פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 274)

או מה שנטיתי אליו הכי הרבה

אם הבחורה מסוגלת לדעת שאני פנוי אז אברר עליה.
אם הוא לא יכולה לדעת אז אברר על הטובה מבניהם

מעולם לא קרה לי שהיו לי שתי הצעות מתאימות באותה מידה...

מנסים ללכת על ההצעה שממנה יש הכי הרבה פוטנציאל, כמו כל התלבטות בחיים בערך.

אם ההצעה נשמעת לי טובה- אני הולך עליה. ולא שומע את האחרות.

אם ההצעה לא טובה- עובר לשמוע את ההצעה הבאה.

 

אני לא מגיע למצב שאני שומע מספר הצעות במקביל,

כי הצעה זה לא מספר, זה אדם. חשוב לי שיהיה לי יחס נכון כלפיו

בודקים שכלית ורגשית איזו הצעה יותר נשמעת לנו ועם כל הקושי צריך לדעת שבחירה אחת היא בהכרח באה על חשבון בחירה אחרת. אבל בחרנו והשתדלנו

וברצינות - הולכים להצעה שנשמעת הכי מתאימה.

נראה לי שאפשר לבדוק פרטים ממש שיטחיים במקביל

אם פונים אלי כשאני כבר מבררת על הצעה אחת, אני אומרת שאני מבררת, ואם אמרתי לא להצעה הראשונה, אני חוזרת להצעה השניה.
זה לא השוואת מחירים, זה בן אדם.

אם יש כמה כאלה, אז מי שמכיר הכי טוב.
אם אין הצעות ממישהו שמכיר, אז לפי הסדר

זה עובד ככה-
או שאין לי הצעות, או שמלא נוחתות עלי בבת אחת 🤦‍♀️
(סיפור אמיתי לגמרי. לא מגזימה😅)

אני הולכת לפי נטיית הלב בפרטים ה"יבשים" ואז משתדלת מאוד (לא תמיד מצליחה) לברר עליו בלי מחשבה על ההצעות האחרות ברקע. אם לא נראה לי שייך עוברת להצעה הבאה שנראית לי הכי קשורה, וחוזר חלילה..

גם אם הכל נשמע לך טוב, אני מניחה שיש לך לפחות הצעה אחת שיש לך אפילו *טיפה* יותר נטיה אליה.. שמשהו בה טיפה יותר מסקרן/מושך אותך.
נסי להקשיב לנטיית הלב השקטה הזאת(:

אני אדמה את זה לפרסומת ותסלחו לי לגמרי על כל הדימוי, הוא לא דומה בכלל לאנשים, אבל יש בזה כדי להמחיש ולכן אני נותן אותו:

אדם קונה מוצר וחושב שהוא קונה משהו שהוא רוצה ושהוא בוחר בו. הוא, ולא אף אחד אחר.
אבל האמת היא שמהצד השני המשווקים של המוצר עושים הכל בשביל שהוא יבחר דוקא בזה.
האם נטיית הלב הזו שלי היא נטיית לב נכונה? האם נטיית הלב הזו היא נטייה שלו בלבד, אף אחד אחר לא שותף בבחירה שלו?

ייתכן מוצר שקט יותר, אותנטי יותר, וטוב יותר עבורי. שהוא יושב בצד במדף, והוא פשוט לא מסקרן.
ייתכן שכשאני אפתח אותו אגלה מוצר לא שקט בכלל, ויתכן שכן. הכל יכול להיות.

ואולי לכן כדאי לבדוק ביסודיות יותר כל הצעה שמונחת לפתחי ויכולה להיות רלוונטית. אבל להתמקד בראשונה

לא אהבתי בכלל את ההאשמה שמסתתרת מאחורי הדברים שלך.
הדברים הם לא בהכרח כאלו שיטחיים כמו שאתה מציג אותם.

אתה יוצא מנקודת הנחה שאנחנו בהכרח בוחנים על פי צורת ה"שיווק".
לא נכון. ממש ממש לא בהכרח.
נטיית הלב שלי הולכת לפי ההצעה שיש בה הכי הרבה דברים שאותם אני מחפשת.
מעבר לזה, יש דבר שנקרא אינטואציה. והיא אמיתית ועמוקה, ולא בהכרח שיטחית.
מותר שתהיה לך נטיה להצעה מסוימת וע"פ זה לברר, זה ממש ממש הגיוני ולא שיטחי בכלל.
אז נכון, יש אנשים שלא כותבים כלום בכרטיס שלהם ואז אי אפשר לדעת, אבל אז זאת בעיה שלהם. הם צריכים להבין שהאינדקציה הראשונה היא על פי הכרטיס ולכן צריך להשקיע בו. אני ממש לא הולכת לברר על כל בחור שמציעים לי, ככה יוצאים לדייטים מיותרים והכוחות נגמרים. אם יש בחור שנראה לי יותר פוטנציאלי מאחד אחר ע"פ הכרטיס, אז כן, אני כרגע אלך על השני, ולא אברר על הראשון רק כי הציעו לי אותו קודם.
עולם הדייטים הוא לא המקום לעשות צדקה, המטרה היא אחת-להתחתן.
ולכן תסלח לי שאני הולכת לפי מה שנראה לי שיש בו הכי הרבה פוטנציאל לממש את המטרה האמיתית שלשמה התכנסנו.

שאת חושבת שרק את בוחרת על פי האינטואיציה, שבהחלט יש לה מקום,
אבל אולי לא לוקחת בחשבון שמישהו מהצד השני מעצב את הכרטיס לפעמים בדיוק על פי מה שהוא רוצה שתביני ותרגישי כלפיו..
השתמשתי בדוגמא של פרסומת כדי לכתוב את זה לא בצורה כזאת ישירה ויותר עדינה.. הרחקת עדות.
ואדגיש שוב שאני מדבר על לפעמים וגם לא כלפי מישהו מסוים

אני פחות מסתכלת על העולם בצורה הזאת.
בעיני רוב האנשים מתנהלים בצורה תמימה ואמיתית יותר.
טרם נתקלתי בכרטיס שהיה לא קשור למה שפגשתי בפועל.

מאוד משתדל להסתכל על כולם בעין טובה וחיובית כמה שאני יכול.

משום מה בפגישות כל החוקיות שהכרתי ביחס להתנהלות של העולם השתנתה לי. כשאני גיליתי לראשונה איך זה מתנהל הייתי בהלם מוחלט. ולקח לי זמן להתאושש מזה

מעניין ממה היית בהלם?
באמת זה סגנון הכרות שלא קיים בשום תחום אחר. והוא מנסה להתחשב בכמה ערכים ורצונות, וזה יוצא בסוף קשה.

אבל נראה לי כדאי לחדש את העין הטובה בתחום - בשבילך. שתרגיש טוב. ואני כותב את זה גם לעצמי.

למי שגדל בחברה נפרדת 😁..

או שזה הלם במובן אחר?

לא ציפיתי לפגוש חבר בפגישה..
ועדיין. ההלם היה בקטע אחר

להפתח יותר, לחוות דברים משותפים ביחד, להנות ביחד.

את אמורה להיות יותר פתוחה איתו מאשר עם חברות.
בנוסף את אישה והוא בן ויש פה מימד יותר משלים. את מקבלת ממנו דברים שאת לא יכולה לקבל משום חברה.
ודבר אחרון שאני מאמין בו אבל הרבה לא יסכימו איתי עליו הוא... שהרגש לא כל כך חשוב. חשוב לבדוק התאמה, חשוב לבדוק כימיה חשוב שיהיה לך כיף ונעים איתו, אבל לא צריך שיהיה לך פרפרים ורגשות עזים. זה ההבדל באין התאהבות לאהבה (תחפשי על זה באינטרנט וביוטיוב, את תמצאי מלא דברים)
בסופו של דבר משפחה זה לא רכבת הרים של רגשות, זה מצב סטטי ושלוו של נינוחות

ממה שהבנתי ממנה, היא לא דיברה על התרגשות חולפות ('פרפרים בבטן' וכולי) היא דיברה רגש יציב - כמו שאתה אוהב חבר או את אמא שלך - זה לא חייב כל הזמן להיות בליווי התרגשות עזה. 

קשר הוא לא דבר שיכלי אלא רגשי

אבל צריך לשים על השולחן בצורה ברורה כי הרבה פעמים מתבלבלים. עצם זה שהיא השתמש במילה "רגשות" מראה לדעתי שיכול להיות שהיא חושבת ככה. כשאתה עם חברים אתה לא "מרגיש" רגשות, אתה מרגיש קשר מרגיש נינוחות.
אף אחד לא יגיד שחסר לו רגשות לחבר שלו או לאמא שלו. רגשות בקשר זוגי מעלה בקונוטציה סרט הוליוודי וזו תפיסה ממש מעוותת של המציאות

רגש זוגי הוא הרבה יותר 'מסעיר' והרבה יותר מלא ברגשות זזים. דווקא בגלל שהוא לא 'מובן מאליו' כמו קשר משפחתי ובגלל שיש בו את המימד השוני שבין המינים

 

אני מבין את הרעיון הנכון שאתה בא להעביר פשוט נראה לי שהיא סה"כ התבטאה בצורה סבירה. כמו שיש לי חברות ואני אוהבת אותם אני רוצה בן זוג שאני יאהב אותו. 

באתי להביא את הנקודת מבט שלי מהצורה שאני הבנתי את השאלה שלה. זה גם היה הנושא אז רציתי על הדרך להכניס עוד משהו ולשים את הדברים בפרופורציות

פשוט אני חושב שלא הבנת אותה

הבנתי שונה ממך ולכן עניתי תשובה שונה ממך.
זה מה שנותן את המענה הרחב שיש בפורום כזה. הנופך הוא לא רק כי כל אחד חושב אחרת אלא גם כי כל אחד מבין אחרת וכל אחד מוסיף דברים ורוודים שלדעתו נראים קשורים.

 

לבנות קומה על קומה 

ברמת השיתוף 

בתוכן השיח 

ביצירת חוויות משותפות 

בפגישה של חלקים אחרים באדם שלא באים לידי ביטוי בדייטספסל 

בקבלה

בנתינה

 

 

מה שגרם לך להתחבר לחברות שלך זה לא הזמן של הביחד והחוויות והעזרה

כי יש כאלה שגם אם תשקיעי זמן, הקשבה, רצון וכו' לא תיווצר חברות טובה

אז מה בעצם משנה את כל הסיפור?

החיבור הפנימי שכבר קיים ורק צריך לגלות אותו וכן כמובן להעצים אותו ע"י מה שכתבת הביחד וכו'

 

יש כמה אנשים בעולם שהם כבר מוכנים להיות חברים שלנו, או בני זוג. הם יועדו לזה מראש

יש להם כבר מובנה התאמה חיבורית אלינו אם זה באופי או ברגש או בנשמה וכו'

 

ופשוט זה החיים- לגלות אותם. לא נדרש מעבר. רק לתת לזה להתגלות.

 

זה מבחינת החיבור. 

 

לגבי רגשות רומנטיים- אם אין איזה חסימה מסוימת או או משהו שתוקע אז זה אמור לבוא בטבעי.

מבט מקרב, קול נעים לאוזן, משהו שנוגע בלב, הרגשת קרבה שיכולה להיווצר אפילו משיחה פשוטה. 

זה קשור מאוד גם למציאת חן ומשיכה.

אין עניין לשבת עם סטופר ולחכות שזה יופיע. כי זה עולה מאליו בד"כ... 

(יש מקרים חריגים אבל אני לא מדברת עליהם)

 

 

שקשר זה משהו שמגלים? זה נראה כמו משהו שיוצרים...

פונטציאל לקשר זה דבר שאפשר לגלות אבל קשר עצמו הוא תלוי בעוד משתנים (זמן, חוויות משותפות וכולי)

מעניין.

חיבור זה משהו שמתגלה

קשר זה משהו שבונים, אכן.

 

ולכן באמת חיבור לא בהכרח אומר שהקשר יצליח... 

אבל יש פוטנציאל גבוה להצלחה.

 

הפסקה האחרונה. אני פחות מסכים עם השאר

בול מה שרציתי לכתוב(:
רק שאת כתבת את זה פי אלף יותר טוב 😍

את בעצם אומרת שמי שיש לי פוטנציאל לחיבור איתו, אנחנו צריכים לתת לזה להתגלות ולאפשר לזה לקרות.
ומי שלא- לא משנה כמה נשקיע, זה פשוט לא.
האם אכן לזה התכוונת?
ואם כן, אז איך אני יודעת מתי יש פוטנציאל וצריך עוד זמן או שאין? כמה זמן לדעתך כדאי ורצוי להשקיע כדי לגלות חיבור?
תודה לך

בגדול 

ככל שתהיי מחוברת לעצמך תרגישי יותר במהירות למי יש לך חיבור ואז יותר קל להתנהל ככה

אבל להתחלה קחי לך כמה זמן שתצטרכי כדי לשמוע את הלב שלך ואולי גם את הנשמה... 

פשוט להיות קשובים.

ואם זה לוקח זמן, אז לתת לזה את הזמן. 

כלומר ההנחת יסוד היא שאם עדיין לא מרגישים אם יש כאן חיבור או לא- אז נעשה כל מה שאפשר כדי להגיע לבהירות.

ובעז"ה לאט לאט דברים מתבהרים לא רק מצד שידוכים אלא בכללי חיבורים עם כל מיני אנשים. 

 

העבודה הפנימית משליכה על הכל וזה החיבור לנפש (אופי) ולנשמה (מהות רוחנית)

זה העבודה השורשית

אבל יש סימנים בדרך שמראים או יכולים להראות שאת מתחילה לזהות חיבורים

זה בעיקר תחושות פשוטות שרק צריך לשים לב אליהם. 

כמו להרגיש תחושת שייכות, להרגיש שמכירה אותו כאילו מפעם, כאילו הפסקנו לדבר ועכשיו ממשיכים, להרגיש משפחה (לאו דווקא בעל ואישה אלא כמו הרגשה כאילו הוא קרוב משפחה), להרגיש שיש אהבה פנימית לא מוסברת (לא התאהבות) וכו'

(לא חייב להרגיש את זה...זה רק דוג')

 

ורק חשוב לציין שהתאהבות לא מצביעה בהכרח על חיבור פנימי!

 

 

 

מקווה שאצליח ליישם ביעילות(:
עולם המושגים הזה מעט זר לי.
אבל הבנתי את הכוונה. תודה רבה

ואפשר לנסות ליצור חוויות וכדומה.

אבל, באמת אני מצפה שהרגשות ייבנו במהלך השנים של הנישואין - שהם חיים שלמים שכוללים המון חוויות מסוגים שונים.
במצב תקין, זוג נשוי מסתכל אחורה אחרי כמה שנים ומבין שהרגשות שהיו אז, קלושים לעומת הרגשות והחיבור שנוצר במהלך השנים.

זה חזק הרבה יותר
ובכל זאת, לא הייתי רוצה להתחתן בלי רגשות תוך ציפייה שיופיעו מעצם החיים המשותפים

'שכינה ביניהם' של הרב בלייכר.
לי הוא הוסיף ומוסיף המון.
ואין צריך לומר - גם את דברי הגר''א דסלר על נתינה והקשר שלה לאהבה

לטובת הצעת הנישואים שלו כלפי החברה שלו?

אבל כשאני יצאתי-חבר ביקש ממני עזרה בארגון ההצעה שהייתה אמורה להיות בזמן שקבעתי דייט(עם אישתי).
וחשבתי שזה יכול להיות ממש רעיון מגניב-לקבוע דייט, ואז לספר לה שחבר ביקש ממך לעזור לו לארגן ושאם מתאים לה לעזור לך... ואז בסוף הארגונים לכרוע ברך!

אבל אני כמו אדיוט-סיפרתי לה שחשבתי על זה🙄🤭

צריך להיות כזה יותר מבחינה נפשית ואישיותית,
ופחות מבחינת גיל (כמובן בטווח הסביר..)..

ברגע שאתה מבין את המשמעות של הקמת בית בגדול (עדיף גם בקטן..) ומרגיש מוכן לזה, ויש לך אישיות מעוצבת כבר ואתה יודע מה הכיוון שלך בחיים ואיזה כיוון אתה רוצה שיהיה לבית שלך,
ואתה בשל כבר מבחינת מידות של בין אדם לחברו, ובפרט כאלו שהכרחיים לקשר זוגי, וכוחות הנתינה שלך משתוקקים למצוא ביטוי בחיים כלפי אשתך וילדיך -

אם לא פספסתי עוד משהו - אתה מוכן.
בהצלחה רבה

רק כי הגיעו לגיל, וככה מקובל בסביבה המשפחתית והחברתית.

ויש שבמקרה הזדמן להם להכיר, ויש מציאת חן, ומתרקמת אהבה ומשיכה, וממשיכים לחתונה. (היו ביחד בלימודים, בשירות הלאומי, בצבא, בחור שהכיר חברה של אחותו מהאוניברסיטה שבאה אליהם הביתה בתדירות רבה כדי ללמוד.... )

נראה לי שהרגשת החוסר מגיעה הרבה פעמים אחרי שמתחילים לצאת
כשמבינים מה חסר, ואז הרצון לזה גדל ומתברר יותר

כל כך עצוב וכל כך מתאר את המציאות... יכולה להרגיש את העייפות והחוסר אונים.... מזדהה ומשתתפת בצערך

כמה אני מבינה אותך!!

איזה ניסיון קשה זה.
והתחושה הזאת של רק אל תתחתן לפניי, והלוואי שתחזור..
אוחח שולחת כוחות מרחוק..

קחי נשימה, עמוקה, תתרכזי בעצמך. תכאבי. זה בסדר.

קחי לעצמך את הזמן שלך לכאוב ❤

הלוואי שהוא יתרפא בקלות, הלב
ותקבלי בקרוב בע"ה משהו שיהיה הרבה יותר מתאים וטוב עבורך

שולחת כוחות וחיבוק!

ממש משתתפת באיחולים

בעיקר תיאורתיים, אני לא מאוד דואגת מזה בפועל

כי כשנגיע לגשר נחצה אותו, וגם לדעתי יש סדרי עדיפויות וגם אם לתפעל בית זה אומר שהלימודים יקחו יותר זמן והעבודה הקבועה גם תתעכב אז בכל זאת זה עדיף מאשר לעצור את הזרם הטבעי של החיים שאומר להתחתן ולהביא ילדים... כמובן הכל בגבולות היכולת בעז"ה

שהם בעצם דבר אחד:

 

א. 'שאינה תלויה בדבר' לא הכוונה שאין סיבה לאהבה, אלא שהיא לא בגלל אינטרס גשמי וזמני.

 

ב. יש סוגים שונים של קשרים. בקשר זוגי צריך שיהיו דברים קונקרטיים וממשיים שמחברים, ובהחלט צריך סיבה שבגללה בחרת באדם מסוים ולא במיליון בחורים אחרים. זה שהאהבה היא לא אפלטונית וחסרת סיבה לא הופך אותה לפחות אמיתית ועמוקה - אפילו להפך.

זכור לי שהתייחסת לזה די לאחרונה

דברים קונרקטיים וממששים = אינטרסים גשמיים וזמניים, לא?

הרי המאפיינים שלך היום לא יהיו המאפיינים שלך עוד עשר, עשרים, שלושים שנה.

האם באמת זה שני סוגים שונים של קשר? או קהקשר מאופיין מרבדים שונים?

עוד לא יצא לי לבחור באדם מסוים, ואולי בגלל זה אני לא מצליחה להבין. אבל המשנה שם מביאה את הדוגמה של אמנון ותמר, שזה לא בדיוק דוגמה לאהבה אפלוטונית או אמיתית ועמוקה.

הדבר הראשון הוא שגם אהבה שכן תלויה בדבר שאינו גשמי וזמני, אלא למשל אידיאולוגיה משותפת והאופי של האדם, היא אהבה ש'אינה תלויה בדבר'.

 

הדבר השני הוא שבקשר זוגי כן צריך להיות רכיב של אהבה שתלויה בדבר, אמנם לא עיקרי כמו החיבור וההתאמה ביניכם אבל גם הוא חשוב ואפילו הכרחי. בסופו של דבר את רוצה שותף לחיים הגשמיים והזמניים, בנוסף לחיבור בפן הרגשי (או האידיאולוגי או רוחני או מה שיהיה).

אני חושב שכל אחד מטבעו ומאורח חייו והתפתחותו בנוי להתחבר ולהמשך לדברים מסויימים, בין אם זה אורח חיים, ערכים וכו׳ אז ככה שזה לגיטימי והגיוני.
וכך גם כאשר אנחנו מתחברים לאנשים בחיינו ויוצרים איתם חברויות, חלקן יותר משמעותיות וחלקן פחות.
לעניין השאלה, אני חושב שהתלות בדבר המוזכרת היא דווקא לאחר ההתחברות עצמה, והאהבה לאותו אדם.
שהרי בהמשך מוזכרות לך דוגמאות לחברויות המדוברות ומוזכרת שם אהבת דוד ויהונתן שאיננה תלויה בדבר.
אם נעמיק נבין שברור שאילו חס וחלילה אחד מהם היה לא מאמין בה׳ או בעל ערכים שונים אז החברות בניהם לא הייתה נוצרת מלכתחילה ובטח שלא מגיעה לעומק כזה.
ולכן אני מניח שהתלות בדבר היא דווקא לאחר שנוצרת החברות/ האהבה.
ושם נבחנת האהבה, האם היא תלויה בכך שנקבל מאותו אדם(לאו דווקא גשמי)? או שאנחנו אוהבים את אותו אדם מעין ״אהבת נפש״ כזו, שנרצה להטיב לו, שאם הוא ירד במצבו עדיין ניהיה שם בשבילו, שנדע לקבל את הטעויות שלו ונמחל לו וכו׳ וכו׳.
נזכר עד כמה יהונתן הקריב עבור דוד, בין אם בסכסוך עם אביו ואפילו סיכון חיו לטובת דוד (שהרי שאול אביו אפילו רצה להורגו). ועדיין הוא ״מרד״ במלכות אביו והכל לטובת דוד חבירו. ומה היה לדוד לתת לו באותו זמן? כולם רדפו אחריו, היו לו אוייבים רבים והוא היה מבוקש מלכות, ממעמד חלש וכו׳
ההיפך, ליהונתן על פניו זה רק יכל ״להזיק״. והוא עדיין היה שם בשבילו והקריב מעצמו ולא ביקש דבר. וכמובן שגם מדוד זה היה הדדי. הדברים כפשוטם.
אני גם חושב שבאהבה כזו יש הדדיות, כלומר גם הצד השני ירצה להטיב איתך. ולעניין אם יגיע מצב של קושי אז אתם תסתדרו.
והלוואי ונזכה לאהבה כזו.

אבל העניין הוא שאיך שאני הבנתי את זה, אם יש לי סיבות אובייקטיביות למה האהבה קיימת, אז כשהסיבות האלה ייעלמו זה אז יש מצב שגם האהבה.

כשדוד אומר שאהבתו ליונתן נפלאה מאהבתו לנשים, אין כאן סיבה. התנ"ך לא אומר לנו כיצד נוצר הקשר הזה.

השאלה בסופו של דברים איך אתה יוצר קשר עם מישהי שבו יש קשר הדדי כזה. איך אתה מגיע למצב שבו אתה תהיה שם בשבילה תמיד, מוכן להקריב וכו'.

לדעתי מה שאמרת לאו דווקא יקרה. כל המהות של מה שכתבתי היא לנסות להסביר שקודם האהבה הזו צריכה להיווצר ולהתהוות ואח״כ יש מקום לדון אם היא תלויה בדבר או לא (אם ברגע שסיבה אובייקטיבית תפסק אז גם האהבה)
אני חושב שיש מרכיב רוחני באהבה כזו, מעין חיבור נפשי וגם חברי כזה...איך לגרום לזה? אולי רצון של שני הצדדים? להעניק בלי לרצות לקבל? לאהוב את הבן אדם עצמו בלי להסתכל על הדברים הגשמיים שהוא מביא איתו. להגיע לחיבור באמת עמוק ולאהבה גדולה כזו.

הכל כרגע דיבורים באוויר כי אני לא באמת יודע וודאי. זו פשוט האינטואיציה שלי ליצרת אהבה כזו...ואולי מהמסופר בתנ״ך להסיק שעצם ההקרבה היא מה שמחבר ולא זה שיהיה רצון להקריב. שעצם הנתינה היא האהבה, וכשזה הדדי...

אהבת המשפחה היא אהבה שלא תלויה בדבר. וגם אין פה "בטל הדבר בטלה האהבה" אהבת המשפחה זה אהבה טבעית אהבה הנובעת מאהבת עצמי (אני צריך לחשוב על זה יותר כדי לענות משהו שמתיישב על הדעת)

לגבי אהבת בעלך אגיד דבר ששמעתי מרבי...
לפני החתונה המצב הבריא הוא חיפוש אגואיסטי של מי מתאים לי. אחרי החתונה צריך לעבור למצב נפשי של אהבה שלא תלויה בדבר, לאהוב לא משנה איזה דברים רעים אגלה בו וגם אם הוא ישתנה, וזה בגלל שאהבה כזאת של "כפה עליהם הר כגיגית" האהבה הלא בחירית היא הרבה יותר עמוקה. זה לא תלוי בדבר, הנפשות שלנו מחוברות אחד לשניה כמו שאנחנו מחוברים לה' או למשפחה שלנו ולא משנה מה נעשה הצד השני יהיה שם בשבילנו ואנחנו בשבילו.
אמרת על חזרה בשאלה, אשאל משהו יותר סביר... מה יקרה אם הוא יהיה מכוער בעינייך? ישמין יכריח?
אחרי החתונה מקבלים את הזוגיות כעובדה מוגמרת, כנבואה שה' החליט שהוא נשמתי התאומה. אין אחרים טובים יותר כי הוא בעלי וזהו (וכן להפך)

זה מהפך של 180 מעלות משלב החיפושים לשלב הזוגיות וזה כנראה קשה לישום אך זו הזוגיות הבריאה, אהבה ללא תנאים (אלא אם זו זוגיות שלא בריאה בעליל) אני לא אוהב אותך כי את ברמה הדתית שלי וכי את יפה וכי יש לך מידות טובות. אני אוהב אותך כי אני אוהב את עצמי ואת שורש נשמתי. אני אוהב אותך כי את אישתי נקודה.

תוך כדי כתיבה הבנתי שאהבה שאינה תלויה בדבר=אהבת עצמי=אהבה טבעית ושורשית=אהבה שיש בה מימד של חוסר בחירה, של גזרת שמים.

זה הסיבה שאני אוהב לכתוב בפורום, אני חושב תוך כדי כתיבה ומבין דברים יותר לעומק

חלק מהעניין של לחיות חיים עם בנאדם, זאת ההבנה שהוא הולך להשתנות מבחינה פיזית. ככל הנראה הוא יטפח כרס, יקריח, ילבין, וברור שגם אני לא אראה אותו דבר עוד 20 שנה, ואין איך לדעת היום איך נראה בעתיד.

 

אבל אני לא רואה את ההחלטות שקיבלתי בחיי כנבואה שאני מגשימה אותה. אני מאמינה בבחירה החופשית, ויש מצב שמתוך הבחירה החופשית הזאת אעשה בחירות לא נכונות לי, ואצטרך להתמודד איתן.

אתה אומר בעצם שאהבה שאינה תלויה בדבר נובעת מתוך אגואיזם או נרקסיסזם?

לפני בחירה אני רואה אותה כבחירה חופשית. אחרי שהבחירה נעשת (בין אם היא טובה ובין אם היא רעה) שזה רצון ה'. בקצרה זה אומר שיכול להיות שהבחירה שלי היא לחטוא אך מכיוון שהיא כבר נעשת זה רצון ה'.

"אתה אומר בעצם שאהבה שאינה תלויה בדבר נובעת מתוך אגואיזם או נרקסיסזם?"
אפשר להגיד את זה ככה... (זה מחשבה ששמעתי ואני עדיין מנסה לחשוב עליה לעומק ולראות אם היא נכונה) בטבע אדם אוהב את עצמו, כשהוא גדל הוא אוהב את המשפחה שלו כי והבמשך את חבריו והבמשך את ה'... האגואיזם שלו לא גדל אלא מתרחב לאנשים נוספים עד שזה מגיע למצב של "ואהבת לרעך כמוך" ומשם לאהבת כל האנושות...
אדם שאוהב את עצמו הוא הבריא. הבריאות היא הטבע (מהר"ל, הרב קוק...) אדם שלא אוהב את עצמו יש משהו שגרם לו לא לאהוב את עצמו, ולא אומרים להפך שאדם לא אוהב את עצמו ויש אנשים שיש להם סיבה שהם אוהבים את עצמם (שזה אהבה שתלויה בדבר)
כלומר טבע ובריאות האדם שהוא אוהב את עצמו ללא תנאי. מכאן הוא יכול להתרחב ולאהוב את משפחתו ללא תנאי כי הם בשר מבשרו, ואז לאהוב את כל ישראל ללא תנאי כי "ישראל ערבים זה לזה"

השמאלנים טוענים שרק על ידי קלובליזציה וביטול האני יכול להיות שלום עולמי. היהדות לדעתי טוענת שדווקא אהבת עצמך ללא תנאי כמו שאתה תאפשר לך לראות את האחר כחלק ממך למרות שהוא עם תרבות שונה ומתנהג אחרת. ושמאל איבד אמון בסובלנות וחושב שהעצמת האני תביא למלחמות לאומניות (ובצדק מסויים). והיהדות סוברת שאפשר להגיע לשלום עולמי כשכול אומה שומרת על האופי היחודי שלה.

בקצרה: האהבה לעצמך היא היחידה בעולם שהיא אהבה ללא תנאי והיא טבע/בריאות האדם. אדם שאוהב את עצמו ללא תנאי יכול לאהוב את משפחתו ללא תנאי וכו...

אדם שלא אוהב את עצמו לא יאהב את משפחתו כי הרי הם רקובים כמוהו שאם הם לא היו רקובים גם הוא לא היה יוצא רקוב... ואם אני לא אוהב את עצמי וחושב על עצמי דברים רעים אני אחשוב אותם מחשבות על הקרובים אלי...

זה יצא לי ארוך... מקווה שלפחות זה גם יצא מובן

וככל שהדבר שהאהבה תלויה בו הוא יותר נצחי, ואינו עשוי להתבטל, כך האהבה קרובה יותר לאהבה שאינה תלויה בדבר.

וכגירסת הרמב"ם כמדומני - כל אהבה שתלויה בדבר בטל - בטל דבר בטלה אהבה.

אני רוצה לדייק מכך ש"בטל דבר, בטלה האהבה", שאם האהבה מבוססת על דברים שלא משתנים אז היא קרובה להיות אהבה שאינה תלויה בדבר. ושעיקר הבעיה באהבה שתלויה בדבר הוא שהיא תלויה בדברים חיצוניים כמו רווח חומרי או תאווה.

שאלה - לקראת נישואין וזוגיות

אז אני אומר מילים גדולות ואווריריות שלא אומרות כלום...

ועכשיו ברצינות? עמך ישראל כולם צדיקים כולם עמוקים. איכותיים הם בעלי מידות טובות יותר מהשאר (כביכולך

נעים לסביבתו, שיש לו ענין ועיסוק בתחומים חיוביים

אני מחפש בחורה שמתאימה לי ושיש בה הרבה טוב שאני מחפש ומעריך, רוצה וצריך. אבל להגדיר אדם כ'איכותי' או כפחות איכותי נראה לי לא נכון. מאמין שלכל אחד ואחת יש איכויות אחרות.
מיוחד כן. כי אני מאמין שכל אחד הוא מיוחד באופן אחר

שיש לו בסיס טוב, אדם יציב, בעל אישיות.

 

לא"תלוש" או "נסחף" או מושפע יותר מדי...

 

איכות זה עד כמה הוא מלא במידות טובות וכשרונות, ועד כמה הוא יודעת איך להשתמש בהם ולאן לכוון אותם.

מרגש!

''היש לנו חברים משותפים?''

מה זאת אומרת נראלי? ראית את ההזמנה או שאת יודעת על מישו שמתחתן השבוע?

כן, ראיתי את ההזמנה, והם מתחתנים השבוע.. 

וואי וואי מסקרן אותי מי את בטח אני מכיר אותך

נהה.. למה שתכיר.. או שאתה מכיר את החברות של הכלה ואז זה ...

יש סיפור מסויים מאחורי הכל

לא לפורום הזה

כל כך נורא להכיר את החברות של הכלה?

יש בהחלט הרבה נסיבות שזה קורה.. 

היה לי יותר קל לספר את הסיפור

אולי תהיה עוד כלה

חצילנו אתה מסקרן כאן את הציבור 😏

אני בעד

אין חובה להעיר את האמת, לרוב זה לא מאיר

האם המטרה לעולם לא מקדשת את האמצעים ?

ואם במקרה נשאלת על כך ? האם גם אז התשובה תהיה "אמת חלקית" ?

 

אשמח לדעת.

 

ואני בהחלט מבין את הגישה, ומכבדה.

תודה

לא בטוח שהשני תופס את מה שאני תופסת כשלילי ומעדיפה לתת לשני להגיע למסקנות בעצמו. מנסיוני כל התערבות בכיוון כזה לא לטובה.

תודה על התובנה היפה !

כדי להפר עניין פרטי אז צריך סיבה ממש ממש טובה.

 

גם אם לא מתאים, לא הייתי חושב שצריך להפריע אם הם כבר מבררים אחד על השני. שהוא ידע את זה בעצמו בבירורים.. זה מאוד תלוי הקשר. פעם חבר שלי שמע אותי מברר על מישהי שהוא יצא איתה וחשב שלא מתאים והוא לא התערב ואני מעריך את זה. זה באמת תלוי בדינמיקה וההקשר.

ואכן, בענייני שידוכים, יש את "על טעם ועל ריח אין להתווכח" ולעולם איננו יודעים מה נכון לאחר...

 

תודה.

שסוד לא טוב שיכול להזיק בזוגיות או בבית שלזוג השני חשוב לדעת אני אגיד..
גם אעיר לחברה על לבוש, זה חשוב לדעתי, אם התכוונת למדויט עצמו אז לא אעיר לו..

כל השאר לא אגיד

לי למשל העירו מיידית על פריט לבוש, כאמור, ולא אומר שלא נפגעתי. אבל הסרתי אותו.

אני מסכים בהחלט שחשוב ללכת בין הטיפות, ולא "חייב" להעיר.

 

תודה

כל מקרה לגופו

שיש מקרים שחובה עלינו להגיב/להתריע ? [לאו דדוקא אלו שבדוגמא]

 

תודה לך

כל מקרה לגופו נקודה

אם אני בטוח שהם לא מתאימים (לדוגמה באידיאולוגיה) מצווה להגיד ולחסוך לשני הצדדים ציפיה זמן וכסף.

אם ידוע לי דבר מאוד לא טוב שלדעתי קריטי לספר אנסה לשכנע את האדם עצמו לספר. אם הוא לא מספר ולדעתי זה עברה על איסור "לא תונו" אתייעץ עם אדם חכם ואספר למשודך

ברור שמספרים על משהו שמפריע. להתמודד ביחד עם הפערים זה מה שיוצר זוגיות טובה. השאלה באיזה שלב בקשר ובאיזה צורה

על טעות בלבוש ברור. ואני בטוח שהוא סתם לא שם לב והוא יודה לי

אני גם חושב שלפעמים, אם מסירים את החשיבה הריגשית, והולכים לפי האמת שלנו, אז יש עניין ל"גלות", משהו שאולי חשוב שמישהו יידע. כמובן בצורה מכובדת, ועדיף לאחר התייעצות.

 

תודה

אתה צודק לגמרי. לדעתי השכל צריך להיות המנהיג. הוא צריך להקשיב לרגש ולהתחשב בו אבל בסופו של דבר השכל צריך להיות הקובע
(אם מישהיא בוגדת בחבר שלי, לא משנה כמה רע זה יעשה לחבר אני חייב לגלות לא כדי שלא יתחתנו, אני לא חושב שמישהו יחלוק על זה...)

אבל כן אגיד מה שאני יודעת ומתרשמת...
כבר יצא שחברה אחת הוציאה עלי את התסכולים שלה כי הבחור היה נמוך ורזה ממנה.. (נתון שלא הכרתי..)
לא הייתי רוצה לחוות את זה שוב.

אנחנו לא שדכנים ובטח לא מקבלי החלטות, אך מותר לתת "חוות דעת התרשמותית", בדגש על אישית, ולא מפניות כאלו ואחרות, על מנת שאחרים לא יחוו מה שאנו חווינו.

תודה לך !

לדעתי תלוי מה רמת הפתיחות של האדם שאני איתו...

מעבר לזה יש כל מיני סייגים לדיבור שקשורים אליי ואל אלוקים מעבר לאדם שאני אומרת לו (כמו לשה"ר)

ממש לא חובה להגיד אמת בכל מצב

לא ממש הבנתי את סוג המקרה מהדוגמאות שנתת אבל אם זה משהו עם תועלת אפשר להגיד את זה בצורה יפה, כמו בצורת שאלה, או לזרוק את זה בצורה קלילה כזאת... 

 

כמובן שהכל תלוי כמה אני שולטת על עצמי ובמרווח בין החשיבה על זה לאמירה... 

אלא - על "אמת אבסולוטית בלבד", ונתונים משני מציאות, שכששואלים אותך, את מתבקשת לאמר אמת: האם הוא כעסן, אלים, משפחתו דתיה , הוא מעשן  ? דברים עובדתיים.

 

דברים שיקח פגישה או שתיים לגלותם.

 

לגלות ? או להתחמק ?

 

תודה

 

 

תראה גם לשון הרע יכול להיות אמת אבסולוטית וזה, אני מקווה שאני אגיד רק דברים שיש בהם תועלת. זה תלוי במקרה, אבל בגדול כנראה אגיד. 

פתחתי שרשור וראיתי שיוצא לי ארוך מדי אז מחקתי.

 

אני חושב שלאנשים שונים מתאימים חיזוקים שונים.

יש דברים שיחזקו אחד וייאשו את השני ולהפך.

וגם אצל אותו אדם זה גם יכול להשתנות מזמן לזמן.

 

 

אבל בגדול - להסתכל על מה שכן יש, ולקוות ולהאמין שיהיה טוב. כמה קלישאתי ככה נכון.

תודה

לזכור שהתוצאה לא תלויה רק בנו

בתחילת היום
לזכור שיש לנו חלק משמעותי בקביעתה

אמונה. ומטרה גדולה בחיים. לזכור שבן זוג זה לא מטרה אלא מתנה מה' ושזה יגיע בוודאות כשיגיע הזמן.

ובאופן יותר פרטי למציאת האחד... מה שעוזר לי שמכל הקשרים המרובים שהייתי בהם באחד מהם הצלחתי לגרום לצד השני שיאהב אותי. אם הצלחתי פעם אחת אני יודע שאני לא פגום ושאני אוכל לעשות את זה שוב כשהנכונה תגיע...

בהצלחה ענקית!

אז לא יודע אם כל כך שימושי, אבל הרעיון טוב