המטיילת בארץכל הכיף בקשר זה השוני, משחקים על נקודות השוני
אם לכל דבר היא תסכים יהיה משעמם
מבקש אמונה
זה שיח עינייני, יש בסוף הכלה - 'אתה חושב אחרת ואני שמחה שאתה עומד בדעתך'?
מה זו התאמה? - לקראת נישואין וזוגיות
כתבתי את זה מתוך מחשבה על שאלה דומה
לא רוצה לזרוע מלח על הפצעים
לכאלו שמרגישות שהחברות שלהן לא שם בשבילן
או שהחברות נטשו
או שפשוט אין חברות טובות ואין למי לפרוק
אבל באמת אני אומרת תתפללו על זה, תחפשו אותם בנרות
עברתי קשר לא פשוט בכלל. מלא כאב.
והחברות שלי, במיוחד אחת שה' יברך אותה וייתן לה חתן צדיק עוד השנה אמן.
כאילו זה פשוט ריפוי המילים שלה, ההזדהות, ההבנה העמוקה, ההכלה, הסבלנות
והבנתי גם כמה זה חשוב שמתנתחים איתך ביחד את הסיטואציה
ואומרים לך נכון, אתה צודק, זה כואב, זה פוגע. השיקוף הזה כמה שהוא מרגיע.
ומישהו שמסכים איתך שמה שהרגשת זה לא דמיון, זה באמת חוויה לא נעימה...
כמה זה משחרר...
יותר טוב מפסיכולוג....
תודה לה'...
תתפללו על חברים טובים זה גם סוג של זיווג ♥
לצורך הבהרת השאלה, אפרט מצב תיאורטי (ברור שבמציאות הדברים הם לא כל כך שחור לבן):
נגיד שאת יוצאת כבר הרבה שנים, נפגשת עם עשרות ואולי אפילו מאוד בחורים.
בשלב כלשהו, את מסתכלת אחורה, ואומרת - מבין כל הקשרים שלי, יש שניים שעוד איכשהו רלוונטיים.
אחד הוא אדם שהיה לך חיבור מאוד עמוק איתו. השיחות איתו היו לרוב מרתקות, נוגעות בציפור נפשך. הקשר נפל על זה שהוא שמימי מידי - אין לו בכלל רגליים על הקרקע. הוא הבהיר שכאבא, הוא לא הולך להחליף טיטולים. או לשטוף כלים. וכן הלאה. ובכלל, לא לבנות עליו יותר מידי לכיוון הזה. הוא איש דיבור, לא מעשה. בשלב שנפגשתם הוא היה בישיבה, לא ברור מה התוכניות שלו בהמשך.
השני הוא אדם שהיית רוצה להיתקע איתו באי בודד. כזה שתמיד פוקח עיניים, רואה את הזקנה ועוזר לה לחצות את הכביש. כזה שיחליך טיטולים, יקום בלילה לתת בקבוק, וכן הלאה. רק מה - הוא לא בקטע של לנהל שחנ"שים. לא רוצה לדבר על מה הוא מרגיש. הוא איש פרקטי, אין לו זמן לשטויות כאלה. בשלב שנפגשתם הוא למד תואר בהנדסת משהו (כמובן עם שילוב לימודי תורה בישיבה).
מה מבחינתכם עדיף? חבר נפש, או שותף לניהול בית ומשפחה?
לו רק שני האנשים האלה הם אופציונליים, על מה היית הולכת? למה?
(כמובן שאפשר לשאול את השאלה גם בכיוון ההפוך)
הייתי מעדיפה חבר נפש שיש לו מודעות למצבו ומוכן לעשות עבודה בעניין העשיה
עם אדם שטכנית עוזר- אני יכולה פשוט לקחת עוזרת בית במקום...
זה נחמד והכל, אבל זוגיות זה אנטמיות רגשית שנעשית בוודאי ע"י חיבור טוב בתקשורת שהיא בהתאם לרמת השיח שלך....
אבל אם אני הייתי בת הייתי הולך על אפשרות 2.
יש לו את רוב מה שצריך בכדי להקים בית, כמובן שיש מגרעות אבל נראה לי שהיתרונות מרובים יותר.
הבחור הראשון למרות העובדה שהקשר איתו יותר חזק, הוא לא ממש מוכן בישביל להקים בית לדעתי..
היא לא חייבת לספק את כל הצרכים הנפשיים...
אבל היא חייבת לספק צורך רגשי ונפשי ברמה מסוימת כדי שהקשר יוכל להתקיים...
נראה לי אפשר למצוא את האיזון בין השניים;)
מכיר אנשים עם יכולות רגשיות ו"רוחניות" גבוהות מאוד, וזה לא מונע מהם להיות עם רגליים על הקרקע. (מזתומרת "הבהיר שכאבא הוא לא הולך להחליף טיטולים" - מישהו באמת אמר דבר כזה?)
ולכל דבר יש יתרון וחסרון, אבל השני יותר קורץ לי.
שחנ"שים ותקשורת אפשר לבנות, גם אם זה מאתגר לפעמים.
התשובה הראשונה.
דירת שותפים אפשר למצוא יותר בקלות אך זה לא עונה על הצורך בנפש בזוגיות.
הנפש כמהה לחיבור - וזה העיקר בזוגיות.
הגיע בעקבות מחשבות של יום השואה של כנר על הגג, מהשיר גולדה, אותי את אוהבת?, שבעיניי מסמל את האופציה השנייה.
טוֹבִיָּה: גוֹלְדָה,
אוֹתִי… אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: אֲנִי מָה?!
טוֹבִיָּה: אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: הִשְׁתַּגַּעְתָּ?!
עִם בָּנוֹת מְגֻדָּלוֹת כְּבָר
וְהַכְּפָר אַחֲרֵי פּוֹגְרוֹם –
אַהֲבָה? מָה פִּתְאוֹם?
לֵךְ לִשְׁכַּב! זֶה הַחֹם!
חָטַפְתָּ קִלְקוּל מֵעַיִם.
טוֹבִיָּה: גוֹלְדָה,
שָׁאַלְתִּי פַּעֲמַיִם:
אוֹתִי אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: מְשֻׁגָּע!
טוֹבִיָּה: אֲנִי יוֹדֵעַ. אֲבָל…
אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: “אַתְּ אוֹהֶבֶת”?
עֶשְׂרִים שָׁנָה כִּבַּסְתִּי לְךָ,
נִקִּיתִי לְךָ, בִּשַּׁלְתִּי לְךָ,
יָלַדְתִּי בָּנוֹת…
טוֹבִיָּה: בְּלִי עַיִן הָרַע.
גוֹלְדָה: נִזְכַּרְתָּ עַכְשָׁו
לְדַבֵּר עַל אַהֲבָה?
טוֹבִיָּה: גוֹלְדָה,
רְאִיתִיךְ לָרִאשׁוֹנָה
רַק מִתַּחַת לַחֻפָּה.
קְצָת חִוֵּר.
גוֹלְדָה: עַצְבָּנִי.
טוֹבִיָּה: טוֹב, פָּחַדְתִּי.
גוֹלְדָה: גַּם אֲנִי.
טוֹבִיָּה: אַךְ הוֹרֵי אָמְרוּ:
"חַכּוּ עוֹד.
זֶה בָּזֹאת תִּתְאַהֲבוּ עוֹד."
וְעַכְשָׁו אֲנִי שׁוֹאֵל:
גוֹלְדָה, אוֹתִי
אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: אֲנִי אִשְׁתְּךָ!!
טוֹבִיָּה: אֲנִי יוֹדֵעַ.
גוֹלְדָה: עֶשְׂרִים שָׁנָה סָבַלְתִּי
אוֹתוֹ.
רַבְתִּי אִתּוֹ, רָעַבְתִּי אִתּוֹ.
עֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמִטָּתִי הוּא יָשַׁן.
אִם זֹאת לֹא אַהֲבָה – מָה כֵּן?
טוֹבִיָּה: אָז אַתְּ אוֹהֶבֶת?
גוֹלְדָה: כַּנִּרְאֶה שֶׁכָּךְ.
טוֹבִיָּה: כַּנִּרְאֶה שֶׁגַּם אֲנִי אוֹתָךְ!
שְׁנֵיהֶם: זֶה כְּבָר לֹא יְשַׁנֶּה כָּאן
שׁוּם עֻבְדָּה, אַךְ…
גַּם אַחֲרֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה
נָעִים לָדַעַת.
בנוסף, היה פה שרשור לאחרונה על מה זאת אהבה, וכולנו מכירים את הרב דסלר על כך שאהבה זו נתינה. האם ניהול משק בית משותף נכנס לזה גם?
מעניין לראות כאן את הדעות השונות.
מקווה שכל אחד ימצא מישהו כלבבו...
היי,
יש מישהו/י שיודע ויכול לעשות סקירה מתומצתת של הדת.
כלומר - לפני כמה מאות שנים כולם היו דתיים פחות או יותר נכון?
אז איך משם הגענו לכל הפיצולים שיש בימינו (חילונים, דתיים, חרדים וכו')
מה ההשתלשלות בגדול.
לא חושב שכולם היו דתיים לפני מאות שנים
אני יודע שבתקופת הגאונים ותקופת הרמב"ם היו המון קראים
אני חושב אבל שהנפילה התחילה מהרמבמ"ן
אם לדייק את הסיבה לפער בין ציונים לחרדים הסיבה בגללה נוצר הפער בין שתי הקבוצות היה בעיקר היחס לחילונים.
בעוד שבציונות הדתית תמכו בקהילות מעורבות (ראו אורות התחיה כ') בחוגים השמרניים יותר תמכו ש"היראים" יתיישבו בנפרד.
חוץ מהיחס בעניין הזה אני מצרף כאן שתי קבצים אחד מכתב התנגדות לרב קוק 20210408183028.pdf (מקור: כתב העת 'העמק' גליון ט"ו) ואחד תשובה של הרב קוק בעצמו לשאלה הראשונה במכתב ההתנגדות 20210408183103.pdf (מקור: כתב העת 'ניצני ארץ' י"א).
ובעניין היחס לארץ ישראל גם החרדים מאמנים שיש להתיישב בארץ (למרות שבאורות א"י הרב קוק יוצא נגד שיטה שמציגה את ארץ ישראל רק כמקום להתיישב בו ולא יותר זו לא הייתה הדעה הרווחת).
בשנת תשע"ה קמה קבוצה מהציבור החרדי שנקראת "קדושת ציון" (מוזמנים לעיין בערך עליהם בויקיפדיה) והתחילה להוציא את כתב העת "קדושת ציון" שם הם מביאים הרבה מגדולי הרבנים בדורות שעברו בעד העליה.
סליחה אם יצאתי יותר מידי קוקניק
סקירה של המערכת הפוליטית בעשרים שנים האחרונות.
שמעתי שאומרים שבדר"כ לספינה לארה"ב נפלה שם הכיפה.
עד שלום אאוגסבורג בגרמניה כל מסגרת החיים של אדם היתה דתית בהכרח, ואף חייבה השתייכות לקהילה, תחת סכנה לעונשים חמורים למי שאינו משתייך או מתחמק מהשתייכות. גם שלום אאוגסבורג לא שינה זאת מייד, אבל איפשר לנסיכים הבוחרים (ה"אלקטורים") הגרמניים לבחור דת שנתיניהם יהיו מחוייבים בה (קתוליות, לותרניות, קאלוויניזם), וברור שזה היה הפתח להשתחררות הקהילות והפרטים ממחוייבות דתית בכלל בהמשך ההיסטוריה. גם היהודים היו מחוייבים להשתתף בקהילה הדתית ולא לחיות כחילוניים לעצמם, או לחלופין בעצם להמיר את דתם ולהצטרף לעולם הנוצרי.
שפינוזה למשל, כשהחליט להפסיק את שמירת התורה והמצוות ולעבור לחיים מעין חילוניים ופילוסופיים, נאלץ לעזוב את כל מסגרת חייו בהולנד בתוך קהילת אמסטרדם כפי שגדל והתקיים כיהודי, לעבור מקום מגורים לאיזה כפר ובו חברים נוצריים שאיתם למד והשתתף בקבוצתם ושם חי עד למותו, רווק ובודד.
לכן ברור לגמרי שכאשר המסגרות המחייבות והטוטליטריות האלו משכו את ידן מהכוח המוחלט שהיה בידיהן, לטובת המסגרת ההומניסטית וליברלית הקדם-דמוקרטית, פתאום התאפשר חופש בחירה שטרם לכך לא התקיים כלל במציאות בארצות שיישמו חופש כזה. כמובן, בסופו של דבר גם כמה משטרים לא-דמוקרטיים איפשרו בחירה כזו, כגון האימפריה האוסטרית-הונגרית או פרוסיה המלוכנית [וגם אז במקומות כאלו העניין לא היה פשוט].
פרשתי ידיאבל גם אמונה, היהדות אכן לא דת, כלומר היא לא רק קשר עם אלוקים
זו ההגדרה המדוייקת.
למעשה, היא הדוגמא הקלאסית ללאומיוּת אתנית, ולדעתי אפילו אף יותר מההגדרה המקובלת בימינו שהיא מקבלת. (זאת אומרת, הייחודיות שלנו היא אחת ויחידה ואין לה אח ורע באף אומה אחרת...)
היהדות היא ברית ותפיסה פוליטית (קבלת עול מלכות שמים).
כל האנושות מחויבת בקבלת עול מלכות שמים מצד המוסר.
רק היהודים מחויבים בברית, מכיון שה' כרת ברית עם האבות ועם זרעם. זה יכול לבלבל ולתת תחושה שהברית היא עם אומה מסוימת, אבל היא לא.
גם גוי יכול להתגייר ולהצטרף לברית, ולקבל אותה עליו ועל זרעו הבאים אחריו.
(לכאורה ישנה ברית נוספת שה' הקים בינו לבין כלל האנושות (כלומר עם נח ובני נח), שהוא לא יביא עליהם חורבן כללי, והם ישמרו על 7 המצוות.)
ומה שמכונה יהודי דתי זה אדם שהוא חלק מהברית ומקבל עליו עול מלכות שמים.
אני במצב שהוא לא פשוט ולא קל, אבל, ישנה אפשרות שאני נמצא בתהליך שבהמשכו יקרה מה שלא קרה במהלך שלושת השנים האחרונות , שאני אזכה להעמיד חופה.
לא שלפני שלוש שנים העמדתי, אבל חשבתי, וגם עכשיו אני חושב, אבל עכשיו זה כבר יותר טוב.
כלומר, מבחינות מסויימות זה לא יותר טוב, אבל זה ממשיך , מה שאז לא קרה, ואם זה ממשיך, הרי ייתכן שגם ישתפר וכו׳.
בקיצור, אני צריך רחמי שמיים וברור שבנסיבות האלו , אני בקושי מצליח לנשום מרוב צורך לנסוע לאומן ואני אסע כמובן, בעזרתו יתברך, ברגע שזה יתאפשר , אבל עד אז, וכמובן גם אחרי זה, אני זקוק לרחמי שמיים.
תתפללו עלי בבקשה.
באמת
את הישיבה בתקוע, ויכול לספר לי קצת על הסגנון של הישיבה והבחורים?
בנוסף, אשמח לקבל טלפון של שדכן מישיבת תקוע וישיבת רמת השרון. תודה רבה
יש המון בוגרי מקו"ח, זה סוג של המשך משם..
הרוח של הרב שטיינזלץ ותלמידיו
האטורי האנזוזה מעולה.
נאמר- כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.
ככל שהיא דומה לך יותר, זה אומר שגם החשיבה
והפנימיות דומה.
חיבור ורצון פנימי להמשיך
כמובן שזה לא רק, זה משתלב ביחד עם סיבות נוספות שמן הסתם היא תראה בך...
זה יכול להיות דברים שלך הם לא מהותיים בעצמך, אבל לה זה יהיה חשוב
כאילו נגיד בשבילך להקשיב למישהו זה הכי בנאלי בעולם אבל בשבילה זה ואו
או נגיד שיהיה ממש כיף וזורם ותגרום לה לצחוק שבשבילה ואו רק מחכה שמישהו יגרום לה לצחוק
או לחילופין שמשהו בשיח יהיה מאוד עמוק ונוגע ומחבר...
'
מדברים
אוכלים
משחקים
צוחקים
מתפדחים
חווים חוויות משותפות ונוצר חיבור.
אין צורך להתלהב ולהיות ב'אורות' ועם הראש בעננים...
מספיק מזהים שזה בנאדם שאפשר יהיה ליצור איתו קשר משמעותי בפוטנציאל.
בקשר לזה ממליץ לצפות בשרשור הזה -
"מה גם שבשלב הזה לא חושפים הכל...
ונפגשים רק עם חלק מסוים באישות שלנו ושל
הצד השני.. אז למה זה כזה ילהיב?"
זו בדיוק הסיבה שזה ילהיב
אתה שם דגש על היתרונות וכנל היא ולכן זה מלהיב.
אין זה פשוט דקויות שרק בחורה מבינה... מה אתן אומרות?
ואי זה ענק
והמשודך המתוסבך לא מצא את שאהבה נפשו עדיין?
אז הוא לא ראוי?
ואם זה היחס שלה לחיצוניות של בנאדם, אולי צריך קצת עבודת המידות לפני שהולכים להקים בית. במיוחד שאלו דברים שדיאטה והשתלת שיער יכולים לדחות. צר לי לומר, אפשר לומר שכמעט כל בנאדם שתצאי איתו, אחרי כך וכך שנים כנראה יצמיח כרס ויאבד שיער.
מה אמור להרגיש מישהו מקריח ושמנמן שקורא את זה?
באופן כללי, אם אתה יוצא עם מישהי והיא לא מוצאת חן בעינייך, אני מקווה שיש לך מספיק טאקט כדי להעביר שיחה נעימה, בלי לאחל דברים נוראיים בלב. אולי אפילו תחשוב על איזה חבר שאולי יתאים. במה פשעה אותה אחת שצריך לחסום אותה בכל דרך אפשרית?
זה לא נשמע בחור רע שמגיע לו כל זה. ואם בזבוז 500 ש"ח זה מה שהרגיע אותה- אז לפחות יש לה פתרון לזעזוע שעברה
הודעה
למתחילים שבנינו.. ותזכורת למתקדמים
הופעה חיצונית בפגישות-
קודם כל- כבוד עצמי . דבר שני- כבוד הזולת.
וכמובן כבוד לקשר- לכבד את החיפוש אחרי הבן/ת זוג שבעז"ה יוביל למציאת האיש/ה שלי
פגישה בין המינים במהותה שונה מפגישה חברית
ישנם כל כך הרבה נקודות שיכולות להוות מכשול שבעיני כדאי לדאוג להוציא את הנקודה הזו מהמשוואה -
חבל לי שאפילו דייט אחד יפסל לכם/ן על הנקודה הזו. ולצערי זה קורה.
מניחה שכולם יודעים את גבולות הגזרה (ואם לא- מוזמנים/ות לשאול) , בוחרת לתזכר שתי נקודות חשובות
1.נראות (בכוונה כתבתי נראות ולא לבוש) מכובדת
בלבוש- לא חולצות סניף/מסלול/ט'2 כבוד* בגדים ללא קרעים וישרים (בשביל זה יש מגהץ) , נעלים ללא קרעים. ונראות כללית- למשל לא להגיע עם משקפיים שבורות
* ואם זה ממש הסטייל שלכם, תשמרו את זה לפגישה 3-4 לא לפגישה ראשונה.
למי שאין / מתלבט על השאלה , זו ההוצאה הכי כדאית והשתדלות אקטיבית ללכת לקנות.
2. בצורה נקייה
ואם מתקרר אז גרביים
אף פעם לא הבנתי למה כל כך מתחלחלים מזה האמת
אולי , כי בדרך כלל זה מתלווה לבגדים אוהל ונראות כללית לא מאה...
אבל רק משערת
הוא צריך חח
חוץ מזה, "לא מצאתי אזרחי נקי" זה לא נשמע כמו תשובה טובה, אם הוא מגיע מהבית
ואם הוא מגיע מהבסיס זה גם ככה לגיטימי
חופשיה לנפשינו אתה מכיר את הגמרא שצריך לבדוק באחיה.. זה בדיוק זה
בגדר שלה עצמו זהו עצה טובה ולא מעבר.
כמו שיש דברי רפואה בגמרא שהמטרה שלהם נטו לרפא ככה גם פה.
לבדוק באחיה זהו המלצה, סימן בלבד.
שאלתי איפה הן המצאות והתכווני לענות לך שאם אתה מכיר בנים כאלה אז תחפש במשפחה שלהם.
זה לא המשמעות המקורית של האמירה הנ"ל. אבל זה קשור
בתור אדם מאוד מאוד סטנדרטי הדברים הללו עלו לי בראש או שגם עשיתי אותם.
זה לא מראה על חשיבה מחוץ לקופסה כ"כ...
רוב האנשים אוהבים לעשות דברים מעבר ל'דייט ספספל' שנוצר יותר אמון שמאפשר לעשות דברים נוספים.
יש לנו כאן כלה חדשה
מזל טוב גדול לחברה שלי היקרה ומנהלת פורום בנות בוגרות
לרגל אירוסיה 
מאחלים לך שבניין ביתכם
יהיה בניין עדי עד
ו 
ממני
)
יקירתי, מה יעזור לתת לך כח?
סמטאותהאמת שהתחלתי כבר... זה יצא לדרך 
אה וגם לשפר עוד משהו שאני צריך שיוסיף לי ביטחון עצמי
ולהיות נחמדה לאנשים גם אם לי מורכב.. לא להפיל עליהם את זה
לב אוהבאחרונהב"ה החג לא היה טריגר
אבל ההשתדלות שלי כרגע היא בהתקרבות שלי יותר לה'.
ונראה לאן ה' יוביל אותי...
מיונזאחרונהיש אמנם הרבה שמפחדות מלצאת עם מישהו בצבא, אבל יש גם בנות שמוכנות לא לשלול על צבא כי מבינות שזה נתון משתנה ויכול להיות שהן פוסלות הצעות כשזה לגמרי יכול להתאים להן.
זה לא סותר לצאת ולהיות בצבא.
כן צריך לדעת שזה קשה, מאוד, זה לא פשוט לייצר קשר ככה (מניסיון) אבל לגמרי אפשרי. (גם מניסיון)
לבוא מוכנים למה שזה דורש, לא לקחת כמובן מאליו בחורה שמסכימה להיפגש ככה ולא לכעוס ולהיפגע אם שוללים על זה, כי זה באמת קשוח לצאת.
וכמובן לזכור שלא לכל אחד זה מתאים, תבחן ותראה את עצמך אם מתאים לך לצאת בתנאים כאלה ואם הנפש שלך מסוגלת ליצור קשר בכזה מרחק וכשאתה עסוק באינטנסיביות בדברים אחרים.
טיפ -
לנסות שהדייטים הראשונים (3 נניח) יהיו קרובים אחד לשני כדי לא ליצור מצב שנפגשים במשך חודש וחצי רק 3 דייטים.. כי זה באמת נורא מתסכל. (חח גם מניסיון.)
אולי לנסות לצאת ברגילה, או בדיוק שמשתחררים שבת - גם שישי וגם מוצש..
זו הקרבה, כי 'עד שיוצאים הביתה', אבל מצד שני, חושבת שאם ההתחלה צפופה יחסית זה לפחות פותח אופציה אמיתית ללנהל קשר שרובו טלפוני כרגע...
עד כאן היה לגבי לצאת בצבא באופן כללי...
לא הבנתי אם זה גוב ואתה חוזר הביתה, מה הבעיה בעצם?
לא חסרים ביינישים שלומדים בצורה רצינית וגם חוזרים מאוחר...
אך צריך לבדוק מה מונע מהאמון לקרות, אולי אפשר לתקן את האמון.
יש בינכם דיבור על הדפוס הזה?
יש הסכמה הדדית בעצם קיומו של דפוס ההתנהגות הזה?
אם כן - אפשר להקדם לשלב הבא -
מה מזין את הדפוס התנהגות הזה?
זה נובע מתום לב/חוסר מודעות או משהו אחר שאפשר לעשות איתו משהו?
אבל בגדול השנה אתה מתחתן.
אחרי טרילוגיה כזו..
אין לעלילה עוד לאן להתפתח חוץ מחופה.
שלום!
פתחתי סוג של פצל"ש, אשמח לעזרה קטנה..
יש לי 5 חברות טובות, וכל פעם שאני יוצאת אני מרגישה מחוייבת לספר להם על כל פרט, משיחת הבירורים ועד מה קורה בתוך הדייטים.
אני לא אוהבת את זה ומרגישה כיאלו מתערבים לי בחיים מצד שני הן נורא נפגעות מזה שאני לא אומרת ולא באלי שיהיה אי נעימות ביננו..
מה עושים? איך אני גורמת להם " לרדת ממני" ?
מוסיפה שאנחנו חדשות בכל הסיפור והן לא יצאו כל כך אז אולי לכן מתלהבות..
אני מרגישה שאני נשמעת תינוקית קצת בכל הסיפור הזה.. אבל זה המצב
תודה מראש לכל העונים!!
אלא אם כן הן מתחקרות ואז פשוט תרדי עליהן שהן לא חייבות לדעת כל פיפס! ואם זה לא הדיבור בינכן אז תגידי להן יפה שיש נושאים שצריך פרטיות בהם ותבקשי שיהיה מוסכם שגם הן אמורות להרגיש בנוח לשתף רק מה שהן מרגישות בנוח... קיצר תנצלי את הבינה הנשית שלך לדבר בחכמה ולהיכנס ללב💘
ואם צריך מותר לך לשמור קצת מרחק... כי תזהרי מהתגובות של חמש בנות וואעליה... חברה=עבירה, נשים=שק נחשים... חחחחח סתם🤣 ככה לימדו אותי...😁
לומר שזה תחום שאת לא מעוניינת לשתף בו 
יתכן ובהתחלה זה יצור חוסר נעימות אבל גם זה יעבור
ההרגשה האישית שלך חשובה מלספק את הסקרנות שלהן..
זה ממש קלאסי.
תגלי להן סוד איך זה מרגיש ושאי אפשר להבין את זה לפני שחווית את זה. אולי זה יעזור
הן לא חברות טובות?
תגידי להן. אם הן לא יקבלו אותך, זאת בעיה מהותית
