פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 293)

כמובן זה תלוי בהרבה דברים.

ואני ממש לא בסיטואציה אז יכול רק לנחש.

אבל בהינתן שזה מתאים לאופי של הילד וכו', למה לא?

מי שזורם- שייהנה

בהצלחה אח!
מזדהה..
יש תקווה.. הלב יתרפא..

גאון מי שכתב😅😅

מנסה להיפגש עם מישהו שיתאים לי, פחות למשפחה..

אני מחפש מישהי שתתאים בשבילי.

אבל זה לא מה שימנע/ ידרבןאותי להמשיך לצאת עם מישהו..

כותבים להם שהתארסת/התחתנת..

אלא פשוט רוצה למחוק, כי די נמאס לי מהאתר.. לא בטוחב גם שאמצא אותו שם

תורידי את התמונות,

תשני את המקום מגורים

תורידי את כל הפרטים

רק צריך לכתוב להם.

מאחלת לך מלא אור.

בע''ה שכולם יזכו

זה מזכיר את הפסוק במשלי "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא".

ברור לי שהתכוונת פה לדמיון שווא.

ובגלל שהשתמשת במילה דמיון יש צורך להרחיב טיפה על סוגי הדמיון השונים. יש דמיון המבוסס על השכל (ככה זכור לי שהרב קוק מכנה אותו, או דומה לכך). דמיון שהמסגרת השכלית מזינה אותו.

 

הוא לא אמיתי לגמריי, מכל צד, כמו השכל.

זה אולי כמו היחס שבין חכם לנביא.

 

"דמיתי לקאת מדבר". דמיון מסוים, לא אחד לאחד.

כמו צל.

בהקשר של נחמה...

למה בנאדם מרגיש צורך לנחמה?

כל אכזבה, כאב, יאוש וכולי נעוץ בדמיון.

לכן הדרך לנחמה היא דרך דמיון שמבוסס על השכל

הדמיון הוא מה שנותן תקווה ונחמה לאדם, לא השכל.

המציאות מעוררת את השכל שמעורר את הדמיון שמעורר את הרגש.

הרובד של התיקון הוא בכל אחד מהשלבים.

לכן אם יורדים לפרטים - אי אפשר להתנחם מהאמת כשלעצמה אלא מהדמיון המתעורר ממנה.

המקור לדמיון שאתה מדבר הוא כל כולו מהמציאות. 

נחמה יכולה להגיע גם מדמיון על דבר מה שלא התממש בציאות אך נהייה יותר ריאלי.

לא דיברתי על דמיון.

דיברתי על נחמה במציאות

מי יתן..

"אני מאוהב בך" הוא אמר בשקט.
"אוגאסטוס" אמרתי.
"מה לעשות" הוא אמר. הוא נעץ בי מבט ויכולתי לראות את הקמטוטים בצדי העיינים שלו. "אני מאוהב בך ואין לי שום כוונה למנוע מעצמי את העונג הפשוט שבאמירת דברי אמת. אני מאוהב בך ואני יודע שאהבה היא רק צעקה אל תוך החלל הריק, ושאין דרך למנוע את תהום הנשייה, ושכולנו אבודים ושיום יגיע ובו עמל כפינו יהפוך לאפר ועפר, ואני יודע שהשמש תבלע את כדור הארץ היחיד שהיה לנו אי פעם, ואני מאוהב בך".

יש עניין לנגיד שהשכל זה אמת
והדמיון שקר

ולכן אין פה עניין של 'אחריות' של מישהו אחד.

מקובל (בצדק) שהבן יותר יוזם וזה אחלה אבל גם לזרום ולפתח שיחה מצד הבת זה מצויין

אם אין ענין של אחריות של מישהו אחד-
מה אכפת לי מה מקובל?

אלא אם אתה מתכוון לגמרא שהגבר צריך לחזר? או מקור אחר?

עם זאת אני אתחרפן נראלי אם אני אתקל במישהי שלא תיזום בכלל
ואולי לא אתחרפן חחחחח תלוי גדול בה' יתברך

ולא לתת. בהכי כנה שלי

פחות משנה מי.
יש בנות שצריכות להרגיש את הנתינה של הבחור לאו דווקא בהובלה של קשר אלא בדברים אחרים.
הובלה נתפסת בצדק כמראה על התעניינות, אבל יש מקרים שאדם נפתח להוביל יותר ולהראות רצון רק כשרואה שהצד השני רוצה ואז הוא מקבל בטחון.
אני מדבר על מקרה של אדם שבאמת רוצה להתחתן והסיבה שאינו מוביל זה לא בגלל חוסר רצון אלא בגלל אופי או בגלל מה שכתבתי לפני וכדומה.

יכול להיות שבתחום מסויים יש מי שיותר מוביל את הקשר בתחום הנ"ל, אבל זה יותר קשור לאופי מאשר למגדר לענ"ד.
למשל:
אחד שיותר קל לו לבחור (אפילו איפה נפגשים, מתי, מה עושים וכו') הוא יותר יוביל בקטע הזה.
אחד שיותר קל לו לפתוח שיח יותר רגשי/ עמוק/ מורכב - הוא יוביל את השיח בתחום הזה.

אבל, איך מסבירים את האמירות של חז''ל, את המוסכמה החברתית, את הציפייה הנשית שבד''כ מכוונת למקום שזה תפקיד של הגבר?
יש הסבר?
ואם אין הסבר, ואין למוסכמה הזאת איזשהו בסיס-
אז האם אתם בעד לבטל אותה?

תודה..

הוא יותר יסודי מאשר להרים טלפון או לשלם בסוף הדייט.

אני חושב (בצורה לא ודאית כלל) שאיפשהו אצל הרבה גברים העניין של ה'הובלה' יופיע בצורות שונות ואין עניין להתעקש על איזה נוהג מסויים של 'גבריות' המקובל כיום אלא למצוא איך באופן אישי בנאדם מביע את ה'גבריות' שלו במהלך הקשר.

שנקראת כיום 'גבריות' בענין הקשר הזוגי?

עצם הרעיון שלקחת תבנית פעולה מסויימת ולהשתמש בה באירועים שונים הוא לוקה בחסר.

כל מוסכמה מצריכה התאמה אישית.

הרעיון מאחורי המוסכמה מבורך. 

הנטייה האישית שלי באמת להתייחס למוסכמות בצורה פחות רצינית בפרקטיקה (וואלה באופן אישי אני יכול להגיד לך שזה משפיע עלי אבל זאת עבודה אישית להשתחרר ממוסכמות).

מה זה אומר בעצם ש'גבר' משפיע? או ש'אשה' מקבלת? אין שום ענין של אופי אישי של האדם?

מאוד מזכיר לי את העולת ראיה על "שלא עשני אישה" ו"שעשני כרצונו".

 

כמו שאתה מזהה בצדק, העניין הכללי הוא לא רחב כ"כ עד שהוא מוחק את האישי. הוא מאוד עדין. 

ועל גביו העניין האישי.

 

הממשק של נשים וגברים המציאות הוא שונה.

אי אפשר להשוות אבא רגיש ככל שיהיה, לאמא. ככה נראה לי מאינטואיציה אישית על המציאות.

בזוגיות - הגבר יהיה גב תומך, יותר עניין של יציבות, של 'נוקשות' (אין לי את המילה המתאימה) בקשר.

גב תומך בדברים משמעותיים. לא בלשלם במסעדה. 

ז"א גם גבר צריך גב תומך אך זה יהיה יותר קשור לצד העדין של האישה ולא צד היציב.

 

לדוגמא משהי הסבירה לי שאישה רוצה 'הגנה' בקשר. זאת נקודת מוצא שונה לגמרי.

תיתכן מציאות בה המודל הכללי לא מסתדר עם האישי?
כלומר- מי אמר שהמקום האישי הוא על גבי הכללי, אולי האישי משנה את הכללי עצמו בפרטים מסוימים?..
ואולי האישי הוא על הכללי, אבל הכללי הוא מאוד מאוד רזה כך שהוא יכול להכיל את המקום האישי של כל אחד על גביו?

הלב של המודל אינו משתנה.
כלומר אישה מסויימת יכולה להפיק את הצורך שלה בקבלה גם אם הגבר לא יעשה כלום (אני לא מדבר על עבודות הבית כמובן אלא על העניין הזה), רק יהיה שם. ואפילו יפרוק אצלה יותר משהיא אצלו.
עצם היותו איתה יכול לתת לה את התחושה שמרגיעה אותה ואז היא יכולה להיות שם בשבילו הרבה יותר משהוא בשבילה.
אני לא מצליח עכשיו להסביר יותר.
זה כח עמוק של "לזאת יקרא אישה כי מאיש לוקחה זאת". וכמו שאתה בוודאי מבין בגבר יש את הכח ההפוך, להחזיר אותה אליו. זה יכול להתבטא ב"דרכו של איש לחזר", זה יכול להתבטא כמעט רק בצורה פנימית בהתחלה ולהיבנות תוך כדי הנישואין (כמו שהרבה נשים אחרי הנשואין גם מגלות יותר את הכח שלהן דלעיל), זה יכול להיות חסום ומודחק מסיבות שונות ואפילו עמוקות מאוד ולא ברות שינוי כמעט- אבל זה שם.
אם אתה רוצה דוגמא פיזית לזה- יצר של בן. זה שם כחלק ממהותו, גם אם יכול להתבטא בצורה לא נכונה או להיות מודחק.
מה שחז"ל אמרו דרכו של איש לחזר זה על הרוב (ובפרט בזמנם). אבל לעולם לא תהיה מציאות שהיוצרות יתהפכו. הקצוות אולי יגדלו, אבל ה"מודל" אינו יכול להישאר רק עם הלב ובלי שאצל הרוב יהיה ביטוי ברמה סבירה שלו.

יש גם כח של "אם כל חי" שם האישה היא הנותנת (אני מתכוון לביטוי של זה בקשר הזוגי) אבל לא פיתחתי את זה מספיק עדיין.

או דגם כללי של אשה,

כשיש הרבה מאוד אנשים שלא עונים פשוט על הדגם הזה, בגלל הטבע העצמי שלהם. בלי קשר להשפעות תרבותיות למיניהם?

מה שאני כן מבין זה שיש מכנים משותפים, אבל הם נראים לי מאוד רזים. והסקלות רחבות מאוד, הן אצל גברים והן אצל נשים, הסקלה מראה על כך שיש הרבה מאוד סוגי אופי ושלא כולם באותו הדגם

 

אני לא מבין למה חז"ל מדברים על גבר כ'משפיע' ועל אשה כ'מקבלת', כאילו זהו- בזה מסתכמת גבריותו או נשיותה,

באופן כזה שמרגיש כאילו דוחק את המקום האישי. ומי שלא עונה על הדבר הזה- אז הוא לא מספיק 'גבר' או לא מספיק 'אשה'..

וגם 'אוי לו למי שבניו נקבות'. ועוד אמירות של חז''ל הקדושים, שאני מאוד מאוד הייתי שמח להבין. אבל כרגע אני לא מבין לגמריי.

וסליחה @עד עלות השחר. על הניצלו''ש..

בדיוק אתמול בערב הנושא מאוד בער לי ובדיוק פתחת את השרשור..

שיש את לב העניין ושם בעיקר נמצאת ההגדרה של משפיע ומקבל (זה כמו לדןגמא שבן הוא xy וישאר כזה אפילו אם הוא נולד עם המון תכונות נשיות או עשה ניתוח).
חז"ל דיברו על מודל שורשי. הם הרי אלו שאמרו כשם שפרצופיהם שונים וכו אז איך מתיישבת הסתירה? אלא ע"כ כדלעיל.

אוי לי למי שבניו נקבות- בעולם של פעם, להיות זכר עם מחוייבות לעשות את כל התפקידים וכו הנלווים לזה, כשיש אופי של נקבה (של פעם)- זה באמת אוי.

"אשרי מי שבניו זכרים ואוי לו למי שבניו נקבות. ואף על פי שפשוטו של דבר כך הוא, יש להוסיף בפירושו שבניו נקבות- שהזכרים פחותים וחסירים ואשרי מי שבניו זכרים שנמצא בהם השלמות המכוון בהם"

 

לגבי משפיע ומקבל-

בכל אדם יש גם צד השפעה וגם צד של קבלה, בין איש ובין אשה.

אז אם אצל גבר מסוים צד הקבלה יותר דומיננטי מצד ההשפעה, ואצל אשה מסויימת צד ההשפעה יותר דומיננטי מצד הקבלה- איפה מגיע לידי ביטוי זה שהאיש הוא משפיע והאשה מקבלת?

עד כמה זה חד משמעי ועד כמה זה כללי או יורד לפרטים.

כי בסוף כיום זה מה שמקובל בד"כ, השאלה עד כמה זה נכון,

שאשה תצפה מגבר להוביל ולהעניק וכו' וכו' וכו'- אין בזה פרופורציות (ברמת הציפיה..) בין הגבר לבין האשה.

אם באמת אין לזה משמעות מאוד גדולה עבורנו, כי זה בסה"כ ענין של אופי (גם אם הרבה כן עונים על הקריטריונים האלה של גברים כ'משפיעים')- אז אולי כדאי לשנות את הגישה...

(וממילא את הקבלה- בצד הנשי)

זה עומק העניין לדעתי.
וקבלה אינה פסיביות אלא מילוי צורך ובעצם נקודת פתיחה לנתינה גדולה (כמו לאכול כדי שיהיה כח לעשות דברים).
זה לדעתי השורש וככה הבעיות עם העניין נפתרות.
לגבי היחס של בני אדם לעניין, זה כבר עניין אחר.

יש גם את העניין של אם כל חי ממנו לומדים שנטבע באישה כח נתינה עצמי שמתבטא בהרבה דברים.

זו סוגיא. וכמו בכל סוגיא צריך ללמוד עם ראש פתוח, להעמיק, לא לעבוד עם אקסיומות. וכ"ש בענייני מחשבה זה ככה.

אתמול שמעתי רב מרצה שפשוט לקח את זה ממש למעשה באופן גורף, וזה גרם לי לחשוב על זה הרבה.

 

מה שאתה אומר הרבה יותר מתקבל אצלי האמת (אבל הרוב מורידים את זה באופן גורף לפרקטיקה... ובד"כ זה באמת משקף את האופי של הדוברים...)

צריך קודם כל לשמוע. פשוט לשמוע.. לא להלביש על התורה את עצמנו ואת מה שהורגלנו אליו

שמח לשמוע
בבקשה

"ואולי האישי הוא על הכללי, אבל הכללי הוא מאוד מאוד רזה כך שהוא יכול להכיל את המקום האישי של כל אחד על גביו?" - זה מה שהתכוונתי.

אי אפשר לצמצם אותו להתנהגות כזאת או אחרת.

אני חושב שעצם זה שאתה מצביע על זה שאין התנהגות שצריך לומר עליה 'כזה ראה וקדש'  זאת עובדה חשובה.

'הרצון להוביל' (בהשאלה, אני לא יודע בדיוק מה זה) יכול לבוא לידי ביטוי באין ספור אפשרויות לכן אין מעשה פרקטי אחד שיכול להיות מתאים לכל הגברים.

הגבר בקשר,
למה הן מתכוונות?
יש הגדרות בסיסיות, שפחות או יותר משותפות לרוב מוחלט של הנשים?

כי אם כן- אז לאמירה שלהובלה בקשר יש אינסוף אפשרויות ביטוי- אין ממש ביטוי בהקשר של פגישות...

זה מאוד משתנה

יהיו כאלה שירצו בעל מצ'ואיסט ויהיו כאלה שירצו קצת יותר בטחון. ובין לבין - יש סקאלה רחבה.

או מה זה גבר,

אני חושב שאם תעשה סקר כזה אתה תגלה- הרבה תשובות מאוד קרובות אחת לשניה

יהיה עקרון בסיסי משותף אבל בצורת הביטוי המעשי יהיו קבוצות שונות של ביטויים.

תחשוב על מישהי שהאופי שלה שקט, כנראה שהיא לא תרצה איזה 'ראמבו'..

ובהמשך, מי שזה יותר בטבע שלו.

ומי שזה יותר טבעי לו.

 

בחורה שיודעת להגדיר לעצמה מטרות ושאיפות ברורות בחיים ולהיות בדרך להגשמת השאיפות.
אחת כזו שבסיטואציות חברתיות היא דומיננטית. בעלת חוש הומור, מעורה ומחוברת חברתית.
ורצוי גם בעלת רישיון נהיגה. שתוכל להתנייד ולנסוע בעצמה ולא להיות תלויה בבעלה בעתיד, כשתתחתן, כדי לנסוע לכל מיני מקומות.

יש סוג כזה

 

אבל יש גם סוג של נוכחות שהוא מאד שקט, והוא לא מאופיין באף אחד מהפרטים האלה.

מתגלגלת מיום ליום בלי לדעת מה היא רוצה להיות ולעשות עם עצמה - יכולה להיקרא שקטה אך דומיננטית?

לאופי השקט או הדומיננטי?

זה קשור לחסר כלשהו בבגרות ובתפיסה המציאותית של החיים...
יש המון בחורות כאלו, שעדיין בילדות, בנערות...
כל אחד/ת והגיל בו הו/יא מבשלים לנישואין.

אולי על מופנמת אני יכולה להסכים,

אבל יש שקטות ועדינות עם נוכחות עוצמתית מאד מאד מאד.

איל לדעתך באה לידי ביטוי, בדייטים, נוכחות עוצמתית של בחורה שקטה ועדינה?

לא מדובר בבחורה שיושבת בראש שולחן ההנהלה של אולפנה, ארגון, והשקט שלה, הדיבור הסמכותי, הטלת הנחיות, משדרים דומיננטיות.

השאלה בפוסט הפותח נשאלה בהקשר של היכרויות ודייטים.

אבל לא מדובר בסנוביות. ממש לא.

אין בחורות שקטות שיודעות מה הן רוצות מעצמן?

אין בחורות עדינות עם עוצמות רגשיות חזקות?

שטויות.

 

במילות התיאור הללו.

שאני פלפלית נראלי הכוונה היא קצת גם לאופי נוכח
ואני לא מסכימה עם שום דבר עם מה שכתבת אגב..

את העין...

איזה חלק, תחום.

מסתמא כל אחד וההגדרות שלו, מזל שלא ביקשת שכל אחד יגיד מה זה "יפה".

אני חושב שהכוונה היא "פלפלית" כזאת - אם יהיו חבורה של 5 בנות יש ביניהם יותר שתקניות ויש אחת מנהיגה כזאת ששומעים אותה-אז הכוונה למישהי כזאת.
שיש לה דעה ועומדת עליה.

ואולי זה לא קשור למקרה שלך, אבל אני חושב שהשאיפה צריכה להיות שאתה תוביל ולא תובל (לדעתי זה מתקשר לעניין). כלומר גם אם אתה כרגע במקום אחר, תשאף להוביל גם בזה. כי כשאתה לא מוביל בתחום כזה חשוב גם בתחומים אחרים שאתה כן רוצה להוביל, אל תצפה שילכו אחריך. כרגע אולי זה נשמע לך לא משמעותי, אבל כשחיים את החיים עצמם יכולים להיות המון דברים שיפריעו לך והדרך לשנות אותם זה שהאישה הולכת אחריך (לא בקטע של שליטה אלא בקטע של הערכה. כמובן שיש שיתוף והחלטות יחד, אבל היא יודעת כשצריך פשוט ללכת אחריך).
אני אומר את זה מהיכרות עם זוגות, ששמתי לב שהצד המובל יותר נגרר אחרי החסרונות של המוביל (דוגמא הכי פשוטה- לאחר לכל מקום. ויש דוגמאות קשות יותר).
עם כל ההערכה שיש לי לבנות, יש להן לפעמים שריטות מעצבנות והגזמות ואם היא הולכת אחריך הרבה יותר קל לגרום לזה להשתנות מאשר לדבר ולדבר על כל דבר ולעבוד כמו נמלים או לבנות על טוב הלב שלהן שישתנו בשבילך. לבנות יש כח גדול, תהיה חכם, תוביל ותדע לנצל אותו לטובתכם.
אם אתה טיפוס יותר מובל באופי, אז זה בכל מקרה כבר לא כזה משנה, באמת תחפש בחורה עם לב טוב והכלה וזהו.

שיש לבנות לפעמים שריטות והגזמות, תוכל לפרט? ולמה אתה חושב שבנישואין האישה יכולה להשתנות בזה יותר בקלות? מודה שלא הבנתי וזה נשמע תמוה במקצת...
אשמח להסבר

לבנות יש כח גדול של נאמנות, התמסרות, יכולת לשים לב לפרטים, קליטה של דברים בלי צורך בהסבר.
בד"כ זה ממש לטובה. אבל לפעמים זה מתבטא בצורה לא נכונה. כמו פדנטיות בכל מיני דברים.
לדוגמא- היא תנקה כל מילימטר בבית (אני בכוונה לא מכניס את הבעל למשוואה), ותהיה בלחץ אטומי לפני פסח ותגיע לליל הסדר עייפה מאוד מאוד. זה לא רצון ה וזה לא חיים ככה.
או לדוגמא- היא מתעכבת על כל פיפס, פרפקציוניסטית, ותמיד מאחרת. אני מכיר זוג שקבוע כמעט מחלל שבת כשנוסע להתארח בגלל זה (האישה שם היא המובילה).
את בטח מכירה יותר דוגמאות ממני.

למה יכולה להשתנות יותר בקלות- שמעתי כבר מכמה בנות (וכאלה שהן בלבוסטות), שאחרי החתונה ההסתכלות שלהם על מקומה של האישה השתנה. הן יותר מחפשות ללכת אחרי הבעל, להקשיב לו.
באופן טבעי, כשהולכים אחרי מישהו (אם כמובן סומכים עליו) קל יותר להשתחרר מדברים שכובלים אותנו כי אנחנו לא צריכים להילחם עם עצמנו אלא פשוט להיות מוכנים לקבל ולהקשיב.
אם אדם מוביל ונחרץ כשצריך (מתוך הקשבה ואכפתיות כמובן. לא ראש בקיר) בשביל דברים חשובים, ילכו אחריו.
אגב, זה גם הפוך. יש לי גם קטעים (לא משהו אובססיבי אבל עדיין. נגיד שאני רואה כדורגל פעם ב) שאשמח שהיא תגיד לי עזוב אותך מזה. בגלל שהיא מתוקנת בהם, אקשיב לה ואעזוב את זה בקלות, כי אני כאילו "רוכב" על הכח הנפשי שלה בעניין וקל לי להתגבר.

זה מטריד טיפה, לא?

מפה נובע 'דוס אבל...'

 

דוסים הם כאלה בוקים?

אבל זה לא אומר שאתה תתחתן איתו

אבל אם יש - באופן עקרוני למה צריך למדוד את הזולת בדוסומטר לגבי מה שהוא עושה או לא עושה?

זה לא חבר שיש עניין שתכיל אותו... ברור שצריך להכיל כל אחד ובפרט את בן הזוג אבל צריך שיהיו כמה שפחות פערים כדי שיהיה פה דבק אמיתי ולא רק כבוד

 

באיזה "מטרה משותפת" אתה מסתפק?

אבל מבחינת 'מה הוא עושה/לא עושה זה פחות העיקר.

אבל הדגש הוא על הערכים ולא על הפעולות האישיות שהשני עושה או לא

תסכים איתי נגיד שבחורה שרוצה בית תורני ויש לה הצעות מתאימות, אין סיבה שתפגש עם מישהו שרואה סדרות, גם אם הוא בשאיפה להתחזק. למה שתנסה את זה ולא מישהו שעל הנייר מתאים יותר?

העיקר זה אופי וערכים..

את שניהם קשה לבדוק אז בדרך מסתכלים על דברים כמו שאתה אומר

אם ה רוצה אחרת הוא יכווין לשם. צריך רק לדעת להקשיב וכמו שאמרת להיות עם מבט כללי של הבנת מורכבויות והכלה

שאיפה אף פעם היא לא מקום נוכחי, היא מקום שאתה רוצה להגיע אליו.

 

ולכן, רוב האנשים לא נמצאים במקום שאליו שואפים...
אתה נמצא במקום טוב ואחלה.


עם זאת, בהקשר ללנ"ו לדעתי,
בגלל שגם המקום העכשווי תופס מקום משמעותי בבית ובזוגיות
מומלץ לברר את זה בצורה כזאת מול הבחורה:

לדבר על השאיפות/רצונות/חולומות.

ויחד עם זה, לתת מקום קריטי וחשוב למקום שבו אתה נמצא עכשיו.
גבולות אדומים שאותם לא אעבור/יפריע לי שהבןתזוג עובר עליהם(נהיה קיצוניים או שלא- לדוגמא, שבת/כשרות),
שעליהם גם אם השאיפות יהו זהות לא אוותר
דברים שקבועים אצלי בנפש שעליהם אני לא מוותר.
מקומות שאני עדיין בעבודה לקנות אותם והבן/בת זוג צריך לקחת בחשבון שהוא בוחר בעבודה ולא בתוצאה.


נראה לי בצורה כזו יהיה לך יותר קל, הרבה בנות דוסיות מבינות מורכבויות(לעניות דעתי),
אבל לכל אחת יש קווים אדומים שיפריעו לה ואותם היא לא תחצה, תברר אתזה
גם אפשר להבין אותם אצל דוסים חוץ מזוגיות יש בית וילדים ומשפחה ולזה יותר מהותי הגבולות האדומים.

בכל מקרה זה נראה לי משהו אינדיווידואלי,זה לא מקום שבו כל הבחורות האלו מסתתרות,
זה בחורות שמסתתר בהן המקום הזה בנפש;), במובן הזה אני לגמרי מזדהה-
שקשה למצוא את הדיוק שבין הפתיחות/ההבנה וההכלה בנחת של המקום הנוכחי לבין השאיפות הגבוהות.
שתמצא את האחת המדוייקת בקרוב, בהצלחה!(:
 

אולי אתה עדיין יכול להגדיר את עצמך דוס?

 

תראה, יש שני סוגים של שאיפות. יש שאיפות ריאליות, ויש שאיפות שביננו אנחנו לא באמת שואפים להשיג אותן אלא אנחנו יודעים שאנחנו אמורים לשאוף אליהן... מאמינים שזה טוב, אבל עוד לא שואפים לשם באמת. ולענ"ד את השאיפות האלה צריך לסלק. לא להתעסק בהן, הן רק מעכבות. מה עוזר לך שאיפות בשמיים אם הן נועדו רק להשוואות בין המצב שלך עכשיו למצב שאתה כביכול רוצה להיות?

זה המצב שלך עכשיו וזה מי שאתה אז תתרכז בשאיפות האמיתיות שלך ובמה שיש לך כדי להתקדם ולהיות יותר טוב. שאיפות לא ריאליות הן דמיונות. זרוק אותן הצידה ותחשוב מה השאיפות שלך כיום? אתה לא יכול לדעת לאן זה יקח אותך..

ככה תעבור למקום יותר אקטיבי ומתקדם ותוכל להסתכל למציאות בעיניים ולהגיד שאתה יודע לאן אתה שואף ותגלה שהדרך לשם לא כזאת רחוקה.

 

אני יודעת שלא עניתי לגמרי על השאלה כי אין לי תשובה אבל נראה לי שזה גם יכול לעזור מבחינת הגישה שלך

בהצלחה

אין בעיה בהגדרה. לא מבחינתי לפחות...

אממ כל עניין השאיפות הוא באמת מורכב(לפחות אצלי), ויש לי הרבה מה לדבר בו, אבל זה התרחבות מהנושא וכרגע אין לי פנאי לכתוב על זה, אולי בהמשך.

וזה באמת קצת לא הייתה תשובה לשאלה ששאלתי, אבל אולי זה יעזור להגיע לפתרון מכיוונים אחרים אז תודה בכ"מ..

בנות בוגרות יכולות להכיל את זה
כמובן מנגד הן מצפות גם להכלה בנושאים אחרים ולא לקטנוניות .

התחושות שלפניי דייט ראשון הן ככ משגעות את הנפש

תשובה לכל השאלות

אבל השאלה עצמה יפה.

אני אקח - 

1. סיפור יציאת מצרים המהמם של אבי שיחי' 

2. השירה הנפלאה מהלל והלאה... 

אחחח.. איזה געגוע

כמה שלבים שבהם עוצרים קצת והיא מוציאה וצריך לקשר טוב לפסח והגדה וכו ולנסות לפגוע בדעתה ומי שאמר משהו מקורי והצליח לקשר יפה מקבל צעצוע 

 

ממש טוב לכל בעלי הקשב וריכוז (או בעצם לחסרים קשב וריכוז) יש להם צעצוע שמותר ליד שולחן ולהתעסק ביד בהגדה וגם זה חוויה נחמדה תוכדי לחשוב 

 

משהו של סבא שלי כל אחד צריך להגיע לליל הסדר עם 50 שאלות (עם ובלי תשובות ) קצת הרבה לדעתי אבל נחמד שיש המון שאלות 

 

ואין אצלנו זוגות צעירים כי אני גדולה וקרגע חוגגים לבד או עם סבא וסבתא  כי המשפחות גדולות מדי (לפחות בצד עם בני דודים הנשואים ) שבשביל שתי משפחות בנוח בליל הסדר לא מספיק הסלון .

אז די בסדר אבל קצת צורם במיוחד שיש לי יום הולדת בפסח אז כזה עוד שנה ... 

 

אישית אינלי התמודדות בעייתית עם הרווקות..

משהו שמחזק אותי בכללי ומקווה שיעזור למישהו -
הבנה שהיכולת להיות בן חורין תלויה בי בלבד, ולא באנשים אחרים ומצבים מסויימים.
זה לא אומר שתמיד כיף, אבל גם כשקשה, אם אני עצמאי ולא משועבד, זה טוב.

לא קל לחיות את זה, אבל כשזה מצליח זה מתוק מדבש(:

למשך החג.

אני לא כזה מתמודד עם רווקות, אבל כן חשוב לי כרווק למצוא את המקום המיוחד של עצמי ולא להיבלע לתוך המשפחה.

טיפ מחזק: לנסות כמה שיותר לשבור את המיצרים הנפשיים ולצאת לחירות נפשית.

דווקא אחלה ..שכל הילדים עושים באלגן אני נחה .
בקטע הזה בנתיים לא מרחמת על עצמי .

טיפ: לא לדחות את הנקיוןן

- אני אוהבת את הסיפורים, השירה ואת זה שאמא שלי מחלקת שוקולד לכל מי שאומר פירוש.

זה מרגיע את הרעב בעיקר..

 

הרווקות..

זה תלוי יום. יש יום שאני סבבה עם זה ויש יום שלא.

אי אפשר לדעת מראש..

בחג הכי קל להתמודד עם רווקות (לפחות בחוה"מ שאין כמעט אורחים). יש הרבה רוחניות- תפילות ארוכות וזמן בשפע ללמוד תורה.

כא - ל
לא - מ
מא - נ
נא - ס
סא - ע
קא - קיב
קיט - קכא

יש הרבה סוגים של מחלות כרוניות, עם השלכות פוטנציאליות שונות.

 

בכל אופן:

 

א. אני אישית לא מדד, אני יחסית מאוד מכיל ורוב הסיכויים שהייתי שוקל בחיוב (בהתאם לשאר הנתונים כמובן). ובלי קשר אני חושב ששאלות סקר כאלו לא מוסיפות טוב, אתה צריך מישהי שתקבל אותך כמו שאתה ורק אחת כזו.

 

ב. בעיקרון אני בגישה של לספר הכל מההתחלה, ובכמה שיותר פירוט - גם לא להסתיר או להמעיט מההתמודדות (המחלה במקרה שלך), אבל וגם לשטוח את הצד שמפיג את החששות.

למה שתהיה לי בעיה עם זה?
לגבי שלב-האמת שאני לא יודעת אבל תוהה אם לא עדיף לספר בהתחלה(מצד שני יש מי שיפסול מראש[

נשמע מדבריך שמדובר במחלה פיזית ולא נפשית ושהיא באמת לא משפיעה ביום יום עליך, אני לא יודעת במה מדובר אבל זה לא נשמע מרתיע מידי
לדעתי עדיף לספר כמו שתמיד ממליצים סביב דייט שלישי
יש בזה אמת כי זה שלב לא התחלתי ולא מתקדם מידי
כדאי שתבוא לשיחה הזאת כשאתה מספיק בטוח בעצמך ובמה שאתה שווה ולא תהסס לספר בכנות את התמונה המלאה מתוך ביטחון
מקוה שעזרתי

מדובר בהתקף אפילפטי בודד מלפני שנים רבות מאוד כשהייתי צעיר, שישר אחריו החליטו לתת כדורים ולא בדקו יותר מדי לצערי, ותוייגתי ככזה(כן...טעות רצינית). כל הבדיקות לאחר מכן היו תקינות לחלוטין ומאז נטילת הכדורים(במינון נמוך שלא השתנה) לא התרחש שום התקף או תחושה לא נעימה. אין טריגרים לזה ואין כלום....אבל עדיין, השם של זה, ומקרים קשים, הכל נשמע מאוד מאיים, בעוד שאני בכלל בתחתית של תחתית הספקטרום ב"ה.

 

יכול לחסוך הרבה אי נעימות 

מסכימה עם הדברים שכתב ימ"ל למעלה 

 

 

על פניו נשמע לי קצת מוזר ולא מתאים שגם מישהי שעוד לא הכרתי ושלא בטוח רלוונטית תדע פרט כזה, שמעטים יודעים עליי. ושבאופן כללי לא מגדיר אותי ולא משפיע עליי בכלל בחיי היום יום...גם אני נוטה לספר באיזור דייט שלישי, כשיש היכרות ראשונית אבל שזה עוד לא התפתח למשהו רציני, אבל כמובן פתוח לשמוע עוד ואולי לשנות את דעתי...

 

כדאי גם להתייעץ עם הרופא המטפל שלך לראות השלכות עתידיות אפשריות 

 

 

וכמו שכתב גם פשוט אני.
וממה שהגבת לו, אתה משלב בצורה נכונה התנהלות טבעית הנדרשת מאיתנו יחד עם אמונה שמה ששלך שלך.
שיהיה בהצלחה!

אני מכיר את כל סוגי ההפרעות.
אם הבנתי נכון מדובר בנטילת תכשיר/כדור כדי להתמודד עם הבעיה. אם כך, הייתי מציע להמשיך ליטול ולספר בפגישה מאוחר ומתקדמת. לדעתי, אם אין סכנת התפרצות ממשית לא חייבים לספר, קרוב לחמש אחוז מהאוכלוסיה נוטלים כדור לחיים.
בהצלחה

אתה רוצה שאשה תגלה אחרי הילד השני, שיש לבעלה אפילפסיה? אפילו אם זה כבר לא פעיל וכו'.

 

אם זה מעסיק אותו במחשבה, והוא לוקח כדור בכל יום - אז לא לספר דבר כזה זה לא "אה, אופס, לא יצא לי לדבר על זה" - אלא ממש הסתרה אקטיבית, שזה דרגה אחת פחות משקר (ויש שיגידו שזה באותה הדרגה ממש).

 

 

אם זה לא משהו אקוטי*, אז לדעתי אפשר לספר בנחת אחרי שהצד השני כבר מכיר אותך, ואז אתה לא תהיה "האפילפטי" אלא אדם מורכב שיש בו עוד תכונה אחת, בנוסף לשלל התכונות שהצד השני כבר מכיר. מצד שני, לא לחכות לשלב שבו כבר מתחילים לדבר על חתונה וכו' - כי אז הצד השני עלול להרגיש שאתה הסתרת משהו באופן אקטיבי, ובעיית האמון תהיה גדולה יותר בעיניו מאשר הבעיה המקורית אותה ניסית להסתיר.

 

(*משהו אקוטי - יש לזה השפעה מאוד מאוד גדולה על חיי הנישואין, למשל חולה סרטן בהווה או אדם שיודע שהוא לא יכול להעמיד צאצאים. בעייני, דברים כאלה מומלץ מאוד לספר מראש כדי למנוע עגמת נפש משני הצדדים).

ותאמת שלא ממש חשבתי מתי להיגד... 

איכשהו יצא שבכול הראיונות לשירות לאומי\ מדרשה וכו... אמרתי את זה על התחלה

בלי לחושב ובכולם קיבלו אותי בגלל מי שאני , לא חושבת שזה אותו דבר בכלל , אבל נראלי על עצמי 

אני לא עושה מזה סיפור  מספרת מתי שיוצא ... בדר"כ יצא זה היה אחרי כזה 10 דקות

אבל אני חושבת שאם תשדר כזה שזה בסדר אז מתי שתספר זה יהיה אחלה!

טוב לא באמת מבינה רק חושבת...

אז בהצלחה!

למי שמעסיק אותך בשירות לאומי או בכל עבודה אחרת, ממש לא אכפת האם הגנים שלך משובחים, האם הילדים שלך יהיו בריאים, האם צפויים לך חיים קצרים משמעותית מהממוצע, מה ההורים יגידו וכו'.

 

המחשבות האלה בהחלט צפויות לעבור בראשו של אדם שהכיר אותך במטרה להתחתן, ברמה זו או אחרת. זה לא אומר שהוא יפסול, ממש לא, אבל חשוב להבין שהשיקולים של דייט לא דומים לשיקולים של מעסיק.

גם לא ניסיתי להשוות 

אם יצא ככה לא התכוונתי

רק ניסיתי להיגד שנראלי שגם לפי איך שאתה לוקח את זה הסביבה  מבינה למשל אם תראה את זה כמגבלה אז ככה יבנו אז צריך לחושב איך להיעבר את זה בטוב!

וכיאלו את תעביר בטוב אז לא משנה מתי היא תדע

נראלי... יוכל להיות שאני באמת ממש ממש לא  מבינה בכול זאת אני רק בשימנית ויש פו אנשים שהרבה יותר מבינם!

 

 

זה לא סיפור מבחינתי, באופן כללי לא יוצא לי לחשוב על זה בכלל, זה לא מגדיר אותי, למעט הפעולה הרובוטית היום-יומית של נטילת כדורים, אולי כי ב"ה המצב שלי באמת טוב מהבחינה הזו(גם הבדיקות מראות שאין כלום שזה ממש לא ברור...).

בגלל זה זה לא משהו שאני נוטה להציג את עצמי איתו ומעט מאוד אנשים יודעים על זה, אפילו במשפחה...אבל אני חושב שאם אני מתכוון להכיר מישהי לקשר רציני לחתונה אז ראוי שהיא תדע עליי הכל, ובפרט את זה, שזה פרט חשוב במידה מסויימת...והטיימינג זו אכן השאלה.

מה גם, אני מבין שיכול להיות שזה ירתיע מאוד מישהי והיא תפסול על זה, ואם היא הכירה קצת ממני ופסלה אז היא לא שלי.

שהרי אני מצפה ממנה להכיל אותי עם כל חסרונתיי בדיוק כמו שאני אכיל אותה עם כל החסרונות...הכל מה'

לא ראיתי שעוד כתבו על זה אבל מניסיון, סיפרו לי משהו בפגישה חמישית שלא עניין אותי בכלל התוכן אלא רק ההסתרה עד הפגישה הזו

תסמונת של בן משפחה קרוב

באיזו פגישה לדעתך יותר לגיטימי להעלות נושאים כאלו?
אני מניח שבמקרה שלך זה גם משהו שעובר אצלם במשפחה?

ולכן אני ציפיתי שתגיד לפני, כי אני גם שאלתי שאלה כמה פגישות לפני כן שהייתי אמור כבר לקבל את התשובה הזו...
לא משנה זה לא כזה עניין, סתם על הקטע של האמון זה מאוד חזק אצלי, איך שדיברנו על בת המשפחה הזו, לא דיברנו בכלל על העניין עצמו אלא רק על כך שסיפרה יחסית מאוחר או מצד שני תודה שהיא סיפרה עכשיו ולא אחכ...
בכל מקרה אנחנו מאורסים באושר ב"ה בליעה"ר..

רק מסייגת שבדברים האלה צריך לזכור גם את האחריות והפרטיות מול האדם שאנחנו מדברים עליו

"הצד השני עלול להרגיש שאתה הסתרת משהו באופן אקטיבי, ובעיית האמון תהיה גדולה יותר בעיניו..."

 

למה שזה יהיה ככה?
כאילו, למה שזה לא יהיה מובן לו שלא רצית לספר על עצמך משהו סודי\אישי\בעייתי עד שהתחילו דיבורים על חתונה ואז הרגשת בטוח מספיק לספר?

אם המטרה היא לתת לצד השני הזדמנות להכיר אותך באמת, ולא רק את הבעיה או הסטיגמה שנלווית אליה, אז אין סיבה לחכות יותר ממספר פגישות.

אם המטרה היא לסמא את עיני הצד השני, לגרום לו לקבל החלטה שאולי הוא לא היה מקבל אם היה יודע את האמת, אז באמת אפשר לחכות עד שמדברים על חתונה.

הבעיה היא שאם מחכים כל כך הרבה, זה בדיוק מה שהצד השני מרגיש... שניסו להסתיר ממנו, ניסו להונות אותו. בשלב הזה הרבה פעמים כבר יש רגשות עזים, ופרידה תהיה מאוד מאוד כואבת. לכן זה לא הוגן לחכות עד השלב הזה, ובפרט שאין בהמתנה הזאת תועלת אמיתית, לעומת גילוי האמת אחרי מספר פגישות.

לגלות על ההתחלה. כמובן אחרי שמפרגנים ומספרים את כל המעלות של הוד מלכותו...

זה הכי פשוט...

 

בעיניי עדיף לספר את זה בשלב שבו מרגישים בנוח עם הבן אדם ומרגישים שיש מצב שהוא יצליח להכיל את זה. גם צריך לחשוב ממש איך מספרים את זה, אם תעשה מזה ביג דיל אז ככה היא תראה את זה אבל אם תספר את זה כסתם ככה על הדרך רוב הסיכויים שיהיה יותר קל לשמוע את זה.

אפרו אמריקאים?😜

קשה בעולם.

כתבת ממש כללי אז סתם ככה נראלי שמה שאת יכולה לעשות בשבילה זה להראות לה שאת מאמינה בה לשדר אופטימיות ולחזק את הנקודות הטובות שבה שיהיה לה כוחות להתמודד... כמובן אחרי השלב של ההקשבה

*ולהתפלל

להיות שם הכי בשבילה, להקשיב לה.

ואם צריך להפנות אותה למי שמתמחה בסוג הזה של הבעיה.

חיבוק לה
וחיבוק לך!

מצטרף.

ואולי אני אגיד לך משו חריג..

אל תקחי מידי ללב.

כי אנחנו כרווקים רואים את הדברים לפעמים הרבה יותר מורכבים ממה שהם ואנחנו לוקחים מאד ללב.

ותכלס בסוף יום היא נשארת איתו (בד"כ) ואנחנו עם הכאב לב..

 

לפעמים אנחנו עוד עסוקים בלרחם והם כבר עסוקים בללדת ילד נוסף.

אז..

באמת להקשיב,לכוון ולהפנות לייעוץ אם יש צורך.

אבל לא לקחת מידי ללב.

המון פעמים לנשואים יש קושי מסויים/ מריבה, והם מאוד טעונים ופגועים, אבל אחרי כמה שעות הם משלימים ואוהבים, ואת- החברה נשארת עם התחושות הקשות.

לכן, חשוב תמיד להיות בפרופורציה, ולהבין שהכל כנראה יסתדר (אלא אם זה מקרה חריג של אלימות וכד')
ומה שהיא זקוקה לו כרגע זה פשוט הכלה, ושדר ממך שהיא אהובה. ושאת תהיי המישהי שנמצאת איתה ברגע הקשה הזה ,כדי שהיא לא תחוש את הבדידות הנוראה הזו.

היום ומפעילים את הראש. כדי לא להתנוון.

לגברים דתיים ובפרט למי שמתנדב כגבאי, יש יתרון מובהק - ההתעסקות היום יומית עם בית הכנסת בהחלט מהווה פתרון מעולה לעת זקנה.

ומה עם אישתו של אותו גבאי זקן?
כנראה די משתעממת בבית, בשעה שבעלה עסוק בעינייני ציבור.

לא סתם היא מקבלת את פניו בשמחה רבה ובזרועות פתוחות. אני די חושבת שמשעמם לה בלעדיו.

תעמיד את עצמך בסיטואציה של אנשים מבוגרים ותחשוב איך הם מעבירים את היום באופן מעניין ששומר על בריאותם הקוגניטיבית.

סיפור חמוד לגמרי, למה לבנות מאחוריו בניינים?...

לגברים הדתיים הזקנים תמיד יהיה עיסוק מחוץ לבית, עד יומם האחרון - בית כנסת מהווה פתרון מעולה מבחינה זו.

ובישול..

לא נראלי שבגלל זה האשה בסיפור שמחה, סביר להניח שזה כי היא אוהבת אותו וזה באמת משמח לראות דברים כאלה, לפעמים זה אפי מרגש..

שעומדת לצדו.

לאנשים שונים יש צרכים שונים, דרכי התבטאות ותקשורת שונות, תפיסות עולם וצורת חוויה שונה וכו' - ולכן גם צורת הזוגיות האידיאלית משתנה בין זוג לזוג ובין אדם לאדם.

 

אם זה קוסם לך אז כנראה שלך זה מתאים, זה לא אומר שבהכרח כך נראה שלום בית.

רבנן" (ברכות יז ע"א)