פורום לקראת נישואין וזוגיות (עמוד 294)

תפתחי את ההודעה שבכותרת יש >>>


רשימת שדכנים - לקראת נישואין וזוגיות

אין לי מושג, כנראה שטוב.

לפעמים גם לא מרגישים, הלב לא מנוהל על פי דברים מסויימים. יש לו את הדרך שלו.

אם נשמעת הצעה טובה - לפעמים יש יותר התלהבות לפעמים יש פחות אבל כדאי ללכת עליה. לא כל יום מקבלים הצעה טובה.

אבל הפחד מהשוואה בלתי נמנעת

או גרוע יותר

לחוות את הבחור ההוא דרך זה הנוכחי למשל...

 

אם יש לך מקום פנוי בלב למשהו אחר עכשיו.

פחד מוצדק, "אשראי אדם מפחד תמיד".

אבל לא כדאי שהפחד ינהל אותנו.

מסכים מאוד שאם את יודעת שאין לך מקום בלב למשהו כרגע, לא משנה מאיזה סיבה  - אסור לצאת.

אבל אם את לא יודעת,

ובחיים אי אפשר לדעת דברים כאלו במאה אחוז -

למה שזה ימנע ממך?

זה לא סוף העולם אם יצאת לדייט אחד.

 

ואגב,

הזמן הוא לא בהכרח קריטריון לשינוי.

אולי יש עוד דברים. לפעמים יש.

אין שני אנשים כלכך דומים. לרוב, כשתיפגשי תראי שהוא אדם שונה.

אם החדש מספיק מתאים לך הוא יכנס לך ללב והשני ישכח.
האפקט שאת מתארת אולי יהיה בהתחלה אבל ככל שתכירי את השני יותר, הוא יכנס והראשון יצא ואת כבר לא תסתכלי על השני כדומה לראשון, אלא על הראשון כזה שהכין לשני.
ככה אני חושב ואני אומר את זה גם על סמך שהייתה מישהי שאהבתי מזמן ואני מתחבר לבנות בסגנון האופי והמראה שלה (יתכן גם שלא קשור אליה וזה פשוט סגנון מראה שאני אוהב. כלומר זה לא התחיל ממנה), אבל אחרי שחשבתי ועבדתי עם עצמי ברור לי עכשיו שגם אם אפגוש מישהי דומה לה באופי ובמראה, רק שיהיו לה גם את שאר הדברים שאני חייב (רמה דתית מתאימה ושיח רוחני עמוק), הראשונה תצא לגמרי וארגיש שהשניה היא ה"מקורית".
את יכולה גם לעבוד על זה אבל אולי אין ככ צורך והמציאות כבר תגרום לשינוי (אאכ יש חסימה בעניין כמו שהייתה לי).

במקרה שלך זה אולי קל יותר מבחינת זה שהם לא דומים חיצונית ואז כבר בתפיסה הטבעית הבסיסית קולטים שזה אדם אחר.

מאחל לך בהירות דעת ושתזכי ונזכה כולם שנצא כבר מכל המערבולות והתסבוכים המעצבנים האלה ונגיע למנוחה תרתי משמע

ככה זה לפחות רשמית.

 

בפועל הרבה מהתחושה של השייכות נוצרת דווקא בגלל המורכבויות והויתורים.

אבל לא נראה לי שזה מודע.

אז כן, נשמע מצוין, ומקווים שהקשר החדש יבנה משהו שישאיר את הישן בצל

מובן לגמרי שזה מה שהיה נכון, יש משהו טוב ומשחרר בלפתוח דף חדש והתחלה חדשה, במיוחד עם בחור שנשמע מתאים למה שמחפשים, שזה משהו שלא מוצאים כל יום.

מבינה מאוד את העניין של ההשוואה. היא כמעט בלתי נמנעת בהתחלה, כי יש תבנית מאוד מסויימת בראש של הישן והמוכר שאליו אנחנו נמשכים באופן אוטומטי.
אבל אני חושבת שעם הזמן וההיכרות הזכרון הולך ומתעמם וההשוואה פחות ופחות תופסת מקום

והרבה פעמים, בפרספקטיבה של זמן והתבוננות דברים נראים לנו אחרת ממה שראינו קודם


בהצלחה רבה במה שלא יהיה

וממה שאת מספרת,
ההצעה הבאה נשמעת מתאימה.
רק מה, הלב שלך לא מספיק התרוקן מהאקס
ואצל בנות, יש מקום בלב רק לאחד.
לכן, אני ממליצה לך מאד לעשות תהליך פרידה מסודר ממנו.
קודם לוודא שזה 100% מאחורייך, אין סיכוי שתחזרו.
אח"כ, לדמיין תמונת עתיד קשה, רגע שבו היית אומרת לעצמך - איך הבאתי את עצמי לקשר הזה איתו?
כדי להתחזק בכמה נכון שנפרדתם.
ומשם, לדבר אליו או לכתוב לו או לעשות דמיון מול הלב או הרבה אופציות של הוצאה טוטאלית מהלב שלך.
את יכולה לחפש בערוץ שלי סרטון על תהליך פרידה.
יש לי גם בקליניקה מידי פעם בנות שבאות לפגישה בודדת כדי להוציא מישהו מהלב.
וזה מחולל פלאים.

גם לבנים יש מקום בלב רק לאחת. גם להם קשה לשכוח בחורה שאהבו והתחברו אליה (ב"ה).

האמת עשיתי הכל. כל מה שתיארת

חוץ מביקור אצלך בקליניקה...

אולי זה הפתרון?

כל אדם הוא לכאן או לכאן, עושים השתדלות, בסוף זה יקרה

(אבל נפיץ. אנחנו המנהלים לא תמיד פה, אז אם זה מגיע למקומות לא ראויים, נשמח שתדווחו או מי שיש לו את המספרים שלנו)

לפותח השירשור, אתה כמו כל בן אדם נופל וקם. ותמיד הנפילה מבאסת.

אבל בא תסתכל על הכוס המלאה, הצלחת 5 שנים להמנע מכך לחלוטין! אתה במצב מעולה! אומנם תמיד יש לאן לשאוף ולהתקדם. אך אין לך ממה להתייאש או להתעצב.

פיזית, ברגע שיצא, הגוף מרגיש צורך להוציא את זה שוב, ותהליך החזרה יהיה יותר קשה, אבל אתה יכול להתמודד עם זה.



לגבי השאלה של הבנות, הן לא יודעות מה ההתמודדות, כמו שאתה לא יודע מה ההתמודדות בלבוש צנוע. וגם כמו שאתה לא תרצה לשמוע על האקסים שלה, היא גם כנראה לא רוצה לשמוע מה אתה עשית (וגם, לצערי בחברה הדתית מתייחסים לזה יותר מידי בחומרה, ולא כך היא. לא לפי התורה ולא במציאות).

קודם כל אתה יהודי
כל פעם שקשה אפשר לתקן זה משהו שתדע
בכל קושי בחיים היצר הרע בא לבאס את הנשמה
אז זה שאתה כותב זה אומר שאתה יודע שזה לא נכון
שזה כבר צעד .

לגבי השאלה לבנות .. אז אני בת
ואני מרגישה שיש לי אפס מודעות בעניין
אני באמת לא יודעת מה להמליץ לך מחילה

רק לעודד שגם אם אדם עשה משהו שאסור
זה לא הוא לא טוב זה המעשה שלא טוב .

בהצלחה שרק תצליח בעז"ה ולא תתבאס

מודעת לנושא

כואבת את הכאב הזה

זה לא פשוט בכלל

צריך לדעת איך להכיל את זה

לנשום עמוק

ואממ לא להתייאש מהתשובה

ולשים לב שזה לא גורם לגסות רוח ולמידות רעות...

 

מזכיר גם כן למה שכותבים וכמובן למה שקוראים.
ת יאורים שכותב אדם עלולים להיות מתאימים או פחות מתאימים, ועורר טעויות בהבנת בני אדם, ולעורר טעויות אינטלקטואליות ורגשיות אצל האדם שמוטעה על ידי מצג בלתי מתאים של הדברים. במקום שזה עלול לעורר מחשבות, זה עלול לעורר טעויות. במקום שזה עלול להשפיע, זה עלול לגרום נזק. נא כולם לקחת בחשבון.

חושבת שאתה צריך להתחזק ברוחניות.

אני לא חושבת על זה מבחינתי זה עניין שלו כמו כל דבר בעבודת ה' אלא אם כן זה בקטע מוגזם שכבר בולט לעין שהבנאדם מכור לזה. אבל כל עוד יש נפילות פה ושם... נו ברור שיהיו. אתה לא צריך להתייחס לזה כנושא אפל ולכן לא "להדחיק את זה", זה לא טוב, אבל גם אתה ממש לא חייב לשתף אותה. אני חושבת שאם הקשר שלך עם בורא עולם יהיה יותר יציב אתה תדע להתייחס לזה נכון... אתה לא חוטא כלפיה, אתה קודם כל חוטא כלפי בורא עולם ולו אתה צריך לתת את הדין וחשבון. וטוב שכך כי הוא מלך רחמן ואוהב שרואה אותך באמת באמת כמו שאתה והוא בוחן את הרצון. לכן אמרתי שלדעתי אם תתחזק באמונה וברוחניות אתה תרוויח. הכי חשוב לא לפחד כלל זה ברור שיש נפילות אבל אתה הולך בדרך הישר ושום דרך אחרת לא תביא אותך למקום הנכון. בקיצור, אמונה, שמחה, וביטחון של אריה. 

אני רק כאן כדי להגיד שהמילים שלך נוטפות כאב וחרטה והשתוקקות לטוב, אז להגיד שאתה משלים עם החטא זה נראה לי לא הכי מדויק בלשון המעטה ;)
תקרא את המילים שלך כאילו מישהו אחר כתב אותם ואתה תיוודא לזה בעצמך.

וכן, אני מודעת לנושא, אבל מניחה שלעולם לא אבין את עומק הקושי.

המון הצלחה וכוחות!

אני חושב שהידיעה שמישהו אחר כתב אותם יכולה לנחם כמה א/נשים

כדי לא לעשות משהו וגם לא לרצות אותו, הכי קל זה להגדיר את המשהו הזה כרע. אבל אפשר גם אחרת.

ה' נתן לנשים יופי ולגברים משיכה ליופי.
כשיש לך נסיון הסתכלות, תאמר לעצמך- הכח הזה של משיכה אמור להיות חלק ממשהו גדול, חלק מקשר מלא עם מישהי ולא דבר נפרד.
במילים אחרות, סערה של יצר זה חלק מהקשר הזוגי ולא איזה דבר אפל ורחוק ולא שייך. חשוב להבין את זה.

זה מקל על הנסיון כי ההרגשה שיש פה רצון חזק שתמיד ישאר בלתי מושג נעלמת.

לגבי הסוף- לא לספר. זה לא שאתה מכור. ובכל מקרה גם לא יבינו אותך. אל תבלבל אותן לחינם. ובאופן כללי, צריך גם לחפש להיות הנותן ולא המוכל.

אני רושם די בקודים, מקווה שמובן.
ואגב, היצר יכול לעזור לבנים יותר שקטים לפתח אופי יותר אקטיבי.

ההסתכלות הזאת, שיש כאן כח טוב ביסודו, יכולה להועיל להמון התמודדיות, ללא הבדלי דת גזע ומין..

נכון.
והדבר המעניין יותר, זה שאם מסתכלים ככה, זה גורם ליותר רוחניות (לאנשים שלא שקועים בחומר).
כששלמים עם העולם, אין חוסם מלעלות למעלה. וכשמרגישים צורך באיזון פורשים קצת.

אני בדיוק קורא ספר שהולך בסגנון הזה..

מה שכתבת בסוף

שמעתי על זה פעם

יש לך מקורות לעניין הזה?

או שתוכל להסביר על זה יותר בכללי?

 

אבל אני חושב שפשוט מרגישים את זה. היצר הרי נוכח אצל כולם וגם האדם הכי שקט כשיש לו יצר זה מתבטא בעיקר רצון אקטיבי, רצון להיות זה שעושה ולא זה שמקבל.
אז אפשר לקחת את הזמנים שהיצר ממילא מתעורר, כלומר לתפוס את הרגע הזה של ההתעוררות, ולחוש של הרצון ואת כח האקטיביות וההובלה שיש באותו זמן בנפש, ולהבין שכן יש פוטנציאל. שבאמת הכח הזה כן טבוע באדם, גם אם צריך הרבה עבודה כדי לחשוף אותו.

לומדים מזה אגב, שלמרות הלך הרוח העכשווי שנפוץ אצל חלק מהרווקים והרווקות הדתיים (להתרשמותי), בבסיס ובעומק הנפש גבר רוצה לתת ואישה לקבל (כמובן שיש עוד רבדים שם זה לא כך). וככה זה אצל כולם (המקבילה הנשית של העניין זה שאין אישה שלא מוחמאת כשחושבים שהיא יפה).
התכחשות לרצון הזה, שלפעמים נעשית בלי כוונה אפילו, יכולה לתסכל ולחסום, לפעמים גם בצורה לא מודעת.
יצא לי לשמוע מכמה נשים שאומרות שאחרי החתונה הן חשבו אחרת ממה שחשבו ברווקות לגבי העניין הזה של קבלה.

 

מיניות לצערנו לא מדוברת בשיח החינוכי הדתי וזה לא נשאר ריק.

מה שממלא את זה אלו כל מיני אמירות לא חינוכיות שמעצימות את החטא ומעוררות את היאוש.

צריכים לשים את זה במקומו.

לא מדברים על זה.

התשובה זה להתחיל לדבר על זה. לחשוב על זה.

איפה זה באמת ולא איפה שמענו פעם שזה שם.

 

חוץ מלתמודד אין פיתרון.
באופן הכי מוזר אגיד לך שאם אתה אובסיסיבי להלכות צניעות ולפגם וכו' הייתי מציע לך להמעיט בעניין, מפני שזה רק יוצר את ההיפך והאנטי.

מהשאלה נשמע כאילו את מחפש...
במקרה כזה עדיף להשאיר את הלבטים שלך באוטונומיה שלך.
על זה אמרו בגמרא " ילבש שחורים וילך למערה וכו' "
אם זה מנחם אותך אני כמוך מתמודד, גרוש כבר חמש שנים, בעולם שבו יש "איש הישר בעינייו יעשה..." אני בינתיים נופל וקם.
אם אתה מוצא פיתרון ספר לי על כל😌

ה' שם את חלקנו בבוץ ורוצה שמשם נעבוד. הרבה סוגים של עבודה (לדוגמא גם להתפשר ברמה סבירה כדי להתחתן ולא לחטוא).

האידיאל לדעתי זה שנגיע למצב שלא שייך גוף בלי נפש. ואז הנסיון קטן בהרבה בכמות ובאיכות.

כלומר אני מניח שעשית זאת בכוונה, אבל מצד המציאות - גם הנשואים נמצאים בסירה הזאת.

כל הכבוד על ההשתדלויות.

 

בוודאי שאם קורה לאדם משהו לא טוב, אז טוב שאח"כ הוא נסלד מזה, ועשוה תשובה באמת.

 

אבל אם אתה "שונא את עצמך" כי היה לך "נסיון מבחינת שמירת העיניים", ובמקום לחזק את עצמך שתפסת את עצמך, אתה "מאבד חשק לעשות כל דבר שבקדושה כי נגעל מעצמך".. אז יוצא שאותו הדבר שהוא מעלה אצלך (שאתה מבחין בין טוב לרע בצורה חדה), הופך לך לרועץ. 

 

כי מה קורה? פעם הבאה, אתה כבר, אפילו בלי לחוש, לא רוצה לעבור שוב את אותו סיוט, אז מנגנון ההגנה שלך, מסיח מזה את הדעת - ואז אתה כועס על עצמך על האדישות...  אם לא תתקוף את עצמך ככה - אז גם לא יעלה על דעתך כאילו "להשלים עם זה שנופלים"... (במובן כאילו אי אפשר בכל פעם לתקן מחדש).

 

לא כן, ידידי. יצר הרע יכול גם להתלבש ב"שטריימל"..  לבוא בטענות שלא התחרטת מספיק, שאתה סתם מגעיל, שאין לך טעם לעשות טוב כי אתה "כזה".. ואח"כ שזה לא נקרא תשובה אם אתה לא "מרגיש", ושאין לך עבודת ה' "כמו פעם"...

 

זה לא הולך כך. אתה בן אדם. בפרט לא אדם נשוי. קרה לך שהיה לך "נסיון בשמירת עיניים" (אגב, לא כ"כ הבנתי. אם היה נסיון ועמדת בו - כתוב בספרים שזו מעלה. מה אתה כועס על עצמך שהיה לך "נסיון"..), אז או שנהגת בדיוק כמו שראוי במצב כזה, כל הכבוד. ואם לא - עושים תשובה  באמת, מתחרטים, מחליטים להיזהר יותר להבא - וממשיכים הלאה בשמחה.

לא נתקעים ברע. זה עצמו יצר הרע - מהצד השני.

 

לא להיתקע ברע, זה לא אומר להקל ראש בו, אלא בדיעבד - ללכת עם הפנים קדימה ולהתחזק. "האדם לא נברא באופן שלא יחטא, אלא באופן שאם יחטא ישוב" (אורות התשובה). כמובן, אם אדם "מסתמך" על זה ולכן מקל ראש בחטאים, זה לא טוב. "האומר אחטא ואשוב..". אבל אם אדם נכשל, למרות מאמציו ורצונו, צריך להתגבר, לשוב, ולבטוח בה' שיעזור לו להתקדם ולעלות. לחזור להיות טוב, בשמחה ובנחת.

 

ולשוב- זה לא רק "הרגשה" .זו חרטה, עזיבה וקבלה על להבא. באמיתיות. ואם יקרה שוב חלילה - אז שוב. לא בתכנון מראש, אבל בהחלטה עיקשת שגם אם למרות רצונו נכשל - לעולם אינו מתייאש. גם זה חלק מעבודת ה'. עבדו את ה' בשמחה.

 

 

ואני בכלל לא חושב שצריך "לספר" דבר כזה בשום שלב בפגישות... מה הקשר. התמודדות עצמית של אדם בינו לבין קונו. זה לא שבקביעות אתה מתעסק עם זה, ובחורה מבקשת לדעת. אדם שסבור שזה מצב שלפני נישואין - שיתחתן, וזהו. לא עניינה של הבחורה, בשום שלב.

אולי לא כולן בהכרח ברמת הכמה זה קשה או מורכב, אבל מודעות.

האם הייתי רוצה לדעת?
אישית, כן.
כי אני לא במקום השופט. זה טבעי לי ואנושי בעיניי מאוד.
ואני רוצה שהאדם שאיתי יסמוך עליי ב100% שאני איתו עם הכל ועל אף. זה לא מה שירחיק אותי.
ואם יש לי את היכולת להיות לעזר במצב הזה- זה הדבר שהכי ארצה.
אבל בסופו של יום זו התמודדות שלכם ובחירה שלכם..

הנושא הזה מלא פעמים ממוטט קשרים מתקדמים מאוד, אני מכיר קצת סיפורים...

נשים ברוב מוחלט לא יכולות לעכל את הנושא הזה. ולכן רבנים ממליצים לא לפתוח את זה, וכן כל דבר שלא רלוונטי לקשר (אם אכן לא רלוונטי כבר)

וידע מה גישתי גם לנושאים הנל
וידע שאני איתו ב100% גם כשזה מורכב וקשה.

אתם חושבים שלזוג כזוג זה לא קשה גם ככה? קשה.
זה אומר שנתעלם ולא נדבר על הקושי הזה? בגישתי, פחות..

ויש קשרים שמתמוטטים אחרי שצד אחד מגלה שההורים של השני גרושים. זה אומר שזה סבבה? שנבתיר את זה עד שנתחתן? לא.זוהתמודדות.
קשה. גדולה. ענקית. מטורפת.

אמרתי רק באופן כללי מה הסיבה שמדריכים לא לפתוח את הנושאים האלה.

זה לא כדי להסתיר,

זה בגלל חוסר הבנה, או חוסר הבנה פרופורציונאלי, של הנושא

אחי היקר ואהוב מאוד מאוד למעלה ולמטה, הבחור המעולה לאין ערוך הגורם שעשועים לה' שלא היו מימות עולם (בלי הגזמה) אפילו מכל גדולי הצדיקים...

כן! אתה! 

אין שיעור לתענוג המופלא שגורם בחור שאף על פי כל הנפילות עדיין מרים עיניים למעלה מדי פעם ונאנח אנחת געגועים... מי עוד במקום שלך מתגעגע לה'? חילוני שפוגם מתגעגע? מי שכבר התייאש מתגעגע? ומי שלא פגם הוא ודאי צדיק, ובאמת הוא מכיר קצת את ה', אבל לך יש הזדמנות נפלאה להכיר את רחמי ה' הגנוזים, שמתעוררים רק על אלה שזקוקים להם ביותר, שטופי תאוות כמונו היום, נרדפים מהיצר כמונו שלא היו מימות עולם דברים כאלה. סלח לי, אתה חושב שזאת אשמתך? מאחורי כל בחורה בפרסומת עומדים טובי המוחות של פסיכולוגים רשעים שיושבים וחושבים איך להפיל את הבחור המתוק הזה ובלבד שרק יחשוב טיפה על המוצר שלנו...

עובדה שאתה לא משלים! אתה לא מוותר! אל תאמין לשקר של היצר שאומר לך- אם אין לך דמעות אז ויתרת. שקר! הנה כתבת פה דברים ואם הייתי מכיר אותך הייתי מביא לך מלא ראיות שאתה כן רוצה! בבקשה בבקשה אחי אהובי אל תכפור בעצמך! בבקשה אל תאמין ליצר!

יש לי חדשות בשבילך- אתה לא רחוק! אתה יותר קרוב מרוב הצדיקים! דבר זה מפורש בתהילים "אם אסק שמיים- בעליות, כשמצליחים ולא נכשלים אז- שם-רחוק- אתה. ואציעה שאול- כשלא מצליחים, בנפילות, ובחוסר רגש שבא כתוצאה מכך-הנך" ה' איתך ועמך ואצלך ולא התייאש ממך כלל והנה הראייה שאתה עוד חי וקיים וה' בוחר כל שנייה ורגע להחיות אותך...

בבקשה אחי אהוב שלי מתוק ויקר מדבש ותותים בקצפת אל תרביץ לעצמך (נפשית וגופנית). אבאל'ה לא מרשה להעליב ולפגוע בבן היקר והאהוב והחביב שלו. אם אתה רוצה לאהוב את ה' "כמו פעם" ולדעתי אתה תצליח לאהוב אותו פי אלף, אז דבר ראשון תאמין שהוא אוהב אותך לא משנה מה תעשה! אפילו אם תיפול מיליוני פעמים, לרחמי ה' אין גבול ותמיד הוא מוכן לקבל באהבה את תשובתך. ותשובה זה פשוט מאוד, שלא יבלבל אותך היצר! הולכים רגע לצד או לחדר סגור, אומרים משהו בסגנון של "אבא יקר ואהוב שלי אבא רחמני, לא עשיתי מה שהייתי צריך, לא נזהרתי מספיק, נפלתי. אני מתחרט. אני לא רוצה יותר. באמת אני לא רוצה יותר. בבקשה אבאל'ה תעזור לי לצאת מזה, אנא דון אותי לכף זכות כי באמת אני רוצה אותך, תודה. וואי רבונו של עולם תודה על האפשרות לחזור, אבאל'ה אתה כל כך רחמן... וכו' וכו'" וזהו. אחר כך אין סיבה לזכור הרי "אמר רבי חנינא בר פפא: כל העושה דבר ומתחרט בו - מוחלין לו מיד" ואם כן אז בבקשה תמחל גם לעצמך, למה תלקה את עצמך על לא דבר חבל, בשמיים זה כבר נמחק..

עוד בקשה לי אליך באמת, מלב כואב ודואב אחרי ששמעתי כל כך הרבה בחורים שנשברים ושוברים את עצמם על לא עוול בכפם והם לא יודעים שעיקר שמירת הברית (וכל התורה) זה אך ורק השמחה. ברית זהו קשר נצחי ובל ינתק עם ה' כך שאם תחזק את הקשר הזה ותשמח בו לא יהיה לך קשר עם כל הפריצות והתאוות...

בבקשה אל תוותר על השמחה! ה' שמח בך בבקשה תתחבר אליו ותעשה כמוהו, תחפש בעצמך נקודות טובות, תחיה את עצמך כדי שתהיה חי ולא מת, מת הוא טמא, בבקשה תהיה שמח וממילא חי וממילא טהור, ותדע שאתה לא לבד. אחי, דוד המלך איתך! על מה סובב כל ספר תהילים? רק על זה. בבקשה קח לך כחבר את ספר התהילים ותפרש את הכל על עצמך (כולל "כי חסיד אני וכו'") "כי לא תעזוב נפשי לשאול"

ויש לי עוד המון לכתוב ומי שרוצה מוזמן לפרטי אני מוסר את נפשי על עניין ההתחזקות...

בהצלחה! אל נא תשכח! אל נא תפחד! ה' איתך ועמך ואצלך, אין שום ייאוש בעולם כלל!

בעקבות מחשבה שעלתה לי

היית פעם במקום כזה? מניסיון?
(אתה בהחלט בהחלט לא צריך לענות על השאלה הזו, בטח לא ככה בפומבי)

ואני עדיין מכור להרבה מהעולם הזה אבל אני מכיר מישהו שלא מסתכל בכלל על העולם הזה והוא מלמד אותי לאט לאט להידמות אליו. רבי נחמן מברסלב. ותלמידיו הקדושים.

זה הדרך שדרכה יצאתי מהמון בעיות נפשיות ותודה רבה לבורא עולם ששלח לנו רבי נתן מתוק כל כך...

ליקוטי הלכות הלכות מילה הלכה ד אות י"ז:

וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי גַּם הַבַּעַל תְּשׁוּבָה הוּא בִּבְחִינַת גֵּר שֶׁצָּרִיךְ לָצֵאת מִזֻּהֲמָתוֹ לַחֲזֹר לְשֹׁרֶשׁ קְדֻשָּׁתוֹ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל. (רַק שֶׁהַבַּעַל תְּשׁוּבָה בְּוַדַּאי מַעֲלָתוֹ גָּבֹהַּ הַרְבֵּה מֵהַגֵּר מֵחֲמַת שֶׁהוּא עַל כָּל פָּנִים מִזֶּרַע יִשְׂרָאֵל). וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לַהֲפֹךְ וּלְתַקֵּן כָּל אֵלּוּ הַיָּמִים וְהַזְּמַנִּים שֶׁפָּגַם בָּהֶם כָּל כָּךְ כָּל אֶחָד כְּפִי עֲוֹנוֹתָיו, וּמִכָּל שֶׁכֵּן גֵּר שֶׁהָיָה עַד הֵנָּה עַכּוּ"ם לְגַמְרֵי אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהָפְכוֹ לִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, אֲבָל בֶּאֱמֶת כָּל הַבַּעֲלֵי תְּשׁוּבָה, מִכָּל שֶׁכֵּן גֵּרִים, אִי אֶפְשָׁר לַחֲזֹר לְהַכְנִיסָם בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל כִּי אִם עַל-יְדֵי בְּחִינָה הַנַּ"ל, עַל-יְדֵי בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם נִתְבַּטֵּל כָּל הַזְּמַן שֶׁעָבַר לְגַמְרֵי וְנַעֲשֶׂה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד מַמָּשׁ, בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁנֶּאֱמַר עַל מָשִׁיחַ. וְכֵן נֶאֱמַר זֶה הַמִּקְרָא עַל כָּל הַבָּא לְהִתְקַדֵּשׁ בִּקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּסְּפָרִים שֶׁבְּיוֹם שֶׁהָאָדָם נַעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה נֶאֱמַר בּוֹ, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְכֵן כָּל מִי שֶׁבָּא לְהִטָּהֵר וּלְהִתְקַדֵּשׁ, כִּי זֶה עִקַּר הַקְּדֻשָּׁה. וְזֶה עִקַּר הַכֹּחַ וְהַהִתְחַזְּקוּת וְהַתִּקְוָה לָשׁוּב מִכָּל הַזֻּהֲמוֹת וְהַטֻּמְאוֹת וְהַפְּגָמִים שֶׁנָּפַל בָּהֶם כָּל אֶחָד כְּפִי נְפִילָתוֹ וְלָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ, כִּי עִקַּר הַתִּקְוָה עַל-יְדֵי בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁמַּשִּיגִין הַצַּדִּיקִים שֶׁהֵם בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ...

ואות י"ח:

וְאִם אָמְנָם דְּבָרִים אֵלֶּה גָּבְהוּ וְשָׂגְבוּ מִשֵּכֶל אֱנוֹשִׁי, כִּי בְּוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּיג בַּשֵּכֶל בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וּמַה שֶּׁנִּתְפָּס בְּלִבִּי מִזֶּה כְּפִי מַה שֶּׁזָּכִיתִי לִשְׁמֹעַ מִפִּיו הַקָּדוֹשׁ בְּעַצְמוֹ אִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר בַּפֶּה וּבַכְּתָב, כִּי מִזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר כִּי אִם לְכָל חַד כְּפוּם מַה דִּמְשַׁעֵר בְּלִבֵּהּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אָנוּ מְחֻיָּבִים לְהַרְחִיב הַדִּבּוּר בָּזֶה בְּכָל מַה דְּאֶפְשָׁר, כִּי הוּא חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, כִּי מִי שֶׁיִּסְתַּכֵּל עַל בִּטּוּל הַזְּמַן וְאֵיךְ הַזְּמַן עוֹבֵר וּפוֹרֵחַ וְאֵין לוֹ מְנוּחָה אֲפִלּוּ כְּרֶגַע, כִּי בֶּאֱמֶת אֵין שׁוּם זְמַן כְּלָל וְכַנַּ"ל, בְּוַדַּאי יָשִׂים כָּל לִבּוֹ לְבַטֵּל הַבְלֵי הַזְּמַן וְלָשׂוּם כָּל תִּקְוָתוֹ בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, וְגַם עַל-יְדֵי-זֶה שֶׁיַּאֲמִין בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן עַל-יְדֵי-זֶה לֹא יִפֹּל לְעוֹלָם מִשּׁוּם נְפִילָה שֶׁבָּעוֹלָם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי יִזְכֹּר אֶת עַצְמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ הַנֶּאֱמָר בַּמָּשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן שֶׁשָּׁם נִתְתַּקֵּן הַכֹּל וְכָל זְמַן שֶׁיֵּשׁ לְהָאָדָם נְקֻדַּת הָאֱמוּנָה שֶׁמַּאֲמִין בַּה' יִתְבָּרַךְ וּבָעוֹלָם הַבָּא וּבִיאַת מָשִׁיחַ, שֶׁהוּא בְּחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן, עַל-יְדֵי-זֶה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם וְאֵיךְ שֶׁהוּא מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בְּמַה שֶּׁהוּא יֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתוֹ עַל-יְדֵי בְּחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ שֶׁהוּא קְדֻשַּׁת מָשִׁיחַ שֶׁמִּשָּׁם נִמְשָׁךְ הַקְּדֻשָּׁה עַל כָּל הַגֵּרִים וּבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, בְּחִינַת גֵּר שֶׁנִּתְגַּיֵּר כְּקָטָן שֶׁנּוֹלָד דָּמֵי, מִכָּל שֶׁכֵּן הַבַּעַל תְּשׁוּבָה, כִּי עַל-יְדֵי-זֶה עִקַּר הַכְּנִיסָה לַתְּשׁוּבָה וְלִקְדֻשַּׁת יִשְׂרָאֵל שֶׁצָּרִיךְ לַחֲשֹׁב בְּכָל יוֹם וּבְכָל שָׁעָה כְּאִלּוּ הַיּוֹם נוֹלָד שֶׁזֶּה נִמְשָׁךְ מִקְּדֻשַּׁת הַצַּדִּיקִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מָשִׁיחַ, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ, אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ כַּנַּ"ל, (כַּמְבֹאָר אֶצְלֵנוּ כַּמָּה פְּעָמִים בִּמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים, עַיֵּן שָׁם) וּכְשֶׁיִּהְיֶה בִּבְחִינָה זֹאת לַחֲשֹׁב בְּכָל עֵת כְּאִלּוּ עַתָּה נוֹלָד וַאֲפִלּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה יִתְחַזֵּק בְּכָל פַּעַם וְיַחֲשֹׁב בְּלִבּוֹ שֶׁעַתָּה נוֹלָד, אָז בְּוַדַּאי סוֹף כָּל סוֹף יִזְכֶּה לְהִתְקָרֵב לַה' יִתְבָּרַךְ וְאָז יִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כִּי הַיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים יִפְּלוּ וְהַכֹּל יִתְהַפֵּךְ לְטוֹבָה וְיִהְיֶה נִכְלָל הַכֹּל בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מֵהַזְּמַן בִּבְחִינַת מָשִׁיחַ, בִּבְחִינַת אֲנִי הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ. וְהָבֵן הַדְּבָרִים הֵיטֵב לְמַעֲשֶׂה וּלְהִתְחַזְּקוּת, כִּי אֵין הִתְחַזְּקוּת גָּדוֹל מִזֶּה

כל הנושא לא יהיה חשוב בראש שלך.
אני חושב שהאידיאל שאם תראה ברחוב בחורה לא צנועה, זה פשוט לא יזיז לך, כי זה לא חשוב לך כי אתה מרוכז בדברים יותר מהותיים בחיים שלך.

לגבי בחורה שיוצאים איתה או אשה, הקשר צריך להיות הרבה יותר עמוק מזה שסתם איזה בחורה שעשתה פוני או לובשת תכשיט יפה, יסיח את דעתך מהבחורה *שלך*.

איפה ראית שהאידיאל זה שלא יזיז לך?
הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו. ככל שאתה יותר טהור וצנוע אתה יותר פגיע ומכך אפילו יותר בוער ביצרך. אך אתה שולט בזה, מתגבר- נזכר במהות. נזכר שלכוחות הגדלים האלה יש תכלית אדירה! רק לחכות ולכוון אותם למסגרת המדוייקת שיש להן בעבודת ה'.
הרב קוק ברח בכל כוחו מהאולם כשעלתה אישה לשיר. לא- נשאר ולא הזיז לו, אלא ברח לשמור על טהרתו העליונה מלהשחק. עשה הכל לשמור על המהות.
קיצור, רק על הנקודה של "פשוט לא יזיז לך"- לענ"ד זה לא נכון ולכן גם מסוכן. ככל שהבחור הצדיק ששאל יתחזק ויטהר- יותר יזיז לו! רק לאדם שחוק וטמא לא מזיז לראות טומאה.
לכן מי שנשמר מזיז לו מאוד גם דברים פשוטים כמו לדבר עם בת. כי הוא חי יותר קרוב לאידיאל

אני לא אומר שזה קל אבל זה מרחיק את הבן-אדם מהרהורים ובעבירה בכלל.
נכון שזה קשה מאוד אבל אני לא חושב שהאידיאל שיהיה בבן-אדם בעירה לעבירה.

אולי הרב קוק ברח מעצם העבירה, לא שזה הבעיר בו משהו, או שזה היה תחום שקשה לו, כמו שמצינו אצל חכמים מסוימים בגמרא קידושין.

לא התכוונתי בבעירה לבעירה לעבירה במובן של מלחמה מטורפת שהוא מתגבר ומנצח. זה תלוי בן אדם לפי נסיונותיו, כוחותיו ונטיותיו. כמו שציינת לגבי אמוראים. התכוונתי שהוא הרבה יותר רגיש לכל גילוי פריצות כי זה הסתר ופריצה בשלימות שלו. לא שהוא על סף ליפול דווקא, אלא הכי רחוק מ"לא יזיז לו".
מקווה שהפעם אני מובן

וזה קצת בקודים ולא ברור, אבל בכללי התכוונתי שהוא רגיש לחשיפה לחוסר צניעות, זהיר וערני, מאוד רגיש לסכנה.
זה מאוד מזיז לו כשהוא נחשף אך הוא לא שקוע עם ראשו בתאוות. לא יוזם

אם כן, יש שם כמה מיצפים ממש כיפים(:
באריאל , אם אתה בקטע של טבע, יש את החי - בר.. זה ליד הבית קברות לדעתי.. לא ממש זוכרת מה מו מי
אבל גם יש שם סתם פארקים וגנים כאלה שאפשר לשבת... פשוט תיכנס לגוגל מפס, תחפש שטח ירוק ותלך אליו

המליצו לי פעם לעשות דייט באוניברסיטה.
הבנתי שנחמד להסתובב שם, ויש שם מקומות נחמדים לשבת, ובניינים להיכנס אליהם אם נהיה קר (ואם צריך לשירותים). ויחסית ריק שם מפאת הקורונה.
רק צריך להבין איפה הכניסה שאפשר להיכנס דרכה בלי כרטיס סטודנט 🤷‍♀️ או לחילופין לקוות שיעבור איזה סטודנט נדיב שיעביר אתכם בשער.

יש באריאל פארק די גדול (בשעות הערב גם די מלא) מהאמפי (ליד הכיכר השניה מהכניסה המערבית) מזרחה.
לאוניברסיטה אפשר להכנס די חופשי מהשערים (בחלקם יש בדיקת חום), פשוט לעבור דרך השומרים ויש שם באמת אחלה מקומות.
יש גם את הגן ליד האמפי תיאטרון של האוניברסיטה, זה לא בתוך הקמפוס, אבל זה מקום לא מוכר ויש מצב שזה ייחוד.

מלא יישובים שבכולם יש פארקים ותצפיות... אפשר סתם לבחור אחד מהם שאין לכם בו יותר מדי מכרים ולהסתובב...

איתמר, אלון מורה, הר ברכה, יצהר, עלי, מגדלים, נופי נחמיה ועוד...

בכל יישוב בערך יש איזה מעיין\בור\תצפית\עוד אופציות אחרי הסלאש..\אה יש גם פינות חי\ פארקים\כל השאר תכניס בסלאש ההוא מקודם.
אגב נתנו פה יישובים מהצד ההוא של אריאל, יש גם את הצד השני- יקיר רבבה נופים אלקנה ברקן וכו' שבכולם יש הרבה מהסלאשים למעלה ועוד כל מיני כאלה.. תהנה

 

היא זו שעוזרת לך, אם כבר.

 

אבל האמת היא שלא זה ולא זה נכון - זו שותפות וזו אחריות (וזכות) של שניכם.

אגב, הנה משהו על הרב פיינשטיין

מוקדם רק בערב פסח (וערב יוהכ"פ), משמע שלפני הוא לא היה מתבטל לעזור.
אם כי אפשר להגיד שהיה לו זמן קבוע בבית המדרש ומזה הוא לא היה מתבטל אבל בזמן הפנוי שלו הוא היה עוזר לאשתו.

שמדובר בהנהגה חריגה ביותר בקרב גדולי ישראל. וכנראה מותאמת ליכולותיה ורצונה של הרבנית.

הניסוח "הוא טען" וכו' שנשמע כאילו היה ביניהם דין ודברים והוא התעקש שככה, וודאי מטעה ומחלל שם שמים. צריך להדגיש שאין כך פני הדברים.

הגאון ר' חיים פנחס שיינברג. מגדולי הדור האחרון, היה שוטף כלים כשספרו שעון על הברז, והוא מעיין בו תוך כדי השטיפה..

שהדבר היחיד (?) שעשה בבית זה לשטוף כלים בשבת, וגם זה עם ספר פתוח..

ולא שמעתי שלא שוטפים בשבת..
מדובר על ליל שבת..

(התכוונתי כלים שלא צריכים בשביל שבת)


אבל סתם כתבתי אתזה היה דיי מובן שלא בזה עוסק הסיפור שהבאת

וזה תפקידו בעולם וגם לפני החתונה הוא הרי עמל בתורה ברמות על אז זה המשך טבעי.
כמובן שטיפשי לציין את זה בספר לרבים. אבל זה לא אומר שזה לא נכון.
יש גדולים שנהגו ככה ויש שנהגו אחרת. אלו ואלו כוונתם לשם שמיים.

ויש הדרכה בכל הדורות איך לנהוג

ואנו יודעים בכל הדורות איך נהגו

הוא לא נועד לגדולות יותר מהרבה אחרים. 

וחלק מתפקידו בעולם, של כל אדם מישראל, זה לנהל חיי זוגיות מתוך שותפות אמת

 

אין לי צל של ספק שמדובר בהסכמת ורצוא שתו

מי שלא מוכן לעזור לאשתו המבקשת ממנו

בטענה שנועד לגדולות ועמל בתורה

הוא שוטה וגס רוח.

לא שזה מפתיע אותי אם כן..

שים לב מה בדיוק טענתי: כיוון שאף אחד לא אמר כלום - אומר אני: - לקראת נישואין וזוגיות

ולכן שאלתי. לא התכוונתי שהם המציאו את המקרה אלא שתיארו אותו בצורה לא נכונה בכוונה. שזה גם שקר.

בדיוק שיתחילו הנקיונות תגיד לה שאתה קופץ ללמוד - 24 שנה וחוזר... 

ברור שהסיבה שרבי עקביא לא ניקה לפסח זה כי אשתו פשוט לא הסכימה לו. יעלה על הדעת שרבי עקיבא לא קיים את דברי הרמב״ם ״אוהבה כגופו מכבדה יותר מגופו״? איזה בעל שמכבד את אשתו יותר מאת עצמו יתן לה לעשות חלונות, אבק ומקרר?

יש סיפור על הרב אלישע וישליצקי זצ״ל, ביום שישי שלפני השבת הראשונה שהוא ואשתו עשו לבד אחרי החתונה הוא התייצב בבית. אשתו הסתכלה עליו ושאלה אותו מה הוא עושה כאן? ולמה הוא לא לומד? הוא ענה לה שהוא הגיע לקיים את החובה שלו. בתגובה היא אמרה לו לחזור לבית המדרש.

לכן על אחת כמה וכמה אשתו רחל של רבי עקביא ששלחה אותו ללמוד ארבע עשרה שנים, ברור שהיא לא תסכים לו לעזור לה לנקות לפסח. ומכוחה בלבד הוא חוזר לבית המדרש ולא עוזר בנקיונות.

חירטטתי והוא היה עוזר, פשוט כתוב עליו שהוא לא היה מתבטל מבית המדרש לצורך זה. יכול להיות שבלילות הוא כן עזר וזה היה בית קטן.

יאח

אשכרה

איזה תסכול אני הייתי ממש מתוסכלת ואני מפחדת מכזאת סיטואציה

הלואי בקרוב תראה מישהי מושלמת ממנה פי כמה 

ודתיהה

נו תחזיר אותה בתשובה

(איזה תשובה של אימהות ודודות זה)

איך אתם קוראים אחרי שערכתי..?  רוח הקודש??

חח אני אישית רפרפתי בקטנה אבל טרם עצרתי להגיב אז..

משהו מיוחד!  

אז שומעים

 

אז היה לי איזה עניין עם בחורה לא דתיה, במסגרת כלשהי... ויצא לנו לדבר הרבה

בקטע מדהים, היא חושבת ממש כמוני, כל דבר שהיא אמרה בכל נושא זה כאילו היא לקחה לי ת'מחשבות

והיא בדיוק האופי שאני מחפש.  מה זה אחי כמעט התאהבתי בה!!

 

מה הקטע? היא לא דתיה... איזה באסה!!

 

הלואי שאני אפגוש אחת כזאת בגרסה הזאת לפחות

לא תצא מזה!

תגידי שכן! חח

אשתך שתחי' 

בע"ה, יותר טובה..!

יותר טוב מזה ואני משתגע חחח

 

מדהים שלא חשבתי שיכול להיות ברמה כזאת... זה פתאום היכה בי כאילו.. אמאלה!

לא נתקלתי בזה אף פעם.  

 

 

 

 

 

 

 

 

אני יודע שזה דיי בנאלי ומפגר אבל תחשוב שאישתך תהיה כל כך טובה ועם פלוס מטורף! היא תהיה דתיה עם כל הפלוסים שבזה!

הלוואי שהיא תבוא מהר!

קרה גם לך? 

וואי זה משהו מפחיד, מגניב 

 

אני פשוט בסיור, אז אני סתם ער

ספרו לי!

הגעתי לשרשור הזה כי חיטטתי ל@הודעה בכרטיס האישי למי שתהה

שוב.. חשבתי שאין פה אפחד 

 

נו, אז מה דעתך המלומדת? 

אחרי שכתבת את זה עליתי לראות כי לא מצאתי בהתחלה, חכה אני קורא

עריכה: ואי ואי עניין עם בחורה לא דתייה
טוב חכה ממשיך לקרוא .


עריכה שניה: כותב לך משהו ארוך לוקח זמן..

קראתי עכשיו , ואוו.
יש לי כל כך הרבה מה לכתוב לך . (תמיד אמרו לי שאני טוב בקטעים של בינו לבינה , אוקי אז לא כולם אמרו לי רק מישהו אחד. הוא אמר שאני ממש טוב בזה. לא חשוב)

אז יצא לך לדבר עם מישי לא דתייה . זה קורה לכולנו פה ושם, לא . זה לא קורה לנו בנינו . אולי רק במכולת ...

ועכשיו אני הופך לרציני:

תראה בגדול, אין לי ספק שהשיחה איתה עשתה לך משהו ואני אסביר: קודם כל. זה הגיוני שאתה תתלהב,וזה לא בהכרח בגלל שהיא משהו מיוחד. אלא מהסיבה שזה ״זר לך״ .. כלומר בנינו, חילונית לא מתקרבת מבחינת האופי לדתייה. מה הכוונה? היא יותר ״שונה״ זה משהו שלא מוכר לך. וזה קרץ לך. מבין? זה לא כי היא ואוו.. ואתם באותו ״ראש״ וכל זה. דבר שני, אתה חוזר בתשובה . כמוני (אח אתה) ולכן טבעי שתרגיש בטבעיות עם מישהי שהיא באה מהעולם שלך. וזה ממש קרץ לך. ועדין קורץ כי תכלס עוד לא הפסקת לחשוב עליה.

עכשיו אתה שואל אותי מה אפשר לעשות עם זה? אני לא איש בשורות. למעשה .. בנינו היא לא תחזור מחר בתשובה בשביל גבר. הבשורה הטובה,כמו שכתבתי לך, שלדעתי זה לא ״היא״ זה ״אתה״ . ואולי אולי , אתם באמת באותו ראש . וזה שימח אותך.. אבל אם תשאל אותי , זה נבע מהאופי הפתוח שלה לעולם שאתה מכיר טוב ומקרוב. אבל האמת שרק אתה יודע למה אתה מתכוון ב- ״באותו ראש״ . על מה דיברתם? ..

בקיצור, עצם זה שפתחת שרשור על זה. זה אומר שהיא באמת מצאה חן בעיניך, השאלה שאתה צריך לשאול היא מאיפה זה מגיע . עכשיו רואה שוב שכתבת שכל דבר שאמרה בכל נושא כאילו גנבה לך את המחשבות. אוקי.. זה מגניב, אבל אישה צריכה להשלים אותך ולא להיות עוד אחד כמוך. זה כמו להתחתן עם עצמך.. אם בכל הדברים היא חושבת כמוך. (עזוב את זה שזה יכול להיות אחלה שבעל ואישה מסכימים על המון דברים) אבל בגדול, הרעיון שאני מנסה להעביר לך הוא. שלבנות חילוניות יש קסם . כי אתה רגיל רק לדתיות. אז זה קורץ .. לכן אני לא ממש מתרגש מיזה שכתבת שכמעט התאהבת בה. זה קורה. במיוחד אם מדברים שיחות עומק ורואים שחושבים אותו דבר ..

יאלה , תקום תביט קדימה ו... תראה אולי תשיג את המספר שלה ולך תדע . חחח סתם. טוב סומך עליך אחי שתעשה את הבחירה הנכונה ותקח משהו ממה שכתבתי פה ( חסר לך שלא למה השקעתי ועד עכשיו אני באיפוק @הודעה )

הקטעים שהיא חשבה כמוני אלו היו דברים מהותיים בשבילי (חוץ מהקטע של שמירת מצוות כמובן)

לא עכשיו בקטע של פתיחות שמאפיינת חילונים או חוזרים בתשובה.   

ממש ישבנו ודיברנו על על החיים וכו' וגם באנו בעבר מאותה סוג משפחה

 

ודווקא קשר עם מישהי לא דתיה לא חדש לי, אולי הרבה זמן לא הזדמן לי קשר כזה 

אבל היו לי ידידות, הכרתי בנות בעבר. לא חדש לי קשר זוגי ואני לא אתלהב מסתם אחת כי היא זורמת יותר מדתיה

זה נחמד ואתה יודע מה, אני מודה שגם קצת התגעגעתי לשיחה כזאת עם מישהי, בנאדם סך הכל

אבל...זה לא מה שיגרום לי לרצות קשר רציני עכשיו.

האופי שלה וההסתכלות שלה על דברים, וההתנהלות בחיים, זה מה שקנה אותי. 

דווקא הרגשתי שהיא חושבת כמוני אבל היא לא כמוני, דווקא בגלל זה היא הייתה יכולה להשלים אותי.

 

ואגב, יש לי את המספר שלה ולה יש את שלי חחח 

אבל באמת נראה לי שאני אמשיך קדימה, לא יודע... יתכן שזה רק רמז משמים מה לחפש. 

כי תכלס כמו שאמרת, היא לא תחזור עכשיו בגללי פתאום.  נראה לי ככה לפחות..

 

אבל שמע זה משהו מדהים. תכלס יותר פרקתי מאשר התייעצתי. הייתי חייב לספר את זה

אז נראה לך שתמונות כן?
גם זה כל הקטע של הפורום... שלא יודעים מי אתה....

יש משהו יפה באנונימיות

אני כמעט בטוח שאם היה אפשר כולנו היינו קופצים זו לזה זה לזו😏

שנחליט על סמך כתיבה בלבד את הכל על הבנאדם.

להחליט על סמך פרמטר אחד, ראשוני או בולט ככל שיהיה, מי האדם-

זו טעות גדולה. שצובעת לנו את כל שאר הפרמטרים בצבעים של המאפיין הספציפי שראינו.

יש אנשים שמתחתנים מתוך המקום הזה. לא הייתי ממליץ

מי שרוצה להכיר פה ניק
משתמש בעזרת צד ג
או מברר אצל השדכניות @איכה ו @ברוקולי

 

בהחלט אפשר לברר מולי על ניקים וניקיות שאתם מתעניינים בהם  

זה קורה כל יום 

הרבה מחשבות, אבל הרגש מפעיל את הכל..

בעזרת ה' אותו רגש התעורר כלפיו יהיה מתועל בצורה נכונה.

מה שיתעורר אצלך הוא פנימי אצלך, לא בו.

בהצלחה!

אני חושב שעדיף לא לפרט זה עלול להיות בעייתי

(כוונתי לרב)

גם בלי לקרוא את המלל האינסופי שבלינק, אפשר להניח שלא ניתן לסמוך עליהם...

 

 

בטח ובטח כשהרב מלמד מחמיר יותר, וד"ל..

היום הערך של לימוד התורה מונחל גם לנשים. מאחר שב"ה צומחות נשים העוסקות בלימוד ש"ס ופוסקים בשקידה ובקבלת מסורת מתלמידי חכמים – הן בוודאי יכולות להורות. לקביעה זו יש חשיבות מיוחדת בתחום הלכות נשים.

האם השקפתך רואה ומקבלת את האפשרות שנשים יפסקו הלכה?
האם נשים יכולות להורות לנשים הלכות העוסקות בדיני נשים, כגון מראות ושאר דיני טהרת המשפחה?

אין שם לא רב ולא רבנית, וגברים שהיו כמותם היו שוים בדיוק את אותו אפס.

כולו טעות מראשו ועד סופו (וגם יצא לי ליצור קשר איתם בנידון).

אין שם כמעט דבר אחד נכון שנכתב, ואני לא מגזים בכלל.

לא בדקתי עכשיו את המקורות...

אבל למה שלא יהיה להן איסור כזה? איזה סיבה יש לומר שזה רק לגברים? בנות לא מצוות על טהרת המחשבה? 

ומכיוון שיש שוני מהותי בין חיובים המוטלים על גברים לעומת חיובים המוטלים על נשים - מדוע שהירהורי עבירות לא יהיו בדין שונה לגברים ולנשים?

אולי השאלה היא למה קיים האיסור על הרהורי עברה

כי בהרהורי עבירה כל אדם עם שכל ישר מבין שזה רע. לא צריך בכלל לכתוב שזה אסור, זה ברור שזה רע. 

 

וזה לא קשור למה שכתבת. כי נשים שוות לגברים באיסורי תורה, זה גמרא מפורשת. וצריך מקור בשביל לפטור אותן מאיסור. ואם אין מקור לפטור אותן מאיסור, אז הן חייבות בו. 

 

אתה יכול לטעון שלא אכפת לנו מבנות ישראל, ולא אכפת לנו שיטמאו את המחשבה שלהן, כי גם ככה הן פטורות מהכל, ואין לנו שום ציפיות רוחניות מהן (נכתב בציניות...). אבל לדעתי זה לא נכון, וגם הן צריכות לשמור על טהרת המחשבה. 

יש גם את הגמרא בברכות עם הנשים שהאריכו בדיבור עם שאול על מנת להביט ביופיו

וחז"ל ראו את זה בעין לא יפה

מכל מקום אין שום קשר בין הדברים.

יש כלל שהתורה השוותה את האיסורים לכל המינים (כמו למשל מכשפה וכו'), רק שדיבר הכתוב בהווה.

אני לא אפרט אבל זה ככל הנראה בדיוק כמו אצל גברים.
ומניחה שזה אסור.

כל השאר, גם אם יש דעות מתירות ברות סמכא (לא בדקתי אותן לעומק)- אינו ראוי (אולי חוץ ממקרי קצה מסויימים. וגם בהם צריך להיזהר מההשלכות).

דמיון בעלמא שאת נשואה ובעלך (האפלטוני כעת, לא מדוייט) מחבק אותך (לא בקטע מיני, בקטע נפשי)- מותר.

אצל גבר גם הרהור שאישה מחבקת אותו אסור.

לדמיין על מה שמותר, זה פשוט שמותר (כשמותר מהסיבה שחז"ל אסרו).

להגיד שאצל גבר יש פרט שחז"ל אסרו ולנשים אין, מעיד על חוסר בלימוד של הסוגיה.

חילקת אותה בצורה שרירותית ולא מדוייקת.

כבר כתבתי איפשהו פה שיש על זה קונטרס שלם שעתיד לצאת לאור (ולאחרונה מדברים על זה בין פוסקי הדור די הרבה, מסיבות מובנות)

ההגדרה של "מצווה או "עבירה" היא אותה הגדרה גם אצל גברים וגם אצל נשים

ההגדרה של הרהור תמיד מוגדרת באופן הפוך מהפרספקטיבה הגברית או הנשית.

שמירת ההרהור אצל הגבר מוגדרת משמירת המחשבה עבור שמירת המעשים.
שמירת ההרהור אצל האישה מוגדרת משמירת המעשים עבור שמירת המחשבה.

אלו הצדדים שהאדם צריך לדאוג להם מבחינה הלכתית, כפי שרואים באופן ברור בגמרא והמפרשים.

לעומת כל דבר שהפוך מזה, כלומר שמירת ההרהור אצל הגבר על פי הגדרות הפרספקטיבה הנשית, או להפך - וכל הנלווה או המתגלגל מכך, הם חלות באופן עקרוני, ובכל מקום שאי אפשר אין אדם נידון על זה, וזה עיקר גדול, שברור מתוך הגמרא והמפרשים, ולא לבד אלא שמצינו שאסתר עשתה כן לשם שמים, וזכו עבור כך, ואף לפי הגמרא לא היה שום טענה הלכתית כשהלכה למרדכי מבית אחשוורוש.

הוא לא פורסם עדיין, ולא הסתיימה העריכה שלו (יש עליו הסכמות וכמה ברכות בע"פ).

בגדול, אין חילוק (ויש מחלוקת לגבי הפרטים הקטנים).

הגדר פשוט שאם הלב חומד אז כלי המעשה גומרים.
נכון שיש ראשונים שאומרים שאין איסור הרהור בעבירות שמעיות לא שכליות, כמו אכילת חזיר או בשר וחלב, אבל גם שם אם אדם חושב מבחינה מעשית איך הוא רוצה לקנות עכשיו חזיר או בשר וחלב בחנות מסוימת, בוודאי שיש בזה הרהור עבירה שאסור מדין "ולעבדו בכל לבבכם".
אז גם כאן אם בחורה חושבת איך לעשות עבירה עם גבר, אז בוודאי שזה אסור מדין עבודת הלב שמופיעה הרבה פעמים בתורה.

יש עוד איסור לבחורה בהרהורים לא צנועים שזה מהפסוק "ולא תתורו אחרי עיניכם" שזה מחשבות של תאוות שנגד רצון הבורא.

גבר יכול להיכשל יותר בקלות, לכן רבינו יונה כותב שרק עצם ההסתכלות והתבוננות של גבר בבחורה יכול לגרום לו להימשך אחרי מחשבת התאוות, ולכן זה אסור.
כמובן גבר גם צריך לשמור על גופו מדין "ונשמרתם מכל דבר רע" וגם דברים קטנים יכולים לגרום לו לאבד את טהרתו ולכן הוא צריך להיזהר יותר מבת.

לחבק מישהי, זה גם הרהור לעשות עבירה, גם תאוות אסורות וגם יכול לגרום לו להיכשל בטהרת גופו.

שום דבר לא בטוח בעולם הזה ואף אחד לא חייב לנו משהו ולא הבטיח לנו כלום.

אבל סטטיסטית לרוב יש סיכוי די טוב, אם זה מנחם אותך. רק צריך סבלנות.

 

שיהיה לנ''ו בהצלחה.

הרבה עבודה עצמית, הרבה תפילות ואז זה יקרה.
גם בדרך הטבע עבודה עצמית מועילה, זה לא קשור דווקא לסיעתא דשמייא.

כי הרי ישנו ישנו ישנו ישנו בוודאי.

לתת לך בן/ת זוג? - קטן עליו

רוב הבחורים יראו את הצורך להיות בקשר צפוף במהלך היום, בפרט אם הוא עמוס - כטרחה מיותרת אם לא טרדה מעצבנת.

פרופ׳ (לרפואה) יורם יובל, מפורסם בהרצאות שהוא מעביר - המוח הנשי מול המוח הגברי

על הפערים בין גברים ונשים בצד הרגשי, באינטואיציה, ביצירת קשרים, בקריאת שפת גוף, ביכולות מנטליות, למה בד״כ נשים מתקשות לחנות את הרכב בקלות... (תפיסה מרחבית), מדוע גברים לא מסוגלים לשאול ולבקש עזרה כדי להתמצא, אלא הם מתאמצים להסתדר לבד ככל האפשר - לעומת נשים שלא יהססו לבקש עזרה מעוברי אורח או קולגות.
מדוע גברים יותר מתקדמים בסולם התפקידים והמשכורות לעומת נשים, בהינתן שהם בתנאים שווים - כיוון שהמוח הגברי בנוי לקחת סיכונים ולהתמודד עם הלא הנודע, להתחייב לעשות דברים שאין להם מושג בהם, לעומת נשים שמהססות, ולא אוהבות לקחת סיכונים... (וזה עונה גם על התשובה מדוע גברים לא יבקשו עזרה כשצריכים להסתדר ולהתמצא במקום חדש, נניח לחפש כתובת.. ונשים בקלות פונות לבקש עזרה).

ועוד כהנה וכהנה.

את צריכה ללמוד ולהכיר את הראש הגברי, כדי לדעת להתנהל בצורה נכונה ולא ליצור ציפיות שלא יכולות להתגשם.

בתור אחד כזה, אני יכול להגיד שאנחנו בהחלט קיימים 🙃

ויש בנות שלא רוצות בזה

טוב שהיא מביאה צד נשי נוסף בעניין

בנוגע לצורך שלך-אשמח.
מה הצורך הזה שיתעניינו וידברו כל היום?
את עובדת, עסוקה. גם הוא מן הסתם.. אז מה עכשיו הצורך שיעצרו הכל ויתעניינו בך,
אם יש משהו שמעסיק, עניין שדורש התעניינות-אני מבינה.
אבל סתם ככה?
אני בת ולא מצליחה להבין את הצורך הזה של הצד השני. אשמח אם תרחיבי ועל מה זה יושב ואם אפשר להגיע להסכמות עם צד שני שלו ראש אחר. תודה.

כיף להרגיש שאנחנו בתוך קשר. חברות..
לא רק כביכול עניין טכני של מציאת בן זוג.
ממילא זה גם נהיה טבעי ונעים.

אני ממש שמה לב להבדלים האלה, וזה לפעמים גם מוקש שיוצר אי נעימות. 

 

כשהוא מתעניין בי ואנחנו מדברים זה נותן לי תחושה שאני חשובה לו, שהוא רוצה בקשר (גם אם זה לא תמיד מדד) שאני בראש שלו, ובמצב שלא זה נותן תחושה שהעבודה שהוא עסוק בה כביכול יותר חשובה ממני (מה שלא נכון). אני גם עסוקה ולומדת ועובדת אבל זאת התחושה שמתקבלת לי מהתעניינות/ חוסר התעניינות. 

וזה גם נותן תחושה של קשר יותר קרוב, אני יודעת מה עובר עליו והוא עלי וזה מקרב וקושר יותר...

זה לא חסר לכם? ומי שזה פחות חשוב לו- מה הצורך שלו? איך אתם מרגישים את הקשר תוך כדי היום? לא מרגישים חוסר?

ואת חשובה לו?

למה לחשוב שאם הוא לא מתענין בך כל כמה שעות, את פחות חשובה לו? שאת בראש שלו?

וכן, כשאני עובדת ומרוכזת בעבודה - בין אם אני עו״ד, רואת חשבון, מתכנתת שמפתחת אפליקציות, מעצבת גרפית, גננת במהלך שעות העבודה, מורה שעומדת לפני כיתה, רופאה, אחות בחדר לידה, אחות בפגייה, בטיפול נמרץ, שדרנית ברדיו, מקצועות שמצריכים להיות מרוכזים וממוקדים בעבודה - בזמן הזה העבודה היא היותר חשובה מאשר לעצור להתעניין מה בן/בת הזוג עושה כרגע ואיך הוא כרגע.

ברור שזה ככה אבל רוצים גם להרגיש ככה,
לשחות בזה..
כל אחד מה שמתאים לו.
אה, ומותר להתעניין בקצרה ממש באמצע היום, לא יפגע בעבודה ועושה תחושה טובה.

ניח לשלוח הודעת מה שלומך /טלפון /  חשבתי עלייך / או אפילו אימוג'י 

 

ויש הבדל בין כל שעה לבין פעמים שלוש ביום 

 

בוקר טוב 

 

מה שלומך 

 

לילה טוב 

לדעתי עדיף שלא יהיו צרכים בתוך זוגיות, אלא רק רצונות. 

 

מה ההבדל בין צורך לרצון?
צורך זה חסרון שאני חייב למלא אותו. ואם אני לא אמלא אותו, אני ארגיש לא מסופק.
רצון זה כיוון ומטרה שאני הולך אליה כי זה יעשה לי טוב. אך גם אם אני לא אלך לשם, אני לא ארגיש חוסר.

 

דוגמא:
אני צריך לאכול גלידה. משמע שאחרת אני ארגיש לא מסופק.
אני רוצה לאכול גלידה. משמע שזה טעים לי ויעשה לי טוב, אך גם אם אין גלידה, לא חסר לי כלום.

 

לקשר זוגי צריך להיות צביון של צמיחה ולא צביון של צרכנות. כשנמצאים בתודעה של צמיחה, אז המיקוד הוא על הכיוון שאליו רוצים להגיע, על המטרה אליה אנחנו הולכים. אך אם נמצאים בתודעה של צרכנות, המיקוד הוא על מה שחסר, על מה שלא מספק. 

 

ברגע שמכניסים לתוך זוגיות דברים שאני חייב וצריך אותם, אחרת אני ארגיש לא מסופק, הזוגיות הופכת להיות יותר לוחצת. אם את אומרת לבן הזוג שיש לך ציפייה ממנו לעשות דבר מסוים, אחרת את תרגישי לא מסופקת, אז בן הזוג מרגיש שהוא חייב לעשות את מבוקשך, אחרת לא תהיי מרוצה. וברגע שמרגישים חובה בתוך זוגיות, אז יש הרגשה לוחצת ולחוצה, וזה מגביל את החופש של בן הזוג. כשהזוגיות מקבלת צביון של צרכנות, אז היא מגבילה את בני הזוג, מרגישה לוחצת ולחוצה, והיא מאבדת מהטבעיות שלה.  

 

לעומת זאת רצונות לא נותנים הרגשה לוחצת. אפשר לבקש מבן הזוג לעשות דבר מסוים, כי זה ישמח אותי ויעשה לי טוב, אך גם אם הוא לא ירצה לעשות, הכל בסדר. בן הזוג מרגיש שיש לו בחירה חופשית האם למלא את הבקשה או לא, ובאיזה אופן למלא אותה. והוא לא מרגיש שהוא חייב לעשות את זה אחרת הקשר יפגע. וזה נותן לו מקום להביא את הצד שלו ביחס לבקשה, מה הוא רוצה, האם הוא יכול להיענות אליה או לא, האם זה ידרוש ממנו מאמץ או לא. ובאופן הזה יש לזוגיות הרגשה של חופש, של טבעיות, ושל התמקדות בטוב ובצמיחה. ולרוב יהיה לבן הזוג יותר חשק להיענות לבקשה ככה. 

 

בן הזוג מרגיש האם בקשה מסוימת נובעת מתוך צורך או מתוך רצון. האם זה באמת בקשה, שיש לו בחירה חופשית האם להיענות לה או לא, והכל יהיה בסדר. או שזה ציפייה, שהוא חייב לעמוד בה, אחרת לא יהיה טוב לך. את משדרת לו את זה באופן בלתי מודע. אם את מרגישה שאת חייבת למלא את הצורך הזה, אז גם בן הזוג ירגיש את זה. ואם את מרגישה שזה רצון לטוב מסוים, אך זה לא חובה, הכל בסדר אם זה לא יקרה, אז זה מה שבן הזוג ירגיש ממך. 

 

לכל אחד מאתנו עלול להיות צרכים מסוימים בנפש. אך האחריות של כל אחד לדעת למלא את הצרכים שלו בעצמו. לדעת איך להביא את עצמו להרגיש מלא, שמח, חי, ואנרגטי. ועדיף לא להפיל את המשימה הזאת על בן הזוג. 

וכשניגשים לתוך הזוגיות מתוך הרגשה מלאה בנפש, אז אפשר לתת ולהשפיע בלי חשבון אחד לשני. אפשר להתמקד בנתינה ולא בקבלה. כי אני כל כך מלא בחיים ובשמחה, זה שופע ממני ופורץ החוצה להשפיע על בן הזוג שלי. וממילא במציאות כזאת שני בני הזוג יהיו במסלול של צמיחה ביחד. 

הידיעה שצריך אותך היא כל כך חשובה שאי אפשר לוותר עליה בכלל. הייתי מאריך יותר אבל זה יותר מדי

האמת שלא ציפיתי שמישהו יסכים איתי על זה. כי זה קצת הפוך ממה שכולם מלמדים, חוץ מהבודדים שאני שמעתי וקיבלתי מהם. 

 

מצד שני אני מסכים עם מה שכתבת. צריך להרגיש שהיא החצי השני שלי, ואני חייב אותה בחיים שלי. ואני לא חושב שזה סותר את מה שכתבתי. כי אני התייחסתי לרצונות וצרכים פרטיים יותר בתוך הקשר. ולא לרצון הכללי בקשר עצמו. דווקא שיש לך בת זוג שאתה פורח וצומח ביחד אתה, מרגישים את הצורך בקשר עצמו יותר חזק. זה בריא שיש צורך להיות ביחד, זה מראה שהקשר מהותי לשני הצדדים. ואכן גם מתחייבים אחד לשני על ידי חופה וקידושין. 

 

תודה על ההערה. זה עזר לי לדייק את הדברים. 

פחות מזדהה עם 

"צריך להרגיש שהיא החצי השני שלי, ואני חייב אותה בחיים שלי"

 

הייתי מעדיף את

"צריך להרגיש שאני החצי השני שלה, ולהבין שהיא צריכה אותי בחיים שלה"

כלומר, זה שהאחר צריך אותך, זה מה שטוב לך. זה שאתה צריך את האחר, זה מה שטוב לו

זה שני צדדים של אותו מטבע. הקשר מהותי לשניכם, לכן אתה מרגיש צורך בה, והיא מרגישה שאתה מרגיש צורך בה. והיא מרגישה צורך בך, ואתה מרגיש שהיא מרגישה צורך בך.

על זה שגבר צריך להרגיש ש'צריכים' אותו (מהספר 'ללכת על כל החופה')

כמו כן, בהתאמה, אישה צריכה להרגיש שיש לה משענת וגב ואל מי לשאת עיניים.

 

אם אכן לזה הוא התכוון אז נורא מובן למה הוא אמר שצורך זה הדבק של הקשר.

מובן גם למה אתה אמרת שצריך להיות עם רצונות ולא צרכים, כי התכוונת כמו שאמרת לדברים יותר קטנים, פרטים וכו, ולא למכלול הקשר עצמו.

 

@ultracrepidam אם המצאתי בשימך אז מחילה.

 

 

 

 

לא הבדלתי בזה בין גבר לאשה....

 

נכון שבדרך כלל הצורך של גבר והצורך של אשה שונים, אבל אני משתדל לא להכנס להכללות האלה כי בדרך כלל זה לא מקדם (כדאי לדעת עליהן, למקרה ששני בני הזוג שייכים לקבוצת הרוב ואז זה יעזור להם להבין מה הולך אצל הצד השני ולמה זה שונה מאשר אצלם).

סתם התמקדתי בזה שהאיש צריך לדעת שאשתו צריכה אותו. שהוא לא סתם עוד קישוט בבית, אלא שבלעדיו באמת לא יסתדרו. ולהיפך, האשה רוצה לדעת שבעיני בעלה היא האחת והיחידה והוא לא היה מסתדר בלעדיה. אחרי הכל, כולנו רוצים לדעת שאין לנו תחליף. מעט אנשים הם אלטרואיסטים מספיק כדי לוותר על התחושה הזאת ולהיות שמחים שיש מישהו שימלא את מקומם.

 

וזה בעיני דבק ממש חזק - אם לא הדבק הכי חזק, שלא לומר היחיד - של הקשר

 

ברור שאם מדובר על "אשתי מכינה ספגטי הכי טעים" זה רצון ולא צורך, וטוב שזה נשאר רצון ולא תלות. אבל גם בזה - במקום מסוים, אם היא חווה את זה כצורך של בעלה, זה מחזק את הקשר ולא מחליש אותו. זה מאפשר לה לתפוס מקום של "מאכילה", שזה תפקיד נשי מאד (ככה אמרו לי פעם. לא מבין גדול. אבל נראה לי הגיוני), וכך בעצם מאפשר לה לבטא את הנשיות שלה ביחס לבעלה. מה יכול להיות יותר מקסים בקשר מאשר הזדמנות לאשה לבטא את הנשיות שלה בפני בעלה? (וכמובן להיפך, לגבר בפני אשתו, כשהוא פותח בשבילה את הדלת או סוחב בשבילה מזוודה)

אני ממש מסכימה, למרות שבא לי להוסיף שברור שיהיו גם צרכים. וזה גם בסדר..
אבל לא על בסיס זה בונים קשר זוגי חזק..

יש גם עינין לצרכים של אנשים פשוט אתה לא יכול להיות תלי בבן או בת זוג כי זה לא טוב ולא בריא לאף אחד מהצדדים 

 

כלומר לדתי יש מקום להביא צורך אל הקשר (כי בסופו של דבר לכולם יש צרכים בסיסים לדוגמה לאכול ולהיות אהובים ) ופשוט לקחת בחשבון שיש כלמני דרכים למלא את הצורך גם בנתינה לעצמנו ולאחרים וקבלה מבן או בת הזוג או חברים וכו פשוט לקחת בחשבון שהרבה פעמים מה שאניחנו מגדירים כצורך הוא איך היינו רוצים למלא אותו ולא הצורך עצמו 

 

נניח אם בחור היה שולח לי הודעת לילה טוב הייתי מרגישה שאכפת לו ממני והוא חושב עלי וכך באיזה רמה שאני אהובה 

אבל יכול להיות בחור שפחות מתחבר להודעת לילה טוב מאיזה סיבה ואיך שהוא מבטא את זה שאכפת לו והוא חושב עלי זה להשקיע בהכנות לפגישה נניח להכין עוגיות .

אז אם אני מקובעת על כך שהצורך שלי יתמלא בהודעת ליילה טוב זה לא משנה כמה הוא משקיע לפגישות אני אצא בתחושה שהצורך שלי לא מתמלא אבל אם אני אהיה פתוחה לקבל ולהרגיש את האכפתיות שלו ואת זה שהוא חושב עלי אני אראה את זה מגיע בצורות שונות ...

זה לא קשור, האמת שתמיד זה היה לי עם בחורים פנויים מאוד, בעבודות חופשיות יחסית עם הרבה הפסקות.

הצורך הזה נובע בעיקר מהרצון לקשר חזק יותר, לקרבה שהיא רחבה יותר וארוכה יותר.

 

אולי זה עניין של סדר עדיפויות. כשאני בקשר אני שם לגמרי, ואשלח הודעה (דבר שלוקח גג דקה) גם אם אני עסוקה בעבודה כי הוא חשוב לי ואני רוצה להתעניין מה עובר עליו...

אין תחושה נפלאה יותר מאשר להרגיש מאוהב ולהיות נאהב ❤️.

מערכת היחסים יוצאת מאיזון כאשר צד אחד מעוניין לקבל יותר מהצד השני. מצב זה אופייני בזוגיות בה אחד מהם "מכור" לאהבה ותופס את השני כאמצעי לסיפוק צרכיו.

בזוגיות אובססיבית האהבה יוצאת מאיזון, בן הזוג האובססיבי עסוק ללא הרף בבת הזוג. המחשבות עליה ממלאות את מוחו עד כי לא נותר לו זמן לדברים אחרים, הוא מתקשר ושולח הודעות באמצעים אלקטרוניים כדי לתת ביטוי למחשבותיו ולהרגיע את עצמו. הוא לא נח לרגע ורוצה לדעת כל פרט עליה, מה מעשייה לכל אורך היממה. הוא לא מכבד את הפרטית של בת הזוג. הוא חושב שאם ירעיף עליה עוד ועוד תשומת לב ומתנות היא תרצה אותו יותר. לכן ניתן לומר כי מערכת יחסים זו מונעת מקנאה ורכושנות וחוסר הדדיות
האוהב האובססיבי משקיע באופן מוגזם התנהגויות ורגשות במושא אהבתו.

כתוצאה מכך נוצרת מערכת יחסים בה שני בני הזוג הם קורבנות. האובססיבי/ת המפתח/ת תלות וקנאה בבן/בת הזוג ופועל/ת כל הזמן מצד אחד לרצות/ה ומצד שני, מצר/ה את צעדיה. בן/ת הזוג שאין לו/לה פרטיות ונפרדות במערכת היחסים ומרגיש/ה חנוק/ה ומותש/ת.

לאהבה אובססיבית יש קשר קלוש ביותר עם אהבה. היא באה לבטא כמיהה עצומה לאהבה, לתשומת לב, למחויבות ולנזקקות. האהבה מונעת מפחד וחשש לדחייה מהאחר. על מנת להימנע מתחושות כואבות אלו האוהב האובססיבי יעשה הכול על מנת שהקשר לא יסתיים. לשם כך הוא יפעיל מניפולציות על בת הזוג כדי להשאירה בקשר.
יש לדעת, במערכת יחסים אובססיבית, בן/בת הזוג מתאהבים באהבה ולא בצד השני. בן/בת הזוג היא/הוא לא החשובה בקשר, אלא משמש/ת אמצעי לסיפוק צרכים של האוהב האובססיבי.

האוהב האובססיבי סובל מאוד בשל חוסר יכולת לממש את האהבה, כי הוא לא מסוגל לבנות מערכת יחסים המבוססת על קשר.

ממש ממש לא!!!

אולי הובנתי לא נכון. אתה מדבר על מצב שבו אחד מבני הזוג צריך קשר שעתי שגוזל המון זמן ואנרגיה ומצב באמת לא בריא.

אני מדברת על מצב בו הבחור יכול ליצור קשר (בפגישות מתקדמות) בפעם הראשונה ב-22:00. הוא אומר שהקשר חשוב לו אבל זה סיגנון כזה, שפחות יוצר קשר במשך היום. לי כן טוב וחשוב לדבר יותר- בוקר וערב ואפשר גם יותר בימים יותר רגועים ופנויים. 

והשאלה שלי לאנשים כאלה- זה מה הצורך שלכם? לא חשוב לכם להרגיש את הקשר יותר במשך היום?

ענווה1 (לא מצליחה לתייג) תודה על הדיוק.

טרמינולוגיה לא נכונה שיוצרת תחושה של חובה. מסכימה מאוד

 

בעיניי, זה הבסיס להצלחה של הדבר הזה.
הרי קשיים יהיו, אנחנו שונים.
אבל איך נתמודד עם הקושי הזה? בעזרת הדברים האלה אני חושבת שיש בסיס טוב להצלחה של ההתמודדות.

כשאני בקשר מתקדם, אם הוא מתקדם אמיתי ולא מדובר על חודש חודשיים, אז אני חושבת שהוא צריך לתפוס מקום מרכזי. רצון להיות איתו גם אם זה אומר לוותר על דברים אחרים, היכולת להיות אנחנו בטובנו ובפחות טובנו..

בדיוק בגלל מה שכתבת, שהפגישה הראשונה היא רק תיאום ציפיות כזה...

לא הבנתי מה אתה מצפה שהם יעמידו?
לאותה בעיה יכול להיות צורך בטיפול שונה

אני נתקלתי בהרבה אחרים

של הבנה אם זה הטיפול המתאים או לא

חלק מבררים בשיחה מקדימה

חינם זה באמת חריג

ולפעמים פשוט באמת לא יודעים למי לפנות. יש בעיה X ולא יודעים מי יודע לטפל בזה. ואז הולכים לשורה של פותרי-בעיות אחד אחרי השני מתוך תקוה להשיג מישהו שיש לו מה לומר

כמו שאנחנו יכולים לקבל הצעות מחיר מכמה גורמים ואז להחליט ממי קונים, אז אותו דבר - פלטפורמה משותפת, שאנחנו יכולים לשמוע כמה יועצים יחד, כל אחד יגיד מה הוא מתכוון להציע, ואז נתחיל.

 

נכון שזה לא יהיה אפקטיבי כמו אבחון של שעה, אבל מצד שני לא יהיה צריך להשקיע אבחון של שעה

 

לכן לדוגמה הצעתי שכמו שפרוייקט 252 עושים נבחרת מאמנים וכו', אז שיאפשרו לשלוח שאלות לפלטפורמה של ייעוץ, ומי ששולח יכול לקבל הצעת ייעוץ מכל מאמן שחושב שהוא יוכל לעזור לו, ואז יהיה אפשר להתקדם משם

ולכן לא מקבלים עליה הצעות מחיר
טיפול טוב בעיקרו נובע מהשידוך הנכון בין המטפל למטופל

שומע מה הבעיה ושולח את הפונה למישהו מתאים

לא סגור על הפרטים

צריך אנשים שבאמת מבינים בזה...מכירים מטפלים.. יודעים להמליץ למי ללכת.. מי מתאים למה..
מכירה כמה וכמה שבאו ברצון לעבוד על עצמם ולהתקדם ופשוט התעייפו מנסיונות הכרות והתאמה לא מוצלחים ובאמת חבל..

בעיקרון יש קשרים בין מטפלים, אם זה בהדרכות שהם מקבלים ממטפל בכיר יותר או קבוצות של השתלמויות וכדומה. פסיכולוג בכיר שיש לו ניסיון ונותן הדרכות ומכיר כמה סוגי מטפלים ומטופלים, יכול לערוך "פגישת אבחון" ולזהות מה בגדול הבעייה, מה בגדול הדרך לפתור אותה ואיזה מטפל מתאים לתהליך ולמטופל. על פגישת אבחון כזאת ראוי לשלם טבין ותקילין כי היא מקצועית ובאמת פותחת את השער להתחיל בדרך עם רמה מסויימת של וודאות.
זה נכון לכל מיני בעיות וקשיים וזה נכון גם לענייני לנ"ו.

זה עוול לשלם סכום כזה על שיחת ייעוץ בסה"כ

ובכלל שרוב הפעמים התשובה נמצאת אצל הבן אדם והוא רק צריך שיאירו לו את העיניים או הכוונה וכו'...

והלוואי והיו כאלו שהיו מוכנים לייעץ מתוך הניסיון חיים שלהם בחינם או תמורת סכום סימלי

לבנתיים יש לי את חברות שלי... הייתי ממליצה עליהן בחום חח

 

ולנסות לעזור- אני חושב שלא היה צריך ללכת לייעוץ, בהרבה מהמקרים..

להיות רגיש למי שעדיין אין לו.

זה עולם שלם של דברים - חלקם הם מציאות שאין מה לעשות מולה, וחלקם קשה מאד להחליף

 

אגב, עצות של איך כן לעשות יתקבלו בברכה

איך כן לעשות=
איך ליצור לעצמנו ו מציאות כיפית?
איך להבהיר את עצמנו/רצוננו לסביבה?
איך ליצור מרחב של טאקט?
איך ליצור לנו נעימות בכל זה?

אני אשמח להבהרה מה בין האפשרויות הנ''ל הוא הנכון, ואחיות.להתייחס.



הרבה טוב וכוח ונחת!

איך ליצור לעצמנו מציאות כיפית? להחליט שאני היוצר הבלעדי של עצמי, את מציאות חיי- ממילא אני קובע איך ארגיש ומה אחשוב. ולכן אם אני מחליט שיהיה בוקר טוב , כדברי אחת החתימות כאן "זה לא איחול-זאת החלטה" ומה שאחרים יגידו?- שיגידו. לא להם ולא בשבילם אני עובד.... יש בורא שנותן לי כוחות ושמחה, לחיות איתו זה מדהים. העוצמה של ההבנה הזו מאד מחזקת!

איך להבהיר את עצמנו/רצוננו לסביבה?
פשוט, במשפטים קצרים "אני לא מעוניינת/ אשמח לשמוע, תודה!" "אמן, בעזרת ה"

איך ליצור מרחב של טאקט? א. לנפנף את האמירות המזיקות לי, להסירו מעליי כשם שמגרשים יתוש או זבוב טורדן. ולא לשייך אותם אליי אישית בשום אופן!
הרי אני יודע מה אני שווה, אם כן אני קובע מה יזין אותי ומה מזיק לי.
דבר נוסף , אפשר להסתכל על בעלי התגובות האלו מתוך מבט חומל ו"גבוה" יותר, הרי מי שחסר טאקט הוא באמת חסר, חסר את המתנה הזאת שנקראת רגישות והחוסר הזה גורם לו לעקוץ. הרי הגמל לא רואה את הדבש של עצמו, הרבה יותר קל לו להעיר לחברו.....

איך ליצור לנו נעימות בכל זה?
להתחבר עם ה'. הרי הוא מקור הטוב הנצחי, הוא הרחום והחנון תמיד, והוא לעולם לא מתפטר מהיותו אב רחמן..... ואם אני איתו, המציאות הכי נעימה וטובה, זה ה"חבלים נפלו לי בנעימים" שהוא שולח אליי.... הקשר המיוחד בין ה לביני הוא קשר דינמי ומיוחד לנו. ולאיש אין שייכות למרחב הזה. האישי . של עבודת ה' האישית והקשר האישי איתו ית'.
כדאי למצוא, לחשוב ואף לרשום את הטוב/תובנות שלנו מהמסע הזה.
אני גיליתי הרבה על עצמי ועל התבוננות מהצד על אנשים.... היה מרתק.




ואני חושבת שבסופו של דבר, כל שלב בחיים באמת מביא לנו התבוננות מיוחדת על עצמינו, על הזולת ועל העולם ומלכו.



נ.ב שיטת "העבודה" של ביירון קייטי עוררה אותי לחשוב עם עצמי ולהגיע לתוכנות. היא מתאימה בעיניי לכל שלב בחיים ולכל סיטואציה.

לא, שיטת "העבודה" ממש לא מתאים לי. ניסיתי.

 

אפשר קצת להרגיש את הסגנון הזה בתשובות שלך...

אבל תודה על הנסיון, ובטח יש קוראים שלהם זה כן עוזר!

מה שלי מאוד עזר זה גם להקיף את עצמי באנשים שאני אוהבת (יש כאלה שקוראים לזה סביבה תומכת, אני לא אוהבת את המושג הזה)

ולהאמין.
לקחתי השראה מאנשים שהיו גם כן בהמתנה מכל מיני מישורי חיים.
אני עדיין לוקחת את ההשראה מהם.

זה נכון. ישנו חיסרון, והוא מודגש כשרואים שלאחרים יש, ועוד יותר כשצריך (במרכאות או שלא) לשמוח בשבילם.

 

יש הרבה קלישאות שאפשר לומר, בחלקן יש אמת רבה ולסוג מסוים של אנשים הן גם יכולות להספיק. אבל בשורה התחתונה הריק קיים והוא כואב וחשוב לתת לו מקום.

אבל אולי אפשר לנתק בין השניים. כלומר; החיסרון שיש לך הוא אמיתי אבל לא באמת קשור למה שכן יש לאחרים, אז אפשר לנסות לשמוח איתם ואת התחושות הקשות 'לשמור' למאוחר יותר ולתת להן את המקום שלהן, כשהסיטואציה תהיה בטוחה יותר מבחינה רגשית [אם לנסות להמשיל - זה כמו להחזיק כוס גדושה על גדותיה במהלך נסיעה ורוצה לשתות, רק שכרגע הדרך קצת קופצנית ואם תשתה הכל יגלוש ויישפך לך, אז עדיף לכסות את הכוס ולחכות שהקטע המשובש ייגמר ואז לשתות].

 

 

שיהיה בהצלחה, ושבקרוב יהיה גם לך (לכם!) הרבה מה לחגוג

יש לכם יומולדת? תחגגו אותו כזוג ומשפחה מצומצמת, למה צריך בשביל זה הפקה?
זה ספציפית לא קרה לי לשמחתי.

עוד יותר מעצבן שמסתכלים על רווקים ברחמים. כאילו הם בכל מקרה רווקים מסכנים שעוד לא הגיעו לאור ושסובלים בכל רגע נתון בחייהם, אז לא נורא אם נגרום להם להרגיש עוד יותר את הבדידות כשנחזיק ידיים ביחד בקידוש או לחילופין אנחנו זכינו לנתחתן ואנחנו מרחפים כעת אי שם למעלה ואנחנו בכלל לא שמים לב לאלו שלא זכו ושאולי מה שאנחנו עושים גורם להם יותר להרגיש את הצער.

אני למדתי להתנתק ממי שלא רגיש כלפיי (כי גם אם זה לא בכוונה זה כן מלמד עליו), לשמוח שאני לא כזה ולא אהיה כזה, ולהבין שמוקד החיים שלי זה לא המשפחה העכשווית אלא העתידית ולא להרגיש מחוייב מדי.
ואז קרה דבר מעניין. הצלחתי לתת גם להם בצורה אלטרואיסטית כמו שאני יכול לתת לכל אחד שאין לי ציפיות ממנו בגלל שאני רוצה להיטיב. אבל מנגד, זה לא נעשה מתוך הרגשת מחוייבות אלא מתוך בחירה וכשאני לא רוצה אני לא עושה ולא אכפת לי מה יחשבו או יגידו.

אז לא לגמרי מדובר על קנאה, אבל קצת כן.

 

וגם לא על הפינוק והפוצי המוצי הזה של נשואים זה אחד הדברים המעצבנים - לקראת נישואין וזוגיות, אפילו שזה אכן נורא מעצבן

 

אבל בשלב עוד יותר ראשוני - מעגל החיים של אדם נשוי באופן טבעי הוא הרבה יותר מלא חיים, הרבה יותר פעיל, עם הרבה יותר סיבות למסיבה.

וכל סיבה למסיבה היא גם סיבה לעוד צביטה בלב של "לי אין".

 

אולי יש חלופה, מה אפשר לעשות כדי שגם ברווקות יהיה מעגל חיים פעיל של סיבות למסיבה שחוגגים את החיים?

את המעט שיש - איך חוגגים בלי שזה ידגיש את האין?

איך דואגים לזה שהסביבה תדע לעשות את זה נכון, שנרגיש את היש ולא את האין?

כי לטעמי זה לא ממש בר שינוי ולא יודע עד כמה יש טעם להשקיע בזה כוחות ומאמץ.

מה שכן אני חושב שכדאי לעשות ותלוי בך ולא באחרים, זה "לברוח" לעולם של רוח. עכשיו אגב זה הזמן, בהמשך החיים לא יהיה.
אני לדוגמא בורח לשעות של לימוד תורה, בעיקר גמרא והלכה, וזה מרים אותי למעלה. עצם הלימוד, הקשר עם ה כשאני עוסק בתורתו, הידע שאני רוכש ומעביר.
נכון שאת בת ואצלך זה בטח שונה ויתבטא אחרת, אבל כדאי לשקול את הכיוון הזה ברצינות.
ואם את כבר שם אז אולי צריך יותר.

במילים אחרות, לי אישית פחות מתאימה שמחה מאולצת כזאת.
מעדיף לברוח לעולם אחר עד יעבור זעם.
"לך עמי בא בחדריך וסגור דלתך בעדך. חבי כמעט רגע עד יעבור זעם"

מקווה שקצת הועילו לך הדברים

פחות נכנס הקטע של הרחמים על הרווק

ומי שמרחם? מרחמים עליו מן שמייא...

לפעמים ברגעים כאלה מה שעוזר לי זה פשוט 'להתאבד' על קודשא- ממש ליפול אליו- לאחרים הבאת, לי עדיין לא, לא אכפת לי, אני מכבה את ההגיון וממש נזרק אליו ואז יש איזו תחושה מתוקה כזו, מין קשר מיוחד איתו שרק רווקים ורווקות זוכים אליו

א' קודם לשמוע מה הבחור/ה אומרת לפני ששואלים שאלות. אם היא/הוא אומר/ת "תשאלי "

ב' אפשר לתת שדה סימנטי של אוסף של תכונות שאת מחפשת ואז לשאול איפה היא ביחס לזה

לדוג' - אני מחפשת מישהו "חכם עמוק פלספן למדן משכיל", איפה הוא ביחס לזה? (ריבוי המילים נועד כדי לא להגיע לטלפון שבור)

ג' תחפשי דברים מעשיים שמבטאים תכונה שחשובה לך - חשוב לך מישהו 'זרמן' תשאלי אם אוהב לטייל מדי פעם. אנערף.

ד' תמיד לראות אם מי שאת מדברת איתו זורם איתך. לחוש את האדם מולך

בהצלחה!

כתבתי שם תגובה באריכות..

נראה לי שווה לקרוא

רציתי לתייג אותך,

שוב ⁦⁩

ממליצה

לשאול מה שחשוב לך , לא בצורה ישירה וברורה
לנסות לשאול שאלות פתוחות יותר שלא ברור מה התשובה שאת רוצה לשמוע ולא שאלות שהתשובה עליהן היא ׳כן/לא׳

באופן כללי לבקש שהממליץ יספר באופן כללי ואז לדייק בשאלות



את/ה יכול/ה לפנות אלי ואנסה לדייק בשאלות עבורך

לפעמים לשאול לא יביא את התשובה, ועדיף לתת לאדם בצד השני לדבר

 

אבל בכל מקרה, הכי חשוב להבין מה מחפשים ולהתמקד בזה. וזה יכול להיות ברמה של סוג הדברים שמחפשים - האם אנחנו מחפשים רשימת תכונות, או שאנחנו רוצים לוודא שהאדם שמדובר עליו הוא "בסדר", האם אנחנו מחפשים אישיות שאנחנו רוצים להתחבר אליה נפשית, או שאנחנו בכל רוצים לברר על רמה דתית וסגנון לבוש.

אז... אממ.. - לקראת נישואין וזוגיות

חייבת להגיד שמאז השירשור הנ"ל שצירפו פה נהייתי אחת המקצועיות 🤭
בעיני המפתח הוא בניסוח השאלות.
תתחילי בלעשות רשימה של הנקודות שהכי חשובות לך שיהיו בבעלך (אם עוד לא עשית אחת כזאת🤭).
לאחר מכן תעברי נקודה נקודה ותנסי לנסח שאלה על כל נקודה.
לדוגמא-
נניח שחשוב לך שהוא יהיה שכלתן, אז אפשר לשאול- "אם היה ציר שבשני הקצוות שלו עומדים שכל ורגש, איפה היית ממקם אותו?"
או נניח ואת רוצה לברר אם הוא טיפוס יוזם אז אפשר לשאול- "בחברה הוא יותר מהמארגנים או מהזורמים עם המארגנים?"
כדאי להשתדל לנסח שאלות שאין צד אחד שלילי, שאלות נטרליות יותר, שלא יצליחו להבין תאכלס מה את רוצה לשמוע (יש עוד טיפים נפלאים לאיך לנסח את השאלות האלו בשירשור שצירפו לך למעלה).

מעבר לזה, אני בדרך כלל (ומניחה שעוד רבים) מבקשת שיספרו לי קודם בכללי על הבחור ואז אם יש נקודות שנאמרות שקשורות לנקודות שחשובות לי אני מבקשת שהוא יסביר לי למה הוא מתכוון כשהוא אומר שהחבר שלו X (וכך הוא מפרט לי על הנקודה הזאת יותר). אם זה לא מספיק ברור לי אני שואלת אם יש לו דוגמא לעניין.
בסוף אם אני רואה שיש נקודות שלא נגענו בהם בשיח הראשוני הזורם אז אני חוזרת לשאלות שחשבתי עליהם מראש.
ותודה ל-@בינה. שהביאני עד הלום 🤭

כוחות. איי. לא לוותר. ה' איתך.

הלילות ארוכים כי לא נרדמים. שוכב על גב מתהפך על הבטן והמח רץ🐇😥

מתוך הקושי צומח הטוב

וההמשך.. 

אם חברה מתייעצת איתי אני מקווה שהיא תדע שיעצתי לה בלב שלם .. ושזה כן הולך איתי ואני מייעצת לה מה שהייתי מייעצת לעצמי ואני פה לגמרי בשבילה .. ואשמח לשמוע את ההמשך ולהתעדכן
אבל להתייעץ עם מישהו ולחשוב שזה רחוק ממנו ורגע אחרי הוא שוכח מזה
זה קצת מתסכל לא? אולי שווה להתייעץ עם מישהו שתרגיש שהוא לא שוכח אחרי?

אם לא קלעתי למה שכתבת סורי תתעלם

אלא שבסוף ברווקות ההשלכות של ההחלטות הן רק עליך, אין עוד מישהו שנושא את זה איתך. בסוף אם מישהו מחליט להמשיך לעבוד במקום מסוים או ללמוד משהו מסוים או לעזוב עבודה - זה עסק שלו בלבד, ולא משנה כמה החברים או ההורים או המשפחה שלו איתו בלב.

גם בזוגיות תצטרך לקחת אחריות על המעשים שלך..
אני לא יודעת לא רואה את זה ככה
אגב יש במה שכתבת חסרון לא קטן
אם נלך לפי הגישה הזאת
ונחשוב מה ההשלכות על השני נקריב הרבה יותר ולאו דווקא לטובה

וזה לא בהכרח ממקום רע, אלא פשוט כי החיים עמוסים ולא מספיקים להתייחס לכל מה שהייתי רוצה בצורה ובכמות שהייתי רוצה... 

תחשבי לדוגמא שאת חווה תקופה מורכבת ואת משתפת חברה במה עובר עלייך...

אז מעולה, דיברתן יום אחד אבל בפועל היא לא כל הזמן איתך מלווה.

לעומת זאת, בן זוג - חוזר הביתה בסוף יום.. הקשר איתו יותר תמידי.. יותר חווים איתו את הדברים..

 

לגבי מה שכתבת בתגובה פה - אבל מה ההגיון - לקראת נישואין וזוגיות

אני לא חושבת שהוא התכוון להשלכת אחריות...

זה נכון שלוקחים אחריות על עצמך והבן זוג לא אמור לבחור בשבילך מה תעשה, ממש לא,

חושבת שהנקודה היא שיש מישהו שאיתך בתהליך ובאמת אכפת לו אם את/ה שמח/ה ואיך את/ה מרגיש/ה.

את הדבר שהכי מעניין אותו בחיים..

 

@צהרים תגיד לי אם כיוונתי לדעתך

 

כמו כן, מסכימה איתך שיש חיסרון גם בזה שהדברים משפיעים על הצד השני.. אבל נראה לי שככה זה

אבל תדמח שלפחות יש חבר שיכול להקשיב ברצינות ולייעץ גם אם הבחירה שלך לא משפיעה עליו. לפחות הוא חשב העלה רעיונות/פתרונות או כיוונים נוספים שלא חשבת עליהם קודם.
במקרה של חברה גם אם חברה טובה אין לה זמן פנוי או שהיא לא מצליחה להתרכז בלייעץ ולהבין את הנושא על כל הצדדים שלו. כי מתינוק בוכה והיא צריכה לשים לב לגדול שישבור משהו בבית ובאמצע שהיא מקפלת כביסה/מבשלת וכו'.
תשמח שיש לך חברים יותר פנויים וקשובים

לא בחרנו בזה אבל לומדים להחליט לבד.
ובסופו של דבר החלטות שנוגעות לחיים שלך אתה מחליט לבד גם אם התייעצת עם האחים חברים טובים בת זוג.
אחרי כל העיצות וההמלצות אדם צריך להחליט עם עצמו.

אח שלי הגדול עוזר לי מלא וזה ממש משמעותי עבורי...

 

עוד דבר - ההתייעצות נועדת יותר בשבילך מאשר בשביל הקשר.

אם רוצים עצה טובה אז כבר פונים לגורם מקצועי, אם רוצים לפרוק הולכים לאדם קרוב.

ואח"כ - אתה שוקל בעצמף את הדברים שאמר, בדיוק מהסיבה שציינת, שבסופו של דבר זה עסק שלך.

 

ואם אתה שומע דעה של מישהו פחות שקול/מנוסה/איכפתי - אז גם את הנתונים הללו תכניס במסגרת המשקל שתיתן לדעתו.

 

ובכללי, אכן בענין זה אין לגלגל את האחריות אל אחרים, על אף שבוודאי עצות יכולות לסייע או לתת כיווני חשיבה. בסופו של דבר ההכרעה היא של הבחור והבחורה עצמם. 

אני לא צריך עצות טובות מחברים. אף אחד לא יוכל להגיד לי מה יקרה אם אעזוב עבודה או אחליף מקצוע. אף אחד לא נושא איתך בעול כמו בן/בת זוג, זה דיי ברור לא?
ברור שהאחריות עליי, אני לא מצפה שמישהו יחליט בשבילי. רק צריך מישהי שתהיה השותפה שלי בחיים. מה, אצלכם זה לא ככה?!

למרות שלא לגמרי מזדהה עם התחושה

 

חושבת שזה גם מלחיץ קצת הנקודה הזו שמה שאני בוחרת לעשות משפיע על הצד השני.. 

אבל יכולה להבין שיש אנשים שזה דווקא עושה להם טוב.. אפילו ממש טוב... מעין תחושת שותפות.. (כנראה אתה)

כמו שכתבתי פה - זה אבאמת קצת עצוב אבל הרבה פעמים זה כך. - לקראת נישואין וזוגיות

 

אבל מניחה שזה גם קשור לאופי..

יש אנשים שיותר 'מתכנסים' אוטומטית לבית ומוכנים לוותר על דברים בקלות בשביל זה, ויש כאלה שצריכים יותר את החופש שלהם וזה יותר עבודה בשבילם להיכנס לעולם הזה של 'שותפות' ושהם פתאום תלויים בעוד מישהו.

אני יודעת שמה שאני משתפת ומתייעצת(ואני לא, איזה מוזר זה, אני באמת כמעט ולא מתייעצת) עכשיו עם אנשים זה מה שאני אעשה גם אחרי.
ואם כבר אז להיות עם מישהו שההחלטות שלי ישפיעו גם עליו באופן ישיר נשמע לי מבאס רצח, סורי.

אם בחור ממשיך בקבע - זה משפיע על אשתו..

אם בחורה מחליטה ללמוד אחיות - זה משפיע על המשפחה שלה שהיא תצא לפעמים בערבי שבתות למשמרת..

היתרונות שברווקות😎

הם יותר גדולות בגלל שהם עשירים..

סליחה על הביאוס אבל את מחרפנת אותי עם האמירות האלה חחח

זה מצחיק אבל יש לי בויפרינד ואני זאת שצריכה להתמודד עם הפחד ממחוייבות, האהבה כלפיו וייסורי המצפון על המקום שהכנסתי אותו אליו ולא מוכנה לשחרר.
יודעת שנפלתי עליך, אבל גם אתה עצבנת אותי עם האמירה הזאת שלך🤷🏻‍♀️

לבין בחור שאת יודעת מראש שאת נכנסת לקשר של חתונה .
לכן התסכול שלך
הוא מדבר על מצב שבו שני האנשים נכנסו לקשר בידיעה של חתונה..

לכן זה מצב שלא רציתי מלכתחילה ובזה אני סוגרת את הדיון בענייני.

תצטרכי להתמודד עם הפחד הזה.

את מצפה שהפחד ינווט לך את כל שארית החיים?

 

כנראה שגם מצאת מישהו עם קצת סבלנות..

את ממש לא היחידה שמתמודדת עם זה.

ב. מעולם אף פעם לא טענתי שאני היחידה שמתמודדת עם זה.
ג. זה לחלוטין מצב שנכנסתי אליו בדיעבד.
וכמו שכתבתי להפי אני נועלת את הדיון בענייני.

אני יותר מרגישה את זה לגבי "הטיפול" בעצמי. אני צריכה לקבוע תור לרופא/להכין לי אוכל/לא לשכוח קניות/להתעסק עם הבנק. לא שאני רוצה שבן הזוג יטפל בי חלילה, פשוט אז, נדמה לי, העול מתחלק בשניים. אמא שלי למשל תמיד מספרת בגאווה לכולם שהיא לא יודעת את הקוד שלה לחשבון בנק, פשוט כי אבא שלי מתעסק בזה. אחיות שלי ואני למדנו הטפל בזה בעצמנו, פשוט כי לא היה מישהו אחר. 

לעניין ההתייעצות, זה מאוד מורגש אצלי בחיים כרגע לגבי תכנון של עבודה/לימודים. ההחלטות שלי משפיעות רק על עצמי, ולא רלוונטיות לגבי אף אחד אחר. לכן גם ההתייעצות עם מישהו אחר אף פעם לא תהיה במאה אחוז, פשוט כי זה לא משנה לזולת כמו שזה חשוב לי. יש בזה משהו קצת עצוב, עוד סמן של בדידות. 

מצד שני, לפעמים אני שמחה על זה. החופש להחליט לעצמי בלי להיות תלויה באיש שלומד במקום רחוק או תינוק יונק הוא חשוב מאוד בעיני ולפעמים נדמה לי שאני לא אהיה מסוגלת לוותר עליו, אבל זו כבר בעיה אחרת

בכל אופן, בהצלחה בכל ההחלטות החשובות וגם השוליות. עם השנים נעשים חזקים יותר.

בן או בת הזוג לא באמת יכולים לחשוב כל הזמן על השני. תמיד יש סוג של בדידות קיומית (יש על זה כמה ספרים הלב והמעיין, איש האמונה הבודד, על קצה בהונות ההווייה). בסוף צריך איזה חיבור להשם מעבר לעזרה החברתית.

אבל מבין את הרצון והצד הנפשי הזה. בעזרת השם תמצא

אמן תודה

יש פה אבל גם נחמה גדולה.

הנחמה היא שהרבה מזה תלוי בך. הרבה פעמים כשבחור מתמודד עם הבדידות הזו קצת בעצמו, זה מוריד לחץ מהמדוייטת ודווקא עוזר להתחתן. כשבאים עם ציפייה שבת הזוג תפיג את כל הבדידות זה מלחיץ אותה והרבה פעמים היא נסוגה אחורה

זה ממש מלחיץ שאתה מרגיש בתפקיד ה'משלים חסכים'

וזה גם לא בריא לצפות שהיא תשלים לך חסכים.. וכנל כמובן ההפך - לבוא לבחור ולצפות שהוא ישלים לך חסכים רגשיים..

אמת שיש השלמת חסכים בזוגיות, אבל לא בריא שעל זה הזוגיות תתבסס ושבגלל זה נכנסים אליה.

אמת שיש אנשים ש"בורחים" לזוגיות ונכנסים אליה בגלל זה, גם זה קורה, אבל באיזשהו שלב הם חייבים לעבור שלב מהמקום הזה בנפש.

מה בדיוק ולמה זה לא בריא?

 

בעיני, אדרבא, כשהבחור מגיע עם בדידות פנימית ומצפה שהקשר והאהבה לאשתו ימלאו את המקום החסר והבודד שבו, זה הממריץ והמדרבן הכי גדול בשבילו להשקיע בקשר, להתמסר לאשתו ולהקריב מעצמו למען הזוגיות. וכך זה יכול להביא את הקשר והזוגיות שלהם למקום מדהים.

 

@היום הוא היום אשמח להסבר נוסף גם ממך

 

כי יש לי חלקי מידע.

אבל אנסה לענות בכל זאת משהו חלקי:

א. יש צורך פנימי שהשם טבע בנו- להתחבר אליו. כל עוד אנחנו לא מצליחים להתחבר אליו נרגיש בדידות גם אם נהיה בין הרבה אנשים ונהיה בזוגיות טובה וכולי.

ב. ברור שהנישואים נותנים מענה מסויים לבדידות אבל זה לא מענה מושלם. בעבודה אשתך לא נמצאת אתך. לפעמים היא טרודה ממשהו, לפעמים יש הריונות ולידות שזה מסיח את הדעת והיא לא יכולה לתת לך תשומת לב כמו שהיית רוצה לקבל.

חשוב שיהיו לך חברים, קשר עם השם, עצמאיות, תחושה שאתה שווה גם כשאתה לבד (אמנם אתה רק חצי לפני הניסויים אבל שיהיה חצי הכי טוב שאפשר)

לטעון שיש בדידות גם לנשואים ולכן רווקים לא צריכים להרגיש שחסר להם משהו או שהם בודדים, והבדידות היא משהו פנימי שצריך לפתור לבד, זאת טענה מוכרת אבל ממש מוזרה.

 

כמו לטעון שלא צריך לפחד למות, כי גם כשאתה חי אתה לפעמים ישן.

 

נשוי חי בתודעה של יש, תודעה שיש אדם שבחר בו ובוחר בו, והם יחד, גם כשהם רבים הם רבים יחד, כי יש חיבור ביניהם.

לרווק אין את כל זה.

 

להתייחס לבדידות של הרווק כאילו זה צורך בתשומת לב קבועה על בסיס שעתי, זה להתייחס לתוצאה במקום למהות.

ברור שנישואים זה הרבה פחות בדידות מרווקות. זה נכון אובייקטיבית.

ברור שלא צריך לפתור הכל לבד והזוגיות היא חלק מהפתרון. מצד שני, תעשה את מה שאתה יכול כדי להיות שלם ככל שניתן.

מצד שני, אי אפשר לתלות את כל יהבך בנישואים- זה מה שישמח אותך, זה מה שישדרג לך את הקריירה, זה מה שיפתור לך את כל הבדידות.

תעשה את כל מה שאתה יכול כדי להיות שלם ככל שאפשר כבר היום. תנסה לפתור את הבדידות ככל שאפשר כבר היום. אל דאגה, אתה תגיע רק לחצי. אבל החצי יהיה איכותי וטוב וזה יזרז מאד את הדרך לחתונה.

בחורות וגם גברים לא רוצים להתחתן עם מישהו שהערך שלו תלוי יותר מדי באחרים.

כשתהיה חצי טוב טוב אז תתחתן ותרגיש יותר חיבור ופחות בדידות אבל יהיו לך גם אתגרים חדשים.

לגבי תודעת יש. גם לפני החתונה אפשר לחיות בתודעה כזו. השם רוצה בטובתך ואם תפעל נכון מחכה לך בת הזוג הטובה עבורך.

אני מסכים עם העקרון שאתה רוצה לומר, והוא - לפי הבנתי - שגם לרווק יש עצמאות ושלמות שהוא יכול להגיע אליהם וחשוב שיגיע אליהם בלי תלות בנישואים.

 

אבל כל השאר - 

 

ברור שרווק יכול, במאמץ, לחיות בתודעה של יש, שלא מרגיש את החלל העמוק והענק של המחסור בזוגיות. אבל זה במאמץ, ולא תמידי, וזה דורש כוחות נפש מיוחדים. לעומת נשוי - שזה פשוט נמצא. בלי התחכמויות, בלי כוחות נפש, בלי "תחשוב טוב". פשוט יש. האם אין לו אתגרים? ודאי שיש. כמו שלאדם שיש פרנסה מסודרת יש התמודדות כלכלית, אבל זה לא דומה למובטל.

 

ההבטחה שזה יזרז את הדרך לחתונה - בבקשה בלי שקרים. זה לא יזרז את הדרך, זה לכל היותר פותר עוד אחד מהדברים שמפריעים. אז מי שזה מה שהפריע לו, אכן יוכל להתחתן אחרי שיפתור את זה. אבל לא לכולם.

 

וכן, מוסכם שכדאי להיות שלם, ולהיות כמה שיותר שלם ועצמאי גם ברווקות, ובכל זאת, ההבדל הוא מציאותי, מהותי, ממשי, ומורגש בכל רמ"ח ושס"ה.

אני חושב שאם לא הייתי *צריך* מישהי אחרת כדי להשלים את עצמי לא הייתי מתחתן. פשוט. מה הקטע להתחתן בלי שזה מקדם אותי? (ברור שמה שבעיקר מקדם אותי זה מה שאני נותן, אבל יש גם מקום של קבלה)

אני כן חושבת שאת צריכה לשחרר את הרעיון הזה כי זה מה שיגרום לך לחסימה.

אולי ממש בתחילת הקשר. אבל אם מצליחים לעבור דייט שלישי-רביעי זה מתאזן

 

מה שכן, החשש הזה כן מפחיד מלתפוס יוזמה ולכן גורם להרגיש נוח יותר עם עבודה דרך צד שלישי שכביכול הוא זה שיחליט על יצירת הקשר

נראה לי שזה תלו בדינמיקה שלכם 

הפרשנויות שלך משפיעות על זה.

אם נמצאים במצב של פשטות בלי פוזות אין סיבה שצד אחד יצטרך להוכיח משהו.

מבין את התחושה.

 

אחרי כמה דייטים הדרך שבה התחיל הקשר מאבד משמעות.
כמובן שזה בתנאי שמתנהלים בצורה בריאה וטבעית ולא כמו זוג זרים שמנסים לבחון אחד את השני, או משהו בסגנון...

למרות שתכלס כל מקרה לגופו, אז לא יודע,
בכל מקרה זה כיוון

יש סיכוי טוב שזה יקרה ..
הרי באיזשהו מקום זה מעלה את האגו התחושה ש'רצו אותי'..
ובצדק, זו הרגשה כיפית ונעימה לדעת שרצו בי.
זה גם קצת כיף להפיל את האחריות על הצד השני.. ואפשר לעשות את זה גם בטעות בלי לשים לב, סתם כי זה יותר נוח..
אבל אם אנחנו אנשים בוגרים-

אנחנו יודעים שאין שום עניין להמשיך להתלהב על זה בלי סוף ולהשאיר את הצד היוזם בתור זה ש'רוצה יותר' ולתת לו לרדוף אחרינו..
אלא אם אנחנו רוצים שלא יבנה פה קשר...🙃

כמו כן, יש סיכוי שזה יקרה בגלל שכמו שאת אומרת הצד היוזם ירגיש שה'אחריות' על הכתפיים שלו..
לדעתי זה יכול לקרות בגלל הרצון שלו באמת לפתח קשר עם הבנאדם איתו הוא יזם את הקשר, יחד עם חוסר ביטחון בזה שהבנאדם השני באמת רוצה גם בקשר איתו, ולכן הוא מרגיש שהוא כביכול צריך 'להוכיח' ששווה לו לרצות אותו גם..

(כמובן שזו גם פרשנות שלו... רק מסבירה למה זה הגיוני שזו תהיה התחושה)

-נקודה חשובה בעיני-
אני חושבת שהצד ש'רצו בו' צריך להיות מודע ולשים לב שהוא לא משאיר את היוזם במקום היוזם..
להבין שיש פה ניסיון לבנות קשר זוגי, ואם רק צד אחד יביע רצון- זה לא יקרה. צריך שיהיה הדדי.

יודעת לומר על עצמי, שהקשר הנוכחי שלי התחיל ככה.. ודאגתי להראות לו שאני מעריכה את זה שהוא בא ועשה צעד ולא פחד 'לחשוף את עצמו'..
שמתי את עצמי במקום שלו לרגע, והבנתי שזה לא נעים להרגיש כל הזמן 'אחראי' על הקשר..

ולכן דאגתי שידע שגם אני רוצה, שאני שמחה בצעד שהוא עשה וגם מעריכה אותו, כדי שירגיש שזה היה שווה לו את האומץ.

בעיני זה בסיסי בסיסי בסיסי הנקודה הזו שלא משחקים משחקים..
זה נכון באופן כללי לקשרים וגם פה -

אין עניין להשאיר צד אחד במקום ה'רוצה'!
זה לא הוגן, וגם ככה לא בונים קשר!
כל צד צריך להרגיש רצוי בסופו של דבר.

וכל צד צריך גם לקחת אחריות ולא להיות פסיבי.

אני באמת חושבת שכששני הצדדים בוגרים, אז יודעים להיות רגישים לצד השני, לא לקחת את זה כמובן מאליו אלא ההפך, להעריך את זה ולשמוח בזה.
ואחר כך גם לריב מי התחיל עם מי ובזכות מי מה שקורה פה וכו וכו..

חייבת לציין שזה ממש נחמד ומשעשע  

אבל בעצם אם מישהו בדיכאון זה אומר שהוא לא שלם עם החסרונות שלו וזה משהו שעדיף לא להתחתן במצב הזה

כי אם בן אדם מרגיש שהוא לא מסוגל זה לא בגלל החיסרון עצמו, זה בגלל ההרגשה של החוסר מסוגלות

תודה

לדעתי ממש חשוב שהעלת את זה
במיוחד העניין של הקבלה על עצמנו
לדעתי זה קריטי להמון תחומים בחיים .

שכל אחת היא שונה
וכל אחד הוא שונה

וכל אחד ואחת מחפשים דברים שונים ומפרשים אותם אחר וטוב פשוט לשוחח ולהבין

לצורך הדוגמא שלך יש בנות שמחפשות את זה בדיוק כך

אבל ההערה שלך חשובה להביט פנימה ולדייק עבור כל אחד ולא להתקבע על תבניות

יש דפוס כזה
שמצפה מגבר להיות "החזק"
שמצפה ממנו להיות האחד עם הביטחון "המוביל"

לפעמים הדפוס הזה קצת מיושן ולא נכון

לא חושבת שהתגובה שלך קשורה
חושבת שלא הבנת

הרי זה ברור שכל אחד שונה וכל אחת שונה
כבר ציינתי את זה

באתי להדגיש .. שיש דפוס לא פייר
שמראה שגבר צריך להיות כביכול "מושלם"

אבל שלא
המון בנות לא מחפשות בחור מושלם
שזה יתן להם נשימה
שהכל בסדר
אתם מושלמים בידיוק כמו שאתם

שוחחתי על זה עם מיכל וולשטיין. זה ממש קשור לתנועה של הבחורה
לא מסכימה איתך לגבי ההגדרה מושלם. אין מושלם
מה שמושלם לך לא מושלם לי וכן הלאה

מושלם זה בחור שאין בו ביכול חסרונות כי יש בו קצת מכל דבר
תגידי לי את קיים בחור כזה?

בלי לשים לב הרבה פעמים נשמע שמצטייר שאנחנו מחפשות בחור גם חזק גם חכם גם נאה וכדומה

אולי בנים יוכלו להזדהות עם זה .
שנדרש מהם להיות מה שהם לא
כי הם "גברים"

את אומרת יש מושלמים ויש לא. והרבה בנות לא מחפשות מושלם כי זה יתן להן מרווח נשימה

אז אני אומרת שזה יחסי. כמו שיש כאלה שבעיניהן זה שהוא כל בוקר שולח להן ''בוקר טוב'' וסמיילי של לב זה הכי מושלם שיש ויש כאלה שזה חונק אותן ותשחרר.

גם בנקודות יותר מהותיות כמו הובלה בקשר וכמה תמיכה והישענות אחד על השני יש וכו זה אינדיבידואלי.

וחכם חזק נאה- כל אחת מחפשת מישהו שיהיה בסוף נאה בעיניה וחכם, מה זה חזק? מרים משקולות?
כמה משקל היא שמה על כל דבר? שוב, אינדיבידואלי

הרבה דברים מצפים ממנו לעשות כי אנחנו גברים וזה מבאס
חחחחח

מסכימה עם @חיות צבעונית שהאמירה צריכה להיות שמה שנכון לכל אחד

ממש לא חושבת שכל הבנות מחפשות אותו ״שלמות״

אני הבנתי ממך שאת אומרת שכל גבר צריך להיות מי שהוא והוא לא צריך להיות מה שמצפים ממנו כי זה מה שנשים כביכול מחפשות

היא לתת כמה 'מודלים' ל'איש האידיאלי' ואז ממילא להבין שכל אחד צריך את מה שטוב לו. 

 

זה באמת טמטום גמור להציב את ה'מצ'ואיזם' הזה בתור המודל היחיד.

אז כנראה של(כמעט) כל אופי אפשרי אפשר למצוא מישהי שזה יתאים לה

אז עייפתי