אהבתי את דברייך שנאמרו בטוב טעם. ודאי צריך קודם לברר וכו'.
אני משערת שהיא לא היתה מציעה, אלא אחרי שיחה שניהלה איתו.
והנה החמוד למטה, מעדכן אותנו... 
הנשיקות ליהודית היו כאות תודה שניערה אותי בדיוק ברגע הנכון, שכל כך הייתי צריכה.
נשיקה מביעה רצון להתחבר למנושק, כמו לספר תורה, מזוזה, לאדם אהוב, ולעיצה של יועץ...
המון גלים שובבים
מצננים ימים חמים
כּנרת
בדיוק בזמן, ניעור מקיבעון מחשבתי. אכן כמה הפסדים זה גורם לנו, ואנו אפילו לא מודעים שזה זה.
(בכל מני תחומים, לא רק שידוכים). כמה טוב שאת כאן.
אלףףףףףף נשיקות
כּנרת
זה עבד!כל הכבוד!
אתה לא חייב דו"ח מצב לאפ'חד, אבל נשמח להשתתף איתך...
בהצלחה בכל התפתחות
כּנרת
ליהודית ולכל בעלי הדעות--
מה בין אהבה (על כל סוגיה, גם אהבת השם וכו') לבין התאהבות?
בין מקוריות למקריות?
(בגדול, בכללי, ובנגיעה הפרטית)
תודה לכולם
ימים יפים ואהובים
כּנרת
אגם-כנרתתחילה --
אני רואה חובה לעצמי לציין שאינני מצויה בספרי הקודש, ובשאלה שהעליתי אני מבקשת לברר את הדברים מנקודת חשיבה תורנית. אודה אם התיחסותכם תהיה מתוך מבט גם אל מי שאינו שוחה בימהּ של תורה.
ולשאלה מה זה תורם לדיון - יתכן ו'לא רלונטי' חושב/ת שהפורום מיועד רק לבעיות אקוטיות ולנסיון לתת להן מענה, ועל כך תשיב המנהלת. אני סבורה שיש גם מקום בפורום הזה למידע רחב יותר, המעניק פרספקטיבה בתחום האהבה וההתאהבות מעבר לכאן ועכשיו.
ובכן -
קראתי דברים שכתב מישו, והוא הביא גם בשם ספר הנקרא "נתיבות שלום" והרי זה לפניכם:
הוא הסביר משו על דאגה והמשיך:
"כך לדעתי גם ה"אהבה".יש "אהבה" פשוטה ויש "אהבה" של בניה. שתיהן אהבות, אך ברבדים ואיכויות שונים לגמרי ואל לנו לטעות באבחנתם!
ה'נתיבות שלום' קורא להם אהבה מקורית מול אהבה מקרית. האהבה השכיחה היא האהבה המקרית. היא יכולה לתקוף אותנו מהבטן, כמו שאנחנו מכירים, לכל דבר ואפילו לצדיקים אך בסופו של דבר היא תלויה בדבר ואין סופה להתקיים, גם אם זו אהבה לתכונות הצדיקים, כי לולא תכונתם האהבה היתה מתנדפת. אבל אהבה מקורית היא שונה לגמרי, היא אהבה לעיקר העיקרים לדבר שאתה כלום בלעדיו, כל ישותך, כמו שאנחנו אומרים "שמע ישראל....ה' א-ח-ד..",כאשר הוא האחד ואין בילתו ולא רק באלים, לו כל חפצנו ותשוקתנו,נגיע לאהבת ה' הרצויה..."
על זה אני שואלת.
מקווה שיותר הובנתי, אין לי בעיה לנסות להסביר עוד, על אף הקושי שלי ביכולת הביטוי (כמסתבר).
ערב צונן
כּנרת
אמנם אני לא יודית, אבל שמחה לשמוע
הרבה שמחה ואהבה.
אני מוכנה להציג את הבנתי הבלתי מקצועית למה הכוונה "עבודה": יתקנו ויוסיפו ה'מומחים'
למעשה זה לנהוג כפי שהיינו רוצים שבן הזוג ינהג בנו, כלומר,
בסבלנות, הקשבה (בלי להחפז למצא פתרונות, רק להקשיב),
אמפתיה, להניח לו כשהוא זקוק להפוגה שלו, להשכיל מתי לוותר,
וכשמוותרים לא להרגיש קורבן, ואם אפשר שהויתור יבוא מלב שמייח...
נו, רק המעט הזה מצריך "עבודה", רצון עז ואהבה כּנה לבנות ביחד.
ההשתדלות להיטיב היא העבודה. מעין נתינה ללא התחשבנות וקטנוניות.
כמו שאמרה יהודית, בשביל מרק ירקות צריך לעמול, לקנות, לנקות, לחתוך, להכניס לסיר, למלא מים, תבלינים ואהבה.(נראלי שזה יוצא יותר מוצלח אם חושבים על מישו שאוהבים) (וזה בהתחשב בכך שלא אנחנו זורעים את הירקות וכו').
אני מציירת לי את הזוגיות כשני עיגולים שאחד מונח על הצד של העיגול השני וזה יוצר באמצע מעין עיגול נוסף, או ליתר דיוק אליפסה, האליפסה הזו היא זירת ההתרחשות הזוגית, ומה שבצדדים זה המרחב הפתוח של כל אחד מבני הזוג, המביא את כל הטוב שלו למרחב הזוגי שבאמצע. אני נורא מקווה שציירתי משו ברור, גרועה שכמותי (בציורים).
אכפתיות ללא חפירות
אהבה תומכת שאינה חונקת
חמלה שמקדמת
יד רחומה
ואהבה אהבה כל היום,
כי מה כבר צריך בנאדם בסה"כ?
אהבה לכל
כּנרת
אגם-כנרתיהודית- אני מרימה את הכפפה ופותחת את הנושא-
הצורך הזה הוא צורך הטבוע בגברים שלנו- דבר הדורש מאיתנו הרבה תבונה כנשים.
עולם הגברים הוא מאד תחרותי ושאפתני ולכן כאשר הם מגיעים הביתה מתפקידנו לתת להם את החממה של הבית ואת תחושת השליטה- שלא כ"כ הצליחו להשיג בחוץ- לרוב.
שליטה- אין הכוונה למרות, דיקטטורה ושלטון עריצות אלא למנהיג ומוביל- דבר שגם דורש הרבה- אין זה אומר שאנו אפס בזוגיות אלא להיפך לתת לו תחושה טובה ולדעת לנווט נכון- הרי חייבת להיות היררכיה בתא משפחתי והאבא הוא המנהיג בראש הסולם. זה יכול להתבטא במס' משפטים לילדים לדוג': "מה שאבא יחליט מקובל עלי"- ואם אמרת את זה לידו בכלל סוף הדרך (פירגון בזוגיות וכו'). "אתה יודע שהמלה האחרונה היא של אבא/ שאבא בסוף מחליט"- כמובן תלוי באיזה נושאים (צריך כזוג להחליט מראש) וכמובן שבחדר את יכולה להתווכח ולהגיע עימו להחלטה משותפת- אך הוא אמר! - חובותיו- להנהיג שולחן שבת לדוג'.
אני כבר עוד מעט בת 19 וחצי, ולפעמים מוצאת את עצמי ברגעים שאני מרגישה שפשוט לא באלי להתחתן לעולם. ושלא תבינו לא נכון- אני, כמו כל בנאדם נורמלי, רוצה להקים בית, משפחה, ילדים.. וכמובן שאני רוצה גם בעל.
אבל...
הסבירו לי שמה שנמצא בראש מעייניהם של הגברים ביקום הזה זה מין (וסליחה על החוסר צנזורה, ומחילה מהגברים שכאן, אבל מה לעשות- תודו שאתם כאלה). שמעתי ואני מכירה אישית סיפורים על גברים נשואים, דתיים מקפידים, שהקימו משפחות למופת- ומרוב יצרם עשו מעשים נוראיים. נכון, בפועל אחוז עושי מעשה הוא נמוך, אבל לכל גבר יש נפילות, ואני בעצם יכולה לחיות עם גבר, והכל יהיה תקין, לכאורה. כי לכי תדעי מה עובר לו בראש?!?
ולכן אני שואלת- איך אפשר לסמוך על גברים?!
אני נסעתי לפתח תקווה וישבתי ליד בחור והוא הציע לי להכיר אותו
שלחתי לך הודעה בפרטי ולא קיבלתי תשובה.
אם יש לך אפשרות לראות מסרים, (יש כאלה שביטלו את האפשרות הזאת) אני אשמח לקבל תגובה.
פלפלתילאחרונה ראיתי שמתחילה תופעה (שלפחות רצה בישיבות) להחתים רווקים ורווקות (את הרווקות לא מחתימים בישיבות) על בקשה מהרבנים של הציבור שלנו שיצאו בקריאה שמי שמשדך זוג מקבל מכל צד 2500 שקל. מסיבה פשוטה, שתופעת הרווקות בציבור שלנו מתחילה לתפוס תאוצה ורוצים לתת דרבון לזוגות הצעירים לשדך ותוך כדי לקבל 5000 שקל.
מה דעתכם? בעד? נגד?
הכי כשר. הרבה יותר מכסף על הוראת תורה או מקצועות קודש. היא "הכריחה" אותנו לקבל תמורה יפה.
דרך אגב: כאשר יש לזוג בעיה של עקרות, תמיד שואלים אותם האם שלמו דמי שדכנות, לא פעם מגיעים אלינו זוגות עם כסף או מתנה ומתנצלים ששכחו לתת...ונראה לי שלא פעם זה סייע ונושעו.
מכאן שדמי שדכנות הם חשובים, והלוואי וזה ידחוף עוד אנשים לעיסוק במצווה החשובה הזו.
רציתי להתיעץ עם משתתפי הפורום (וכן אני חדשה פה) תודה מראש!
אז ככה קוראים לי יעל ואני בת 20 (סטודנטית לר. בעיסוק) ורציתי לקבל את עצתכם בעניין מאוד חשוב מאחר ואני לא יכולה להתיייעץ עם הקרובים אלי ( לא סיפרתי להם מחשש שיפגעו הם לא יעלו על הדעת כזה דבר!) . פגשתי בחור מקסים באוניברסיטה והוא בן 24 סטודנט לכלכלה בתחילה עבדנו יחד ומצידי לא יחסתי לו שום חשיבות אך לאט לאט התידדנו והפכנו לחברים ממש קרובים (לא זוג, ידידים!) ואני חיבת לציין שהוא בחור בוגר אחראי ואני ממש אוהבת את האופי שלו לאחרונה הוא ביקש ממני להדק את הקשר ולשקול לצאת יחד. והבעיה הגדולה היא שהוא חילוני ואני בחורה דתייה שמעונינת לבנות בית של תורה ואני ממש ממש מתלבטת בגלל שאני לא מוכנה לצאת עם חילוני אך אני ממש מחבבת אותו והוא חבר ממש טוב שלי ואני לא רוצה להפסיד אותו ואני לא רוצה משהו אחר. יצאתי כבר עם כמה ועם אף אחד לא הצלחתי להיות ככה ממש חברה (אני חושבת שצריכים להיות ממש חברים קודם!)ואני כן מרגישה קרובה אליו יותר מאנשים אחרים הוא טוען שכמו שהוא מכבד אותי ואת דעותיו אני צריכה לכבד אותו נסיתי להסביר לו שזה ממש לא פשוט והוא לא מוכן לשמוע על לחזור בתשובה וטוען שלא רוצה לחיות בשקר ואם כן זה צריך להיות אמיתי ממנו ולא מאילוצים חיצוניים מה לעשות????
משתתפי פורום יקרים,
כידוע לכם, מזה כמה שנים אני משדרת ברדיו -אינטרנט פעמיים בשבוע תכנית בעיניני זוגיות, הורות ומשפחה.
התכנית משודרת בימי שני ורביעי בין השעות 12 ל-1 בצהרים. לאחרונה קיבלתי מספר פניות ממאזינים האומרים השתדלי להכניס בכל תכנית כ-10 תשובות, מכיון שהשאלות והתשובות מאוד מענינות, אבל לפעמים את מאוד מאריכה, ומספיקה רק 4-5 תשובות. כלומר, האמירה היא לא נורא אם הכמות תבוא קצת על חשבון האיכות.
מאוד אשמח לשמוע את חוות דעתכם. כמובן שאני מתכוונת לשידורים כאן בערוץ 7 דרך האינטרנט.
מחכה לתגובות,
כל טוב, י. פוגל
יש לי שאלה/נושא לדיון, דווקא בעיקבות מה ששמעתי בתכנית הרדיו עם יהודית פוגל בשבוע שעבר.
בתכנית הקראת שאלה של אמא לבת רווקה יחסית מבוגרת, ש"מקובעת" על תכונות ספציפיות לבחור שאיתו היא תתחתן. האמא דואגת שמא זו אובססיה. (לי - באופן אישי - נראה שצריך גם איכשהו לשמור על מרחק בשביל לאפשר לבת "לרדת לבד מהעץ" בשקט). בין השאר אמרת שצריכה להיות תוכנית ב' וגם תוכנית ג' והבת צריכה להחליט על שלב מסויים בו היא תעבור לתוכנית הבאה.
ודווקא התייחסת למצב בו הבת פשוט מחפשת מישהו עם תכונות טובות, מציאותיות, שכל אחת שואפת להתחתן עם מישהו כזה (למשל טוב לב, מתחשב, ירא שמים...), ולאו דווקא משהו יוצא דופן וספציפי (ג'ינג'י, מורה לדרמה וחובב טיס...)
ואני תוהה - גם כשהיא שואפת להתחתן עם מישהו בסגנון חיים מתאים לה - מבחינה דתית, וכללית, ומישהו עם תכונות טובות באופן כללי, גם אז את חושבת שהיא צריכה לוותר על השאיפות?
במיוחד בגיל מבוגר יחסית, אני מניחה שהיא יודעת מה היא רוצה בחיים באופן כללי. היא אמורה "למחוק את עצמה" ? או להתחתן עם מישהו שלא מתחשב, שלא מקשיב, שסגור בעצמו - למשל, רק כי "לא מצאתי אף אחד, ואני רוצה להתחתן"??
ואולי בעצם, כשמכינים תוכנית ב' צריכים לכלול תוכנית של - אם אני לא אצליח להתחתן בכלל?
ומה יש לציבור הרחב להגיד על זה?
עצות לדייטים...קראו והפנימו!!!
1.בירורים(מופנה לבנות בעיקר)-הבירורים האינטנסיביים שלכן מוציאות לנו הבנים את המיץ הרוח וההתלהבות, כלומר אנחנו לא נגד שמישהי תברר לפני הפגישה, במיוחד אם זה נותן לה שלווה ובטחון, רק שזה אמור ללכת מהר ולא להיגרר שבועות כמו מסטיק.. ולהשתדל לברר רק קווים כללים, בינינו-כולם יודעים שהבירורים לא אובייקטיביים כמעט....
2.לבנות-להשתחרר מהראש הזה שאתן מצפות להיפגש עם מישהו שדומה, מזכיר דמות מוערצת אצלכן - רב במדרשה, אולפנא, מורה נפלא, דייט לשעבר, אח, אבא,בעל של חברה או אפילו דמות וירטואלית דמיונית שלא קיימת במציאות. תפגשו עם האדם שמולכן תשתדלו להכיל אותו, יש בו דברים מקסימים ייחודיים.. וכשם שפרצופיהן שונים כך.....
לבנים-כנ"ל אצלכם, אל תשוו בין משהי למשהי זה פשוט עושה לה עוול, הבנות בכלל , וכל אחת בפני עצמה הן כל כך עם נפלא, טוב, שמח, ומקסים, פשוט תברכו את ה' שזיכה אתכם להיפגש עם האחת והמיוחדת הזו, (ובינינו- כל בן יודע שהבן הכי משולם לא מתקרב לקרסוליים של הבת הכי גרועה!)
3.ממממ...... נקודה חשובה! -כשמדברים בטלפון לפני הפגישה, לשדר שמחה והתעניינות לא עייפות (תוך תחושה של יאללה נו עוד דייט...) מעט בטחון בה' שהפעם זה באמת זה ישנה את ההתייחסות ומידת ההשקעה, (טיפ-בנים לא מסמפתים בנות שלא צוחקות וזורמות) ההערה זו רלוונטית באותה מידה(ואפילו במידה גדולה יותר לבנים) לבנים!
4.עצה כללית- להשתדל כמה שיותר לזרז עניינים- לא להימרח עם פערים משמעותיים בין השיחה בטלפון לפגישה- זה משכיח מי האדם, וגם מיותר.... פשוט וקל.. "מה דעתך על להיפגש מחר..?
5.בפגישה- לבנות!!! אני יודע שזה ישמע שטחי ורדוד- אבל הגמרא קובעת שאסור לאדם לקדש... לפני שיראנה... שתמצא חן בעיניו..(קידושין מ"א.) וזה ודורש מהבנות להתחשב בכך שהבנים לא פנימיים,א לוקיים וצדיקים כמותן, ולכן שמעו לי, תשקיעו בעצמכן- לא בצורה קיצונית (הערה על הבושם..... לא יותר מידי!!! זה גם לעיתים גובל בבעיה הלכתית...) אבל תיראו הכי טוב שאתן יכולות במיוחד בפגישות הראשונות! -ולבנים-ללמוד מסילת ישרים ולפתח מבט יותר פנימי בע"ה!
6.בפגישה-(לבנות), תראו, יש בנים ויש בנים, יש בנים שהם טיפוסים אקטיביים זורמים, מדברים, ונוחים, ויש כאלה שפחות,(הם גם אנשים נפלאים!) סורי על המעמסה, אבל פה זו גם נקודה שנדרש מכן להפעיל את בינת הלב שניחנתן בה ולזהות מי ומי ההולכים, ואם הבן הוא שתקן, רציני,לא זורם, לא חי (הגדרה של בנות) תדובבו אותו ותגלו דברים נפלאים. לא בחקירה וכדו', אבל בהתעניינות כנה, פשוט תחשבו שאתן עם חברה, ותשתמשו לפחות ב-6.3 קבין מהקביי שיחה שקיבלתן... זה יצור פתיחות, כיף, וכמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם...
7.עצה כללית-להשתדל שהפגישה הראשונה, תהיה במקום שתוכלו לדבר בו ולהכיר, לא רועש לא, רשמי מידי, לא עם מכרים ברקע וממש לא עם פלאפון שמצלצל בלי אבחנה (זה אפילו מעט מעליב)
8.אם בטלפון היה חשוב לשדר שמחה ופתיחות קל וחומר בן בנו של קל וחומר בפגישה עצמה, נפגשים עם אדם חדש, קצת הארת פנים, חיוך (מי שקשה לו שישים גפרור בפה), בדיחות עושות שירות נפלא לשחרור פקקים, ולא להתבייש לדבר ולספר על עצמך, פשוט תהיו אתם בלי שוקיסטיות, רצון להרשים, פחד מתגובה וכדו' כל אדם יודע שאין דבר יותר מוערך מכנות תמימה ואמיתיות!
9.להשתדל לא לאחר-(במיוחד פגישה ראשונה) זה לפעמים מעיב על כל האווירה ואם אחרתם אז להתנצל!
10.לדוסים שביניכם- ממ.... אם הבן מדבר דברי תורה וכדו' יתר על המידה תדונו לזכות, הוא בא מישיבה, כל עולמו זה התורה, לאט לאט הוא יפתח
לבנים הביינישים-אם אתם יוצאים בשביל חברותא..... אז.. בישיבה יש חברותות יותר טובות!
הערה2 לביינישים-לא להיבהל!בת שעושה חרוזים ושרשראות, בוחרת חצאית חצי שעה וכדו' היא לא שטחית, ממש לא!
11.לא לשאול את הצד השני שנייה אחרי שנפגשתם, מתי הוא צריך ללכת ומתי האוטובוס שלו וכו'.. גם שהכוונות טובות זה יוצר תחושה של............ אז פשוט לא!
12.לבנים-אם הבת צמאה, רעבה תציע לה משהו, אפילו שאתה בטוח שהיא תסרב..דיאטה.. (לביינשים-אל תדאגו, אם תקנו לה משהו, אין בזה חשש לספק מקודשת... )
13.גם אם ראיתם שזה ממש לא מתאים, ואם זה ממש לא מתאים אפשר לראות אחרי- 23 וחצי שניות, תשמחו על זה שיש לכם עכשיו הזדמנות לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך, ולעבוד על המידות, אל תחמיצו פנים, אל תעיפו מבט בשעון, פשוט תשדלו ככה סתם לשם שינוי לעשות לאדם שמולכם טוב! תתעניינו, ספרו על עצמכם, ותביעו הערכה למעשיו...
14.נקודת מפתח! שהשיחה לא תיגרר לראיון עבודה, קשה אח"כ לצאת מזה, זה לא שב"כ ולא אגף חקירות, סבלנות ותדעו הכול, יותר לשתף את השני מאשר- שאלה תשובה וחוזר חלילה...
15.לבנים!!!! אם הפגישה נמשכת עד מאוחר, ללוות את הבנות ולא משנה כמה הפגישה הייתה גרועה! ולבנות, לא להיות סרבניות יותר מידי בנושא.
16.אז ככה הטלפון שאחרי- כמו כל דבר בצה"ל זה מתחלק לשלושה אפשרויות.
א)נראה לכם שמתאים- אז היות ומסורת ביד אבותינו היא שהבן מתקשר, אז להתקשר ויפה שעה אחת קודם, ובלי התפתלויות לומר שמתאים, כנ"ל הבנות, לא לשאול את השאלה המוזרה של- מה את אומרת?!?!?!? פשוט לומר ישר ולעניין!
ב)שאתה בספק- זה יהיה מאוד נחמד אם נהיה אמיתיים ופשוט נשתף את הצד השני בספק, כמו שפרויד אמר-"לדבר על זה" ואולי זה יקל את קבלת ההחלטה, וגם שאתם רוצים לחשוב עוד, אז להתקשר יום אחרי ("מנהג ישראל הלכה הוא") ולהגיש שאתה רוצה זמן לחשוב.
ג)במקרה שזה "לא" -בלי יותר מיד הקדמות וגמגומים, הסברים, וזה לא אתה זה אני וכו וכו' פשוט אמרו לא! כמה שאפשר לעשות את זה בעדינות (אל תצפו שזה הולך מתישהו להפוך להיות קל זה תמיד היה הווה ויהיה קשה)
לבנות(וגם לחלק מהבנים)- כשמתקשרים אליכן יום אחרי אז לא לפתוח את השיחה בהעברת חוויות כי אולי זה "לא" ואז זה ממש לא נעים, פשוט להמתין ולשמוע את גזר דינכם.
לבנים, לא משנה כמה קשה לך, רע לך חם לך קר לך, לא נעים לך, תמיד תמיד תתקשר יום אחרי, העלמה מחכה! (עיינו מסכת תענית דף ח. בתוספות-ד"ה "חולדה ובור")
לבנים שנזכרים להיות כנים-אז זה לא הזמן!- אם אתה פוסל בגלל מראה חיצוני אז "משנים מפני השלום"- כלומר לעולם אל תגיד למשהי שזו הסיבה, זה פוגע ממש! ההלכה מתירה במקרה כזה לשנות בדיבורך.(עיין בבא מציעא כג.)
לא לחתוך בהודעות!!! ולא להתחיל לפרט למה לא, רק אם התבקשתם אז.... וגם אז ביקורת בונה ולא הטחת עלבונות!
17)יצאתם?! לא הסתדר?! להעביר הלאה... כמו בתחנת מוניות- "מי פנוי לקבל את השיחה" זה בצחוק, אבל בכל צחוק יש מעט אמת ובצחוק הזה הרבה, תראו חבריכם וחברותיכן, בדיוק במצב שלכם, אין חסד יותר גדול מלעזור בבניית בית בישראל, מצב הרווקות בארץ.... ,ובעצם למה לא! תגדילו ראש, תשמרו טלפונים של אלה שיצאתם איתם ותתחילו לשדך, או כמו שאומר מו"ר הרב אבינר "כולנו שדכנים"
18)עצה גדולה מאין כמוה!! (משהי שיצאתי איתה אמרה לי) - תנסו פעם לבא לפגישה לא מתוך מחשבה של .. איך הצד השני. מתאים לי טוב לי , יעזור לי, מצחיק אותי, משמח אותי, נותן לי, כיף לי, יהיה לי טוב איתו, וכו' ותצאו מתוך מחשבה של האם אני רוצה לעשות למי שמולי טוב באמת ובתמים?! תאמינו לי שכשתמצאו אדם שתרצו לעשות אותו מאושר, המון דברים אחרים פתאום יתיישרו- תזכרו את דברי הרב דסלר- האהבה היא תוצאת הנתינה (שלנו) -כמה שניתן נאהב יותר!
19)העצה אולי הכי הכי חשובה!! עין טובה ושוב עין טובה!! לדון לזכות פשוטו כמשמעו, תחשבו רגע 2 עולמות נפגשים, 2 דעות, 2 מינים שונים, הרגלים שונים, מחשבות שונות, מנטליות שונה, הכול שונה, ברור שייווצרו מתחים, בשביל זה אנחנו פה. לעבוד המידות, אז פשוט להדגיש את הטוב, ולזכור שמאחורי כל אחד עומדת נשמה אלוקית טהורה מעצם יצירתה, חלק אלוה ממעל מלאה אור, שמחה, לבביות, חום אכפתיות, ואהבה לכל "פשוט תזכרו שעל עמ"י כולו נאמר "כולך יפה רעייתי ומום אין בך" ישראל בני מלכים! (עיינו מוסר אביך לראי"ה פרק א,ז)
20)אני חוזר בי,מהקביעה שעצה 19 הכי חשובה- זו העצה הכי חשובה!!! -אני אומר אותה דרך מעשה שהיה כך היה, אחד התקשר לרב אבינר שאל אותו מה הכי מועיל להצלחה בשידוכים- ענה לו הרב - "תפילה" והתלמיד שאל ,ואחרי התפילה מה הכי מועיל אמר הרב- עוד תפילה........! פשוט לא להפסיק להתפלל- "קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'
