמוכן אשכרה להיכנס איתך מתחת לחופה.

ו-ז-ה-ו. כל מה שמעבר לזה הוא בונוס.

עוד תגידי לי תודה בהמשך.

                                   _ 

                                 \  | /

                                \   |   /

                                    |

                                   \ /

כפי שאתה מבין שכחת לציין שצריך שגם יהיה לו ראש.

אבל זה רק ראש, כן?

(אין לי מושג מה כתבתי כאן, אבל הייתי חייב לדחוף איכשהו את משחק המילים הזה)

בתי מלון

הלובי בגן הטכנולוגי

בתים של אנשים נחמדים

בית מלון לא אוהבת, כנל בתים של אנשים

אבל רובם ממוקמים בקניונים או אזורים סואנים אחרים.

אולי באמת נעשה פה שרשור על בתי קפה שקטים\שכונתיים

קפה תמרה בגן הטכנולוגי

קפה אביחיל במלחה

שושקפה ברחביה

שושקפה נסגר. וזו אחת הבאסות הגדולות של מיקומי דייטים...

דניה בכיכר

קצפת בכיכר (דניה)

דניה בהרנוף

אנג'ל בכנפ"ש (אבל נסגר ב 7:00 בערב)

קפה גן סיפור- עמוס בד"כ...

ארומה בממילא- גם עמוס בד"כ אבל יש הרבה מאד מקומות ישיבה ולפעמים אפשר למצוא פינה שקטה...

קפית ליד ממילא

אשריך שאתה לא מבין איך זה יכול להיאמר בצורה של הערה.

"וואי, עכשיו הסתכלתי בתחזית וראיתי שיהיה גשם, אולי וכו"

למה לא? הרי הסיבה היא המזג אוויר

אין שום סיבה שהיא לא תבין או תיפגע, כמובן שבצורה של התלבטות משותפת, ומה היא אומרת וכו..

כל אישה בהכרח תראה בכך אמצעי כדי להביא ילדים? האמנם?

ההנחות יסוד של שלאורך השאלה מחייבות לדעתך?

תמיד תבדוק שאתה לא מחליף סיבה במסובב.

הלבוש לא גורם לציוויליזציה. הציוויליזציה גורמת ללבוש.

נישואין לא הופכים אנשים למאושרים. אנשים מאושרים מתחתנים יותר בקלות.

אבל אם לא נולדת בציוויליזציה, למה אתה מנסה להשיג בגדים?

קח דקה כדי להבין מה בדיוק אתה רוצה לומר. מילים גבוהות לא מסוגלות להפוך משהו אידיוטי לחכם (ובינישים נוטים להיכשל בזה האחרון). עוד תגיד לי תודה כשתגיע לאקדמיה.

>>> "כשבוחנים את השפעת המשפחה והזוגיות, רואים את השמחה, ההצלחה... המיקרו לעיתים מפספס את כל זה, ודווקא המאקרו, ההכללה, יגלו מהי הסטטיסטיקה, ומה התוצאות של התהליך"

>>> "תבדוק שאתה לא מחליף סיבה במסובב"

>>> כן, נכון, אבל "העובדה שמאושרים מתחתנים ביתר קלות לא קשורה לעובדה שנישואין מביאים אושר"

העובדה ש-A מתפרש ע"י B, לא קשורה לעובדה שגם B מתפרש ע"י A? אם הראשון נכון, מניין לך השני? אתה מבין למה זה טיעון אידיוטי? אל תכתוב את זה בתזה, בבקשה.

בעניין הלבוש אתה טועה, משום שאתה משתמש במילה "ציוויליזציה" באופן שגוי. המילה הנכונה כאן היא "תרבות". חפש את הפירוש בויקיפדיה. אבל זה בהחלט לא משנה לדיון אלא סתם דוגמה.

אתה טענת על הקשר הסיבתי שהצגתי וכנגדו נתת שתי טענות שאמורות להפוך את הסדר.

אני השבתי ששתי הטענות שהבאת הן בלתי תלויות.

זה נכון שאנשים מאושרים מתחתנים יותר בקלות.

זה לא סותר את הטענה שנישואין מייצרים אושר.

בנוגע ללבוש, אני בהחלט התכוונתי לציוויליזציה. אבל זה באמת לא משנה לעצם הדיון בציניות שלך.

רובן המכריע מבוגרות ממני בעשרים וחמש שנה, והקשר בינינו הוא בעיקר על רקע ספציפי (עבודה, מגורים).

למה שאני אספר על זה למישהי? זה באמת יפריע לה?

אם אתה מתכוון לידידות עם מישהי בגילך שלא על רקע ספציפי ("סתם נחמד לי להיות איתה"), אז צר לי לאכזב אותך, אבל פשוט אין דבר כזה.

אחרת הייתה שומע על זה יותר

רואים את זה כל יום...

עם כל הכבוד לרגישות(שלדעתי לא באמת קיימת) שאנשים מפגינים כלפי רווקים והוא כל כך בז לה.. 

אף רווק לא רוצה להמשיך לשאת את צער השכינה ולהישאר בלי בית לעצמו, אף אחד מכיל ככל שיהיה לא יצליח לעשות רומנטיזציה לבדידות, ולכן כל הכתבה הזו מיותרת, כי לא משנה כמה "יכילו" את הרווק הוא לא יכיל את עצמו ואת החסר הכל כך אנושי שלו בזוגיות.

וזה עוד בלי להיכנס לנושא שאין באמת מקום לרווקים בחברה (אני מדברת כחרדית אולי זה נכון גם לדת"ל).

זה נושא אחר, שגם עליו כתבו שם פעם מאמר יפה..

אני דווקא כן מבין ורואה סביבי את מה שהיא כותבת. שיש רווקים שמתקבעים במצבם ומתרגלים לסיטואציה וצורת החיים הזאת, ונכנסים לאווירה שכאילו המצב הנוכחי הוא בסדר. דוגמא אולי קיצונית זה השרשור הזה- שאלה פרובוקטיבית משהו - לקראת נישואין וזוגיות

וכחרדית בטח תסכימי שהפיסקה לגבי בית של תורה מאוד רלוונטי ונכון.

אבל הנושאים קשורים. כל עוד אין לך מקום בחברה לא תרצה להישאר במצב הרווקי הנוכחי. יכול להיות שיש כאלו שמתרגלים למצב ועם השנים קצת קשה להם מהמחשבה לצאת מאזור הנוחות. אבל האזור הזה הוא לא באמת נוח, הוא מנוגד לטבע ולרצון ולכן ההשפעה של ההרגל לא כל כך משמעותית.. 

אתה מסכים איתי שהבחור שהעלה את השאלה הוא די יוצא דופן? לא חושבת שהוא לא מראה על הכלל

על הבית של תורה אני מסכימה. 

אבל עדיין אפילו שם מרגיש לי שבאיומים של הוצאה מקהל ה' הוא מנסה לשכנע את המשוכנעים, שבכל מקרה רוצים להתחתן..

ולא זיהיתי שום פטרונות או חוסר רגישות...

לדעתי אמת פשוטה.

שכיום יש קטע כזה שבמקום לחזק בנאדם שלא הגיע ליעד (כל יעד שהוא) בצורה של דחיפה להמשיך לנסות

מרגישים משום מה שאנשים שבירים מידי ומעדיפים להגיד לו שזה לא אשמתו וכו'... וזה עשוי להחליש את המלחמה שלו.

היה לי פעם קאוצ'ר כזה, כמעט כל דבר אמר לי "אתה לא אשם.. זה לא נורא"

עזבתי אותו.  מעדיף מישהו שיבעט בי בדרך להצלחה

בנאדם שיודע שמשהו תלוי בו, אם הוא ינסה מספיק הוא יצליח - הוא יבין שאסור לו לוותר לעצמו, והוא יבין שכל עצירה בשוליים דוחה את ההגעה ליעד 

אבל אם רומזים לו שזה לא באמת תלוי בו, וזה לא אשמתו, זה נזק לאותו אדם

הגמרא בברכות אומרת "ארבעה דברים צריכים חיזוק" אחד מהדברים זה "דרך ארץ" דברים שהם דרך כל הארץ

אם זה צריך חיזוק כנראה שבלי חיזוק אדם מתעצל מאליו.. אז כל שכן אם מורידים ממנו אחריות

(מלחמה, הכוונה מאמץ להצליח) 

בקריאה יש לי קטע שקשה לי לעקוב ואז אני קופץ שורות בטעות

יש מצב שבדיוק שם הגיע לי הקפיץ

אבל היא מתארת את מציאות הרווקות המאוחרת במשקפיים של מי שלא חוותה אותה.

וזה מציק.

שלא יודע פשוט מהי רווקות.

מעולם לא נתקלתי ברווק מסוג הרווקים שהרב וידר או הרבנית ימימה דיברו עליהם, שטוב לו ברווקותו..

בנות בגילאי 22 מתחילות להרגיש אומללות עם עצמן כי הן רווקות.. בנים בני 23 גם כן נכנסים לאותו לופ.

איפה בדיוק ההתקרבנות למען ה'?

רווקות זה קשה. קשה. קשה.

גם עקרות. וגם בעיות בשלום בית. וגם אינסוף דברים אחרים.

מותר להיות אמפתיים, ומותר להציב אמונה אמיתית שכולם צריכים להתחתן.

לא צריך להתייחס בעינים צרות בגלל זה. קשיים יש מספיק לרווקים, תאמיני לנו.

על הכותבת ביחס שלה.

סליחה..!! היה מיועד לפותח.

היא משתמשת ברווקות כנושא לדיון.

היא לא מנסה להתייחס אנושית לא לרווקים ולא להורים. היא רק מציגה את הנושא.

נכון שהיא מתייחסת לנושאים נכונים תיאורטית, ואפילו לנקודות נכונות (האם נכון להתפשר על סוג מסוים של זוגיות, עבור הערך הממשי של זוגיות בפועל כאן ועכשיו?)

אבל היא לא מדברת על מקרה קונקרטי וכנראה לא עבדה עם מקרה קונקרטי ולכן מדברת תיאוריות באוויר

אבל אחרי שנרגעים כדאי לחשוב אם יש דברים שכן נכונים שם

היא טוענת, מכיוונים שונים, שהעובדה שאנחנו סובלים וראויים לאמפתיה, אסור שתשכיח מאיתנו דברים חשובים אחרים

אסור לשכוח יעדים, אסור לשכוח סדרי עדיפויות. נכון בכל הקשר.

הטיעון הזה הוא טיעון נכון ותקין.

האם באמת יש חשש שעודף אמפתיה לרווקים תגרום להם לוותר על האופציה להתחתן? לא, לפחות לא בסדרי גודל מקיפים.

ולכן הטיעון שהיא מביאה כדוגמה הוא לא רלוונטי ולא נכון, ולכן הוא גם מעצבן. ולכן הוא פוגע בטיעון הבסיסי והנכון.

ולכן לא מפתיע שהמבנה של הכתיבה שלה הוא יותר בנוי מאשר התוכן

היא משתמשת בהמון קלישאות וזה הסגנון שלה

מה שאני למדתי הוא פשווט להתעלם ולראות מה בכל זאת יש, ולכן שמתי לב לדברים הסבירים ולא לקלישאות הריקות

יש אנשים שזה מתאים להם ככה.

יש חיים בכך (:

ובטח רובנו כאן לא בעלי ניסיון בנישואין תוך כדי צבא, אבל אנסה לתת כיוון.

הדמיון שלך נכון וטוב וכך ראוי להיות. הקב"ה אף קבע זאת ב'נקי יהיה לביתו שנה אחת'.

אך בשאר שנים, יש חיי אידיאל שהבוחרים בהם מקריבים את הראוי בזוגיות למען חיים של גדולה תמידית.

אז אתחיל עם שתי יתרונות מצידי :

א. ככול שרחוקים יותר כך כל דקה בקשר חשובה יותר. הרבה פעמים המרחק והקושי שהוא מביא גורמים לזמן שיש יחד להיות מיוחד יותר וגורמים לויכוחים הפחות חשובים להעלם.

ב. חיים של אידיאל והקרבה עבור ערך גדול.

ג. קירבה למשפחה ולהורים שלך.

ד. שנה ראשונה להרבה מההזוגות זו שנה גם מורכבת. בזוגיות שכזו יכולה להיות שנה אחרת לגמרי (לטוב ולמוטב).

(שני האחרונים אינם נכונים הכרח בעיניי, ובכל זאת).

אני לא יודע איך אבל פשוט שאפשר.

מכיר לא מעט שעושים זאת.

לנהל טכנית ויש לנהל ריגשית

אי אפשר לנהל את זה שונה טכנית.

יציאות פה ויציאות שם אבל זאת באמת התנהלות זוגית אחרת.

מי שרואה את חייו בצבא (בשלב מסויים לכל הפחות) אז הגיוני שהוא ינהל זוגיות בצבא ויקבל על עצמו את המחירים של זה.

תחשוב לאורך תקופה על המכלול של העניין הזה ותראה מה אתה מרגיש ביחס לזה

ואם הבחור רק "בשאיפה" לקבע, אבל יש לו עוד שנתיים בצבא, המשמעות היא שהוא כרגע בקושי סיים את ההכשרה כלוחם פשוט. הסיכוי שלו להיות בקבע לא גבוה בכלל. הוא, במילים פשוטות, עושה עלייך פוזות של "קבע" (גם אם לא בכוונה), ואת, במילים פשוטות, אשכרה אוכלת את זה.

את רוצה עצה טובה?

מאוד לא טוב להתחתן כשאתה חייל - בשבילו בעיקר. כשאני הייתי חייל לא היה לי זמן לחשוב על אוכל, בטח שלא על חתונה. המשמעות מבחינתך היא לגור עם ההורים כמה שנים עד שישתחרר. אני הייתי ממליץ לך לומר לו שיחכה כמה שנים, ויפנה אלייך שוב רק אחרי שישתחרר.

אם באמת מדובר בקצין (מ"פ לפחות) שחולם על קבע, זה עניין לדיון נפרד.

אוקיי...

לא אכפת לי להתחתן עם אשה מקסימה, ובדיוק גם לזכות בלוטו!! 

(תחזיקו אצבעות..)

בדיוק באה מישהי עם טופס של לוטו ביד לשאול אותי משהו, ופתאום ברחה...

שיאללה!! איך איך הרסתי לעצמי

אפשר לנסות שוב? 

(מחילה ששכחתי להגיב מקודם)

ובאמת קיבלתי את הצ'ק מאריאלה, אבל לא היה בי העוז להפקיד אותו.

נראה לי שלא היה לי העוז לא לצאת איתה, זו חתיכת השגחה פרטית..

קרה לי מלא שדברתי עם ה' בעניין מסוים וקצת אחרי משהו הסתדר בנוגע לזה

או שסתם הייתה לי משאלה שלא עכשיו פיקוח נפש, אולי יותר בגדר צ'ופר או פינוק

וזה קרה! לפעמים אתה נדהם...

שלא התחתנה

זה מספיק טוב? או שהוא מתעקש על הס'

קיבלה רק חיסון קורונה אחד 

אבל עכשיו מתנגדת בנשמה!

 מחמירה אפילו בחיסון שפעת.

מחפשת מישהו לא מחוסן, אבל מסוגלת להתפשר על מחוסן לייט.

מתכוונת להקים בית חסין קדוש

ובהערת סוגריים - אני חושבת שחובה על מי שלא התחסן להגיד את זה מראש לצד השני.

הוא ככל הנראה מאמין בשקרים שמפיצים על החיסונים - מה הם גורמים כביכול למי שהתחסנה.

אולי @מאמין וזורע יכול להסביר למה זה פרמטר חשוב לחבר.

זה דבר כל כך שולי ולא קריטי, לכן גם מצחיק שמישהו מחפש ספציפית מישהי לא מחוסנת וזו הדרישה היחידה שלו..

ראי כאן:

חובה! - לקראת נישואין וזוגיות

אני ארחיק לכת ואומר שזה אשכרה נהיה כמו תת מגזר

יש המווון אנשים שמדברים על זה כל היום

מבחינתם זה הצלת נפשות כפשוטו

לא רוצה להיכנס לוויכוח, אצלי זה לא תופס בכלל מקום, אני לא רואה שהחיסון עוזר למניעת הדבקה (המחוסנים אצלנו נדבקו חוץ מאחת והמחלימים לא נדבקו) גם בסטטיסטיקות של משרד הבריאות.

עכשיו, הסיכוי שאחלה ואקבל את זה קשה נמוך מאוד ולכן לא אקח חיסון שבטוח יגרום לי להרגיש רע שמראש הסיכון שלי לחלות בצורה קשה אפסי.

ושום דבר ממה שכתבת לא נותן תשובה אמיתית לאף אחד מהסעיפים בהודעה שקישרתי אליה, ותסלחי לי על הבוטות - המניעים שכתבת כאן אגואיסטים לחלוטין.

מה שאת יודעת היום זה שונה ממה שידעת לפני שנה (העניין של מניעת ההדבקה).

החיסון לא בטוח יגרום לך להרגיש רע.

א. הוא מסכן אותי. ת. מחוסנים נדבקים ומדביקים יותר ממחלימים. לכן אני לא מסכנת  אף אחד.

ב. הוא מסכן את סביבתי. ת. כנ"ל

ג. הוא לא סומך על רוב מניין ורוב בניין של אנשי הרפואה והמדע. ת. זה לא עינין של חוסר אמון. אני מסכימה שהחיסון מספק הגנה ממחלה קשה למתחסן אך אני כמחלימה צעירה בלי מחלות רקע לא צריכה את ההגנה הזו.

ד. הוא פורש מן הציבור. ת. אחוז המחוסנים בחיסון רביעי גדול מאחוז לא מחוסנים? 

ה. הוא מעדיף את טובתו האישית על פני הטוב הציבורי (נכון שצעירים ובריאים חוטפים קורונה קלה יותר - אבל בזה שכל פרט לא מחסן הוא משאיר את גופו זמין להיווצרותם של וריאנטים חדשים). ת. אם מחוסנים נדבקים ומדביקים באותה רמה אין שום סיבה שבגופם המחוסן לא יווצרו נגיפים חדשים. פלאש ניוז, האומיקורון הובא לארץ ע"י אישה מחוסנת.

ו. מחלה נגיפיות (כמו קורונה) עם סיכון להשפעה ארוכת טווח על פוריות הגבר. חיסון מגן מפני זה. (ראו כאן וכאן) ת. אני משדלת ממש להיות נקבה. אגב, חיסון משפיע על המחזור הנשי. (המחקרים העדכניים אומרים שזה לטווח קצר)

נכון. המניע שלי לא להתחסן הוא אגואיסטי לחלוטין. אני לא מעוניינת להרגיש רע לכמה ימים שאני מחשבת שהסיכון שאחלה נמוך יותר. משפחתי חוסנה והם הרגישו רע למספר ימים כשחליתי הרגשתי רע ליום אחד.

גם כשאת בוחרת בחנות שוקולד או קרטיב זה אגואיסטי לחלוטין. כיוון שהבחירה האגואיסטית שלי לא מסכנת אף אחד אני לא רואה בה שום דבר רע.

כי את ההודעה ההיא כתבתי לפני האומיקרון (ולגבר), אז מצחיק קצת לתת הנמקות למצב מתוך מה שאנחנו יודעים היום על האומיקרון.

הדגש בעיניי הוא מי שבחר לא להתחסן עד כה אפילו בחיסון הראשון.
זה בהחלט הבעה של חוסר אימון בממסד.

אני חושבת שהרבה מהטענות שהבאת כאן לא נכונות בעליל.

"מחוסנים נדבקים ומדביקים יותר ממחלימים." הייתי שמחה לראות מקור (מוסמך) לדברייך. לא שמעתי על דבר כזה בכלל. לחלק של "מחוסנים נדבקים יותר" - זה לא נכון לפי הנתונים הנמצאים באתר של משרד הבריאות. לא מחוסנים ומחוסנים ללא תוקף (גם מעל גיל 60 וגם מתחת) נדבקים יותר מאשר מחוסנים.

האם הם מדביקים יותר? לא נראה לי שיש איך לדעת. לא נראה שמישהו באמת בדק את זה...

הנתונים של החיסון הרביעי לא רלוונטיים - רק עכשיו הוא נפתח לאנשים מעל גיל 18. הנתון הנכון הוא ש-70% מהאוכלסיה בישראל התחסנה (בלפחות חיסון אחד) - וזה הרוב המוחלט...

ההחלטה אם לקבל חיסון רביעי או לא היא שולית בעיניי לעומת ההחלטה אם בכלל לקבל חיסון (ראשון).

נכון, אדם צעיר ובריא ככל הנראה לא יצטרך אשפוז אם יחלה בקורונה, בין אם הוא מחוסן ובין אם לא.

אבל יש כאן שתי נקודות עקרוניות:

1. כל אדם שנדבק הוא פוטנציאל ליצירת וריאנטים חדשים, לא משנה מה גילו ומצבו הבריאותי. כשאני מתחסנת, אני חושבת לא רק עליי - אלא גם על הסובבים אותי, איך הבחירות שלי ישפיעו עליהם. לבחירה האגואיסטית לא להתחסן יש השלכות על החברה כולה - זה לא כמו לאכול שוקולד, אלא כמו לעשן ליד אנשים אחרים.

2. אנחנו לא יודעים מה ההשפעה של המחלה בטווח ארוך. אנחנו מכירים וירוסים אחרים (לדוגמה, אבעבועות רוח) שאחרי עשרות שנים מתפרצים שוב (שלבקת חוגרת בדוגמה). ולכן אני עושה את כל ההשתדלות לא להידבק (כולל לצאת לדייטים עם מסיכה באוויר הפתוח בגלל מה שקורה עם האומיקרון).

כמחלימה את נמצאת בקטגוריה נפרדת, כי יש לך נוגדנים (בהנחה שחלית לאחרונה). אבל עדיין, את הבחירה שלך לא להתחסן אני רואה כמשהו אגואיסטי שפוגע בנו כחברה. והבחירה שלא להתחסן עד עכשיו - בעיניי זה מעין יריקה בפרצוף של הקב"ה.

אם את סופרת בכלל המחוסנים את המחוסנים בחיסון ראשון ושני זה מאוד מקל עלי.

הנקודות לא רלוונטיות

1. אחוז המחוסנים הנדבקים שווה לאחוז הלא מחוסנים שנדבקים וגבוה מאחוז המחלימים שנדבקו. ככה שאם את ממש רוצה לחשוב על כל החברה תדבקי ותכנסי לבידוד. כך הסיכון שלך לחלות פעם נוספת יהיה נמוך יותר.

הבחירה להתחסן או לא לא משנה כי בכל מקרה הסיכוי להידבק שווה.

2. נכון ואנחנו גם לא יודעים מה ההשפעה של החיסון לטווח ארוך של 10 שנה. בכל מקרה לי זה לא רלוונטי כי אני מחלימה ככה שחליתי כבר. נראה מה יהיה עוד 20 שנה. אגב, אני גם לא מתנגדת חיסונים, אני רק אומרת שזה לא כזה ביג דיל שצריך להקים קבוצות שידוכים נפרדות ולהסתמך על זה כאילו זו איזה תכונה קריטית מחוסן/לא מחוסן, שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון וישתדל לשמור על הבריאות שלו ושל הסובבים לו. וכל מי שלא התחסן/התחסן אני משוכנעת שיש לו סיבה ולא צריך להפוך את הכל לאישיו

כמחלימה אני אכן נמצאת בקטגוריה שונה אבל זה לא העינין, למה שאני אתחסן אם סטטית אני באותו סיכון להידבק כמו מחלים מחוסן? אגב, לומר שזו יריקה בפרצוף של הקב"ה בלי להסביר את עצמך זו דמגוגיה.

נ.ב. אם את תוהה מאיפה הסטטיסטיקות שלי אז את מוזמנת להיכנס לאתר הזה חבל שאנשים לא טורחים לבדוק מה כתוב בו קורונה - לוח בקרה

נ.ב.ב. אין שום דבר קדוש בחיסון כשלעצמו ואני לא אתחסן רק בתור אמירה.

גם במחשב וגם בטלפון - אבל לא מפורט שם ממי כל אחד נדבק, אלא רק מספר הנדבקים.

1. אם את מסתכלת על מספר חולים פעילים למאה אלף איש בקבוצת הגיל שלנו (אני מניחה שאנחנו באותה הקטגוריה) - יש 6355 לא מחוסנים בכלל; 5799 מחוסנים ללא תוקף; 4458 מחוסנים). אם את מסתכלת על יום שני, על כל מאה אלף איש מתחת לגיל 60, 1029 איש חלו ולא היו מחוסנים בכלל; 1049 חלו ולא היה להם חיסון בתוקף; 903 חלו והיו עם חיסונים בתוקף. 

אקראית בחרתי לשים כאן נתונים של יום שני. אפשר לבחור ימים אחרים גם - זה די עקבי, ולכן כנראה גם מובהק סטטיסטית - מחוסנים פחות נדבקים. הסיכוי להידבק אינו שווה - מחוסנים נדבקים פחות. לחברה מועיל יותר שלא אדבק כלל, ואני מנסה לעשות את זה.

2. מעולם לא התגלה השפעה ארוכת טווח של חיסון. של מחלות כן. אולי זה אינדקציה טובה לעתיד.

3. האם זה ביג דיל? אני חושבת שכן.

באותה מידה יש אנשים שדברים אחרים הם ביג דיל בשבילם - נניח עקרוני להם גובה מסוים - לא מוכנים לצאת עם מישהו שגבוה מהם\נמוך מהם בפער מסוים. בעיניי זה שטויות.

ומי שחשוב לו להתחתן רק עם מישהי שלא התחסנה (כמו החבר של הפותח) - למה שלא יהיה לו מקום ייעודי לזה? לצורל העניין, אין לי שום בעייה שיהיה קבוצה שבו חברים אנשים רק בטווח גבהים מסוים. או גילים מסוים. או כל חתך אחר שאנשים חושבים שהוא רלוונטי.

סליחה, חשבתי שזה ברור. כאדם מאמין, אני מאמינה שהקב"ה בורא גם את המכה וגם את התרופה. בניגוד למגיפות קודמות, אנחנו נמצאים במצב בו האנושות למדה את חוקי הטבע שהקב"ה ברא, ומצא פתרונות בצורה של חיסונים.

אנחנו כבר כמעט שנתיים תמימות בתוך מגיפה עולמית. תוך שנה (!) הצליחו ליצור חיסונים שהצילו חיים של מיליונים ברחבי העולם. אמנם לא הצליח למגר את הנגיף, אבל בהחלט להקל על תסמינים ולצמצם מקרי מוות.

וכשאדם מאמין לא מתחסן, מה הוא בעצם אומר לקב"ה?

זה כמו הבדיחה (קראו בכותר - כיתה ז: חינוך ישראלי תרבות ישראל ומורשתו זהות יהודית בעולם משתנה) על ההוא שטובע ולא רוצה לעלות על סירת הצלה ומסוק כי הקב"ה יציל אותו. הקב"ה מושיט לנו את היד בצורה של חיסונים, ויש כאלה שמסרבים לקחת את זה.

ואני לא מדברת על מי שעומד כרגע מול האומיקרון ואומר שממילא הסיכון לחלות די דומה - אלא בקטע של איפה היית עד עכשיו? איך אתה מעז לא לעלות על המסוק ולסמוך על הנס? איך אתם עוצמים את העיניים ואוטמים את האוזניים לטוב שהקב"ה מרעיף עלינו? איך אתה מביע חוסר אימון מוחלט במי שממלא את הצו האלוקי של "מילאו את הארץ וכבשוה"?

ולגבי נ.ב.ב. - אני חושבת שיש כאן עניין שנובע מהבדל עקרוני בתפיסות העולם שלנו. משהו שמבדיל בין תפיסה חרדית לדת"ל.