אכן לא הייתי כאן הרבה זמן, וקפצתי לביקור קצר.
אינני יודע בתור מה, אבל נתבקשתי על ידי המנהלת הנכבדה @ברוקולי לכתוב את דעתי,
אז אני אנסה, אם כבר הגעתי לכאן, להשקיע קצת ואנסה לכתוב מילים מדויקות ככל שאני הדל מסוגל, נכון לרגע זה (כי ייתכן שברגע אחר הייתי כותב זווית אחרת לגמרי או ניסוח שונה... נושא לדיון בפני עצמו 
).
לפני שאני כותב אבקש רק לומר שאני לגמרי רואה את עצמי כחלק מכלל האנשים שנמצאים כאן,
ומה שאני כותב כעת אמור גם כלפי עצמי. כתיבה בעיני זה סוג של תראפיה, אבל לא רק. בעיקר אני נעזר בה כדי לפתח את הרעיונות שלי, לחדד אותם ולהפנים אותם בתוך עצמי. מעין שיחה שאני משוחח ביני לבין עצמי, בתיווך של הדף או המחשב וכו'.
אבל ייתכן שגם אתם תקבלו מכך תובנות ולכן אני כותב.
נתחיל בהסבר קצר על שיחה בין אנשים, ובהמשך נעבור לנושא השיחה שבין איש ואשה.
טוב אז נתחיל.. אם בא לכם תפנו קצת זמן, זה נושא רציני וכתבתי מלא חח 
רק הערה: אני אתייחס כאן פחות להיבט ההלכתי (או לא בכלל), ואתמקד יותר בהיבט הרעיוני.
קצת על קשר בין חברים
אנחנו, בני האדם, חיים בתוך גבולות.
מה שמעצב את היחסים הבין אישיים שלנו זה איזון (דק או עבה- כל אחד על פי עניינו והגדרותיו) בין המקום הפרטי שלי (כלומר תוכן פנימי אינסופי שמתוחם בגבולות) לבין המקום של האחר.
אפשר לומר את זה כך: בשיח עם חברים למשל- האינטראקציה התקינה היא אינטראקציה בין גבולות, ובאמצעות המפגש עם הגבולות של האחר אני יכול להיפגש גם עם התוכן הפנימי שלו.
אני מודע לכך שאני כותב באופן מסורבל קצת ואולי פילוסופי, אני מקווה שעוד מעט זה יהיה יותר ברור.
אינטראקציה בין אנשים, או כפי שקראתי לזה כאן- אינטראקציה בין גבולות, משמעותה ש: לי יש את המקום שלי בקשר עם החבר, ולחבר שלי יש את המקום שלו בקשר. מצב של ביטול מקומו הפרטי של אחד הצדדים לא רק שאינו אידיאלי, הוא גם מאוד לא בריא ולא טבעי. זה נשמע פשוט, אבל נדרשת עדינות מאוד מאוד גדולה כדי לקיים אינטראקציה טובה. אתן דוגמא קטנה:
המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב השלום, ב') מביא את מאמר חז"ל "והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים ידבק בשלשה דברים ובחליצה ובהבאת שלום ובהפרת נדרים ויתרחק משלשה דברים זמן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבונות" (יבמות ק"ט.).
הוא מסביר שם כל היבט בפני עצמו, אך אנחנו נתמקד בשני ההיבטים שהדגשתי- פקדונות וערבונות.
ככה מסביר המהר"ל:
"וקאמר ומן הפקדונות אף על גב שדבר זה חבור של אהבה גם כן מה שהוא שומר את הממון של חבירו והוא דומה אל הבאת שלום מכל מקום אל יעשה, ומפרש התם טעמא משום דבית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד והחבור כמו זה שהוא חבור יותר מדאי אין ראוי שיהיה, אע"ג דהבאת שלום טוב מ"מ דבר כמו זה אינו ראוי. ואמר ומן הערבות שלא יתערב בעד חבירו ... אבל דבר זה הוא עירוב יותר מדאי ולפיכך נקרא ערב שהוא עירוב עמו אבל הוא יותר מדאי ולפיכך מזה יתרחק. כלל הדבר במה שבארו בזה שיהיה האדם עם הבריות כפי מה שראוי, כי לפעמים ראוי הקירוב ולפעמים הריחוק ולפעמים לא הריחוק ולא הקירוב והוא מבואר".
בקשר בין איש לרעהו מוכרח שיהיו גבולות, כי אם בית הנפקד נעשה כמו בית המפקיד- יש טשטוש של בית הנפקד. וכן אם יש עירוב יותר מדאי- שאני כערב בעצם נכנס בתוך נעליו של השני- יווצר טשטוש. זה לא דבר חיובי, וחז"ל מדריכים אותנו שיש להתרחק מזה.
כל אחד מבני האדם עומד בהגדרתו העצמית, בעולמו שלו. החיבור בין איש לרעהו חייב לבוא מתוך מקום של הכרה בגבולות, משום שכל עולם פרטי שהוא עולם ומלואו - חייב לבוא לידי ביטוי בצורה השלמה ביותר. "עירוב יותר מדאי" פירושו: מחיקת הופעת עולמו של היחיד בשלימות.
קשר בין איש לאשה
לעומת קשר בין איש לרעהו, קשר בין איש ואשה זה דבר אחר לגמרי. קשר בין איש ואשה זהו המקום היחיד בו הגבולות נעלמים, ובמקומם מופיעה אחדות מחודשת. תיכף אביא מעט מקורות (בחרתי בדוגמאות מעטות, משום שיש כל כך הרבה ואנחנו לא נגמור.. 
), אך תחילה כדאי שנעמוד על ההבדל הזה שבעיני הוא חשוב. אם עד עכשיו ראינו שבקשר בין חברים אסור שהגבולות ייעלמו, ובקשר בין איש ואשה אנחנו רואים משהו הפוך- צריך להיות הבדל מהותי בין האינטראקציות.
אני לא רוצה כל כך להיכנס לנושא, אבל אם נסכם ככה: איש ואשה זו שלימות אחת. אני מקווה שזה ברור לכולנו, ומי שרוצה יכול לעיין בספר בראשית ובפירושים הרבים בנושא (ממליץ בין היתר לראות את המלבי"ם).
בגבורות ה' (פרק מ"ג) המהר"ל מבאר על פי המדרש, שהקשר בין איש ואשה זה התחברות והתאחדות הגבולים-
"כי בין המשפתים הוא בין שתי הגבולים מיוחד לעצמו, וכך היה להם חבור מיוחד שאינו חבור של גוף רק חבור מיוחד אלקי נבדל מן הגוף... כי בין המשפתים הוא גבול נבדל לעצמו בין שתי השדות".
במילים אחרות, סתם ככה חיבור בין שתי עולמות הוא בלתי אפשרי. יש גבולות מאוד ברורים שחוצצים בין שתי העולמות, 'שתי השדות'. אלא אם ה' מחבר את הגבולים. כמו בקשר בין איש ואשה.
המקור השני שאביא, זה דברי המהר"ל בנתיב הענוה (פרק ו') שמדבר על המקרים בהם נמחלים עוונותיו של אדם:
"... ולפיכך הגדולה שהיא ג"כ דבר עצמי לאדם שהרי אצל שאול נאמר ונהפכת לאיש אחר, ואינו דומה אל הנביא דלא נקרא הנבואה דבר עצמי כלל מה שהנבואה באה אל הנביא, אבל השררה אל אחד דבר עצמי ולפיכך פוסקין לו ולזרעו לדורותיו. וכן החכמה אע"ג שהאב ת"ח, אין צריך שיהיה הבן ת"ח מפני כי אין החכמה באדם דבר עצמי רק הנשיאות הוא דבר עצמי. וכבר בארנו דבר זה על פי המדרש שאמרו שלשה מחולין להן עונותיהן הנושא אשה ונשיא וגר שנתגייר וכל אלו מפני שנהפכו לאיש אחר ואינם הראשונים, כי הגר שנתגייר הוא כמו קטן שנולד לגמרי, והנושא אשה מתחלה לא היה אדם כלל כמו שאמרו ז"ל (יבמות ס"ג, א') כל אדם שאין לו אשה אינו אדם והרי נהפך להיות אדם, ומאחר שנהפך לאדם מה שלא היה נחשב קודם לכך הש"י מוחל לו עונותיו הראשונים, ונשיא שעלה לגדולה מפני כי הנשיא נעשה לאיש אחר לגמרי כאשר נעשה נשיא"
המהר"ל מסביר לנו כאן באיזה מצב נמחלים לאדם עוונותיו, והוא מסביר דבר מדהים! התשובה היא- כאשר האדם נולד מחדש, כשיש כאן מציאות אחרת לגמריי שלא היתה קודם כלל במציאות בפועל. אחד המקרים האלה- הם נשיאת אשה. חז"ל אומרים שכל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שהרי כתוב בתורה "זכר ונקבה ברא אותם ויקרא את שמם אדם". לפני שהאיש נשוי- אינו נחשב אדם. כמובן שיש להסביר שיש בו מימד של אדם, אלא שאינו אדם שלם, ועל כן חז"ל אומרים "כל אדם שאין לו אשה- אינו אדם"- אינו אדם במובן השלם של המילה.
אם ככה, קשר בין איש לאשה הוא שונה לגמריי מכל מה שאנחנו מכירים ביחס שבין אדם לחברו. נולדה כאן מציאות חדשה שלא היתה לפני כן באיש לבדו, ולא היתה לפני כן באישה לבדה. מציאות של אחד.
וזה גם מובן מדבריו בהמשך על הנשיא- "ומזה הטעם הגדולה והשררה לאדם דבר עצמי לאדם כאשר נחשב ככל העם ומתחלה נחשב אדם פרטי בלבד". כלומר מאדם פרטי- מה שהשתנה זו לא מציאות חייו, השתנתה המהות שלו! הוא נהיה אדם אחר, אדם כללי. "ונהפכת לאיש אחר"!
זה שינוי איכותי, לא כמותי. אחד ועוד אחד ששווים הגדרה אחרת לגמרי של המושג אחד.
השוני שקיים בחיבור הזה שבין איש ואשה נובע משני דברים:
א'. ההשלמה שכל עולם כזה משלים את העולם האחר (מאמר חז"ל ש"אין איש בלא אשה ואין אשה בלא איש").
ב'. התערבות אלוקית. כמו שההפרדה שבין אדם לחווה היתה הפרדה אלוקית- ככה גם החיבור המחודש ביניהם הוא חיבור אלוקי.
אני יודע שפתחתי כאן נושא רחב למדי ובקושי הרחבתי עליו, אבל היה לי חשוב קודם כל להניח על השולחן את הנחת היסוד הזאת,
שקשר בין איש ואשה זה לא קשר שבין שני חברים. זאת מציאות של טשטוש גבולות מלכתחילה, ולכן צריך מראש ללמוד ולבדוק מה האיזון הנכון של קשר כזה.
בעוד בקשר בין חברים הגבול הזה נשמר, כיון שכל אחד חי בתוך גבולותיו וגם אם יש אמפתיה, ותקשורת טובה, שיח ועזרה הדדית- זו לא מציאות של אחד, זו השלמה אינטרסנטית במידת מה, בה יש אני ויש אתה, בכל שלב של הקשר; יש 'אני' גם כשאני נותן וגם כשאני מקבל, כמו שיש 'אתה' גם כשאתה נותן וגם כשאתה מקבל.
איש ואשה משלימים זה את זו וזו את זה משני צדדים: מצד בריאתם, ומצד ההתערבות האלוקית.
את ההתערבות האלוקית נניח כרגע בצד, כי היא מופיעה רק כאשר איש ואשה מתחתנים, ואז שם ה' שורה ביניהם ומחבר ביניהם על אף השוני ביניהם (וזה לא משנה כמה דמיון יש בין בני הזוג..). זה לא רלוונטי אלינו לנושא הנוכחי.
אנחנו נתייחס לצד הראשון- הצד הטבעי של בריאת האיש והאשה כמציאות אחת- "ויקרא את שמם אדם".
ועל ההשלמה הזאת אני רוצה לדבר.
השלמה הדדית או טשטוש גבולות?
שיחה בין איש ואשה זו שיחה שונה לחלוטין משיחה בין אנשים שונים, כיון שבשיח כזה- הגבולות הפרטיים של כל אחד לא יכולים להישמר כמו שצריך. זה לא בגלל שאנחנו מוחקים את עצמנו,- אנחנו לא, אלא בגלל המשיכה ההדדית להשלמה שקיימת בצד השני. כשהמשיכה הזאת קיימת במקום הלא נכון- קרי, קשר לא למטרת נישואין-
- זה משאיר את ההיבט של טשטוש הגבולות ומחיקת הפרטיות של האיש והפרטיות של האשה, ולא לוקח את זה לצעד הבא שתופר את הקרע הזה מחדש בצורה של אחד.
באופן טבעי זה מוחק את המקום הפרטי במידה מסוימת, רק בשביל המשיכה והריגוש שיש בקשר כזה או בשיחה כזאת.
לא צריך לכתוב שהרגש פועל ונוכח הרבה יותר בקשר הזה, זה ברור. ולענין הזה- זה ממש לא משנה אם מדובר בשיחה רגילה, או בשיחה אישית באתר אינטרנט.
נרחיב קצת:
מה אשה בד"כ מחפשת בקשר עם גבר (כל קשר.. לאו דווקא בחלק של השיחה)?
תראו, אני לא רוצה להיכנס להכללות והגדרות, וכמובן שכל אחת מחפשת דבר אחר, אבל אני אתמקד במשהו שלדעתי הוא משותף מאוד להרבה נשים, וייתכן שהרבה פה יזדהו איתו:
ביטחון.
הביטחון יכול להתבטא בהרבה מאוד דברים, אבל לצורך ענייננו- ביטחון זה משהו שקשור לאופי השכלי שיותר מאפיין גברים (וגם כאן.. אין בכוונתי להכליל ולכן אני מתנסח בזהירות).
הביטחון בשיחה מתבטא בזה שהבחור למשל נותן לבחורה תחושה שהוא מכיל אותה, שהיא בסדר, שמותר לה להיות מי שהיא. שהוא עושה סדר בבלאגן. בקיצור, מרגיע.
ומה עם הגברים?
גם כאן כמובן אין בכוונתי להכליל. אבל אני חושב שזה די ברור שבחור שבעיניו קשר בין איש ואשה הוא שונה מקשר בינו לבין חבר-
יסכים שהוא מחפש במידה כזאת או אחרת השלמה נשית. והשלמה נשית יכולה להתבטא בהרבה מאוד דרכים, אבל בסופו של דבר- תזכרו- זה לא השלמה חברית. אני מדבר על שיחה בין המינים לכשעצמה, לא על חתונה..
אז אני אתן דוגמא אחת להשלמה נשית: חיבור לחיים, להווה.
אנחנו הגברים מאוד אוהבים לרדוף אחרי מטרות. זה אופייני מאוד לשכל, שכל הזמן עומד לנגד עיניו מה נכון לעשות. המילה המרכזית שמניעה את השכל זה: עשיה, זו הנחת היסוד. מה אני צריך לעשות? וכתוצאה מכך- איך לעשות את זה בצורה הנכונה ביותר.
הרגשות פחות מעניינים את השכל בדרך כלל, כי הרגשות זה המצב הנוכחי של האדם. אם השכל מוצא ענין ברגשות- זה כמעט רק מהצד המעשי שלהם, איך אני יכול לכוון אותם וכדו'. פחות, הרבה פחות, מהצד של החוויה.
את הצד של החיבור להווה האשה נותנת לגבר.
נסו לענות על השאלה: באיזה שיחה יותר קל לכם להיפתח? בשיחה עם חבר או בשיחה עם אשה? מי יותר נותן לגיטימציה ומקום לרגשות ולחוויה שלי, מי יותר מקבל את המקום הזה- חבר או אשה?
אני חושב שהתשובה היא קרוב לוודאי שהאשה. ולא בכדי.
מה ששומר על מי שאנחנו אלה הגבולות שלנו. עצם זה שיש לנו עולם פנימי שאנחנו לא חולקים עם כל אחד, אלא מצניעים אותו ונותנים לו להתפתח שם.
ואם השיחה אינה מיועדת לקשר של נישואין שנעשה בזהירות ואמור בהחלט לבדוק האם אנחנו רוצים לאט לאט להפוך לאחד-
יש פה בראש ובראשונה קשר שהוא לא בריא. קשר שבו אני מאבד את הגבולות של עצמי, וגורם לבחורה לאבד את הגבולות שלה.
ברגע שהעולם הפנימי שלנו פרוץ לכל עבר- אנחנו מאבדים את עצמנו. חייבים לדעתי להפנים את זה.
אפשר להרחיב בזה הרבה מאוד- בהבדל שבין שכל לרגש שקיים בין איש לאשה ואיך הוא מתבטא בצורה קונקרטית בקשר. בעבר כתבתי שרשור ארוך מאוד בנושא.. אולי אמצא אח"כ ואקשר לכאן.
סיכום
לענייננו. העליתי פה כמה נקודות. בקצרה:
הקשר בין איש ואשה בנוי משני מרכיבים של השלמה: המרכיב הטבעי, והמרכיב האלוקי.
כיוון שהמהות של קשר בין איש ואשה זה התאחדות הגבולות, מה שאין כן בקשר שבין חברים,
לכן בדיוק הוא צריך להיות מכוון בדווקא לקשר של נישואין, או לכל הפחות- לבדיקת היתכנות של קשר כזה שנעשה מתוך זהירות הדדית ומתינות, מה שעוזר לא להוריד יותר מדי את הגבולות הפרטיים בזמן שאינו מתאים.
אם זה לא מכוון לקשר כזה-
זה לא טבעי, זה לא בריא. זה עלול להוביל בהחלט לשיתוף שעובר את הגבולות הפרטיים של כל אחד,
שמוחק במידה מסויימת את עצמנו,
ואח"כ מאוד קשה, ובמיוחד לאשה שאצלה התכונה הרגשית בולטת יותר, (ולכן יש בזה מידה מסוימת של קבלה, התפעלות ונוכחות מוגברת בשיח)-
להתנתק מזה ולחזור לבנות את הגבולות הפרטיים מחדש.
כל מה שכתבתי כאן הוא מההיבט הרעיוני, ולא ההלכתי.
אינני חושב ששיחה אישית (ובמיוחד שיחת נפש) בין המינים היא נכונה הלכתית, אני בטוח שמי שישאל רב לא יקבל היתר לכך.
אבל לא באתי לחנך. באתי רק לכתוב ממש קצת (יחסית למה שהיה לי לכתוב זה מדגמי בהחלט) מה עמדתי לגבי הנושא.
אני בטוח שיש עוד המון מה להרחיב, הרבה מעבר למה שהעליתי כאן על הכתב.
ומקווה שיש תועלת מעטה במה שכתבתי
שיהיה לכולנו בהצלחה רבה בכל.
תודה שהקשבתם
אני לא אוהבת להתגעגע
