(סתם עלה לי עכשיו)-
בנים חביבים! 
אחד הכללים הכי חשובים בקשר:
תפסיקו לחשוב שאתם אנשי צבא (אם אתם כבר המון זמן לא בצבא...), ושהתפקיד של הבחורה היא לשמוע את סיפורי הגבורה, העוז והמופת שלכם, כל עוד אתם לא אביגדור קהלני 
וזכרו- שירתתם את עמ"י, לא את עצמכם. אז אנא גם בדייטים- תשרתו את הבחורה, לא את עצמכם 
בנות- מוזמנות להוסיף בענין להחכימנו
שבת שלום!
אם בחור (17) ובחורה (16) בקשר לאו דווקא למטרת חתונה, אבל ברור לשניהם שיש לזה פוטנציאל מטורף, אתם חושבים שבעתיד הם יכולים להתאים כנראה? כי הם תכל'ס נבנים ביחד ומבררים את עצמם ביחד ועוברים ביחד את הגיל הזה..
אני מדברת על קשר שהוא רציני, פתוח וזורם.. יש גם צחוקים וזה.. עם שמירת נגיעה ושהוא מאד סביב עבודת ה' ודיבור על רצון ה'..
נגיד הם פעם בטעות התחילו לדבר לתקופה די ארוכה והם היו צריכים להחליט אם הם חברים או לא והם הצליחו לעשות הפסקה של כמה וכמה חודשים שהייתה מאד יציבה בגלל שהם החליטו לעוף על רצון ה.. וגם הבת הלכה לטיפול אצל מאמנת נשים וקיצר חבר'ה באמת רציניים שמשתדלים לעבוד את ה'.. לא סתם ילדודסים.. עכשיו כשהם שוב מדברים הם בתכנון להתייעץ עם הרב של בת עין מה לעשות..
שניהם חבר'ה חסידיים כאלה מבתים תורניים קוקניקים בגרעינים תורנים והיום הם כזה בחבר'ה של הגבעות יותר אבל מחוברים לעם מאד.. זה המיוחד שלהם, אז אל תגידו שיש עוד מלא אנשים פוטנציאלים כי אין הרבה שהם בראש הזה וזה משו די מהותי בהשקפה של האדם.. במיוחד בגבעות שככ חסר אהבת ישראל לצערינו..
(אגב הם בראש של להתחתן בגיל צעיר ולא אחרי שירות וצבא וכו.. בעזרת ה)
אשמח לשמוע את כל מי שקורא..
שבוע שמח
בכלל אני מאמין שהרוב נרתעים מדבר כזה.
אבל אצל נערי גבעות זה שונה ואולי זה יותר מאפשר.
במעלה לבונה הבנתי שממוצע הגלאים לחתונה הוא נמוך יותר ;)
את המועד.. בעזרת ה
שאין לך רתיעה מזה?
אה חח לא אין רתיעה מיזה.. רק יש רצון להגיע מוכנים ולא להקדים - לקראת נישואין וזוגיות
אז אני לא מבין מה את שואלת
הראש זה כן להתחתן בגיל צעיר.. נגיד כזה 18 בכיף..
אבל לא עכשיו
וגם בגיל 18 כשכל אחד ירצה לצאת הוא יבדוק מה שלומו ואם באמת זה הזמן הנכון
אין רתיעה מחתונה בגיל צעיר
השאלה היא אם הם עכשיו בקשר סתם של חברים והם נבנים ביחד וכו, אם אחכ הגיוני שהם יתחתנו או שזה בכלל לא מחייב שהם ימצאו התאמה
זה גיל שעוברים דברים.
ככל שעובר הזמן בגיל התבגרות אתה יותר מגבש את הזהות שלך.
אנשים יכול להפתח לכל מיני כיוונים
מה ההשלכות החיוביות והשליליות של הקשר עכשיו? זה נראה לי משהו שצריך לבדוק.
ואיזה משמח.. יאוו תודה על התגובה
נער ונערה נמצאים בקשר רציני ולא סתם שני ילדים.. קשר שהוא סביב עבודת ה' והם נבנים ביחד.
יש עוד הרבה אנשים אולי שהם בסגנון שלהם, אבל בשניהם יש משו מאד מסויים בהשקפה שאין אצל הרבה אחרים וזה משהו מהותי.
הם עוברים את גיל ההתבגרות ביחד ותכלס הם נבנים ביחד אז מן הסתם כשהם ירצו להתחתן (כל אחד בפני עצמו) הם יתאימו אחד לשני..
עכשיו יצא יותר מובן?
כאילו אם אתם בקשר- אתם חברים למטרת חתונה, ואם אתם מנתקים סימן שהחלטתם להשאיר את האפשרויות פתוחות, להמשיך להתפתח בנפרד ולדעת שבהמשך תבחנו את זה כי יכול להיות שתשתנו...
תבינו איפה אתם עומדים ולאן אתם הולכים
טוב שאתם מתייעצים עם הרב שלכם
שיהיה לכם בהצלחה!
בתוכי זה מברר דברים אחרים
ואם יש לך מה לפרט באישי אז מוזמן פשוט לשלוח..
תודה רבה!
אבל קול הבנות חשוב לי יותר)
ראיתן מישהו בסיטואציה ארוכה(לא סתם חלף ברחוב, אלא סיטואציה שיכולתן גם להבחין במידות ועוד דברים)
כמה סיכויים יש שתבררו עליו יותר ותנסו לקדם או ליזום קשר איתו?
סביר להניח שאפנה לצד שלישי ואבקש שיציע.
יכול להיות.
לא בטוח. אולי
אז כן. בד"כ דרך צד שלישי אבל אם מרגישה מספיק אמיצה באותו רגע אני אנסה לפתח שיחה ולהגיע למטרה
א. נשמע שאתה יכול להתחיל
ב. תלוי בגיל שלך
בגיל צעיר צריך לדעת קריאת כיוון
ויכולת להתגמש
בהצלחה רבה
שיהיה בקלות!
א. נראה כמו ברווז, נשמע כמו ברווז... סימן שזה ברווז.
ב. כמה שאתה מרגיש שנורמלי וטוב. שלא תרגיש תלוש מדי
למה להמשיך אותו?
וגם זה ממש לא המקום לעשות בו ניתוח אישיות
דבר ראשון - עצם נקודת המוצא "כנראה לא יצא מזה משהו" היא ממש לא עוזרת למחשבה לקדם את הקשר.
גם אם המצב מורכב, כל עוד את בקשר כדאי לך להתמקד בדברים הטובים שיש לך בקשר ובסיכוי.
את מתארת מקרה שקצת מוזר לי.. אז אשאל כדי להבין את הסיטואציה -
חייב בהכרח שיהיה צד שידחוף את הקשר? - במה זה יבוא לידי ביטוי? בליזום מפגש משמעותיים שוברי שוויון משותפים?
מבחינת פתיחות - אפשר להפתח בהדרגה זה לזה
אולי בקשר הזה שניכם תוכלו לתת פוש משותף?
למה "השלב הבא" דורש אומץ? אומץ זה בפתיחות לא?
אפשר גם להמשיך לפתוח לאט לאט בקצב שלכם ולא לעבור ל'שלב הבא' בבום..?
מה מונע מכל אחד להמשיך את הקשר? אולי אפשר להסיר את זה?
זה נוגע מאוד מה שאת כותבת
באמת אני תמיד חושב איזה אנשים גיבורים אלו כל אנשים שהמסע שלהם מתארך והם מתמודדים עם זה...
בהצלחה רבה!!
נ.ב -
גם הרווק בן 50 שהתחתן בסוף האמין בזה. לא כדאי להכנס לתבנית כזו
על כך שאת מרגישה\חושבת שצריך שמישהו ידחוף קדימה, ושקשה לך לעשות את זה מכל מיני סיבות, וכו',
שיתוף בזה יכול באמת לקרב את הלבבות, וגם מאפשר למצוא רעיונות\פתרונות למצב.
אבל לא לומר ש"שכנראה לא יצא כלום מהקשר הזה" - כי אז באמת שאין טעם להמשיך אותו כמו שכתבו פה.
לומר דברים מתוך החוזקות של הקשר
זה נראה לי יותר מתחיל בחשיבה שלך בראש מאשר איך את מתנסחת בדיוק.
אתגר! נעבור בעז"ה!
יש פה משהו טוב, באו נעשה התשדלות!
ואם ה' ירצה - גם נראה תוצאות
בעקבות רעיון של
@advfb חשבנו לתת קריאות כיוון. לאורך כל הדרך הדברים שנאמרים כאן הם מצפן כללי,
הפעילו שיקול דעת שלכם. ותמצאו את האיזון הנכון עבורכם ועבור הצד השני בכל קשר
והפעם-
אמירת 'לא' לצד השני בצורה מאוזנת
הרבה פעמים כשמסיימים את הקשר , רוצים 'לרכך' קצת את הסיטואציה ולכן ישר אח"כ אומרים
"נחשוב עליכם, נציע לכם "
אמירה שכזו לעיתים יכולה להיות נעימה לשומע בצד השני ולעיתים יכולה להיות מאתגרת
בכל אופן , תאמרו אותה אך ורק אם יש לה בסיס
אם באמת יש לכם 'רעיונות אחרים- גם אם הם בפוטנציה'
כשאתם מסיימים קשר- אל תגידו דברים כי 'לא נעים לכם מהצד השני' , כי אתם מתפדחים מהסיטואציה.
כנות (כשנאמרת ברגישות) זה הדבר שהכי פחות פוגע.
לא רק בתוכן אלא גם בשדר.
לפעמים זה נאמר ללא כל בסיס אפילו רעיוני
וזה יכול להכאיב
כמו כל דבר כמובן שזה תלוי בסיטואציה ובטון שהדברים נאמרים, אבל באופן כללי אני לא רואה סיבה שהדברים יתפרשו בצורה של "לעשות טובה". זה נשמע לי הרבה יותר כמו "אכפת לי ממך, ואשמח לנסות לעזור לך".
אבל בסדר, תמיד טוב לשמוע דעות שונות.
תלוי בסיטואציה
נראה לי שאצל חרדים הדברים הולכים אחרת לגמרי.
להעביר דרך השדכן זה שונה
מקסיםברוקוליאת מרגישה שהוא מתחנף אליך?
את יודעת לזהות מתחנפים? הוא אמיתי וכנה כלפייך? יש לךדרך אחרת למדוד את זה?
נראה לי שכדאי למדוד את זה בתוך הקשר בניכם ולא מבחוץ.
בחוץ אפשר להתלות בהרבה ספקולציות לא מבוססות
חוסר כנות אפשר למדוד בחוסר עקביות לדוגמא
אני חושב שהשאלה היא יותר גדולה מהאמור -
איך מזהים קשר פונקציונאלי? קשר למטרה תועלתנית מסויימת?
אבל ממש לא הכרחי
כי זה מאד תלוי סיטואציה.
וההוכחה, שהוא מתייחס למלצר אחרת מאשר הוא מתייחס לשומר בכניסה ואחרת מאשר הוא מתייחס לאמא שלו ולאחותו.
אבל כן סביר מאד שההתנהגות שלו כלפייך תשקף הרבה מצורות ההתנהגות שהוא משתמש בהן כלפי אחרים
וכנראה זה יקרה בעיקר כשהוא כועס.
משתי סיבות -
1 כי כעס גורר אותנו להתנהגות לא מבוקרת, ולכן גם אם בדרך כלל הוא ישלוט בעצמו, בזמן כעס הוא עלול להגרר.
2 כי בזמן שהוא ברגשות טובים כלפייך הוא יתייחס טוב יותר, ובזמן שהוא כועס הוא לא.
כמובן, יכול להיות מישהו שאת לא מפרשת נכון את ההתנהגות שלו (הוא מדבר עם מלצר בשפה רדודה כי הוא מנסה לצחוק איתו, לא כי זה הדיבור שלו; הוא דורש שהמנה שמוגשת בדייט תהיה טובה, כי הוא לא רוצה שאת תזהי שבאופי הוא פראייר; ועוד ועוד)
ויכול להיות גם שהוא למד לשלוט בהתנהגות שלו, ולכן כלפייך הוא *אף פעם* לא יהיה כזה, כי כשזה חשוב לו הוא שולט בעצמו, פשוט לא תמיד חשוב לו
בקיצור, כעקרון העקרון נכון. ותמיד יש יוצאים מהכלל
אין אדם ניכר, אלא בכיסו, כוסו וכעסו.
כמה שזה נכון...
אני תמיד בוחנת אנשים (ולאו דווקא למטרות נישואין) בתחומים האלו.
כיסו - איך בני אדם מגיבים בעניינים כלשהם שקשורים לכסף. רכושניים מדי, נדיבים, או פזרנים, יש גם שמנסים להרשים אחרים ביכולותיהם הפיננסיות אבל תכל'ס הם מזיקים לעצמם...
כוסו - בענייני אוכל, או כל דבר שקשור להתנהגות אנושית, שדורשת הבדל בין אדם לחיה או בהמה... אכילה, שינה, שפה ודיבור.
כעסן - איך התגובה שלהם כשמישהו מעצבן אותם, כשמישהו תוקף אותם או סתם, לא בעד הדעה שלהם.
ככה בוחנים אנשים, לכל תחום ומטרה בחיים.
היי,
למה יש כאלו שיש איתם כימיה, אפילו בלי לדבר מילה, לא לדעת כלום על השני. ויש כאלו שלא?
גם למשל יש לי אחים ואחיות, שכולנו כביכול עברנו + - אותם דברים, ו + - עם אותם ערכים אפילו די אותו דבר ממש,
ולמרות זאת עם חלקם מרגיש את הכימיה הזאת ועם חלקם הרבה פחות.
איך זה עובד הקטע הזה?
ליכולות רגשיות ואינטלגנציה חברתית...
זה יותר תלוי בתכונות.
כל אחד ותכונותיו בהן הוא מועיל לסביבה, בהן הוא משלים את תפקידו.
זה משהו שגם יוצרים - ע"י חוויות משותפות וכולי
ויותר בנוגע למה שכתבת - זה עניין של תכונות אופי דומות ומשלימות
המטיילת בארץארצ'יבלדאבל זה מוזר גם מצידו?
מה התנאים שצריכים להתקיים כדי שזה יקרה? כדי שאנשים ירגישו בטוחים אחד על השניה ולהיפך?
לאו דווקא בחור ספציפי...
ולכן זה כל כך מפתיע שזה קורה כל הזמן. לכל כך הרבה אנשים. ויותר מפעם אחת. זה פשוט קורה, מיליוני פעמים ביום.
תחשבי על עשרות זוגות שאתמול בערב בדיוק הצליחו לשבור את מסך הקרח הזה.
איך? זה באמת פלא. אבל זה פלא שקורה כל הזמן, וכל מה שצריך זה להצטרף אליו.
הבעיה שלא שאני חושב שהשני לא בסדר או ישתמש בזה נגדי או משהו
אבל בגלל דברים בחיים משהו בי מנסה להגן עלי ולא מאמין שעדיין יעריכו אותי אם ידעו את החסרונות
אם אני מבין נכון זה ממש כיף לשמוע.
שלא משנה מה היחס שיש למישהו לנושא מתסכל כמו דייטים, תמיד יבוא האחד שיוכל לשנות את הדעה הזאת, להפתיע לטובה.
וכמובן - לפעמים יבוא גם השני שיפתיע לטובה, והשלישי, והרביעי... עד שזה לא נגמר, זה לא נגמר
זה כ"כ עקרוני?
מכיר עוד כמה שלא מתחברים לקונספט של דייטים...
יש כאלה שהתרגלו לרעיון
זה לא נשמע לי כ"כ עקרוני
כמו שמשהו יוצר עם קשרי חברות עם חבר/ה שלו בצורה שנוחה לו גם ככה בקשר זוגי....
למה יש להתנגד? זה עניין של נוחות אישית, לא?
בסופו של דבר גם אחרי 12 שנות לימוד/צבא אנשים בוחרים במחוייבות מרצונם החופשי.
זאת שאלה כללית מעניינת היא רחבה מאשר אסקפט של זוגיות. גם ללכת לעבודה זאת מחוייבות.
כאשר הרצון לילדים משותפים עולה הוא גם גורם לרצון למחוייבות הזאת.
הוא נראה לי הדבר העיקרי שמעודד לקיחת כל החבילה.
אם כבר קופצים קדימה - גם הרצון לנכדים בעת זקנה הוא אחלה דבר.
שוויע שוויע...
בהצלחה, כך או כך.
אגב, אני לא עוקב אחרייך מספיק כדי לזכור על מי את מדברת. אבל אם טוב לך אני שמח בשמחתך.
תלוי בהרבה דברים, אבל כדאי אחרי שלוש ארבעה פגישות, לדבר על הקשר עצמו ולראות לאיפה הולכים.
זה לא נעים
אתה יכול להקדים רפואה למכה ולשאול בפגישה 3-4 איפה היא נמצאת פחות או יותר
ברגישות בעדינות קצת לנסות לדובב כי אולי היא בעצמה לא יודעת לנסח מה ההתלבטות וזה יכול להלחיץ אותה? (אני לא בת אז תקנו אותי אם זה לא הגיוני)
כשאתה מבקש משהו בצורה כנה, בייחוד כשיש לזה בסיס [הרגשות שלך ממנה], לי נראה שיצא מזה דווקא התקדמות ולא נסיגה.
אולי לא הבנתי טוב.
צריך לחלק בין התלבטות שכלית להתלבטות שיותר קשורה ברגש.
שכלי - זה גם משהו שיכול להתברר עם הזמן כשמגלים דברים אבל זה משהו שאפשר לשים עליו את האצבע תמיד ולדעת מה המצב בכל נקודה נתונה (כלומר בכל שלב בפגישות). וטוב לדבר על זה ולבדוק אם הפערים קריטיים.
רגשי - מצבי רוח תמיד משתנים, גם ביחס בין אנשים. אז כשמדברים על זה, צריך לבוא בגישה (ולהגיד את זה) שרוצים לברר את המצב של כל אחד בקשר *כרגע* ולצורך תיאום ציפיות ו*פיתוח* של הקשר. זה לא נועד להוריד או להעלות מעבר למה שקיים. זה רק בשביל להתכוונן ביחד.
אז ממילא אם יש פגישה טובה זה אחלה, אם יש פגישה פחות טובה זה עדיין לא אמור לגרום לה לרדת מזה.
ואם יש לה התלבטות שלא ברורה לה אז אפשר לנסות לדברר אותה או לעזור לכם להבין ביחד מה חוסם.
אבל אולי כדאי סמפר כזה של פגישות, לשאול בנחת, תוך כדי פגישה, איך נראים הדברים? נוטים לאיזשהו כיוון, מתלבטים?.. יתכן שזה יגרום לשיתוף.
בצורה יותר פרטנית הייתי ממליץ להחליף את המילה 'ציפיה' למילה 'בקשה'.
תבקש פתיחות מתי שאתה מרגיש שנכון ויעזור לך להפתח לקשר.
צורך שהוא אישי שלך שכדאי לך לשתף עם הפרטנרית לקשר, כדי שתדע לענות הצרכיים האישיים שלך.
לדעתי אם זה חשש שנוכח אצלך, ויש קשר שמתקדם טוב, אז בפגישה שלישית או רביעית (ואם יש לך אומץ והסיטואציה מתאימה, אפילו בשניה) - פשוט תגיד לה. תגיד לה שהיו כמה פעמים של קשרים שנגמרו בפתאומיות, ואתה מרגיש שזה מפריע לך להתקדם ולהיפתח, אז שהיא תהיה מודעת לזה. זה נשמע קצת מפחיד, ויש כאלה שירימו גבה או יעקמו את האף - ויישארו עם אף עקום, אבל יש כאלה שמגיבות לזה מדהים, וזה יכול לתת לך בטחון בקשר הרבה יותר מאשר אם סתם ככה היית חושב שהן יישארו איתך.
(עכשיו קורא תגובות קודמות, ואני רואה שממליצים לך לשאול לאן הקשר מתקדם... אני מדבר על משהו אחר, לשתף בפחד הזה עצמו, שהיא תעלם לך פתאום. וזה פחד ממש מובן, ובחורה טובה, עם לב טוב ומכיל, תדע לתת מקום לפחד ולהרגיע אותך, או לחלופין - פשוט לספר שבמקרה שלה אתה לא צריך לפחד)
שאני חושב ומרגיש שבהתחלה יחסית (עד פגישה 8-9 אני מניח) זה קשה לשתף שיש התלבטות.
כי אם נגיד הסגנון שלה שונה, אני עדיין בהתחלה.. אני לא יכול לחבוש קצת את ה'קרע' שנוצר אצלה או למלא את הבור הקטן שנפער.. אי אפשר להגיד משהו ישיר. אז אני אגיד שאני בהתלבטות על הסגנון, וואלה.. זה ממש עלול לבאס אותה. ממש. ולא יהיה לי איך להשלים את זה ולהגיד את האמת שאני לומד ממנה המון והתפעלתי מהטוב וכו'.. כי זה אישי מדי
אם את חוששת לספר לו משהו (וזה לא משנה מה זה), ואת מרגישה צורך לשמור על כך בסוד שמא הוא יבחר לעזוב - זה סימן שאת עדיין לא בטוחה בקשר שלכם.
אם זה עניין של זמן, ובעוד X שבועות תרגישי יותר בטוחה, הכי טוב.
אם לדעתך גם בעתיד לא תוכלי להרגיש בנוח לשתף אותו, אז יש כאן לדעתי שאלה גדולה על הזוגיות שלכם, ועל היכולת שלך לסמוך עליו שיקבל אותך כמו שאת.
אני בכוונה לא מתייחס לשאלה האם הוא "צריך" לדעת על זה, כי ממילא אמרת שזה משהו חסר משמעות. אז אולי באמת אין חובה שהוא יידע. מה שמפריע לי זה דבר אחר: הפחד שלך לספר לו משהו שיושב לך על הלב.
ויצאת ממנו זה גדול ואם את רואה את זה ככה אני מאמינה שגם הוא יראה את זה ככה ויעריך אותך יותר אחרי שישמע את זה
באיזה שלב מספרים על זה? איך הייתם מגיבים? - לקראת נישואין וזוגיות
ולכן אנסה לכתוב את דעתי.
(את שאלת בסיטואציה שהארוע לא משפיע עלייך כיום, והשאלה הזאת נכונה גם כשזה מהותי ומשמעותי הרבה יותר).
בסופו של דבר בחירת בן זוג לחיים היא עשית 'ביזנס' לכל דבר.
זה אולי נשמע קצת צורם לאוזן, אבל בעצם אני מנסה למכור ולשווק את עצמי, ולשכנע את הצד השני שהעסק שווה לו. והוא מצידו מנסה לשכנע אותי להיפך, ואם שנינו מסכימים - יאללה חתונה.
וכמו בשיווק מוצר - הנכון והחכם הוא להבליט כמו שיותר את התכונות היפות והטובות.
ואם אני סבור שלספר משהו עכשיו יגרום לשני לא להיות מעונין, ומאידך אם אחכה עוד זמן (עוד כמה שבועות, או חודשים, או יותר) הוא כן ירצה, כלומר - יהיה ברור לו יותר שאני שווה על אף 'חסרונותי' כביכול, למה לא לחכות??
ואם הדבר באמת בעייתי בשבילו - הוא יבטל גם אם זה קשר מתקדם. זה שמדובר בקשר מתקדם לא מחייב אותו בכלום, אלא גורם שלא ירצה להפסיד אותי על אף חסרונותי.
באיזה פגישה בדיוק כן? תלוי במה מדובר וכמה זה משמעותי\קשה\חמור.
ככלל - אכן אין טעם סתם לחכות ולהסתיר ללא תועלת, אבל כל זמן שאני חושב שלחכות יעזור - למה לא לחכות?
ונכון, אני רוצה שהעסק יהיה שווה לו גם עם הצדדים הפחות יפים - ואת זה נבדוק כשאשתף אותו ואספר לו
כשהקשר מתקדם יותר את מכירה וידעת עליו עוד דברים מלבד בעיה X,
שאולי יגרמו לך להפעלת שיקול דעת נכון ורחב יותר אם שווה לך לוותר בגלל זה או לא
(ולא רק זה
גם את מסוגלת לבחון כיצד הבעיה משפיעה עליו בחייו,כשאת שומעת את זה לפני יש מצב שתשללי מהתחלה)
קרה לי מקרה שנפגשתי עם בחור וגילתי בפגישה הראשונה משהו חיצוני שאם היו אומרים לי מראש הייתי שוללת
אבל לאחר מעשה הדבר היה נראה לי חסר משמעות בכלל ולא הפריעה, ביחס למהות של בנאדם.
כנ"ל על כל מיני בעיות כאלו ואחרות
לדעתי באמצע בין השלב שבו את מרגישה שאפשר לספר, לבין השלב שאתם מקבלים החלטה סופית
כי יכול להיות שהשלב שאת מרגישה שאפשר לספר הוא שאת מרגישה והוא עדיין לא. אז צריך לתת עוד קצת להבשיל.
ויכול להיות שהוא יכול לשמוע עוד לפני, אבל זה כבר לא משנה
מתי תרגישי בנוח תשתפי.
לפעמים שזורמים לשחנשי עומק כאלו זה יכול לזרום.
בהצלחה!
זאת נראת לי שאלה יותר חשובה מאיך זה יראה בעיניו.
כמו כן, אם מבחינתך זה מאחוריך ואת לא מייחסת לזה יותר ממה שזה - ככה את תשדרי לו. איך שאת משדרת לו ככה הוא קולט.
הנפש של האדם היא חלקה (בבחינת "והא-להים עשה את האדם ישר")
ויש פעמים שהיא מסתבכת בתוך עצמה, חווה קונפליקטים ("והמה חשבו חשבונות רבים")
כמו דף חלק שמתקבצ'ץ' ואז אתה צריך ליישר אותו.
עצם זה שעברת עניין משמעותי שהצריך אותך להעזר בטיפול זה בסדר גמור.
זה לא אומר עליך עצמך דבר רע.
אל תתני לטייטל של 'פסיכולוג' להטיל עליך צל של 'לא נורמלית'. זה ממש עלמא דשקרא.
קורה שהנפש מסתבכת ומטפלים בה. ב"ה שזכית שזה מאחוריך וקיבלת טיפול ראוי שעזר לך לייצב את עצמך.
בושה בגלל שזה דבר אישי, לא בגלל שהיא עשתה משהו רע
בחור שיתף אותי פעם באיזה טיפול שהוא עבר. זה היה ממש בפגישות הראשונות וזה ממש לא גרם לי למחשבות רעות עליו או רצון להפסיק את הקשר. להפך, זה גרם לי להעריך אותו על הכנות והשיתוף.
טוב לשמוע.
טוב שמצאת את האומץ
יפה שהרגשת שהוא יוכל לשמוע
מדהים שהוא הגיב בצורה טובה
יש המון דברים בזוגיות שיש בהם פערים בין הצדדים.
ואז מדברים ומגיעים למסקנה, ולהחלטה, שלפעמים היא ממש באמצע, ולפעמים קרובה יותר לרצון של צד אחד. לפעמים לצד אחד לא כל כך אכפת, אז קל לוותר, ולצד השני זה ממש קריטי.
אבל בסופו של דבר, פה ושם יש דברים, שמישהו הולך לקראת השני.
גם בתחילת הקשר - מי ייסע למי, ומי ישלם על מי (אהמ אהמ... מישהו אמר תפקיד הגבר?). אם בית קפה או פארק, קפה או ארוחה... ואחר כך - חודש עד ההחלטה, או חצי שנה?
האם אתם מאלה שיותר מוותרים, או מאלה שיותר מצפים שיוותרו להם? אתם מהמתפשרים כי "בסך הכל הוא בחור טוב, מה זה __ לעומת הנשמה המדהימה שלו" או מהמתעקשים ש"אם היא לא __, אעזוב בצער. יש הרבה דגים בים". אם הצד השני מתעקש, תלכו לקראתו?
האם אתם מרגישים שההתנהלות הזו בשלבי הקשר הראשוניים מנותקת מזאת שבנישואין, או שזה יהיה המשך אחד? אם אתם מרוצים מההתנהלות, ומבינים שזה יישאר כך, או קצת לא מרוצים, וחושבים שזה ישתנה לטובה? או פשוט מבינים שזה ככה ובסך הכל אפשר להתמודד עם זה?
האם אתם חושבים שזה בריא שצד אחד דורש יותר והצד השני נוח יותר ופחות מתעקש? בקשר ראשוני? בזוגיות בכלל? הבדל בין בנים לבנות? יש דברים שהם בתפקיד הגבר והוא מחליט בסופו של דבר, ודברים אחרים שהאשה תחליט?
@נגמרו לי השמות (אפשר להוסיף תיוגים...)
מי שרוצה לשתף על עצמו מוזמן, מי שרוצה להביע את דעתו גם מוזמן
אני מצפה שתהיה רגישות וכבוד זה לזה בקבלת החלטות וכל דבר.
זה שצד אחד מוותר בשביל השני זה לא העניין מבחינתי.
מה שמעניין הוא - אם יש הערכה כלפי מי שמוותר לטובת השני.
גם בזוגיות יש פרמטרים חשובים
הערכה, כבוד הדדי , רצון משותף
אני פחות רואה את זה כ 'ויתורים' שמרגיש לי קונוטציה שלילית לסיטואציה
באחד המאמרים ש252 פרסמו כאן, היה הבחנה נהדרת, מדהימה. וחשובה לאין ערוך.
אתמצת:
התפיסה שצריכה להיות בעת ויכוח, אינה "יש את האינטרס שלי" ו"יש את האינטרס של השני" וכיוון שאני מעוניין בצד השני אני מוכרח לרצות גם אותו, הבה נראה איך נגיע למציאות שעליה שנינו נסכים אבל עדיין תהיה הכי קרובה לשלי... שארוויח גם את האיטנרס שלי וגם שהשצד השני יהיה מרוצה.
התפיסה היא - שלי יש אינטרס במילוי האינטרס של הצד השני. בגלל עצם כך שזה אינטרס שלו! אני מעוניין בטובתו, לא רק ב"לרוצות אותו". וממילא מה שקורה כאן זה שיש לי שני אינטרסים מנוגדים, ששניהם שלי! שמשניהם אכפת לי!. והכיוון לחיפוש הפיתרון הוא איך ניתן להגיע כמה שיותר קרוב למילוי שני האינטרסים! אין כאן "מנצח, ו"מפסיד"..
זה נשמע אולי סתם טרימינולוגיה או שיחת מוסר, אבל כשמתבוננים לרגע מה מונח בזה, זה פשוט עולם ומלואו.
במבט ראשון יהיו מי שיגידו ,ברור, מה החידוש, מי המוזר שבכלל צריך לחדש את זה", אבל אם נשים לב.. האינסטינקט הטבעי שנמצא בלב בכויכוח - הוא כמו הצד שנשלל כאן.. ואם משנים את התפיסה בתוך הלב עצמו, זה משנה באופן דרסטי את כל המהלך.
גילוי נאות - לא רוצה להתפדח שניצחת אותי עם ציטוט מ252
אבל אני חושב שהדברים נכונים בכל מקרה
בוא נאמר ששני הצדדים ממש ממש רוצים בטובתו של הצד השני. ממש. הם ממש אוהבים את הצד השני ורוצים שיהיה לו טוב.
אבל בכל זאת, אם אנחנו גרים בשני מקומות שונים, לפחות אחד הצדדים יצטרך לנסוע כדי לפגוש את הצד השני. יש הגיון לשלם ביחד על הקפה. בדברים האלה - עוד אפשר לעשות "תורות". פעם אני נוסע אליה, פעם היא אלי. וגם אז, לא בריא שזה ילך בהתחשבנות. ויש דברים שבהם גם תורות אי אפשר לעשות. חודש נגור במושב בצפון, חודש בתל אביב? ולכן ננסה כמובן לחשוב ביחד מה טוב לשנינו. ולפעמים כל אחד יצטרך להתפשר קצת, לקבל חלק ממה שהוא רוצה וחלק מהבקשות של הצד השני.
ותמיד יהיה צד אחד שהוא גמיש יותר. לא אכפת לו לנסוע עד אליה (או שהוא חושב שזה התפקיד שלו), הוא מוכן לקבל את הרצון שלה לגור במושב, העיקר להתחתן. היא מוכנה שהוא יישאר קצין בקבע, אם זה החלום שלו.
עד כמה הצד ה"ותרן" והגמיש צריך להתגמש? המשוואה פשוטה: כמה שאתה יותר גמיש, יותר תתגמש. כמה שיותר ותרן, יותר תוותר. פשוט כי ביותר מקרים אתה תהיה מוכן לוותר ראשון. לא מתוך חוסר גמישות של הצד השני, אלא כי הצד השני טיפה פחות גמיש, וסף השבירות שלך הגיע קודם.
במילים של התגובה שלך (או של המאמר שציטטת) - יכול להיות זמן שבו אני לוקח את האינטרס המשותף שהצד השני יהיה מאושר (וכך נהיה שנינו מאושרים) יותר ברצינות מאשר את האינטרס המשותף שאני אהיה מאושר (וכך שנינו נהיה מאושרים).
בקיצור, לא מדובר כאן על תחרות, לא על מלחמה, לא על וויכוח. אבל כשיש שני אנשים שרוצים לעשות דברים ביחד, לכל אחד יש את הדרך שלו, ויש כאלה שמצליחים להביא את עצמם יותר, ויש כאלה שקצת נבלעים - לא מתוך רוע, אלא פשוט כי הם נותנים לצד השני להחליט לפני שהצד השני נתן להם להחליט.
אם הוא מבטל את המקום שלו ולא קשוב לרצונות והצרכים השונים שלו זה מזיק לו ולקשר.
לגבי ה'גילוי נאות' - אתה מרגיש שהדיונים בפורום פה הם במטרה לנצח?
הנק' היא שאכפת לך מהצד השני לא רק בגלל שאין ברירה וחייבים להגיע לעמק השווה, אלא בגלל עצם כך שזה הצד שלו.
איזה גילוי נאות? המשפט ההוא היה המשך לפסקה שמעליו,
זה היה נראה תגובה לתגובה שלי
(ואחר כך נתקעו לי הפורומים לגמרי, כנראה זה היה הפרומו....)
סורי.
אני פתחתי את השרשור כדי להתייחס לתחום האפור, שבו צד אחד מרגיש בנוח לא להרגיש בנוח
ולגבי "גילוי נאות" - כי אם אני דיברתי על משהו, ומישהו מסביר לי ש__, זה אומר שלא ידעתי את __
וזה פדיחה שמישהו יסביר לך __ אם זה דבר כל כך בסיסי בעיניך שהיית צריך לדעת בלי שיגידו לך
מה הבעיה? אם אין לזה השלכות שנובעות מחוסר הקשבה פנימית לא נראה לי שיש בעיה
יוצא שהוא לא מצליח להביא את עצמו.
לא עוזר להיות קשוב לעצמי, אם בסופו של דבר אני לא מצליח להביא את עצמי בצורה מלאה
או שלא? או שאולי אין בעיה? לכן פתחתי את השרשור. תודה על התשובה שלך
העצמית שלו ולכן כתבתי את התגובה הזאתי - אדם צריך לדעת את מקומו בקשר - לקראת נישואין וזוגיות
('הקשבה עצמית' - היכולת להגיע למודעות עצמית)
אני חושב שהתמקדת במשהו טיפה שונה ממה שהתכוונתי לשאול
כיסית גם את זה בצורה מסוימת אבל לא לגמרי
שאלתי פחות על איך לאזן, ויותר על התופעה שלפעמים הקשר מתאפיין בהטיה לטובת אחד הצדדים. לפעמים קורה שאחד הצדדים הוא עם יותר קווים אדומים, הקווים האדומים שלו אדומים יותר, והוא בסופוו של דבר דורש ומקבל יותר, בזמן שהצד השני נותן ונותן *באהבה ובשמחה*, ורק לפעמים מסתכל על החיים כזוג ומגלה שבפועל הרצונות שלו באו לידי מימוש הרבה פחות בתוצר הסופי. וזה לא כל כך כיף. הוא מרגיש שהוא כל הזמן נדרש להשקיע וללכת לקראת הצד השני, אבל הצד השני בא לקראתו פחות.
ולכן השאלות היו
האם זה בסדר שיש הטיה כזאת? האם זה בריא לקשר?
אם לא - אם שני בני הזוג הם אנשים טובים ועם כוונות טובות, האם זה מתאזן עם הזמן?
מהתשובה שלך נשמע שזה דווקא לא נורא, וכל עוד זה בא מאהבה אמיתית, וגם הצד הנותן מרגיש שלם עם זה (לפחות באופן כללי, כלומר לא מדובר בחיים של אכזבה), לא צריך "לתקן" את זה
ע"פ הכרטיס שלך היא תזרום איתך או לא.
זה ממש לא משנה איזו הודעה תשלח.
מה גורם לנו להתחבר להצעה, וכתוצאה מכך להתרגש ממנה?
נגיד חבר הכי טוב שלך שמכיר אותך מעולה מציע לך משהי משהי והוא מספר לך עליה והכל מעולה - אז אתה תתחבר להצעה ותתרגש ממנה. למה? כי ההצעה מאוד אמינה.
אינטרנט זאת פלטפורמה נחמדה - אך לא הכי אמינה. הכל יכול לקרות באינטרנט. אין שום 'חוסר נעימות' ממשהו שהציע או משהו כזה. כשמבינים את זה - קל יותר לשחרר.
גרוש. בגיל שלי פוסלים על אוטומט, כלומר שאפילו לא רואים את הכרטיס.
לא מרגיש כלום כי זה די צפוי. ולכן גם אין לי מה לחפש שם. זהו.
אני כהן.
אם זו מישהי שממש מוצאת חן בעיניך,
אל תהסס לשאול שוב בצורה אחרת.
למשל מישהי צפתה בכרטיס, לאחר שבוע
כתבתי לה- אבל כבר צפית, לא תגידי שלום?
מפה לשם צחקנו ויצאנו לכמה דייטים.
אחרי יותר מ 90% התעלמות כבר רגיל לזה.
לא הבנתי את השאלה.
כשלא עונים בכלל זה מעליב
כשמסננים זה בסדר מה לעשות..
הסיבות שאני זוכר כי היא מחפשת סגנון אחר, אני חזק מידי בשבילה או היא מחפשת חרדי.
חדשכאן מזמור לאל ידייש לכם הזדמנות מעולה לקבל צילומים
מקצועיים שישמשו אתכם באתרים
או בכל מקום אחר.
פשוט להתלבש יפה ולבוא להצטלם.
אבל אני לא בטוח שגם איכותית. לכן אולי חבל על הזמן..
כשאומרים על זוג שהם מתאימים, יש שלשה רכיבים חשובים.
1 יש להם נקודות דמיון.
שניהם אוהבים ללכת לטיולים בחו"ל, אז הם מתאימים, כי הם יכולים ללכת ביחד בלי להשאיר צד אחד מתוסכל. שניהם שומרי שבת, אז יהיה להם קל להסתדר. שניהם שונאים ערבים, אז הם לא ייתווכחו על הנושא הזה. הם חושבים אותו דבר, מאמינים באותם ערכים, נהנים מאותן בדיחוץ
2 יש להם נקודות משלימות
הוא אוהב לספר בדיחות והיא נהנית מבדיחות. הוא נהנה לנהל דברים והיא נהנית שיש מישהו שמסדר הכל. הוא אוהב לאכול והיא אוהבת לבשל. הוא אוהב לעצבן אותה והיא נהנית לעצבן אותו.
3 הם יכולים לקבל את מה שלא נכנס בשתי הקטגוריות הקודמות.
הוא שונא טיסות לחו"ל אבל הוא מבין את הצורך שלה ושמח בשבילה שהיא נהנית. היא לא שומרת שבת, אבל הם למדו להתנהל בצורה שרק מעצימה את הזוגיות שלהם. הם בשני צידי המפה הפוליטית, אבל אין להם עניין לריב על פוליטיקה. הוא אוהב לספר בדיחות ושומר לאחר כך, הוא מבין שיש לה צורך להיות עצמאית ומשאיר לה חלקה קטנה שהוא לא ינהל לה, הוא יזמין אוכל ממסעדה טובה והיא לא תבשל, הוא נמנע מלעצבן אותה אפילו שהוא נורא נהנה מזה, כי הוא מבין שזה לא טוב לה.
0 (אז מה זה זוג לא מתאים? היא לא מסוגלת בלי חופשת סקי בשווייץ, והוא מזועזע מעצם המחשבה. הוא לא מסוגל לסבול גזענים, והיא מתעבת ערבים. הוא חייב אווירה של שבת והיא לא נרדמת בלי מוזיקה רועשת. הוא חייב לנהל הכל, והיא חייבת שלא יתערבו לה בחיים)
הפוסט הזה לא כולל שאלה, אבל הוא לא בדיוק פריקה. יותר סוג של עיבוד של תובנה. ולכן בהחלט יהיה מעניין מה הדיון שיתפתח כתגובה.
@פשוט אני.., אני זוכר שבשרשור מסוים דיברנו על הנושא. מוזמן להגיב
והוא עצם ההנאה של אדם אחד מנוכחותו של אדם אחר.
ומכאן הביטוי המוזר "המראה שלה לא מתאים לי". הרי או שאתה אוהב את המראה, או שלא. ושניהם יכולים להיות לגיטימיים. אבל מה הקשר להתאמה?
זה כנראה נובע מצורת חשיבה כזאת - אם אני אוהב משהו שהיא עושה, נקרא לזה התאמה (#2, נכון?). וקל לי לקבל את זה, כמובן, אז זה עוד סוג של התאמה (#3). אז גם אם אני אוהב את צבע העיניים שלה, היא מתאימה לי.
אבל זה בכלל לא קשור להתאמה. זה סתם "אני רוצה". שכמובן זה לא זניח בכלל. יכול להיות זוג עם התאמה מושלמת אבל הם פשוט לא מעוניינים בקשר ביניהם.
ואולי זה כן נקרא התאמה (#4)?
ערך = דבר מה שיש לו חשיבות מסויימת.
ישנם הרבה מערכות ערכים שונים זו מזו המחשיבות דברים בצורה שונה.
תכונות אופי (ביישן/דומיננטי וכולי) אינם קשורות לערכים והן עצמן 'סוג שונה' של התאמה.
דומה נמשך לדומה - רק בדברים שהם עקרוניים בשביל שני הצדדים.
הכלה של שונה - היא כלפי דברים שאינם עקרוניים.
השלמה בין בני זוג - היא כאשר התכונות אופי משלימות אחד את השני, בלי קשר לעולם הערכי.
כל אחד יחליט בעצמו מה עקרוני בשבילו ומה לא.
יכול להיות אחד שטיסות לחו"ל יהיו דבר עקרוני ושני שזה לא יהיה לו עקרוני.
הראשון כדאי לו לא להתפשר על זה, לשני יהיה כדאי להתפשר על זה (בהנחה שזוגיות זה דבר עקרוני).
לגבי התוכן של ההודעה השניה שבה הבחנת בין 'מתאים לי' לבין 'אני רוצה' -
אדם שמתבייש במראה של בן/בת הזוג שלו - תהיה לו זוגיות טובה?
אם לא - אני חושב שזה בגדר 'מתאים' ולא רק 'אני רוצה'.
(גם אם זה 'מתאים' אפשר לעבוד על זה ולנסות להרחיב את מעגל האפשרויות)
